הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 55389-08-18

לפני כבוד השופטת בכירה דורית קוברסקי

התובעים:

  1. עיריית רמת גן
  2. שמעון שומרוני
  3. שמעון גליקסמן
  4. עליזה זיידלר גרנות
  5. ליאת אטדגי
  6. אלי בלאלי

ע"י עו"ד גיא אופיר

נגד

הנתבע:
אמנון פדאל
הנתבע בעצמו

החלטה

לפני בקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט, לחייב את הנתבע בקנס או מאסר, ולכוף עליו לציית לפסק הדין שניתן בעניינו.
 
הרקע להגשת הבקשה
ביום 27.8.18 הוגשה תביעה למתן צו מניעה, או עשה קבוע ופס"ד הצהרתי כנגד הנתבע, תושב העיר רמת גן, אשר נטען לגביו שהוא מתעמר ומתנכל לעובדי העירייה. במסגרת צו המניעה העירייה ביקשה לאסור על הנתבע: לגדף, לנבל את הפה, לאיים, להטריד את עובדי העירייה או באי בניין העירייה; לאסור עליו לפגוע בחופש התנועה במשרדי העיריה; לאסור עליו להטריד את מי מבאי העירייה ועובדיה באמצעות הטלפון ובכל הנוגע להתקשרות באמצעות המוקד העירוני ו/או באשר להיקף הפניות בכתב לעירייה. בנוסף לכך העירייה ביקשה צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע להגיע לעירייה בימים ובשעות שאין קבלת קהל. התובעים גם ביקשו סעד הצהרתי לפיו אם הנתבע יפעל בניגוד לאחד מן האיסורים הנ"ל, העירייה או מי מטעמה רשאים לדרוש מהנתבע לחדול ממעשיו ואם לא יחדל לאלתר, להשתמש בכוח סב יר כאמור בסעיף 18 לחוק המקרקעין, על מנת להוציאו ממשרדי העירייה; ולאחר התראה, לעשות שימוש בכוח סביר עד להוצאת הנתבע ממשרדיה, או עד התערבות משטרת ישראל.

במסגרת "כתב הגנה" שהנתבע הגיש ביום 8.11.19, לא הובאה גרסה עובדתית כלשהי מטעמו. הנתבע רק טען שב"כ התובעים מאיים עליו ושבכוונתו להזמין לדיון מספר עובדי עירייה, ובכללם את ראש העיר דאז מר ישראל זינגר.

ביום 5.3.19 הצדדים התייצבו לדיון לפניי. ב"כ התובעים טען שהנתבע ממשיך להתנהג בצורה שערורייתית ואלימה כלפי התובעים ומנגד, הנתבע עמד על כך שהוא אינו זקוק לשירותי עו"ד ושהוא מעדיף לייצג את עצמו. במסגרת הדיון ניתנה לנתבע הזדמנות להגיש כתב הגנה הכולל גרסה עובדתית תוך 21 יום. הנתבע לא הגיש כתב הגנה וכפועל יוצא מכך התובעים הגישו ביום 3.6.19 בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה . בשלב זה דחיתי את הבקשה על מנת לאפשר לנתבע להגיש כתב הגנה מטעמו ובפרט שכאמור הוא אינו מיוצג.

ביום 17.7.19 הצדדים התייצבו לפניי, גם אז לא היה בפני בית המשפט כתב הגנה ובכל זאת קבעתי בהחלטתי שלפנים משורת הדין ניתנת לנתבע הזדמנות אחרונה להגיש כתב הגנה תוך 15 יום לאחר הפגרה. כתב הגנה לא הוגש וביום 2.10.19 התובעים הגישו בקשה שניה למתן פסק דין בהיעדר הגנה. הבקשה הועברה לתגובתו של הנתבע, אשר גם הפעם לא התייחס לגוף העניין ורק ציין את העובדה שברצונו להקליט את הדיון, וכי עובדי העירייה אינם ראויים לשרת את הציבו ר. ביום 24.10.19 קבעתי שעל הנתבע להגיש כתב הגנה כדבעי.

ביום 19.11.19 התקיים דיון שלישי לפניי, התובעים חזרו על בקשתם למתן פסק דין בהיעדר הגנה, תוך הדגשה שכתב הגנתו אינ ו מכיל גרסה עובדתית. הנתבע טען שהוא אינו עו"ד אלא עובד בניין ושהוא הגיש כתב הגנה על פני עמוד אחד, שהוא ביקש מהסנגוריה הציבורית לשלוח בשמו מכתבים, אבל הם סרבו וכן טען עוד טענות באשר להתנהלות העירייה ועובדיה. גם בישיבה זו לא הציג הנתבע גרסה עובדתית ואף לא הכחיש את טענות התובעים בכתב התביעה. בסיום הדיון ובמעמד הצדדים, ניתן פסק דין כמפורט בתביעה ויומיים לאחר מכן נחתמה פסיקתא (להלן: "פסק הדין").

הבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט
ביום 10.12.19 הגישו התובעים בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט. בבקשה נטען שב- 15 ימים מאז מתן פסק הדין, הנתבע התקשר כ- 2,810 פעמים למוקד העירוני (נספח ד לבקשה), לשיטתם הנתבע הצהיר שהוא מפר את פסק הדין ביודעין, נכנס למשרד י העירייה מחוץ לשעות קבלת הקהל, תלה שלטים בגנותם של עובדי העירייה (נספח ו) ו ניסה להיכנס למשרדו של ראש העיר (נספח ג' לבקשה) – והכל תוך קללות וגידופים. מדובר בהפרה בוטה של פסק הדין המצדיקה מתן קנס או מאסר על פי פקודת הבזיון.

העברתי את הבקשה להתייחסות הנתבע תוך ציון שעליו לקיים את האמור בפסק הדין. ביום 31.12.19 הוגשה בקשה למתן החלטה בהיעדר תגובת הנתבע ו ביום 7.1.20 הוגשה תגובתו לפיה הוא אינו מעוניין לקבל מסמכים כלשהם מאת עורך הדין גיא אופיר, אותו כינה " עבריין לא קטן שמייצג חמישה עובדי עירייה מושחתים" וכן שבכוונתו לערער על פסק הדין . התייחסות לגוף הב קשה לפי פקודת הבזיון לא ניתנה וגם ערעור על פסק הדין לא הוגש.

ביום 8.1.20 הוגשה בקשה חוזרת לפי פקודת בזיון, ושוב העברתי אותה לתגובת הנתבע וזאת על מנת למנוע החלטות בנושא בזיון בית המשפט. הנתבע לא הגיב לבקשה ותחת זאת ביום 26.1.20 הגיש למזכירות בית המשפט את ההחלטות שנמסרו לו על ידי התובעים בציינו שאין בכוונתו לקבל כל מסמך מאת ב"כ התובעים. הנתבע הוזהר שעליו לקיים את פסק הדין על מנת שלא יחוייב בקנסות בשל ב זיון בית המשפט.

ביום 3.2.20 הוגשה בקשה שלישית לפי פקודת בזיון, בה נטען שוב שהנתבע ממשיך להפר את פסק הדין, ממשיך להתקשר למוקד העירוני ושבין הימים 26-29.1.20 הוא התקשר לא פחות מ- 318 פעמים. כמו כן צורפה תמונה שלו בבניין העירייה (נספח א לבקשה). החלטתי לזמן את הצדדים לדיון בבקשה בהתחשב בכך שהנתבע אינו מיוצג ועל מנת להסביר לו את משמעות ההפרה.

דיון
במסגרת הדיון שהתקיים ביום 20.2.20, התובעים ציינו שהנתבע ממשיך להפר בריש גלי את פסק הדין ושרק בשבועיים האחרונים הוא התקשר למוקד העירוני לא פחות מ- 3,155 פעמים. התובעים גם הפנו להליך הפלילי המתנהל נגדו בשל הטרדותיו את העירייה ועובדיה (ת.פ. 49683-10-18). די בנספחים שצורפו לבקשה כדי לקבוע שהנתבע מפר את פסק הדין ולמעשה במסגרת הדיון הנתבע הודה שהוא ממשי ך להתקשר ללא הרף למוקד העירוני. לטענתו, לא מדובר בהטרדה, ובכל מקרה התובע 2 הוא זה שמאיים עליו. פרוטוקול הדיון, שאף הוקלט על ידי שני הצדדים, מדבר בעד עצמו ואני קובעת שהנתבע הפר את פסק הדין.

הליך הבזיון עשוי להיות פוגעני ועל פי ההלכה, השימוש בו צריך להיות מצומצם למקרים בהם אין דרך אחרת לביצוע ההוראה השיפוטית; יחד עם זאת, הסדר הציבורי מחייב שפסקי דין יקוימו וש ההליכים שהתנהלו בפני בית המשפט לא התנהלו לשווא. (ע"פ 519/82 גרינברג נ' מדינת ישראל, מיום 28.4.83, פורסם בנבו; ורע"א 3888/04‏ שרבט נ' שרב ט, מיום 14.12.04, פורסם בנבו).

בענייננו, על אף שניתנו לנתבע הזדמנויות רבות לקיים את פסק הדין, הוא בחר ל הפר אותו ו להמשיך להטריד ו/או להתקשר ללא הרף למוקד העירוני. אשר על כן אני קובעת כי אין מנוס מהפעלת סנקציה שתבטיח את קיומו של פסק הדין על מנת שבעתיד ימנע מהפרתו.

סוף דבר
אני מטילה על הנתבע קנס יומי מצטבר בסך 400 ₪ לכל יום שהנתבע יפר את פסק הדין. בנסיבות העניין , תוך התחשבות בנסיבות דנן, אני מחייבת את הנתבע בהוצאות התובעים על הצד הנמוך בסך 400 ₪.

ניתנה היום, כ"ה שבט תש"פ, 20 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.