הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 43346-08-15

מספר בקשה:3
לפני
כבוד ה שופטת אורלי מור-אל

מבקש / תובע
פלוני

נגד

משיבות / נתבעות

  1. הכשרה חברה לביטוח בע"מ
  2. סיגמא אשד בע"מ

החלטה

לפניי בקשה מטעם התובע (להלן גם: "המבקש") לפטור מהגשת חוות דעת רפואית כמצוות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") בתחום הכירורגיה ולהורות על מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט לבדיקתו ולקביעת נכותו בגין התאונה נושא התביעה על חשבון הנתבעות (להלן גם: " המשיבות"). את בקשתו מנמק המבקש במצבו הכלכלי הקשה שבגינו אין באפשרותו לשאת בהוצאות הנדרשות לקבלת חוות דעת .
תמצית העובדות וטענות הצדדים
המדובר בתביעת נזקי גוף, שהגיש המבקש, יליד שנת 1988, פליט זר (אזרח אריתריאה), ב גין תאונת עבודה מיום 13.08.13, אשר ארעה לו עת עבד כשוטף כלים בגן אירועים, המנוהל על ידי המשיבה 2, ובמהלך עבודתו התנפצה לו כוס זכוכית בידו השמאלית לאחר שהוציא משטח כוסות ממדיח כלים (להלן: "התאונה"). המשיבה 1, הינה מבטחת המשיבה 2.
לכתב התביעה צירף המבקש דו"ח שחרור מבית החולים קפלן, לפיו ביום 18.08.13 נותח בהרדמה כללית לשם תפירת גידים APLּ+EPBּ+FCR ותפרים של עצב מדיאני וקיבוע עם סד גבס, כמו כן צורף אישור מאת המוסד לביטוח לאומי, לפיו התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי, בגינה נקבעו לו נכויות זמניות ונכות צמיתה בשיעור של 10% לפי ס' 35(1)(ב) לתקנות לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, בגין מצב לאחר חתך זכוכית בשורש כף יד שמאל, עם פגיעה בגידים ולאחר טיפול ניתוחי.
לטענת המבקש אין לו יכולת כלכלית לשאת במימון חוות הדעת בתחום הכירורגיה והפלסטיקה הנדרשת להוכחת מצב בריאותו. לבקשה צרף המבקש תצהיר בו נטען, כי ב עקבות אירוע התאונה נגרמה לו פגיעה קשה ביד שמאל והוא איבד את כושר עבודתו לחלוטין . למעט תגמולי המל"ל בסך של 26,101 ₪ אשר שולם לו בחודש 09/14, וכן דמי פגיעה בסך של 3,800 ₪ אין ולא היו לו כל הכנסות. בנסיבות אלה הוא נאלץ, לטענתו, לקחת הלוואות מחבריו לשם מימון מחייתו והוצאותיו השוטפות. המבקש טען עוד, שהוא חולק דירה עם שלושה שותפים וחי בדוחק ובצמצום רב ו כי את הכסף לאגרה בגין הגשת התביעה השיג בקושי רב ולאחר שלווה כסף מחברים.
המשיבות מתנגד ות לבקשה, בטענה, כי המבקש אישר בתצהיר תשובות לשאלון ש קיבל תגמולים מן המוסד לביטוח לואמי בסך של 49,000 ₪, היינו סכום כפול מהסכום עליו הצהיר כתמיכה לבקש תו וכן טוענת כי לא יתכן שהמבקש אינו עובד במשך למעלה מ- 3 שנים, שכן כל אדם נזקק למקור הכנסה כלשהו על מנת לחיות, קל וחומר כאשר נקבע בוועדת המוסד לביטוח לאומי שהמבקש מסוגל לחזור לעבודתו המלאה. לטענת המשיבות משנמנע המבקש מלפרט את הסיבה לכך שאינו עובד הרי שדי בכך כדי לדחות את בקשתו. לטענתן, הדבר אף מקבל משנה תוקף לאור שאלת החבות השנויה במחלוקת בתיק זה והטענה כי לולא י וכיח המבקש את תביעתו הרי שהמשיבות תתקש ינה להשיב את הוצאותיהן.
בתשובתו חוזר המבקש על בקשתו ומציין כי הטעות בסכום התגמולים שהתקבלו במוסד לביטוח לאומי מקורה בתום לב ובהעדר תשומת לב לתשלום שהתקבל בגין הנכויות הזמניות שנקבעו, פ רוטוקול הוועדה צורף כנספח לבקשה ומשכך לא מדובר על השמטה מכוונת אלא בטעות סופר, מכל מקום הכסף שימש לו למחייה מאז התאונה ולא נותרו לו אמצעים. כמו כן נטען , כי משהכירה המשיבה -2 באירוע כתאונת עבודה על פי הצהרתה במסמך בל /256 במוסד לביטוח לאומי הרי שהיא מנועה מלטעון כעת להעדר חבות.
דיון והכרעה

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את הנתונים והמסמכים שהוצגו, החלטתי להיעתר לבקשה בחלקה – שוכנעתי , כי הנסיבות מצדיקות לפטור את המבקש מהגשת חוות דעת רפואית מטעמו, ואולם לא שוכנעתי שיש להטיל על המש יבות את מלוא התשלום בגין המומחה שימונה.
תקנה 127 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרת לבית המשפט לפטור תובע מצירוף חוות דעת מומחה לעניין שברפואה מ"טעמים מיוחדים שיירשמו" ותקנה 130 (א) מאפשרת לבית המשפט למנות מומחה מטעמו לעניין השנוי במחלוקת בין בעלי הדין. הפעלתן המשולבת של תקנות אלה יוצרת מחלוקת בין בעלי הדין על אף שלא הגישו חוות דעת, כאשר הטעמים המיוחדים הנדרשים עניינם בשאלת עצם הצורך בחוות דעת בנסיבות המקרה המיוחד ( ראו לדוגמא הדברים שנאמרו ברע"א 8015/96 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' בוריסי (23/3/97) , רע"א 7474/00 עיריית תל-אביב-יפו נ' המוסד לביטוח לאומי ואח' (20/11/01)).
בפסיקה הוכרע, כי בחינת בקשה לפטור מחוות דעת תעשה בשלושה שלבים: ראשית תבחנה קיומן של נסיבות מיוחדות המסבירות מדוע לא יהיה זה צודק לדרוש מהצד להגיש חוות דעת בכוחות עצמו; שנית יש לבחון האם התביעה או ההגנה, בעלת סיכוי סביר להתקבל ולו לכאורה; ושלישית יש לקבוע כי קיימת ראשית ראייה או ראייה לכאורה לביסוס העניין שברפואה. בית המשפט ישקלל את תוצאות המבחנים בנסיבות הקונקרטיות של המקרה ותוך מתן משקל ראוי לכלל ביסוד תקנה 127 (ראו: החלטת כב' השופט הנדל בבר"ע (ב"ש) 511/06 אמויאל נ' פלונית ( 15/8/06)).
מבחן משולש זה אומץ בפסיקה, תוך ריכוך המבחנים השני והשלישי. בהקשר זה, קבע כב' השופט זילברטל, שמינוי מומחה מטעם בית המשפט חלף חוות דעת שעל התובע להגיש הוא צעד חריג הסוטה מהשיטה האדברסרית ויש לשמור אותו למקרים יוצאי דופן, משכך התובע נושא בנטל כבד לשכנ ע בקיומן של נסיבות של ממש אשר מונעות ממנו לצרף חוות דעת רפואית לכתב התביעה ואולם אשר למבחנים השני והשלישי, די לו לתובע להראות שתביעתו אינה מופרכת ויש בה ממש, וניתן להסתפק ברף נמוך יחסית שהרי בהיעדר חוות דעת, לעיתים קשה יהיה לעמוד על סיכויי התביעה. על התובע להראות על יסוד עובדות המקרה ואופי הטענות, שבפיו טענה ראויה להישמע או שאלה רצינית שיש לדון בה לפי המבחן המקובל לצורך המצאת תביעה אל מחוץ לתחום השיפוט (רע"א 6614/12 פלונית נ' בית חולים המשפחה הקדושה (23/10/12 ), רע"א 1358/12, מרכז רפואי רבין נ' אייזנבך (8/5/12) ).
השופט עמית, הדגיש שאינו מתיימר לקבוע רשימה סגורה של שיקולים ונסיבות והצביע על מספר 'כללי אצבע' שראוי כי יעמדו לנגד עיני בית המשפט. בין היתר הציע להביא בחשבון את חשיבותה של החובה לצרף חוות דעת לכתב התביעה כמעין 'מסננת' של תביעות סרק, למשל בתביעות על רשלנות רפואית, ואת אינטרס הנתבע שלא לשאת בעלויות מינוי מומחה כאשר קיים ספק ניכר בשאלת האחריות. עוד הציע להביא בחשבון שיקולי יעילות וחסכון בנסיבות מתאימות, למשל כאשר הצורך במינוי מומחה נוסף מבוסס על המלצה של מומחה בית המשפט וכן את הפגיעה בזכות הגישה של התובע לערכאות אם תידחה בקשתו, למשל, כאשר הוא סובל מחסרון כיס ( ראו: בר"ע (חי') 1775/07 ענבל נ' דאנס בר/צוות בראבו (6/7/07) להלן – " עניין ענבל דאנס").
בענייננו, מתקיימים המבחנים והנסיבות המצדיקים לפטור את המבקש מהגשת חוות דעת.
אשר לנסיבות המיוחדות הנדרשות, הרי שהן מתקיימות בעניינו של המבקש, בשים לב להיותו מבקש מקלט במדינת ישראל, אזרח ארתריאי, אשר עובד עבודות מזדמנות והטענה שאין הפרוטה מצויה בכיסו היא טענה סבירה המתיישבת עם נתונים אלה.
אדגיש, כי לא נעלמו מעיני קביעות הוועדה במוסד לביטוח לאומי לפיה המבקש מסוגל לחזור לעבודתו המלאה ותשובתו של המבקש לשאלה האם חזר לעבודה לאחר הפגיעה – " לא חזרתי לעבודה קבועה. עובד באופן מזדמן שיש משהו קל מדי פעם כי אני לא מרגיש טוב", זאת בניגוד לאמור בתצהירו כי אינו עובד כלל. כך גם לא נעלמה מעיני העובדה שלבקשה לא צורפו מסמכים המלמדים על מלוא נתוניו הכלכליים של המבקש, לרבות פירוט חשבון בנק, ככל שקיים, פירוט שכר דירה ותשלום חשבונות ואולם בכל אלה אין כדי להפריך את מצבו הבסיסי של המבקש, כמבקש מקלט, עובד כפיים, שגם אם מצליח להתקיים יש להניח שמצבו הכלכלי אינו שפיר.
אשר לראשית ראיה לקיומה של נכות, הרי שהמסמכים הרפואיים שצורפו לתביעה וקביעת המוסד לביטוח לאומי, מספיקים לפחות בשלב זה להסקת מסקנה סבירה, כי אפשר שתקבע נכות צמיתה. בהתאם לתיעוד הרפואי שצורף, המבקש התקבל בבית החולים כשהוא סובל מחתך באספקט ווטרלי לטראלי של שורש כף יד שמאל בשל חתך מכוס זכוכית שנשברה. בבדיקתו ניכר דימום, בוצעה תפירה והוא אושפז במשך 7 ימים כאשר במהלך האשפוז בוצעה תפירה תחת הרדמה כללית והונח סד גבס. כמפורט כבר לעיל, המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה. וועדה שהתכנסה בעניינו קבעה לו נכויות זמניות ונכות צמיתה נוירולוגית ואורתופדית בשיעור של 10% בגין מצב לאחר חתך זכוכית בשורש כף יד שמאל, עם פגיעה בגידים ולאחר טיפול ניתוחי.
אשר לסיכויי התביעה, הרי גם אם שאלת החבות עומדת בעינה ניתן לומר בשלב זה בזהירות שאין המדובר בתביעה מופרכת, ואין זה ראוי לחסום את המבקש מלנסות ולהוכיח את תביעתו , במיוחד כך כאשר חוות דעת היא בנסיבות שפורטו היא בבחינת ראיה מהותית נדרשת.
ברוח ההלכה הפסוקה שהובאה לעיל, אני קובעת, כי המקרה שלפניי נופל לגדר אותם מקרים בהם אין להשית על המבקש בשלב זה את עלות שכר המומחה לשם הגשת חוות דעת מטעמו , שכן "חסימת דרכו של בעל דין מלהוכיח את תביעתו אך בשל חסרון כיס, משמעה פגיעה בזכות הגישה לערכאות" (עניין ענבל דאנס לעיל ), כמו גם פגיעה בזכות יסוד, ובצד זאת באפשרות לבית המשפט להכריע במחלוקת, באופן יעיל וענייני.
חשוב לזכור, כי במתן פטור למבקש מהגשת חוות דעת, לא נגרעות זכויותיהן של המשיבות במאום. נהפוך הוא. למשיבות עדיין עומדת הזכות להגשת חוות דעת מטעמן והמבקש הוא זה שמוותר על זכותו להציג לפני המומחה מטעם בית המשפט את עמדתו לעניין שיעור הנכות שנגרמה לו.
בנסיבות שפורטו, איני מוצאת לנכון להשית על המשיבות את מלוא שכר טרחת המומ חה שימונה, וראוי לטעמי לקבוע שהצדדים יחלקו בשכר הטרחה. התרשמותי מנסיבות המבקש הינה שהמבקש אינו חסר כושר עבודה וכפי שאמר בעצמו בו ועדה בביטוח הלאומי, הוא עובד בעבודות מזדמנות, דבר שלא חשף בתצהיר שהגיש לבית המשפט. אין ראשית ראיה במסמכים הרפואיים שצורפו שהמבקש חסר כושר עבודה מאז התאונה. נהפוך הוא ומשכך בהיותו בעל כושר עבודה, יכול המבקש לעבוד ולממן מחצית משכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט. יתירה מזו, נוכח המחלוקת בסוגיית החבות, אין מקום להאמיר על המשיבות הוצאות שיכול ואחר כך יתקשו לגבותן. בנסיבות אלה , ישאו הצדדים בעלות המומחה שווה בשווה.
בנסיבות שפורטו, טוב יעשו הצדדים אם יבואו בדברים ביניהם וישקלו לנסות להגיש תחשיבי נזק על פי הנכות שנקבעה במוסד לביטוח לאומי או שיעור נכות אחר המתאים למצבו הרפואי של המבקש , על מנת לחסוך בעלויות ולקבל הצעה של בית המשפט שיש בה משום קניית סיכון וזאת בין לאחר בדיקת המבקש על יד י מומחה המשיבות ובין לפני כן.
בתוך 14 ימים יודיעו הצדדים אם קיימות ביניהם הסכמות לעניין שיעור הנכות לצורך הגשת תחשיבי נזק כמפורט לעיל ולחלופין תוד ענה המשיבות בתוך אותה תקופה האם בכוונתן להגיש חוות דעת מטעמן, שאז יעוכב מינוי המומחה למשך פרק זמן מוגבל עד שתוגש חוות דעת כזו.
תז"פ לבדיקת הודעת הצדדים 18/12/16.
המזכירות תשלח ההחלטה לבאי-כח הצדדים.

ניתנה היום, כ"ט חשוון תשע"ז, 30 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.