הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 45484-05-17

לפני כבוד השופט אילן צור

התובעת:

הראל חברה לביטוח בע"מ

נגד

הנתבעת:
הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

הרקע בתמצית
לפניי תובענה כספית שעילתה נזיקית, כתביעת תחלוף מכוח סעיף 62 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] - 1968 (להלן: "פקודת הנזיקין"), זאת לאחר שהתובעת שילמה למבוטחת מטעמה (להלן גם : "נהגת התובעת"), את תגמולי הביטוח בהתאם לפוליסת הביטוח שהונפקה לה בקרות מקרה הביטוח, מחמת נזק שנגרם למכוניתה (להלן – " הרכב הנפגע").

על פי כתב התביעה, ביום 18/1/17 בשעה 5:00 לפנות בוקר, בצומת אגריפס בירושלים - התרחשה תאונת דרכים. לדידה של התובעת, הנהגת מטעמה עצרה את מכוניתה במסלול הפונה שמאלה - במופע רמזור אדום - בנתיב השמאלי (הפנימי) מבין שני הנתיבים הפונים שמאלה, בכיוון שדרות שז"ר בואכה רח' הרב שמואל ברוך, זאת בשעה שמופע הרמזור בכיוון ישר היה ירוק. בשעה שמופע הרמזור לפנייה שמאלה התחלף לירוק, החלה המבוטחת בנסיעה, תוך שהיא פונה שמאלה. בשלב זה, חצה נהג הנתבעת עם רכבו (מונית שירות) את הצומת, משדרות בן צבי, תוך שהוא נוסע ישר בכיוון שדרות שז"ר. לדידה של התובעת, כתוצאה ממעשיו הרשלניים של נהג הנתבעת – אשר חצה את הצומת ב מופע רמזור אדום, התרחשה התנגשות בין שני כלי הרכב.

מנגד ולהגנתה , טוענת הנתבעת, כי הנהג מטעמה – נהג מונית במקצועו - נסע בנתיב הימני מתוך שני נתיבים לכיוון היציאה מהמושבה הגרמנית ולטענתו נסע במהירות של כ- 50 קמ"ש, בהתאם למופע רמזור ירוק , הניצב בכיוון נסיעתו. לטענת הנתבעת , בשלב חציית צומת אגריפס ע" י הנהג מטעמה, החלה מבוטחת התובעת בפניה שמאלה, תוך שהיא מתעלמת ממופע האור האדום בכיוון נסיעתה, וכתוצאה ממעשיה הרשלניים של מבוטחת התובעת, התרחשה התאונה. למעשה טוענת הנתבעת, כי בעוד שנהג הנתבעת המשיך בנסיעתו במופע רמזור ירוק בכיוון נסיעתו, היתה זו דווקא מבוטחת התובעת, אשר פנתה שמאלה במופע רמזור אדום ופגעה בכנף השמאלית קדמית של רכב הנתבעת. לפיכך, ומחמת שברשלנותה גרמה לתאונה, הרי שיש לדחות את התביעה.

יאמר מיד, כי מהעדויות שנשמעו לפניי - עולה, כי בעקבות שימוע שנערך לנהג הנתבעת – נשלל רישיון הנהיגה שלו מנהלית, למשך 30 ימים ע"י קצין משטרה. ודוק: מדובר בנהג מונית, קרי – נהג מקצועי אשר לשלילת רישיונו השלכות על מטה לחמו ופרנסתו ואין להקל ראש בשלילת רישיון מעין זו . יצוין, כי למעשה המנהלי של שלילת הרישיון באין החלטה סותרת, עומדת "חזקת התקינות המנהלית" הגם שטענה זו לא עלתה לפניי במסגרת "תקיפה עקיפה" . זאת אף זאת, נהג הנתבעת לא תבע את נזקיו והסתפק אך בתשלום שרידי המונית אשר שמשה אותו לפרנסתו כאמור. הקדמתי את המאוחר, משום שלטענת התובעת, עשויה להיות לכך השלכה על משקל הראיות והעדויות - שנשמעו לפני.

להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 14/5/18, הגישה התובעת הודעה על לצירוף מסמכים הכוללת את תיק המשטרה וכן מסמך שעניינו בהליך השימוע הנ"ל שנערך לנהג הנתבעת. יובהר, כי בדיון הוצג והוגש תיק המשטרה לבית המשפט, לרבות מסמכים שונים מתוך תיק המשטרה אליהם הפנו הצדדים והעדים מטעמם - בלא התנגדות של מי מהצדדים, למעט חוו"ד נוספת של המומחה מטעם התובעת , אשר בעניין זה הכרעתי במהלך דיון ההוכחות.

בפתח הדיון, הגישו ב"כ הצדדים ללא התנגדות של מי מהם, את המסמכים המפורטים להלן, אותם סימנתי כדלקמן:
מטעם התובעת הוגשו:
הודעת נהגת התובעת במשטרה – ת/1.
תמונות נזק של רכב התובעת – ת/2.
צילום הצומת (אגריפס) – ת/3.
הודעה לחב' הביטוח – ת/4.
חוו"ד מומחה התובעת – ת/5.

מטעם הנתבעת הוגשו:
חוו"ד מומחה הנתבעת – נ/2.
חוו"ד של מומחה התובעת, בתיק אחר – נ/1
הודעה נהג הנתבעת במשטרה – נ/3.
תמונות ממקום התאונה (שלא במועד התאונה) – נ/4.
טופס הודעה של נהג הנתבעת – נ/5.

פרשת התביעה וראיותיה
מטעם התביעה העידו הגב' רחלי חלימי – נהגת התובעת וכן המומחה מטעמה - מר דורון פת. כן הוגשו לתיק בית המשפט כאמור, תיק החקירה המשטרתי הכולל בין היתר גם דו"ח בוחן תנועה משטרתי - אודות התאונה מושא תובענה זו.

עת/1 – גב' רחלי חלימי (נהגת הנתבעת)
עדת התביעה אשר נהגה ברכב מסוג יונדאי, סיפרה בעדותה כי ביום התאונה, בש עות הבוקר המוקדמות בצומת אגריפס, הייתה בדרכה למקום עבודתה, מזה כ - 8 שנים. לטענתה, עמדה בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים הפונים שמאלה , במופע רמזור אדום , בכוונה לפנות שמאלה. כאשר התחלף הרמזור לירוק , החלה בנסיעה תוך שהיא פונה שמאלה . נהגת התובעת תיארה, כי לא ראתה את התרחשות התאונה בשום שלב, אלא רק שמעה את צליל החבטה, כתוצאה פגיעת רכב הנתבעת ברכבה ( פרוטוקול מיום 9/1/19 עמ' 2 ש' 4 – 5 ו – 8) וכי רכבה הסתובב סביב צירו ונפגע בחלקו הקדמי והקדמי ימני. כן ציינה, כי כתוצאה מהפגיעה ברכבה, איבדה את הכרתה ו כאשר פקחה את עיניה לראשונה, לא הצליחה לנשום מ חמת עשן השריפה אשר פרצה וכי לאחר זמן מה , חולצה ע"י כוחות ההצלה ונלקחה לבית החולים. כן מסרה בעדותה, כי כתוצאה מאירוע התאונה סבלה נזקי גוף שונים. במסגרת השלמת חקירתה הראשית, שבה והבהירה העדה - כי אין סיכוי ש"התבלבלה" בין הרמזור המורה לנסיעה ישר לבין הרמזור המורה שמאלה, שכן - ע"ג הרמזור הפונה שמאלה, יש חץ המורה לכיוון שמאל ולכן, "אין סיכוי להתבלבל" (פרוטוקול מיום 9/1/19 עמ' 2 ש' 15 ואילך).

בחקירתה הנגדית, שבה וחידדה העדה, כי כאשר הגיעה לצומת, מופע הרמזור בכיוון פנייתה שמאלה - היה אדום וכי עצרה בעצירה מלאה בנתיב השמאלי ביותר מבין שני הנתיבים הפונים שמאלה. עוד הוסיפה, כי היא תושבת ירושלים ומכירה היטב את המקום שכן היא נוסעת בו , מידי יום ביומו משך כ – 8 שנים. כאשר הופנתה ל - ת/1 (הודעתה במשטרה), שבה העדה וציינה , כי לא ראתה את התרחשות התאונה וגם כיום אינה יודעת לומר מאיזה כיוון הגיחה מכונית נהג הנתבעת. כן העידה, כי כאשר עמדה במופע רמזור אדום, לא היתה מולה שום מכונית וכאשר החלה בפניה שמאלה – לא הסתכלה לצדדים אלא קדימה על הכביש בכיוון פנייתה שמאלה משום שבשעה שהחלה בנסיעה לא היו מכוניות (פרוטוקול מיום 9/1/19 עמ' 5 ש' 11). העדה אישרה כי התמונה ת/3, מתארת אל נכון את הצומת. בעדותה שבה העדה וחידדה, כי בכיוון נסיעתה יש שני רמזורים. האחד – בכיוון ישר והשני שמאלה וכי בשעה שעמדה במופע רמזור אדום שמאלה, מופע הרמזור בכיוון ישר היה ירוק. גם הניסיון לעמת את העדה עם התמונה השלישית ב – נ/4 – לא צלח , והעדה שבה וחיזקה את גרסתה, לפיה, בשעה שעמדה במופע רמזור אדום שמאלה, מופע הרמזור בכיוון ישר – היה ירוק פרוטוקול מיום 9/1/19 עמ' 6 ש' 1 – 11) . עוד העידה, כי מהירות נסיעתה היתה נמוכה שכן היתה בתחילת נסיעה. באשר ל – ת/1, הבהירה העדה , כי הדברים אשר מסרה בהודעתה במשטרה לפיהם " אני חושבת שלא היו רכבים.." מתייחסים לכלי הרכב ממולה וכן לפניה שמאלה (פרוטוקול מיום 9/1/19 עמ' 6 ש' 25 – 29) . בסיום חקירתה הנגדית ולאחר שעומתה עם האמור בשורה 39 ל – ת/1 לפי ו נשאלה לקיומ ם של כלי רכב בכל הכיוונים – הרימה העדה ידיה והשיבה – " אין לי מה להגיד" (פרוטוקול מיום 9/1/19 עמ' 6 ש' 30 – 32) .

בשולי הדברים אך לא בשולי העניין - מצאתי לציין, כי נוכח התנהלות הצדדים, נאלצתי להפסיק את הדיון במהלך עדותה של עת/1 (הפסקה שהתארכה זמן ארוך מהמתוכנן בשל קיומם של דיונים נוספים וברשות הצדדים ואדיבותם ). עם חידושו של הדיון , הסתבר כי העדה עת/1 שוחחה עם המומחה מטעם התובעת עת/2 מר דורון פת. לבקשת ב"כ הנתבעת, ציינתי לפרוטוקול כי עובדה זו תילקח בחשבון במסגרת פסק הדין. ואולם, כעולה מחקירתה הנגדית של עת/1 ומחקירתו הנגדית של עת/2 בעניין זה - הרי שעדי התביעה לא שוחחו ביניהם בעניין התיק , ולא עלה חשש לתיאום עדויות.

עת/2 – מר דורון פת, (מומחה מטעם התובעת)
מטעם התובעת העיד לפנ יי חוקר תאונות, בעדות מומחה - אשר שחזר את נסיבות התאונה וכן את מופעי הרמזורים בצומת אגריפס, בה התרחשה התאונה. תכנית הרמזורים ותשריט הצומת - העדכניים למועד התאונה, ניטלו מתוך תיק המשטרה בו קיימת בעניין זה תעודת עובד ציבור (להלן - " תע"צ"). חוו"ד המומחה הוגשה וסומנה ת/5.

מחוות הדעת עולה "המסקנה" של המומחה, כי נוכח עדותה של נהגת התובעת, לפיה עמדה במופע רמזור אדום בכיוון נסיעתה שמאלה, הרי שחלפו – 4 שניות מרגע שהרמזור בכיוון נסיעתו של נהג הנתבעת , הפך לאדום ועד למופע ירוק של הרמזור המורה שמאלה בו עמדה כאמור נהגת התובעת. הלכה למעשה, הנחת העבודה של המומחה מטעם התו בעת היא, כי הוא מקבל אפריורית את גרסתה של נהגת התובעת, לפיה עמדה באור אדום ורק כאשר התחלף לירוק החלה בנסיעתה. "תוצאת ההנחה" לפיה גרסת נהגת הת ובעת נכונה, מוביל ה למסקנה מסתברת אחת והיא כי נהג הנתבעת ביצע – "מחטף רמזור" , מתוך תקווה כי יספיק ל השלים את חציית הצומת, טרם שיתחלף מופע הרמזור בכיוונו לאדום.

במסגרת חקירתו הנגדית העיד לפניי המומחה, כי אכן הצומת בו התרחשה התאונה , עבר שינויים וכי הוא מפענח את תכנית הרמזורים ולא תמונות. עוד ציין, כי תיק המשטרה נסגר מחוסר ראיות. כן עולה מעדותו , כי נהגת הת ובעת עמדה בנתיב השמאלי מבין שניים הפונים שמאלה וכי אין נתון בתיק המשטרה היכול להעיד באיזה נתיב מבין השניים נסע נהג הנתבעת – בימני או בשמאלי.
בהגינותו העיד המומחה, כי אין הוא יכול להעריך באופן מדויק , מהו המרחק אותו עברה נהגת התובעת עד לרגע האימפקט וכי לא ניתן לבצע שיחזור במקום התאונה נוכח השינויים המבניים שנערכו בצומת אגריפס.
בחקירתו הנגדית הדגיש המומחה, כי כיום לא ניתן להצביע על מקום התאונה הגם שאת תוואי ה כביש הוא לקח מתוכנית הרמזורים, המהווה תרשים מדויק לפי קנה מידה התואם את תכנית הרמזורים. בהמשך חקירתו הנגדית, הסכים המומחה כי חוו"ד שלו נסמכת "על תכנית הרמ זורים וגרסת הנהגים שבאמצעותם מציבים את התאונה על טבלת הזמנים" וכי "בעיקרון נכון חוות דעתי עוסקת בניתוח תכנית הרמזורים" (פרוטוקול מיום 9/1/19 עמ' 10 ש' 2 - 6). לדבריו, מרגע שיש בידיו את תכנית הרמזורים וכן את עדותה של נהגת התובעת, לפיה החלה בנסיעה ממצב של עצירה במופע רמזור אדום לפני יה שמאלה, הרי שאת הנתון הזה הוא מציב על גבי טבלת הזמנים שבתוכנית הרמזורים. לדידו של המומחה , הוא הציב את התמונה "בתפר שבין סיום מופע 4 לתחילת מופע 2 (בעמ' 10) שם התרחשה התאונה". לפיכך, התוצאה היא שנהג הנתבעת ביצע "מחטף רמזור", שכן כאשר נהג הנתבעת רואה ירוק המתחלף לצהוב והוא חושב כי יספיק לעבור ובדיעבד מסתבר כי טעה בשיקול הדעת והוא נכנס בשניות הראשונות של המופע הירוק (של נהגת התובעת) העוקב אחרי הרמזור שלו – וזהו מחטף (פרוטוקול מיום 9/1/19 עמ' 10 ש' 12 – 21) . כן העיד המומחה, כי על פי תכנית הרמזורים, בשעה שמופע הרמזור בכיוון פנייתה שמאלה של נהגת התובעת – אדום, מופע הרמזור "השכן" שלה בכיוון ישר מימינה – ירוק. עוד הסביר המומחה , כי על פי תכנית הרמזורים, יתכן מצב שבו מופעי הרמזורים ישר ושמאלה – שניהם אדומים. עוד מסר העד – כי שדה הראייה אשר עמד באותה העת לרשות נהגת התובעת היה מעל – 100 מטרים (פרוטוקול מיום 9/1/19 עמ' 11 ש' 1). במסגרת חקירה נגדית ארוכה, מסר העד את הדברים הבאים:
טווח הזמנים שבין מופע רמזור אדום בכיוון נסיעת נהג הנתבעת לבין מופע רמזור ירוק בכיוון פנייתה שמאלה של נהגת התובעת, הוא – 4 שני ות.
אין לדעת את המיקום המדויק בו התרחשה התאונה.
שדה הראיה אינו רלוונטי לניתוח תכנית הרמזורים, הגם שהוא כ – 100 מ' , משום שנהגים לא מי יחסים חשיבות לרכב הנמצא במרחק כזה.
ברגע התאונה רכב התובעת היה בזווית של כ – 45 עד 50 מעלות.
נהג הנתבעת הקדים את נהגת התובעת ברגע האימפקט, אך אינו יודע באיזה נתיב הוא נסע בכיוון נסיעתו וכי הוא יכול היה לנסוע בנתיב הימני, השמאלי או באמצע.
המרחק שעובר נהג הנתבעת במשך שניה אחת, במהירות 50 קמ"ש הוא כ - 14 מטר.
גולת הכותרת של חוות הדעת היא תכנית הרמזורים והמחטף שבוצע ע"י נהג הנתבעת.
במופע 4 בכיוון נסיעת נהג הנתבעת, בשנייה 15 מתחלף הרמזור לצהוב. הצהוב מסתיים ובשנייה – 18 מתחיל אדום. בשני יה – 22 נהגת התובעת מקבלת מופע ירוק בכיוון נסיעתה שמאלה. היינו – 4 שניות. (פרוטוקול מיום 9/1/19 עמ' 15 ש' 15 – 17) .
לזמן זה (4 שניות שבין חילופי הרמזורים) יש להוסיף 2 שניות של נסיעת נהגת התובעת מרגע הופעתו של רמזור ירוק בכיוון נסיעתה ועד לרגע האימפקט ובסה"כ 6 שניות .

במסגרת חקירתו הנגדית, הוצגה למומחה התובעת נ/1 – חוו"ד אותה ערך בתיק אחר , וממנה עולה לכאורה היפוכו של דבר , וכאשר בתיק האחר דובר על הפרש של כ – 6 שניות , שלל המומחה בחוות דעתו אפשרות של "מחטף רמזור". על כך השיב מומחה התובעת, כי תחשיב מדויק הכולל את הפחתת הזמן של הנהג במופע היוצא, מוביל לסדר גודל של 4.5 – 5 שניות וכי 6 שניות אליהן התכוון אינם כוללים את ההפחתה של הנהג הנכנס.

תיק המשטרה
כאמור, תיק המשטרה הוגש ע"י התובעת והתקבל בלא התנגדות של מי מהצדדים. יתרה מכך, כל צד אף הגיש בנפרד את הודעת הנהג/ת מטעמו בפתח הדיון , כמפורט לעיל.

חומר הראיות שבתיק המשטרה כלל את – השימוע וההחלטה בדבר פסילה מנהלית של רישיון הנהיגה של נהג הנתבעת ; דו"ח בוחן תנועה משטרתי על תאונת דרכים ; 2 הודעות שנגבת ו מגב' שטלצר שרה , אשר נסעה ברכב בו נהג הנהג מטעם הנתבעת באירוע התאונה ; 8 עמודי לוח צילומים מטושטשים של כלי הרכב המעורבים בתאונה; דוחות פעולה ; תע"צ בדבר תקינות הרמזורים בצומת 370 (אגריפס) אישור בדיקת תקינות הרמזור ממועד התאונה ; תוכנית זמנים לצומת בצירוף תשריט הצומת נכון למועד התאונה ; הודעת נהג הנתבעת בצירוף שרטוט הצומת המתאר את מקום התרחשות התאונה ונסיבותיה באישורו; 2 מזכרים של רס"ר ניר פנחס בגין היעדר תיעוד מצולם של התאונה וכן תיעוד שיחה עם גב' נעמה משעלי המודיעה על התאונה ממנו עולה כי לא הבחינה בתאונה; דו"ח פעולת בוחן משטרתי ; אסמכתא של בוחן התאונות בכתב יד (רס"ר ניר פנחס) בצירוף שרטוט בכתב יד של מקום ונסיבות התרחשות התאונה ; הודעתה במשטרה של הגב' חלימי רחלי – נהגת התובעת בצירוף שרטוט של צומת אגריפס ונסיבות התאונה.

אקדים ואציין, כי מתיק המשטרה, לא ניתן להפיק ראיות של ממש לענייננו, שכן תוכנו אינו משיב על השאלה השנויה במחלוקת, המצויה בטבורה של תובענה זו והיא – מי חצה את הצומת באור אדום (?). אוסיף, כי גם צדדי ג' שונים, לא ידעו ולא ראו את התרחשות התאונה ולפיכך גם לא יכלו לשפוך אור על נסיבות התרחשותה. מבחינה זו, אי הזמנתם לעדות בבית המשפט, אין בה כדי להשליך, על טיב ומשקל הראיות שלפניי.
זאת אף זאת, הגם שתיק החקירה נסגר נגד נהג הנתבעת מחוסר ראיות – אין בכך כדי ללמד כי יש בו כדי לפעול לחובתו של נהג הנתבעת, בתובענה שלפניי . יתרה מכך, "הראיה המינהלית" אשר הוגשה שעניינה פסילה מינהלית של רישיון הנהיגה, בו החזיק נהג הנתבעת למשך 60 יום, הגם שלכאורה יש בה כדי להוסיף "נופך של אחריות" לקרות התאונה, לנהג הנתבעת – הרי שאין כך פני הדברים ואבאר את דבריי.

סעיף 42 לפקודת הראיות קובע כדלקמן:
קבילות פסק דין
"ממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי."
(ההדגשות שלי – א' צ')

ודוק: רק ממצאים ומסקנות של פסק חלוט פלילי חלוט – קבילים המה. הא ותו לא. לפיכך, אין בידי לקבל את עובדת פסילת רישיונו באופן מינהלי, של נהג הנתבעת מלנהוג למשך 60 יום - כראיה ניצחת לאחריותו לקרות התאונה. לצד האמור, אציין, כי במשפט אזרחי, כל ראיה שלא היתה לגביה התנגדות במועד וזו נכללה בתיק הראיות שלפני בית המשפט – יש לקבלה - והוא הדין גם באשר למסמך זה . לפיכך, מסמך זה המעיד על עצם פסילתו המנהלית של נהג הנתבעת מלנהוג במשך 60 יום – קביל.

עוד אציין, כי נהג הנתבעת אף הודה בעדותו לפניי בעובדה זו – ועל כן יש לראותה כמוכחת לעצם קיומה של הפסילה המנהלית. ברם , ספק בעיניי אם ניתן להכריע בתובענה זו על יסודה בלבד . יתרה מכך, העובדה שרישיונו של נהג הנתבעת נפסל במישור המנהלי וחרף "חזקת התקינות" של המעשה מ נהלי – הרי ש מעיון בה, אין כדי ללמוד על ממצא פוזיטיבי באשר לאחריותו של נהג הנתבעת - לקרות התאונה, שעה שבסופו של יום לא הוגש נגדו כתב אישום – זאת חרף העובדה כי נקבע בנימוקי פסילת רישיונו, שהדבר נעשה נוכח "נהיגה בקלות ראש, התנהגות שגורמת נזק ונהיגה באור אדום בצומת ". עוד אציין, כי מסמך זה אינו מפרט את ה הליך עצמו והוא נעדר כל תיעוד ביחס ל שימוע גופו, למעט אמירתו של נהג הנתבעת בשל היותו נהג מונית כי: " אני צריך את הרישיון". לפיכך, יש להעריך את משקלה של ראיה זו באופן זהיר ומבוקר, במכלול הראיות שלפניי בשים לב לקיומן של ראיות נוספות בתיק המשטרה , שיש בהן כדי לסתור ראיה זו.

וכל כך למה, מפני שב"כ התובעת מבקשת להיבנות ממסמך , שאין לגביו פרטים מהותיים וקצין המשטרה שערך אותו, רפ"ק נוהאד ג'אנם – אף לא זומן לעדות, כדי לשפוך אור על הקביעות שקבע בו, המהוות את סלע המחלוקת בין הצדדים . מכאן שיש ליתן למסמך זה את מש קלו המתאים, במכלול הראיות שלפניי. במאמר מוסגר אציין , כי לא ניתן לראות בכך משום "אמרת חוץ" של עד , מחמת שאין מדובר בהליך פלילי ( ראו לעניין זה: י' קדמי, על הראיות, חלק ראשון, מהדורה משולבת ומעודכנת תש"ע – 2009 עמ' 355; ת"א (חיפה) 146/91 אסתר ויצמן נ' אברהם ויצמן (לא פורסם)).

לעניין זה, מצאתי עוד להפנות לסעיף 50 לפקודת התעבורה - הקובע כדלקמן:
50. בטילת הפסילה
(א) עברו שלושה חדשים מיום שנפסל בעל רישיון לפי הסעיפים 46 או 47 ולא הוגש לבית המשפט אישום נגד בעל הרישיון על המעשה או על המחדל שבגללם נפסל - תבוטל הפסילה אלא אם כן הורה בית המשפט, מטעמים מיוחדים ומנימוקים שיירשמו, להאריך את מועד הפסילה לתקופה שיקבע.
(ב) עברו ששה חדשים מיום שנפסל בעל רישיון לפי הסעיפים46 או 47 ולא ניתן פסק דין לגבי המעשה או המחדל שבגללם נפסל - בטלה הפסילה, אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת.

מכאן, כי במקרה שלפניי, בהיעדר כתב אישום - בטלה הפסילה מאליה ללא צורך בהחלטה אחרת או נוספת . אגב כך, מכל ההודעות שנגבו במשטרה לרבות מכלול חומר החקירה שעמד לנגד עיניה ם של מקבלי ההחלטה במשטרת ישראל - לא ניתן להיבנות באופן חד-משמעי ואף לא ניתן להשיב לפלוגתא השנויה במחלוקת בין הצדדים.

פרשת ההגנה וראיותיה
מטעם ההגנה העידו הנהג מטעמה – מר שבתאי אהרון וכן מומחה הנתבעת מר אופיר לוי, אשר חוות דעתו הוגשה וסומנה נ/2. כן הוגשה מטעם הנתבעת חוו"ד בתיק אחר של מומחה התובעת אשר סומנה נ/1.

עה/1 – מר שבתאי אהרון
עד זה, נהג ברכב מדגם סקודה, אשר היה מעורב בתאונה. רכב זה שימש אותו לעבודתו ופרנסתו כנהג מונית. במסגרת עדותו הראשית מסר העד כי הוא נהג מונית מזה – 28 שנים וכי נהג בנתיב הימני מבין שני נתיבים במהירות של כ - 50 קמ"ש מכיוון המושבה הגרמנית בואכה צומת אגריפס במופע רמזור " ירוק מלא ולא מהבהב ולא כלום" ( פרוטוקול מיום 9/1/19 עמ' 18 ש' 6). עם חציית הצומת, הגיעה נהגת התובעת מולו כאשר בכיוון נסיעתה קיימים שני נתיבים בכיוון ישר ונתיב אחד הפונה שמאלה. גם נהג זה, לא ידע להסביר מהיכן הגיעה נהגת התובעת וכי ראה את התאונה מתרחשת לנגד עיניו שניה לפני התרחשותה. בעדותו הסביר , כי נהגת התובעת פנתה שמאלה בעוד שהוא נסע ישר וכי היא פגעה בכנף הקדמית שמאלית של המונית בה נהג. עוד ציין כי את נהגת התובעת פינו לבית החולים בעוד שהוא יצא מהמונית באופן עצמאי ואף הוא פונה לבית החולים. במסגרת חקירתו הנגדית שב וציין העד (בשנית) בזו הלשון: "אני נסעתי בירוק מלא" (פרוטוקול מיום 9/1/19 עמ' 18 ש' 19).

בחקירתו הנגדית, חזר בו העד מעדותו והודה לנוכח תמונות הצומת שהוצגו לו, כי אכן בכיוון נסיעתה של נהגת התובעת קיימים שני נתיבים הפונים שמאלה. כן אישר נהג הנתבעת בחקירתו הנגדית כי קו העצירה בכיוון פנייתה של נהגת התובעת מצוי במרחק של מס' מטרים לפני קו העצירה בכיוון ישר. עוד ציין העד, כי הבחין במופע הרמזור הירוק בכיוון נסיעתו כבר במרחק של כ – 50 – 100 מטרים. לשאלה האם הבחין כי הרמזור בכיוון נסיעתו מהבהב או שהתחלף לירוק השיב העד (בשלישית) " ירוק מלא" (פרוטוקול מיום 9/1/19 עמ' 19 ש' 24). יתרה מכך, העד הוסיף כי שבריר שניה לפני ההתנגשות עוד הספיק לשאת עיניו לרמזור בכיוון נסיעתו וראה שוב (ברביעית) "שעדיין ירוק מלא" ביציאה מהצומת (פרוטוקול מיום 9/1/19 עמ' 18 ש' 26).

לשאלת ב"כ התובעת - עם הצגת הודעתו במשטרה נ/3, הסביר העד כי מתחילת החקירה חש, כי השוטר היה נגדו - כאשר הטיח בו כי נהג ללא חגורה וכי הדבר אינו נכון וכי החקירה התנהלה תוך הפניית אצבע מאשימה כלפיו. עוד הסביר, כי בלילה עובר לתאונה, קיבל נסיעה לבאר שבע וכי הגיע (בבוקר) לכתובת הלקוחה, מוקדם מהצפוי. התאונה התרחשה בעת שהנוסעת היתה ישובה מאחור כשהיא חגורה בחגורת בטיחות ובשעה שישנה. העד הפעיל אפליקציית WAZE וראה כי הם יקדימו בשעה, ליעד שנקבע בבאר-שבע. לכן הסביר העד גם לחוקר, כי לא היתה לו כל סיבה למהר. אלא שלטענת העד , השיב לו החוקר , כי הדבר לא מעניין אותו. כך לשיטתו התנהלה החקירה בנוכחות בתו ההמומה מההתייחסות אליו, כאשר היה על קביים. העד ציין עוד, כי היו פרטים שהחוקר סירב לשמוע ממנו.

כן אישר העד בחקירתו הנגדית, כי רישיון הנהיגה שלו נפסל בפסילה מנהלית לאחר הליך שבו נשאל שאלות. לשאלה מדוע לא אמר לקצין המשטרה במסגרת השימוע טרם פסילה מנהלית של רישיונו – כי לא חצה את הצומת באור אדום, השיב כי אמר זאת בחקירה. כן הוסיף, כי לא ראה את רכב התובעת עד שניה טרם האימפקט וכי למרות שהוא לא יכול היה לראותה כי היא באה מהצד , הרי שהיא כן יכולה היתה לראותו. לשאלה כיצד הדבר אפשרי שהיא ראתה אותו ואילו הוא לא יכול היה לראותה השיב – " עובדה שאני לא ראיתי אותה עד לפני הפגיעה" (פרוטוקול מיום 9/1/19 עמ' 21 ש' 6).

לשאלה מדוע לא תבע את נזקיו, השיב העד - כי עשה כן בעצת סוכנת הביטוח שלו. העד הוסיף ואישר כי קיבל בגין השרידים של מונית הסקודה אשר היתה בבעלותו – סך של 6,000 ₪. ושוב נשאל העד בחקירתו הנגדית כיצד זה לא ראה את רכב התובעת מגיע לצומת שהרי לפי דו"ח הפעולה של המשטרה היה לו טווח ראייה של כ – 96 מטרים, השיב כי לא היה עסוק בכלום וכי הצומת היה נקי וכן הוסיף (בפעם החמישית) " ונסעתי בירוק מלא" (פרוטוקול מיום 9/1/19 עמ' 21 ש' 27).

באשר להודעה לחברת הביטוח בדבר התאונה נ/5 ולעובדה שהרובריקה של תאריך מסירת ההודעה מחוק ה בטיפקס – השיב כי אין מדובר בכתב ידו וכי זו אינה חתימתו. לדבריו היה מאושפז וכי לא היה בחברת הביטוח כלל ועיקר. לשאלת הסיום לפיה על פי תוכנית הרמזורים עולה כי הוא ביצע מחטף רמזור - השיב העד כי נסע במהירות של 50 קמ"ש וראה אור ירוק במרחק של 50 – 100 מטרים. ושוב ציין (בפעם השישית) " אני נכנסתי בירוק מלא" (פרוטוקול מיום 9/1/19 עמ' 22 ש' 6).

עה/2 – מר ( מומחה מטעם הנתבעת)
גם מטעם הנתבעת העיד מומחה, אשר הגיע בדיוק על יסוד אותם ממצאים בזירת התאונה – לתוצאה הפוכה מזו של המומחה מטעם התובעת. חוות הדעת הוגשה וסומנה נ/2.

הגדיל עשות מומחה הנתבעת שעה שהעיד לפניי, כי לדעתו המקצועית - סביר להניח כי נהגת הנתבעת "התבלבלה" כתוצאה מהרמזור הירוק שלפניה , אשר הצביע על נסיעה בכיוון ישר , תוך שהיא טועה לחשוב כי מדובר ברמזור המורה על פניה שמאלה.

אמעיט אם אומר, כי בכל הכבוד , אין בידי לקבל את דעתו האישית של המומ חה מטעם הנתבעת וזאת מהטעם הפשוט. עיון בפרטי השכלתו וניסיונו של המומחה מלמד כי למומחה זה, אין הכשרה ו/או השכלה ו/או ניסיון בתחום הסטטיסטיקה וההסתברות ההתנהגותית של נהגים ואין דעתו המקצועית בעניין זה, עולה על כל דעה של כל אדם סביר אחר. אוסיף, כי עניין זה של סבירות ושכל ישר, נתונים לשיקול דעתו של בית המשפט , הפוסק על פי הראיות שלפניו ומשקלן.

במסגרת עדותו ציין המומחה, כי חוו"ד של מומחה התובעת עמדה לנגד עיניו בשעה שערך את חוות הדעת שלו וכי התייחס אליה במספר מישורים. כן הסביר מדוע לטעמו האפשרות לביצוע מחטף ע"י נהג הנתבעת סביר פחות מאפשרות לטעות של נהגת התובעת במופע האור הירוק ברמזור שלפניה (פרוטוקול מיום 9/1/19 עמ' 24 ש' 1 - 7).

בהגינותו הודה המומחה מטעם הנתבעת, כי לא ערך חישוב באשר למרחק אותו נסעה נה גת התובעת וכי לא התייחס באופן ספציפי לתאוצה בה נסעה, אלא רק בחישוב הכולל. כן הטעים המומחה מטעם הנתבעת, כי הזמן החולף מרגע קבלת מופע אדום בכיוון נסיעתו של נהג הנתבעת ועד למופע ירוק בכיוון הפניה שמאלה לנהגת התובעת הוא – 4 שניות. עוד ציין בהגינותו , כי לא ערך תחשיב ביחס לזמן שלקח לנהג הנתבעת להגיע לנקודת האימפקט וכי למעשה לא בוצע שיחזור מנקודת האימפקט.

לשאלה כיצד יתכן שנהגת התובעת התבלבלה בין הרמזורים, שעה שעל הרמזור הפונה שמאלה יש חץ המורה שמאלה (תוך הצגת תמונה) – השיב המומחה כי " בכל רמזור לפניה שמאלה יש חץ" (פרוטוקול מיום 9/1/19 עמ' 25 ש' 3).

עוד אישר מומחה הנתבעת , כי האפשרות לטעות במופע רמזור תלויה בעדות הנהג . לפיכך נשאל, אם לפי עדותה של נהגת התובעת אשר טענה כי עמדה באור אדום בשעה שלנוסעים מימינה היה אור ירוק יש כדי לשנות מחוות דעתו השיב – כי אינו קובע מהימנות של עדים וכי אין לו אינדיקציה לדרך שבה התרחשה טעות כזו ולדידו, האפשרות לטעות במופע רמזור גדולה יותר מהאפשרות ל"מחטף רמזור" משום שיש מספר שניות של פינוי הצומת ( פרוטוקול מיום 9/1/19 עמ' 26 ש' 1 - 10). עוד יצוין, כי לאחר שב"כ התובעת המשיכה והקשתה, כי בפעם הראשונה לא ציין אפשרות ל קיומה של טעות, לפיה הרימה נהגת התובעת את ראשה בשנית ו רק אז טעתה - אלא רק לאחר שהבין כי יש בעדותה להבהיר כי לא טעתה – השיב , כי הוא פור ש בפני בית המשפט את כל האפשרויות. אעיר, כי העובדה שמומחה הנתבעת פורש את כל האפשרויות משמעה שאינו יכול להצביע על אפשרות אחת כמסקנה מסתברת יותר בנסיבות האירוע התאונתי. בסיום חקירתו הנגדית הודה המומחה מטעם הנתבעת, כי בעת שערך את חוות הדעת לא היתה לו אינדיקציה מאיזה מרחק ראה נהג הנתבעת מופע רמזור ירוק בכיוון נסיעתו.

בחקירתו החוזרת אישש המומחה מטעם הנתבעת, כי להפרש המופעים בין הרמזורים של – 4 שניות בין מופעי הרמזורים (בכיוון נסיעתם של נהגת התובעת ונהג הנתבעת) יש להוסיף עוד מספר שניות (כ – 3 שניות לדבריו ) זאת עד להגעת רכב התובעת מקו העצירה ועד לרגע האימפקט. מסקנה זאת הסיק המומחה, מהתרשים של הצומת שצורף לתוכנית הרמזורים.

סיכומי הצדדים
ביום 30/1/19, הגישה התובעת את סיכומיה . תוך שהיא שבה ומחדדת את עמדתה לפיה השאלה האחת והיחידה בתיק זה נוגעת לפלוגתא העיקרית והיא – מי חצה את הצומת באור אדום. לדידה של התובעת, לאור מכלול הראיות בתיק האפשרות היחידה המסתברת היא שנהג הנתבעת ביצע " מחטף רמזור". עוד לטענתה , יש לשלול קיומו של אשם תורם.

בסיכומיה מציינת התובעת כי הנהג מטעם הנתבעת הגיע לצומת בנסיעה רצופה לטענתו במהירות של כ – 50 קמ"ש תוך שהוא מדקלם שוב ושוב כי נסע "במופע רמזור ירוק מלא" כגרסה סדורה ומוכנה מראש שיש בה כדי לבטא את הלוך רוחו. מנגד, גרסתה של נהגת התובעת – שלא נסתרה בחקירתה הנגדית - היא כי היא היתה במצב עמידה מלא בפניה שמאלה במופע אור אדום ולאחר שמופע הרמזור בפניה שמאלה התחלף לירוק, החלה בנסיעה. גרסה זו חזרה על עצמה הן בחקירתה הראשית והן בהודעתה לחברת הביטוח.

עוד מפנה התובעת למספר טעמים נוספים, שיש בהם כדי להוביל מסקנה כי גרסתה מסתברת יותר , וכדלקמן:
על פי דו"ח המומחה מטעמה ותוכנית הרמזורים , עולה, כי רק לאחר שמסתיים מופע הרמזור הירוק בפניה שמאלה של נהגת התובעת, מתקבל מופע אור ירוק בכיוון נסיעת נהג הנתבעת.
אין אפשרות ל"גניבת רמזור" ע"י נהגת התובעת שכן זו היתה במצב עצירה.
האפשרות התיאורטית לפיה התבלבלה נהגת התובעת עם רמזור אחר בכיוון נסיעתה – אינה סבירה זאת לאור ההיגיון הבריא וניסיון החיים. לחיזוק עמדתה זו הסתמכה התובעת על פסיקה אותה ציינה בסיכומיה .
נוסף על כך, מדובר בנהגת הנוסעת בצומת זה למקום עבודתה מזה – 8 שנים ובדרך המוכרת לה היטב ולפיכך , הדבר מקטין ואף שולל את הסבירות לקיומה של אפשרות כי טעתה, בעקבות מופע "רמזור שכן".
האפשרות ל"גניבת רמזור" ביחס לרכב הבא בנסיעה רציפה – גדול עשרות מונים .
סדר חילוף מופעי הרמזור תומך בגרסת התובעת.
מבנה הצומת ומיקום הרמזורים מצויים מול עיני נהגת התובעת אך קווי העצירה למסלול הממשיך ישר שלו רמזור נפרד - מצוי במרחק ניכר ואף קיים מרחק ניכר בין הרמזורים, דבר שיש בו כדי לשלול אפשרות לטעות מצד נהגת התובעת.
עדותה של נהגת התובעת לפיה עמדה ברמזור אדום שעה שהיה מופע רמזור ירוק בכיוון המורה ישר – עולה בקנה אחד ומתיישב ת עם תוכנית הרמזורים וסדר מופעי הרמזורים וכי היתה מודעת לכך , כי הרמזור השכן במופע ירוק מורה בכיוון ישר - שאינו בכיוון נסיעתה.
העובדה שנהג הנתבעת שהוא נהג מונית המהווה את מקור פרנסתו – לא הגיש תביעה , יש בה כדי ללמד על מודעתו לאשמו בגרימת התאונה.

ביום 1/2/19, הגישה הנתבעת את סיכומיה . במסגרת זו, טענה הנתבעת כי התובעת לא הרימה את הנטל הרובץ לפתחה ולא זו בלבד אלא שדווקא לאחר שמיעת עדויות המעורבים, ברי לדידה של התובעת כי היתה זו נהגת התובעת דווקא, אשר חצתה את הצומת - במופע רמזור אדום ולפיכך, נושאת היא באחריות לקרות התאונה. עוד מציינת הנתבעת בסיכומיה, כי עדותה של נהגת התובעת היתה מלאת סתירות, לא אמינה ולא מהימנה נוכח הסתירות אשר עלו ממנה במהלך חקירתה הנגדית. העובדה שאין עליה חולק , כך לטענת הנתבעת, כי על פי הממצאים היה לנהגת התובעת שדה ראיה של כ – 100 מטרים וכעולה מעדותה בבית המשפט ובחקירתה הנגדית וכן מ- ת/1 (עדותה במשטרה), העובדה שלא ראתה את רכב הנתבעת מהווה הפרה מהותית של תקנות 21(ג) ו – 65, לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961, בכל הנוגע לכניסה לצומת ווידוא שדה ראיה תקין. כן הוסיפה הנתבעת, כי התלהמותה של נהגת התובעת, הרמת קול והתחמקות ממתן מענה לשאלות שנשאלה, כמו גם והתנהלותה במהלך המשפט, אשר הובילו את בית המשפט להעיר לה על כך, מדברים בעד עצמם.

לדידה של הנתבעת, גם עדותו של המומחה מטעם התובעת והתזה שלו לעניין אפשרות "גניבת רמזור", ע"י נהג הנתבעת – קורסת כמגדל קלפים וזאת מהטעמים הבאים:
מסקנות בוחן המשטרה שקבע כי לא ניתן להוכיח מי מהנהגים המעורבים חצה באור אדום.
סגירת תיק המשטרה מחוסר ראיות.
העדר קביעה של המומחה מטעם התובעת באיזה נתיב נסע נהג הנתבעת (ימני או שמאלי).
מומחה התובעת לא קבע מהו מקום האימפקט בין כלי הרכב - דבר שיש בו כדי ללמד מהו המרחק שעברו כלי הרכב ממקום כניסתם לצומת ועד לרגע ההתנגשות.
ביקור המומחה בזירת התאונה התרחש לאחר שהצומת שופץ ושונה לבלי הכר.
חוות הדעת מבוססת אך ורק על תכנית הרמזורים.
שאלות בית משפט עליהן התקשה מומחה התובעת להשיב.
קיומה של חוו"ד סותרת בתיק אחר, לפיה , בשונה מחו"ד בתיק זה, סד זמנים של 6 שניות אינו יכול להוות "גניבת רמזור".

משקרסה חוו"ד המומחה מטעם התובעת, כך לדידה של הנתבעת, נותרנו עם עדותה של נהגת התובעת אשר לא ידעה אפילו להצביע מאיזה כיוון הגיע רכב הנתבעת ומשכך, נכנסה לצומת "בעיניים עצומות". מכאן לטענת הנתבעת, עולה מסקנה אחת לפיה, נהגת התובעת "התבלבלה" במופע הרמזור – שאם לא תאמר כן, כיצד זה לא הבחינה ברכב הנתבעת המגיח מימין לה.

ועוד הערה לסיום חלק זה. בסיכומיה קובלת הנתבעת, על המגבלה באורך הסיכומים בכתב, אשר בשל כך, לא ניתן לסקור בהרחבה את עדותם של הנהג מטעם הנתבעת וכן את המומחה מטעמה, תוך הדגשה כי בסיכומי התובעת עדותם של הנ"ל לא נסתרו ואף לא הועלתה כל טענה שיש בה כדי לסתור את מסקנות המומחה מטעם הנתבעת. על כך יש לומר , כי מוטב שטענה זו לא היתה עולה ומשעל תה אין מנוס מלהתייחס אליה. ראשית, מכלול העדויות מצוי לפני בית המשפט וזו מלאכתו להתייחס אליהן ולקבוע את מהימנותן ומשקלן. שנית, היו אלה הצדדים אשר מפאת קוצר הזמן, לא בקשו שלא לסכם בעל-פה בדיון, כפי שהורה בית המשפט ורק לפנים משורת הדין ובשים לב להפצרת ה צדדים בעניין דוחק הזמן – התיר בית המשפט לצדדים הגיש את סיכומיהם בכתב ו בנוסף להפנות לכל אסמכתא שיחפצו בה.

הערה מתודית - בטרם דיון והכרעה
לדידי, היה על הצדדים להבחין האחד בשני בשלב מסוים כלשהו - עובר לתאונה , שכן המחוקק הטיל על כל העושים שימוש בדרך – חובת זהירות, כלפי כל המשתמשים בדרך ובשים לב לשדה הראייה אשר היה לצדדים במקום האירוע התאונתי . לפיכך, בהיעדר הבחנה של הצדדים זה בזה, מוקד ההכרעה יתרחש בקביעה, למי מהצדדים היה אור ירוק - בסבירות גבוהה יותר – ומהי התרומה של כל צד להתרחשות התאונה, זאת לאור הממצאים האובייקטיביים, חוות דעת המומחים, תיק המשטרה, מכלול הראיות והעדויות שנשמעו לפניי.

המסגרת הנורמטיבית - עוולת הרשלנות ויסודותיה
כתב התביעה מייחס לנהג הנתבעת, רשלנות בנהיג ה - אשר גרמה לנזק.

לעניין זה נקבע בסעיף 35 ל פקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח – 1968 כדלקמן:
"עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות - הרי זו התרשלות ; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה."

שלושה (יש שיאמרו ארבעה) הם יסודותיה של עוולת הרשלנות.
האחד – קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי הניזוק ( ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1) 113). קיומה של חובת הזהירות המושגית נקבע על פי מבחן הצפיות קרי, האם אדם סביר צריך היה לצפות את התרחשות הנזק. נקודת המוצא היא, כי מקום שניתן לצפות נזק כעניין טכני - קיימת חובת זהירות מושגית. גם קיומה של חובת זהירות קונקרטית נבחנת במבחן הצפיות ואולם הבדיקה נעשית בין המזיק הספציפי והניזוק הספציפי ונסיבות המקרה.
השני – הפרת החובה.
השלישי – נזק שהתרחש וקשר סיבתי בין ההפרה של חובת הזהירות לנזק שנגרם ( ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 122 (1982)).

במקרה שלפניי, אין ולא היתה מחלוקת באשר לקיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית. חובה זו היא חובה על פי חיקוק ובדין לא נטען להיעדרה של חובה זו. יובהר, כי הנטל החל על התובעת בהקשר זה, הוא הוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעה - דהיינו את האירוע הספציפי, את האחריות הנובעת מאותן עובדות האירוע, את הנזק אשר אירע כפועל יוצא מכך וכן את הקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע הספציפי.

בהקשר לנטל השכנוע נקבע בפסיקה בזו הלשון :
"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו" [רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981].

במישור האזרחי, מידת ההוכחה היא הטיית מאזן ההסתברות, לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות אשר הובאו בפניו, את דיותן ואת המשקל שיש להעניק להן. בפסה"ד בעניין ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ(1) 589, 598 נקבע, בכל הנוגע למאזן ההסתברויות, כדלקמן:

"...דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51%...".

ודוק: נטל זה קיים ביחס לכל אחד מיסודות עוולת הרשלנות.

לשאלה על מי מהצדדים מוטל נטל השכנוע חשיבות במקרים בהם, בתום הערכת מכלול הראיות כפות המאזניים מעוינות. במקרה זה, כאמור מכריע נטל השכנוע כך שבית המשפט פוסק נגד הצד שעליו הנטל. בהקשר זה ראוי גם לציין, את הוראת ס' 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א-1971, לפיה, בעניין אזרחי, רשאי בית המשפט לפסוק בהליך על סמך עדות יחידה, אך ורק אם ינמק החלטתו, מדוע החליט להסתפק באותה עדות יחידה. הלכה למעשה, קיים צורך בקיומו של טעם ממשי למתן הכרעה על פי עדות יחידה ומתן אמון מלא ומושלם בה. לאור העובדה שבעל דין הינו באופן ברור בגדר "עד מעוניין", לו עניין אישי בתוצאה, יש לנהוג בזהירות רבה בהכרעה על סמך עדות שכזאת, הגם שאין זה כך במקרה שלפניי.

דיון והכרעה

עדויות המומחים מטעם הצדדים
הצדדים סמכו את ידיהם על עדויות המומחים מטעמם, זה מכאן וזה מכאן. ואולם, כפי שאבהיר להלן, אינני מוצא בעדויות המומחים כל רבותא. ראשית, שני המומחים אשר העידו לפניי, אינם יכולים להצביע על מקום התאונה המדויק. שנית ועיקר, שני המומחים הניחו את המבוקש. לאמור, המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה מי מהצדדים נסע במופע אור אדום. תחת שהמומחים יתמודדו עם השאלה מי נסע באור אדום - לאור תוכנית הרמזורים תוך שחזור התאונה מנקודת האימפקט לאחור , הניחו שני המומחים כי מי שהנהג ברכב מטעם שולחיהם – נסע באור יר וק ובהתאם הציבו את הנתונים על תכנית הרמזורים. בכל הכבוד, אין בידי לקבל את "מסקנות המומחים" ההפוכות זו מזו - הגם שבדעתי להיעזר בנתונים האובייקטיביים המוסכמים עליהם והעולים מתוכנית הרמזורים לצורך קביעת העובדות במקרה שלפניי.

יוער, כי בהינתן האמור, לפיו המומחים אינם יכולים להצביע על מיקום התאונה המדויק, ובהינתן כי נהג הנתבעת נסע במהירות של כ – 50 קמ"ש – הרי מדובר במרח ק של כ – 14 מטרים בשנייה, באופן שאינו מאפשר לקבוע על יסוד תוכנת הרמזורים בלבד, היכן היו כלי הרכב במועד האימפקט.

לצד האמור, אני מקבל את הקביעה האמורה בעדויות המומחים לפיה, בשעה שמופע הרמזור אצל נהגת התובעת התחלף לירוק – מופע הרמזור בכיוון נסיעתו של נהג הנתבעת היה אדום. לפיכך, אם אגיע למסקנה, כי נהגת התובעת נסעה באור ירוק הרי שהמסקנה האפשרית האחת היא, שנהג הנתבעת ביצע "מחטף רמזור" - בלתי מוצלח.

הגדיל עשות המומחה מטעם הנתבעת, בעת שהסיק לפניי "מסקנות סטטיסטיות" לפיהן "סביר" יותר שהנהגת מטע ם התובעת טעתה לחשוב , שמופע הרמזור הירוק המורה לנסיעה ישר בכיוונה , הטעה את נהגת התובעת נוכח מיקומו - באופן שסביר כי נהגת התובעת חשבה כי היא יכולה לפנות שמאלה, זאת על פני ההסתברות כי נהג הנתבעת חצה את הצומת , תוך ביצוע "מחטף" לרמזור , שהתחלף בינתיים מירוק לאדום.

בכל הכבוד הראוי, אין בידי לקבל את "מסקנות" המומחה מטעם הנתבעת בעניין זה , זאת משני טעמים עיקריים. ראשית, המומחה מטעם הנתבעת על פי השכלתו וניסיונו הוא חוקר תאונות ולא מומחה לסטטיסטיקה והסתברות התנהגותית של נהגים. עניין זה מצוי בסמכותו של בית המשפט ולא של המומחה שהעיד לפניי. שנית ועיקר, מעדותה של נהגת התובעת, בה נתתי אמון מלא, עולה, כי בעת שעצרה את מכוניתה לאור מופע רמזור אדום בפניה שמאלה, מופע הרמזור בכיוון הנסיעה ישר – היה ירוק. וכי כיצד זה יתכן , כי לפתע פתאום בעודה עומדת במופע אדום, שעה שעצרה כאשר ראתה את מופע האור הירוק בנתיב הנוסע ישר – תלחץ על דוושת הגז מתוך טעות , בשעה שהיא עומדת ברמזור אדום. בכל הכבוד לחשיבה ההסתברותית של המומחה מטעם הנתבעת – הרי שהדבר אינו עולה בקנה אחד עם השכל הישר והמציאות כהווייתה ואני קובע כאמור , במישור העובדתי.

לדידו של המומחה מטעם הנתבעת, העובדה כי אין כל ממצא בנתיב השמאלי בכיוון נסיעתו של נהג הנתבעת, מלמדת - כי נסע בנתיב הימני וכי הבוחן (המשטרתי) מיקם אותו בנתיב הימני. אציין כבר עתה, כי קראתי מספר פעמים את דו"ח הבוחן המשטרתי – ולא מצאתי מהיכן שאב מומחה הנתבעת מסקנה זו. היפוכו של דבר הוא נכון. בסעיף 10 לחוו"ד של הבוחן המשטרתי עולה, כי הממצאים היו במקום העצירה הסופי (קרי בצומת ולא באחד הנתיבים) וכי לא נמצאו סימני בלימה, חיכוכי צמיגם או מסקנות הנוגעות למהירות כלי הרכב. יצוין, כי קיים שרטוט בכתב יד עליו חתום נהג הנתבעת ואולם שרטוט זה נערך ע"י החוקר (ולא ע"י הבוחן) וצורף להודעתו במשטרה, של נהג הנתבעת. יתרה מכך, עיון מדוקדק בשרטוט זה מלמד כי נהג הנתבעת נסע קרוב יותר למרכז הכביש על פני שני הנתיבים. לצד האמור יצוין, כי שרטוט זה מתאר את המנח הסופי של כלי הרכב ברגע האימפקט ולא ניתן ללמוד ממנו באיזה נתיב נסע נהג הנתבעת שכן ההתנגשות הסיטה את כלי הרכב. כמו כן, לאור העובדה שרכב הנתבעת הקדים את רכב התובעת, הרי שסביר כי רכב התובעת הדף את רכב הנתבעת ומכאן המנח הסופי של כלי הרכב שבשרטוט. יצוין, כי השרטוט אליו (יתכן) מכוון מומחה הנתבעת המצורף לאסמכתא 16344 שנערכה בכתב יד, מלמד כי בכיוון נסיעתו של נהג הנתבעת קיימים 3 נתיבים – שני נתיבים בכיוון ישר ונתיב אחד הפונה שמאלה. לפי השרטוט , נסע נהג הנתבעת בנתיב האמצעי שהוא הנתיב הימני מבין שני הנתיבים הממשיכים ישר בכיוון נסיעתו של נהג הנתבעת. אעיר בהקשר זה, כי העובדה "השנויה המחלוקת" היכן נסע נהג הנתבעת אם בנתיב הימני או השמאלי - אין בה כדי ללמד או לשפוך אור על השאלה שבמחלוקת - מי מהצדדים נכנס לצומת במופע רמזור אדום.

תוצאת הדברים היא, כי הנחת המומחים מטעם שני הצדדים, מניחה את המבוקש ואין במסקנותיהם כל רבותא. שכן, אין חולק בין הצדדים כי בשעה שהרמזור בכיוון הפנייה שמאלה אדום, הרמזור בכיוון נסיעתו של נהג הנתבעת ירוק, ולהיפך. השאלה שנותרה ללא מענה, היא מה קרה בפועל ומי נסע באור אדום (?). בכל הכבוד הראוי, אין בידי לקבל את "הנימוקים" לקיומה של הסתברות לדעת מומחה זה או אחר, לפיה דווקא גרסת שולחו נכונה היא. לאמור, ככל שלא אקבל את גרסת נהגת התובעת כנכונה, לפיה סביר יותר להניח כי עמדה בעצירה מלאה באור אדום ורק כאשר התחלף הרמזור בכיוון נסיעתה החלה בנסיעה החוצה את הצומת – הרי שאין כל רלבנטיות לחוות דעת המומחה מטעמה. הדברים נכונים גם ביחס לחוו"ד המומחה מטעם הנתבעת שכן במצב כזה, שאלת האחריות נגזרת אך ורק משאלת המהימנות ומשקל הראיות שיש ליתן בגרסאות הצדדים, ההפוכות.

עדויות וראיות נוספות של הצדדים
מחמת שמסקנות המומחים של שני הצדדים הנסמכים על אותה תכנית רמזורים ועל גרסאות הנהגים מטעם שולחיהם – הפוכות, אין פלא כי מסקנותיהם הפוכות זו מזו ואין מנוס מהכרעה על פי יתר הראיות העומדות לפניי אשר יש בהן כדי להכריע את הכף לכאן או לכאן.

מעדותו של נהג הנתבעת עולה, כי כבר במרחק של כ – 100 מטרים ראה את הרמזור ירוק ולכן גם המשיך בנסיעה רציפה במהירות – 50 קמ"ש לערך. על פי עדויות המומחים משני הצדדים, הרי שבשעה שמופע הרמזור בכיוון נסיעתו של נהג הנתבעת היה ירוק, מופע הרמזור בכיוון נסיעתה של נהגת התובעת היה אדום. לכן, הלכה למעשה אין חולק כי לפחות בשלב הראשון, עמדה נהגת התובעת בקו העצירה לפני הפנייה שמאלה במופע רמזור אדום. מכאן ואילך, נחלקו הדעות. לטענת הנתבעת, נהגת התובעת "התבלבלה" בין מופע הרמזור בכיוון ישר (שהיה ירוק) לבין מופע הרמזור שמאלה ש היה אדום – למרות שכבר היתה במצב של עצירה מלאה. כך לשיטת הנתבעת, טעתה נה גת התובעת וברשלנותה גרמה לתאונה.

מהודעתה של נהגת התובעת במשטרה, ת/1, עולים הדברים התואמים את עדותה לפניי. כך למשל מסרה בהודעתה הנ"ל, עמדה בנתיב השמאלי מבין שניים הפונים שמאלה במופע אור אדום וכאשר מופע הרמזור התחלף לירוק החלה בנסיעה תוך שהיא פונה שמאלה ופתאום שמעה "בום" (ת/1 – ש' 16 – 20) וכן, כי אינה זוכרת מה היתה מהירות נסיעתה וכי נכנסה לצומת במופע אור ירוק שכן בכיוון נסיעתה - קיים חץ המורה לפנייה שמאלה בלבד ( ת/1 – ש' 33 – 36 + ש' 48 ) עוד מסרה בהודעתה הנ"ל, כי היא מכירה את מקום התאונה היטב ובאשר למצב התנועה בכביש מסרה כי: "אני חושבת שלא היו רכבים" (ת/1 – ש' 37 – 40 ). עוד מצאתי לציין את הודעתה של העדה לחברת הביטוח מטעמה (התובעת) ת/4 – התואמת את עדותה לפניי ואת הודעתה במשטרה.

אציין, כי התרשמתי מעדותה של עדת התביעה כי היא מהימנה, קוהרנטית ועולה בקנה אחד עם – עדותה במשטרה, הודעתה לחברת הביטוח, העובדות כהוויתן, השכל הישר ומוקדי הנזק, כפי שאלה הוצגו לפניי וכפי שעוד אפרט בהמשך פסק-הדין.

עוד מצאתי לציין את סעיף 18 לסיכומי הנתבעת, בו מציינת הנתבעת כי נהג המונית מטעמה, הגיע במהירות מסיבוב ולא באופן חזיתי ולפיכך, לא יכול היה נהג הנתבעת להבחין בנהגת התובעת עובר לתאונה. אלא שדברים אלה פועלים גם בכיוון ההפוך. לאמור - אם צד אחד (נהג הנתבעת) לא יכול היה להבחין בצד האחר (נהגת הנתבעת) - בשל קיומן של מגבלות אובייקטיביות וחסמים בשדה הראיה, כיצד זה ניתן לדרוש מן הצד האחר, המצוי באותה סיטואציה ובאותה זירת התרחשות, להבחין בדבר שלא ניתן להבחין בו בשל אותם חסמים ממש(?). אבהיר, כי מדובר "בשדה ראיה", בו על פי חוקי הפיזיקה בתחום האופטיקה הגיאומטרית (המהווים ידיעה שהיא בבחינת נחלת הכלל), אם צד אחד רואה את האחר וקיים מעבר של קרני האור מן הצד האחד לצד השני ללא מחסום או ללא גוף - שיש בו כדי להטות את קרני האור, הרי שגם האחר יכול לראותו, ולהיפך (כמו במקרה דנן). יתרה מכך, דווקא לשיטת הנתבעת, היה על הנהג מטעמה לנהוג במשנה זהירות, שכן - לא זו בלבד שלטענתה נסע הוא במהירות, אלא שגם - אין לו לנהג הנתבעת, שדה ראיה.

למעשה נותרה שאלה אחת ויחידה, אשר ההכרעה בה תוביל לפתרון והיא: האם לאחר שנהגת התובעת עצרה במופע רמזור אדום שמאלה, "התבלבלה" עם מופע הרמזור הירוק בכיוון נסיעה ישר ולכן החלה בנסיעה באור אדום. תשובה שלילית לשאלה זו , תוביל בהכרח למסקנה אחת ויחידה - לפיה נהג הנתבעת נסע באור אדום תוך כדי ניסיון לביצוע מחטף רמזור, מתוך תקווה כי יספיק לחצות את הצומת ללא פגע.

כפי שציינתי לעיל, תיק המשטרה נסגר נגד נהג הנתבעת – מחוסר ראיות. משמעות הדבר היא כי לא ניתן להיבנות מתיק המשטרה בהיעדר קביעה פוזיטיבית באשר לאחריותו של מי מהצדדים לחציית הצומת במופע רמזור אדום.

דו"ח בוחן התאונות המשטרתי
באשר לדו"ח בוחן התאונות המשטרתי, הרי שגם משטרת ישראל לא יכולה היתה להכריע בשאלה הרובצת לפתחי , בתובענה זו. ובלשונו של בוחן התנועה המשטרתי – רס"ר ניר פנחס:
"הסיבה לתאונה: הגורם האנושי.
נבדקו מצלמות במקום התאונה ואין כל מצלמה המתעדת את נסיבות התאונה. לא נמצא לתאונה הנ"ל עדים שראו איזה רכב עבר ברמזור באור אדום או ברמזור ירוק. בהיעדר צד ג' לא ניתן לקבוע איזה רכב עבר ברמזור באור אדום." (ראו: מסקנות בוחן התאונה המשטרתי בעמ' 3 סעיף 14 לדו"ח).

הנה כי כן, קובע גורם אובייקטיבי - המומחה מטעם המשטרה , כי מחומר החקירה שעמד לרשותו – לא ניתן לקבוע מי חצה את הצומת במופע רמזור אדום ומי בירוק. אבהיר, כי מסקנה זו מתיישבת גם עם החלטתי שלא לקבל את מסקנות המומחים מטעם הצדדים , אשר אף הם לא יכולים היו לקבוע מי חצה את הצומת כדין ומי לא, תוך שהם מניחים את המבוקש וכל אחד מ"המומחים מטעם" – מקבל את גרסת הנהג מטעם שולחו, משל היתה זו תורה למשה מסיני, כעדות שירדה מן השמיים.

פסילת רישיון מינהלית
כאמור, נפסל נהג הנתבעת מלהחזיק ברישיון נהיג ה למשך 60 ימים , זאת לאור – "נהיגה בקלות ראש , התנהגות שגורמת לנזק ונהיגה באור אדום " (ראו: מסמך השימוע וההחלטה בדבר פסילה מנהלית של רישיון הנהיגה לנהג הנתבעת). כך נימק קצין המשטרה את פסילתו של נהג הנתבעת מלנהוג במשך 60 ימים.

יובהר, כי מדובר בנהג מונית שזו פרנסתו והרי כי לא על נקלה ייפסל מלהחזיק ברישיון נהיגה. עוד ברי, כי מידע זה היה לנגד עיניו של קצין המשטרה, שעה שקיבל את החלטתו וכי החלטה זו נתקבלה כדין ואף לא נטען כי הוגש עליה ערעור. אלא, שאין לפניי עדות על אמיתות תוכנ ו של מסמך זה, מחמת שהעד א שר ערך אותה לא זומן לעדות לפניי. אדגיש, כי העובדה שבנימוקי הפסילה נכתב כי נהג הנתבעת נהג בקלות ראש תוך גרימת נזק באור אדום – לא ניתן לקבל כראיה חד-חד ערכית , לביצוע האמור ע"י נהג הנתבעת - בהיעדר עדותו של עורך המסמך.

יתרה מכך, העובדה אשר אינה שנויה במחלוקת - לפיה החלטתו של קצין המשטרה לפסול את נהג הנתבעת מלנהוג במשך 60 יום נתקבלה כדין, אין בה כשלעצמה כדי להכשיר את המסמך כראיה במשפט שלפניי , במיוחד לאור קיומה של החלטה סותרת בתיק המשטרה, אשר נבדקה ע"י בוחן תאונות משטרתי ולפיה - " בהיעדר צד ג' לא ניתן לקבוע איזה רכב עבר ברמזור אדום." (ראו סעיף 14 סיפא לדו"ח בוחן התאונות המשטרתי).

ודוק: מדובר בחוו"ד של מומחה אובייקטיבי, מטעם משטרת ישראל , אשר מחד - שוללת מנהלית את רישיון הנהיגה של נהג הנתבעת בגין חציית צומת באור אדום ומאידך, קובעת בחוו"ד מומחה מטעמה , כי לא ניתן לקבוע מי מהצדדים חצה את הצומת במופע אור אדום. הא כיצד? למשטרת ישראל פתרונים.

ואם אין בכך די, הרי שהחלטתו של קצין המשטרה לפסול את נהג הנתבעת מלנהוג משך 60 יום מאוחרת (1/2/17) לחוו"ד המומחה של בוחן התאונות מטעם משטרת ישראל (שנערך ביום התאונה 18/1/17) . ללמדך, שטרם הפסילה המנהלית – כך לפחות ניתן להעריך ברמה גבוהה של היתכנות – עמדה לנגד עיניו של קצין המשטרה , חוו ה"ד של בוחן התאונות מטעם המשטרה, לפי ה – על פי הממצאים הקיימים, לא ניתן להכריע, מי חצה את הצומת במופע אור אדום.

חרף האמור – קבע קצין המשטרה , כי נהג הנתבעת חצה את הצומת באור אדום. סתירה זו בין גורמים שונים של אותה רשות - קשה ליישוב ויש בה לבדה כדי לכרסם באורח משמעותי מטיב ומשקל הראיה שלפניי. לצד האמור חשוב לציין, כי במסגרת שיקוליו של קצין המשטרה, עמדו לו ראיות נוספות מלבד חוו"ד בוחן התאונות המשטרתי ובהן גם הודעות המעורבים. ואולם למקרא ההודעות ובהיעדר עדותו של קצין המשטרה לפניי – לא ניתן להבין כיצד הגיע לנימוקי הפסילה, אותם כתב בהחלטתו.

כאן המקום לציין, כי להחלטה מנהלית אופי וטיב ראיות שונים , מחמת שיש בה כדי לפגוע במקרים מסוימים , בזכויות יסוד של הפרט. במקרה דנן, נפגעות זכויות יסוד של נהג הנתבעת בהן, חופש התנועה, חופש העיסוק, פגיעה בשמו הטוב ועוד זכויות שאין זו האכסניה לפרטן. אסביר את הדברים.

להשלמת התמונה מצאתי לציין כי במסגרת ההלכה הפסוקה נקבע, בע"ב 2/84 ניימן נ' ועדת הבחירות המרכזית, פ"ד לט(2) 225, ובהאי לישנא:
"...לגבי שלילתן של זכויות יסוד, לא די בראיות המתפרשות לכאן ולכאן... כגודל הזכות כך גם גודלה ועוצמתה של הראיה, המשמשת יסוד להחלטה בדבר הפחתתה של הזכות."

מבחן הראיה המנהלית, גובש בבג"ץ 987/94 יורונט קווי זהב נ' שרת התקשורת, פ"ד מח(5) 412, לפיו יש להשתית החלטה מנהלית על מידע אמין ורלבנטי שכן החלטה כזו חייבת להיות מבוססת על תשתית עובדתית אמינה מחמת שאין לקפח זכויות של הפרט על יסוד שמועות בלבד. לשם כך, נקבעו – 4 מבחנים והם: איסוף נתונים ; רלבנטיות הנתונים להחלטה ; אמינות הנתונים ; ומבחן סבירות הראיות המהותיות. ואולם, מבחנים אלה אינם בבחינת מבחנים נוקשים, ואין הם מחייבים את הרשות המנהלית לנהוג על-פי כל מבחן ומבחן בצורה קפדנית בכל מקרה ומקרה, כאילו הייתה בית משפט. ובלשונו של בית המשפט:
"המינהל הציבורי חייב לפעול בדרך כלל באופן גמיש ויעיל, תוך שהוא שומר על ההגינות והסבירות. הסבירות מחייבת גם מידה של זהירות ורצינות בהליך של קביעת העובדות, בהתאם לנסיבות של כל מקרה, ובכלל זה בהתחשב גם בעומס העבודה, במשאבים המצויים ובסדרי העדיפות של הרשות. אם הרשות תנהג בסבירות, במובן זה, היא תצא ידי חובתה. המבחנים לא באו להחמיר עם הרשות המינהלית, ואל להם לשבש את התיפקוד הראוי של הרשות, באופן שתיפגע טובת הציבור. הם נועדו רק להבהיר מה מתחייב ממידת הסבירות בכל הנוגע לקביעת העובדות המשמשות את הרשות המינהלית כבסיס להחלטה, ולהתריע כי סטייה מהותית של הרשות מאחד המבחנים עלולה לערער את תשתית העובדות עד כדי כך שהחלטת הרשות תתמוטט."

הארכתי בעניין זה, ברם מילותיי לא הושחתו לריק. שכן , לו ראיה זו היתה מוגשת באופן הראוי ללא סתירות פנימיות - תוך העדת עורך המסמך, יכול והיה בה כדי להאיר את השאלה שבמחלוקת. דא עקא שבנסיבות שלפניי – לא ניתן להסתמך על הקביעות שבה , לצורך ההכרעה בתיק זה . לפיכך, אני קובע כי משקלה נמוך מאד - עד כדי אפסי - ואין להתחשב בה כלל במסגרת ההכרעה בשאלה שבמחלוקת .

לצד האמור, הרי שממכלול הראיות והעדויות שבחנתי, הגעתי לכלל מסקנה, כי סביר יותר ש היתה זו נהגת התובעת אשר נסעה במופע רמזור ירוק , לאחר שעצרה בעצירה מלאה באור אדום - ואילו נהג הנתבעת טעה לחשוב כי יספיק לחצות את הצומת טרם שיתחלף מופע הרמזור בכיוון נסיעתו - לאדום , מתוך תקווה כי לא תתרחש תאונה . אסביר את דבריי.

הלכה למעשה אין מחלוקת של ממש בין הצדדים , באשר לעובדה לפיה עצרה נהגת התובעת עצירה מלאה באור אדום, טרם שפנתה שמאלה וחצתה את הצומת .

השאלה לגביה נחלקו הצדדים בסופו של יום (מתיש יש לומר) היא – האם בשעה שנהגת התובעת נשאה את עיניה בשנית לעבר הרמזורים, טעתה לחשוב כי מופע הרמזור הירוק המצוי לימינה בכיוון ישר, הוא מופע רמזור לצורך הפנייה שמאלה ולפיכך, "התבלבלה" בין הרמזור השכן שלימינה, לזה שלפניה והחלה בכניסה לצומת במופע אור אדום לכיוון הפנייה שמאלה .

לטעמי אפשרות זו שנהגת התובעת "התבלבלה" בין הרמזורים השונים, קלושה היא וזאת מכמה טעמים:

ראשית – הסיכוי שאדם שעמד במופע רמזור אדום יטעה בכיוון מופע "רמזור שכן", קטן יותר מהאפשרות שאדם אחר המצוי בנהיגה רציפה, הרואה אור ירוק בכיוון נסיעתו המתחלף לצהוב – יבצע "מחטף רמזור" ויגביר את מהירות נסיעתו , כדי להשלים את חציית הצומת.
שנית – מדבר בשני רמזורים שונים ומאובחנים המסומנים בחץ כל אחד בכיוון נסיעתו. זה ישר וזה שמאלה.
שלישית – קיים מרחק גדול של כ – 10 מטרים בין קו העצירה לפניה שמאלה לבין קו העצירה ישר, בכיוון נסיעתה של נהגת התובעת, דבר שמדגיש בפני הנהגים את האבחנה בין הרמזור המורה שמאלה לזה המורה לנסיעה בקו ישר.
רביעית – קיים מרחק של כ – 2 מטרים הצידה בין הרמזורים וכן של כ- 2 מטרים נוס פים בגובה הרמזורים השונים, דבר היוצר אבחנה ברורה ביניהם עד כדי איון האפשרות לטעות ביניהם.
חמישית – העובדה שנהגת התובעת עצרה בנתיב השמאלי ביותר, מבין שני הנתיבים הפונים שמאלה - מרחיקה אותה ואת ההסתברות לטעות בין הרמזורים, שכן מרחק זה מגדיל ומאבחן אף יותר, בין שני הרמזורים.
שישית – היכרותה רבת השנים של נהגת התובעת עם נתיב נסיעתה מידי בוקר לעבודתה, יש בהם כדי להקטין עד מאד את ההסתברות לטעות בין הרמזורים.
שביעית – עדותה של נהגת התובעת היתה קוהרנטית ומהימנה, בהיותה תואמת את כל יתר ההודעות שנגבו ממנה ושמסרה, לרבות העובדה שעצרה באור אדום טרם שחצתה את צומת .
שמינית – עדותו של נהג הנתבעת היתה מדוקלמת כ"מנטרה" החוזרת על עצמה , לפיה נסע באור ירוק מלא - שעה שעל פי סיכומי הנתבעת נסע במהירות גבוהה ללא שדה ראייה, מחמת שהגיח מנתיב המתעקל.
תשיעית – סביר כי הסיכוי לביצוע "מחטף רמזור" גבוה יותר ביחס למי שנוסע באופן רציף באור ירוק (המתחלף בהמשך לצהוב ולאדום), לעומת מי שעוצר ברמזור אדום.
עשירית – העובדה שרכב הנתבעת הקדים את רכב התובעת , יש בה כדי להוסיף נדבך לאפשרות כי נסע במהירות גבוהה ואף האיץ בעת שהרמזור בכיוון נסיעתו התחלף לצהוב , במטרה לסיים במועד את חציית הצומת .

עוד אעיר, כי עדותו של נהג הנתבעת נשמעה בבית המשפט "כמצוות אנשים מלומדה", מן השפה ולחוץ, מדוקלמת ותוך חזרה על ה"מנטרה" , לפיה – "נסע באור ירוק מלא", תוך הדגשת יתר, במטרה להשפיע על התודעה העצמית שלו שיש בה כדי לחפות על הנסתר ועל העובדות כהווייתן. חזרה זו היתה מעושה ובלתי אמינה, מדוקלמת ומתוזמרת, זאת כל אימת שהיתה לעד ההזדמנות לדקלם אותה.
לכך יש להוסיף, כי "הודעתו" לחברת הביטוח נ/5 התבררה כבלתי מהימנה – היא לא נכתבה בכתב ידו ולא נחתמה בחתימתו ובנוסף לכל, נמחק ממנה במתכוון התאריך, באמצעות חומר מחיקה לבן (טיפקס). דבר זה החמור כשלעצמו, יש בו כדי ללמד על ניסיון להגיש ראיה באמצעות העד, במטרה להטות את דעתו של בית המשפט, כאילו מדובר בהודעה של העד ובחתימתו, שעה שמסמך זה נערך ע"י גורם אחר , אשר ניסה לשוות למקרה שלפניי, נסיבות התואמות את עדותו של נהג הנתבעת.

כמו כן, מדובר בנהג מונית אשר בעדותו לא ידע כי בכביש שבו הוא עצמו נסע במועד התאונה, קיימים 3 נתיבים (האחד פונה ימינה ושניים אחרים בכיוון ישר). כמו כן, ורק לאחר שהוצגה לו תמונת הצומת, חזר בו נהג הנתבעת ואישר, כי טעה – ו כי אכן בכיוון נסיעתה של נהגת התובעת קיימים שני נתיבים הפונים שמאלה.
ודוק: מדובר בצומת מוכר מאד - "אגריפס" בירושלים ובנהג מונית אשר הכביש הוא לחם חוקו –תרתי משמע. דומה אפוא, כי רמת בקיאותו הנמוכה בתוואי הכביש, לא זו בלבד שהיא נראית בלתי אמינה אלא שאם היא נכונה – הרי ש היא חמורה שבעתיים, שכן מצופה מנהג מקצועי כי יעיד באופן מדויק יותר , בכל הנוגע לתוואי הדרך ב ה נסע. יוער, כי גם עדותו של המומחה מטעם הנתבעת - הייתה מתחמקת, בלתי מבוססת ומתפתחת ואני סבור כי חוות דעתו היא מגמתית ואינה נסמכת על ממצאים אובייקטיבים , אלא על השערותיו וניתוח הסתברותי וסטטיסטי, הנוגע לאופי והתנהגות של נהגים – מומחיות שאינה בתחומי ידיעתו והבנתו. אגב כך אציין כי גם את עדתו וחוות דעתו של המוחה מטעם התובעת לא קיבלתי באשר היא מניחה את המבוקש.

נוכח האמור ומכל המקובץ לעיל, התרשמתי כי עדותה של נהגת התובעת אמינה יותר ומהימנה עלי ומנגד לא מצאתי ליתן אמון בעדותו של נהג הנתבעת.

בנסיבות התיק שלפני, מצאתי לציין, כי גם בתי המשפט השונים אשר נדרשו לאפשרות זו - של טעות נהג למול מופע "רמזור שכן" הקבוע לפניו – מצאו לראותה כמסתברת פחות , מאפשרות של "מחטף רמזור" ע"י הצד השני , הנוסע באופן רציף במופע רמזור ירוק ולהלן מספר דוגמאות:

תא"מ (ת"א) 53189-05-15 איי.איי.ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ נ' גרבלי ואח', (לא פורסם, ניתן ע"י כב' השופטת אפרת בוסני ביום 15/12/2016).
"נהג הנתבעים אישר כי הגיע לצומת בנסיעה רצופה ובמהירות, וגם אם לא הייתי מייחסת משקל לעדותו של עד הראיה לכך שרכב התובעת היה בעצירה לפני חציית הצומת, לא הוצגה בפניי תשתית ראייתית לכך שרכב התובעת היה בנסיעה לפני שהחל בחציית הצומת, ואף נהג הנתבעים לא טען לכך בעדותו. ביצוע " מחטף רמזור" מסתבר עם רכב המגיע בנסיעה רציפה ובמהירות לצומת, דוגמת רכב הנתבעים, יותר מרכב שעצר לפני פנייה לצומת. זו שורת ההיגיון וכך קובעת גם הפסיקה."

תא"מ (הרצ') 1583-06-12 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ ואח' נ' פרנקו ואח' , (לא פורסם, ניתן ע"י כב' השופטת לימור רייך ביום 27/5/2014).
"בחינת העדויות שתיהן אל מול מופע הרמזורים, מחזק בראות עיני את המסקנה לפיה קיים סיכוי סביר יותר שאירוע התאונה התרחש כתוצאה מכך שהתובע 2 בצע מחטף רמזור, לעומת האפשרות שהנתבעת 1 התבלבלה בעת שהסתכלה על הרמזור של הנתיבים "השכנים"."

תא"מ 44719-06-15 (אש') מנורה מבטחים ביטוח בע"מ ואח' נ' אל הואשלה ואח', (לא פורסם, ניתן ע"י כב' הרשמת הבכירה עידית כלפה ביום 23/4/2017).
"מנגד, בהחלט בלתי סביר כי נהג הפיאט ייצא פוזיטיבית לחציית הצומת ברמזור אדום, זאת לאחר שנעמד בעצמו בשל אותו אור אדום ברמזור."

תא"מ (אש') 32984-04-16 קווים תחבורה ציבורית בע"מ נ' אמנון מסילות בע"מ ואח' , (לא פורסם, ניתן ע"י כב' הרשמת הבכירה עידית כלפה ביום 5/7/2018).
"אלא, שמתוך המצב העובדתי שבא לידי ביטוי בעדויות שני הנהגים נלמדת אפשרות של " מחטף רמזור" של נהג הנתבעות בלבד, שכן הוא נכנס לצומת בנסיעה רציפה ואילו נהג התובעת נכנס לצומת ממצב נייח, מעמידה, ועל כן אין אפשרות כי במקרה של נהג התובעת מדובר ב"מחטף רמזור"."

תא"מ (ת"א) 43736-08-11 הכשרה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' יצחקי ואח', (לא פורסם, ניתן ע"י כב' השופטת פנינה נויבירט ביום 24/1/2017).
"... נהגת כלל אישרה, כי נכנסה אל הצומת בנסיעה רציפה. היא אישרה, כי הבחינה במופע הירוק בכיוון נסיעתה ממרחק ... ובלשונה: "לדעתי ממרחק רב מהצומת ניתן לראות את הרמזורים וראיתי שיש לי ירוק" ... דבריה מחזקים הרושם, כי מופע הרמזור בכיוון נסיעתה היה ירוק משך זמן. לפיכך אף אליבא דעדותה של נהגת כלל - האפשרות כי ביצעה מחטף רמזור, ונכנסה לצומת בחסות מופע אור אדום בכיוון נסיעתה (תחת הנחה שגויה כי מופע הרמזור עדיין ירוק) נראית סבירה יותר מהאפשרות, כי רכב הכשרה עמד לפני הכניסה לצומת ולפתע החל בנסיעה חרף מופע הרמזור האדום בכיוונו."

תא"מ (חי') 8469-08-10 איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' ניסן, (לא פורסם, ניתן ע"י כב' השופטת איילת דגן ביום 22/12/2012).
"הניסיון והשכל הישר מתיישב יותר עם הנחה שמי שמתחיל נסיעתו לאחר שעומד באדום וממתין, לא יתחיל לנסוע לפני התחלפות האור לירוק, בעוד שמי שמגיע בנסיעה רצופה ורואה מרחוק ירוק מהבהב, או צהוב, (ואפילו תחילת אדום) מתלבט אם יצליח לבלום או אם עדיף להמשיך בנסיעה. פעמים רבות הדילמה מביאה להאצה וכניסה באור אדום לצומת. תופעה זו מכונה בעגה העממית: "גניבת רמזור" ומתוך מחקרים עולה כי תופעה זו מהווה הסבר ל-90% מהתאונות בצמתים."

תא"מ (ת"א) 21051-07-14 הראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' קשר רנט א קאר בע"מ ואח', (לא פורסם, ניתן ע"י כב' השופטת שרון הינדה ביום 28/12/2016).
"...גישתו של בוחן התנועה הגיונית ומתקבלת על הדעת, שכן הסבירות שנהג שרואה אור אדום ברמזור יבחר להיכנס לצומת בניגוד לו קטנה יותר מהסבירות שנהג הנכנס לצומת בנסיעה רצופה יבצע מחטף רמזור."

ראו גם את פסקי הדין אשר הובאו בסיכומי התובעת – המדברים בעד עצמם .

בקציר האומר אוסיף, כי מסקנה זו יכולה לעלות גם על פי תחשיב מתמטי , בו הנתונים הנוגעים למועדי חילופי הרמזורים - מוסכמים על צדדים והמומחים מטעמם . כך, בהנחה שאקבל את טענת נהג הנתבעת אשר לדבריו נסע במהירות של כ – 50 קמ"ש, הרי שהוא עבר בכל שניה כ – 14 מטרים. פירושו של דבר הוא , כי הזמן שעבר נהג הנתבעת מתחילת שדה הראייה העומד על כ – 100 מטרים ועד ל תחילת הצומת הוא כ 6 – 7 שניות. בתום כ –6 שניות הללו , הגיע נהג הנתבעת ל קו הצומת, כאשר הרמזור כבר היה אדום מלא. בשלב זה, המשיך בנסיעתו ובה בעת החלה נהגת הנתבעת בנסיעה אשר ארכה כ - 2 שניות, עד לרגע האימפקט.

נהג הנתבעת העיד, כי לקראת האימפקט, ראה את רכב הנתבעת ואולם אז כבר היה מאוחר מדי מכדי לבלום את רכבו. לפיכך, אם הפרש הזמנים בין מופע הרמזור האדום לנהג הנתבעת, ל בין מופע ירוק לנהגת התובעת הוא - 4 שניות, הרי שבתוספת של - 2 שניות כזמן שנסעה נהגת התובעת מרגע שהיה לה מופע רמזור ירוק ועד לרגע האימפקט – מביא אותנו לתוצאה של כ – 6 שניות , ש זה פחות או יותר הזמן שלקח לנהג הנתבעת לעבור 100 כ - מטרים במהירות של 50 קמ"ש עד לרגע האימפקט.

תחשיב זה יכול לחזק את המסקנה , כי היה זה דווקא נהג הנתבעת אשר ביצע מחטף ל רמזור שבכיוון נסיעתו, מתוך תקווה אשר נגוזה , כי יספיק לחצות את הצומת ללא פגע, בהתחשב בשדה הראייה שהיה לו, כטענתו. אעיר, כי הגם שתחשיב זה (מהירות X זמן = דרך) מבטא יותר את האפשרות הסבירה דלעיל, הרי שהחלטתי נסמכת, על עדויות הצדדים ו מכלול הראיות שהוצגו לפניי, לאור ההלכה הפסוקה בעניין זה.

בנסיבות התיק שלפניי, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים, העדויות, עדויות בוחני התנועה - המומחים מטעם הצדדים, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, העדר נתון לגבי מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ומוקדי הנזק ו כן עיינתי בתיק המשטרה ובפרטים שבו ובכל טענה אשר הובאה לפניי לרבות סיכומי הצדדים - הגעתי לכלל מסקנה כי על-פי מאזן ההסתברויות במשפט האזרחי, נוטה הכף לטובת גרסת התובעת, לפיה נהג הנתבעת חצה את הצומת במופע רמזור אדום, בכיוון נסיעתו.

אכן נהוג לומר במחוזותינו, כי דרושה רמת נטל הוכחה אך כדי למעלה מ-50% ו לפיכך, די לו לנושא בנטל השכנוע כי גרסתו בתמיכת ראיותיו, תשכנע ב -51% לפחות, כדי שזה יצא ידי חובתו. כפי שציינתי לעיל, רובצת לפתחו של התובע, גם חובת השכנוע (הסופית) . על כן, בעל הדין אשר יזכה במשפט, יהיה זה אשר הצליח לשכנע את בית המשפט, באופן שיש בו כדי להטות את מאזן ההסתברויות לצד גרסתו - יותר מזו של בעל הדין היריב.

לעניין זה, יפים הדברים אשר הובאו בת"א (מחוזי - ת"א) 3056/86 עופר לויזדה נ' ההסתדרות העובדים הכללית של העובדים בא"י,(לא פורסם, ניתן ע"י כב' השופט ח. אדר ביום 11/11/1994) ובכגון דא, ראוי להביא דברים כלשונם:
"הקריטריון לעקרון הוא מאזן ההסתברויות ונטייתה. שמות נרדפים משקפים את הרעיון: מהימנות גרסה מול גרסה, שהיא צריכה להיות ברורה, מוצקת משכנעת ועולה על האחרת; הגיונם של דברים; התרשמות; שכל ישר וסבירות; כמות הראיות ודיותן; האיזון הראוי; עודף ראייתי; הקרבה לאמת; אפשרות קרובה; וכדומה; וכל זה בשים לב ובשקלול מכלול הראיות שבאו בפני בית המשפט, שיש בהן להשליך אור לגבי גרסה זו או אחרת. בנוסף לאבני הבוחן האמורים שיישומם לא תמיד קל, הייתי מוסיף נדבך נוסף בשקלול הכולל המחייב זהירות נוספת והוא כי יש אינטרס הן לתובע והן לנתבע בתוצאות המשפט...".

לצד האמור, אני מוצא להביא בחשבון גם את תרומתה של נהגת התובעת לקרות התאונה נוכח אחריותה וחובת הזהירות המוטלת על כתפיה באופן המטיל "אשם תורם" לפתחה , גם שעה שנהגה את רכבה במופע רמזור ירוק ואבאר את דבריי להלן.

אשם תורם – ואחריותו של נהג הנוסע במופע אור ירוק
ואלה החיקוקים הצריכים לעניין:
סעיף 64 לפקודת הנזיקין:
גרם נזק באשם
" "אשם" הוא מעשהו או מחדלו של אדם, שהם עוולה לפי פקודה זו, או שהם עוולה כשיש בצדם נזק, או שהם התרשלות שהזיקה לעצמו, ורואים אדם כמי שגרם לנזק באשמו, אם היה האשם הסיבה או אחת הסיבות לנזק ; אולם לא יראוהו כך אם נתקיימה אחת מאלה:
(1) ...
(2) אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק;
(3) ..."

סעיף 68 לפקודת הנזיקין:
אשם תורם
"(א) סבל אדם נזק, מקצתו עקב אשמו שלו ומקצתו עקב אשמו של אחר, לא תיכשל תביעת פיצויים בעד הנזק מחמת אשמו של הניזוק, אלא שהפיצויים שייפרעו יופחתו בשיעור שבית המשפט ימצא לנכון ולצודק תוך התחשבות במידת אחריותו של התובע לנזק; ..."

סעיף 35 לפקודת הנזיקין:
רשלנות
"עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות - הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה."

תקנה 65 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961:
כניסה לצומת
"לא ייכנס נוהג רכב לצומת לא ייכנס נוהג רכב לצומת או למפגש מסילת ברזל אלא אם ביכולתו לעבור ולהמשיך בנסיעה ללא הפרעה, גם אם תמרור הכוונה (רמזור) מתיר כניסה לצומת או למפגש כאמור".

כפי שאבאר להלן, יש לטעמי להטיל על התובעת "אשם תורם" (עצמי) בשיעור של 15% בלבד. אסביר את דבריי.

נוכח הוראות תקנה 65 לתקנות התעבורה כאמור לעיל, נקבע בהלכה הפסוקה, כי נהג הנכנס לצומת במופע או ירוק, אינו רשאי להניח - כי רק בשל כך, נהג אחר יכבד את זכות הקדימה שלו. לפיכך, עליו לנקוט בזהירות סבירה, כדי להימנע מתאונה עם כלי רכב אחר. לאמור – אחריותו של נהג הנכנ ס לצומת וחובת הזהירות החלה עליו, היא לוודא כי הצומת פנוי מכל הכיוונים, טרם שיחצה אותו ובמהלך החצייה של הצומת – והיא חלה כל עוד הוא נוהג ברכב גם במופע אור ירוק. לעניין זה יפים הדברים שנקבעו בע"א 586/84, גדעון מקלף נ' שרה זלברברג , פ"ד מג (1) 137,144: (להלן: "הלכת מקלף")
"גם נהג, העומד לחצות צומת כשבכיוון נסיעתו דולק ברמזור אור ירוק מזמן, אינו פטור מזהירות ומהחובה לוודא כי הצומת פנוי וחופשי בכיוונים המצטלבים ולא נותרו בו כלי רכב שלא הספיקו להשלים חצייתם או שמסיבה כלשהי אחרת מצויים בו מכשולים והפרעות שאינם מאפשרים לעבור בו בבטחה..." (ההדגשה שלי – א' צ')

מכאן, שהימנעותו של נהג מבדיקה , לפיה הצומת פנוי - טרם שיחצה אותו במופע רמזור ירוק ואף תוך כדי חצייתו – מהווה הפרת חובת הזהירות הן לגופה והן כחובה חקוקה (מכוח פקודת הנזיקין) , ככל שיש בה כדי לעמוד ביתר התנאים. לדידי, אין מדובר בחובה " חד-פעמית" טרם חציית הצומת, אלא ב"חובה מתמשכת" שיש בה כדי לוודא גם ביחס לשאר הכיוונים המצטלבים – כי לא נותרו כלי רכב שטרם הספיקו את חציית הצומת. ללמדך, שבכל צומת יש לנהוג בזהירות - ולוודא באופן סביר בכל מפגש של נתיב אחר בצומת, כי אין כלי רכב העלולים לחצות את קו הנסיעה ולגרום לתאונה וזאת כ"חובה מתמשכת".

לצד האמור ראוי לציין, כי הקו המנחה במקרים דומים אשר נדונו בפסיקה, אינו מקים בהכרח עילת תביעה עצמאית בנזיקין - הגם שבמקרים המתאימים, אשם תורם זה, עלול להוות גם "אשם יוצר אחריות" של הניזוק כלפי למזיק.

במקרה שלפניי, טענה והודתה הנתבעת בסעיף 18 לסיכומיה, כי נהג הנתבעת לא יכול היה להבחין בנהגת הנתבעת עובר לתאונה, זאת בשל מבנה הכביש המתעקל מחד והמהירות בה נסע, מאידך. פירושו של דבר כפי שציינתי לעיל, הוא, כי אם נהג הנתבעת לא יכול היה להבחין בנהגת הנתבעת בשל נסיבות אובייקטיביות המהוות חסם לאפשרות קשר עין בין הצדדים וכחסם בשדה הראייה – דין הוא כי גם נהגת התובעת מצויה היתה באותו מצב ולא יכולה היתה להבחין בו. אלא שנהגת התובעת, אלא אף לא פעלה כדי לבדוק את הצומת משום כיוון
שהוא, טרם שפנתה שמאלה ואף לא תוך כדי ביצוע הפנייה שמאלה (כפי שהעידה לפניי) .

כאמור, אין בדעתי לקבל טענה זו של הנתבעת וזאת משני טעמים: ראשית, משום שעל נהג הנתבעת היה לנהוג את רכבו באופן התואם את תוואי ותנאי הדרך והמאפשר לו שדה ראיה בטוח, למקרה שעליו יהיה לבלום בלימת חירום. שנית ועיקר, וכעולה מהעדויות שנשמעו לפניי – שדה הראיה בין הצדדים היה כ – 100 מטרים. פירושו של דבר הוא, כי נהג הנתבעת נהג במהירות גבוהה ביחס לתנאי הדרך, שלא איפשרה לו לבלום בלימת חירום נוכח השינוי במופע הרמזור מירוק לאדום בכיוון נסיעתו . לכן המשיך נהג הנתבעת בנסיעה מהירה, כשהוא חוצה את הצומת, מתוך תקווה לסיים את חצייתו - ללא פגע. אלא שאיתרע מזלו ונהגת התובעת החלה בפנייה שמאלה וכך, נגוזה תקוותו של נהג הנתבעת. ניתוח זה, על פי הגיונם של דברים כפי שנימקתי אותם לעיל , מביא לידי ביטוי גם את - חומרת התאונה, עוצמתה, הנזק הרב שנגרם, השריפה שהתרחשה, מוקדי הנזק, אבדן ההכרה של נהגת התובעת והצורך בחילוצה מהרכב ע"י כוחות הצלה ופינויה לבית החולים.

מכל מקום, אינני מקבל את הטענה, לפיה לא ניתן היה לפעול כמצוות מחוקק המשנה ולבדוק את הצומת טרם חצייתו. חובה זו רובצת לפתחו של כל נוהג ברכב - העושה שימוש בדרך, כפי שאדם סביר היה בוחן את תוואי ותנאי הדרך וככל שהדברים לא נעשו – הרי שיש לגזור אחריות לנזק גם ביחס לנהגת התובעת, אשר נסע ה במופע רמזור ירוק.

כאן המקום לציין, כי עצם התרחשות התאונה , אין בה כשלעצמה כדי ללמד על קיומו של אשם תורם יוצר אחריות. אכן, במקרים מסוימים ניזוק עשוי להיות גם מזיק החב באחריות לנזק של הצד השני. לצד האמור, אין בעצם קיומה של התאונה כדי לפטור את הצד הטוען כאמור, מחובת ההוכחה לאחריותו של הניזוק כלפיו. בתובענה זו, הודתה הנתבעת כי לא בדקה את הצומת ושדה הראייה טרם שנכנסה לצומת ואף במהלך חצייתו. דומה, כי לא יהיה זה מוטעה לקבוע, כי לא זו בלבד שהיה עליה לבדוק את הצומת טרם חצייתו אלא אף היה ביכולתה להבחין ברכב שהתקרב מימין, בהינתן שדה ראייה של כ – 100 מטרים.
ודוק: נהגת הנתבעת לא ידעה להסביר כלל, מהיכן הגיע הרכב של הנתבעת. למעשה נהגת הנתבעת לא ראתה דבר - עד לאחר קרות התאונה ואף את רגע האימפקט לא ראתה, אלא רק שמעה "בום" (חבטה) , שביטא את התנגשות כלי הרכב.

כניסה לצומת באופן שבו נקטה נהגת התובעת, מקימה אשם תורם. ואולם לטעמי, אשם זה הוא "אשם עצמי" שאינו מקים עילת תביעה, זאת מפני שבתחילת נסיעתה היה הצומת פנוי , ורק בשל התנהגותו הרשלנית והפזיזה של נהג הנתבעת, אשר היה הגורם המכריע לקרות התאונה – התרחשה התאונה. למעשה, אשם זה של הנתבעת עניינו בחובתה להמשיך ולבחון את מצבו של הצומת משך כל חצייתו. לטעמי, נהג החוצה צומת אינו יכול לפטור עצמו בטענה כי טרם שהחל בחציית הצומת היה הצומת פנוי.

חובת הזהירות אינה חובה "חד-פעמית" בה יכול נהג לפטור עצמו ברגע אחד של מבט לצדדים, אלא " חובה מתמשכת" לאורך כל הנהיגה ברכב וכל זמן שלנהג הרכב האוחז בו – שליטה עליו. מכאן, שגם אם בתחילת נסיעתה עמדה נהגת התובעת במצוות המחוקק וקיימה את חובת הזהירות - הרי שאין בכך די, שכן מדובר ב" חובה מתמשכת" ביחס לנתיבים נוספים החוצים את כיוון הנסיעה.
לצד האמור, אין מדובר בהפרת חובת הזהירות המקימה כשלעצמה אחריות כלפי הצד השני, עד כדי קיומה של עילת תביעה נגדה שכן , לא כל הפרה של חובה - יוצרת באופן אוטומטי אחריות ברשלנות , מחמת הצורך בהוכחת יסודותיה של עוולה זו, השונים באשם יוצר אחריות.
נוכח פני הדברים, אני סבור, כי במקרה שלפניי מדובר ב"אשם עצמי", קרי – ברשלנות תורמת שאינה מקימה אשם יוצר אחריות , נוכ ח חלקו המכריע עד מאד והתנהגותו הרשלנית והפזיזה של נהג הנתבעת, אשר היתה הגורם המכריע באופן מובהק וכבד משקל להתרחשות התאונה, בעוד שהתנהגותה של נהגת התובעת רק החמירה את הנזק. אשם זה הוא בבחינת מגן ולא כחרב ביד הניזוק.

נוכח האמור, אני קובע כי רשלנותה התורמת של נהגת התובעת עולה כדי 15%, בבחינת אשם שאינו מקים עילת תביעה ואני עושה כן , כמצוות בית המשפט העליון ב רע"א 2809/18 רונית קסברי נ' אברהם רוזן (טרם פורסם, ניתן ביום 26/11/2018) ובכגון דא , ראוי להביא דברים כלשונם:
"כאשר בית המשפט קובע רשלנות תורמת של ניזוק, אין לפנינו שני מעוולים, אלא מעוול אחד שגרם באשמו לנזק, מול ניזוק שהתרשל כלפי עצמו ולכן יש להפחית מהנזק שנגרם לו. פועלו של האשם התורם הוא אפוא בהפחתת הפיצוי לניזוק ולא בחיובו בפיצוי למזיק. ככלל, אשם תורם, כשמו כן הוא, משמש כצינה ולא כחנית, ויסודותיו ורכיביו שונים מאלה של אשם יוצר אחריות."

סוף דבר
מן המקובץ לעיל , הגעתי לכלל מסקנה - כי התובעת הוכיחה את תביעתה בשיעור הנדרש בדין האזרחי. לצד האמור, אני סבור כי תרומתה של נהגת התובעת , לקרות התאונה - עולה כדי 15% וזאת מן הנימוקים שפורטו לעיל.
אשר על כן, אני מקבל את התביעה, אם כי בחלקה.

משהגעתי לכלל מסקנה כאמור, אני מורה כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של – 85,987.35 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך של – 10,061 ₪, אגרת משפט כפי ששולמה ושכר עדי התביעה כפי שנפסק בדיון.

כל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסיקתם ועד למועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו, בתוך 45 יום .

המזכירות תמציא לצדדים את פסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, י"ב אדר א' תשע"ט, 17 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.