הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 543-02-17

מספר בקשה: 4
לפני כבוד השופטת אפרת בוסני
המבקש (הנתבע) :
עו"ד עידן איידן

נגד

המשיבה (התובעת) :
תועלת לציבור ע"ר

החלטה

1. לפניי בקשה הנתבע לחיוב התובעת, עמותה רשומה, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע בסכום שלא יפחת מ-50,000 ₪ כתנאי להמשך ניהול ההליך, וזאת בהתאם להוראות סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: " חוק החברות") ו/או תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי").
כן מבוקש לעכב את המשך ההליכים בתיק, עד להכרעה בבקשה ולהפקדת הערובה המבוקשת בפועל על ידי התובעת.
2. ברקע הדברים עומדת תביעה כספית שהגישה ה תובעת כנגד הנתבע, עו"ד שייצג את העמותה בתובענה ייצוגית שהגישה כנגד כלל תעשיות בע"מ ואח' במסגרת ת"צ (ת"א) 47490-09-13 בבית המשפט המחוזי בת"א-יפו (להלן: "התובענה הייצוגית") להשבת סך של 550,000 ₪ שנטען כי הנתבע גבה לעצמו שלא כדין מתוך כספים (בסך של 1,110,000 ₪) שנפסקו לזכות העמותה כ"גמול תובע ייצוגי" בפסק הדין שניתן ביום 6.8.2015 בתובענה הייצוגית, בנוסף לשכר הטרחה (בסך של 4,440,000 ₪ בתוספת מע"מ) שנפסק לזכותו של הנתבע כמייצג בפסק הדין שניתן בתובענה הייצוגית. כן נתבע פיצוי בסך של 145,000 ₪ בגין הנזק הלא ממוני של התובעת בשל התנהלות הנתבע.
לטענת התובעת, בניגוד להוראות חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") והפסיקה המבחינים בין גמול התובע הייצוגי לבין שכר טרחת עורך הדין המייצג ואינן מאפשרות לעורך הדין המייצג קבלת שכר טרחה העולה על סכום שכר הטרחה שנקבע על ידי בית המשפט בפסק הדין בתובענה הייצוגית, הנתבע נטל לעצמו מחצית מהגמול שהתובעת קיבלה בפסק הדין בתובענה הייצוגית, לאחר שהתובעת הוחתמה על ידו על הסכם עם "משקיעה" שתישא בהוצאות ניהול התובענה הייצוגית כנגד 50% מהגמול המיוחד שנפסק לתובעת בתובענה הייצוגית ו בדיעבד התברר כי מדובר במזכירה/עובדת משרד הנתבע ובפועל התשלום שולם על ידי התובעת "תחת לחץ" לנתבע ביום 11.11.2015, אשר מסר כנגדו קבלה עבור ייעוץ משפטי שלא ניתן, ואותה "משקיעה" חתמה על תצהיר המבטל את ההסכמים של ה תובעת עמה.
בכתב ההגנה מכחיש הנתבע את הנטען כלפיו וכן את הדרישה לתשלום פיצוי בגין נזק לא ממוני לתאגיד. לעניין תביעת ההשבה, טוען הנתבע כי התביעה היא ניסיון פסול מצד ה תובעת להתעשר שלא כדין על חשבונו ולבטל את ההסכם עם המשקיעה בהליך הייצוגי, אשר הסכימה לשאת בכל הוצאות ניהול ההליך, לרבות באם התובענה תכשל, כנגד תשלום התובעת למשקיעה חלק מגמול התובע הייצוגי שייפסק לזכותה, וזאת לאחר שהמשקיעה נשאה באמצעות צד רביעי בתשלום כל ההוצאות והסיכון לאורך כל ההליך. הנתבע טוען כי לאחר הגשת התובענה הייצוגית, הודיעה התובעת כי היא אינה יכולה לעמוד בתשלום חוות דעת מומחה כלכלי שהיה עליה להגיש בתובענה הייצוגית ובהוצאות שנפסקו לחובתה בסך 30,000 ₪, כתנאי להגשת חוות דעת המומחה. המשקיעה, אותה איתר, הסכימה לשאת בהוצאות אלה ובהוצאות נוספות ככל שיפסקו כנגד ה תובעת בניהול ההליך בתמורה לחלק מהגמול שייפסק לתובעת בהליך, ועמדה בהתחייבויותיה. לאחר מתן פסק הדין בתובענה הייצוגית ומאמצים שנקט לקבלת התשלום שנפסק בהליך הייצוגי, התקיימה ביום 11.11.2015 במשרד הנתבע פגישה עם יו"ר העמותה, בה ניאות הנתבע, לבקשת יו"ר העמותה ו משיקולי מס של העמותה, לקבל את התשלום שנועד למשקיעה על פי ההסכם מיום 20.7.2014 בשיק דחוי לפקודתו ולהחתים את המשקיעה על תצהיר לפיו ההסכם שנחתם בינה לבין העמותה בטל ומבוטל. בפועל סך של 472,000 ₪ על פי הסכם הנאמנות עליו חתמה העמותה ביום 20.7.2014 הועבר לצד הרביעי (שבמימונו נסתייעה המשקיעה), והסך של 98,000 ₪ הועבר למשרד הנתבע כסכום המיועד למשקיעה ובסופו של דבר נעשה בו שימוש לתשלום הוצאות ההליך הייצוגי.
3. הנתבע שלח הודעת צד ג' כנגד יו"ר העמותה, במסגרתה נטען לחיובה בתשלום נזקיו לאור מצגי השווא שנטען כי הציגה בנוגע לעמותה עובר להגשת התובענה הייצוגית.
טענות הצדדים בבקשה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה
4. בעניין חיוב העמותה בהפקדת ערובה פרשו הצדדים משנתם בבקשת הנתבע להוספת אסמכתא משפטית, בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי לחיוב העמותה דנן בהפקדת ערובה, במסגרת תיק ת"צ 40821-08-16, תגובת העמותה לבקשה ו תשובה לתגובה. הנתבע אף הגיש בקשה להוספת אסמכתא משפטית נוספת בעקבות החלטת בית המשפט העליון בערעור שהוגש על ההחלטה בתיק ת"צ 40821-08-16 (בר"ע 4371/17), ועל כן הוגשה תשובה ותגובה.
תמצית טענות הנתבע
5. הנתבע טוען כי יש לחייב את התובעת בהפקדת ערובה בסך של 50,000 ₪ בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות ולחלופין לפי תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי.
לטענת הנתבע, דין עמותה כדין תאגיד שחבריו אינם נושאים באחריות לחובותיה , ויש לחייבה בהפקדת ערובה כדין חברה , על פי אותו רציונל העומד ביסוד סעיף 353א לחוק החברות, שלא לאפשר לתאגיד חסר יכולת כספית ל"הסתתר" מאחורי האישיות המשפטית שלו כדי להימנע מתשלום הוצאות.
הנתבע טוען, כי בהתאם לתיק ה תובעת ברשם העמותות, מצבה הכספי של התובעת רעוע, עד לכדי כך שהיא אינה יכולה לעמוד, לפי דבריה , בתשלום לרואה חשבון עבור הגשת דו "חות כספיים, וכן קיימים, על פי מכתבי רשם העמותות , ליקויים חמורים בהתנהלות ה תובעת ובכוונת רשם העמותות לפעול לפירוקה לאלתר. בעקבות תגובת התובעת מוסיף הנתבע וטוען, כי מדובר בעמותה בקריסה כלכלית מובהקת המצויה ערב פירוקה, אשר לא הוכיחה כי תוכל מבחינה כלכלית לעמוד בהוצאות שתיפסקנה.
בהתייחס לטענת התובעת להיעדר תצהיר בתמיכה לבקשה, טוען הנתבע כי אין חובה לצרף תצהיר לבקשה, משהטענות בנוגע למצבה של ה תובעת עולות מכתבי הטענות, החלטות בתי משפט ומסמכים המצויים בתיק רשם העמותות, החתומים בחותמת מוסדית.
הנתבע מפנה להחלטת בית המשפט המחוזי שניתנה בתיק ת"צ 40821-08-16 לגבי התובעת דנן , אשר חייבה את התובעת בהפקדת סך של 250,000 ₪ כערובה לתשלום הוצאות המשיבים בתובענה הייצוגית שם, ולהחלטת בית המשפט העליון בתיק בר"ע 4381/17, שדחה את הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי.
מוסיף הנתבע וטוען כי לתובעת היסטוריה מוכחת של אי יכולת לעמוד בהחלטות להפקדת ערובה להוצאות.
לשיטת הנתבע סיכויי התביעה שהוגשה קלושים, ונועדו לצורך התמודדות עם ביקורת רשם העמותות על משיכת כספים בלתי מוצדקות בעמותה . ועוד הוא מוסיף וטוען לקיומו של השתק שיפוטי כלפי התובעת שטענה בהליך משפטי אחר (ת"צ 40821-08-16) כי "זכתה" לקבל למעלה ממיליון ₪ בתביעה ייצוגית אחרת שניהלה, בעוד שבכתב התביעה בתיק זה, היא טוענת כי קיבלה רק 550,000 ₪.
תמצית טענות התובעת
6. לטענת התובעת דין הבקשה להידחות על הסף בהיעדר תצהיר לתמיכת העובדות הנטענות בבקשה, בהתייחס לכך שפירוקה של העמותה הוא בלתי נמנע עקב ליקויים חמורים בהתנהלות; כי העמותה נמנעה מלהשיב למכתב ההתראה של רשם החברות ; או כי העמותה עתידה להתפרק, או שאין ביכולתה לשאת בתשלום לרו"ח לצורך עריכת דו"ח סופי, וכן לאור חוסר תום הלב בהגשת הבקשה.
מוסיפה התובעת וטוענת כי אין וודאות לפירוקה. לאחר עתירה מנהלית שהגישה כנגד רשם העמותות (שנדחתה מטעמים מקדמיים ולא לגוף העניין) וערעור שהוגש על ההחלטה (ונמחק) ניתנה לתובעת הזדמנות להשמיע טענותיה בפני רשם העמותות , נדונו דרכים לאפשר ל תובעת להמשיך בפעילותה ו ביום 28.5.2017 שלח רשם העמותות מספר תנאים שיאפשרו לתובעת להימנע מפירוק, אותם היא שוקלת.
לטענת התובעת, סעיף 353א' לחוק החברות אינו חל על עמותה, אלא ההסדר הקבוע בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, ועל פיו חיוב בהפקדת ערובה יוטל רק במקרים נדירים שאין התביעה דנא באה בגדרה. מוסיפה התובעת כי חיובה בהפקדת ערובה פוגע באופן אנוש בזכות הגישה לערכאות ובקניינה.
לחלופין, נטען לקיומם של החריגים הקבועים בסעיף 353א לחוק החברות; קרי; כי נסיבות העניין אינן מצדיקות חיוב בהפקדת ערובה, משמדובר בתביעה מוצדקת ומבוססת אשר הוגשה בתום לב וסיכוייה גבוהים; וכן בהיעדר חשש שהתובעת לא תוכל לפרוע את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין. מוסיפה התובעת וטוענת בהקשר זה, גם אם לשיטת הנתבע יש לראות בה כתאגיד העומד על סף פירוק, יש לנקוט בגישה זהירה מיוחדת מקום בו מבוקש לחייב תאגיד בפירוק בערובה לתשלום הוצאות, בכדי שלא לחסום את התאגיד שבפירוק מהגשת תביעה ועל ידי כך להזיק לא רק לתאגיד שבפירוק אלא גם לנושיו.
בנוגע לאסמכתאות המשפטיות שצרף הנתבע, טוענת התובעת כי אין בהחלטת בית המשפט העליון לגרוע מטענותיה בהליך זה, הואיל ומערך השיקולים בהפקדת ערובה בהליך אזרחי שונה מתובענה ייצוגית, ובית המשפט העליון קבע בהחלטתו כי העמותה נמצאת בקטגוריה עצמאית, אינו כתובע יחיד ואינו כחברה - כך שהוראת סעיף353א ' לחוק החברות אינה חלה לגביה.
דיון
7. בעניין חיוב תובע בהפקדת ערובה חלים שני מערכות דינים; תקנה 519 ל תקנות סדר הדין האזרחי העוסקת בתובע יחיד בהליך אזרחי; וסעיף 353א ל חוק החברות שעניינו חברה בעירבון מוגבל. המשותף לשני הסדרים אלה הוא היותם פרי איזון בין זכות הגישה לערכאות והזכות לקניין לבין הרצון למנוע תביעות סרק, וכן להבטיח כי נתבע שיצא מן ההליך השיפוטי שנכפה עליו כשידו על העליונה, לא ייאלץ לשאת בהוצאותיו ( רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.2009) (להלן: " עניין ל.נ הנדסה"); רע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד (1) 647, 650 (1990)) ( להלן: "עניין אויקל"); ע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה ( קרני שומרון) בע"מ, פ"ד מז (3) 846 (1993)).

8. תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי המסמיכה את בית המשפט, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום הוצאות הנתבע, חלה על כל תובע בהליך אזרחי. הוראה זו מקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב בשים לב, בין היתר, לקיומו של קושי בגביית הוצאות המשפט בסיומו של ההליך (אם מקום מושבו של התובע הוא בחו"ל או משלא צוין מענו העדכני), מצב כלכלי ירוד של התובע וסיכויי תביעה קלושים לצד מורכבות ההליך, השיהוי בנקיטתו ומידת תום ליבו של התובע, תוך שנקבע כי יש ליישם שיקולים אלה בזהירות ובנסיבות חריגות (רע"א 5738/13 אבו סעלוק נ' שירותי בריאות כללית (14.11. 2013)).

כדברי כב' השופט הנדל ברע"א 4381-17 תועלת לציבור נ' בנק הפועלים בע"מ (2.10.2017):
"בשורה התחתונה, ברירת המחדל היא כי תובע יחיד אינו נדרש להפקיד ערובה להוצאות הנתבע - אלא אם סיכויי התביעה קלושים במיוחד, קיים קושי "טכני" בגבייה עתידית של הוצאות ההליך, או שנוצר שילוב חריג ויוצא דופן בין סיכויי תביעה נמוכים למצב כלכלי רעוע במיוחד של התובע" (פסקה 6).

9. לגבי תובע שהינו תאגיד שאחריות בעלי המניות בו מוגבלת, חלות הוראות סעיף 353א ל חוק החברות הקובע בהא לישנא : "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".
תכליתה העיקרית של הוראת הסעיף היא להפיג את החשש שמא נתבע שזכה בדין לא יוכל לגבות הוצאות מתובעת המסתתרת מאחורי ישות משפטית ערטילאית נטולת נכסים (ראו: רע"א 7496/15 אור בנמל בתל אביב הקטנה בע"מ נ' צפון הירקון תל אביב בע"מ (14.02.2016); רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (13.7.2008)).
10. הפסיקה פרשה את סעיף 353א' ל חוק החברות כך שהכלל הוא שיש לחייב חברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת במתן ערובה, ואילו מתן הפטור מהפקדת הערובה הוא החריג, אם סבר בית המשפט שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או אם החברה הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע (רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1)647 (1990); רע"א 9618/11 ארט יודאיקה בע"מ נ' ג. טלי עד שינוע בע"מ (18.1.2015)). הנטל להוכיח זאת מוטל על החברה (ראו ; עניין ל.נ. הנדסה, פסקה 13).
"הסטנדרט המחמיר ביחס לחברה בעירבון מוגבל נועד למנוע שימוש פסול באישיותה המשפטית הנפרדת כדי להימנע מתשלום הוצאות לנתבע -ומשקף תפיסה לפיה זכות הגישה לערכאות של חברה, שהיא אישיות משפטית נטולת קיום "טבעי", משמעותית פחות" (ראו; כב' השופט הנדל ברע"א 4381-17 תועלת לציבור נ' בנק הפועלים בע"מ (2.10.2017)).
11. התובעת היא עמותה ולא חברה בע"מ. חוק העמותות, התש"מ- 1980, אינו כולל הוראה דומה להוראה סעיף 353א' שבחוק החברות. עם זאת, המסגרת הנורמטיבית שראוי להחיל על בקשה לחיוב תובעת שהינה עמותה בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע, היא סעיף 353א' לחוק החברות. מסקנה זו מתבקשת לאור הרציונל שבבסיס סעיף 353א' ל חוק החברות - החשש שמא תאגיד חסר יכולת כספית יסתתר בסיומו של ההליך מאחורי גוף משפטי ערטילאי - הקיים אף ביחס לעמותה. כך קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ע' ברקוביץ) לגבי התובעת בתיק זה בעניין ת"צ 40821-06-16 תועלת לציבור (ע"ר) ואח' נ' בנק הפועלים (7.5.2017), וגישה זו ואת טעמיה אני מאמצת.
בקשת רשות ערעור שהוגשה בתיק רע"א 4381/17 על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין ת"צ 40821-08-16 נדחתה.
הגם שבהחלטתו ייחד בית המשפט העליון את הדיון לתקנה 2( ו) לתקנות תובענות ייצוגיות הקובעת כי רק " מטעמים מיוחדים" ניתן יהיה להתנות את הדיון בבקשה לאישור תובענה ייצוגית בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע - הסדר העומד ביחס הפוך להסדר הקבוע בסעיף 353 א לחוק החברות לפיו הכלל הוא כי יש להיעתר לבקשה לחיוב בהפקדת ערובה אלא אם סיכויי ההליך גבוהים או שהחברה הוכיחה יכולת לשאת בתשלום הוצאות המשפט, בהתייחס לעמותה נקבע כדלקמן: "אכן, קיים דמיון מסוים בין עמותה ללא כוונת רווח וחברה בעירבון מוגבל; שני הגופים מחזיקים באישיות משפטית נפרדת ומלאכותית..." ( פסקה 8 עמ' 14 לפסק הד ין).
ראו גם דברי כב' הנשיאה בדימוס, השופטת נאור בעניין ר"ע 8588/11 עמותת מועדון נווה דוד חולון נ' עריית חולון (15.8.2012), ב נוגע להחלת העקרונות שנקבעו בסעיף 353א לחוק החברות על עמותות, הגם שהשאלה שטרם הוכרעה: "יש לכאורה הגיון בטענה כי השיקולים צריכים להיות דומים" (פסקה 9).
12. התובעת מפנה לפסקי דין של בית משפט השלום בהם לא הוחלו הוראות סעיף 353 א' לחוק החברות על עמותה (ראו; ת"א (שלום ראשל"צ) 56658-03-14 מועדון כדורגל גן יבנה (ע"ר) נ' מתנ"ס מרכז קהילתי גן יבנה (ע"ר) (22.02.2015 ); פ"ה (אזורי נצ') 41671-07-14 עורכי דין לקידום מנהל תקין נ' מועצה מקומית טורעאן (30.08.2017) ). אין זו גישתי ודומה כי אין זו גם הגישה הרווחת (ראו; ת.א (מחוזי-י-ם) 9016/07 היכל שלמה - המרכז למורשת היהדות בירושלים נ' בית הכנסת הגדול בירושלים (15.11.2010); ת"א ( מחוזי ת"א-יפו) 21573-01-11 עמותת מועדון נווה חולון כדורגל נ. עיריית חולון (1.11.2011); ת"א ( שלום - ב"ש) 47836-02-13 סלימאן אלאטרש נ. עמותת רואד לקידום החינוך ( 28.12.2014); ת"א (שלום תל אביב-יפו) 20173/05 עו"ד יהושע בטיט נ' עמותת יחל יעקב (1 1.03.2007); ת"א (שלום עכו) 40252-03-11 הפועל איחוד בני סחנין (עמותה) נ' מחמוד אסדי (18.02.2014)).
עמותה אינה " בשר ודם", החשש לקשיים בגביית הוצאות מעמותה דומה לחשש הקיים לגבי חברה והכף נוטה להחלת הוראות סעיף 353 א' לחוק החברות על עמותה בדיון בשאלת חיובה בערובה להבטחת הוצאות ההליך, ואף ביתר שאת בהינתן שבעמותה לא קיים מנגנון הרמת המסך המוכר בחברה, וכשמדובר בעמותה שמקורותיה הן רק מתרומות המוגבלות בהיקפן (ראו; ת.א ( י-ם) 35587-03-15 עו"ד אברמזון נ' עמותת צעירי אגודת חב"ד (11.8.2016) ).
13. יישום הוראות סעיף 353א' לחוק החברות לפיו הכלל הוא חיוב בהפקדת ערובה הוא הכלל והפטור הוא החריג, מחייב עריכת מבחן תלת שלבי; בשלב הבדיקה הראשון על בית המשפט לבחון את מצבה הכלכלי של התובעת ויכולתה לעמוד בתשלום הוצאות שתפסקנה. אם במסגרת בחינה זו התובעת לא הצליחה להוכיח כי יש ביכולתה לעמוד בהוצאות הנתבע במידה ותביעתה תידחה, הדיון עובר לשלב הבדיקה השני, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב התובעת בערובה אם לאו, כאשר הנטל להוכיח זאת מוטל על כתפי התובעת. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: את הזכויות החוקתיות ( הנוגדות) של הצדדים; ההנחה שחיוב התובעת להפקיד ערובה במקרה בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע מבטא את הכלל והפטור הוא החריג ו שאלת סיכויי ההליך. משהסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים. (ראו; עניין ל.נ. הנדסה ממוחשבת ( פסקה 13 ); רע"א 7496-15 אור בנמל בתל אביב הקטנה בע"מ נ' צפון הירקון תל אביב בע"מ (14.2.2016)).
14. בנסיבות שלפניי, הונחו היסודות הדרושים לחיוב התובעת בהפקדת ערובה על פי המבחן הדו שלבי שב התאם לתקנה 353א' לחוק החברות, וגם לו היה מקום להחלת הוראת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי על התובעת, היה מקום לחייבה בערובה .
מצבה הכלכלי של התובעת
15. הנתבע טוען בבקשה כי מצבה הכספי של התובעת כה רעוע, עד לכדי כך שהיא אינה יכולה לעמוד בתשלום לרואה חשבון עבור הגשת דו"חות כספיים, וכי בכוונת רשם העמותות לפעול העמותה בשם ליקויים חמורים בהתנהלותה.

הגם שהתובעת מכחישה את טענות הנתבע, היא אינה מצרפת תיעוד לתמיכת קיומו של חוסן כלכלי, או נכסים שיאפשרו לה לשאת בתשלום הוצאות הנתבע, ככל שיזכה בדין. יתרה מזו, התובעת עצמה גילתה את דעתה כי מצבה הכלכלי דחוק. בסעיף 22 לתגובת התובעת, מתארת התובעת את מצבה בעטיו של הנתבע כ"מצב קשה"; בסעיף 50 לתגובת התובעת מתואר מצבה כ"מצב לא פשוט" ו בסעיף 44 לבקשת רשות ערעור שהגישה התובעת בתיק רע"א 4381-17 (צורף כנספח לתשובת הנתבע) טוענת התובעת עצמה כי בהיותה עמותה הפועלת לתועלת הציבור "ואין לה רווחים".
16. הנתבע מסתמך בטענתו לכך שפירוק העמותה הוא בלתי נמנע עקב ליקויים חמורים בהתנהלותה הפיננסית, על תיק העמותה ברשם העמותות. בהקשר לטענות אלה, לא ראיתי לקבל את טענת העמותה כי היה על הנתבע לצרף תצהיר לתמיכת טענותיו, לאור הסתמכות הנתבע על חליפת מכתבים בין העמותה לבין רשם העמותות מתיק העמותה ברשם העמותות, שאין העמותה כופרת בקיומם ובתכנם, הגם שהיא מעלה טענות כנגדן.
מבלי לקבוע ממצאים בעניין אציין , בהתאם למכתב רשם העמותות מיום 28.9.2016 , בעקבות בדיקה שנערכה לע מותה " נוכח הליקויים החמורים שהתגלו בתפקוד העמותה ובהתנהלותה, וכפי שפורט לעיל בהרחבה - העמותה פועלת בניגוד לחוק, פועלת בניגוד למטרותיה המאושרות, שילמה שווה כסף לחברות ועד בניגוד לחוק, נראה כי מתבצעת בה במשך מספר שנים חלוקת רווחים אסורה. לאור האמור, נמצא כי מתקיימות ביחס לעמותה דנן עילות פירוק הן בהתאם לסעיף 194(1) לחוק העמותות, ולפיכך יש מקום להגשת בקשה לבית המשפט המוסמך להורות על פירוקה...". התובעת הגיבה לפניית רשם העמותות במכתב מיום 13.11.2016 , ובמכתב רשם העמותות מיום 2.3.2017 נושא כותרת " התראה לפני פירוק" מודיע רשם העמותות לאחר דחיית טענות התובעת, כי אם התובעת לא תמציא תגובתה, מסמכים והבהרות עד ליום 2.4. 2017, יפנה לבית המשפט לפירוקה.
בתגובתה מתארת התובעת כי בעקבות הליכים שנקטה נגד רשם העמותות על רקע מכתבו מיום 28.9. 2016 (ערר במסגרת עת"מ 64781-11-16 - שנדחה מטעמי סף וערעור לבית המשפט העליון במסגרת עע"מ 1501/17 שנמחק) ופגישה שקיימה עם רשם העמותות, שלח רשם העמותות מכתב מיום 28.5.2017 המפרט מספר תנאים שיאפשרו את המשך קיומה של העמותה, כך שלטענתה ארוכה הדרך עד לפירוקה. במכתב רשם העמותות מיום 28.5.2017 (צורף לתגובת התובעת) התבקשה התובעת, בין היתר, להחזיר כספים ששולמו לחברת הועד בעמותה בניגוד לתקנות העמותה ולחתום על התחייבות לתיקון הליקויים עד ליום 28.6.2017 שאם לא כן יגיש הרשם בקשה למתן צו פירוק העמותה, ללא התראה נוספת. התובעת אינה טוענת בתגובה שהגישה לאחר המועד שנקב במכתב רשם העמותות כי מילאה אחר התנאים שנדרשו במכתב רשם העמותות, אלא אך שהיא שוקלת "את אופן התייחסותה לתנאים אלה ונכונותה להתחייב אליהם... " (ראו; עמ' 3 סעיף 16 לתגובת העמותה) ובסעיף 17 לתגובתה אף מאשרת כי קיימת אפשרות שהעמותה לא תעמוד ולא תהיה מוכנה לעמוד בתנאים שהרשם הציב במכתבו מיום 28.5. 2017.
17. טענת הנתבע לאי יכולת התובעת לעמוד בתשלום לרו"ח לצורך הכנת דוחות הכספיים ומכאן ל מצבה הכלכלי הדחוק של העמותה , נסמכת עוד על מכתב התובעת לרשם העמותות מיום 7.9.2014, וגם היא אינה חייבת בתצהיר. במכתב זה, בתגובה לטענה לאי התאמות בדו"חות הכספיים, מוסרת התובעת כי הדו"חות הכספיים נערכים על ידי מתנדבי העמותה, שהם אנשים לא מקצועיים בחשבונאות וכי: "לעמותה אין רואה חשבון הואיל והעמותה לא יכולה לעמוד בתשלום המגיע לו עבור הדו"חות".
בתגובתה טוענת העמותה, ותומכת טענתה בתצהיר, כי היא נעזרת ברואי חשבון לצורך עריכת הדוחות ויכולה לממן את שירותיהם, ומצרפת אישור על הגשת דוחות ומאזנים להגשת דו"ח מבוקר ומאזנים לשנת 2014, 2015. התביעה הוגשה בשנת 2017 . העמותה לא צירפה את דו"ח ומאזן עדכני לשנת 2016 ותיעוד עדכני בדבר מצבת חובות מול נכסים נכון למועד הגשת התביעה.
18. יתרה מזו, על יסוד אותו מצע טענות עובדתי לכאורי כפי המתואר בבקשה, קובע בית המשפט המחוזי בעניין ת"צ 40821-08-16 תועלת לציבור ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ ואח' לגבי התובעת דנן, כי היא לא התמודדה עם דו"ח הבדיקה של הרשות לתאגידים מיום 28.9.2016 (מכתב הרשם שפרט את הליקויים בתפקוד העמותה והודיע שיש מקום להגשת בקשה לפירוקה), ואף שניתנה לעמותה אפשרות לחתום על התחייבות לתיקון הליקויים בליווי גורם מלווה מטעם רשם העמותות, העמותה "לא טענה ולא הראתה כי פעלה בהתאם לאפשרות שניתנה לה" (פסקה 22) .
בבקשת רשות הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מאמץ בית המשפט העליון בעניין בר"ע 4381-17 תועלת לציבור ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ ואח', את קביעת בית המשפט המחוזי וקובע כדלקמן:
"יישום המבחן האינטגרטיבי בעניינה של המבקשת ( העמותה כאן – א.ב) מלמד כי לא נפל כל פגם בתוצאה אליה הגיע בית המשפט קמא. אמנם, אין במצבה הכלכלי הרעוע, כשלעצמו, כדי לחייב את המבקשת בהפקדת ערובה – הגם שמדובר באישיות משפטית ולא באדם " טבעי". ברם, אי הפרכת סימני השאלה לגבי איתנותה הכלכלית, בוודאי על רקע החשדות שהועלו בדו"ח הרשות כנגד התנהלותה הכספית של המבקשת, והתרשמות עורכיו כי " מתבצעת בה במשך שנים חלוקת רווחים אסורה", מלמדת על קיומם של שני רכיביו הראשונים של המבחן האינטגרטיבי: מצב כלכלי רעוע, והתנהלות לא ראויה הרלוונטית לשאלת החיוב בערובה. יושם על לב, כי התנהלות זו איננה עניין של חוסר תום לב גרידא, אלא מעוררת שאלה האם נכון כי המבקשת תביא את בקשת האישור מטעמה לדיון מבלי שתחויב בהפקדת ערובה. אין בכוונתי לקבוע במסגרת בקשה זו הגדרה מדויקת להתנהלות לא ראויה. עם זאת, בענייננו קיימת זיקה ברורה בין המצב הכלכלי של המבקשת, וההתנהלות הלא ראויה המיוחסת לה, כך שאין ספק ברלוונטיות של האחרונה לסוגיית החיוב בערובה. לשון אחר, על רקע האמור בדו"ח הרי שלא רק עוניה של המבקשת נזקף לחובתה – כי אם מאפייני התנהלותה, המעצימים את החשש מפני פגיעה עתידית בנתבעים. כך עולה בשלב הראשוני בו נדרש בית המשפט המחוזי לעניין".
בהחלטתו מתייחס העליון גם לשיח הנטען בין העמותה לרשם וקובע:
"יובהר כי לא מצאתי בטענות המבקשת - לרבות בבקשתה לצירוף ראיה - משום תשובה ניצחת לחשדות שהועלו כלפיה, ומובן שאין בעצם קיומו של השיח המתמשך בינה לבין רשם העמותות ורשות התאגידים כדי לשנות את התמונה ( במאמר מוסגר, ומבלי לקבוע מסמרות, אציין כי ה"הסבר" המופיע בפסקה 26 לבקשת רשות הערעור מעורר קושי, לאור הוראת סעיף 23( א) לחוק תובענות ייצוגיות). כל עוד דו"ח הרשות תלוי ועומד, לא ניתן להתעלם ממנו ומסימני השאלה שהוא מעלה אף לגבי היכולת של עשרת הנתבעים בהליך דנן - שהתובענה הייצוגית נגדם הוגשה על סך דמיוני של מיליארד ₪ - להיפרע מן המבקשת את הוצאות המשפט שעשויות להיפסק להם".
19. טענת הנתבע כי בדיקה ביחס לעמותה העלתה שאין נכסים לעמותה וכי מעיון בדו"חות הכספיים השנתיים של העמותה, פעילותה של העמותה בשנים האחרונות הפסדי ת, טעונה תצהיר ו בהיעדרו לא אדרש לה.
20. התובעת חויבה בתשלום ערובה להוצאות המשיבים בשלוש תובענות ייצוגיות שהגישה, לא הפקידה את ההוצאות והליכים אלה נמחקו ( ראו; החלטת בית המשפט בתיק ת"צ 1175-11-14 תועלת לציבור ע"ר נ' בנק ירושלים בע"מ (8.10.2015) שחייבה את התובעת להפקיד סך של 50,000 ₪; ת"צ 1302-08-14 בנק הפועלים ואח' נ' תועלת לציבור ע"ר שם חויבה התובעת להפקיד סך של 175,000 ₪; ולאחרונה ת"צ 40821-08-16 תועלת הציבור ע"ר נ' בנק הפועלים שם חויבה התובעת להפקיד סך של 250,000 ₪). התניית הליך של תובעות ייצוגיות בהפקדת ערובה להוצאות מחמיר לעומת תובענה רגילה ובהתאם לתקנה 2( ו) לתקנות תובענות ייצוגיות ייעשה "מטעמים מיוחדים". התובעת כאן חויבה להפקיד ערובה לתשלום הוצאות בהליכים אלה, לא עמדה אף בהפקדת ערובה בסך של 50,000 ₪, והדבר מעורר שאלה בדבר איתנותה הפיננסית.
21. התובעת מפנה לפסיקה לפיה לגבי חברה בפירוק יש לנקוט משנה זהירות ולאפשר לה לתבוע את חייביה על מנת שתשלם את חובותיה לנושים (בש"א (מחוזי-י-ם) 1582/05 מדינת ישראל נ' באומל משה בע"מ (7.6.2005)). במקרה זה אין התובעת טוענת כי היא חבה כספים לנושים וכי התביעה שהגישה נועדה לתשלום חובות לנושים.
22. אשר לסיכויי התביעה, שאלה הנבחנית במסגרת שלב הבדיקה השני, הוא שלב בחינת קיומן של נסיבות המצדיקות לסתור את ההנחה לחייב בערובה; ככלל, אין זה ראוי להיכנס במסגרת זו לניתוח סוגיית סיכויי ההליך וניתן להיזקק לסוגיה זו רק כאשר מדובר בסיכויים גבוהים מאוד או קלושים מאוד כשבכל שלבי הבדיקה (ראו; עניין ל.ה. הנדסה ממוחשבת (פסקה 15)). מבלי שיהא בכך לקבוע מסמרות לגוף הנטען, בשלב הנוכחי לא ניתן לקבוע כי מדובר בתביעת סרק חסרת סיכוי לגבי כלל רכיביה. טענות הצדדים מעלות שאלות משפטיות ועובדתיות אשר יתבררו במהלך שמיעת התיק. בכלל זה, ומבלי שיהא בכך למצות את השאלות שבמחלוקת, יידרש בירור עובדתי בשאלת נסיבות חתימת התובעת על הסכמים בנוגע לתמורה ל"משקיעה" בהליך התובענה הייצוגי, נסיבות תשלום שיק על סך 555,000 ₪ לנתבע בגינו נמסרה קבלה "ייעוץ משפטי", האם שולם לנתבע שכר טרחת עורך דין נוסף בגין התובענה הייצוגית, או שמא התשלום לנתבע נעשה לבקשת התובעת והועבר לגורם שמימן את "המשקיעה" בהוצאות הליך התובענה הייצוגית בהתאם להסכם עליו חתמה התובעת ולכיסוי הוצאות ההליך. בהקשר זה בשלב זה אף קיים קושי לקבוע כי טענת התובעת בהליך ת.צ 40821-08-16 לפיה קיבלה למעלה ממיליון ₪ בהליך תביעה ייצוגית אחרת שניהלה (ראו; סעיף 21 להחלטה), מקימה השתק שיפוטי, כאשר מנגד טוענת התובעת כי זה הסכום שנפסק לזכותה כגמול תובע ייצוגי טרם תשל ום מחציתו לנתבע.
23. במסגרת שלב הבדיקה השלישי, יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים. באיזון שבין זכות התובעת לגישה לערכאות אל מול זכותו של הנתבע להבטחת תשלום הוצאות המשפט שייפסקו לטובתו אם תדחה התביעה, נוטה הכף לחיוב התובעת בערובה , תוך שהאיזון הראוי בנסיבות העניין יבוא לידי ביטוי בגובה הערבות שתקבע.
בנסיבות שלפניי, בשים לב לסכום התביעה (700,000 ₪), מהות טענות הצדדים והיקף הברור הנדרש, שאינו נחזה להיות ברור משפטי מורכב או ממושך, ותוך איזון מידתי בין זכויות הצדדים, הגעתי לכלל דעה לחייב את התובעת בהפקדת ערובה בסך של 20,000 ₪.
התובעת תפקיד סכום זה בקופת בית המשפט תוך 45 יום ותמציא לתיק עד למועד זה אישור על הפקדת הערובה הכספית.
לא יופקד הסכום עד למועד זה, תימחק התביעה.

התיק יובא לעיוני ביום 6.3.2018.

ניתנה היום, ב' שבט תשע"ח, 18 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.