הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 49504-09-16

לפני כבוד השופט אבי שליו

התובע:
דב צימבליסטה

נגד

הנתבעת:
מלון רוטשילד בע"מ

החלטה

הנתבעת עתרה לבטל את החלטתי מיום 24.4.18 לפיה ניתנה לתובע אפשרות להציג כתב שיפוי בתגובה לטענת היעדר היריבות נוכח רכישת הפסלים ע"י חב' סביון תעשיות (1987) בע"מ (להלן: "החברה").
כמו כן, עתרה הנתבעת למחוק את סיכומי התשובה של התובע ואת נספח 1 להם. מדובר במסמך בו מבהיר התובע כי רכש את הפסלים באמצעות החברה שנמצאת בבעלותו הבלעדית.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי יש לדחות את העתירה בהתייחס לביטול ההחלטה מיום 24.4.18.
בין הצדדים גובש הסדר דיוני לפסיקה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לפיצוי בסכום שלא יעלה על 60,000 ש"ח. על פי ההסדר נקבע שהתובע ימציא לב"כ הנתבעת את חשבונית המס שהוצאה בגין התשלום לאבר גרין (בעלת הפסלים הקודמת), והתובע עשה כן. אז נסתבר כי חשבונית המס הוצאה ע"י החברה.
משכך, בסיכומי הנתבעת, נטען לחוסר יריבות מאחר והפסלים אינם בבעלות התובע. התובע התייחס לכך בסיכומי התשובה וטען כי עצם הטענה בדבר היעדר היריבות היא הרחבת חזית ואף טענה מופרכת מאחר ואין בעובדה כי התובע מימן את רכישת הפסלים באמצעות חברה שבבעלותו כדי לשנות מהעובדה שהוא בעל זכויות היוצרים והזכויות המוסריות בפסלים מכח חוק הירושה (שכן הוא היורש היחיד של היוצרת).
בהחלטתי מיום 24.4.18 נשוא הבקשה אפשרתי לתובע להציג כתב שיפוי שלפיו הוא מתחייב לשפות את הנתבעת בכל סכום שיפסק נגדה ככל שתתבע ע"י החברה בגין השימוש בפסלים.
התובע נענה לכך ומכאן הבקשה .
יוזכר כי בין הצדדים גובש בעבר הסכם גישור שקיבל ביום 6.4.17 תוקף של פסק דין חלקי, ולפיו הוחזרו הפסלים לחזקת התובע, שנדרש אף להציג כתב שיפוי לכל סכום שתחויב הנתבעת ככל שצד שלישי יטען לזכויות או בעלות בפסלים הסותרת את הצהרת התובע לבעלות בהם.
משכך, אין חדש בהצהרת התובע הנוכחית אודות שיפוי הנתבעת בגין כל נזק שעלול להגרם לה ככל שימצא בעתיד שצד ג' הוא הבעלים החוקי של הפסלים והזכויות.
אשר לטענת הנתבעת כי מתן אפשרות לתובע לתת כתב שיפוי מעקרת מהשורש את טענת הנתבעת להיעדר יריבות כפי שהועלתה כטענה 1 לכתב הגנתה, הרי שלא מצאתי שנפגעת זכות מהותית של הנתבעת בנדון. ראשית, הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי התובע לא הציג אסמכתא לבעלותו בפסלים. לפיכך, הוצגה אסמכתא. שנית וכאמור, גם הנתבעת שוכנעה בהסדר הגישור כי יש בכתב שיפוי כדי לרפא כל חשש בנושא. שלישית, התובע הציג במסגרת ראיותיו התייחסות מפורטת בנוגע לזכויותיו בפסלים, הן מכח צו הירושה בהיותו היורש הבלעדי של היוצרת (נספח ג' לתצהירי התובע) והן לרכישת הפסלים ע"י משפחת התובע (לרבות אישור חב' אוורגרין ותצהיר מטעם מנהלה). משכך, ניתן היה לרפא כל חשש מהותי בנושא באמצעות כתב שיפוי.
בנוסף ומבלי להכריע במחלוקת שבין הצדדים אודות הבעלות בזכויות על הפסלים, אילו היה התובע מבקש לתקן את כתב התביעה ולצרף את החברה כתובעת נוספת או חלופית, הרי שנחזה שלא היה מנוס מלהיעתר לבקשה. נכון הוא שיכול שהדבר כרוך היה בחיוב בהוצאות, אך לגופו של ענין, היה מקום לאפשר את הבירור בנושא ע"מ לרפא את חשש הנתבעת שהיא עלולה להתבע פעמיים . התוצאה של כתב השיפוי היא, איפוא, אותה תוצאה מהותית.
במישור הנורמטיבי מדובר בתיקון שנעשה בהתאם לסמכות הקבועה בתקנה 524 המאפשרת ל בית המשפט לתקן בכל עת כל פגם או טעות בהליך, כדי לברר את השאלות השנויות במחלוקת. לא מצאתי שיש הצדקה לביטול ההחלטה העניינית.
אשר לנספח 1 ולחריגה בסיכומי התשובה, אכן דעתי לא נוחה מצירוף ראיה לסיכומי התשובה והפסיקה בנושא ברורה ומחמירה, אולם הנתבעת עצמה צרפה לסיכומיה את חשבונית הרכישה שהתקבלה אצלה בהתאם להסדר הדיוני ואף את אישור רואה החשבון של החברה לפיה התובע הוא בעל כל מניותיה. משכך, ניתן להבין את רצונו של התובע להתייחס לנושא באמצעות נספח 1, אולם ראוי היה שהיה עותר לרשות לכך מראש. יוער שממילא ניתן להתעלם מהמסמך שצורף לסיכומי התשובה ובסופו של דבר אין בו צורך ממשי. על כן, אתעלם מהנספח האמור.
אשר לעתירה למחיקת סיכומי התשובה שחרגו מההיקף שהותר (3 עמודים במקום 2), הרי שהופניתי לכך שהנתבעת עצמה חרגה מההיקף שהותר לה (הגישה 6 עמודים ועמ' נלווה), אך מצאתי שניתן לכפר על היתרון הדיוני בכך שאאפשר לנתבעת להגיש סיכומי תשובה כבקשתה החלופית , וזאת למרות שיש בבקשה עצמה ובתגובות התייחסות עניינית לנושא.
משכך וע"מ שלא לקפח את הנתבעת מפני ההתארכות בסיכומי התשובה, אתיר לה להגיש בתוך 3 ימים סיכומי תשובה קצרים בהיקף של 2 עמודים, ופסק הדין ישלח לצדדים לאחר מכן.

ניתנה היום, כ"ח אייר תשע"ח, 13 מאי 2018, בהעדר הצדדים.