הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 45916-09-16

לפני כבוד השופט אריה ביטון

התובע:

אמנון עזוז

נגד

הנתבע:

ערן לסטר

פסק דין

1. עניינו של פסק דין זה באחריותו הנטענת של הנתבע לנזקי רכב התובע, שאירעו במסגרת תאונת דרכים בין שני רכבי בעלי הדין.

2. במסגרת התביעה נטען, כי הנתבע עבר את הצומת עם רכבו בחסות האור האדום ברמזור ובכך גרם להתרחשו ת התאונה בין רכבי הצדדים. ומנגד נטען , כי התובע הוא שחצה באור אדום ובמהירות גבוהה ולו אשם תורם מלא לעצם התרחשותה של התאונה בצומת.

3. להלן תובא הכרעתי על נימוקיה ביחס לטענות הצדדים, כפי שיפורטו להלן בתמצית.

טענות הצדדים בתמצית

4. לטענת התובע, ביום 28.3.15 בשעה 13:00 לערך נהג הנתבע באוטובוס זעיר תוצרת פולקסווגן בירידה מכביש 431 מכיוון מערב למזרח ונכנס לצומת בניגוד לאור אדום שדלק ברמזור בכיוון נסיעתו. בכך חסם הנתבע את דרכו של רכב התובע, אשר נכנס לצומת משמאלו בחסות האור הירוק שדלק ברמזור בכיוון נסיעתו, וכך גרם הנתבע להתנגשות בין כלי הרכב.

5. כתוצאה מההתנגשות, נדחף רכבו של התובע שמאלה לעבר הנתיב הנגדי ופגע בעמוד רמזור, המשיך ופגע ברכב פרטי תוצרת קיה נהוג בידי מר משה ג'רבי. כמו כן, עלה רכב הנתבע על אי תנועה ופגע ברכב פרטי תוצרת סוזוקי נהוג בידי מר דניאל דגן . כתוצאה מהתאונה ניזוקו ארבעת כלי הרכב, וכן ניזוקו בגופם התובע ובתו ושלושה נפגעים נוספים.

6. עוד נטען, כי כנגד הנתבע הוגש כתב אישום בבית המשפט לתעבורה בגין התאונה נשוא תיק זה. לתובע נגרמו נזקי רכוש כתוצאה מהתאונה, כעולה מחוות דעת שמאית שצורפה לכתב התביעה, ורכבו הוכרז כאובדן מוחלט. בהתאם לחוו"ד השמאית, שהוגשה לתיק מטעמו של התובע, נזקיו של התובע בגין אובדן רכבו, בניכוי ערך שרידי הרכב, ה ינו בסך נומינאלי של 204,182 ₪. כן נגרם לו נזק בסך של 1000 ₪ בגין שירותי שמאות ונאלץ לשלם סך של 12,539 ₪ לצרכי השכרת רכב.

7. התובע עותר לפצותו בגין נזקיו אלו בשל אירוע התאונה , שנגרמו לטענתו בגין רשלנותו של הנתבע והפרתו חובות חקוקות.

8. לטענת הנתבע, אירעה התאונה כתוצאה מרשלנותו של התובע, אשר נהג ברכב מסוג ניסאן בפזיזות ו/או בחוסר זהירות ומבלי לציית לרמזור אור אדום שהיה לפניו, ואילו התובע נכנס לצומת כשבכיוון נסיעתו אור ירוק ברמזור.

9. עוד לטענת הנתבע, נטל ההוכחה בהליך מוטל על התובע, וכן יש לתת את הדעת לאשמו התורם של התובע המגיע כדי 100%, שכן אין הוא פטור מזהירות ומהחובה לוודא כי הצומת פנוי וחופשי בכדי לעבור בו בבטחה. כמו כן, מכחיש הוא את הנזקים הנטענים של התובע בהיותם מוגזמים ומופרזים.

דיון והכרעה

10. השאלה העיקרית השנויה במחלוקת בתיק זה הינה: מי מבין בעלי הדין חצה את הצומת באור אדום ברמזור? וליתר דיוק, האם עמד התובע במאזן ההסתברויות לצורך הוכחת תביעתו וטענתו כי הנתבע חצה את הצומת באור אדום בכיוון נסיעתו? שאלה משנית, אך לא פחות בחשיבותה, היא האם לתובע אשם תורם להתרחשות התאונה ומהו שיעורו? רק לאחר מענה על שתי שאלות אלו ניתן יהיה לסכם את שיעור הנזק שנגרם לרכב התובע ואחריותו של מי מבין בעלי הדין לנזק זה.

11. בטרם ניגש לבחון את השאלות המצריכות הכרעה, אציין, כי עד למועד הדיון ולהכרעה בפסק זה , טרם הוכרע הדין בכתב האישום שהוגש כנגד הנתבע במסגרת ההליך בבית הדין לתעבורה, ומשכך אין להליך זה כל השפעה ראייתית על פסק זה, בהתאם לפקודת הראיות ולדין .

אחריות לתאונה – מי חצה את הצומת באור אדום?

12. כאמור לעיל, יש להכריע בשאלה, מי מבעלי הדין חצה את הצומת באור אדום וגרם בכך להתרחשות התאונה ? בעדותה בבית המשפט של עדת התביעה, הגב' שולה מנצור , העידה היא כי הבחינה בנתבע חולף עם רכבו את הצומת בנתיב מימינה לאור אדום ברמזור בעוד שהרכב בו נסעה עצר קודם לכן בנתיב השמאלי באותו כיוון נסיעה משהבחינה באור המתחלף ברמזור מכתום לאדום. יתר על כן, זכרה היא כי מיד סיננה "איזה מטומטם, איך הוא עובר באדום". לאחר התאונה, ניגשה היא אל הנתבע, ואמרה לו במילים אלו: "תגיד לי אתה מטומטם? איך אתה עובר באדום " וזה השיב לה: "אוי, זה לא אוטו שלי". ואכן, בדיעבד הסתבר, כי הרכב בו נהג הנתבע אינו בבעלותו ואף אינו מבוטח בביטוח מקיף. עדותה בבית המשפט תואמת לז יכרון הדברים שנרשמו מפיה על ידי בוחן התנועה בסמוך לאחר קרות התאונה ול הודעתה במשטרה, שניתנה ביום 31.5.15, באשר לאופן התרחשות התאונה, למעט שינוי אחד שבו מסרה במשטרה כי נהג הטרנזיט השיב לה כי עבר באור ירוק את הרמזור ועל כך אמרה לו בחזרה כי הוא שקרן. צרי ך לומר, כי התרשמותי מהעדה היתה כי עדותה היתה כנה ומהימנה ומשקלה הראייתי גבוה בשל העובדה כי זו עדה נייטרלית שהבחינה בהתרחשות התאונה במו עיניה וחושיה, ו אף העידה עליה כדבעי ובאופן קוהרנטי גם בפני בוחן התנועה שהגיע למקום התאונה ממש לאחר התרחשותה.

13. בדו"ח בוחן התנועה המשטרתי , של רס"ב יעקב ידגר, צוין כי הגיע למקום במועד התאונה בשעה 13:45. במסגרת הדו"ח צוינו הנזקים שנגרמו לארבעת כלי הרכב שהיו מעורבים בתאונה: רכב התובע מסוג אוטובוס זעיר פולקסווגן, רכב הנתבע מסוג ניסאן אינפיניטי, רכב מר ג'רבי מסוג קיה ורכב מר דגן מסוג סוזוקי. לרכב הנתבע סימני פגיעה קשים מאד לחזית הרכב ודפנות קדמיות. לרכב התובע סימני פגיעה קשים לכל דופן ימין, כנף קדמית ודלתות צד ימין, וכן סימני פגיעה קשים בפינה אחורית שמאלית כתוצאה מפגיעה בעמוד רמזור ובדלת שמאל. לרכב הקיה נזק קשה לדלת אחורית שמאלית שמשה אחורית שמאלית וכנף אחורית שמאלית וימנית של הרכב. לרכב הסוזוקי סימני פגיעה בפינה קדמית שמאלית של הרכב, למכסה מנוע ופגוש קדמי שמאלי ולפינה אחורית שמאלית של הרכב. בסיכום ממצאיו עלו המסקנות הבאות: "אוטובוס זעיר פולקסווגן שנסע בכביש 431 ממערב למזרח ובצומת עין הקורא 4311 נכנס לצומת מרומזר ופגע עם חזיתו בדופן ימין פרטית ניסאן אינפיניטי שהגיעה משמאל מכביש 4311 מצפון לדרום, לאחר ההתנגשות הפרטית ניסאן אינפיניטי נזרקה שמאלה לעבר הנתיב הנגדי ופגעה בעמוד רמזור, המשיכה ופגעה בדופן אחורי שמאלי פרטית קיה שעמדה מנגד בנתיב שמאלי בכביש 4311 מדרום לצפון, האוטובוס הזעיר עלה על אי תנועה ופגע בחזית צד שמאל פרטית סוזוקי שעמדה בנתיב ימני בכביש 4311 מדרום לצפון. מעדות עדת ראיה עולה כי האוטובוס הזעיר נכנס לצומת המרומזר כאשר בכוון נסיעתו אור אדום ברמזור".

14. בדו"ח הפעולה שרשם השוטר, מר ציון שטרית, צוין עד לתאונה בשם דוד ומס פר טלפון נייד אשר ראה את רכב הנתבע חוצה את הצומת באור אדום והיה מאחוריו. עד זה אף צוין בין העדים לתאונה בדו"ח פעולה שרשם השוטר רס"ל נידג' יוחאי. מלבד זכ"ד של שיחה שערך בוחן התנועה עם עדת הראיה, הגב' מנצור שולה, ערך הוא זכ"ד נוסף של שיחה עם עד ראיה זה בשם דוד בעל המספר הנייד שצוין בדוחות הפעולה שלעיל. אלא שבשיחה טלפונית זו שנערכה יו ם למחרת התאונה, מסר העד לבוחן כי בצומת פנה לכוון פלמחים ולאחר שפנה ימינה ראה במראה הפנימית רכב מתעופף באוויר, כשלדבריו התאונה התרחשה מאחור ולא ראה ה וא את האור ברמזור בכוון נסיעת כלי הרכב. אין ספק כי עדותו זו שונה ואף סותרת את האמור בזכ"ד שרשם השוטר שטרית במועד התאונה . אלא שעד זה לא זומן לחקירה במשטרה ואף לא למתן עדות בבית המשפט על ידי מי מהצדדים. ולפיכך, לא ניתן לתת משקל לגרסאות אלו של העד דוד שעלו מה מסמכים מתיק החקירה המשטרתית, הגם שלעדות הראשונה משקל רב בהיותה אותנטית וסמוכה למועד התאונה .

15. בחקירתו הראשית בבית המשפט ציין בוחן התנועה, מר ידגר, כי תכני ות הרמזורים הרלוונטיות לתאונה הינן תכנית מס' 12 לגל ירוק ותכנית מס' 2 לתפעול עצמאי . שתיהן תכניות זהות לשעות אחר הצהריים . לטענתו, עדותה של הגב' מנצור כעדה נייטרלית היתה מאד אמינה ולאור כי מסרה בבירור שהנתבע נכנס לצומת באור אדום המליץ הוא להעמידו לדין. זה אף הבהיר את שתי האפשרויות לפ י תכנית 2 של תכנית הרמזורים, שבהן מתרחשת התאו נה בהתאם לגרסת העדה הנייטרלית: האחת, בין השניות 67 ל-68 שבהן לרכב הניסאן של התובע במופע 41 אור ירוק ואילו לרכב הטרנזיט של הנתבע במופע 43 אור אדום, וכך גם לרכבי הקיה והסוזוקי שבמופע 44. השניה, בין השניות 4 ל- 21 שבהן לניסאן אור ירוק, לטרנזיט אור אדום ולקאיה ולסוזוקי גם כן אור אדום. צריך להבהיר כי מופע 43 של רכב הנתבע הוא מופע משותף וזהה לרכב שבו נסעה העדה הנייטר לית, ושלפי גרסתה עמדה בנתיב לפניה שמאלה לאור אדום ברמזור בעוד רכב הנתבע חולף בנתיב מימינה ישר לתוך הצומת באור אדום בכיוון נסיעתו. שתי אפשרויות אלו מתקיימות גם לפי תכנית מס' 12 רק במספרי שניות שונים.

16. בחקירתו הנגדית הסביר בוחן התנועה, כי התקשר לעדים הנוספים שהופיעו בדו"ח הפעולה אולם למעט עדת הראייה, הגב' מנצור, יתר העדים לא ראו את פרטי התאונה וגם בסרטון מהמקום לא ראו את התאונה. לטענתו, אף בדק את השטח ובמקום לא נמצאו סימני בלימה. עוד הבהיר כי בהתאם לתכנית הרמזורים אין חפיפה במופעי הרמזורים של רכב התובע ורכב הנתבע אלא אך בין זה של הנתבע לבין עדת הראייה. כן הבהיר כי לעדת הראייה במופע 43 מתקבל אור כתום ברמזור לאחר סיום הירוק בשניה 55 עד לשניה 58 בתוכנית מס' 12, שאז הופך לאדום, ומשלטענתה ראתה את הנתבע נכנס לצומת באור אדום אזי לא ניתן לקבוע כי הנתבע נכנס לצומת בשניות 55-58 בכדי לחטוף את הרמזור הכתום בכיוון נסיעתו. מלבד זאת ישנה אפשרות כי התאונה התרחשה בין השניות 0 ל- 14 שאז זה מסביר את הנסיעה הרציפה של התובע באור ירוק. חקירתו של הבוחן, יש לומר, לא הובי לה לסתירת מסקנותיו כי אם אך להבהרת האפשרויות השונות שבהן יכולה היתה להתרחש התאונה בהתאם לתוכנית הרמזורים, כשברור שזה מסתמך על עדת הראייה לשם הגעתו למסקנה כי הנתבע נכנס לצומת באור אדום, ואולם, מסקנה זו אינה חד יחידה לנסיבות הענין.

17. התובע העיד במשטרה ביום 1.4.15 כי במועד התאונה נהג ברכבו במהירות 50-60 קמ"ש כשלצדו בתו בת ה-15, וכשהגיע לצומת המרומזר היה בכוון נסיעתו אור ירוק ברמזור ולכן נכנס הוא לצומת בנסיעה שוטפת ואז זיהה הוא בזווית העין מימינו רכב מסחרי לבן כשלצידו בנתיב השמאלי עומד רכב לפני קו עצירה, תוך שהוא מבחין באור הירוק ברמזור , ואזי ארעה התנגשות בין הרכבים ומצא הוא את עצמו בנתיב הנגדי בין כלי הרכב שהיו מנגד. בחקירתו הנגדית בבית המשפט העיד, כי עבר רמזור אחד באור ירוק ובעודו נוסע באיטיות הבחין באור ירוק ברמזור הנוסף של פניו ואזי ארעה התאונה. לטענתו הבחין באור הירוק במרחק 50 מטר מהצומת וכשנכנס לצומת הבחין ברכב הנתבע מתקרב במהירות גבוהה. עוד קודם לכן הבחין ברכב העדה עומד לפני הצומת. לטענתו, לא הספיק לעצור או לברוח לצדדים וכי בצומת זה ולפני כל צומת, ובטח כאשר הוא עם בתו ברכ ב, מאט הוא את מהירות נסיעתו. טענה שנטענה בעלמא ללא כל יכולת לבססה בעדות חיצונית נוספת.

18. צריך לומר, כי בהתאם לתכנית הרמזורים מס' 12, ולעובדה כי רכב עדת הראייה עצר לאור אדום ברמזור לפי מופע 43 ולאחריו עבר רכב הנתבע באדום, אין זה סביר כי רכב התובע יבצע מחטף רמזור בצומת, שהרי דבר זה מתאפשר רק בסיום האור הירוק במופע 41 בשניה 14 בכיוון נסיעת התובע, ו שלאחריו בשניה 19 מתקבל אור ירוק בכיוון נסיעת הנתבע, דבר שמנוגד לעדות עדת הראייה שציינה כי רכבה עצר בצומת באור אדום ואילו הנתבע חצה את הצומת באור אדום ואזי התרחשה התאונה, הגם שלא ידעה כמה זמן עבר בדיוק מרגע שעצרה ברמזור ועד למעבר הנתבע את הצומת. אילו היה כן, היתה בוודאי עדת הראייה מבחינה באור הירוק שדלק ברמזור לאחר התרחשות התאונה בשניה ה-19 ואילך. אולם, לא כך היתה עדותה הקוהרנטית והחד משמעית. על כן, הסבירות למחטף רמזור מצדו של התובע הינה בלתי סבירה בנסיבות הענין.

19. בוחן התנועה מטעם הנתבע, מר רפי וולמרק, אינו מקבל את מסקנות בוחן התנועה מטעם משטרת ישראל, מר ידגר, ובחן את התאונה תוך ביקור במקום ארבע שנים ותשעה חודשים לאחריה. לשיטתו מאחר שלא ידוע על תקלה כלשהי אזי מסיק הוא כי בשעת התאונה פעלה תכנית 12 ולא תכנית 2 לתפעול עצמאי. כאמור לעיל, אין לכך כל משמעות מכיוון שהמדובר בתכניות זהות בעיקרן. לטענתו , מעצם עמידת רכבי הק יה והסוזוקי באדום לא ניתן להסיק מי מהנהגים נכנס לצומת באדום. ואילו מעדות עדת הראייה, עולה כי רכבה עצר לכל המאוחר בשניה 55 ורק בחלוף 5 שניות מתקבל אור ירוק במופע 41 של רכב התובע. לאור עדות התובע כי נהג במהירות 50-60 קמ"ש הבחין הוא באור הירוק במרחק מינימום של 76 מ' מהצומת רק לאחר השניה 60 , ובמצב דברים זה היה הנתבע חוצה כבר את הצומת ללא שתתרחש תאונה. א חרת, היה התובע מבחין באור האדום ובמגמת האטה לפני הצומת ורק לאחר התחלפות לירוק מ משיך בנסיעה, גרסה שלא עלתה בעדותו של התובע. אכן, התובע העיד כי הבחין באור הירוק במרחק של 50 מטר מהצומת, ומכאן עולה, כי לפי תכנית הרמזורים, אין גרסתו מתיישבת עם האפשרות שהתאונה קרתה בין השניות 55 ל- 60, אלא לאחר מכן ב-3 שניות ומעלה בזמן שרכבי הקיה והסוזוקי שבמופע 44 היו נכנסים לתנועה, ולא בעצירה כפי שהעידו נהגיהם. ומכאן, מסיק הבוחן וולמרק , כי לא הנתבע נכנס לצומת באור אדום כי אם התובע. אלא שמסקנה גורפת זו אינה המסקנה הנכונה להסקה מהניתוח ההגיוני והסביר של הבוחן, אלא לכל היותר, שלפי עדות התובע אין זה סביר שגם הנתבע ביצע מחטף רמזור.

20. ואם לא ביצע הנתבע מחטף רמזור בין השניות 55-60, ואף התובע לא ביצע מחטף רמזור בין השניות 14-19 שבהם מ תחלפים המופעים 43 ו-41 מירוק לאדום, אזי מתי קרתה התאונה? ובכן, לא בכ די זמן מחזור תכנית הרמזורים הינו 90 שניות, ללמדך שתאונות עלולות לקרות, ובפועל אף קורות , גם בשאר חלקי מחזור הרמזור ולאו דווקא רק במעברים שבין ירוק לאדום שאותם נהוג לכנות "מחטף רמזור" ובהם מתמקדים בוחני התנועה בניתוח תכנית הרמזורים. על כן, אין להוציא מכלל אפשרות כי מי מהצדדים חלף בצומת באור אדום מלא ולאו דווקא בסמוך למעברים שבין ירוק לאדום בכיוון נסיעתו. כידוע, תכנית הרמזורים מהווה אך אינדיקציה שיש בכוחה לסייע בפתרון השאלה לגבי סבירות האפשרויות השונות שבהן התרחשה התאונה, אולם אין היא קונקלוסיבית ויש לצרף לה ולהסתמך עליה רק בצירוף העדויות השונות והממצאים מזירת התאונה.

21. עד נוסף שנחקר במשטרה, הינו מר משה ג'רבי, בעל רכב הקיה, שהעיד ביום 29.3.15, כי נהג בכביש 4311 מכיוון מערב למזרח כשמאחור ישבו אשתו ובנו. בהגיעו לצומת עמד הוא בנתיב השמאלי לפני קו העצירה לאור מופע אדום ברמזור כשלצדו רכב נוסף מימינו, ואזי שמע בום וראה את רכב האינפיניטי שעף לכיוונו מצד שמאל וכן את הרכב המסחרי הגדול גם הוא מגיע בכיוונו. כן ציין כי לא הבחין באור ברמזור בכיוון נסיעת שני כלי הרכב שהתנגשו ופגעו בו. גם אשתו, הגב' עדי קליגר ג'רבי, העידה כי הגיעו לרמזור ועצרו בנתיב השמאלי ואזי הבחינו ברכב שמתעופף לכיוונם ופוגע בהם ולאחר מכן פונו הם לבית החולים.

22. נהג רכב הסוזוקי, מר דניאל דגן, העיד אף הוא במשטרה ביום 2.4.15 כי נהג ברכב כשלצדו בתו בת ה-17, ובהגיעם לצומת עצר הוא בנתיב הימני כשאור אדום דולק ברמזור בכיוון נסיעתו. פתאום הבחין ברכב מסחרי לבן שנכנס לצומת בנסיעה ופוגע בדופן קדמי שמאלי של רכבו. גם הוא ציין, כי לא הבחין באיזה אור ברמזור נכנסו כלי הרכב המעורבים בתאונה. ביחס לשני נהגי הרכבים , הקיה והסוזוקי, הסכימה ב"כ התובע לקבל את הודעותיהם במשטרה ולוותר על חקירתם הנגדית. ואכן, לא בכדי בחרה ב"כ התובע בכך, שהרי מעדויותיהם במשטרה לא ניתן להסיק דבר לעניין האחריות של הנתבע או של התובע לאירוע התאונה, מלבד העובדה כי שני עדים אלו עמדו בצומת לפני קו העצירה לאור אדום ברמזור בכיוון נסיעתם. אור אדום מתקיים במופע 44, לפי תכנית הרמזורים מס' 12, בין השניות 87 ל- 61, דהיינו במשך 64 שניות מתוך מחזור של 90 שניות. מכאן, שכל שניתן להסיק מכך הוא שהתאונה התרחשה בטווח זמנים זה.

23. בעדותו במשטרה של הנתבע, שנערכה תחת אזהרה ביום 29.3.15, תיאר הוא כי חצה את הצומת בנסיעה שוטפת כשבכיוון נסיעתו אור ירוק ברמזור וכתוצאה מכניסת רכב התובע במהירות מצד שמאל ארעה ההתנגשות בין כלי הרכב. לטענתו, היו עדים שראו אותו נכנס לצומת באור ירוק, וביניהם הנהג דני דגן ועד נוסף שנסע מהמקום ואין לו את פרטיו. כן ציין כי נסע במהירות של 40 קמ"ש לערך וכי עצם עמידתם של שני הרכבים, הקיה והסוזוקי, באדום ברמזור מעיד כי גם לתובע יש אור אדום ברמזור. אלא שכעולה מתכנית הרמזורים, אין חפיפה מלאה בין זמני הרמזור של רכב התובע (מופע 41) ורכבי מר ג'רבי ומר דגן (מופע 44), ומכאן שאין טענת הנתבע נכונה בהכרח. בחקירתו הנגדית בבית המשפט עלה, כי זה לא הבחין ברכב עדת הראייה, הגב' מנצור, שעמד במסלול השמאלי בכיוון נסיעתו, אולם זה כן הבחין ברכבי העדים מר ג'רבי ומר דגן שעמדו מימין במסלול החוצה. לטענתו, רכב התובע הגיע במהירות גבוהה מאד ורק בעת ההתנגשות הבחין הוא בו. כן לטענתו, הבחין באור הירוק שבכיוון נסיעתו כ- 15 מטר לפני הרמזור. לטענתו שוחח עם הבוחן ועם מר דגן לאחר התאונה אך לא עם הגב' מנצור. יתר על כן, בגרסתו בבית המשפט מציין הוא כי מר דגן אמר לו כי עמד הוא באור אדום ברמזור ופתאום קיבל מכה, אך לא סיפר כי מר דגן אמר כי הבחין שהנתבע חצה באור ירוק את הצומת. התרשמתי מעדות מהוססת במהלך החקירה הנגדית של הנתבע שהיתה חסרה תימוכין וסיוע של ראיות חיצוניות.

24. חיבור העדויות כולן, ובעיקרן עדויותיהם המהימנות של הגב' מנצור ואלו של מר וגב' ג'רבי ושל מר דגן, ולאור האמור לעיל, לפיו נשללה סבירותו של "מחטף רמזור" על ידי הנתבע ועל ידי התובע, מוביל למסקנה הסבירה ביותר כי התאונה התרחשה בין השניה 87 לשניה 14, כאשר אור אדום ברמזור במופע 43, אור אדום ברמזור במופע 44 ואור ירוק ברמזור במופע 41. ועל כן, ברור כי היה זה הנתבע שחצה את הצומת לאור אדום ברמזור בכיוון נסיעתו.

אשם תורם של התובע – האם חצה את הצומת במהירות גבוהה?

25. לאחר שהגענו למסקנה כי היה זה הנתבע שחצה את הצומת באור אדום ברמזור בכיוון נסיעתו, נשאלת השאלה באשר לטענת הנתבע כי התובע הגיח לצומת במהירות גבוהה מאד. מלבד עדותו זו של הנתבע, מצטרפת אף עדותם של יתר העדים הנייטרלים שתיארו התנגשות חזקה במיוחד שגרמה לרכבים להתעופף כדבריהם באוויר לכיוונם ולפגוע ברכביהם שהיו במרחק מה. עדות זו, ותמונות הנזק מחזקות את המסקנה כי התאונה התרחשה במהירויות גבוהות יחסית של המעורבים בה. הנתבע העיד כי מהירותו היתה 40-50 קמ"ש ואילו התובע כי מהירותו בכניסה לצומת היתה של 50-60 קמ"ש. אין ספק כי שני הצדדים בחרו לציין מהירות נמוכה מזו שבה נהגו לאמיתו של דבר, אולם, זו של התובע היא הרלוונטית יותר , וברי כי היתה גבוהה מדי ביחס לזו הראויה לכניסה לצומת, שלא אפשרה לו לבלום או לסטות בכדי למנוע את התאונה.

26. התובע בעדותו העיד, כי נהג בגל ירוק בין שני רמזורים ולפיכך נכנס בנסיעה רציפה לצומת בו התרחשה התאונה. אלא שאף הוא העיד כי לא הבחין ברכב הנתבע , הגם שלפי בוחני התנועה שדה הראיה במקום גדול למדי. ומקל וחומר , אף א ם לשיטתו לא היה לו שדה ראיה מספיק במקום, כי אז מחובתו היה לנקוט משנה זהירות בכניסה לצומת תוך הפחתה של מהירות הנסיעה. זו אף נדרשת בהתאם לדין בעת הכניסה לצומת, אף אם זכות הקדימה נתונה לו מכוח הרמזור הירוק, שלטענתו הבחין הוא בו ממרחק של 50 מטר. ואילו היתה מהירותו נמוכה אזי יתכן והיה יכול להבחין ברכב הנתבע עוד בטרם הכניסה לצומת ומצליח לבלום ולמנוע את התאונה.

27. לפיכך, יוצא כי מצאתי לקבוע כי לתובע אשם תורם או לחילופין אחריות תורמת משמעותית לעצם התרחשות התאונה, אשר בנסיבות הענין הנני מעריכה בשיעור של 35% .

שיעור הנזק

28. בהתאם לחוות דעת השמאית שהציג התובע במסגרת כתב התביעה ואשר לא נסתרה בידי הנתבע, עולה כי לתובע נגרם נזק של אובדן מוחלט לרכבו במסגרת התאונה נשוא תיק זה ובסך של 204,182 ₪, וכן נשא הוא בסך של 1000 ₪ בגין שירותי שמאות בהתאם לחשבונית המצורפת. לפיכך, מצאתי לקבל סכומים אלו. בניגוד לכך, אין אני מקבל את התביעה בגין השכרת רכב, שכן אין זה נזק ישיר של התאונה המחייב השבת המצב לקדמותו. הוצאות אלו, שנראה כי ניתן היה לצמצמן ולהקטינן למינימום האפשרי, נתונים בכל מקרה לשיקול דעתו של התובע ואינם מחייבים את הנתבע כלל.

29. בנסיבות אלו, חב הנתבע בנזקי התובע בסך של 132,718 ₪ וכן בסך 650 ₪ בגין השמאות. לסכומים אלו יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הוצאתם בפועל ועד למועד התשלום.

סיכום

30. לאור האמור לעיל, הנני מקבל את התביעה בחלקה, כאשר הנתבע נמצא אחראי להתרחשות התאונה בשל חציית הצומת באור אדום ברמזור, ואילו לנתבע אחריות תורמת בשיעור של 35% בשל חציית הצומת במהירות גבוהה ובלתי סבירה לתנאי הדרך .

31. לפיכך, הנני מחייב את הנתבע לפצות את התובע בסכומים הבאים:

בסך של 132,718 ₪ וכן בסך של 650 ₪ בגין שכר טרחת השמאי, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הוצאתם ועד לתשלום בפועל.
בסך של 3625 ₪ בגין אגרת בית משפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הוצאתם ועד לתשלום בפועל.
בסך של 15,604 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

32. התשלום יבוצע בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

33. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 60 ימים מיום המצאת פסק הדין .

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה תשרי תשפ"ב, 01 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.