הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 4569-02-15

לפני כב' השופט אילן דפדי, סגן נשיא

התובעת

אופנוסנטר בע"מ
ע"י עו"ד גלעד שקד

נגד

הנתבעים
1.עדי יוסף איזמן
2.ג'נסיס שילוח ולוגיסטיקה בע"מ
ע"י עו"ד נירה גראפי מלכין

פסק דין

לפניי תביעה כספית לפיצוי התובעת בסך של 380,067 ₪ בגין נזקים ש נגרמו לה, לטענתה , לאחר שהנתבעים הפרו הסכם עמה תוך שימוש פסול בזכות העיכבון.

התובעת חברת אופנוסנטר בע"מ היא יבואנית של ציוד לאופנועים אותו היא משווקת לחנויות ברחבי הארץ.

הנתבע מס' 1 מר עדי יוסף איזמן (להלן: "הנתבע" או "עדי") הוא בעליה ומנהלה של הנתבעת 2, ג'נסיס שילוח ולוגיסטיקה בע"מ (להלן: "הנתבעת" ) המעניקה שירותי שילוח בינלאומי, ע מילות מכס, הובלה בינלאומית, מימון ושירותים נלווים נוספים.

ביום 28.4.2013 נחתם בין הצדדים "הסכם להגדרת תנאי התקשרות ומסגרת אשראי" (להלן: "ההסכם"). בהסכם נקבע כי הנתבעת תעמיד לתובעת את שירותיה. לתובעת הוע מדה מסגרת אשראי על סך של 150,000 ₪ בתנאי תשלום של שוטף פלוס 90.

טענות התובעת הרלוונטיות בתמצית כפי שפורטו בכתב התביעה

לטענת התובעת, מיום שנחתם ההסכם בין הצדדים, עמדה היא בתנאי ו ככתבו וכלשונו. בראשית חודש אוקטובר 2013 הגיע משלוח אשר הזמינה אל מחסני המ כס. הנתבעת, אשר החזיקה בשטר המטען של הסחורה, לא נתנה את אישורה לשחרור ה ועיכבה אותה במחסניה. זאת עשתה לאחר שהודיעה כי התובעת אינה עומדת בתנאי ההסכם וחורגת ממסגרת האשראי שנקבעה בו . הנתבעת התנתה את שחרור הסחורה בתשלום מיידי במזומן של חובות התובעת מהזמנות קודמות. לטענתה, הנתב עים המתינו שבועות ארוכים עד להגעת המשלוח על מנת לייצר לעצמם שעת כושר לדרוש בחוסר תום לב את מלוא התשלומים המגיעים לנתבעת . באותה עת היו בידי הנתבעת שיקים מעותדים עבור הזמנה פתוחה מחודש ספטמבר שניתנו בהתאם לתנאי האובליגו , כך שלא היה מקום לעכב א ת שחרור הסחורה. התובעת העלתה הצעות שונות, לרבות הקדמת מועד תשלום של שיקים , על מנת לאפשר את שחרור הסחורה, אך הנתבעים סי רבו לכל הצעה. לדבריה, התנהלות הנתבעים הייתה חסרת תום לב ועובר לעיכוב לא נמסרה לה הודעה בדבר החריגות מההסכם, כך שלא ניתנה לה הזדמנות לתקן את ההפרה טרם ביטול ו.

הסחורות שעוכבו הסתכמו בשלושה קונטיינרים מלאים אשר עלותם נאמדה להערכת התובעת בהיקף של מאות אלפי שקלים. מאחר שמדובר היה בתחילת עונת החורף שהינה תקופת שיא בהצטיידות בתחום האופנועים, נגרמו לתובעת נזקים. רבים מלקוחותיה הפחיתו את כמות ההזמנות וחלקם אף חדלו לעבוד עמה. בעקבות אובדן הלקוחות , ירד מחזור המכירות של ה. לדבריה, מאחר שנדרשה לגייס סכום כסף גדול לצורך תשלום החוב לנתבעת ושחרור הסחורה, נפגעה יכולתה התזרימית. כתוצאה מכך, נאלצה לה קטין את הזמנותיה ולדחות תשלומים לספקים אחרים , דבר אשר הסב לה נזקים תדמיתיים וכספי ים ופגע באמינותה.

עוד טענה התובעת כי הסכם ההתקשרות נוסח ונקבע באופן חד צדדי על ידי הנתבעת והוצג בפניה כהסכם מוגמר עליו נאלצה לחתום ללא משא ומתן, למעט שינויים מינוריים באחוזי הריבית. לטענתה, מדובר בחוזה אחיד הכולל סעיפים מקפחים אותם יש לבטל בהתאם לסעיף 4 לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג – 1982 .

בנוסף, טענה כי יש לחייב את הנתבע באופן אישי לאור הוראות סעיף 6(א) לחוק החברות, תשנ"ט - 1999.

טענות הנתבעים הרלוונטיות בתמצית כפי שפורטו בכתב ההגנה

הנתבעים טענו כי החל מהמשלוח השני שנשלח באמצעות הנתבעת, הפרה התובעת את ההסכם באופן שיטתי. התשלומים לא בוצעו במועד וניתנו לתאריכי פירעון בניגוד למוסכם ובחריגה ממסגרת האשראי שהועמדה לה. לטענתם, מש ך תקופה ארוכה פנתה הנתבעת בעשרות פניות לתובעת והתריעה בפניה כי היא מפרה את ההסכם. ביום 22.9.2013 שלח נצי ג הנתבעת מר שמוליק מייל לתובעת בו דרש לשלם את יתרת הכספים המגיעים לנתבעת כדי שלא יעוכבו משלוחים. כל זאת, לאח ר שהנתבעת, חרף הפרות חוזרות ונשנ ות של התובעת, שחררה מכולות קודמות. ביום הגעת המשלוח האחרון עדיין לא הועמד התשלום על ידי הת ובעת. ביום 2.10.2013 פנתה הנתבעת במייל לתובעת, התריעה בפניה על החריגה ממסגרת האשראי ודרשה לשלם את החוב בסך של 84,359 ₪. ביום 3.10.13 העבירה התובעת לנתבעת המחאות עבור יתרת החוב שלא על פי ההסכם. עקב כך הודיעה הנתבעת על ביטול ההסכם ועל עיכוב המשלוח שהגיע באותו יום עד לקבלת כל התשלומים המגיעים לה. רק לאחר שהתובעת שילמה את יתרת החוב שוחררו המשלוחים. נוכח האמור, טענו הנתבעים כי נהגו באורך רוח ובסבלנות כלפי התובעת וכי ביטול ההסכם היה מוצדק לאור ההפרות החוזרות ונשנות.

הנתבעים דחו את טענות התובעת כי נגרם לה נזק וטענו כי המסמכים שצורפו לכתב התביעה לא מלמדים אף על ראשית ראיה בדבר נזק.

עוד טענו כי לא היה מקום להגיש את התביעה נגד הנתבע באופן אישי ולטעון להרמת מסך ה התאגדות שכן הנתבע לא עשה כל שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה . בנוסף, טענו כי בניגוד לטענת התובעת, אין מדובר בחוזה אחיד ועל ההסכם שנערך ביניהם חלות הוראות חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973.

כללי

בתיק הוגשו תצהירים מטעם הצדדים. מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר ישי כהן מנהל התובעת ו של רואה החשבון שלה מר מושקו הררי. מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של הנתבע המשמש כמנהלה של הנתבעת ובעל מניות בה. התובעת זימנה לעדות את מר שמוליק לוי ששימש כאיש מכירות מטעמה של הנתבעת והיה במועדים הרלוונטיים בקשר שוטף עם התובעת.

יש לציין כי במסגרת כתב ההגנה טענה הנתבעת להתיישנות התביעה אולם זנחה טענה זו בהמשך ולפיכך איני נדרש לה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות, שמעתי את העדויות ועיינתי בסיכומי הצדדים, החלטתי לדחות את התביעה לאחר שהתרשמתי כי התובעת הפרה את ההסכם כמעט לכל אורך תקופת ההתקשרות, כי ההסכם בוטל על ידי הנתבעת כדין וכי עשתה שימוש כדין בזכות העיכבון העומדת לה .

טענת התובעת בדבר הסכמת הנתבעת לאיחורים בביצוע התשלומים נדחית

כאן המקום לציין כי התובעת העלתה במסגרת תצהיריה טענה חדשה לפיה כל האיחורים בביצוע התשלומים נעשו בהסכמת הנתבעת. טענה זו לא הועלתה בכתב התביעה. הנתבעת טענה לקיומה של הרחבת חזית ואני מקבל טענה זו.

זאת ועוד, טענה זו אף לא הוכחה על ידי התובעת ומהעדויות אף התברר כי למעט המשלוח השני, במסגרתו ניתן לתובעת אישור לבצע את התשלום במועד פירעון מאוחר מזה שנקבע ב הסכם, לא ניתנו אישורים דומ ים עבור תשלומים בגין משלוחים נוספים.

מר שמוליק לוי, נציג המכירות אשר היה בקשר שוטף עם התובעת, העיד כי על פי הנוהל המקובל בינו לבין הנתבעת הוא אינו בעל הרשאה להסכים לשינוי בתנאי התשלום וכל שינוי שכזה דרש אישור של הנתבעת (ר או פרו טוקול עמ' 23 שורות 4-9). הנתבע העיד בחקירתו הנגדית מפורשות כי האישור ניתן על ידו רק לגבי השיק שנמסר בגין המשלוח השני (ראו עמ' 48 שורות 15-19).

איני מקבל גם את טענת התובעת כי עצם קבלת שיקים שניתנו על ידה מהווה הסכמה לתאריך פירעון המנוגד להסכם. אין לקבל התנהלות במסגרתה מעמידה התובעת את הנתבעת בפני עובדה מוגמרת על ידי כך שהיא מעבירה לנתבעת שיק דחוי בניגוד למוסכם, לאחר שהסחורה כבר שוחררה. התנהלות זו לא הייתה מקובלת על הנתבעת והיא אף התריעה בפני התובעת על כך. התנהלות זו היא שהובילה בסופו של דבר לביטול ההסכם ולמצב שנוצר.

התובעת הפרה את ההסכם

בהסכם נקבע כדלקמן : "הלקוח ישלם עבור השירותים שיסופקו לו על ידי ו/או באמצעות החברה בתנאי תשלום של שוטף + 60 יום מתאריך הרשימון, הלקוח ימסור שיקים דחויים עם ביצוע השחרור מהמכס וקבלת חש בוניות. מע"מ למכס ישולם לפי שוטף + 90 " בכתב יד הוסף "הכל שוטף 9 0". משמעות האמור היא כי במועד המסירה הפיזי של השיקים, אשר יכול ויתעכב בשל הוצאת החשבונית במועד מאוחר יותר , אין כדי להשפיע על תאריך הפירעון שנמדד 90 יום מתום ה חודש בו הוצא רשימון היבוא לפני השחרור .

סקירה של המשלוחים מלמדת כי החל מהמשלוח השני, לא עמדה התובעת בתנאי ההסכם בכל הקשור למועדי הפירעון.

המשלוח השני - המשלוח הגיע בתאריך 26.5.13. השיק ניתן לתאריך 30.9.2013 במקום לסוף חודש אוגוסט (סעיף 13.2.2 לתצהיר עדי). כאמור לעיל, לתובעת ניתן אישור במקרה דנן לאחר בתשלום , אך רק לאחר שהובהר לה כי עליה להקפיד ולעמו ד בתנאי ההסכם בין הצדדים. הנתבע העיד בחקירתו כי " המשלוח השני שולם לפי שוטף 120 והתרענו בלקוח תעמוד בתנאים. משלוח שלישי לא שולם ושחררנו את המשלוח. שמוליק הביא את השיק של המשלוח השני ואנחנו אמרנו לו במשלוח הזה שידבר עם הלקוח כי הוא לא עומד בתנאים" (עמ' 48 שורות 11-14 לפרוטוקול). הוא הסביר כי ניתן אישור לתשלום המאוחר בניגוד למוסכם מאחר שבאותו שלב הנתבעת נתנה עדיין אמון בתובעת והיה חשוב לה לשמור עליה כלקוח (עמוד 48 שורות 15-17).

המשלוח השלישי - המשלוח הגיע בתאריך 25.6.201 3. ההמחאה ניתנה לתאריך 31.10.2013 במ קום לסוף ספטמבר 2013 (ראו סעיף 13.2.3 לתצהיר עדי). מנהל התובעת אישר בעדותו כי זה ניתן באיחור יחד עם משלוח 4 אם כי לדבריו הוא קיבל רשות לדחות את התשלום (עמוד 38 שורות 15-16). טענה זו לה התנגדה הנתבעת נדחתה על ידי כאמור לעיל. יש לציין כי הסכום ששולם היה נמוך ב- 5,600 ₪ מהסכום לתשלום לאחר שהתובעת קיזזה סכום זה על דעת עצמה .

המשלוחים החמישי והשישי - המשלוח החמישי הגיע בתאריך 4.8.13 והמשלוח השישי הגיע יום לאחריו ב-5.8.13 (סעיף 13.2.5 לתצהיר עדי). הנתבעים טענ ו כי הסחורה שוחררה מהמכס ללא תשלום, זאת גם לאחר שחלפו למעלה מ-40 יום ולאחר שכבר הגיע המשלוח השביעי למחסנים. התובעת טענה כי מסרה לנתבעת שיקים עבור משלוחים אלו אך לא הוצ אה קבלה עבור ם . עם זאת בחקירתו הנגדית הודה מנהל התובעת כי התשלום בגין שני משלוחים אלה, שהיה צריך להינתן עד לסוף חודש נובמבר, ניתן על ידו בתחילה ל פירעון לסוף חודש דצמבר 2013 (ראו עמוד 38 שורות 17-31 ) . רק לאחר שהנתבעת התריעה על כך, כפי שיפורט בהמשך, הוקדם מועד התשלום ל- 1.12.2013.

מהאמור לעיל עולה כי התובעת, שלא כטענתה, לא קיימה את הוראות ההסכם ככתבו וכלשונו והפרה את הוראותיו.

השתלשלות העניינים מאז הגעת המשלוח השביעי

המשלוח השביעי - המשלוח הגיע ביום 21.9.2013. ביום 22.9.2013 פנה שמוליק, איש המכירות , בהודעת מייל לתובעת וביקש להעביר המחאות לתשלום (סעיף 13.6 לתצהיר עדי). במכתבו כתב כדלקמן: "ישי היקר. מצ"ב דוח מעודכן. אל תשכח לשלוח צ ק על יתרת הכרטסת כדי שלא יתעכבו המשלוחים בתהליך השחרור" (נספח י"א תצהיר עדי) . בתצהירו העיד עדי כי קודם למייל היו פניות חוזרות ונשנות לתובעת בעל פה להעביר המחאות לתשלום.

הנתבע העיד כי היה מעורב במשלוח המייל מיום 22.9.2013 . מעדותו עלה כי היה חשוב לו " להסביר ללקוח בפעם המי יודע כמה שתנאים צריך לכבד משני הצדדים, גם באשראי. הוא צריך להתייחס להודעות טלפוניות ולמיילים. הוא צריך לשלם לפי ההסכם " (עמוד 48 שורות 23-24 לפרוטוקול).

לאחר מכתב זה ולאחר שהתובעת לא דאגה להעביר את התשלום כנדרש , טענה הנתבעת כי ביטלה את ה הסכם. בעדותו אמר הנתבע כי למעשה ההסכם בוטל כבר ביום 24.9.2013 וכי שמ וליק הודיע על כך לתובעת (עמוד 47 שורות 7-8). לדבריו, המייל ש נשלח ביום 22.9.2013 היה בעצם התראה לפ ני ביטול ההסכם (עמוד 47 שורות 18-19).

בחקירתו הנגדית נשאל שמוליק לגבי הדברים עליהם העיד הנתבע. להלן הדברים: "ש. נכון שאמרת למנהל התובעת בעל פה שההסכם מבוטל? ת. אני מניח שדיברנו לפחות פעם אחת אולי אחרי ההתכתבות. סביר להניח, שאמרתי שההסכם מבוטל כי הנתבעת לא הסכימה לשחרר את המטען וזה היה בדיוק שלב לפני שנתבקשתי לזוז הצדה כי ניסיתי כל הזמן לתווך ו למצוא דרך כן לשחרר וזה השלב שאמרו לי לז וז" (עמוד 28 שורות 1-5).

הנתבע העיד כי גם לאחר שהגיע המשלוח השמיני ביום 29.9.2013 לא העבירה התובעת תשלום (סעיף 13.8 לתצהירו). לאחר מכן ביום 1.10.2013 הגיע משלוח נוסף וגם בגינו לא הועבר תשלום (סעיף 15 לתצהיר הנתבע). באותו מועד הייתה חריגה גם במסגרת האובליגו אשר בהתאם להסכם עמדה על סך של 150,000 ₪.

בעקבות האמור, פנה הנתבע ביום 2.10.2013 במייל למנהל התובעת בו נכתב כדלקמן: "חברתנו העמידה לרשותך אובליגו של 150,000 ₪. היום העברתי לך דרישה כספית המציינת בפרוש כי חרגתם ממסגרת האובליגו. על מנת לשחרר לך את המשלוחים הקרובים עליך להעביר את סך הדרישה במזומן. בכרטסת אומנם מצוי צק לפירעון ב 31.10 ולכן גם הוא יושב על האובליגו !! כמו בחברתך גם חברתנו מתנהלת על תזרים מזומנים ואם ח ברתך חרגה מהאובליגו המוקצב לה תאלץ לשלם את הדרישות במזומן. בנוסף ההסכם בינינו מדבר על העברת צקים מראש לפני השחרור נא דאג להעביר את חוב הכרטסת 82,096 ₪ (שפת וחים ללא צק) לפי שוטף 90 המופיע בהסכם" (ראו נספח י"ד לתצהיר הנתבע).

בעקבות מייל זה העבירה התובעת שני שיקים. האחד הקדמת תשלום שניתן קודם לפירעון לסוף דצמבר לתאריך פירעון 1.12.2013. ושיק על סך של 52,341 ₪ שניתן לתאריך פירעון 1.1.2014.

ביצוע האמור הוביל לתגובה חריפה מצד הנתבע , לאור אי עמידת התובעת במועדי התשלום כאמור בהסכם. במייל מיום 3.10.2013 (נספח יד לתצהיר הנתבע) כתב הנתבע כדלקמן: "קיבלתי הרגע את הצ'קים שמילאת אצלך במשרד היום. לצערי הצ'קים אינם עומדים בתנאי החוזה שנחתם בינינו בתאריך 28.04.2013. תשלום ראשון על סך 29,755 ₪ לתאריך 01.12.2013. תשלום שני על סך 52,341 ₪ לתאריך 01.01.2013. (צ"ל 01.01.2014 -הח"מ) חשבוניות ריבית בגין חודש ספטמבר על סך 1,069 ₪ ואוקטובר על סך 1,193 ₪ (תשלום במזומן). ברצוני להביא לידיעתך כי אינך עומד בהסכם עליו חתמנו לפי סעיפים 2 סעיף 6 וסעיף 9, וכי מרגע זה הוא מבוטל לפי תנאי החוזה. אבקשך לפרוע במזומן את כל היתרה הפתוחה בכרטסת על סך 84,358 ₪ לאלתר. נא לדאוג לתשלום מלא".

מנהל התובעת הסביר כי הקדים את תאריך הפירעון של השיק ליום 1.12.2013 מאחר שיום 30.11.2013 חל בשבת. איני מקבל הסבר זה. ספירה מדויקת של תקופת 90 הימים מתום חודש אוגוסט בו הגיעו המשלוחים מובילה לכך שתאריך הפירעון צריך לחול ביום 29.11.2013 שהינו יום שישי ולא ביום 30.11.2013. למרות זאת , התובעת בחרה לדחות את התשלום לתחילת החודש הבא קרי ליום 1.12.2013. מכל מקום, לגבי השיק השני, תקופת 90 הימים מסתיימת ביום 29.12.2013 שחל ביום ראשון. אם נניח כי לנתבעת לא הייתה התנגדות כי תאריך הפירעון יחול ביום האחרון של החודש קרי 31.12, עדיין זה חל ביום שלישי. אף על פי כן, בחרה התובעת ליתן על דעת עצמה שיק לתחילת החודש הבא , קרי ליום 1.1.2014. אף שמדובר בדחייה קצרה ביותר, הרי שעדיין מדובר בהפרה של ההסכם. לאור ההתנהלות המפרה של התובעת שקדמה לכך, ניתן היה להבין את תגובתו החריפה של הנתבע.

חשוב לציין כי על פי המסמך המודפס של ההסכם תקופת האשראי שהועמדה לתובעת הייתה שוטף פלוס 60 וכי בעקבות משא ומתן שנוהל בין הצדדים ניתנה לתובעת תקופת אשראי ארוכה יותר ב- 30 ימים. הנתבע העיד בתצהירו כי " בין התובעת לבין הנתבעת התנהל משא ומתן הן על תנאי האשראי, מסגרת האשראי, תנאי התשלום ששונו משוטף + 60 לשוטף +90 וכמו כן על גובה הריבית" (סעיף 7 לתצהיר וכן ראו עדותו של מנהל התובעת בעמוד 32 שורה 26).

בנוסף, מאחר שהשיקים שמסרה התובעת היו מעותדים לחודש ספטמבר והלאה, אזי יתרת החוב במועד 2.10.2013 עמדה על סך של כ- 180,000 ₪, כך שהתובעת הייתה בחריגה של כמעט 30,000 ₪. מנהל התובעת אף אישר את דברי ב"כ הנתבעת כי בא ותו מועד יתרת האובליגו חרגה ממסגרת האשראי שהועמדה לרשות התובעת (ראו עדותו בעמוד 39 שורה 13).

השתלשלות העניינים שהובאה לעיל, תאריכי פירעון השיקים שהיו מנוגדים להסכם, החריגה ממסגרת האשראי, ההתראות שניתנו לתובעת להקפיד ולעמוד בתנאי ההסכם כבר החל מהמשלוח השני, כל אלה מסבירים מדוע הנתבעת עמדה על כך שהחוב שיש לתובעת כלפיה ישולם לה לאלתר וכי ההסכם יבוטל.

סעיף 7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1979 "(א) הנפגע זכאי לבטל את החוזה אם הפרת החוזה היתה יסודית (ב) היתה הפרת החוזה לא –יסודית, זכאי הנפגע לבטל את החוזה לאחר שנתן תחיל ה למפר ארכה לקיומו והחוזה לא קוים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה, זולת אם בנסיבות הענין היה ביטול החוזה בלתי צודק...".

בנסיבות המקרה דנן, לאור אופי השירות שניתן על ידי הנתבעת ולאור תנאי האשראי אשר עומדים בבסיס ההתקשרות בין הצדדים, נראה כי האיחור בתשלום מהווה הפרה יסודית של ההסכם. גם אם אין הדבר מהווה הפרה יסודית, הרי שמהעדויות עולה כי לתובעת ניתנו פעם אחר פעם התראות והופנו אליה דרישות מאת הנתבעת לעמוד בהתחייבויותיה ולשלם את התשלומים המגיעים ממנה במועד ם על פי ההסכם , אך לשווא. חשוב להבהיר כי הנתבעת לא כפרה בהתחייב ותה לספק לתובעת את השירות לו התחייבה אלא שהתנתה אותו ב תשלום יתרת החוב כלפיה ולא מעבר לכך. בנסיבות האמורות, התנהלות הנתבעת סבירה ואין לראותה כהתנהלות בחוסר תום לב.

לנתבעת קיימת זכות עיכבון

סעיף 11(א) לחוק המיטלטלין, תשל"א-1971 קובע כי "עיכבון הוא זכות על פי דין לעכב מיטלטלין כערובה לחיוב עד שיסולק החיוב". סעיף 19 לחוק החוזים תרופות קובע כי "קיבל הנפגע עקב החוזה נכס של המפר שעליו להחזירו, תהא לנפגע זכות עיכבון באותו נכס כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן המפר עקב ההפרה".

מהוראות החוקים שהובאו לעיל עולה כי אם הנתבעת קיבלה לרשותה שטרי מטען השייכים לתובעת, היא רשאית הייתה לעכבם אצלה עד לסילוק החוב כלפיה אף אם זה אינו קשור לשטר המטען הספציפי.

בסעיף 9 להסכם ההתקשרות ניתנה לנתבעת זכות העיכ בון כדלקמן:
"כמו כן מסכים הלקוח בזאת כי על כל המטענים השייכים לו ועל המסמכים הקשורים למטענים אלה הנמצאים ו/או שיימצאו ברשות החברה או מי מטעמה, גם אם שוויים גבוה מחוב הלקוח, תחול זכות העיכבון לטובת החברה להבטחת כל חובות הלקוח כלפי החברה, לרבות חובות קודמים שאינם קשורים ו/או אינם נשוא המטענים ו/או המסמכים המעוכבים". הוראות סעיף זה מתיישבות לחלוטין עם הוראות החוקים שהובאו לעיל ולפיכך אין בו כל פסול והוא תקף.

יש לציין כי הנתבעת התרתה בתובעת קודם למימוש זכות העיכבון. כאמור לעיל, במייל שנשלח על ידי שמוליק ביום 22.9.2013 נכתב במפורש כי יש לשלוח שיק על יתרת הכרטסת "כדי שלא יתעכבו המשלוחים בתהליך השחרור" (ראו נספח י"א לתצהיר הנתבע). לאור האמור, אני קובע שהתובעת מימשה את זכות העיכבון הנתונה לה כדין.

העמדת החוב לפירעון מיידי

התובעת טענה כי לא היה סעיף בהסכם שהתיר לנתבעת להעמיד את כל יתרת החוב לפירעון מיידי. לטענתה , לפי הסנקציה הקבועה בהסכם, הנתבעת יכלה לחייבה בריבית בגין החריגות אך וודאי שלא לנקוט בסנקציה חריפה כגון העמדת החוב לפירעון מיידי. אינני מקבל טענה זו. מימוש זכות העיכבון לפיה זכאית הנתבעת לגבות את כל יתרת החוב כלפיה, מש מעותה מתן אפשרות לנתבעת להעמיד את י תרת החוב כולו לפירעון מיידי. יתרה מכך, קבלת טענת התובעת הינה בלתי סבירה ופוגעת הרבה יותר בתובעת עצמה, שכן משמעותה היא שהנתבעת תחזיק ברשותה את שטר המטען עד לתאריך העתידי של השיק שניתן על ידה לתאריך המאוחר ביותר. בנסיבות אלה, יש להניח , הייתה טוענת התובעת לנזק גדול הרבה יותר.

טענת התובעת לקיומו של חוזה אחיד

אכן ההסכם הינו חוזה אחיד. יחד עם זאת, גם אם כלל תנאים מקפחים , אין לומר כי ההסכם כולו בטל.

סעיף 19 לחוק החוזים קובע כי "ניתן החוזה להפרדה לחלקים ועילת הביטול נוגעת רק לאחד מחלקיו, ניתן לביטול אותו חלק בלבד; אולם אם יש להניח שהצד הרשאי לבטל לא היה מתקשר בחוזה לולא העילה, רשאי הוא לבטל את החלק האמור או את החוזה כולו".

"כך הוא למשל כלל "העיפרון הכחול", המורנו כי במקום שאך ניתן הדבר, נטל הוא המוטל עלינו כי נפריד בין איבר נגוע לבין האיברים הבריאים שבגוף – כך בחוק, כך בחוזה וכך בכל נורמה אחרת שהיא – ולאחר ההפרדה כי נתעלם מן האיבר הנגוע וניתן תוקף מלא לאיברים הבריאים" (כב' השופט חשין ב בג"ץ 1993/03 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש – הממשלה , פ"ד נז(6) 817, סעיף 64).

"בית המשפט רשאי להורות על ביטול חלקי של החוזה בשינויים המחויבים לפי סעיף 19 ל חוק החוזים ("כלל העיפרון הכחול"), אם עילת הביטול נוגעת רק לאחד מחלקי החוזים וניתן להפרידו לחלקים" (כב' השופטת חיות בע"א 6634/15 טופ במרחבי השרון ייזום בע"מ נ' אורית קפלן , סעיף 14 (פורסם בנבו 24.10.17))

במקרה דנן, התנאים המסחריים , כגון שיעור הריבית, גובה מסגרת האשראי ותקופתו, הם תנאים לגביהם נוהל משא ומתן. התובעת אף לא טענה שהם מקפחים. אשר להוראות סעיף 9 בדבר זכות העיכבון אלה כאמור מתיישבות עם הוראות החוק בקשר עם מימושה . לפיכך ולאור כלל העיפרון הכחול שהובא לעיל, הרי שהתנאים המסחריים וסעיף 9 להסכם שרירים וקיימים.

אשר ליתר התנאים המפורטים בהסכם, לגביהם טענה התובעת כי הם מקפחי ם, הרי שתוכנם אינו רלוונטי למחלוקת ולפיכך איני נדרש לדון בתקפותם .

חשוב לציין שהתובעת ביקשה לבטל את ההסכם כולו בשל היותו כולל תנאים מקפחים ו באותה נשימה הלינה על כך שהנתבעת ביטלה את אותו הסכם בחוסר תום לב ושלא כדין. טענות אלה אינן יכולות לדור בכפיפה אחת.

התובעת לא הוכיחה כי נגרם לה נזק

לא זאת אף זאת, אף אם הייתי קובע כי הנתבעת הפרה את ההסכם עם התובעת, הרי שהאחרונה לא הוכיחה כי נגרם לה נזק.

אין מחלוקת כי בסופו של דבר המשלוח נושא התביעה שוחרר לידי התובעת ביום 23.10.2013, קרי מדובר היה בעיכוב של 20 יום בלבד בשחרור הסחורה . התובעת טענה כי מדובר בתקופה שבה חנויות מצטיידות בציוד חורף ולכן הדבר השפיע על מכירותיה ונגרם לה נזק. טענה זו נטענה אך לא הוכחה.

לא הוצגה חוות דעת של איש מקצוע ממנה ניתן היה ללמוד על קשר סיבתי בין האירועים המתוארים בכתב התביעה לבין הנזקים שנגרמו לתובעת. קיימים משתנים רבים אשר יכולים להשפיע על הצלחה או כישלון של עסק מסחרי. כידוע, ירידה ב מכירות יכולה לנבוע מסיבות שונות כגון קיומם של מתחרים נוספים בענף, נתוני מזג אוויר שמשפיעים על מכירות של ציוד חורף , סוגי המוצרים שנמכר ים בשנה אחת לעומת ש נים אחרות ועוד.

התובעת לא הציגה דוחות של רווח והפסד מבוקרים המתייחסים לתקופת חודשי החורף הרלוונטיים ואף לא הציגה נתונים השוואתיים בגין אותה תקופה בשנים קודמות. כך למשל, התובעת לא הציגה נתונים לשנים 2011 ו-2012. יש לציין שה תובעת הייתה פעילה כחברה החל מ -2009 ומנהלה פעל בתחום אם כי לא במסגרת חברה החל מ-2005, כך שיש להניח שנתונים כאלה היו ברשותה (ראו (עמ' 31 שורות 5-6 לפרוטוקול). יתרה מכך, התובעת בחרה להציג נתוני מכירות בלבד להבדיל מנתוני רווח. מד ובר בשני נתונים שונים לחלוטין.

זאת ועוד, ה תובעת הציגה אך את סכום המכירות של החודשים אוקטובר –נובמבר 2013 אותם השוותה לחודשים אוקטובר - נובמבר 2014 (נספח ד' לכתב התביעה - מכתב רואה החשבון אליו הפנה בתצהירו) מבלי לפרט את סכום המכירות בחודשים דצמבר 2013 וינואר 2014 ( ובהשוואה דצמבר 2014 וינואר 2015) וייתכן שלא בכדי, שכן יש להניח כי בחודשים אלה, שגם הם חודשי חורף, בוצעו מכירות ולפיכך היה מצופה מן התובעת להציג גם את נתוני המכירות של חודשים אלה. במיוחד הדברים אמורים, שעה שהציוד שוחרר לקראת השבוע האחרון של אוקטובר ולכן סביר להניח שתהליך המכירה נמשך בחודשים דצמבר ואילך.

כמו כן, התובעת טענה כי לקוחות שונים הפסיקו לעבוד עמה, אך לא הוכיחה כי הסיבה לכך נעוצה באותו עיכוב בן 20 יום בשחרור הסחורה מהמכס. על מנת להוכיח טענה זו, היה צורך לזמן את אותם לקוחות, כדי שיעידו שהפסקת ההתקשרות או הפחתת הרכישות מהתובעת נגרמו בשל אותו עיכוב.

טענת התובעת כי הציוד שברשותה מתכלה וכי היה צורך להשמידו נטענה על דרך הסתם. הראייה שהביאה התובעת היא עדותו של רואה החשבון מושקו הררי ש העיד כי מדובר בסחורה העשויה מחומרים מתכלים (סעיף 14 לתצהירו) , אך ב חקירתו הנגדית הודה כי לא כל הציוד מתכלה (עמ' 12 שורה 12 לפרוטוקול) . זאת ועוד, רואה החשבון אינו מומחה לציוד אופנועים ולכן לא ניתן להסתמך על עדותו. בא כוח התובעים עצמו התנגד להפניית שאלה לעד על קביעתו כי הציוד מתכלה וטען " זה לא בתחום המומחיות של העד" (עמ' 11 שורה 26). אם רצתה התובעת להוכיח כי מדובר בציוד מתכלה וכי ערכו ירד עקב העיכוב, היה עליה לתמוך זאת בחוות דעת מומחה ובראיות מתאימות. מכתבו של הספק הסיני שצורף לתצהיר מנהלה של התובעת על פיו אינו יכול לתת אחריות לחליפות גשם שמאוחסנות בתנאי חום של מעל 35 מעלות משך מעל מספר חודשים אינו יכול להוות ראיה לכך ש הציוד ניזוק והיה צורך להשמידו. מכל מקום הנתבעת אינה אחראית לכל נזק ככל שנגרם לתובעת בגלל תנאי איחסון לקויים של ציוד על ידי התובעת.

התובעת כללה בתביעתה עלות לקיחת הלוואה וריבית בהן נשאה בשל הצורך לטענתה, ליטול הלוואה מבנק הפועלים. חשוב לציין כי על פי המסמכים שצירפה התובעת, הלוואה על סך 150,000 ₪ הועמדה לה מאת הבנק עוד ביום 7.10.2013 (ראו עדותו של מנהל התובעת בעמוד 42 שורות 11-12). למרות זאת, התובעת בחרה שלא לפרוע בעזרתה את החוב שהיה לה כלפי הנתבעת ובכך להקדים את שחרור הסחורה ולמנוע את אותם נזקים נטענים. מכל מקום, לאחר שלא מצאתי כי היה מקום לתביעה הרי שלא היה מקום לתבוע גם נזק זה.

לא היה מקום להגשת התביעה נגד הנתבע

לאור התוצאה אליה הגעתי הרי שגם דין התביעה נגד הנתבע באופן אישי להידחות. עם זאת, אני מוצא לנכון לציין כי לא היה מקום מלכתחילה להגשת התביעה נגד הנתבע באופן אישי. התרשמתי כי הנתבע כמנהלה ובעליה של הנתבעת פעל לטובת האינטרסים שלה. לא מצאתי כי התנהל בחוסר תום לב וכי פעולתו הייתה בנסיבות המצדיקות הרמת מסך על פי סעיף 6( א) לחוק החברות.

סוף דבר

סוף דבר, התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעים הוצאות בסך של 30,000 ₪.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ג' סיוון תשע"ט, 06 יוני 2019, בהעדר הצדדים.