הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 55696-06-19

מספר בקשה: 3
לפני כבוד השופטת אורלי מור-אל

התובע:
פלוני

נגד

הנתבעות:

  1. דור וצורי בע"מ
  2. מנורה חברה לביטוח בע"מ

החלטה

לפניי בקשה מטעם התובע לפטור אותו מהגשת חוות דעת רפואית כמצוות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") בתחום האורתופדיה והנוירולוגי ה ולהורות על מינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט לבדיקתו ולקביעת נכותו בגין האירוע נשוא התביעה. בקשתו מנומקת במצב כלכלי שבגינו יתקשה לשאת בהוצאות חוות הדעת הדרושות לו לניהול ההליך.
תמצית העובדות וטענות הצדדים:
מדובר בתביעת נזקי גוף שהגיש התובע, שהגיע למדינת ישראל מארתריאה, בגין תאונת עבודה שארעה לו בתאריך 6/7/12.
התאונה הוכרה כתאונת עבודה ובמוסד לביטוח לאומי נקבעו לתובע נכויות בשיעור של 38% בגין פגיעה בעמוד שדרה ובשורשי שתי הידיים. כמו כן הופעלה תקנה 15% בחצי ומשכך נכותו הועמדה על 59%.
לטענת התובע, אין לו את האפשרות הכלכלית לשאת בהגשת חוות דעת. בתצהיר שצירף לבקשתו מבהיר התובע שאינו עובד והוא חי מקצבת ביטוח לאומי בסך של 2,754 ₪. לבקשתו צרף התובע פירוט חשבון עו"ש לפיו בחשבונו יש סכומי כסף קטנים, העולים כדי אלפי שקלים והיתרה העדכנית הינה 170 ₪.
הנתבעות מתנגדות לבקשה וטוענות שלא מתקיימים במקרה זה הטעמים המצדיקים לפטור את התובע מהגשת חוות דעת. לטענתן, על התובע לפרט את הכנסותיו, את הכנסות משפחתו ואת נכסיו.
הנתבעות עמדו על חקירתו הנגדית של התובע על תצהירו ולפיכך יוחד לכך דיון. בדיון ניכרה מוגבלות הפיזית, השפתית והזרות של התובע. התובע נעזר בקב להליכה, כמעט ולא דובר עברית וניכר שהוא מתקשה להסתדר. התובע אדם פשוט ולא מתוחכם, התקשה לחזור על האמור בתצהירו ואולם לשאלות ישירות השיב שהכנסתו היחידה היא מקצבת הביטוח הלאומי והוא מתגורר עם חבריו בדירה שכורה. התובע השיב שאינו עובד וכאשר נשאל אם ניסה להסתייע בשיקום המוסד לביטוח לאומי, ניכר שאינו יודע כלל במה מדובר.
דיון והכרעה
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את הנתונים והמסמכים שהוצגו ובמיוחד לאחר שהתרשמתי ממצבו של התובע בדיון, החלטתי להיעתר לבקשה בחלקה – שוכנעתי, כי הנסיבות מצדיקות לפטור את המבקש מהגשת חוות דע ת רפואית מטעמו בתחום האורתופדיה, כאשר המומחה בתחום האורתופדיה יחווה דעתו בדבר הצורך במינוי מומחה נוסף.
תקנה 127 סיפא ל תקנות סדר הדין האזרחי מאפשרת לבית המשפט לפטור תובע מצירוף חוות דעת מומחה לעניין שברפואה מ "טעמים מיוחדים שיירשמו" ותקנה 130 (א) מאפשרת לבית המשפט למנות מומחה מטעמו לעניין השנוי במחלוקת בין בעלי הדין. הפעלתן המשולבת של תקנות אלה יוצרת מחלוקת בין בעלי הדין על אף שלא הגישו חוות דעת, כאשר הטעמים המיוחדים הנדרשים עניינם בשאלת עצם הצורך בחוות דעת בנ סיבות המקרה המיוחד (ראו לדוגמא הדברים שנאמרו ברע"א 8015/96 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' בוריסי (23/3/97), רע"א 7474/00 עיריית תל-אביב-יפו נ' המוסד לביטוח לאומי ואח' (20/11/01)).
בפסיקה הוכרע, כי בחינת בקשה לפטור מחוות דעת תעשה בשלושה שלבים: ראשית תבחנה קיומן של נסיבות מיוחדות המסבירות מדוע לא יהיה זה צודק לדרוש מהצד להגיש חוות דעת בכוחות עצמו; שנית יש לבחון האם התביעה או ההגנה, בעלת סיכוי סביר להתקבל ולו לכאורה; ושלישית יש לקבוע שקיימת ראשית ראייה או ראייה לכאורה לביסוס העניין שברפואה. בית המשפט ישקלל את תוצאות המבחנים בנסיבות הקונקרטיות של המקרה ותוך מתן משקל ראוי לכלל ביסוד תקנה 127 (ראו: החלטת כב' השופט הנדל ב בר"ע (ב"ש) 511/06 אמויאל נ' פלונית (15/8/06)).
מבחן משולש זה אומץ בפסיקה מאוחרת יותר, תוך ריכוך המבחנים השני והשלישי. כך לדוגמא, קבע כב' השופט זילברטל, שמינוי מומחה מטעם בית המשפט חלף חוות דעת שעל התובע להגיש הוא צעד חריג הסוטה מהשיטה האדברסרית ויש לשמור אותו למקרים יוצאי דופן, משכך התובע נושא בנטל כבד לשכנע בקיומן של נסיבות של ממש אשר מונעות ממנו לצרף חוות דעת רפואית לכתב התביעה ואולם אשר למבחנים השני והשלישי, די לו לתובע להראות שתביעתו אינה מופרכת ויש בה ממש וניתן להסתפק ברף נמוך יחסית שהרי בהיעדר חוות דעת לעיתים קשה יהיה לעמוד על סיכויי התביעה. על התובע להראות על יסוד עובדות המקרה ואופי הטענות, שבפיו טענה ראויה להישמע או שאלה רצינית שיש לדון בה לפי המבחן המקובל לצורך המצאת תביעה אל מחוץ לתחום השיפוט (רע"א 6614/12 פלונית נ' בית חולים המשפחה הקדושה [פורסם בנבו] (23/10/12), רע"א 1358/12, מרכז רפואי רבין נ' אייזנבך (8/5/12)).
השופט עמית, הוסיף והדגיש שאינו מתיימר לקבוע רשימה סגורה של שיקולים ונסיבות והצביע על מספר 'כללי אצבע' שראוי שיעמדו לנגד עיני בית המשפט. בין היתר הציע להביא בחשבון את חשיבותה של החובה לצרף חוות דעת לכתב התביעה כמעין 'מסננת' של תביעות סרק, למשל בתביעות על רשלנות רפואית, ואת אינטרס הנתבע שלא לשאת בעלויות מינוי מומחה כאשר קיים ספק ניכר בשאלת האחריות. עוד הציע להביא בחשבון שיקולי יעילות וחסכון בנסיבות מתאימות, למשל כאשר הצורך במינוי מומחה נוסף מבוסס על המלצה של מומחה בית המשפט וכן את הפגיעה בזכות הגישה של התובע לערכאות אם תידחה בקשתו, למשל, כאשר הוא סובל מחסרון כיס (ראו: בר"ע (חי') 1775/07 ענבל נ' דאנס בר/צוות בראבו [פורסם בנבו] (6/7/07) להלן – "עניין ענבל דאנס").
בענייננו, מתקיימים המבחנים והנסיבות המצדיקים לפטור את התובע מהגשת חוות דעת בשלב זה בתחום האורתופדי.
הנתונים שהוצגו ולא הופרכו בחקירת התובע או בכלל, מלמדים על מי שנקטע מ טה לחמו בעקבות התאונה ולפחות בשלב זה לא נסתרו טענותיו שאינו עובד. התובע מתקיים מקצבה זעומה של המוסד לביטוח לאומי, תוך שהוא נעזר בחבריו. התובע תושב זר, אין לו משפחה או רכוש בארץ. בהקשר לבחינת מצבו הכלכלי של צד המבקש פטור מהגשת חוות דעת, ראתה כב' השופטת וילנר לקבוע ממש לאחרונה, שאין מקום לאמות מידה גורפות, ובלשונה: "אדגיש עוד כי איני סבורה, שככלל, יש מקום לקבוע אמות מידה גורפות בדבר הרף הראייתי הנדרש לצורך הוכחת מצב כלכלי קשה, המצדיק מתן פטור מהמצאת חוות דעת מטעמו של בעל דין המבקש להוכיח טענות שברפואה. על פניו, מדובר בעניין עובדתי פרטני אשר על הערכאה הדיונית לבחון בכל מקרה לגופו, ובשים לב לטענות הצדדים ולראיות שמונחות לפניה" (רע"א 8135/18 פלוני נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (19.02.19)).
בנוגע לשיקולים האחרים שיש לקחת בחשבון, הרי שבנוגע לתחום האורתופדיה ניכר שהתובע עומד בנטל ואף מעבר לכך. המוסד לביטוח לאומי שהינו גוף אובייקטיבי בדק את מצבו של התובע וקבע 20% נכות בגין הגבלת תנועה בעמוד שדרה מותני לאחר קיבוע; 15% נכות בגין קשיון נוח בשורש יד שמאל ו- 10% נכות בגין הגבלה בטווח התנועות בשורש יד ימין. המוסד לביטוח לאומי קבע עוד שיש להפעיל את תקנה 15 ולהגדיל את נכותו במחצית.
אשר לסיכויי התביעה - בכתב התביעה נטען, שהתובע נפגע שעה שעבד באתר בניה והתבקש על ידי מנהל העבודה לבצע עבודות תיקונים וניקיונות על גג איסכורית, כאשר התובע דרך בקצה הגג שאין בו תמיכה של ברזל האיסכורית קרסה והתובע נפל מגובה 5-6 מטר ונפצע. בנסיבות אלה, גם אם שאלת החבות עומדת בעינה ניתן לומר כבר בשלב זה שאין המדובר בתביעה מופרכת, ואין זה ראוי לחסום את התובע מלנסו ת ולהוכיח את תביעתו.
אחר כל האמור לעיל, אני קובעת, שהמקרה שלפניי נופל לגדר אותם מקרים בהם אין להשית על התובע בשלב זה עלות שכר המומחה לשם הגשת חוות דעת מטעמו בתחום האורתופדיה, שכן "חסימת דרכו של בעל דין מלהוכיח את תביעתו אך בשל חסרון כיס, משמעה פגיעה בזכות הגישה לערכאות" (עניין ענבל דאנס לעיל), כמו גם פגיעה בזכות יסוד, ובצד זאת באפשרות לבית המשפט להכריע במחלוקת, באופן יעיל וענייני.
ההכרעה בבקשה מעין זו, דורשת איזון בין מכלול השיקולים העומדים על הפרק. במקרה דנן, שעה שהתובע מוחל על ז כותו להגיש חוות דעת מטעמו, עמידתן העיקשת של הנתבעות על כך שתוגש חוות דעת כזו, תוך הכברה בהוצאותיו אינה מידתית לפחות לגבי תחו ם האורתופדיה. יודגש שזכויותיהן של הנתבעות לא נגרעות שכן ל נתבעות עדיין עומדת הזכות להגיש חוות דעת מטעמן ככל ש תהיינה מעוניי נות בכך ו התובע הוא זה שמוותר על זכותו להציג לפני המומחה מטעם בית המשפט חוות דעת מבוססת מטעמו לעניין פגיעתו הגופנית.
בשלב זה וכמימון ביניים, תשאנה הנתבעות במימון חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט . אך בשל קביעה זו איני מטילה על הנתבעות כבר בשלב זה את הוצאות הבקשה, שעה שהתעקשותן לקיים דיון ולעמוד על חקירה נגדית של התובע, בבחינת יקב הדין את ההר, בלא שמץ של יסוד לפקפק בטענותיו, הייתה מיותרת לחלוטין. הדברים הם בבחינת קל וחומר בשים לב לחומרת פגיעתו של התובע, קביעות המוסד לביטוח לאומי והיותו עובד שנפגע בשירות הנתבעת-1. התנהלות הצדדים תלקח בחשבון בסוף ההליך.
הנתבעות תודענה בתוך 10 ימים האם הן עומדות על זכות ן להגיש חוות דעת מטעמ ן בתחום ה אורתופדיה בטרם ימונה מומחה מטעם בית המשפט שיתבקש לחוות דעתו בנוגע לצורך במינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה . בהעדר הודעה במועד, אניח כי הנתבעות מוותר ות על זכות ן זו וימונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה.

5129371תז"פ ליום 16/2/20 לבדיקת עמדת ה נתבעות.
54678313המזכירות תשלח את ההחלטה לבאי-כח הצדדים.

ניתנה היום, כ"ג שבט תש"פ, 18 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.