הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 5562-03-19

לפני: כבוד השופט גיא הימן

התובעת:
חברת מובילי תפן והגליל (1987) בע"מ

נגד

הנתבעת:
מועצה אזורית מרום הגליל

בשם התובעת:
עו"ד סמיר זידאן
בשם הנתבעת:
עו"ד תומר טבק

החלטה
1. את הבקשה להפקדת ערובה להוצאותיה של הנתבעת מצאתי מקום לקבל, מן הנימוקים שיפורטו להלן.

2. הפקדתה של ערובה להוצאותיו של נתבע, במקום שבו התובעת היא ישות משפטית בערבון מוגבל, נועדה לתן בידיו הגנה . הנתבע, ככזה ומבלי לרמז דבר על צדקתה של התובענה, נגרר להליך משפטי על כורחו ויכול שיזכה בסיומו אך ייוותר בחסרון כיס מחמת קושי להיפרע ממנו. הוראת החוק שמכוחה הוגשה הבקשה ה יא סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999. זוהי לשונו:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

3. ההלכה היא שהפקדה של ערובה להוצאות היא הכלל ואילו היוצא מן הכלל הן נסיבות חריגות, שבעטיין לא יורה בית המשפט על הפקדה של ערובה (רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, בפסקה 12 לפסק דינו של כבוד השופט חנן מלצר (פורסם באתר הרשות השופטת, 11.2.2009); רע"א 6176/09 התחלת ים אילת בע"מ נ' הרפסודה הלבנה אילת בע"מ, בפסקה הראשונה להחלטתו של כבוד השופט אשר גרוניס (פורס מה באתר הרשות השופטת, 30.7.2009)). נהיר כי בבקשות אלה הנטל להוכיח איתנות כלכלית או נסיבות חריגות אחרות, המצדיקות אי חיוב בערובה, הוא על המשיבה היא התובעת.

4. התובעת טענה כי אין להשית עליה ערובה ונימקה זאת בטענה לאיתנות כלכלית. עם זאת מלבד תצהיר מאת מנכ"ל התובעת, לא צורפה שום אסמכתא לתמיכה בטענותיה אלו. גם בתצהיר המנכ"ל לא פורטה יכולתה של התובעת לעמוד בהוצאותיהם של הנתבעים, ככל שייפסקו לחובתה אלא נטען בעלמא: "התובעת הינה חברה בעלת נכסים ובבעלותה כ-50 אוטובוסים וכלי רכב מכל מיני סוגים" , זה ותו לא. תצהיר זה לבדו אי נו מאפשר לבית המשפט לעמוד על מצבה הכלכלי של התובעת. משהתובעת לא טענה לנסיבות מיוחדות נוספות, לא ראיתי מקום לסטות מן הכלל ולפטור אותה מהפקדתה של ערובה.

5. הנתבעת לא נקבה בסכום מבוקש כערובה להוצאותיה וזה נותר אפוא לשיקול הדעת של בית המשפט . בקביעה של שיעור הערובה טמון האיזון הראוי בין זכות הגישה לערכאות, המוקנית לתובעת, לבין זכותה של הנתבעת לשמירה על ענייניה. הגישה הרווחת בפסיקה היא להעמיד את סכומה של ערובה כספית על אחוזים אחדים מ סכום התביעה (עניין ל.נ הנדסה ממוחשבת לעיל, בפסקה 16 לפסק דינו של כבוד השופט חנן מלצר; רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ, בפסקה השישית לפסק דינה של כבוד השופטת אסתר חיות (פורסם באתר הרשות השופטת, 23.5.2011); ע"א 7193/13 ש.א פתרונות בע"מ נ' פרופסור ברנע, בפסקה 16 לפסק דינו של כבוד השופט יצחק עמית (פורסם באתר הרשות השופטת, 22.9.2014)). לא ראיתי מקום לסטות מן הגישה האמורה גם בענייננו. התובעת נקבה סכום של 440,880 ש"ח כסעד בתביעתה. לפיכך, מצאתי להעמיד את הערובה על הסך של 22,000 ש"ח, שהם כחמישה אחוזים מתוך סכום התביעה.

סכום זה תפקיד התובעת בגזברות של בית המשפט, במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית, לא יאוחר מיום 20. 6.2020. אין צו להוצאות בבקשה זו.

ניתנה היום, כ"ח באייר התש"ף, 22 במאי 2020, שלא במעמד-הצדדים.