הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 53006

בפני
כבוד השופט הבכיר מיכאל תמיר

תובעת

ש.א.ג. ניהול קניונים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יצחק לוי ועו"ד נטלי אושרנקו

נגד

נתבעות

  1. מירה מ.ש.י. ניהול בע"מ
  2. מרים דז'לדטי

ע"י ב"כ עו"ד גיא קינן ועו"ד עדי טוביאנה רפאלי

פסק דין

בפני שתי תביעות שטרי ות שהגישה התובעת נגד הנתבעות לביצוע שני שטרי חוב, כל אחד בסך של 250,000 ₪ , בתיקי הוצאה לפועל מס' 01-XX518-08-2 ו - 01-XX038-08-3.

לבקשת הצדדים, עו"ד אהוד ארצי מונה כבורר חיצוני במחלוקות ביניהם והתיק נסגר עד למתן החלטה אחרת. התנהל הליך בוררות ארוך מאוד שהופסק ולא הסתיים בפסק בורר.

ביום 26.3.14 הוגשה הודעה על חידוש הדיון בתיק זה. מההודעה עלה כי כב' הבורר הורה על עיכוב הליך הבוררות מכוח סע' 33(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968, וזאת מן הטעם שהנתבעות לא קיימו את החלטות כב' הבורר בעניין תשלום שכר טרחתו והפקדת מקדמות על חשבון שכר הטרחה - חוב אשר הגיע לסך של 63,000 ₪.

הצדדים

להלן פרטי הצדדים בתיק והקשר החוזי-מסחרי ביניהם.

התובעת, ש.א.ג. ניהול קניונים בע"מ, ה יא הבעלים ו המפעילה של רשת החנויות ""Afrodita שבהן נמכרים פרטי הלבשה תחתונה, בגדי ים והלבשת שינה ופנאי.

נתבעת 1, מירה מ.ש.י. ניהול בע"מ (להלן " הנתבעת"), היא חברה שחתמה על שני הסכמי זיכיון עם התובעת להפעלת שתי חנויות בקניון הזהב בראשון לציון - הסכם להפעלת חנות תחת מותג הרשת " Afrodita" שמספרה 332 (להלן " אפרודיטה" ו- "הסכם אפרודיטה" בהתאמה) והסכם להפעלת חנות תחת מותג המשנה של הרשת "ויוה Afrodita" שמספרה 512 (להלן " ויוה" ו- "הסכם ויוה" בהתאמה).

נתבעת 2, הגב' מירה דז'לדטי (להלן "מירה") היא הבעלים של הנתבעת, אשר התחייבה בהסכמי הזיכיון בערבות אישית למלוא חיובי הנתבעת הנובעים משני ההסכמים.

שתי הנתבעות חתמו על שני שטרי החוב שהוגשו לביצוע - הנתבעת כעוש ת השטרות ומירה כערבה להם . השטרות נחתמו להבטחת התחייבויות יהן של הנתבעות בשני הסכמי הזיכיון ובהתאם גם על התחייבויותיהן לתשלום התמורה בגין המלאי הראשוני שנמסר להן כאמור בהסכמים אלו.

ההליכים בבית המשפט

הוגשה התנגדות לביצוע השטרות בצירוף תצהירים של מירה וניתנה לנתבעות רשות להתגונן . לאחר חידוש ההליכים בבית המשפט הוגש תצהיר עדות ראשית של מר שמואל אבני (להלן "אבני") מטעם התובעת שהצהיר כי משפחתו היא הבעלים של התובעת וכי הוא עוסק בניהול התובעת בפועל. בהמשך וברשות בית המשפט הוגש תצהיר עדות ראשית משלים של מירה מטעם הנתבעות (להלן "תצהיר עדותה הראשית של מירה") בנוסף לתצהיריה שצורפו בתמיכה לכתבי ההתנגדות . יום לפני דיון ההוכחות הוגשה בקשה מטעם התובעת למחוק סעיפים מתצהיר עדותה הראשית של מירה ולחלופין להגיש שני תצהירים משלימים מטעם התובעת – תצהיר משלים של אבני ותצהיר של מנכ"לית התובעת, גב' עדינה אקוקה (להלן "אקוקה"). בפתח דיון ההוכחות הוחלט שתקבע ישיבת הו כחות נוספת שב ה תיחקר אקוקה על תצהירה. לאחר מכן נחקרו מירה ואבני בחקירות נגדיות על תצהיריהם ובתום החקירות נקבע מועד הישיבה הנוספת לצורך חקירתה הנגדית של גב' אקוקה. ואולם, בהמשך הוגשה הודעה מטעם התובעת שלפיה היא חוזרת בה מבקשתה להגיש את תצהירה של אקוקה לתיק , ולכן מתייתר ת ישיבת ההוכחות הנוס פת. בעקבות זאת ניתן צו להגשת סיכומים.

היות שמדובר בתביעות שטריות, הנתבעות הגישו את סיכומיהן תחילה, לאחר מכן הוגשו סיכומי התובעת ובעקבות זאת הוגשו סיכומי תשובה מטעם הנתבעות. לבקשת התובעת קיבל בית המשפט לתיק באופן חריג תגובה קצרה בת עמוד אחד לסיכומי התשובה, וכן הוגשה ברשות בית המשפט תשובת הנתבעת לתגובה.

לאחר הגשת הסיכומים, ביום 29.6.16 הוגשה בקשה מטעם התובעת להטיל עיקול על נכס שבבעלות מירה . בעקבות דיון שהתנהל בבקשה ביום 21.7.16 בפני כב' הרשמת ורדה שוורץ , נעתרה כב' הרשמת לבקשה בכפוף לתנאים שנקבעו , לרבות הפקדה כספית . התנאים קוימו והוטל עיקול על הזכויות של מירה בנכס הידוע כגוש 7142 חלקה 203 תת חלקה 154 הרש ום בלשכת רישום המקרקעין בחולון, כעולה מצו העיקול שניתן ביום 31.7.16.

טענות הצדדים

להלן עיקרי טענות התובעת.

באוגוסט 2007 קיבלו הנתבעות את החנויות כשהן מוכנות להפעלה עם מלאי סחורה בשווי עצום, אולם זמן לא רב לאחר מכן החלה הנתבעת להפר את התחייבויותיה בהסכמים.

ביום 15.8.07 בוצעה ספירת מלאי בשתי החנויות באמצעות חברה חיצונית – אינפו סיסטמס בנוכחות שני הצדדים . לאחר ביצוע ספירת המלאי הנפיקה אינפו סיסטמס דוח מפורט של כמויות ועלויות המלאי בחנויות שהועבר לנתבעות . בספירת המלאי נמצא כי שווי המלאי בחנות אפרודיטה הוא סך של 2,846,350 ₪ ושווי המלאי בחנות ויוה הוא 896,860 ₪, כלומר סך של 3,743,210 ₪ בשתי החנויות. לאור זאת, היה על הנתבעת לשלם לתובעת את עלויות המלאי בהתאם לנוסחה המופיעה בסעיף 23א. להסכמי הזיכיון – שווי המלאי לפי המחיר לצרכן כולל מע"מ בניכוי 52% . בהתאם לסעיפים 65 להסכם אפרודיטה ו- 70 להסכם ויוה היה על הנתבעת להוסיף מע"מ לסכום לתשלום. מכאן שהיה על הנתבעת לשלם לתובעת עבור המלאי סך כולל של 2,075,236 ₪ .

בהתאם לסעיף 23ב' להסכמי הזיכיון, כבר במועד שבו בוצעה ספירת המלאי היה על הנתבעת להעביר לתובעת 8 שיקים דחויים עבור שווי המלאי. ואולם, במקום להסדיר את התשלום עבור המלאי פנתה הנתבעת לתובעת שבועי ים-שלושה לאחר ספירת המלאי וביקשה לגרוע מהמלאי את שווי בגדי הים לפי המחיר לצרכן ולאפשר לה לבצע התחשבנות במחיר עלות ישירות מול הספק . הרשת הסכימה לכך לפנים משורת הדין, אך מירה נמנעה מתשלום עבור המלאי לספקים ו לחלקם האחר שילמה באיחור, כך שהתובעת נאלצה לשלם לספקים את יתרת התשלומים שלא שולמו בסך כולל של 11,750 ₪.

לאחר הסיכום לניכוי בגדי הים ממלאי החנויות, נערך דוח מלאי חדש שממנו נוטרל והוצא שווי בגדי הים, כך שהעלות הכללית שהיה על הנתבעת לשלם הייתה בסכום סופי של 1,663,054.9 ₪ - חיוב עדכני נשלח אל הנתבעת במייל וצורף אליו החישוב האמור.

רק באיחור של כשלושה חודשים ניאותה הנתבעת להפקיד שיקים לתשלום עבור המלאי. ביום 8.10.07 העבירה שיק על סך 100,000 ₪ לפירעון ביום 9.10.07; ביום 30.11.07 העבירה שיק נוסף על סך 100,000 ₪ לפירעון ביום 9.11.07 ; וביום 30.11. 07 העבירה שיקים נוספים בסך כולל 592,687 ₪ וכן שיק ביטחון לא לפירעון על סך 113,241 ₪. השיקים, לרבות השיק לביטחון, נפרעו. מכאן שהנתבעת שילמה לתובעת עבור המלאי הראשוני סך של 905,928 ₪ בלבד, אף שהיה עליה לשלם 1,663,054.9 ₪ .

התובעת שלחה לנתבעת מכתבי התראה בימים 19.11.07 ו- 28.11.07 שבהם הובהר לה כי עליה לשלם את מלוא התמורה בגין המלאי הראשוני וכן ניתנה לה התראה בדבר הגשת שטרי החוב למימוש בהליכים משפטיים.

מכוח סעיף 50 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, התובעת זקפה את מלוא הסכום ששילמה הנתבעת לחוב בגין המלאי הראשוני בחנות אפרודיטה. כך יוצא שבגין המלאי הראשוני בחנות אפרודיטה בסך של  1,305,465.60 ₪ כולל מע"מ שול ם 905,928 ₪ בלבד, ו בגין החוב בגין המלאי הראשוני בחנות ויוה בסך של 357,589 ₪ כולל מע"מ לא שולם דבר.

התובעת מכחישה את הטענות ש העלו הנתבע ות ביחס למלאי:

יש לדחות טענת הנתבעות כי לא היו צריכ ות להוסיף מע"מ על שווי המלאי וכי מדובר בכפל מע"מ. לפי הוראות ההסכם יש להוסיף מע"מ לכל תשלום שעל מי מהצדדים לשלם. כאשר רצו הצדדים לקבוע כי לא יתווסף מע"מ לתשלום מסוים, הם קבעו זאת במפורש בהסכם.

אין לקבל את הטענה כי יש לזכות את הנתבעת בסך של 333,943 ₪ בגין החזר מלאי. מירה פנתה לתובעת בבקשה להחזר מלאי, אך מנהל תפעול החנויות של הרשת, רונן בן חיים (להלן "רונן") הודיע לה כי בקשתה נדחתה ואין הסכמה להחזר המלאי. למרות זאת, הנתבעת החזירה את המלאי לתובעת בעורמה ללא ידיעתו של אבני, וכאשר נודע לו על כך, הוא דרש מהנתבעת לקחת את המלאי בחזרה, אך ה יא לא עשתה זאת. לפיכך, אף אם המלאי הוחזר לתובעת פיזית לא ניתנה כל הסכמה של התובעת להחזר כנדרש בהסכ מי הזיכיון.

בדיקה חשבונאית פשוטה של הסכומים תגלה כי גם לאחר נטרול כל הטענות של הנתבעות, נותרה הנתבעת חייבת לפי גרסתה שלה 145,004 ₪ במונחי קרן כעולה מתחשיב שצורף בנספח יב' לתצהיר.

אין כל בסיס לטענות הנתבעות בדבר גזל ועושק שכן הנתבעת יצרה הכנסות בסך של 7,384,452 ₪ בשנה הראשונה לבדה , מבלי לשלם לתובעת על המלאי הראשוני.

אין כל בסיס לטענת הנתבעות כי כמות המלאי הראשוני הייתה מופרזת. בשנים הבאות היה המלאי גבוה יותר מהמלאי הראשוני בחנות.

יש לדחות את טענת הנתבעות כי מסמכי ספירת המלאי לא נמסרו להן, שכן המסמכים הועברו לנתבעות כמה פעמים באמצעות הדוא"ל. מירה עצמה מודה במייל מיום 8.9.08 כי מסמכים אלה היו ברשותה כבר מלכתחילה.

נוסף על האמור לעיל, הנתבעות ביצעו הפרות יסודיות וחמורות של הסכמי הזיכיון ונהלי הרשת. הנתבעת איחרה דרך קבע בביצוע תשלומים (דמי זיכיון חודשיים, תשלום בגין סחורה וכו') וכן הפרה באופן שיטתי את ההוראות בהסכמים הנוגעות לנהלי הרשת – אופן הפעלת החנות, שירות הלקוחות, הפעלת מבצעי הרשת , רכישת מוצרים וכו' . התנהלות זו הזיקה לתדמית התובעת ופגעה במוניטין שעליו עמלה שנים רבות. הנתבעת ביצעה פרסומים עצמאיים תוך שימוש בסימני המסחר של התובעת ללא ידיעתה או הסכמתה ולא ניהלה את החנויות בהתאם לנהלים ולמבצעים של הרשת אלא לפי ראות עיניה.

סירובה העיקש של הנתבעת לשלם עבור המלאי הראשוני שנמסר לה בעת קבלת החנויות לידיה – על אף התראות חוזרות ונשנות במשך כ מעט 7 שנים – מהווה הפרה יסודית של הס כמי הזיכיון שבגינה יש לחייב את הנתבעות בתשלום הפיצויים המוסכמים שנקבעו בהסכמי הזיכיון – סך של 30,000$ בגין כל חנות , ובסה"כ 255,000 ₪.

לאור האמור לעיל יש לחייב את הנתבעות לשלם לתובעת סך של 500,000 ₪ מכוח שטרי החוב שמסרו הנתבעות להבטחת התחייבויותיהן: (1) סך של 757,127 ₪ עבור יתרת התשלום בגין המלאי הראשוני בחנויות בצירוף ריבית פיגורים בגין איחור בתשלום התמורה; (2) סך של 255,000 ₪ בגין פיצוי מוסכם.

להלן עיקרי טענות הנתבעות:

הנתבעת קיימה את מלוא התחייבויותיה על פי ההסכמי הזיכיון . בין היתר העבירה לתובעת סך של 1,903,509 ₪ בגין דמי זיכיון קבועים ועלות הקמ ת החנויות, סך של 905,928 ₪ בגין מלאי שהיה בחנויות וכן עשרות אלפי ש"ח לחודש בגין דמי הזיכיון החודשיים שהסתכמו במהלך תקופת הזיכיון כולה במילוני שקלים.

חרף האמור, ביום 13.3.08 הגישה התובעת את שטרי החוב לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, מבלי לשלוח לנתבעות התראה מסודרת ומפורטת כדין וכקבוע בהסכם . לפיכך, הנתבעות היו יכולות רק "לנחש" בפני מה עליהן להתגונן על יסוד מכתבי ההתראה ששלחה התובעת לנתבעת בנובמבר 2007, כארבעה חודשים לפני פתיחת תיק ההוצל"פ, ו על יסוד מכתבי התובעת מחודש מרץ 2008 אשר נשלחו לנתבעות לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ.

עם מסירת החזקה בחנויות לידי הנתבעת נערכה ספירת מלאי , ובספטמבר 2007 החזירה הנתבעת לתובעת סחורה, בהתאם לזכותה לפי ההסכם. הנתבעת פנתה לתובעת כמה פעמים כדי שזו תודיע לה מה שווי המלאי לאחר החזרת הסחורה , אולם התובעת עיכבה תשובתה בעניין. במקביל , עד לקבלת תשובה סופית ובתיאום עם מנכ"ל התובעת, אקוקה, העבירה הנתבעת לתובעת שני תשלומים, כל אחד בסך של 100,000 ₪ , על חשבון המלאי.

ביום 16.11.07 במהלך ביקור של אבני בחנויות הנתבעת , החל אבני לצעוק ולהשתולל ואף תקף את אחת העובדות פיזי ת. טענותיו של אבני כוונו לתמונות של מוצרים הנמכרים בחנות שהוצגו בה לצורך קידום מכירות. לשיטתו של אבני , התמונות לא היו אמורות להיות מוצגות באופן שבו הוצגו. התנהגות זו של אבני מהווה הפרה של ההסכם וגרמה לנתבעת נזק רב. במכתבים ששלחה התובעת לנתבעת ( החל מיום 19.11.07 ועד ליום 29 .11.07) נטען כי הנתבעת הפרה את תנאי הסכם הזיכיון בכך שלא השלימה את התשלום בגין המלאי ובכך שהציגה שלטי פרסום המציגים מוצרים שמייבא ג'ק קובה תחת המותג "שנטל" ללא אישור התובעת. ואולם, כל חנויות הרשת מוכרות מותגים של מוצרים אלה, ומרביתן אף מציגות תמונות שלהם בתוך החנות.

בעקבות האירוע הנ"ל החלה חלופת מכתבים בין באי כוח הצדדים, בין היתר בעניין התשלום בגין שווי המלאי הראשוני בחנויות. לאחר התכתבות זו, ביום 30.11.07, התקיימה פגישה במשרדי התובעת בין מירה לבין מנכ"לית התובעת, אקוקה, שבה סוכם לאחר התדיינות של כמה שעות כי הנתבעת תשלם עבור המלאי בשתי החנויות סך של 905,928 ₪, וזאת לאחר שהנתבעת ניצלה את זכותה להחזיר חלק מהסחורה שאינה שמישה. באותו מעמד הפקידה הנתבעת בידי התובעת 6 שיקים דחויים בסכום כולל של 705,928 ₪ - יתרת התמורה המוסכמת עבור המלאי (לאחר שכבר שולם קודם לכן סך של 200,000 בשני תשלומים). כל השיקים נפרעו, ומכאן שהנתבעת שילמה לתובעת את מלוא הסכום המוסכם בגין המלאי. בכך מילאו הנתבעות את חובת ן על פי ההסכמה שהושגה, והן אינן חייבות לתובעת דבר.

בפגישה מיום 30.11.07 העלתה הנתבעת כמה השגות נוספות שלא יכלו להיבדק מידית באותה פגישה (כדוגמת המחיר הסופי של סחורת העודפים). סוכם כי טענות אלה של הנתבעת שיכולות להביא רק להפחתת הסכום המוסכם תיבדקנה בעתיד. בשל כך, על גב השיק האחרון שמסרה הנתבעת לתובעת, לפירעון ביום 9.5.08, נרשם בהסכמה "שיק לביטחון", במטרה שעד אז תיבחן הזכות להפחתה במחיר המוסכם.

לאורך כל התקופה המשיכו הצדדים לקיים מערכת יחסים עסקית שוטפת וכמעט יומיומית, ללא כל הערות מצ ידה של התובעת , ולמרות זאת , ביום 13 .3.08 הוגשו שטרי החוב ללשכת ההוצאה פועל ללא כל התראה נוספת.

עוד בטרם נמסרה האזהרה לידי הנתבעות המשיכו הצדדים להחליף מכתבים. במכתב התובעת מ יום 17.3.08 הועלו טענות בדבר מכירת חלוקי מגבת בחנות הנתבעת - טענות חסרות כל בסיס שנועדו להצדיק הגשת תביעה נגד הנתבעות.

התובעת הפרה את ההסכם ופעלה בחוסר תום לב ובניגוד לנהלי הרשת והנוהג בה בכך שעיכבה את ספירת המלאי, הפריעה לפעילות בחנויות, הפעילה אלימות מילולית כלפי עובדות החנות, הפריעה לנתבעת במכירת מוצרים נלווים , בפרסום ובאי מתן תמונות ולא העבירה לנתבעת כספים.

התובעת מפרה את ההסכמים בכך שהיא מחזיקה בשיק ביטחון בסך של 500,000 ₪ שנמסר לה להבטחת תשלום דמי הזיכיון הקבועים ועלות ההקמה. התובעת קיבלה לפני זמן רב סך של ל מעלה ממיליון תשעה מאות אלף ₪ ומסרבת להחזיר שיק זה.

התובעת לא העבירה לנתבעת, בין היתר , תשלום בסך של 11,228.85 ₪ שהתקבל מחברת טריומף עבור הנתבעת בגין מכירות של הנתבעת , סך של 18,000 ₪ שהתקבל עבור הנתבעת בגין מכירות שביצעה בכרטיסי אשראי לאומי קארד וזיכויים בסך של 55,327.5 ₪ בגין החזרי סחורה של המו תגים סימון פרל וליז שרמל, בהתאם לסיכום עם אקוקה. קיימת לנתבעת טענת קיזוז בגין הסכומים הנ"ל.

כמו-כן עומדות לנתבעות עילות תביעה נוספות, וביניהן העילות הבאות: (1) הפרת הוראות הסכמי הזיכיון בעת מסירת החזקה בחנויות לנתבעת , לרבות תקלות רבות שהנתבעת נאלצה לתקן בעלות של 20,000 ₪ - מזגנים, תאורה וכיו"ב ; (2) לשון הרע והשמצות של בעלי התובעת שנעשו במטרה לפגוע ב נתבעת, בין היתר במכתב מיום 28 .11.07 שנשלח לכל הזכיינים ולכל החנויות ברשת.   

מבדיקות שערכה הנתבעת בסמוך לפני הגשת כתבי ההתנגדות בקשר לטענה בדבר אי תשלום החוב בגין המלאי, הסתבר כי הנתבעת שילמה על פי הסיכומים סכום גבוה ב- 250,000 ₪ לערך משוויו האמיתי של המלאי לפי ההסכם.

דיון

בסע' 55 להסכמי הזיכיון נקבע כי "להבטחת קיום מלוא התחייבויותיו של הזכיין לרשת, לרבות תשלומים המגיעים לרשת על פיו" תמציא החברה, בין היתר, "שטר בטחון חתום ע"י הזכיין ובתוספת ערבים בסך של 250,000 ₪ ".

בסע' 23 להסכמי הזיכיון נקבע כדלקמן:

"(א) מוסכם כי הואיל והחנות התנהלה עד כה כחנות הרשת, וקיים מלאי בחנות, מוסכם כי הזכיין ירכוש את המלאי של החנות, כששווי המלאי יחושב לפי המחיר לצרכן כולל מע"מ של כל פריט, בניכוי 52% (בכפוף לכך שהמלאי לא פגום).

(ב) במועד פתיחת החנות יערכו נציגי הצדדים ספירה של המלאי הקיים, ולאחר חישוב שוויו, ישלם הזכיין את שוויו ב-8 תשלומים שווים, ויפקיד בידי הרשת 8 שיקים מעותדים לצורך ביצוע תשלום זה.

(ג) במידה והזכיין יסבור כי חלק מהמלאי שנמכר לו, כאמור בסעיף זה, אינו מסחרי ו/או לא דרוש, ניתנת לו הזכות לפנות לרשת בעניין זה לא יאוחר מ-60 ימים ממועד פתיחת החנות, והרשת תקבל לידיה את חלק מהמלאי הנדון, אולם במידה והשתכנעה כי הזכיין אכן צודק בטענתו.

מובהר כי שיקול הדעת של הרשת בעניין זה הנו מוחלט, אולם היא מתחייבת לפעול משיקולים מסחריים וענייניים בלבד.

מובהר בזאת כי הזכיין יהיה רשאי להחזיר את הסחורה שנרכשה ישירות מהרשת כאמור בהסכם זה ישירות לספקים (ממנה רכשה את הסחורה) והרשת מתחייבת כי הזכיין יזוכה בגין סחורה זו על ידי הספקים, אולם זאת בכפוף לאמור בקטעים ראשון ושני לעיל.

עם החזר חלקי של המלאי, במידה והוחזר, יזוכה הזכיין בשווי המלאי שהוחזר".

ביום 15.8.07 ערכה חברת אינפו סיסטמס ספירת מלאי בחנויות שהפעילה הנתבעת . לבקשתה של מירה, בעקבות ספירת המלאי שלח לה רונן ביום 31.8.07 דוחות אקסל ובהם התחשבנות בגין המלאי הראשוני בחנויות שלפיה על הנתבעת לשלם בגין המלאי בחנות אפרודיטה סך של 1, 107,192.6 ₪ ובגין המלאי בחנות ויוה סך של 293,623.5 ₪.

מירה הצהירה כי מבדיקה של דרישת התשלום שקיבלה מרונן הסתבר לה כי התובעת חייבה אותה בגין סחורת עודפים לפי הנוסחה הקבועה בהסכמי הזיכיון , בעוד שאת יתר הזכיינים חייבה במחירים אחרים, נמוכים משמעותית. כמו-כן הצהירה מירה כי ביום 16.9.07 נפגשה עם אקוקה כדי לדון עמה בעניין זה, והן הגיעו להסכמות שאותן העלתה אקוקה על הכתב ושלחה למירה בדוא"ל (נספח 6 לתצהיר עדותה הראשית של מירה). לפי הפירוט בפרק ג.4. לתצהירה של מירה, לאור הסיכום עם אקוקה יש לזכות את הנתבעת בסך כולל של 107,992 ₪ בגין פריטים שונים שהוסכם כי ישולם בגינם מחיר מופחת. בסיכומי התובעת נטען כי הסכמה זו ניתנה בניסיון להקל על הנתבעת בתחילת דרכה, אך היה ברור שאם תפר את הוראות הסכמי הזיכיון באופן חד צדדי, אזי בהכרח ההסכמה בטלה. ואולם, בהודעת הדוא"ל של אקוקה למירה לא צוין כי ההסכמה בעניין המחירים המופחתים מותנית בתנאים כלשהם, אקוקה לא הובאה לעדות כדי לבסס כי הבהירה למירה בפגישה ביניהן שההסכמה מותנית ולא סופית ואין חולק כי אבני, המצהיר היחיד מטעם התובעת, לא היה נוכח בפגישה עם אקוקה ולא היה מעורב בהסכמות שהושגו.

מירה תיארה בתצהירה כיצד בתחילת חודש אוקטובר 2007 החזירה לתובעת סחורה, שלטענתה שוויה עמד על 695,715.21 ₪ (כמפורט בקובץ אקסל בנספח 5 לתצהירה) ו לכן הייתה זכאית לקבל זיכוי בגינה בסך של 333,943 ₪. מנגד, אבני הצהיר כי אף גורם מוסמך מטעם התובעת לא הסכי ם להחזרת הסחורה, אך לא הובאו לעדות נציגי התובעת שהיו בקשר עם מירה בכל הנוגע למלאי בחנויות וביניהם רונן ואקוקה ו אף לא הובא לעדות עובד התובעת בשם קלמן אשר לפי עדותו של אבני לקח את הסחורה מהחנויות למחסני התובעת . בחקירתו הנגדית העיד אבני כי הפריטים היו שווים לכל היותר 40,000 ₪ אך לא הציג פירוט או אסמכתאות כלשהן כדי לבסס זאת.

מירה הצהירה כי פנתה לתובעת כמה פעמים כדי שתודיע לה מה שווי המלאי לאחר החזרת הסחורה ועדכון מחירי העודפים, כפי שסוכם עם אקוקה, אך התובעת עיכבה את תשובתה בעניין. כמו-כן הוצהר כי אקוקה סיכמה עם מירה שעד לקביעת שווי המלאי הסופי, תשלם הנתבעת לתובעת 100,000 ₪ לחודש, ולפי אותו סיכום הועברו לתובעת במהלך חודש אוקטובר 2007 שני שיקים על סך 100,000 ₪ כל אחד לפירעון בימים 9.10.07 ו- 9.11.07. הצדדים אינם חלוקים לגבי מועד מסירתם של שיקים אלה ולגבי פירעונם.

בתצהירה של מירה יש התייחסות לביקור של אבני בחנות אפרודיטה ביום 16.11.07 שבמהלכו, ל טענתה, התנהג אבני באלימות והעלה טענות לגבי תמונות שהיו מוצגות בחנות. לאחר ביקור זה החלה התכתבות בין ב "כ הצדדים - נספח 8 לתצהיר עדותה הראשית של מירה .

במכתב של ב"כ התובעת מיום 19.11.07 נטען בין היתר כי התובעת הסכימה לפנים משורת הדין לקבל חלק מהמלאי בחזרה בתנאים מוגדרים, אך הנתבעת לא עמדה בתנאים אלה ולכן ההסכמה בטלה. בתגובה לכך שלח ב"כ הנתבעות לתובעת ביום 22.11.07 מכתב שבו העלה טענות רבות, בין היתר לגבי ההתנהלות של אבני ולגבי הסיכומים עם אקוקה בעניין התשלום עבור המלאי. ב"כ התובעת השיב לטענות אלה במכתב מיום 26.11.07 שצורף בנספח י' לתצהירו של אבני.

במכתב נוסף של ב"כ התובעת מיום 28.11.07 נטען כי שווי המלאי הראשוני נקבע והובהר למירה עוד במועד ספירת המלאי, ובה משך המכתב פורטו סכומי החוב הנטענים של הנתבעת בגין המלאי בשתי החנויות: 1,130,273.3 ₪ + מע"מ בגין חנות אפרודיטה ו - 309,601.1 ₪ + מע"מ בגין חנות ויוה, ובסה"כ 1,663,054.9 ₪ כולל מע"מ (וזאת בניגוד להודעת הדוא"ל של רונן מיום 31.8.07 שלפיה היה על הנתבעת לשלם בגין המלאי הראשוני בחנויות סך כולל של 1,400,816 ₪ בלבד). כן צוין במכתב כי הואיל והנתבעת שילמה 200,000 ₪ על חשבון החוב, יתרת החוב בגין המלאי עומדת על סך של 1,463,054.9 ₪. במכתב תשובה של ב"כ הנתבעות מיום 29.11.07 נטען כי הדרישה להוספת מע"מ למחיר המלאי הראשוני נוגדת את האמור בהסכמי הזיכיון, שכן המע"מ כבר גלום במחיר המלאי. כמו-כן נטען כי יש לזכות את הנתבעת בגין המלאי שהוחזר לתובעת. לפיכך נטען כי לאחר ניכוי סך של 223,180.56 ₪ בגין המע"מ וסך של 333,943 ₪ בגין החזר המלאי נותר חוב של 905,931.4 ₪ שממנו יש לנכות, בכל הנוגע למוצרים שמייבאת התובעת , את ההפרש בין המחיר שבו נמכרים מוצרים אלה לזכיינים האחרים לבין המחיר שבו הוא נמכר לנתבעת . בעניין זה הפנה ב"כ הנתבעות בין היתר לסיכום השיחה עם אקוקה מיום 16.9.07 שנשלחה למירה בדוא"ל. לבסוף נטען כי הנתבעת ממתינה לקבלת החישוב כדי שתוכל לדעת סוף סוף מהו הסכום שעליה לשלם לתובעת בגין המלאי.

בתצהירים שצורפו להתנגדות לביצוע השטרות הצהירה מירה כי בעקבות תכתובת זו התקיימו מגעים בין הצדדים שבהם סוכם על שווי המלאי, למעט חישוב סופי של גובה הזיכוי המגיע לנתבעת בגין מוצרים של ליז שרמל וסימון פרל. כמו-כן הצהירה כי העבירה לתובעת את מלוא התשלום כפי שסוכם ב- 6 תשלומים נוספים ונקבע כי תקוים ישיבה נוספת כדי להסדיר את מעט המחלוקות שעוד נותרו. בהקשר זה הפנתה מירה למסמכים הבאים בנספח ה' לתצהיריה בהתנגדות (אשר צורפו בהמשך גם בנספחים 11 ו-12 לתצהיר עדותה הראשית) :

העתק של שיק על סך 139,723 ₪ + ספח השיק שעליו נכתב: "סה"כ מלאי מחושב – 905,931 / 8 , כל תשלום - 113,241, שולם ע"ח – 200,000 " בעמודת הסכומים נכתב סך של " 113,241" מתחתיו סכום נוסף של "26,482 (הפרש חודשי קדימה)" ולבסוף: "סה"כ: 139,723". בתחתית הספח נכתב בהדגשה של קו תחתון כפול " חלק 3".

העתק חשבונית של התובעת מיום 30.11.07 בגין תשלום על סך 139,723 ₪ שעליה נכתב "תשלום 3 + הפרשים של תשלום 1 + 2".

ספחים של 5 שיקים על סך 113,241 ₪ כל אחד לפירעון מינואר עד מאי 2008 שעליהם נכתב בהתאמה ובהדגשה של קו תחתון כפול – " תשלום 4 מלאי קניון הזהב ", "תשלום 5 מלאי קניון הזהב ", "תשלום 6 מלאי קניון הזהב ", "תשלום 7 מלאי קניון הזהב ". בספח של השיק האחרון נכתב - " שיק לביטחון עד לקבלת זיכוי סימון פרל, ליז שרמל" ולמטה בהדגשה של קו תחתון כפול "תשלום 8 ואחרון – מלאי קניון הזהב ".

קבלה של התובעת מיום 30.11.07 שבה נכתב – "מירה מ.ש.י . בע"מ (תשלום מלאי הזהב +ויוה)" תוך ציון פרטי הם של 5 השיקים המעותדים הנ"ל על סך 113,241 ₪ כל אחד לפירעון מינואר עד מאי 2008. לקבלה צורף תדפיס של מחשבון ש בו נכתב : " 13,241 + 13,241 + 113,241 = 139,723" דהיינו התחשיב של השיק הנוסף על סך 139,723 ₪ הכולל את התשלום השלישי על סך 113,241 ₪ וכן הפרשים בגין שני התשלומים הראשונים - כל אחד על סך של 13,241 ₪ .

כמו-כן צירפה מירה בנספח ה' לתצהיריה בהתנגדות העתקים + ספחים של השיקים על סך 100,000 ₪ כל אחד שהועברו לתובעת באוקטובר 2007 ו כן את החשבוניות + קבלות שהוציאה התובעת לנתבעת בגין שיקים אלה (מסמכים אלה צורפו בהמשך גם בנספח 7 לתצהיר עדותה הראשית של מירה):

ספח שיק על סך 100,000 ₪ שבו נכתב "ע"ח מלאי תשלום I" וכן חשבונית ו קבלה של התובעת מ יום 8.10.07 בגין השיק שבה נכתב " תשלום ע"ח רכישת מלאי".

ספח ה שיק השני על סך 100,000 ₪ שבו נכתב " ע. מלאי חלק 2" וכן חשבונית ו קבלה של התובעת מיום 30.10.07 בגין שיק זה שבה נכתב "ע"ח מלאי שנתי".

מכאן שבחשבוניות-קבלות של התובעת בגין שני השיקים הראשונים הנ"ל שנמסרו בחודש אוקטובר 2007 נכתב כי מדובר בתשלום "על החשבון" ואילו בחשבונית ובקבלה של התובעת בגין 6 השיקים הנוספים שנמסרו ביום 30.11.07 נכתב כי מדובר בתשלום בגין מלאי ולא צוין כי התשלום הוא "על החשבון" בלבד . בחשבונית של התובעת בגין השיק השלישי נכתב כי מדובר ב- "תשלום 3 + הפרשים של תשלום 1 + 2" ובקבלה של התובעת בגין 5 השיקים הנוספים נכתב - "תשלום מלאי הזהב + ויוה". כמו-כן עולה לכאורה מהמסמכים שצורפו, לרבות החשבונית והקבלה של התובעת הנ"ל, כי בוצע תחשיב מדויק של כל אחד מ- 8 התשלומים בגין המלאי הראשוני , כך שכל תשלום הועמד על סך של 113,241 ₪ , והיות ששני התשלומים הראשונים שהועברו לתובעת כמקדמות לפני ביצוע ההתחשבנות היו בסך של 100,000 ₪ כל אחד בלבד, נוספו לתשלום השלישי הפרשים בסך של 13,241 ₪ X 2 .

אבני אישר בתצהירו כי 6 השיקים הנוספים הנ"ל אכן נמסרו לתובעת ביום 30.11.07, מבלי ל התייחס כלל להצהרתה של מירה בהתנגדות כי השיקים שולמו בהתאם להסכמות בינה לבין התובעת לגבי הסכום הכולל לתשלום . אבני אף לא פירט באילו נסיבות לגרסתו מסרה מירה את השיקים לתובעת , האם היה סיכום כלשהו בין הצדדים בעניין השיקים, כיצד נקבעו הסכומים המדויקים של כל שיק ומי מטעם התובעת קיבל את השיקים וכתב את החשבוניות והקבלות בגינם. כך גם לא הפנה אבני בתצהירו לפניה כלשהי של התובעת לנתבעות לאחר מסירת השיקים הנ"ל בדרישה לתשלום סכום נוסף בגין המלאי הראשוני בחנויות .

בתצהיר עדותה הראשית הצהירה מירה כי ביום 30.11.07 נפגשה עם אקוקה במשרדי התובעת ובפגישה זו שארכה כמה שעות, התנהל ביניהן דין ודברים ממ ושך לעניין יתרת התשלום שהתובעת זכאית לקבל בגין המלאי הראשוני , ומירה העלתה את השגותיה בעניין שווי המלאי. עוד הוצהר כי אקוקה קיבלה את מרבית טענותיה של מירה, ולאחר שאלה תורגמו למונחים של כסף, הוסכם כי הנתבעת תשלם לתובעת עבור המלאי בכללותו סך של 905,928 ₪ בלבד שממנו יופחת הסך של 200,000 ₪ שכבר שול ם. לפי תצהירה של מירה, היא עצמה לא הייתה שלמה עם הסכום , ולכן אמרה לאקוקה שהיא רוצה לשוב ולהיפגש כדי שאקוקה תבחן שוב את יתר טענותיה שנדחו, ואקוקה הסכימה לכך. כן הצהירה מירה כי באותו מעמד הפקידה בידי אקוקה את 6 השיקים ה מעותדים בס כום כולל של 705,928 ₪ הנ"ל , והיות שקיוותה לשוב ולדון בהשגותיה על הסכום המוסכם, רשמה על השיק האחרון " שיק לביטחון בלבד ", וזאת בתיאום עם אקוקה. לבסוף הצהירה מירה כי היות שכל 6 השיקים נפרעו כסדרם (לרבות השיק האחרון שניתן לביטחון בלבד) ומכיוון שהתשלו מים שולמו לפי הסכמה עם מנכ"לית התובעת, אקוקה, הרי שאין כל בסיס לתביעה.

כאמור לעיל, בעקבות הגשת תצהירה הנ"ל של מירה הוגשה מטעם התובעת בקשה להגיש שני תצהירים נוספים – תצהיר משלים של מר אבני ותצהיר של אקוקה. ואולם, אבני כלל לא התייחס בתצהירו המשלים להצהרותיה של מירה לגבי הסיכום שאליו הגיעה עם אקוקה ואילו תצהירה של אקוקה נמשך בסופו של דבר מהתיק.

בסיכומי התובעת נטען כי אין כל ראיה בכתב להסכמה הנטענת של מירה עם אקוקה, וזאת אף שלטענת ב"כ התובעת, הוכח בעליל כי אקוקה נהגה לשלוח באופן שיטתי תכתובת דוא"ל מסכמת לאחר כל שיחה שהתנהלה בינה לבין כל גורם שעמדה עמו בקשר עסקי, לשם תיעוד הדברים . ואולם, ב"כ התובעת הפנ ו בעניין זה לתכתובת אחת בלבד – נספח 6 לתצהיר עדותה הראשית של מירה. ברי כי בהעדר עדות של אקוקה ובהעדר הפניה להודעות דוא"ל נוספות ששלחה, לא הוכח כי נהגה לשלוח באופן שיטתי תכתובות דוא"ל מסכמ ות.

עוד יצוין בהקשר זה כי הודעת הדוא"ל של אקוקה בנספח 6 לתצהירה של מירה הנ"ל התייחסה ל הסכמה שהושגה כי בגין מוצרים מסוימים תשלם הנתבעת מחירים מופחתים ונמוכים מהמחיר שנקבע בהסכמי הזיכיון , ולכן היה צורך בהודעת הדוא"ל כדי לתעד את ההסכמה בכתב. לעומת זאת, בכל הנוגע לתשלום בגין המלאי הראשוני, עצם ביצוע התשלום ב-8 שיקים של הנתבעת והוצאת חשבוניות וקבלות של התובעת בגינם מבססים ולו לכאורה כי נערכה התחשבנות בין הצדדים לגבי הסכום הכולל לתשלום. כפי שנקבע לעיל, בהסכמי הזיכיון נקבע כי לאחר חישוב שווי ו של המלאי הראשוני, התמורה בגינו תועבר לתובעת ב- 8 תשלומים ומהראיות בתיק עולה כי בוצע תחשיב לגבי הסכום של כל אחד מ- 8 התשלומים שהיה על הנתבעת לשלם, ובהתאם לכך נמסרו לתובעת שיקים שהאחרון בהם ניתן לביטחון בלבד והוצאו חשבוניות וקבלות. מהחשבונית שהוציאה התובעת בגין התשלום השלישי עולה כי הוא כלל גם הפרשים בגין התשלום הראשון והשני שניתנו כמקדמה לפני חישוב הסכום הסופי לתשלום, ובקבלה בגין 5 השיקים הנוספים נכתב כי מדובר בתשלום בגין מלאי בשתי החנויות. לא הוצגה כל פניה לנתבעות בכתב לאחר העברת השיקים לתובעת בטענה כי מדובר בתשלום חלקי שבוצע על דעתה של מירה בלבד ללא ידיעה או הסכמה של מי מטעם התובעת.

ב"כ התובעת חזרו וטענו בסיכומיהם כי אבני הוא היחיד המוסמך לקבל החלטות בתובעת, אולם מנגד, מעדותו של אבני עלה כי כלל לא עסק במלאי ובחיובים בגינו ואף כתב זאת למנכ"לית אקוקה (עמ' 60 לפרוטוקול ). מכאן ש אבני לא ידע מהו הסכום שהיה על הנתבעת לשלם בגין המלאי ולא היה מעורב בהתחשבנות על כך.

עוד נטען בסיכומי התובעת כי עלה מעדותה של מירה שכתב היד על הקבלה אינו של אקוקה אלא של עובדת זוטרה במחלקת הנהלת החשבונות של התובעת, והעובדה שעובדת זו כתבה על הקבל ה " תשלום מלאי הזהב + ויוה" אינה מלמדת על כך שמדובר במלוא התשלום שהיה על הנתבעת לשלם בגין המלאי הראשוני .

ב"כ התובעת הפנו בהקשר זה לעדותה של מירה שנשאלה בחקירתה הנגדית (בעמ' 33 ש' 11) האם היא עומדת על הצהרתה כי הקבלה של התובעת בגין השיקים מיום 30.11.07 נכתבה בכתב ידה של אקוקה, והשיבה "או של עדינה [אקוקה] או של מישהו שיושב בסמוך אליה. האם נראה לך שהעובדת הזוטרה בהנה"ח היא זו שהחליטה על גובה הסכומים? " בהמשך נשאלה מירה האם נכון ש "את החלטת. נתת שיקים וקיבלה קבלה" ו על כך השיבה "ממש לא" ואף הוסיפה ושאלה האם "יש תיעוד שלך ששלחת לי מכתב לאחר מכן שאמרת שמואל אבני שיודע כל יום מחמש בבוקר לקום ולשלוח מיילים או מכתב שאומר שהשיקים שהשארת לעדינה לא נכונים, האם יש עוד טענה בעניין זה?". בעקבות זאת נשאלה מירה האם " בזה הסתיימה ההתחשבנות שלך עם הרשת?" והשיבה "לא מכיוון שמגיע לי זיכוי". לאחר מכן, כשנשאלה "את לא חייבת לרשת?", השיבה "לא. הם חייבים לי. השיק האחרון שנתתי בתשלומים בגובה 100 ומשהו אלף שקל כתבתי שיק לביטחון כי עדינה הבטיחה לי שבעקבות הפגישה הזו הם יזכו אותי על המחירים המופקעים שהם חייבו אותי ברשימות. המשכנו בעבודה כי סמכתי עליה עד שהגיע שטר ראשון...".

אבני טען לקראת סופה של חקירתו הנגדית לראשונה (בעמ' 63 לפרוטוקול) כי הכיתוב על הקבלה מיום 30.11.07 "נכתב על ידי מישהי של הנה"ח או על ידי מירה" ובהמשך העיד כי "מי שהוציא את זה זו הייתה בחורה בשם מאיה. ופעם אחרונה מי שהוציאה קבלה על 200,000 ₪ הייתה מאיה. מתברר שמאיה קרובת משפחה של גב' מירה". אבני לא פירט בעדותו מהו שם משפחתה של העובדת בהנה"ח של התובעת ששמה הפרטי הוא מאיה ומהו הקשר המשפחתי בינה לבין מירה. על כל פנים, מדובר בעדות כבושה ואותה עובדת לא הובאה לעדות כדי לבסס כי היא אכן קרובת משפחה של מירה וכי הוציאה את הקבלה בגין השיקים על דעת עצמה ולא לפי הנחיותיה של אקוקה.

מירה שנחקרה לפני אבני לא נשאלה האם יש קשר משפחתי כלשהו בינה לבין מי מהעובדות בהנהלת החשבונות של התובעת ואף לא נשאלה האם היא יודעת מה שם העובדת שהוציאה את הקבלה. על כל פנים, לפי עדותה של מירה המצוטטת לעיל, גם אם עובדת בהנה"ח של התובעת היא זו שהוציאה את הקבלה, היא לא עשתה זאת על דעת עצמה אלא בהתאם לסיכום עם אקוקה. כמו-כן חזרה מירה בעדותה זו על גרסתה בתצהיר שלפיה לא זו בלבד שאיננה חייבת לתובעת סכום נוסף כלשהו בגין המלאי הראשוני בחנויות , אלא שאקוקה הבטיחה לזכותה בסכומים נוספים ולכן השיק האחרון נרשם לביטחון בלבד.

יוזכר כי בנוסף לקבלה מיום 30.11.07 הנ"ל הוצגה גם חשבונית של התובעת מאותו יום בגין השיק השלישי שממנה עולה כי סכום השיק כלל את התשלום השלישי בגין המלאי בחנויות וכן הפרשים בגין שני התשלומים הראשונים. חשבונית זו יחד עם שאר הראיות שהציגו הנתבעות כמפורט לעיל תומכות בטענתה של מירה כי בוצעה התחשבנות כוללת ל גבי הסכום שעל הנתבעת לשלם בגין המלאי הראשוני בחנויות . יתר על כן, בסמוך לפני העברת השיקים לתובעת העלו שני הצדדים טענות רבות בכתב באמצעות באי כוחם, ולכן, אילו הייתה מירה פועלת באותה עת באופן חד צדדי ומחליטה על דעת עצמה ללא כל סיכום או תיאום עם גורם מוסמך כלשהו מטעם התובעת מהם הסכומים שעליה לשלם בגין המלאי הראשוני בחנויות , ברי כי לאחר קבלת השיקים היה ב"כ התובעת, אבני או נציג אחר של התובעת מבהיר לנתבעות בכתב כי אין בשיקים אלה כדי לכסות את מלוא סכום החוב, תוך פירוט היתרה לתשלום. ואולם, כפי שהעידה מירה, התובעת לא עשתה זאת.

המכתב היחיד שנשלח מטעם התובעת לאחר מסירת השיקים ביום 30.11.07 ולפני הגשת שטרי החוב לביצוע הוא מכתב ב"כ התובעת מיום 6.1.08 - נספח ו' לתצהירה של מירה בהתנגדות. ממכתב זה עולה כי בסמוך לאחר מסירת השיקים הנ"ל , ביום 5.12.07, התקיימה פגישה עם נציגי הנתבעת ונטען כי במהלך פגישה זו התחייבה הנתבעת " להסיר את המחדלים", ו- "נקבע כי תתקיים פגישה נוספת בניסיון להסדיר סופית את המחלוקות בין הצדדים". אין במכתב כל התייחסות לשיקים שמסרה הנתבעת ביום 30.11.07, וממילא לא נטען כי סכומי השיקים נכתבו על דעתה של מירה בלבד, ללא ידיעה או הסכמה של מי מטעם התובעת. כך גם לא הועלתה טענה שלפיה הסכומים ששילמה הנתבעת בגין המלאי הראשוני הם חלקיים וכי נותרה יתרה לתשלום. ב"כ התובעת טען במכתבו כי בסיום הפגישה שהתקיימה ביום 5.12.07 הובהר שהתובעת אינה חוזרת בה מהאמור במכתבים קודמים שנשלחו לנתבעת (שב חלקם הועלו בין היתר טענות לגבי חוב בגין המלאי הראשוני בחנויות), אך מדובר במכתבים שנשלחו לפני העברת 6 השיקים הנוספים לתובעת ביום 30.11.07.

במכתב תשובה של ב"כ הנתבעת מיום 7.1.08 נכתב – " בראשית דברי, אציין כי מרשתי סברה לתומה, כי הפארסה מלפני למעלה מחודש הסתיימה וכי ההדורים בין הצדדים יושרו, אולם ככל הנראה מרשתך מתקשה לרדת מהעץ הגבוה עליו טיפסה...". במכתב זה נדחו הטענות במכתבו של ב"כ התובעת ונטען כי התובעת היא זו שמפרה את ההסכם. כמו-כן יש התייחסות לפגישה שהתקיימה עם אבני ביום 5.12.07 ונטען כי סוכם בפגישה זו בין היתר כי " בכל הנוגע למלאי העצום של המותגים "סימון פרל" ו- "ליז שרמל" המצוי בחנות, הרי שהצדדים ידונו שוב במועד מאוחר יותר, בכל הנוגע לגובה ההנחה המגיעה למרשתי, וזאת כפי שהובטח על ידי מרשתך מס' פעמים, כפי שצוין במכתביי הקודמים ובהודעות מטעם מרשתך". בהקשר זה יוזכר כי על השיק האחרון שמסרה הנתבעת לתובעת נכתב "שיק לביטחון בלבד" ועל ספח השיק נכתב כי מדובר ב- "שיק לביטחון עד לקבלת זיכוי סימון פרל, ליז שרמל".

עוד ציין ב"כ הנתבעת במכתבו מיום 7.1.08 כי בפגישה שהתקיימה ביום 5.12.07 חזרה התובעת על הדרישה המנוגדת לאמור בהסכמי הזיכיון שלפיה על הנתבעת להוסיף מע"מ למחיר המלאי ( שכבר כולל מע"מ) והוסיף כי הנתבעת לא תיתן ידה לכך, גם אם תיאלץ לפנות לערכאות. בהמשך נכתב כי " לאחר אותה פגישה שילמה מרשתי למרשתך את יתרת התמורה בגין המלאי (בקיזוז שוויו של המלאי שהוחזר ובניכוי הסכומים ששולמו למרשתך), כאשר סכום זה שולם למרשתך באופן הבא: לתשלום השלישי ששולם למרשתך באותו מועד, נוספו הפרשים מהתשלומים הראשונים (הסך של 200,000 ₪ אשר שולמו למרשתך כפי שסוכם עם גב' עדינה אקוקה) ובנוסף נמסרו למרשתך 5 שיקים נוספים בגין יתרת הסכום". ב"כ הנתבעות הוסיף וטען במכתבו כי בעקבות נסיבות אישיות של מירה לרבות פטירת שני מכרים קרובים שלה, הסכימה אקוקה לדחיית פגישת ההמשך בין הצדדים לתחילת שנת 2008, וכן צוין במכתב כי מירה מעוניינת לקיים את הפגישה לאלתר.

מירה נשאלה בחקירתה הנגדית מדוע בא כוחה כתב שהנתבעת שילמה "לאחר אותה פגישה" כשממכתבו עולה כי כוונתו הייתה לפגישה שהתקיימה ביום 5.12.07. בתשובה לכך העידה מירה כי בא כוחה אמר לה שחייבים לתת תשובה מידית למכתב של ב"כ התובעת ולכן "הוא עונה בתשובה למה שעו"ד אביטל כתב לו. הוא לא התערב, הוא לא הבין ". בהמשך העידה מירה כי "הקבלה מדברת בעד עצמה. גם השיק לביטחון מדבר בעד עצמו שהוא פרע אותו ועד היום לא ראיתי את הזיכוי שלו" (ראו עדותה של מירה החל מעמ' 34 ש' 22 ועד עמ' 36 ש' 2). ואכן, מהקבלה עולה כי השיקים התקבלו אצל התובעת ביום 30.11.07 וגם אבני הצהיר כי השיקים נמסרו לתובעת במועד זה.

בהמשך חזרה מירה והבהירה בעדותה (החל מעמ' 36 ש' 23) כי הפגישה שבה סוכם שהנתבעת תשלם לתובעת סך של 905,928 ₪ התקיימה בינה לבין אקוקה בלבד ו כי סיכום זה היה פרי של חישוב שערכה עם אקוקה. לאחר מכן העידה כי התחשיב נמצא אצל אקוקה ולא אצלה, אך היא זוכרת שסוכם בין היתר כי יופחת מלוא שווי המלאי שהחזירה לתובעת ושלא דובר על תוספת מע"מ. כמו-כן העידה כי לא נלקח בחשבון הזיכוי שמגיע לה על מוצרים מסוימים שנשארו בחנות, ולכן סוכם שבחלוקת התשלומים , השיק האחרון יהיה לביטחון בלבד ואקוקה הבטיחה שיתחשבנו סופית לגבי היתרה.

אבני כלל לא התייחס בתצהיריו לפגישה שבה נכח ביום 5.12.07 וממילא לא ציין מה נאמר באותה פגישה לגבי התשלום בגין המלאי הראשוני ולגבי השיקים. העדר כל התייחסות לפגישה אומרת דרשני, שכן אילו היה ממש בגרסתו כי מירה כתבה את סכומי השיקים ביום 30.11.07 על דעת עצמה ולא על יסוד הסכמה כלשהי עם אקוקה, אזי וודאי היה מתרעם על כך ומבהיר למירה במהלך הפגישה כי מדובר בתשלום חלקי בלבד, תוך פירוט יתרת החוב לתשלום. ממכתב התשובה של ב"כ הנתבעת עולה כי הטענה היחידה שהעלה אבני בפגישה הנ"ל לגבי התשלום בגין המלאי היא שיש להוסיף מע"מ לסכום ששולם, כשמנגד, מירה התנגדה לדרישה, טענה שהיא אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הסכמי הזיכיון וכי כבר שילמה את מלוא התמורה בגין המלאי כמוסכם. כמו-כן עולה ממכתב התשובה של ב"כ הנתבעת כי מירה טענה באותה פגישה שהובטחו לה זיכויים בגין מוצרים שונים, ולכן יש להפחית מסכום השיק האחרון שניתן לביטחון בלבד את ההנחה המגיעה לנתבעת בגין מוצרים אלה.

במאמר מוסגר יצוין כי ספק אם יש ממש בטענת התובעת בעניין תוספת המע"מ. אין חולק כי החיוב בגין המלאי הראשוני בחנויות חושב בהתאם להוראות בסעיף 23 להסכמי הזיכיון על יסוד המחיר לצרכן כולל מע"מ, כך שלמעשה התחשיב כבר כלל גם את רכיב המע"מ. אמנם קיי מת בהסכמי הזיכיון הוראה כללי ת ש לפיה יש להוסיף מע"מ לכל תשלום שעל מי מטעם הצדדים לשלם, אולם נראה שאין לפרש הוראה זו כך שיש להוסיף מע"מ גם על תשלום שכבר כולל את רכיב המע"מ , באופן היוצר כפל מע"מ. אוסיף ואציין בהקשר זה כי בסעיפים אחרים בהסכמי הזיכיון נקבע במפורש שיש להוסיף מע"מ לתשלומים מסוימים כגון דמי הזיכיון הקבועים, עלות ההקמה, דמי הזיכיון החודשיים ודמי הטיפול, ואילו בסעיף המתייחס לתשלום בגין המלאי לא נקבע כי יש להוסיף מע"מ לתשלום זה, אשר כאמור כבר כולל את רכיב המע"מ שכן הוא מחושב על יסוד המחיר לצרכן כולל מע"מ.

ב"כ התובעים טענו בסיכומיהם כי לא היה כל הגיון בהעמדת סכום התשלום בגין המלאי הראשוני על 905,928 ₪ בלבד, שעה שרק יומיים קודם לכן נדרשו הנתבעות לשלם לתובעת סך של 1,663,054.9 ₪. בהקשר זה הפנו לעדותה של מירה וטענו כי הנתבעות לא הסבירו את "המהפך" שאירע ביומיים אלה. אין לקבל טענה זו.

מעדותה של מירה ומיתר הראיות בתיק עולה כי דרישת התשלום על סך 1,663,054.9 ₪ במכתבו של ב"כ התובעת מיום 28.11.07 נשלחה ללא פירוט כלשהו וכללה כפל מע"מ, ואילו הדרישה המפורטת הראשונה והיחידה שהתקבלה מהתובעת הייתה בסך כולל של כ- 1,400,816 ₪ (כעולה מהודעת הדוא"ל של רונן מיום 31.8.07 וטבלאות האקסל שצורפו אליה - נספחים 2(א) ו- 2(ב) לתצהיר עדותה הראשית של מירה). מירה הצהירה כי דרישה זו כללה גם חיוב חסר בסיס בגין בגדי ים בסך כולל של 6,512 ₪ אף שהוסכם כי הנתבעת לא תחויב בגין בגדי ים, כפי שאישר גם אבני עצמו בתצהיר עדותו הראשית ( ב"כ התובעת מפנים בהקשר זה בסיכומים לעדותה של מירה בעמ' 20 ש' 23 שלפיה הורידו את בגדי הים מדוח המלאי ששלח רונן, אך מיד בהמשך עדותה הבהירה מירה כי "אחרי כן גילינו שיש עוד קצת בגדי ים בפנים"). כמו-כן הצהירה מירה כי סוכם עם אקוקה שהנתבעת תחויב במחירים מופחתים בגין סחורת העודפים, כעולה מהודעת הדוא"ל של אקוקה מיום 16.9.07, ולפי תצהירה של מירה, ההפרש בין המחירים שבהם חויבה בדרישת התשלום של רונן הנ"ל לבין המחירים שסוכמו עם אקוקה מסתכמים ב- 107,992 ₪. מירה העידה בחקירתה הנגדית כי אקוקה הסכימה לזיכוי מלא בגין כל הסחורה שהוחזרה לתובעת, ולפי תצהירה של מירה מדובר בזיכוי בסך של כ- 333,943 ₪. עוד עולה מתצהירה של מירה כי לשיטתה, היא הייתה זכאית להפחית מחוב שני סכומים נוספים: סך של 53,899 ₪ בגין מוצרים שנמכרו לזכיינים האחרים במחיר נמוך יותר וסכום שהעריכה ב- 200,000 ₪ לערך בגין פריטים שנמכרו לצרכנים במחירי סוף עונה (כמפורט בפרקים ג.7 ו- ג.8 לתצהירה).

גם אם נפחית מדרישת התשלום על סך 1,400,816 ₪ הנ"ל רק את החיובים בין הפריטים שלגרסתה של מירה הייתה הסכמה של מי מטעם התובעת לגביהם (6,512 ₪ בגין בגדי ים , 107,992 ₪ בגין סחורת העודפים ו - 333,943 ₪ בגין מלאי שהוחזר ) נקבל סך של 952,369 ₪. מירה העידה כאמור כי בפגישה שהתקיימה ביום 30.11.07 נערך תחשיב מסודר שנמצא בידי אקוקה ולא הועבר אליה וכי היא אינה זוכרת במדויק כיצד הגיעו לסכום של 905,928 ₪. לפיכך, ובהעדר עדות של אקוקה, לא נסתר כי היו הסכמות לגבי סכומי ההפחתות הנ"ל ו/או לגבי הפחתה של סכומים אחרים בגין פריטים שנמכרו במחירים נמוכים.

כאמור לעיל, במכתב היחיד שנשלח מטעם התובעת לנתבעת לאחר מסירת 6 השיקים ביום 30.11.07 ולפני הגשת שטרי החוב לביצוע – מכתב מיום 6.1.08 , לא הועלתה טענה מפורשת לגבי יתרת חוב של הנתבעת בגין המלאי הראשוני בחנויות , אף שמדובר בטענתה העיקרית של התובעת בהליכים דנן. גם במכתב שנשלח לנתבעות ביום 17.3.08, בסמוך לאחר הגשת שטר החוב הראשון לביצוע, יש התייחסות מפורטת להפרות נטענות חדשות של הסכמי הזיכיון (רכישת חלוקי מגבת והצבת שלטי פרסום ללא אישור) וכן התייחסות כללית בלבד להפרות נטענות קודמות ללא טענה או דרישה כלשהי בעניין תשלום עבור המלאי הראשוני בחנויות .

לאור כל האמור לעיל, הנתבעות הרימו את הנטל הראשוני המוטל עליהן בתביעות השטריות לבסס ולו לכאורה כי הצדדים הגיעו להסכמה לגבי התשלום בגין המלאי הראשוני בחנויות, ואילו התובעת לא הציגה ראיות שהיה באפשרותה להציג כדי לסתור זאת. מירה הצהירה עוד בשלב ההתנגדות לביצוע השטרות כי התקיימו מגעים בין הצדדים שבהם סוכם על התמורה בגין המלאי הראשוני, ומלוא הסכום הועבר לתובעת בשיקים דחויים כנדרש בהסכם הזיכיון. לתמיכה בגרסתה זו צירפה לתצהיריה שיקים על ספחיהם, קבלות וחשבוניות המעידים על ביצוע התחשבנות כוללת. בתצהירה המשלים פירטה מירה כי ההסכמה בעניין הסכומים לתשלום הושגה בפגישה בינה לבין אקוקה ביום 30.11.07 לאחר התחשבנות שנערכה ביניהן וכי השיק האחרון ניתן לביטחון בלבד כיוון שסוכם כי הצדדים ידונו בהמשך אם הנתבעת זכאית לזיכוי בגין פריטים נוספים. אף על פי כן, אבני כלל לא התייחס בתצהיריו לטענת מירה כי השיקים הועברו בהתאם לסיכום עם התובעת ואף לא התייחס לפגישה הנטענת עם אקוקה ביום 30.11.07 או לפגישה שבה נכח אשר התקיימה ביום 5.12.07 לאחר מסירת השיקים לתובעת. נוסף על כך, אף שבאותה תקופה הוחלפו תכתובות בין באי כוח הצדדים, לא הוכח כי נשלח לנתבעות ולו מכתב אחד בסמוך לאחר מסירת השיקים בטענה כי מירה קבעה את סכומי השיקים על דעת עצמה וכי היא נדרשת לשלם סכום נוסף כלשהו בגין יתרת החוב עבור המלאי הראשוני . וחשוב מכל – התובעת משכה את תצהירה של המנכ"לית אקוקה שהיא העדה המרכזית שהייתה יכולה , לטענת התובעת, להפריך את גרסתה של מירה.

לפיכך, יש לדחות את התביעה בגין יתרת חוב נטענת על סך 757,127 ₪ בגין המלאי הראשוני בחנויות בצירוף ריבית פיגורים .

נותרה אפוא התביע ה בסך כולל של 255,000 ₪ בגין פיצויים מוסכ מים. בכל אחד מהסכמי הזיכיון נקבע כי אם הנתבעת תפר את ההסכם הפרה יסודית, תהיה התובעת זכאית לפיצוי מוסכם קבוע מראש בסך של 30,000$ לפי שער דולר שלא יפחת מ- 4.25 ₪. לטענת התובעת, הנתבעת הפרה את שני הסכמי הזיכיון הפרות יסודית ולכן עליה לשלם לתובעת בגין ההפרה של כל אחד מההסכמים את הפיצוי המוסכם שעומד על סך של 127,500 ₪.

בסעיף 42 לתצהיר עדותו הראשית של אבני נטען כי סירובה העיקש של הנתבעת לשלם את שווי המלאי הראשוני בחנויות, על אף כמה התראות חוזרות ונשנות, מהווה הפרה יסודית של הסכ מי הזיכיון. אלא שכאמור, בסעיף 23 להסכמי הזיכיון נקבע כי התשלום יבוצע לאחר חישוב שווי המלאי, והנתבעות הרימו את הנטל הראשוני המוטל עליהן כדי לבסס כי לאחר התדיינות בין הצדדים בעניין זה, הוסכם ביום 30.11.07 מהו הסכום שעל הנתבעת לשלם לתובעת ונמסרו שיקים בהתאם. כפי שנקבע לעיל, בהעדר עדות של אקוקה או של נציג אחר של התובעת שהיה מעורב בהתחשבנות בגין המלאי הראשוני , ובהעדר פנייה של התובעת לנתבעות בכתב מיד לאחר קבלת השיקים בטענה כי התשלום היה חלקי בלבד ובוצע באיחור, לא נסתר כי הייתה הסכמה בין הצדדים לגבי סכומי התשלום ומועדיהם. לכן, בכל הנוגע לתשלום בגין המלאי, אין לקבל את הטענה בדבר הפרות יסודיות של הסכמי הזיכיון.

בפרק ז' לתצהירו של אבני נטען כי הנתבעת איחרה דרך קבע בביצוע התשלומים שנקבעו בהסכמי הזיכיון (דמי זיכיון חודשיים, תשלום בגין סחורה וכד'), אך אין בתצהיר כל פירוט לגבי הסכומים שהיה על הנתבעת לשלם, מועדי התשלום של כל סכום והמועדים שבהם בוצעו התשלומים בפועל. עוד נטען בפרק ז' לתצהירו של אבני כי הנתבעת הפרה באופן שיטתי את הסכמי הזיכיון גם בכך שמכרה בחנויות מוצרים שהרשת מעולם לא אישרה, ביצעה פרסומים מסחריים עצמאיים תוך שימוש בסימני המסחר של התובעת ללא ידיעתה של התובעת וללא הסכמתה וכן הפרה את התחייבותה להשתתף במבצעי הרשת. ואולם, גם בעניין זה לא הוצג כל פירוט של המוצרים שלטענת אבני הוצעו למכירה ללא אישור, של הפרסומים העצמאיים שבוצעו או של מבצעים מסוימים של הרשת אשר הנתבעת לא השתתפה בהם.

מנגד, מירה הצהירה כי הנתבעת מעולם לא הפרה את הסכמי הזיכיון בכלל, ובפרט לא באופן ובעילות שנטען כלפיה כי הפרה אותם. כמו-כן הצהירה כי מעולם לא הפרה את הסכמי הזיכיון בנוגע לפרסום ושילוט בתוך החנות ונהגה בהתאם להוראות ההסכמים, לנהוג ברשת, להנחיות הרשת ולמתכונות שבה פעלו החנויות עוד בטרם הועברו להפעלתה של הנתבעת – וזאת בתיאום עם נציגי התובעת. בהקשר זה התייחסה מירה בתצהירה למכתב של התובעת מיום 19.11.07 שבו נטען כי הנתבעת הפרה את הסכמי הזיכיון בכך שהציגה בחנות שלטי פרסום של מוצרים שמייבא ג'ק קובה ללא אישור התובעת . לפי תצהירה של מירה, מדובר במוצרים שהיו חלק מהמלאי הראשוני בחנות שאותם חויבה הנתבעת לרכוש ושנמכרו באותה עת בכל הרשת, לרבות בחנויות שהפעילה התובעת . גרסתה זו של מירה לא נסתרה בחקירתה הנגדית.

ב"כ התובעת חזרו בפרק י' לסיכומיהם על הטענות בפרק ז' לתצהיר עדותו הראשית של אבני לגבי הפרת הוראות שונות בהסכמי הזיכיון, ללא פירוט נוסף כלשהו וללא התייחסות לטענותיה של מירה בתצהירה ובעדותה . כן יצוין כי בפרק יא' לסיכומי התובעת העוסק בדריש ה לתשלום הפיצוי ים המוסכ מים נטען שיש לחייב את הנתבעות בתשלום הפיצויים בגין הפרת ההתחייבות לשלם בגין המלאי הראשוני בחנויות ולא בגין הפרת התחייבויות אחרות.

שטרי החוב שהוגשו לביצוע ניתנו להבטחת התחייבויות הנתבעת בהסכמי הזיכיון שבהם נקבע כי כל הפרה שלא תוקנה תוך 10 ימים מהווה הפרה יסודית שבגינה זכאית התובעת לפיצוי מוסכם. משהצהירה מירה כי לא הפרה את הוראות הסכמי הזיכיון, היה על התובעת להציג פירוט ולו מינימלי לגבי ההפרות הנטענות – אילו תשלומים (פרט לתשלומים בגין המלאי הראשוני) לא בוצעו במועד ומתי בוצעו בפועל; אילו מוצרים לא מאושרים נמכרו בחנויות שהפעילה הנתבעת; אילו פרסומים עצמאיים הוצגו בחנויות ללא הסכמת התובעת וכיצד חרגה הנתבעת ממבצעי הרשת . כך גם היה על התובעת לפרט בתצהיר מטעמה לגבי כל אחת מההפרות בנפרד, מתי ניתנה לנתבעת התראה לגביה והאם ומתי תוקנה. בהעדר זאת, אין לקבל את הטענות בדבר הפרות יסודי ות של הסכמי הזיכיון.

לאור האמור לעיל, יש לדחות גם את התביעה לתשלום פיצויים מוסכמים בסך של 255,000 ₪.

לפיכך, שתי התביעות השטריות נדחות, ובעקבות זאת אני מורה על סגירת תיקי הוצל"פ מס' 01-XX518-08-2 ומס' 01-XX038-08-3. 

בנסיבות העניין, ובין היתר לנוכח הליך הבוררות הארוך בין הצדדים שהופסק לאחר שהנתבעות חדלו לשלם את שכר הבורר, אינני מוצא לנכון לעשות צו להוצאות וקובע שכל צד יישא בהוצאותיו ובשכר טרחת באי כוחו .

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, ‏ד' תשרי תשע"ז, 6 באוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.