הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 46192-02-20

מספר בקשה: 16
לפני כבוד השופטת אורלי מור-אל

התובעת:
פלונית

נגד

הנתבעת:
הראל חברה לביטוח

החלטה

לפני בקשת הנתבעת להורות על ביטול מינוי מומחים שמונו מטעם בית המשפט ולקבוע, שהנכות שנקבעה לתובעת על-ידי הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, מהווה נכות על-פי דין, בהתאם לסעיף 6(ב) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").
תמצית העובדות וטענות הצדדים
התובעת נפגעה לטענתה בשתי תאונות דרכים, בתאריכים 19/10/15 ו- 19/10/18 (להלן: "התאונה הראשונה" ו"התאונה השנייה" בהתאמה) והגישה תביעתה זו בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים ").
במצורף לכתב התביעה ביקשה התובעת מינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה ועתרה במקביל לקבל את קביעות המוסד לביטוח לאומי במסגרת תביעת התובעת לנכות כללית.
בכתב התביעה לא התייחסה התובעת לכך שהתאונה השנייה היא תאונת עבודה ולמיצוי הליכים במוסד לביטוח לאומי בעטיה.
בתאריך 4/5/20, קבע בית המשפט (כב' השופטת יעל הניג) , שנכות שנקבעה במסגרת וועדות המוסד לביטוח לאומי נכות כללית אינן מהוות נכות על פי דין והורה על מינוי מומחה בתחום האורתופדיה לבדיקת התובעת בגין שתי התאונות.
במסגרת דיון בבקשה לתשלום תכוף, שהתקיים בתאריך 7/7/20, הסתבר שהתובעת פנתה בנוגע לתאונה השנייה גם בתביעה לנכות כללית וגם לתביעה לנכות מעבודה. או אז התערב ב"כ התובעת והודיע שהוא עצר את ההליך בביטוח הלאומי. בית המשפט (כב' השופט יובל גזית) דחה את הבקשה לתשלום תכוף וקבע שיש להמתין לחוות הדעת הרפואית.
בתאריך 15/10/20, התקבלה חוות הדעת של המומחה בתחום האורתופדיה, פרופ' סלעי, שקבע, שהתובעת סובלת בגין התאונה השנייה מ- 10% נכות עקב פגיעה קלה מאוד במקלעת הלומבו-סקלרית ו- 10% נכות עקב הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני.
הנתבעת חולקת מכל וכל על קביעות אלה וטוענת שהמומחה לא התייחס לעבר הרפואי של התובעת.
לאחר קבלת חוות הגישה התובעת, בקשה נוספת לתשלום תכוף ובקשה נוספת למינוי מומחים רפואיים.
בתאריך 16/11/20, דן בית המשפט (כב' השופטת יעל הניג) בבקשה למינוי מומחים רפואיים ומינה מומחה בתחום הנוירולוגיה לבדיקת מצבה של התובעת. לגבי מומחים בתחום הכאב והפסיכיאטריה, קבע בית המשפט שיש לתקן את כתב התביעה. במסגרת כתב המינוי התבקשה המומחית, בין היתר, להתייחס לקשר בין מצבה הרפואי של התובעת לכל אחת מן התאונות, וכן לקבוע נכות שאינה קשורה לתאונה.
במסגרת הדיון בבקשה לתשלום תכוף, הורה בית המשפט לתובעת להתייחס למיצוי ההליכים במוסד לביטוח לאומי בגין התאונה השנייה, בשים לב שמדובר בתאונת עבודה (החלטה מתאריך 1/12/20). התובעת התייחסה לסוגיה זו.
במסגרת החלטה בבקשה לתשלום תכוף מתאריך 30/12/20, התייחס בית המשפט (כב' השופט יחזקאל הראל) להתנהלותה של התובעת וציין ש"התובעת נמנעה מלציין בפני בית המשפט כי היא משכירה את דירת מגוריה תמורת סך של 4,200 ₪ לחודש, ועשתה זאת רק בתגובה לשאלת ביהמ"ש. יצוין כי הן בבקשתה הקודמת והן בבקשתה דנן נמנעה התובעת מלציין כי קיבלה מהנתבעת פיצוי בסך של 20,000 ₪ ע"פ פוליסת תאונות אישיות". הוסיף בית המשפט והתייחס לכך ש" עיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני כב' השופט גזית מעלה כי התאונה הינה תאונת עבודה וכי בעצת בא כוחה, נמנעה התובעת מנקיטת הליכים במל"ל בכל הנוגע לתביעה לגמלת נכות מעבודה. לא נמסר האם הוגשה תביעה לדמי פגיעה והאם זו הוכרה על ידי המל"ל".
אחר כל האמור, חייב בית המשפט את הנתבעת בתשלום תכוף בשיעור 42,000 ₪ בתוספת שכר טרחה.
בתאריך 14/1/21, לאחר שהתביעה העיקרית הועברה לטיפולי, ניתנה החלטה בבקשה למינוי מומחים רפואיים בתחום הפסיכיאטריה והכאב , כאשר בשלב זה נדחתה הבקשה.
אחר דברים אלה, הגישה הנתבעת בתאריך 2/2/21 בקשה להורות על ביטול מינויו של פרופ' סלעי והוצאת חוות דעתו מתיק בית המשפט, וכן על ביטול מינויה של המומחית בתחום הנויורלוגיה בקשר לתאונה מתאריך 12/12/18, נוכח קביעה על פי דין לפי סעיף 6ב' לחוק הפיצויים קודם להחלטת בית המשפט בנוגע למינוי המומחים.
לטענת הנתבעת, רק לאחר שעלה בידה לקבל את תיק המוסד לביטוח לאומי נכות מעבודה, התברר שבניגוד למצג שהוצג על ידי התובעת, קיימת קביעה על פי דין לפי סעיף 6ב' לחוק שכן עוד בתאריך 22/1/20 קודם להחלטת במינוי, עמדה התובעת בפני ועדה רפואית במוסד לביטוח לאומי, ועדה בה נכח בא-כוחה, וזו קבעה שלא נותרה לתובעת נכות צמיתה בתחומי האורתופדיה והנוירולוגיה. לטענת הנתבעת, אך ברור שאילו הייתה התובעת מציגה בפני בית המשפט את התמונה הנכונה לפיה קיימת בעניינה קביעה במוסד לביטוח לאומי בתחום נכות בעבודה ולא רק נכות כללית, לא היה בית המשפט מורה על מינוי המומחים.
הנתבעת מוסיפה שעוד בטרם הגשת כתב ההגנה, יצרה התובעת את הרושם שלא עמדה בפני וועדות נכות מעבודה, וכך גם עולה מפרוטוקול עדותה של התובעת בבקשה לתשלום תכוף שהתקיימה לפני השופט יובל גזית.
הנתבעת מדגישה שהתובעת הסתירה מבית המשפט ומהנתבעת את המידע המהותי בנוגע לקיומה של קביעה על פי דין וביקשה להסתמך על קביעות המוסד לביטוח לאומי נכות כללית שאינן מהוות קביעות על פי דין וברור שלו הייתה התובעת מציגה את התמונה האמיתית לא היו ממונים מומחים.
בתגובה לדברים אלה ביקשה התובעת להורות לנתבעת לצרף תצהיר לבקשה לביטול מומחים בתחום האורתופדיה והנוירולוגיה ולקבוע שהתובעת תבדק על ידי המומחית בתחום הנויורלוגיה שכן בתביעה משנת 2015 אין נכות על פי דין.
לטענת התובעת, הנתבעת בוחרת לפעול בטקטיקה חדשה לפי סעיף 6ב' ולשנות מסלול משפטי לנוחותה, וזאת לאחר ששילמה לתובעת תשלום תכוף למשך שנה בהתאם לקביעות המוסד לביטוח לאומי בנכות כללית.
דיון והכרעה
הפסיקה עמדה על כך שעל פי הדין הנוהג אין למנוע מנפגע את זכותו לכך שבית המשפט ימנה מומחה או מומחים רפואיים על מנת שאלה יקבעו את דרגת נכותו, רק מפני שפתוחה בפניו הדרך לקביעת נכותו כנפגע עבודה על פי חוק הביטוח הלאומי, הנפגע אינו חייב למצות את ההליכים במוסד לביטוח לאומי ואף במקרה בו בחר לפנות למוסד לביטוח לאומי ונטש את תביעתו, עדיין אין בכך כדי לחסום את האפשרות שימונה לו מומחה מטעם בית המשפט (רע"א 1619/93 "אליהו" חברה לביטוח בע"מ נ' טטרו יאיר ( 19/8/1993) (להלן: "עניין טטרו"); רע"א 9272-09-17 מ.א.צ נ' ט.ה. (17/10/17)). בעניין טטרו קבע בית המשפט, שהמחוקק ראה לנגד עיניו את האפשרות שיתקיימו הליכים לקביעת דרגת נכות לפני שני חוקים הן על פי חוק הפיצויים והן על פי דין אחר ורק אם הקביעה לפי האחרון תקדים את שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק הפיצויים, תחייב קביעה זו. בית המשפט הוסיף, שאם ניתנה קביעת הוועדה הרפואית במוסד לביטוח לאומי טרם מתן חוות דעת המומחה, הרי שאין כל צורך בחוות דעת המומחה. אשר לשאלה מה יחשב כשלב תחילת שמיעת הראיות, הרי שבית המשפט קבע שיש לראות את הגשת חוות הדעת של המומחים כתחילת שמיעת הראיות, להבדיל מעצם המינוי של המומחה (ראו: רע"א 5392/01 מוצטפא גבר נ' נסאסרה נאדל ואח' (30/10/2001); רע"א 8598/07 שמואל והבה נ' הראל חברה לביטוח (5/12/2007)).
אשר לשאלה מה יחשב כקביעה לפי סעיף 6ב', קבע בית המשפט, שקביעת ועדה רפואית מהווה קביעה כזו, אפילו טרם הוכרעה שאלת הפעלת תקנה 15 ואפילו הוגש ערר על ההחלטה (ראו: רעא 10489/08 - ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית נ' רחמים נחמיה (19/5/2009) (להלן: "עניין נחמיה"). יחד עם זאת, בעניין נחמיה אף שקביעת הועדה הייתה לפני הגשת חוות הדעת לתיק בית המשפט, מצא בית המשפט שאין לבטל את מינוי המומחים וזאת כיוון שבעת קבלת חוות דעת המומחים לא ידע כלל התובע שניתנה קביעת ועדת המוסד לביטוח לאומי.
במקרה אחר בחן בית המשפט את התנהלות התובע אגב טענת הנתבעת לחוסר תום לבו. בית המשפט קבע, שכל עוד לא נקבעה נכות צמיתה במוסד לביטוח לאומי, חוות הדעת גוברות והן מבחינת לשון החוק והן מבחינת הרציונל שבדין סעיפים 6א ו- 6ב' לחוק הפיצויים מציבים בחירה לתובע ואין לתובע חובה לפנות לדין אחר. בית המשפט הוסיף, כי אף אם נוצרה תחושה של אי נוחות נוכח התנהלות התובע, כל עוד אין חובה שמוטלת על תובע לפי חוק הפיצויים לפנות לדין האחר, לא יהא צודק ולו מטעמי שיוויון, לחייב תובע אחר בחיוב כזה טרם נקבעה לו קביעת נכות צמיתה על פי דין. המשטר המעניק בחירה לתובע דורש שחופש פעולה זה יהא נחלתו של כל תובע אלא אם נקבעה נכות צמיתה על פי דין. בראייה זו של הדברים, תובע שאינו ממצה את זכויותיו במוסד לביטוח לאומי לא בהכרח פועל בחוסר תום לב, אלא מממש את זכותו שלא למצות את הליכי הדין האחר, כל עוד לא נקבעה נכות יציבה. בית המשפט הוסיף, כי תובע רשאי לכלכל צעדיו, לרבות שיקולים טקטיים, כל זמן שהדין האחר לא אמר את דברו. מתן בחירה משמעותו מתן הזדמנות לשקול. על כן פנייה למוסד לביטוח לאומי שמובילה לקביעת נכות זמנית אינה כובלת את בחירת התובע בדבר הדרך בה ינסה להוכיח נכות יציבה (ברע (ב"ש) 538/08 שלמה אוחיון נ' מגדל - חברה לביטוח בע"מ (15/6/2009).
באופן דומה, ברע"א 11462/05 בדראנה נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (17/9/06), נקבעה נכות זמנית לתובע שנפגע בתאונת דרכים שהוכרה גם כתאונת עבודה. לקראת תום התקופה של הנכות הזמנית הוא סירב להתייצב בפני הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי אלי ה זומן. כב' השופט ריבלין קבע שאין לחייב תובע להתמיד בהליך שזנח ובלשונו: "לפיכך, בנסיבות רגילות, אם בחר הנפגע שלא לפנות בתביעה למוסד לביטוח לאומי, ואף אם בחר לנטוש תביעה כזו שכבר פתח בה, אין בבחירתו זו כדי לחסום בפניו את המסלול של מינוי מומחה לפי סעיף 6א לחוק הפיצויים...לכן, קיים קושי לחייב את המבקש להתמיד בהליך שזנח, אף אם הזניחה מעוררת אי-נוחות בנסיבות העניין...".
הנה כי כן, בחינת תכלית חוק הפיצויים בהקשר זה והאופן בו רואה את הפסיקה את הדברים מעלה, שהבחירה נתונה בידי התובע, התובע אינו חייב למצות את ההליכים במוסד לביטוח לאומי ואף יכול לנהל את ענייניו באופן טקטי על מנת שתינתנה קודם חוות הדעת הרפואיות ואלה גוברות, כל עוד לא נקבעה נכות צמיתה במוסד לביטוח לאומי. מרגע שנקבעה נכות צמיתה במוסד לביטוח לאומי, זו הנכות שמשמשת בתביעת תיק הפיצויים אלא אם הוגשה והתקבלה בקשה להבאת ראיות לסתור.
הלכה למעשה, בתגובתה התובעת לא מכחישה שנקבעה נכות על פי דין בנוגע לנכויות בתחום האורתופדיה והנוירולוגיה בתאונה השנייה ועיון בפרוטוקול הוועדה לביטוח לאומי מסיר כל ספק מכך.
בוועדה שהתקיימה בתאריך 22/1/20, הופיעה התובעת מלווה בעורך דינה שמייצגה גם בתביעה זו, העלתה טענות לגופו של עניין, גם באמצעות עורך הדין. הועדה בדקה את התובעת וקבעה: "מבחינה אורתופדית ונוירולוגית לדעת הועדה לא נותרה נכות צמיתה בגין התאונה הנדונה. מדובר בהחמרה הדרגתית על רקע מחלה ניוונית קשה מתועד מאז 2006 (12 שנה לפני התאונה) יתר על כן לאחר התאונה בחדר מיון צוין שלא הייתה פגיעה גרמית ולא היה כל חסר נוירולוגי. נכות זמנית תינתן בדיון מסכם. ועדה מפנה לפסיכיאטר לאור החומר שהוגש".
קביעה זו מהווה קביעה על פי דין לכל דבר ועניין וחובת התובעת ועורך דינה היתה ליידע את בית המשפט, לצרף את המסמך לתביעה ולחשוף עובדה זו במסגרת הבקשות והדיונים לתשלום תכוף.
אין ספק שלו היה בית המשפט נחשף לעובדות כהווייתן לא היה ממנה מומחים בנוגע לתאונה השנייה. העובדה שהתובעת נמנעה מלחשוף את העובדות כהווייתן אינה יכולה להקנות לה יתרונות בתיק זה.
בניגוד לטענת התובעת, לא מדובר בשינוי מסלול על ידי הנתבעת, אלא בהעלמת עובדות על-ידי התובעת ועורך דינה מבית המשפט, דבר שגרם להחלטות מוטעות של בית המשפט.
בנסיבות העניין, שעה שהסתמכתי על התנהלות התובעת ועורך דינה כלפי בית המשפט אינני מוצאת לנכון לחייב את הנתבעת בהגשת תצהיר.
משכך, אני מורה שחוות הדעת של פרופ' סלעי לא תשמש כראיה בתיק זה לגבי התאונה השנייה, המינוי בתחום הנוירולוגיה נותר בעינו לעניין התאונה הראשונה בלבד. הנחיות למומחית תינתנה בהחלטה נפרדת.
אין להמציא החלטה זו למומחית.
אך בשל מצבה הרפואי של התובעת אמנע מחיוב בהוצאות כבדות לטובת הנתבעת ואוצר המדינה כפי שראוי היה. בנסיבות התובעת תישא בהוצאות מתונות לטובת הנתבעת בסך 1,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ב שבט תשפ"א, 04 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.