הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 55157-10-19

לפני כבוד השופטת אפרת בוסני

המבקשים (הנתבעים 1 ו-3):

  1. יצחק לורינץ
  2. אברהם ישעיהו לורינץ

נגד

המשיבים (התובעים):

נתבעים 2, 4-9 :

  1. יעקב שיינפלד
  2. אברהם ישעיהו שיינפלד
  3. בת שבע שיינין
  4. ישראל שיינפלד
  5. שמעון שיינפלד

2. אריה יוסף לורינץ
4. משה לורינץ
5. יהודית צאהן
6. גילה שווארץ
7. רחל שולזינגר
8. רבקה גורביץ
9. אטבליסמנט טוריאוס

החלטה

בקשת הנתבעים 1 ו-3 (להלן: "המבקשים") לסילוק התביעה נגדם על הסף מחמת התיישנות, היעדר עילה וחוסר יריבות.

ענייננו בתביעה למתן חשבונות ולסעד כספי בסך של 1,500,000 ₪ שהגישו המשיבים, יורשי הרב המנוח שיינפלד ז"ל (להלן: "המשיבים") נגד המבקשים ונתבעים נוספים, יורשי הרב המנוח לורינץ ז"ל, בטענה לשותפות לא רשומה בין אביהם המנוח, הרב שיינפלד לבין אביהם המנוח של המבקשים ויתר הנתבעים, הרב לורינץ בקרקעות בעיר רחובות - אותן רכש הרב לורניץ בשנת 1963 באמצעות "אטבליסמנט טוריאוס" חברה זרה הרשומה בוואדוז ליכטנשטיין, בכספים משותפים של המנוחים.

אביהם המנוח של המשיבים (התובעים) (להלן: "הרב שיינפלד") הלך לעולמו בשנת 1975. אביהם המנוח של המבקשים (ויתר הנתבעים) (להלן: " הרב לורינץ") הלך לעולמו בשנת 2009. הקרקעות על פי כתב התביעה נרכשו בשנת 1963.

המשיבים טוענים בכתב התביעה כי מאז פטירת אביהם בשנת 1975 הם פנו לרב לורינץ מספר פעמים למימוש זכויותיהם במקרקעין, וזה הודיעם כי המקרקעין בתהליך שינוי ייעוד וכי לאחר שיסתיים הליך זה והקרקעות יימכרו הוא יעביר אליהם את הכספים ממכירת הקרקעות.

בתאריך 27.2.2008 קיבלה אחת מיורשות עזבון המנוח הרב שיינפלד (המשיב 3) מכתב מעו"ד פולק המודיע לה שאחד הבעלים ב"אטבליסמנט טו ריאס" (להלן: "החברה הזרה" או "הנאמנות הזרה")"מכר את חלקו במגרשים ברחובות ומציע לה למכור את חלקה במגרשים. ביום 17.6.2012 קיבלו כל יורשי הרב שיינפלד מכתב מעו"ד פולק המבקש שימציאו צו ירושה וכתב היעדר תביעות, על מנת לקבל את הכספים המגיעים להם מהחברה הזרה. המשיבים טוענים כי הם פנו למבקש 1, בנו ויורשו של הרב לורינץ בבקשה לקבל פרטים אודות הכספים המגיעים להם , אשר הבטיח למסור להם פרטים ולא עשה כן.

התביעה הוגשה ביום 31.10.2019.

המבקשים ויתר הנתבעים, כל אחד בנפרד הגישו כתב הגנה ובו טענו לגוף התביעה. בעוד שיתר הנתבעים טענו בכתב ההגנה להתיישנות התביעה, המבקשים לא העלו טענה להתיישנות התביעה בכתב ההגנה שהוגש מטעמם.

בין המבקשים לבין המשיבים התנהלו הליכים מקדמיים, על רקע החלטה ביוזמת בית המשפט המורה למשיבים לפרט את טענתם בכתב התביעה לקשר בין המנוח הרב לורינץ לחברה הזרה וכיצד יש במסמכים שצורפו לכתב התביעה להצביע על קשר זה. המבקשים ביקשו להאריך את המועד למתן הפרטים הנוספים לאחר קבלת מענה הנתבעים לשאלון ולדרישה לגילוי ספציפי של מסמכים. המבקשים התנגדו לכך. (ראו; בקשה מס' 6). בתגובה שהגישו המבקשים לבקשת המשיבים להארכת המועד טענו המבקשים לגוף התביעה . המבקשים טענו כי לאביהם המנוח לא היה שותף עסקי בשמו של אבי המשיבים, כי הרב לורינץ לא השקיע בחברה הזרה, לא רכש קרקעות בעיר רחובות וכי צוואתו לא כללה קרקעות בעיר רחובות ולא כספים ממכירת קרקעות כאלה. המבקשים לא טענו להתיישנות התביעה.

ביום 29.6.2020 הגישו המבקשים בקשה למחיקת התביעה על הסף, מהטעם שהמשיבים אינם ממלאים אחר ההחלטה מיום 25.5.2020 המורה למשיבים ליתן פרטים נוספים ולהמציא מסמכים. בקשה שנייה למחיקת התביעה באיבה מאותו הטעם הוגשה ביום 30.6.2020 (ראו; בקשות 8 ו-9). גם בבקשות אלה לא נטען להתיישנות התביעה.

ביום 6.8.2020 התקיימה ישיבת קדם משפט במסגרתה ניתנו הוראות לגבי ההליכים המקדמיים ונקבע כי מי מהצדדים המבקש להגיש בקשות בעניינים מקדמיים וטענות סף, יעשה כן עד ליום 20.9.2020. בדיון עלתה טענה להתיישנות התביעה מצד נתבעים 2,4-7 לה הגיבו המשיבים. המבקשים העלו בדיון טענות לגוף התביעה, טענו להיעדר עילה והוסיפו "אנחנו ביקשנו סילוק על הסף מהטעם שאנחנו לא יודעים מתי נוצרה אותה עילה, לא אמרנו אם זה מתיישן או לא כי אין פה כלום.... הבקשה שלי היא להורות על מחיקת התביעה בהיעדר עילה..." (עמ' 2-3 לפרוטוקול הדיון).

ביום 30.9.2020 הגישו המבקשים את הבקשה דנן.

תמצית טענות הצדדים

המבקשים עותרים לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות ושיהוי. המבקשים טוענים כי התביעה, שעילתה מכוח שותפות נטענת בין מורישי הצדדים בגין רכישת קרקעות בשנות השישים של המאה הקודמת, כאשר אביהם המנוח של המשיבים נפטר לפני כארבעים וחמש שנים ואביהם המנוח נפטר אחד עשר שנים קודם להגשת התביעה ולמשיבים נשלחו מכתבים מעו"ד פולק לגבי הכספים בשנת 2008 וביום 17.6.2012 - התיישנה. תקופת ההתיישנות, טוענים המבקשים, לגבי זכויות, ככל שישנן למשיבים, מכוח רכישה או מכירה של קרקעות היא 7 שנים.

המבקשים טוענים עוד שיש לסלק התביעה על הסף בהעדר עילה ויריבות, משאין למשיבים כל הוכחה לשותפות כלשהי בין האבות המנוחים של הצדדים ולקיומה של יריבות עם המבקשים. בבקשה שאינה נתמכת בתצהיר טוענים המבקשים כי בין המנוחים לא התקיימה כל שותפות, כי אביהם המנוח הרב לורנץ לא היה בעלים של החברה הזרה ולא היה בעלים של קרקעות ברחובות, וכי המבקשים לא ירשו מאביהם כל חברה זרה או תמורה ממכירת קרקעות.

המבקשים טוענים כי "אטבליסמנט טוריאוס" איננה חברה אלא נאמנות זרה שהוקמה על ידי גב' בשם מאייר אשר רכשה קרקעות ברחובות בשנות השישים, כי המבקש 1 הנו הנהנה בנאמנות והקרקעות נמכרו בשנת 2010. לבקשה צורף מסמך הקמת הקרן בשפה הגרמנית שנטען לגביו הוא הוא מסמך הקמת הנאמנות.

עוד טוענים המבקשים, כי גם אם נערך בין המנוחים הסכם שותפות בעל פה, הסכם זה פקע ומבוטל בשל חוסר המעש וזניחת המשיבים בהתנהגותם את ההסכם.

בתגובה מפורטת הנתמכת בתצהיר ובעשרות מסמכים טוענים המשיבים כנגד הגשת בקשה רווית עובדות ללא תצהיר וצירוף מסמך בשפה הגרמנית. המשיבים טוענים כי המבקשים לא העלו טענה להתיישנות התביעה "בהזדמנות הראשונה" לאחר הגשת התביעה וכי מטעם זה אין להיזקק לטענה. הטענה לא נטענה בכתב ההגנה, ואין תקומה לטענה המועלית בעל פה בדיון קדם משפט בלא תיקון כתב ההגנה.

לגוף טענת ההתיישנות טוענים המשיבים כי עילת התביעה היא שותפות בחברה זרה שהנכס היחיד שלה הוא קרקע ומדובר בתביעת מקרקעין מוסדרים שתקופת ההתיישנות לגביה היא 25 שנים. המשיבים מוסיפים וטוענים כי במכתבים שנשלחו על ידי עו"ד פולק בתאריכים 27.2.2008 ו- 17.6.2012 לא היה דבר המחייב את המשיבים בפעולה אקטיבית של נקיטה בהליך משפטי ולא נאמר שהקרקע נמכרה. המשיבים טוענים כי מאז פטירת אביהם הבהיר להם הרב לורינץ ששינוי הייעוד טרם הסתיים ובכוונתו להעביר להם את חלקם לאחר מכירת הקרקע, וכי גם לאחר פטירת הרב לורינץ היו המשיבים בקשר עם המבקש 1, בנו ובשום שלב לא נאמר להם שהקרקע נמכרה.
המשיבים טוענים שהם פנו לבית הדין של צדק בשנת 2014, כי בבית הדין של צדק התנהל במשך כשנתיים הליך בין המשיבים ובין החברה במסגרתו קבע בית הדין לצדק שלתובעים זיקה מהותית לקרקע (צורפה הודעת מזכירות בית הדין של צדק מיום 26.1.2016). לטענתם, בהתאם לסעיף 15 לחוק ההתיישנות, אין לכלול בחישוב התקופה את התקופה שהתנהל ההליך בבית הדין של צדק.

המשיבים טוענים עוד להארכת תקופת ההתיישנות מכוח סעיף 7 לחוק ההתיישנות, בשל התנהגותו הפסולה של המבקש 1 לרבות באי גילוי עובדות מהותית המהוות את עילת התביעה, וכן לתחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות משנעלמו מהם העובדות המהוות את עילת התביעה מסיבות שאינן תלויות בהם.

בנוגע לטענה להעדר יריבות טוענים המשיבים כי טענות המבקשים בבקשה ללא תצהיר טעונות ברור עובדתי ואינן עניין לטענות סף וכי לראשונה מאשר המבקש 1 שהוא נהנה, שעה שבכתב ההגנה הוכחש כל קשר לקרקעות ולחברה הזרה. המשיבים מפנים למסמכים בהליכים שהתנהלו בין יוסף בוקסבוים שסייע לרב לורינץ בשינוי הייעוד של הקרקעות לבין המבקש 1 שלטענתם לקח חלק בהליך כמייצג עזבון הרב לורינץ ולפסק הדין שניתן באותו הליך המחייב את המבקש 1 לשלם כספים וטוענים כי יש בסיס מוצק לטענותיהם בכתב התביעה.

בתגובה לתשובה חוזרים המבקשים על טענתם להיעדר יריבות מהטעם שהמנוח לורינץ לא היה בעלים של הנאמנות הזרה, ולא היה בעלים של מקרקעין שנרכשו באמצעות הנאמנות הזרה ומוסיפים שככל שיש למשיבים טענות כלפי זכויות בנאמנות או בתמורת מכירת הקרקעות עליהם לתבוע את הנאמנות או את הנאמן, ולא את המבקשים.

בנוגע למועד העלאת טענת התיישנות, טוענים המבקשים כי טענת ההתיישנות עולה מכתב ההגנה שהגישו בהתייחס לתאריך פטירת הרב לורינץ אשר מכוח ירושתו מבוססת התביעה נגדם, למועד רכישת הקרקעות בשנות ה-60 על ידי נאמנות זרה ולמכתבים שנשלחו ע"י עו"ד פולק ומועד משלוחם. המבקשים מפנים עוד לעניין רע"א 3931/06 (פלונית נ' עיריית רחובות) וטוענים כי במקרה דומה בו לא נטענה טענת התיישנות בכתב ההגנה מאחר וכתב התביעה לא גילה כל עילה, לא התקבלה טענה לאי העלאת הטענה בהזדמנות הראשונה. בכל מקרה, טוענים המבקשים, טענת ההתיישנות עלתה בישיבת קדם המשפט, בית המשפט אישר להגיש לנתבעים להגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות ולאור אישור בית המשפט אין מקום לטענה שהבקשה לא הוגשה בהזדמנות הראשונה.

לגוף טענת ההתיישנות חוזרים המבקשים ומחדדים כי מדובר בתביעה שהתיישנה שכן עילת התביעה נטענת מכוח שותפות נטענת בשנות השישים ומכוח ירושת הנתבעים בעיזבון אביהם שנפטר בשנת 2009 ועילת התביעה נולדה לפני למעלה מ-7 שנים. למצער טוענים המבקשים כי יש לראות ממועד מכתביו של עו"ד פולק (27.2.2008 ו-17.6.2012) את המועד בו נודע למבקשים שהם זכאים לקבל כספים ממכירת הקרקעות, והיה על התובעים לפעול מידית למיצוי זכויותיהם. המבקשים מוסיפים וטוענים כי הזכויות להן טוענים המשיבים הן זכויות אובליגטוריות לקבלת כספים ממכירת קרקע, ואין מדובר בתביעה שעילתה בזכות קניינית במקרקעין.

המבקשים מכחישים שהתקיימו הליכי בוררות בין הצדדים בבית הדין לצדק וטוענים כי המסמכים שצורפו בנוגע להליך כזה מעלים חשד לזיוף וכי לא בכדי אין המשיבים מצרפים שטר בוררות ופסק בוררות. עוד נטען לחסיון תוצרים שהתקבלו במסגרת הליכי בוררות ומבוקש להוציאם מהתיק.

דיון
סילוק תביעה על הסף הוא סעד דרסטי לתובע, בהיותו נועל את שערי המשפט בפניו עוד טרם שטענותיו כלפי בעל דינו יישמעו לגופן. קשה במיוחד הוא סילוק תובענה בדרך של דחייה על הסף מחמת התיישנות. שכן תוצאתה לא רק ששערי המשפט נעולים בפני התובע והוא נדרש לשוב כלעומת שבא, אלא שאל לו לחזור עוד אל היכל המשפט ונמנעת ממנו האפשרות לממש את זכותו המהותית - הנטענת רק מן הטעם שנמצא כי התמהמה דיונית יתר על המידה בהגשת תביעתו. תוצאה זו מחייבת את בית המשפט לנקוט בזהירות רבה בבקשות לדחיית תובענה על הסף, בטרם דיון ענייני בתובענה. זאת מבלי לגרוע, כמובן, מחובתו של בית המשפט לעשות כן במקרים המתאימים (ראו; ע"א 2582/09 גנאים נ' בית חולים רמב"ם (8.8.2010); ע"א 9063/12 עזבון המנוח הוראס ריכטר ז"ל נ' Harvey Delson (5.9.2017) (להלן: "עניין ריכטר")).

טענת ההתיישנות
סעיף 6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") קובע כי: "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". יום לידתה של עילת התובענה לצורך קביעת מועד תחילת ההתיישנות בתובענה אזרחית מותנה בקיומו של כוח תביעה מהותי בידי התובע לקבלת הסעד שלו הוא עותר (ראו; ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נז(5) 166, 175 (2003); רע"א 901/07 מדינת ישראל - הוועדה לאנרגיה אטומית נ' גיא-ליפל, פ"ד סד(2) 82 (2010).

כפי שנקבע בע"א 9413/03 אלנקווה נ' הוועדה המקומית לתכנון, ירושלים, פ"ד סב(4) 525 (2008) דיני ההתיישנות נועדו להשיג איזון אינטרסים בין בעלי הדין - התובע, הנתבע, וכלל הציבור. משמעותו של איזון זה הוא להניח לבעל דין המבקש לתבוע את זכויותיו בערכאה שיפוטית, שהות מספקת להיערך לכך, היערכות המלווה, לא אחת, בקשיים, עלויות ואילוצים; מנגד - לקצוב מראש תקופת זמן סבירה לצורך הגשת התביעה, אשר מעבר לה תוסר אימת התביעה המשפטית מהנתבע והוא לא יחויב עוד בשמירת ראיותיו, ואשר לאחריה, יוסר הסיכון כי ראיות שהיו זמינות בידיו בעבר, שוב לא תהיינה בהישג ידו, ותכבדנה על יכולתו להתגונן בפני התביעה. בצד כל אלה, קציבת תקופת התיישנות להגשת תביעות משרתת את עניינו של הציבור הרחב, המבקש לרכז את פעילותן של ערכאות השיפוט בענייני ההווה, ולא בעניינים שזמנם עבר.

במקרה זה עילת התביעה על פי כתב התביעה אינה תביעה במקרקעין שתקופת ההתיישנות בה 25 שנים, כטענת המשיבים. מדובר בתביעה כספית ובתביעה למתן חשבונות המוגשת כנגד המבקשים כיורשי עזבון אביהם המנוח הרב לורינץ ואשר במסגרתה עותרים המשיבים לקבלת חלקם, כיורשי אביהם המנוח הרב שיינפלד, בכספים ממכירת קרקעות שלטענתם נרכשו בשותפות בין אביהם המנוח של המשיבים לבין אביהם המנוח של המשיבים באמצעות החברה/הנאמנות זרה ואשר ההתיישנות לגביה היא 7 שנים ממועד היווצרות עילת התביעה.

המקרקעין על פי כתב התביעה נרכשו בכספים משותפים של האבות המנוחים בשנת 1963. אביהם המנוח של המשיבים, המגישים את התביעה מכוח ירושת עזבונו, נפטר בשנת 1975. אביהם המנוח של המבקשים (ויתר הנתבעים) אשר התביעה מוגשת נגדם כיורשי עזבונו נפטר בשנת 2009. בשנת 2008 נשלח למשיבה 3 מכתב מעו"ד פולק ולפיו מתאפשר מכירת חלקה במקרקעין (ראו נספח ה' לכתב התביעה). ביום 17.6.2012 נשלח מכתב מעו"ד פולק לכלל יורשי המנוח שיינפלד ובו התבקשו להעביר צו קיום צוואה וצו ירושה לצורך העברת כספים המגיעים ליורשים מהנאמנות הזרה (נספח ו'). התביעה כאמור הוגשה ביום 31.10.2019 בחלוף 7 שנים מכל אחד ממועדים אלה.

אלא, שטענה להתיישנות התביעה לא הועלתה על ידי המבקשים ב"הזדמנות הראשונה". סעיף 3 לחוק ההתיישנות קובע: "אין נזקקים לטענת התיישנות אם לא טען הנתבע טענה זו בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה". הוראה זו נועדה למנוע הליכי סרק, בהם יחלו דיונים בתביעות שלמעשה התיישנו, יבוזבז זמן שיפוטי יקר, ולבסוף יעלה הנתבע את טענת ההתיישנות המייתרת את התביעה כולה (ראו; ע"א 9245/99‏ ויינברג נ' אריאן, פ''ד נח(4) 769 (22.4.2004); ע"א 630/90 רוז'נסקי נ' ארגון מובילי לוד, פ"ד מה(5) 365, 370 (1991)).

הפסיקה קובעת כי קו ההגנה הוא הקו האחרון להעלאת טענת ההתיישנות, אם כי הוא אינו בהכרח הקו הראשון ויתכנו נסיבות בהן על הטוען להתיישנות להעלות את הטענה עוד בהליכים הקודמים להגשת כתבי הטענות מקום בו נטענו או נדרשו טענות לגוף הסכסוך (ראו; ע"א 7194/13 ‏‏ טובית דרור חברה לנכסים בע"מ נ' ב.ס.ר המנדסים בע"מ (22.7.2015); ע"א 9245/99‏ ויינברג נ' אריאן, פ''ד נח(4) 769 (22.4.2004); השופט טל חבקין "התיישנות" עמ' 103 (2014)).

במקרה זה, הטענה לא הועלתה בהזדמנות הראשונה. בכתב ההגנה שהגישו המבקשים לא נטען להתיישנות התביעה (זאת להבדיל מיתר הנתבעים ויורשי המנוח לורינץ שהעלו את הטענה בכתב ההגנה שהוגש מטעמם). אין לקבל את טענת המבקשים בתגובה לתשובה, כי הטענה עלתה במשתמע מציון מועד פטירת האבות המנוחים של הצדדים, מועד רכישת הקרקעות ומועד מכתבי עו"ד פולק. כבר נפסק שעל הנתבע לטעון במפורש ובמפורט את טענת ההתיישנות ולעתור לסעד המתבקש בעקבות כך (ראו; ע"א 3349/13 דורון זהבי נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון‏ (12.10.2015) - באותו מקרה הודעה ולפיה הנתבעת שומרת על זכות לטעון להתיישנות לא נחשבה כהעלאת טענת התיישנות. מקל וחומר במקרה זה).

המבקשים בתגובה לבקשת המשיבים להאריך מועד למתן פרטים נוספים העלו טענות לגוף התביעה ובין היתר טענו להיעדר עילת תביעה נגדם; לכך שלא הייתה שותפות בין המנוחים, להיעדר קשר בין אביהם המנוח לבין הנאמנות הזרה וכי אביהם המנוח לא רכש קרקעות ברחובות, אך לא טענו להתיישנות התביעה. המבקשים אף הגישו שתי בקשות למחיקת התביעה על הסף בטענה לאי מילוי המשיבים אחר החלטות למתן פרטים נוספים ומסמכים, ולא טענו להתיישנות.

בכך החמיצו המבקשים ואיבדו את זכותם לטעון להתיישנות התביעה נגדם, ודין בקשתם לסילוק התביעה על הסף מטעם זה להידחות.

בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 6.8.2020, כחצי שנה לאחר הגשת כתב ההגנה, עלתה טענת ההתיישנות מצד נתבעים 2,4 ו-7 בלבד לה הגיבו המשיבים. המבקשים העלו טענות שונות ולא טענו באופן מפורש להתיישנות התביעה נגדם. את טענתם "אנחנו ביקשנו סילוק על הסף מהטעם שאנחנו לא יודעים מתי נוצרה אותה עילה, לא אמרנו אם זה מתיישן או לא כי אין פה כלום.... הבקשה שלי היא להורות על מחיקת התביעה בהיעדר עילה..." (עמ' 2-3 לפרוטוקול הדיון), לא ניתן לראות כטענת ברורה ומפורשת להתיישנות התביעה נגדם, כפי שדורשת הפסיקה וכפי שהעלו הנתבעים האחרים בכתב ההגנה ובדיון. יש גם טעם בטענת המשיבים כי טענה בעל פה בדיון קדם משפט (ככל שניתן לראות בכך טענה להתיישנות מצד המבקשים ואינני סבורה כך) מקום בו לא תוקן כתב ההגנה, לאו טענה היא (לעניין גישת בתי המשפט בבקשה לתיקון כתב הגנה לצורך העלאת טענת התיישנות ראו ע"א (מחוזי-ת"א) 3029/03 בן עמי נ' תדיראן מערכות אלקטרוניות בע"מ (22.2.2006)).

טענת המבקשים כי ההחלטה בפרוטוקול הדיון מיום 6.8.2020 המתירה לצדדים להגיש בקשות, לרבות בקשות סף כמוה אישור להעלאת טענת ההתיישנות, אין בה ממש.

המבקשים אינם דקים פורתא בהפנייתם לעניין רע"א 3931/06 פלונית נ' עיריית רחובות . באותו עניין נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שלא התיר תיקון כתב הגנה בשנית, לאחר שבכתב ההגנה המקורי לא עלתה טענת התיישנות וכך גם בכתב ההגנה המתוקן בעקבות תיקון כתב התביעה. באותו עניין התובעת תיקנה את כתב התביעה, והערכאה הדיונית קבעה כי לשיטת התובעת כתב התביעה לא גילה עילה ולכן כתב ההגנה המקורי לא ייחשב כ"הזדמנות הראשונה". לא כך בנסיבות תיק זה בו המ שיבים טוענים שכתב התביעה שהגישו מגלה עילה, וכתב התביעה לא תוקן.

למעלה מן הצורך, למרות הזמן הרב שחלף מאז פטירת אבות הצדדים, מועד רכישת הקרקעות במסגרת השותפות הנטענת בין המנוחים ומועד מכתביו של עו"ד פולק שלטענת המבקשים כל אחד מהם מצביע על קיומו של כוח תביעה מהותי בידי המשיבים לקבלת הסעד לו הם עותרים בכתב התביעה, המשיבים טוענים להארכת תקופת ההתיישנות מכוח סעיפים 7 ו-8 לחוק ההתיישנות ומבקשים מכוח סעיף 15 לחוק ההתיישנות לא לכלול במניין השנים תקופה בה המבקש 1 הבטיח למסור להם מידע ותקופה בה התנהלו ביניהם לבין המבקש 1 הליכים בבית הדין לצדק (הליכים שבקיומם כופרים המבקשים ואף מתנגדים לגילויים בטענת חסיון). על מנת לבחון האם עומדת למשיבים הזכות לטעון מכוח סעיפים אלה לעצירת מרוץ ההתיישנות יש צורך ברור עובדתי - ראייתי ואין זה עניין לבקשת סף ( ראו; עניין ריכטר).

אשר לטענת השיהוי, כבר נפסק שהטענה טעונה ברור עובדתי שאין לעשותו במסגרת בקשה לסילוק על הסף (ראו; השופט עמית בעניין רע"א 7589-13 establishment adoka נ' מכון ויצמן למדע (8.6.2015)).
היעדר עילה ויריבות

נקודת המוצא לבחינת בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת היעדר עילה ויריבות, היא כתב התביעה. רק במקרים נדירים בהם כתב התביעה על פניו אינו מגלה, ולו צל של עילה, וברור כי אין אפשרות, ולו קלושה שהתובע יקבל את הסעד שהוא מבקש על-פי העובדות והטענות העולות מתביעתו, ייעשה שימוש באמצעי חמור זה (ראו; ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני, פ"ד לו(2) 151 (1981); רע"א 6992/14 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' קיבוץ אושה (2014 ) ; ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז(4) 721, 724 (1983)). בשלב זה אין מדקדקים בראיותיו של התובע. על בית המשפט לצאת מנקודת הנחה שכל העובדות הנטענות בכתב התביעה נכונות הן, וזאת מבלי להיכנס להערכת הסיכויים, אם יצליח התובע להוכיח את טענותיו (ראו; עניין ריכטר)).

במקרה זה בכתב התביעה טוענים המשיבים, המגישים את התביעה כיורשי עזבון אביהם המנוח, לשותפות בין אביהם המנוח לבין אביהם המנוח של המבקשים (שהתביעה נגדם מוגשת כיורשי עזבונו); לכך שרכישת הקרקעות באמצעות הנאמנות הזרה מומנה גם על ידי אביהם המנוח ולהבטחות ומצגים מצד אביהם המנוח של המבקשים לתשלום חלקם לכשימכרו המקרקעין. המשיבים מצרפים לכתב התביעה מכתבים מעו"ד פולק ולפיו לכאורה למשיבה 3 מגרשים ויורשי המנוח שיינפלד לכאורה זכאים לכספים מהנאמנות הזרה. טענות המשיבים בכתב התביעה מבלי להידרש לשאלת הוכחתן, לא ניתן לומר על אף טענות ההגנה שמעלים המבקשים, שאין בהן ולו צל של עילה או יריבות בין הצדדים, באופן המצדיק מחיקת התביעה באיבה טרם בירור ראייתי.

טענת המבקשים לפקיעת הסכם שותפות, ככל שהיה כזה בין האבות המנוחים, לאור חוסר המעש והשתיקה מצד המשיבים לאורך שנים, אף היא טעונה ברור ראייתי ואיננה עניין לבקשת סף.

הנטל המוטל על המשיבים אינו חף מקשיים, שכן גם אם יצביעו המשיבים על קשר בין האבות המנוחים לנאמנות הזרה ולקרקעות, יהא עליהם ללמד, בין היתר, על השו תפות הנטענת בין האבות המנוחים ועל כך כי אביהם המנוח מימן חלק מהכספים לרכישת הקרקעות על ידי הרב לורינץ באמצעות הנאמנות הזרה, את שיעור המימון שניתן וכי הרב לורינץ היה בעל הזכויות בקרקעות שנמכרו. כן יהא על המשיבים לעמוד אל מול טענות ההגנה של המבקשים, ובכלל זה כי המבקש 1 הוא הנהנה בקרן הזרה ללא קשר לעיזבון אביו וכי על המשיבים להפנות חיציהם לנאמנות הזרה או לנאמן.

מכל האמור הבקשה נדחית.

משנדחתה הבקשה, יישאו המבקשים בהוצאות המשיבים בסך 2,500 ₪ תוך 30 יום.

ניתנה היום, כ"ח חשוון תשפ"א, 15 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.