הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 43126-04-19

לפני כבוד השופטת נאוה ברוורמן

התובעת:
חנה חבאני
ע"י ב"כ עוה"ד יורם ון-דם

נגד

הנתבע:
יוסי חבאני
ע"י ב"כ עוה"ד הראל דהן

פסק-דין

מהות התביעה

עסקינן בתביעה כספית על סך של 126,000 ₪.

בזיקה לדיון מהיום, 08.02.2021, אשר במהותו נקבע לקדם משפט על בסיס תצהירי הצדדים, ב"כ התובעת ביקש לאמץ את המלצת בית המשפט לסלק את התביעה.

ב"כ התובעת ביקש למחוק את התביעה, ללא צו להוצאות.

מנגד, ב"כ הנתבע עמד על דחיית התביעה, ועל פסיקת הוצאות.

הרקע

התובעת היא סבתו של הנתבע ובעלת זכויות החכירה במקרקעין הידועים כגוש 6139, חלקה 52 (להלן: "המקרקעין").

התובעת טוענת כי הנתבע נוקט בדין עצמי, פ ולש למקרקעין שבבעלותה, ותופס חזקה בדירה הממוקמת בחלק המזרחי של המקרקעין .

התובעת עותרת לדמי שכירות בגין 36 חודשי שכירות, ומבקשת בעבור חודש שכירות , סך של 3,500 ₪, קרי עסקינן בתביעה בסך של 126,000 ₪.

התובעת מפנה בכתב התביעה להליך שהגישה נגד הנתבע, אחיו ואחותו בת.א 30260-04-16 בפני כב' השופטת כרמלה האפט (להלן: " פסק דינה של כב' השופטת האפט"). התובעת מציינת בסעיף 5 לכתב התביעה, כי ביום 27.02.2018 הגיעו הצדדים להסכמות ביחס למקרקעין, לפיהן, בין היתר, דמי השכירות יהיו סמליים, יעוגנו בהסכם וכי הסכם השכירות יתחדש מדי שנה ובלבד שהנתבעים ינהגו בכבוד ובאהבה בתובעת.

התובעת מציינת בכתב תביעתה כי הנתבע לא מקיים את פסק דינה של כב' השופטת האפט, ועל כן עותרת לדמי שכירות כמוסכם , לשיטתה.

הצדדים הפנו את בית המשפט להליך שהתקיים בפני כב' השופט עמית יריב בת.א 61611-05-18 חבני נ' חבני ואח' (נבו, 26.04.2020) (להלן: "פסק דינו של כב' השופט יריב"), במסגרתו בן התובעת הגיש תביעה לסילוק יד מהמקרקעין שבבעלות התובעת. ההליך הוגש נגד הנתבע כאן ונגד נתבעים נוספים: רעיית הנתבע ונכדים נוספים. התביעה התקבלה וכב' השופט יריב הורה על סילוק יד הנתבעים מהמקרקעין. כן נקבעו דמי שכירות בשיעור של 500 ₪ בגין התקופה שממתן פסק הדין ועד מועד הפינוי.

על פסק דינו של כב' השופט יריב הוגש ערעור – ע"א 55653-06-20; בתום הדיון בערעור, שהתקיים ביום 04.02.2021, הומלץ לצדדים להסכים לקבל את הערעור , ולחתום על הסכם שכירות , לפיו תקופת השכירות הינה ל- 12 חודשים, החל מיום 01.02.2021 וכלה ביום 31.01.2022, כאשר התקופה מתחדשת מ די שנה לשנה בהתאם להוראות פסק דינה של כב' השופטת האפט. כן הוסכם כי סעיף 14 יבוטל.

יוער כי מר דרור חבאני, בן התובעת (להלן: "בן התובעת"), קיבל מהתובעת יפוי כוח, המחאת זכויות ויפוי כוח נוטריוני, לפעול בשמה. כן הגיש תצהיר עדות ראשית.

על מנת שלא נמצא חסרים, התובעת לא הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה.

כלל התצהירים הוגשו והתיק נקבע לקדם משפט על בסיס תצהירי הצדדים.

בדיון שהתקיים היום, 08.02.2021, ב"כ התובעת ביקש לאמץ את המלצת בית המשפט למחוק את התביעה ללא צו להוצאות.

לטענתו, בית המשפט המחוזי דן ב שאלה האם יכול מקבל הזכות , המחזיק בזכות , לתבוע והתשובה היא חיובית. דרור חבני, בן התובעת, רשאי לתבוע , בהתאם לפסק הדין של בית המשפט המחוזי . לכן , במקום להידרש לצירוף תובע, התובעת מאמצת את המלצת בית המשפט , לא להמשיך בהליך זה, ולמחוק אותו ללא צו להוצאות, כאשר תינתן שהות לצדדים מחוץ לכותלי בית המשפט , להגיע להסכמות, חלף הגשת תביעות.

מנגד, ב"כ הנתבע טוען כי דין התביעה דחייה. לשיטתו, מלכתחילה מדובר בתביעה פסולה שהוגשה מכוח פסק דין, אשר קבע דמי שכירות סמליים לכל היותר.

זאת ועוד, מדגיש ב"כ הנתבע כי התובעת לא התייצבה להליך, וה פנה את בית המשפט להחלטות שניתנו בימים 12.12.19 שם נקבע כי על בעלי הדין עצמם להתייצב כנהוג. ב"כ הנתבע מפנה הן לדיון שנקבע ליום 14.1.20 במסגרתו ב"כ התובעת טען שלאור מזג האוויר, התובעת אינה חשה בטוב ואישור יומצא. בית המשפט חייב את בעלי הדין להתייצב למועד הנדחה.

ב"כ הנתבע עותר לדחיית התביעה ולחיוב בהוצאות; ב"כ הנתבע מפנה להחלטה נוספת מיום 15.11.20 שם בית המשפט הורה לתובעת להגיש תצהיר.

לשיטתו, הנתבע ניזוק, שכן נשא בשכר טרחה. ב"כ הנתבע טוען כי עם הגשת התביעה, יצר קשר עם ב"כ התובעת, על מנת להגיע לשיח בקשר עם התביעה.

יתרה מכך, התביעה גם נדחתה על ידי ערכאת הערעור, שדן בפסק דינו של כב' השופט יריב, ולכן צריך לדחות את התביעה הזאת. בנסיבות, הנתבע עומד על פסיקת הוצאות.

ב"כ התובעת הגיב וטען באשר להתייצבות, וציין את הוראות מנהל בתי המשפט, כב' השופט ד"ר יגאל מרזל ביחס לתקופת הקורונה. בעניין המצב הרפואי של התובעת , הגיש בא-כוחה אישור רפואי.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, נחה דעתי להורות על מחיקת ההליך, תוך השתת הוצאות על סך של 5,000 ₪ ולצד זה, הנני מורה על השבת האגרה. להלן אבאר;

כידוע, סעד של דחיית התביעה הינו סעד קיצוני, הסותם את הגולל על ההליך ועל הטענות העולות מכוחו.

מעיון בכתב התביעה עולה כי בצד התביעה הכספית, התובעת אינה מפרטת כדבעי את החודשים המדויקים בגינם היא תובעת. בסיפא כתב התביעה התובעת מציינת "למן שנת 2016 ועד למועד הגשת התביעה וכדי 36 חודשים, בניגוד להסכמות בפסה"ד 30260-04-16 לא שילם הנתבע דמי שכירות". מכאן, עתרה ל- 36 חודשי שכירות ובסך הכל ל- 126,000 ₪. ההליך נפתח באפריל 2019.

הצדדים הפנו את בית המשפט לפסק דינו של כב' השופט יריב ולערעור שהוגש והתקבל.

במסגרת הערעור, הגיעו הצדדים להסכמות, אשר יש בהן כדי לייתר הליך זה. יחד עם זאת, קיימת עמימות מסוימת ביחס למועדים, כפי שפורט וביחס להסכמות המדויקות אליהן הגיעו הצדדים במסגרת הערעור. לפיכך, סבורה אני שאין להורות על סעד קיצוני של דחייה במקרה דנן.

בהתחשב בכך שהתקיימו שני דיונים והוגשו תצהירים, התובעת תישא בהוצאות הנתבע על סך של 5,000 ₪.

היות והתובעת נאותה לקבל את הצעת בית המשפט, שלא להמשיך בהליך, הנני מורה כי האגרה תושב, בהתאם לתקנות באמצעות ב"כ.

סוף דבר

התביעה נמחקת.

התובעת תשא בהוצאות הנתבע על סך של 5,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים.

המזכירות תשיב את האגרה, בהתאם לתקנות, באמצעות ב"כ.

המזכירות תסגור את התיק.

ניתנה היום, כ"ו שבט תשפ"א, 08 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.