הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 47064-04-15

לפני
כבוד ה שופט רונן אילן

התובע (הנתבע שכנגד):

יהודה אוזנה
ע"י ב"כ עו"ד נעם בן חורין

נגד

הנתבעים (התובעים שכנגד) :

  1. שרית אהרוני
  2. רוני אהרוני

ע"י ב"כ עו"ד רואי נגריס

פסק דין

לפני תביעה ו תביעה שכנגד על רקע עבודות לשיפוץ דירה.
בתחילת שנת 2015 בצע התובע עבודות שיפוץ בדירת הנתבעים, על בסיס הסכם בכתב שהתווה את פרטי השיפוץ והתמורה שתשולם. במהלך ביצוע עבודות השיפוץ הוסכם על ביצוע עבודות נוספות שלא נכללו בהסכם המקורי ואף שולמו לתובע כספים במספר תשלומים. למרבה הצער, בתום ביצוע עבודות השיפוץ נתגלעו בין הצדדים מחלוקות שבגינן הוגשה התביעה והוגשה התביעה שכנגד.
במוקד התביעה, טענות התובע לחוב של הנתבעים, חוב הנובע מההתחשבנות הכוללת ועלויות העבודות הנוספות שבצע התובע.
במוקד התביעה שכנגד, טענות הנתבעים לליקויים בעבודות שבוצעו ונזק שנגרם להם עקב זאת.
תמצית העובדות
התובע, יהודה אוזנה, הינו עצמאי, העוסק בביצוע עבודות בנייה ושיפוץ.
הנתבעים, בני הזוג שרית ורוני אהרוני, הינם עורכי דין במקצועם. לשם הנוחות תכונה הנתבעת 1 להלן: "הנתבעת"; ואילו הנתבע 2 יכונה להלן: "הנתבע".
הנתבעים הינם בעלי הדירה בה התגוררו במועדים הרלוונטיים לתביעה זו, דירה 23 בקומה ה-6 בבניין שברח' לוי אשכול 118 בתל אביב (להלן: "הדירה").
במהלך 2014 בקשו הנתבעים לשפץ את הדירה. בין הנתבעים לתובע נוצר קשר, התנהל משא ומתן, והושגו הסכמות שלפיהן יבצע התובע בדירה עבודות שיפוץ. ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים הועלו על הכתב וגובשו בהסכם שנכרת ביום 25.12.14 (להלן: "ההסכם").
בהסכם מפורטות עבודות השיפוץ שהתחייב התובע לבצע בדירה, וכן קובע ההסכם שעבודות השיפוץ בדירה יחלו ביום 18.1.15 ויסתיימו עד ליום 1.3.15. בתמורה לביצוע עבודות השיפוץ, התחייבו הנתבעים בהסכם לשלם לתובע סך של 87,720 ₪, במועדים ובתשלומים שפורטו בהסכם.

ביום אשר נקבע, 18.1.15, החל התובע בביצוע עבודות שיפוץ הדירה ולאחר שזו פונתה על ידי הנתבעים לתקופת השיפוץ. עבודות השיפוץ נמשכו כחדש וחצי, ובמהלכן אף הוסכם בין הצדדים על תוספות ושינויים שונים ביחס לתחולת העבודות המקורית שנקבע בהסכם ( העבודות שבוצעו מעבר למפרט המקורי שנכלל הסכם יכונו להלן: "העבודות הנוספות"). עם זאת, הצדדים לא ערכו מסמך מפורט המתייחס לעבודות הנוספות הללו תוך כדי ביצוע העבודות.
תוך כדי ביצוע העבודות אף שילמו הנתבעים לתובע כספים במספר תשלומים, אם כי היקפי התשלום המדויקים שנויים במחלוקת.
בסמוך לאחר סיום עבודות השיפוץ, במהלך מרץ 2015, נפגשו התובע והנתבעת בדירה, לעריכת חשבון סופי בכל הנוגע לעבודות שבוצעו והתמורה ששולמה ואפשר שעוד מגיעה לתובע. במהלך עריכת התחשבנות זו התברר שנתגלעו מחלוקות בין התובע לנתבעת, הרוחות התלהטו, והתובע עזב את הדירה. ניסיונות להידבר לאחר אותה פגישה לא צלחו וביום 3.5.15 הוגשה תביעה זו.
תמצית טענות הצדדים, ההליך והראיות
לטענת התובע, לא עמדו הנתבעים בהתחייבותם לשלם לו את מלוא התמורה בגין העבודות שבוצעו, ובפרט לא עמדו בהתחייבות לשלם את התמורה בגין העבודות הנוספות שבוצעו לבקשתם תוך כדי ביצוע השיפוץ בדירה.
התובע מביא פירוט של העבודות הנוספות שבוצעו על ידיו בדירה וחורגות מאלו שסוכמו מראש בהסכם. שווי העבודות הנוספות שבוצעו לגרסתו, עומד על 115,729₪. בצירוף התמורה המקורית שנקבעה בהסכם (87,500₪) ומע"מ על כלל התמורה (36,581.22₪), טוען התובע שנתבעים אמורים היו לשלם לו סך כולל של 239,810 ₪. בפועל, ממשיך וטוען התובע, שילמו לו הנתבעים במספר תשלומים סך כולל של 106, 000 ₪ בלבד.
לפיכך, עותר התובע לחיוב הנתבעים בתשלום יתרת התמורה המגיעה לו לפי תחשיביו, בסך של 133,810 ₪.
לטענת הנתבעים, אין בסיס לתביעה ואין היא אלא ביטוי לכוונתו המוצהרת של התובע לנסות ולהוציא מהם כספים בתואנות שווא.
הנתבעים מאשרים כי תוך כדי התקדמות עבודות השיפוץ בדירה הוסכם על ביצוע העבודות הנוספות, אך טוענים שביחס לכל שינוי ותוספת שכאלו סוכמו גם התמורה שתשולם לתובע בגינם. הנתבעים מפנים למסמך אשר לשיטתם מבטא את התוספות עליהן סוכם, ומורה כי בגינם ישולם לתובע סך כולל של 36,600 ₪ בדיוק. בנוסף לשינויים שפורטו באותו מסמך, טוענים הנתבעים שלקראת סיום עבודות השיפוץ הוסכם גם עבודות נוספות וסוכמה תמורתם. לפי תחשיבי הנתבעים איפה, הסתכמה התמורה הכוללת המגיעה לתובע בסך של 127,500 ₪.
בפועל, לשיטת הנתבעים, שולמו לתובע תשלומים המסתכמים בסך של 132,500 ₪, כך שלמעשה שולמה לו תמורה העולה על זו המגיעה לו ובוודאי שאין עוד כל חוב לזכותו. עובדות אלו התבררו לתובע במהלך הניסיון לסכם את ההתחשבנות בפגישה שנערכה בדירה במהלך מרץ 2015, וכאשר נוכח התובע לדעת שאין הוא עוד אמור לקבל כספים מהנתבעים (למעט סך של 3,700 ₪ אשר השלים את תשלום התמורה ושולם לו במהלך אותה פגישה) – הודיע על כוונתו להגיש תביעה.
הנתבעים מצידם הגישו תביעה שכנגד ובמסגרת הם טוענם לליקויים שנתגלו בעבודות שבצע התובע ועותרים לחיובו בעלות תיקון אותם ליקויים והנזק בגינם .
לטענת הנתבעים במסגרת התביעה שכנגד, בדיקה שנערכה על ידי מומחה מטעמם גילתה ליקויים רבים בעבודות השיפוץ אשר בצע התובע בדירה, ליקויים הכוללים סדקים, רטיבות, כשלים במערכות החשמל, כשלים במערכות הניקוז ועוד. הנתבעים טוענים שבהיעדר כישורים מתאימים לתובע ונוכח מערכת היחסים העכורה, אין מקום לאפשר לו לבצע תיקון של הליקויים ולכן עותרים לחיובו בעלות התיקונים, עלות שמוערכת על ידי מומחה מטעמם בסך 64,755 ₪.
עוד טוענים הנתבעים כי התנהלות התובע והצורך בתיקון הליקויים יסבו להם נזק לא ממוני אותו הם אומדים בסך של 20,000 ₪, ויחייב אובדן ימי עבודה בהיקף אותו הם אומדים בסך של 14,000 ₪. בנוסף לאלו, עותרים הנתבעים לחיוב התובע בהשבת שכר טרחה בסך של 1,100 ₪ ובסך הכל הועמדה התביעה שכנגד על סך כולל של 99,925 ₪.
בכתב ההגנה מפני התביעה שכנגד כופר התובע בטענות הנתבעים לליקויים בעבודות שבצע.
לטענתו, עבודות השיפוץ בוצעו על ידו ברמה גבוהה ובמיומנות, כך שליקויים שנתגלו בדירה בתום עבודות השיפוץ, ככל שיש כאלו, אינם ליקויים הנובעים מהעבודות שבצע. לחילופין, טוען התובע כי ככל שנתגלו ליקויים בעבודות שבצע, הרי שיש ליתן לו הזדמנות לבחון אותם ולתקנם.
התובע טוען לפיכך שאין בסיס לתביעה שכנגד ויש לדחותה במלואה.
התביעה הוגשה על ידי התובע בסדר דין מקוצר. בהחלטה מיום 20.10.15 ניתנה לנתבעים רשות להתגונן בהמשך גם הוגשה התביעה שכנגד. התובע תמך את גרסתו בתצהירו. הנתבעים תמכו את גרסתם בתצהיריהם ובחוות דעתו של השמאי תומר פלינר.
במהלך הדיון אשר התקיים ביום 23.5.17 נחקרו העדים ובסיומו ניתנה לצדדים ארכה להגשת סיכומים בכתב.
דיון
אף ששתי התביעות, זו שהגיש התובע, וזו התביעה שכנגד שהגישו הנתבעים, נסבות על אותה מסכת עובדתית, מדובר למעשה בעילות שונות לחלוטין, שלכן אלו יתבררו בנפרד. ראשית תתברר התביעה שהגיש התובע, ולאחר מכן תתברר התביעה שכנגד.
טענות התובע מתמקדות בעבודות הנוספות ובהתחשבנות בגינן .
אין בין הצדדים מחלוקת על כך שבעת ההתקשרות ביניהם הוגדר מפרט העבודות שהתחייב התובע לבצע ונקבעה התמורה שהתחייבו הנתבעים לשלם לו בגינם. אין גם מחלוקת על כך שבמהלך ביצוע העבודות אכן בצע התובע עבודות נוספות החורגות מאלו שנקבעו בהסכם, ומאחר ועבודות אלו בוצעו בהסכמה הדדית, אין נפקות לשאלת זה שיזם אותן או הציע שיבוצעו.
בנוסף, מתברר שאף אין מחלוקת על היקף העבודות הנוספות שבוצעו. לתצהירו, מצרף התובע מסמך אותו ערך ובו רשימת התוספות והשינויים שבוצעו בדירה מעבר לעבודות שהוגדרו בהסכם (נספח 3 לתצהיר התובע). רשימה זו איננה חתומה על ידי הנתבעים והתובע איננו טוען שבכלל נערכה בזמן אמת. על פניו איפה, נראה שרשימה זו נערכה על ידי התובע בתום ביצוע העבודות ולאחר שנתגלעה המחלוקת בין הצדדים.
עם זאת, מתברר שהנתבעים אינם כופרים בטענה שהעבודות המפורטות במסמך שערך התובע אכן בוצעו. כבר בקדם המשפט (דיון מיום 14.10.15) טען ב"כ הנתבעים כי "אין מחלוקת לגבי היקף העבודות", ובהמשך ההתדיינות העידה אף הנתבעת כי "עברתי על הטבלה שהתובע רשם, על העבודות עצמם אין מחלוקת" (עמ' 19; ש' 10 בפרוט').
אם כך, נקודת המוצא בבחינת טענות התובע הינה שאכן בוצעו על ידיו עבודות נוספות מעבר לאלו שסוכמו מראש בהסכם, וכי היקף העבודות הנוספות שבצע התובע היה כפי שהוא מפרט ברשימה שערך (נספח 3 לתצהיר התובע).
המחלוקות הראשונה שבין הצדדים הינה סביב שאלת התמורה המגיעה לתובע בגין העבודות הנוספות שבצע.
לפי גרסת התובע, התמורה המגיעה לו בגין העבודות הנוספות מסתכמת בסך של 115,729 ₪ בצירוף מע"מ. גרסה זו מתבססת על סיכום המחירים שערך התובע והובאו ברשימת העבודות הנוספות שהציג.
הנתבעים דוחים גרסה זו. לפי גרסת הנתבעים, כבר במהלך ביצוע העבודות, עת התברר שיש לבצע עבודות נוספות מעבר לאלו שהוגדרו בהסכם, נערכה רשימה בה צוינו העבודות הנוספות והתמורה שסוכמה בגינן. כעולה מרשימה זו שנערכה על ידי הנתבעת (נספח ב' לתצהיר הנתבעת), וכעולה מרשימה נוספת שנערכה במהלך הפגישה לסיכום ההתחשבנות (נספח ד' לתצהיר הנתבעת) סוכם כי בגין כלל העבודות הנוספות ישולם לתובע סך של 39,800 ₪ בלבד .
זו איפה המחלוקת הראשונה בה יש להכריע. המחלוקת אם בגין העבודות הנוספות שבצע התובע חייבים הנתבעים לשלם סך של 115,729 ₪ כשיטת התובע או שמא 39,800 ₪ כשיטת הנתבעים.
נוכח מחלוקת זו הנה אשר התברר:
אין שום דרך לבחון את תחשיבי התובע.
התובע מצרף את רשימת העבודות הנוספות ולצד כל עבודה שבוצעה הוא מציין את המחיר הנדרש בגינה. התובע איננו טוען כלל כי המחירים בהם הוא נוקב סוכמו מראש או בכלל נדונו תוך כדי ביצוע העבודות. עיתים מנסה התובע לבסס את התמחיר שערך על " ניסיונו" (למשל סעיף 5 בתצהיר התובע) או על "מחירון דקל" (אף הוא מוזכר בסעיף 5 לתצהיר התובע). עיתים התובע אף איננו טורח להסביר את הבסיס למחירים בהם הוא נוקב.
דא עקא, שהתובע איננו מעיד כמומחה והתובע איננו תומך את תחשיביו בחוות דעת מומחה. התובע איננו מביא כל ראיה שתאפשר בכלל לבחון את תחשיביו ולראות אם אלו אכן מבטאים "שכר ראוי" עבור העבודות שבצע.
הנתבעים הציגו מסמך הסותר את תחשיבי התובע.
לי גרסת הנתבעים, סוגיית התמורה עבור העבודות הנוספות, לפחות ברובע המכריע, לא נותרה להערכה או לליבון בתום העבודות, אלא סוכמה תוך כדי ביצוע העבודות ממש ובמחירים שנרשמו בכתב ידה של הנתבעת. גרסה זו נתמכת במסמך שנערך בעת אותה פגישת התחשבנות שנערכה בתום ביצוע העבודות (נספח ד' לתצהיר הנתבעת).
באותה רשימה, בשולי עמוד השני שלה, מופיעה רשימה תחת הכותרת "תוספות יהודה", ובה פירוט של עבודות נוספות וסיכומן – 39,800 ₪. רישום זה נערך בכתב ידה של הנתבעת אך לצד כל פריט בחלק זה של הרשימה מסומן " V" בכתב ידו של התובע, ומשמע – הנתונים נבחנו על ידי התובע ואושרו. למעלה מכך, בעמוד השלישי של אותו מסמך סיכום אותם סכומים בכתב יד שונה, של התובע.
המסמך אשר הוצג, כולל התייחסות בכתב ידו של התובע, תומך בגרסת הנתבעים שלפיה מסמך זה אכן מבטא את המחירים שסוכמו עבור ביצוע העבודות הנוספות.
גרסת הנתבעים הייתה עקבית ולא כך גרסת הנתבע.
לפי גרסת הנתבעים, כבר במהלך ביצוע העבודות וכאשר התברר שמבוצעות עבודות נוספות, סוכמה התמורה שתשולם, וזו נרשמה על ידי הנתבעת (נספח ב' לתצהיר הנתבעת). כך סוכם על תוספות בסך של 36,600 ₪ שעליה התווספו בהמשך תוספות המביאות את הסך הכולל ל- 39,800 ₪. על גרסה זו חזרו הנתבעים מעת תחילת ההתדיינות והיא נתמכת במסמכים שהוצגו כאמור.
התובע מאידך, לא התייחס בתצהירו כלל למסמך המבטא את סיכום ההתחשבנות, אף שזה היה לנגד עיניו (המסמך אף צורף לבקשת הרשות להגן). התובע כלל איננו מסביר בתצהירו את התייחסותו לאותו סיכום המופיע במסמך, סיכום בסך של 39,800 ₪. במהלך חקירתו הנגדית אף נשאל התובע על סיכום זה והשיב כי בכלל מדובר ב- "סכום המפרעות שקבלתי" (עמ' 11; ש' 19 ברוט') אך כאשר התבקש להסביר כיצד הסכומים מתיישבים עם הסכומים שקבל השיב כי "אני לא יודע לשייך" (עמ' 13; ש' 14 בפרוט').
קשה ליתן אמון בגרסת התובע, כאשר זו לא הובאה בתצהירו וכאשר זו כלל איננה מתיישבת עם הרישום במסמך שהוצג בפניו.
נוכח הראיות שהוצגו, אני מעדיף את גרסת הנתבעים על זו של התובע, וקובע כי התמורה עבור העבודות הנוספות סוכמה ברובה המכריע תוך כדי ביצוע עבודות, והושלמה בפגישה שהתקיימה בתום ביצוע העבודות, כך שהועמדה על 39,800 ₪. כך עולה מהמסמכים שהוצגו, כך עולה מגרסת הנתבעים, וכך עולה נוכח הקושי במתן אמון בגרסת התובע.
זאת ועוד, אפילו לא הייתי מעדיף את גרסת הנתבעים על זו של התובע, לא ניתן היה לקבל את תחשיביו שכן אלו אינם מבוססים, אינם מפורטים, ואינם נתמכים בחוות דעת מומחה. הנטל להוכחת סכום התביעה רבץ לפתחו של התובע ונטל זה לא הורם כלל.
המחלוקת השנייה שמחייבת הכרעה הינה בשאלת המע"מ.
לפי גרסת התובע, הסכום אשר נקבע בהסכם (87,720 ₪) והסכום בגין העבודות הנוספות (שהועמד כאמור על 39,800 ₪) אינם כוללים מע"מ ועל הנתבעים להוסיף על סכומים אלו את המע"מ.
לפי גרסת הנתבעים, הסכומים שסוכמו הינם סכומים כוללים וממילא שאף המע"מ כלול בהם.
מבחינת הראיות שהוצגו, מתברר שידיו של התובע אינן נקיות. התובע הרי מודה שקבל מהנתבעים סכומים נכבדים. 106,000 ₪ לפחות לפי האמור בכתב התביעה. אלא שהתובע לא הציג חשבונית ולו על מקצת מסכומים אלו שקבל. וכך העיד התובע (עמ' 15 בפרוט'):
ש. אני מבין שבסך הכל קיבלת מהנתבעים בגין כל העבודות נשוא התביעה סך כולל של 127,500 ₪?
ת. לא. קיבלתי 107,800 ₪.
ש. תראה לי את החשבונית שהוצאת בגין הסכומים שקיבלת?
ת. לא יכול להוציא את זה כי נקטעה שם כל העבודה והיא לא שילמה את המיסים והכל הלך לבית המשפט. היא תשלם את המיסים ותקבל חשבונית על חשבון הבית.
כך מתברר שהתובע לא הפיק ולו חשבונית מס אחת עבור כל אותם כספים שקבל. חשבוניות שלפי דין חייב היה להוציא כנגד כל תשלום ותשלום. קיים קושי ברור בעתירה לקבלת טענה כי יש לצרף מע"מ לתמורה שסוכמה , כ שזו מועלית מצד מי שנמנע מהוצאת חשבוניות מס על הכספים שקבל. קשה ליתן אמון בטענת התובע על תשלום המע"מ המגיע לו בנסיבות שכאלו.
זאת ועוד, הלכה היא עוד מקדמת דנא, כי שתיקת מסמכי הסכם בכל הנוגע לרכיב המע"מ מקימה חזקה שלפיה רכיב המע"מ כבר נכלל במחיר העסקה (ע"א 736/82 כפר חסידים, מושב עובדים דתי בע"מ‎ ‎נ' דוד אברהם, פ''ד לט(2) 490, 494). עיון בהסכם מלמד שאין בו כל אזכור למע"מ ולפיכך מתקיימת החזקה שהמחירים שסוכמו בגינו כוללים את המע"מ. התובע מצדו, לא הביא כל ראיה שתוכל לבסס טענה הסותרת את החזקה האמורה.
לפיכך, הן כאשר הטענה מועלית על תובע שכפות ידיו אינן נקיות באשר נמנע מהוצאת חשבוניות מס כחוק; והן נוכח החזקה לפיה מחיר הנקוב בהסכם כולל את רכיב המע"מ – אני מקבל גם בטענה זו את גרסת הנתבעים וקובע שהתמורה המגיעה לתובע לפי ההסכם (כולל עבור העבודות הנוספות) כוללת את רכיב המע"מ.
לבסוף, בהקשר תביעת התובע, יש להכריע במחלוקת באשר לסכומים ששולמו לתובע בפועל בגין העבודות שבצע.
לפי גרסת התובע בכתב התביעה, במהלך ביצוע העבודות שולמו לו סכומים שונים ואלו הסתכמו בסך של 106,000 ₪. בהמשך ההתדיינות, בתצהירו, תיקן התובע את גרסתו וטען כי שולמו לו סכומים בסך כולל של 107,800 ₪ (סעיף 12 בתצהיר התובע).
לפי גרסת הנתבעים מאידך, התשלומים ששולמו לתובע במהלך ביצוע העבודות ולרבות בעת פגישת ההתחשבנות האחרונה, מסתכמים בסך של 132,500 ₪ (סעיף 67 בתצהיר הנתבעת). החלק הארי של סכומים אלו שולם לתובע בתשלומים שונים תוך כדי ביצוע העבודות, ובמהלך ההתחשבנות התברר שנותרה יתרת חוב בסך של 3,700 ₪, וזו שולמה בו במקום (סעיף 84 בתצהיר הנתבעת).
הנתבעים תמכו את גרסתם ברשימה מפורטת של כל תשלום ותשלום שהועבר לתובע, ולרבות תשלו מים שנועדו לספקים ולא נכללו בתחשיב התמורה (נספח ג' לתצהיר הנתבעת). הנתבעים אף צירפו תדפיס חשבון בנק אשר לטענתם נפתח כחשבון ייעודי לביצוע עבודות השיפוץ וממנו ניכרים משיכות כספים במזומן (נספח ג/1 לתצהיר הנתבעת).
בנוסף, באותה רשימת תשלומים שנבחנה על ידי הצדדים בפגישת ההתחשבנות שערכו בתום העבודות (נספח ד' לתצהיר הנתבעת), מפורטים תשלומים שנראים בבירור ככאלו שמבטאי ם תשלומים לתובע, ואלו מסתכמים בסך של 126,800 ₪. התובע מצדו, כנגד שלל ראיות זה, כלל לא עושה ניסיון לפרט ולהסביר את הבסיס לטענתו לקבלת סך של 107,800 ₪ בלבד. התובע איננו מביא מועדים, איננו מביא סכומים, ואיננו מבהיר כיצד יתכן שלא הציג גרסה שונה נוכח הסכומים המפורטים שהוצגו בפניו בפגישה.
לפיכך, גם בטענה זו אני מקבל את גרסת הנתבעים, מעדיף אותה על זו של התובע, וקובע כי לתובע שולם סך כולל של 132,500 ₪ בגין העבודות שבצע.
כך ניתן לסכם את טענות התובע. נמצא שבגין כלל העבודות שבצע התובע, הן אלו שנקבעו בהסכם והן העבודות הנוספות, זכאי היה התובע לתמורה בסך כולל של 127,520₪. בפועל, שולמו לתובע בתשלומים שונים סכומים העולים על התמורה המגיעה לו. לפיכך – לא זכאי התובע לכל תשלום נוסף מהנתבעים ודין תביעתו להידחות.
במסגרת התביעה שכנגד, עותרים התובעים לחיוב הנתבע בתשלום פיצוי על ליקויים בעבודות השיפוץ שבצע בדירה.
לפי גרסת הנתבעים, התגלו ליקויים רבים בעבודות השיפוץ שבוצעו ועלות תיקונם מסתכמת בסך של 64,755₪. לעלות זו מבקשים הנתבעים להוסיף פיצוי על עגמת נפש, הפסד ימי עבודה והוצאות משפט כך שסכום התביעה שכנגד הכולל הועמד על 99,925₪.
התובע מכחיש את טענות הנתבעים. לפי גרסתו, השיפוץ בדירה בוצע על ידו ברמה גבוהה ואין מקום לחייבו בגין ליקוי כלשהו, מה גם שלא ניתנה לו הזדמנות לבחון ותתקן ליקויים שכאלו ככל שנתגלו.
נוכח טענות אלו הנה אשר התברר:
התברר שהנתבעים מעולם לא פנו לתובע בטענה לליקויים טרם הגשת התביעה שכנגד.
עבודות השיפוץ בדירה הסתיימו בתחילת מרץ 2015 והתביעה שכנגד הוגשה ביום 30.11.15. מהמסמכים שהגישו הנתבעים מתברר שלארך כל תקופה זו לא פנו הנתבעים ולו פעם אחת לתובע בטענה לליקויים בעבודות שבצע. התנהלו ת זו מעוררת תמיהה, בפרט כאשר הנתבעים טוענים שגילו ליקויים בעבודות התובע עוד מרגע שנכנסו לדירה בתום השיפוץ (סעיף 28 בתצהיר התובע).
ממילא התברר שהנתבעים לא נתנו לנתבע הזדמנות לבחון את הליקויים ולתקנם.
בהסכם שבין הצדדים נקבעה במפורש "אחריותו" של הנתבע לעבודות שהתחייב לבצע. ככלל, מצב בו נטען לליקויים בעבודות שבוצעו, יש ליתן למבצע העבודות הזדמנות סבירה לתקן את הניתן לתקון (ראו למשל: ע"א 472/95 זכריה זלוצין ואח' נ' דיור לעולה בע"מ פ"ד נ(2) 858, 863). זכות אלמנטרית זו נשללה מהתובע.
לטענת הנתבעים, "לאור התנהלותו" של התובע הגיעו הם למסקנה שאין לו את הידע הנדרש לביצוע תיקונים. אך הנה כך העיד הנתבע (עמ' 20; ש' 20 בפרוט'):
"ואני מתאר לעצמי בלי להיכנס למה שקרה לו, שאם הכל היה מסתדר והוא היה יוצא מרוצה הוא היה מגיע ומסדר את זה."
עדות הנתבע עומדת בסירה לטענת הנתבעים שלפיה סברו שאין לתובע כישורים לתיקון הליקויים. ובכלל, הטענה המתייחסת לכישורי התובע איננה נתמכת בראיה כלשהי וברי הדבר שאין בה יותר מסברה של הנתבעים, סברה שאיננה קבילה כלל וודאי שאיננה יכולה לבסס ממצא. כשם שידעו הנתבעים לסמוך על התובע שיבצע מכלול עבודות שיפוץ בביתם, קשה להבין מדוע לא יכלו לאפשר לו גם לתקן את הטעון תיקון.
התברר שהנתבעים לא הציגו חוות דעת מהנדס התומכת בגרסתם.
לתמיכה בגרסתם, הציגו הנתבעים חוות דעת של השמאי תומר פלינר. השמאי פלינר אמד בחוות דעתו אל עלות תיקון ליקויים שונים עליהם הצביעו בפניו הנתבעים במהלך סיור שערך בדירה. דא עקא, שהשמאי פלינר איננו מהנדס, אין לו את הכישורים לבחון ולחוות דעה באשר למקור הליקויים שראה; ולא כל שכן שאין לו את הכישורים לקבוע קשר כלשהו בין הליקויים שבחן לעבודות התובע.
חוות דעתו של השמאי פלינר איפה, איננה יכולה לבסס טענה לליקויים שבאחריות התובע.
גם בחינת הליקויים עליהם מלינים הנתבעים מעוררת קושי. ליקויים אלו מובאים בחוות הדעת של השמאי פלינר וכוללים טענות לסדקים בתקרת הסלון, לכשלים במערכות החשמל והניקוז, ואף לתופעות רטיבות ועובש בדירה. אין בחוות הדעת או בכל מקום אחר ניסיון להציג תשתית עובדתית ביחס לגילוי ליקויים אלו או ביחס לקשר שבין אותם ליקויים לעבודות שבוצעו. אין בראיות שהוצגו ולו ניסיון לפרט את מהות אותם כשלי ם שנתגלו.
מתברר שהנתבעים לא טענו כלל שעשו דבר וחצי דבר לתיקון אותם ליקויים שאת האחריות להם הם מייחסים לתובע, אף שמאז סיום עבודות התובע ועד שמיעת הראיות חלפו למעלה משנתיים. למעלה מכך, אפילו המומחה מטעם הנתבעים, שמאי שאיננו מהנדס, המליץ לנתבעים לבצע בדיקות מקצועיות לאיתור מקורות הרטיבות אך מתברר שאפילו זאת לא עשות הנתבעים (עדות הנתבע בעמ' 21; ש' 9 בפרוט'). התנהלות זו איננה עולה בקנה אחד עם טענת הנתבע בעדותו באשר לחשש כי "יש תקרה שהולכת ליפול על הילדים" (עמ' 21; ש' 4 בפרוט').
הנטל להוכחת רכיבי התביעה שכנגד רבץ לפתחם של הנתבעים. עליהם היה הנטל להוכיח קיומם של ליקויים וקשר סיבתי בין העבודות שבצע התובע לאותם ליקויים. הנתבעים לא הוכיחו זאת ולא הציגו כל ראיה הקושרת בים ליקויים שנתגלו לעבודות השיפוץ שבצע התובע.
עוד היה על הנתבעים להסביר מדוע לא נתנו לתובע הזדמנות סבירה לתיקון הליקויים, כפי שהתחייב בהסכם ובהתאם לזכותו של כל קבלן, אך גם לכך לא ניתן הסבר.
אפילו הסבר לכך שהליקויים טרם תוקנו, ומומחים שיעמיקו את הבדיקות עליהן המליץ השמאי לא זומנו – לא ניתן בידי הנתבעים. קשה בנסיבות אלו לחמוק מהרושם שהתביעה שכנגד הוגשה רק בתגובה לתביעת התובע.

על כל פנים, הנתבעים לא הוכיחו את רכיבי התביעה שכנגד, לא קיומם של ליקויים, לא קיומם של נזקים לא ממוניים, ולא כל נזק אחר בגין עבודות התובע, ולפיכך – התביעה שכנגד נדחית.
לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים.
לסיכום, התביעה אשר הגיש התובע נדחתה לאחר שהתברר כי התמורה שהגיעה לו בגין עבודות שיפוץ דירת הנתבעים שולמה לו במלואה, ולרבות עבור העבודות הנוספות וכולל המע"מ בגינה.
התביעה שכנגד נדחתה לאחר שהתברר שהנתבעים לא הוכיחו קיומם של ליקויים שנובעים מעבודות התובע ולא הסבירו מדוע לא ניתנה לו הזדמנות סבירה לבדוק ולתקן ליקויים שכאלו.
מאחר ושתי התביעות נדחו – אין צו להוצאות.
ניתן היום, י"ד אלול תשע"ז, 05 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.