בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 48947-01-17

מספר בקשה: 12
לפני כבוד השופטת הדס פלד

המבקשים (צדדי ג') :
1. י.מ עולם הטכנולוגיה בע"מ
2.קרן דניס

נגד

המשיבים (הנתבעים) :

1. נייס אנד פופ בע"מ
2. 2. יפתח שביט

התובעים: 1. טיבה וורקשופ בע"מ
2. טיבה ליבנה

החלטה

זוהי בקשה לסילוק על הסף של הודעות צד שלישי ולחילופין לחיוב המשיבים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות משפט.

לאחר עיון בבקשות, בתשובות ובתגובות הצדדים להלן החלטתי:

1. ענינה של התביעה הינו, בטענת התובעות - העוסקות ב פיתוח, עיצוב, שיווק ומכירה של מוצרי נוי שונים לבית- להפרת זכויות קנין רוחני ע"י הנתבעים- המשיבים, אשר הפיצו עפ"י הנטען מוצרי נוי שונים, עליהם מוטבעות יצירות גרפיות שהועתקו מהתובעות.

2. המשיבים, הגישו הודעות צד שלישי כנגד המבקש ות, בטענה כי המבקשת 1 מכרה להם מלאי קיים שהיה ברשותה, הכולל חלק ממוצרי התובעות והמבקשת 2, שיווקה איתם חלק אחר של המוצרים בטענה כי אלה פותחו על ידה.

3. המבקשות טוענות כי יש למחוק את הודעת צד הג' כנגד כל אחת מהן על הסף. המבקשת 1 מבססת בקשתה בעיקר, על הודעת התובעות בקדם המשפט , לפיה התביעה אינה מכוונת כנגד מוצרים שנמכרו מהמלאי שהוחזק על ידה . המבקשת 2 טוענת , כי עולה מטענת המשיב 2, לפיה המוצרים יוצרו ע"י המבקשת 1 ונמכרו למשיבים כסטוק, כי אין לה כל קשר למוצרים נשוא התובענה.

4. אין זאת אלא כי מדובר בטענות הנוגעות לטיבם וטבעם של המוצרים הנמכרים, מסוג הטענות המחייבות בירור עובדתי. עיון בפרוטוקול מיום 7.3.19 לרבות טענות התובעות באמצעות בא כוחן, מעלה, כי לא ניתן לקבוע בשלב זה , כי המוצרים נשוא התביעה , נמכרו כדין ממלאי שנותר בידי מבקשת 1 וכי יש לברר את גרסאות הצדדים בענין זה.

5. כך, להודעת צד הג' צורפו מסמכים המעידים על הקשר בין המשיבים למבקשת 2 (נספח ג' להודעה). אין בעצם הטענה בדבר קיומו של הליך נוסף במסגרתו הגישה מבקשת 2 תביעה כנגד המשיבים בעילה של הפרת זכויותיה, כדי להוות עילה למחיקת הודעת הצד השלישי כנגדה ללא בירור עובדתי. ככלל הנטיה הינה שלא לנקוט באמצעי דרסטי של סילוק תביעה על הסף ויש לבכר בירור התובענה לגופה (ע"א 7218/10 ‏ יוסף שיליאן נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (‏29.1.2012)).

6. המבקשות ע ותרות לחילופין , לחייב את המשיבים בהפקדת ערובה להוצאות משפט.

7. המשיבה 1 הינה חברה בע"מ ומשיב 2 הינו אדם פרטי. קיימת אבחנה בפסיקה בין השיקולים להטלת ערובה על בענינם. לעניין יחיד חלה תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, בעניינה קובעת ההלכה, כי חיוב בערובה יעשה במקרים חריגים בלבד נוכח זכות הגישה לערכאות (רעא 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.2009) ; רע"א 2442/98 מיוחס נ' רוזן, פ"ד נג (3) 145 וגם ר' א. גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה עשירית, תשס"ט– 2009, עמ' 750). לענין חברה- סעיף 353 א' לחוק החברות התשנ"ט -1999 (להלן-" חוק החברות"), מהווה הסדר הספציפי ומאוחר לתקנה 519 לתקסד"א. סעיף 353א הנ"ל קובע מעין חזקה לפיה כאשר מדובר בחברה בע"מ, הכלל הוא כי עליה להפקיד ערובה להבטחת ההוצאות;

8. סעיף 353 א' לחוק החברות מגדיר את התנאים, אשר בהתקיימם בית המשפט רשאי להורות על הפקדת ערובה –

א. הוגשה תביעה על ידי חברה או חברת חוץ שאחריות בעלי המניות בה היא מוגבלת.

ב. רשאי בית המשפט לבקשת הנתבע להורות שהחברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה.

אלא אם כן –

ג. בית המשפט סבור שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה.

ד. אם החברה הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין.

9. ראשית, יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה.
במידה והחברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, יש לבחון אם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראה גם: רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי) זיסר (פורסם בנבו, 13.07.2008)).

שנית, גם אם החברה לא הוכיחה את יכולתה לשאת בהוצאות הנתבע לו יזכה, יש לבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב בערובה. לשם כך יש לשקול (א) את הזכויות החוקתיות של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע, מבטא את הכלל, והפטור הוא חריג ואת סיכויי ההליך.

אם סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות בגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה. עם זאת נקבע, כי אין זה ראוי בדרך כלל להיכנס בהרחבה במסגרת זו, לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לכך, רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד.

שלישית, ככל שביהמ"ש מגיע למסקנה לפיה על החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע, יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן נכונה את מכלול השיקולים הרלוונטיים בשים לב לזכות החוקתית לעניין הגישה לערכאות והן לעניין זכות התובע והנתבע לקניינם. הבחינה נעשית בשים לב לנסיבות העניין גופו ואין להסתמך יתר על המידה על שיעור שנקבע במקרים אחרים.

10. הנטל להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את החברה בהפקדת ערובה, לרבות איתנות כלכלית, רובץ על כתפי החברה. על מנת לעמוד בנטל זה על החברה להציג ראיות אודות חוסנה הכלכלה ויכולתה לעמוד בהוצאות ככל שאלו יושתו עליה, וזאת באמצעות הצגת דו"חות כספיים, דפי חשבון בנק, מסגרות אשראי, דו"ח זכויות החברה בנכסים, חוות דעת רו"ח וכו' (ת"א (מחוזי חי') 42520-04-17 בוגונביליה אחזקות בע"מ נ' נאות חן הגורן בע"מ (פורסם בנבו, 12.03.2018); רעא (י-ם) 42008-10-17‏ ביקורת שניה ישראל בע"מ נ' הסתדרות מדיצינית הדסה (11.4.2018); תא (ת"א) 52706-12-12‏ Cree Europe srl (Rudd lighting Europe Srl‏ נ' אלקטרה קצנשטיין בע"מ (3.5.2018)).

11. הודעה לצד שלישי אינה שונה לענין הפקדת ערובה להוצאות משפט מכל תביעה אחרת (ראה למשל תא (מח' ב"ש) 38083-10-13‏ ‏ ש' ט' - חסוי נ' חיוכים בלניאדו ב.ב. בע"מ (26.10.14))..

12. יישום המבחנים על ענייננו, מוביל למסקנה כי המשיבה 1 כלל לא הוכיחה את יכולתה הכלכלית, נהפוך הוא, מטיעוני המשיבים עולה כי יש להם קושי כלכלי ממשי. על פניו לא ניתן לקבוע כי סיכויי ההודעה גבוהים ומצדיקים פטור מהפקדת ערובה וממילא אין מקום להיכנס לניתוח רחב של הראיות בשלב זה. משכך יש להטיל על המשיבה 1 ערובה.

13. בענין המשיב 2, על בית המשפט לפעול ב עניין הטלת ערובה על יחיד במתינות, תוך הפעלת שיקול דעת זהיר לגבי אופן הבטחת הוצאות המשפט ( עניין ל.נ. הנדסה ממוחשת בע"מ). לא ניתן לאמר כי על פניו מדובר בתביעת סרק, עת הודעות הצד השלישי נובעות ונסמכות על טענות ההגנה של המשיב 2. אמנם מצבו הכלכלי של המשיב 2 קשה אולם הלכה היא כי לא מונעים זכות גישה לערכאות עקב אי יכולת כלכלית ( רע"א 6353/12 יובל אברהם נ' טל יגרמן (16.01.2013) ). הדברים נכונים ביתר שאת מקום שמדובר בהודעה לצד שלישי שנסמכת על טענת הגנה של המשיב. אי לכך, נוכח המצב הכלכלי של המשיב 2 הנתבע אישית בתובענה העיקרית אפשר והטלת ערובה תמנע גישת ו לערכאות ולפיכך אני דוחה את בקשת הטלת הערובה על המשיב 2.

14. אמנם יתכן כי במבחן התוצאה, האבחנה בין המשיבה 1 לבין המשיב 2 לא תועיל למבקשות. עם זאת, שיקול זה כשלעצמו לא יכול לטעמי להוות טעם לחיוב המשיב 2 בערובה .

15. באיזון מכלל השיקולים ובשים לב לסכום ההודעה לצד השלישי וזכות הגישה לערכאות אני קובעת כי על המשיבה 1 להפקיד בקופת בית המשפט להבטחת הוצאות המבקשות סך של 10,000 ש"ח לכל אחת וזאת בתוך 14 ימים מהיום. לא תופקד הערובה תימחק המשיבה 1 מהודעת הצד השלישי.

ניתנה היום, ו' ניסן תשע"ט, 11 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.