הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 48289-02-16

לפני
כבוד ה שופטת אידית קליימן-בלק

התובע:
פלוני
ע"י ב"כ עו"ד אביב ואהבה

-נ ג ד-

הנתבעת:
עיריית תל אביב יפו
ע"י ב"כ עו"ד אבי בן יהודה ואח'

ה ח ל ט ה

בפניי בקשה חוזרת, שלישית במספר, של התובע לפסילת חוות דעת המומחה שמונה ע"י בית המשפט, ד"ר אברהם ביין. בטרם הכרעה בבקשה אפרט תחילה את השתלשלות העניינים בתיק מאז קבלת חוות דעתו של ד"ר ביין מיום 26/4/17 ועד היום.

רקע כללי והשתלשלות הבקשות בתיק :

עסקינן בתביעת נזק גוף בגין תאונה אשר על פי הנטען ארעה ביום 09/05/14 לתובע יליד 08/12/1984, עת נתקלה רגלו של התובע בבור במדרכה והתובע נחבל בברך וקרסול שמאל (להלן: "התאונה").
מומחה אורתופד מטעם התובע, ד"ר תומר קרבאל, קבע בחוות דעתו מיום 26/1/16 נכות רפואית משוקללת בשיעור 19% (10% בגין ברך ו- 10% בגין קרסול רגל שמאל), וקבע קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לנכות הרפואית.
מומחה אורתופד מטעם הנתבעת, ד"ר הראל סטצקוביץ קבע בחוות דעתו מיום 23/10/16 כי לתובע לא נותרה נכות רפואית כלשהי בגין האירוע. בחוות דעתו, שלל המומחה את הקשר הסיבתי בין התאונה הנטענת לבין הממצאים בברך ובקרסול בנימוק כי פניה מאוחרת עם תלונות על ברך וקר סול שמאל בחלוף חצי שנה ממועד האירוע , מנתקת קשר סיבתי לאירוע , מה גם שלטענת המומחה בדיקות מיפוי עצמות ואולטרסאונד שנעשו לתובע בעקבות פנייתו תומכ ות במסקנתו להיעדרו של קשר סיבתי כאמור.
לנוכח הפערים בין חוות הדעת מטעם הצדדים, ובשים לב למחלוקת בסוגיית הקשר הסיבתי בין התאונה לחבלה כלשהי בברך וקרסול שמאל, מונה ד"ר ביין כמומחה בתחום האורתופדיה מטעם בית המשפט , אשר בחוות דעתו מיום 26/4/17 ק בע כי לתובע לא נותרה נכות בגין האירוע היות והקרע הנטען במיניסקוס הפנימי הינו כתוצאה מתאונה אחרת. וכך ציין המומחה בע"מ 2 לחוות הדעת:" מר אבייב אבי נפגע בתאריך 10.5.14 בקרסולו השמאלי והחלים. הכאבים בברכו השמאלית החלו להופיע רק בשנת 2015 ונמצא קרע במניסקוקס פנימי. לדעתי מהפגיעה ב- 10.5.2014 נותר מר אבייב ללא נכות. לפי המסמכים שהובאו לידיעתי מדובר בפגיעה אחרת מזמן אחר ולא קשורה לתאונה ב-10.5.14 ".(הדגשה שלי- א.ב).
בנסיבות אלו, שלח התובע ביום 10/5/17 שאלות הבהרה למומחה. ו בהמשך עתר בבקשה להורות למומחה לענות על שאלות הבהרה ולהציג מסמכים המעידים על קיומו של תיעוד רפואי בגין פגיעה אחרת שארעה לתובע בברך שמאל, כנטען על ידו בחוות דעתו. מאחר וד"ר ביין לא השיב לשאלות, עתר התובע ביום 18/06/17 בקשה להחלפת מומחה בית המשפט תוך דרישה להורות למומחה להשיב את שכר טרחתו.
ביום 22/6/17 שלח המומחה תשובות לשאלות ההבהרה של התובע ואולם אלו לא הפיסו את דעתו של התובע. על כן, שב התובע וחזר על בקשתו להחלפת ד"ר ביין בנימוק כי תשובות המומחה חרגו מסמכוי ותיו שכן המומחה, כך על פי הנטען, שם עצמו לשופט וקובע קביעות שיפוטיות בפוסלו את גרסת התובע כמפורט בכל המסמכים הרפואיים בהם התלונן על כאבים בברך שמאל אשר באו רק לאחר אירוע נשוא התביעה. בנוסף, לטענת התובע, המומחה לא השיב למספר שאלות שהופנו אליו במסגרת שאלות ההבהרה.
בדיון שהתקיים בפניי ביום 28/6/17 שב התובע וחזר על בקשתו לפסילת המומחה אשר כאמור הוגשה ימים ספורים לפני הדיון. הנתבעת התנגדה לפסילת המומחה וטענה כי ב"כ התובע רשאי לחקור את המומחה ככל שחולק על דעתו . בהחלטתי במעמד הדיון קבעתי כי אכן יש צורך בהבהרה בנוגע לחלק מהשאלות שהפנה התובע למומחה במסגרת שאלות ההבהרה ואשר לא נענו. ובו ביום, בתום הדיון, ניסחתי שלוש שאלות הבהרה המופנות למומחה מטעם בית המשפט במטרה לשים קץ להתדיינות סביב המענה על השאלות שנותרו על הפרק, אשר בעיקרן עוסקות בסוגית הקשר הסיבתי בין התאונה לנזק הנטען לברך, אותו שלל המומחה בחוות דעתו, בין היתר בשל תאונה אחרת שכביכול ארעה לתובע.
בחלוף חודש ימים הגיש התובע הודעה על אי מתן תשובות לשאלות בית המשפט וכפועל יוצא בקשה חוזרת להחלפת ד"ר ביין. ב"כ התובע חזר והלין על כך כי המומחה מסרב לשלוח תשובות לשאלות בית המשפט ועל כן יש להחליפו. הנתבעת בתגובתה שבה והתנגדה לפסילת חוות דעת המומחה, בנימוק כי המומחה הסכים בחוות דעתו עם מסקנות מומחה הנתבעת ועל כן טענתו של התובע לפיה קביעותיו של דר' ביין אינן מבוססות, הינה טענת מופרכת.

ביום 29/8/17 שב התובע והגיש בקשה חוזרת לפסילת חוות דעתו של המומחה בגין אותם נימוקים חוזרים ובהמשך הגיש התובע בקשה להורות למומחה להשיב לתובע את שכר הטרחה ששולם לו על חלקו של התובע.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בשלל הבקשות, התגובות בחוות הדעת ובתשובות החלקיות לשאלות ההבהרה מטעם התובע, אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל.
הלכה פסוקה כי פסילת מומחה רפואי הוא מהלך חריג שיינקט במשורה ורק בנסיבות חריגות וכאשר מתעורר חשש ממשי לעיוות דין, כגון פגיעה בכללי הצדק הטבעי או כשמתגלה בחוות הדעת פגם ממשי היורד לשורשו של עניין. אולם מקום בו המומחה לא מגיב או מתייחס להנחיות בית המשפט, ולענייננו עסקינן בשאלות הבהרה ממוקדות וספציפיות שהפנה אליו בית המשפט בהתאם להחלטתי מיום 28/6/17, נותרת חוות הדעת בלתי שלמה. לכן בהעדר ש יתוף פעולה מצד המומחה, שהינו כידוע ידו הארוכה של בית המשפט, לא יוכל בית המשפט להגיע להכרעה ולהשלים מלאכתו. ראה בעניין זה החלטתה של כב' השופטת אגי בנסיבות דומות בעניין ת.א (ת"א)92369/97 רודיקה אביבה רונן נ' סהר חב' ישראלית לביטוח בע"מ מיום 5/9/2002:
"...אי היענותה של פרופ' ברנר להשיב על שאלות ההבהרה שנשלחו אליה ואי הסכמתה להתייצב להעיד, מונעים מבית המשפט את האפשרות לברר בירור יסודי וראוי את השאלות שבמומחיות שבמחלוקת בין הצדדים. לא ניתן יהיה להגיע להכרעה צודקת ונכונה בתובענה זו, מבלי שהשאלות שבמומחיות יזכו לליבון מעמיק... בנסיבות שנוצרו, בהם נבצר מן המומחית למלא את תפקידה כלפי בית המשפט, בין מרצון ובין מאונס בשל מצב בריאות לקוי, אני סבורה כי יש להורות על החלפתה ומינוי מומחה אחר תחתיה..."
בעניין זה אפנה גם לרע"א 1856/02 פאוזי נאיף נוג'ידאת נ' צחר חברה לבנין ופיתוח בע"מ מיום 10/04/2002, שם אושרה החלטתה של הערכאה הדיונית אשר נעתרה לבקשה לפסילת המומחה בנימוק כי המומחה לא פעל בהתאם להנחיות בית המשפט בטרם נתן את חוות-דעתו.
כאמור, במקרה שלפניי המומחה אינו משיב לשאלות ההבהרה מטעם בית המשפט אשר הומצאו לעיונו זה מכבר, הגם שחלפו קרוב לארבעה חודשים מאז נשלחו אל המומחה, וזאת ללא הסבר כלשהו המניח את הדעת. לפיכך אין מנוס מפסילת המומחה ומינויו של מומחה אחר במקומו.
באשר לבקשת התובע להורות על החזר מחצית שכר הטרחה ששילם התובע למומחה , חרף המסקנה אליה הגעתי לעיל, לא מצאתי לנכון להורות על השבת שכרו של המומחה. המומחה בדק את התובע, ערך חוות דעת ואף השיב, גם אם חלקית, לשאלות הבהרה מטעם התובע. במלאכתו זו השקיע המומחה מזמנו ומידיעתו המקצועית. במקרה כזה, אין מקום להורות על השבת שכר טרחה.
החלטת מינוי המומחה החדש תצא בנפרד.
המזכירות תעביר העתק החלטתי זו לצדדים ולמומחה החדש שמונה.

ניתנה היום, כ"ז תשרי תשע"ח, 17 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.