הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 50859-05-18

לפני כבוד השופטת אידית קליימן-בלק

התובע:
פלוני
ע"י ב"כ עו"ד נועם דבוש

-נ ג ד-

הנתבעת:
קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים
ע"י ב"כ עו"ד אילן חגי

החלטה

לפניי בקשת מטעם הנתבעת להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), המהווה נכות על פי דין על פי סעיף 6ב' ל חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 [להלן – " חוק הפיצויים" ו"הבקשה"].

רקע כללי וקביעת הנכות על פי דין (המל"ל- נכות עבודה)
ביום 2.8.2015 נפגע התובע יליד 23.8.1983, נשוי, בתאונת דרכים במסגרת עבודתו כבעלים של חנות למכירת אופניים. על פי הנטען, התובע נפגע על ידי רכב חולף עת רכב על אופניו והתאונה לגרסתו הינה בבחינת תאונת "פגע וברח". הנתבעת מכחישה את עצם קרות התאונה וכפועל יוצא, את חבותה לפצות את התובע. (להלן: "התאונה").

התובע נבדק בבית החולים "וולפסון". בקבלתו התלונן על כאבים בחזה, ושפשוף בפנים. בבדיקה נמצא שבר בעצם הבריח משמאל עם תזוזה וכן שברים בצלעות. התובע עבר ניתוח שחזור פתוח וקיבוע השבר בהרדמה מלאה . לשם כך התובע אושפז עד ליום 9.8.15 (8 ימים).

התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל. לתובע אושרה תקופת אי כושר מלאה למשך 3 חודשים ובהמשך תקופת נכות זמנית (משתנה) למשך 14 חודשים נוספים. החל מ- 1/4/17 העמידה הוועדה הרפואית של המל"ל את נכותו הרפואית המשוקללת של התובע על 39% נכות צמיתה (במעוגל) בהתאם לפירוט הבא:
20% בגין נכות נפשית על פי סעיף 34(ב)(3) לתקנות המל"ל ( PTSD + תגובה הסתגלותית).
15% נכות אורטופדית בגין הגבלה בתנועות הכתף על פי תקנה 41(4)(ב).
10% בגין צלקת רגישה בהתאם לתקנה 75(1) ב'.
0% בתחום הנוירולוגי.
0% בגין השברים בצלעות.
סה"כ- נכות משוקללת בשיעור 39% במעוגל.

טענות הצדדים

הנתבעת מבקשת להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל בשניים מתוך שלושת התחומים בהן הכיר המל"ל בנכות על פי דין לתובע: בתחום הפסיכיאטרי והאורטופדי;

בתחום הפסיכיאטרי- לטענת הנתבעת, התובע הסתיר בטופס התביעה לקבלת דמי פגיעה ובוועדות הרפואיות מטעם המל"ל, את העובדה כי סבל מכאבי ראש וסחרחורות כתוצאה משתי תאונות קודמות מעברו: תאונת דרכים מיום 8.8.2004 (רוכב אופנוע במהלך השרות הצבאי ), ותאונת עבודה מיום 10.7.2012 (אופניים חשמליים אשר נפלו על ראש התובע במסגרת עבודתו). לטענת הנתבעת, בגין התאונה השניה טופל התובע במרפאת זיכרון בבית החולים איכילוב, עובדה אותה כלל לא טרח התובע לגלות לוועדות הרפואיות של המל"ל.

לטענת הנתבעת, בחינת התיעוד הרפואי מעברו של התובע, מצביעה על תלונות וטיפול בלתי מבוטל בתחום הנפשי , אשר כאמור לא הובא לידיעת המל"ל, בין אם בשל העובדה כי המל"ל לא טרח לאתר עבר רפואי רלוונטי ובין אם בשל העובדה כי התובע נמנע מלמסור מידע זה מיוזמתו לרופאי המל"ל. לטענתה, בעקבות התאונה בשנת 2012, התלונן התובע על כאבי ראש, ירידה בזיכרון, קשיים בריכוז, מצב רוח ירוד, נדודי שינה ו"מחשבות מטרידות לפני השינה" ועל רקע זה, הומלץ לתובע על טיפול פסיכולוגי, טיפול קוגניטיבי, ייעוץ ומעקב פסיכיאטרי, דבר המעיד על רקע תחלואתי משמעותי בתחום הנפשי. במסגרת זו, טוענת הנתבעת כי כל שעמד לנגד עיני הועדה הרפואית של המל"ל הוא שתי חוות הדעת פסיכיאטריות של שני יועצים חיצוניים שמינה המל"ל: ד"ר איריס מנור ודר' גרופר , אשר, אשר אף הם לא עיינו בתיקו הרפואי השוטף של התובע בנוגע לעברו. לשיטת הנתבעת , דברים אלו מעידים על כך כי התובע הסתיר ולא דיווח על תאונות ותלונות רלוונטיות מעברו בתחום הנפשי , שלל פעם אחר פעם קיומו של עבר רפואי רלוונטי, הן בפני הועדות הרפואיות והן בפני המומחים החיצוניים שמונו ל בדיקת תובע מטעם המל"ל.

בתחום האורטופדי- טוענת הנתבעת כי גם בתחום האורטופדי אין לקבל הממצאים שקבעו ועדות המל"ל בעניינו של התובע, מאחר וממצאי הוועדה לפיהם לתובע אין דלדול שרירים, אינם מתיישבים עם קיומה של הגבלה בתנועות הכתף, כפי שנמצאה אצל התובע. לשיטתה, הגבלה בתנועות הכתף מחייבת קיומו של דלדול שרירים. לשון אחר, לשיטת הנתבעת הממצאים הקליניים שנמצאו בבדיקת הוועדה אינם עולים בקנה אחד עם מסקנותיה.

התובע מתנגד לבקשה וטוען כי הנתבעת אינה מפנה ול וּ למסמך אחד המעיד על רקע תחלואתי קודם בתחום הנפשי ו משכך בקשתה משוללת יסוד, ואינה נסמכת על דבר. לטענתו, הוא לא עבר כל טיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי עובר לתאונה הנדונה . באשר לתאונת העבודה משנת 2012, עליה משליכה הנתבעת יהבה, גורס התובע כי מדובר היה בנזק מינורי וחולף וכראיה לכך אף לא הוגשה תביעה למל"ל בגין תאונה זו. במסגרת זו, מוסיף התובע וטוען כי לא הסתיר דבר מפני היועצים הפסיכיאטריים שמונו בעניינו מטעם המל"ל, שכן מדובר היה בכאבי ראש בקשר לתאונת העבודה הקודמת, וככאלו קשורים לתחום הנוירולוגי, להבדיל מהתחום הפסיכיאטרי. לפיכך טוען התובע כי לא היתה כל הצדקה לשטוח לפני היועצים הפסיכיאטרים שמינה המל"ל את עברו הרפואי הקשור לתחום הנוירולוגי, שכן ממילא זה אינו מצוי בתחום מומחיותם. לדידו, גם הנכות הנוירולוגית הזמנית ש הוכרה ע"י המל"ל, אינה קשורה כלל ועיקר לכאבי הראש החולפים מהם סבל בקשר לתאונה הקודמת ו בכל מקרה, אינה קשור ה לתחום הנפשי, מה גם שבתום התקופה נשללה נכות נוירולוגית צמיתה.

התובע מוסיף וטוען כי שני מומחים חיצוניים ובלתי תלויים זה בזה שמונו כיועצים חיצוניים מטעם המל"ל בתחום הפסיכיאטריה בדקו אותו, הגיעו למסקנות זהות בקשר לשיעור הנכות ואף הצביעו על אותו סעיף ליקוי בתקנות המל"ל, כך שעתירת הנתבעת למינוי מומחה רפואי שלישי בתחום הפסיכיאטרי, נועדה רק לסרבל את הדיון, להכביר בעלויות, מה שסותר את הרציונל העומד בבסיס ההליך של קביעת נכות על פי דין. באשר לתחום האורטופדי, טוען התובע כי התנגדות הנתבעת לקביעת המל"ל מבוססת על טענה שבמומחיות רפואית, וככזו אין בכוחה להוות עילה להב את ראיות לסתור קביעה על פי דין.

השתלשלות העניינים בועדות רפואיות של המל"ל בקשר לנכות הפסיכיאטרית
במסגרת סיכום חוות דעתה, נעזרה הועדה הרפואית מדרג ראשון בחוות דעת של שני יועצים חיצוניים מטעם המל"ל בתחום הפסיכיאטרי: הראשונה- דר' מנור והשני- דר' גרופר. ד"ר מנור בדקה את התובע וקבעה תחילה נכות זמנית בשיעור 20% בגין תגובת הסתגלות עם חרדה ואלמנטים חלקיים של פוסט טראומה והפרעת אישיות בלתי ספציפית. בתום תקופת הנכות הזמנית, בדקה את התובע פעם נוספת והעמידה את נכותו בשיעור 20% כנכות צמיתה החל מיום 1.4.17 על פי סעיף 34(ב)(3) לתקנות המל"ל. התיעוד הרפואי היחיד שעמד לנגד עיניה כעולה מחוות דעתה, הן דוחות המל"ל ותיעוד עדכני מקופ"ח (מסמך בודד מיום 9.6.16). לשון אחר, לא עמד בפניה התיעוד מבית חולים איכילוב בנוגע לטיפול ומעקב לאחר תאונת העבודה משנת 2012.

ועדת המל"ל לא מיהרה לאמץ את חוות הדע ת של ד"ר מנור ובקשה למנות יועץ נוסף בתחום הפסיכיאטרי על מנת:" שידון בקשר הסיבתי בכל הנסיבות וברקע הבריאותי הנפשי לבין התאונה הנדונה ". (פרוטוקול הוועדה מיום 9.5.17). במצב דברים זה, ניתן ה יה לצפות כי המל"ל יפעל להעתקת מלוא תיקו הרפואי השוטף את התובע בקופ"ח ומוסדות אחרים על מנת להציגו ליועץ הנוסף, ולא היא. עיון בתיק המל"ל מעלה כי הדבר לא נעשה. כל שעשתה הוועדה הוא למנות את ד"ר דניאל גרופר אשר בדומה לקודמתו, ציין כי חומר הגלם שעמד לנגד עיניו בעת עריכת חוות דעתו הוא ממצאי ועדות המל"ל וחוות דעתה של ד"ר מנור , הא ותו לאו . חרף זאת, קשר ד"ר גרופר את תלונותיו של התובע לתאונה הנדונה ולא הזכיר במאומה את עברו הרפואי של התובע. ההסבר לכך הינו פשוט: ד"ר גרופר, בדומה ליועצת שמונה לפניו, לא ידע דבר על עברו הרפואי של התובע. וכך ציין: "לא היה בטיפולים נפשיים בעבר ולא מתואר מצוקה נפשית בתקופה קודמת בחומרה שתצדיק ניכוי אחוזי נכות בגין מצב קודם... כל הנכות קשורה לתאונה הנדונה". אשר על כן, גם ד"ר גרופר העמיד את נכותו הצמיתה של התובע על שיעור 20% בגין אותו סעיף ליקוי אליו התייחסה ד"ר מנור בחוות דעתה. על רקע זה, ביום 25.7.17 סיכמה הוועדה הרפואית של המל"ל את ממצאיה, אימצה את קביעת שני יועציה החיצוניים, והעמידה את נכותו הרפואית הצמיתה והמשוקללת של התובע על 39% (החל מיום 1.4.2017).

דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית בנוגע להבאת ראיות לסתור קביעת נכות על פי דין
סעיף 6ב לחוק הפיצויים קובע:
"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה, ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעלי הדין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

ההלכה הנוהגת בסוגיה זו מקדמת דנא היא כי היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות שעל פי דין, יינתן במשורה ובמקרים מיוחדים וחריגים. (ראו ספרו של ריבלין בעמ' 774). באשר לטעמים המיוחדים אשר בהתקיימם מוצדק להיעתר לבקשה להבאת ראיות לסתור, ראו: בר"ע 634/85 אבו עליון עודה נ' "רותם" - חברה לביטוח בע"מ, (פורסם בנבו: 06.12.85)
"... הכלל הוא, שהקביעה הקודמת מחייבת, אך בית המשפט מוסמך לסטות מכלל זה ולהתיר הבאת ראיות לסתור במקרה חריג, היינו בנסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת. מן הראוי, שהחריגים לכלל יעוצבו בדרך האינדוקציה, תוך בדיקת כל מקרה נתון על-פי נסיבותיו, ולא בדרך של קביעת רשימה סגורה מראש. אולם בקווים כלליים ניתן, לדעתי, להצביע על שני סוגי טעמים:
(א) טעמים משפטיים כגון: אם נראה לבית המשפט, כי ההליך הקודם היה נגוע בפגם מהותי, כגון תרמית, קל וחומר - בטלות מדעיקרא (כגון עקב פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי);
(ב) טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים, כגון: אם חל שינוי מהותי במצבו של התובע או שנתגלתה נכות נוספת לאחר הקביעה הקודמת. נטל ההוכחה של הנסיבות יוצאות הדופן רובץ, כמובן, לפתחו של הטוען לקיומן..." (הדגשה אינה במקור)
בית המשפט העליון קבע בעניין זה: " כידוע, המחוקק הגביל את היכולת "לפתוח" קביעות הנוגעות לנכות במסגרת הליך משפטי, לאחר שנקבעו במסגרת ועדות רפואיות הפועלות על-פי דין. על-כן, ההלכה היא כי בקשה להביא ראיות לסתור תיענה רק במקרים יוצאי דופן בהם יש חשש לעיוות דין הנובע מהתנהלות הוועדה הרפואית; במקרים בהם מתברר כי לא היו בפני הוועדה הרפואית שקבעה את הנכות עובדות רלוונטיות חשובות הנוגעות למצבו של הנפגע; או במקרים בהם חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע לאחר שנקבעה נכותו על-ידי הוועדה הרפואית ...". (ראו רע"א 6023/14 רפעת פקיה נ' יוסי אספיר ( 30.12.2014 ).
סוג המקרים המובהקים בהם ראתה הפסיקה הצדקה להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל, הם כאשר עברו הרפואי של הנבדק שקדם לתאונה או מצב רפואי מאוחר שארע או התפתח לאחריה, הרלוונטי לתחום הפגיעה שעל הפרק והמצביע על פגיעה קודמת או ממצא פוזיטיבי משמעותי, נפקד ונעלם מעיני הועדה הרפואית. בעניין זה נפנה לע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד פ"ד מה (4) 77, שם הצביע בית המשפט העליון על מקרה כאמור, כמקרה בו יש להיעתר לבקשה להבאת ראיות לסתור קביעת מל"ל:
"... מקרה אחר הוא, כשלפני הוועדה הרפואית לא היו עובדות רלוונטיות חשובות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם התאונה, ואשר לו היו לפניה, בוודאי היו מביאות לתוצאה שונה..."

ראה גם רע"א 4482/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' שלמה ברוך ואח', פ"ד מט(5) 198 בעמ' 202, אשר עסק במקרה בו קביעת המל"ל לא עורכת אבחנה בין שני אירועים שונים:
"...בנסיבות האלה, כשדרגת נכות נקבעה על-ידי ועדה רפואית כנובעת מתאונת עבודה (אשר היוותה גם תאונת דרכים), ובפועל ברור שהיא משקפת גם נזק על יסוד גורם אחר שאינו אותה תאונת דרכים שהיוותה גם תאונת עבודה, יש לומר שקביעת הוועדה הרפואית נסתרה ושהיא מצדיקה מינוי מומחה רפואי (ראה והשווה רע"א 5608/90 קורנהיל חברה לביטוח בע"מ נ' מזרחי [2])..."

וראה פסק דינו של כב' השופט זילברטל ברע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' אבי בוטרשווילי מיום 8/4/2013 (פורסם בנבו) בסעיף 19: (להלן: " הלכת סונול")
"... נמצא, כי יש משמעות לעובדה שהחומר הרפואי המתייחס לתאונה השניה לא עמד לנגד עיני רופאי הוועדות הרפואיות של המוסד שדנו בעניינו של המשיב. אין לשלול מראש את האפשרות שלא תהיה לחומר הרפואי האמור כל תרומה לבחינת נכויותיו של המשיב שנגרמו לו בתאונה הראשונה, שכן בעקבות התאונה השניה הוא התלונן, שוב ושוב, על החמרה ממשית במצבו הנפשי ....אוסיף, כי גם לחלק מהנכות הנוירולוגית שנקבעה למשיב (זו שלפי סעיף 29(11) לתוספת) יש זיקה למצב הנפשי. ..מסקנתי היא, אפוא, שיש מקום להתיר למבקשות להביא ראיות לסתור את קביעות הוועדות הרפואיות של המוסד ..." (הדגשה אינה במקור- א.ב.)

ומן הכלל אל הפרט; לאחר שעיינתי בטענות הצדדים במסגרת הבקשה, סבו רתני כי יש לקבל את בקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל בתחום הפסיכיאטרי ולדחות הבקשה בכל הנוגע לתחום האורטופדי : עיון בעברו הרפואי של התובע מעלה כי עוד עובר לתאונה הנדונה, התלונן התובע במשך תקופה ארוכה ורצופה על תסמינים קליניים הקשורים בחלקם, או המשיקים לממצאים שאובח נו אצלו גם בקשר לתאונה הנדונה, ו אף הופנה ל המשך ברור בתחום הנפשי. ודוק, אין המדובר בתלונות ספורדיות בודדות , אשר בעטי ין ספק אם היה מקום להיעתר לבקשה, אלא עסקינן ברצף של תלונות הן בקשר לתאונת הדרכים בשנת 2004 בה נפגע התובע בראשו , ואולם בעיקר בקשר לתאונת העבודה בשנת 2012 בגינה טופל התובע במרכז להפרעות זיכרון וריכוז בבית החולים איכילוב.

כך למשל, מהתיעוד הרפואי מעברו כמות שצורף לבקשה, עולה כי בשנים 2013-2014 נמצא התובע במעקב במרפאת זכרון בבה"ח איכילוב , שם ביקר שלוש פעמים לצורך ברור תלונותיו בקשר לתאונה משנת 2012. כך נרשם בסיכום הביקור על ידי הצוות הרפואי : "מצב רוח ירוד, ירידה בחשק... יש נדודי שינה, יש מחשבות מטרידות לפני השינה. חוזר על התאונה לעיתים קרובות...מדובר במצב של הפרעה קוגניטיבית קלה, רושם שמדובר בהפרעת קשב וריכוז, עם החמרה במצב לאחר ת.ע- יתכן על בסיס תס מונת לאחר זעזוע או הפרעה אפקטיבית /חרדתית". בסיכום הביקור מיום 10.3.14 נרשם: "לאחר זעזוע, לא ניתן לשלול מרכיב רגשי". זאת ועוד, במסגרת המעקב הנ"ל הומלץ לתובע לפנות לטיפל פסיכולוגי תומך להתמודדות עם הפרעה קוגניטיבית קלה, ואף לפנות ליעוץ פסיכיאטרי. אם לא די בכך, במסגרת הטיפול בבית חולים איכילוב, הומלץ לתובע על המשך טיפול בתרופת רמוטיב , אותה אף נטל התובע תקופה מסויימת (והפסיק על דעת עצמו "לא סיבה ברורה"), כאשר מדובר בתרופה פסיכיאטרית המיועדת, בין היתר, לסובלים מדיכאון, חרדה, חוסר שקט והפרעות ומצבי רוח משתנים.

אלא מאי? עיון מדוקדק בתיק המל"ל המלא, מוביל למסקנה כי עברו הרפואי של התובע בכל הקשור לתלונות אלו, נעלם מעיני הועדות הרפואיות של המל"ל ונפקד מהרישומים של הועדות. עיון בפרוטוקולים של ועדות המל"ל מעלה כי אין בהם כל אז כור לגבי עבר רפואי קודם בכלל, ו בקשר לשתי התאונות מעברו בפרט. אין זאת אלא כי תיקו הרפואי של התובע כלל לא היה מונח לפניהן.

איני מקבלת את הסברו של התובע , לפיו לא מצא לנכון להפנות את מומחי המל"ל אוד ות עברו הרפואי בקשר לתאונות דנן, בשל העובדה כי לא נכח בוועדות פסיכיאטר, ובטענה כי תלונותיו הקודמות אינן רלוונטיות ל תחום מומחיותם של רופאי הוועדה. ראשית, לא יכולה להיות מחלוקת בדבר חובתו של נבדק העומד בפני הוועדה, למסור את מלוא המידע הנוגע למצבו הרפואי כהוויית ו, כאשר פענוח ושיוך הממצאים לתחומים הרפואיים השונים, מסורים לוועדה הרפואית בלבד. שנית, התובע לא מצא לנכון לשטוח אף לפני היועצים החיצוניים בתחום הפסיכיאט רי את עברו הרפואי הקודם, ועל פי התרשמות בלתי אמצעית מהחומרים שהוצגו לפני, דומה כי לפחות חלקו עשוי להיות קשור לתחום הנפשי (ראה פירוט בסעיף 20 לעיל).

בעניין זה יפים דבריו של כב' השופט זילברטל בעניין הלכת סונול הנ"ל, בסעיף 7 לפסק הדין:
"... יש להוסיף את העובדה שהמשיב לא הפנה את הוועדות הרפואיות לדבר קיומה של התאונה השניה. בתשובת המשיב לבקשה להביא ראיות לסתור ולבקשת רשות הערעור נאמר בעניין זה, כי בכוחן של הוועדות היה לאסוף את כל החומר הרפואי ולאתר בעצמן את המסמכים הנוגעים למצבו שלאחר התאונה השניה. ואולם, כאשר הנפגע אינו פורש ביוזמתו את כל החומר הרפואי שיכול להיות רלבנטי בפני הגוף האמור לקבוע את נכותו, יכול מחדל זה לחזק את המסקנה שלפיה לאותו חומר יש משקל פוטנציאלי בכל הנוגע לקביעת הנכות....אין די באמירה לפיה בידי הוועדות הייתה האפשרות לאסוף חומר בעצמן. חובת תום הלב המוטלת על מי שמבקש להסתמך בתביעתו על נכויות שנקבעו לו על-פי דין, מחייבת אותו לגלות מיוזמתו לרשות המוסמכת מידע העשוי להיות רלבנטי להחלטה בעניינו. (ההדגשה אינה במקור).

די בנימוקים שמניתי כדי להביאני למסקנה , כי יש למנות מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי על מנת שיבדוק את התובע ויגיש מסקנותיו, תוך התייחסות ואבחנה ביחס לעבר רפואי קודם של התובע, אשר, על פניו עולה כי לא הובא לידיעת ועדות המל"ל בזמן אמת, ואף לא ל ידיעת היועצים בתחום הפסיכיאטרי שמונו מטעמו.

באשר לתחום האורטופדי מסקנתי שונה, ובעניינו, מצאתי לנכון לדחות הבקשה. כאמור, הנתבעת סומכת בקשתה על ממצאי ועדות המל"ל שמצאו כי לתובע אין דלדול שרירים בכתף שמאל וטוענת כי אלו אינם מתיישבים עם הגבלה בתנועות הכתף שנמצאה אצל התובע , המחייבת קיומו של דלדול שרירים. טענה זו של הנתבעת הנה טענה רפואית גרידא המנסה להתווכח עם מסקנותיה של ועדות המל"ל. להווי ידוע כי היעדר הסכמה לשיעור הנכות שקבעה ועדת המל"ל לתובע, הנשענת כל כולה על טענה שבמומחיות רפואית, כשלעצמה אינה עילה המצדיקה להביא ראיות לסתור, ומשכך הבקשה להבאת ראיות לסתור בתחום האורטופדי נדחית.

סוף דבר
לאור כל המקובץ לעיל, באתי למסקנה כי עברו הרפואי של התובע בתחום הנפשי/קוגנטיבי נפקד מעיני הוועדות הרפואיות ומעיני היועצים החיצוניים שמונו מטעמן , והינו משמעותי במידה מספקת על מנת לקבוע כי היה על המל" ל לאתרו לעיין בו ולערוך השוואה ואבחנה בינו לבין התאונה הנדונה. משכך, יש מקום להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל באמצעות מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי מטעם בית המשפט.

באשר לתחום האורטופדי, בהיעדר עבר רפואי כלשהו בקשר לפגיעה הנדונה (עצם בריח וכתף שמאל) כאשר כל טענת הנתבעת נסמ כת על וויכוח רפואי או אי הסכמה עם קביעת רופאי הועדות הרפואיות מטעם המל"ל- יש לדחות הבקשה להבאת ראיות לסתור.

כתב מינוי למומחה הנפשי ייצא בנפרד. למותר לציין כי אין להמציא למומחה שימונה את מסמכי המל"ל ואף לא את החלטתי זו.

אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ב' תשרי תש"פ, 01 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.