הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 44107-01-16

לפני כב' השופט אילן דפדי, סגן נשיא

התובעת

טובי פרבר בע"מ
ע"י עו"ד רון בן אברהם

נגד

הנתבעת

זיג זג שירותי דיוור ולוגיסטיקה בע"מ
ע"י עו"ד מורן ביקל

פסק דין

בפסק דין זה עליי לקבוע האם הנתבעת אחראית לפצות את התובעת בגין אובדן משלוח שהתובעת הפקידה בידיה וככל שכן מהו סכום הפיצוי.

התובעת, "טובי פרבר בע"מ" , הינה חברה פרטית בניהולה של גב' טובי פרבר העוסקת בתחום עיצוב וייצור תכשיטים בעבודת יד.

הנתבעת, זיג זג שירותי דיוור ולוגיסטיקה בע"מ , עוסקת במתן שירותי דיוור (שליחויות) עבור לקוחות שונים , כאשר במועדים הרלוונטיים התובעת הייתה לקוחה שלה.

על פי כתב התביעה, בשנת 2007, עוד בטרם הוקמה התובעת, התקשרה גב' פרבר עם הנתבעת בהסכם פעילות שליחויות דיוור והפצה. עם הקמת התובעת בשנת 2012, המשיכה הנתבעת לספק לתובעת את אותם שירותים. הזמנת השירות מאת הנתבעת נעש תה באמצעות אתר אינטרנט המנוהל ע"י הנתבעת כאשר לכל לקוח קבוע ניתן שם משתמש וסיסמא לצורך ביצוע ההזמנה ו לצורך מעקב אחר השירות שניתן ע"י הנתבעת.

ביום 18.9.14 הזמינה התובעת שליחות מאת הנתבעת. שליח הנתבעת הגיע לסטודיו של התובעת ושם נמסר לו המשלוח אותו התבק ש להעביר לנמען. לאחר מספר שעות התקשר נציג הנתבעת ובישר לתובעת כי המשלוח אבד ולא הגיע ליעדו.

טענות התובעת הרלוונטיות בתמצית כפי שפורטו בכתב התביעה

התובעת טענה כי המשלוח כלל תכשיטים יקרי ערך שנמסרו לידי שליח הנתבעת. השליח צויד בתעודת משלוח בה פורט תוכן המשלוח, שווי עלות הייצור וחומרי הגלם. לטענתה, מאחר ש שכרה את שירותי הנתבעת לצורך ביצוע שירותי שליחויות תמורת תשלום , הרי שעל המקרה דנן חלים הוראות חוק חוזה קבלנות, תשל"ד -1974 וחוק השומרים, תשכ"ז -1967 מכוחם אחראית הנתבעת לפצותה.

התובעת הוסיפה כי נהגה לבצע שליחויות יקרות ערך באמצעות הנתבעת. הנתבעת ושליחיה ידעו מאז ומעולם כי התובעת עוסקת בעיצוב, בייצור ובשיווק תכשיטי יוקרה. בשל כך נדרשה התובעת לשלם לנתבעת ד מי ביטוח חודשיים במשך מספר שנים.

לדבריה, המעטפה שמסרה לשליח הנתבעת ביום 18.9.14 הכילה תכשיטים בשווי 160,000 ₪. עלות חומרי הגלם לייצור תכשיטים חדשים במקום אלה שאבדו עמד על סך של 39,980 ₪ (46,777 ₪ כולל מע"מ). להפסד זה מצטרף נזק של פגיעה בשם הטוב ובמוניטין החברה בסך של 50,000 ₪. בנוסף, טענה כי המעטפה הכילה שעון עתיק שעבר בירושה לאחת מלקוחות ה תובעת שביקשה מ מנה לערוך בו תיקונים. עקב אובדן השעון , התובעת הפסידה לקוחה טובה ולקוחות פוטנציאלים שיכלה להביא עמה. לפיכך, דרשה התובעת פיצוי בסך של 8,200 ₪ בגין שוויו המוערך של השעון ו פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין הנזק התמידי ואובדן הלקוחות. ה תובעת ציינה כי במעטפה היה גם תכשי ט מיוחד אותו תיקנה עבור תיירת, אותו נאלצה לשחזר בעלות של 5,000 ₪. סכום התביעה הכולל עמד על סך של 319,977 ₪ .

טענות הנתבעת הרלוונטיות בתמצית כפי שפורטו בכתב ההגנה

הנתבעת טענה כי בשנת 2007 נחתם הסכם פעילות בינה לבין גב' פרבר. עם הקמת התובעת בשנת 2012 המשיכה זו את שיתוף הפעולה עם הנתבעת על בסיס הוראות ההסכם. הנתבעת הפנתה אל ההסכם בו נקבע כי כאשר מדובר במשלוח יקר ערך, יש להודיע לה על כך על מנת שתעשה את כל הנדרש לשם אבטחת והבטחת ביצוע השליחות. בהסכם צוין כי אי מסירת הודעה שכזו תסכל לחלוטין את אופציית הפעלת הביטוח. על פי פוליסת הביטוח למשלוחים, הכיסוי הוא עד 20,000 ₪ למשלוחים באמצעות קטנוע ועד 100,000 ₪ למשלוחים באמצעות רכב.

לטענתה, הובא לידיעתה של התובעת במספר הזדמנויות כי יש להודיע לה על כל משלוח יקר ערך ו כי יש להזמין שליחות ברכב בכל מקרה של משלוח ששוויו מעל 20,000 ₪. לתובעת נאמר גם כי הכיסוי הביטוחי לשליחות ברכב מוגבל לסכום של 100,000 ₪ וכי הנתבעת לא אחראית לנזקים שאינם מכוסים ע"י פוליסת הביטוח שלה. לטענת הנתבעת , התובעת הודתה למעשה בכתב התביעה כי הפרה את הוראות ההסכם פעם אחר פעם לאורך השנים בכך שנהגה להזמין שליחויות רגילות ולהעביר באמצעותן חבילות יקרות ערך. תעריף שליחות יקרת ערך (בהולה) גבוה בהרבה משליחות רגילה, בשל אמצעי הזהירות הננקטים. במקרה של שליחות יקרת ערך, נדרש הלקוח לפרט את תכולתו. זאת, על מנת שניתן יהיה להעריך את הסיכונים הכרוכים בביצוע השליחות ולדרוש תמורה בהתאם ועל מנת לקבוע נהלים מתאימים לביצועה. הנתבעת אינה מסכימה לבצע כל שליחות והיא מסרבת לא פעם לבצע שליחויות בעלת רמות סיכון גבוהות או כאלו שאינן מתאימות לאופי העבודה.

עוד טענה הנתבעת, כי ב תאריך 18.9.2014 בו הזמינה התובעת את השליחות באמצעות אתר האינטרנט, היא בחרה באופציית "המשלוח הרגיל". התובעת לא יידעה אותה בדבר תכולת המשלוח ועלות הפריטים הנכללים בו. רק ביום 24.9.14 שלחה התובעת לנתבעת את הפירוט של תכולת המעטפה ו אז נודע לה כי מדובר במשלוח יקר ערך אשר לטענת התובעת כלל חומרי גלם בעלות של 39,980 ₪. לאחר שהובהר לתובעת כי על מנת לנסות ולהפעיל את הביטוח עליה לשלוח חשבונית בה יפורטו הדברים שאבדו , שלחה לה הת ובעת את תעודת המשלוח. בירור עם חברת הביטוח העלה כי לאירוע אין כיסוי ביטוחי. לדבריה, בהתנהלות זו, כפתה עליה התובעת ביצוע שליחות שלא הייתה מקבלת על עצמה אילו ידעה את כל העובדות הרלוונטיות.

הנתבעת הכחישה כי המשלוח כלל את הפריטים הנטענים. היא תהתה בין היתר כיצד במעטפה קטנה נכנסו כל הפריטים הנתבעים. בנוסף, טענה כי התובעת לא הציגה תשתית עובדתית מספקת להוכחת פגיעה כלשהי במוניטין ובשמה הטוב. היא הסבירה כי הסכום הנתבע בגין רכישת חומרי גלם לצורך ייצור תכשיטים חדשים כלול למעשה בסכום אובדן ההכנסה בסך של 160,000 ₪ כך שמדובר בכפל תביעה. הנתבעת ציינה כי השעון ששוויו הנטען עמד על 8,200 ₪, לא הוזכר בתעודת המשלוח ואין ראייה לכך שאכן היה במעטפה. עוד הוסיפה, כי הסכום הנתבע בגין הנזקים התדמיתיים בסך של 50,000 ₪ הינו מופרך. גם התכשיט ששוחזר בעלות של 5,000 ₪ לא הוזכר בתעודת המשלוח ואף לא צורפה לכתב התביעה חשבונית בגין רכישת היהלומים והזהב ששובצו כביכול בתכשיט.

כללי

בתיק הוגשו תצהירים מטעם הצדדים. מטעם התובעת הוגשו תצהירים של מנהלת התובעת, גב' טובי פרבר ועובדת התובעת, גב' ורד שגיא. מטעם הנתבעת הוגשו תצהירים של מר אלי קורן ששימש באותה עת מנהל הסניף שטיפל בשליחות, מר אלי ליכטנשטיין, מנכ"ל הנתבעת וגב' חנה ליכטנשטיין המשמשת סמנכ"לית אצל הנתבעת. בדיוני ההוכחות נחקרו המצהירים בחקירה נגדית.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות, שמעתי את העדויות ועיינתי בסיכומי הצדדים, החלטתי לדחות את התביעה .

על אתר אציין כי אין מחלוקת בין הצדדים שהנתבעת ביצעה עבור התובעת שליחות במסגרתה נמסר לשליח הנתבעת משלוח אשר לא הגיע ליעדו.

חוק השומרים קובע בסעיף 2(ב), בין היתר, כי "שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן". חוק חוזה קבלנות בסעיף 6(ב)(1) קובע כי "אחראי הקבלן לענין חוק השומרים, תשכ"ז-1967, כשומר שכר ששמירת הנכס אינה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו". לענייננו, הרי שעל שליח הנתבעת אשר החזיק במשלוח כחלק אינטגרלי משליחותו, היה לשמור עליו כשומר שכר . מאחר שכאמור אובדן המשלוח התרחש לאחר מסירתו לשליח הנתבעת וזה לא הגיע ליעדו, הרי שיש לראות את הנתבעת כאחראית לאובדן ואף לתשלום פיצוי בגין כך.

השאלה המהותית שבמחלוקת היא האם הנתבעת מחויבת לפצות את התובעת בגין הנזקים הנטענים על ידה. אני סבור שלא.

שני הצדדים טוענים כי ההתקשרות ביניהם החלה בהסכם משנת 2007 עוד בטרם הוקמה התובעת וכי למעשה גם לאחר הקמת התובעת פעלו הצדדים בהתאם להוראותיו (ראו סעיפים 9-12 לכתב התביעה, סעיפים 7-8 לכתב ההגנה וכן עדותה של גב' פרבר בעמוד 22 שורות 4-5). על פי ההסכם: "במקרה של משלוח יקר ערך יש להודיע למשרד על מנת שתינתן הוראה לשליח לשים את המשלוח על גופו ובכך למנוע תקלות מיותרות, אי מסירת הודעה כנ"ל לא תאפשר ביטוח". מהעדויות עלה כי התובעת לא פעלה כך.

מעדותה של עובדת התובעת גב' שגיא עולה כי תעודת המשלוח נמסרה לשליח בתוך מעטפה סגורה וכי זה לא ראה את תכולתה בעת קבלת המעטפה (ראו עמוד 8 שורות 17-20). בנוסף , העובדת הודתה כי לא אמרה לשליח כי במעטפה יש תכשיטים בשווי של עשרות אלפי ₪ (ראו עמוד 9 שורות 25-31).

מעדותה של גב' פרבר עולה כי ההזמנה בוצעה על ידה באמצעות אתר האינטרנט של הנתבעת וכי ב הערות להזמנה לא ציינה כי מדובר במשלוח המכיל תכשיטים יקרי ערך (ראו עמוד 20 שורות 17-22).

מהאמור לעיל עולה כי לא הייתה כל סיבה שהשליח ידע בעת קבלת המשלוח מהי תכולת המעטפה וכי זו מכילה תכשיטים יקרי ערך כנטען על ידי התובעת.

אינני מקבל את טענת התובעת כי הנתבעת ידעה או הייתה אמורה לדעת כי היא שולחת באמצעותה תכשיטים יקרי ערך. מעדויות עדי הנתבעת עולה כי הנתבעת לא ידעה שהתובעת שולחת באמצעותה משלוחים המכילים דברי ערך. בוודאי לא בהיקף הכספי הגבוה בגינו הוגשה התביעה דנן.

מנכ"ל הנתבעת העיד כי התובעת לא דיווחה על ששלחה חבילות יקרות ערך באמצעותה. לדבריו, אי דיווח כאמור העמיד את שליחי הנתבעת בסכנת שוד ו הביא למצב בו המשלוחים מבוצעים ללא ביטוח וכי הייתה לה חובה להודיע לנתבעת על משלוח יקר ערך (ראו סעיף 3 לתצהירו וכן עדותו בעמוד 86 שורות 7-23 ).

מר אלי קורן ששימש באותה עת מנהל סניף רמת גן העיד כי לא נמסר לנתבעת שמדובר בשליחות של חפצים יקרי ערך (ראו סעיף 6 לתצהירו וכן עדותו בעמ' 52 שורות 18-19).

מקובלים עלי דבריה של גב' חני ליכטנשטיין בעדותה כשהשיבה לשאלה האם הנתבעת טוענת כי לא ידעה שהתובעת מבצעת באמצעותה שליחויות של תכשיטים ויהלומים. בתשובתה, ציינה מפורשות כי "זו הטענה שלי, ואני רוצה להדגיש שאנחנו עובדים עם שטראוס גלידות, ואנחנו לא מעבירים גלידות, אלא מעבירים מסמכים לשטראוס גלידות. ונקודה שנייה זה שהשליחים שלנו אנחנו לא עושים תחקיר לשליח, מה אתה עושה ולאן אתה הולך, המערכת יחסים השיווקית שיש לנו עם הלקוח, זה שהלקוח אחראי למה שהוא מעביר והוא אחראי להגיד לנו מה הוא מעביר לנו, על מנת שנוכל, וזה לטובת שני הצדדים, כי לא ייתכן שיהלום ששוויו 150 -300 אלף ₪ יועבר בשליחות, על ידי שליח שמסתובב 4 שעות ברחבי ת"א עם אופנוע פשוט, אני לא הייתי עושה דבר כזה" (עמוד 69 שורות 3-9).

טענת הנתבעת כי לא ידעה שהתובעת שולחת באמצעותה משלוחים יקרי ערך דוגמת המשלוח נושא התביעה מתיישבת גם עם הדברים שאמרה גב' פרבר בחקירתה הנגדית כשהעידה כי לפעמים היא שולחת באמצעות הנתבעת תבניות גומי (עמוד 17 שורה 18). מעדותה עלה כי שלחה באמצעות הנתבעת גם חלקים של תכשיטים ש שווים לא תמיד מגיע לעשרות אלפי ₪ (עמוד 17 שורות 24-25). היא אף הודתה כי כאשר היא שולחת תכשיטים לשיבוץ, ה משלוח יכול להיות החל מ- 3,000 ₪ (ראו עמוד 18 שורה 12-13).

לסיכום נקודה זו, נחה דעתי כי עובר למסירת המשלוח, התובעת לא גילתה לשליח הנתבעת או לכל גורם אחר מטעמה של הנתבעת, מה מכיל המשלוח נושא התביעה ומה שוויו . בהעדר גילוי כאמור, לא הייתה לנתבעת כל סיבה לחשוד כי התובעת העבירה באמצעותה משלוח חריג בשווי הנטען. מבחינתה , מדובר במשלוח תמים שניתן להובילו באמצעות קטנוע ואינו מצריך התייחסות מיוחדת מעבר למקובל.

הנתבעת אינה מבצעת שליחויות באמצעות קטנוע במשלוחים ששווים מעל 20,000 ₪

מהעדויות וחומר הראיות עולה כי הנתבעת בהתאם לנהליה ולאור הוראות המבטחת אינה מבצעת שליחויות באמצעות קטנוע ששווין מעל 20,000 ₪.

לתצהיר מר ליכטנשטיין צורף להסכם דף נוסף אשר על פי תכנו מוען לגב' פרבר ובו פורטה הצעת הנתבעת למתן שירותי דוור ושליחויות. באותו מסמך פורטו יתרונות ושירותים הקיימים אצל הנתבעת כאשר בין היתר צוין במפורש כי הנתבעת מבטחת את משלוחי לקוחותיה בהיקף של עד 20,000 ₪ בקטנוע ועד 100,000 ₪ ברכב (ראה נספח 1 לתצהירו).

ער אני לכך שגב' פרבר העידה כי אינה מכירה את הדף הנוסף שצורף להסכם וכי לא ראתה מסמך זה קודם לכן. עם זאת התרשמתי מעדותו של מר ליכטנשטיין כי מסמך כזה נשלח לכל לקוח ביחד עם ההסכם וביחד עם מפת זמנים ומחירון. (ראו עמוד 80 שורות 14-18).

עיון במסמך אשר מוען כאמור אל גב' פרבר נכתב ברישא " בהמשך לפנייתך, להלן הצעתנו למתן שירותי דיוור ושליחויות. רצ"ב מחירון בסיס כולל מפת זמנים ודף רישום".

עיון בהסכם עצמו מגלה כי לפני המקום המיועד לרישום הפרטים אישרה גב' פרבר כי קיבלה מסמכים נוספים כדלקמן: " הנני מאשר קבלת התנאים הרשומים בפרופיל זיג זג, המחירון שקיבלתי ומפת הזמנים".

מהדברים שפורטו לעיל עולה שהלקוח קיבל 4 מסמכים שונים שאחד מהם הוא המסמך שצורף במסגרת נספח 1 לתצהיר מר ליכטנשטיין, אשר על פי תכנו הכולל פירוט יתרונות ושירותים הקיימים אצל הנתבעת, הוא אותו פרופיל של הנתבעת המוזכר בהסכם ואשר את קבלתו אישרה גב' פרבר.

בעקבות אירוע קודם הונחתה התובעת לפעול בהתאם לנהלים

אף אם אניח לטובת התובעת כי גב' פרבר לא קיבלה בעת ההתקשרות את המסמך שצורף להסכם כאמור לעיל, הרי שמעדותה של גב' ליכטנשטיין כפי שיפורט להלן עולה כי בעקבות מקרה קודם הובהרו הנהלים לתובעת.

גב' פרבר העידה בתצהירה על אירוע קודם בו איבדה הנתבעת מעטפה בה היו תכשיטים בשווי של 6,000 ₪ בגינם קיבלה פיצוי מאת הנתבעת. לדבריה, על אף אירוע זה, הנתבעת לא ביקשה לשנות את הנוהג בקשר לביצוע המשלוחים (סעיף 54). מעדותה של גב' ליכטנשטיין עלה כי בעקבות האירוע היא שוחחה עם עובדת של התובעת בשם מירה והסבירה לה מפורשות את הכללים החלים ביחס למשלוח יקר ערך. לדבריה, היא הסבירה לה את כללי השילוח וכי אחריות הנתבעת מתקיימת רק במקרים בהם התובעת פועלת בהתאם לכללים. בין היתר, היא הסבירה כי כאשר מדובר בשליחות יקרת ערך בשווי של מעל 20,000 ₪, יש לדאוג להזמנת שליחות באמצעות רכב ולדאוג לכיסוי ביטוחי מתאים (ראו סעיפים 9-14 לתצהירה ועדותה בחקירתה הנגדית בעמוד 62 שורה 29 עד עמוד 63 שורה 2 וכן עמוד 65 שורות 7-11).

אם סברה הנתבעת כי הדברים עליהם מעידה גב' ליכטנשטיין בדבר השיחה שקיימה עם גב' מירה אינם נכונים, היה עליה להזמינה לעדות על מנת להזימם. התובעת לא עשתה כן והדבר פועל לחובתה. יש לציין כי גב' פרבר אישרה שבמועדים הרלוונטיים, גב' נירה (הכוונה למירה אותה הזכירה גב' ליכטנשטיין) עבדה שם (ראו עמוד 16 שורות 26-31).

האירוע הקודם מחזק את טענת הנתבעת

זאת ועוד, האירוע הקודם עליו העידה גב' פרבר דווקא מלמד מדוע אין מקום לקבל את טענותיה. לשיטתה של התובעת באותו מקרה שוויו של המשלוח עמד על 6,000 ש"ח. לא זה המקרה שלפנינו - התובעת במקרה דנן טענה כי שווי התכשיטים עמד על סך של 160,000 ₪ וע לות חומרי הגלם שלהם עמדה על סך של 39,980 ₪. בנוסף, המעטפה הכילה לטענתה שעון עתיק בשווי של 8,200 ₪ ותכשיט נוסף שעלות יצור תחליף שלו עמדה על 5,000 ₪. קרי מדובר במשלוח יקר עש רות מונים כך שאין ללמוד מאותו מקרה לטובת התובעת.

בנוסף, מעדותה של גב' חני ליכטנשטיין , עולה כי הפיצוי ששולם לתובעת לפני ם משורת הדין עמד על 2,000 ₪ בלבד (סעיף 7 לתצהירה). קרי, התובעת לא קיבלה פיצוי מלא אלא את סכום ההשתתפות העצמית של הנתבעת בלבד (ראו עמוד 62 שורה 28 עד עמוד 63 שורה 2).

טענת הנתבעת בדבר נהליה מתיישבת עם הוראות הביטוח

טענת הנתבעת כי לא ביצעה באמצעות קטנוע שליחויות של דברים בשווי העולה על 20,000 ₪ מתיישבת גם עם מסמך חברת הביטוח שצורף כנספח 2 לתצהיר מר ליכטנשטיין. במסמך צוין במפורש כדלקמן: " הביטוח כולל כיסוי ביטוח כדלקמן:
1 – סחורה בהעברה ברכבים עד 100,000 ₪ +קטנועים עד 20,000 ₪ " .

אמנם המסמך שצורף התייחס לתקופה שבין 1.11.2015-31.10.2016 המאוחרת לקרות האירוע נושא התביעה, אולם מעדותו בחקירתו הנגדית התרשמתי כי ככל הנראה רק מחמת טעות לא צורפה הפוליסה בגין התקופה הרלוונטית. הוא העיד כי: " יש ביטוח שרשום מיום 1/11/13 ועד ליום 1/11/14. וזה לא דבר שאני יכול לפברק. זה עם חתימה של אודי דגן. זו פוליסה שקיימת לפחות מעל 10 שנים ואני חושב ש-20 שנה" (עמ' 88 שורות 12-14 וראו גם עמ' 82 שורה 31 וכן בעמ' 83 שורות 6-10) ובהמשך חיזוק לעדות זו, ניתן למצוא גם בעדותה של הגב' ליכטנשטיין שציינה אף היא באופן חד משמעי כי אכן היה קיים ביטוח נכון למועד קרות האירוע (עמ' 61 שורות 17-18).

התובעת לא הזמינה שליחות בהולה

לא זו בלבד שהתובעת לא דיווחה לנתבעת על כך שמדובר במשלוח יקר ערך ששוויו לשיטתה עולה הרבה מעל 20,000 ₪, בעדותה בחקירה נגדית היא העידה (בניגוד לאמור בסעיף 15 לתצהירה) כי הזמינה שליח ות דחופה ולא בהול ה (ראו עמוד 20 שורות 13-16). כפי שעולה מעדויות הנתבעת בשליחות בהולה, השליח , אשר מקבל לידיו את המשלוח, יוצא ישירות אל היעד מבלי לבצע עצירת ביניים.

בתצהירו הדגיש מר ליכטנשטיין כי להבדיל ממשלוחים רגילים או דחופים או אף בהולים שאינם יקרי ערך "רק שליחות בהולה של משלוח יקר ערך, מבטיחה העברה של המשלוח ישירות מהשולח לנמען במי די" ( ראו סעיפים 8 ו-12לתצהיר מר ליכטנשטיין). מר ליכטנשטיין הוסיף בעדותו והסביר את חשיבות הגדרת השליחות כבהולה: "השליחים לא ידעו מהם מעבירים. שליחים מעבירים עשרות מעטפות ואין להם מושג מה יש בתוכן. לא רלוונטי בכלל מה השליח. החובה להודיע למשרד שיש חומר יקר ערך. המשרד צריך לדעת שהשליח צריך לבצע שליחות בהולה. השליח בעצמו לא יכול לדעת שהוא צריך לבצע שליחות בהולה. יש לו קו. הכל צריך להיות דרך המשרד. זו הנחייה ברורה" (עמ' 86 שורות 19-22) .

זאת ועוד, גב' ליכטנשטיין העידה בתצהירה כי הסבירה לעובדת התובעת גב' מירה את חשיבות ההודעה לנתבעת כי מדובר במשלוח יקר ערך וכי על השליחות להיות בסטטוס "בהול" ללא עצירות בדרך (ראו סעיפים 11-12 לתצהירה). הגב' ליכטנשטיין התייחסה לכך בעדותה כדלקמן: "שליחות בהולה זה מעבר לזמנים, שליחות בהולה היא גם נסיעה ישירות ליעד. לא רק בהקשר של זמנים, שליחות בהולה היא מוזמנת או אנחנו מחליטים עליה בהתאם למה שהלקוח אומר לנו. אם הלקוח אומר לנו "יש לי כסף מזומן בסך 2,000 ₪ " אז זאת תיהיה שליחות בהולה" (עמ' 74 שורות 25-28) .

מר אלי קורן הפנה בתצהירו לדף השליחות באתר האינטרנט של הנתבעת, ממנו עולה כי השליחות אותה הזמינה התובעת לא הוגדרה כשליחות מיוחדת או בהולה אלא כשליחות רגילה (ראו סעיפים 5- 6 ודף ההזמנה שצורף כנספח 1 לתצהירו).

כאן המקום לציין, כי מטענות התובעת נוצר הרושם כי היא מאשימה את הנתבעת בביצוע שינויים ברישומי אתר האינטרנט בכל הקשור לשליחות נושא התביעה. לא שוכנעתי כי כך הם פני הדברים. מעדותו של מר קורן עלה כי באתר יש הבדל בין שליחויות המוגדרות כפתוחות לבין שליחויות סגורות וכי הוא זה שסגר בסופו של דבר את השליחות במערכת כשהבין שנושא השליחות הגיע לכדי סיום. מעדותו עלה שבוצעה פעולת עדכון רגילה ולא פעולת עריכה מכוונת לה טענה התובעת (ראו עדותו בעמוד 57 שורות 13-24).

אף אם הנתבעת לא הייתה מודיעה לתובעת כי על פי הנהלים יש להודיע על קיומו של משלוח יקר ערך, הדעת נותנת כי מי שמבקש לשלוח באמצעות הנתבעת תכשיטים בשווי של עשרות אלפי ₪ ואף יותר מכך, כנטען, ינקוט אמצעי זהירות מיוחדים ולכל הפחות י יצור עמה קשר, על מנת לעדכנה. זאת, על מנת שהנתבעת תעניק תשומת לב מיוחדת למשלוח תוך היערכות מתאימה לביצוע המשלוח בבטחה. בנסיבות המקרה דנן, בהן התובעת לא עשתה אף את המינימום המצופה ממנה ופעלה ברשלנות, אין לה להלין אלא על עצמה.

הוצאות המשפט עולות על סכום הפיצוי

כאמור לעיל, קבעתי כי מאחר שאובדן המשלוח התרחש לאחר מסירתו לשליח הנתבעת וזה לא הגיע ליעדו, יש לראות את הנתבעת כאחראית לאובדן ואף לתשלום פיצוי בגין כך. עם זאת לאור מחדלי התובעת ורשלנותה כפי שפורטו לעיל אין מקום לפצותה בסכום הנתבע על ידה .

מהעדויות עלה כי במקרה דומה בו הופעלה פוליסת הביטוח, פיצתה הנתבעת את התובעת בסך של 2,000 ₪ כיוון שזהו סך ההשתתפות העצמית שלה (עמ' 63 שורות 1-2)

ככל שנניח כי הייתה בעיה עם הכיסוי הביטוחי אשר אינה קשורה לתובעת, הרי גם אז, במקרה בו מתבצע משלוח כגון זה שבוצע, אין לדרוש מהנתבעת לפצות את התובעת בסכום העולה על סך של 20,000 ₪, המהווה את השווי המקסימלי של משלוח באמצעות קטנוע. לנוכח אי מסירת הודעה מתאימה ואי יידוע הנתבעת אודות היותו של המשלוח יקר ערך כך שהאחרונה לא ידעה כי עליה לנקוט אמצעים מיוחדים לביצוע המשלוח באופן בטוח, הרי שלתובעת יש אשם תורם משמעותי. לפיכך סכום הפיצוי אמור להיות קטן מ-20,000 ₪.

מכאן שסכום הפיצוי אותו יש להטיל על הנתבעת אמור להיות בטווח שבין 2,000 ₪ לסכום הנמוך מ-20,000 ₪.

גם אם אניח לטובת התובעת כי היא זכאית לתשלום הקרוב ל-20,000 ₪, הרי שסכום זה מהווה כ-6% מסכום התביעה שעומד על סך של 319,977 ₪. כלומר, רובה המכריע (כ-94%) של התביעה נדחה. בנסיבות אלה מאחר שהתובעת גררה את הנתבעת להליכים משפטיים יקרים, ארוכים ומיותרים ולאחר ש הליכים אלה נוהלו עד תומ ם, היה מקום לחייב את התובעת בהוצאות משפט העולות על סכום הפיצוי המגיע לה . רק לשם המחשה אציין כי על פי התעריף המיני מאלי המומלץ של לשכת עורכי הדין עומד שכר הטרחה על חלק התביעה שנדחה על סך של כ-21,000 ₪. אשר על כן מאחר שסכום הפיצוי האפשרי המכסימלי נבלע בסכום ההוצאות שהיה ראוי לפסוק איני רואה מקום לחייב את הנתבעת בתשלום לתובעת.

לפני סיום אציין כי לא מצאתי כי בעובדה שהנתבעת לא זימנה לעדות את השליח יש כדי לשנות את התוצאה אליה הגעתי ודי היה בעדויות והראיות שהובאו לפני כאמור לעיל, כדי להגיע לתוצאה זו. אם סברה התובעת כי עדותו של השליח נחוצה יכולה הייתה לבקש את זימונו.

סוף דבר, לאור כל האמור התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג שבט תשע"ט, 29 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.