הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 52686-07-15

בקשות מס': 30, 34, 35, 42-37
לפני כבוד השופט טל חבקין

התובע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד ישראל ברזילי

נגד

הנתבעת:
כלל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מירב שלמה

החלטה

עניינה של החלטה זו בבקשה לזימון עדים מטעם בית המשפט לדיון הוכחות, ובבקשות נספחות לה – לכאורה נושא פשוט שמוכרע דרך כלל בהחלטה קצרה ותמציתית. לא כך בתיק זה, ובין הצדדים דנן. משנגמרה מסכת ראשונה של התדיינות בלתי מידתית בבקשת הרשות להתגונן, עלתה ובאה המסכת השנייה, ומאפיינה דומים. הפרטים יובאו להלן.

רקע דיוני
עילתה של תובענה זו שיבוב של המל"ל נגד כלל מכוח ההסכם רב השנים. המחלוקת העיקרית נוגעת לשאלה אם אירוע התאונה שבגינו שילם המל"ל תגמולים לנפגע אירע בנסיבות שמזכות אותו בשיבוב לפי ההסכם, ובאופן קונקרטי אם התאונה אירעה בעת שהנפגע היה בדרכו הביתה מהעבודה אם לאו. כלל טענה להגנתה שיהוי, התיישנות וכפירה כללית בסכום השיבוב אשר טעון פירוט והוכחה.

לכתחילה הוגשה התובענה בסדר דין מקוצר, ולאחר התדיינות הכוללת שני דיונים, חקירת מצהירה וסיכומים, ניתנה לנתבעת רשות להתגונן ( החלטה מיום 22.6.2017). במישור האופרטיבי, נקבע שהתצהיר ישמש כתב הגנה; נקצבו מועדים להשלמת הליכים מקדמיים ולהגשת תצהירי עדות ראשית; ונקבעה ישיבת קדם משפט לאחר ראיות.

ביום 17.10.2017 הגיש המל"ל את ראיותיו: תצהיר של הנפגע ( שנערך טלפונית ונשלח דרך הפקס כשהוא אינו מאומת); והמוצגים הבאים: פקס ששלח הנפגע למשרד ב"כ המל"ל ערב הדיון בבקשת הרשות להתגונן; ההסכם רב השנים; תביעה של הנפגע לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה שהגיש הנפגע; תביעת הנפגע לקביעת דרגת נכות מעבודה; דו"חות של ועדות רפואיות של המל"ל; מכתב דרישה ששלח התובע לנתבעת מיום 14.7.2016; דו"ח היוון מתוקן; תשלום בדבר גמלאות העבר.

הבקשה לזימון עדים וההשתלשלות הדיונית בעקבותיה
ביום 16.11.2017 הגישה כלל הודעה על הגשת מוצגים מטעמה: הודעה על פגיעת הנפגע בעבודה; תביעה לתשלום תכוף בחתימת הנפגע; פרוטוקול דיון מיום 17.5.2009; כתבי טענות שהגיש המל"ל בתיקים אחרים והחלטות בהם. היא עמדה על כך שמוצגים שהגיש התובע יוגשו באמצעות עורכם, ושלא תסכים להגשת מסמכים בודדים מתיק המל"ל ללא תעודת עובד ציבור, או דפי חישוב שאינם בגדר חוות דעת כמשמעותה בפקודת הראיות [ נוסח חדש], התשל"א-1971. כמו כן ביקשה לזמן את העדים הבאים: (1) עורכת המסמך המתיימר להיות דרישת השיבוב. העדה התבקשה להביא עמה את מלוא המסמכים מתיק הנפגע ואת ההתכתבויות בין הצדדים; (2) מנהלת מדור השיבוב בסניף המל"ל ביפו, אשר התבקשה להביא עמה את הנחיות השיבוב בעניין תאונות המתרחשות לנהגי הסעות; (3) פקידת התביעות במדור נפגעי עבודה; (4) פקידת התביעות במדור נכות כללית ( צוין כי עדותן של שתי אלה יכולה להינתן בתע"ץ); (5) סדרן שעבד בחברת ההסעות שבה הועסק הנפגע. הבקשה לא כללה פירוט של הסיבה לזימון העדים. בו ביום החליט בית המשפט שהעדות שזימונן התבקש באמצעות תע"ץ יוזמנו כמבוקש, והצורך בזימון העדים האחרים יידון בישיבת קדם המשפט הבאה.

ביום 25.12.2017 התקיימה ישיבת קדם משפט. ניסיון של בית המשפט להביא את הצדדים להסכמות בעניין זימון העדים לא עלה יפה ( אם כי המל"ל הסכים שעדות מס' 3 ו-4 יזומנו באמצעות תע"ץ), והמל"ל ביקש להשיב לבקשה לזימון עדים בכתב ולהסביר מדוע הוא מתנגד.

ביום 14.1.2018 הגיש המל"ל בקשה לצרף לתיק המוצגים מטעמו שני מסמכים נוספים: אישור משטרה נכון ליום האירוע; תשובת כלל למכתב הדרישה. הנימוק: אלה מסמכים טכניים אך רלוונטיים שנשמטו בשוגג ממוצגיו, והנתבעת לא תינזק מצירופם עתה ( בקשה מס' 30).

כמו כן הסביר המל"ל את התנגדותו לזימון העדים: אשר לסדרן – הוא מתנגד לזימונו בנימוק שהנתבעת לא הראתה שניסתה לגבות ממנו תצהיר עדות ראשית ולא הצליחה, וביקש לקבוע שהיא מנועה מלהוכיח את העובדות שביקשה להוכיח באמצעותו כאמור בתקנה 168( ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. אשר לעדה שחתומה על מכתב הדרישה – נטען כי הנתבעת אישרה שקיבלה את מכתב הדרישה; היא לא כפרה בו בבקשת הרשות להתגונן; ועל כן אין מקום " להטריד עובדת ציבור שבסך הכל הוציאה מכתב דרישה". לא ברור למל"ל איזה תועלת תצמח מזימונה לעדות, וכיצד עדותה רלוונטית לענייננו. אשר למנהלת מדור השיבוב, לא ברור מדוע עדותה רלוונטית, ואם בכלל יש בעלת תפקיד כזה או הנחיות כאלה. המל"ל מסביר שיש הסכם, הקובע מתי הוא זכאי לשיבוב ומתי לא, ומעבר לכך אין כל הנחיה. "מילים אלו הומצאו ע"י הנתבעת כדי לתרץ הבאתה של העדה אם קיימת כזו לעדות", נכתב. המל"ל הוסיף, כבדרך אגב, שהגורם האחראי על הנושא הוא המחלקה המשפטית בירושלים, ולא הסניף ביפו, שתפקידו מסתכם בהוצאת מכתבי הדרישה. המל"ל מסכם בכך שהעדות שהתבקש לזמנן אינן יכולות לתת עדות רלוונטית למחלוקת בין הצדדים כפי שנתחמה בכתבי הטענות. המל"ל התנגד גם לזימון עדות מס' 3 ו-4 למתן עדות ( כנראה נשמט ממנו שבדיון הסכים לזימונן בדרך של תע"ץ, כפי שביקשה ההגנה מלכתחילה).

בתגובה להתנגדות טענה כלל שהמל"ל " מנסה את מזלו" בהגשת בקשות שהיעתרות להן מקנה לו עדיפות דיונית וראייתית על פני מתדיין מן השורה שעיקרן: הגשת תצהיר שאינו מאומת כדין; הגשת אסופת מסמכים לא מוגדרת, תכתובות שהוציא ותיעוד חלקי מתיקו של הנפגע כראיות מטעמו, ללא תצהיר או תע"ץ, ללא בקשה לזימון עורכי המסמך, וללא בקשה מתאימה לפטור את עורכיו מהתייצבות למתן עדות. כלל הבהירה שהיא עומדת על דיני הראיות, ואם תותר הגשת המסמכים היא עומדת על חקירת עורכיהם ועל קבלת חלקם באמצעות תע"ץ. כלל מפנה לתיקים אחרים שבהם התנהל התובע באופן דומה, ולביקורת שנמתחה עליו. על כן ביקשה כלל להורות על הוצאת כל ה"ראיות" שהגיש המל"ל, ולחלופין להורות על זימונם של עורכי המסמכים למתן עדות.

לגוף העניין הסבירה כלל, בעיקרו של דבר, כי זימנה את הסדרן ליתן עדות כדי שיביא עמו את סידור העבודה שיוכיח אם הנפגע אכן היה בדרכו הביתה. הסדרן אינו מועסק עוד אצל אותה מעסיקה, והמל"ל הסב לה נזק ראייתי רב. אשר לשולחת מכתב הדרישה, הוסבר שאם המל"ל מעוניין להגיש את מכתב הדרישה, עליו להעמיד את מי שחתומה עליו לחקירה נגדית, שאם לא כן עסקינן בעדות שמועה שאינה קבילה כראיה לאמיתות תוכנה. כלל כפרה בסכומים הנקובים במכתב הדרישה, שממילא הנטל להוכיחם מוטל על המל"ל. זכותה היסודית של כלל, לשיטתה, לקבל הסבר ולחקור את עורכת הדרישה בדבר אופן החישוב. נטען גם שככל שיש מסמכים הנוגעים לעניין, על עורכת הדרישה להביאם עמה, וסביר להניח שיש מסמכים כאלה. אשר לזימונה של מנהלת מדור השיבוב, נטען כי הטענה שאין בנמצא הנחיות לא נתמכה בתצהיר; כי את אומד דעת הצדדים להסכם יש להוכיח בעדות, ואין די בצירוף ההסכם עצמו כדי לבסס חבות. נטענו עוד כהנה וכהנה טענות ( על גבי שמונה עמודים) שאין צריך לפרטן.

לנוכח ההתנגדות המפורטת של כלל, ביום 1.2.2018 החלטתי כך:

עיינתי בתגובה לתשובה. ככלל, תגובה אמורה להשיב לטענות מפתיעות או חדשות שנכללות בתשובה. מאחר שהבקשה לזימון עדים הייתה לאקונית ביותר ולא כללה נימוקים, ומאחר שהתשובה לבקשה הייתה ארוכה ומפורטת, הרי שהתגובה דנן ארוכה ומפורטת אף היא, בלא שיש לפניי מענה הולם של המל"ל לטענות, ובמילים אחרות: התשובה לבקשה דומה יותר לבקשה, התגובה דומה יותר לתשובה, וכדי שהתשתית תהיה מלאה נדרשת כעת התייחסות נוספות של המל"ל ( תגובה לתשובה).
ניתנת למל"ל הזכות להגיב תוך 10 ימים.
בכלל זה יתייחס המל"ל לדברים אלה: על פני הדברים ולכאורה בלבד, נראה שיש ממש בעמדת הנתבעת, שכן דומה שבשלב זה ה"ראיות" שהוגשו לתיק על ידי המל"ל הן עדויות מפי השמועה שאינן קבילות כראיה לאמיתות תוכנן, באשר לא הוגשו באמצעות עד, או באמצעות דרך אחרת שמכשירה עדות שמועה ( כגון רשומה מוסדית או תע"ץ). יוצא אפוא שלכאורה המל"ל מבקש לנהל את התיק ללא ראיות קבילות מטעמו.
מעבר לקושי ולסיכון הטמון בכך ( אלא אם כן לא הבנתי דבר מה, וניתנת למל"ל הזדמנות להסביר), נראה לי שלכל הפחות יש לתת לנתבעת את הזכות לחקור את עורכי המסמכים, לקבל מסמכים רלוונטיים, ולשאול שאלות רלוונטיות את מי שיכול לשפוך אור על המחלוקת, ושכפי הנראה היה דמות רלוונטית ליתן תצהיר מטעם המל"ל. לכאורה העדות שהתבקש
לזמנן נראות מתאימות לכך. לפי הנטען, מר אוהד אלבז אינו עד שבשליטת הנתבעת, ולכן מוצדק להתיר לה לזמנו.
על יסוד האמור, מוצע למל"ל לשקול את עמדתו לעניין ההתנגדות, וככל שהוא עומד עליה, הוא מתבקש לתת מענה לתהיות האמורות כדי בית המשפט יוכל לתת החלטה מושכלת.
התייחסות תוגש תוך 10 ימים. בשים לב למועד ההוכחות, אתקשה להתיר
ארכה, ויש להיערך בהתאם.

ביום 5.2.2018 הגיש המל"ל בקשה להזמנת הנפגע לתת עדות ( בקשה מס' 37).

ביום 6.2.2018 הגישה הנתבעת " הודעה" שבה הסבירה כי בקשה לזימון עדים הוגשה על ידה בלית ברירה, משום שהמל"ל לא הגיש ראיות קבילות, ושאין בבקשה כדי לגרוע מזכויותיה ומטענותיה.

ביום 8.2.2018 הגיש המל"ל בקשה (" מתוך זהירות", כדבריו) לתמוך את מוצגיו בשלוש תעודות עובד ציבור ( בקשה מס' 39); וכן הגיש התייחסות בהתאם להחלטה מיום 1.2.2018 שבה הבהיר כי לא תמך את המסמכים בתע"ץ קודם לכן משום שאין לגביהם מחלוקת, כעולה מהתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן שהיה לכתב הגנה. בסיכומו של דבר, הותיר המל"ל את ההחלטה בשאלת זימון העדים לשיקול דעת בית המשפט, למעט בכל הנוגע למנהלת מדור שיבוב ביפו " שאיננו יודעים מיהי, אם יש כזו ומה חלקה בענייננו זה". המל"ל התנגד ( שוב) לזימון לעדות של פקידת נכות כללית בנימוק שהנפגע לא מקבל קצבת נכות כללית.

בתשובה לבקשת המל"ל לתמוך את ראיותיו בתע"ץ, טוענת כלל שהמל"ל מבקש להגיש תע"ץ היכן שהיה עליו להגיש תצהירי עדות ראשית, אשר יתנו מענה לטענותיה העובדתיות של כלל. כזאת לא נעשה כאן. לחלופין, ככל שבית המשפט יתיר למל"ל להגיש את ראיותיו בתעודות עובד ציבור ולא בתצהירים, היא עומדת על זכותה לחקור את נותני התעודות.

דיון והכרעה
בהיבט המשפטי-פורמלי – למעט סוגיה אחת נקודתית ( בעניין זימון הסדרן), הדין עם כלל. להבנתי, התנהלותו הדיונית של המל"ל בתיק זה אינה עולה בקנה אחד עם דיני הראיות. לשם כך יש לשוב למושכלות יסוד: עובדות מוכחות במשפט באמצעות ראיות קבילות ורלוונטיות. עדות בעל פה היא ראיה קבילה ( סעיף 1 לפקודת הראיות), ועדות בכתב היא ראיה קבילה אם היא עומדת בתנאים המנויים לכך בפקודת הראיות ( כגון תצהיר ( סעיף 15 לפקודת הראיות), עדות של מומחים ועובדי ציבור ( סימן ג' לפקודה), תעודות ציבוריות ( סימן ד'), רשומה מוסדית ( סימן ה') ועוד). הפסיקה הכירה בחריגים נוספים לכלל הקובע שעדות מפי השמועה אינה ראיה קבילה לאמיתות תוכנה מקום שהיריב התנגד להגשתה במועד ( לסקירת הכלל, הגיונו, חריגיו והביקורת שהוטחה בו ראו אליהו הרנון דיני ראיות חלק שני 131–152 (1977)). כלל זה מחייב בעל דין להוכיח את אמיתות האמור במסמך באמצעות עדות בעל פה או בכתב של מי שערך אותו והעמדתו לחקירה נגדית. אין די בהגשת מסמך כמוצג כדי שישמש ראיה קבילה מקום שהצד שכנגד מתנגד לקבילותו כראיה לאמיתות הכתוב בו. הזכות לחקירה נגדית היא זכות דיונית-בסיסית של היריב. צירוף מסמך לתצהיר עדות ראשית, שכמוהו כחקירה ראשית בבית משפט, עושה אותו לקביל, כפוף לזכות לחקור את המצהיר ( סעיפים 15 ו-17 לפקודת הראיות). אפשר להוכיח אמיתות תוכנו של מסמך גם באמצעות תעודת עובד ציבור ורשומה מוסדית, בהתאם לתנאים שנקבעו בפקודת הראיות ובפסיקה. תשתית נורמטיבית זו, שחזקה שידועה היטב לפרקליטי הצדדים ( ולכן לא הרחבתי בה), טעונה יישום בענייננו.

כל הראיות שהגיש המל"ל בהודעתו מיום 16.11.2017, ללא יוצא מן הכלל, אינן ראיות קבילות להוכחת אמיתות תוכנן. התצהיר אינו מאומת כדין ולאו תצהיר הוא, ואילו יתר המסמכים הוגשו שלא במסגרת תצהיר עדות ראשית או תעודת עובד ציבור. מקום שהביעה כלל את התנגדותה לקבילותם, היא יצאה ידי חובתה. לו היה מתקיים דיון הוכחות, הייתה יכולה כלל להודיע בפתחו שיש לדחות את התובענה מהטעם שהתובע לא הביא ראיות קבילות כלשהן ולכן הוא לא הוכיח את תביעתו. עקרונית, די היה בהתנגדות כזו כדי לפסול את ראיות המל"ל כולן, והיינו נותרים עם תיק שכולל אך ורק טענות מפי פרקליטו של המל"ל.

כלל לא נהגה כך, כנראה מחשש שדחיית התביעה בנסיבות כאלה תעורר אי-נחת ובית המשפט יאפשר, בדרך כזו או אחרת, לתקן את הפגם. כדי למנוע מצב כזה ובכל זאת להיערך לדיון ההוכחות הקרב ובא, היא ביקשה, לחלופין וככל שבית המשפט לא יפסול את הראיות מראש, לחקור את עורכי המסמכים, תוך שהבהירה שהיא שומרת על טענותיה בנושא הקבילות. דהיינו, אם בית המשפט לא היה פוסל את הראיות, ייתכן שהייתה בוחרת שלא לחקור את העדים בתחילת הדיון, ואז הייתה מונחת לפתחו של בית המשפט השאלה אם יש מקום לרפא את הפגם הראייתי, אם לאו.

ההסבר העיקרי של המל"ל לכך שהגיש את המסמכים ללא תצהיר או תע"ץ הוא שתוכנם אינו שנוי במחלוקת שהתוותה בכתבי הטענות. אין לקבל טענה זו. בסעיף 34 לתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן ( שהיה לכתב הגנה) כפרה המצהירה במפורש בסכום הנתבע. נטען כי הוא מוגזם ומופרז, הן במהותו הן בשיעורו, ובכל מקרה הוא חייב בהוכחה. מעבר לכך, התצהיר משופע בטענות הכחשה כפירה כלליות ונקודתיות כאחד, ולכל אורך החזית האפשרית. משכפרה כלל בסכום הנתבע, מוטל על המל"ל להוכיחו בראיות קבילות, מהחל ועד כלה. אף את ההסכם ( שמקים את הזכות לשיבוב בסכומים הנתבעים) יש להוכיח באמצעות אדם שיוכל להיחקר על אומד דעת הצדדים ועל הדרך שבה הוא מיושם ( לרבות בשאלה אם המל"ל רשאי לתבוע מכוחו תשלומים עתידיים שטרם שולמו, ואם הוא מזכה בזכות שיבוב בנסיבות המקרה, כפי שנטען בתצהיר). את התגמולים שהנפגע קיבל ויקבל בעתיד יש להוכיח באמצעות בעל תפקיד מתאים: אין די בצירוף מסמכים מתיק הנפגע לשם הוכחת אמיתות האמור בהם בלא שמתקיים חריג כלשהו לכלל הפוסל עדות מפי השמועה. המל"ל לא הצביע על חריג כזה בענייננו.

המל"ל מניח כי על כלל לקבל ככזה ראה וקדש את דיוקם, נכונותם ועדכניותם של כל המסמכים שצורפו והנתונים המפורטים בהם , ושאלה כל המסמכים הרלוונטיים שאין בלתם. אף שלא טען זאת כך, הוא למעשה מנסה להיבנות מחזקת כשרות מנהלית בדבר תקינות חישוביו והתנהלותו. אלא שענייננו כאן בתביעה אזרחית הסכמית, ולעניין זה המל"ל הוא ככל בעל דין אחר. למעלה מהצורך יוער שגם רשות מינהלית – כשהיא מגישה ראיות בהליך מנהלי המתנהל בבית משפט ( עתירה מנהלית או עתירה לבג"ץ) – נדרשת לתמוך את טענותיה בתצהיר שעה שנמצא שאין מקום לדחות את העתירה על הסף ( תקנה 10( ג) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים ( סדרי דין), התשס"א-2000; תקנה 9( א) לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984; דפנה ברק ארז משפט מינהלי כרך ד: משפט מינהלי דיוני 444-443, 482-482 (2017)). המל"ל סבור שכלל אינה זכאית לדעת מי עומד מאחורי המסמכים הללו ואחראי לנכונות האמור בהם. הוא מניח שאפשר לוותר על הצורך בהזהרת עורך המסמכים מפני עדות שקר, על הזכות לחקור אותו בחקירה נגדית ולברר את דרך החישוב ודיוקו. משל היו הנתונים המופיעים במסמכי המל"ל נתונים מדויקים שאין מקום להרהר אחריהם. גישה זו אין לקבל, ואין לה עיגון בדין. חלילה מבלי להטיל דופי, זכותה של כלל לברר שמא נפלו טעויות חישוב או הנחות מוטעות, וכבר היו דברים מעולם. הוא הדין ביחס לתחשיב אקטוארי המתייחס לתגמולי העתיד ולאופן החישוב במכתב הדרישה. חזקה על כלל שאם היא מבקשת לערוך בירור כזה, יש לו תכלית. חזקה עליה שלא הייתה מבקשת לחקור לחינם. אם יימצא בדיעבד שלא הייתה לכך תכלית, להארכת ההליך שלא לצורך יש מחיר. הוא נקוב בהסכם. הוא עשוי להתבטא גם בהוצאות המשפט שייפסקו. מובהר כי איני מביע כל עמדה לגופם של דברים. מטרתם להבהיר כי אל לו למל"ל לחשוש מבירור כזה. הרי מדובר בגוף ציבורי ושקוף, שבירור האמת צריך להיות נר לרגליו, וחזקה שהוא פועל בתום לב וביושר. על כן, התנגדותו הכה נחרצת למתן עדות מעוררת שאלה.

סיכום ביניים: אם המל"ל היה עומד על התנגדותו לזימון העדים ובית המשפט היה מקבל את ההתנגדות, דומה שהיה מקום לדחות את תביעתו בהיעדר הוכחה בראיות קבילות. במילים אחרות: היה מקום לקבל את התנגדות כלל ולקבוע שהמל"ל לא הגיש ראיות קבילות, ובנסיבות אלה אין צורך בזימון העדים או בהמשך המשפט.

על נסיבות אלה עמדתי בהחלטה מיום 1.2.2018 ( שצוטטה לעיל). או אז ביקש המל"ל לתקן את המחדל הראייתי באמצעות צירוף שלוש תעודות עובד ציבור: תעודה של הפקידה שחתמה על מכתב הדרישה, תעודה של ממונה גמלאות בעניין התגמולים שהנפגע קיבל, ותעודה של אקטואר לתמיכה בתחשיב בדבר היוון גמלאות העתיד. הנתבעת מתנגדת לצירוף וטוענת שתעודת עובד ציבור אינה הכלי הראייתי המתאים להוכחת הנטען בהן. תשובתי הלכאורית ( ומיד אסביר מדוע היא לכאורית) היא שהדבר תלוי בשאלה מה המל"ל מבקש להוכיח באמצעותן. אם הוא מבקש להוכיח חישוב אריתמטי פשוט, תגמולים ששולמו או נתונים טכניים שמופיעים במחשבי המל"ל ומדברים בעד עצמם, דומה שדי בתעודת עובדת ציבור לשם כך ( כפוף לזכות לחקור את עורכה). מנגד, דומה שאין די בתעודת עובד ציבור כדי להוכיח גרסה עובדתית שמשתרעת מעבר לנתונים מהסוג האמור. כך למשל, נראה שאין בתעודה כדי לתת מענה לטענות של הנתבעת בדבר שיהוי בהגשת התביעה או בעניין מחלוקת עובדתית בדבר פרשנות ההסכם. ספק אם די בתעודה כדי להוכיח חישוב אקטוארי, שהוא עניין שבמומחיות שדרך המלך להוכיחו היא להגיש חוות דעת של מומחה ( אם כי איני מכריע בדבר).

לנוכח האמור מבקשת כלל לקבוע שהמל"ל מנוע מלהוכיח את התביעה באמצעות התעודות. אין בידי לקבוע כך, שכן אין מדובר בשלב המתאים לדון בשאלה זו. זכותו של המל"ל לנסות להוכיח את תביעתו בכל דרך שהוא רואה לנכון, ובלבד שהראיות שהוא מגיש הן ראיות קבילות ורלוונטיות. אין ספק שהתעודות שמבוקש להגישן מקיימות תנאים אלה. השאלה אם די במשקלן כדי לבסס את הנטען היא שאלה אחרת ונפרדת, אשר תוכרע בתום פרשת הראיות. הדבר תלוי בין היתר בחקירות של עורכי התעודות, ובתשתית הראייתית שתונח לפני בית המשפט אחריהן. אם יימצא, לאחר חקירות, שדי בתשתית הראייתית שהונחה כדי להוכיח את תביעת המל"ל, תביעתו עשויה להתקבל. אם יימצא שאין די בה, תביעתו עלולה להידחות. באחד המקרים העיר בית המשפט שאין די בתעודת עובד ציבור להוכחת עובדות שהמל"ל ביקש להוכיח באמצעותה ( ת"א ( שלום י-ם) 10198/04 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר, פסקה 26 (28.12.2009)). אם המל"ל מבקש ליטון סיכון כזה גם בענייננו, זו זכותו. כך או אחרת, כלל זכאית לחקור את עורכי התעודות, והם יתייצבו לדיון. כפי שהציעה בתשובתה, מוצע לה לשקול אם ברצונה לחקור את ממונה הגמלאות אם תנוח דעתה שהמסמכים שהמציא כוללים את כל תיק הנפגע במל"ל. תוצאה זו מייתרת את הצורך להכריע בבקשה לזימון של עורכת מכתב הדרישה למתן עדות, שכן היא נתנה תע"ץ ותוזמן להיחקר עליה. הוראה אופרטיבית מתאימה בנושא זה תינתן בסוף ההחלטה.

נותר אם כן לדון בבקשה של כלל לזימון יתר העדים ( בקשה מס' 30):

אשר למנהלת מדור השיבוב: אני מוצא שעדותו של הגורם הממונה על תביעות השיבוב במל"ל הבקיא בפרטי תובענה זו היא רלוונטית למחלוקת. המל"ל טוען ( שלא בתצהיר) שאין בנמצא מסמכים או הנחיות רלוונטיות. זכותה של הנתבעת לברר כיצד נוהג המל"ל בהקשר זה, ובכלל זה זכותה שטענה זו של המל"ל תגובה בתצהיר ( שאינו אלא עדות בכתב) של אדם שמוכן לקחת אחריות על הנאמר, לאחר שהוזהר לומר אמת, ולהיחקר על העניין בעת הצורך. החובה לתת תצהיר היא חובה מהותית וחשובה. היא נגזרת מערך האחריותיות ( accountability). יש הבדל בין טענה שנטענת בעל פה לטענה שנטענת בתצהיר. האזהרה שבתצהיר מקנה לאמור בו ממד של רצינות, ומגבירה את ההסתברות שמי שחותם עליו יבדוק את הדברים היטב. היא מגדילה את הסיכוי שהאמור בו יהיה חף מטעויות. אף שמדובר בדרישה שלעתים מכבידה, חובה להקפיד בה ( אלא אם כן הסכימו הצדדים אחרת, כפי שנהוג בתיקי נזקי גוף, התנהלות שיש בה יתרונות אך גם חסרונות לא מבוטלים). בהיעדר הסכמה אין מקום לסטות מכלל זה בענייננו. כך במיוחד מקום שהנתבעת טוענת לנזק ראייתי ולשיהוי, והסבר של הגורם האחראי על תביעות השיבוב במל"ל עשוי להיות רלוונטי לבירור הטענות.

המל"ל טוען לגבי " מנהלת מדור השיבוב ביפו" כי " איננו יודעים מיהי, אם יש כזו ומה חלקה בענייננו זה". דומני שאפשר היה להשיב אחרת. ברי כי כלל מבקשת לחקור את מי שאחראי על נושא השיבוב, אשר יכול להסביר כיצד התקבלו ההחלטות בתיק זה. כלל אינה יודעת מי הוא בעל התפקיד, ולכן ביקשה לזמן את מנהלת מדור השיבוב ביפו, כנראה על סמך הנחה שיש פונקציה כזו. הואיל ואכן יש פונקציה אחראית ( ואין נפקא מינה אם היא שוכנת בסניף ביפו או במחלקה המשפטית בירושלים), יש לראות את הבקשה לזימון עדה זו כבקשה לזימון הגורם האחראי. הואיל ואני מוצא שעדות זו רלוונטית, אני מורה על זימון הגורם האחראי על תביעות שיבוב במל"ל לעדות, אשר יתייצב לדיון עם ההנחיות הכתובות הנוגעות לטיפול בתביעות שיבוב באופן כללי, ולתביעה דנן באופן פרטני, ככל שיש כאלה.

אשר לשתי העדות הנוספות שהתבקשה עדותן בתע"ץ ( פקידה ממדור נכות כללית בעניינו של הנפגע ופקידה ממדור נכות מעבודה בעניינו של הנפגע): אזכיר כי המל"ל הסכים למתן עדות בתע"ץ כבר בדיון, וממילא נתן תע"ץ של ממונה גמלאות שאפשר שנותנת מענה חופף למבוקש כאן. כך או אחרת, כלל זכאית לקבל תעודת עובד ציבור שאליה יצורפו כל המסמכים מתיקו של הנפגע שעשויים להשפיע על דרך חישוב תגמולי המל"ל. טוען ב"כ המל"ל שהנפגע אינו מקבל קצבת נכות כללית, ולכן אין צורך בתעודת עובד ציבור. זכותה של כלל לקבל אסמכתה לכך כדין בדמות תע"ץ, ועמדתי על הדברים לעיל. אם התע"ץ של ממונה גמלאות אינו כולל הצהרה כזו, המל"ל יתקן את התעודה או ייתן תעודה נוספת שמתייחסת לנושא זה.

אשר לסדרן: מחד גיסא, מדובר בעד נטול אינטרס שאין לכלל שליטה עליו, נסיבה המטה את הכף להיעתר לבקשתה. לשיטת כלל, עדותו נדרשת בעיקר כדי שיביא עמו את סידור העבודה של הנפגע. אלא שספק גדול אם ניתן יהיה לאתר את המסמך בשים לב שהאירוע קרה לפני כעשור ושהעד לא מועסק יותר בחברת ההסעות. אם אלה הם פני הדברים, ייתכן שאפשר לייתר את עדותו באמצעות בירור מוקדם עמו. מאידך גיסא, צודק המל"ל בכך שכלל לא הסבירה איזה מאמץ עשתה לגבות ממנו תצהיר, ואיני מוצא מקום להורות על זימונו לפני שייעשה ניסיון כזה. בעת הזו איני נעתר לבקשה לזמן את העד.

אשר לבקשת המל"ל לזמן את העד שנתן " תצהיר" מטעמו ( הנפגע) (בקשה מס' 37) – ולנוכח עמדת הנתבעת, אני נעתר לה כמבוקש.

הערה לפני חתימה
טרם חתימה אבקש להוסיף הערה במישור הדיוני, הנוגע להתנהלות הצדדים. כלל עומדת על זכויותיה הדיוניות ללא פשרות. היא מבקשת לברר יריעת מחלוקת רחבה , לרבות בעניין ההסכם ובעיקר בעניין סכום השיבוב. היא מבקשת לחקור את עורכת מכתב הדרישה, על אף שאפשר היה לנסות להימנע מכך ( למשל בדרך של בדיקה אם יש מחלוקת בנושא החישוב). לא ברור בשלב זה אם כל המחלוקות שהעמידה לבירור אכן כנות, שמא מדובר בניסיון להכביד על המל"ל יתר על המידה בניסיון להתישו, והבקשה לחקור את כל העדות מטעמו היא חלק מכך. דומה שהמל"ל מתנגד בתוקף להתנהלות כלל משום שהוא סבור שהיא עושה ככל שלאל ידה בניסיון להכביד עליו. מוקדם להביע דעה בעניין זה, אך הלעומתיות בין הצדדים מלווה את התיק מראשיתו, ומאפיינת גם תיקים אחרים שהם מנהלים זה נגד זה. הדבר צורך משאבים בלתי מידתיים, מטעם הצדדים עצמם, אך גם מטעם בית המשפט ועל חשבון הציבור. עמדתי על כך בהחלטה קודמת, אך המגמה ממשיכה. אין לי אלא להצטער על כך. הואיל והצדדים לא מצליחים לקיים הידברות אפקטיבית, ושתי המערכות שנוהלו עד כה מוכיחות זאת (ועוד היד נטויה), מוצע להם לשקול להיעזר בצד שלישי לצורך הידברות , אם לא בתיק זה אז בתיקים אחרים.

סוף דבר
ניתנות הוראות כדלקמן:

א. עורכי התע"ץ מטעם המל"ל יתייצבו לתת עדות במועד ההוכחות בצירוף המסמכים שהתבקשו להביא בבקשה לזימון עדים.

ב. ניתן למל"ל היתר לזמן את הנפגע באמצעות בית המשפט.

ג. אשר לבקשת המל"ל לצרף את שני המסמכים: המל"ל רשאי לצרפם כפוף לדיני הראיות, בדרך שתכשיר את קבילותם. אין טעם בצירוף ראיות שאינן קבילות אלא אם כן מושגת הסכמה בעניין. מוצע לנתבעת להסכים לצירוף אישור המשטרה כראיה קבילה לאמיתות תוכנו.

ד. המל"ל יזמן את העדים במסירה אישית די זמן מראש. בשים לב למועד דיון ההוכחות, עליו לפעול לאלתר. למען הסדר הטוב, הוא יגיש למזכירות הודעה עם פרטי העדים תוך 7 ימים, והמזכירות תפיק זימונים ותמציאם למל"ל באמצעות בא כוחו. אם העדים לא יתייצבו לישיבת ההוכחות בלא שבוצע זימון כדין על ידי המל"ל , הם לא יישמעו במועד מאוחר יותר אלא בנסיבות חריגות.

ה. המל"ל יתקן את התע"ץ של ממונה הגמלאות כך שיכלול התייחסות לענף נכות כללית, וכן ייכתב בו שצורפו לתע"ץ כל המסמכים בעניינו של הנפגע ללא יוצא מן הכלל. התיקון יבוצע תוך 14 יום. לחלופין ימציא תעודת עובד ציבור נוספת תוך מועד זה. לאחר מכן תבחן כלל אם יש צורך בחקירת ממונה הגמלאות, ותודיע זאת למל"ל 10 ימים לאחר מכן, ובכל מקרה די זמן לפני דיון ההוכחות.

אשר להוצאות: התדיינות זו הצריכה משאבים בלתי-מידתיים ביחס לנושאה. כדי לסבר את האוזן, מתום המערכה הקודמת ( סוגיית הרשות להתגונן) הוגשו לתיק 3 5 מסמכים, במסגרת 17 בקשות, ניתנו 25 החלטות ( כולל החלטה זו, אם כי לשם הדיוק חלקן נוגעות לעניינים אחרים), והתקיים דיון על פה. בשים לב לזהות הצדדים ולתוצאה, ישלם המל"ל לכלל שכר טרחת עורך דין בסך של 6,000 ש"ח, וזאת תוך 30 יום וללא קשר לתוצאות.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ו' באדר התשע"ח, 21 בפברואר 2018, בהעדר הצדדים.