הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 48945-05-17

לפני כבוד השופטת הדס פלד

התובעת:

נציגות בניין משה פריד 35 רחובות

נגד

הנתבעת:

חצרות המושבה שותפות מוגבלת

פסק דין

בהתאם להסכמת הצדדים, ניתן בזאת פסק דין , לפיו תתקן הנתבעת בתוך 30 ימים, את יתרת הליקויים בחוות דעתו המשלימה של מומחה ביהמ"ש , מיום 17/9/20.

לעניין ההוצאות -

1. התביעה הוגשה בחודש מאי 2017 והסעד שהתבקש בה הינו, צו עשה לתיקון הליקויים ברכוש המשותף.

2. בכתב ההגנה, טענה הנתבעת בין היתר , כי חלק מהתיקונים נבעו כתוצאה מתחזוקה לקויה של התובעים , ואף שהנתבעת, ביקשה לתקן את הליקויים כמחווה של רצון טוב ולפנים משורת הדין, לא ניתנה לה הזדמנות סבירה לעשות כן.

3. בהסכמת הצדדים, מונה מהנדס רפאל גיל כמומחה מטע ם ביהמ"ש. חוות דעתו נמסרה ביום 23/12/18.

4. הצדדים פנו להליך גישור בפני מגשר עו"ד ארנון בן יאיר. במסגרת הליך הגישור הושגו הסדרי ביניים לפיהם, תהא הנתבעת רשאית לבצע לפי שיקול דעתה ומבלי לפגוע בטענותיה , תיקונים ברכוש המשותף , בהתאם לחוות דעת מומחה ביהמ"ש. הודגש , כי אין דבר בהסדר הביניים המהווה הודאה של צד כלשהו בטענות הצד שכנגד. בהסדר ביניים שני מיום 6/5/20 , הוסכם, כי לאור טענות הנתבעת לפיהן, השלימה את עבודות התיקון בהתאם להסדר הביניים הראשון , ימסור מומחה בית המשפט חוות דעת משלימה. הוסכם, כי הנתבעת תישא בעלות עריכת חוות הדעת המשלימה. צוין, כי הסדר הביניים אינו מהווה הודאה של צד כלשהו בטענות משנהו וכן , כי הסדר גישור סופי אם יושג , יוגש לביהמ"ש לצורך מתן תוקף של פסק דין והשבת אגרות.

5. מומחה ביהמ"ש הגיש את חוות דעתו המשלימה ביום 17/19/20 ועל בסיסה ביקשו הצדדים כי יינתן פסק הדין המוסכם לפיו, תתקן הנתבעת בתוך 30 ימים, את יתרת הליקויים כמפורט בחוות הדעת המשלימה מיום 17/9/20.

6. התובעת טוענ ת, כי על ביהמ"ש לפסוק את הוצאות ההליך. לטענת ה, בעקבות חוות דעת מומחה ביהמ"ש חזרה בה הנתבעת הלכה למעשה, מ טענותיה בכתב ההגנה, בכך שהסכימה וביצעה תיקונים , אלא שהתיקונים בוצעו על ידה בעצלתיים ומומחה ביהמ"ש נדרש לחוות דעת משלימות, ו אילו התובעת נדרשה, למתן הזדמנויות חוזרות לתיקון הליקויים.

7. הנתבעת טוענת מנגד , כי הצדדים הסכימו לפנות להליך גישור, במסגרתו הסכימו על מתווה ועל התשלומים שיחולו על כל צד ולא ניתן לשנות הסכמות שהושגו בהליך גישור. הנתבעת טוענת, כי ויתרה על חקירת מומחה ביהמ"ש על ממצאיו ו כי הליקויים טופלו על ידה, אף שחלק לא מבוטל נגרם שלא באשמתה.

8. בהחלטה מיום 19/10/20, הוצע לצדדים לשוב ולגבש הסכמות במסגרת הליך הגישור, או לחילופין לטעון בקצרה לעניין זה. נקבעה תזכורת ליום 27/10/20 והצדדים טענו לעניין זה ואף הפנו לטענותיהם כפי שהוגשו בכתב.

9. להשלמת התמונה יצויין, כי מהודעת המגשר מיום 24/9/20, אשר צורפה להודעת התובעת , עולה קיומו של הסכם מיום 20/1/19, לפיו יישאו הצדדים בשכר המגשר בחלקים שווים.

10. צד שזוכה בהליך , זכאי לקבל הוצאות , על מנת שלא יצא שכו בהפסדו (ע"א 916/05 שרון כדר נ' פרופסור יובל הרישנו (28.11.2007); אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 663 (מהד' 12, 2015)). תקנה 511 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, קובעת, כי בתום הדיון בכל הליך, יחליט בית המשפט או הרשם, לענין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט לטובת בעל דין אחר, אם לאו. בתקנה 512 (ב) מפורטים השיקולים שעל בית המשפט לשקול בקובעו הוצאות, בין היתר, שווי הסעד ש נתבע ושנפסק ודרך ניהול ההליך. פסיקת הוצאות נתונה לשיקול הדעת ותחושת הצדק של בית המשפט שדן בהליך(ר' לענין אי פסיקת הוצאות בהליך שהסתיים בפשרה, תא (מחוזי ת"א) 51823-03-15 יוסף גולדשלך נ' דני רחום (2.6.19) ).

11. בענייננו, פנו הצדדים להליך גישור. הצדדים הגיעו להסכמות אשר מצאו ביטויין בהסדרי הביניים. לא נשמעו ראיות ואין הכרעה שיפוטית מיהו הצד הזוכה. אכן, קיומם של חלק מהליקויים נשוא חוו"ד מומחה התובעת, עולה מחוות דעת מומחה ביהמ"ש. עם זאת, מומחה ביהמ"ש מציין לגבי חלק מהליקויים , כי נגרמו לאחר האיכלוס. יצויין, כי הדירות בבנין נמסרו החל מחודש דצמבר 2014 (סעיף 1 לכתב התביעה). בדיקת המומחה מטעם התובעת נעשתה בחודש יוני 2016. בנוסף,טענת הנתבעת לפיה, לא ניתנה לה ה אפשרות לתקן את הליקויים , לא הוכרעה. לפיכך, אין לטעמי הצדקה להטיל הוצאות לצד זה או אחר.

12. אשר על כן, יישא כל צד יישא בהוצאותיו.
מובהר כי הנתבעת שילמה את שכר המומחה בגין חוות הדעת המשלימה ואין בהחלטה זו כדי לחייב את התובעת להשיב לנתבעת מחצית מהוצאה זו .

אני מורה על השבת האגרה לתובעת בהתאם לתקנות.

ניתן היום, י' חשוון תשפ"א, 28 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.