הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 52426-07-15

מספר בקשה: 53
לפני כבוד השופטת נאוה ברוורמן

המבקשים:

  1. מיכאל צביר
  2. אבישר צביר
  3. יחיאל לשמן
  4. יהודה לשמן

נגד

המשיבה:
צביה תבור

החלטה
מהות הבקשה

בפני בקשת התובעים בתיק 52426-07-15 (להלן: "המבקשים"), למתן צווי עיקול זמניים על זכויות המשיבה 2 אצל צדדים שלישיים.

רקע
הבקשה הוגשה במקור, במעמד צד אחד, וביום 14.05.20 הורתי בהחלטה כי עד למתן החלטה אחרת, יינתן הצו הארעי, על מנת לשמור על המצב הקיים.

הבקשה הועברה לתשובה ולאחריה, לתגובה.

בקצירת האומר, התבקשו עיקולים על כל זכויות המשיבה בנכס הידוע כגוש 6094, חלקה 11 ובנכס הידוע כגוש 6094 חלקה 12, אשר רשום אצל המחזיק 1 (להלן: "הזכויות במקרקעין").

על כל זכויות המשיבה מכל סוג ולרבות זכותה לקבל כספים מהמחזיקים 2 -3 להם מכרה דירות.

על כל זכויות המשיבה מכל סוג, ולרבות זכותה לקבל כספים מהמחזיקים 4-9.

עוד ביום 11.05.20 עת התקיים דיון, עלתה הבקשה להורות על צווי העיקול, כפי שהוטלו בתיק ההוצאה לפועל שנפתח לביצוע פסק הדין.

הדיון קבוע להוכחות למספר מועדים. הראשון בהם – להיום – 19.05.20. טרם דיון ההוכחות, נשמעו טענות הצדדים בבקשה זו, והתקיימו חקירות לבקשת הנתבעים - המשיבים . יש לציין כי המבקשים ויתרו על קיום החקירות.

עיקרי טענות הצדדים בתמצית

הבקשה מבוססת על כך שהמבקשים מעלים חשש להברחת נכסים, לאור "מכירה חפוזה". המבקשים מפנים לפסק הדין שניתן ולהחלטה אשר ביטלה את פסק הדין. לטענתם, המשיבה הגישה מיד את ההחלטה בדבר ביטול פסק הדין לתיק ההוצאה לפועל והרשמת הורתה על ביטול ההליכים.

המבקשים טוענים כי לאחר מתן פסק הדין נודע להם כי המשיבה מכרה שתי דירות בפרויקט שעתיד להיבנות על המקרקעין, למחזיקים 2 ו - 3. לטענתם, המשיבה מכרה את הדירות במחיר נמוך באופן משמעותי, ובלבד שישולם לה מכל רוכש סך של 750,000 ש"ח במזומן , והלכה למעשה קיבלה לידיה סך של 1,500,000 ש"ח במזומן. צורף העתק הסכם המכר כנספח ה'.

ביום 05.06.19 נרשם שעבוד לטובת המחזיק 2 וביום 15.08.19 נרשם שעבוד לטובת המחזיק 3. צורף נספח ג' בדבר אישור הרישום.

רישומי השעבודים נעשו מהטעם כי אין בשלב זה, אפשרות לרישום הערת אזהרה לטובת הרוכשים.

המבקשים טוענים כי ברור שהמשיבה תפעל לביטול רישום העיקול שנרשם על זכויותיה בלשכת רישום המקרקעין ותמכור ו/או תעביר ו/או תשעבד את זכויותיה בדרך מהירה כפי שעשתה במכירת הדירות למחזיקים 2 ו - 3. שהרי ברור כי ההסכם, כפי שנעשה, על עמוד אחד ותשלום מזומן בשיעור 60% מהתמורה ובסכום נמוך ב - 40% משווי השוק של הדירות, מעיד על מכירה חפוזה, בכדי להבריח את הנכס מהנושים . התנהלות מעין דא, יש בה כדי לסכל את גביית החוב.

הוגש תצהיר תומך.

בתשובה, מבקשת המשיב ה לבטל לאלתר את העיקולים הזמניים שניתנו במעמד צד אחד ולחייב את המבקשים בהוצאות הבקשה, אשר הוגשה, לשיטתם, במחטף.
לטענתה, המדובר בבקשה המהווה ניסיון בוטה, להטיל עיקולים זמניים בהליך מקוצר; התצהיר שצורף חסר; לא פורטו בו תנאי הסף הדרושים בכדי להקים עילה, התנאים המקימים עילה להטלת העיקולים והעילות שפורטו אינן משמשות בסיס להטלת העיקולים. בהתאם לדין, על המבקשים להציג ראיות מהימנות לכאורה לפיהן קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. הותרת הצו על כנו, בהעדר תצהיר המעיד על התנאים להטלת הצו, מהווה פגיעה בלתי מידתית בזכות הקניין של המשיבה.

למבקשים לא קיימת עילת תביעה, שכן הסכמי השכירות הסתיימו כל אחד, במועד המצוין בהם וממילא פקעה גם ערבות המשיבה על פי הסכמי השכירות. הן שטרי החוב ניתנו להבטחת הסכמי השכירות בלבד.

העיקולים שהוטלו על ידי רשם ההוצאה לפועל, הסבו נזק רב וכללו עיקולים הן על חשבונות הבנק של המשיבה. על כן, הפניה המידית לרשם ההוצאה לפועל ברורה , ואין הצדקה להטיל עיקולים אלה פעם נוספת. הטענה כי אי הטלת העיקול תכביד על ביצוע פסק הדין, להידחות.

המבקשים ידעו על המקרקעין עוד בשנת 2013 והן במועד הגשת כתב התביעה. אין מקום לקבלת בקשה זו כעת. עסקה אחת בוצעה טרם ביטול פסק הדין, ועסקה נוספת בוצעה אמנם לאחר מתן פסק הדין, אך לפני שנודע למבקשת או לב"כ על קיומו.

הניסיון לכרוך בין מועדי העסקאות לבין ביטול פסק הדין, נעשה בהעדר תום לב.

כמו כן, לא נמכרו דירות, שכן עסקינן בשטח המוגדר כחקלאי. עסקינן בהלוואות שנרשמו כך, בכדי להבטיח, ולו חלקית, את פרעונן, שניתנו ללא בטוחות למלווים , ותוך תקווה שבעתיד יופשרו הקרקעות.

המשיבה מוסיפה כי לא ברור מהיכן שאבו המבקשים את הנתונים ואת הטענה לפיה מדובר בהפחתת מחיר; הקרקע לא הופשרה ומדובר בטענה בעלמא.

טענת ההכבדה גם לא מתיישבת עם הקשר הדברים והשתלשלות העניינים; מעיון בנסחים עולה כי הערות האזהרה על המקרקעין נרשמו על שם המשיבה משנת 2010 בעוד ההליכים בתיק החלו בשנת 2015. לו באמת התכוונה המשיבה להבריח נכסים, הייתה עושה כן בשנת 2015. הברחת הרכוש אינה מעשית, שכן זכויות המשיבה מצומצמות להערת אזהרה בלבד , וזו כפופה לעיקולים שהוטלו על הבעלים הרשום, כך שממילא טענת ההברחה אינה מעשית. כן ספק אם המבקשים יוכלו להיפרע מעיקולים אלה, עת עסקינן בקרקע חקלאית.
לשיטתה, הן מאזן ההסתברות מצדיק את הסרת העיקול. המבקשים לא דרשו הטלת עיקולים בסמוך לתביעתם.

עוד העירה המשיבה כי סכום על סך 11,821 ש"ח "נתפס" בתיק ההוצל"פ ובהתאם להחלטת הרשמת נותר בתיק עד החלטה סופית בתיק זה.

יוער כי המשיבה עצמה לא הגישה תצהיר תומך מטעמה, אלא תצהיר מטעם בן זוגה, בטענה כי הוא הבקיא בענייני התביעה (ראו בפירוט סעיף 2 לתצהירו) והן בשל הטענה כי המשיבה חולה במחלה סופנית קשה ובמצוות רופאיה, לאור מצב החירום הרפואי ששרר, היא נדרשת להישאר בביתה ולא לבוא במגע עם אנשים.

בתגובתם, המבקשים גורסים כי אלמלא יירשמו העיקולים, המשיבה תפעל להברחת רכוש, באופן בו תמכור דירות נוספות , ו/או תשעבד זכויות בנכס , ויוותרו בפני שוקת שבורה ואי יכולת מעשית לגבות את החוב עת יינתן פסק הדין. אחד התנא ים לקבלת צו עיקול זמני הוא החשש להברחת נכסים. במקרה דנן, אין חשש להברחת נכסים, אלא עומדות עובדות מוצקות להברחת נכסים ממש. הזכויות במקרקעין הן בשטח כולל של 5,975 מ"ר עליהם ניתן יהיה לבנות מגדלי מגורים. צורף נספח ה' -הסכם מכר מיום 24.05.19, על פני עמוד אחד, לפיו המשיבה מכרה לשרעבי שי (להלן: "הרוכש"), דירת ארבעה חדרים תמורת סכום של 1,250,000 ש"ח (עת דירה דומה עולה 2 מיליון ש"ח - ראו ס' 12 לתגובה). כן שוחח ב"כ המבקשים עם הרוכש וזה אישר כי רכש דירה בפרויקט וקיבל הנחה משמעותית היות ו"קנה על הנייר". על כן, טענות המשיבה אינן אמת, שכן מכרה דירה הלכה למעשה.

המבקשים טוענים כי ידעו מספר שנים, על קרקע בירושה שאמורה להגיע למשיבה, אך לא הצליחו לאתר את זכויותיה, שכן לא היו בידיהם נתוני הגוש והחלקה. זאת, עד אשר מכרה דירה, לא הצליחה לרשום הערות אזהרה לטובת הרוכשים, ורשמה שעבודים אצל רשם המשכונות. הפעולה שעשתה המשיבה מהווה כשלעצמה הברחת נכסים.

ביחס למאזן הנוחות; צווי העיקול המתבקשים, להבדיל מחשבונות בנק, הם עיקולים ברישום בלבד, עד מתן פסק דין ונועדו לשמור על המצב הקיים, כדי שתהיה אפשרות לגבות את החוב. מועד מתן פסק הדין קרוב, שכן התיק קבוע להוכחות. למשיבה לא ייגרם נזק, שכן כפי שציינה, לא ניתן למכור דירות כל עוד לא הופשרה הקרקע.

באשר לסיכויי התביעה; עולה כי המשיבים פינו את הנכס ביולי 2015.

דיון והכרעה

אקדים ואומר, שלאחר שבחנתי את טענות הצדדים בבקשה, בתשובה ובתגובה ולאחר שהצדדים טענו בפני והמצהירים נחקרו , הנני להורות על קבלת הבקשה בחלקה, ואבאר.

ראשית באשר לשיהוי. המבקשים טוענים כי נודע להם על המקרקעין בסמוך לרישום הזכויות בפני רשם המשכונות. עולה כי הזכויות נרשמו בימים 05.06.19 ו - 15.08.19. פסק הדין בוטל רק ביום 08.05.20. בעניין זה, ראו גם עדות צביר מיכאל בפרוטוקול בעמ' 29, שורות 26-29 ועמ' 30, שורות 1-4. עולה כי היו מודעים לכך ש"יש משהו" (הכוונה לנכסים), אולם, לאחר מועד מתן פסק הדין, תרו אחר נכסים.

לא התרשמתי כי ניתן היה להגיש בקשה זו בסמוך להגשת כתב התביעה. יש לציין הן את טענת ב"כ המבקשים לפיה בראשית, היות ולא הצביעו על נכס ספציפי, בקשת העיקול נדחתה, ע"י כב' הרשמת נעמה פרס (ראו סיכומי המבקשים, בעמ' 32, שורות 5-7).

אשר על כן, טענת השיהוי - נדחית.

ולגופו של עניין;

ככלל, על המבקש סעד זמני, לרבות צו עיקול זמני, לשכנע כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, לשכנע כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, וכי פעל בתום לב. כאשר מבוקש עיקול על המבקש לשכנע גם כי "קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין". יסוד זה , מכונה "יסוד ההכבדה" ואינו מחייב הוכחה כי המשיב יבריח נכסים, או כי אין לו כלל נכסים, אלא די בהוכחת חשש סביר להכבדה על ביצוע פסק הדין (ראו רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ. גייר, (נבו,29/1/2007); רע"א 7076/17 פלוני נ. פלוני, (נבו,22/10/2017)).

לעניין סיכויי התביעה, כאמור, יש להשתכנע "בקיום ראיות מהימנות לכאורה בקיומה עילת התביעה". המדובר בעמידה ברף מינימלי, ואינני קובעת מסמרות בשאלת צדקת הצדדים. יוער כי יש לבחון ולברר תביעה זו עד תום , המשלבת יסודות עובדתיים, כגון מועד פינוי הנכס ותוקף ההסכמים. יחד עם זאת, לא ניתן לומר כי למבקשים לא עומדת עילת תביעה. המדובר בסוגיות ממשיות הדורשות הכרעה ומעיון בטענות הצדדים בכתבי הטענות, עומדת ראיה לכאורה להוכחת עילת סיכויי התביעה .

באשר למאזן הנוחות - התובעים טוענים כי יוותרו בפני שוקת שבורה, אלמלא יינתנו הצווים ומנגד, המשיבה טוענת לפגיעה מהותית בקניינה. בהקשר למאזן הנוחות, יש לזכור כי יש לבחון הן את מידתיות הצו. שני השיקולים נבחנים כ"מקבילית הכוחות".

באשר למידתיות - התביעה הוגשה על סך של 811,200 ש"ח, (נכון ליום הגשת התביעה) בעוד סך העיקולים עולים לכדי מיליוני ש"ח. יש לוודא גם שהעיקולים אינם גורפים, כגון בקשה לעיקולים על "כל זכויות המשיבה מכל מין וסוג שהוא" (ראו ברישא הבקשה, אשר לאחר מכן נאמר – "לרבות זכותה לקבלת כספים מאת..."). עניין המידתיות, ידון בהמשך.

סבורני כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים ולהלן אבאר; מהעדויות עולה כי החברה אינה פעילה. כן עלה קושי מטעם המשיבה ובנה לשלם את מלוא אגרת בית המשפט, ויש ליתן את הדעת על כך.

בראשית הדיון טענו המשיבים כי בשל העיקולים הרובצים הן על חשבון הבנק, כתוצאה מהעיקול שהוטל, לא היו יכולים לשלם את האגרה. ב"כ המבקשים טען בסיכומיו כי למיטב ידיעתו, לא נשלחו העיקולים מתיק בית המשפט. עוד הוסיף כי ב"כ הנתבעים לא הציגה אסמכתא מהבנק לפיה רובץ עיקול מהבנק. עוד הוסיף כי המשיבה היא נתבעת אחת מתוך שלושה נתבעים - ויש את החברה ואת הבן שיכלו גם הם לשלם את האגרה, שהרי אין זה פוטר את יתר הנתבעים לשלם את יתרת האגרה. לפיכך, ביקש למחוק אותם מהתביעה שכנגד. עוד הוסיף כי גם בדיון שלפני שנה לא שולמה המחצית השנייה של האגרה.

ב"כ הנתבעים התייחסה והשיבה כי החברה אינה פעילה. באשר לבן, נטען כי הוא השתרבב כערב לתביעה. נטען כי מי שנושאת בנטל בפועל, היא המשיבה, שאם היא תחת עיקולים יש לאפשר לה לשלם. עוד הוסיפה שהגורם הפעיל היא המשיבה והיה מתוכנן שהיא תשא בתשלום האגרה ואכן התכוונו לכך. ב"כ הנתבעים טענה כי האמינה שהעיקולים יוסרו ביום ראשון "והתגלגלנו ליום שלישי" ולא נותרה ברירה אלא להגיש בקשה.

גם אם אלו פני הדברים ויוער כי לא הוצגה בפני אסמכתא לפיה העיקולים הוטלו בפועל הן בבנק, תוך זמן קצר זה, לא ברור מדוע הבן, שהינו נתבע בתביעה זו, לא שילם את סכום האגרה, שכן על חשבונו לא הוטלו עיקולים במסגרת בקשה זו.

עם כל ההבנה לטענות המשיבה לפיה היא התכוונה לשלם שכן היא היתה הגורם הפעיל וכיוצב', היה על הנתבע, כמי שנתבע יחד ולחוד, לשלם סך זה.

לדידי, ניתן ללמוד מהאמור, וכך עושה הרושם, כי לא היה ביד "הבן" ולא היה בידי המשיבה לשלם סכום זה , ו סבורני כי הן עניין זה משליך על בחינת מתן הסעד הזמני.

לכל אלה, יש להוסיף כי אף החברה אינה פעילה. עובדה זו כשלעצמה, עלולה להותיר את המבקשים עם קושי ממשי להיפרע במידה ויזכו בהליך.

יש ליתן את הדעת הן לכך שמטעם המשיבה עצמה, לא הונח תצהיר. לא נעלם מעיניי כי מר משה תבור, בן זוגה של המשיבה, מצהיר כי הוא היה הגורם המעורב, והוא זה שבקיא בענייני התביעה. כן לא נעלם מעיניי כי הוצהר על ידו, דבר מצבה הרפואי של המשיבה. ואולם, לכל הפחות, ניתן היה להגיש בנוסף לתצהיר מר תבור, הן תצהיר תומך מטע ם המשיבה. ובמידת הצורך, לקיים חקירה בוידאו קונפרס.

יובהר, כי לא הוצג בפני אישור רפואי התומך בתשובה, הגם שבסמוך למועד הדיון דהיום, התקיים קדם משפט, אשר במעמד הדיון דאז, התייצבה המשיבה.

ביני לביני, מסתמנת גישה של "התחמקות".

אשר על כן, ולאור כל המקובץ לעיל, עולה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים. כמו כן, יסוד ההכבדה מתקיים בעניינינו. יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון את סוגיית המידתיות של הצו ולוודא כי אינו גורף. מקובלת עליי טענת המשיבה לפיה לא ניתן להבין האם הבקשה חלה על חשבונות הבנק וחברות הביטוח (ראו בתשובה, סעיפים 29-30) וכן טענה כי אף הוטלו עיקולים. סבורתני, כי יש לסייג ולצמצם את העיקולים המבוקשים, על מנת שלא לפגוע בזכויות המשיבה באופן גורף ובלתי מידתי.

אשר על כן, אני מורה כי צווי העיקול שהוטלו יחולו כדלקמן:

העיקול יחול על זכויות המשיבה במקרקעין הידועים כחלק מגוש 6094, חלקות 11 ו- 12 בנחלת יהודה בראשון לציון (להלן: "המקרקעין"), הרשום אצל רשם המקרקעין בלשכת רישום המקרקעין ברחובות.

עיקול זמני על הכספים ו/או זכויות של המשיבה המוחזקים אצל צדדים שלשיים – מר שרעבי שי משה ת.ז XXXXXX725, מרחוב מנור אהוד 13/8 חולון, ומר מוריס כהן ת.ז XXXXX435 , מרחוב לח"י 5/7 רחובות.

למען הסר ספק, העיקול הזמני יחול באופן בו יוטל אך ורק על כספים ו/או זכויות המגיעים או שיגיעו למשיבה, מכלל המחזיקים, עד לסכום התביעה בלבד.

למעט האמור, כל עיקול שהוטל על חשבונות המשיבה בבנקים , ו/או בחברות הביטוח יבוטלו , לאלתר.

בהתאם להוראות תקנה 364 לתקנות, כפוף צו זה, בנוסף על ההתחייבות העצמית, להמצאת ערבות צד ג' על סך של 30,000 ₪ ועירבון על סך של 20,000 ₪.

הצו לא יכנס לתוקף כל עוד לא אושרה תקינות כתב ההתחייבות והערובות שנקבעו, על ידי המזכירות.

הודעות למחזקים ימסרו על ידי המזכירות למבקשים, לא יאוחר מתום 7 ימי עבודה ממועד ההחלטה, לא כולל יום מתן הצו. יובהר, עד מועד זה על המבקשים להמציא את הערובות שנקבעו.

על המבקשים למסור במסירה אישית למשיבה עותק מהצו, לאלתר.

5129371
54678313
ניתנה היום, כ"ה אייר תש"פ, 19 מאי 2020, בהעדר הצדדים.