הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 52571-05-17

לפני כבוד השופט נצר סמארה

תובעת
נתבעת שכנגד

כלל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד שלמה פיזנטי

נגד

נתבעים
תובעת שכנגד

  1. איאד טאהא
  2. מגדל חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד יוסי בן משה

פסק דין

1. לפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינן בתגמולי ביטוח ששילמו מבטחות למבוטחיהם בעקבות נזקי רכוש לרכבים על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 25.10.2016, בין כלי רכב, מ"ר 64-000-39 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת והנתבעת שכנגד בביטוח נזקי רכוש לרבות ביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 50-273-34 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 והתובעת שכנגד בביטוח נזקי רכוש לרבות ביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

תמצית טענות הצדדים

2. התובעת בתביעה העיקרית טוענת כי בעת שהרכבים נסעו בכביש דו סטרי בעל נתיב נסיעה לכל כיוון, רכב הנתבעים אשר הוסע לפני רכב התובעת, האט ועצר בכביש, בעקבות זאת, נהג רכב התובעת אשר ביקש להמשיך בנסיעתו, עקף את רכב הנתבעים כדין, אולם לפתע וללא כל התרעה קודמת, ביצע רכב הנתבעים פנייה חדה שמאלה ופגע ברכב התובעת. לטענת התובעת, כתוצאה מהתאונה נגרמו לרכבה נזקים אש/ר הוערכו על ידי שמאי רכב מטעמה, לרבות ירידת ערך, והתובעת נשאה בעלויות התיקון והשומה ופיצתה את המבוטח בגין ירידת הערך. עתה תובעת התובעת החזר הכספים מנהג רכב הנתבעים ומבטחתו.

מנגד, טוענים הנתבעים כי בעת שרכב הנתבעים הוסע כדין האט את נסיעתו ואותת שמאלה על מנת לפנות שמאלה לחניה, לאחר שנהג רכב הנתבעים בדק כי הכביש פנוי, החל רכב הנתבעים בפנייה שמאלה, אלא שאז לפתע עקף אותו רכב התובעת במהירות, פגע בו והסב לו נזקים. כמו כן, מכחישים הנתבעים את הנזק הנטען שנגרם לתובעת והיקפו.

בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, הגישה מבטחת רכב הנתבעים כתב תביעה שכנגד נגד מבטחת רכב התובעת, שעניינה שיבוב תגמולי ביטוח ששולמו בגין התאונה.

הנתבעת שכנגד חוזרת על העובדות שנטענו בכתב התביעה העיקרית וכמו כן, היא מכחישה את הנזק הנטען שנגרם לתובעת שכנגד ואת היקפו.

3. משכך, המחלוקת בין הצדדים היא לעניין האחריות לקרות התאונה ולגבי הנזק והיקפו.

4. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבמסגרתה הוצגו ראיות הצדדים, ובכלל זה מטעם התובעת והנתבעת שכנגד הוצגו: טופס ההודעה על התאונה (ת/1) ותמונות הנזק לרכב התובעת (ת/2). מטעם הנתבעים והתובעת שכנגד הוצגו טופס ההודעה על התאונה מיום 26.10.2016 (נ/1), תמונות הנזק לרכב הנתבעים (נ/2) וטופס ההודעה על התאונה מיום 27.10.2016 (במ/1).

זאת ועוד, העידו ונחקרו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה.

5. בתום חקירת העדים, סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה.

עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

דיון והכרעה

6. על יסוד מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה והתביעה שכנגד להתקבל חלקית, באופן שנהג רכב הנתבעים יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 80% ואילו נהג רכב התובעת יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 20%, מהנימוקים הבאים:

6.1. נהג רכב התובעת העיד כי מדובר בכביש דו סטרי צר בעל נתיב נסיעה אחד לכל כיוון, כאשר התאונה התרחשה בכביש שבין שני מעגלי תנועה (עמ' 2, שורות 16-15 לפרוטוקול). תיאור זירת התאונה אינו מוכחש על ידי הנתבעים, הוא אף לא נסתר על ידי גרסתו של נהג רכב הנתבעים וגם מגובה באמצעות סרטון התאונה שהציגה התובעת.

6.2. נהג רכב התובעת תיאר כי הסיע את רכבו במהירות של 30 קמ"ש, והבחין כי רכב הנתבעים שהוסע לפניו מאט מידי פעם, ובעקבותיו גם רכב התובעת (עמ' 2, שורות 18-17 לפרוטוקול). כשנהג רכב התובעת הבחין ברכב הנתבעים עוצר בכביש, כאשר נתיב הנסיעה הנגדי היה ריק, אותת נהג רכב התובעת שמאלה ויצא לעקיפה של רכב הנתבעים ואז פתאום רכב הנתבעים פגע ברכב התובעת (עמ' 2, שורות 20-18 לפרוטוקול). נהג רכב התובעת העיד כי נהג רכב הנתבעים אמר לו לאחר התאונה כי הוא טעה בדרך וכי רצה לחזור אחורה עם רכב הנתבעים וכי לא ראה את רכב התובעת והוא אף התנצל על כך (עמ' 3, שורות 2-1 לפרוטוקול).

בטופס ההודעה על התאונה מטעם התובעת (ת/1) נרשם כך: "נסעתי אחרי רכב צד ג', פתאום הרכב עצר. כשניסיתי לעבור אותו מצד שמאל הוא פתאום עשה פרסה ופגע בי".

אין בטופס ההודעה על התאונה מטעם התובעת כל אזכור בדבר האיתות, או בדבר בדיקת האפשרות לבצע עקיפה בבטחה.

כאשר נשאל נהג רכב התובעת לפשר ההבדל בין גרסתו בבית משפט לבין גרסתו בטופס ההודעה על התאונה טען תחילה כי לא הוא כתב את הגרסה אלא עורך דין שעובד במשרדו. כבר עתה אומר כי אין לעובדה שנהג רכב התובעת לא כתב את הגרסה במו ידיו כל רלוונטיות מאחר שנהג רכב התובעת מאשר כי מסר לעורך דין את הסיפור (עמ' 3, שורות 16-13 לפרוטוקול), כך שאין חולק כי הגרסה הכתובה בטופס ההודעה על התאונה (ת/1) היא על פי דיווח מפי נהג רכב התובעת. עוד הוסיף נהג רכב התובעת כי לא סבר שצריך לפרט בדיווח לפרטי פרטים לכן לא תיאר את כל הפעולות שעשה לפניה העקיפה (עמ' 3, שורות 18-17 לפרוטוקול). איני יכול לקבל תשובה זו דווקא משום שטוען נהג רכב התובעת כי ביקש מעו"ד במשרדו למלא את הפרטים, לכן מצופה היה כי דווקא במקרה זה יפורטו הפרטים המהותיים בדבר התאונה.

6.3. נהג רכב הנתבעים תיאר כי בקטע הכביש שבין שני מעגלי התנועה, צריך היה לפנות שמאלה לחנייה במטרה להשתלב בכיוון הנסיעה הנגדי (עמ' 6, שורות 5-2 לפרוטוקול). נהג רכב הנתבעים העיד כי אותת עם רכבו שמאלה ואז הוסיף "אבל אולי מאחורה לא הופעל..." ובהמשך "אולי הווינקר לא פעל" (עמ' 6, שורות 11-7 לפרוטוקול). לא ברור הכיצד אם נהג רכב הנתבעים הפעיל את האיתות שמאלה, לא היה כל סימן של איתות שמאלה, כפי שניתן לראות בסרטון. ככל שהייתה תקלה בפנס האיתות או בנורת האיתות, והאיתות לא פעל כראוי, הרי שהיה על נהג רכב הנתבעים להיות ער לכך, ולדאוג לסימון אחר, נניח באמצעות ידיו, על מנת שנהג רכב הנוסע מאחוריו יבין כי הוא מתעתד לפנות שמאלה. נזכיר כי קיימת חובה כללית המוטלת על כל משתמש דרך, על פי תקנה 21 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") לנהוג בזהירות בעת השימוש בדרך.

6.4. בפועל נהג רכב הנתבעים כלל לא הפעיל את האיתות שמאלה כפי שעולה מסרטון התאונה. לא בכדי, נהג רכב הנתבעים לא יודע לתת תשובה אחת מסודרת בעניין, מתפתל בהסברו ונותן תשובות ספקולטיביות (עמ' 6, שורות 8-6, 12-10 לפרוטוקול).

6.5. נראה כי נהג רכב הנתבעים כלל לא נתן דעתו למתרחש מאחוריו טרם פנייתו שמאלה. היה על נהג רכב הנתבעים להבין כי עצירתו באמצע הכביש, במקום שאינו מיועד לעצירה, עלולה לגרום לנהג רכב שמאחוריו לצאת לעקיפה, ולכן טרם הוא פונה שמאלה היה עליו לעשות כל שבידו, כמצוות תקנה 41 לתקנות התעבורה, על מנת לתת סימן לנהג הרכב שמאחוריו וליתר משתמשי הדרך, על מנת להתריע בהם על כוונתו לפנות שמאלה.

6.6. אלמלא הסרטון שהוצג בפניי, ועל יסוד העדויות הצדדים בבית המשפט ועל סמך יתר המוצגים, לא מן הנמנע כי בית המשפט היה מגיע למסקנה, לפיה נהג רכב התובעת נהג בחיפזון מאחר שיצא לעקיפה מבלי לוודא היטב את כוונותיו של נהג רכב הנתבעים ולא מן הנמנע כי היה מטיל את עיקר האחריות לקרות התאונה על נהג רכב התובעת.

ברם, הסרטון, שהוא בבחינת הראיה הטובה והאובייקטיבית ביותר בתיק, מראה, בצורה ברורה מאוד, את רכב הנתבעים בולם ומאט עד כמעט לפני עצירה בכביש ובמקביל את רכב התובעת יוצא לעקיפה לאור ההאטה וכאשר רכב התובעת כבר מצוי בעקיפה בנתיב הנסיעה הנגדי הפנוי, פונה רכב הנתבעים בחדות שמאלה מבלי לאותת, כאשר רכב התובעת מצוי במנח ישר, ולא באלכסון כפי שניסה ב"כ הנתבעים לטעון (עמ' 5, שורות 10-9 לפרוטוקול).

השתכנעתי כי נהג רכב הנתבעים פנה עם רכבו שמאלה לא רק מבלי לאותת אלא מבלי ליתן דעתו למתרחש מאחוריו, ובכך למעשה לא היה ער לכך כי רכב התובעת יצא לעקיפה.

6.7. מכאן, שעיקר האחריות לקרות התאונה חל על נהג רכב הנתבעים.

6.8. עם זאת, איני פוטר את נהג רכב התובעת מכלל אחריות לקרות התאונה.

נהג רכב התובעת החל לצאת לעקיפה של רכב הנתבעים, ככל הנראה, מאחר שאצה דרכו, ולא נתן דעתו לאפשרות שרכב הנתבעים יפנה שמאלה, זאת הגם שעצירת רכב באמצע הנסיעה ישרה בכביש הייתה צריכה להדליק אצל נהג רכב התובעת "נורה אדומה", כך שהיה עליו לוודא היטב, טרם הוא יוצא לעקיפה, כי אכן יוכל לעקוף בבטחה מבלי שיש לנהג רכב הנתבעים כוונות לפנות שמאלה. בנסיבות אלו, לכל הפחות, היה על נהג רכב התובעת להסב את תשומת לבו של נהג רכב הנתבעים בדבר כוונתו לעקוף אותו בין על ידי צפירה בין על ידי סימון באמצעות אורות. אלא שנהג רכב התובעת לא הקפיד לעשות כן, משום שמיהר.

6.9. על כן, חלוקת האחריות בין נהגי הרכבים המעורבים בתאונה.

6.10. באשר למחלוקת בעניין הנזק, הרי מאחר שההודעה על התאונה נמסרה בסמוך לאחר שהתרחשה, דהיינו עוד ביום התאונה (ת/1), והואיל ובדיקת רכב התובעת בידי שמאי רכב נערכה ביום למחרת התאונה, קרי ביום 26.10.2016, כפי העולה מחוות דעת שמאי רכב שצורפה לכתב התביעה, והואיל ונזקי רכב התובעת מתועדים בתמונות שצולמו על ידי שמאי רכב בעת בדיקת הרכב ונזקים אלו מתיישבים עם הנסיבות הכלליות של התאונה, הרי שאני קובע כי אכן הנזקים שנמצאו בחוות דעתו של שמאי רכב שבדק את רכב התובעת, הם תוצאה של התאונה.

תוצאה דומה ניתן לומר גם על נזקי רכב הנתבעים, אשר גם הוא נבדק ימים בודדים לאחר התאונה, וגם נזקיו מגובים בתמונות נזק המתאימים עם נסיבות התאונה.

מה עוד שהצדדים לא העלו כל טענה בעניין הנזק, בעת סיכומי טענותיהם, משכך, יש להניח כי אם הייתה למי מהצדדים טענה אמיתית לעניין הנזק, הרי שהיא הייתה מועלית ומשלא הועלתה הרי שהיא נזנחה.

6.11. באשר למחלקות לעניין היקף הנזקים הנטען לגבי שתי התביעות, אני קובע – מלבד הנימוק של זניחת הטענה בסיכומים כאמור בסעיף 6.10 לעיל – מאחר שהנזקים הנטענים נתמכים בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק ומאחר שהצד שכנגד אף לא הודיע על רצונו לחקור את שמאי הצד שכנגד על חוות דעתו בהתאם לתקנה 130א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, הרי שסכומי התביעות בדין יסודם.

לפיכך, דין התביעות להתקבל חלקית, כפי האמור בפתח סעיף 6 לעיל.

סיכום

התביעה העיקרית

7. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:

7.1. סך של 158,400 ₪, שהינו 80% מסכום התביעה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

7.2. הוצאות משפט (ובכלל זה אגרת בית המשפט כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד) בסך של 20,000 ₪.

7.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

התביעה שכנגד

8. הנתבעת שכנגד תשלם לתובעת שכנגד את הסכומים הבאים:

8.1. סך של 4,103 ₪, שהינו 20% מסכום התביעה שכנגד, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה שכנגד ועד למועד התשלום המלא בפועל.

8.2. הוצאות משפט (ובכלל זה אגרת בית המשפט כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד) בסך של 2,550 ₪.

8.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

9. הסכומים הכוללים המנויים בסעיפים 7 ו-8 לעיל ישולמו תוך 30 יום.

10. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"ד כסלו תשע"ט, 22 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.