הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 46697-07-17

לפני כבוד השופטת אורלי מור-אל

התובע

פלוני

נגד

הנתבעת
הפניקס חברה לביטוח בע"מ

מטעם התובע: עו"ד אריה קנדל
מטעם הנתבעת: עו"ד ניסן גיצה ועו"ד קורנגוט

פסק דין

לפני תביעה שעניינה נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונה שלטענתו עונה על הגדרת "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.
הצדדים חלוקים בעיקר בשאלת מהימנות גרסת התובע, סיווג האירוע כ"תאונת דרכים" כמו גם לעניין שיעור הנזק.

תמצית העובדות וטענות הצדדים
התובע, יליד 1983, הינו הבעלים הרשום והמחזיק של משאית משא פתוח עם מנוף קדמי, אשר הייתה מבוטחת על ידי הנתבעת ובאמצעותה ביצע עבודות הובלה כנהג הובלות עצמאי.
לטענת התובע, בתאריך 12/8/15 נפגע בתאונת עבודה בזמן פריקת מטען ברזל מהמשאית שבבעלותו, שעה שנפל מהסולם המחובר לארגז המשאית, בזמן ירידה מארגז המשאית זאת לאחר שעלה על הארגז על מנת לקשור את המטען למנוף המשאית לפני פריקתו.
כתוצאה מן התאונה נגרמו לתובע שברים בשתי הידיים.
התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי, כתאונת עבודה. התובע נבדק על ידי וועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי ונקבעו לו נכויות זמניות ונכות צמיתה בשיעור משוקלל של 26.89% נכות לצמיתות. התובע מקבל תגמולים מן המוסד לביטוח לאומי בשיעור של כ- 800,000 ₪.
בדיון ההוכחות שהתקיים בתיק העידו התובע, אשתו, יועץ המס של התובע ועד מטעמו. הנתבעת הסתפקה בעדות רואה חשבון בהתאם לחוות דעת שהוגשה לעניין הפסדיו הנטענים של התובע ומהימנות דיווחיו על הכנסותיו, בהגשת דו"ח חקירה מטעמה ותיק מוצגים.
אין מחלוקת שהתובע נפל בטרם השלים את פריקת המטען. הצדדים חלוקים בשאלה כיצד נפל התובע – האם בעת י רידה מארגז המשאית או שמא נפל בעד שעמד על ארגז המשאית ועסק בפריקת המטען . כמו כן, חלוקים הצדדים בשאלה האם יציאה ממשאית בעיצומה של הפריקה מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפג עי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: " חוק הפיצויים"). בנוסף, חלוקים הצדדים מחלוקת קשה בעניין שיעור הנזק ככל שיקבע שהתאונה היא "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים.
אדון בטענות הצדדים כסדרן ולכתחילה בסוגיית נסיבות התאונה והאם יש בה כדי להוות "תאונת דרכים", שכן אם התשובות לשאלות אלה תענינה בשלילה, יתייתר הצורך לדון במחלוקות הנוספות.
הנפילה
האירועים שקדמו לנפילת התובע אינם מצויים במחלוקת של ממש בין הצדדים וניתן לסכמם כדלקמן:
א. ביום האירוע הגיע התובע לאתר העבודה על מנת לפרוק מטען של רשתות ברזל מן המשאית.
ב. פריקת המטען נעשית באופן בו המטען נקשר למנוף המשאית, לאחר קשירתו התובע יורד מארגז המשאית ואמור להוריד את המטען באמצעות המנוף הנשלט על ידי מוטות שליטה הנמצאות בסמוך לתא הנהג.
ג. משהגיע התובע למקום עסק בקשירת המטען למנוף, הורדתו ושחרורו מן המנוף על מנת להטעין מטען נוסף, זאת בסיו ע פועל נוסף שצוות לו על ידי קבלן הבניה במקום.
ד. אין מחלוקת שלפני התאונה הספיק התובע להוריד מטען אחד של רשתות ברזל והיו עוד מספר מטענים שהיה עליו להוריד, כך שהפריקה הייתה בעיצומה.
ה. התובע עלה למשאית, על מנת לקשור את המטען השני ולטענתו סיים את הקשירה של המטען למנוף וביקש לרדת ממשטח ארגז המשאית על מנת לגשת למוטות השליטה שמפעילים את המנוף במטרה לפרוק את המטען מהמשאית, או אז במהלך הירידה, החליק ונפל לאחור. הנתבעת טוענת, שהתובע נפל ממשטח ארגז המשאית עצמו בעת הפריקה ולא במהלך הירידה מן המשאית.
ההכרעה האם עלה בידי התוב ע להוכיח את האופן בו התרחשה הנפילה, היא בראש ובראשונה הכרעה במהימנות גרסת התובע ובמהימנות גרסת העד מטעמו.
לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהובאו ואת מהימנות התובע והעד מטעמו, באתי לידי מסקנה שלא ניתן לבסס על גרסה זו ממצא באמת המידה הדרושה בהליך האזרחי לפיו התובע נפל בעת הירידה מן המשאית ולא מעל גבי ארגז המשאית במהלך פריקת המטען. שוכנעתי, שמהימנות התובע והגרסה שמסר מוטל ות בספק רב וקיים יסוד סביר לקבוע שהתובע ה תאים את נסיבות הנפילה ומסר גרסה שיהא בה כדי לבסס קיומה של תאונה העונה על הגדרת "תאונת דרכים" בחוק הפיצויים במטרה לזכות בפיצוי מחברת הביטוח . מסקנה זו נתמכת הן בתיעוד הקיים במסמכים הרפואיים לאחר התאונה, הן בסבירות מנגנון התאונה, הן בתמיהות נוספות שעלו לגבי מהימנות התובע והן בהתרשמות ברורה שעדותו של העד מטעם התובע מושפעת ובלתי מהימנה. אפרט את הדברים.
גרסתו הראשונית והספונטנית של התובע מלמדת על נפילה מגובה ארגז המשאית ולא במהלך ירידה מן המשאית
בחינת התיאור שמסר התובע לתאונה מייד לאחר התאונה, לאנשי מגן דוד אדום שהגיעו על מנת לטפל בו, מלמדת שנפילת התובע הייתה מגובה ארגז המשאית ולא במהלך ירידה מהמשאית מהשלבים שנמצאים בדופן המשאית , במקום נמוך הרבה יותר מן הארגז.
חשוב להדגיש שדו"ח מגן דוד אדום הוגש על ידי ב"כ התובע, ביוזמת התובע, ללא כל הסתייגות מתוכנו וללא התנגדות מטעם הנתבעת (ראו הודעה על צירוף מוצג מתאריך 28/3/19) ו משכך התובע לא יכול להתכחש למהימנות תוכנו. בדו"ח מגן דוד אדום תועד במסגרת האנמנזה כדלקמן (ההדגשה לא במקור – א' מ') :
"בן 31 לדבריו בריא בדכ, טוען כ י נפל מהמשאית שלו גובה של כמטר וחצי, בלם עם הידיים, הועבר אלינו מאטן שעבר לסיוע ראשוני במקום. מתלונן על כאב ממוקד בידיים, נראה שינוי צורה בשני שורשי כף היד, טופל עם פרוטוקול כאב עם הקלה".
דברים דומים נמסרו גם בעת הגעת התובע לבית החולים - בסיכום שחרור רפואי מבית החולים שצרף התובע לראיותיו (נספח ח') תועד כדלקמן (ההדגשה לא במקור – א' מ') :
"ביום קבלתו נפל מגובה מטר וחצי על כפות ידיו בנסיון לבלום את הנפילה מתאר כי ידיו היו בפשיטה מלאה עם אצבעות פונות לכיוון גבו מיד לאחר מכן כאבים בשתי כפות ידיו".
הווה אומר בשתי הזדמנויות נפרדות סמוך מאוד לאחר התאונה, כשהתובע נדרש לטיפול רפואי, מתאר התובע באמירות שניתן להגדירן כאמירות ספונטניות העונות על תנאי "רס גסטה" או לפחות מאוד קרובות לכך שנפל מגובה של מטר וחצי מהמשאית. התובע לא מתאר בשום שלב ירידה ממשאית או נפילה מדופן המשאית ומתאר את אופן הנפילה כ נפילה מגובה משמעותי כשידיו פשוטות לאחור.
משני המסמכים ניתן ללמוד שמדובר אכן בדבריו של התובע עצמו – בדו"ח מגן דוד אדום נכתב במפורש " לדבריו", כמו כן, צויין פרט אישי שבידיעת התובע ולא יכול היה להמסר על ידי אף אחר שנמצא במקום "בריא בדכ", מוסף עוד "טוען" ו"מתלונן", הניסוח מסיר כל ספק שאלו הם דבריו של התובע והתיאור אכן בא מפיו של התובע. בסיכום השחרור הרפואי מצוי תיאור מפורט של הנפילה תוך שימוש במונח "מתאר" – שוב ביטוי המלמד שאכן הדברים באו מפי התובע, שבעת ששיווע לטיפול רפואי סמוך לאחר הנפילה, ובטרם הספיק לכלכל צעדיו, מסר בספונטניות תיאור אמת של האירוע.
נפסק לא פעם, כי לגרסה הראשונה המפורטת הנמסרת במוסד רפואי, קיימת אמינות אינהרנטית, שעה שמדובר בתגובה ספונטנית לאירוע מסעיר, בנסיבות שאינן מקימות יסוד לחשש שתימסר אמרה כוזבת (ראו לדוגמא: עא (י-ם) 9592/06 ג'מאל מוחמד עלי עבדאללה עאצי נ' יוסף מוחמד עלי עאצי (5/9/07); ע"א 8388/99 הסנה, חברה לביטוח בע"מ נ' בן ארי, סעיף 12 לפסק הדין (4/6/2002)).
על אף המשתמע באופן ברור מדו"ח מגן דוד אדום שהדברים נמסרו מפיו של התובע ועל אף שהדו"ח הוגש מבלי שהתובע הסתייג מתוכנו , התובע הכחיש בעדותו שדיבר עם אנשי מגן דוד אדום, טען שסבל מכאבים ולא היה מסוגל לדבר (פרוטוקול, עמ' 62, שורות 1-5) התובע השיב בפסקנות והתעקש שלא דיבר עם איש מגן דוד אדום ובלשונו:
"ש: האם דיברת עם האיש של מד"א?
ת: לא דיברתי עם אף אחד.
ש: אתה אומר לא דיברתי.
ת: לא דיברתי.
ש: בסדר. אם אני אומר לך שכן דיברת ואמרת לו מאיפה נפלת ואמר
לו מאיזה גובה נפלת אפילו מה אתה אומר?
ת: אני לא דיברתי איתו כלום".
(שם, שם, שורה 21 ואילך).
אני מתקשה לקבל את ההכחשה של התובע לעולה מדו"ח מגן דוד אדום ומהדברים שרשומים שם מפיו, כך במיוחד כאשר ניכר שגרסאות שנמסרו מפי התובע לאחר מכן, הן גירסאות מחושבות, לאחר שהתובע נועץ עם יודעי דבר ופנה לעורך דין.
המסקנה המתבקשת, היא שמגרסתו הראשונית של התובע משתמע שהתובע נפל מגובה של מטר וחצי, גובה שמתיישב עם עמידה על גבי ארגז המשאית ולא עם ירידה מהשלבים הנמצאים במקום נמוך הרבה יותר.
כאמור, הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהתברר שגרסאות מאוחרות שמסר התובע, הן גרסאות שנמסרו לאחר שלתובע היה ידע ואינטרס למסור גרסה שתפיק לו רווח משני.
גרסאות מאוחרות של התובע נמסרו לאחר התייעצות ומתוך רצון לרווח משני
מחומר הראיות הסתבר שהגרסאות הבאות שמסר התובע נמסרו לאחר התייעצות עם אי אלו גורמים שהבהירו לו מהי הגדרת "תאונת דרכים" ולאחר שהיה מיוצג על ידי עורך-דין, מה שמלמד שמדובר בגרסאות מחושבות, שיכול ובאו מתוך מטרה ברורה של השגת רווח משני.
ייפוי הכוח שצורף לכתב התביעה מעלה שהתובע חתם על ייפוי כוח אצל עורך דין בתאריך 30/8/15 דהיינו 18 ימים לאחר התאונה. התובע מסר בעדותו , שסמוך מאוד לאחר התאונה ובטרם פנה לעורך דין, התייעץ וידע שנפילה במהלך ירידה ממשאית מהווה "תאונת דרכים" – ובלשונו של התובע (שמו של התובע – הושמט מהציטוט):
"כב' הש' מור-אל: למה הלכת לעורך דין בוא תגיד.
עו"ד גיצה: אין דבר כזה. מה אין דבר כזה? רגע, מה אין דבר כזה?
העד, התובע: מה?
כב' הש' מור-אל: למה הלכת אליו?
העד, התובע: כי הוא אמר יש לי פה, יש לי מכה, הלכתי לעורך דין לשים עורך דין, יש לי חבר הוא המליץ לי לעורך דין הזה וזהו.
כב' הש' מור-אל: אוקיי ומה חשבת שקרה לך שנפלת? מה חשבת? ידעת שזאת תאונת דרכים?
העד, התובע: כן, ידעתי שזאת תאונת דרכים.
כב' הש' מור-אל: איך ידעת שזאת תאונת דרכים?
העד, התובע: מי שירד מהאוטו על הסולם יודע שזאת תאונת דרכים.
כב' הש' מור-אל: אוקיי.
עו"ד גיצה: שאל בית המשפט איך, מאיפה אתה יודע את זה?
העד, התובע: שאלתי.
ש: שאלת?
ת: כן.
ש: אתה שאלת,
כב' הש' מור-אל: אז לפני שהלכת אליו כבר ידעת שמי שיורד מהאוטו זו תאונת דרכים?
העד, התובע: כן.
עו"ד גיצה: מה? אתה עושה ממני צחוק?
ת: אני לא עושה ממך צחוק.
ש: אתה ידעת שמי שיורד מתאונת דרכים אחרי שהוא פורק משאית זה תאונת דרכים? אתה גם מכיר את פסק הדין אני מבין או,
ת: הוא שואל אותי על כל דבר בחיים שלי,
ש: או שאביגדור אמר לך זה פסק הדין?
ת: אני אגיד לך, בוא אני אגיד לך אני שואל על כל דבר בחיים אני אנשים מקצוענים, אני לא הולך כמו שעל דעת,
ש: על מי שאלת?
ת: מה?
ש: את מי?
ת: זה לא מעניין.
ש: אותי.
ת: אני לא שואל אותך.
ש: אותי זה מעניין.
ת: בסדר,
עו"ד קנדל: תענה לו על השאלה.
העד, מר ...: אז אני אגיד לך בן אדם שאתה לא מכיר אותו.
עו"ד גיצה: תגיד לי שם.
ת: עבד.
ש: עבד מה?
ת: עבד אבדיל פאתח.
ש: עבד אבדיל פאתח".
(שם, עמ' 68 שורה 30 ואילך).
מרגע פניית התובע לעורך דין, כאשר בשלב זה לדבריו הוא כבר יודע, לאחר שברר שירידה מרכב מהווה תאונת דרכים , מוסר התובע גרסה סדורה החוזרת על עצמה שהתאונה ארעה בזמן ירידה מן המשאית, כאשר הפניות לחברת הביטוח ולביטוח הלאומי נכתבו על ידי עורך הדין –
כך בהודעה למשטרה על התאונה מתאריך 31/8/12 יום לאחר פנייה לעורך דין – מתאר התובע: "... קשרתי למנוף מטען נוסף של רשת וברזל עם פועל והתחלתי לרדת מהסולם בדופן של המשאית כדי להפעיל את המנוף של המשאית. בזמן הירידה מהמשאית, החלקתי על השלב הראשון של הסולם בדופן ונפלתי על כפות הידיים....".
כך בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מתאריך 6/9/15 שם נמסר: "לפי החולה נפל ממשאית תוך כדי ירידה שלו בעת עבודתו..." ובמסמכים רפואיים נוספים.
כך בהודעה לחברת הביטוח שנכתבה על ידי עורך הדין בתאריך 27/10/15 – "... לאחר שקשרתי מטען ברזל למנוף של המשאית, ירדתי מדופן המשאית ותוך כדי הירידה מהמשאית החלקתי, נפלתי אחורה ושברתי את שתי הידיים".
כך בכתב התביעה נטען – שהתובע פרק באתר הבניה מטען של רשת וברזל באמצעות מנוף המשאית, בהמשך עלה על פלטת ארגז המשאית וקשר בעזרת פועל בנין שהיה במקום מטען נוסף של רשת וברזל למנוף המשאית. בהמשך ירד התובע מדופן המשאית ובמהלך הירידה מהמשאית, החליק נפל אחורנית ושבר את שתי ידיו.
כך בתצהירו חזר התובע על הדברים טען והרחיב – כי לאחר שהגיע לאתר הבניה התמקם עם המשאית והשאיר את המנוע פועל. ירד מתא הנהג ועלה על הפלטה של המשאית כדי לקשור את מטען הברזל לשרשראות של המנוף, לאחר שקשר את המטען לשרשראות, ירד מהסולם שמותקן בדופן המשאית ופרק את המטען באמצעות מנוף המשאית שהופעל באמצעות ידיות שמותקנות ליד תא הנהג. התובע הוסיף שבאתר הבניה פגש בעובד שטחים בשם איהאב גאנם, שעזר לו לשחרר את השרשראות ממטען הברזל שהונח על הקרקע. בהמשך עלה שוב לפלטת המשאית, קשר מטען ברזל נוסף לשרשראות המנוף של המשאית לאחר מכן החל לרדת מהסולם שהיה צמוד לדופן המשאית כדי לפרוק את מטען הברזל באמצעות מנוף המשאית. במהלך הירידה מהסולם, החליק ונפל לאחור ותוך כדי כך נפגע בשתי ידיו כשניסה לבלום את נפילתו עם הידיים אחורה.
כל אלה גרסאות שנמסרו לאחר שהתובע ברר וידע שירידה ממשאית מהווה "תאונת דרכים", לאחר שנועץ בעורך דין, והן שונות מן הגרסה הספונטנית שניתנה סמוך לאחר האירוע, לפיה נפל מהמשאית מגובה של מטר וחצי.
יודגש כבר כאן שגם העד מטעם התובע, אשר לטענתו עבד עם התובע בעת פריקת המשאית, אישר בעדותו שהגובה של הארגז (פלטת) המשאית עליה עמדו הוא והתובע כאשר קשרו את המטען לשרשרת המנוף, הינו בערך כמטר וחצי מהקרקע (פרוטוקול, עמ' 21 שורה 1 ואילך).
חוסר ההיתכנות של הגירסה המאוחרת שמסר התובע ואי ההתיישבותה עם הגירסה הראשונית, הסתברו גם בעת שהתובע נחקר במסגרת בקשה לתשלום תכוף שהגיש.
בפרוטוקול הדיון מתאריך 27/1/16, השיב התובע שהגיע לאתר על מנת לפרוק את הברזל שהיה לו על המשאית. התובע הסביר שהיה בשטח, קשר את החבילה הראשונה, עלה לקשור שוב חבילה שניה, קשר אותה סיים, ירד בסולם של המשאית בזמן הירידה החליק.
התובע הסביר "אני יורד כשאני מחזיק, כשירדתי במדרגה האחרונה בסולם נפלתי לאחור על גבי ובלמתי עם הידיים כשהם אחורה" (פרוטוקול מתאריך 27/1/16 בת"ת 64425-11-15 (מוצג נ/9 למוצגי הנתבעת, עמ' 2, שורות 6-7). התובע נשאל האם נכון שכאשר הוא מחזק את השרשראות סביב המטען הגוף שלו על הסולם – והשיב: "נמצא על הסולם, בסדר, אבל אני סיימתי כבר. אני עושה את זה כשאני על הסולם קצת למעלה" (שם, עמ' 2 שורה 28 ואילך). התובע נשאל איפוא עשה את החיבור למנוף והשיב: "הייתי כמעט על הפלטה למעלה, בזמן הירידה נפלתי" (שם, שם, שורה 31). התובע השיב שלפני הירידה כאשר חיבר את השרשראות עמד על הפלטה, התחיל לרדת בסולם אחרי שסיים החליק ונפל, לדבריו החליק מהשלב הכמעט אחרון בסולם. התובע הסכים שמדובר ב- 60 ס"מ מהאדמה. התובע נשאל האם יכול שנפל מהמשטח העליון והשיב לא מהסולם. התובע אף ציין שיש לו עד לתאונה שמצוין בטופס התביעה.
אציין כבר כאן, שכאשר העד מטעם התובע, נשאל מה הגובה מהשלבים לקרקע, הסכים שהגובה הוא בערך 40 ס"מ אף כי ציין שאינו יכול לקבוע (שם, עמ' 21 שורות 12 ואילך וכן שורה 35) . גירסה זו מתיישבת עם עדות התובע בתשלום התכוף שנפל מגובה של 60 ס"מ.
כאן המקום לציין, שמהראיות שנשמעו וממבנה המשאית כפי שניכר בתמונות שהוגשו עולה שארגז המשאית אכן מצוי בגובה של כמטר וחצי מן הקרקע, בעוד השלבים בהם לטענת התובע ירד, מצויים בגובה נמוך הרבה יותר, גובה של עשרות מטרי ם מן הקרקע כפי שמסר התובע עצמו בעת העדות במסגרת התשלום התכוף – גובה של כ- 60 ס"מ מן הקרקע. עיון בתמונות מעלה, שמדובר בשלבי מתכת מלבניים הנמצאים לאורך ארגז המשאית, כאשר יש שני שלבים כאלה שהראשון שבהם מלמעלה, נמצא במרחק משמעותי מארגז המשאית. השלבים קרובים יחסית לקרקע. הירידה אחורה בשלבים, מחייבת מן הסתם ירידה זהירה תוך החזקה בארגז המשאית או בדופן המשאית, על מנת לייצב את הגוף, הסיכוי של איבוד שליטה והחלקה לאחור כפי שתאר התובע, לא סביר בשים לב למבנה שתואר ומכל מקום החלקה כזו היא יחסית קרובה לקרקע. לכך עוד אתייחס בהמשך.
התובע ניסה להסביר את הפער בין מה שנאמר למגן דוד אדום לבין מה שנאמר בתשלום התכוף ונראה בתמונות , בכך שהוא מעלה את המשאית על ג'ק בעת הפריקה וזה מוסיף עוד 30 ס"מ, ואולם הסבר זה לא משכנע. התובע חזר פעמיים גם בפני מגן דוד אדום וגם בבית החולים על כך שנפל מגובה מטר וחצי. אומנם אין לצפות מאדם שנופל ונחבל למדוד את הגובה ממנו נפל בדיוק של סנטימטרים ואולם גם קשה לגשר על פער כה גדול. המסקנה המתבקשת, היא שהתובע שינה את הגירסה הראשונית והתאים אותה לתיאור המתיישב עם הגדרת "תאונת דרכים".
ב"כ התובע ניסה בסיכומים לגשר על הפער בהסבר שיש למדוד את ה- 60 ס"מ, עליהם העיד התובע בתשלום התכוף, להוסיף 30 ס"מ של הגבהת המשאית ולמדוד מגובה נפילת הידיים ואולם אפילו התובע עצמו לא טען להסבר מפולפל זה.
ההסבר הוא פשוט, לאחר התאונה התובע תאר את מה שקרה לאשורו, התובע נפל מעל גבי ארגז המשאית מגובה של כמטר וחצי ולא מהשלבים שנמצאים הרבה יותר קרוב לקרקע. בדיעבד ושעה שרצה לטעון לקיומה של "תאונת דרכים" שינה את הגירסה וטען שנפל במהלך הירידה מן המשאית. מסקנה זו מקבלת משנה תוקף בשים לב לכך שאופן נפילת התובע והנזק שנגרם מתיישבים גם עם שורת ההגיון.
שורת ההגיון מעלה שהנזק נגרם מנפילה מגובה רב
כזכור, התובע תאר בעת הגיעו לטיפול רפואי, שנפל מגובה מטר וחצי כשידיו פשוטות לאחור. כתוצאה מהנפילה שבר התובע את שתי ידיו, מה שמלמד שהופעל לחץ רב על כפות הידיים שבלמו את הנפילה. מנגנון נפילה זה מתיישב עם נפילה מגובה רב תוך איבוד שליטה וחוסר יכולת אחיזה ואינו מתיישב עם נפילה במהלך ירידה לאחור בסולם שלבים, ירידה המחייבת אחיזה כפי שהעיד גם התובע.
לו היה נופל התובע בעת הירידה מן המשאית סביר שאופן נפילתו היה אחר, שכן במהלך ירידה אחורה על שלבים, מן הסתם אדם אוחז בנקודות מאחז אפשריות במשאית על מנת להגביר את בטיחות הירידה (כך גם העיד התובע במסגרת התשלום התכוף) ומכאן שגם אם היה מחליק, האחיזה הייתה מונעת נפילה לאחור מחוסרת שליטה. מכל מקום, גם אם היה נופל אחורה מגובה של 60 ס"מ סביר שהפגיעה הייתה אחרת.
התובע טוען שהנתבעת לא פנתה בבקשה להבאת ראיות לסתור את ממצאי הביטוח הלאומי בנוגע למנגנון התאונה ואולם בכך אין כדי לסייע לתובע שעה שברי שבמוסד לביטוח לאומי אך נבחן אם המדובר בתאונת עבודה, ותאונה כזו קיימת בין אם נפל התובע מן השלבים במשאית ובין אם נפל מארגז המשאית. המוסד לביטוח לאומי כלל לא נדרש להתייחס למנגנון המדויק של התאונה ולא קבע אותו.
אכן לא הובאה עדות רפואית בנוגע למנגנון התאונה ואולם ניתן בהחלט להשתמש בשורת ההיגיון כשיקול מבין כלל השיקולים , שיקול שמצטרף למכלול הראיות הנוספות שהובאו.
מעבר לאמור עד כאן, חשוב להדגיש שחוסר מהימנות התובע ניכר גם בפרטים נוספים בעדותו ובגרסתו וגם מכך נובע הקושי ליתן אמון בגירסה המאוחרת . אתייחס בקצרה לדברים העיקריים .
התובע אישר ששיקר לחוקרת פרטית עמה שוחח
הנתבעת שלחה אל התובע חוקרת פרטית ששוחחה עמו בטלפון במטרה ללמוד על עיסוקיו. עיון בתמליל שהוגש מלמד ש התובע משוחח עם החוקרת שיחה ארוכה ורצינית ומצביע על שורת עיסוקים בהם הוא עוסק ובין היתר ב אספקת כוח אדם, בהובלות ובנדל"ן.
כאשר עומת עם הדברים בעדותו טען שסתם קשקש, ששיקר לחוקרת, שסתם דיבר וזאת שעה שמסתמן משיחת הטלפון, שהתובע דיבר ברצינות והוא זה שחזר אל החוקרת בטלפון לאחר שחיפשה אותו פעמיים. התובע ניהל שיחה ראשונית, ניתק את השיחה בגלל עיסוקיו ושב והשיב לחוקרת והמשיך בשיחה .
התובע נשאל על הדברים בעדותו והשיב "אני סתם הייתי מדבר קשקושים של השיחה הזאת" (שם, עמ' 46 שורה 34), לאחר מכן עלתה חמתו של התובע, הוא סירב להשיב לשאלות, התווכח עם בא-כוח הנתבעת, עד שבא-כוחו העיר לו "אני מבקש שתענה רק על שאלות", שם עמ' 47 שורה 17). ואלו התובע בשלו: "מה אכפת לך מהחיים שלי, אתה מתערב בחיים שלי? אל תתערב לי, סליחה, אל תדבר לי בכלל כזה, אתה עורך דין גם היית שופט לשעבר גם אני יודע, תדבר ברור זה לא בית משפט, אני רואה. אני צריך להגיד לך? בבקשה" (שם, עמ' 47 שורה 31 ואילך).
די ברור שהתובע בשלו, הוא בא לומר את גרסתו, מסרב להשיב על שאלות שלא נוחות לו וגם סבור שהמקום שהוא נמצא הוא לא בית המשפט ומכאן שהצורך לומר אמת רחוק הימנו כמרחק מזרח ממערב.
התובע המשיך והשיב שניסה "לתחמן" את החוקרת, "הכל קשקושים", "עבד עליה בעיניים", "הכל דוואין" ומה שאמר שהוא לא נכון ושקר " אמרתי לה סתם, מקשקשים אני יודע (מדברים ביחד) אני משקר" (שם, עמ' 49 שורה 28).
התובע טוען בסיכומי התשובה מטעמו שאין לבוא עמו חשבון על שיחתו עם החוקרת הפרטית, שעה שסבר שהשיחה לא אמיתית ולא רצינית. לא כך עולה מהשיחה. יכול שהתובע התרברב בפני החוקרת הפרטית ואולם לא ניכר מהשיחה שהתובע סבר שהיא אינה רצינית ואינה מעוניינת בעבודה כפי שטענה. עובדה היא שהתובע שוחח עם החוקרת הפרטית שתי שיחות טלפון, הראשונה ביוזמתו לאחר שחזר אליה והשנייה לאחר שהיה צריך לנתק בשל עניין אחר. לו היה סבור שמדובר בעניין לא רציני, מדוע לשוחח שיחה שניה?.
לעניינו חשוב, שהעובדה שהתובע נכון להוציא מפיו דברים בלתי נכונים, כך לשיטתו, במהלך שי חת טלפון עם לקוח פוטנציאלי, מדברת בעד עצמה ומלמדת על חוסר מהימנות בסיסי.
התובע הכחיש רווחים ממכירת סולר בעוד פירוט הכנסותיו מלמד אחרת
מן הדו"חות שהגיש התובע, כמו גם מראיות נוספות עלה שחלק מהכנסתו של התובע היא בגין מכירת סולר (ראו בהקשר זה חוות דעת רו"ח אלי שע סער שהגישה הנתבעת).
התובע נשאל בעדותו האם הוא מוכר סולר והשיב במופגן "אני לא מוכר סולר" (שם, עמ' 45 שורה 13), ואולם כאשר עומת עם העובדות, טען שמדובר רק בקיזוזים ובסכום קטן. חרף האמור, בדו"ח כספי של חברה שפתח התובע (נספח לז לתיק המוצגים של התובע) נכתב מפורשות "החברה החלה את פעילותה העיסקית בחודש ינואר 2017 והיא עוסקת במתן שירותי הובלות ומכירת סולר" (עמ' 6 סעיף ב' לדו"ח).
כמו כן, בדיווחים הכספיים של התובע לאורך השנים לעיתים קיימים סכומים גבוהים מאוד בגין רכישת סולר, כך בשנת 2014 יש לתובע הכנסות של כ- 434,000 ₪ (בהפחתת הקבלני משנה), ההוצאות של התובע לסולר הם 271,000 ₪ !.
בשנת 2016 לאחר התאונה, ההכנסות של התובע 824,000 ₪, התובע שילם לקבלני משנה 632,000 ₪. קבלני המשנה כפי שהעיד התובע לא עובדים על המשאית שלו, כך שסולר שהוא קונה אינו מתבזבז שעה שהוא מעסיק קבלני משנה . חרף האמור התובע רכש סולר בסכום של 145,000 ₪ - סכום שמהווה 75% מההכנסות שלו. התובע טען שההוצאות לסולר כפי שמשתקפים בדו"חות הם סבירים (ראו פרוטוקול, עמ' 77 שורה 30 ואילך) ואולם נדמה שלא צריך להיות מומחה כדי להבין את חוסר הסבירות.
המומחה מטעם הנתבעת, רו"ח אלישע סער התייחס לחוסר ההיגיון בדו"חות בנוגע לרכישת הסולר, ועמד על כך שבשנת 2014 רכש התובע משאבת סולר ב- 10,000 ₪, בשנים 2014 ו- 2015 היו לו הכנסות מסולר, שלא ניתן לאומדן, שכן לא נעשתה הפרדה. בשנת 2016 רוב עבודת התובע נעשתה עם קבלני משנה שנוסעים בכלי הרכב שלהם, ומשכך סכום רכישת הסולר לא הגיוני, אלא אם התובע מוכר סולר (שם, עמ' 136 שורה 8 ואילך). המומחה התייחס בחוות דעתו לכך שכ- 15% מהכנסת החברה לאחר התאונה היא ממכירת סולר. כך אכן עולה מן הדו"חות. התובע לא אמר אמת בהקשר זה.
אכן, כפי שטוען התובע בסיכומיו, בשנת 2018 מכירת הסולר הייתה 6% מן ההכנסות, אבל זאת רק בשנה זו, לא כן בשנים קודמות, כפי שפורט בחוות דעת מומחה הנתבעת.
התובע גם אישר בעדותו שיש כמות של סולר שהוא מקבל בעבורה החזר ממס הכנסה, כך שמכירת הסולר מניבה לו הכנסה לא מבוטלת, שעה שהוא מקבל מצד אחד החזר ומצד שני מתקזז מול קבלני המשנה על מחיר הסולר. נדמה שהדברים מדברים בעד עצמם.
המסקנה המתבקשת היא , שניכר חוסר מהימנות בהתנהלות התובע בעסקיו ובכלל, חוסר מהימנות שמשליך על היכולת לקבל את גרסתו שעברה מקצה שיפורים לאחר שנועץ והבין אלו עובדות ישרתו אותו. בנוסף, גם עדותו של התובע בנוגע לשיעור הכנסותיו לא נמצאה מהימנה.
התובע ניסה להגדיל את הכנסותיו טרם התאונה במטרה להגדיל את הפיצוי
חוסר מהימנות גם התגלע בנוגע לשיעור הכנסותיו של התובע בחודשים של לפני התאונה , כאשר ניכר בסבירות גבוהה שהתובע פעל להגדיל את הכנסותיו בחודשים 7/15 עד 8/15 באופן משמעותי ביותר על מנת להגדיל את הפיצוי.
כך בעוד שכרו הרבע שנתי של התובע במוסד לביטוח לאומי עמד על 25,080 ש"ח ד היינו סכום של 8,360 לחודש ובעוד בשנת 2014 שקדמה לתאונה, הכנסותיו של התובע היו 100,990 ₪ דהיינו סכום של 8,416 ₪ לחודש ; התובע טען שבשנת התאונה בין החודשים יולי 2015 לאוגוסט 2015 עבד בהיקף גדול הרבה יו תר, והכנסותיו בכל השנה הגיעו לסכום של 333,010 ₪ דהיינו הכנסה של 33,662 ₪ לחודש ! .
הנתבעת דרשה מסמכים חשבונאיים רבים, ובין היתר חשבוניות רלוונטיות . בפרוטוקול הדיון בתאריך 31/3/19, השיב ב"כ התובע שטרם הצליחו לאתר את החשבוניות, התובע הסביר שהייתה הצפה במשרד רואה החשבון (פרוטוקול ההוכחות, עמ' 83 שורה 29 ואילך) ואולם לאחר מכן בתאריך 8/9/19 לאחר הגשת הראיות טען התובע שהצליח לאתר את החשבוניות והגישן לבית המשפט.
התובע הציג חשבוניות לחודשים יולי-אוגוסט 2015 – דהיינו בחודש וחצי לפני התאונה שהתרחשה ב- 12/8 ולאחריה התובע לא עבד. החשבוניות מעלות ספקות לא בטלים בנוגע למהימנותן שעה שמדובר בחשבוניות בסכומים גדולים ובלתי מוסברים ומבלי ליתן כל פירוט על ההובלות שביצע על מנת לקבל את אותם סכומים.
בהקשר זה העיד בתמיכה לעדותו של התובע יועץ המס שלו, דא עקא שהסתבר שהיועץ שהגיע לאולם בית המשפט, מטפל בתיק של התובע רק 6 חודשים ומשכך התקשה להשיב על התקופה הרלוונטית לתאונה וניכר שהתובע זימן עד לא רלוונטי.
הוצגו החשבוניות הבאות:
חשבונית מס' 31 היא מתאריך 30/7/15 החשבוניות הוצאה לנוימן מתייחסת להובלות חודש יולי והינה על סך 48,620 ₪ (ללא מע"מ) .
חשבונית מס' 32 היא מתאריך 12/8/15 (יום התאונה). החשבונית מתוקנת בכך שהתאריך על ג בי החשבונית תוקן מתאריך 30/8 ל- 12/8 – החשבונית הוצאה לנוימן בעבור הובלות חודש אוגוסט והיא על סך 24,940 ₪ (ללא מע"מ) . כאשר נאמר לתובע שתיקן את החשבונית על מנת להתאים אותה לתאונה השיב שהיה חייב להוציא את החשבונית, ומישהו כתב לו אותה.
חשבונית מספר 33 היא מתאריך 31/8/15 – החשבונית הוצאה עבור פיראס אזבקה מקלנסווה, ע בור הובלות חודש 7/15 והיא על סך 21,000 ₪ (ללא מע"מ) .
חשבונית מספר 34 היא מתאריך 12/8/15 כאשר התאריך מתוקן על גבי החשבונית מ- 30/8 , והיא עבור פיראס אזברקה מהכתובת טייבה עבור הובלות חודש יולי 2015 על סך 40,000 ₪ (ללא מע"מ) . התובע השיב שכתבו את זה ב- 30 לחודש וזה תוקן ל- 12/8.
חשבונית 35 לא הוצגה. התובע נשאל היכן חשבונ ית 35 והשיב שהיא חשבונית מבוטלת ו הוא הסביר את זה לרואה החשבון. יועץ המס של התובע השיב שאם יש חשבונית מבוטלת התובע חייב להגיש העתק של החשבונית (שם, עמ' 118, שורה 10 ואילך).
החשבונית הבאה שהוצגה היא חשבונית 36 בעבור הובלות אלג'מאל בע"מ, החשבונית היא מתאריך 10/8/15 והיא על סכום של 190,000 ₪ (ללא מע"מ) . על החשבונית נרשם שהחשבונית היא בעבור הובלות בחודש אוגוסט, הובלות חול מג'לג'וליה לאלקלנסוואה.
מהחשבוניות שהוצגו עולה שעל שתיים מהם נעשו תיקונים של התאריכים בכתב יד, בחשבוניות אין כל פירוט אלו עבודות בדיוק בוצעו ומתי בחודש, חשבונית מפרק זמן של יומיים לפני התאונה היא על סך גבוה של 190,000 ₪ ללא כל פירוט או הסבר.
התובע התבקש להסביר בעדותו כיצד התאריך של חשבונית 36 מ וקדם לתאריכים של חשבונית 34 ו-33 והשיב שהתחשבו בזה שסיימו את העבודה בתאריך 10/8. התובע התבקש להסביר את הסכום בחשבונית 36 והשיב שמדובר בהובלות של כמה חודשים, למרות שכתוב על החשבונית שזה הובלות חודש אוגוסט (שם, עמ' 93 שורה 1 ואילך). התובע טען שמדובר בחשבונית של 4 חודשים (שם, עמ' 94, שורה 4). לדבריו, מקבל החשבונית דחה את התשלום. התובע הסכים שהמרחק בין ג'לג'וליה לקלנסוואה הוא 20 ק"מ ואישר שיש תעודות משלוח של החול שהוביל על פי החשבונית ואולם תעודות אלה לא הוצגו. התובע טען שאותו ג'מאל היום בפשיטת רגל במענה לכך שלא הובא להעיד . התובע התבקש להסביר את הסכום העגול בחשבונית והשיב שעשה הנחה.
התובע אישר שהחשבוניות שהציג הם חלק מפנקס חשבוניות ושהוא תולש חשבונית מהפנקס והשיב שהפנקס אצל רואה החשבון. יועץ המס שהעיד מטעם התובע אישר שהחשבוניות נתלשות מתוך פנקס החשבוניות וכדי להבין מדוע אין רצף בחשבוניות צריך את הפנקס עצמו, פנקס אותו הוא עצמו לא ראה שכן לא התעסק בזה באותם שנים. היועץ השיב שאינו יודע היכן הפנקס והוא צריך לבדוק אם הוא אצלם (שם, עמ' 113 שורות 19 ואילך). יועץ המס אף העיד שאכן זה לא בסדר שהחשבוניות לא ברצף והם מעירים ללקוח (שם, עמ' 117, שורה 1 ואילך). בהמשך היועץ השיב שהתובע מביא את החשבוניות ולאחר שנה מחזירים לו אותם.
יועץ המס אישר שאם נעשים תיקונים על החשבונית אמורים להיעשות גם על ההעתק וגם על המקור. המקור נמסר ללקוח ולא הוצג ולא ברור האם התיקונים שניכר שנעשו בכתב על ההעתק נעשו גם על המקור. העד לא ידע לומר האם החשבוניות שהבי א התובע סרוקות אצלם בשנה הרלוונטית, ואולם אישר שאם בחשבונית הסרוקה היה נראה תאריך אחר זה לא היה בסדר (שם, עמ' 115 שורה 33 ואילך).
התובע אישר בעדותו שיש לו כרטיס לקוח לכל אחד מהלקוחות, ולאחר שהביע תרעומת על הניסיון לבקש את כרטיס הלקוח – " אין בעיה חשבונית אחת, שתיים אבל לא..." (שם עמ' 87 שורה 5) "כרטיס לקוח? אני אגיד לך עליו" (שם, שם, שורה 8) השיב בהמשך שאין לו בעיה להציג את כרטיס הלקוח. כרטיסי הלקוחות לא הוצגו על מנת שניתן יהא להתרשם שאכן בוצעו עבודות בעבור לקוחות אלה.
התובע נשאל אם הוא כתב את החשבוניות, השיב לכתחילה שכתב היד שלו, כאשר התבקש לכתוב את אותם השמות ונאמר לו שהכתב לא דומה השיב "מותק זה חשבונית שלי, אני אחראי עליו" (שם עמ' 89 שורה 7).
לאחר חקירה מביכה במידת מה של התובע אודות החשבוניות ודרישת ב"כ הנתבעת את פנקס החשבוניות, השיב ב"כ התובע, שאין מניעה מבחינתם להמציא את הפנקס, דא עקא שזה מעולם לא הומצא (שם, עמ' 98 שורה 1 ואילך).
בהקשר זה יוער, שהמומחה מטעם הנתבעת, רו"ח אלישע סער, אכן אישר שהתובע הצהיר בשנת המס 2015 על ההכנסות להן טען ושילם מס בהתאם ואולם ציין שהחודשים יולי אוגוסט באותה שנה היו חריגים מבחינת ההכנסות ולא הגיוניים (שם, עמ' 125 שורה 33 ואילך).
רק למען סבר את העין אציין שבשעה שהתובע טען להכנסות בחודשים יולי אוגוסט 2015 (כאשר אין חולק שהפסיק לעבוד לאחר התאונה ב- 12/8), בשיעור של כ- 320,000 ₪ - בחודשים האחרים הכנסותיו היו נמוכות הרבה יותר – בחודשים 1-2/15 – 84,952 ₪; בחודשים 3-4/15 102,147 ₪; בחודשים 5-6/15 93,827 ₪. הגידול הבלתי פרופורציונאלי בחודש וחצי לפני התאונה, התמיהות שעולות מן החשבוניות ומהסברי התובע מלמדים שדיווחי התובע בחודשים אלה לא מהימנים והתובע ניסה בכוונת מכוון להגדיל את הכנסותיו. אמנם התיקונים שביצע התובע על גבי החשבוניות ניכרים כך שלא מדובר בנ יסיון לזיוף ואולם לא שוכנעתי מהסברי התובע בנוגע לעצם מהימנותן של החשבוניות, במיוחד שעה שלא הובא כל פירוט בנוגע לעבודות שבוצעו בגדרן, ולמועדים בהם בוצעו כפי שניתן היה לצפות.
המומחה מטעם הנתבעת העלה ספקות רבים גם על הדיווחים בהכנסה בשנים הבאות, ואולם איני רואה צורך להתעכב על כך, מה שפורט עד כאן דיינו - עיון בחשבוניות שהציג התובע מלמד על פירוט לא סביר ולא מהימן בחודשיים שלפני התאונה, וסביר לקבוע שהדבר נעשה על מנת להגדיל את הכנסותיו של התובע והפיצוי בהתאם. אמנם התובע שילם מס בהתאם, אך ככל הנראה סבר שהרווח המשני ישתלם.
למותר לציין שהיה בידי התובע להביא שלל ראיות שילמדו שמדובר בדיווח מהימן החל מהזמנות עבודה, תעודות משלוח, עדים ופנקס החשבוניות המקורי, העובדה שלא עשה כן מלמדת שראיות אלה לא היה בהן כדי להוכיח את טענותיו והימנעות זו מהבאת ראיות פועלת כנגדו. גם החשבוניות עצמן הומצאו לאחר דרישה חוזרת ונשנית, ולאחר ניסיון לטעון שאינם בנמצא עקב הצפה והומצאו לבסוף רק לאחר שהתובע הבין שככל שלא יציג את החשבוניות הטענה לא תתקבל.
המסקנה המתבקשת הינה שהתובע הסתמן כעד לא מהימן גם במישור הנוגע להכנסותיו לפני התאונה ולאחריה.
מן המקובץ עד כאן עולה, שגרסתו של התובע בנוגע לאופן התרחשות התאונה, כמו גם גרסתו בנוגע להכנסותיו, נמצאו כלא אמינות וקיים קושי לבסס ממצא על גרסתו. התובע מוסיף וטוען שהביא עד אובייקטיבי לתאונה ומבקש לסמוך על עדותו של העד, לפיכך יש לדון עתה בעניין זה.
עדותו של העד לתאונה – עדות נשלטת, מושפעת ומגמתית
כפי שאפרט להלן, בחינת עדותו של העד לתאונה, מר איהאב אשרף מביאה לידי מסקנה, מדובר שבעד שגירסתו נשלטה והושפעה מן התובע, שבא לבית המשפט לחזור על הגרסה והתקשה או השים עצמו מתקשה להשיב על כל שאלה אחרת, בטענה ש אינו זוכר או אינו מבין. יתירה מזו בין תצהירו של העד לבין עדותו התגלעו סתירות שגם הן אינן מאפשרות ליתן בה אמון.
בתצהירו מסר התובע בנוגע לעד זה כדלקמן: "באתר הבנייה פגשתי בעובד שטחים בשם איהאב גאנם, שעזר לי לשחרר את השרשראות ממטען הברזל שהונח על הקרקע" (סעיף 10 לתצהיר), זוהי הפעם היחידה ששמו של העד מוזכר בתצהיר, והתפקיד שייחס לו התובע הוא רק שחרור השרשראות מהמטען שהונח על הקרקע. את כל יתר הפעולות מתאר התובע שביצע בעצמו.
העד איהאב גאנם, מסר בתצהירו דברים דומים. העד פרט שהוא תושב הכפר ברוקין ליד אזור התעשיה ברקן ומועסק כיום כשוטר ברשות הפלשתינית. במועד האירוע הועסק כפועל בנין אצל קבלן שלד ועבד באתר בניה באזור תעשייה של העיר אריאל, שם הוקם מבנה תעשייתי. העד תאר בשעות הצהריים הגיעה משאית מנוף עליה נהג התובע עם מטען ברזל שהיה צריך לפרוק באתר הבניה, בדומה לגרסת התובע העד תאר בתצהיר שהתובע ירד מתא הנהג ועלה על הפלטה של המשאית קשר מטען ברזל לשרשראות המנוף, בהמשך ירד מתא הנהג ועלה על הפלטה של המשאית, קשר מטען ברזל נוסף לשרשראות של המנוף וירד בסולם שהיה מותקן בדופן המשאית כדי לפרוק על הקרקע את המטען בעזרת ידיות שהיו ליד תא הנהג, והוא עזר לו לשחרר את השרשראות של המטען שהונח על הקרקע. העד הוסיף ותאר שהתובע עלה שוב לפלטה של המשאית, קשר מטען ברזל נוסף לשרשראות המנוף של המשאית והתחיל לרדת מהסולם שהיה צמוד לדופן המשאית (בצד של הנהג) כדי להוריד בהמשך את המטען בעזרת המנוף של המשאית. בזמן ירידה מהסולם, נהג המשאית החליק לפתע ונפל לאחור ונפגע בשתי ידיו.
בתצהיר הדגיש העד שאינו מכיר את התובע "ורק ראיתי אותו פעם אחת באתר הבניה במועד התאונה" (סעיף 5 לתצהיר) וכן ציין שהתצהיר תורגם לו על ידי התובע.
כמפורט, קיים תיאום מוחלט בין תצהירו של התובע לבין תצהירו של העד לגבי תפקידם של כל אחד מהם.
עדותו של העד לא הייתה פשוטה, לאחר דין ודברים ממושך, נאות העד לאשר שהתובע הוא זה שתרגם לו את תצהירו שנכתב בעברית במהלך שיחת טלפון עם בא-כוחו.
בחקירה חוזרת השיב העד שעורך הדין הגיע לגדה המערבית והחתים אותו על התצהיר. העד אישר עורך הדין היה עם התובע, בא עם התצהיר מוכן, התובע תרגם לו והוא חתם.
כבר בדברים אלה, ניכר שהעד לא מסר דברים מדויקים בתצהיר. העד לא ראה את התובע פעם אחת באתר הבנייה אלא ראה אותו בהמשך לפחות פעמיים נוספות, פעם אחת שעה שתרגם את שיחת העד עם עורך הדין ופעם שניה בעת שנחתם התצהיר וסביר אף להניח שהיה לו שיג ושיח עמו לצורך החתמה על תצהיר וכד'. לא מדובר בעד אובייקטיבי שראה תאונה ומוזמן לבית המשפט להעיד על מה שראה, אלא בעד שהיה בקשר עם התובע בנוגע לליבת הגרסה עצמה כאשר התובע עצמו משמש פה לעד למול עורך הדין .
הלכה למעשה, התנהלות זו, של העד והתובע, מביאה לידי מסקנה שיש קושי לסמוך על גרסה של עד שמלווה בידי התובע בכל שלב במסירת הגירסה ואף עורך הדין תלוי בתרגום שבוחר התובע לתרגם לו. נקל להתרשם שהדברים לא באו מפי העד דווקא אלא מפי התובע, ונקל היה גם להתרשם מעדות העד שהיה נכון לומר כל גרסה שהתובע ישים בפיו ומשכך, כאשר נשאל פרטים עליהם לא התכונן לא ידע או נמנע מ להשיב בעדותו.
כך לדוגמא, העד התקשה לזהות את המשאית בתמונות, התקשה לזהות את השלבים בהם ירד התובע וטען שאינו זוכר אם היו שלבים.
העד השיב שבזמן התאונה עמד על המשאית וקשר את הסחורה לשרשרת של המנוף (ראו עמ' 19 שורה 30 ואילך). תיאור זה אינו תואם לגרסת התובע עצמו בתצהירו ולגרסת העד בתצהירו כאשר שניהם כאחד טענות שתפקידו של העד היה רק לשחרר את השרשרות לאחר הורדת המטען ולא ל קשור אותם ולפיכך בזמן התאונה אמור היה העד להיות על הקרקע ולא על המשאית עצמה. המשמעות של סתירה זו הינה, שהתובע הכניס לעד מילים לפיו בעת הכנת התצהיר והתאים את התצהיר לגרסתו שלו.
העד התבקש להעריך את הגובה ממשטח המשאית השיב שאינו יכול ואולם לאחר מכן אישר שיכול להיות בערך מטר וחצי, העד התבקש להעריך את המרחק מהשלב התחתון לרצפה והסכים שזה ככה בערך 40 ס"מ ולאחר מכן אמר שבערך 50 ס"מ.
העד תיאר שלאחר שסיים לקשור, הוא עצמו נשאר על המשאית. אחרי ש התובע קשר את המטען רצה לרדת, בזמן הירידה התובע שם רגל שלו על המדרגה העליונה פתאום הוא נפל על הרצפה והוא ירד אחריו לראות מה קרה לו (כמפורט בתצהיר העד טען בדומה לתובע שהיה על הקרקע ולכן לא היה על המשאית ו משכך לא ירד לשום מקום).
בהמשך עדותו, העד הסביר שבתחילת העדות התקשה לזכור אם המדרגות היו קטנות או גדולות והשיב שלאחר שקשרו את החבילה הראשונה התובע ירד לידיות (סטיקים) והוא עצמו ירד מהמשאית והתרחק. או אז שניהם עלו לקשור את המטען השני. העד אישר שהיו עוד כמה מטענים על המשאית. העד חזר והשיב שאינו זוכר אם היה סולם צמוד לדופן של המשאית והוא עצמו עלה דרך השלבים של המשאית והוא אינו זוכר מהיכן התובע עלה.
העד נשאל אם היה במקום כאשר מגן דוד הגיע, ולאחר דין ודברים ממושך, הסכים לומר שאכן היה במקום.
העד סימן על התמונות שהוצגו לו מאין נפל התובע וסימון זה אינו תואם לסימון שסימן התובע. בעוד בתמונה נ/1 (תמונה 1) סימן התובע ש נפל שעה שירד מסוף הארגז של המשאית צמוד לדופן האחורית, העד סימן שהתובע נפל שעה שירד לערך מאמצע הארגז של המשאית (נ/1 תמונה 4( מכאן ספק אם העד ראה בכלל את הנפילה .
בנסיבות שפורטו עד כאן קשה שלא להתרשם שמדובר בעד שעדותו הושפעה מגירסת התובע וממה שרצה שיאמר. לא מדובר בעד ראיה אובייקטיבי המתאר מה שראה לנגד עיניו אלא בעד שנשלט על ידי התובע במהלך כל מסירת הגרסה . התובע ליווה את העד בכל השלבים בעת מתן גירסתו – הן במסירת הגרסה לעורך הדין בשיחה הטלפונית והן בעת החתימה על התצהיר.
עדותו של העד לא עוררה אמון, העד נמנע מלהשיב לשאלות, גילה חוסר הבנה לפרטים בסיסיים, נמנע מלזהות את המשאית ונאות לזהות אותה רק לאחר שהוצגה לו תמונה של התובע ליד המשאית, לא ידע למסור פרטים על הדרך בה יש לרדת מהמשאית, רק בשלב מאוחר של העדות נאות לזהות את השלבים ואת אופן הירידה.
ספק אם מדובר בעד שיודע בכלל מה ארע וספק אם מדובר בעד שבא לבית המשפט לספר את מה שארע או את מה שאמר לו התובע שארע. עדותו של עד זה לא מסייעת לגרסת התובע, בפרט כאשר גרסת התובע עצמו לא עוררה אמון.
סוף דבר
אחר כל האמור לעיל, מסקנתי היא שהתובע לא הוכיח במאזן ההסתברות הנדרש במשפט האזרחי, שהתאונה ארעה תוך כדי ירידה מהמשאית וסביר הרבה יותר לקבוע שהתאונה ארעה שעה שאיבד שיווי משקל ונפל בעומדו על ארגז המשאית במהלך הפריקה. כך כאמור מסר התובע באמירה ספונטנית לאנשי מגן דוד אדום שהגיעו למקום, כך גם מסר בבית החולים. התובע שינה את גרסתו רק לאחר שנועץ באחרים ופנה לעורך דין עם גרסה סדורה. מנגנון הפגיעה וחומרתה מתיישבים גם הם עם הגרסה הראשונית שמסר התובע לפיה נפל מארגז המשאית מגובה של מטר וחצי. חוסר מהימנות התובע התגלה גם בפרטים נוספים שמסר לבית המשפט ובעיקר בנוגע לפירוט הכנסותיו קודם לתאונה והניסיון להגדיל את שיעור השכר בניסיון להגדיל את הפיצוי.
משנקבע שהתובע נפל מארגז המשאית, הרי שנפל במהלך הפריקה, שלא בעת כניסה או יציאה מרכב ואין מנוס מן הקביעה שהתאונה איננה מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים, שכן לא היה "שימוש ברכב" ומתקיים חריג הפריקה והטעינה (ראו פסק הדין ברע"א 5099/08 חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח (4/2/09)), משכך דינה של התביעה להידחות.
כפי שכבר צוין, התאונה היא תאונת עבודה, התובע מקבל תגמולים מן המוסד לביטוח לאומי בשיעור של 800,492 ₪, כמקובל בתאונות עבודה.
לנוכח מסקנותיי, איני רואה טעם להמשיך ולדון בשאלות המצויות במחלוקת בין הצדדים שכן דיון משפטי ועובדתי זה כלל אינו נדרש.
התביעה נדחית. התובע ישיב לנתבעת את התשלום התכוף ששולם לו בצירוף ריבית והצמדה ממועד התשלום, כן יישא התובע בהוצאות הנתבעת בסך כולל של 12,000 ₪ .

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים.

ניתן היום, כ"ז תמוז תש"פ, 19 יולי 2020, בהעדר הצדדים.