הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 43379-09-14

לפני כבוד השופטת סיגל דומניץ סומך

התובעים:

יצחק סיטון

נגד

הנתבעים:

  1. חן מור
  2. מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

פסק דין

התובע, יליד 1970, נפגע לטענתו בתאונת עבודה שארעה ביום 7.7.2011. התובע עותר, במסגרת תביעה זו לפיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מתאונה זו.
נתבע 1 הוא בעל חנות למוצרי חשמל, מעסיק התובע בזמנים הרלוונטיים (להלן – " הנתבע"). נתבעת 2 ביטחה בזמנים הרלבנטיים לתביעה את נתבע 1 בביטוח חבות מעבידים.
בהתאם לנטען, ביום 7.7.2011 במהלך סידור החנות, נדרש התובע להרים לבדו מכונת כביסה שעמדה על מכונה אחרת. כאשר זרוע אחת חובקת את המכונה וזרוע שניה מחזיקה בתחתית המכונה , הרים התובע את מכונת הכביסה, התובע התכופף להניחה על הרצפה וחש כאב חד בגבו (להלן: "התאונה").
נטען כי בעקבות התאונה נגרמה לתובע פריצת דיסק וכי מאז התאונה הוא סובל מכאבי גב קשים הקורנים לרגל שמאל, וכן מהגבלות תנועה קשות בגב וברגל שמאל.
המוסד לביטוח לאומי, אליו פנה התובע בתביעה לקביעת דרגת נכותו מעבודה, הכיר באירוע כ"תאונת עבודה". ועדה רפואית קבעה, כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 19% לצמיתות בהתאם לחלוקה כדלקמן: 10% נכות בגין הגבלת תנועה בגב התחתון בהתאם לסעיף 37 (7) (א) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז – 1956 (להלן: "תקנות המוסד לביטוח לאומי") ו-5% נכות בגין כאבים ורגישות ברגל שמאל, בהתאם לסעיף 29 (6) (I-II) לתקנות המוסד לביטוח לאומי. כן הוחלט להפעיל את תקנה 15 בשליש.
בהמשך ובעקבות החמרה במצבו הגיש התובע תביעה להחמרת מצב. ועדה רפואית קבעה את נכותו המשוקללת בשיעור של 24% בחלוקה כדלקמן: 10% נכות בהתאם לסעיף 29 (6) II לתקנות המוסד לביטוח לאומי ו-15% בהתאם לס' 37 (7) (א-ב) מותאם. כן הופעלה תקנה 15 במחצית.
ביחס לנסיבות התאונה טען התובע כי נדרש להרים לבדו מכונת כביסה כבדה שמשקלה כ-
50-70 ק"ג מבלי שסופקו לו אמצעים מכאניים לביצוע העבודה וללא עזרה. לטענת התובע הנתבעת נהגה כלפיו ברשלנות ובחוסר זהירות תוך הפרת חובותיה שבדין כאשר, בין היתר, לא הנהיגה שיטות עבודה בטוחות בהתחשב בטיב העבודה וסיכוניה, לא הדריכ ה אותו לגבי אופן ביצוע העבודה, לא פיקח ה על אופן ביצוע העבודה, הפר ה את הוראות פקודת הבטיחות בעבודה ותקנותיה ועוד.
התובע תמך תביעתו בחוות דעת רפואית בתחום האורתופדיה ערוכה על-ידי המומחה פרופ' יואל אנגל, לפיה נותרה לו נכות בשיעור של 10% בגין הפרעה נוירולוגית בגפה שמאלית תחתונה, בהתאם לסעיף 32 (1) א' לתקנות המוסד לביטוח לאומי ו-30% נכות בגין חוסר תנועה בעמוד השדרה, בהתאם לסעיף 37 (7) ג' לתקנות המוסד לביטוח לאומי.
הנתבעות כפרו בכתב הגנתן בעצם קרות התאונה, בתיאור נסיבותיה ובאחריותן לה. נטען כי על הנתבע 1 לא חלה כל אחריות/חבות לתאונה, וכי גם אם נפגע התובע הרי שנפגע בשל רשלנותו הבלעדית וכי הנתבע 1 לא יכול היה לצפות את האירוע.
הנתבעות הגישו חוות דעת נגדית מטעמן ערוכה על ידי פרופ' יעקב נרובאי שהעריך את דרגת נכותו של התובע בשיעור של 10% לצמיתות בגין הגבלה בתנועות בהתאם לסעיף 37 (7) א' לתקנות המוסד לביטוח לאומי . המומחה הוסיף וציין, כי לא מצא אצל התובע סימנים נוירולוגיים כלשהם .
לאור הפער בין חוות הדעת, מונה ד"ר ניסים אוחנה כ מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה . ד"ר אוחנה העריך את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 10% , נכות משנית לפר יצת דיסק ולמגבלת תנועה שאינה עולה על קלה, בהתאם לסעיף 37 (7) א לתקנות המוסד לביטוח לאומי . המומחה הותיר את הקביעה האם ישנו קשר סיבתי מלא בין התאונה לבין מצבו של התובע לשיקול בית המשפט. המומחה ציין כי במידה שהתשובה לשאלה הזו תהיה חיובית, יש לייחס רק מחצית מהנכות שהעריך לתאונה. עוד קבע ד"ר אוחנה כי על התובע להימנע מהרמת משקל הגבוה מ-10% ממשקל גופו וכן, מוגבל בעבודה הדורשת כיפוף ממושך או חוזר.
לאחר קבלת חוות הדעת ביקש התובע לפסול את חוות דעתו של ד"ר אוחנה ולחלופין למנות מומחה נוסף. משנדחתה בקשתו בשלב בו הוגשה, ביקש התובע לחקור את המומחה על חוות דעתו.
לאחר החקירה, אשר תתואר בהמשך, חזר התובע על בקשתו ובהחלטתי מיום 23.10.2018 נעתרתי לבקשה באופן חלקי והוריתי על מינוי מומחה נוסף. כמומחה נוסף בתחום האורתופדי מונה ד"ר אמיר השרוני.
ד"ר השרוני העריך את נכותו של התובע בשיעור 19% לפי הפירוט שלהלן: 10% בגין פגיעה בגב התחתון, בהתאם לסעיף 37 7 (א) לתקנות המוסד לביטוח לאומי וכן 10% נכות בגין הפגיעה ברגל שמאל, בהתאם לסעיף 39 (6) (III) לתקנות המוסד לביטוח לאומי.
הצדדים חלוקים בשאלת עצם אירוע התאונה ונסיבותיה, בשאלת האחריות ובשאלת גובה הנזק.
בהיעדר כל אפשרות לפשרה, הגישו הצדדים את ראיותיהם. מטעם התובע הוגש תצהירו, תצהיר רעייתו ותצהיר מר משה חג'ג', עמיתו לעבודה. מטעם הנתבעת הוגשו תעודות עובד ציבור וכן חוות דעת אקטוארית.
מובהר, כי פסק הדין מבוסס על הראיות שהוגשו במהלך שמיעת הראיות בלבד.
נסיבות התאונה
בכתב התביעה תיאר התובע את נסיבות התאונה כך: "עניינה של תביעה זו בפציעת גב קשה שנגרמה לתובע במהלך עבודתו, שעה שנדרש ע"י מעבידו להרים במו ידיו מכונת כביסה במשקל עשרות קילוגרמים... במהלך סידור החנות, נדרש התובע להרים לבדו מכונת כביסה שעמדה על מכונה אחרת בפתח החנות. לתובע לא סופקו אמצעים מכאניים כגון מנוף ו/או מלגזה כל אמצעי עזר אחר ו/או לא הוצע לתובע עזרה אלא הוא נדרש לעשות פעולה זו בגפו, כאשר תמיד זרוע אחרת חובקת את המכונה והזרוע השניה מחזיקה בתחתית המכונה. לאחר שהרים את מכונת הכביסה בהוראת מעביד התכופף להניחה על הרצפה. בעת שהתכופף חש כאב חד בגבו".
בפנייתו הראשונה של התובע לקבלת טיפול רפואי, מיום 10.7.11 במסמך מד"ר ברנע מנשה נכתב: "מכירות וסדור סחורה מוצרי חשמל. כאבי מפשעה שמאל מ-7.7.11 הגב כאב כמה ימים קודם לכן".
בתצהירו, תיאר התובע את התאונה כך: "בעת שסידרתי את החנות נדרשתי על ידי מעבידי להרים לבדי מכונת כביסה במשקל של כ-60 ק"ג, שעמדה מעל מכונה אחרת בחנות. לא סופקו לי כל אמצעים מכאניים ו/או עזרה. חבקתי את גוף המכונה בזרוע אחת ואחזתי בתחתית המכונה בזרוע השנייה. בהוראת המעסיק שלי התכופפתי להניח אותה על הרצפה ואז חשתי כאב חד בגבי...".
במענה לשאלות המוסד לביטוח לאומי ביחס לנסיבות התאונה, השיב התובע: "בעל החנות ביקש ממני להוריד מכונת כביסה שעמדה על מכונת כביסה אחרת בפתח החנות, הרמתי את המכונה לבד כאשר תמיד זרוע אחת חובקת את המכונה והזרוע השניה מחזיקה בתחתית המכונה. כאשר התכופפתי להוריד את המכונה ולהניח אותה על הרצפה חשתי כאב חד בגב התחתון" ( עמוד 6 למוצגי התובע ).
בחקירתו בבית המשפט חזר התובע ותיאר את נסיבות התאונה וציין, כי הו רדת מכונת הכביסה נעשתה כך שבידו האחת חבק את המכונה ובידו השנייה תמך את המכונה בתחתיתה (עמוד 37 לפרוטוקול שורות 17-18). לדבריו באותה העת היו בחנות שלושה עובדים נוספים (עמ וד 36 לפרוטוקול שורות 31-32).
בתמיכה לגרסתו באשר לאופן קרות התאונה הביא התובע לעדות את עמיתו, מר משה חאג'ג' . מר חג'אג' תיאר בתצהירו את האירוע כך: "שמעתי את הבעלים מבקש מאיציק להוריד מכונת כביסה שעמדה על מכונה אחרת בחנות. אני עמדתי עם הפנים לכיוונו של איציק. הוא הרים את המכונה לבד בידיים וכאשר הוריד אותה לרצפה שמעתי אותו צועק לעזרה. הוא צעק שכואב לו הגב ושהוא לא מרגיש את הרגל. ראיתי אותו כאוב וסובל". (עמ וד 5 לתצהירו). בחקירתו חזר העד ו הדגיש כי ראה את התאונה במו עיניו (עמ וד 33 לפרוטוקול שורות 3-4).
הנתבעות לא הביאו לעדות עדים שיכלו לשפוך אור על נסיבות התאונה וההתנהלות בחנות ואף לא את הנתבע 1 מנהל החנות ומעסיקו הישיר של התובע.
לאחר ששמעתי את העדים ושקלתי את הראיות וטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע הרים את הנטל ברמה המספקת להוכיח את גרסתו לאופן התרחשות התאונה.
גרסת התובע כי נפגע בגבו לאחר הרמת והורדת מכונת כביסה לבדו, בידיו וללא כל אמצעי עזר נתמכת בעדות עמיתו מר משה חאג'ג' אשר מהווה סיוע לה. העדים הרלוונטיים מטעם הנתבעת אשר נכחו במקום ויכלו להפריך את טענות התובע לא הובאו לעדות. הימנעות מהבאת עדים רלוונטיים, שלא הייתה מניעה להביאם, מהווה בנסיבות אלה חיזוק לטענות התובע ביחס לנסיבות התאונה. כידוע "אי-הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. אי-הבאת עד כזה יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו, לפיה עדותו הייתה עלולה לחזק את עמדת הצד שכנגד" (עא 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו). וכן: "הלכה פסוקה היא, שהימנעות מהזמנה לעדות של עד הגנה, אשר לפי תכתיב השכל הישר עשוי היה לתרום לגילוי האמת, יוצרת הנחה, שדבריו היו פועלים לחיזוק הגירסה המפלילה, בה דוגלת התביעה..." ( עפ 437/82 סלומון אבו נ' מדינת ישראל פ"ד לז(2) 85).
לנוכח האמור, אני מקבלת את גרסת התובע וקובעת כי הוא חש כאב חד בגבו בעת הורדת מכונת כביסה במהלך עבודתו אצל נתבע 1.
מכאן, יש לבחון את שאלת אחריות הנתבעת.
שאלת האחריות – המצב המשפטי
לטענת התובע, הנתבע התרשל עת דרש ממנו להרים משקל כבד, ללא אמצעי עזר וללא כל עזרה אחרת. כן טען התובע כי הנתבע לא הדריך אותו לגבי שיטת עבודה בטוחה והסיכונים הכר וכים בביצועה, לא אסר על הרמת משקל כבד לבד ולא פיקח על אופן ביצוע העבודה .
המסגרת הנורמטיבית לאורה תיבחן שאלת האחריות היא עוולת הרשלנות שיסודותיה מוגדרים בסעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן : "פקודת הנזיקין").
כפי שנפסק לא פעם, מעביד חב בחובת זהירות מושגית כלפי עובדו. במובן זה, עליו ליצור מקום עבודה בטוח ולהנהיג שיטות עבודת בטוחות, וכן לספק חומרים, ציוד וכלי עבודה מתאימים ובטוחים. חובה נוספת המוטלת עליו היא החובה לפקח באופן יעיל ורציף אחר נקיטת אמצעי הזהירות הנדרשים על ידי העובדים, להדריך את עובדיו ולהזהירם מפני סיכונים הכרוכים בביצוע העבודה, הכל במטרה לאכוף את נהלי הבטיחות (ע"א 9073/09 אסותא מרכזים רפואיים בע"מ נ' שרף, פס' 9 והאסמכתאות שם (פורסם במאגרים, 14.6.2011)).
תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכה לעובדים), תשנ"ט–1999, מבטאות את החובה למסור לעובד מידע עדכני בדבר הסיכונים הקיימים בתחנת העבודה ולהדריכו בדבר מניעת סיכונים והגנה מפניהם; החובה היא חובה כללית וגורפת לנקוט כל האמצעים הסבירים כדי לוודא שהעובדים יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימליים. המעביד אינו יוצא ידי חובתו אך מעצם אספקת האמצעים המגנים והעברת ההדרכה, עליו לפקח גם באופן יעיל על בצוע ומילוי כראוי של כל ההנחיו ת (ראו ע"א 663/88 שיריזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225 (1993); ע"א 707/79 וינר את טיקו נ' אמסלם, פ"ד לה(2) 209 (1980); ע"א 5425/97 עיריית קרית מוצקין נ' דביר, פ"ד נג(3) 172 (1999) ; ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3) 345 (1993); ע"א 655/80 מפעלי קרור בצפון בע"מ נ' מרציאנו, פ"ד לו(2) 592 (1982)).
בהתאם לפסיקה, המעביד חייב להנחיל לעובדים נהלי עבודה ברורים לבטיחות וגהות. הוא אינו רשאי להניח, כי העובדים ינקטו מיוזמתם אמצעים למניעת תאונות: "מעביד חייב לצפות גם מעשה רשלני של העובד, אפילו כשהוא בא בניגוד לחובות מפורשות ואף כשהעובד מודע לסכנה שבמעשהו" (ע"א 688/79 יזבק נ' קובטי, פ"ד לו(1) 785 (1982)). המעביד חייב להגן על העובד גם מפני רשלנותו הוא וגם מפני טעויותיו (ע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה, פ"ד מב(1) 415 (1988)). המעביד נדרש להביא בחשבון שהעובד עשוי להתרשל ולשגות ולכן עליו ליצור סביבת עבודה שתגן עליו ותקשה את התרשלותו.
עם זאת, כמובן, לעיתים נותרות סכנות שאין אפשרות לסלקן הנובעות מאופי העבודה כשלעצמה. קיימים גם סיכונים רגילים שיש להכיר בהם ולחיות איתם בחיי היום יום, אשר המעביד אינו נושא באחריות להם, שכן הוא אינו מבטח את העובד כנגד כל סיכון בעבודה וכנגד כל תאונה העלולה לקרות (ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח(1) 72 (1984)). ההוראות הקבועות בחקיקה מהוות אמצעי עזר לבירור האמצעים שעל מעביד לנקוט כדי ליצור עבור עובדיו הגנה סבירה מפני תאונות, אם כי לעיתים יידרש המעביד לנקוט סטנדרט זהירות גבוה אף יותר.
הנה כי כן, בהתאם לדין, לנתבע 1 כמעבידו של התובע קמה חובת זהירות מושגית ואף קונקרטית בנסיבות העניין כלפי התובע למנוע סיכון של פגיעה בגופו הנובע מעבודתו. ההלכה הפסוקה בעניין זה מחמירה ומדקדקת מא וד עם המעביד. בהתאם לחקיקה הרלוונטית, חובות הזהירות המוטלות עליו הן חובות מוגברות. על המעביד בהתאם לחוק החובה להנהיג שיטת עבודה בטוחה, הדרכה בדבר שיטת העבודה, הסיכונים הטמונים בה וכללי הזהירות הנדרשים וחובות וידוא ופיקוח. על המעביד לנקוט צעדים סבירים כדי למנוע מהעובד סכנות מיותרות ולהזהירו מפני סכנות קיימות, גם אם מדובר בסכנות שאינן בלתי רגילות או יוצאות דופן במקום העבודה.
לאחר שבחנתי את הראיות ואת טענות הצדדים סבורני, כי הנתבע במקרה שלפני, הפר את חובות הזהירות המוטלות עליו כלפי התובע ולפיכך, אחראי להתרחשות התאונה.
בתצהירו טען התובע, כי התבקש על ידי מעבידו להרים מכונת כביסה שעמדה על מכונה אחרת. לדבריו לא סופקו לו כל אמצעים מכניים להרמת המכונה או עזרה כלשהי. כמו כן, ציין התובע כי לא עבר כל הדרכות בטיחות בנושא הרמת משאות ומניעת סיכונים בעבודתו. עוד נטען, כי התובע נדרש לבצע את הוראת מעבידו שאם לא כן, היה מפוטר. בחקירתו ציין התובע כי עבודתו הייתה כרוכה באופן תדיר בהרמה ובהורדה של מכונות כביסה שעמדו על גבי מכונות כביסה (עמוד 37 לפרוטוקול, שורות 6-7), עוד חזר התובע וציין כי הגם שבחנות היו עובדים נוספים לא ביקש עזרה וביצע פעולה זו לבדו מחשש שאם לא יעשה כן יפוטר ( "כולם עושים את זה ואם לא יפטר אותי" עמוד 37 לפרוטוקול שורה 20). לדבריו המעביד "רוצה שהחבר יעשה משהו אחר" ולפיכך, לא הייתה לו ברירה אלא להרים את מכונת הכביסה לבדו (שם, שורות 21-28). לטענתו פנה למעביד בעניין זה אך לא בכתב (עמוד 38 לפרוטוקול שורות 4 ו- 7).
עדותו של התובע נתמכה בעדות מר משה חאג'ג' אשר עבד אצל נתבע 1 במשך שש שנים עד להתפטרותו מספר חודשים לפני התאונה. במועד התאונה בא לבקר את נתבע 1 וראה את התאונה. בתצהירו ציין העד שבמהלך עבודתו אצל הנתבע 1 לא סופקו לעובדים אמצעי עזר להרמת מכונות הכביסה וכי מדובר בעבודה קשה וכי לאור תנאי העבודה התפטר ממנה. העד ציין עוד כי למיטב זכרונו בכל מהלך עבודתו אצל נתבע 1 לא קיבל הדרכה על הרמת משאות או הדרכת בטיחות כלשהי (סעיפים 8 ו- 9 לתצהירו). בחקירתו העיד מר חאג'ג' כי גם הוא היה מרים לבדו מכונות כביסה כבדות במהלך עבודתו אצל נתבע 1 ולא קרא לעזרה (עמוד 33 לפרוטוקול, שורות 29-31) . לדבריו בדרך כלל הורדת מכונה מלמעלה מבוצעת על ידי שני עובדים (שם, שורות 19-22) . כאשר נשאל העד מדוע התובע לא נעזר בעובד נוסף לשם ביצוע העבודה השיב: " אני לא יודע מה היחסים ביניהם" (שם, שורות 26-27).
משקל מכונת הכביסה
על מנת שתובע, הטוען לפיצוי בגין נזק גוף שנגרם לו לטענתו כתוצאה מהרמת משא יזכה בתביעתו עליו להוכיח בראש ובראשונה את משקלו של אותו חפץ שהרים ושבעקבות כך, נחבל.
בכתב התביעה טען התובע בכלליות כי משקל המכונה אותה נדרש התובע להרים היה "עשרות קילוגרמים". בתצהירו נקב התובע לראשונה במשקל מכונת הכביסה שהרים "כ-60 ק"ג". בחקירתו ציין התובע כי לא שקל את מכונת הכביסה אותה הרים אך יודע כמה היא שוקלת לפי המפרט הטכני שלה (עמוד 37 לפרוטוקול, שורות 8-9). התובע לא הציג את המפרט ולטענתו "כל בר דעת יודע שמכונת כביסה שוקלת מעל 40-50 ק"ג" (שם, שורות 13-14).
ככל שעדותו של התובע הייתה נותרת לבדה ללא כל ראייה נוספת לא היה בכך די ודין תביעתו היה להידחות ולו מטעם זה בלבד. אלא שבענייננו תרם העד מטעם התובע, מר חג'אג' נתונים לגבי משקל המכונה שהרים התובע ובכך, סייע לו בהוכחת משקל המשא שהרים.
מר משה חאג'ג' ציין בתצהירו כי הוא עוסק במכירות מוצרי חשמל מזה שנים רבות ומכיר כמעט את מרבית דגמי מכונות הכביסה לרבות נתוני משקלן כפ י שמופיעים בעלוני היצרן. לדבריו "משקלי מכונות הכביסה כדוגמת זו שאיציק הרים נעים בין 50-70 ק"ג" (סעיף 7 לתצהיר). בחקירתו חזר העד וציין כי לאורך כל חייו הוא עוסק במכירת מוצרי חשמל. בהמשך חקירתו ציין העד כי אינו זוכר את יצרן מכונת הכביסה אותה הרים התובע אך הוא זוכר שמדובר היה במכונת כביסה בעלת פתח עליון (עמוד 32 לפרוטוקול, שורות 19-20 ). בהמשך ציין העד, כי מכונת כביסה עם פתח עליון היא צרה יותר מאשר מכונת כביסה עם פתח קדמי (עמוד 32 לפרוטוקול, שורות 23-24: "חד משמעית: 40 ס"מ פתח עליון מול 60 ס"מ פתח קדמי").
אמנם מר חג'אג' אינו עד מומחה ולא הציג את מפרט המכונה אותה הרים התובע, אולם לפי עדותו הוא עובד שנים רבות בתחום ומכיר היטב את משקלי מכונות הכביסה על סוגיהן ויש בעדותו יחד עם עדותו של התובע כדי להרים ולו נטל ראשוני בהוכחת משקל המכונה.
הנתבעת טענה בסיכומיה כי מכונה עם פתח עליון שוקלת פחות ממכונה עם פתח קדמי וכי חיפוש במרשתת מגלה כי ישנן מכונות כאלה השוקלות 20 ק"ג בלבד. אין בידי לקבל את טענת הנתבעת. ראשית, חיפוש במרשתת הנטען בסיכומים אינו בבחינת ראייה , והוכחה לטענה זו לא הובאה. דווקא נתבע 1 שיכול היה להעיד טוב מכולם על סוגי מכונות הכביסה הנמכרות בעסקו ולהעיד על המכונה המסויימת אותה הרים התובע לא הובא לעדות, ומשהרים התובע את הנטל הראשוני בהוכחת משקל המכונה יש לטעמי בהימנעות הנתבעת מלהפריך את טענות התובע בבחינת סיוע לגרסתו.
בתי המשפט הכירו באפשרות שייגרם נזק כתוצאה מהרמת משאות אך נחלקו בדעות מהו המשקל המחייב מתן הדרכות בטיחות או נקיטת אמצעי זהירות או שימוש באביזרי עזר.
האם הרמת משקל של עשרות קילוגרמים כטענת התובע ( 50-60 ק"ג) באופן ידני הינה שיטת עבודה רשלנית?
בכל הנוגע למשקל אשר הרמתו ללא הדרכה וללא אמצעי עזר תיחשב להפרת חובת הזהירות, הגישות בפסיקה אינן אחידות, אך ניתן להסיק מהן שהרמה של 50 ק"ג, 30 ק"ג ואף 20 ק"ג ללא הדרכה וללא אמצעי עזר תיחשב כרשלנית לעומת הרמת משקל של 10 ק"ג הנחשבת כסבירה.
יפה לעניין זה סקירת הפסיקה שנערכה בפסק הדין בתא (ת"א) 40788-12-15 פלוני נ' א.א. צנרת בע"מ (31.3.19):
"באחד מפסקי הדין סקר בית משפט השלום (השופט י' הראל) את סטנדרט הזהירות בעניין הרמה ונשיאת חפצים כבדים ללא אמצעי עזר. מסקנתו הייתה כי "בהתאם לסטנדרט הזהירות שנקבע בפרשת מרקוביץ [ע"א 5580/92 מרקוביץ נ' התעשייה הצבאי לישראל בע"מ (7.5.1995)], המשקל המרבי המותר להרמה ע"י מי שמלאו לו 18 שנה, הוא 12.5 ק"ג במשך שעתיים ביום לכל היותר, ו-10 ק"ג במשך למעלה משעתיים ביום" (ת"א (שלום הר') 59378/08 קריספיל נ' האופרה הישראלית תל אביב יפו , [פורסם בנבו] פסקות 32-24 (18.5.2014)). קביעה נורמטיבית זו נסמכה על פסיקה ענפה (ראו בין רבים: ע"א (מחוזי חי') 4758/98 אורנים נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 4(ב)(1) (16.3.2000) ("אין צורך בתקנות כדי לדעת שהרמת מטען במשקל של 30 ק"ג על ידי עובד אחד ללא אמצעי עזר נאותים היא יצירת תנאי עבודה רשלניים"); ע"א (מחוזי ת"א) 2257/01 אבו חצרה נ' טיטו [פורסם בנבו] (21.3.2004) ("הרמת שק במשקל של כ-30 קילוגרם הסבה למערער נזק בחוליות 4-5 ופריצת דיסק. המשיב לא הדריך ולא יישם שיטת עבודה בטוחה, בין באמצעות מכשור הולם ובין באמצעות שיתוף פעולה של שני העובדים"). בקשת רשות ערעור על פסק הדין נדחתה: רע"א 4215/04 טיטו נ' אבוחצירה [פורסם בנבו] (12.9.2004); ע"א (מחוזי י-ם) 6499/05‏ גנים נ' אברהם רובינשטיין בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 9 (15.10.2006); ע"א (מחוזי ת"א) 2659/06 שירותי תחבורה ציבורית באר שבע בע"מ נ' עזרא [פורסם בנבו] (3.4.2008); ת"א (שלום קר') 1737/06 עלי נ' אסם הגליל – מכון תערובת אגודה חקלאית [פורסם בנבו] (4.2.2010) ("אם כך בית המשפט גזר את המשקל המותר להרמה מהמשקל המרבי המותר לנער תקנות עבודות נוער (עבודות אסורות ועבודות מוגבלות), התשי"ד-1954, אם כך משקל של 50 ק"ג לכל הדעות הינו משקל שהרמתו או נשיאתו יוצרים סיכון חריג"); ת"א (שלום ת"א) 72307/06 כהן נ' פיינמרקט בע"מ, [פורסם בנבו] פסקות 41-38 (10.1.2013) (הרמת פח המכיל חמוצים במשקל כ-20 ק"ג ללא אמצעי עזר גרמה לפגיעה ונמצאה רשלנית מצד המעסיק)...
הרמת משקל של 10 ק"ג לאדם נמצאה סבירה (ע"א 2162/90 מצא נ' "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בישראל בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 4 (9.2.1993) (השופט ת' אור, בצטטו מדברי בית המשפט קמא: "אין אני סבור שמחובתו של מעביד היא ללמד אדם מבוגר, איך יש להרים משקל של 10 ק"ג לערך מן המקום שבו הוא הונח"))."
בנוסף, ראו גם ע"א (מחוזי חיפה) 1089/03 ואזנה חנניה נ' קיבוץ עין השופט, (22.01.04), לגבי הרמת משא בשיעור של עד 25 ק"ג ואת ת"א 21184/01 וובצ'וק גריגורי נ' א.ו.ת בע"מ (4.3.04) לגבי הרמת משאות בשיעור של 10 ו- 15 ק"ג ללא הדרכה.
בענייננו, מדובר בהרמת מכונה שמשקלה עשרות קילוגרמים אליבא דתובע וכ- 20 ק"ג לטענת הנתבעת . על פי עמדת הפסיקה האמורה לעיל, הרמת משקל בשיעור כזה ללא הדרכה, ללא אמצעי עזר וללא סיוע של אדם נוסף היא שיטת עבודה שאינה בטיחותית היוצרת סיכון בלתי סביר.
מהראיות עלה, כי התובע נדרש פעמים רבות במהלך עבודתו להרים מכונות כביסה אשר עומדות על גבי מכונות אחרות ולפיכך היה על המעביד להדריכו בדבר שיטת עבודה נכונה ובטוחה לעשות כן. הן התובע והן מר חאג'ג' העידו כי במהלך עבודתם אצל נתבע 1 לא עברו הדרכת בטיחות כלשהי לרבות הדרכה באשר להרמת משאות. כאמור, מטעם הנתבעות לא הובא איש להפריך את הדברים. התובע תיאר בתצהירו כיצד "חבקתי את גוף המכונה בזרוע אחת ואחזתי בתחתית המכונה בזרוע השניה. בהוראת המעסיק שלי התכופפתי להניח אותה על הרצפה...". הה יגיון והשכל הישיר מחייבים את המסקנה כי שיטת עבודה זו אינה בטיחותית כלל ומצריכה הדרכה.
לפיכך, יש לראות את נתבע 1 כמי שהתרשל והפר את החובות המוטלות עלי ו כמעביד כלפי התובע , לרבות חובות הפיקוח וההדרכה. על כן, אחראי הנתבע 1 לקרות התאונה אשר אירעה כתוצאה מכך.
אשם תורם
לטענת הנתבע, לתובע אשם תורם ממשי ומכריע לקרות התאונה. לטענת ו, התובע היה עובד ותיק במקום העבודה ובקיא באופן ביצועה ואם סבר שאינו מסוגל להרים את המכונה לבדו, בפרט לאור כאבי הגב מהם סבל כמה ימים לפני התאונה, היה עליו לבקש עזרה מאחד מעובדי החנות שנכחו במקום וליידע את מעבידו .
שני המבחנים המקובלים לבחינת אשמו התורם של נפגע הם מבחן האדם הסביר, לאמור, האם האדם הסביר היה נזהר יותר מהתובע, ומבחן מידת האשמה, כלומר, בחינת האשמה המוסרית ומשקל המעשים והמחדלים של כל צד (ראו: ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113 (1982); ע"א 417/81).
בתאונות עבודה מקובל לאמץ את המבחן השני, נוכח אי השוויון ביחסי הכוחות בין העובד והמעביד. בידי המעביד אמצעי השליטה והייצור וביכולתו לנקוט צעדים מפני רשלנותו של העובד (ע"א 662/89 מדינת ישראל נ' קרבון, פ"ד מה(2) 593 (1991)). מטעם זה מקובל להקל עם העובד, בנוגע לייחוס רשלנות למעשיו והפסיקה אימצה גישה מקלה ביחס להתנהגותו של עובד אשר נפגע במהלך עבודתו :
"...נטיית הפסיקה היא להקל עם עובד בייחוס רשלנות להתנהגותו. יסודה של נטייה זו היא בעובדה שעל המעביד, אשר לו השליטה באמצעי הייצור, לדאוג לקיומם של תנאי עבודה ושל שיטות עבודה נאותים, תוך נקיטת אמצעי הדרכה ופיקוח שיהיה בהם, ככל האפשר, למנוע נזק מעובדיו, גם כשאלה עלולים במהלך העבודה לחטוא בהתרשלות"
ע"א 662/89 מדינת ישראל נ' קרבון, פ"ד מה(2) 593, 598 (1991)
לעניין זה, ראו גם ע"א 5435/07 אבו ליל נ' נ.א.ע מהנדסים בע"מ (2009) , פיסקה [ י]; ע"א 4446/06 וולטון נ' המרכז הבהאי העולמי-חיפה (2009) פיסקה 7).
אשם תורם ייזקף לחובתו במקרים בהם אשמו של העובד כגורם לתאונה בולט לעין.
טעם נוסף שלא להחמיר עם העובד מוסבר כך:
"בלהט העבודה עלול עובד להיכשל באי מתן תשומת לב מלאה לכל הסכנות מסביב. לא אחת עובדים נחפזים ומבצעים קיצורי דרך, על מנת להספיק ולהשלים את עבודתם במהירות, בין אם לפי דרישת המעביד ובין אם מיוזמתם. מטרתם היא טובת המעביד והעבודה, מבלי להידרש יתר על המידה לבטחונם האישי. דוקא אצל עובד טוב ומסור קיים הרצון לעשות מלאכתו היטב ולהשביע את רצון המעביד, הכל – תוך נטילת סיכונים על עצמו, מבלי לשקלם ביישוב הדעת"
ת"א (י-ם) 1519/96 בן ישי נ' לוי (פורסם במאגרים, 19.2.2001).
עם זאת, אם בנסיבות העניין מתגלה רשלנות ברורה, יהיה נכון להטיל על העובד אשם תורם. בעניין זה יש משמעות גם לשאלת הפרת חובות הקבועות בחוק על ידי המעביד. אם נמצא כי המעביד הפר חובות המוטלות עליו בנושא בטיחות עובדיו, מידת האשם העצמי פוחתת (ע"א 453/72 ג'רבי נ' רשות הגנים הלאומיים, פ"ד כח(1) 197 (1973)).
עוד נפסק, כי גם אם מדובר בעובד ותיק ואחראי, אין בכך כדי להסיר את חובת הזהירות מהמעביד: "גם עובדים ותיקים ומיומנים חשופים לפגיעות... יש להביא בחשבון שעובד ותיק, אשר בצע את אותה העבודה פעמים רבות, עלול ללקות בשגרה קלוקלת ועתירת סיכונים" (ת.א. (י-ם) 1519/96 הנ"ל).
במקרה דנן פגיעתו של התובע אירעה במהלך הרמת מכונ ת כביסה בהוראת מעבידו. לא הוכח כי התובע הודרך בנושא הרמת משאות. התובע העיד כי הגם שידע כי מדובר במכונה כבדה לא ביקש עזרה מעובד נוסף שנכח במקום מאחר ש בקשת עזרה כזו לא הי יתה דבר מקובל אצל נתבע 1 ולפיכך, התובע חשש כי אם יעלה את הבקשה יפוטר (עמוד 37 לפרוטוקול, שורות 19 עד 23). דברים אלה נתמכו גם בעדות מר חג'אג' אשר אישש את טענת התובע, כי בקשת עזרה לא הייתה מקובלת והיה חשש שמא לא תתקבל יפה בעיני המעביד ("אני לא יודע מה היו היחסים ביניהם" עמוד 33 לפרוטוקול שורות 26-27, וכן – " לא הייתי קורא לעזרה" שם שורה 31). במקום לא היו מלגזות או אמצעי הרמה אחרים, והנתבע 1 לא טרח להעביר לעובדים הדרכות בטיחות כלשהן, לרבות בנושא הרמת משאות. עולה מהאמור שלא הוכח כי עמדה בפני התובע אפשרות אחרת לביצוע העבודה, או שהודרך על ידי מעבידו לבצע את הרמת המכונה באופן אחר (ראו עדותו: "כולם עושים את זה לבד... כולם מרימים. גם הם הרימו וגם הוא הרים בעצמו... אם היית עובד בזיעת אפך גם אתה היית מרים את זה... אין לי ברירה" עמוד 37 לפרוטוקול שורות 19-28). מעדות עמיתו של התובע מר משה חאג'ג' עולה כי במקו מות אחרים בהם עבד, היו מבצעים פעולה זו בשני עובדים (עמוד 33 לפרוטוקול, שורות 21-22).
ממצים בהקשר זה, הדברים שנאמרו בע"א 7/65 המוסד לביטוח לאומי נ' שירותי נמל מאוחדים בע"מ, פ"ד יט(3) 205, 212-211 (1965):
"עובד העושה עבודה מסוכנת למען מעבידו אינו נותן את דעתו תמיד רק על בטחונו האישי שלו. אין זו ממידת הסבירות לדרוש ממנו שינהג כן, ולבוא אליו בטענה שאילו עשה הכל כדי להישמר לנפשו היתה הסכנה חדלה להיות סכנה. בודאי עליו להיזהר בעבודתו. אבל יש להכיר בכך שדווקא אצל העובד הטוב קיים רצון לעשות את מלאכתו היטב, ולשם כך הוא מוכן אפילו לקבל על עצמו סיכוני גוף. ועוד הכירו בתי המשפט בכך שכרגיל העובד אינו עושה את עבודתו בתנאים המאפשרים לו לשקול בישוב הדעת את הסיכונים לעומת הצורך לעשות את המלאכה, כדרך שאנו עושים לאחר מעשה באווירה השקטה של אולם המשפטים".
בענייננו, איני סבורה כי הנתבע עמד בנטל להוכיח כי יש לזקוף לחובת התובע אשם תורם. כאמור , לא הוכח שעמדה בפני התובע אפש רות אחרת לביצוע העבודה. לא הוכח כי הוא הו דרך לנהוג אחרת. כמו כן, לא הוכח כי המעביד פיקח על אופן עבודתו ומדברי מר חג'אג' עולה, כי התובע פעל בהתאם לשיטת העבודה שהייתה נהוגה אצל הנתבע. התובע פעל במסגרת הסיכון שיצר הנתבע, בין היתר, לנוכח היעדר הדרכה ופיקוח, ובהתאם למבחנים שקבעה הפסיקה לא הוכח אשם תורם מצד התובע.
משהכרעתי בשאלת האחריות אעבור לכימות הנזק.
הנזק
למען הנוחות אחזור על הנתונים הרלוונטיים הנדרשים:
התובע יליד: 25.10.1970.
מועד התאונה: 7.7.2011.
גיל התובע בעת התאונה: 40 ו-8 חודשים.
גיל התובע כיום: 51 שנים.
הנכות הרפואית והפגיעה התפקודית
התובע תמך תביעתו בחוות דעת רפואית בתחום האורתופדיה ערוכה על-ידי המומחה פרופ' יואל אנגל, לפיה נותרה לתובע נכות בשיעור של 10% בגין הפרעה נוירולוגית בגפה שמאלית תחתונה, בהתאם לסעיף 32 (1) א' לתקנות המוסד לביטוח לאומי ו-30% נכות בגין חוסר תנועה בעמוד השדרה, בהתאם לסעיף 37 (7) ג' לתקנות המוסד לביטוח לאומי.
הנתבעות הגישו חוות דעת נגדית מטעמן ערוכה על ידי פרופ' יעקב נרובאי שהעריך את דרגת נכותו של התובע בשיעור של 10% לצמיתות בגין הגבלה בתנועות בהתאם לסעיף 37 (7) א' לתקנות המוסד לביטוח לאומי. המומחה ציין, כי לא מצא אצל התובע סימנים נוירולוגיים.
יצוין כי המוסד לביטוח לאומי העריך את נכותו הרפואית של התובע בשיעור של 10% נכות בהתאם לסעיף 29 (6) II לתקנות המוסד לביטוח לאומי ו-15% בהתאם לס' 37 (7) (א-ב) מותאם. כן החליטה הועדה על הפעלת תקנה 15 בחצי , כן שנכותו המשוקללת של התובע הועמדה לבסוף על 36%.
כאמור, לנוכח הפער בין חוות הדעת, מונה ד"ר ניסים אוחנה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה . ד"ר אוחנה העריך את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 10% נכות משנית לפריצת דיסק ולמגבלת תנועה שאינה עולה על קלה, בהתאם לסעיף 37 (7) א לתקנות המוסד לביטוח לאומי . המומחה קבע עוד, כי התובע סובל מפריצת דיסק שהחלה סביב תאריך התאונה הנטענת, וגרמה לו לסכיאטיקה שמאלית ללא כל קיפוח עצבי.
בהתייחס לרישום הביקור אצל ד"ר ברנע מיום 10.7.2011, בו תוארה תלונת התובע על התחלת כאבי גב מספר ימים לפני התאונה ציין מומחה כי מחלת הגב התחתון החלה מספר ימים עובר לאירוע לנטען, ולכן יש לייחס רק חלק מנכותו לאירוע התאונה.
המומחה הותיר את הקביעה האם ישנו קשר סיבתי מלא בין התאונה לבין מצבו של התובע לבית המשפט וציין, כי במידה והתשובה לשאלה זו חיובית, יש לייחס מחצית מהנכות שהעריך על חשבון התאונה והיתר למצב קודם.
עוד קבע ד"ר אוחנה כי התובע אינו יכול להרים משקל מעל 10% ממשקל גופו ואינו יכול לעבודה הדורשת כיפוף ממושך או חוזר.
לאחר קבלת חוות דעתו של ד"ר אוחנה ביקש התובע לפסול את חוות הדעת ולחלופין למנות מומחה נוסף. לאחר שהתקיים דיון בבקשה הוחלט כי טרם הכרעה בבקשה יוזמן ד"ר אוחנה לחקירה על חוות דעתו.
במהלך חקירתו בבית המשפט, פירט ד"ר אוחנה את הממצאים שמצא בבדיקת התובע במרפאתו ואת השיקולים שעמדו ביסוד קביעת נכותו של התובע, תוך התייחסות למידע רפואי ולמצב רפואי קודם שתועד ברישום הרפואי אצל רופא המשפחה , כאמור לעיל.
המומחה ציין בחקירתו כי לא ניתן לנתק את התלונה שקדמה לאירוע מהתאונה, ואף הוסיף כי לא סביר שפריצת הדיסק מקורה בבוקר יום התאונה הנטענת, כאשר מדובר באדם שעיסוקו הוא סבלות ויודע כיצד לעבוד נכון (ראה עמוד 9 לפרו טוקול). המומחה הסביר, כי לדעתו יש לקבוע שחמישים אחוז מההסתברות שהנכות מיוחסת לאירוע התאונה וחמישים אחוז למצב קודם: "יש כאן רישום של רופא המשפחה שבעיניי הוא רישום מאוד מאוד חשוב. רופא המשפחה כתב בצורה ברורה שהיו לו כאבים מספר ימי לפני האירוע וגם התובע אומר את זה, הוא לא מתכחש. תפקידי להגיד מה זה אומר כי זאת לא אמירה בעלמא... זה... כאב בגב ובהחלטה יכול להיות זה היה גורם מקדים. אין לנו יכולת לעשות אנליזה מדויקת מי אחראי יותר, אם זה הרמת מכונה או מחלה לפני הרמה. הדרך הנכונה היא להגיד שלפחות 50% זה מההרמה והשאר ממחלה קודמת" (עמוד 18 לפרוטוקו ל, שורות 13-18).
בהמשך ציין המומחה כי מצא הפרזה מצד התובע בבדיקתו והסביר: "כאשר בדקתי את התובע, לא מצאתי שיש כאב ברגל שמצדיק קביעת נכות ומבחינתי היתה פריצת דיסק שלא מצדיקה מתן נכות לגבי המעורבות של הרגל. קבעתי את הנכות לגבי הנושא של ההגבלה בתנועות. אמרתי שאני לא יכול לשלול את ההגבלה בתנועות. אני לא בטוח שיש הגבלה רפואית אבל אין לי כלים לאמוד את המוגבלות שלו... אם יש מקרים של הפרזה, אני לא יכול לשלול שבתוך ההפרזה הזו לא מסתתרת מידה מסוימת של נכות... יכול להיות שגם ה-10% שקבעתי לא קיימים במלואם... אני לא יכול לומר שיש לתובע יכולת תנועה מלאה אבל כן יכול לומר שהיתה לו הפרזה. הדרך של הפשרה היא להגיד שגם אם יש לו מוגבלות זה לא יותר מ-10% נכות." (עמוד 20 לפרוטוקו ל, שורות 13-25). בהמשך ציין ד"ר אוחנה: "...התובע התלבש והתפשט לבד ובעיניי זאת הוכחה נוספת לפער בין החור יכולת של התנועה שאותה הוא הציג בפניי, לבין ההתרשמות שלי שמדובר בהגזמה של המצב, ומתוך כך הגעתי לקביעה שגם אם קיימת הגבלה היא לא יותר מאשר קלה" (עמוד 23 לפרוטוקול, שורות 27-29).
המומחה ציין בחקירתו כי כיפוף בזמן הרמה של משא במשקל 50-60 ק"ג יכול לגרום לפריצת דיסק אך לדבריו זו אופציה פחות סבירה ביחס לסבלים שיודעים "לעבוד נכון עם הגב" . ובלשונו: "זה יכול לעשות. הרמה כזו יכולה לגרום לפריצת דיסק, אם כי אנשים שהם סבלים במקצועם, לא מאוד סביר שזה יקרה להם כי הם יודעים איך לעבוד נכון עם הגב. התובע עבד בעסקי הסבלות ואני לא חושב שלא סביר שהמקרה הזה קרה דווקא באותו בוקר ולא לפני כן כי זה אדם שזה עיסוקו הסבלות" (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 23-26).
לאחר חקירת ד"ר אוחנה חזר התובע על בקשתו לפסילתו. בהחלטתי בבקשה קבעתי כי לא התרשמתי שבחוות דעתו של ד"ר אוחנה נפל פגם שורשי המצדיק את פסילת חוות דעתו. יחד עם זאת, לאור החשש שמא בתום לב תוך ייחוס ממצאים ותלונות לעבר רפואי או להפרזה שמצא מצד התובע, לא ייחס המומחה ממצאים כלשהם לתאונה , ראיתי לאפשר לתובע להיבדק על ידי מומחה נוסף.
כמומחה נוסף מונה ד"ר אמיר השרוני. ד"ר השרוני העריך בחוות דעתו את נכותו המשוקללת של התובע בשיעור של 19% לפי הפירוט שלהלן: נכות בשיעור של 10% בגין פגיעה בגב התחתון בהתאם לסעיף 37 7 (א) לתקנות המוסד לביטוח לאומי וכן 10% נכות בגין הפגיעה ברגל שמאל, בהתאם לסעיף 39 (6) (III) לתקנות המוסד לביטוח לאומי.
ד"ר השרוני הוסיף וקבע בחוות דעתו כי תלונות התובע על הגבלה וכאבים במפרקי האגן אינן קשורות לתאונה מושא התביעה ואינן נובעות הימנה שכן כבר בצילום ה-CT סמוך לאחר התאונה אובחנו שינויים ניווניים במפרקים אלה.
בתשובותיו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו מטעם התובע הוסיף ד"ר השרוני והבהיר כי "סביר לקבוע כי החמרת המצב בין 2011 ל-2014 היא הידרדרות ניוונית במצבו ואינה תוצר בתר חבלתי" (מכתב ד"ר השרוני מיום 18.8.19, תשובה לשאלה 8).
בחקירתו הבהיר ד"ר השרוני כי העניק את הנכות בגין הפגיעה המכנית בעמוד השדרה הגורמת להגבלת בשתיים מתוך שש תנועות עמוד השדרה (עמוד 48 לפרוטוקול שורות 7-12) וכן בגין הפגיעה העצבית ברגל הנובעת מהפגיעה בעמוד השדרה (עמוד 52 לפרוטוקול שורות 28-29, ושורות 31-33).
ד"ר השרוני הבהיר כי התובע לא נפגע ברגלו במהלך התאונה, אלא שהפגיעה העצבית בגב מקרינה על תפקוד הרגל: "הוא נפגע בגב והנכות שלו היא נכות של עמוד שדרה. הוא מקבל 19%, חלקו בגלל הפגיעה העצבית ברגל וחלקו בגלל הפגיעה המכנית בעמוד שדרה." (עמוד 52 לפרוטוקול, שורות 28-19) ובהמשך "יש לו פגיעה בעצב שנובעת מהגב והקרנה לרגל, הרגל לא נפגעה, העצב ברגל לא נפגע. העצב שנובע מעמוד השדרה נפגע והוא מקרין לרגל" (עמוד 53 לפרוטוקול, שורות 27-29 וכן עמוד 54 שורה 23).
יחד עם זאת, ציין ד"ר השרוני כי לא מצא אצל התובע דלדול שרירים ברגל שמאל, דבר המעיד על תפקוד טוב של הגפה (עמוד 49 לפרוטוקול שורות 4-6).
ד"ר השרוני לא ייחס חשיבות רבה לאמור במסמך הרפואי מאת ד"ר ברנע מנשה מיום 10.7.11. לדבריו, יכול להיות שציון מספר הימים מתייחס למספר הימים שחלפו מאז התאונה ועד למועד ביקור התובע אצל הרופא וייחס את מלוא הנכות לתאונה ( "יכול להיות שהרופא התכוון שיש לו מספר ימים כאבים, כי הוא בא לרופא 3 ימים אחרי האירוע שקרה לו... הרלוונטיות של האזכור הזה היא שולית וחסר משמעות במקרה הזה. להבנתי יש פה אירוע דיסקרטי של הרמת משקל כבד במסגרת עבודה והופעה של סימפטומים" (עמוד 47 לפרוטוקול, שורות 18-22)).
בכל הנוגע למגבלותיו של התובע שאינן קשורות לתאונה ציין המומחה כי השחיקה במפרקי האגן ממנה סובל התובע עשויי לגרום לכאב בהליכה ולהגביל את התובע בעמידה, בהליכה ובמאמץ (עמוד 50 לפרוטוקול שורות 4-5, 11).
לאחר עיון בחוות דעת המומחים ושמיעת עדויותיהם מצאתי להעדיף את חוות דעתו של ד"ר השרוני.
מחקירתו של ד"ר אוחנה עלה כי המומחה סבר שהתובע מיומן בסחיבת משאות וקיבל הכשרה כיצד להרים משאות בצורה נכונה, ולכן הסיק כי כאב הגב לא החל במועד בו הרים התובע את מכונת הכביסה הנטענת. אלא שהוכח בראיות שהתובע לא קיבל הדרכה כיצד יש להרים משאות באופן בטיחותי , והתבקש במועד התאונה מושא התביעה להרים לבדו מכונה במשקל של עשרות קילוגרמים מבלי שקיבל הדרכה כיצד יש לעשות זאת בצורה נכונה וללא אמצעי עזר כלשהם. לפיכך, נראה כי נקודת המוצא של ד"ר אוחנה בנקודה זו הייתה שגויה עובדתית וזאת מבלי לפגוע במקצועיותו ומומחיותו.
סביר יותר בעיני להסיק מהראיות שהרמת המכונה לבד הביאה לכאב החד שנגרם לתובע ולנזק בעקבות כך, וכי ככל שסבל התובע מכאבי גב עובר לתאונה מדובר היה בכאבי גב שכל אדם מן היישוב סובל מהם לפרקים והא ראייה שבעקבות כאבים אלה לא פנה התובע לקבלת טיפול רפואי.
חיזוק למסקנתי זו מצאתי בחוות הדעת אשר הוגשה מטעם הנתבעים, אשר אף היא אינה מייחסת לעבר רפואי כלשהו או לרישום של ד"ר ברנע את הנכות כולה או חלקה.
לפיכך, מצאתי לקבל את חוות דעתו של ד"ר השרוני והנכות שנקבעה במסגרתה כנכות ממנה סובל התובע, דהיינו נכות בשיעור משוקלל של 19% בגין שתי פניה של הפגיעה הגבית, המכנית והעצבית.
הנכות התפקודית
התובע טוען כי מאז התאונה ובעקבותיה הוא סובל מאירועים של כאבים עזים עם הקרנת כאב לרגל שמאל ותחושת נימול, הגבלה בטווחי תנועות הגב, קושי בפעילות פיזית, אי נוחות בישיבה, עמידה ושכיבה, בריחת שתן בזמני התקף או לחץ עצבי, דחיפות ביציאות וקושי בקיום יחסי מין.
נטען כי מאז התאונה ולמשך שנה שלמה היה התובע מושבת לחלוטין ומרותק לביתו, תוך שהוא זקוק לעזרה וסיעוד צמודים של בני משפחתו. המוסד לביטוח לאומי העריך את נכותו הזמנית של התובע בשיעור של 100% מיום התאונה ועד ליום 30.6.12. נטען כי בתום תקופה זו ניסה התובע לשוב למעגל העבודה אך מצבו לא אפשר זאת, והוא נפלט ממספר עבודות בגלל מגבלותיו וכאביו. לפיכך, טוען התובע כי נכותו התפקודית עולה על נכותו הרפואית ומגיעה לשיעור של 40% לפחות.
הנתבע טוען מנגד כי אין מקום לחזקה לפיה שיעור נכותו התפקודית של התובע הוא כגובה נכותו הרפואית. לטענת הנתבע, לא קיימת לנכותו הרפואית של התובע השפעה הניתנת לכימות על יכולת עבודתו ותפקודו של התובע, ואף אם היא קיימת, הרי שהיא נבלעת בשלל בעיותיו האורתופדיות האחרות.
מושכלות יסוד הן, כי הנכות הרפואית מהווה תרגום של הפגיעה הגופנית לאחוזים. אך בצד קביעת נכות זו הנעשית על ידי מומחה רפואי, נדרש בית המשפט גם להצביע על מידת הפגיעה בתפקוד, מידת ההגבלה שהנכות הרפואית גרמה לתובע, זוהי הנכות התפקודית. הנכות התפקודית עשויה להיות לעזר כאשר בית המשפט יבוא לחשב את הפסד כושר השתכרותו של נפגע, אשר מושפע מהנכות הרפואית, ממקצועו של הנפגע וממקום עבודתו.
הלכה היא, כי הפגיעה התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה, ולהתייחס להשפעתה של הנכות על מקצועו של הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו. משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל, לרבות לשינויים שחלו בשכר (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792 (1995); ע''א 2113/90 אדלר נ' סוכנויות דרום בע''מ (פורסם במאגרים, 21.12.1992); ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים, 23.8.2010)).
לטענת התובע בעקבות התאונה לא עבד במשך כשנה. נטען כי בתום תקופה זו ניסה לחזור למעגל העבודה אך לא הצליח להתמיד בעבודות אותן ניסה, כמו עבודה בגבייה אצל קבלן הוצאה לפועל. לדבריו, לאחר התאונה הוציא רישיון למונית ובאוקטובר 2013 החל לעבוד כנהג מונית שכיר במוניות הזאר בע"מ. לאח ר שלושה חודשי עבודה קיבל לדבריו התקף של כאבי גב ונאלץ לעזוב את עבודתו (עמ וד 36 לפרוטוקול שורות 14-15) . לאחר כחודשיים החל לעבוד כנהג מונית אצל מעסיק אחר (גורביץ ולדיסלב) אצלו עבד בהסעות עובדים לתעשייה אווירית עד יולי 2014. עקב מצבו הפ סיק התובע לטענתו לעבוד גם אצל מעסיק זה ועבר לעבוד למשך מספר חודשים כנהג מונית אצל מעביד אחר . בהמשך חזר לעבוד אצל גורביץ וביולי 2018 נאלץ לסיים את עבודתו כנהג מונית עקב מצבו הרפואי . לדבריו סיבת הפיטורים הייתה שנמאס למעביד מהתלונות של התובע ו"נמאס לו לקבל ממני ברזים" (עמוד 36 לפרוטוקול שורות 16-18). בחודש אוגוסט 2018 החל לעבוד בתור נהג בחברה למחזור נייר ואולם ביום 7.11.19 פוטר מעבודתו. מר לוגסי שמעון, מנהלו של התובע בחברת המחזור העיד בחקירתו כי סיבת פיטוריו של התובע הייתה התלונות הרבות שהצטברו לחובת התובע בעיקר לאחר ששיטת העבודה השתנתה והתובע נדרש במסגרת עבודתו מעבר לעבודת הנהיגה גם לסייע בהרמת הפסולת (עמוד 39 לפרוטוקול שורות 14-15, 19 ,23 ועמוד 40 שורות 1-2). בהמשך, "בתקופת הקורונה" עבד התובע כחודשיים כנהג משאית בשירות עיריית פתח תקווה ופוטר גם משם (סעיפים 18-20 לתצהיר התובע) . מאז אוקטובר 2020 עובד התובע כנהג משאית בעיריית רמת גן במשך 4 שעות ביום בלבד מאחר שלטענתו " הכאב גומר אותי ומכריע אותי" (עמוד 34 לפרוטוקול שורה 30).
מחוות דעתו של ד"ר השרוני עולה, כי התובע סובל בעקבות התאונה מכאבי גב תחתון והקרנה לרגל שמאל. בנוסף, סובל התובע ללא קשר לתאונה מהגבלה וכאבים במפרקי האגן שיש להם השלכה על תפקודו בעיקר בהליכה, עמידה ומאמץ (עמ וד 50 לפרוטוקול שורה 11). עוד עלה מחקירת המומחה שהתובע לא נזקק לכל טיפול רפואי בעקבות התאונה משנת 2015 ועד היום. כמו כן, בדיקתו הקלינית של התובע העלתה שהבדיקות הנוירולוגיות שבוצעו לתובע נמצאו תקינות ואף לא נמצא דלדול שרירים ברגל שמאל, עובדה המעידה על תפקוד רגיל ותקין של הרגל (עמוד 49 לפרוטוקול שורות 4-6).
עובר לתאונה עבד התובע בעבודות הקשורות למכירת מוצרי חשמל. לאחר התאונה עשה התובע הסבה לנהג וכיום הוא עובד מספר שעות מצומצם. יחד עם זאת, התובע לא עתר למינוי מומחה בתחום התעסוקתי שיחווה דעתו שכל הנוגע למגבלותיו ולהיקף העבודה שהוא מסוגל לה ובנוסף, התובע לא פנה לאגף שיקום במוסד לביטוח הלאומי , בהיות התאונה תאונה בעבודה . התובע אף לא הפנה לד"ר השרוני שאלות בהקשר זה. לאחר התאונה עבד התובע בעבודות שונות בהיקף עבודה מלא (אצל גורביץ ובמפעל המחזור) ובנסיבות אלה, התובע לא הוכיח כי הוא מוגבל לעבודה חלקית בלבד בעקבות פגיעתו בתאונה.
מקביעות המומחים הרפואי ים עולה, כי נכותו של התובע הי א בעלת השלכה תפקודית והתובע מוגבל בעבודות הדורשות נשיאת משאות וכיפוף . מאידך, התובע עובד כנהג תקופה ארוכה, עבודה המתאימה למגבלותיו, אינו נזקק לכל טיפול רפואי במשך שנים ארוכות ובדיקתו הקלינית מעידה על תפקוד תקין לחלוטין מהבחינה הנוירולוגית. לאור כל האמור, איני סבורה, בנסיבות העניין, כי שיעור נכותו התפקודית של התובע עולה על שיעור הנכות הרפואית כפי שנקבעה בחוות דעתו של ד"ר השרוני .
חישוב נזקי התובע
הפסד שכר – עבר
עובר לתאונה עבד התובע במשך מספר שנים אצל נתבע 1 והשתכר סך ממוצע של 7,000 ₪ (לפי תלוש השכר של חודש יוני 2011 , היחיד שצורף על ידי התובע מהתקופה עובר לתאונה) ובשיעורך להיום סך של 7,431 ₪. לטענת התובע עד חודש יולי 2015 (כשנתיים) לא יכול היה לעבוד לאור מצבו הרפואי, למעט ניסיון אחד בעבודות גבייה למשך חודש וחצי, שלא צלח. החל מחודש יולי 2017 החל התובע לעבוד כנהג. תחילה כנהג מונית במשך מספר ש נים אשר במהלכן עבר מספר מקומות עבודה ובהמשך כנהג משאית. לדבריו בעקבות התאונה נפגע כושרו לעבוד ולהשתכר, ושכרו נמוך בהרבה משכרו עובר לתאונה ומפוטנציאל השתכרותו אלמלא התאונה. את הפיצוי בראש נזק זה מחשב התובע לפי הפרש שכרו עובר לתאונה לבין השתכרותו לאחריה.
לטענת הנתבעת עובר לתאונה כמו גם לאחריה עובד התובע בעבודות מזדמנות אשר השכר בצידן אינו קבוע וכי התנודות בשכרו לאורך השנים מקורן בכך ולא בפגיעתו בתאונה הנדונה. עוד נטען, כי התובע סובל מבעיות רפואיות שאינן קשורות לתאונה אשר משפיעות ומגבילות את כושר עבודתו. את הפיצוי בראש נזק זה מעריכה הנתבעת לפי תקופות הנכויות הזמניות שקבע ד"ר אוחנה בחוות דעתו.
ד"ר אוחנה קבע בחוות דעתו תקופות של נכויות זמניות בשתי תקופות. האחת בסמוך לאחר התאונה והשנייה משנת 2014 כאשר בין התקופות לא סבל התובע מנכות כלשהי. ד"ר השרוני העריך את נכותו הזמנית של התובע בשיעור של 100% למשך שלושה חודשים, 50% למשך שלושה חודשים נוספים ובהמשך לפי הנכות הרפואית בתוספת הפעלת תקנה 15 ברבע. המומחה ציין בחקירתו כי מ-28.3.2012 ועד 7.1.2014 לא נמצא כל תיעוד רפואי בעניינו של התובע המצביע על צורך בקבלת טיפול רפואי (עמוד 51 לפרוטוקול שורות 1-2). המומחה הוסיף וציין כי גם בין השנים 2015 ועד מועד בדיקתו בשנת 2019 לא הוצג כל מסמך המעיד על צורך בקבלת טיפול כלשהו (עמ וד 47 לפרוטוקול שורות 31-32). המומחה לא נשאל בחקירתו על התקופות הארוכות בהן לטענת התובע לא עבד כלל לאחר התאונה וקביעתו בהקשר זה נותרה ללא שינוי. בנוסף, לא פנה התובע להליך שיקום במסגרת המוסד לביטוח לאומי.
עיון בתלושי השכר שצורפו למוצגי התובע מלמד כי לראשונה לאחר התאונה שב התובע לעבודה בחודש אוקטובר 2013, כנהג מונית. בהמשך עבר מספר עבודות כמתואר לעיל אותן נאלץ לטענתו לעזוב עקב מגבלותיו. אלא שהתובע לא הוכיח את סיבת הפסקת עבודתו בכל עבודה למעט, עבודתו בחברת המחזור ממנה פוטר לאחר שהצטברו תלונות על עבודתו, לאחר שזו שןנתה ומעבר לעבודת הנהיגה הוסף עליה איסוף פסולת למחזור (עמוד 39 לפרוטוקול שורה 12) . התובע עובד לטענתו כיום בעיריית רמת גן ארבע שעות ביום בלבד מאחר שלטענתו "הכאב גומר אותי ומכריע אותי" (עמ וד 34 לפרוטוקול שורה 30) אולם לא הובאה כל ראייה רפואית התומכת בהיקף עבודה מצומצם זה בקשר עם התאונה, כאשר בעבודות קודמות של התובע לאחר התאונה עבד 8 שעות ביום.
עיון בתלושי השכר שצירף התובע בהתייחס לתקופה שעובר לתאונה ולאחריה מצביע על הנתונים המרוכזים בטבלה שלהלן:
מקום עבודה
תקופת העסקה נטענת
שכר נטען
שכר לפי תלושים שצורפו
חן מור
5-6 שנים עובר לאירוע
11,000 ₪
תלוש יוני 2011, ברוטו שנתי לחודש: 7,000 ₪, משוערך 7,431 ₪
נהג מונית "מונית הזאר"
08.2015-07.2018
5,200 ₪
אוקטובר עד דצמבר 2013, ברוטו ממוצע לחודש 4,300 ₪
גורביץ' ולדיסלב

פברואר עד יולי 2014, ברוטו ממוצע לחודש 4,496 ₪
מימון שאול

אוגוסט 2014 עד מאי 2015, ברוטו ממוצע לחודש 4,579 ₪
גורביץ ולדיסלב

אוגוסט 2015 עד ספטמבר 2018, ברוטו ממוצע לחודש: 5,678 ₪
ק.מ.מ.
08.2018-11.2019
8,900 ₪
אוגוסט 2018 עד דצמבר 2019, ברוטו ממוצע לחודש: 11,822 ₪
נהג משאית עיריית פ"ת
"בתקופת הקורונה"

נהג משאית בעיריית רמת גן
מאז אוקטובר 2020
4 שעות ביום
6,700 ₪

מהנתונים דלעיל עולה, כי לאחר התאונה עבד התובע בעבודות שונות כנהג ואף השתכר בתקופות שונות שכר העולה עשרות מונים על שכרו עובר לתאונה. יצוין כי גם כיום משתכר התובע כנטען שכר הקרוב לשכרו עובר לתאונה, עבור עבודה בהיקף מצומצם של ארבע שעות בלבד ביום.
לאור כל האמור, לאחר ששמעתי את העדויות לרבות חקירת המומחים ושקלתי את טענות הצדדים ואת המשמעות התפקודית של הנכות שנותרה לתובעת בעקבות התאונה ומנגד הנכות ממנה סובל התובע ללא קשר לתאונה ואשר גם בגינה נפגע תפקודו, מצאתי להעריך את הפיצוי בראש נזק זה כדלקמן:
הפסד שכר מלא לחצי שנה (התקופה לגביה קבע ד"ר השרוני נכויות בשיעור של 100% ו-50%):
6 חודשים X 7,431 ₪ = 44,586 ₪ ובתוספת הפסדי פנסיה וריבית מאמצע התקופה – 50,545 ₪
לאור העובדה שלאחר התאונה נדרשה לתובע תקופת הסתגלות לנכותו במהלכה עשה הסבה לעבודה כנהג ובמהלך השנים מאז התאונה ועד היום עבד בעבודות שונות אשר השכר בצידן בחלק מהתקופה היה נמוך משכרו עובר לתאונה ו בחלק מהתקופה (משנת 2018 ואילך) ש כר הגבוה משמעותית משכרו עובר לתאונה, כאשר כיום עובד התובע במשרה חלקית ומשתכר עבור ארבע שעות עבודה בלבד שכר הקרוב לשכרו עובר לתאונה וזאת, מבלי שהוכחה הצדקה לעבודה במשרה כה מצומצמת, מצאתי לפסוק בגין יתרת תקופת העבר פיצוי גלובלי בסך של 180,000 ₪ ( בערכי היום, כולל הפסדי פנסיה).
סך כל הפסדי השכר בעבר הם 230,545 ₪ .
גריעה מכושר ההשתכרות לעתיד
התובע יליד 1970, עד הגיעו לגיל הפרישה נותרו לו כ-16 שנות עבודה. לאור העובדה שמחד נותרה לתובע נכות אורתופדית שהיא בעלת השלכה תפקודית ומאידך, התובע עובד כיום באופן סדיר בעבודה המתאימה למומו והוא אף השביח את שכרו, ראיתי להעריך את הפסד שכרו בעתיד בסכום גלובלי בסך של 350,000 ₪ כולל הפסדי פנסיה ( לפי 90% מחישוב אקטוארי המביא בחשבון את שיעור הנכות ושכרו של התובע לאחר התאונה (11,882 ₪)).
עזרת הזולת לעבר ולעתיד
לאחר התאונה ובמשך שנה שלמה שהה התובע בחופשת מחלה. סביר שנדרש התובע לעזרת הזולת בביצוע פעולות מסוימות, עזרה שהושטה לו על ידי רעייתו, אשר לא עבדה בתקופה הרלבנטית.
אשר על כן, בשים לב לתקופת אי הכושר, להיות התאונה תאונה בעבודה ולפגיעתו של התובע שעשויה להצדיק עזרה בעיקר בתקופות התלקחות של כאבי הגב, ראיתי להעריך את הפיצוי בראש נזק זה בסכום גלובלי לעבר ולעתיד בסך של 45,000 ₪, נכון להיום.
הוצאות רפואיות, נסיעות ואחרות לעבר ולעתיד
התובע טוען, כי בעקבות התאונה הוא נזקק ויזקק לטיפולים רפואיים ואולם המומחים שמונו מטעם בית המשפט לא קבעו כי התובע יידרש לטיפולים רפואיים כלשהם, למעט פיזיותרפיה או משככי כאבים המוענקים במסגרת סל הבריאות (ד"ר אוחנה).
בשים לב לקבלות שהוצגו ולהיות התאונה תאונה בעבודה, אני מעמידה את הפיצוי בראש נזק זה לעבר ולעתיד באופן גלובלי על הסך של 7,000 ₪, נכון להיום.
נזק לא ממוני
בהתחשב בגילו של התובע, במהות הפגיעה ושיעור הנכות הרפואית ראיתי להעריך את הפיצוי בראש נזק זה בסך של 100,000 ₪, נכון להיום כולל ריבית.
ניכויים
התאונה הוכרה כתאונת עבודה והתובע קיבל ויקבל גמלאות מהמוסד לביטוח הלאומי אותן יש לנכות מחישוב הפיצויים. בהתאם ל חוות הדעת האקטוארית אשר הוגשה על ידי הנתבעות ללא התנגדות מטעם התובע במהלך שמיעת הראיות , עומדים תגמולי המוסד לביטוח הלאומי שקיבל ויקבל התובע בהתאם לטענת הנתבעת על הסך של
684,085 ₪ ובשיערוך ממועד חוות הדעת ועד היום הסך של 711,894 ₪ .

סיכום סכום הפיצויים
סיכום סכום הפיצויים הוא כדלקמן:
א. הפסד השתכרות לעבר - 230,545 ש"ח
ב. אבדן כושר השתכרות - 350,000 ש"ח
ג. עזרת הזולת - 45,000 ש"ח
ד. הוצאות רפואיות ונסיעות - 7,000 ש"ח
ה. נזק לא ממוני - 100,000 ש"ח
סה"כ נזק 732,545 ש"ח
בניכוי גמלאות המוסד לביטוח לאומי 711,894 ש"ח
יתרה 20,651 ש"ח
לסכום הפיצוי בסך של 20,651 ₪ יתווסף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 23.4%, החזר אגרה ותשלום עבוד חוות דעת (פרופ' אנגל והמומחים שמונו מטעם בית המשפט) בהתאם לקבלות שהוצגו.
הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.
המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"א כסלו תשפ"ב, 25 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.