הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 45976-03-16

לפני כבוד השופט עדי הדר

התובעת:

הילה אדרי

נגד

הנתבעים:

1.אלקטרה בניה בע"מ
2.שאול דנקור – ניתן פסק דין
3.אבשלום אלמליח – ניתן פסק דין

פסק דין

לפניי תביעה של רוכשת דירה נגד חברה קבלנית בגין ליקויי בנייה.

כתב התביעה

1. התובעת טענה כי התקשרה בעסקה מסוג "קבוצת רכישה" כאשר נחתם הסכם שיתוף ביום 29.4.10 אשר נחתם בין כל בעלי הזכויות, והתובעת הינה בעלת זכויות בדירה בבניין האמצעי מתוך השלושה (להלן: "המיזם").

2. לטענת התובעת במסגרת העסקה, נחתם הסכם בנייה ביום 12.12.2010 לפיו התחייבו הנתבעים לבנות את המיזם, לרבות את דירת התובעת. התובעת טענה כי נתבעת 1 הינה חברה העוסקת בבנייה ונתבעים 2 ו – 3 הינם מורשי החתימה של נתבעת 1 וכן ערבים אישית לקיום מלוא התחייבויות יה.

3. התובעת טענה כי בהתאם להסכם הבנייה, הנתבעת התחייבה למסור לה הדירה, במשוער, בסוף חודש נובמבר 2013. בפועל, נטען, התובעת קיבלה חזקה בדירה רק בחודש מאי לשנת 2015. התובעת, הבהירה כי אינה עותרת לחיוב הנתבעת בפיצוי בגין איחור במסירה עקב חתימה על הסכם פשרה עם הנתבעים. יחד עם זאת, התובעת מצאה להזכיר האיחור הבלתי סביר במסירת חזקה בדירה, שכן מעיד על אופן התנהלות הנתבעים לכל אורך הדרך.

4. התובעת טענה כי בהתאם לסעיף 7.16 להסכם הבנייה, התחייבו הנתבעים לטיב ולאיכות הבנייה של המיזם והדירה וכן התחייבו לתקן את כל הפגמים והליקויים שיתגלו. בנוסף התחייבו הנתבעים לשפות את הנתבעת על כל סכום שיידרש מהתובעת.

5. התובעת טענה כי החל מחודש אוקטובר 2015 , עוד בטרם אוכלסה הדירה, החלו להופיע ליקויים חמורים בדירה אשר מנעו שימוש סביר למטרת מגורים, לרבות: הצפה בדירה, רטיבויות, קילופים בקירות ועוד.

6. התובעת טענה כי פניותיה לנתבע ת לתיקון הליקויים שהתגלו בדירה, נענו בצורה חלקית.
בעקבות הפניות, הגיע נציג מטעם הנתבעים אשר בדק את הליקויים ולאחר מכן, הגיעו אנשי מקצוע מטעם הנתבעים לדירה, הסירו את כל הריצוף במרפסת, קילפו את כל הקירות בדירה, ונטשו את הדירה מיד לאחר ביצוע פעולות אלה. התובעת טענה כי עוד קודם להגעת בעלי המקצוע מטעם הנתבעת, הדירה לא הייתה ראויה למגורים וביקור בעלי המקצוע וביצוע העבודות שתוארו לעיל, החמיר את המצב בדירה.

7. התובעת טענה כי הנתבעים ביקשו ממנה לגשת לחברת "נגב" ולבחור ריצוף חדש לצורך השלמת התיקון. התובעת טענה כי פעלה כאמור, ובתחילת חודש נובמבר 2015 בחרה את הריצוף ואף הודיעה לנתבעים אודות בחירתה. אולם, לטענתה, הדירה נותרה במצבה, ללא ריצוף במרפסת, קירות מקולפים, רטיבות בכל הדירה, פיגומים בדירה ועוד והפנתה לתמונות שצרפה לכתב התביעה .

8. התובעת טענה כי פנתה בפניות חוזרות ונשנות אל הנתבעים להשלמת תיקון הליקויים, וכי מכתב התראה אשר נשלח לנתבעים ע"י ב"כ התובעת נהדף בטענת סרק לפיה הדירה ראויה למגורים והפגמים יתוקנו. התובעת טענה כי ברור לכל, כי הדירה אינה ראויה למגורים ובנוסף, למרות התחייבות הנתבעים לתיקון הליקויים במכתב התשובה, עד מועד הגשת התביעה, לא נעשה דבר.

9. התובעת טענה כי במקביל להגשת התביעה, פנתה בבקשה לחילוט ערבות הבדק, בהתאם להסכם הבניה. בעקבות פניה זאת, יצרו עמה הנתבעים קשר לצורך תיאום פגישה בדירה בה יבחנו טענותיה. הפגישה נערכה ביום 13.3.2016 ולאחריה התנהלה חלופת מכתבים בין הצדדים.

10. התובעת נימקה סכום התביעה כלהלן:
10.1 בהתאם לחוו"ד מהנדס מוסמך מטעמה מיום 7.1.16 שצורפה לכתב התביעה , עלות רכישת החומרים ותיקון הליקויים – 155,563 ₪, עלות הפיקוח הנדסי בסיום הבנייה - 12,000 ₪, עלות דלת הכניסה 5,000 ₪, ובסה"כ 172,563 ₪.

10.2 חיוב בדמי שכירות ראויים חודשיים בדירה על סך של 10,000 ₪ והחל מחודש אוקטובר 2015 ועד מאי 2016, הוא המועד הצפוי לתיקונים. סה"כ חיוב בגין שמונה חודשים, הסך של 80,000 ₪.

10.3 חיוב בהחזר דמי ניהול בסך של 1,087 ₪ לחודש ובסך הכל = 8,696 ₪.

10.4 עבור עוגמת נפש, חיוב בסך של 50,000 ₪.

10.5 עבור החזר שכ"ט מומחים, חיוב בסך של 4,329 ₪.

סה"כ 315,588 ₪.

כתב הגנה

11. לטענת הנתבעים, בסעיף 21 להסכם הבנ ייה תחת הכותרת "אחריות הקבלן לאחר גמר בניית הבניין" נקבע כי הקבלן אחראי כלפי המזמין, בעלי הזכויות, בקשר לביצוע עבודות הבנייה על פי הכללים הקבועים בחוק המכר ובהתאם לכל תיקון מאוחר להם. בסעיף 21.3 להסכם הבנייה צוין כי "תקופות הבדק והאחריות החלים על הקבלן יהיו בהתאם לחוק המכר (דירות), תקנותיו ותוספותיו ו/או כל דין אחר."

12. לטענת הנתבעים, ביום 10.3.2014 נערכה בין בעלי הזכויות לבין הנתבעת תוספת להסכם להזמ נת שירותי בנייה מיום 12.12.2010, ובה הוסכם על הארכת השלמת העבודות ומועד מסירת המיזם. ביום 23.2.2015 נחתם בין בעלי הזכויות לבין הנתבעת הסכם פשרה בו ו ויתרו בעלי הזכויות על כל טענה או דרישה לרבות ביחס ללוחות הזמנים ומועדי המסירה.

13. לטענת הנתבעים ביום 22.6.2015 מסרה הנתבעת את הדירה לתובעת במועד ובהתאם להוראות הסכם הבניה בין הצדדים מיום 12.12.2010 וכן בהתאם להסכם הפשרה בין הצדדים מיום 23.2.2015.

14. הנתבעים דחו טענת התובעת בדבר ליקויים רבים בדירה. הנתבעים הפנו לפרוטוקול המסירה החתום על ידי נציג הנתבעת והתובעת לאחר שמצאה את הדירה לשביעות רצונה. הנתבעים טענו כי לאחר ביצוע המסירה, לא פעם , הנתבעת ביצעה בפועל תיקונים לליקו יים השונים שהועלו בפניותיה של התובעת.

15. הנתבעים טענו כי הנתבעת הגיעה להסכמה עם התובעת להחליף את האריחים במרפסת השמש. אולם, ההחלפה התעכבה עקב טעות של התובעת אשר הודיעה כי בחרה את האריחים מחברת "ויה ארקדיה" ומאוחר יותר, לאחר שהנתבעת ביצעה את ההזמנה של האריחים מאותו ספק, הודיעה התובעת כי בחרה אריחים מחברת "נגב". הנתבעת טענה כי טענת התובעת לעניין חדירת המים טופלה על ידי קבלן האלומיניום ו כי לא היה בכך כדי למנוע שימוש בדירה.
16. הנתבעים טענו כי למרות פניות חוזרות ונשנות מצד הנתבעת, נמנעה התובעת מתיאום ביקור של נציגי הנתבעת לשם החלפת הריצוף במרפסת. לאחר תיקון טעותה של התובעת בבחירת הריצוף, נעשו מספר פניות בניסיון לאתר את התובעת על מנת שניתן יהיה לבצע את העב ודות המבוקשות. הנתבעים טענו כי להפתעת נציג הנתבעת שהגיע לדירה התברר כי בדירה של התובעת מועסק קבלן שיפוצים אשר מבצע עבודות הריסה בהיקפים ניכרים.

17. הנתבעים טענו כי אין ספק כי התובעת נמנעה מלהשיב לפניות הנתבעת נוכח העובדה כי בחרה להפר את ההסכם בין הצדדים ולתקן את הליקויים הנטענים באופן עצמאי.

18. הנתבעים טענו כי במקביל פנתה ב"כ התובעת אל ב"כ הנתבעת במכתבי התראה ואף פנתה לעורכי הדין של קבוצת הרכישה בדרישה לחילוט ערבות הבדק שהוציאה הנתבעת לקבוצת הרכישה וכלל אינה קשורה לתובעת. הנתבעים חזרו על שנמסר לב"כ התובעת במכתבי תשובה מטעם הנתבעת כי ברור שאין בסיס לדרישה כספית כלשהי מצד התובעת, קל וחומר שאין בסיס לחילוט הערבות הבנקאית. כל זאת , כאשר לתובעת כלל אין את הזכות לבקש לחלט את הערבות באשר זו לא הוענקה לה. הנתבעים טענו, כי הניסיון לחלט את ערבות הבדק מהווה ניסיון חסר תם לב להוציא ממנה כספים שלא כדין.

19. הנתבעים טענו כי במצב הדברים בו התובעת נמנעה מלהשיב לפניות הנתבעת במכוון, תוך שהיא מסכלת את החלפת הריצוף ע"י הנתבעת, ומבצעת העבודות באופן עצמאי, הטענה בדבר ליקויים שלא תוקנו עולה לכדי חוסר תום לב והפרה של הסכם הבניה בין הצדדים.

כתב תשובה

20. התובעת טענה כי הסכם הפשרה ונספחיו אינם נוגעים כלל לתביעה שכן במסגרת כתב התביעה לא קיים רכיב של פיצוי בגין איחור במסירה ו/או התייחסות ללוחות זמנים ומועדי מסירה . התובעת טענה כי גם פרוטוקול המסירה אינו נוגע לתביעה באשר במועד חתימתו הפגם נשוא התביעה לא היה נראה לעין. לגבי החלפת האריחים נטען כי הפניה לספק "נגב" הייתה לפי הנחיית נציגת הנתבעת ומיד לאחר הבחירה באריחים הודיעה על כך לנציג הנתבעת לצורך ביצוע ההחלפה. אולם,
רק חודש לאחר הבחירה של האריחים - הואילה הנתבעת לבצע הזמנה של האריחים.
התובעת טענה כי בחלוף שלושה חודשים ממועד בדיקת הליקויים שלחה ביום 30.12.15 מכתב דרישה לתיקון הליקויים, בו נכתב מפורשות , כי מקום בו לא יתוקנו הליקויים בתוך 7 ימים , תשכור התובעת קבלן לביצוע התיקונים מטעמה. התובעת טענה כי בעלי מקצוע מטעמה החלו בתיקון הליקויים אך בסוף חודש פברואר 2016 , עקב מחדלם של הנתבעים לתקן הליקויים.

בקשה לסילוק על הסף של התביעה נגד נתבעים 2 ו – 3

21. הנתבעים הגישו בקשה לסילוק על הסף של התביעה נגד הנתבעים 2-3. בהמשך, הנתבעים הגישו הודעה כי מושכים את הבקשה. בהתאם לכך ניתנה החלטה ביום 05.10.16 "מכיוון שלא נדרשה תגובה, הבקשה נדחית ללא צו להוצאות".

הדיון הראשון ביום 11.12.16

22. ביום 11.12.16 התקיים הדיון הראשון. הצדדים אישרו כי מוצו הליכים מקדמיים. בימ"ש הציע רשימה של מומחים להגשת חוו"ד מטעמו לצורך בדיקת מניעות ע"י הצדדים.

מינוי מומחה והגשת חוו"ד

23. לאחר הדיון בימ"ש מינה את המהנדס והשמאי דן אורמן כמומחה מטעמו וזה הגיש חוו"ד .

הדיון השני ביום 5.4.17

24. ביום 5.4.17 התקיים הדיון השני. בימ"ש קצב לצדדים פרק זמן להפניית שאלות הבהרה למומחה.

הדיון השלישי ביום 18.5.17

25. ביום 18.5.17 התקיים הדיון השלישי. הצדדים הופנו לקיום ישיבת פישור לפני כבוד השופטת ריבה ניב ובמקביל ניתן צו להגשת ראיות.

הגשת ראיות

26. התובעת הגישה ראיותיה ביום 10.7.17 והנתבעים ביום 24.8.17 .

הדיון הרביעי ביום 4.9.17

27. ביום 4.9.17 התקיים הדיון הרביעי במסגרת ישיבת פישור לפני כבוד השופטת ניב. בהסכמת הצדדים התביעה כנגד נתבעים 2 ו – 3 נמחקה.

הדיון החמישי ביום 12.9.17

28. ביום 12.9.17 התקיים הדיון החמישי ובו תואמו מועדי שמיעת ראיות ונקצבו זמני חקירה.

הדיון השישי ביום 14.11.17

29. ביום 14.11.17 התקיים הדיון השישי. בתחילת הדיון נדחו בקשות של הנתבעת, לרבות בקשה בעל פה להוספת ראיות והעדת מומחה מטעמה שחו"ד לא נכללה בין ראיותיה. בימ"ש קצב לנתבעת פרק זמן להגשת בקשה בכתב , ככל שעומדת על הבקשה. המומחה מטעם בימ"ש נחקר ולאחר מכן נחקר מטעם התובעת ה"ה יוחנן ג'רבי ורונן סאיג.

הדיון השביעי ביום 17.12.17

30. ביום 17.12.17 התקיים הדיון השביעי. נחקרו מטעם התובעת, התובעת עצמה , האם של התובעת גב' צילה אדרי וגב' רובין.

הדיון השמיני ביום 1.1.18

30. ביום 1.1.18 התקיים הדיון השמיני. מטעם הנתבעת נחקרו גב' לימור עמר, מר כץ ומר שומרת. בתום הדיון בימ"ש הורה לצדדים להגיש סיכומים.

סיכומי התובעת

31. התובעת טענה בסיכומיה כלהלן:
עקב הפרה מתמשכת של הנתבעת הסכם הבנייה והוראות החוק, קמה לה הזכות לתקן את הנזקים על חשבונה תוך תביעת הנתבעת לשיפוי להחזר הוצאותיה.
משכלו כל הקיצין, דרשה ביום 30.12.15 מהנתבעת בכתב לבצע תיקון, אולם הנתבעת לא בצעה התיקון.
לא ניתן היה לעשות שימוש בדירה עד יום 28.2, עת פורק הריצוף.
יש להתעלם באופן גורף מחוו"ד המומחה מטעם בימ"ש שכן ניתנה לאחר תיקון הליקויים והיה על המומחה " לכל הפחות להתייחס לתיקון לאחר שהדירה עומדת מוצפת והנזק מתמשך ומחמיר במשך למעלה מ – 3 חודשים ".
המומחה שגה בהערכת עלות העבודה והחומרים שכן התיקון בוצע ע"י התובעת על פי זכותה.
המומחה לא נדרש לסוגיית פינוי הדירה.
היה מקום לפירוק הריצוף לצורך גילוי קיומה של תקלה בצינור הדלוחין במטבח.
לא נפל רבב בהתנהלות התובעת שנתנה לתובעת "אינספור" הזדמנויות לתיקון הליקויים והמתינה מנובמבר 2015 עד " סוף חודש 2/16".התובעת ניסתה לפני הגשת התביעה להגיע להסדר, אולם הצעתה נדחתה בטענה שהתחמקה מפניות הנתבעת לצורך ביצוע שיפוץ מפליג.
השיפוץ בדירה נכפה על התובעת "בשל רשלנות הנתבעת והפרת ההסכם".

סיכומי הנתבעת

32. הנתבעת טענה בסיכומיה כלהלן:
התובעת בחוסר תום לב החליטה להתעשר על חשבון הנתבעת, סירבה להמתין להגעת האריחים שהגיעו בזמן סביר, ניתקה מגע עם הנתבעת והחלה לבצע את השיפוץ הכללי בדירתה לבד תוך שהיא גורמת לנתבעת נזק ראייתי ניכר.
בהתאם לחוו"ד המומחה מטעם בימ"ש ולתשובותיו בחקירתו נזקיה של התובעת עומדים על סכום פעוט יחסית לסכום התביעה ואף נשללה זכותה לדמי שכירות.
אולם התובעת לא זכאית אף לסכום הפעוט שקבע המומחה מטעם בימ"ש שכן שללה את זכותה ההסכמית והקבועה בדין של הנתבעת לבצע התיקון.

סיכומי תשובה

33. התובעת טענה בסיכומי תשובתה כלהלן:
התיקון היה דחוף ולנתבעת ניתנה שהות של כשלושה חודשים וחצי לתיקון. הנתבעת כשלה בהזמנת האריחים ובחוסר התקשורת עם התובעת.
לא הוכח כי הדירה נמסרה לתובעת לשביעות רצונה, וכי החלה בשיפוץ לאחר קבלת החזקה ומנגד הוכח כי מקור הליקוי הוא בנייה רשלנית וכי ביקשה להשכיר הדירה בטרם הוצפה שכן היה מושלם.
הנתבעת לא טיפלה בפתיחת הניקוז, בשיפועים, באלומיניום ובחגורת הפלדה.
לא יתכן שבמצב של חדירת מי גשמים במשך שלושה חודשים הדירה תחשב כדירה ראויה למגורים.
אין לקבל הטענה כי התובעת החליטה לבצע שיפוץ כללי שכן המתינה ארבעה חודשים ונקטה פעולות לביצוע תיקון ע"י הנתבעת. הסיבה שבגללה המומחה מטעם התובעת הגיש תוספת לחוו"ד, הייתה מכיוון שהתגלה ליקוי נוסף לאחר פירוק הרצפה.
עבודות השיפוץ נמשכו כחודש וחצי. לכן לא ניתן היה להתגורר בדירה במהלך תקופה זו ומכאן שנגרם הפסד הכנסה של 7 חודשים.
אם המתנה של 3 חודשים ממועד ההצפה, היא לא בגדר זמן סביר בנסיבות העניין כאשר התיקונים דחופים, תהתה התובעת, אזי לא ברור מהו זמן סביר.

דיון והכרעה

34. להלן המחלוקות שיש להכריע בהן:
34.1 האם הנתבעת התרשלה והפרה חיוביה על פי ההסכם והוראות הדין ?
34.2 האם נגרם נזק לתובעת עקב התרשלות הנתבעת ומה הוא היקף הנזק שנגרם ?
34.3 האם לתובעת רשלנות תורמת, והאם התובעת הקטינה הנזק, או שמא שללה מהנתבעת ההזדמנות הנאותה לבצע התיקון כדי לממן שיפוץ נרחב על חשבון הנתבעת?

האם הנתבעת התרשלה והפרה חיוביה על פי ההסכם והוראות הדין ?

35. המומחה מטעם בימ"ש מצטט בסעיף 5.6 בחוו"ד את טענת התובעת כאשר נפגשה עמו בדירה ביום 13.2.17 לפיה "בתוך הנקז של המרפסת היה בטון והשתמשו עם קונגו מס' ימים". המומחה מטעם בימ"ש כתב בסעיף 6.1.2 כי "אין מחלוקת שהיה צריך לתקן את האיטום במרפסת כולל שחרור הסתימה שבנקז, וריצוף מחדש. לדעתי היה צריך לצרף את המרפסת מחדש עם אריחים שווה ערך לאריחים המקוריים 60*60 ס"מ". מכאן שלאחר מסירת הדירה, עקב סתימה של הנקז במרפסת, הייתה הצפה.

36. הנתבעת טענה כי אין לשלול האפשרות שהנקז נסתם בעת שבוצעו עבודות שיפוץ בדירה לאחר שנמסרה החזקה לתובעת. אם התובעת אישרה בחקירתה כי מיד לאחר קבלת החזקה ביצעה שיפוץ באמצעות קבלן , שלא זכרה פרטיו , במסגרתו הרסה קיר של מחסן ו העבירה נקודת חשמל ממקום למקום, לרבות ע"י העברת "החשמל מתחת לריצוף" (ראה מעמוד 94 בשורה 14 ואילך). אם התובעת טענה כי קיבלה אישור מהנתבעת לבט ל המחסן, אולם לא ידעה להסביר מדוע עניין זה לא נזכר בתצהירה. כמו כן, לא ידעה לענות לשאלה, מי מטעם הנתבעת נתן את האישור. לבסוף אישרה שקיבלה המידע מקבוצת הרכישה וכי סברה שקבוצת הרכישה קיבלה האישור מהנתבעת (ראה בעמוד 100 בשורה 31). בהמשך אישרה כי השיפוץ נמשך שלושה חודשים וכלל ביטול הקיר ושיפוץ המטבח (ראה בעמוד 102 בשורה 14).

37. כאשר נחקר המומחה מטעם בימ"ש הוא התייחס לעניין זה בעמ' 23 שורה 19 לפרוטוקול הדיון מיום 14.11.17 כאשר אמר "בדירה לא גרו, אם אני נשאל אני מכיר עבודת הנתבעת הם לא עושים עבודה שאין חגורה תחת ויטרינה, סביר להניח שהנקז היה סתום עם לכלוך בגלל שלא גרו וירד גשם חזק, המרפסת התמלאה במים וחדרו לדירה." מכאן שהסיבה לסתימת הנקז היא המצאות בטון ולעניין זה ראה תשובת המומחה מטעם בימ"ש בעמוד 23 בשורה 26. אולם, נוצר ספק לגבי הסוגיה, מתי נסתם הנקז.

38. הנתבעת, פעלה לתיקון הנקז וטוב שכך שכן אין תיעוד להעלאת טענת הנתבעת כי הנקז נסתם עקב שיפוץ שביצעה התובעת לאחר קבלת החזקה בזמן אמת.

39. יש גם להביא בחשבון שהסתימה בנקז, ככל שאכן נבעה מפסולת של בטון בנקז בעת שהנתבעת עדיין החזיקה בדירה , לא הייתה גלויה לעין בעת ביצוע המסירה של החזקה ומכאן שלא הייתה לתובעת אפשרות להתריע על הפגם בעת מסירת החזקה.

40. אם לגבי הסיבה לסתימה בנקז, נותר ספק לגבי הסוגיה האם הבטון היה בנקז לפני המסירה של החזקה ביוני 2015, לגבי ליקוי נוסף, שיפוע לא תיקני של המרפסת, המומחה מטעם בימ"ש הגיע למסקנה כי אכן בעניין זה כשלה הנתבעת.

41. לעניין זה ראה מסקנותיו בסעיף 6.1.4 לחוו"ד וכך גם לגבי ליקוי בשיפוע צינור ניקוז דלוחין מעל כיור המטבח אל הקולטן, סעיף 6.1.5 לחוו"ד.

42. בכתב התביעה, התובעת טענה כי הנתבעת המשיכה וחדלה והפרה חובותיה כלפיה לתקן הדרוש תיקון מידית, לאחר גילוי הסתימה בנקז, כאשר שרכה רגליה ממועד גילוי הליקוי באוקטובר 2015 ועד מועד הגשת התביעה במרץ 2016.

43. הנתבעת טענה כי היא ביצעה תיקון השיפוע במרפסת. מחקירת גב' עמר בעמוד 42 עלה כי המידע
לגבי תיקון השיפוע הגיע אליה מה" דיירת". לאחר מכן הסבירה כי הבינה זאת מרישום פנימי לפיו
" מקור הנזילה טופל". לאחר מכן טענה בעמוד 45 שורה 27 שעובד הנתבעת עבד עדכן אותה
טלפונית " אני מבצע טיפול. זה יסתיים ביום יומיים הקרובים תזמינו אריחים ", אולם עבד לא
זומן למתן עדות ולגב' עמר לא היה הסבר לכך.

44. משמיעת עדי הנתבעת התברר שהעד היחידי שהיה בדירה, מר אייל כץ אישר בעדותו בעמוד 67 בשורה 23 כי חלק מהטיפול שרשם כנדרש לביצוע ביום 17.11 לא טופל כאשר הגיע שוב ביום 3.1. מר כץ אישר בעמוד 70 בשורה 16 כי כאשר כתב בתצהירו כי עבודות מסוימות בוצעו ע"י הנתבעת "אני לא ראיתי בעיניים שלי. אני יודע שאמרו לי שטיפלו במרפסת". שוב עלה שמו של עבד כמקור המידע.

45. מי מעדי הנתבעת לא ידע להעיד מידיעה אישית מה טופל בדירה בפועל. דווקא מי שיכול היה להעיד על כך מידיעה אישית, מר עבד בשארה, ששמו עלה פעם אחר פעם במהלך שמיעת הראיות, לעניין ביצוע העבודות והזמנת האריחים, לא זומן לעדות. מכאן שהנתבעת לא הוכיחה כי עשתה דבר מלבד פירוק האריחים במרפסת שהסתיים לפני יום 30.11 והזמנת האריחים ביום 23.12 ע"י גב' עמר.

46. מכאן שהנתבעת הפרה חובתה כלפי התובעת לבצע העבודות שהיא עצמה ציינה ביום 17.11 כנדרשות לטיפול.

האם נגרם נזק לתובעת עקב התרשלות הנתבעת בבנייה ובעניין חובתה לתקן הליקוי ומה הוא היקף הנזק שנגרם ?

47. כאמור לעיל, התובעת מנתה נזקים בהיקף נרחב, תוך התבססות על חוו"ד של מומחה מטעמה שהכין שתי חוו"ד במועדים שונים.

48. התובעת טענה כי מחדל הנתבעת לטפל בהצפת הדירה מידית, היא שהחמירה המצב וגרמה לצורך בשיפוץ הנרחב שביצעה בדירה בפברואר 2016 , בו, בין היתר, החליפה את כל האריחים בדירה.

49. המומחה מטעם בימ"ש התייחס בסעיף 6.1.1 לחוו"ד לתמונות שצילם המומחה מטעם התובעת בזמן ביצוע התיקונים ע"י התובעת וקבע כי "לא רואים בתוך הדירה כתמי עובש. למעשה נמצאו 2 מקומות בהם רואים עליית רטיבות קפילרית מעל הפנלים". בסעיף 6.1.3 המומחה מטעם בימ"ש קבע כי "לא רואים בתמונות הנ"ל שהיה צריך לפרק את כל הריצוף בדירה. לדעתי ניתן היה לבצע ייבוש מצע החול שמתחת לריצוף בשיטת מיקרוטק המוכרת ומאושרת על ידי כל חברות הביטוח."

50. המומחה מטעם בימ"ש אישר בסעיפים 6.1.4 עד 6.1.7 לחוו"ד, העבודות השונות שציין המומחה מטעם התובעת בחוו"ד המאוחרת שהכין בסמוך לביצוע השיפוץ בפברואר כלהלן: תיקון שיפועים מעל האיטום עם בטון אספלטי עם אגרגטים דקים, תיקון שיפוע של צינור ניקוז דלוחין מכיור המטבח אל הקולטן, חידוש איטום סף הפרדה מתחת למסילת ויטרינות המרפסת, לאחר ייבוש החול/סומסום, ביצוע תיקוני טיח וצבע בקירות.

51. המומחה מטעם בימ"ש לא אישר עבודות השיפוץ בחדר רחצה הורים שכן מוגדר בתקן כחדר רטוב (סעיף 6.1.8 לחוו"ד).

52. בסעיף 6.2 לחוו"ד, המומחה מטעם בימ"ש סיכם התיקונים שאישר על פי עלויות כפי הערכתו בתוספת פיקוח הנדסי ומע"מ בסך כולל של 54,698 ₪.

53. כמו כן, המומחה מטעם בימ"ש קבע כי לצורך התיקונים היה צורך בפינוי הדירה לשבועיים והעריך דמי שכירות ראויים בסך של כשמונת אלפים ₪ כולל מע"מ, לא כולל דמי ניהול, וועד בית והוצאות חשמל, מים וארנונה.
54. שני הצדדים חלקו על חוו"ד של המומחה מטעם בימ"ש וחקרו אותו ארוכות. לעניין מצב הרטיבות בדירה המומחה אמר בעמ' 18 שורה 18 כלהלן:
"אני מבקר באין ספור דירות שהמצב מבחינת הרטיבות הרבה יותר גרוע מדירה זו לפי התמונות שראיתי. ב 99% מהדירות יש בעיית רטיבות ואני עושה בדיקת לחות ואם הרטיבות עולה על 3 או 6 אחוז אני קובע ייבוש של הרצפה. בהרבה מקרים שאני עושה כזו בדיקה מתברר שהרצפה לא הגיעה לרטיבות הזו ואני קובע שיש לתקן כמו פה את המרפסת בלי צורך בייבוש. במקרה זה ... כשבית המשפט שב ושואל אותי מה התשובה לשאלה האם זה התקן אם לאו אני אומר שכאשר הבדיקה לא תקנית כל חוו"ד שלי עם המספרים לגבי עלות ייבוש יתכן שלא היה צורך לעשות ייבוש. אין בדיקה תקנית. חוו"ד שלי בהנחה שהרצפה הייתה רטובה אך אני לא יכול לדעת זאת כי הבדיקה לא הייתה תקנית. כשבית המשפט שואל אותי האם יצאתי מנקודת הנחה שהבדיקה תקנית אני משיב שכתבתי שהבדיקה לא הייתה תקנית ואני לא יכול להסתמך עליה".

55. בהמשך חקירתו, המומחה מטעם בימ"ש הסביר בעמ' 19 בשורה 3 כי על המומחה מטעם התובעת היה לבצע הבדיקה של הלחות " על ידי מעבדה מוסמכת בלבד". המומחה מטעם בימ"ש אישר כי קבע ממצאים לגבי הצורך בייבוש למרות שלא הובאו בפניו בדיקות תקניות (ראה תשובתו בעמ' 19 שורה 16 ואילך).

56. בעמ' 20, המומחה מטעם בימ"ש אישר בשורה 6 כי ביסס הכרעתו כי היה צורך לתקן השיפועים במרפסת על יסוד תמונה בחוו"ד של המומחה מטעם התובעת. כמו כן, ראה ההסבר בשורה 21:
" כשבית המשפט שואל אותי איך ניתן לראות מהתמונה אם יש או אין שיפוע של 1% אני משיב שמהמסילה של המרפסת צ"ל שיפוע כלפי חוץ. אני לא רואה את הסרגל אבל בכל מקרה אסור שתהיה שלולית כה גדולה. כשבית המשפט שואל אותי האם אני מסיק שאין שיפוע לנוכח השלולית שנקוותה במרפסת אני מאשר".

57. המומחה מטעם בימ"ש נשאל האם יש לו ממצא פוזיטיבי שרום השלולית גבוה מעשרה
מילימטר ועל כך ענה:
" כמהנדס ביצוע במרפסות מרוצפות שם צריך להקפיד יותר בנושא האיטום. כשיש חדירת רטיבות ממרפסת זה אומר שיש לפרק את כל הריצוף ולכן הנוהג בכל החברות הקבלניות ושלי כמהנדס ביצוע להקפיד תמיד שהמדה תחת הריצוף יהיה עם שיפוע של לפחות 1% ושלא יעמדו בכלל מים".

58. לגבי עלות פתיחת הסתימה בנקז, המומחה מטעם בימ"ש התייחס לעלות הנטענת ע"י התובעת כלהלן:
" מדובר בעבודה ייחודית שברור שאם הנתבעת כקבלן היו מבצעים העלות הייתה כ 800 ₪. ברגע שהדיירת צריכה להביא קבלן לעבודה כזו ברור שהשמים הם הגבול מבחינת מחיר. נמסר לי שזה מה שהיא שילמה, עלות כזו לקבלן צריכה לעלות עד 800 ₪ . כשבית המשפט שואל אותי ובכל זאת מה השמיים של התשלום כאשר מביאים קבלן אחר לביצוע העבודות אני אומר שהיה לי מקרה דומה שם הקבלן החיצוני לקח 1,500 ₪ + מע"מ. סכום של 4,000 ₪ מבחינתי זה בשמים".

59. המומחה מטעם בימ"ש אישר בעמ' 21 שורה 27 כי לפי התמונה שצילם המומחה מטעם התובעת ,
האיטום בין הדירה לבין המרפסת היה תקני וכי אינו יודע מה היה המקור לחדירת הרטיבות.

60. המומחה מטעם בימ"ש הסביר בעמ' 22 בשורה 10 בחקירתו ע"י ב"כ התובעת כי "בביקור נמסר
לי שהנתבעת מודה שהיה שיפוע הפוך ולכן פרקו המרפסת אבל זה לא מצביע על זה שהייתה
רטיבות בסלון וצריך להחליף את כל הקרמיקה בחדרי הרחצה".

61. המומחה מטעם בימ"ש התייחס לטענת התובעת כי חדירת המים לכל הדירה חייבה השיפוץ
שבוצ ע על פי חוו"ד של המומחה מטעם התובעת ועל כך ענה בעמ' 24 בשורה 8:
" אין ספק שמים נכנסו לדירה כתוצאה מסתימת נקז אך יש מקרים שחודרים מים לדירה ועושים בדיקה של מכון התקנים ומתברר שהדירה עומדת בתקן ולא צריך ייבוש. הייתה לי דירה שנסעו לצפון והברז שמחבר את הכיור למים התפוצץ וכל הדירה הוצפה וכשהגעתי לאחר מספר חודשים לערוך בדיקה הדירה הייתה יבשה לגמרי. צריך לעשות תיקון רובה".

62. מכאן שמכלול הדברים מוביל למסקנה כי גם אם המומחה מטעם בימ"ש לא מדד רום השלולית
במרפסת, עצם העובדה שהנתבעת פרקה האריחים במרפסת תומך בעמדת התובעת כי השיפוע
במרפסת לא היה תיקני. כאמור לעיל, הנתבעת טענה כי היא זו שתיקנה השיפוע במרפסת, אך לא
נמצא לכך תימוכין.

63. למרות מחדל הנתבעת לתקן השיפוע במרפסת והסתימה בנקז , ולמרות התרשלות הקבלן בכך
שלא " בא בזמן לתקן" (ראה דברי המומחה מטעם בימ"ש בשורה 21) , כל אלה, לא הצדיקו לדעת
המומחה השיפוץ הנרחב שביצעה התובעת במקומות נוספים בדירה.
לעניין זה ראה דבריו בשורה 13 " אין ויכוח שיש לתקן את המרפסת ובוצע שיפוץ מעל ליסודי
ברמה מאוד גבוהה של התובעת בכל הדירה. ביטלו מחסן, עשו ריצוף" וכן בשורה 22 " לא חיכו
בנתבעת שיבואו לתקן המרפסת והפכו את כל הדירה ועשו חדש בכל הדירה, פ ירקו המחסן וצרפו
אות ו לסלון והגישו תביעה".

64. בעניין הטענה של התובעת כי המומחה מטעם בימ"ש לא אישר מלוא התיקון בחגורת ההפרדה,
המומחה הסביר בעמ' 23 בשורה 8 כלהלן:
" כשאני מדבר על תיקון סף ויטרינה הכשל הוא לא לכל האורך. בתמונות של ג'רבי רואים שלכל האורך יש חגורת הפרדה מבטון, התיקון צריך לחפש את המקום שיש בו את הכשל ורק שם צריך לבצע תיקון. זה לא שאני רואה שאין כלל חגורת בטון".

65. המומחה מטעם בימ"ש שב והתייחס לטענת התובעת לפגם בחגורת ההפרדה בעמ' 24 בשורה 18
כאשר הופנה לפרוטוקול שערכה הנתבעת ביום 17.11 לגבי חדירת מים דרך הוויטרינה וכי יש צורך
לבדוק החגורה :
"מאחר שלא נכחתי בדירה לאחר האירוע, יתכן שמי שהיה מטעם הנתבעת לא היה מודע שהנקז סתום והמים נכנסו כתוצאה מהצפת המרפסת ואמר שיש לבדוק את חגורת ההפרדה. במקרה כזה מאחר וצריך לפרק את הריצוף במרפסת על מנת לתקן את השיפוע מפרקים את הריצוף במרפסת ובודקים גם את חגורת ההפרדה ".

66. המומחה מטעם בימ"ש התייחס לטענה כי רואים חול והמסקנה היא שהמים נבעו מתחת לריצוף
בשורה 27:
" לא יכול לצאת חול תחת הריצוף מאחר והריצוף מבוצע על גבי סומסום ולא חול. סומסום זה חצץ גרוס דק. המים שנכנסו לדירה ברור שנספגים לתוך הסומסום ונכנסים לריצוף ועולים קפילרית. אם תחת הריצוף יש מים, המים יכולים לעלות בקירות בצורה קפילרית דהיינו נימית. כשהחול רטוב המים יכולים לזחול עד גובה 1.20 ע"ג הקירות וכך יכולים לעלות לריצוף. לא קיבלתי בדיקת מעבדה מוסמכת שמראה שזה מעל התקן".

67. בעמוד 25 שורה 4 המומחה מטעם בימ"ש עמד על דעתו שלא היה כשל בריצוף הדירה והסביר :
"המים שזורמים על הריצוף ברור שנכנסים. פעם היו שוטפים כאשר שפכו דליים על הרצפה ואז מנגבים את המים. זה לא אומר שהחול תחת הריצוף כתוצאה מכך נרטב מעבר לתקן".

68. המומחה הסביר בשורה 12 כי בהעדר נתון מדויק העריך הכשל במחצית מאורך הוויטרינה וכי
" נהגתי בנדיבות כלפי התובעת".

70. לגבי תיקון האלומיניום ענה המומחה מטעם בימ"ש בעמוד 24 בשורה 4:
" בשנה ראשונה של הבניין יש שנת אחריות ומנסיוני תמיד בשנת האחריות קוראים לקבלן האלומיניום שהמסילה לא זזה, לקבלן חשמל, קבלן מיזוג. יש הרבה תקלות אבל יש אחריות של קבלני המשנה וקוראים לו ומתקנים אך זה לא קשור לתביעה".

71. סוגיה נוספת שהעלתה התובעת הינה שהעיכוב בתיקון ע"י הנתבעת החמיר באופן ניכר הבעיה
עקב שהות ממושכת של המים. המומחה מטעם בימ "ש ענה בעניין זה בעמוד 25 בשורה 9 :
"ניתן גם בדירה חדשה להתגורר בה, יש דירות עם נזק הרבה יותר חמור שממשיכים לגור בדירה עד שמתקנים את גורם הרטיבות ומייבשים ולא קורה כלום
ש. השאלה האם נזק כזה יכול להעיד על שהות ממושכת של מים?
ת. החורף היה, הגשמים החלו בדצמ' החזקים, ומקסימום יכול להיות עד פבר' התיקון כלומר 3-4 חודשים. בקיץ לא נכנסו מים כך שזה שהות לא ארוכה".

72. כמו כן ראה תשובתו לשאלה האם עלייה נימית יכולה לאורך זמן לגרום לעובש :
"בדר"כ עלייה נימית לא גורמת לעובש, מה שגורם לעובש זה גשרי קור. כלומר כאשר בונים בניין יש עמודי בטון ובלוקים. עמוד בטון בחורף הוא גשר קור, בחוץ קר ובפנים חם ובמקום שיש בטון ויש רטיבות על הקיר הפנימי הקור נכנס פנימה ואז נוצר עובש ורואים כתמי עובש. לא נתקלתי בעובש מעל הריצוף. מאוד קל לתיקון
ש. האם היו סימני עובש מעל הפנלים?
ת. לא ראיתי בתמונות. עיינתי בצילומי שחור לבן ואולי אם יציגו לי תמונות צבעוניות אראה".

73. התובעת שבה וניסתה לחלץ ממומחה בימ"ש הסכמה לטענה כי פשה עובש בדירה, אך הוא
שב ודחה ניסיון זה. ראה בעמוד 26 בשורה 13."רואים סימני רטיבות אך לא עובש. עובש תמיד
שחור".

74. המסקנה היא שלא נסדקה עמדתו המקצועית של המומחה מטעם בימ"ש לפיה, הליקוי היחידי
שנמצא היה שיפוי לא תיקני וכי גם אם מים חדרו לדירה מהמרפסת, לא הוכח כי חדרו מתחת
לריצוף ולא הוכח כי נגרם נזק שחייב עבודות השיפוץ הנרחבות. המומחה שם את האצבע על התקלה
העיקרית ש נפלה אצל התובעת בבואה להגן בדיעבד על עבודות שיפוץ בהיקף של מאות אלפי ₪
בעמוד 26 בשורה 5 :
"אם רצו לעשות תיקונים לפני שהנתבעת הגיעה היה ג'רבי צריך להגיד לתובעת שצריך לערוך בדיקה של מכון התקנים או מעבדה מוסמכת ואז לעשות או להגיש תביעה".
כמו כן, ראה תשובתו בעמוד 26 בשורה 21:
" יתכן שהיה צורך לייבש או לא. בדר"כ ממציאים לי בדיקות של מכון התקנים או מעבדה מוסמכת ואם אני בא לביקור לאחר ריצוף מחדש ומראים תוצאות מעל המותר בתקן אני קובע חד וחלק ייבוש".

75. המומחה מטעם בימ"ש דחה בעמוד 26 בשורה 16 הטענה לפגיעה בתשתית החשמל:
"החשמל עובר בתוך צינורות ירוקים שהם שרוולים שלא יכולים להחדיר רטיבות לחשמל".
76. סוגיה נוספת בה ניסתה התובעת לקעקע עמדת המומחה מטעם בימ"ש, היא בעניין קביעתו כי
היה על התובעת לעשות שימוש בשיטת מיקרוטק לצורך בדיקת ייבוש. המומחה נשאל ע"י התובעת
האם זו שיטה תקנית ועל כך ענה בשורה 27:
" יש היום כ 10 חברות לפחות שעושות ייבוש והכל תקני. החכמה להגיע למצב שאחרי הייבוש
עושים בדיקה ורואים שרמת הרטיבות עומדת בתקן. מיקרוטק היא השיטה היקרה ביותר, יש
שיטות אחרות כמו ואקום והמחירים ירדו מ 200 ₪ ל 100 ₪ ונכנסו חברות רבות לשוק".

77. לעניין הצורך בפינוי הדירה עקב ההצפה, המומחה מטעם בימ"ש העיד בעמוד 22 בשורה 13 "הייתי בדירת יוקרה בתל אביב המרפסת הייתה פתוחה חודש וחצי וגרו בדירה".

78. לנוכח מחדלה של התובעת לבצע בדיקה תקנית של הרטיבות באמצעות מעבדה מוסמכת,
שהעלתה סימן שאלה לגבי עצם הצורך לבצע ייבוש, המומחה ציין כקו תחתון בו יש לחייב הנתבעת
לגבי סעיפים 1,4, 6 לחוו"ד בתוספת 1,000 ₪.

79. בימ"ש התרשם כי חוו"ד המומחה מטעם בימ"ש לא נסתרה לעניין הפער הניכר בין אומדן עלות
התיקונים שערך לבין האומדן שערך המומחה מטעם התובעת ולעניין זה יש להביא בחשבון שגם לא
הוצגו חשבוניות מס המבססות האומדן הגבוה שערך המומחה מטעם התובעת. ראה תשובתו של
הקבלן שהועסק ע"י התובעת מר סאיג בעמוד 36 בשורה 23 " לא אוכל להראות חשבוניות זה דבר
אישי שלי".

80. הלכה היא שבימ"ש יאמץ ממצאיו של המומחה שמינה, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת ( ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי 31.12.88, בר"מ 5171/07 מנשה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חולון 31.12.07, א' גורן סוגיות בסד"א 496 (מהדורה 11, 2013).

81. חוו"ד של המומחה מטעם התובעת נערכה ללא עמידה בדרישות מקצועיות בסיסיות. בראש ובראשונה בדיקת רטיבות ע"י מעבדה מוסמכת. לעניין זה, ראה תשובתו של המומחה מטעם התובעת לאחר שאלות חוזרות ונשנות בעמוד 28 בשורה 23:
"כשבית המשפט שואל אותי בפעם שלישית האם כשאני מתרשם שהמצב קשה אז אין צורך לקחת דגימה ולהעבירה למעבדה מורשית אני משיב שנטילת פגימה מצריכה פירוק ריצוף ולא עשיתי זאת. בנוסף פירוק ריצוף פירוש שבירת אריח, אין דרך לפרק ריצוף ללא שבירה. מאחר שנאמר לי על ידי התובעת שאין ריצוף חליפי המשמעות שבכל מקרה של פירוק המשמעות היא החלפת הריצוף בדירה."

82. אי עמידת המומחה מטעם התובעת בדרישה מקצועית כה בסיסית, מטילה ספק לגבי כל ממצאי
חו"ד ולכן גם מסיבה זאת, בימ"ש לא מוצא להעדיף חוו"ד, על פני חוו"ד של המומחה מטעם
בימ"ש.

83. לא זו אף זו, יש פער ניכר בין העלויות על פי ניתוח הממצאים בחוו"ד של המומחה מטעם
התובעת מיום 7.1.16 שעומד על כשישים אלף ₪ לבין הצעת המחיר של הקבלן שהעסיקה
התובעת מר סאיג מיום 16.2.16 על סך של 107,400 ₪. מהראיות שהובאו לפניי, עולה כי מר ס איג
החל לעבוד בדירה ביום 9.2.16 וחוו"ד הנוספת של המומחה מטעם התובעת מיום 14.2 המכונה
" תוספת", שמבוססת על ביקור ביום 12.2 , היא בבחינת התאמת חוו"ד לציפיות הקבלן שכבר עובד
בדירה. בימ"ש לא מצא הסבר מניח הדעת לשינוי המשמעותי בין חוו"ד המקורית לבין "התוספת".

84. לכל אלה, יש להוסיף גם נתון נוסף לפיו התובעת לא הצליחה להשכיר הדירה מתחילת ספטמבר,
עת סיימה לבצע שיפוץ בדירה ועד אמצע נובמבר כאשר גילתה ה הצפה. מכאן שיש להביא בחשבון
טענת הנתבעת לפיה מטרת השיפוץ לא הצטמצמה בתיקון הטעון תיקון, אלא שדרוג הדירה לצורך
השכרתה במחיר בו חפצה התובעת, מחיר שגרם לכך שלא יהיה לה ביקוש עד אמצע נובמבר (ראה
דיון נוסף בסוגית הקושי בשיווק הדירה גם בהמשך) . בעניין זה, בימ"ש לא מקבל טענת אם התובעת
בעמוד 120 בשורה 30 לפיה הדירה הייתה "מהממת" וכי לא היה לה רצון לבצע ש יפוץ נוסף. זאת
מכיוון שהטענה שהדירה הייתה מהממת אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שלמרות הפעלת מספר
מתווכים, לא נמצא שוכר במשך חודש וחצי.

85. ה מסקנה לגבי אימוץ חוו"ד של המומחה מטעם בימ"ש ודחיית חו"ד של המומחה מטעם
התובעת, משתלבת גם עם העובדה לפיה הקבלן מעביר הצעת המחיר לב"כ התובעת (ראה חקירת
אם התובעת בעמוד 106 משורה 1) . התובעת אישרה לקבלן לבצע האמור בהצעת המחיר שהעביר.
זאת, כנראה מתוך מחשבה שהעובדה שהמומחה מטעם התובעת סמך ידו על הצעת המחיר של
הקבלן , שיש לו עניין ברור לבצע עבודה נרחבת ככל האפשר, מאפשרת לה לשדרג הדירה "כיד
המלך " – (ראה דברי הקבלן בעמוד 36 משורה 8 לגבי שווי בסך של 700 ₪ למ"ר לתוספת
הקרמיקה ), על חשבון הנתבעת.

86. המומחה מטעם בימ"ש נהג בתובעת בנדיבות, כדבריו בעניין תיקון הוויטרינה, בעיקר עת אישר
באופן חלקי ההוצאה לעניין הייבוש. זאת בהעדר ממצאים של מעבדה מוסמכת, המצדיקים
ביצוע הייבוש. אין מקום להחמיר עם הנתבעת במקום בו מומחה מטעם התובעת לא מצא לבצע
פעולה בסיסית והכרחית ולכן קובע כי מחייב הנתבעת בהתאם לתשובת המומחה מטעם בימ"ש
בחקירתו, אך ורק לגבי הוצאה, שאין לו ספק לגבי חיוניותה.

87. המומחה מטעם בימ"ש קבע בעמוד 27 שורה 4 כעבודות שאין ספק לגבי חיוניותן סעיפים 1, 4
ו – 6 לחוו"ד ותוספת של 1,000 ₪ בגין סעיף 6. סה"כ, סך של 16,250 ₪.

88. מכיוון שהמומחה קבע כי היה צורך לפתוח הסתימה בנקז, והמומחה אישר הסך של 3,200 ₪
לצורך כך, וכן אישר תיקון השיפוע בצינור הדלוחין במטבח בסך של 4,000 ₪, יש להוסיף גם
סכומים אלה, שיתכן ונשמט ו מהסיכום שערך המומחה במעמד הדיון, דהיינו, סך מצטבר של
19,450 ₪ ובתוספת עשרה אחוזים בגין פיקוח סך של 25,795 ₪.

89. לעניין עבודות האלומיניום, ככל שהיה פגם במסילה שחייב תיקון, עניין זה היה חייב להיות
מפורט בחוו"ד של המומחה מטעם התובעת ביום 7.1, אולם לא נמצאה התייחסות לכך באותה
חוו"ד.

90. בנוסף לעלות התיקונים, המומחה מטעם בימ"ש קבע כדמי שכירות ראויים עבור תקופת
התיקונים , כשבועיים, הסך של 8,000 ₪ כולל מע"מ, אך לא כולל דמי ניהול, וועד בית והוצאות
חשמל, מים וארנונה.

91. מכיוון שנקבע שלא הוכח כי היה צורך בייבוש, יתכן וכלל לא היה צורך בפינוי הדירה מעבר
לפרק זמן קצר ביותר, אם בכלל, כאשר רק הנחיצות לתיקון השיפוע של המרפסת ושיפוע צינור
הדלוחין ופתיחת הסתימה בנקז, הוכחה.

92. הנתבעת טענה כי התובעת לא הצליחה להשכיר הדירה החל מחודש ספטמבר 2015 בשל המחיר
הגבוה אותו דרשה ו כי כך עולה מעדות המתווכת גב' רובין. גב' רובין הסבירה בעדותה בעמוד 132
בשורה 27 שאין ביקוש לדירות לא רגילות כדירת התובעת והן לא נחטפות כמו דירות זולות. לאחר
מכן, הוסיפה שהדירה הוסבה מחמישה חדרים לארבעה והרוב רצו חמישה חדרים. העדות הייתה
רבת סתירות ותמיהות, כגון העובדה לפיה לאחר שאם התובעת עברה להתגורר בדירה, ה עדה הגיעה
לראות את הדירה.

93. תהיה הסיבה, אשר תהיה , לעובדה שהתובעת לא הצליחה להשכיר הדירה , עדיין מחדלה של
הנתבעת לבצע התיקון בזריזות עד סוף חודש נובמבר לאחר שאבחנה הבעיה באמצע חודש נובמבר
עומד לה לרועץ.

94. בימ"ש לא קיבל הסבר מדוע תיקון השיפועים ופתיחת הסתימה בנקז, לא בוצעו מידית בנובמבר
עד סוף אותו חודש . לכן, בימ"ש מאשר פיצוי מחודש דצמבר ועד מועד התיקון ע"י התובעת בסוף
חודש פברואר.

95. לעניין סיום העבודות שביצעה התובעת , אם התובעת אישרה כי רוב העבודה הסתיימה ביום
22.2 הוא מועד החשבונית מאותו יום (ראה חקירתה בעמוד 109 בשורה 14).לכן בימ"ש ר ואה בסוף
פברואר, המועד האחרון לעניין סיום העבודות ולא מכיר במועדים נוספים בהם נקבה התובעת
כאפריל (ראה תצהיר התובעת) ותשובה נוספת של אם התובעת לגבי סיום העבודות בסוף מרץ ,
כאשר היא עונה כי אינה יודעת מה עשה הקבלן (ראה תשובתה בעמוד 110 בשורה 11) .

96. אמנם, אם התובעת הייתה מתגוררת בדירה, עצם היות המרפסת נטולת אריחים, לא חייבה
לדעת המומחה מטעם בימ"ש, פינוי, למעט לשבועיים, גם לצורך הצבת האריחים. אולם, מרגע
שהתובעת ביקשה להשכיר הדירה, במצב זה, אין זה סביר לצפות כי תשכיר הדירה, כאשר צפויים
תיקונים בדירה וכך תחשוף עצמה לתביעה מהשוכר.

97. אשר על כן, מאשר החזר דמי שכירות ראויים בגין שלושה חודשים בהתאם לחו"ד של המומחה,
סך הכל, סך של 24,000 ₪ וכן דמי ניהול בסך של 1,000 ₪ כל אחד , בהתאם למכתבה של ב"כ
התובעת מיום 30.12.15.

98. אשר על כן, הסכום הממוני לפיצוי עומד על סך של 52,795 ₪.

99. התובעת עתרה לחיוב בגין עוגמת נפש. מצד אחד, הנתבעת שרכה רגלים. מצד ש ני, התובעת אינה
מתגוררת בדירה. מי שטיפל בכל ענייני הדירה הייתה האם שנסעה לחו"ל בעיצומו של הטיפול
בפנייתה בעניין הדירה ולא נמצא תיעוד המאשר גרסתה לפיה עדכנה הנתבעת לגבי מספרי טלפון
של מי שעל הנתבעת לעמוד עמו בקשר, לצורך התקנת האריחים בדירה.

100. בעת חקירת התובעת, התבר ר (בעמוד 86 שורה 3) שלא נכחה במי מדיוני בימ"ש כפי שצוין
בטעות בפרוטוקולים. כמו כן, התברר שפרט להיותה רשומה כבעלים, זיקתה לדירה קלושה , ולו
מסיבה זאת אין מקום לפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש.

101. הזיקה היחידה של התובעת לדירה, מלבד היותה בעליה, הייתה לכאורה רצונה בעתיד להתגורר
בה. אולם, מחקירתה התברר בעמוד 91 בשורה 30 שעקב המחלוקת בין הדיירים לבין הנתבעת
שהסתיימה בהסדר פשרה שכרה דירה עד ספטמבר 2016, כך שממילא, לא נגרמה לה כביכול עוגמת
נפש במועדים הנוגעים לתביעה זו מנובמבר 2015 עד פברואר 2016 בעניין רצונה להתגורר בדירה.

102. לא זו אף זו, עד מועד חקירתה ביום 17.12.17 היא לא עברה להתגורר בדירה (ראה בעמוד 92
שורה 31) , ומי שמתגורר בדירה היא אם התובעת שממילא ניהלה השיפוץ, בו התובעת אישרה כי לא
הייתה כלל מעורבת.

103. הצדדים הרבו לעסוק בסוגיה מי אשם בעיכוב בהזמנת האריחים. התובעת טענה שהנתבעת
טעתה בפרטי ההזמנה, וטענה דומה העלתה גם הנתבעת כלפי התובעת, או יותר נכון, אם התובעת.

104. התובעת טענה כי לבקשת הנתבע ת, פנתה בחודש נובמבר 2015 לחברת "נגב קרמיקה " לבחירת
ריצוף חדש למרפסת, וכי הריצוף הראשוני במרפסת (שפורק) נבחר על ידי התובעת מחברת "ויה
ארקדיה " מרעננה.

105. הואיל ובמועד שהתובעת אמורה הייתה לבחור ריצוף חדש במקום זה שפורק, חנות "ויה
ארקדיה " ברעננה נסגרה, פנתה אם התובעת ישירות לחברת "נגב קרמיקה " לבחירת הריצוף וזאת
על פי הנחית גב' עמר נציגת ה נתבעת.

106. התובעת טענה כי לאחר הבחירה, עוד בהיותה בחנות, הודיעה אם התובעת למנהל המיזם
מטעם הנתבעת אודות בחירת הריצוף וביקשה ממנו להמשיך לפעול מול חברת "נגב קרמיקה " לביצוע
ההזמנה ותיקון הליקויים.

107. אם התובעת העידה כי "המלחמה" בינה לבין הנתבעת החלה מיד לאחר שאיבת המים מהדירה
לאחר גילוי ה הצפה ופירוק המרפסת ע"י עובד הנתבעת עבד. כאשר יום למחרת (בעמוד 126 שורה
19 העידה כי היום המדויק בו עבד " נעלם" הינו 29.11.15) באה לבדוק את הדירה, התברר לה
שהעבודות נפסקו. היא התקשרה לעבד וזה אמר לה שהעבירו אותו למיזם אחר.
"מפה התחילה מלחמת ההתשה עם אלקטרה" העידה בעמוד 111 בשורה 2 ורק חודש לאחר
הבחירה של האריחים - קרי בחודש דצמבר , הואילה הנתבעת בטובה לבצע הזמנה של האריחים.

108. מהמסמכים שהובאו לפניי, עולה שגרסת התובעת לפיה הטעות בהזמנה נפלה דווקא אצל
הנתבעת מתיישבת עם הראיות וכי ל נתבעת אמור היה להיות ברור מצרוף האותיות "NK" שמופיע
במסרון ששלח עבד לגב' עמר כי יש להזמין האריחים מנגב קרמיקה ולא מ" ויה ארקדיה " .

109. כפי שכבר צוין קודם לכן בהקשר לסוגיה, האם ביצעה הנתבעת עבודות בדירה מעבר לפירוק
האריחים, העד הנוגע לעניין, אותו עובד הנתבעת שכונה "עבד", דהיינו, מר עבד בשארה, שעסק
מול גב' עמר, בהזמנה, ואשר לדברי אם התובעת הפנה אותה ל" נגב קרמיקה" (ראה עדותה בעמוד
112 בשורה 6) לא העיד.

110. עקב אי ההבנה שנפלה לעניין הזמנת האריחים שהחלה ביום 30.11, האריחים הוזמנו רק
ביום 23 בדצמבר.

111. אולם, גם אם הנתבעת, שרכה רגליה בהזמנת האריחים, בימ"ש התרשם מעדות גב' עמר שאכן
פעלה לזימון האריחים. נראה שהתקלה שנפלה אצל הנתבעת לעניין הזמנת האריחים ארעה עקב
טעות בתום לב.

112. טענה נוספת של התובעת מתבססת על העדר תקשורת בינה לבין גב' עמר לאחר הזמנת
האריחים ביום 23.12. גב' עמר טענה כי אם התובעת לא ענתה לה, ולא היה לה הסבר מדוע לא
יצרה קשר עם ב"כ התובעת בהתאם לפרטים במכתב ב"כ התובעת מיום 30.12.15. אם התובעת
העידה בעמוד 117 בשורה 26 כי לפני נסיעתה לחו"ל השאירה אצל פקידה של גב' עמר למי
להתקשר, אולם , כפי שכבר צוין קודם לכן, מכיוון שההודעה הושארה בעל פה, אין לה תיעוד.

113. אם התובעת העידה בעמוד 118 בשורה 3 כי גב' עמר לא חזרה אליה למרות הודעות שהשאירה
לה אצל הפקידה שעבדה עמה. הפקידה, העידה אם התובעת, "אמרה "היא תחזור אליך", אך גב'
עמר לא חזרה אליה ולכן התקשורת, לרבות תיאום הפגישה ביום 3.1.16 הייתה באמצעות הפקידה
שעבדה עם גב' עמר. אם התובעת העידה בעמוד 119 בשורה 10 כי גב' עמר אינה דוברת אמת כאשר
הצהירה כי שוחחה עמה ביום 23.12. 15 לגבי החלפת האריחים.

114. הנתבעת טענה כי ביום 21.1.2016 נשלח דואר אלקטרוני אל התובעת, אולם זה לא נענה. ביום
31.1.2016 נערכה פניה נוספת, הפעם טלפונית, וגם זו לא נענתה. מיד לאחר הפניה הטלפונית נשלח
דואר אלקטרוני אולם גם הוא לא נענה.

115. הנתבעת טענה כי ביום 28.2.2016 נשלח מר אייל כץ מנהל עבודה מטעם הנתבעת על מנת לבדוק
את סיבת מחדלה של התובעת מלענות לפניות הנתבעת ולתאם את החלפת הריצוף שהתעכבה ,
לשיטת הנתבעת, בעטיה של התובעת. כאשר הגיע מר כץ לדירה מצא בה קבלן מטעם התובעת.

116. האמור לעיל, לא מסביר מדוע הנתבעת לא יצרה קשר עם משרד ב"כ התובעת לצורך תיאום
התקנת האריחים ומלמד על כך שממילא עד יום 21.1 לא פנתה אל אם התובעת בכתב.

117. מכאן שהנתבעת טעתה בכך שלא פנתה אל ב"כ התובעת לצורך תיאום הבאת האריחים
והשלמת העבודות.

118. אולם, גם אם נפלה טעות אצל הנתבעת, התובעת, או אמה, או ב"כ, שקצבו לנתבעת ביום
30.12.15 7 ימים להשלים התיקונים, לא מיצו הניסיון לשוחח עם גב' עמר.

119. זאת למרות שלאחר משלוח המכתב, ביום 3.1.16 נערך פרוטוקול נוסף בדירה ע"י הנתבעת
והתובעת אישרה בסיכומיה כי קיבלה פנייה בכתב מב"כ הנתבעת מיום 7.1.16 . הנתבעת כתבה
באותו מכתב כי חדירות המים יטופלו על ידי נציג הנתבעת (ראה סעיף 11 לסיכומי התובעת –
התובעת לא גילתה קיום מכתב זה בתצהיר גילוי המסמכים שנחתם ביום 15.11.16).

120. מכאן שאם התובעת ידעה ביום 3.1.16, כאשר פגשה במר כץ בדירה, שהנתבעת אינה מתעלמת
מפנייתה אליה. למרות האמור לעיל, מצאה להזמין המומחה מטעם התובעת לדירה ביום 5.1,
ולאחר מכן נסעה ביום 8.1 לחו"ל לשלושה שבועות, כאשר, כאמור לעיל, אין לה סימוכין בכתב
לטענה כי יידעה הנתבעת לג בי פרטי מי שיש לעמוד עמו בקשר בהעדרה. לאם התובעת לא היה מענה
לשאלה מדוע לא דאגה לתעד השארת הפרטים אצל הנתבעת (ראה בעמוד 123 בשורה 9) .

121. אם התובעת טענה, כאמור לעיל, שגב' עמר לא השיבה להודעות שהשאירה אצל הפקידה
שעבדה עם גב' עמר. אולם , במהלך עדותה (ראה בעמוד 121 בשורה 26) התברר שהשיגה באמצעות
המרשתת מספר הטלפון של עובד הנתבעת מר אייל כץ, ובשונה מגב' עמר , הוא הגיב מיד לפנייתה.
מכאן שמיום 3.1, לו רצתה, היה לה אפיק תקשורת עם הנתבעת.

122. במהלך חקירת אם התובעת נוצרה בעמוד 122 בשורה 1 גרסה חדשה לפיה ביום 5.1 ב"כ
התקשרה אל הנתבעת ונענתה בתשובה כי " הבית ראוי למגורים. תחכו הבית ראוי למגורים"
ואז בשלה בה ההחלטה לנתק הקשר עם הנתבעת ולבצע השיפוץ בעצמה.

123. לא זו אף זו, ממכתב התובעת אל הנתבעת מיום 13.3.16 עולה שהפנייה הראשונה הנוספת של
התובעת אל הנתבעת, לאחר הפגישה ביום 3.1.16 ולאחר קבלת המכתב של הנתבעת מיום 7.1.16,
הייתה באותו מכתב מיום 13.3. 16. באותו מכתב מאשרת התובעת כי קדמה לפנייה זאת יצירת
קשר ע"י הנתבעת " לפני מס' ימים" (ראה סעיף 5.8 למכתב ב"כ התובעת).

124. המכתב מיום 30.12.15 היה הראשון ששיגרה התובעת וגם האחרון בטרם החליטה לתקן
הטעון תיקון בע צמה. כאמור לעיל, ביום 3.1.16 מתקיים ביקור הנתבעת בדירה לאחר שליחת
המכתב וביום 7.1.16 מתקבל אצל ב"כ התובעת מכתב ב"כ הנתבעת . אולם התובעת, או האם, או
ב"כ, לא מנסות למצות הקשר עם הנתבעת. אם מי מהן היו משוחחות עם ב"כ הנתבעת או עם גב'
עמר, או עם מר כץ שעמו נפתח ערוץ תקשורת ביום 3.1, תחת להסתפק בשליחת המכתב מיום
30.12.15 , היו לומדות על הניסיון ליצור קשר עם אם התובעת לצורך תאום הספקת האריחים.

125. אולם, התובעת, או יותר נכון, אם התובעת שהיא המוציאה והמביאה בכל הקשור בדירה ,
כאמור לעיל, החליטה ביום 5.1.16 לבצע התיקון בעצמה עקב המתנה לשיחה עם גב' עמר ובשלב זה
ניתקה הקשר עם הנתבעת, מתוך הנחה שחו"ד של המומחה מטעמה מבטיחה לה חיוב הנתבעת
בעלות שיפוץ נרחב שהמומחה מטעם בימ"ש הגדיר אותו כ" רמונט כללי".

126. אשר על כן, סיכום הראיות שהובאו לפני לעניין התארכות הליך התיקון והזמנת האריחים
מוביל לתוצאה בה בהתנהלות שני הצדדים נפלו פגמים ולכן גם מסיבה זו אין לפסוק לתובעת פיצוי
בגין עוגמת נפש.

127. בנוסף, בגרסת התובעת נפלו סתירות ותמיהות.

128. התברר שהתובעת כמעט ולא עסקה בעניין הדירה, אלא האם. הדברים לא הובהרו כנדרש
בכתב התביעה.

129. התברר שאם התובעת ערכה שיפוץ לאחר קבלת הדירה במשך שלושה חודשים בו ביטלה קיר
ומטבח (ראה תשובות אם התובעת בעמוד 102 משורה 28) . פרק הזמן נראה לכאורה ארוך ובלתי
סביר ואכן לא היה לאם התובעת תשובה מניחה הדעת בעניין זה. מכאן שדרכה של התובעת, או
יותר נכון , של האם של התובעת, לא אצה לה לגבי התאמת הדירה לציפיותיה, בלשון המעטה.

130. התברר שאירוע ההצפה התרחש בנובמבר ולא באוקטובר כפי שנטען במכתב ב"כ התובעת מיום
30.12.15. מכאן שהטענה בכתב התביעה לפיה הדירה לא הייתה ראויה למגורים כבר באוקטובר
עקב ליקוי אינה נכונה, ולראיה, התברר שהתובעת החלה במאמץ להשכיר הדירה בתחילת ספטמבר.
מכאן גם שהתובעת ביקשה לחייב הנתבעת בתשלום בגין דמי שכירות ראויים באוקטובר ובמחצית
הראשונה של חודש נובמבר , כאשר היא יודעת שטענה זו אינה נכונה.

131. לעומת הגרסה שנמסרה למומחה מטעם בימ"ש לגבי קבלת המידע על ההצפה בטלפון (המומחה ציטט בסעיף 5.2 טענת התובעת "התחיל חורף ויום אחד קיבלנו טלפון שהדירה מוצפת מים שחדרו לכל הדירה, עד חדר שינה", המומחה מטעם התובעת כתב בסעיף 1.7 לחוו"ד שאם התובעת שכונתה "מזמין חוו"ד " אמרה לו שגילתה ההצפה כאשר הגיע עם שוכר ו"חשכו עיניה". לאחר מכן, נמסרה בתצהיר אם התובעת גרסה נוספת, לפיה המתווכת היא שזו סיפרה לה על ההצפה ואם התובעת אישרה שגרסה זו היא הנכונה (ראה בעמוד 103 בשורה 8).

132. התובעת טענה כי אנשי מקצוע מטעמה החלו בתיקון הליקויים אך בסוף חודש פברואר, אולם
מעדות מר סאיג מטעם התובעת, עלה כי החל לעבוד בדירה ביום 9.2. גם לגבי סיום העבודות נמסרו
מספר גרסאות כגון מרץ ואפריל כמפורט לעיל.

133. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי יש מקום לפסוק עוגמת נפש.

האם לתובעת רשלנות תורמת, והאם התובעת הקטינה הנזק, או שמא שללה מהנתבעת ההזדמנות הנאותה לבצע התיקון כדי לממן שיפוץ נרחב על חשבון הנתבעת?

134. מהראיות עולה כי התובעת לא התגוררה בדירה מאז קיבלה החזקה בחודש יוני 2015 שכן ייעדה אותה להשכרה. מכאן שאין מידע מדויק, מתי התחילה ההצפה.

135. על פי התיאור של התובעת, יתכן שלעובדה שלא התגוררה בדירה ולא הרבתה לבקר בה, משקל רב להצפה. זאת מכיוון שאם הייתה מתגוררת בדירה, או מבקרת בדירה בתדירות גבוהה, הייתה מגלה את תחילת הצטברות מי הגשמים במרפסת לפני שחדרו לדירה ויצרו לחות למשך פרק זמן לא ידוע ומונעת ההצפה, או מצמצמת אותה באופן משמעותי . ראה לעניין זה דבריו של המומחה מטעם בימ"ש בעמוד 24 בשורה 1 "בדר"כ אם גרים עולים על זה מייד."

136. בימ"ש עיין בתמונות שהגישה התובעת מהם עולה שהמרפסת הפתוחה נמצאת בקו ראשון מול הים, ומכאן שבשונה מדירה רגילה, נטולת מרפסת פתוחה, או פחות חשופה לרוחות ים עזות, היה על התובעת להקפיד יותר בנסיבות אלה, כאשר הדירה נמצאת בקומה 22, בקיום ביקורים בדירה, בעיקר בעונת החורף. ולראיה, לא התובעת גילתה את ההצפה, אלא, המתווכת סיפרה לה על ההצפה.

137. מחקירת אם התובעת התברר כי מספטמבר עד אמצע נובמבר, כאשר התברר דבר ההצפה, למספר מתווכים היה מפתח של הדירה לצורך הצגתה לשוכרים בכוח (ראה בעמוד 103 משורה 24). מכאן שאין להוציא מכלל אפשרות שמי מהמתווכים לא סגר הוויטרינה החוצצת בין הדירה לבין המרפסת.

138. אם התובעת אישרה בעמוד 110 בשורה 31 כי הנתבעת הגיעה לדירה מיד לאחר שדיווחה לה על ההצפה ושאבה המים. מכאן שאם נגרם נזק כתוצאה מהצטברות המים בדירה, לתובעת היה חלק במחדל מעבר לפגמים בביצוע של השיפועים. זאת בשים לב לסימן השאלה בעניין הגעת הבטון לנקז, האם כתוצאה ממחדל הנתבעת, או ממחדל הקבלן שביצע השיפוץ הראשון. מבחינת הנתבעת, מרגע שנודע לה על ההצפה, כאשר הדירה נמצאת זמן רב בחזקת התובעת, היא פעלה מיד לשאיבת המים.

139. בנסיבות אלה, מפחית הפיצוי שנקבע ברבע מהסכום ומעמיד אותו על הסך של 40,000 ₪.

140. לעניין מתן הזדמנות נאותה לביצוע התיקון, הנתבעת לא הוכיחה כי תיקנה השיפועים והנקז ומחודש נובמבר הסתפקה בפרוק האריחים במרפסת. גם אם בימ"ש י יקח בחשבון אחריות חלקית של התובעת לחוסר התקשורת בעניין האריחים ומידה של חופזה בניתוק הקשר עם הנתבעת לאחר המפגש ביום 3.1.16, והזמנת המומחה מטעם התובעת ביום 5.1, כדי להכין חוו"ד לצורך הגשת תביעה זאת , עדיין לא היה מקום לחלוף זמן כה רב ממועד הדיווח לנתבעת על ההצפה באמצע חודש נובמבר ועד מועד הגעת האריחים .

141. בסופו של יום, בין אם לתובעת היה חלק בעיכוב ובחוסר התקשורת, ובין אם לאו, גם לשיטת הנתבעת, האריחים הוזמנו רק ביום 23.12, היו אמורים להגיע בין 7 לבין 10 בינואר, בחלוף כחודשיים ממועד אבחון בעיה פעוטה, כטענת הנתבעת. כמו כן, על פי פניית הנתבעת אל אם התובעת מיום 21.1 בה לא מוזכרים קשיים בתקשורת, מבוקש לתאם התקנת האריחים ביום 27.1.

142. אם התובעת הגישה תיעוד שיחותיה, מהם עולה שאכן פנתה כשלושים פעם עד יום 4.1. אם התובעת טענה כי ביום 1.4 המתינה 1:28 דקות לגב' עמר, אך לשווא.

143. בנוסף, התובעת צרפה מכתב תלונה שנשלח ביום 25.1 לדיירים בו נטען כי גב' עמר אינה עונה לטלפונים "ימים שלמים". גב' עמר העידה בעמוד 62 כי ידוע לה על התלונות בעניין זה, וכי יש להביא בחשבון כי טיפלה ב – 215 דיירים. תוכן מכתב זה, שהתקבל אצל אם התובעת ועדות גב' עמר , משתלב במארג נסיבות המצביע על כשל בתפקוד הנתבעת בעניין הקשר עם הדיירים, לרבות התובעת , שגרם להתארכות הטיפול בסיום העבודות מ אמצע חודש נובמבר, עד המועד בו התובעת החליטה לנתק הקשר עם הנתבעת.

144. מתשובות המהנדס שמרת בעמוד 79 עלה כי כאשר מר כץ הפנה הבחנותיו למשרד, גב' עמר הייתה מפנה אליו לצורך קבלת החלטתו, אולם כל אלה התנהלו בשיחות טלפוניות ואין לכך תיעוד. התמונה העולה מעדותו ומעדות מר כץ היא שכאשר הדירות נמסרות לדיירים, הטיפול הנוסף לעניין ת קופת הבדק, מבוסס על שיחות טלפון בין גב' עמר לבין המהנדס שמרת וזכרונו של המהנדס שמרת לגבי שיחות שקיים, כגון שיחתו עם מר בשארה, הלוא הוא אותו עבד ששמו חזר ונשנה, אך הנתבעת לא העידה אותו.

145. תשובותיו של מר שמרת שהתבססו על זכרונו וניסיונו לפענח הקלדה של דיווחים של מר כץ למשרד גרם למתן תשובות שאינן תואמות העובדות. כמו כן, התברר שהתיעוד המצומצם שנותר, אף הוא בעייתי. כך למשל האבחון של אייל כץ מיום 17.11 הוקלד ביום 2.12 (ראה תשובת המהנדס שמרת בעמוד 81 בשורה 31). עוד התברר כי הנתבעת הפסיקה לעשות שימוש ביומן העבודה בנובמבר 2015 שכן " כמעט לא הייתה פעילות באתר".

146. מכלול הנסיבות מלמד שאין מקום לקבוע כי בנסיבות אלה, התובעת לא נתנה לנתבעת הזדמנות נאותה לבצע העבודות, או לשלול ממנה החזר בגין עבודות שהמומחה מטעם בימ"ש קבע כי נובעות מההצפה, בעלויות שאישר המומחה מטעם בימ"ש.

147. כמו כן, אין להתערב בסכומים שקבע המומחה מטעם בימ"ש, גם אם לנתבעת ביצוע העבודות היה זול יותר, ואין לה בעניין זה, אלא להלין על עצמה, על כך שנפל כשל בתקשורת בינה לבין 215 דיירים שציפו למענה הולם לפניותיהם, לרבות התובעת וקצרה ידה של גב' עמר, לבדה, להושיע .

סוף דבר

148. אשר על כן, מקבל התביעה באופן חלקי ומחייב הנתבעת לשלם לתובעת הסך של ארבעים אלף ₪ צמוד כדין מיום הגשת התובענה ועד מועד התשלום בפועל.

דיון בהוצאות

149. הנתבעת הגישה ערב חקירת המומחה מטעם בימ"ש בקשות שונות וכן המעמד הדיון. הדיון בבקשות אלה גזל זמן מיותר ובימ"ש הביע מורת רוחו בהחלטה מפורטת בעמ' 17 לדיון מיום 14.11.17 ואף חייב אותה בתשלום הוצאות בלי קשר לתוצאות הדיון.

150. התובעת הגישה תביעה נגד נתבעים 2 ו – 3 שטענו שמעולם לא פעלו מול כל גורם שהוא בשמם הפרטי, אלא היו נציגיה של הנתבעת ולפיכך מעולם לא נטלו על עצמם כל התחייבות או אחריות אישית כלפיה. מהראיות שהובאו לפניי עלה, כי התובענה נגדם הוגשה ללא הצדקה.

151. בהתנהלות הצדדים נפלו פגמים כמפורט לעיל, ובעניין זה הטיעונים לחיוב בהוצאות מתקזזים.

152. הסוגיה העיקרית לעניין חיוב בהוצאות, היא הפער הניכר בין סכום התובענה לבין הסכום שנפסק בסופו של דבר, כאשר בימ"ש מאמץ מסקנת המומחה מטעם בימ"ש לפיה התובעת ערכה "רמונט כללי" בדירה מתוך ציפייה שהנתבעת תממן זאת, ללא קשר ישיר לנזקי ההצפה. במספר פסקי דין, בתי משפט סברו שכדי למגר התופעה של הגשת תובענות בסכומים מופרזים בתחום ליקויי הבנייה, יש לחייב התובעים בהוצאות, גם אם נפסק כי על הקבלן לשלם פיצוי לרוכש הדירה. הפער בין סכום התביעה כאן לבין הסכום שנפסק, הוא המקרה שיש להחיל פסיקה זאת, על מנת להרתיע אחרים.

יפים לענייננו דבריו של כב' השופט עידו רוזין בת.א. 7686/07 שריקי יוסף נ' עיריית ערד (פורסם בנבו) " הגם שהגשת תביעות מוגזמות ומופרכות הפך לצערי לחלק מהשיח המשפטי, אין לקבל תופעה זו בשוויון נפש. לפי מיטב הכרתי, יש לשדר מסר ברור וחד משמעי של גינוי כלפי דרך זו של ניהול הליכים, המטיל בעקיפין עומס מיותר על המערכת השיפוטית הפוגע בסופו של יום בכלל ציבור המתדיינים."

153. אולם, לנוכח הכשלים ההדדיים בהתנהלות הצדד ים, ולפנים משורת הדין, בימ"ש קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ז' אייר תשע"ח, 22 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.