הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 53133-10-13

לפני כבוד השופטת בכירה דורית קוברסקי

התובעים:

1.יוסף הקרי
2.אריאלה הקרי
3.דוד הקרי
4.יאיר הקרי
5.ליעוז הקרי
ע"י עו"ד איליה

נגד

הנתבעים:

1.עמרם אמיר יטאח
ע"י עו"ד חסקין
2.אורן חן
ע"י עו"ד שושנה גלס
3.עודד פסקל – נמחק ביום 18.4.2016

פסק דין

רקע
1. הנתבע 1, אמיר יטאח (להלן: "יטאח") היה נשוי לאילי הקרי (להלן: " אילי"), בתם של התובעים 1 ו-2, יוסף ואריאלה הקרי (להלן: "יוסף" ו-"אריאלה" בהתאמה) ואחותם של התובעים 3-5, דוד, יאיר וליעוז הקרי (להלן ביחד : "האחים"). היחסים בין יטאח ואילי עלו על שרטון ובין השניים התנהלה מ ערכת גירושין קשה, לתוכה נשאבו שתי המשפחות. בשנת 2004, יטאח הגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה למתן צו מניעה קבוע כנגד התובעים לסילוק ידם ממבנה שבו גרו אילי ויטאח בתקופת נישואיהם (להלן: "התביעה הראשונה"). בית המשפט קיבל את התביעה הראשונה והורה על סילוק ידם של התובעים מהמבנה (תמ"ש 240 14/04, נספח ב לתצהיר יטאח).

2. בעקבות פסק הדין שניתן בתביעה הראשונה, בשנת 2007 יטאח הגיש תביעה כספית על סך של 374,806 ₪ כנגד התובעים (להלן: " התביעה השנייה"). במסגרת התביעה השנייה, לבקשת יטאח, הוטל עיקול זמני על נכסי התובעים, לרבות על פיקדון בסך 280,000 ₪.
ביום 11.9.2011 ניתן פסק דין בתביעה השנייה לפיו התביעה התקבלה בחלקה במובן זה שבית המשפט חייב את התובעים לשלם ליטאח סך של 140,570 ₪ בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ ( תמ"ש 7680/07, נספח ג לתצהיר יטאח).

3. התובעים ערערו על פסק הדין שניתן בתביעה השנייה וב יקשו לעכב את ביצועו (נספח ג למוצגי התובעים). בית המשפט הורה על עיכוב הביצוע וקבע ביום 16.11.2011 שעל התובעים להפקיד את אשר נפסק נגדם בקופת בית המשפט עד ליום 5.12.2012, למעט הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (נספח ד למוצגי התובעים).

4. ביום 7.12.2011 יטאח הגיש תביעה כספית נוספת על סך 298,000 ₪ כנגד יוסף והאחים. (תמ"ש 12650-12-11, להלן: "התביעה השלישית", נספח י למוצגי התובעים). במסגרת התביעה השלישית, יטאח הגיש שוב בקשה לעיקול זמני (להלן: "העיקול", נספח א לסיכומי התובעים בעניין חבות) וכפועל יוצא מכך התנגד נחרצות לכך שהכספים ש אמורים היו לשמש כבטוחה לעיכוב ביצועו של פסק הדין שניתן בתביעה השנייה יופקדו בקופת בית המשפט.

5. בית המשפט קבע ביום 7.1.2012 שעל התובעים לשלם את הוצאות המשפט לא יאוחר מיום 22. 2.12 אחרת יבוטל עיכוב הביצוע "בכל הקשור לסכום שחוייבו המערערים, העיקול שהוטל בזמנו, במסגרת התביעה נשוא הערעור, ימשיך להיוותר על כנו להבטחת ביצוע פסק הדין. כמובן, שאם מסיבה כלשהי יבוטל העיקול הנוסף יועברו הכספים לקופת בית המשפט " (נספח ט למוצגי התובעים) .

6. התובעים התנגדו לעיקול בתביעה השלישית ולאחר דיון שהתקיים ביום 15.1.2012 בית המשפט קבע שיש מקום להטלתו על נכסי התובעים פרט לנכסיה של אריאלה (נספח י1 למוצגי התובעים). גם על החלטה זו התובעים ערערו (נספח י2 למוצגי התובעים), ערעורם נדחה (נספח י4 למוצגי התובעים) ולבסוף בהמלצת בית המשפט משכו גם את הבר"ע שהגישו באותו עניין (נספחים י5-י7 למוצגי התובעים).

7. ביום 18.1.2012 התובעים שילמו את ההוצאות שנפסקו נגדם בתביעה השנייה (נספח יא2ג למוצגי התובעים) .

8. יטאח גם פעל נגד התובעים במסגרת הליכי הוצל"פ (01-XX499-33-3, נספח יא, יא1 למוצגי התובעים). התובעים הגישו בקשה לעיכוב ההליכים בהוצל"פ וביום 1.6.2012 בית המשפט קבע שהיות והתובעים שילמו את ההוצאות ושכ"ט עו"ד יעוכבו נגדם ההליכים (נספח יא3 למוצגי התובעים). למרות החלטה זו יטאח הגיש תגובה נוספת ולאחר תגובת התובעים בעניין זה בית המשפט קבע שאין מקום לשנות מהחלטתו מיום 1.6.2012 (נספח יג למוצגי התובעים).

9. ביום 8.6.2012 יטאח פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיין מחדש ו/או להבהיר את ההחלטה שניתנה בעניין עיכוב ההליכים ביום 7.1.2012 (נספח יד למוצגי התובעים). לאחר תגובת התובעים בית המשפט קבע ש"החלטות מדברות בעד עצמן... עיכוב הביצוע בתוקפו" (נספח טו למוצגי התובעים).

10. ביום 25.4.2013 ניתן פסק דין בתביעה השלישית אשר נדחתה במלואה (נספח 1 ל מוצגי התובעים) וכפועל יוצא מכך בוטלו העיקולים שניתנו במסגרתה.

11. ביום 22.12.2013 נדחה הערעור שהגישו התובעים במסגרת התביעה השניה (נספח ט לתצהיר הנתבע 2, עו"ד אורן חן, להלן: " חן").

טענות הצדדים
12. על פי האמור בתביעה, יטאח וחן שייצג אותו אחראיים לנזק שהועמד משיקולי אגרה על סך 500,000 ₪, בשל התנהלותם הזדונית ו/או חוסר תום ליבם, כאשר הגישו את התביעה השלישית. הנתבעים ניצלו את זכות הגישה לערכאות ועשו שימוש לרעה בהליכי בית המשפט, כדי להפעיל לחץ בלתי הוגן על התובעים כאשר הטילו עיקול זמני במסגרת תביעת הסרק שהגישו.

13. במסגרת כתב ההגנה יטאח וחן טענו שיש מקום לדחות על הסף את התביעה נגדם בשל חוסר סמכות עניינית והיעדר עילה. לגופו של עניין נטען ש מטרתה של תביעה זו היא ניסיון נואל להלך עליהם אימים במטרה למנוע הכרה בזכויותיו של יטאח וניסיון להתעשר שלא כדין על חשבונו. חן הוסיף שהוא ייצג את יטאח בהליכי הוצל"פ בלבד

דיון
14. יטאח חתם על התחייבות עצמית לפצות את התובעים "בגין כל נזק שייגרם להם עקב מתן הצו הזמני". חן ערב ליטאח עד לסך של 100,000 ₪ (תקנות 364 ו- 365(2) לתקסד"א תשמ"ד-1984, נספחים יז, יח למוצגי התובעים). הלכה היא שבעל דין המבקש סעד זמני נוטל על עצמו את הסיכון, שאם יתברר בסופו של ההליך שהתביעה נדחית, כי אז עליו לשאת בנזקי ם שנגרמו עקב הסעד הזמני. אפילו אם ייקבע שעל פי הנתונים שהיו ידועים באותה עת, הבקשה היתה סבירה (רע"א 237/16 אסולין רבקה נ' שלמה כהן (14.3.2016)) .

15. יצוין שיש לדחות את טענת הנתבעים שהעיקול לא נרשם בבנק היות שלא היתה יתרת זכות בחשבון (עדות חן, פרוטוקול מיום 25.3.2019, עמ' 48 ש' 21-20). מדובר בטענות חדשות שזכרן לא בא בכתב ההגנה ועל כן מהוות הרחבת חזית אסורה (רע"א 8600/12 שירותי בריאות כללית נ' שמחה משטה (3.2.2013)). בנוסף, הנתבעים מושתקים מלהעלות טענות עובדתיות ומשפטיות הסותרות את טענות יהם בהליך אחר, אז עמדו על הטלת העיקול ושכנעו את בית המשפט בצדקתו (ע"א 4170/14 אילן כהן נ' יהודה כהן (14.1.2016)). אוסיף גם שחזקה היא שהבנק רשם את העיקול כפי שגם עולה מת/5 (מיום 12.12.2011) ואין להיתלות בהודעה סטנדרטית של הבנק וממנה להסיק שהבנק סירב לרשום את העיקול ושהעיקול לא נרשם (נספח יא לסיכומי התשובה). הנתבעים נמנעו מלזמן את נציג הבנק שיתמוך בטענתם שהעיקול לא נרשם והדבר צריך לפעול לחובתם (ע"א 143/08 קרצמן נ' שירותי בריאות כללית (26.5.2010); ע"א 4226/05 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אטיאס סאטא (24.1.2006); ע"א 465/88 הבנק למימון וסחר בע"מ נ' מתתיהו, מה(4), 651, 657, 658). על כן אני קובעת שהעיקול נרשם בבנק.

נזקו של דוד ביחס למכירת ספרי לימוד ומכשירי כתיבה
קשר סיבתי עובדתי – פגיעה בהכנסות
16. במסגרת עדותו הראשית, דוד העיד שהוא מנהל עסק למכירת ספרי לימוד ומכשירי כתיבה שקיים שנים רבות ומהווה מקור יציב לפרנסתו. הטלת העיקול ביום 16.5.2012 על פיקדון בסך 192,000 ₪ פגעה באופן משמעותי במכירות וגרמה קושי בהזמנת סחורות כתוצאה מצמצום היקף האשראי שניתן. בסופה של שנת 2012 הסתבר שישנה ירידה משמעותית במכירות ועיכוב צפוי בהתפתחות ו העסקית. דוד העריך את נזקיו בסך של 120,000 ₪ (סעיף 62 לתצהירו). במסגרת חקירתו הנגדית לא נשאל דבר בעניין זה.

17. בתמיכה לעדותו של דוד צורפה חוות דעתו (ת/4) של רו"ח משה אוריאן ( להלן: "אוריאן") לפיה מכירת ספרי לימוד ומוצרי כתיבה זה עסק עונתי ועיקר פעילות מכירת הספרים מתבצעת בין החודשים יולי עד אוקטובר ("החודשים החמים"), ועל כן קיימת חשיבות רבה לביצוע רכישות של מלאי (מבחינת כמות ומגוון מוצרים) לקראת חודשים אלה. בנוסף, כתוצאה מהטלת העיקול דוד נדרש להקדים תשלומים לאספקת הסחורה, דבר שהגביל משמעותית את יכולתו לרכוש מלאי בכמויות גדולות. קשיי הנזילות שנגרמו כתוצאה מהעיקול הקטינו את היקף הרכישות והמכירות בחודשים החמים ובמקביל נפגעה יכולת המיקוח שלו בקשר להנחות שניתנות ברכישות גדולות. אוריאן צירף טבלה המתייחסת לשנים שקדמו להטלת העיקול בשנת 2012 ולאחר מכן, ממנה עולה באופן ברור וחד משמעי שבשנת 2012 חלה ירידה משמעותית במחזורי המכירות וברווח השנתי בסך של 40,000 ₪. בנוסף לירידה ברווחיות נפגעה גם ההתפתחות העסקית. ניתוח הנתונים מצביע שכבר בשנת 2014, שנת הפעילות המלאה הראשונה לאחר הסרת העיקול, ישנה עלייה משמעותית במחזור המכירות של העסק (בשיעור של 66%) וגידול מהותי ברווח השנתי. מכאן ש לשיטת אוריאן בנוסף לנזק הישיר שנגרם כתוצאה מהטלת העיקול נגרם גם נזק בסך 20,000 ₪ לשנה בשל הפגיעה בהתפתחות העסקית .

18. במסגרת חקירתו הנגדית אוריאן עמד על חוות דעתו והדגיש שמדובר בעסק שקל לעקוב אחר התפתחותו היות שהמכירות בו הן סדירות. בשנת 2012 לא נמצאה כל סיבה לנפילה במכירות ועל כן הסיבה היחידה היא חוסר בתזרים וביכולת לקנות סחורה בשל הטלת העיקול. אוריין גם הדגיש שתשלום עבור הסחורה שהוזמנה בחודשים ינואר-פברואר צריך היה להתבצע בחודשים מאי-יוני, בתחילת המכירות, אלא שבשל העיקול לא ניתן היה לשלם לספקים. עובדה היא, שכאשר העיקול הוסר בשנה לאחר מכן, היתה פריצה במכירות.

19. מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעתו (נ/1) של רו"ח יהודה אוסטרו (להלן: "אוסטרו") לפיה אין קשר בין העיקול הנוסף, ככל שזה הוטל, לבין הפגיעה בעסקו של דוד. לשיטתו, בעיקול לכשעצמו אין השפעה מהותית על הפעילות העסקית באמצעות חשבון הבנק שעוקל, כך שבמקרים בהם סכום העיקול נמוך משמעותית מהיקף הפעילות בחשבון הבנק כלל לא צפויה פגיעה בפעילות העסקית. היות שאוריאן לא הוכיח את סכום העיקול ביחס לפעילות העסקית ותזרים המזומנים של החנות, לא ניתן להתייחס ברצינות לחוות דעתו. בכל מקרה, בחודש מאי 2012, במהלכו הוטל העיקול, החנות כבר היתה אמורה להיות בשלבי סיום ההכנות ורכישות המלאי לקראת עונת המכירות יולי-אוקטובר 2012. עיון במחזורי המכירות בשנים 2015-2012, על בסיס הדיווחים למע"מ, תוך אבחנה בין השנים 2013-2012 לגביהן נטען לפגיעה עסקית, לבין השנים 2015-2014 לגביהן נטען למכירות שגרתיות, מלמד ששיעור המכירות ב-2013-2012 בין החודשים יולי-אוקטובר ביחס למכירות השנתיות היה כמעט זהה לשיעורן בחודשים המקבילים בשנים 2015-2014, כך שהסרת העיקול הנוסף לא הובילה לגידול במכירות בחודשים יולי-אוקטובר ביחס לרמה הפעילות הנתונה בכל שנה. נתוני המלאי גם אינם מצביעים על מצוקה תזרימית כלשהי שכן דווקא בסוף שנת 2012 יתרת המלאי היתה גבוהה ביחס לשנים אחרות.

20. במסגרת חקירתו הנגדית אוסטרו אישר שלא בדק את הרווח והסכים שאבסולוטית יש ירידה בהכנסות . בשנים 2015-2013 יש גידול בהכנסות ביחס ל-2012 וברווח אך אין לדעת אם זה קשור או לא לעיקול. לשאלת בית המשפט הוא לא ידע להסביר את הסיבה לירידה ברווח (פרוט' 25.3.2019, עמ' 44 ש' 12-9). אוסטרו גם אישר שירידה בערכי המלאי אינה מעידה בהכרח על ירידה בכמות המלאי.

21. עדיפה עלי חוות דעתו של אוריאן על זו של אוסטרו. אוריאן הצביע על כך שבשנה שבה הוטל העיקול – 2012, דוד חווה ירידה בהכנסות ביחס לשנים קודמות וכן ביחס לשנים שלאחר מכן. אוסטרו נמנע מלהתייחס לעובדה חשובה זו בחוות דעתו, אך אישר אותה בחקירתו הנגדית. אוריאן הסב יר כיצד הטלת העיקול גרמה לירידה בהכנסות והוסיף שלא מצא סיבה או הסבר אחר לכך , ואילו אוסטרו כלל לא סיפק הסבר כלשהו לירידה בהכנסות. כל מה שממצאיו של אוסט רו מלמדים הוא שעיקר המכירות בחנות מתבצעות בחודשים יולי-אוקטובר, ועל כך אין כל מחלוקת, וכי בסוף שנת 2012 נותר בחנות מלאי גדול מהרגיל. אוריאן השיב לכך בחקירתו הנגדית והסביר שנתון זה דווקא תומך בממצאיו שכן בשל המצוקה התזרימית דוד לא יכול היה לרכוש את כל הספרים ולכן לקוחות פוטנציאליים שלא יכלו למצוא בחנות את כל הספרים שביקשו לרכוש, ויתרו לחלוטין על הרכישה בחנות ורכשו במקום אחר.

22. בהיעדר ראיה אחרת אני קובעת שדוד הוכיח את הקשר הסיבתי העובדתי בין הטלת העיקול לבין הירידה בהכנסות בסך של 40,000 ₪. עם זאת, אני דוחה את מסקנתו של אוריאן שלדוד נגרם גם נזק בסך 20,000 ₪ בשל עיכוב בהתפתחות העסקית כתוצאה מהעיקול שהוטל. העובדה שבשנת 2014 ישנה קפיצה בהכנסות אינה מלמדת בהכרח על התפתחות עסקית עקבית ואין בנתון הבודד הזה כדי להוכיח את הנטען, כפי שאוריאן בעצמו אישר בחקירתו הנגדית (פרוט' 3.7.2019, עמ' 31 ש' 3), ובוודאי שלא לתקופה של ארבע שנים כפי שדוד העיד.

קשר סיבתי משפטי
23. בענייננו מתקיים גם הקשר הסיבתי המשפטי וברור שהטלת העיקול פגעה בעסקו של דוד (רע"א 1565/95 סחר ושירותי ים בע"מ נ' חב' שלום ויינשטיין בע"מ, נד(5), 640). התובעים כאמור ערערו על פסק הדין בתביעה השניה, ואז התעוררה שאלת ההפקדה הכספית כתנאי לעיכוב ביצועו . אילולא התביעה השלישית, ניתן היה להבטיח את עיכוב ביצועו של פסק הדין בהפקדת הסכום שנפסק נגדם בקופת בית המשפט (הוטל עיקול על סך 280,000 ₪ ונפסק שעל התובעים לשלם 140,570 ₪) ו"לשחרר" את החשבון מהעיקול . אלא שלא ניתן היה לעשות זאת בשל העיקול הנוסף שהוטל במסגרת התביעה השלישית (כפי שגם קבע בית המשפט, סע' 5 לעיל) – וזהו הנזק שנגרם לדוד.

נזקים שנזנחו
24. בסיכומי התשובה (סע' 28) התובעים זנחו את טענותיהם בכל הקשור לנזק שנגרם ליאיר וליעוז בנוגע להתפתחות העסקית שלהם (עדותם ועדות משה ימין) ואף נזנחו טענותיהם בכל הנוגע לנזקים שנגרמו לרכבי אספנות שהיו ברשותם (חוות דעת השמאי מאיר אייל מטעם התובעים וחוות דעתו של יצחק זריהן מטעם הנתבעים) ועל כן לא מצאתי מקום לדון בהן (ע"א 7919/11 חברת מעדני צפון בע"מ נ' גואטה (16.6.2013) , סע' 20 והאסמכתאות שם).

שיפוי בגין הוצאות שהתובעים נשאו בהן כתוצאה מניהול הליכים משפטיים, לרבות אבדן זמן ומניעת השימוש בכסף שעוקל
25. אני דוחה את התביעה בראשי נזק אלה. עיון בראיות הצדדים על נספחיהם מלמד שכל אחד מהם ניהל "מלחמת חורמה" אל מול האחר ובמהלך עשרים השנים האחרונות נקטו בעשרות הליכים הדדיים בכל הערכאות . בחלקם זכו בני משפחת התובעים ובחלקם יטאח ואחרים. נקיטת הליכים מטבע הדברים כרוכה בהוצאות משפט, אבדן זמן וכאלה נפסקו בכל אחד מההליכים ועל כן אין מקום לפיצוי נוסף במסגרת תביעה זו ואף לא לפיצוי נוסף בגין מניעת השימוש בכסף שעוקל שכן בראש נזק זה נפסק סך של 40,000 ₪ בגין נזקו של דוד אשר הוכח. נזקים אחרים של התובעים לא הוכחו.

עגמת נפש
26. שני הצדדים ניהלו מאבק ארוך ומתיש כאמור בשל סכסוך גירושין מר. ברי כי מאבק זה גרם לעגמת נפש רבה, אך זאת לשני הצדדים ועל כן לא מצאתי מקום לפסוק פיצוי בראש נזק זה במסגרת ההליך שלפניי רק בשל העובדה שהתביעה השלישית נדחתה .

סוף דבר
27. אני מחייבת את יטאח לשלם לתובעים סך של 40,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪. אם יטאח לא ישלם את הסכום האמור, יוכלו התובעים לפנות לחן שערב לו (עד לסך של 100,000 ₪).

ניתן היום, כ"ה אב תשע"ט, 26 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.