הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 47051-12-13

לפני כבוד השופט הבכיר מיכאל תמיר

התובעים:

א.י.ק.נ. בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אייל רייף
 
נגד

הנתבעים:
 
1. ברוך טולידאנו
ע"י ב"כ עו"ד שושנה גלס
 
2. ג'קרטה ייזום והשקעות בע"מ
3. פור - טל ליסינג והשקעות בע"מ
4. קמפלה מנופים פיננסיים בע"מ
 
פסק דין
 
לפניי תביעה כספית על סך 274,717 ₪ שהגישה התובעת נגד הנתבעים.

התובעת, א.י.ק.נ. פיננסים ואחזקות בע"מ, הי א חברה שעוסקת במתן הלוואות ו בשירותי ניכיון שיקים. נתבע 1, עו"ד ברוך טולידאנו (להלן "הנתבע") הוא עורך דין במקצועו שנתן בתקופה הרלבנטית לתביעה זו שירותים משפטיים לנתבעות 4-2 (להלן "החברות") אשר עסקו בתקופה הרלוונטית לתביעה זו במתן שירותי ניכיון.

להלן טענות התובעת בכתב התביעה:

הבעלות והשליטה הבלעדית בחברות נתונה בידי מר קובי אלבו (להלן "אלבו") על אף שמניותיהן של החברות רשומות על שם אחרים שאינם אלא "אנשי קש" מטעם של אלבו.

התובעת העמידה הלוואות / שירותי ניכיון שיקים לאלבו בהיותו בעל השליטה בחברות.

בחודש יולי 2007 חתם אלבו על הסכם הלוואה עם התובעת (להלן "הסכם ההלוואה"). במסגרת ההתקשרות נמסרו לתובעת שיקים, וכבטוחה לפירעונם המחו החברות לתובעת את זכויותיהן לקבלת כספים שייגבו בכלל תיקי ההוצל"פ שמנהל הנתבע עבורן.

ביום 2.7.07 חתמו החברות על כתבי המחאת זכות שהיו חלק בלתי נפרד מהסכם ההלוואה. בהסכם ההלוואה קיימת הוראה שלפיה אם יחוללו השיקים שנמסרו לתובעת לניכיון , על הנתבע להעביר לתובעת כספים שיגבה עבור החברות עד גובה החוב בגין הסכם ההלוואה.

לפני ההתקשרות אישר הנתבע לתובעת כי אלבו הוא הבעלים בפועל של החברות , וכי הוא מייצג את אלבו ואת החברות בתיקי הוצל"פ ומצליח לגבות עשרות אלפי ש"ח כל חודש , ש כן חייבים לחברות סכומי עתק של מיליוני ש"ח. התובעות התקשרה בהסכם ההלוואה בהסתמך על דברים אלה של הנתבע . 

כמה חודשים לאחר ההתקשרות החלו לחזור שיקים ללא כיסוי, וביום 17 .6.08 הודיעה התובעת לנתבע על מימוש הבטוחה בגובה יתרת החוב של אלבו שעמדה נכון לאותה עת על סך של 220,000 ₪. הנתבע סירב לכבד את המחאת הזכות ודרש לקבל אסמכתאות שמהן עולה כי אלבו היה מוסמך לחתום עליה לטובת התובעת. הנתבע הוסיף וטען כי לפי ההסכם יש להעביר את הכספים המגיעים לאלבו ולא לחברות , ומשכך אין הוא מחויב לכבד את המחאות הזכות על אף ש בסעיף 3.2 להסכם ההלוואה נקבע אחרת.

נציג התובעת, עו"ד אייל רייף שהוא גם בא כוחה בהליך זה (להלן "עו"ד רייף"), פנה לנתבע והתריע לפניו כי אם לא יעביר את הכספים לתובעת, היא תנקוט הליכים משפטיים לגביית החוב. בהמשך לכך הגיעו הצדדים הגיעו להסכם פשרה מיום 1.7.08 שבו הוסכם כי סכום החוב שעמד על 230,000 ₪ היה אמור להיות מסולק באמצעות הכספים המגיעים לחברות בתיקי ההוצל"פ המנוהלים אצל הנתבע, ולשם כך הומצאו כתבי המחאות מתוקנים של החברות. כן הוסכם כי על אלבו לשלם את מלוא חובו באמצעות 24 תשלומים שלא יפחתו מסך של 10,000 ₪ כל חודש.

הנתבע לא כיבד את הסכם הפשרה, לא העביר כספים כנדרש וסירב לפעול בהתאם להמחאות הזכות. נציג התובעת דרש לקבל מהנתבע דו"ח פעילות של כלל תיקי ההוצל"פ וכן שיגר מכתב התראה בטרם נקיטת הליכים משפטיים נגדו. נשלחו התראות נוספות והוגשו תגובות של הנתבע אשר לא הכחיש כי גבה כספים וטען כי העביר אותם לצד ג', מר יצחק בלו. הנתבע הוסיף וטען כי לפי מכתבו מיום 4.9.09 תוקפן של ההמחאות הזכות הוגבל לתקופה בת 27 חודשים בלבד, אך אין לקבל פרשנות זו של הנתבע. תנאי המחאות הזכות אינם מעידים על הגבלה כלשהי של תוקפן וההסכמה כי החוב בסך של 270,000 ₪ ישולם ב-27 תשלומים בסכום חודשי של 10,000 ₪ אינה מלמדת על כך שבהיעדר עמידה בתנאים אלו , החוב יפקע בחלוף 27 החודשים. הנתבע אף המשיך להעביר לתובעת כספים גם לאחר 27 החודשים הנ"ל - דבר המלמד על כך שלא מדובר בתקופת תשלום מוגבלת.

הנתבע, כאמור לא העביר לתובעת את כספה, ומכאן התביעה שהוגשה בסכום של 274,717.59 ₪ הכולל הפרשי הצמדה וריבית מקסימלית המותרת על פי דין, ו זאת בהתאם לתנאי הסכם הפשרה.

להלן טענות הנתבע כעולה מכתב הגנתו:

כתב התביעה אינו מגלה כל עילת תביעה כנגד הנתבע והוגש נגדו כדי לחפש "כיס עמוק". לכן, יש לדחות על הסף את התביעה נגד הנתבע .

התובעת שהתנהלה באמצעות עו"ד אייל רייף היא שגרמה למצב שבו נקלעה, שכן בחרה להלוות כספים לחברות ללא כל בטוחה ובלא שדאג ה להחזר ההלוואה.

היה זה עו"ד רייף שניסח את כל המסמכים אשר עליהם הוא מבקש להסתמך. ההסכם שצורף לכתב התביעה אינו חתום כלל ולא ברור האם יש בידי התובעת הסכם חתום. הנתבע לא חתם על הסכם ההלוואה וראה אותו לראשונה בעת שצורף לכתב התביעה. השם המופיע בסע יף 3.2 להסכם ההלוואה אינו שמו הנכון של הנתבע, ויש בכך להעיד כי הנתבע מעולם לא ראה את ההסכם קודם לכן , שכן לו היה רואה את ההסכם היה עומד על תיקון שמו.

עו"ד רייף הודיע לנתבע בשיחה טלפונית כי נפל בעסקה עם אלבו בגין הלוואה אישית שנתן לו אשר שלא הוחזרה.

עו"ד רייף אמר כי אלבו הודיע לו שהנתבע מייצג חברות הקשורות אליו בגביית חובות בגין ניכיונות שיקים, והבטיח לעו"ד רייף כי יורה לנתבע לעביר אליו חלק מכספי התמורה - הסכמות אשר לא היו בידיעת הנתבע.

הנתבע מסר לעו"ד רייף כי אינו יכול למסור שום מידע על החברות הללו בשל חיסיון ולא יוכל להעביר לעו"ד רייף כסף שלטענת ו מגיע לו עד שלא יומצאו לו הוראות כדין מהחברות לצורך העברת כספים כלשהם.

הנתבע לא ידע על קיומה של בטוחה שניתנה כבר אז כביכול לתובעת ו לא ידע כי היה עליו רק לקיים הוראה שניתנה לו כביכול בעבר.

הפעם הראשונה שבה שמע הנתבע על חובותיו של אלבו כלפי עו"ד רייף הייתה כשעו"ד רייף פנה לנתבע וטען שאלבו חייב לו כספים ו שהחברות מוכנות להעביר את כספי הגביה המגיעים להן לעו"ד רייף לכיסוי חוב המגיע לו.

עד להגשת כתב התביעה, עו"ד רייף מעולם לא הזכיר שם של חברה כלשהי שחובו של אלבו הו א כלפיה ושב וטען כי הוא אישית הלווה לאלבו כסף וכי הוא "אישית נפל עם קובי אלבו".

בפועל הכספים הגיעו מהנתבע לחברות ולא מהחברות לאלבו - דבר אשר כלל לא היה בשליטת הנתבע או באחריותו. מכאן שכל הוראה אחרת וסותרת איננה יכולה לחייב את הנתבע ואין לו כל קשר להעברות כספים כלשהם מהחברות לאלבו. 

הנתבע לא סירב לכבד דבר, אלא כפי שפורט לעיל, לא היה יכול לכבד הוראות לגבי כספים שהחברות אמורות לשלם לאלבו כאשר אין לו כל שליטה על כספים אלה או נגיעה אליהם.

אלבו נהג להעביר כספים לעו"ד רייף. לאחר עיכוב והפסקת העברת כספים פנה עו"ד רייף לנתבע , ובסופו של דבר הומצאה לנתבע הוראה מתאימה להעברת כספי הגביה של החברות ישירות לעו"ד רייף , והנתבע אישר זאת במכתבו אשר נשלח לעו"ד רייף ביום 4.2.09.

מרגע קבלת הוראה מפורשת להעברת הכספים ישירות לעו"ד רייף, הנתבע כיבד זאת , פעל בהתאם להוראות והעביר כספים לעו"ד רייף בניכוי הוצאות ושכר טרחת עו"ד.

ההוראה הייתה לביצוע העברות למשך 27 חודשים בלבד, וזאת החל מחודש מרץ 2009 ואילך אם יהיו כספי גביה בסכום מספיק.

הנתבע העביר לעו"ד רייף בטעות סך של 35,000 ₪ ביתר לאחר תום 27 החודשים הנ"ל, כמפורט במכתב הנתבע מיום 25.7.13, ועו"ד רייף סירב להשיב לנתבע את הכספים.

לא נאמר במכתב הנתבע מיום 4.2.09 כי יסולק מלוא סכום החוב בסך של 270,000 ₪, אלא כי החוב ישולם ב-27 תשלומים חודשיים, ושכל תשלום לא יפחת מסך של 10,000 ₪. עם חלוף 27 החודשים הנ"ל בחודש מאי 2011, פקעה חבות לביצוע תשלומים כלשהם לעו"ד רייף. נוסף על כך, היה על הנתבע להעביר כספים בכפוף לכך ש נותרו בידיו כספים מספיקים מהגביה לאחר ניכוי הוצאות ושכר טרחת עו"ד.  עו"ד רייף היה מודע היטב לכך שהחבות פקעה שכן במהלך התקופה הנ"ל קיבל תשלומים נמוכים מסך של 10,000 ₪ וחלפה שנה וחצי מהמועד ש בו קיבל את התשלום האחרון והוא לא טען מאומה בעניין זה.

עו"ד רייף היה בקשר רציף עם הנתבע, דרש לקבל פרטים על הגביה וגם הציע בשלב כלשהו כי הגביה תעבור ל טיפולו של מי מטעמו, שכן סבר שיוכל לשפר את הגבייה בדרך זו. הנתבע לא התנגד להעברת התיקים , אולם עו"ד רייף סירב לקבל אות ם שכן לדבריו סבר כי מדובר בתיקים "לעוסים" וישנים. משלא הצליח עו"ד רייף לגבות כספים מאלבו, נולד הרעיון לנסות ולקבל כספים מהנתבע.

החברות הצהירו כי כל התיקים שהיו רשומים על שמם בלשכות ההוצל"פ אינם אלא תיקים של מר יצחק בלו, והוא הבעלים של כל השיקים שבגינם נפתחו תיקי ההוצל"פ השונים . מר יצחק בלו אישר זאת.

עו"ד רייף ואלבו הגישו תצהירי עדות ראשית מטעם התובעת והנתבע ערך תצהיר מטעמו . בדיון ההוכחות נחקר גם מר יצחק בלו.

תיק זה התנהל תחילה יחד עם תביעה כספית בסך של 138,575 ₪ שהגיש מר יצחק בלו נגד עו"ד רייף ב ת"א 1906-07-14. באותו תיק הגיש עו"ד רייף הודעת צד ג' נגד הנתבע וכן הוגשה תביעה שכנגד של עו"ד רייף והתובעת נגד מר יצחק בלו בסך של 274,717 ₪.

הצדדים בתיק השני הנ"ל הגיעו להסדר שלפיו שתי התביעות תימחקנה ללא צו להוצאות, וביום 13 .7.17 ניתן להסכמת הצדדים תוקף של החלטה.

המצהירים נחקרו בחקירות נגדיות על תצהיריהם והצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב.

דיון

התובעת הפנתה להסכם ההלוואה בינה לבין אלבו ולשלוש המחאות זכויות בכספים מיום 2.7.07 (נספחים 3-2 לכתב התביעה). קובי אלבו וכל אחת מהחברות חתומים על המחא ות הזכויות שבהן התחייבו להעביר "לעו"ד אייל רייף" את כל הכספים שמגיעים ו/או שיגיעו מכל אחת מהחברות לאלבו, וזאת ועד לס כום של 500,000 ₪.

עו"ד רייף שלח לנתבע מכתב מיום 17.6.08 שבו דרש לקבל לידיו אישית כספים שהגיעו או שיגיעו לחברות. ראו נוסח המכתב בחתימתו של עו"ד רייף שבו צוין כי אלבו "המחה לטובת הח"מ ב(ה)מחאות זכות את מלוא הכספים המגיעים ו/או שיגיעו לו מהחברות כדלקמן ...".
הנתבע השיב לעו"ד רייף במכתב מיום 18.6.08 ושאל אותו מכוח מה כתב את המכתב מיום 17.6.08 - האם הוא מייצג לקוח או את עצמו , והוסיף כי למיטב ידיעתו , חתימתו של אלבו איננה מחייבת את החברות.

במכתבו של עו"ד רייף לנתבע מיום 18.6.08 נטען בסעיף 9 כי אלבו אישר לנתבע בכתב ובעל פה שכל הכספים המגיעים לו מתיקי ההוצל"פ השונים הם שלו בלבד "כאשר כל האנשים האחרים הנחזים להיות בעלי תפקיד באותן חברות הינן[ם] אנשי קש בלבד ומטרתם הי [ח]ידה הינה לסכל הליכי עיקול וגבייה על הכספים השייכים לקובי אלבו". הנתבע הבהיר לעו"ד רייף במכתב מיום 19 .6.08 כי הוא מייצג את החברות ולא את אלבו וכי החברות הן הזוכות בתיקי ההוצל"פ.

בנסיבות אלו שבהן הסכם ההלוואה נכרת בין התובעת לאלבו בלבד מבלי להסדיר זכות חתימה של אלבו בשם החברות, בין אם מכוח היותו מנהל בחברות ובין מכוח היותו בעל מניות בחברות, לא הייתה מוטלת על הנתבע כל חובה להעביר לעו"ד אייל רייף כספים כלשהם.

כאמור לעיל, כעבור זמן טען עו"ד רייף כי הצדדים הגיעו להסכם פשרה מיום 1 .7.08 שבו הוסכם כי סכום החוב שעמד באותה עת על 230,000 ₪ היה אמור להיות מסולק באמצעות כספי החברות במסגרת תיקי ההוצל"פ המנוהלים אצל הנתבע, ולשם כך הומצאו כתבי המחאות מתוקנים. כן נטען כי הוסכם שעל אלבו לשלם את מלוא חובו באמצעות 24 תשלומים שלא יפחתו מסך של 10,000 ₪ לכל חודש, אולם הנתבע לא כיבד זאת וביקש לקבל אישור להמחאות הזכות מהמנהלים המוסמכים.

עו"ד רייף העביר לנתבע המחאות זכויות מתוקנות שבהן צוין כי נערכו בהמשך להסכם הפשרה מיום 10 .7.08 וכי יש להעביר את הכספים לעו"ד אייל רייף ו/או לתובעת. לא ברור מי חתם על המחאת הזכויות מטעם החברות הנ"ל והחתימות המופיעות לצד שמות החברות אינן מאומתות באמצעות עורך דין . התובעת ביקשה מהנתבע לאשר את החתימות והנתבע סירב.
משלא הוכח כי בעלי זכות החתימה בחברות חתמו על המחאות הזכות בשם בעלי המניות בחברה, לא ה ייתה מוטלת על הנתבע כל חובה לכבד את המחאות הזכות הנ"ל.

לאחר דין ודברים וכנטען בכתב התביעה הגיעו הצדדים, לרבות הנתבע , להסכמות כעולה מהמכתב מיום 4 .2.09 שעליו חתום הנתבע ושנשלח "לכב' עו"ד אייל רייף" ולא לכב' התובעת . להלן תוכנו של המכתב (ת/13):

"1. הנני מאשר כי קיבלתי מהחברות ג'קרטה ייזום והשקעות בע"מ, פורטל ליסינג והשקעות בע"מ וקמפלה מנופים פיננסיים בע"מ הוראה להעביר אליך מידי חודש החל מחודש 3/09 ולמשך 27 חודשים סך של 10,000 ₪ (עשרת אלפים ₪).
2. הנ"ל בכפוף לניכוי וקיזוז הוצאות, אגרות ושכר טרחתי בגין הטיפול בתיקי ההוצל"פ של החברות הנ"ל.

3. כמובן שהעברת הכספים הנ"ל תתבצע בכפוף לכך שאכן תתקבל במשרד גביה, בסכום מספיק בתיקי ההוצל"פ של החברות הנ"ל".

לטענת התובעת עולה מהמכתב הנ"ל כי על הנתבע לשלם לה סך של 270,000 ₪ בתשלומים חודשיים של 10,000 ₪ , ויש להוסיף לסכום הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית מקסימלית לפי דין.

הסכמתו של הנתבע להעביר כספים כמפורט במכתבו הנ"ל אינה בגדר הסכמה של הנתבע לקחת על עצמו את כל תנאי ההסכמים הקודמים בין אלבו לתובעת ו/או לעו"ד אייל רייף. כן עולה מגרסתו של הנתבע כי לא הסכים להעביר את הכספים לעו"ד רייף בעקבות המחאות הזכויות הנ"ל, אלא עשה זאת רק לאחר שקיבל הוראות מבעל המניות בחברות, מר מרדכי פורטל.

התובעת אף לא ביססה סכום חוב של אלבו כלפיה במסמכים ובאסמכתאות כנדרש , וזאת על אף שאינה מבקשת לחייב את אלבו בסכום החוב אלא את הנתבע על יסוד אישורו של הנתבע כי קיבל הוראה להעביר לעו"ד רייף כספים בהתאם לאמור במכתב מיום 4 .2.09 הנ"ל. הנתבע טוען שקיבל הרשאה להעביר כספים לידי עו"ד רייף בסכומים שאינם עולים על 10,000 ₪ כל חודש למשך 27 חודשים בלבד, ובלבד שיגבו כספים בפועל ו תיוותר יתרה לאחר ניכוי ההוצאות ושכרו.

עו"ד רייף טוען כי יש לשלם את מלוא סכום החוב, קרי סך של 270,000 ₪ בתוספת ריבית מקסימלית לפי דין כקבוע בהסכם ההלוואה בין התובעת לאלבו.

הנתבע אישר כאמור כי ישלם לעו"ד רייף סך של 10,000 ₪ כל חודש למשך 27 חודשים בלבד, בכפוף לניכוי וקיזוז הוצאות ושכ"ט עו"ד, ובלבד שיתקבל סכום מספיק אגב הגבייה כדי להעביר את התשלומים הנ"ל. אין בת/13 הסכמה לשלם 270,000 ₪ בתוספת ריבית מקסימלית והפרשי הצמדה וריבית , ועל כן יש לקבל את טענת הנתבע כי מדובר במועד קצוב ש אחריו לא הייתה לנתבע כל חובה לשלם לעו"ד רייף סכומים נוספים . נוסף על כך, לא נסתר כי שולמו גם תשלומים הנמוכים מסך של 10,000 ₪ לחודש וכי בחלוף כשנה וחצי ממועד ביצוע התשלומים האחרונים עו"ד רייף לא אמר לנתבע דבר ולא פנה אליו .

בשלב מאוחר יותר החל עו"ד רייף לפנות אליו וכן פנה לנתבע ביום 18.6.13 בכתב ובו ציין עו"ד רייף כי להפתעתו ובניגוד להמחאת הזכויות לטובתו העביר הנתבע כספים למר יצחק בלו בהתאם להנחיותיו של אלבו. במכתבו של הנתבע מיום 25 .7.13 שנשלח לעו"ד רייף נטען כי הועבר לעו"ד רייף סך של 124,380 ₪, שמתוכם סך של 22,320 ₪ שול ם ביתר ו צורפה טבלה ש בה פורטו כל הסכומים. אשר ליתרת הכספים שעו"ד רייף טוען להם , נטען כי בחלוף 27 החודשים התקבלו מהחברות ומיצחק בלו הוראות להעביר את הכספים ליצחק בלו. הו ראות אלה נחתמו ואושרו באמצעות עוה"ד יגאל אבירם ויורם פלץ ו עלה מהן כי התיקים היו שייכים מיום פתיחתם ליצחק בלו ולא לאלבו או לחברות. הנתבע הוסיף והבהיר כי ההוראות שניתנו לעו"ד רייף היו חסרות כל תוקף. כמו-כן ציין הנתבע במכתבו כי על אף שהבהיר מצב זה לעו"ד רייף ולא העביר לו כספים כלשהם למשך כשנה וחצי, עו"ד רייף לא פנה אליו במהלך התקופה הנ"ל ועובדה זו מדבר ת בעד עצמ ה.

הנתבע מפנה לנספחים ב' וג' לכתב הגנתו - הצהרותיו של מר יצחק בלו מיום 27/2/12 ומיום 20/6/12 שלפיהן השיקים שהוגשו לביצוע באמצעות החברות ג'קרטה ייזום והשקעות בע"מ וקמפלה מנופים פיננסיים בע"מ שייכים לו ולכן החברות ממחות למר יצחק בלו את כל הזכויות והכספים המגיעים להן בגין שיקים אלה.

סכום התביעה מבוסס על ת/20 שצורף לכתב התביעה - טבלה ש בה מופיעים בטור אחד תאריכים שונים, בטור שלצדו סכומים ששולמו "ע"ח החוב" בסך כולל של 124,380 ₪, בטור שלצדו סכומי "ריבית" בסך כולל של 129,097.59 ₪ ובתור האחרון סכומי "יתרת החוב" והסכום האחרון מופיע בתור זה נכון ליום 20.6.12 הוא 274,717.59 ₪. אין הסבר כיצד חושבו הריביות ויתרות החוב ואין לראות בטבלה הנ"ל אסמכתה שמכוחה יש לחייב את הנתבע בסכום כלשהו.

בסיכומי התובעת יש התייחסות לתשלומים ששולמו לתובעת באמצעות עו"ד פלץ המסתכמים בסך של 123,660 ₪.

בסעיף 95 לסיכומי התובעת יש ניתוח של התקבולים שהגיעו לידי הנתבע ו של הוצאות הנתבע , וצוין שם כי הנתבע גבה סך של 516,093 ₪ מחודש 2/09 ועד לחודש 5/11 ומתוך סכום זה שילם את הסכומים הבאים: 120,765 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד, סך של 133,163 בגין הוצאות, שונות ואגרות, 64,216 ₪ בגין עיקולים והעברות על פי הוראות בלתי חוזרות וסך של 121,075 ₪ בגין גבייה ישירה.

לטענת התובעת, לפי הסכומים הנ"ל היה על התובעת להעביר לתובעת סך של 56,874 ₪ אולם הועבר סך של 89,260 ₪ ומכאן סכום שביתר, ואולם נטען על ידי התובעת כי 205,291 ₪ מכלל ההוצאות (בגין העיקולים, הוראות ב"ח והגבייה הישירה) הינן בגדר טענות שהינן הרחבת חזית אסורה ומכאן די היה בסכום הנ"ל כדי לכסות את גובה החוב כפי שהיה באותה עת. עוד נטען בהקשר זה כי סכום ההוצאות, האגרות והשונות בסך של 133,163 ₪ לא הוכח.

התובעת מגיעה בסיכומיה לסיכום סופי שלפיו הנתבע חייב לה סך של 363,291 ₪ נכון ליום 4.4.17 תוך שהיא מצרפת ליתרת החוב שנותרה לטענתה הפרשי הצמדה וריבית ומנכה את כל התשלומים שקיבלה , לרבות מעו"ד יורם פלץ כנ"ל. הסכום הנ"ל לא נתבע בכתב התביעה ואין בכתב התביעה כל זכר ל תחשיב ולתוצאה הנ"ל.

הנתבע נתן הסבר מפורט לגבי הסכום שנגבה בגבייה ישירה וציין כי אלבו נהג לבצע גבייה ישירה בעצמו וגבה סך של 121,075 ₪ כמצוין לעיל. לטענת הנתבע, לא מדובר בטענה שהינה בגדר הרחבת חזית , שכן מדובר בפירוט של סכום הגבייה ו של ההוצאות השונות ולכן הוא נכלל בטענות ההגנה של הנתבע. כמו-כן טען הנתבע כי חל עליו חסיון עו"ד -לקוח וגם לאור זאת לא הוזכרו טענות ספציפיות בעניין הגביה הישירה בכתב ההגנה, אך הנתבע הרחיב בעניין זה בעקבות שאלות שנשאל במהלך החקירה הנגדית על תצהירו. מהראיות עולה כי אלבו גבה כספים ואף העביר כספים נוספים לעו"ד רייף , כפי שיפורט להלן , ובנסיבות אלו היה על עו"ד רייף ו על התובעת להזכיר זאת בכתב התביעה, להציג אסמכתאות לגבי סכום החוב ולגבי תקבולים שקיבלו בעבר בין אם שולמו לתובעת ובין אם שולמו לעו"ד רייף, ולפרט במדויק בכתב התביעה כיצד הגיעו לסכום התביעה, אולם התובעת לא עשתה זאת.

מעדותו של אלבו בדיון ההוכחות עלה בין היתר כי הוא היה פושט רגל החל משנת 2009, וכי העביר לעו"ד רייף סך של כ- 160,000 ₪. כן עלה מרישומי ההוצל"פ כי עוד קודם לכן הוכרז אלבו כחייב מוגבל באמצעים. ב"כ הנתבע מפנה בסיכומיו לעדותו של אלבו שלפיה נהג לקבל מעו"ד פלץ סך של כ- 2,000 ₪ כל חודש בממוצע , ובסה"כ מדובר בסך של כ- 130,000 ₪. די בעדויות הנ"ל כדי לקבוע כי בהיעדר הצגת ספרי חשבון של התובעת ושל עו"ד רייף באופן אישי, לא ניתן לגבש סכום חוב כלשהו של אלבו לעו"ד רייף או לתובעת, ומן הדין לדחות את התביעה שהוגשה נגד הנתבע. אי אפשר גם להתעלם מכך שעל פני הדברים, אלבו העביר כספים לגורמים שונים , לרבות התובעת , בעת שהיה מצוי בהליכי פשיטת רגל , וברי כי בית משפט זה אינו יכול להיות חותמת גומי לאישור תשלומים ש הם ולו לכאורה בגדר העדפת נושים.

כן ראו לעניין זה את עדותו של עו"ד רייף אל מול הודעתו של עו"ד פלץ על כך שהעביר כספים לעו"ד רייף , סך של 123,660 ₪ ואילו עו"ד רייף העיד כי "אני לא יודע אם הוא גובה כספים" ולאחר מכן העיד כי מדובר בסכום נמוך שנע בין 10,000 ₪ לסך של 30,000 ₪. התרשמתי כי עדותו של עו"ד רייף לא הייתה מהימנה וכאמור, אין מקום להידרש לתביעה מבלי שהתובעת תציג אסמכתאות וחשבונות מהימנים ודיווחים לרשויות המס השונות כדי לבסס את חובו של אלבו כלפיה.

עיון בת/1 שצירפה התובעת מעלה כי חברת ג'קרטה ייזום והשקעות בע"מ לא שילמה אגרות כנדרש משנת 2004 ועד למועד הגשת התביעה, ודרך חברה זו מבקשים לגבות כספים ולהעבירם לידי עו"ד רייף אישית, כעולה מנספח 13 וזאת בעת שהגורם "המעביר" בהליכי פש"ר . עוד עולה כי הדירקטור ובעל המניות הרשום של החברה הנ"ל הו א מר מרדכי פורטל. התובעת הגישה תביעה להעברת כספים על סמך הצהרות כאלה ואחרות שלפיהן אלבו הוא למעשה הבעלים של החברה והרוח החיה בה, וזאת מבלי להמציא אישור של בעל המניות והדירקטור הרשום של החברה ומבלי להציג את גרסתו של מר פורטל.

יובהר כי גם אם הנתבע מאשר שאכן בשלב כלשהו ובקונסטלציה זו או אחרת הורתה החברה להעביר כספים לאלבו, היה מקום להתייחס לשאלה האם מר פורטל הוא "איש קש" ואם כן מדוע, וכיצד אפשר לדעת בבירור כי יש לאלבו זכויות בחברה. כמו כן היה מקום להמציא פרוטוקול לגבי זכויות החתימה בשם החברה הנ"ל שכאמור איננה משלמת אגרה לרשם החברות משנת 2003 עם כל המשתמע מכך .

כן עולה מעיון בתדפיסי רשם החברות כי לחברת קמפלה מנופים פיננסיים בע"מ יש שני דירקטורים רשומים, אלבו ומר יגאל זילכה. גם חברה זו איננה משלמת אגרות לרשם החברות משנת 2003 ובעל המניות בחברה אינו אלבו אלא מר פולי אודי פורשל. אין כל הסבר מדוע בעל המניות של חברה זו א ישר העברת כספים לאלבו. כן עולה כי בעל המניות והדירקטור הרשום של חברת פור-טל ליסינג והשקעות בע"מ הוא מר מרדכי פורטל , וגם לחברה זו יש חובות בגין אי תשלום אגרות לרשם החברות.

היה על התובעת להוכיח מדוע וכיצד מר אלבו שאינו בעלת המניות בחברות רשאי היה לקבל לזכותו את כל התקבולים של החברות אגב הליכי גבייה בתיקי הוצאה לפועל שונים במהלך פרק זמן נתון, וה תובעת לא עשתה זאת.

כמו-כן יש לתת את הדעת לכך שעו"ד רייף פעל לגביית כספים מאלבו בעת שאלבו היה בהליכי פש"ר ועדותו של עו"ד רייף כי לא ידע שאלבו היה בהליכי פש"ר אינה מהימנה. ע ו"ד רייף שהוא עורך דין המעורה בתחום ניכיון שיקים והלוואות דרש לגבות מאלבו ריבית בשיעור מופרז ביותר, והיות שידוע לו היטב כי לאלבו חובות רבים, התביעה הוגשה נגד הנתבע בניסיון לקבל ממנו את מה שעו"ד רייף לא הצליח לגבות מאלבו ישירות. לאור זאת אין לקבל את גרסת עו"ד רייף לפיה הוא לא היה מודע למצבו המשפטי של אלבו.

מהאמור לעיל עולה כי התובעת לא הציגה אסמכתאות לגיבוש סכום התביעה והתקבולים שקיבלה לידיה, ואין בכתב התביעה כל זכר לכספים ששולמו באמצעות עו"ד פלץ ו לכספים שהועברו למי מטעם התובעת ישירות באמצעות אלבו. כל המחאות הזכות שהוצגו לתיק אינן קבילות ואינן מחייבות , בין היתר משום שלא חתמו עליהן בעל י המניות או הדירקטורים של חברות אלה. כך גם לא ברור כיצד אלבו תפקד כדירקטור משותף בעת שהיה מצוי בחובות, הוכרז כחייב מוגבל באמצעים ולאחר מכן היה בהליכי פש"ר.

רב הנסתר על הגלוי. בית המשפט אינו יכול להתעלם ממעמדו של אלבו כפושט רגל, לקבל כעובדה את הטענה כי הוא מנהל חברות באמצעות "אנשי קש" ולהכשיר העברות של כספים על יסוד טענתו של אלבו כי בעלי המניות והמנהלים בחבר ות הם "אנשי קש" תוך שמדובר לכל הפחות בהעדפת נושים . כמו-כן עולה לכאורה ממרבית דרישות התשלום והמסמכים שהוגשו לתיק מטעם התובעת כי עו"ד רייף היה אמור לקבל את הכספים לידיו באופן אישי, על אף שהתובעת היא זו שחתמה על הסכם ההלוואה והגישה את התביעה ודי גם בכך כדי לדחות את התביעה . התובעת כלל לא הסבירה את יחסי הגומלין בינה לבין עו"ד רייף במישור החשבונאי ולא הציגה ספרי חשבונות ואסמכתאות כדי לבסס קבלת התשלומים ולא הציגה דיווחים לרשויות המס כדין.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה הדרוש כדי לבסס כי היה חוב של אלבו כלפיה וכי הייתה לה זכות לגבות סכומים כלשהם מהנתבע. כמו-כן עולה בבירור כי התובעת ועו"ד רייף שיתפו פעולה עם אלבו נגד הנתבע. מהעדויות הרבות, לרבות עדותו של עו"ד יורם פלץ, עלה כי הועברו כספים שהתובעת ועו"ד רייף העלימו מבית המשפט. אין בכתב התביעה חישובים שמהם אפשר ללמוד כיצד הגיעה התובעת לסכום התביעה, התובעת לא הציגה ראיות כדי לבסס את סכום החוב ואין לשלול כי התובעת ו/או עו"ד רייף קיבלו למעלה מ- 400,000 ₪ , מעו"ד פלץ, מאלבו ומהנתבע. כך גם לא הוצג כל בסיס לתבוע מהנתבע שיעורי ריבית מקסימליים, ואין זכר לכך בת/13.

בית המשפט מוצא לנכון להעיר כי לא היה כל מקום להגיש את התביעה כשלגרסת התובעת אלבו הקים חברות עם אנשי קש כשהוא מצוי בחדלות פירעון ומצפים מבית המשפט "לעשות משפט" כדי לסייע לאלבו לבצע העדפת נושים וכל זאת ללא כל בסיס כדי לבסס את התביעה מלכתחילה.

על כן אני דוחה את התביעה ומחייב את התובעת לשלם לנתבע סך של 30,000 ₪ בגין שכ ר טרחת עו"ד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן ומהנימוקים אשר פורטו לעיל אני דוחה גם את התביעה שהוגשה נגד החברות, וזאת ללא צו להוצאות.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לצדדים.
 
ניתן היום, י"ב חשוון תשע"ט, 21 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.