הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 48827-09-19

מספר בקשה: 3
לפני כבוד השופט רונן אילן

המבקשים:

  1. ואהו קוסמטיק בע"מ
  2. איל שוורץ

נגד

המשיבות:

  1. יאנה פרוביז בע"מ
  2. יאנה פרוביז

החלטה

לפני בקשה לחיוב המשיבות (התובעות) בהפקדת ערובה להוצאות המבקשים (הנתבעים) אם תידחה התביעה.
במסגרת התובענה נשוא החלטה זו, עותרות המשיבות לצו מניעה ולפיצוי, על רקע טענות להעתקת מוצר איפור של המשיבות ופגיעה בזכויות הקניין הרוחני שלהן במוצר.
להלן, בתמצית, העובדות כפי שהן נטענות ומובאות בכתב התביעה:
המשיבה 2 הינה אמנית המתמחה באיפור, אופנה ויופי. המשיבה 1 הינה חברה פרטית בבעלותה המלאה של המשיבה 2.
המבקשת 1 הינה חברה פרטית המפעילה רשת של חנויות וקוסמטיקה בישראל ובחו"ל. המבקש 2 הינו מנהלה של המבקשת 1.
במסגרת פעילותן פיתחו המשיבות מוצר איפור ייחודי להדגשת קו הריסים העליון, מוצר המכונה "אייליינר", וזאת בקרם הנמצא בצנצנת פלסטיק שקופה. המשיבות משווקות את המוצר שפיתחו תחת השם: "Crème De La Crème Eyeliner", וזאת באריזה אשר בתוכה צנצנת המחולקת במרכזה במחיצה קעורה, המפרידה בין שני גווני קרם שונים (להלן: "מוצר יאנה").
לאחרונה התברר למשיבות כי המבקשים משווקים בחנויות המבקשת 1 מוצר דומה למוצר יאנה, מוצר איפור המיועד אף הוא להדגשת קו הריסים העליון ("אייליינר") וזאת תחת השם: "Dual Eyeliner Cream" (להלן: "מוצר ואהו").
לטענת המשיבות, התברר להן שמוצר ואהו מהווה העתקה של מוצר יאנה. כך בשם (Eyeliner Cream), כך בעיצוב הצנצנת וחלוקתה הפנימית, כך בגווני האיפור שבצנצנת, וכך אף בגודל הקופסה המכילה את הצנצנת.
כך נמצא, טוענות המשיבות, שהמבקשים העתיקו את מוצר יאנה ויצרו לו חיקוי אשר למרות דמיונו למוצר יאנה, הרי שהוא למעשה חיקוי זול באיכות ירודה.

במצב זה של שיווק מוצר ואהו שהוא חיקוי של מוצר יאנה, טוענות המשיבות לקיומו של חשש כבד להטעיית הצרכנים וכן לפגיעה בזכויות המשיבות ולניסיון להתעשר על חשבונן.
על יסוד טענות אלו, עותרות המשיבות בכתב התביעה לצו המורה למבקשים לחדול משיווק מוצר ואהו, למסור חשבונות שיראו את היקפי מכירות מוצר ואהו , ולפצות את המשיבות בפיצוי הסטטוטורי לפי חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999, בסך של 300,000 ₪.
בכתב ההגנה כופרים המבקשים בטענות המשיבות מכל וכל.
בתמצית, המבקשים אינם מכחישים את הטענה שהמבקשת 1 משווקת את מוצר ואהו, בסניפים הרבים שהיא מפעילה, אך טוענים שאין בשיווקו של מוצר ואהו כל פגיעה בזכות מזכויות המשיבות.
המבקשים טוענים שהמבקשת 1 עוסקת בשיווק מוצר איפור דומה ("אייליינר") כמוצר קרם למריחה על העפעפיים עוד מאז שנת 2010, וכי ההחלטה לשלב גוונים צבעוניים עם גוון איפור שחור בצנצנת אחת נבעה משיקולים שיווקיים , שאין להם דבר עם המשיבות או המוצר שהן משווקות.
המבקשים ממילא טוענים שאין כלל זהות חזותית בין המוצרים ואין בשיווק המוצר שלהם, מוצר ואהו, משו ם פגיעה בזכות כלשהי של המשיבות ואין כל בסיס לתביעה.
עם הגשת כתבי הטענות עתרו המבקשים לחיוב המשיבות בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים אם תידחה התביעה.
לטענת המבקשים, המשיבה 1 הינה תאגיד אשר פועל בשוק הקוסמטיקה כשנתיים בלבד, מאז 2017, כך שיכולתה לעמוד בתשלום הוצאות מוטלת בספק.
ביחס למשיבה 2, טוענים המבקשים כי אין לה כלל יריבות עימם, שהרי המוצר נשוא התביעה משווק על ידי המשיבה 1 ולא על ידי המשיבה 2, ועל כל פנים בהיותה מוגדרת "עוסק פטור", הרי שרמת הכנסותיה נמוכה ומכאן החשש שאף היא לא תוכל לעמוד בתשלום הוצאות אם תידחה התביעה.
לטענת המשיבות אין כל בסיס לבקשה זו.
לפי גרסת המשיבות, המשיבה 1 הינה אמנם חברה צעירה וקטנה, ברם היא סולבנטית ואף רווחית ותוכל לעמוד בתשלום הוצאות. לביסוס טענה זו מפנות המשיבות לאישור מטעמו של רו"ח אסף אפרתי.
אף ביחס למשיבה 2, נטען בתגובה שהיא תוכל לעמוד בתשלום הוצאות, ככל שיפסקו לחובתה.
המשיבות מדגישות בתגובתן את נסיבותיו הייחודיות של העניין נשוא התביעה, נסיבות אשר לשיטתן מבטאות סיכויי הצלחה גדולים בביסוס התביעה וחוסר תום לב מוב הק מצד המבקשות, אשר משווקות את מוצר ואהו מתוך כוונה ברורה להתעשר על חשבון המשיבות ולהיבנות מהמוניטין אשר בנו המשיבות.
טוענות לפיכך המשיבות שיש לדחות את הבקשה, וכי ככל שתתקבל הרי שסכום הערובה המבוקש, 45,000 ₪, מופרך ואיננו מידתי.
בחינת הבקשה תעשה מתוך אבחנה בין המשיבות. בשים לב לכך שהמשיבה 1 הינה תאגיד, חברה פרטית, בעוד המשיבה 2 הינה אדם פרטי.
בכל הנוגע למשיבה 1, סוגית האפשרות לחיובה בהפקדת ערובה להוצאות, מוסדרת בסעיף 353א בחוק החברות, התשנ"ט-1999. בבחינתה של בקשה לחיוב בהפקדת ערובה להוצאות הרי שהמשיבה 1, כתאגיד, היא זו שצריכה להראות כי תוכל לשלם את הוצאות המבקשים אם יזכ ו בדין .
ומאידך, ביחס למשיבה 2, חלות הוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולפיכך נקודת המוצא הינה חובתם של המבקש ים להציב תשתית ראייתית לכאורית לכך שה משיבה 2 לא תוכל לעמוד בתשלום ההוצאות באם תידחה התביעה .
בכל הנוגע למשיבה 1, עיון בתגובה מראה שאין בה ניסיון של ממש להראות שתוכל לעמוד בתשלום הוצאות, ככל שכאלו יפסקו לחובתה. המשיבות אינן מביאות בתגובת ן כל פרט באשר לנכסי המשיבה 1 או באשר להכנסותיה או באשר לכספים אשר בקופתה. כל שמביא ות המשיבות ביחס למשיבה 1, הוא מכתב לאקוני וקצר של רואה החשבון שלה, ובו נכתב שאין שעבודים לחובתה והינה "חברה רווחית" לפי נתוני שנת 2019 . הא ותו לא.
ברי הדבר כי היעדר שעבודים או רווחיות (שאין לדעת את שיעורה) אינם נתונים היכולים לבסס טענה לכאלו נכסים או כזו פעילות השוללים את הסיכון לו טוענים המבקשים, לפיכך, בכל הנוגע למשיבה 1, לא הראו המשיבים שתוכל לשאת בתשלום הוצאות.
מאידך, ביחס למשיבה 2, המצב הפוך. הנטל רובץ לפתחם של המבקש ים אך דווקא ה ם לא מביאים כל ראיה לביסוס הטענה שלפיה לא תעמוד המשיבה 2 בתשלום הוצאות, ככל שיפסקו לחובתה. עצם היות המשיבה 2 "עוסק פטור", אשר רמת הכנסתו איננה גבוהה, לא די בו כדי לבסס טענה לאותו חשש לו טוענ ים המבקש ים.
ומשכך, בעוד שביחס למשיבה 1 יש להוסיף ולבחון את יתר התנאים לחיוב בהפקדת ערובה, ביחס למשיבה 2 הרי שיש לדחות הבקשה כבר בשלב זה. ודוק, היות המשיבות נתבעות בצוותא או הקשר שבין המשיבות – אינם רלוונטיים להמשך הבדיקה ביחס למשיבה 1. הרי המשיבה 2 איננה "ערבה" לחובות המשיבה 1 ו התוצאה בפסק הדין עלולה להיות שונה ביחס למשיבה 1 לעומת המשיבה 2.
משנמצא שהמשיבה 1 לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות המבקשים אם יזכ ו בדין, יש לבחון האם נסיבות העניין מצדיקות את חיוב המשיבה 1 בערובה אם לאו.
בבחינת נסיבות העניין קשה להצביע בשלב מקדמי זה של בירור הטענות, על סיכויי הצלחה כה גבוהים כטענת המשיבות, עד כדי הצדקה לדחיית הבקשה. המשיבות מלינות על פגיעה בזכויותיהן נוכח שיווק מוצר ואהו, מוצר אשר לשיטתן מהווה העתקה של מוצר יאנה ואף מביא ות שלל ציטוטים של אלמונים, כאלו אשר בתגובות שהעלו ברשתות החברתיות ציינו כי מדובר בהעתקה.

דא עקא, שהמשיבות עצמן מודות כי האריזה החיצונית של מוצר ואהו שונה לחלוטין מזו של מוצר יאנה, כי הכיתוב על גבי אריזות המוצרים שונה לחלוטין, ואף כאשר מסירים את אריזת הנייר וחושפים את הצנצנות עצמן, נחשפים למכסים שלא מותירים מקום לספק באשר לכך שאלו מוצרים שונים.
אכן, פנים המוצרים דומה (בחלוקת הצנצנת לשני מתחמים במחיצה קעורה ובצבע החומרים), אך כלל לא בטוח שיש בדמיון זה כדי לבסס אותן טענות להעתקה ופגיעה בזכויות הקניין של המשיבות כנטען. טענות אלו איפוא, מחייבות ליבון ואין הן מקימות את אותו מצב מובהק של סיכויי הצלחה כה גבוהים, כדי שלילת זכות המבקש ים לערובה .
אשר לגובה הערובה, יש לקחת בחשבון את העלויות הכרוכות בניהולו של ההליך המשפטי, גם לנוכח סכום התביעה אך בלא להתעלם מההשקעה הנדרשת לבירור הטענות.
סכום התביעה הועמד על 300,000 ₪ ובנוסף לתביעה לצו מניעה ולמתן חשבונות.
בירור התביעה עלול להיות כרוך בבירור עובדתי, נוכח הטענות הסותרות באשר לנסיבות פיתוח שני המוצרים נשוא התביעה, ומידת ההשפעה שיש לדמיון הנטען ביניהם.
לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, אני סבור שסך של 30,000 ₪ מהווה סכום ראוי להבטחת הוצאות המבקשים בנסיבות העניין.
אשר על כן הנני מחייב את המשיבה 1 בהפקדת סך של 30,000 ₪ בקופת בית המשפט כערובה להוצאות המבקשים.
היה ולא תופקד ערובה זו בתוך 14 יום מיום המצאת החלטה זו – תידחה התביעה ביחס למשיבה 1 .
ביחס למשיבה 2 – הבקשה נדחית.
ונוכח התוצאה החצויה כאמור – אין צו להוצאות בגין בירור בקשה זו.
קדם המשפט נקבע ליום 8.9.20, בשעה 08:30.
ניתנה היום, כ"ט סיוון תש"פ, 21 יוני 2020, בהעדר הצדדים.