הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 47-01-19

מספר בקשה: 5
לפני כבוד השופט נמרוד אשכול

המבקש (הנתבע 1):

אבי גבריאלי
ע"י ב"כ עוה"ד שי צוקרמן ו/או קרן ריבר ואח'.

נגד

המשיב (התובע) :

עו"ד יוסף סלטון

פסק דין
(נגד המבקש והנתבע 1, מר אבי גבריאלי)

בתיק הוגשה תביעה על ידי עו"ד יוסף סלטון, שעיקרה תשלום שכר טרחה בגין עסקת מכר משנת 1980. התביעה נשענת על סעיף 8 להסכם מיום 10.1.1980, לפיו, מתחייבים אברהם וברוך גבריאלי לשלם את סכום מיסי ההעברה בטאבו, שכר טרחת עו"ד והוצאות בגין הסכם זה (ראה סעיף 8 להסכם שצורף כנספח "א1" לכתב התביעה).

התביעה הוגשה ביום 1.1.2019. ביום 15.1.2019 הוגשה בקשה למתן ארכה לצורך הגשת כתב הגנה עד להכרעה בבקשה לסילוק התביעה נגד המבקש על הסף. בהתאם להלכת בובליל [רע"א 10227/06 משה בובליל נ' עו"ד חיים אינדיג (פורסם בנבו)], המועד להגשת כתב הגנה יידחה עד להכרעה בבקשה מקדמית בהתקיימם של שני תנאים מצטברים: האחד, יש סיכוי סביר לקבלת הטענה הדיונית המקדמית. השני, על המבקש (הנתבע) להשקיע משאבים רבים ביותר שאינם פרופורציונליים בנסיבות העניין על מנת להתגונן לגופם של דברים. המבקש בענייננו טען כי הוא הוא אכן עומד בשני התנאים, וזאת לאור העובדה שהסיכוי לקבלת טענתו המקדמית הוא ודאי נוכח חלוף תקופת ההתיישנות שהרי דרישת שכר הטרחה של התובע מתייחסת לעבודה שביצע בין השנים 1979-1980. כמו כן, אביו של המבקש אשר שילם את שכר טרחתו נפטר, והתגוננות בפני התביעה תיאלץ אותו לתור אחר מסמכים ישנים המאוחסנים בבית אמו בת ה- 92 בתקווה שאותן קבלות על תשלום שכר הטרחה נשמרו על ידי אביו המנוח. דבר אשר יגרום להכבדה ניכרת וממשית שלא לצורך בשל הסבירות לדחיית התובענה.

בד בבד, עם הגשת הבקשה למתן ארכה לצורך הגשת כתב הגנה, הוגשה הבקשה מושא החלטתי דנא לסילוק התביעה על הסף. עיקרה של הבקשה נסובה סביב הטיעון שדין התביעה להידחות נוכח חלוף תקופת ההתיישנות כיוון שמדובר בתביעה לשכר טרחה המתייחסת לפעולות שביצע המשיב, כעורך דינם של המבקש ואביו המנוח ז"ל "בשנות ה- 80 של המאה הקודמת דהיינו לפני כ- 40 שנה" (ראה סעיף 2 לבקשה). כן נטען בבקשה כי המבקש והמשיב היו מצויים בקשר במשך השנים והאחרון מודה שבשנת 1992 ביקר המבקש במשרדו (סעיף 27 לכתב התביעה), אך המשיב לא טען כי במשך השנים ניסה לגבות את שכר הטרחה או שהוציא דרישת שכר טרחה כתובה למבקש או למי מבני משפחתו למרות שהוא צירף תכתובות שונות. טענת המבקש נסמכת על סעיפים 5-6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן "חוק ההתיישנות") הקובעים שתקופת ההתיישנות לתובענה שאינה כולה במקרקעין היא שבע שנים שתחילתן ביום שבו נולדה עילת התביעה; שהרי, ככל שאכן לא שולם למשיב שכר טרחתו בגין ההסכמים שערך בשנים 1979-1980 המועד להגשת התביעה חלף לפני 32 שנה. כמו כן טען המבקש כי הטעם בהגשת התובענה הוא ניסיון של המשיב ליצור יתרון בתיק 32759-05-14 שהמבקש מנהל כנגדו בבית המשפט בפני כבוד השופטת כוכבה לוי שעניינו בהשבת מסמכים שהמשיב מחזיק בידו מכוח ייצוג באותן עסקאות מושא שכר הטרחה. המדובר בעסקאות לרכישת נכס שטרם נרשם ברישום ראשון בספרי מקרקעין אשר היה על המשיב לפעול לטובת ביצוע הרישום והוא קיבל על כך שכר טרחה. זאת ועוד, המבקש מפנה בבקשתו את בית בית המשפט לסעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן " חוק לשכת עורכי הדין") הקובע שלעורך דין קיימת זכות עכבון על מסמכים להבטחת שכר טרחתו והחזר הוצאותיו למשך שלושה חודשים עד להגשת תביעה, מהיום שהלקוח דרש ממנו בכתב את אשר עוכב.

ביום 29.1.2019 הגיש המשיב תגובה לבקשת המבקש לסילוק על הסף, בה ציין כי המבקש והבאים מכוחו ומטעמו של המנוח ידעו שאין בגין הנכס כל רישום בלשכת המקרקעין אך לא עשו דבר על מנת לקדם את השלמת הרישום, לרבות פעולות הכרוכות בתשלום הוצאות נלוות. המבקש לא הופיע אצל המשיב מאז העסקה, ולאחר שהיה במשרדו בשנת 1992 וקיבל ממנו מסמכים, המבקש לא התעניין בקידום הרישום כמצופה מקונה סביר ורק כעבור 20 שנה בעקבות סכסוך עם אחיו פנה למשיב וקיבל ממנו המסמכים. כן צווי הירושה נודעו למשיב רק בשנת 2014.

לעניין טענת ההתיישנות, טען המשיב כי הוראת סעיף 3 לחוק ההתיישנות מטילה על המבקש חובה להעלות את הטענה באופן מפורש בהזדמנות הראשונה, שאם לא כן רואים אותו כמי שוויתר על הטענה. המשיב ציין כי המבקש "שתק" ולא טען טענת התיישנות בשום שלב קודם לכן, שהרי בתצהיר שצורף להמרצת הפתיחה אשר המבקש הגיש נגד המשיב ביום 19.5.2014 (סומנה כנספח "יא" לתגובה) צוין כי: "כעבור מספר שבועות, במהלך פגישה במשרדו של המשיב... טען המשיב, בפעם הראשונה, כי קיים חוב שכ"ט שטרם שולם לו בגין עסקת מכר נושנה, וכי עד שלא יכוסה החוב בכוונתו לעכב את המסמכים" והמבקש לא טען בתצהירו טענת התיישנות כפי שעליו לעשות. כך גם המשיך ולא טען טענת התיישנות לאחר הגשת כתב תשובה מטעם המשיב. מכאן שאין לבית המשפט להיזקק לטענת ההתיישנות כיוון שזו לא נטענה בהזדמנות הראשונה.

יתרה מכך טען המשיב, כי גם אם המבקש היה כופר בזכותו של המשיב, מרוץ ההתיישנות היה מתחיל רק במועד בו כפר המבקש לראשונה בזכותו של המשיב, אך לא נעשה הדבר, והכפירה הגיעה בפעם הראשונה במסגרת בקשה זו. לדידו, תקופת ההתיישנות עתידה להימנות מיום 7.1.2019, יום הדיון בפני כבוד השופטת כוכבה לוי, מכיוון שסעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי תקופת ההתיישנות מתחילה במועד שבו נולדה עילת התביעה דהיינו כאשר העילה קונקרטית ומכוחה יכול המשיב להגיש תביעה לבית המשפט. המשיב טוען, שרק ביום 7.1.2019 גילו הנתבעים 2-4 שאין בכוונתם לשלם לתובע את שכר טרחתו וההוצאות וממועד זה התגבשה למעשה עילת התביעה באופן סופי.

המשיב עומד על החריגים בחוק ההתיישנות, אשר משעים את תקופת ההתיישנות: החריג האחד, מוגדר בסעיף 7 לחוק ההתיישנות ויסודו השעיית מרוץ ההתיישנות עקב התנהגות פסולה של הנתבע. המשיב טען כי המבקש לא יידע אותו במותו של המנוח ברוך גבריאלי ולא המציאו לו אף לא אחד משני צווי הירושה, בהתנהגותם זו מנעו מהמשיב את זהות היורשים עליהם נודע לו לראשונה רק בשנת 2014. החריג האחר, מוגדר בסעיף 8 לחוק ההתיישנות ויסודו השעיית מרוץ ההתיישנות עקב התיישנות שלא מדעת, במקרה כזה תקופת ההתיישנות מתחילה במועד שבו נודעו לתובע העובדות המהוות את עילת התביעה, בין היתר, זהות הנתבע, המעשה או המחדל [המשיב סומך טענה זו על ע"א 10591/06 רפאל יפרח נ' מפעלי תובלה בע"מ (פורסם בנבו)].

דיון והכרעה בבקשה

בפני בקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות. עיינתי בכתב התביעה, בבקשה לסילוק התביעה על הסף ובתגובות לה. אני דוחה טענת המשיב לכך שהמבקש לא העלה טענה זו בהזדמנות הראשונה, משום שכתב הטענות הראשון שהגיש המבקש במסגרת ההליך שבכותרת הוא הבקשה לסילוק התביעה נגדו על הסף, וזאת בטרם הגיש את כתב ההגנה מטעמו [ראה לעניין זה ע"א 9245/99 ויינברג נ' אריאן (פורסם בנבו)]. אין לקשור את טענת הסף בתיק הנדון להליך אותו מנהל המבקש כתובע בתיק מספר 32759-05-14 בפני כבוד השופטת כוכבה לוי, שכן הטענה המקדמית לדחיית תביעה מחמת התיישנות הינה טענת הגנה הרלוונטית להליך מושא התביעה דנן אשר אין לה זיקה לתביעה אותה הגיש המבקש נגד המשיב להשבת מסמכים אשר האחרון מחזיק בידו.

אני דוחה טענת המשיב שמרוץ ההתיישנות החל ביום 7.1.2019 הוא היום בו גילו לכאורה הנתבעים 2-4 שאין בכוונתם לשלם לתובע את שכר טרחתו וההוצאות, וממועד זה התגבשה עילת התביעה ואסביר. לפי סעיף 6 לחוק ההתיישנות, מרוץ ההתיישנות מתחיל מעת שנולדה עילת התביעה ולא משעה שהנתבע כופר בעילת התביעה. כמו כן עילת התביעה מתבססת על עילה עובדתית ששכר הטרחה שהובטח למשיב לא שולם לו מהשנים 1979-1980. לפי סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תביעה שאינה כולה במקרקעין דינה התיישנות בחלוף 7 שנים, על אחת כמה וכמה שהמבקש פנה אל המשיב במכתב והופיע במשרדו של האחרון ביום 25.10.1992 והמשיב הזכיר בפניו את הצורך לשלם לו עבור שכר הטרחה, ההוצאות והחזר התשלום בקשר לתוספת המס (ראה סעיף 27 לכתב התביעה).

החריגים לתקופת ההתיישנות, אותם העלה המשיב אינם רלוונטיים בענייננו. המבקש נתבע באופן אישי בתביעה דנן לא מכוחו כיורש של אביו המנוח, אלא מכוח חובו האישי כלפי המשיב (ראה סעיפים 6-11 לתגובת התובע לבקשה לסילוק על הסף). על כן, החריג בדבר אי גילוי זהות היורשים של המנוח אשר משעה את תקופת ההתיישנות אינה חלה כלפי המבקש ודינה להידחות. למותר לציין, כי על המשיב היה לתור ולגלות מי הם יורשו של המנוח על מנת לגבות את שכר טרחתו לכאורה, ולא להיפך. הגם, שממילא אין רלוונטיות למבקש מכיוון שכפי שעמדתי על כך לעיל, הוא נתבע באופן אישי ולא בנעליו כיורש המנוח.

בטרם אסכם, לא נעלמה מעיני טענת המבקש בהתאם לסעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין. לעורך דין עומדת זכות עכבון מסמכים למשך שלושה חודשים שבמסגרתם עליו להגיש תובענה לבית המשפט בגין הכספים אותם חב לו הלקוח. המשיב לא פעל כך בענייננו, חלפו ארבעים שנה מאז עילת התביעה התגבשה, המשיב יכול היה, למצער, לגבות את חלקו של המבקש בשכר הטרחה האמור להשתלם לו, ובעצם הגשת התביעה בחלוף 32 שנה מהיום בו התביעה התיישנה סבירה בעיני טענת המבקש לכך שדרושים לו מאמצים בלתי סבירים להתגוננות בפני התביעה.

לאור האמור לעיל, ומכוח סמכותי לפי סעיף 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 אני מורה על דחיית התובענה נגד המבקש והנתבע 1, אבי גבריאלי. בנסיבות העניין אין צו להוצאות, וכל צד יישא בשכר טרחת עורך דינו. למען הסר ספק, ההליכים כנגד שאר הנתבעים, תוך שמירת זכויותיהם וטענו תיהם, יימשכו.

ניתן היום, כ"א תמוז תשע"ט, 24 יולי 2019, בהעדר הצדדים.