הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 55255-09-17

לפני כבוד השופט עזריה אלקלעי

התובעת:

אליהו עזרא (אריזה ושיווק) בע"מ
ע"י עו"ד יובל עציוני ועו"ד אלדד פסי .

נגד

הנתבעת:
ג.ת. שווק בן בקר בע"מ
ע"י עו"ד שלמה הרדי.

פסק דין
פסק דין מתוקן לעניין שמות ב"כ הצדדים בלבד.

לפני תביעה שהגישה התובעת נגד הנתבעת, לתשלום סך של 1,375,899 ₪, אותו נותרה הנתבעת חייבת לתובעת, לטענתה של התובעת, במסגרת עסקה למכירת פעילותה של התובעת לנתבעת והפעלת עסקה של הנתבעת בנכס התובעת עד להעברת חזקתו לצד שלישי, לו הוא נמכר.

טענות התובעת:
התובעת הינה חברה שהפעילה מפעל ליצור ואריזה של בשר ומוצריו, והנתבעת הינה חברה בבעלותם ובשליטתם של גבי לאטי ותמיר ספקטור, שפועלת אף היא בתחום הבשר ועוסקת בתחום הייצור, שיווק, אריזה, מכירה, יבוא והפצה של מוצרי בשר ודגים.
התובעת ובעליה היו בעלי הזכויות בנכס מקרקעין בשכונת התקווה (להלן: "הנכס") ובעלים של מפעל לייצור, אריזה, מכירה והפצה של בשר ומוצריו. העסק הוקם בשנת 1957 ומאז פעל ברציפות עד לסגירתו בחודש יולי 2016. בהמשך, המותג "עזרא אליהו" היה בעל מוניטין רב, והיה ביקוש רב למוצריו.
הנתבעת הפעילה מפעל דומה ליצור ואריזת מוצרי בשר, אולם בשנת 2015 החלה בהקמת מפעל מודרני לייצור, עיבוד ואחסנה של מוצרי בשר, בצומת עד הלום באשדוד. מאחר והקמת המפעל טרם הושלמה והנתבעת נזקקה למקום חלופי לפעילותה, עד להשלמת הקמת מפעלה החדש, היא הייתה מעוניינת במקום מתאים וכך נוצר הקשר עם התובעת, על מנת לשלבה במפעל החדש.
הואיל ובסמוך לפני כן מכרה התובעת את הנכס, שכאמור שימש כמפעלה (ללא ציוד המלאי והמכונות), לצד שלישי, שאינו מתחום הבשר, והיא התחייבה בהסכם המכירה לפנות את הנכס עד ליום 31.12.2016, ומאחר וכאמור, הנתבעת חיפשה מפעל חלופי לביצוע פעילותה עד להשלמת המפעל החדש, הסכימו הצדדים לשתף פעולה באופן שהנתבעת תרכוש מהתובעת את פעילות המפעל ששימש אותה לייצור ואריזת הבשר, לרבות הציוד והמכונות , ואת מלאי המוצרים שהיו במפעל. כן, נמסרו לנתבעת כל מתכוני הייצור הכלולים כפי שהופיעו במחשב י התובעת, וכך גם רשימת כל לקוחות התובעת. כן, סוכם כי הנתבעת תעשה שימוש זמני בנכס, ללא תשלום דמי שכירות, עד למועד מסירת החזקה בו לרוכש הנכס שנקבע ליום 31.12.2016.
בהתאם לאמור ולאחר מו"מ שנוהל בין הצדדים, נחתם ביניהם הסכם ביום 14.7.2016 (להלן: "ההסכם"), ול פיו התובעת מכרה לנתבעת את המכר האמור בסך של 1.5 מיליון ₪ בצירוף מע"מ.
בהסכם נקבע כי החל מיום 1.8.2016 ועד לא יאוחר מיום 31.12.2016 הייצור במפעלה של התובעת יתבצע על ידי הנתבעת. בתקופת השימוש בנכס, התחייבה הנתבעת, לשאת בתשלום הוצאות הארנונה, המים והחשמל של המפעל, מיום 1.8.2016 ועד לסיום השימוש ש ייעשה במפעל.
עוד הוסכם, כי התובעת תמכור לנתבעת את מלאי הבשר המצוי במפעלה והיא תספק אותו למחסן הנתבעת, כאשר סוכם כי המלאי שיימכר לנתבעת תמורת הסך של 353,618 ₪ ישולם לתובעת ב- 3 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.9.2016, כאשר , בפועל , שולם לתובעת בגין המלאי סך של 215,295 ₪ בלבד.
כן, הוסכם כי החוב , שחבה התובעת לנתבעת בגין רכישת מלאי הבשר מן הנתבעת, יקוזז מתמורת המכר, כאמור בס' 8 להסכם, וכי יתרת תשלום התמורה בגין המכר תשולם מדי שלושה חודשים, החל מיום 1.1.2017.
עוד הוסכם כי בעלי התובעת, ה"ה אורי ועוזי אליהו, יעניקו לנתבעת שירותי עבודה תמורת תשלום חודשי בסך 15,000 ₪ בצירוף מע"מ, לכל אחד מהם.
הנתבעת לא קיימה את כל התחייבויותיה על פי ההסכם ולא שילמה לתובעת את התשלומים אותם התחייבה לשלם תמורת המכר.
למרות שהחל מיום 1.8.2016 ועד ליום 31.12.2016 הנתבעת עשתה שימוש בנכס, היא לא שילמה את הוצאות הארנונה, המים והחשמל והותירה חוב בגין תשלומים אלו בסך של 80,485 ₪ כולל מע"מ.
כמו כן, לא שילמה הנתבעת לתובעת את מלוא החוב בגין מלאי הבשר שרכשה מהתובעת, אלא ששילמה ת שלום חלקי בלבד בסך של 215,295 ₪ מתוך הסכום של 353,618 ₪, שאותו היה עליה לשלם, כך שהיא נותרה חייבת לתובעת בגין מלאי הבשר סך של 138,323 ₪.
הנתבעת נותרה חייבת לתובעת בגין שירותי עבודה, שבעלי התובעת סיפקו לה, סך של 35,100 ₪ כולל מע"מ.
התובעת נותרה חייבת לנתבעת בגין רכישת בשר סך של 525,369 ₪ כולל מע"מ.
לפיכך, נותרה הנתבעת חייבת לתובעת סך של 1,375,899 ₪ לפי הפירוט כדלקמן:
תמורת המכר בהתאם להסכם (ללא מע"מ) 1,500,000 ₪
בניכוי שווי משאיות שנותרו למכירה אצל התובעת ללא מע"מ. 92,000 ₪
יתרת תמורת המכר המגיעה לתובעת (ללא מע"מ) 1,408,000 ₪
מע"מ על הסכום האמור 239,060 ₪
סה"כ כולל מע"מ 1,647,360 ₪

בתוספת הסכומים הבאים:
תשלום ארנונה, מים וחשמל 80,485 ₪
יתרה בגין המלאי 138,323 ₪
יתרה בגין שירותי עבודה 35,100 ₪
בקיזוז חוב התובעת בגין רכישת בשר 525,369 ₪
סה"כ חוב לתשלום 1,375,899 ₪
ביום 12.4.2017 שלח בא כוח התובעת מכתב דרישה לתשלום החוב והנתבעת שלחה מכתב תשובה במסגרתו העלתה טענות שונות, חסרות יסוד, בניסיון להתחמק מתשלום.

טענות הנתבעת:
בין התובעת לנתבעת היו קשרי מסחר וידידות משך שנים רבות. התובעת נקלעה לקשיים ושיקים שמסרה חוללו, חשבון הבנק שלה הוגבל ובתוך כך פנה מר עוזי , מנהל התובעת , אל מנהל הנתבעת בבקשה שיסייע לו.
התובעת הייתה חייבת לנתבעת סכומי כסף גבוהים באותו מועד בגין בשר שסופק לתובעת ואחד מהשיקולים באם לסייע לתובעת, מעבר ליחסי הידידות שהיו בין הצדדים, היה לנסות ולהציל את הכסף אותו חבה התובעת לנתבעת.
בתוך כך, פנה מר עוזי אליהו למנהל הנתבעת וביקש ל ערוך חוזה למראית עין על מנת להוציא את גיסו, איתו היה מסוכסך, מ השותפות בתובעת, אולם הנתבעת סירבה.
בשלב הבא הציעה התובעת לנתבעת לרכוש ממנה את כל הציוד והנתבעת סירבה, שכן לא הייתה זקוקה לכל הציוד.
התובעת שמכרה את המקרקעין, עליהם היה מצוי בית העסק שלה, הייתה חייבת לפנות את הציוד, על פי הסכם מכר המקרקעין, ולפיכך לחצה על הנתבעת כי תרכוש ממנה לפחות חלק מהציוד, אולם הנתבעת סירבה. יש לציין כי היה מדובר בציוד ישן, שחלקו אינו שמיש ושמחירו בשוק החופשי נמוך.
לאחר לחץ רב של מנהל התובעת, הסכימה הנתבעת לרכוש את הציוד והרכוש של התובעת אשר כלל מעבר למכונות, ארבע משאיות, מלגזה וכו', את ציוד המפעל, ומעט מלאי של בשר.
מנהל התובעת הגיע לנתבעת עם ההסכם נשוא התביעה, אותו ניסח, אולם הנתבעת סירבה לחתום שכן ההסכם שנוסח לא תאם את הסיכום בין הצדדים, ובמיוחד משהנתבעת לא נזקקה לציוד כולו ובוודאי שלא במחיר שנקבע בהסכם.
מנהל התובעת ביקש כי הנתבעת "תעשה לו טובה" שכן הוא צריך להראות לגיסו הסכם בשל הסכסוך ביניהם, על מנת להוציאו בחלקו בשותפות מהתובעת. לאור האמור, סוכם במפורש בין הצדדים כי רק הציוד אותו תחליט הנתבעת לרכוש מהתובעת בפועל יהיה בר חיוב והדבר יבוא לידי ביטוי בהסכם.
לאור האמור, חתם מר תמיר, נציג הנתבעת , על ההסכם ונאמר במפורש לתובעת כי ת וקפו של ההסכם מותנה בחתימת בעל המניות העיקרי מר גבי לאטי מהנתבעת, אולם, מר לאטי מעולם לא חתם על ההסכם, ושמו הרשום בהסכם נספח ג', והמתיימר להיות חתימתו, אינו חתימתו והיא זויפה ולא נרשמה על ידו. כמו כן, להסכם היה נספח שמשום מה התובעת בחרה לא לצרף לכתב התביעה .
לטענת הנתבעת, מוכחש ים חוב ארנונה, מים או חשמל, וכן היא טוענת כי החוב בגין הבשר שולם במלואו. בנוסף, טוענת הנתבעת , כי אינה חבה דבר לאורי ועוזי אליהו בגין עבודתם.
לטענת הנתבעת, התובעת העלימה במרמה מהנתבעת כי את המשאיות, כלי הרכב, הקומפרסורים, חדרי הקירור והמלגזות היא מכרה לצד ג' ושלשלה את הכסף לכיסה תוך שהיא תובעת אותו מהנתבעת. עוד יצוין, כי שווי הציוד שהתובעת טוענת כאילו הוא נשוא העסקה, הינו זניח, וללא הציוד החסר לא היה כל מקום להיכנס למו"מ עם התובעת.
בנוסף, הודיעה התובעת לנתבעת כי היא מוכרת חלק מהציוד לצדדי ג', וכי פדיון המכירה יקוזז מ הסכום התשלום. ידוע לנתבעת כי התובעת מכרה ציוד לחנות בשר, אולם, התמורה שהתקבלה על ידי התובעת לא קוזזה ממחיר העסקה.
הטענה בדבר אי תשלום ארנונה, מים וחשמל אין בה ממש שכן הנתבעת לא יכלה לעשות שימוש בנכס, וזאת מאחר ורוכש הנכס הגיע כבר בחודש אוקטובר 2016 וטען כי התובעת התחייבה ליתן לו את המקום לצורך התאמה ושיפוצים ולפיכך התובעת לא יכלה עשות שימוש במפעל וממילא לא צרכה מים וחשמל ואף אין להטיל עלי ה תשלום בגין הארנונה.
הטענות בגין יתרת מלאי משוללת יסוד, שכן לא קיים כל חוב בגין יתרת מלאי, כך גם הטענות ביחס לאי תשלום חוב שירותי עבודה, מאחר והעבודה ניתנה באופן חלקי ביותר. הנתבעת שילמה בגין העבודה שבוצעה בגין החודשים אוגוסט עד נובמבר ואילו בחודש דצמבר, איש מהאחים, מנהלי התובעת, לא נתן לנתבעת שירותי עבודה.
הנתבעת סירבה לקבל ציוד שאינו שמיש ושאין לה בו צורך , אולם , התובעת בחרה לשלוח חלק מהציוד לנתבעת , ללא הסכמת הנתבעת, כיוון שהייתה חייבת לפנותו ורובו מונח כאבן שאין לה הופכין בחצרי הנתבעת.
בניגוד לנטען בכתב התביעה חלק מהציוד המפורט בתעודות המשלוח לא סופק.
הנתבעת טוענת כי אינה חבה לתובעת כספים כלשהם אלא שהתובעת היא זו החייבת לה כספים.

דיון והכרעה
בתביעה זו עלי להכריע בין שתי גרסאות קוטביות של התובעת והנתבעת בעניין העסקה שנערכה ביניהן.
לטענת התובעת, ביום 14.7.2016 נחתם בין הצדדים הסכם בכתב למכירת פעילות עסקה של התובעת לנתבעת , כאשר בהסכם זה נקבע:
עזרא אליהו פועלת בייצור שיווק והפצה של בשר ומוצריו, תמכור ל- ג.ת שיווק בן בקר בע"מ את המפעל המשמש אותה לייצור ואריזת המוצרים. המכירה כוללת מכונות וציוד, כמפורט בנספח להסכם זה, מתכוני ייצור וקו מכירה של לקוחות החברה.
החל מתאריך 1.8.2016 הייצור במפעל החברה יתבצע על ידי ועבור ג.ת שיווק בן בקר בע"מ, החל מתאריך זה, לקוחות עזרא אליהו יהפכו ללקוחות ג.ת. שיווק בן בקר בע"מ. ג.ת. שיווק בן בקר בע"מ יעשה שימוש במפעל ללא חיוב בגין דמי שכירות וזאת עד לא יאוחר מ – 31.12.2016. ג.ת. שיווק בן בקר בע"מ תשלם את הוצאות הארנונה והחשמל של המפעל החל מ – 1.8.2016 ועד סיום השימוש שייעשה במפעל.
ג.ת. שיווק בן בקר בע"מ יפעל מהמפעל בכל הקשור לרכש, ייצור, אריזה, שיווק ומכירה באמצעות ג.ת. שיווק בן בקר בע"מ וזאת באמצעות תכנת הנהלת החשבונות שלה.
כל החובות של הלקוחות שלהם מכרה עזרא אליהו יהיו שייכים לעזרא אליהו ויגבו על ידה. כל התשלומים בגין רכישת מוצרים ושירותים על ידי עזרא אליהו עד ליום 31.7.2016 ישולמו על ידי עזרא אליהו. סוכן המכירות רונן יתחיל לעבוד אצל ג.ת. שיווק בן בקר בע"מ, בתנאים שיסוכמו ביניהם, ויסייע לעזרא אליהו בגביית החובות שנוצרו ממכירות, עד ליום 31.7.2016.
ג.ת. שיווק בן בקר בע"מ ישלם לעזרא אליהו 1.5 מיליון ₪ (לא כולל מע"מ), עבור רכישת האמור בס' 1 לעיל. תמורה זו אינה כוללת את מלאי חומרי הגלם ותוצרת מעובדת שתימכר לגבי לאטי כמפורט בס' 6 להלן.
המלאי של עזרא אליהו, נכון ליום 1.8.2016 ימכר בדרך הבאה:
עזרא אליהו תספק בדרך של מכירה (תעודות משלוח וחשבוניות מס) את המלאי למחסן של ג.ת. שיווק בן בקר בע"מ. המלאי ימכר במחירים שיסוכמו בין הצדדים וישולם בשלושה שיקים שהראשון שבהם מתחיל ב- 1.9.2016. התמורה המגיעה לעזרא אליהו ממכירת המלאי לא תקוזז מהחוב של עזרא אליהו ל ג.ת. שיווק בן בקר בע"מ.
מוסכם כי כל פריט מהרשימה המפורטת בנספח להסכם ש ג.ת. שיווק בן בקר בע"מ יהיה מעוניין שעזרא אליהו תמכור לצד ג', המכירה תתבצע. ג.ת. שיווק בן בקר בע"מ ע"י עוזי ואורי אליהו והתמורה מהמכירה (לא כולל מע"מ) תקוזז מהחוב של ג.ת. שיווק בן בקר בע"מ בגין רכישת המפעל כאמור בס' 5 לעיל.
מוסכם כי החוב של עזרא אליהו בגין רכישת בשר מ ג.ת. שיווק בן בקר בע"מ עד ליום 31.7.2016, יקוזז מהחוב של ג.ת. שיווק בן בקר בע"מ בגין רכישת המפעל כאמור בס' 5 לעיל.
יתרת התשלום בגין מכירת המפעל תתבצע מדי שלושה חודשים, על פי תחשיב שיוסכם בין הצדדים וזאת עד להשלמת התמורה לסך כולל של 1.5 מיליון ₪ בתוספת מע"מ כחוק, החל מיום 1.1.2017.
עובדי עזרא אליהו יפוטרו על ידי עזרא אליהו שתהיה אחראית לכל תשלום המגיע להם. עובדים של ג.ת. שיווק בן בקר בע"מ שתרצה להעסיק אצלה, יעבדו בג.ת. שיווק בן בקר בע"מ, תחת חוזה חדש שאינו קשור לחוזה שהיה להם בעזרא אליהו.
אורי ועוזי אליהו יעניקו שירותי עבודה וניהול ל ג.ת. שיווק בן בקר בע"מ תמורת 15,000 ₪ (לא כולל מע"מ) לכל אחד מהם. התשלום יבוצע כנגד חשבונית מס מעזרא אליהו.
בכתב ההגנה העלתה הנתבעת כמה טענות נגד ההסכם, טענה אחת שהועלתה בכתב ההגנה היתה זו לפיה כי ההסכם לא נחתם על ידי מר לאטי וכי חתימתו על גבי ההסכם זויפה, כך שאין תוקף להסכם. הנתבעת זנחה טענה זו, ולא חזרה עליה בתצהיר העדות הראשית ובסיכומיה.
טענה נוספת שטענה הנתבעת בכתב ההגנה היתה זו, לפיה ה הסכם שנכרת היה הסכם למראית עין, ב מטרה לגרום להוצאתו של גיסו של עוזי , מנהל התובעת , מהשותפות בתובעת . בתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעת, חזרה הנתבעת וטענה כי ההסכם שצורף לתביעה ומהווה את עילתה היה למראית עין וכל תכליתו נועדה לשרת את התובעת.
לטענת הנתבעת, לא היה לה כל עניין אמיתי ברכישת מפעל התובעת בהיותו עסק קטן ובהיות הציוד שבו ישן וחסר ערך . לטענת הנתבעת בתצהיר , היא התקשרה בהסכם במטרה לחלץ את החוב שהתובעת חבה לה.
טענות נוספות שהעלתה הנתבעת הינן, כי הציוד שהתובעת התחייבה להעביר לה במסגרת ההסכם היה חסר ערך, ומכל מקום , מרבית הציוד לא נמסר לנתבעת , לרבות המשאיות והמלגזות . לטענת הנתבעת , התובעת מכרה חלק מן הציוד לצדדי ג' ונמנעה מלזכות את הנתבעת בתמורה שקיבלה עבור ציוד זה. לטענת הנתבעת , הציו ד שנמסר לה בסופו של יום היה ישן וחסר ערך כלשהו.

הסכם למראית עין
המסגרת הנורמטיבית:
הנתבעת טענה כי ההסכם היה למראית עין ותכליתו הייתה לגרום להוצאת גיסו של עוזי מנהל התובעת מהשותפות בעסק.

סעיף 13 לחוק החוזים, שכותרתו "חוזה למראית עין" קובע כך:
"חוזה שנכרת למראית עין בלבד - בטל; אין בהוראה זו כדי לפגוע בזכות שרכש אדם שלישי בהסתמכו בתום לב על קיום החוזה."
באשר למהותו של חוזה למראית עין יפים הדברים בע"א 3642/11 כהן נ' גטאס (פורסם בנבו, מיום 3.3.14), פסקה 6:
"חוזה למראית עין הוא חוזה שבו 'מסכימים ביניהם הצדדים, כלפי חוץ, על הסדר משפטי מסוים, בעוד שכוונתם האמיתית שונה'... בחוזה כזה מתקיים חוסר התאמה מכוון בין הצהרת הרצון של הצדדים המשתקפת כלפי חוץ בחוזה שכרתו ובין רצונם האמיתי והסמוי שלא לתת לאותו חוזה תוקף מחייב...".
באשר לנטל שנדרש להוכחת טענה בדבר חוזה למראית עין, קולעות בע"א 3725/08 חזן נ' חזן (פורסם בנבו, מיום 3.2.11), פסקה 31 :
"אשר לרמת ההוכחה הנדרשת לביסוס טענת חוזה למראית עין יש להוסיף, כי בעל דין המייחס לצד שכנגד עריכת חוזה פיקטיבי מעלה כנגדו טענה קשה, העשוי להגיע אף כדי ייחוס מרמה או מצג כזב. ככלל, טענות מסוג זה, שנילווה להן, על פי רוב סממן של חוסר נקיון כפיים, טעונות בשל טיבן רמת הוכחה נכבדה לצורך ביסוסן. ייחוס לאדם התנהגות שיש בה חוסר ניקיון כפיים, מרמה או כזב מחייב בראיות בעלות משקל ואמינות".
הפסיקה קבעה, כי ניתן להוכיח את הטענה גם באמצעות התרשמות ישירה של בית המשפט מהעדים שמובאים לפניו (רע"א 10098/16 רוזנפלד נ' קרויז (פורסם בנבו, מיום 4.1.17).
בפסיקה קיימת הבחנה בין חוזה למראית עין בסימולציה מוחלטת כאשר מאחוריו לא מסתתרת עסקה משפטית בין הצדדים, לבין חוזה למראית עין בסימולציה יחסית, כאשר מאחורי החוזה למראית עין מסתתרת עסקה משפטית אחרת בין הצדדים.
קולעים לעניין זה הדברים בע"א 630/78 ביטון נ' מזרחי, פ"ד לג (2) 576 (להלן: "פסק דין ביטון") בעמודים 582-583:
"במקרה הראשון - סימולציה מוחלטת - קיימת חזות חיצונית של חוזה הבא להכניס שינוי במצב המשפטי בו היו נתונים הצדדים בטרם נכרת החוזה, בעוד שכוונתם האמיתית של הצדדים היא כי המצב המשפטי שהיה בתוקפו בטרם נעשה החוזה למראית עין יישאר בעינו. זהו מצב הדברים, כאשר ראובן ושמעון עושים למראית עין חוזה לפיו ראובן מוכר נכסיו לשמעון. למעשה מסתבר שהדבר נעשה כדי ליצור רושם כלפי נושיו של ראובן שהוא משתחרר מנכסיו. לאמיתו של דבר, ראובן נשאר בעל הנכסים. במקרה השני - סימולציה יחסית - קיימת חזות חיצונית של חוזה פלוני, אשר מאחוריה מסתתר הסדר שונה בין הצדדים. במצב דברים זה קיימות, אפוא, שתי עסקאות משפטיות בין הצדדים. האחת הגלויה, זו שלמראית עין ואשר הצדדים כלל אינם מתכוונים לבצעה, והאחרת הנסתרת, אותה מתכוונים הצדדים לבצע."
(ההדגשות אינן במקור – ע.א.)
הנה כי כן, חוזה למראית עין הוא חוזה "פיקטיבי" במובן זה שהצדדים לחוזה גמרו בדעתם שלא לקיימו דהיינו לא לפעול כלל, קרי סימולציה מלאה, או לפעול בהתאם להסכמה שונה ונסתרת שאינה משתקפת מלשון החוזה, קרי סימולציה יחסית. הנטל שנדרש להוכחת טענות מעין אלה הוא נטל מוגבר שמוטל על הטוען להיותו של החוזה חוזה למראית עין, כאשר ניתן להוכיח את הטענה על ידי הוכחת הנסיבות שברקע החוזה מושא ההתדיינות כמו גם ההתרשמות הישירה מבעלי הדין.
במקרה שלפניי, נטענה הטענה בדבר 'הסכם למראית עין' בעלמא, ולא הוכחה על ידי הנתבעת בכל צורה שהיא. יתר על כן, כל טענות הנתבעת נגד ההסכם הינן טענות בעל פה נגד מסמך בכתב, וטענות אלו לא הוכחו על ידי הנתבעת.
לא רק שטענות ההגנה של הנתבעת, טענות נגד מסמך בכתב, לא הוכחו, אלא שטענות אלו הופרכו במהלך שמיעת הראיות.
זאת ועוד, לטענת הנתבעת, ההסכם מושא התביעה, שלטענתה הוא הסכם למראית עין, נעשה לבקשת הבעלים של התובעת, על מנת להוציא מהשותפות את גיסו, שהוא צד ג' להסכם.
הלכה פסוקה היא לפנינו כי אין מקום לבטל הסכם בטענה כי נעשה למראית עין, כאשר מטרתו היתה לחמוק מנושים, ר' רע"א 1780/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נגד י.א. ואח', פ"ד נ(2), 41.
בהמשך ניתן ביטוי לאותו עקרון גם בתביעות בין בני זוג לבין עצמם, בו נקבע כי נטל ההוכחה הנדרש לעניין זה כבד במיוחד.
כך, למשל, בתמ"ש 13461/96 א. נ' א. (פורסם בנבו) פ"מ (2001) 625 פסק כב' השופט גייפמן , כך:
" ....תקנת הציבור מחייבת לעקור מן השורש תופעה פסולה של שימוש לרעה בהליכי בית המשפט...כדי להבריח רכוש מנושים... אין צורך אמנם בהוכחה מעל לכל ספק סביר, אולם תידרש מידת הוכחה יותר גדולה ויותר ודאית מאשר במשפט אזרחי...."
מגמה זו השתרשה והלכה, עד שנפסק כי אין כל מקום לברר טענות מסוג זה.
בתמ"ש 5052/00 א.נ נ' א.ר.נ (מאגרים משפטיים) (פורסם בנבו, מיום 19.8.08) פסק כב' השופט ג'יוסי :
"הושטת סעד לתובע שלפנינו יש בה משום עידוד עריכת הסכמים פיקטיבים ושימוש לרעה בהליכי משפט על מנת להכשיל נושים. יתר על כן, קבלת התביעה הופכת את בית המשפט לשותף מלא בהכשלת נושים, לשותף למעשה עוולה ולכלי שרת בידי מתדיינים דוגמאת התובע . ודוק, זעקת התובע דנן כמותה כזעקת הקוזאק הנגזל , וטוב שידע התובע, ושידע ציבור המתדיינים בכלל, כי בית המשפט לא ישעה לזעקה כזו, ולא ישמש לה יד מסייעת."
ר' גם בתמ"ש 1681-10-10 פלוני נגד אלמונית ( פורסם בנבו, מיום 27.4.11) בו קבע כב' השופט סילמן:
"בעל דין לא ינהג בבית המשפט כ"מתג" אשר לרצונו, יתן תוקף להסכם ולרצונו יבטלו. לא יעלה על הדעת כי בעל דין יעשה שימוש בבית המשפט לנוחותו על מנת לפגוע בזכויות צד ג', מבלי לרדת לעומק משמעות הצהרתו בשעת אישור ההסכם...אכן גם שיקולי מדיניות משפטית ושיפוטית מצדיקים הקמת גדר מניעות בפני תביעות כגון דא."
ר' גם תמ"ש 37698-03-10 מ.פ נ' ח.פ (פורסם בנבו, מיום 4/7/11) מאת כב' השופט נפתלי שילה;
וכן תמ"ש 19955-02-11 ד.ה נ' ש.ה (פורסם בנבו, מיום 23/2/12) מאת כב' השופטת מירה דהן.
הגם שפסיקה זו ניתנה בעיקר בענייני מעמד אישי, יפה הראציונל שנקבע בה גם לענייננו, שכן אין לשעות לטענת מי שהתקשר בהסכם למראית עין ביודעין ולאחר מכן הוא מבקש להשתחרר מההסכם בטענה שההסכם הינו למראית עין, ומכל מקום מי שמעלה טענה לפיה מדובר בהסכם 'למראית עין' מוטל עליו נטל ראיה מוגבר להוכיח טענותיו, וכפי שצוין לעיל, הנתבעת לא הוכיחה טענותיה בעניין זה כלל וכלל.

הטענה לפיה חתימת לאטי על ההסכם ז ויפה:
כאמור, בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי חתימתו של מר לאטי על ההסכם זויפה, כאשר הנתבעת לא חזרה על טענה זו בתצהירו של מר לאטי.
בסעיפים 7-10 לתצהיר התובעת, פורטו נסיבות המו"מ שקדם להסכם ומועד החתימה עליו. המצהיר מטעם התובעת לא נחקר בעניין חתימתו של לאטי על ההסכם. להימנעות זו מחקירה, יש ליתן משקל נגד הנתבעת.
לעניין החתימה על ההסכם נחקר לאטי בעמ' 23 לפרוטוקול ש' 10 ואילך:
"ש. ספקטור הוא בעל מניות בנתבעת
ת. נכון.
ש. הוא עדיין גם היום בעסק
ת. כן.
ש. הוא מחזיק ב 50 אחוז מניות הנהלה
ת. יכול להיות.
ש. אני מפנה לסעיף 28 לתצהירך – אתה מודה שביקשת מספקטור לחתום על ההסכם בין התובעת לבין הנתבעת ?
ת. לא ראיתי את ההסכם. ספקטור חתם על ההסכם.
ש. למה ספקטור שחתם על ההסכם והוא מנהל בחברה והיה מעורה בכל ההסכמות שהיו, למה לא הבאתם תצהיר שלו?
ת. ביקשת?
ש. אתה לא רצית לעשות תצהיר של ספקטור ?
ת. 99 אחוז היו דברים בעל פה. לא היה הסכם. אם היה הסכם ואם הייתי רוצה לעשות כמוהם הייתי מביא עו"ד. לא באתי עם עו"ד אני איש עבודה. עשינו דברים דיברנו והמשכנו הלאה. מי שעשה את ההסכם הם עשו את ההסכם.
ש. הנתבעת חתמה על ההסכם. למה לא הבאת תצהיר של ספקטור.
ת. אני זה שעשיתי את ההסכם אפילו אם הוא חתום.
ש. הוא להבדיל ממך לא היה מסוגל לעמוד פה ולשקר. זו הסיבה. מה אתה אומר על זה
ת. למה אתה חושב כך?
ש. למה לא הבאתם את ספקטור ?
ת. אני לא עו"ד.
ש. היו הרבה פגישות בינך לבין עוזי
ת. נכון.
ש. במהלכם הוחלפו טיוטות של ההסכם
ת. כן לא כולם.
ש. כמה טיוטות הוחלפו ?
ת. לא זוכר. היה את הראשונה של הסכום הגבוה שלא הסתכלתי בכלל. היה את הגדול עם ה 5 מיליון שהם עסק כזה וכזה. אמרתי לו תודה רבה לא צריך כלום. תן לי מה שמגיע לי ונמשיך הלאה. חזר עם הסכם אחר.
ש. ההסכם האחר הוחלפו כמה טיוטות?
ת. אולי כתב רצה אין לי.
ש. אני מפנה אותך לסעיף 1 לתצהיר תשובות לשאלון – מצטט –ענית "הוחלפו טיוטות לרכישת ציוד התובעת". הוחלפו טיוטות ?
ת. שניים זה רבים.
ש. היו לך הערות
ת. אני לא עו"ד. אם אתה חושב שבסגנון של עו"ד אני לא יודע לענות.
ש. האם בעקבות הערה שלך שינו את סעיף 9 בהסכם נספח ד' לתצהיר של עוזי שמדבר על אופן תשלום המיליון וחצי שח.
ת. כן נו זו הטיוטא הראשונה.
ש. האם נכון שבעקבות דרישה שלך שהתשלום של מיליון וחצי התבצע לאחר 1.1.17 שינו את נוסח הסעיף הזה
ת. מה קשור. אני לא מבין אותך.
ש. אתה ביקשת שישנו את מועד התשלום של מיליון וחצי
ת. לא ביקשתי."
מחקירתו של לאטי עולה כי הוא זה שהיה מעורב בחתימת ההסכם, וכן שוכנעתי כי הוא חתם על ההסכם חרף הכחשתו בכתב ההגנה, טענה שנזנחה מאוחר יותר. מכל מקום , הסכם זה מחייב את הנתבעת לכ ל דבר ועניין.
הוכח לפני כי בטרם ההסכם נחתם, התקיים מו"מ לגביו, הוחלפו מספר טיוטות ו נערכו בו מספר שינויים לבקשת הנתבעת, עובדה המלמדת כי אין יסוד לטענה לפיה היה מדובר בהסכם למראית עין, אלא כי דובר בהסכם אמיתי שנועד להתקיים, עובדה זו מתחזקת מדברי לאטי במענה לשאלה בעמ' 24 לפרוטוקול ש' 23:
"ש. האם נכון שבטיוטא המקורית היה כתוב שאת המיליון וחצי תשלם במספר תשלומים – במקור קבעתם שאת המיליון וחצי שח . סעיף 9 – הסעיף הזה שונה.
ת. זה מה שכתוב זה מה שמחייב. תתחייב להסכם אני גם אתחייב. מה קשור התשלומים."
המסקנה אליה הגעתי הינה כי אין מדובר בהסכם למראית עין, אלא בהסכם המשקף את הסכמת הצדדים, כן שוכנעתי כי הסכם זה נחתם כדין ע"י הנתבעת וכי הוא מחייב אותה.

הטענה בתצהיר לאטי לפיה להסכם לא צורפה רשימת הציוד
בסעיף 23 א' לתצהירו טוען לאטי כי התובעת לא צירפה רשימת ציוד להסכם וכי רשימה זו צורפה לראשונה רק במסגרת שלב גילוי המסמכים.
טענת לאטי בתצהיר מנוגדת בתכלית לטענת הנתבעת בסעיף 22 לכתב ההגנה בו נכתב: "זאת ועוד להסכם היה נספח שמשום מה התובעת בחרה לא לצרף לתביעה".
לאטי נחקר בעניין זה בעמ' 24 לפרוטוקול ש' 31:
"ש. אתה אומר בסעיף 23 א' לתצהיר – רשימת הציוד לא צורפה להסכם. האם נכון שאת הרשימה ראית ?
ת. לא הביאו לי.
בית המשפט:
ש. כשעשיתם הסכם לא היתה רשימת ציוד ?
ת. לא היתה. שהגישו את הצעה של 5 מיליון לא ראיתי לא כלום.
ש. בהסכם האחרון לא היתה רשימה של ציוד
ת. לא היתה רשימה.
המשך:
ש. אני מפנה אותך לפרוטוקול מיום 25.11.18 עמ' 3 שורות 24-26 שבו אתה אומר, הוא הביא לי רשימה גדולה, הוא הראה לי ציודים . אי זה רשימה ? אז הוא הביא עם רשימה או לא
ת. הוא בא עם רשימה. הוא לא הביא לי אותה. הוא בא עם ניירות.
ש. איפה אתה משקר, בתצהיר או בבית המשפט ?
ת. הוא בא עם מה הוא שווה. הוא בא עם הרבה דברים. הביא רשימה שהוא סוחר גדול.
ש. הוא הביא לך רשימה
ת. אני לא משקר פה. הוא בא עם רשימה ולא לקחתי את הרשימה וגם לא את החוזה הראשון.
ש. אני מפנה אותך לסעיף 22 לכתב ההגנה – אתה אומר שהיה נספח משום מה לא צורף לכתב התביעה אז היה נספח ?"זאת ועוד להסכ ם היה נספח שמשום מה בחרה התובעת שלא לצרף לתביעה . להסכם היה נספח " האם היה או לא היה
ת. לא יודע איזה נספח הוא מדבר. אני יודע על חשבונית . אני יודע לקרוא ולכתוב.
ש. בכתב ההגנה שלך אתה אומר "להסכם היה נספח שמשום מה בחרה התובעת שלא לצרף לתביעה . להסכם היה נספח למרות מה שכתוב בכתב ההגנה". להסכם לא היה נספח ?
ת. מה שאני לקחתי ממנו.
ש. האם להסכם היה נספח ?
ת. לא יודע מה הוא מתכוון. אני לא יודע מה זה נספח. נייר על ההסכם ביני לבינו. לא יודע."
למרות שבכתב ההגנה טענה הנתבעת כי להסכם צורף נספח שלא צורף לתביעה, בתצהירו מסר לאטי גירסה הפוכה ואילו בחקירתו בבית המשפט הוא התפתל מעל דוכן העדים, סתר את עצמו ולא היה ניתן לקבל ממנו גירסה סדורה לעניין זה וגם ב נושא זה מעדיף אני את גירסת התובעת לפיה להסכם צורף נספח, דהיינו רשימת הציוד.

הטענה לפיה הנתבעת לא הפעילה את העסק בנכס כל התקופה וכי לא קיבלה את הציוד
לטענת התובעת, הנתבעת החלה להפעיל את העסק בנכס ביום 1.8.2016, באמצעות עובדיה, וכאשר מנהלי התובעת נתנו שירותי ניהול עד חודש נובמבר 2016.
לטענת התובעת, שלא נסתרה, במהלך התקופה שמיום 1.8.2016 – 31.12.2016 י יצרה הנתבעת בנכס, באמצעות המכונות והציוד שהיו של התובעת, את מוצרי הבשר, הן מוצרים שהתובעת נהגה לייצר ולשווק ללקוחותיה, והן מוצרים של הנתבעת.
מנגד, הנתבעת טענה בס' 39 לכתב ההגנה, כי נבצר ממנה לעבוד במפעל עד סוף חודש דצמבר מאחר ורוכש המקרקעין דרש מהם לפנות את הנכס עוד בחודש אוקטובר 2016 לצורך שיפוצים. אולם , טענת הנתבעת בעניין זה התבררה כמשוללת יסוד וטענה זו הופרכה כאשר עד הנתבעת, לאטי, אישר בעדותו כי הנתבעת שהתה בנכס והפעילה את העסק בו עד ליום 31.12.16.
בעמ' 23 לפרוטוקול החל מש' 2 נשאל לאטי והשיב :
"ש. שני השיקים שהכנת ולא שילמת אותם הם עבור ארנונה על הנכס ועבור שכר עבודה של עוזי ואורי לחודש נובמבר 2016 ?
ת. כן.
ש. לאור כל זה, הכנתם שיק על חודשים אוגוסט – דצמבר 2016 . הכנתם שיק שכולל 5 תשלום עבור שכר עבודה של אורי ועוזי לחודש 11/16 . איך על סמך כל זה, אתם טוענים בכתב התביעה שעבדתם רק עד 10/16 .
ת. אני לא עזבתי . הם עזבו. אנו עבדנו במפעל כל התקופה עד 31.12.16 . היו לנו התחייבויות. אבל לא עבדנו מלא."
הודאה זו של לאטי נתמכה גם בתצהירם של עדי התובעת, מר עוזי אליהו, וכן בתצהירו של מר דניאל אחבן, רוכש הנכס, שהצהיר בס' 8 לתצהירו: "הובא לידיעתי כי הנתבעת ו/או מי מטעמה טוענים כאילו חדלה מלעשות שימוש בנכס כבר בסוף חודש ספטמבר 2016 ו/או במהלך חודש אוקטובר 2016, כביכול משום שהנכס היה דרוש לי לצורך ביצוע עבודות התאמה ושיפוצים. אין כל אמת בטענה זו והיא מהווה שקר מוחלט. כאמור הנתבעת עשתה שימוש רציף בנכס והפעילה בו את מפעלה עד ליום האחרון של חודש דצמבר 2016... "
גם מר שמואל בידא, שהועסק כמשגיח כשרות על ידי הנתבעת, הצהיר כי הועסק על ידי הנתבעת כמשגיח כשרות מטעם הרבנות בין התאריכים 1.8.2016 – 31.12.2016 במפעל הבשר של הנתבעת בכתובת מבשר 8 תל-אביב. דהיינו, בנכס.
מנהל התובעת עוזי אליהו העיד לעניין זה בעמ' 17 לפרוטוקול ש' 14 ואילך:
"ש. עשית את העסקה מ 1.8-31.12 14
ת. כן. הוא יכול לייצר בתאריכים אלה. וב 1.8 הוא קיבל את כל הציוד והפעיל את הכל. אני לא הכנסתי אותו לחמישה חודשים ולהגיד לו שלום.
ש. מכרת לו את הארבעה החודשים ונתת לו את הנוסחאות במקום"
ת. הכל שלו. מוניטין שלו.
ובעמ' 18 לפרוטוקול, ש' 5 ואילך:
"ש.רשימת הלקוחות איפה היא
ת. במחשב שהוא קיבל את הנתונים. לא הבנתי מה זה רשימת לקוחות. אני יכול לתת מחשב. נתתי לו במחשב ברור. קיבל שני מחשב ים.
ש. רשימת לקוחות זו רשימה של לקוחות עם מספרי חשבון עם מספרי טלפון נתת לו
ת. בוודאי ב 1.8 הוא השתמש בלקוחות שלי. בשביל מה הוא קנה את המלאי?
ש. היה לך מערך שיווק
ת. כן. מסעדות זה מערך שיווק. בתי מלון.
ש. אנשי שיווק
ת. היו לי שני סוכנים ולפעמים אני עושה מכירות. גם אני הבאתי לקוחות.
ש. על פי ההסכם רק אחד רונן ?
ת. גם אני. לפני חודש הסוכן השני עזב ואני גם בעבודה שלי הייתי יוצא להביא לקוחות כי היו מכירים אותי.
ש. מתכוני הייצור
ת. כשהוא לקח את המחשבים הם היו בפנים.
ש. אני אומר לך שהוא לא לקח את המחשבים
ת. אני מתחייב שהוא לקח. הוא קיבל והמשיך לייצור את המתכונים שלי. והוא מייצר עד היום את הנקניקיות שאני ייצרתי לו.
ש. לגבי רשימת הציוד שצרפת – אתה יכול להגיע לזה – נספח ג' לתצהיר של מר יעקב קפלן – רשימת הציוד הזו – 2,833 מיליון שח צרי ך להוסיף שתי מלגזות שלא נכנסו לכאן. כל רשימת הציוד למעט תעודות המשלוח שזה 800,000 שח נמכרה על ידכם ?
ת. הציוד ברשימה לא מכרתי פירור. כשהוא זרק את המלגזות אפשר למצוא את זה שם. את הציוד הוא השאיר. מה שהוא לא לקח השאיר. כמו המשאית לא רצה זרק . בבית דגון השאיר את המדפים.
ש. אתה מסרת לו את הציוד הזה
ת. ברור. חזרתי לעבוד שבועיים אחרונים כדי לגמור את העניינים שיהיה מסודר.
ש. מה עשית עם הציוד
ת. עבדו עד היום האחרון ולקחו הכל. ומה שלא התאים להם השאירו והלכו. זה נשאר שם. זה לא שלי. הכל מסרתי את הנכס. שום דבר לא לקחתי על זה. מה שהוא השא יר זה שלו. אני לא לקחתי כלום.
ש. באיזה חודש נסעת לחו"ל
ת. 12/16 . נסעתי לפולין היתה לי בעיה במפעל. ונסעתי לשבוע לעסקים בקזחסטן. חודש לפני כן הייתי חולה 4 ימים אז רבנו ולא הסכים לשלם. ב חודש 12/16 שבוע לפולין ואחר כך לקז חסטן. באמצע 12/16 חזרתי למפעל לעזור לו. זה שוק. פקחים יש עיריה. אני מכיר את כולם את הרופאים אתה חייב לעזור לו.
ש. אתה עזרת לגבי לעבוד ב 12/16 ?
ת. הוא עבד עד 30.12.16 המכונות עוד ייצרו.
ש. ב 30.12.16 המכונות נעלמו ?
ת. לא נעלמו. הוא לקח.
ש. איפה תעודות המשלוח שלהם של הציוד?
ת. למה זה ציוד שלי?
ש. באיזה שלב הציוד הועבר אליו
ת. ב 1.8 . שהוא התחיל לעבוד. לא הוצאתי תעודות משלוח. לא הוצאתי חשבונית כדי לא לריב איתו על מע"מ. עד היום שום דבר לא הוצאתי. כי לא שילם.
ש. אני מפנה אותך לנספח ו' – לתצהיר של מר עוזי זה הציוד שהעביר תאריך החשבונית 1.1.17 שני עמודים. זה כל הציוד ?
ת. זה מה שהוא לקח לפני. הם שבועיים העמיסו סחורה ולקחו.
ש. את זה אתה הוצאת ?
ת. כן. שלא יתפסו אותו מהמשאית. זה לא הציוד שלי אלא שלו. לא הציוד שעשיתי בפינוי המפעל. כל משאית בארץ חייב להיות עם תעודות משלוח. זה הציוד שהוא לקח והעביר אליו. הצעתי לו לפי ההסכם.
ש. זה הציוד שאתה אומר שגבי קיבל עם פינוי המפעל
ת. קיבל את הכל. גם את זה.
ש. פחות מ 10 אחוז מהציוד יש פה 4 משאיות?
ת. מה שהוא לא רצה , הוא זרק הכל והלך. זה מה שאני מסביר לך. הוא זרק את המשאיות והלך וזרק את המלגזות והלך.
ש. 4 יחידות קירור ב 150,000 שח כל אחת
ת. ב 300,000 שח כל אחת. היא לא שווה 30,000 שח משאית. משאיות ישנות. למה הוא לא לקח אם הן שוות ? אתה מוציא עלי לשון הרע. אני לא העלמתי שום ציוד. אח שלי גם לא העלים. הבחור זרק את הציוד והלך.
ש. בן אדם קנה במיליון וחצי מפעל וזרק את הציוד ?
ת. כן מה שאתה שומע. תביא את שאר העדים. הוא השאיר זה דברים שלו ולא שלי. זה שייך לו. תשאל אותו"
בעניין זה העיד לאטי מנהל הנתבעת בעמ' 25 לפרוטוקול החל מש' 27:
"ש. בהתאם להסכם ב 1.8.16 בא פהמי העובד שלכם עם צוות עובדים שלכם מהמפעל באשדוד, ונכנסו למפעל בשכונת התק ווה והתחילו להפעיל את המפעל ?
ת. כן.
ש. פהמי היה מנהל העבודה
ת. לא.
ש. מה הוא היה ?
ת. התפקיד של פהמי היה עובד. אין לו אחריות. הו לא היה אחראי. הבאתי לעוזי ואורי 10 עובדים.
ש. כל העובדים ופהמי נכנסו למפעל של התובעת בשכונת התקווה והתחילו לייצור מוצרים ? ת. נכון.
ש. איך הם ייצרו את המוצרים ?האם בעזרת הציוד שהיה שם ?
ת. ברור. אבל החומר גלם שלי.
ש. באים ב 1.8.16 הצוות שלכם של הנתבעת מתחילים להשתמש במכונות שהיו במפעל, בקווי הייצור ומייצרים מוצרים
ת. כן.
ש. גם מוצרים שאתם נהגתם לייצר תחת המותג "בן בקר"
ת. ייצרנו רק בן בקר.
ש. המשכתם לשווק מוצרים שפעם שלפני כן, 1.2.16 אליהו עזרא ידע לייצר על השם שלך ?
ת. המוצרים שהייתי צריך למכור למסעדות שהוא רצה להביא. נכון.
ש. כשנכנסתם המשכתם לעבוד עם משגיח הכשרות שעבד קודם כל אצל התובעת הוא העיד פה מקודם. מר שמואל. האם נכון ?
ת. המשכנו לעבוד עם המשגיח כשרות וגם עם הוטרינר. אמר הוטרינר לא יכול להמשיך . הרבנות קובעת מי יהיה המשגיח.
ש. מי נתן אישור ?
ת. הוטרינר שלו. רישיון היצרן שלו.
ש. שילמתם שכר למשגיח ?
ת. יש לו תלוש.
ש. התקשרתם עם הסוכן רונן והוא בעצם עבד איתכם בשיתוף פעולה.
ת. הוציא חשבונית כל חודש. הוא עבד לבד. זה העבודה שלו.
ש. עוד פעם הוא הביא את הלקוחות הוא גבה על זה עמלה
ת. לא עבד איתנו. הוא עבד לעצמו. אני עשיתי את הלוגיסטיקה. הוא לא עבד מולנו. הוא עבד מול עצמו הבי א הזמנות. הוא עצמאי. סחורה שלי.
ש. עד היום הוא בעצם עובד כך
ת. כן.
ש. זה נכון שהתחלתם להפעיל ב 1.8 . את המפעל עשיתם שימוש במשאיות שהיו בעבר של התובעת. האם נכון ?
ת. כן.
ש. אפילו היה דוח ?
ת. עבדנו איתם.
ש. במלגזות גם עבדתם
ת. היו שתי מלגזות אחת במחסן שלו ."
עדותו של לאטי מחזקת את גירסת התובעת, לפיה החל ביום 1.8.16 נכנסה הנתבעת לנכס והחלה לייצר הן את מוצרי התוב עת והן את מוצרי הנתבעת באמצעות מכונות וציוד התובעת שהיו בנ כס ושנרכשו ע"י הנתבעת לפי ההסכם. בתקופה זו עשתה הנתבעת שימוש במשאיות ובמלגזות התובעת חרף טענותיה . כמו כן, בתקופה זו שיווקה הנתבעת את המוצרים תחת רישיון היצרן של התובעת.
הוכח, כי ביום 1.8.2016 קיבלה הנתבעת את כל הציוד, המכונות והמלאי שהיו בנכס, לרבות את המשאיות והמלגזות, כאשר עד יום 31.12.2016 פינתה הנתבעת את הציוד מהנכס והעבירה אותו לחצריה, כאשר חלק מהציוד שבו לא הייתה מעוניינת היא השאירה בנכס, דבר שאינו גורע מחובתה לשלם את מלוא התמורה שנקבעה בהסכם.
לדברי התובעת, היא סיפקה והעבירה לנתבעת את רשימת הלקוחות שלה, שהיו במחשב יה, וכך גם את מתכוני הייצור, שלפיהם יצרה הנתבעת מוצרים עבור לקוחות התובעת לשעבר, לקוחות שה נתבעת המשיכה לספק להם סחורה, טענה זו לא נסתרה ע"י הנתבעת.
הנתבעת הודיעה לתובעת כי אינה מעוניינת במשאיות, שהיו חלק מהעסקה ושבהן עשתה הנתבעת שימוש עד לחודש דצמבר, ולפיכך עלות משאיות אלו הופחתה מהתמורה הכוללת בתביעה.

הטענה בעניין תשלום שכר מנהלי התובעת וחובות המים, החשמל והארנונה
לטענת התובעת, בסעיפים 24 - 26 לתצהירה, הנתבעת לא שילמה את מיסי העיריה, החשמל והמים בגין כל התקופה והתובעת היא זו ששילמה תשלומים אלו במקומה. כמו כן, הנתבעת שילמה רק תשלום חלקי עבור מלאי הבשר שסופק לה ושילמה תמורת עבודתם של מנהלי התובעת רק עד חודש אוקטובר 16 אך לא שילמה עבור חודש נובמבר.
יש לציין, כי מנהל התובעת לא נחקר כלל בעניינים אלו בחקירה הנגדית.
בעניין התשלומים למנהלי התובעת וחובות הארנונה והחשמל העיד לאטי בעמ' 21 לפרוטוקול החל מש' 26:
"ש. אבל בניגוד למה שאתה כותב בסעיף 43 לכתב ההגנה ששילמתם גם בגין חודש 11/16 פה לא שילמתם עבור חודש זה, כי השיק שהכנתם עבור 11/16 התניתם את המסירה בזה שעוזי יחתום על וויתור על כל הטענות.
ת. יש שיק מוכן. לא לקח אותו. הכנו לא בא לקחת.
ש. אלה השיקים שהכנתם לתובעת. אני מבקש להגישם. בפועל זה לא שולם.
השיקים מוגשים ומסומנים ת/ 3 .
ת. לא באו לקחת.
ש. למה לא רצו לקחת כי אתה אמרת להם אתם לוקחים את השיק הזה אתם מוותרים על ההסכם ועל כל מה שמגיע לכם ?
ת. לא.
ש. אז מה אמרת
ת. לא יודע לא באו לקחת. תשאל אותם למה. לא אמרתי שום דבר.
ש. עוזי בא אליך ב 11/17 אחרי שהעברתם את המפעל. מה עם התשלום המים ארנונה אמרת לו שהשיקים מוכנים אמרת לו בוא תחתום שתמורת השיקים האלה אין לך טענות כלפי הנתבעת האם נכון
ת. לא נכון.
ש. בשיקים האלה שהצגתי לך למה כתבת פה ומחוק, גמר חשבון וסופי למה כתבת את זה יש לך חשבוניות עליהם. הביאו חשבוניות.
ש. למה כתבת גמר חשבון סופי ?
ת. אין עוד חשבוניות. אם היה בבקשה. הבאת חשבונית על שח אתה יכול לקבל 5 שח. אלה החשבוניות.
ש. למה מחקת את המילים גמר חשבון סופי
ת. אני לא מחקתי.
ש. אני מפנה אותך לשיקים – בצד כתוב פירוט בגין מה הוכנו? אתם כתבתם .
58,702 שח ארנונה ו- 35,100 שח שכר עבודה. בעצם בשני השיקים האלה הם מבטאים את הסכום שמגיע עבור הארנונה על הנכס, ועבור שכר העבודה לחודש 11/19 נכון
ת. נו. יש חשבוניות. מה אני אוציא שיק בלי חשבונית? לא יודע מה הוא אומר.
ש. אני מפנה אותך השיקים האלה בפירוט שלהם – אסמכתא מספר 2894 – אני מפנה אותך לנספח ז' בתצהיר של עוזי – זה חשבונית שנ מסרה לכם עבור חוב ארנונה לבניין נכס וחשמל. מה המספר שלה
ת. 289316 .
ש. זו החשבונית שבגינה שולמו השיקים ?
ת. כן.
ש. אני מפנה אותך לנספח יא לתצהיר של עוזי – לעמוד האחרון של הנספח – יש ש חשבונית מס חיוב בגין עב ודות שירותי ניהול לחודש נובמבר
ת. 2894
ש. שני השיקים הוכנו עבור החשבונית הזו ?
ת. כן.
ש. שני השיקים שהכנת ולא שילמת אותם הם עבור ארנונה על הנכס ועבור שכר עבודה של עוזי ואורי לחודש נובמבר 2016 ?
ת. כן."
חרף הכחשת הנתבעת בכתב ההגנה ובתצהיר את קיומם של חובות הארנונה המים ושכר העבודה של מנהלי התובעת לחודש נובמבר 16, לאטי, מנהל הנתבעת, אישר בעדותו כי התשלום עבור עבודת מנהלי הנתבעת לחודש נובמבר לא שולם בפועל, שכן לדבריו, הוכן שיק בגין התשלום , אולם , לטענתו, שיק זה סירבו נציגי התובעת לקחת, כאשר לפי גרסת עדי התובעת, הם לא לקחו את השיקים מאחר ומנהל הנתבעת דרש מהם, כתנאי לתשלום, לחתום על מסמך לפיו קבלת שיקים אלו מהווה גמר חשבון וכי לא קיים חוב נ וסף של הנתבעת לתובעת, דבר שנציגי התובעת לא הסכימו לעשות.
מכל מקום, הוכח לפניי שסכום זה שנתבע ע"י התובעת בגין שכר העבודה החל מחודש נובמבר ותשלומים החשמל, המים והארנונה לא שולמו לתובעת, ועל כן, אני מקבל את התביעה בעניין זה.

תשלום עבור מלאי הסחורה (לא הציוד)
התובעת הוכיחה כי סיפקה לנתבעת מוצרי בשר וסחורה בסך 353,618 ₪ וצירפה חשבוניות מס, שסומנו כנספח ה' לתצהירה (כן, ראה, סעיפים 11.2 ו-25 לתצהיר עוזי אליהו) . כמו כן, צ ירפה התובעת קבלה בגין תשלום חלקי של הנתבעת בגין הסחורה שסופקה על סך 215, 295 ₪, (שלושה שיקים בסך 71,765 ₪ כל אחד). כך , שיתרת חובה של הנתבעת בג ין סחורה שסופקה לה ע"י התובעת הינה 138,323 ₪.
מנגד, הנתבעת לא המציאה כל כרטסת הנהלת חשבונות או אישורי תשלום עבור הסחורה, כדי לסתור את טענות התובעת לעניין זה .
לפיכך, הנתבעת חייבת לתובעת את מלוא הסכום שהיא תובעת בגין אספקת הסחורה.

סוף דבר
במחלוקת העובדתית שבין נציגי התובעת לנציגי הנתבעת העדפתי את גרסת עדי התובעת, גרסה שלא נסתרה בכל צורה שהיא והנתמכת בהסכם בכתב, בעוד שגרסת הנתבעת באה לידי ביטוי בתצהיר לאקוני של מר לאטי ובעדות מתפתלת ובלתי אמינה בעליל, כאשר גרסת הנתבעת ביחס לנסיבות האירוע והעסקה, הופרכה והתבררה כבלתי אמינה בעליל.
שוכנעתי כי בין הצדדים נכרת הסכם, לאחר מו"מ. התובע ת הוכיחה כי קיימה את חלקה בהסכם. הוכח כי הנתבעת עשתה שימוש בנכס במשך כל התקופה המוסכמת, כאשר במהלך התקופה היא ייצרה את מוצריה ואת מוצרי התובעת באמצעות המכונות שהיו בנכס ושאותן רכשה במסגרת העסקה. שוכנעתי כי רשימת לקוחות התובעת ומתכוני התובעת שהיו במחשביה הועברו גם ה ם לנתבעת . כן , שוכנעתי כי כל הציוד והמכונות שהיה ברשימה ובנכס נמסרו לנתבעת והועברו לרשותה וכי הנתבעת היא זו שהחליטה אי זה מהציוד תיקח ואיזה תנטוש בנכס. מכל מקום, הנתבעת חייבת לשלם לתובעת את מלוא תמורת העסקה, שנוסחה כ"עסקת חבילה" בסכום כולל, ל אחר שמחיר העסקה הופחת לאחר מו"מ מ- 5 מיליון ₪ שדרשה התובעת ל-1.5 מיליון ₪. עוד יש לציין, כי חרף האמור לעיל, הסכימה התובעת להפחית מהתמורה הכוללת את מחיר המשאיות שהנתבעת ויתרה עליהן.
כפי שפורט לעיל, טענות הנתבעת, שעיקרן טענות בעל פה נגד מסמך בכתב, נסתרו והופרכו , ומכל מקום לא עלה בידי הנתבעת להוכיח את טענות ההגנה שהעלתה.
הוכח כי הנתבעת הפרה את ההסכם וכי לא שילמה את התמורה המוסכמת, או כל חלק ממנה.
אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 1,375,899 ₪ (כולל מע"מ), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיו ם הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
בנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את סכום האגרה כפי ששולמה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלומה , ובנוסף הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 90,000 ₪.

ניתן היום, ט"ז תמוז תש"פ, 08 יולי 2020, בהעדר הצדדים.