הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 46667-12-15

לפני כבוד השופט עדי הדר

התובעת והנתבעת שכנגד:

ר.מ.פ.א. נכסים בע"מ

נגד

הנתבעת והתובעת שכנגד:

פוקס - ויזל בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה לחייב שוכר להשיב למשכיר שווי רכוש שנטען שלקח מהמושכר וליקויים במושכר ותביעה שכנגד להשבת סכום ערבות בנקאית שחולטה.

כתב התביעה

1. התובעת היא חברה המחזיקה בזכויות במבנה משרדים ברחוב סעדיה גאון 24 בתל אביב (להלן : "המושכר") אותו השכירה לנתבעת.

2. התובעת טענה כי השוכרת נטלה מהמושכר 51 גופי תאורה יוקרתיים ואיכותיים וכי ב מושכר נמצאו נזקים וליקויים רבים . התובעת הסתמכה על דו"ח שמאי מיום 25.10.15, לפיו עלות שיקום המושכר ותיקון הליקויים שהותירה הנתבעת מסתכמת בסך של ₪ 79,940 ובתוספת מע''מ, סך של 93,530 ₪.

3. בנוסף, התובעת תבעה כלהלן:
ההפרש שבין עלות גופי התאורה שהיו בנכס והיוו רכושה של התובעת - לבין גופי התאורה החלופיים, על סך של 38,250 ₪, ובתוספת מע"מ סך של 44,752 ₪.
בגין הזמנת 5 שלטי כניסה חלופיים לחניון המושכר סך של 350 ₪ .
דמי שכירות וניהול בגין חודש אוקטובר 2015 שנמנעו מהתובעת לאור העיכוב בכניסת השוכר החדש, בתוספת תשלומי ארנונה וחשמל בגין חודש זה בסך של 117,188 ₪.
סה"כ סכום התביעה הועמד על סך של 255,82 ₪.

כתב ההגנה

4. הנתבעת טענה כי על פי הסכם השכירות היא בעלת גופי התאורה שפונו וכי לפנים משורת הדין הציבה גופי תאורה חלופיים ולכן בכל מקרה מיצתה חובתה כשוכרת.

5. לגבי הטענות הנוספות של התובעת לנזקים שגרמו לעיכוב בהשכרה נטען כי אלה טענות שהוספו בעת הגשת כתב התביעה ובניגוד לחובתה של התובעת להודיע על טענות אלה עד מועד מסוים.

כתב התביעה ש כנגד

6. הנתבעת הגישה כתב תביעה שכנגד בו חזרה על טענותיה בכתב ההגנה וביקשה לחייב הנתבעת שכנגד להשיב לה הסכום שחילטה.

7. התובעת שכנגד טענה כי למרות שהמושכר הוחזר במצב תקין, ולמרות שהתובעת שכנגד הייתה רשאית ליטול עמה את גופי התאורה, ואף התקינה גופים חלופיים תחתם, הנתבעת שכנגד מימשה את איומיה וחילטה סך של 34,275 ₪ מתוך הערבות הבנקאית שניתנה לה.

8. התובעת שכנגד טענה כי הנתבעת שכנגד פעלה על דעת עצמה, ללא כל אחיזה שבדין ובהסכם השכירות ובחוסר תום לב .

כתב ההגנה שכנגד

9. גם הנתבעת שכנגד חזרה בכתב ההגנה שכנגד על טענותיה בכתב התביעה , לרבות הטענה לפיה התובעת שכנגד לא החזירה את המושכר כשהוא במצב טוב, תקין ושלם ופירקה תוספות למושכר שהינן רכושה הבלעדי.

הדיון הראשון ביום 2.5.16

10. ביום 2.5.16 התקיים הדיון הראשון לפני כבוד השופט עודד מאור . נקבעו מועדים להגשת תצהירים ונקבע קדם נוסף.

תיקון כתב התביעה

11. בעקבות ביקורת שבימ"ש מתח על התובעת בדיון הראשון, זו הגישה בקשה לתיקון כתב התביעה בה ביקשה להורות על הפחתת סכום התביעה לסך של 221,545.27 ₪ שכן היא חילטה ביום 29.12.15 את הערבות הבנקאית שהפקידה הנתבעת בסך של 34,274.73 ₪ . ביום 29.5.16 , בימ"ש תיקן כתב התביעה כמבוקש.

הגשת ראיות

12. הצדדים הגישו ראיות.

שינוי מותב

13. ביום 13.10.16 נקבעה התובענה לשמיעה לפני מותב זה.

הדיון השני ביום 25.12.16

14. ביום 25.12.16 התקיים הדיון השני, הפעם לפני מותב זה. בימ"ש פתח בהליך למינוי שמאי כדי לאמוד סכום הנזק הנטען ולחוות דעה האם הנזקים הנטענים מקורם בבלאי טבעי.

הגשת חוו"ד המומחה מטעם בימ"ש

15. ביום 3.4.17 המומחה מטעם בימ"ש, השמאי שבתאי בלילי הגיש חוו"ד.

הדיון השלישי ביום 8.5.17

16. ביום 8.5.17 התקיים הדיון השלישי. בימ"ש קצב לצדדים פרק זמן להפניית שאלות הבהרה למומחה מטעם בימ"ש.

הדיון הרביעי ביום 24.5.17

17. ביום 24.5.17 התקיים הדיון הרביעי. ניסיון להגיע להסכמה לא צלח והתיק נקבע לישיבת פישור לפני כבוד השופט אילן רונן.

הדיון החמישי ביום 25.7.17

18. ביום 25.7.17 התקיים הדיון החמישי לפני כבוד השופט אילן רונן כישיבת פישור. הניסיון להגיע להסכמה לא צלח.

הדיון השישי ביום 15.10.17

19. ביום 15.10.17 התקיים הדיון השישי בו נקבע מועד שמיעת הראיות ונקצבו זמני חקירה.

הדיון השביעי ביום 11.2.18

20. ביום 11.2.18 התקיים הדיון השביעי. מטעם התובעת נחקר מר יאיר הדר ומטעם הנתבעת, ה"ה גבי אשכנז י, תמיר רוזין ודנה טרנר. בתום הדיון בימ"ש קצב מועדים להגשת סיכומים ע"י התובעת והתובעת שכנגד בצוותא חדא ולהגשת סיכומי תשובה, גם כן, באותו מועד.

סיכומי התובעת

21. התובעת טענה כי גופי התאורה היוו את התאורה המרכזית של המושכר והם היו על כן חלק בלתי נפרד ממנו וחיוניים לפעילות השוטפת בו. התובעת טענה כי פירוק גופי התאורה נעשה באמצעות "חיתוך חוטי חשמל וכבלי מתכת באמצעותם היו מחוברים גופי התאורה לתקרת המושכר, תוך הותרת חורים בתקרה". התובעת שבה גם על טענות לקיום נזקים נוספים כמפורט בכתב התביעה. התובעת טענה כי עקב מצב המושכר כשל מו"מ עם שוכר בכוח ושוכר אחר ביקש וקיבל פטור מתשלום דמי שכירות לכחודש שכירות וזאת בניגוד למקובל אצל התובעת.
התובעת טענה כי גופי התאורה שייכים לה הן בשל השתתפותה בשיפוץ והן בשל היותם מחוברים.
עוד נטען כי הצעת הנתבעת להעמיד גופי תאורה חלופיים מצביעה על כך שאף היא סברה שטענת התובעת נכונה.
לגבי הליקויים הנוספים, התובעת חלקה על קביעת המומחה מטעם בימ"ש כי אלה הם ליקויים של בלאי טבעי ועמדה על פיצוי בגין כל הרכיבים השונים הנזכרים בכתב התביעה.

סיכומי התובעת שכנגד

22. הנתבעת טענה שהתביעה "הזויה ממש" הן מבחינת העילה שלה והן מבחינת סכומה.
הנתבעת סקרה בתחילת סיכומיה, שורה של רכיבי נזק שנדחו ע"י המומחה מטעם בימ"ש.
לגבי אובדן הכנסה עקב תקופת הגרייס נטען כי עמד לתובעת פרק זמן של חודש וחצי מרגע גילוי נטילת גופי התאורה באמצע אוגוסט ועד מועד תקופת סיום השכירות לצורך הקטנת הנזק.
הנתבעת טענה שהתובעת לא פעלה על פי חובתה בסעיף 11.9 להתריע במועד הפינוי, אלא שישה שבועות לאחר מכן.
הנתבעת טענה כי השכרה תוך חודש לאחר פינוי היא זמן שיא להשכרת משרדים. כמו כן נטען שהיה על התובעת להעיד את השוכר בכוח שנסוג כביכול מכוונתו לשכור הנכס עקב היעדר גופי התאורה וכן לא העידה השוכר החלופי לגבי טענתה שהוא דרש כי יותקנו במושכר גופי תאורה הולמים.
כמו כן, נטען כי התובעת כשלה בכך שלא העידה הקבלן שביצע העבודות מטעמה.
לעניין הבעלות בגופי התאורה נטען כי ה פסיקה בעניין זה חד משמעית ועקבית וכי אלה נחשבים למיטלטלין .
הנתבעת טענה שיש ללמוד מלשון סעיף 12.2 כי תוספות ושינויים שאינם מחוברים חיבור של קבע הם רכוש השוכר.
עוד נטען כי הראיות שהוגשו מראות בברור שגופי התאורה לא היו מחוברים חיבור של קבע, פירוקם נעשה בנקל ולא גרם למושכר נזק כלשהו.
הנתבעת טענה כי רכשה מהשוכרת הקודמת גם את התאורה.

סיכומי התובעת כנתבעת שכנגד

23. בסיכומי התשובה מטעם התובעת והנתבעת שכנגד נטען כי אין לנתבעת טענת הגנה א מתית מפני התביעה המבוססת על הוראות חוזיות חד משמעיות אותן היא הפרה וכי הנתבעת נטלה מהמושכר רכוש לא לה . עוד נטען כי לאחר שהתובעת גילתה שנלקחו גופי התאורה, היא הסתמכה על כך שהנתבעת תתקין גופי תאורה בני השוואה. עוד נטען, כי יום לפני השבת החזקה, התובעת הודיעה לנתבעת כי יש שוכר שאמור להיכנס למושכר ולעניין הוכחת המו"מ עם אותו שוכר בכוח די בתצהיר מר הדר. לגבי השוכר שבסופו של יום נכנס למושכר, התובעת הפנתה לנספח להסכם עמו בו צוין כי התובעת היא שתספק גופי התאורה. לגבי שווי גופי התאורה, נטען שיש להורות על תשלום לפי שווי גופי התאורה שנלקחו ולא לפי השווי של גופי התאורה החלופיים. התובעת חזרה על טענותיה לגבי היות גופי התאורה מחוברים למושכר, לרבות חיבור של קבע.

סיכומי הנתבעת

24. סיכומי הנתבעת הוגשו לאחר הגשת סיכומי התובעת כנתבעת שכנגד.
הנתבעת טענה כי אין להסתמך על המסמך שערכה י.ד. לגבי שווי השתתפותה בשיפוץ שכן צורף לתצהיר מר הדר בניגוד לדיני הראיות, שלא ע"י עורכו. כמו כן, נטען שממילא אינו " צובע את הכסף" באופן שמבסס רכישת גופי התאורה דווקא. לעניין הטענה כי גופי התאורה הינם בגדר "מחוברים", הנתבעת תהתה מה הוא אותו חיבור לנכס שאינו חיבור של קבע ? וענתה : יש לפרש סעיף 12.2 להסכם כמבחין בין מחובר לבין מחובר חיבור של קבע. הנתבעת שבה וטענה כי גופי התאורה הן מיטלטלין ככל רהיט. הנתבעת טענה שהמומחה מטעם בימ"ש לא אישר שווי גופי התאורה הנטען שכן אלה גופי תאורה מדגם ישן ולא ניתן היה לקבל הצעות מחיר עבורם. הנתבעת סיימה בהעלאת השאלה : מדוע הסכימה התובעת לקבל גופי תאורה חלופיים אם לשיטתה, גופי התאורה הם רכושה ?

דיון והכרעה

25. להלן הרקע העובדתי:

26. ביום 18.6.2008 התקשרה חברת אלביט מסחר וקמעונאות בע"מ (להלן: "אלביט") עם חברת י.ד. איגוד מקרקעין בע"מ (להלן: "י.ד.") בהסכם שכירות בלתי מוגנת לגבי המושכר.
תקופת השכירות על פי הסכם השכירות נקבעה ל - 60 חודשים, החל מיום 1.6.2008 ועד ליום 31.5.2013.

27. בנוסף, ניתנו לאלביט שתי אופציות להארכת השכירות בשתי תקופות שכירות נוספות בנות 60 חודשים נוספים כל אחת, בהתקיים תנאים מסוימים שפורטו בהסכם השכירות. בהמשך לכך הגיעו אלביט וי.ד. להסכמות שונות אשר שינו את תקופת השכירות והאופציות, ובהתאם לכך נחתמו תוספות להסכם השכירות.

28. בסעיף 12.5 להסכם השכירות, בין י.ד. לבין אלביט הוסכם כי אלביט תבצע שיפוץ במושכר. היות שהשיפוץ צפוי היה להשביח את ערכו של המושכר, הוסכם כי י.ד, תשתתף בעלות השיפוץ עד לסך של 500,000 ₪ .

29. במסגרת השיפוץ הותקנו במושכר 51 גופי תאורה.

30. בחודש אפריל 2014 הומחו זכויותיה של י.ד. מכוח הסכם השכירות לתובעת.

31. במהלך שנת 2014 רכשה הנתבעת מאלביט את פעילות רשת האופנה "מנגו" בישראל. במסגרת עסקה זו נכנסה הנתבעת בנעליה של אלביט במספר הסכמי שכירות שאלביט הייתה צד להם, וביניהם הסכם השכירות מושא תביעה זו.

32. ביום 29.12.2014 נחתמה תוספת שלישית להסכם השכירות, על ידי התובעת, אלביט והנתבעת. בהתאם לתוספת השלישית, בעקבות העסקה בין אלביט לבין הנתבעת, הומחו כל זכויותיה והתחייבויותיה של אלביט מכוח הסכם השכירות לנתבעת והנתבעת נכנסה בנעליה של אלביט כשוכרת של המושכר על-פי הסכם השכירות.

33. בסעיף 7 לתוספת השלישית נקבע, כי תקופת השכירות תסתיים ביום 30.9.2015, וכי לנתבעת תהיה אופציה להאריך את תקופת השכירות בשלושה חודשים נוספים, עד ליום 31.12.2015.

34. ביום 15.7.2015 הודיעה הנתבעת כי לא תממש את האופציה שניתנה לה להאריך את תקופת השכירות בשלושה חודשים ולפיכך השכירות תסתיים ביום 30.9.2015. הנתבעת טענה כי לקראת סיום הסכם השכירות, החלה בעבודות להכנת המושכר לקראת השבת החזקה בו לתובעת, כשהוא במצב תקין, נקי ופנוי מכל נכס של הנתבעת.

35. התובעת טענה כי במהלך חודש אוגוסט 2015 , כחודש וחצי טרם תום תקופת השכירות, הבחינו נציגיה כי עובדים מטעם הנתבעת החלו לפקוד את המושכר, וכי הם מבצעים, בין היתר, עבודות פירוק של גופי התאורה ונטילתם מהמושכר.

36. התובעת הגישה התכתבות בדואר מקוון שהתנהלה ביום 18.8.15 בין גב' יעל ישראל מטעמה לבין גב' ליצ'י ומר רוזין מטעם הנתבעת. גב' ישראל טענה כי הנתבעת מפרקת גופי התאורה למרות שאין בחוזה אישור לפרק ולקחת אותם. גב' ישראל כתבה " ריהוט רגיל בבעלותכם, אך לא המחוברים למושכר כמו תאורה, תקרות, מחיצות וכדומה". מר רוזין השיב "בבקשה תשוחחי עם דנה".

37. אין תיעוד לפניה נוספת בכתב עד יום 6.9, עת פנה מר יאיר הדר בכתב אל גב' דנה טרנר. מר הדר מציין שלאחר הפנייה הראשונה שלא נענתה, בוצע פירוק נוסף ביום 25.8 ולמחרת התקיימה שיחה בינו לבין גב' טרנר. מר הדר טען כי התשובה שקיבל בשיחה מגב' טרנר לא תואמת נוסח ההסכם "הברור מאד בנושא". מר הדר התייחס לטענה שהועלתה בשיחה לגבי שיפוץ שנעשה בנכס ודחה אותה, לרבות עקב טענתו כי הנתבעת לא יודעת מה היה המחיר ששולם עקב השיפוץ. מר הדר הודיע כי אם לא יקבל תשובה עד יום 15.9 " ארכוש גופים חלופיים ואתקין אותם ואפרע מכם".

38. גב' טרנר השיבה ביום 10.9 במכתב בו טענה כי לפי הוראות ההסכם "זכותנו חד משמעית לקחת במועד סיום החוזה את המיטלטלין, ריהוט, וודאי גופי תאורה תלויים". יחד עם זאת, גב' טרנר ציינה כי בשיחה טלפונית הציעה למר הדר, לפנים משורת הדין, "שאנו נתקין גופי תאורה חליפיים (ולא התכוונו לנורות פנדל) במקום גופי התאורה.". בנוסף, הודיעה כי היא מוכנה להעביר צילום של גוף התאורה החליף.

39. הוגשה תכתובת דואר מקוון מיום 11.9 בעניין גוף התאורה החלופי שמסתיימת במכתב גב' ישראל מיום 21.9 בו מציינת תנאי התובעת לגבי פרטי גוף התאורה בהם מעניינת התובעת וכן ציפייה שהנתבעת תממן ההתקנה.

40. ביום 27.9 גב' טרנר שוב עונה למכתב התובעת מיום 6.9 ומזכירה הכוונה להתקין גופי תאורה חלופיים, או לממן רכישת גופי תאורה במחיר שתאשר. גב' טרנר הזהירה מר הדר כי אם יופעלו הביטחונות תוגש תביעה שכנגד.

41. ביום 29.9 מר הדר ענה למכתב גב' טרנר וטען שגוף התאורה שהוצג לפניו אינו דומה בשום צורה לגופים שפורקו ולפיכך אינו מקובל. מר הדר טען שישנו שוכר שאמור להיכנס לנכס ביום 10.10 ומכיוון שראה המושכר עם הגופים המקוריים הוא מצפה לקבל דבר תואם למה שראה.

42. ביום 30.9 נחתם פרוטוקול מסירה.

43. ביום 8.11 פנה עו"ד פורר מטעם התובעת אל הנתבעת במכתב בו נטען כי בשל סירוב הנתבעת להכיר באחריותה למצב המושכר ולתקן את הליקויים שנפלו בו, היה צורך לבצע במושכר עבודות הכרחיות (שבכתב התביעה תוארו כ"נרחבות") לתיקון הליקויים שנוצרו בו ולדאוג להתקנת גופי תאורה חלופיים. עוד נטען כי כתוצאה מכך, במהלך תקופת העבודות, התעכבה כניסתו של שוכר חלופי למושכר "במשך למעלה מחודש ימים".

44. התובעת דרשה מהנתבעת לשלם לתובעת סך של 79,940 ₪ בהתאם לחו"ד השמאי מטעם הביטוח בגין הוצאות שיקום הנכס, סך של 38,250 ₪ בגין ההפרש בין גופי התאורה שנלקחו לבין אלה ש הושארו, סך של 40,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין שכר דירה וניהול לחודש אוקטובר שנמנע מהתובעת וכן תשלומי ארנונה וחשמל בגין חודש זה .

45. הנתבעת ענתה ביום 18.11.15 במכתב ב"כ בו דחתה טענות התובעת.

46. התובעת הגישה מסמך הנחזה להיות תזכיר פנימי שנערך ביום 4.12 המתעד ניסיונות לקבל שלטי הכניסה לחניון מיום 25.10 ועד יום 26.11.

47. ביום 29.12.15 התובעת חילטה את הערבות הבנקאית שהפקידה הנתבעת בסך 34,274.73 ₪.

סיכום המחלוקות

48. לצורך הכרעה במחלוקות יש לדון בסוגיות שלהלן:

48.1 למי שייכים גופי התאורה שהיו בנכס ?

48.2 האם יש לחייב הנתבעת בתשלום שכר הדירה, ניהול, ארנונה וחשמל לחודש אוקטובר 2015 ?

48.3 האם יש לחייב הנתבעת ברכיבי הנזק שנגרם לטענת התובעת במושכר מעבר לעניין גופי התאורה ?

למי שייכים גופי התאורה שהיו בנכס כאשר שכרה אותו השוכרת ?

49. כאמור לעיל, המחלוקת הראשונה, ובעיני התובעת עצמה, הסוגיה המרכזית (ראה דברי ב"כ התובעת בדיון מיום 25.12.16 בעמ' 4 שורה 8), היא למי שייכים גופי התאורה שנלקחו ע"י הנתבעת .

50. התובעת טענה כי ההסכם אינו דורש חיבור של קבע כטענת הנתבעת כתנאי לכך שהמחובר יוכר כנכס של המשכיר וכי גופי התאורה אינם נכנסים לגדר מי מהתנאים המצטברים הקבועים בחוזה כמתירים לשוכר ליטול אותם עמו.

51. מכיוון שהצדדים מנסים לפרש הסכם השכירות שנחתם ע"י אחרים שהם נכנסו בנעליהם, ברי שיש חשיבות רבה לתוכן ההסכם. כמו כן, אין אפשרות להיעזר לצורך פרשנותו בעדויות אלה שנטלו חלק במו"מ לקראת כריתתו, כי מי מהצדדים לא מצא לזמנם.

52. ראשית, יש לסווג הדיון בגופי התאורה קניינית. מהראיות שהובאו לפני בימ"ש, עלה כי גופי התאורה היו תלויים באמצעות כבלי פלדה לתקרה. מר גבי א שכנזי, הקבלן מטעם הנתבעת שעסק בפירוק גופי התאורה העיד בעמ' 22 שורה 17 "הם היו מחוברים עם ברגים לתקרה". הוא נחקר שתי וערב בסוגיה זו ואף שרטט לבקשת בימ"ש תשריט בכתב ידו במ/1 בו תאר ההברגה לקונסטרוקציית פח שהיא עצמה חוברה לתקרה. בימ"ש קובע כי הוכח ש גופי התאורה היו תלויים באמצעות כבלים לתקרה והכבלים חוברו לתקרה ע"י ברגים.

53. מכאן שיש לסווג גופי התאורה כמיטלטלין ולנתח הבעלות בהם בהתאם.

54. נקודת המוצא היא כי הטוען לבעלות בנכס מיטלטלין, עליו להוכיח כי הוא הבעלים ע"י ראיה לגבי רכישתו, או לכך שהוא ייצר אותו.

55. לענייננו, התובעת לא הציגה ראיות לפיהם רכשה גופי התאורה מספק , או באופן מסוים מבעלי המושכר הקודם , אלא טענה שרכשה הבעלות בגופי התאורה מכוח רכישת המושכר. התובעת טענה שרכישת המושכר כללה גם את רכישת גופי התאורה שכן המוכר היה בעלי גופי התאורה.

56. יצוין כי במכתבו של מר הדר מטעם התובעת מיום 29.9 הוא מאשר שמי שרכש גופי התאורה היא השוכרת הקודמת. מר הדר כתב "שווי הגופים שפירקתם הינו כ 1500 ₪ / ליחידה בערך ואלה סופקו במסגרת הבינוי של אלביט אופנה כנגד הטבות שקיבלו אלביט אופה באותה תקופה (ת קופות פטורות מתשלום והטבות אחרות) שגילמו במלואן את עלויות השיפוץ ולפיכך אף מעבר להוראות ההסכם כל הבנוי והמקובע במושכר הינו בבעלות המשכירה בלבד במלואו".(המכתב צורף ע"י התובעת כחלק מנספח ט' לתצהירו של מר הדר).

57. מכיוון שהתובעת אישרה כי השוכרת שבנעליה נכנסה הנתבעת היא שרכשה גופי התאורה, היה עליה לבסס הטענה כי הבעלות בגופי התאורה עברה מהשוכרת אלביט למשכירה י.ד., אולם לא הוצג כל מסמך בעניין. לא זו אף זו, התובעת לא העידה מי מטעם י.ד. שכביכול רכשה הבעלות בגופי התאורה . די היה בכך כדי לקבוע כי הנתבעת היא זו שהינה בעלת גופי התאורה מכוח רכישת זכויות אלביט.

58. אולם, למעלה מן הדרוש, בימ"ש ידון גם בטענת התובעת כי יש ללמוד על בעלות המוכר בגופי התאורה מתוכן הסכם השכירות שהן התובעת והן הנתבעות נכנסו במסגרתו לנעלי אחרים.

59. אשר על כן, יש לדון בסעיפי ההסכם הנוגעים לעניין.

60. ראשית לכול, הדיון במחלוקת כנראה היה מתייתר אילו צורף להסכם השכירות נספח שהיה מפרט בעלות המשכיר בריהוט בנכס כמקובל בהסכמי שכירות, על אחת כמה וכמה, בהסכם בין גופים עסקיים. לו גם מסיבה זו, מרגע שהתובעת לא דרשה בעת החתמת הנתבעת על כניסתה בנעלי אלביט כי תחתום על נספח שיסדיר שאלות הבעלות במיטלטלין במושכר, דין התביעה להידחות.

61. התובעת טענה כי ברור כי השקיעה מאות אלפי ₪ במושכר כדי ליהנות לאחר תום השכירות מהשקעתה. טענה זו מתבססת על סעיף 12 להסכם שכותרתו "שינויים, שיפוצים והתאמות בנכס". בסעיף 12.5 מוזכר שיפוץ שהשוכרת התחייבה לבצע על פי נספח ד' להסכם כנגד השתתפות המשכיר בסך של 500,000 ₪ "בהוצאות השוכר". נספח ד ' להסכם לא הוצג , ומנוסח הסעיף עולה שהמשכירה לא מימנה כל עבודות השיפוץ, אלא "השתתפה" בלבד. מר הדר נשאל מדוע לא הוצג נספח ד' להסכם וענה בעמוד 22 שורה 2 "הנספח לא הוצג לנו במסגרת בדיקת נאותות ויתכן שעשו את העבודות מבלי לחתום עליו". די בכך כדי להסיק שהתשתית העובדתית עליה הסתמכה התובעת רעועה ביותר.

62. מכאן שגם הטענה כי י.ד. השתתפה בהוצאות השיפוץ אינה מבססת הטענה כי התובעת רכשה הבעלות בגופי התאורה. זאת מכיוון שנקבע כי גופי התאורה הם מיטלטלין ולכן אינם מהווים שינוי או תוספת בינוי שלכאורה מוטמעים קניינית במקרקעין. בהעדר עדים מטעם י.ד. שניהלו המו"מ לקראת כריתת ההסכם, בימ"ש קובע כי נוסח הסעיף שלל מהשוכרת לטעון כי מגיע לה בעניינם של "שינוי או תוספת בינוי" החזר בגין השקעתה במושכר, או בעלות בחלק מהמקרקעין ואין בסעיף זה כדי להקנות למשכיר בעלות במיטלטלין .

63. במכתבו של מר הדר מיום 6.9.15 הוא טוען שנוסח ההסכם "ברור מאד בנושא" ומפנה לסעיף 12.2 ומצטט " ... לא יהא השוכר רשאי לפרק כל תוספת ו/או שינוי שיתקין ו/או יבצע בנכס למעט ריהוט".

64. למרות הביטחון הרב של התובעת בתחילת ההתכתבות שנוסח ההסכם ברור, במכתב התובעת מיום 8.11 הוצגה תמונה יותר מורכבת.

65. התובעת הפנתה הנתבעת לסעיף 14.1 שחייב הנתבעת להחזיר החזקה לידי המשכיר " כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ, למעט ציוד ואביזרים השייכים למשכיר ובכפוף לאמור בסעיף 12.2 לעיל כשהוא במצב טוב ותקין ושלם, להוציא בלאי סביר ורגיל".

66. אם כך יש להכריע בסוגיה מה הם ה"ציוד והאביזרים" השייכים למשכיר? כאמור לעיל, להסכם לא צורף נספח המפרט הציוד והאביזרים. מכאן שפרט למקרקעין וכל המחובר אליהם חיבור של קבע כהגדרת מקרקעין, לא הוכח כי מי מהמיטלטלין שייכים לתובעת.

67. התובעת המשיכה והפנתה הנתבעת לסעיף 12.2 שם נקבע כלהלן:
"במידה והשוכר יבצע שינויים ו/או תוספות בנכס ... יהיו אלה לרכושו הבלעדי של המשכיר ללא מתן תמורה כלשהיא על ידי המשכיר, אלא אם כן ביקש המשכיר את השבת המצב לקדמותו בתום יחסי השכירות בין הצדדים ... היה ולא ביקש המשכיר את השבת המצב לקדמותו, כמפורט לעיל, לא יהא השוכר רשאי לפרק כל תוספת ו/או שינוי שיתקין ו/או יבצע בנכס למעט ריהוט ומיכון שאינו מחובר לנכס, השייך לשוכר ושהסרתו לא תגרום נזק לנכס".

68. התובעת טענה בסיכומיה כי מנוסח זה עולה בברור כי לא נדרש חיבור של קבע ומכאן שגם אם גופי התאורה אינם מחוברים חיבור של קבע, הרי הם מחוברים ומכאן שאסור לפרקם.

69. אולם, הנתבעת העמידה התובעת כבר במכתבה מיום 18.11.15 על כך שמהציטוט של סעיף 12.2 התובעת השמיטה מיד לאחר המילים "ו/או תוספות בנכס " את המשך הנוסח כלהלן:
"אם ועד כמה שתינתן לשוכר הרשות לבצעם – בין שינויים ו/או תוספות המחוברים ל נכס דרך קבע, - ".

70. מכאן שהנוסח המלא של סעיף 12.2 דורש גם דורש חיבור של קבע. בצר לה, ניסתה התובעת בסיכומיה, לטעון כי יש ל הבין הדרישה לחיבור של קבע כחלופה, ולחלופין, כי חיבור של קבע יש לפרש על פי מבחן חיוניות הפונקציה שמשמש אותו אביזר.

71. אין בידי לקבל טענה זו שכן גם יתר סעיפי ההסכם כגון סעיף 12.1 וסעיף 12.4, מחזקים את פרשנות הנתבעת, דהי ינו, שחיבור של קבע הוא כפשוטו על פי ההבחנה בין מקרקעין לבין מיטלטלין שאינם מחוברים אליהם חיבור של קבע.

72. סעיף 12.1 עוסק במיתקנים שאינם ניתנים לפירוק בנקל, או ש בהתקנתם יש כדי לגרום נזק לנכס וסעיף 12.4 מתייחס לשינויים ותוספות ומונה בגדרם: תקרה, רצפה ומערכת ספרינקלרים.

73. בהעדר עדים מטעם י.ד. ואלביט שניהלו המו"מ, שיעידו לגבי כוונת הצדדים, עולה שלשון החוזה אינה תומכת בטענה כי השתתפות י.ד. בשינויים ובתוספות כללה גם רכישת גופי התאורה שרכשה אלביט. זאת, מכיוון שאילו אלה היו אלה פני הדברים, היה על י.ד. לציין זאת במפורש בהסכם, בין על דרך הוספת נספח המציין המ יטלטלין שבבעלותה במושכר ובין על דרך ציון גופי התאורה באופן מפורש לצד מערכת הספרינקלרים.

74. כאמור לעיל, מר הדר טען במכתבו מיום 29.9 כי י.ד. רכשו גופי התאורה על ידי מתן תקופות פטורות והטבות אחרות, אולם, גם טענה זו לא הוכחה בכתב, או ע"י עד מטעם י.ד.

75. טענה נוספת שעלתה היא כי פירוק גופי התאורה גרם נזק. כאמור לעיל, לאחר חקירה ממושכת של הקבלן מר אשכנזי , בימ"ש דוחה הטענה כי הפירוק חרג משחרור ברגים אליהם היו מחוברים כבלי הפלדה שבאמצעותם נתלו גופי התקרה ושחרור ברגים בהם חוברו כבלי ההזנה לגופי התאורה. יצוין כי הגרסה לפיה כבלי ההזנה, דהיינו, חוטי חשמל, נחתכו כביכול (סעיף 16 לתצהיר מר הדר) אינה הגיונית. זאת מכיוון שכבל חשמלי מחובר לגוף תאורה באמצעות החדרת הקצה הגלוי מבידוד לתוך גוף התאורה תוך עיגון הכבל ע"י הברגת בורג זעיר שלוכד את הקצה הגלוי בגוף התאורה. מכאן שאין סיבה הגיונית לחיתוך הכבל, כאשר נח יותר לשחרר קצה הכבל מגוף התאורה ע"י שחרור הברגים הזעירים. מכאן שככל שמר הדר ראה כבלי חשמל חתוכים כביכול, סביר להניח שאלה כבלי חשמל שכלל לא נחתכו, אלא שוחררו מהברגתם לגוף התאורה, כפי שהעיד מר אשכנזי.

76. לא זו אף זו, המומחה מטעם התובעת כלל לא התייחס ל"חוטי חשמל חתוכים". הוא ציין "כי תחת גופי התאורה שנעקרו בתקרות ופרוזדורים, הוצבו נורות על חוטי חשמל תלויים לתקרה".

77. עיון בתמונות מלמד שבתקרה אכן נותרו חורים כתוצאה מניתוק הכבלים שבאמצעות ם נתלו גופי התאורה מחורי ההברגה שהיו ב קונסטרוקציית הפח. אולם , חו רים אלה ניתן לכסות בנקל כפי שהעיד מר אשכנזי בעמ' 25 בשורה 23 , או לחלופין לחבר באמצעותם גופי תאורה אחרים ע"י הברגת קצה הכבל לאותו חור הברגה שאליו חוברו ה כבלים של גופי התאורה שנלקחו.

78. בסופו של יום אל מול הקבלן שפירק גופי התאורה מטעם הנתבעת והעיד על שחרור ברגים בלבד, התובעת לא מצאה להעיד את הקבלן שעסק מטעמה בחיבור גופי התאורה החלופיים י. שכטר המוזכר בסעיף 46 לתצהירו של מר הדר. בימ"ש לא מצא לפקפק בגרסת מר אשכנזי, הקבלן מטעם הנתבעת. כך, שהטענה לנזק, עקב פירוק גופי התאורה, נותרה תלויה אף היא בחלל האוויר, ללא עיגון ראייתי.

79. סיכומו של דבר, מרגע שמר הדר אישר כי אלביט היא שרכשה גופי התאורה, היה על התובעת להוכיח כי המשכירה לאלביט רכשה מאלביט הבעלות בגופי התאורה. לא הוצגה ראיה לכך וגם לשון ההסכם, כפשוטה, אינה תומכת בפרשנות זאת ו בהעדר עדים מטעם י.ד. שניהלו המו"מ עם אלביט, קובע כי הבעלות בגופי התאורה עברה מ אלביט לנתבעת ולא לתובעת.

האם התקנת גופי תאורה חלופיים עלתה כדי מיצוי חובתה של הנתבעת כשוכרת

80. הנתבעת טענה שהתובעת סירבה לקבל פרשנות זו של הסעיפים בחוזה והחלה להטריד את הנתבעת בעניין. ככל שחלף הזמן, התובעת אף הלכה והתבצרה בעמדתה יותר ויותר, תוך שהיא שבה ומאיימת כל העת בחילוט הערבות הבנקאית. לעניין זה ראה עדות מר הדר בעמ' 18 בשורה 2 "כלומר אם ללקוח יש זכות יתר היא צריכה להיות רשומה בהסכם".

81. נוכח ההתבצרות של התובעת בעמדתה, ומתוך רצון להימנע מעימות משפטי הכרוך בהוצאות ובוודאי מחילוט הערבות הבנקאית, הנתבעת טענה כי הייתה מוכנה להציע לפני ולפנים משורת הדין, להתקין גופי תאורה חלופיים במושכר, בתקווה כי בכך תוכל להימנע מלנהל את הסכסוך בבית המשפט . הנתבעת טענה "שאז ראתה התובעת כי טוב, והחלה לנהל דיון, שלא לומר ויכוח, אודות הסוג, הדגם והעלות של הגופי התאורה שהנתבעת תתקין עד שהנתבעת הבינה כי המחווה שהציעה נוצלה לרעה".

82. הנתבעת טענה כי כאשר הבינה שהתובעת מושכת זמן בוויכוח תוך העלאת רמזים בדבר נזקים ואובדן שכירות שייגרמו לה לטענתה - היא הפסיקה את הוויכוח והתקינה במושכר גופי תאורה לפי בחירתה. המומחה מטעם התובעת אישר כי הייתה בנכס תאורה כשביקר במושכר ומכאן שגם טענת מר הדר בעמ' 17 שורה 9 כי פירוק גופי התאורה השאיר המקום חשוך באופן שלא ניתן להשתמש בו, אינה תואמת העובדות.

83. מכיוון שבימ"ש קבע כי התובעת נקלעה לכלל טעות משפטית בעמדתה, מכאן שעמדתה של הנתבעת, לפיה, לפנים משורת הדין, היא מוכנה להעמיד גופי תאורה חלופיים, הייתה ראויה. למרות שגב' טרנר ציינה במפורש שההצעה להתקנת גופי תאורה היא לפנים משורת הדין, התובעת הסיקה מכך שהנתבעת מקבלת עמדתה ומכירה בצדקתה. כך, במקום לסיים המחלוקת בפשרה וברוח טובה, היא התחפרה בעמדתה והגישה תביעה אליה מ צאה להוסיף רכיבים נוספים.

האם הנתבעת עמדה בחובתה להשאיר הנכס במצב תקין לעניין טענותיה הנוספות של התובעת ?

84. כאמור לעיל, בנוסף לטענה לעניין נטילת גופי התאורה , התובעת טענה כי עם תום תקופת השכירות, המושכר לא הוחזר לתובעת כשהוא במצב טוב, תקין ושלם בהתאם לסעיף 14.1 להסכם.

85. הנתבעת טענה כי עזבה את המושכר והחזירה אותו במצב טוב ותקין כשכל מערכותיו פועלות ובכפוף לבלאי סביר, והכל בהתאם למוסכם.

86. הנתבעת ציינה בנוגע ליתר טענות התובעת, כי לרוב, שוכר חדש שנכנס לנכס שהוחזק במשך שנים ארוכות בידי שוכר אחר, מבצע בו עבודות שיפוץ והכשרה לקראת כניסתו. הנתבעת טענה כי בנכס שאינו חדש, כ גון המושכר, הדקדוק המופלג באיתור ''ליקויים" כגון "עובש" או "קילופי גבס" מעיד על כוונה של התובעת ליצור באופן מלאכותי טענות טורדניות וקנטרניות כלפי הנתבעת ולא על נזקים אמתיים.

87. הנתבעת טענה שהנזקים הנטענים אינם כאלה המצדיקים עיכוב בהשכרת הנכס לשוכר אחר. עוד נטען כי טענות אלה לא הוזכרו קודם לוויכוח בשל גופי התאורה, וכי הוספו בשל חולשת התביעה, כדי ליצור לה נפח מלאכותי.

88. עוד נטען כי התובעת לא התריעה בפני הנתבעת במועד החזרת המושכר, דהיינו בחודש ספטמבר 2015, או לפחות מיד לאחריו, על אותם נזקים נוספים שהיא טענה להם בכתב התביעה. זאת, חרף חובתה להתריע כאמור בהתאם להוראות סעיף 11.9 להסכם.

89. הנתבעת טענה כי רק לאחר שחלפו ששה שבועות מאותו מועד, עלתה לראשונה הטענה כאילו אותם נזקים נוספים הם שגרמו לעיכוב במסירת המושכר, וגם זה במסגרת מכתב מטעם ב"כ התובעת ולא מנציגי התובעת עצמם.

90. בדיון שהתקיים ביום 25.12.16 התובעת הודיעה "לעניין הליקויים בנכס, הליקויים זה לא העניין זה לא עניין מרכזי, רוב הליקויים תוקנו. אנו טוענים מהעיכובים בהרכבת כ 50 גופי תאורה בתקופת החגים ולא היה אפשר ביום שהנתבעת יצאה להביא גופים חדשים ולהתקינם."

91. על פי סעיף 11.9 להסכם השכירות, היה על התובעת לשלוח אל הנתבעת הודעה מוקדמת, בטרם תבצע תיקונים וכתנאי לקיום חובת פיצוי ושיפוי. התובעת לא הציגה דרישה מוקדמת, אלא דרישה בדיעבד לשלם בגין תיקונים שביצעה. בסעיף 29 לתצהיר מר הדר הוא טוען כי הנתבעת סרבה להכיר באחריותה למצב הירוד של המושכר, אולם טענה זו אינה מעלה, או מורידה, מרגע שלא נשלחה הודעה מוקדמת. לא זו אף זו, מסעיף 3 להסכם בין התובעת לבין השוכר החלופי, עולה כי השוכר הודיע לתובעת כי הוא מבקש לבצע התאמות על חשבונו.

92. לא זו אף זו, מהמסמך החלקי שהגישה התובעת התברר שהשוכר שנכנס במקום הנתבעת ביצע שינויים במושכר ומכאן שלא היה כל מקום לבצוע תיקונים, בקירות ובתקרה, כאשר ממילא מבוצעים שינויים במושכר שהתובעת לא מצאה לחשוף מהותם והיקפם. מר הדר נשאל מדוע הגיש רק חלק מההסכם עם השוכר החלופי והוא ענה בעמוד 20 בשורה 22 " צרפתי את החלקים הרלוונטיים". תשובה זאת, אינה מקובלת.

93. די באמור לעיל, כדי לדחות התביעה בעניין הטענה למצב ירוד של הנכס וחובת הנתבעת לשפות או לפתות התובעת בגין ליקויים במושכר.

94. למעלה מן הדרוש, בימ"ש יידרש לטענה לגופה. להלן הליקויים שהתגלו לטענת התובעת עם מסירת החזקה:
גופי תאורה שקועים ("ספוטים") שהיו קבועים על קירות המושכר נעקרו והותירו חורים חשופים; עובש פשה בחדר ששימש את הנתבעת כחדר ישיבות ;
רטיבות במטבחון וקילופי גבס שלא תוקנו ;
חורים בקירות המושכר;
אי צביעת קירות המושכר;
שריטות מרובות על גבי לוחות השיש בלובי המעליות ועוד.
אי החזרת 5 שלטי כניסה לחניון המושכר . התובעת טענה כי נאלצה להזמין 5 שלטים חלופיים חדשים.

95. התובעת הסתמכה על דו"ח שמאי מיום 25.10.2015, לפיו עלות שיקום המושכר ותיקון הליקויים שהותירה הנתבעת הינה 79,940 ובתוספת מע''מ - 93,530 ₪.
96. התופעה לפיה משכיר מנסה לנצל ההזדמנות שהוא אוחז בידיו ערבות בנקאית כדי לממן שיפוץ לאחר תקופת שכירות ממושכת על חשבון השוכר, אינה נדירה במקומותינו. לכן, בימ"ש נוהג למנות מומחה מטעמו כדי להעריך האם הנזקים הנטענים הם בגדר בלאי סביר , אם לאו.

97. המומחה מטעם בימ"ש קבע כי הטענות לנזקים עקב רטיבות הם תיאור של בלאי טבעי. התובעת וויתרה על חקירת המומחה מטעם בימ"ש ולכן דין התביעה בעניין הטענות לרטיבות, להידחות וכך קובע .

98. המומחה מטעם בימ"ש סרב לאשר חיוב הנתבעת בצביעה כללית. בימ"ש מאמץ מסקנה זאת גם בשל העובדה, כאמור לעיל, שממילא השוכר החלופי ערך התאמות לפי תשריט. מכאן שלא היה טעם בצ ביעה כללית לפני עבודות התאמה.

99. המומחה מטעם בימ"ש לא אישר ליטוש שיש בלובי וגם בעניין זה בימ"ש מאמץ מסקנה זו שכן אין להטיל על שוכר ביצוע עבודות לתיקון נזק מחוץ למושכר, אם אין ראיה שהשוכר ביצע השריטות בשיש.

100. לגבי הספוטים, מקובלת על בימ"ש תשובת מר אשכנזי בעמ' 24 שורה 16 "זה לא ספוט אלא גוף קירי כלומר מותקן על הקיר. אני מסביר את ההבדל בין גוף תאורה קירי לבין ספוט. הספוט בדר"כ מותקן בתקרה, עושים חור בגודל הספוט והוא מותקן ומאיר כלפי מטה. החור פה הוא קופסת חיבורים וגם רואים את הברגים על העץ. בספוט רואים את המנורה ובית התאורה משוקע בתקרה".

101. מכאן שהחפצים שכונו "ספוטים" אינם ספוטים, אלא גוף תאורה קירי שאף הוא מותקן בהברגה. לכן, דינו כדין גופי התאורה האחרים. המסקנה היא כל גופי התאורה נלקחו בדין מהסיבות שפורטו לעיל.

102. לנוכח האמור לעיל, ברי שאין מקום להטיל האחריות לכניסה מאוחרת כביכול של השוכר החלופי לנכס על התובעת. יצוין שהתובעת לא מצאה להעיד השוכר שכביכול התעניין במושכר ונסוג בו כביכול, או את השוכר החלופי ואף הציגה רק חלק מהסכם השכירות עמו.

103. כך או כך, הטענה כי לכאורה השוכר החלופי היה אמור להיכנס מידית לנכס ללא כל עבודות התאמה ובזמן "שיא" כטענת הנתבעת, אינה מתיישבת עם ההיגיון ולכן חייבה הבאת עדויות שיתמכו בגרסה זו. ולראיה, כאמור לעיל, השוכר החלופי עמד על ביצוע שינויים בנכס, והמשכירה נענתה לבקשתו כעולה מאותו חלק בהסכם שהוגש.

104. הנוהג של התובעת לא להעניק תקופות פטורות, אינו מחייב התובעת לשפות אותה, או לפצות אותה. זאת במיוחד בנסיבות תיק זה, כאשר התובעת נקלעה לכלל טעות לגבי הבעלות בגופי התאורה ונמנעה מהעדת מי מטעם השוכר שכביכול נסוג משכירת הנכס.

105. אשר על כן, התביעה לחייב הנתבעת בתשלום שכר דירה, דמי ניהול וארנונה לחודש אוקטובר נדחית.

106. הנזק היחידי שלא נמצאה לו תשובה הולמת ע"י הנתבעת, הוא אובדן השלטים שלא הוחזרו בסך של 350 ₪.

טענת הדלת וזרוע הטלוויזיה

107. טענה שחזרה על עצמה בפי התובעת ונראה שעמדה בבסיס הבנתה פני הדברים, תומצתה בשאלה שלהלן : האם בימ"ש יתיר מעתה לשוכר לקחת עמו הדלת שכן אינה מחוברת חיבור של קבע ? מנגד הנתבעת העלתה אף היא שאלה : היעלה על הדעת שהמשכיר יהפוך לבעלי זרוע טל וויזיה שהתקין השוכר ?

108. על מנת להפיס דעת הצדדים שאין בפסק דין זה כדי לשנות סדרי בראשית, התשובה לדוגמא בעניין הדלת, היא שאם יש ראיה שהשוכר רכש הדלת, הר י, היא אכן רכושו והוא רשאי ליטול אותה עמו. בפועל, כפי שהשיבה גב' טרנר בחקירתה, דלתות, בדרך כלל נוצרות במידות מסוימות ולכן גם אם השוכר מחליף דלת פשוטה שהוצבה במושכר ע"י המשכיר ואשר נרכשה ע"י המשכיר, בדלת אחרת, שה שוכר רכש, אין הוא נוטל הדלת עמו שכן לא ניתן יהיה לעשות בה שוב שימוש. את גופי התאורה שרכ שה אלביט, ניתן היה להתקין ע"י חיבורם לתקרה במקום אחר ולכן השוכרת בדין נטלה אותם.

109. לגבי זרוע הטלוויזיה, ככל שזו מחוברת בבורג לתקרה, כפי שחוברו גופי התאורה, הזרוע והטלוויזיה שחוברה אליה, ככל שנרכשו ע"י השוכר, הם רכוש השוכר.

סוף דבר

110. המסקנה היא כי דין התביעה בסך של מאות אלפי ₪ להדחות ברובה הכמעט מוחלט.
גם אם מגיע לתובעת סכומים פעוטים בגין זוטי זוטות, אין מקום להורות לטובתה דבר, שכן סכומים אלה נבלעים בסכום ההוצאות שיש לחייבה. מנגד יש לקבל התביעה שכנגד במלואה שכן זאת חולטה ללא הצדקה עקב טעות משפטית שנפלה אצל התובעת לגבי בעלותה כביכול בגופי התאורה. אשר על כן, מחייב התובעת לשלם לנתבעת מלוא סכום התביעה שכנגד צמוד כדין מיום הגשת התביעה שכנגד ועד יום התשלום בפועל .

הוצאות

111. לנוכח דחיית התביעה כמעט לחלוטין ובשים לב לפער הניכר בין סכום התביעה לבין הסכומים הפעוטים שיתכן שיש לזקוף לזכותה, יש לחייבה לשלם לנתבעת שכ"ט ב"כ בסך של עשרים אלף ₪. הובאה בחשבון החלטת כבוד השופט מאור בדיון הראשון בה קבע כי יש לקחת במסגרת השיקולים בפסיקת ההוצאות העובדה לפיה התובעת לא טרחה עד מועד הדיון הראשון להגיש הודעה כי יש לקזז ולהפחית מסכום התביעה את סכום הערבות הבנקאית בסך של 34,275 ₪ שחולטה על ידה ב יום 29.12.15, היינו כשבוע לאחר הגשת התביעה.

112. בנוסף, עקב קבלת התביעה שכנגד, מחייב התובעת לשלם לנתבעת שכ"ט ב"כ בסך של 5,000 ₪.

113. אשר על כן, מחייב התובעת והנתבעת שכנגד לשלם לנתבעת והתובעת שכנגד שכ"ט ב"כ בסך של 25,000 ₪ צמוד כדין מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל . כמו כן, מחייב התובעת והנתבעת שכנגד לשלם לנתבעת והתובעת שכנגד החזר חלקה בתשלום שכרו של המומחה מטעם בימ"ש, שכר העד מר אשכנזי והחזר האגרות ששילמה התובעת שכנגד מיום הוצאתם ועד מועד התשלום בפועל .

ניתן היום, ל' ניסן תשע"ח, 15 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.