הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 49251-06-16

לפני כב' השופט אילן דפדי, סגן נשיא

ת"א 49251-06-16

תובעת

הרטוב לוי בע"מ
ע"י עו"ד דב פישלר

נגד

נתבעים

1.מאיר תורג'מן
2.תמר תורג'מן
ע"י עו"ד סער רשף

ת"א 47536-04-16

תובעים

1.מאיר תורג'מן
2.תמר תורג'מן
ע"י עו"ד סער רשף

נגד

נתבעים

1.הרטוב לוי בע"מ
ע"י עו"ד דב פישלר

2. קיבוץ זיקים אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (התביעה נדחתה)

פסק דין

בתמצית ייאמר כי הולדתם של שני התיקים שלפניי הוא בטענתם של בני הזוג מאיר ותמר תורג'מן (להלן: "התובעים" או "תורג'מן"), אשר התקשרו בחוזה בנייה עם החברה הרטוב לוי בע"מ (להלן: "החברה" או "הרטוב") לבנות את ביתם בשטח ההרחבה של קיבוץ זיקים, כי החברה הטעתה והציגה להם מצגים כוזבים עובר להתקשרותם עמה. בגין כך הגישו תורג'מן תביעה לבית המשפט השלום בבאר שבע נגד החברה ונגד קיבוץ זיקים לביטול הסכם הבנייה, להשבת כספים ששילמו ולפיצוי כספי (ת"א 47536-04-16). מנגד, הגישה הרטוב נגד בני הזוג תורג'מן תביעה לבית משפט השלום בתל אביב לאכיפת ההסכם ולפיצוי כספי בגין הפרתו (ת"א 49251-06-16).

ת"א 47536-04-16 תורג'מן נ' הרטוב -"תביעת תורג'מן"

על פי כתב התביעה, התובעים ביקשו לבנות בית על קרקע בשטח ההרחבה של קיבוץ זיקים. הם הופנו על ידי מזכירות הקיבוץ אל הרטוב אשר זכתה במכרז לבניית הבתים בשטח ההרחבה . בפגישה שקיימו התובעים עם מנהל החברה מר יעקב לוי , הסביר להם זה כי הוא עובד תחת פיקוח ממשלתי וכי על מנת שיוכלו לקבל הקצאה למגרש, עליהם להתקשר עמו ורק עמו בהסכמי בנייה ופיתוח. מר לוי הציג בפני התובעים את סוגי הבתים אותם ניתן לבנות בבנייה מרוכזת, את עלויות הפיתוח והשדרוגים אותם ניתן לקבל ו מסמכים אשר נחזו להיות ערוכים בהתאם להוראות רשות מקרקעי ישראל (להלן:"רמ"י"). התובעים בחרו דגם מרשימת הד גמים שהוצגו בפניהם וחתמו ביום 26.4.2015 על הסכמי פיתוח ובנייה מול החברה. לאחר החתימה שילמו התובעים לידי החברה סך של 100,000 ₪ בגין הסכם הפיתוח וסך של 200,000 ₪ בגין הסכם הבנייה. כן מסרו לה שיק דחוי על סך של 116,860 ₪ בגין הסכם הפיתוח.

לאחר החתימה התברר לתובעים כי הקיבוץ התחייב כלפי רמ"י להציג בפני משתכנים מומלצים כי קיימת אפשרות לבנייה עצמית ובנייה מרוכזת וכי אלה יכולים לצורך בניית ביתם, להתקשר עם בעלי מקצוע כרצונם . התובעים, שבדקו ע ניין זה עם משתכנים אחרים, גילו ש הקיבוץ קיבל מאת החברה עשרות אלפי שקלים בגין כל משפחה אשר תבנה באמצעות ה, כך שהיה לו אינטרס להציג בפניהם מצג לפיו מדובר באופציה היחידה. זאת, בניגוד להתחייבותו כלפי רמ"י.

התובע פנה אל רמ"י וביקש כי זו תבהיר האם הייתה להם אפשרות לבנייה עצמית. התשובה שקיבל הייתה כי 50% מהמגרשים מיועדים לבנייה מרוכז ת וכי כשנה לפני כ ן התריעו נציגי רמ "י בפני הקיבוץ כי אסור לכפות על משתכנים מומלצים להתקשר בהסכמי בנייה מרוכזת, שעה שקיימים מגרשים לבנ ייה עצמית. לתובעים גם התברר כי החברה מכרה את שירותי הבנייה במחיר גבוה במאות אלפי ₪ מהמותר על פי הנחיות השמאי הממשלתי. עוד התברר, כי החברה לא קיזזה מעלויות הפיתוח סכום שסובסד על ידי משרד השיכון. עקב כך, הודיעו התובעים לחברה על ביטול הסכם הבני יה בשל הטעייה ו ביטלו את השיק הדחוי שמסרו לחברה.

בתגובה להודעתם, טענה החברה כי המגרש שהוקצה לתובעים אינו מיועד לבנייה עצמית וכי במועד החתימה על הסכם הבנייה , לא נותרו מגרש ים לבנייה עצמית. החברה גם טענה כי הסכם הפיתוח לא בוטל ולכן על התובעים לשלם לידי ה את סכום השיק שבוטל. התובעים טענו בתגובה כי יש להעביר מתוך הסכום ששולם עבור הסכם הבניה שבוטל סך של 116,860 ₪ לטובת הסכם הפיתו ח ולהשיב להם את היתרה. לאחר שהחברה השיבה כי אינה מסכימה לבטל את ההסכם ו הודיעה כי בכוונתה להגיש את השיק לביצוע תוך שהיא דורשת פיצוי בגין הפרת הסכם הבנייה, הגישו התובעים לבית משפט השלום בבאר שבע תביעה נגדה ונגד הקיבוץ.

בתביעתם עתרו התובעים לביטול הסכם הבנייה עם החברה וביקשו כי מתוך סך של 200,000 ₪ ששולם על חשבון הסכם הבנייה יועבר סך של 116,860 ₪ לטובת הסכם הפית וח, כי היתרה תושב להם וכי השיק על סך של 116,860 שבוטל, יוחזר לה ם. כן ביקשו כי החברה תעביר לידיהם את הסכום שסובסד במסגרת הסכם הפיתוח שעמד על סך של 96,000 ₪ ותשלם לה פיצוי מוסכם בסך של 25,000 דולר. סכום התביעה הכולל הועמד על סך של 190,000 ₪.

בכתב ההגנה שהגישה הרטוב דחתה זו את טענות הת ובעים בגין מצגי שווא. לטענתה, התובעים לא הוטעו על ידי מי מהנתבעים ואלה לא פעלו בניגוד להנחיות רמ"י או ביצעו פעולות לא כשרות. לטענת החברה, לתובעים לא קיימת עילה לביטול ההסכם ו בפעולתם בקרב משתכנים נוספים, הם גורמים נזק לה ולפרויקט.

היא הסבירה כי בתחילת שנות ה-2000 חתם הקיבוץ עם חברת אבו דוגוש (1984) בע"מ על הסכם לפיו הייתה אמורה זו לבצע את עבודות הפיתוח בשטח ההרחבה. אבו דוגוש לא עמדה בהתחייבויותיה וההסכם עמה בוטל. עקב כך, חתם הקיבוץ עם החברה ביום 15.1.2009 על הסכם לפיו נכנסה לנעלי חברת אבו דוגוש והתחייבה לסיים את ביצוע עבודות הפיתוח.

עוד הסבירה , כי המגרשים בשטח ההרחבה מוקצים למשתכנים ללא תשלום בהיות הקיבוץ י ישוב בקו העימות הקרוב לגבול רצועת עזה וכי אלה נדרשים לשלם עבור עבודות הפיתוח סכום שנקבע על ידי רמ"י. תמורת התחייבויותיה של החברה כלפי הקיבוץ, התחייב האחרון כי ה יא תשמש כקבלן אשר יבנה את הבתים למשתכנים להם יוקצו מגרשים לבנייה מרוכזת. המגרשים בשטח ההרחבה חולקו לשני סוגים: האחד- מגרשים לבנייה עצמית עליהם זכאי המשתכן לבנות בית בבנייה עצמית באמצעות קבלן שיבחר והשני- מגרשים לבנייה מרוכזת הנבנים על ידי חברה קבלנית שאושרה על ידי הקיבוץ, כאשר בגין הבני יה זכאית החברה לגבות סכום עבור בנייה סטנדרטית שאושר על ידי רמ"י.

התובעים, להם ה וקצה מגרש לבנייה מרוכזת, מיהרו להגיש את תביעתם . זאת, על אף שהובהר להם שהמגרש שהוקצה להם יועד לבנייה מרוכזת. במכתב שנשלח לאחר הגשת התביעה על ידי גב ' אמיר מרמ"י נכתב כי מ בדיקה שנערכה עם רכז הקיבוץ, לא נותרו מגרשים פנויים לבנייה עצמית בעת ההתקשרות עם התובעים. למרות זאת, התובעים עמדו על תביעתם. הרטוב הסביר ה כי אכן הוסבר לתובעים כי את הבנייה על המגרשים המיועדים לבנייה מרוכזת יש לבצע אך ורק באמצעותה, כי בחירתה אושרה על ידי רמ"י והתמורה שנקבעה בגין הבנייה היא בהתאם לקביעת רמ"י וכפי שהוסכם בין הצדדים.

אשר לטענה כי יש להשיב לתובעים את סכום הסבסוד בסך של 96,000 ₪ , הסבירה החב רה כי סכום הסבסוד אינו מגיע אליה וכי התובעים אמורים לקבל סכום זה ישירות ממשרד השיכון או המועצה האזורית. עוד טענה כי ביטול השיק שניתן על יד י התובעים מהווה הפרה של ההסכם ולפיכך זה הוגש לביצוע ב לשכת ההוצאה לפועל.

ת"א 49251-06-16 הרטוב לוי בע"מ נ' תורג'מן - "תביעת הרטוב"

החברה הגישה נגד תורג'מן תביעה בבית מש פט השלום בתל אביב וביקשה לאכוף את הסכם הבנייה עם תורג'מן. בתביעתה, טענה כי בני הזוג תורג'מן ביטלו ללא כל התראה מוקדמת את ההסכמים עמה שלא כדין. מטרתם של תורג'מן הייתה לבנות את ביתם בעצמם בניגוד להסכם מתוך מחשבה שיוכלו להוזיל עלויות. עקב ההפרה, יש לחייבם בתשלום פיצוי מוסכם בסך 25,000 דולר ובתשלום סכומים נוספים המגיעים לה על פי ההסכם. בנוסף תבעה החברה פיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם הפיתוח בסך של 28,000 ₪ וביקשה לחייב את תורג'מן בתשלום תמורת השיק שבוטל בסך של 116.860 ₪.

לטענת ה, ככל שייקבע שאין לאכוף את ההסכמים, הרי שעל תורג'מן לשלם לה ם בנוסף לפיצוי הקבוע, פיצוי בגין אובדן הרווח בגובה 35,552 ₪ (18% מסכום ההסכם בניכוי סך של 200,000 ₪ ששולם) צמוד למ דד תשומות הבנייה מיום 26.4.2015, הוצאות תקורה בסך של 65,230 ₪ והוצאות נוספות.

עוד טענו, כי מאחר שהמגרש שהוקצה יועד לבני יה מרוכזת, הרי שאם ייקבע כי לא ניתן לאכוף את הסכם הבני יה, יש לבטל גם את הקצאת המגרש, כך שזה יחזור לרמ"י על מנת שיוקצה למשתכנים אחרים המבקשים לבנות את ביתם בבני יה מרוכזת באמצעות החברה.

החברה חזרה והבהירה כי בעת שתורג'מן פנו לקיבוץ, כל המגרשים לבני יה עצמית כבר שווקו. היא הבהירה כי לה אין עניין במיהות המשתכן לו מוקצה המגרש. עניינה כי הבתים המיועדים לבנייה מרוכזת ייבנו על ידה וכי כל המשתכנים ישלמו את הוצאות הפיתוח. תורג'מן שילמו 100,000 ₪ עבור עבודות פיתוח ומסרו שיק דחוי על סך של 116,860 ₪ לתאריך 26.1.2016. בקשתם לדחיית מועד פירעון השיק בשל מחסור בכסף נענתה לפנים משורת הדין , אלא שאז התברר כי בקשתם הייתה בחוסר תום לב, שכן בפרק הזמן שלאחר מכן הם הודיעו על ביטול ההסכם ובמקביל נתנו הוראה לבנק שלא לכבד את השיק.

בכתב ההגנה, טענו תורג'מן כי התביעה הוגשה כמשקל נגד לתביעתם. הם הזכיר ו משתכנים נוספים ש פעלו לביטול ההסכמים שכרתו עם החברה. הם חזרו למעשה על טענות דומות שפ ורטו בכתב תביעתם וטענו כי החברה היא שהפרה את הסכם הבנייה, הטעתה אותם, פעלה בחוסר תום לב ובניגוד להוראות הדין וגרמה להם לנזקים. לכן, היא זו שצריכה לפצותם ודין התביעה להידחות.

כללי

במסגרת ההליכים שנוהלו בבית משפט השלום בבאר שבע, התביעה נגד הקיבוץ נדחתה בהסכמה וללא צו להוצאות.

ביום 10.1.2017 הורה בית המשפט העליון על העברת הדיון בתביעת התובעים שהוגשה בבית משפט השלום בבאר שבע לבית משפט השלום בתל אביב ועל איחודו עם התיק שלפניי.

ביום 9.2.2017 ניתן על ידי, לבקשת הרטוב, צו מניעה לפיו נאסר על בני הזוג תורג'מן לבנות על המגרש בשטח ההרחבה באמצעות קבלן אחר שאינו הרטוב. זאת , לאחר שאלה התקשרו עם קבלן אחר לביצוע העבודות ואף החלו בביצוען באמצעותו. בקשת רשות ערעור שהגישו תורג'מן לבית המשפט המחוזי בתל אביב נדחתה.

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. מטעם החברה הוגש תצהיר מנהלה מר יעקב לוי ומטעם תורג'מן הוגש תצהיר של מר מאיר תורג'מן. בעקבות החלטת בית המשפט העליון, הוריתי לבני הזוג תורג'מן להתייחס במסגרת תצהיריהם גם לטענות שהעלו בכתב התביעה שהגישו ואפשרתי לחברה להגיש תצהירי תשובה.

ביום 3.6.2018, ימים ספורים לפני המועד שנקבע לשמיעת הוכחות, הגישה החברה באיחור רב תצהירי תשובה אליהם צורף תמליל הקלטה בה השתתף מר תורג'מן. לתצהירים צורפה בקשה שמכותרתה עלה כי אלה מוגש ים בהסכמת תורג'מן. בדיון הביעו תורג'מן את התנגדותם להגשת התצהירים באיחור והתברר כי אכן ניתנה בעבר הסכמתם אלא שזו ניתנה זמן רב קודם לכן. בהחלטה מנומקת שניתנה במעמד הדיון, התקבלו התצהירים תוך מתן אפשרות לתורג 'מן להגיש ראיות נוספות מטעמם ותוך חיוב החברה בהוצאות. ואכן, מר תורג'מן הגיש תצהיר תשובה בו העלה טענות שונות נגד אופן ביצוע ההקלטה והדברים שנכללו בה. לבקשת החברה , אפשרתי במוע ד מאוחר יותר לצרף ראיות מפריכות. אלה כללו תצהיר נוסף של מר לוי, תצהיר של סמנכ"ל החברה, מר עזרא פולק, שהיה נוכח בשיחה שהוקלטה ושל מומחה לתמלול. בדיון ההוכחות נחקרו בחקירה נגדית מר תורג'מן, מר עזרא פולק ומר יעקב לוי.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את העדויות ו עיינתי בסיכומי הצדדים, החלטתי לדחות את תביעתם של בני הזוג תורג'מן בעיקרה לאחר שנחה דעתי כי לא הייתה הטעייה כנטען וכי הסכם הבנייה בוטל על ידם שלא כדין. כן החלטתי לקבל את תביעת הרטוב בעיקרה ולקבוע כי היא זכאית לאכיפת ההסכם עם תורג 'מן לאור התנהלותם ולאור הוראות ההסכם המאפשר זאת, והכל כפי שיפורט להלן.

תביעת תורג'מן

ההתקשרות בין הרטוב לקיבוץ הייתה כשרה ולא נרקמה מזימה ביניהם

הרטוב נבחרה על ידי הקיבוץ לבצע את עבודות הפיתוח ולשמש כקבלן לצורך הבנייה בשטח שיועד לבנייה מרוכזת. בכתב התביעה שהוגש נגד הקיבוץ, טענו תורג'מן כי הקיבוץ הציג בפניהם מצגים לא נכונים ומטעים. עוד טענו כי הקיבוץ פעל בניגוד להנחיות רמ"י והצהיר הצהרות כוזבות כלפי רמ"י בקשר עם תהליך הקצאת הקרקעות והדרישות שנדרשו מהמשתכנים. בנוסף, טענו כי הקיבוץ קיבל מהרטוב עשרות אלפי שקלים בגין כל משפחה שבונה באמצעות ה, מה שמסביר את האינטרס שלו בהפניית המשתכנים אל ה רטוב. בכתב ההגנה הכחיש הקיבוץ את הטענות שהועלו נגדו . ל דבריו, לא הציג מצגי שווא, לא הטעה, לא ביצע פעולות בלתי כשרות ולא פעל בניגוד לה נחיות רמ"י.

כאמור, בהסכמת תורג'מן והקיבוץ, התביעה נגד הקיבוץ נדחתה ללא צו להוצאות. לפיכך, אין עוד צורך לברר במסגרת הדיון את הטענות שהועלו נגד הקיבוץ ואין מקום לקבל טענות אלה. משמעות האמור היא שלצורך הדיון, ההנחה היא שהתקשרות הקיבוץ עם הרטוב הייתה כשרה וכך גם ה מצגים שהוצגו על ידי הקיבוץ כלפי התובעים. הנחה זו מתחזקת במיוחד לאור טענת הרטוב כי התקשרותה עם הקיבוץ הייתה לאחר שנכנסה בנעליה של החברה אבו דוגוש לה היה קודם לכן הסכם עם הקיבוץ ולאחר שזו לא עמדה בהתחייבויותיה.

מעבר לנדרש, אציין כי תו רג'מן לא הוכיחו קיומה של מזימה שנרקמה כביכול בין הרטוב לקיבוץ . הרטוב הסבירה כי הסכומים ששילמה לקיבוץ הינם עבור שירותים שהיא מקבלת מהקיבוץ בהתאם להסכם ביניהם. היא אף הפנתה להוואות ההסכם (ראו סעיף 7 לתצהיר התשובה של מנהל הרטוב).

הרטוב לא הטעתה, לא הציגה מצגי שווא ולא התעשרה שלא כדין

זאת ועוד, שוכנעתי מהעדויות ו מחומר הראיות כי לא היה מקום לטענות תורג'מן נגד הרטוב בדבר הטעייה, מרמה והתעשרות שלא כדין ואלה באו לעולם אך ורק על מנת לנסות ולהשתחרר מהסכם הבנייה עליו חתמו.

בשיחה שקיים מר תורג'מן עם מנהלה של הרטוב מר יעקב (קובי) לוי אשר הוקלטה בהסכמתו ובידיעתו ובה נוכח עובד בכיר בהרטוב, הודה מר תורג'מן כי כל הטענות שהועלו על ידי התובעים בדבר מרמה והטעייה נגד הרטוב היו לא נכונות. להלן הדברים מתמליל השיחה:

"קובי: כלומר, ומה היתה הסיבה, מה דיברתם על הסיבות לביטול? למה? מה פתאום אתם רוצים לבטל?
מאיר: הא, בעיקר בגלל המחיר הגבוה, בעיקר בגלל הא, הכסף .
קובי: כמה חשבתם שאתם יכולים לחסוך?
מאיר : לפחות חצי מיליון 700, " (עמוד 1 שורות 5-10).

"מאיר: אז אני רוצה לומר לך יותר את האמת, אנחנו חיכינו שהקרקע תהיה על שמינו, תהיה על שמינו כדי לבטל. זאת אומרת הרעיון התבשל בימים שלפני קבלת הקרקע על שמינו" (עמוד 5 שורות 4-5)

"קובי: מה אמר סער רשף (ב"כ תורג'מן – הערת הח"מ) על נושא החיסכון בכסף אצלך או אצלו, מה הוא אמר?
מאיר: הא, אני רוצה לנסח את זה בצורה מדוייק, שאתם, אתם, קודם כל תקבלו את הכסף חזרה ואתם הא, תבנו בהרבה הרבה פחות ואין לך מה, אין לכם מה לבנות איתו ואני מוציא אותכם מזה ו- , וששאלתי אותו כמה כל הת הליך יקח הוא אמר 8 חודשים, אני כבר מחכה שנתיים (עמוד 7 שורות 3-6).

קובי: הנימוקים לביטול. למה הוא משתמש בנימוק של אתה חוסך חצי מיליון שקל ?
מאיר: יפה. הוא אמר שאנחנו לא הולכים להשתמש בזה כי ד"ר ג'פרי השתמש בזה והפסיד בזה, בנימוק הזה. זה שלא ידעת ש-, כאילו זה שאתה עכשיו אומר שקובי בונה ביוקר זה בעיה שלך, היית צריך הא, אנחנו צריכים לחפש נימוק אחר לא כספי...(עמוד 7 שורות 10-13)

קובי: למרות שאתה הסברת לו שהנימוק שלך האמיתי הוא כספי?
מאיר: כן, אמרתי לו גם, .... תשמע, אני באתי אמרתי לו תקשיב הוא, הוא לוקח לי הרבה כסף, אז הוא אומר לי אין בעיה אנחנו לא הולכים על הדרך הזאת, אנחנו הולכים על דרך אחרת, על דרך שהיא לא קשורה לכסף. זה כסף, אתה ילד גדול, זה שחתמת איתה היית צריך לקרוא לפני כן את החוזה. זה ידעת על מה אתה חותם
קובי: אז לכן הוא הלך על הקו של ההטעיה ורמיה וכל הסיפורים האלה?
מאיר: אז הוא, כן. הוא אומר לי על הא, על הא הטעיה ורמיה זה לא קשור לכסף ועל זה אנחנו הולכים לבטל, בגלל זה אנחנו הולכים לבטל, להוציא אותו רמאי ושקרן" (עמ' 7 שורות 17-24).

מהאמור לעיל עולה תמונה לפיה תורג'מן סברו כי בנייה באמצעות קבלן בני יה מטעמם ולא בבנייה מרוכזת תחסוך להם בעלויות ולכן חפצו להשתחרר מהסכם הבנייה אותו כרתו עם הרטוב. לפיכך, ה חליטו בהתייעצות עם עורך הדין לטעון כי הרטוב הטעתה ורימתה אותם. יתר ה מכך , הם אף תכננו שהטענה תועלה על ידם רק לאחר שהקרקע תוקצה להם ותירשם על שמם. די בדברים אלה שנאמרו על ידי מר תורג'מן, כפי שתמליל השיחה מלמד, כדי להוביל לדחיית התביעה שהגישו.

בתצהיר שהגיש בתגובה לתמליל, טען מר תורג'מן כי מדובר בהקלטה חלקית ממנה הושמטו חלקים ניכרים, כי מנהלה של הרטוב הנחה אותו כי צד לענות לשאלות אשר יפנה אליו וביקש ממנו להדגיש משפטים מסוימים. בנוסף, טען כי בשל המצב הנפשי והכלכל י הקשה אליו נקלע בעקבות ההליכים, הסכים להצעתו של מנהל הרטוב כי החברה תבנה את ביתו ובתמורה לכך יאפשר למר לוי להקליט אותו אומר דברים ש יסייעו לו בהליכים נגד משתכנים אחרים. לדבריו, מר לוי מסר לו רשימת שאלות ותשובות והוא ביים את השיחה. הוא אמר כי לא היה מסכים להקלטת השיחה אם היה יודע כי לא יגיע להסדר עם הרטוב והשיחה תשמש כראיה בהליכים כאן. הוא העיד כי עצם ההקלטה היא מעשה מרמה של הרטוב. אני דוחה טענות אלה של מר תורג'מן לאחר ש שוכנעתי כי דבריו אלה אינם אמת.

לתמליל השיחה צורפה חוות דעת מומחה של מר דניאל הרפז, אשר העיד כי ההקלטה נבדקה על ידו ונמצאה רציפה ואמינה מתחילתה ועד סופה. לדבריו, התמלול משקף ככל שנ יתן נאמנה את ההקלטה. המומחה לא זומן לחקירה נגדית וחוות דעתו לא נסתרה.

בנוסף, בשיחה המוקלטת השתתף מר עזרא פולק המשמש כסמנכ"ל בחברת הרטוב. זה העיד על האופן בו התקיימה השיחה, אשר נעשתה ב הסכמה מלאה של הנתבע. לדבריו, לא הייתה רשימת ש אלות ותשובות שהוגשה למר תורג'מן מראש. השיחה קלחה ולא הייתה כל הכוונה מצד מר לוי מנכ"ל הרטוב . הוא העיד כי השתתף בפגישה מתחילתה וכי במהלכה לא ניתנה הבטחה כלשהי למר תורג'מן לפיה ל א ייעשה שימוש בהקלטה או שביתו ייבנה בתמורה לתנאים כלשהם. לטענתו, בשיחה לא נאמר למר תורג'מן להדגיש דברים מסוימים ואף אחד לא אמר לו לומר דברי שקר. גם הוא אישר שההקלטה והתמליל משקפים בדיוק את מה שנאמר בפגישה (ראו סעיפים 4-5 לתצהירו וחקירתו הנגדית בעמוד 50). עדותו של מר פולק הייתה נאמנה עלי ואני מקבלה.

גם מר לוי סתר בעדותו את טענות מר תורג'מן. לדבריו, מר תורג'מן פנה אליו מיוזמתו וביקש למצוא פתרון ספציפי לעניינו. מר לוי השיב לו כי לא יגיע איתו לשום הסדר לפני שיספר את כל הידוע לו על משפחות אחרות (סעיף 2 לתצהירו מיום 13.9.2 019). הוא תיאר את אופן התנהלות השיחה במסגרתה נערכה הקלטה בהסכמת מר תורג'מן. לדבריו, לא ניתנה על ידו רשימת שאלות ותשובות, מר תורג'מן לא נתבקש להדגיש משפטים מסוימים, השיחה לא בוימה ולא נאמר למר תורג'מן לומר דבר שקר (סעיף 7 לתצהיר). הוא העיד כי מר תורג'מן סטה ביוזמתו בתשובותיו מהשאלות שנשאל וסיפר הרבה על הקורות אותו (סעיף 6 לתצהיר). הוא הוסיף כי לא התחייב שלא לעשות שימוש בהקלטה וכי היה ברור למר תורג'מן כי בכוונתו לעשות בה שימוש (סעיף 7 לתצהיר). הוא אף אישר כי בהקלטה לא בוצעה עריכה והיא משקפת את מה שנאמר בשיחה (סעיף 8 לתצהיר).

עדותו של מר תורג'מן בסוגיה זו הותירה רושם שלילי על בית המשפט. לכל אורך הדרך ניסה ל שכנע כי לא היה מוכן לומר דברי שקר אותם נתבקש לומר, אך למעשה לא סתר את הדברים המפורשים המופיעים בתמליל השיחה. גם אם אקבל את טענתו כי חסרים בתמליל דברים (ושוכנעתי כי לא ח סרים), אין הוא מכחיש שאלה שהוצגו נאמרו על ידו. אם אמר אותם והוא לא מוכן לעמוד מאחוריהם, משמע שאמר דברים בידיעה שהם לא נכונים . יתרה מכך, הוא טען כי מר לוי ביקש להקליט אותו אומר דברים שיסייעו לו בניהול הליכים אותם הוא מנהל נגד משתכנים אחרים . משמע, מר תורג'מן היה נכון לומר דברים, אשר לשיטתו אינם נכונים, כשהוא יודע שבדברים אלה הרטוב תעשה שי מוש במסגרת הליכים משפטיים אחרים. מכל מקום הדברים המופיעים בתמלול מוכיחים את טענות הרטוב כי ביטול ההסכם עמה נעשה שלא כדין תוך העלאת טענות כ וזבות לגבי הטעיה ומרמה.

לא זאת אף זאת, הדברים מתיישבים גם עם ראיות אחרות. כך למשל, בני הזוג תורג'מן חתמו על תצהיר שהופנה למנהל מקרקעי ישראל (תצהיר מומלץ – נספח י"א לתצהיר מר לוי) . בסעיף 10 לתצהיר נכתב כדלקמן:

"בניה עצמאית ומרוכזת:
אנו מצהירים כי ידוע לנו, שבהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל ונהלי הרשות באפשרותנו לבצע את הפיתוח בתוך המגרש (אלא אם כן הרשות אישרה ביצוע עבודות פיתוח מרוכזות בתוך המגרש), תכנון הבית, הבניה, פיקוח על תהליכי הבניה והפיתוח וכן כל עבודה נוספת באופן עצמאי או במרוכז (בהתאם להחלטת המועצה ונהלי הרשות), יחד עם משתכנים אחרים, באמצעות בעלי מקצוע על פי בחירתנו וכי אנו לא נדרשים להתקשר עם האגודה או כל גורם אחר לצורך ביצוע עבודות אלה כתנאי להצטרפות לפרויקט ההרחבה והפנייתנו לועדת הקבלה ו/או לרשות.
אנו מצהירים כי אישור ועדת הקבלה והמלצת האגודה לרכישת המגרש לא הותנו ברכישת שירותים כלשהם בקשר לבניה במגרש, למעט עבודות פיתוח ושדרוג תשתיות בחלק הוותיק של הישוב כמפורט במסמך זה.
אנו מצהירים כי האגודה הביאה לידיעת נו כי הרשות אישרה לישוב לבצע בניה מרוכזת בפרויקט בהיקף של 50% בהתאם לרשימה הרצ"ב וכי נכון למועד חתימת תצהיר זה נותרו 0 מגרשים לשיווק בדרך של בניה עצמית.
אנו מצהירים כי בחרנו ב- ....הרחבה בבניה מרוכזת".

מר לוי העיד בתצהירו כי הסביר לבני הזוג תורג'מן את נהלי ההקצאה של מגרש בשטח ההרחבה ואת המושגים בנייה עצמית ובנייה מרוכזת. לדבריו, הוא אמר למר תורג'מן כי כשבועיים - שלושה לפני פגישתם (שנערכה בתחילת חודש אפריל), סיים הקיבוץ את שיווק המגרשים שיועדו לבנייה עצמית וכי נותרו רק מגרשים לבנ ייה מרוכזת. באותה פגישה הוא הציג את הדגמים שאושרו על ידי רמ"י ומר תורג'מן בחר בדגם גל עם שדרוגים מסוימים (סעיף 18 לתצהיר).

חשוב לציין כי מר תורג'מן פנ ה אל רמ"י במכתב מיום 10.4.2016 (נספח ח לתצהיר מר לוי) ב ו טען כי בסוף חודש מרץ 2015 (במכתב נכתב בטעות 2016) התעניין בבנייה בשטח ההרחבה של הקיבוץ והתברר לו כי נציגת החברה הרטוב רימתה אותו כשאמרה, מתוך אינטרס אישי , כי אין מ גרשים לבנייה עצמית. במכתבו ביקש לדעת כמה מגרשים היו בהרחבה ואת החלוקה בין מגרשים לבני יה עצמית לבין בנייה מרוכזת. זאת, על מנת לברר האם הוא יכול לקבל מגרש לבנייה עצמית. בתשובה למכתב זה, ענתה רמ"י ביום 11.5.2016 כי על פי הודעת רכז הקיבוץ מר טל מור בעת ההתקשרות עם בני הזוג לא נותרו מגרשים פנויים לבנייה עצמית (נספח ט לתצהיר לוי). בחקירתו הנגדית התברר כי מר תורג'מן קיבל את מכתב התשובה. למרות זאת, נמנע מלצרפו לתצהירו. בנסיבות אלה, נראה כי אי הצירוף נעשה במכוון על מנת להציג לבית המשפט תמונה חלקית שאינה משקפת את המציאות.

גם טענת תורג'מן כי הרטוב לא קיזזה מעלות הפיתוח סך של 96,000 ₪ אותו סבסד משרד השיכון , התבררה כלא נכונה. הרטוב טענה בכתב הגנתה כי סכום הסבסוד אינו מגיע אליה וכי תורג'מן אמורים לקבל סכום זה ישירות ממשרד השיכון או מהמועצה האזורית. ואכן, בעדותו בחקירה נגדית , הודה מר תורג'מן כי אין לו טענות, כי הוא קיבל עד עתה 75% מסכום הסבסוד וכי הוא אמור לקבל עוד 25% בסוף עבודות הפיתוח (עמוד 44 שורה 27 עד עמוד 45 שורה 7). חשוב לציין כי עניין זה לא הועלה מיוזמתו של מר תורג'מן והתברר רק במסגרת חקירתו הנגדית.

כאמור, תורג'מן טענו כי התברר להם שהחברה מכרה את שירותי הבנייה במחיר גבוה במאות אלפי ₪ מהמותר על פי הנחיות השמאי הממשלתי. הרטוב דחתה טענה זו וטענה כי התמורה שנקבעה בגין הבנייה היא בהתאם למה שנקבע על ידי רמ"י וכפי שהוסכם בין הצדדים. גרסתה של הרטוב נתמכ ת לחלוטין בתצהיר עליו חתמו בני הזוג תורג'מן (נספח י"א לתצהיר מר לוי ) בסעיף 10.5 שכותרתו "בניה מרוכזת" בו נכתב כדלקמן :

"א. אנו מצהירים, שבחרנו לרכוש מהאגודה/יזם שירותי בניה מרוכזת בהתאם לאישור שניתן לאגודה/יזם מהרשות.
ב. אנו מצהירים, כי לאחר שהוצ גו בפנינו דגמי הבתים, המפרטים הטכניים ועלויות הבניה בחרנו לרכוש מגרש ובית בבניה מרוכזת, בחרנו בית מדגם גל 142 מ"ר.
ג. אנו מצהירים שהובא לידיעתנו שעלות הבנייה המרוכזת הבסיסית כפי שאושרה על ידי הרשות לדגם המפורט בסעיף לעיל הינה 1,078,640 ₪. סכום זה צמוד למדד תשומות הבניה שהיה ידוע ביום 10 חודש 10 שנת 14.
ד. אנו מצהירים בזאת, כי כל התשלומים שמעבר לסכום שנקבע בסעיף ג' לעיל, נעשו לבקשתנו בהתאם לשינויים ותוספות מעבר לעלות הבניה המרוכזת הבסיסית שאושרה על ידי הרשות".

זאת ועוד, מר לוי הפנה בתצהירו למכתב תשובה שבא כוח הרטוב שלח אל התובעים (סעיף 49 ונספח י"ז לתצהירו) בו פורט במדויק כיצד הגיעו הצדדים למחיר הנקוב הקבוע בהסכם, המסתמך על אישור רמ"י. הוא הפנה גם לנספחי החוזה בהם פורטו מחירוני הדגמים השונים, אופן חישוב המחיר, לרבות השדרוגים שיבוצעו על ידי הרטוב עבור תורג'מן (נספחים י"ט 1-8) . בסוף נספח י"ט/8 צוין: "על פי רמת השדרוגים המאושרת ע"י המזין בנספח י/1 נקבע המחיר הסופי של בית המזמין. אנו מאשרים כי עיינו ובד קנו את נספח י'1 ואת דף ההסבר והוא מקובל עלינו".

חשוב לציין כי עדותו של מר תורג'מן היא העדות היחידה עליה הסתמכו בני הזוג הן בתביעתם והן בהגנתם . כפי שפורט לעיל, עדות זו עמדה בסתירה לדברים שאמר בהקלטה ובסתירה למסמכים עליהם חתמו הוא ורעייתו. הטענות שהעלו כלפי הרטוב בדבר הטעייה, מרמה ועשיית עושר שלא כדין, התבררו לאור מסכת הראיות שפורטה לעיל כלא נכונות ולפיכך דין תביעתם להידחות.

תביעת הרטוב

טענות תורג'מן בכתב התביעה מהוות למעשה את טענות ההגנה המרכזיות שלהם נגד תביעת הרטוב. משנדחו אלה במסגרת התביעה שהגישו, הרי שהגנתם המרכזית קרסה.

כאמור, הרטוב ביקשה כי בית המשפט יאכוף את ביצוע הסכם הבנייה אשר נחתם עם תורג'מן ואשר התברר כאמור כי בוטל על ידם שלא כדין. בעקבות כך, טענה כי היא זכאית גם לפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם .

הרטוב זכאית לסעד האכיפה

בסעיף 7 (ב) פיסקה שנייה להסכם הבנייה שבין הצדדים נכתב כדלקמן: "ביטול ההסכם ע"י המזמין שלא כדין או הפרתו הבוטה על ידי המזמין או איחור בתשלומים של מעבר ל-45 יום ייחשב כהפרה יסודית של ההסכם להלן: ההפרה היסודית, ויזכה (אך לא יחייב) את הקבלן בזכות לביטול ההסכם או אכיפתו, וכמו -כן יזכה את הקבלן בפיצוי קבוע ומוסכם ללא צורך בהוכחת נזק ע"ס בשקלים השווה ל- 25,000 $ ארה"ב ..". מלשון ההסכם עליו חתמו תורג'מן עולה כי אלו הסכימו שבמקרה של הפרת ההסכם על ידם, תוכל החברה לעתור לסעד של אכיפה ולתבוע פיצוי כספי כפי שעשתה.

בשורה של פסקי דין נקבע כי לסעד האכיפה קיים מעמד בכורה ויש ליתן לו עדיפות על פני סעדים אחרים. "דיני החוזים הישראליים ביצרו מאז חקיקת חוק התרופות את מעמד הבכורה של תרופת האכיפה כתרופה העיקרית שזכאי לה הנפגע בעקבות הפרת חוזה. ביטוי לכך ניתן למצוא בסעיף 1 ל חוק התרופות המגדיר "נפגע" כ"מי ש זכאי לקיום החוזה שהופר" (ההדגשה הוספה) וכן בסעיף 2 לחוק המציב את תרופת האכיפה בראש רשימת התרופות להן זכאי הנפגע. באמצו את התפיסה לפיה האכיפה היא זכות המוקנית לנפגע בגין הפרת חוזה כתרופה ראשונה במסדר התרופות " (ראו: ע"א 5131/10 רחל אזימוב נ' אפרים בנימיני, סו (1) 442 (7.3.13))להלן: "עניין אזימוב" וגם ב ע"א 48/81 פומרנץ ואח' נ' ק.ד.ש. בניין והשקעות בע"מ ואח', פ"ד לח(2) 813, 817 להלן: "עניין פומרנץ", ע"א 91/75 מאיר וחנה פרץ נ' אדמונד וסעדי ביטון, פ"מ ל(1) 367, 373).

סעיף 3 לחוק החוזים (תרופות) קובע כי "הנפגע זכאי לאכיפת החוזה, זולת אם נתקיים אחד מאלה: (1) החוזה אינו בר ביצוע; (2) אכיפת החוזה היא כפיה לעשות, או לקבל, עבודה אישית או שירות אישי; (3) ביצוע צו האכיפה דורש מידה בלתי סבירה של פיקוח מטעם בית משפט או לשכת הוצאה לפועל; (4) אכיפת החוזה היא בלתי צודקת בנסיבות העניין". לענייננו, רלוונטיים לדיון החריגים שנקבעו בסעיפים 3(2) ו- 3 (4).

אין מדובר בחוזה למתן שירות אישי

איני מקבל את טענת תורג'מן לפיה אין לאכוף את החוזה בהיותו חוזה למתן שירות אישי. כאמור לעיל, בני הזוג תורג'מן נתנו הסכמתם בחתימתם על הסכם הבנייה לקיומו של סעד זה. בנוסף, בניית הבית לא נעשית בהכרח על ידי ה חברה או מנהלה ואין מניעה כי זו תסתייע בגורמים שונים בביצועה. נאמנים עלי דברי פרופסור שלו שהובאו בטיעוני הרטוב במסגרת הדיון בבקשה לצו מניעה כדלקמן : "יתר על כן: מניסוחו הצר והמדוייק של הסייג לאכיפה בסעיף 3(2) עולה בבירור המגמה לצמצום תחולתו של סייג זה. ראשית, מדובר בסייג הנדון רק בעבודה אישית או בשירות אישי. לא כל עבודה ולא כל שירות אינם ניתנים לאכיפה, אלא רק כאלה שהם אישיים במהותם. בפסיקת בית המשפט העליון נקבע פעמים רבות מספר כי ביחסים בין קבלן לבין מזמין לא ניתן שירות אישי. שירות אישי לא ייחשב כאישי כאשר ניתן להעביר את ביצועו לאחר".

וראו גם פסק דינו של כב' השופט בך כדלקמן : "כבר נקבע לא אחת בפסיקתו של בית משפט זה, כי היחסים בין קבלן למזמין עבודה אינם משום שירות אישי (ראה ע"א 821/77 [ 10], בעמ' 98; המ' 506/81 [ 11] בעמ' 275). אמנם אינה מקובלת עלי טענת המשיבה, שלפיה לא ייתכן קיום שירות אישי כשמדובר בחברה ולא באדם פרטי. "שירות אישי" נלמד ממהות השירות. ייתכן בהחלט, כי חברה כלשהי, המזוהה עם אנשים מסוימים, תתחייב לשירות אישי. ואולם אין הדבר כך במקרה שלפנינו, שכן "כשמדובר בעבודה שהמפר אינו חייב לעשותה אישית... ובעבודות... שהמתחייב יכול לעשותן בין בעצמו ובין על ידי אחרים, אין מניעה לתת צו אכיפה" (א' ידין, "חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970" פירוש לחוקי החוזים (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי, ג' טדסקי עורך, מהדורה 2, תשל"ט) 56-57). במקרה שלפנינו ברור, כי אין המדובר בעבודה שהקבלן חייב לבצעה בעצמו, וגם משום כך אין זה מקרה של שירות אישי" (ע"א 108/84 מרקוביץ נ' חברה לבנין ולהשקעות, פ"ד מב(1) 757, 765).

הרטוב הבהירה חד משמעית בסיכומיה (סעיף 2.8) כי העבודות מבוצעות על ידי החברה ולא על ידי מנהלה, אשר לגביו נטען לחוסר אמון מצדם של בני הזוג. יתרה מכך, את הבנייה יכולה לבצע חברה קבלנית אחרת שתמונה על ידי הרטוב ותבנה את ביתם בהתאם להוראות החוזה , כשבאפשרות בני הזוג למנות מפקח מטעמם. חשוב לזכור כי בבנייה מרוכזת מדובר בבתים שנבנים על פי דגמים ידועים מראש ובני הזוג בחרו את הדגם המועדף על ידם.

אכיפת ההסכם אינה בלתי צודקת

זאת ועוד, לא מצאתי כי בנסיבות העניין אכיפת החוזה היא בלתי צודקת. בשקילת חריג זה, יש לזכור כי במאזני הצדק לנפגע נקודת מוצא עדיפה על פני המפר, כך שהאחרון הוא זה שצריך להוכיח שיקולים כבדי משקל ההופכים את האכיפה לבלתי צודקת. בין יתר הדברים, יש גם להתחשב בתום לבם של הצדדים ואופן פעולתם. " סעד האכיפה יישלל רק אם בית המשפט יגיע למסקנה כי זוהי התוצאה הצודקת ביותר בהתחשב באינטרסים הלגיטימיים של שני הצדדים (ראו ע"א 256/89 פרץ נ' כובס, פ"ד מו(3) 557, 566-565 (1992)) אך בעשותו במלאכת השקילה, חשוב לזכור שהנפגע והמפר אינם ניצבים באותה נקודת מוצא, ולנפגע - בלשון השופט (כתוארו אז) מ' חשין בעניין ינאי - "יתרון פתיחה המוקנה לו על פני המפר" (עמ' 779). מאזני הצדק נוטים, על כן, לכתחילה לטובת הנפגע הזכאי לאכיפת החוזה כסעד אשר לו מעמד הבכורה והם יוסיפו וייטו לטובתו אלא אם כן יוכיח המפר כי מתקיימים שיקולים כבדי משקל ההופכים את האכיפה לבלתי צודקת בנסיבות העניין וכי אי-הצדק שייגרם מהאכיפה הוא חמור ומהותי במיוחד (עניין רבינאי, 293; שלו ואדר, 218). בהתאם לכך הודגש בפסיקה לא אחת כי יש להעדיף את הנפגע התמים על המפר שפעל בניגוד להתחייבותו בחוזה, כי לא כל הכבדה על המפר תוביל לשלילת זכותו של הנפגע לאכיפה וכי רק אם יוכיח המפר שקיים פער ניכר ביותר בין העוול שיגרם לו מאכיפת החוזה ובין העוול שייגרם לנפגע אם יסתפק בפיצויים, תענה בקשתו לפטור מאכיפה (ראו: שלו ואדר, 239-238 וההפניות שם; עניין רבינאי, 293). (ראו: עניין אזימוב, פיסקה 18).

לעניין השפעת האשמה המוסרית של מי מהצדדים נקבע בעניין אזימוב. כי " בעת שקילת מכלול הנסיבות כאמור במאזני הצדק, יש להניח על כפות המאזניים גם היבטים של אשמה מוסרית. במסגרת זו תבחן התנהלותו של כל צד לחוזה כלפי משנהו כך למשל ייבחנו לגבי המפר חומרת ההפרה, המאמצים שעשה כדי להימנע לכתחילה מן ההפרה, המניעים להפרה וניסיונותיו לתקן או לצמצם את מימדי הפגיעה שגרמה..."(פיסקה 18). המלומדים, שלו ואדר מוסיפים בעניין זה כי "מצידו של הצד המפר ייבחנו כאן בעיקר דרגת האשמה המוסרית (אם בכלל) שניתן לייחס להפרת החוזה. זאת, בהתחשב בגורמים הבאים: חומרתה האובייקטיבית של ההפרה; היסוד הנפשי של המפר בעת ההפרה; מאמציו (ככל שהיו) להימנע ממנה מלכתחילה; מידת הנכונות מצד המפר בדיעבד, לאחר ההפרה, לתקן את פגיעתה בנפגע או לצמצמה ככל שניתן. כמו כן ייבחן כל ביטוי אחר להתנהגות תמת-לב (או חסרת תום לב) כלפי הנפגע, בין בהקשר להפרה הספציפית ובין במסגרת בחינה כוללת של יחסי הצדדים מתחילתם, לרבות במהלך ההתדיינות עצמה" (גבריאלה שלו, יהודה אדר, דיני חוזים – תרופות, תשס"ט, עמ' 233-234) .

בהחלטתי שניתנה ביום 9.2.2017 בבקשה למתן צו מניעה קבעתי כי בחקירתו של מר תורג'מן התברר שבני הזוג נקשרו בהסכם לבניית הבית עם קבלן אחר כחודש וחצי לפני שניתן הצו (ראו פרוטוקול הדיון מיום 8.2.2017 עמוד 8 שורות 18-19). זאת, שעה שהייתה תלויה ועומדת תביעתם לביטול ההסכם כמו גם התביעה לאכיפת ההסכם שהגישה הרטוב. במהלך אותה תקופה אף הוגשו 2 בקשות של הרטוב למתן צו מניעה , אשר נמנעתי מלהיעתר להן רק מחמת כך שבאותו שלב לא היה משום שינוי של המצב הקיים בשטח. בדיעבד, הסתבר כי בני הזוג ניצלו זאת על מנת לנסות ולקבוע עובדות בשטח.

בהחלטתי למתן צו מניעה העברתי ביקורת קשה על התנהלות בני הזוג אשר גרמה לנזקים עליהם הם מלינים כעת ועל התנהגותם בחוסר תום לב. להלן הדברים: " במקום שהמשיבים (תורג'מן) ימהרו להגיש תגובתם ויתמודדו עם הטענות שנטענו כלפיהם, מיהרו אלה לשכור את שירותי הקבלנים השונים על מנת שאלה יעלו על השטח ויבצעו עבודות במהירות ובמחטף כדי לקבוע עובדות בלתי הפיכות בשטח. בנסיבות אלה, תלונתם של המשיבים כי בצו המניעה יש כדי לגרום להם לנזקים כבדים אינה יכולה להישמע כטעם לדחיית הבקשה שכן בהתנהגותם החד צדדית גרמו הם עצמם להוצאות והנזקים עליהם הם מבכים כיום ". ובהמשך: " דווקא התנהלות המשיבים היא אשר מעלה תהיות בדבר תום ליבם לאחר שחרף ההליכים המשפטיים אשר החלו לפני מספר חודשים, פעלו על מנת לקבוע עובדות בשטח ".

מהאמור לעיל עולה כי שעה שהרטוב פעלה לשימור זכותה לאכיפה בכך שעתרה להוצאת צו מניעה זמני, פעלו תורג'מן במכוון לסכל זאת על ידי קביעת עובדות בשטח. בהתנהלות זו נטלו על עצמם את הסיכון הכלכלי שטמון בהפרת ההסכם ולכן אין להם להלין אלא על עצמם .

יתרה מכך, כאמור לעיל התרשמתי מהעדויות ומחומר הראיות כי לא היה מקום לטענות תורג'מן נגד הרטוב בדבר הטעייה, מרמה והתעשרות שלא כדין וכי טענות אלה באו לעולם אך ורק על מנת לנסות ולהשתחרר מהסכם הבנייה עליו חתמו. בנסיבות אלה , לפתחם של בני הזוג תורג'מן רובצת אשמה מוסרית בהפרת ההסכם ובדרישה לבטלו.

בנוסף, שוכנעתי גם כי הרטוב תינזק הרבה יותר אם לא יינתן לה סעד של אכיפה לו היא זכאית מכוח ההסכם בין הצדדים. כפי שטענה הרטוב, אם בית המשפט יבחר בסעד של פיצוי כספי חלף סעד האכיפה, לא יהיה בכך כדי לפצותה בגין הפגיעה הרבה במוניטין כך שתיפגע יכולתה לחתום על חוזים עתידיים עם משתכנים אחרים . לדבריה, מדובר בנזק שלא ניתן לכימות. אני מסכים עם טענת הרטוב , כפי שנכתבה בסיכומיה , כי אי מתן סעד של אכיפה בנסיבות אלה עלול להוביל למצב שכל אדם שיחתום על הסכם בנייה עם קבלן יוכל לבטלו בהבל פיו תוך שהוא מעלה נימוקים "מן הגורן ומן היקב". זו אכן תופעה שצריך לשרש.

לנוכח המפורט לעיל בדבר אופן פעולתם בחוסר תום לב של בני הזוג תורג'מן לקביעת עובדות בשטח חרף ההליכים המשפטיים ובאופן בו גרמו בעצמם לנזקים להם הם טוענים, לאור אשמתם המוסרית ולאור הנזקים שייגרמו להרטוב, אין מקום לטענה כי אכיפת ההסכם בלתי צודקת. נהפוך הוא, אי אכיפתו היא שתוביל לתוצאה בלתי צודקת.

הפיצוי המוסכם בגין הפרת הסכם הבניה

אשר לפיצוי המוסכם בסך של 25,000 דולר בגין הפרת הסכם הבנייה, כאמור , קבעתי כי ההסכם בוטל על ידי תורג'מן שלא כדין. לפיכך, בהתאם לסעיף 7 (ב) שהובא לעיל, זכאית הרטוב לפיצוי מוסכם בסך בשקלים השווה ל-25,000 דולר. בהתחשב בסכום חוזה הבנייה אשר עומד על סך של 1,308,430 ₪ , מדובר בסכום שהוא קטן מ- 10% כך שמדובר בפיצוי מוסכם סביר (ראו גם עדותו של מר לוי בעמוד 59 שורות 20-25).

תורג'מן לא הפרו את הסכם הפיתוח

אין מקום לקבל את טענת החברה כי תורג'מן הפרו את הסכם הפיתוח. בני הזוג , אשר הודיעו על ביטול הסכם הבנייה, ביקשו כי חלק מהסכום ששולם על ידם על חשבון הסכם הבניה , ישמש כתשלום עבור הסכם הפיתוח ומכאן שביקשו לקיימו (אם כי באמצעות הפרת הסכם הבנייה ובגין כך קבעתי כאמור כי מגיע להרטוב פיצוי). על אף שביטול הסכם הבניה היה שלא כדין אין מקום שלא לכבד את בקשתם בדבר ייעוד הכספים המשולמים על ידם.

תשלומים נוספים להם זכאית הרטוב

הרטוב ביקשה גם לחייב את בני הזוג תורג'מן בתשלומים להם היא זכאית מכוח ההסכם. בטיעונה, נסמכה על האמור בסעיף 6 ג להסכם הבנ ייה בו נקבע כי "המזמין מצידו יישא בתשלומים לרשויות ממשלתיות, לרמ"י והמוא"ז, לבזק, לחברת הגז, ה זמנה ותשלומים לחברת החשמל, אגרת בניה והוצאות תכנון ושינויים, אם יהיו, במהלך הבניה. המזמין יישא כמו - כן בתשל ום מס רכישה – אם יחול , ו כן ישלם כיסוי הוצאות משפטיות ושכ"ט עו"ד בשיעור של1.5% מסכום ההסכם".

הרטוב צירפה קבלה מיום 8.11.15 בדבר תשלום סך של 495 ₪ לחברת החשמל (נספח כ"א לכתב התביעה) ואישור תשלום על סך של 1,434 ₪ בגין הגשת בקשה להיתר בנייה שהוגשה בשם תורג'מן (נספחים כב" וכ"ג). לפיכך, בהתאם להוראות סעיף 6ג, אני מחייב את תורג'מן לשאת בסכומים אלה.

הרטוב הוסיפה כי לצורך הוצאת היתר הבנייה נדרשה אף להכין הדמיות בעלות 1,600 ₪. להוכחת טענתה, צירפה הודעת דוא"ל שעל גביה צוין בכתב יד סכום זה (נספח כ"ד) . אין הדבר מהווה הוכחה מספקת כי אכן נשאה בתשלום זה וכי זה מתייחס לביתם של בני הזוג תורג'מן. מר לוי אף נשאל בחקירתו הנגדית על העדר הקבלה. בתחילה השיב כי קיימת קבלה, בהמשך הודה כי יכול להיות שאין כזו ולבסוף אמר שיבדוק ויספק את הקבלה (עמ' 60 שורה 28 עד עמוד 61 שורה 4). קבלה זו, כאמור, לא הוצגה. לפיכך, אני דוחה רכיב זה של התביעה.

הרטוב תבעה סכום כולל של 17,784 ₪ בגין שירותי אדריכלות מיוחדים שנדרשו בשל שינויים בדגם הבסיסי אותו ביקשו תורג'מן והכל בהתאם למחירון השינויים המיוחדים שצורף כנספח ט לחוזה. מר לוי העיד בתצהירו כיצד התבקש על ידי מר תורג'מן לשנות את הדגם הבסיס י ולהגדילו במידת מה (סעיף 27). מאחר שכפי שקבעתי הרטוב זכאית לאכיפת הסכם הבנייה אזי במסגרת זו היא זכאית לתשלום יתרת התמורה על פי ההסכם לרבות רכיב זה המהווה חלק מהתמורה החוזית. לפיכך , לא מצאתי לפרט רכיב זה בנפרד במסגרת פסקת הס עד.

הוא הדין, גם לגבי תשלומים נוספים ככל שישנם להם זכאית הרטוב על פי הסכם הבנייה. כאמור קבעתי כי יש לאכוף הסכם זה ולכן על תורג'מן לשאת בתשלומים בהם היא חייבת מכוחו.

סוף דבר

אשר על כן, אני קובע כדלקמן:

התביעה שהגישו בני הזג תורג'מן נדחית.

בתביעת הרטוב, אני מורה על אכיפת הסכם הבנייה. על בני הזוג תורג'מן לשאת בכל התשלומים להם הם מחויבים על פי הסכם הבנייה. כפועל יוצא מכך ולאור בקשתם כי מתוך הסך של 200,000 ₪, ששילמו על חשבון הסכם הבנייה, יועבר סך של 116,800 ₪ לטובת חוזה הפיתוח, הרי שעליהם להשלים את הסכום החסר והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כאמור בהסכם.

בנוסף, אני מחייב את בני הזוג תורג'מן לשלם להרטוב את סכום הפיצוי המוסכם בסך של 25,000 דולר בהתאם לשער הדולר בעת הגשת התביעה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין.

בנוסף, ישלמו תורג'מן סך של 495 ₪ בגין תשלום לחברת חשמל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 8.11.15 וסך של 1,434 ₪ בגין הגשת בקשה להיתר בנייה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 7.4.16.

אשר להוצאות משפט, אני מחייב את בני הזוג תורג'מן לשלם להרטוב את סכום אגרת בית המשפט כפי ששולמה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלומה, הוצאות ביטול זמן בסך של 7,500 ₪ ושכר טרחת עורכי דין בסך של 35,000 ₪.

הסכומים כולם ישולמו בתוך 30 יום.

ולסיום, בית המשפט מודע למשמעות הכלכלית של פסק הדין מבחינת התובעים. לאורך כל ההליכים הצדדים לא השכילו להגיע לפתרון המחלוקת בדרך מוסכמת. זאת על אף שבית המשפט הפציר בהם לעשות כן. לאחר שניתן פסק הדין בית המשפט מקווה כי עתה י שכילו הצדדים לעשות את שהיה עליהם לעשות עוד קודם, קרי לשתף פעולה ולשים את המחלוקות מאחור. זאת על מנת שבסופו של יום ביתם של התובעים ייבנה במהירות, לשביעות רצונם ומבלי שיצטרכו לשאת בהוצאות מיותרות נוספות.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"א אב תשע"ט12 באוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.