הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 47805-09-17

לפני כבוד השופטת חנה קלוגמן

התובעים:

1.שרבן פרלאה
2.אסתר פרלאה (להלן: "התובעים")

נגד

הנתבעת:

נאות המכבים בע"מ להלן: "הנתבעת")

פסק דין

לפניי תביעה על סך 150,000 ₪ שעניינה ליקויי בנייה בדירה שרכשו התובעים מהנתבעת בפרויקט "פסגת האקדמיה" באריאל, על פי הסכם מכר שנכרת בין הצדדים ביום 23.1.13 (להלן: "החוזה" או " הסכם המכר").

תמצית טענות הצדדים :

תמצית טענות התובעים
הפרת הסכם המכר:
ליקויי בניה- על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבעת התחייבה לבנות את הדירה כאשר כל חיובי חוק המכר [דירות], תשל"ד-1973 (להלן: "חוק המכר") יחולו לגביה, לרבות התחייבות הנתבעת בנוגע לאיכות הבנייה, אלא שהנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה, כפי שעולה מחוות דעת הנדסית מיום 7.9.15, לפיה נמצאו ליקויי בנייה בסך 14,849 ₪ (להלן: " חוות דעת תפארת"). התובעים פנו מספר פעמים לנתבעת על מנת שזו תתקן את הליקויים אך נותרו ללא מענה, לכן פנו לקבלת חוות דעת נוספת, שניתנה ביום 9.1.17 ובה פורטו כל הליקויים שנותרו בדירה בסך 91,992 ₪ (להלן: "חוות דעת בן עזרא", נספח ה לכתב התביעה). עוד טענו התובעים שבדירה ליקויים רבים ומהותיים כגון ליקויי חיפוי וריצוף, ליקויי ניקוז, איטום ובידוד ועוד וכי ייתכנו החמרות בליקויים ולכן הם שומרים על זכותם לטעון בעניינים אלו מבלי שהדבר יהווה הרחבת חזית.
הפרות נוספות:
לטענת התובעים הם שילמו לנתבעת ביתר את הסך של 27,703 ₪ ושעל הנתבעת להשיב להם סכום זה. בנוסף נטען שחלק מהליקויים גרמו לירידת ערך שהוערכה בחוות דעת בן עזרא בסך של 40,000 ₪. בנוסף טוענים לעגמת נפש בסך 20,000 ₪ והוצאות נדרשות לפינוי, אחסון ושינוע בסך 15,000 ₪. בסיכומו של דבר, צירוף ההוצאות הנ"ל עם סך הליקויים ושכ"ט המהנדסים מרכיבים את סכום התביעה - 150,000 ₪.
הפן המשפטי:
עוד הודגש שאחריות הנתבעת אינה רק מכוח חוק המכר אלא גם מפקודת הנזיקין, חוק החוזים, חוזה חוק קבלנות וכל דין אחר וכן שיש לראות בסעיפים מסוימים בהסכם כסעיפים מקפחים ובלתי חוקיים המהווים התניה אסורה על חוק המכר ועל כן הם בטלים מעיקרם.
תמצית טענות הנתבעת:
על פי הנטען בכתב ההגנה, מדובר בתביעה שאין בה ממש, מלבד ניסיון לייצר יש מאין הליכים משפטיים כחלק מסדרת תביעות של דיירי הפרויקט שהוגשו כולן על ידי ב"כ התובעים בתמיכת חוות דעת מאותו מומחה שהוציא חוות דעת מוזמנת ומגמתית, כפי שאפשר ללמוד מהפער הבלתי נתפס בין חוות דעת תפארת לחוות דעת בן עזרא.
טענות מקדמיות:
כטענות מקדמיות נטען שיש לעכב הליכים מכוח תניית בוררות הקבועה בסעיף 19 לחוזה, סעיף לו התובעים הסכימו במסגרת הטיוטות שהוחלפו בין הצדדים; ושיש לסלק את התביעה על הסף בשל העובדה שהתובעים הם בעלי דין גם במסגרת תביעה שהוגשה על ידי 71 דיירי הפרויקט, המתנהלת בבית המשפט המחוזי בתל אביב ובה הועלו טענות כמעט זהות לטענות התביעה דנן (ת.א. 66407-06-17, נספח 1 לכתב ההגנה). לבסוף נטען שהנתבעת היא אך יזמית הפרויקט ושהיא התקשרה עם החברה הקבלנית בן עיון נמרודי בע"מ (המצויה בהליכי פירוק) וכי האחריות לליקויים מוטלת על החברה הקבלנית, כפי שגם צוין במפורש בהסכם המכר.
חוזה אחיד:
הנתבעת הדגישה שהחוזה וסעיפיו אין בהם משום קיפוח, שממילא הוחלפו טיוטות והוכנסו שינויים בחוזה לבקשת התובעים כפי שניתן ללמוד מנספח השינויים (שצורף כנספח 3 לתצהיר הנתבעת), שהתובעים לא הוחרגו מחוק המכר ושהנתבעת פעלה לאורך כל הדרך לקיים את התחייבויותיה החוזית לתת מענה שיספק את התובעים.

תיקון ליקויי הבניה:
עוד נטען שמעיון בפרוטוקול המסירה שנערך ביום 13.12.15 ושנחתם על ידי התובעים, עולה שהתובעים מסתירים מידע מהותי מבית המשפט ואינם מגלים כי כל התיקונים בהתאם לחוות דעת תפארת בוצעו כפי שהם עצמם אישרו במסגרת פרוטוקול המסירה (נספח 3 לכתב ההגנה). עובדה זו גם מאיינת את טענת התובעים לפיה הנתבעת לא נענתה לפניותיהם ויש בה להעיד יותר מכל על חוסר תום הלב של התובעים. עוד צוין שבשלב מסוים הוחלף קבלן המשנה במרץ 2017 התקבלה הצעת מחיר מקבלן המשנה לביצוע העבודות בדירת התובעים בסך 10,400 ₪ בצירוף מע"מ (נספח 4 לכתב ההגנה), אלא שביצוע העבודות לא יצא אל הפועל מאחר ולא ניתן היה לתאם מועד עם התובעים וכאשר היה ניתן לעשות זאת, התובעים התנגדו לביצוע העבודות על ידי החברה הקבלנית.

המומחים מטעם התובעים:
לסיכום הנתבעת כפרה בסכום התביעה וברכיבי הפיצוי המנופחים לטענתה, כך למשל נטען שבן עזרא כלל אינו מוסמך לקבוע ירידת ערך, שעלויות אחסנה ושינוע כומתו ללא שום בסיס ושאין לתובעים זכות לדרוש פיצוי בגין הוצאות חוות דעת אדרת שעה שהם כלל לא עושים בה שימוש.
דיון והכרעה
הצדדים הגיעו להסכמות באשר לעיכוב ההליכים מכוח תניית הבוררות וכן בעניין הסעדים הנתבעים בפניי אל מול הסעדים הנתבעים בתביעה המתנהלת בבית המשפט המחוזי, משכך דחיתי את הבקשה לעיכוב הליכים ואפשרתי את המשך בירור התביעה לפניי (פרוטוקול מיום 6.6.18).

כמו כן הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו הם מוותרים על חקירת המצהירים ונותני חוות הדעת ומסתפקים בחקירתו של מומחה בית המשפט המהנדס דן ברלינר (פרוטוקול מיום 8.9.19 , להלן: "ברלינר" או "המהנדס ברלינר" ). מטעם התובעים הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע 1 בשם שני התובעים, חוות דעת תפארת וחוות דעת בן עזרא. מטעם הנתבעת הוגשו תצהיר עדות ראשית של שלום פיצ'חדזה, מנהל בנתבעת וחוות דעת המומחה מטעמה יעקב מרזוק. נראה כי גדרי המחלוקת צומצמו לשאלת ליקויי הבנייה וגובה הנזק אך בטרם דיון בהם, יש לדון בטענת ההתניות המקפחות.

חוזה אחיד והתניות מקפחות
ההלכה הפסוקה קבעה זה מכבר, כי "במקרה הטיפוסי חוזי מכר שנעשים בין קבלנים לרוכשי דירות הם חוזים אחידים" (רע"א 6605/15 אילנה שמש ואח' נ' ספייס בניה ויזמות בע"מ מיום 21.2.16 פורסם בנבו), לאור פערי הכוחות בין הצדדים. אולם אני מקבלת את טענת הנתבעת שבמקרה דנן אין להחיל את דוקטרינת החוזים האחידים שכן התובעים היו מיוצגים בשלב החתימה על החוזה ונספח השינויים אכן מהווה ראיה לכך שהתקיים מו"מ בין הצדדים ושסעיפי החוזה שונו לבקשת התובעים.

יחד עם זאת, אני נותנת משקל לפערי הכוחות בין הצדדים ולכך יש להחיל את הכלל החוזי המקובל שחוזה המנוסח על ידי צד אחד, ובמיוחד כאשר הוא הצד החזק, יפורש לטובת הצד השני, כאשר מתעוררות מחלוקות לגבי פרשנותו. דהיינו במקרה הנדון הפרשנות תהיה לטובת התובעים. יפים לענייננו הדברים שנאמרו מפי כב' השופטת ד'. ברק ארז במסגרת רע"א 6605/15 אילנה שמש ואח' נ' ספייס בניה ויזמות בע"מ לעיל: "כבר צוין בפסיקתו של בית משפט זה כי "מעמדו של הקונה, מבחינת כוח המיקוח והתמרון וניסוח החוזה אינו זהה, בחלק ניכר של המקרים, לזה של בונה הדירה אף אם אין נזקקים לחוזה אחיד והמחסור במצרך ומחירו הגדל והולך יוצרים תלות רבה במצבים מזדמנים אשר בהם חופש הבחירה של הקונה הולך ומתמעט. משמע, מדובר על מערכת יחסים בה נעדר לעתים קרובות מדי הבסיס של שוויון המעמד והאיזון בין הצדדים הכורתים את החוזה".

מומחה בית משפט
כאמור התובעים הגישו רשימת ליקויים בסך 91,220 ₪ על פי חוות דעת בן עזרא מנגד, הנתבעת הגישה חוו"ד מומחה מטעמה יעקב מרזוק מיום 31.12.17 שהעמיד את סך הליקויים ב- 2,300 ₪. בשל הפער בין חוות הדעת מצאתי לנכון למנות מומחה מטעם בית משפט אשר יבחן את הליקויים. אקדים ואומר שההלכה הנוהגת היא, משמונה מומחה בכדי לחוות דעה ולתת מבט מקצועי, סביר להניח שממצאי חוות דעתו יאומצו בידיו של בית המשפט, זולת אם תהא סיבה משמעותית בגינה אין לפעול כך:

"מינוי מומחה מטעם בית המשפט היא פרקטיקה ידועה ומקובלת במקרים בהם מתעוררת סוגיה המצריכה ידע מקצועי שבמומחיות, אשר לגביה נזקק בית המשפט לכלי עזר אובייקטיבי על מנת שיוכל להגיע לפתרון יעיל וצודק של הסכסוך (ראו: אורי גורן ועופר דרורי "עדויות מומחים לאחר תקנות   סדר הדין האזרחי (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005: היבטים דיוניים ומהותיים" המשפט יב 167, 182-180, 191 (2007); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 468 (מהדורה אחת עשרה, 2013) (להלן: גורן); ע"א 9418/04 צוות ברקוביץ-מאגרי בניה בע"מ נ' דמארי, [פורסם בנבו] פסקה י"ב (9.4.2006); ע"א 2099/08 עיריית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות והחזקות בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 22 (28.10.2010) (להלן: עניין תשלו"ז)). חוות דעתו של המומחה היא אומנם רק אחת מן הראיות העומדות בפני בית המשפט ואין בה כדי להגביל את שיקול דעתו או לגרוע מן הסמכות הנתונה לו להכריע באופן סופי במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים (ראו: ע"א 402/85 מרקוביץ נ' עיריית ראשון-לציון, פ"ד מא(1) 133, 139 (1987); ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170, 174 (1993);  ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 948 (2002); ע"א 8950/07 עיריית נצרת נ' כרדוש, [פורסם בנבו] פסקה 8 (24.11.2010); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי – הלכה ומעשה כרך ב' 947 (מהדורה חמש עשרה, 2007)). ואולם, לא אחת נפסק כי "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת" (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי, [פורסם בנבו] פסקה 4 (23.4.1990) (להלן: עניין רבי); וראו גם: ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563, 570-568 (1998); ע"א 9323/04 מיצר לפיתוח בע"מ נ' שותפות בנין 17 מתחם 5, [פורסם בנבו] פסקה 22 (23.7.2006); עניין תשלו"ז, פסקה 22; גורן, בעמ' 468)" ע"א 5509/09 מסארווה נ' עזבון המנוח מסארווה, בפסקה 14 לפסק דינה של כבוד השופטת אסתר חיות (פורסם באתר הרשות השופטת, 23.2.2014)).

במקרה הנדון מצאתי את חוות דעת המומחה יסודית ומקיפה ואף התרשמתי מעדותו המקצועית. בהתאם לעקרונות הפסיקה שצוטטו לעיל ולאור התרשמותי כפי שצוינה לעיל, הרי שהמקרה הנדון איננו בגדר המקרים בהם בית המשפט יסטה מחוות דעתו של המומחה, יחד עם זאת בחנתי כל אחת מטענות הצדדים לגופה ומצאתי כי לגבי מספר ליקויים יש לשנות מחוות הדעת כפי שהוגשה לבית המשפט. יש לציין שמומחה בית המשפט הדגיש בחקירתו הנגדית שהוא לא חוזר בו מחוות דעתו וכי הוא עומד על קביעותיו שם, אך נתן הערכה כספית במידה ובית המשפט יקבע שיש ליקוי המצדיק תיקון (פרוטוקול מיום 8.9.19 עמד 9 שורה 1-2). בכפוף לאמור לעיל אבחן את רשימת הליקויים שנותרו במחלוקת:

ליקויי בניה
דלת הכניסה לדירה: לטענת התובעים יש להחליף את דלת הכניסה לדירה ואת מלבן הדלת ובסיכומיהם הדגישו שהם עומדים על הליקוי על אף קביעתו של ברלינר שמספיקים תיקונים נקודתיים וכי אין בעיה בדלת בעלת שני צירי נעילה. לעומתה, הנתבעת טענה כי ברלינר קבע נכון שהשינוי בתקנה 2.92 מאפשר התקנת דלת כניסה בעלת שני צירי נעילה. ברלינר נחקר בעניין זה על ידי ב"כ התובעים אך חקירתו לא הובילה לשינוי בעמדתו וגם לא הפריכה את קביעתו. על כן אני דוחה את דרישת התובעים להחליף את דלת הכניסה ומחייבת את הנתבעת בביצוע תיקונים בלבד ובסכום שקבע ברלינר.

ארגזי תריסים: לטענת התובעים במסמך התכנון ארגזי התריסים אינם בולטים מהקיר לעומת הבליטה הקיימת בפועל, מדובר אפוא באי התאמה לתכנית המזכה אותם בהחלפת התירס. המומחה קבע שאין מדובר בליקוי וגם בעניין זה חקירתו לא שינתה את ממצאיו (עמוד 5 שורות 12-19). אשר על כן אני דוחה את דרישת התובעים להחליף את ארגזי התריסים.

זיגוג תחת חלון הסלון: לטענת התובעים, הזיגוג בחלון הסלון הוא תחת החלק הנפתח של החלון והוא מתפקד בפועל כמעקה לכל דבר ועניין. משכך, על הזכוכית להיות מחוסמת ורבודה ואילו בפועל הזיגוג אינו רבוד. לשיטת הנתבעת אין ליקוי ואין לעשות גזירה שווה בין חלון למעקה והחלון בסלון מוגדר על פי התקנים "מחסון" עם קורה אופקית במלוא המפתח ואין מדובר במעקה, החלק הקבוע מזוגג בזכוכית בטיחותית מחוסמת כנדרש בתקנים ולא נדרשת זכוכית רבודה.

ברלינר קבע שיש להחליף זיגוג בחלון הסלון לזכוכית בטיחותית (עמוד 3 לחוות דעתו). במסגרת חקירתו הנגדית ברלינר תמחר את עלות הזיגוג לפי 600 ₪ למטר לזיגוג שארכו 2.8 מטר (עמוד 5 שורות 20-23), כלומר עלות הליקוי היא 1,680 ₪ ולכן אני פוסקת שעל הנתבעת לפצות את התובעים בגין הליקוי בסכום זה.

ויטרינה למרפסת: לטענת התובעים, כאשר יש בדירה דלת דו אגפית, רוחב הפתח לא יקטן מ- 80 ס"מ ובדירתם הפתיחה מגיעה ל- 70.5 ס"מ בלבד. הנתבעת טוענת שאין מדובר בליקוי כפי שגם ברלינר גורס וכי חקירתו הנגדית לא שינתה דעתו בעניין זה. עיון בתקנה 3.2.1.3 (נספח ג לסיכומי התובעים) מעלה שהצדק הוא עם התובעים וכי הפתח הקיים אינו עולה בקנה אחד עם הקבוע בתקנות. אשר על כן אני מקבלת את דרישת התובעים לפיצוי בגין ליקוי זה ומעמידה את הפיצוי בסך של 3,000 ₪ כקביעת ברלינר (עמוד 5 שורות 24-30).

מעקה מרפסת סלון: לטענת התובעים, מעקה הזכוכית של מרפסת הסלון הותקן בחלק הפנימי של המעקה כך שכל שטח השיש נותר מחוץ לחלל המרפסת וזאת בניגוד לקבוע בתכנית המכר. התובעים מדגישים שאם מעקה הזכויות היה בנוי לפני התכנית הם היו מרווחים חלל מרפסת גדול ושימושי יותר הכולל את שטח אדן המעקה, בעוד שבמעקה הנוכחי הנתבעת חסכה כספים בכך שגובה מעקה הזכוכית היה צריך להימדד שלא מרצפת המרפסת אלא מהמעקה. לשיטת הנתבעת אין כל פגם בהתקנת המעקה באופן שהותקן, כפי שגם ברלינר קבע בחוות דעתו.

אני מקבלת את דרישת התובעים לשינוי המעקה, אמנם לא הוכח שמדובר במפגע בטיחותי או שמדובר בליקוי בניה, ואולם יש לתת משקל להסתמכות התובעים על תכנית המכר רע"א 6605/15 אילנה שמש ואח' נ' ספייס בניה ויזמות בע"מ דלעיל) והעובדה שהנאתם מהמרפסת נפגמת בעקבות הקטנת שטחה. ברלינר קבע שעלות ביצוע המעקה כדרישת התובעים יעלה 3,000 ₪ (עמ 8 שורות 8-20) ואני קובעת שעל הנתבעת לפצות את התובעים בסכום זה.

שיפועים במרפסת: לטענת התובעים שיפועי הניקוז במרפסת אינם תקניים ובחקירתו הנגדית ברלינר אישר שהוא קבע שהשיפועים סבירים מכיוון שחשב שלריצוף קרמיקה ניתן להסתפק בשיפוע נמוך יותר. התובעים לכן מבקשים פיצוי בסך 2,975 ₪ כקביעת ברלינר בחקירתו הנגדית (עמוד 6 שורות 1-7). לעומת זאת הנתבעת גורסת שאין פגם בשיפועים וכי התובעים הטעו את בית המשפט ואת המומחה, כי המומחה עמד על כך שהשיפועים סבירים וכי התקן אליו מפנים התובעים נוגע לגגות עשויים בטון מזוין ואין זה המקרה דנן. הנתבעת מדגישה שתקן 1752.1 הוא ביחס לאיטום ועניינו הוא בניקוז המרפסת. בעניין זה אני מקבלת את טענת הנתבעת ולא מצאתי שהמומחה שינה את קביעתו בעניין זה. על כן אני דוחה את דרישת התובעים לפיצוי בגין שיפועים במרפסת.

אוורור: התובעים טוענים שפתח החלון (בניכוי מסגרות, פרופילים וכד') קטן מהקבוע בתקנות וכי הדבר מונע חדירת אוויר ואור באופן מספק. אלא שברלינר קבע בחוות דעתו (עמוד 5) שבמידות הבניה- שטח החלון מתאים לנדרש, וצודקת הנתבעת בטענה שהתובעים לא עימתו את ברלינר עם קביעתו. מדובר בשאלה תיאורטית "בהנחה שפרשנות התביעה לעניין אופן מדידת שטח פתח היא הפרשנות הנכונה" (עמוד 7 שורות 10-15) אינה מספקת על מנת לקעקע את קביעת המומחה ואינה יכולה לבסס את דרישת התובעים לפיצוי. על כן אני דוחה את דרישתם להגדלת החלון.

דלת חדר כביסה: לטענת התובעים דלת חדר הכביסה אינה תואמת את היות החדר חדר רטוב ועל פי הוראות היצרן יש למנוע מגע ישיר של מים על הדלת. ברלינר קבע בחוות דעתו שהדלת תקינה ולכן הנתבעת גורסת שיש לדחות את דרישת התובעים. דעתי היא כדעת הנתבעת, המומחה אכן קבע שהדלת תקנית ובחקירתו הנגדית אף העיד שהדלת מתאימה לחדר הכביסה (עמוד 7 שורה 21). על כן אני דוחה את דרישת התובעים בעניין דלת חדר הכביסה.

אוגר כביסה: לטענת התובעים האוגר מתנדנד בניגוד לקבוע בתקנות ועל כן יש להחליפו. ברלינר קבע שהאוגר תלוי כנדרש והוא גם לא שינה את קביעתו בחקירה הנגדית (עמוד 7 שורות 24-28). על כן אני דוחה את דרישת התובעים בעניין אוגר הכביסה.

חיזוק מסתור כביסה: התובעים טוענים שמסתור הכביסה אינו תקני ואף אינו בטיחותי. הנתבעת גורסת שכפי שברלינר קבע, המסתור הוא רגיל, לא נדרש מעקה והמסתור אינו מעקה שכן אין מדובר במקום בו חיים אנשים אלא מדובר בחלל טכני המשמש אחסון צינורות ואוגר מים.
אמנם ברלינר לא חזר בו מקביעתו לגבי המעקה למסתור הכביסה (עמוד 7 שורות 27-31), אך מכיוון שמדובר בעניין שבבטיחות, אין לי אלא לסטות מקביעתו של ברלינר ולקבוע שמדובר בליקוי המזכה את התובעים בפיצוי. בהתאם לקביעתו של ברלינר בחקירתו הנגדית, אני מעמידה את סכום הפיצוי בגין רכיב זה בסך 1,000 ₪.

מישקים גמישים: לטענת התובעים, על הנתבעת היה להתקין מישקים גמישים בעוד היא התקינה מישקים קשיחים. ברלינר קבע בחוות דעתו שאין הדבר מהווה ליקוי (עמוד 8) וגם חקירתו הנגדית לא קעקעה את קביעתו (עמוד 7 שורה 32 עד עמוד 8 שורה 4). גם בעניין זה אני מאמצת את קביעתו של המומחה ודוחה את דרישת התובעים בעניין המישקים.

נקז במלקחת: ברלינר קבע שאין פגם בכך שהנקז מצוי במרכז פינת המקלחת. החקירה הנגדית לא שינתה במאום את קביעתו (עמוד 8 שורות 5-7) וממילא התובעים לא הצביעו על ליקוי כלשהו. לכן אני דוחה את הדרישה לפיצוי בגין רכיב זה.
ירידת ערך
לטענת התובעים ועל פי חוות דעת בן עזרא, הם זכאים לפיצוי בסך 40,000 ₪ בגין ירידת ערך שנגרמה לדירה בשל הליקויים הבאים: בשל פרוזדור צר; בשל דלת הממ"ד שבעת פתיחתה חוסמת את המעבר בפרוזדור; בשל חצי החדר שאינו על פי מידותיו; בשל היזק ראיה בגין חלון חדר הרחצה שפונה למרפסת השירות; ובשל הצורך להסיר כיור בחדר השירותים (סעיף 18 לתצהיר שרבן). הנתבעת סמכה על חוות דעת מרזוק וטענה שכלל לא נגרמה ירידת ערך לדירה, הגם שהדירה נמכרה כדירת 3 חדרים כפי שמופיע באופן מפורש בחוזה (סעיף 64 לתצהיר פיצ'חדזה).

גם בעניין זה מקובלות עלי קביעותיו של ברלינר: השטח המינימלי התיקני לחדרון, או לחצי חדר, הוא 6 מ"ר, בפועל שטח חצי החדר הוא קטן מהמינימום התיקני והוא יכול להיקרא לכל היותר "פינת עבודה". קביעה זו מובילה למסקנה שהדירה אינה בת 3.5 חדרים אלא דירה בת 3 חדרים בתוספת פינת עבודה.

בחקירתו הנגדית ברלינר הסביר שגם אם החוזה מאפיין את הדירה כדירת 3 חדרים, הרי שמעיון בסעיף 4 למפרט הדירה, חדר העבודה נמצא בין חדר המגורים ופינת אוכל לבין חדר השינה ולכן הציפייה שפירוט חדר העבודה יימצא אחרי רשימת החדרים ולא באמצע הרשימה (עמוד 11 שורות 19-27). על כך גם אוסיף ואחדד ש"חצי החדר" מצוי בפינת הסלון כך שאפילו הכינוי "פינת עבודה" מהווה הערכת יתר לפינה זו. ברלינר קבע את ירידת הערך הנגזרת מכך בסך 10,000 ₪ ואני מאמצת את קביעתו.

לגבי הצורך להסיר את הכיור מחדר השירותים אני מאמצת את קביעתו של ברלינר שנגרמה ירידת ערך בשיעור 2,000 ₪. בתוך כך אני מקבלת את קביעתו של ברלינר שלא נגרמה ירידת ערך בשל הפרוזדור הצר, דלת הממ"ד, היזק הראיה וטענת הקירות העקומים. על כן אני קובעת שעל הנתבעת לפצות את התובעים בסך 12,000 ₪ בגין ירידת ערך שנגרמה לדירתם.

תשלום ביתר
לטענת התובעים, הם זכאים להחזרים בגין סכומים ששולמו ביתר. התובעים הגישו תחשיב של סכום ההחזר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בסך כולל של 27,703 ₪ (סעיף 16 ונספח ט לתצהיר שרבן). לשיטת הנתבעת, מדובר בסכום תמורה צמוד למדד תשומות הבניה מיום 1.1.12 (סעיף 73 ונספח 14 לתצהיר פיצ'חדזה). עיון והשוואת טענות הצדדים והראיות שהוגשו בעניין מובילות למסקנה שהחיוב היה כדין ועל כן אני דוחה את דרישת התובעים בעניין זה. ממילא התובעים לא עמדו בנטל להוכיח שמדובר בסכום שנגבה ביתר או שנגבה בניגוד למדד תשומות הבניה הרלוונטי לחוזה. הצדדים חתמו על הסכם מכר (נספח א לתצהיר שרבן). בנספח ה להסכם המכר נקבע חישוב התמורה ושם נקבע שהמדד הקובע הוא המדד הידוע ביום 15.1.12 המתייחס למדד של חודש נובמבר 2011. בהתאם למדד זה נערך החישוב. התובעים, בהתאם לחישוב שערכו (נספח ט לכתב התביעה) קבעו את המדד הקובע לזה של חודש מאי 2012, מועד החתימה על זכרון הדברים. אינני מקבלת דרך חישוב זו שכן הסכם המכר, המאוחר לזיכרון הדברים הנטען על ידי התובעים, הוא החוזה הקובע והוא קובע בנספח התמורה את דרך חישוב התמורה בצורה ברורה וחד משמעית שניתן היה לחשב בו במקום. חישוב זה הוא החישוב הקובע כטענת הנתבעת.

הוצאות אחסון
לטענת התובעים, לצורך ביצוע תיקון הליקויים בדירה הם ייאלצו לפנות אותה לתקופה של חודשיים ועל פי הערכה על דרך הצמצום הם ייאלצו לשלם שכר דירה שווה ערך בסך 4,500 ₪ לחודש. כמו כן הם ייאלצו להוציא כספים עבור שינוע ואחסון החפצים. סך הכל התובעים העמידו את דרישתם לפיצוי בגין הוצאות דיור, הובלה ואחסון בסך של 15,000 ₪ (סעיף 22 לתצהיר שרבן).

הנתבעת טוענת שאין צורך בפינוי הדירה כפי שאף קבע ברלינר. גם בעניין זה אני מאמצת את קביעתו של ברלינר (עמוד 12 לחוות דעתו) ולכן אני דוחה את דרישת התובעים לפיצוי בגין הוצאות דיור, הובלה ואחסון.

עגמת נפש
לטענת התובעים, הם זכאים לפיצוי בסך 20,000 ₪ בגין הליקויים ואי ההתאמות בדירה שגרמו להם מתחים ולחציים נפשיים והתעסקות בלתי פוסקת לצורך הטיפול בליקויים ובכלל זה ניהול ההליך המשפטי וכן מאובדן ההנאה בדירה שרכשו (סעיף 10-20 לתצהיר שרבן). הנתבעת טוענת שאין לפסוק עגמת נפש בשל ההיקף המצומצם של הליקויים ועלות תיקונם, התנהלותה שלה בזמן אמת לתיקון הליקויים ובשל העובדה שהמומחה קבע שהשימוש בדירה לא ייפגע.

אמנם לא פסקתי הוצאות בגין שינוע ושכר דירה, אך איכות החיים בדירה הנמצאת בשיפוצים יורדת ועל כך זכאים התובעים לפיצוי. כמו כן הם זכאים לפיצוי עבור התקופה בה קיימת הפחתה והנאה מהדירה עקב הליקויים. לאור האמור לעיל אני פוסקת פיצויים בגין עגמת נפש בסך של 15,000 ₪.

הוצאות
מצאתי לאשר את הוצאות חוות דעת תפארת בסך 1,121 ₪ מכיוון שהנתבעת ביצעה את תיקון הליקויים טרם מסירת הדירה על פי חוות דעתו זו. בנוסף אני מאשרת את הוצאות חוות דעת בן עזרא בסך 3,510 ₪ ואת חלקם של התובעים בהוצאות חוות דעת מומחה בית המשפט מר ברלינר בסך 3,989 ₪, סך הכל לסעיף ההוצאות 8,620 ₪ .
סיכום
סך הליקויים על פי חוות דעת ברלינר עומדים על 13,700, עליהם יש להוסיף את הסכומים שאישרת לעיל בסך 10,000 ₪ ומכאן שעלות הליקויים עומדת על 23,700 ₪, בתוספת פיקוח אותו אני מעמידה בסכום של 2,370 ₪, בתוספת מע"מ 4,432 ₪ - סך הכל לליקויים 30,502 ₪, בתוספת ההוצאות שאישרתי לעיל 8,620 ₪, ירידת ערך בסך 12,000 ₪, בתוספת עגמת נפש 15,000 ₪ - סך הכל לפיצוי 66,122 ₪. ובנוסף שכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ₪ (כולל מע"מ) וכן החזר אגרה בהתאם לקבלה.

התשלום יבוצע תוך 30 יום.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ט' סיוון תש"פ, 01 יוני 2020, בהעדר הצדדים.