הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 55798-05-14

מספר בקשה: 32
לפני כבוד השופטת רונית אופיר

המבקשת:
מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
באמצעות עו"ד זילברשלג

נגד

המשיבים:
1.קונקטור מוצרי אלקטרוניקה בע"מ
באמצעות עו"ד ארז שניאורסון

2. סירפי מוסטפא
באמצעות עו"ד א. עמיקם ואח'

3. יואב עובדיה עבודות מתכת
באמצעות עו"ד זילברשלג

החלטה

לפניי בקשה "דחופה ומוסכמת למשלוח הודעה לצד שלישי" אשר הוגשה ביום 15.12.19 על ידי המבקשת, מנורה מבטחים בע"מ, היא הנתבעת 2 והתובעת שכנגד בהליך שבכותרת. בהמשך לבקשה דחופה זו הוגשה ביום 16.12.19 "בקשה דחופה למתן החלטה" במסגרתה הוסברה דחיפותה של הבקשה בזו הלשון: "היות ומדובר באירוע שריפה מיום 18.12.12 הפניקס כצד שלישי עלולה להעלות טענת התיישנות... וזאת ככל וההודעה לא תוגש פורמלית בטרם חלוף 7 השנים ממועד קרות האירוע, קרי, עד ליום 17.12.19".
למעשה וכפי שעולה מהבקשות, עסקינן בבקשה להארכת מועד להגשת הודעה לצד ג', הארכת מועד בת למעלה מחמש שנים, אשר מוגשת ערב (במובנה הפשוט של המילה) מועד ההתיישנות של עילת התביעה בגינה מתבקשת ההודעה לצד שלישי.
אקדים ואומר כי על אף שהבקשה מוגשת בהסכמת הצדדים, דינה של הבקשה להידחות. בטרם אפנה לבחינת נימוקי הבקשה והמסד המשפטי, ובשל הארכה המבוקשת, אבקש לסקור תחילה את השתלשלות ההליך עד כה:
רקע רלוונטי
ביום 8.6.2014 הוגשה התביעה בהליך שבכותרת על ידי המשיבה, קונקטור מוצרי אלקטרוניקה בע"מ (להלן: "קונקטור"). התביעה הוגשה על סך של 920,243 ₪ כנגד יואב עובדיה עבודות מתכת (להלן: "יואב עובדיה") והמבקשת, היא המבטחת של יואב עובדיה (להלן: "המבקשת" או "מנורה").
בקליפת אגוז, עניינה של התביעה בפיצוי נזקיה של קונקטור אשר נגרמו לה באירוע שריפה שאירע ביום 18.12.12 במושב חגור. באירוע שריפה זה נשרף מחסן לאחסון סחורה של קונקטור על תכולתו. לטענת קונקטור, האחריות לשריפה מוטלת על יואב עובדיה, שכן השריפה פרצה במסגרייה שבבעלותו, המצויה בשכנות למחסן קונקטור. בהתאם, תובעת קונקטור כי על יואב עובדיה והמבקשת, מבטחתו, לשאת בנזקים שנגרמו לה בגין השריפה.
ביום 14.9.2014 הוגש כתב ההגנה מטעם יואב עובדיה והמבקשת (להלן במקובץ : "הנתבעות"). הנתבעות הכחישו את אחריותן לאירוע השריפה וטענו כי בהתאם לחוות דעת חוקר שריפות מטעמם, האחריות לשריפה מוטלת דווקא על קונקטור וזאת משום שהאש פרצה במחסן, ככל הנראה כתוצאה מנפילת גוף תאורה שפעל בטמפרטורה גבוהה, ומשם התפשטה לתחום המסגרייה. הנתבעות טענו כי מדובר בתביעה מופרכת ומוגזמת והכחישו את הנזקים הנטענים.
יצוין כי במסגרת כתב ההגנה התבקשה ארכת מועד בת 30 יום להגשת כתב תביעה שכנגד כנגד קונקטור בגין תגמולי הביטוח וסכומי ההשתתפות העצמית שנשאו בהם יואב עובדיה והמבקשת. בד בבד עם הגשת כתב ההגנה הוגשה גם בקשה עצמאית לארכת מועד להגשת כתב תביעה שכנגד וזו ניתנה עד ליום 2.11.14.
הנתבעות לא עמדו במועד, ובדיון קדם המשפט שהתקיים ביום 26.1.2015 התבקשה ארכה נוספת בת 14 יום להגשת כתב התביעה שכנגד. גם בארכה זו לא עמדו הנתבעות, ורק כחצי שנה לאחר הגשת כתב ההגנה מטעם הנתבעות, ביום 2.3.2015, הוגש כתב התביעה שכנגד מטעם הנתבעות.
כתב התביעה שכנגד, שהועמד ע"ס 81,249 ₪, הוגש כנגד קונקטור ומר סירפי מוסטפא (להלן: "מר סירפי"), בעל המבנה שהשכיר בזמנים הרלוונטיים את המחסן לקונקטור.
כתב הגנה שכנגד הוגש על ידי קונקטור ביום 12.4.2015, ועל ידי מר סירפי ביום 11.8.2015 (להלן: "הנתבעים שכנגד"). במסגרת כתבי ההגנה שכנגד טענו הנתבעים שכנגד כי אין להטיל את האחריות לשריפה עליהם, אלא על יואב עובדיה.
במסגרת קדם המשפט שהתקיים ביום 20.5.2016 קבע בית המשפט (כבוד השופטת אור-אליאס) כי על הצדדים להגיש חוות דעת מטעמם, ולאחר מכן ימונה מומחה מטעם בית המשפט. כן ניתנו הוראות באשר להשלמת ההליכים המקדמיים.
חוות דעת מטעם המבקשת ויואב עובדיה הוגשה ביום 15.9.2016 וחוות דעת מטעם מר סירפי הוגשה ביום 5.10.16. נוכח הפער בין חוות הדעת, ביום 30.10.2016 מונה מומחה מטעם בית המשפט, מר איציק קלינפלץ (להלן: "המומחה") וביום 16.5.2017 הוגשה חוות דעתו של המומחה.
בחוות דעתו קבע המומחה כי "התאורה לא דלקה במחסן בעת קרות השריפה". בהתאם קבע המומחה כי טענת המומחה מטעם הנתבעות והתובעות שכנגד כי השריפה נוצרה עקב נפילת גוף תאורה בעודו פועל בטמפרטורה גבוהה אינה מתקבלת. עוד קבע המומחה כי "מסקנתי לעניין המחלוקת בתיק זה שגוף התאורה, אליו התבקשתי להתייחס אינו הגורם לשריפה ומאחר והמומחים קבעו שהמחסן [כך במקור- ר"א] לא נמצא כשלים במערכת החשמל, מכך מקור השריפה היה מהמסגרייה שבסמוך למחסן".
ביום 7.5.2017 התקיים קדם משפט נוסף בתיק (בפני כבוד השופטת קלוגמן), במסגרתו עלתה אפשרות של גישור על ידי הצדדים. ביום 30.11.2017 הודיעו הצדדים על הסכמתם להליך של גישור אך ישיבת גישור התקיימה רק ביום 2.5.2018.
כפי שהודיעו הצדדים במסגרת הודעתם מיום 12.6.2018 הם "פועלים, במסגרת הליך הגישור, להעברת מסמכים רלוונטיים לצורך קידומו של הליך הגישור ומיצוי מו"מ בין הצדדים". ישיבת גישור נוספת התקיימה ביום 9.10.2018 וביום 29.11.2018 הודיעו הצדדים כי הגישור לא צלח.
ביום 17.2.2019 התקיים קדם משפט נוסף (בפני כבוד השופטת אחיעזר- טופז). במסגרת הדיון טענה ב"כ מר סירפי כי "בחוזה השכירות התחייב מר עובדיה, התובע שכנגד, לבטח את העסק ששכר מהנתבע שכנגד 2 ושהביטוח יכלול גם את מבנה המושכר. בפועל לא כלל הביטוח את המבנה של העסק שלנו ובכך יש משום הפרת חוזה ונזק שנגרם ללקוח שלי...." (עמ' 9 ש' 13- 15). בהתאם ביקש מר סירפי לתקן את כתב ההגנה שהוגש מטעמו בתביעה שכנגד על ידי הוספת הטענה החוזית. ב"כ המבקשת ויואב עובדיה התנגד לבקשה בטענו: "חברתי מנסה לעשות מקצה שיפורים אחרי שבכתב התביעה שכנגד שהוגש ב-2014. פעם ראשונה שהיא מעלה את הטענה הזו... חוזה השכירות מצוי אצלה, היא טוענת לחוזה שכירות בין הלקוח שלה למבוטח התובעת שכנגד. זה היה בפניה לפני שהיא הגישה את כתב ההגנה" (שם, בעמ' 9 ש' 13- 15). בהחלטה מיום 17.2.2019 נקבע כי לאור המחלוקת ביחס לנזק, ימונה מומחה מטעם בית המשפט. עוד התיר בית המשפט לתקן את כתב ההגנה שכנגד, וקבע כי כתב ההגנה שכנגד יוגש בתוך 14 ימים.
ביום 26.2.2019 מונה מומחה נוסף מטעם בית המשפט, באשר למחלוקת הנוגעת לגובה הנזק.
ביום 19.3.19 הוגשה הודעה מטעם קונקטור במסגרתה נמסר כי הצדדים מנהלים משא ומתן נוסף בניסיון להגיש לפשרה וזאת בכדי לייתר את הצורך במינוי מומחה מטעם בית המשפט. הליכי המשא ומתן נמשכו גם בחודשים אפריל, מאי ויוני 2019.
אולם למגינת הלב, גם משא ומתן זה לא צלח. ביום 16.7.2019 התקיים דיון נוסף בהליך במסגרתו התבקש בשנית תיקון כתב ההגנה שכנגד, וכן התבקשה ארכה נוספת להשלמת ההליכים המקדמיים.
כתב הגנה שכנגד מתוקן לא הוגש. תחת זו הגישה קונקטור בקשה למחיקת כתב ההגנה מטעם הנתבעות בשל אי קיום החלטות בית המשפט לעניין ההליכים המקדמיים. ביני לביני הועבר התיק למותב זה וביום 26.9.19 התקיימה תזכורת בנוכחות הצדדים לפניי.
במהלך דיון זה, הודיע ב"כ המבקשת כי "לפני כשבוע הוגשה תביעה נוספת של בעל המבנה, נתבע שכנגד 2 בהליך זה.. על כ- 800 אלף ₪ לגבי אותו אירוע. הוא הגיש את התביעה כנגד הנתבעים כאן. הוא תובע הפרשים שהוא לא קיבל מהפניקס המבטחת שלו וכן אובדן שכירות. התביעה הזאת טרפה את הקלפים ויצרה קושי לסיים את התיק.. כנראה שנפעל לאיחוד התביעות" (עמ' 17 ש' 15-12). עוד טען ב"כ המבקשת: "אני ביקשתי ממנה את פוליסת הביטוח של הפניקס וחוות דעת שמאי הפניקס כדי לבחון את התביעה הנוספת ולראות איך אנחנו סוגרים בינינו את כל הדברים. עלה עניין אחד שלא ידעתי עליו, שהפניקס ביטחה את המבוטח שלי בפוליסת צד ג'. לכן, אנחנו מבקשים להגיש הודעת צד ג' בעילת כפל ביטוח. הפוליסה הזאת הוסתרה משך כל התקופה. מה המשמעות שלה, שאם יפסק שאני חייב כמבטח של יואב עובדיה, כ-75 אחוז צריכה לשאת הפניקס.... אם חברתי תקבל את הטענה לכפל ביטוח אז התיק הזה והתיק הנוסף יסתיימו בפשרה" (עמ' 17- 18 ש' 3- 17).
במענה השיבה ב"כ מר סירפי כי "מקומם אותי לשמוע שהפוליסה הוסתרה לכאורה. לראשונה קיבלתי בקשה לעיון בפוליסה לפני יומיים בעוד שהבקשות שלי להליכים מקדמיים ממתינות למענה של חברי 4 שנים... שנית, באשר לבקשתו של חברי לארכה להגשת הודעת צד ג', אנחנו מתנגדים להגשת בקשה כזו הן בשל העיכוב שנגרם בתיק זה ובעיקר בגלל שאין טעם בבקשה..." (עמ' 18 ש' 9- 14). בסופו של יום השאירה ב"כ מר סירפי את הבקשה לארכת מועד להגשת הודעה לצד ג' לשיקול דעת בית המשפט.
בהחלטתי מאותו יום קבעתי באשר לבקשה להגשת הודעה לצד ג', כי לא ניתן לקבל את הבקשה שכן: "הגשת בקשה להארכת מועד להגשת הודעת צד ג' כאשר כתב הגנה הוגש עוד בשנת 2014, נדרשת לנסיבות מיוחדות וטעמים שיצדיקו הארכת מועד חריגה כזו. בקשה, כפי שנדרשת בתקנות, שאליה יש לצרף תצהיר אשר יפרט מהן הנסיבות החדשות, מתי התגלו, האם לא היו לנתבעת 2 קודם, האם לא יכלה לברר אותן בשקידה סבירה, תוך מתן אפשרות לחקור את המצהיר על תצהירו זה, אינה יכולה להתקבל. יתר על כן, נראה שלא ניתן לקבל התנהלות זו אשר יש בה כדי לעכב ולסבך את ההליך שמצוי בפניי, שכזכור מתנהל עוד משנת 2014 ". עוד קבעתי כי משלא הגיש סירפי כתב הגנה שכנגד מתוקן, אין לקבלו עוד. לאור הסכמות הצדדים בנוגע לגילוי מסמכים, לא ניתנה החלטה בבקשה למחיקת כתב הגנת הנתבעות.
ביום 16.10.19 הודיעו הנתבעות כי השלימו את ההליכים המקדמיים. ביום 31.10.19 הודיעו הצדדים כי במסגרת הסדר דיוני הם הסכימו למנות את השמאי מר אורי נס כמומחה מטעם בית המשפט לעניין השאלות שבמחלוקת בכל הנוגע לנזקים וביום 5.11.19 ניתנה החלטה בדבר מינויו כמומחה מטעם בית המשפט.
כאמור, הדיון במסגרתו נטען לגילויה של הפוליסה שלכאורה הוסתרה התקיים ב-26.9.2019. אולם למבקשת עדיין לא אצה הדרך. בקשה לאיחוד הדיון עם ההליך המקביל לא הוגשה, ורק כעבור כשלושה חודשים ממועד הדיון הוגשה בקשה זו במסגרתה טוענת המבקשת כי התגלו לה עובדות חדשות אשר בגינן יש להתיר לה את ארכת המועד המתבקשת להגשת הודעה לצד ג'. כאמור לעיל וכמפורט בבקשה, הבקשה מוגשת ערב מועד ההתיישנות להגשת תביעה בגין עילות הנובעות מאירוע השריפה.
בבקשה טענה המבקשת כי ביום 11.9.19 הגיש מר סירפי תביעה כנגד הנתבעות בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו בשריפה, מעבר לתגמולי הביטוח ששולמו לו על ידי מבטחתו. במסגרת הליך זה ולצורך בחינת היקף הנזק, פנתה המבקשת למר סירפי וביקשה לקבל לעיונה את חוות דעת השמאי שהופעל מטעם מבטחת בעל המבנה ואת פוליסת הביטוח שלו. ביום 25.9.19 התקבל במשרד ב"כ המבקשת העתק של חוות השמאי שהופעל מטעם מבטחת מר סירפי. בעקבות בקשה לקבלת מסמכים נוספים התקבלה באותו יום גם פוליסת הביטוח שהוצאה על ידי הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: " הפניקס"). כפי שנטען בבקשה, רק לאחר עיון בפוליסה גילה ב"כ המבקשת "להפתעתו לראשונה כי תחת "שם המבוטח" בפוליסה כלול גם שמו של הנתבע מס' 1, יואב עובדיה" שהינו מבוטח גם אצל המבקשת. עוד התגלה להפתעתו כי פוליסת הפניקס כוללת, בין היתר, גם כיסוי ביטוחי למבני בית העסק וכן כיסוי ביטוחי לאחריות כלפי צד שלישי בגבולות אחריות של 4,150,000 ₪ לאירוע. לטענת המבקשת, מתקיים בינה לבין הפניקס כפל ביטוח בכל הנוגע לפרק אחריות כלפי צד שלישי של המבוטח, יואב עובדיה, בגינה מתבקש משלוח ההודעה לצד שלישי.
לטענת המבקשת, משלוח ההודעה לא יעכב את ההליך שכן המומחה שמונה לעניין הנזק טרם ערך את חוות דעתו, התיק עודנו מצוי בשלב קדם המשפט וטרם ניתן צו להגשת ראיות הצדדים. עוד טענת המבקשת כי מר סירפי מיוצג בהליך כאן מכוח הפוליסה שהוצאה לו בפניקס כך שצירופה כעת להליך אינו בגדר צירוף בעל דין חדש. לטענתה משלוח הודעה לצד שלישי ייתר ניהול הליך מקביל לתיק זה.
דיון והכרעה:
תקנה 220 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות") קובעת כי:
(ב) ההודעה לצד השלישי תוגש בידי בעל הדין בתוך הזמן שנקבע להגשת כתב הגנתו, אם לא קבע בית המשפט או הרשם מועד אחר – במקרה האמור בתקנה 216, או תוך הזמן שקבע בית המשפט או הרשם בהחלטתו – במקרה האמור בתקנה 217.
תקנה 528 לתקנות קובעת לעניין הארכת מועדים שנקבעו בחיקוק כי:
מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים  שיירשמו .

משמע, בענייננו, משלא הוגשה ההודעה לצד שלישי במועד שנקבע בתקנות- קרי, במועד בו הוגש כתב ההגנה של המבקשת (עוד ביום 14.9.2014), נדרשים טעמים מיוחדים להאריך את המועד להגשת בקשה לצד שלישי.
האם הוצגו טעמים מיוחדים אלו בבקשה? לטעמי, התשובה לכך שלילית.
אקדים ואומר כי הבקשה לוותה בתצהיר מטעם ב"כ המבקשת, ולא בתצהיר מטעם נציג המבקשת. ואין מדובר בדבר של מה בכך. בהקשר זה הבקשה חסרה ורב בה הנסתר על הגלוי: כך לא ברור האם פנתה המבקשת במהלך השנים מאז הגשת כתב התביעה שכנגד ועד היום למבטחת מר סירפי, על אף שידעה כי הוא מיוצג מכוח הפוליסה שהוצאה לו בפניקס; כך לא ברור מהבקשה האם העובדות "החדשות" שנטען כי התגלו כעת, היו ידועות למבקשת במסגרת הליך הגישור הממושך שהתנהל בין הצדדים ובמסגרת המשאים והמתנים הארוכים שהתנהלו בתיק זה; כך לא ברור מהבקשה מדוע לא פנתה המבקשת למר סירפי בדרישה לקבלת המסמכים המבוקשים, שהינם מסמכים רלוונטיים ביותר לשיטתה, במהלך השנים בהם נוהל הליך זה, ובאם פנתה ולא קיבלה מענה, מדוע לא הוגשו בקשות מטעמה ?!
המבקשת "ישנה" על זכויותיה במשך חמש שנים, ואין בבקשה ולו הסבר אחד, שלא לומר הסבר מספק או הסבר המהווה "טעם מיוחד" לשאלה מדוע לא פעלה המבקשת לבירור עובדות אלו. ויודגש, אין מדובר בבעל דין "רגיל" שאינו בקיא בעולם הביטוח, אלא במבטחת, הבקיאה ויודעת את נבכי עולם זה על מנהגיו ופוליסותיו.
זאת ועוד. כאמור, המבקשת טוענת כי ההליך המקביל הוגש בתחילת ספטמבר, וכי נודע לה אודות הביטוח המהווה את הבסיס להגשת הודעה לצד שלישי לקראת סוף ספטמבר, ויום קודם למועד הדיון שהתקיים ביום 26.9.19. מדוע אם כן לא הוגשה הבקשה בסמוך לכך!? מה מנע מהמבקשת לפעול במהלך שלושת החודשים שחלפו מאז להגשת הבקשה!? הבקשה אינה מיישבת תמיהות אלו, אלא שותקת בעניין זה. תמיהות אלו הועלו עוד במסגרת החלטתי מיום 26.9.19, אולם אין כל תצהיר לעניין זה מטעם המבקשת.
ויפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון ברע"א 8716/04 סלבין בניין והשקעות (ישראל) בע"מ נ' שאול רסולי (30.12.2004), אשר דחה בקשת רשות ערעור במקרה דומה לענייננו בקובעו כי " .... מאז קיבלה המבקשת לידיה את הפוליסות הנזכרות, אשר שימשו בסיס להודעה לצד ג', ועד להגשת הבקשה להארכת מועד, חלפו למעלה משלושה חודשים. יש לזקוף שיהוי זה, אשר לא ניתן לו הסבר מניח את הדעת, לחובתה של המבקשת, ובהצטרפו לשיקולים שצויינו לעיל מחזק הוא את המסקנה כי דין הבקשה להידחות".
כך גם במקרים דומים פסקו בתי המשפט כי יש לזקוף את השיהוי שחל בהעלאת טענה לכפל ביטוח לחובת הצד הטוען לו:
כך נדחתה הודעה לצד ג' אשר הוגשה בשיהוי, כפי שנפסק בת"א (י-ם) 6057/04 עזבון המנוח גנדי לק ז"ל נ' א. ארנסון בע"מ (14.12.2010):
"בענייננו, הודעת צד ג' הוגשה על ידי הנתבעות 2-3 רק בשנת 2009, אף כי הדעת נותנת כי הן ידעו אודות קיומם של הביטוחים החלים על המקרה דנן כבר עם התרחשות התאונה בשנת 2002. כמו כן, במשך כל תקופת התנהלותו של התיק, עד למועד הגשת הודעת צד ג', לא העלו הנתבעות כל עילת תביעה בעניין ביטוח הכפל. בנוסף, גם לאחר הגשת ההודעה, עדי הנתבעות לא העידו בעניין זה וכאמור, לא דאגו להוכחת התביעה.
כמו כן, כאמור, הנתבעת 2 השתהתה בהגשת הודעת צד ג' בעניין ביטוח הכפל, ולכן דין הודעת צד ג' בעניין זה להידחות. בנסיבות של שיהוי זה למעשה, אין מקום לבחינה דקדקנית בדבר התקיימותם של תנאי הפוליסה"
וכך לא הותרה הגשת הודעה לצד שלישי אשר התבקשה בשיהוי של למעלה מחצי שנה לאחר בהגשת כתב הגנה, כפי שנקבע ברע"א (נצ') 35440-01-14 אליעזר אמסלם נ' לאה אלון ( 9.4.2006).
"השיהוי הארוך בהגשת הבקשה למשלוח הודעת צד ג' בענייננו; שנה וחצי ויותר ממועד הגשת התביעה ולמעלה מחצי שנה לאחר הגשת כתב ההגנה, מבסס כשלעצמו את סבירות ההחלטה שבדיון לגופה ואת המסקנה כי המבקש לא הצביע על כל טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד עפ"י דרישת תקנה 528 סיפא לתקנות סד"א.
להוסיף כי גם מהמועד בו הליכי הגישור בין הצדדים הסתיימו והוסרה המניעה הנטענת להגשת הודעת צד ג' (בשל הצורך למנוע את החרפת היחסים בין הצדדים), חלפו כשלושה חודשים עד שהוגשה הבקשה נשוא החלטת בימ"ש קמא".
והדברים מקבלים משנה תוקף בענייננו, כאשר מדובר בשיהוי של למעלה מחמש שנים מיום שהוגש כתב ההגנה מטעם המבקשת ויואב עובדיה.
טוענת המבקשת כי הגשת ההודעה לצד שלישי לא תעכב את ההליך. סקירת ההליך עד כה מראה אחרת. עסקינן בהליך שהתנהל לאורך חמש שנים, במסגרתו מונו שני מומחים מטעם בית המשפט, הוגשו בקשות רבות והתקיימו מספר דיוני קדם. שלב ההליכים המקדמיים הסתיים והמומחה שמונה לעניין הנזק צפוי ליתן חוות דעתו לעניין זה. צירוף צד נוסף להליך בשלב זה, לא רק שלא יביא לבירור המחלוקת אלא שיעכב ויסרבל את ההליך וישיג אותו לאחור ימים רבים.
נתתי דעתי כי הבקשה הוגשה בהסכמת הצדדים. אולם בכך לא די. הסכמת הצדדים אינה הגורם היחיד במאזן השיקולים שעל בית המשפט לשקול. בכל הליך משפטי קיים צד "שקוף" נוסף, והוא הציבור, אשר הפקיד בידי בית המשפט את המשאב השיפוטי. בית המשפט אמון על ניהול ההליך כך שיאזן בין מכלול האינטרסים, הן של הצדדים והן של הציבור בכללותו. במסגרת זו על בית המשפט לשקול, גם בהינתן הסכמת הצדדים, אם יש מקום להאריך את המועדים שנקבעו לניהול ההליך המשפטי. ארכה שבהכרח תוביל להארכת ההליכים, והקדשת זמן שיפוטי נוסף אשר יוקדש לניהול הליך זה, אשר יבוא על חשבונם של בעלי דין פוטנציאלים אחרים והציבור כולו.
דברים אלו קיבלו ביטוי בלשון תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט- 2018 (להלן: "התקנות החדשות"). אומנם כניסת תקנות אלו לתוקף נדחה מעת לעת, אך יש בהן כדי להוות ביטוי לעקרונות היסוד המתווים את אופן הפעלת שיקול הדעת השיפוטי במסגרת תקנות 1- 5 לתקנות החדשות.
תקנה 2 קובעת את "מטרת העל" של התקנות ולפיה:
"הליך שיפוטי ראוי והוגן מתקיים במערכת שיפוטית עצמאית ובלתי תלויה שהוקמה לפי דין, נגישה לציבור, מקיימת דיון לפי כללי הצדק הטבעי, מכריעה בתוך זמן סביר על יסוד הטענות ההדדיות המובאות לפניה, מנהלת את ההליך ופוסקת בו באופן שוויוני, מידתי ויעיל ומנמקת את החלטותיה"
תקנה 5 לתקנות החדשות קובעת כי:
"בית המשפט יאזן, לפי הצורך, בין האינטרסים של בעלי הדין ובין האינטרס הציבורי; לעניין זה, "אינטרס ציבורי"- נגישות הציבור למערכת בתי המשפט לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך שיפוטי".
תקנות אלו עדיין לא בתוקף, אולם יש בהן כדי ליתן קריאת כיוון באשר לנקודת האיזון בין התכליות והאינטרסים המתחרים המונחים בבסיסם של ההליכים האזרחיים המתבררים בערכאות. כך, ובין היתר, ראו בתי המשפט השונים את התקנות החדשות כמקור השראה פרשני באשר לדרך ההתנהלות הדיונית הראויה.
וראו לעניין זה: ת"א (מחוזי י-ם) 38158-02-16 גובראן נ' אבו חמיד, פסקה 17 (29.1.2019); ת"צ (מחוזי מרכז) 49673-11-15 גולדנר נ' אפלויג, פסקה 19 (6.12.2018); בש"א 5990/18 רננים חברה לפיתוח ויזום פרויקטים (מיתר) 1990 בע"מ נ' בודה, פסקה 2 (2.10.2018); ת"א (מחוזי- מרכז) 47175-05-16 קול אנד גרין בע"מ נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ, פסקה 14 10.2.2019); רע"א (מחוזי תל אביב) 27540-07-19 פיוטר וגר נ' איליה ניקולשין, פסקה 9ד' (14.7.2019); רע"א (מחוזי תל אביב) 38247-02-16 אוליטל הנדסה ויזום בע"מ נ' שמשון מרום רו"ח, פסקה 9ד' (31.3.19); ת"א (שלום תל אביב) 19158-05-16 מדינת ישראל משרד הבריאות נ' פלוני (יורש המנוחה פלונית ז"ל), פסקה 8 (17.2.2019).
בשים לב להתנהלותה של המבקשת בהליך זה (כפי שפורטה לעיל); בשים לב למועד הגשת הבקשה ערב מועד ההתיישנות; בשים לב לכך שמר סירפי היה מיוצג כל העת מכוח הפוליסה, עובדה שהיתה ידועה למבקשת; בשים לב לזמן הרב בו נוהל ההליך- במסגרתו נוהל גם הליך הגישור ממושך והליכי משא ומתן בין הצדדים; ובשים לב לכך שהתרת ההודעה לצד שלישי עשויה להסיג את ההליך לאחור למעלה מחמש שנים; לא יכול להיות חולק כי גם האינטרס הציבורי, הכולל בחובו גם מניעת שימוש לרעה בהליך משפטי, מחייב את דחיית הבקשה.
לא נעלמה ממני טענת המבקשת בדבר הצורך הדחוף להכריע בבקשה וזאת נוכח מועד ההתיישנות, החל כיום. גם לא נעלם ממני כי דחיית הבקשה עלולה לחסום בפני המבקשת את האפשרות להגיש תביעה בגין עילת כפל הביטוח, ובכך לכאורה לחסום את דרכה למצות את זכויותיה בערכאות השיפוטיות. אולם לא מצאתי שיש גם בכך טעם מיוחד כדי להתיר את הארכה להגשת ההודעה לצד השלישי. המבקשת טוענת בבקשתה כי הצורך בהגשת ההודעה לצד שלישי עלתה כתוצאה מההליך המקביל שהוגש כנגדה באמצע חודש ספטמבר זה. אולם כאמור המבקשת לא פירטה בבקשתה כיצד פעלה קודם להגשת ההליך המקביל, ובמהלך השנים בהן נוהל ההליך על מנת לברר בשקידה ראויה באם קיימת עילה של כפל ביטוח. גם לאחר שידעה את העובדות המבקשת לא פעלה בדחיפות המתבקשת ממצב זה. המבקשת המתינה שלושה חודשים נוספים על מנת להגיש את הבקשה, אשר הפכה לדחופה עקב השתהותה של המבקשת, ובהתאם עליה לשאת בתוצאות פעולותיה ואין לאפשר בנסיבות אלו לחוטאת לצאת נשכרת.
סיכומם של דברים, אני דוחה את הבקשה. אציין, כי באופן רגיל ובשים לב לכל האמור לעיל, היה מקום גם לפסוק הוצאות בגין הגשת בקשה זו, אולם נוכח הסכמת הצדדים לבקשה, ואופן התנהלות הצדדים כולם אשר תרמו כל אחד בחלקו להימשכות ההליך, לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ט כסלו תש"פ, 17 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.