הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 42697-04-16

לפני כבוד השופטת פנינה נויבירט

התובעת:

שמחה אליאס

נגד

הנתבע:

ברי כהן

פסק דין

פתח דבר

לפניי תביעה כספית להשבת סכום הלוואה בצירוף עמלה חודשית.

התובעת, הגב' שמחה אליאס (להלן: "שמחה") מועסקת כשכירה כמטפלת בקשישים וכמבשלת בעסק למתן שירותי הסעדה.

הנתבע, מר ברי כהן (להלן: "ברי") הוא בעל עסק להמרת מטבע חוץ (צ'יינג') ולמתן הלוואות חוץ בנקאיות ללקוחות פרטיים.

אין מחלוקת, כי ברי נכח בביתה של שמחה ביום 24.10.12 ולווה במעמד זה סך של 400,000 ₪. המחלוקת בין הצדדים נסובה על זהות הגורם שהלווה את הכסף לברי, על תנאי ההלוואה, על הרקע לנתינת ההלוואה, על תכליתה, כמו גם על שאלת פרעונה של ההלוואה.

טענות הצדדים

תמצית טענות התובעת

שמחה העניקה לברי הלוואה פרטית בין חברים בסך של 400,000 ₪ לשנה, בתמורה ל עמלה חודשית בסך של 15,000 ₪ עד להחזר הקרן. זאת לשם תפעול עסקו של ב רי, אחר שגרושותיו הטילו עיקולים על חשבון הבנק שלו. את הסך 400,000 ₪ במזומן הוציאה שמחה מכספת בבנק שבבעלותה. בנה, גיא אליאס (להלן: "גיא"), ספר את הכסף , וברי ספר הכסף במכונה לספירת מזומנים . ברי מסר לשמחה כבטוחה המחאה נגדית על סך של 400,000 ₪ אשר מועד פירעונה ביום 25.10.12, הוא מועד פירעון ההלוואה. למחרת, נסעו ברי וגיא לעסק של ברי. ברי העביר את הכסף לאמיר ביטי (להלן: "אמיר") . לאחר מכן, לבקשת גיא, מסר לו ברי נייר לוגו של הצ'יינג'. גיא תיעד את פרטי ההלוואה על גבי הנייר. במשך חמישה חודשים שילם ברי את העמלה החודשית . באפריל 2012 פסק מלשלם בתואנות שונות.

באותה תקופה ביצעו גיא וברי עסקת מקרקעין במסגרתה נדרש גיא לשלם לברי תוספת בסך של 200,000 ₪. גיא העביר לידי ברי סך של 100,000 ₪ בלבד, על חשבון העמלה החודשית שלא שילם לשמחה, וזאת בהסכמת הנתבע. את היתרה בסך של 100,000 ₪ העביר לשמחה עבור העמלה בגין 7 חודשים. לאחר שקיבלה את העמלה החודשית עבור 12 חודשים כמוסכם, המתינה שמחה עד לחודש אוקטובר להשבת קרן ההלוואה. עת הגיע מועד החזרת קרן ההלוואה בסך של 400,000 ₪, בחודש אוקטובר 2013, נמנע ברי מלהחזיר קרן ההלוואה בתירוצים שונים.

ברי מודה כי נטל משמחה את ההלוואה אך לא מוכיח כי החזיר ה. מדובר בטענת "הודאה והדחה" ונטל השכנוע וההוכחה מוטל על כתפיו.

משקיבלה שמחה את ההמחאה כערובה לקיום התחייבויותיו של ברי כלפיה, ובהיעדר הוכחה לכך שפרע את מלוא סכום ההלוואה, שמחה היא לכל הפחות אוחזת בעל ערך הזכאית להיפרע מברי.

גרסת ברי רצופה סתירות פנימיות ומהווה גרסה כבושה. מחד גיסא טען כי נטל ההלוואה ומאידך גיסא טען כי הוא איש אמיד ש אינו זקוק להלוואה; ברי טען כי שמחה וגיא ביקשו ממנו לאתר לקוחות הזקוקים להלוואה אך נמנע מלהביא תצהיר של לקוחות; ברי טען כי שמחה "חלק מכנופיית עבריינים", אך בהליך אחר טען כי הכיר את שמחה וגיא במסגרת עסקים משותפים.

אין בסיס לטענת ברי כי נאמר לו שהוא חב סך של 1,800,000 ₪ בגין ריבית פיגורים בקשר להלוואה, לאור פסק הדין בהליך בבית המשפט המחוזי בו נקבע כי ברי קיבל מגיא סך של 1,800,000 ₪.

ההלוואה שהעניקה שמחה לברי נפרדת מעסקת המקרקעין שבין ברי לגיא. אין קשר בין ההליך דנן לבין ההליך בבית המשפט המחוזי.

מטעם שמחה העידו שמחה וגיא.

תמצית טענות הנתבע

כספי ההלוואה הנתבעים במסגרת הליך זה נכללים בתשלומים שפורטו במסמך הסכומים בכתב ידו של ברי, המתעד את כל הסכומים שקיבל ברי מגיא. גיא טען, כי ברי השמיט בפירוט התשלומים שהיה חייב סך של 800,000 ₪, אך לא הסביר מדוע לא ביקש מברי לתקן את המסמך ומדוע לצד הסכומים המדוברים רשומים השמות "נועם" ו- "זאב". הסבר זה של גיא מנוגד לגרסה שמסר בהליך בבית המשפט המחוזי, שם טען, כי הסכומים במסמך תואמים את הסכומים ששילם עבור הדירה. מדובר בתביעה כפולה על אותו סכום, שדינה להידחות.

גרסת שמחה רצופה סתירות ומעוררת שאלות רבות, לרבות זהות נותן ההלוואה לברי, מהיכן לשמחה כסף, כשכנגדה תיק הוצל"פ פתוח, מדוע אדם אמיד כברי ייטול הלוואה בריבית שנתית של 50%, מה תכלית ההלוואה? והאם העסק של שמחה וגיא הוא עסק למתן הלוואות?

שמחה לא סיפקה כל הסבר לכך שהיא מחזיקה מאות אלפי שקלים בכספות אך לא משלמת חוב פעוט לבנק הפועלים, ומצפה מברי לשלם חוב זה. ט ענת שמחה כי היא מחזיקה מזומנים בשתי כספות בבנק היא שיקרית. לא הובאו ראיות להחזקת כספות על שמה. אף לא ברור פשר החזקת המזומנים בכספות אך אי פרעון חובה לבנק. בהליך בבית המשפט המחוזי העיד גיא, כי כספו נמצא באותן כספות. מדובר אם כן בכסף משותף, כאשר אף אחד לא הביא ראיה למקורם. העובדה שגיא מסר לברי 1,900,000 ₪ במזומן רק מחזקת הרושם כי הכס ף ש ייך לגיא.

גיא הלווה את הכסף ל ברי. כדי לנסות להגדיל את חובות ברי לגיא שורבבה שמחה לפרשה. הדבר נלמד ממעורבות גיא במתן ההלוואה ובפרטי העסקה, ספירת הכסף, ההליכה לצ'יינג' עם ברי , וכן ממסמך ההלוואה מיום 25.10.12 בו רשם גיא כי הוא ואמו נתנו לנתבע את ההלוואה.

שמחה וגיא הכירו את ברי לאורך שנים. אחיה של שמחה היה שותף עסקי של ברי, וניתן להניח כי שמחה וגיא היו מודעים להיקף הנכסים והעסקים של ברי, לבטח קודם למתן הלוואה כה גדולה.

לטענת גיא, ב- 12.12 סיכם עם אמיר ועם ברי שירכוש יחד עם ברי את דירתו של אמיר בסך של 3,600,000 ₪. לטענת גיא, ברי שילם מחצית מהסכום לאמיר וגם גיא שילם מחצית מהסכום לאמיר. עסקה זאת נעשית באותה התקופה בה ברי "נטל הלוואה" משמחה ומגיא בריבית של 50% בשנה. איזה היגיון יש בכך שברי לוקח שתי הלוואות בריבית שנתית של 50% אם ביכולתו לשלם לאמיר סכום שכזה. אין אף מסמך אחד על מתן הלוואה ואף על החזר ההלוואה של 200,000 ₪. לטענת שמחה וגיא הכל נעשה ללא הסכמים וללא אישורים של קבלת ההלוואה או החזרה.

יתר על כן, בשלב מסויים סוכם, לטענת גיא, כי מהחוב של שמחה יקוזז סך של 100,00 ₪ וגיא יביא מכיסו לאמיר מזומן בסך של 100,000 ₪. אך איזה היגיון בכך שלאחר שברי חייב 400,000 ₪ לשמחה ועוד 200,000 ₪ לגיא – יתן גיא לברי עוד 100,000 ₪ במזומן?

שמחה מטפלת סיעודית וגיא טוען כי היה מובטל. אין היגיון בכך ששני אנשים שאינם עוסקים במתן הלוואות ילוו סך של 600,000 ₪ ללא הסכם הלוואה מסודר וללא בטחונות. על אף שלדבריהם ברי לקח מהם כסף רב ולא החזיר ו, במשך שנים רבות לא נשלח מכתב דרישה.

שמחה וגיא מנהלים עסק למתן הלוואות בשוק השחור. רוב הכסף ממקור לא כשר, העסקאות מבוצעות בלחיצת ידיים ובמקרה של אי עמידה בהחזר הלוואה או בריבית הקצוצה הגבייה לא נעשית דרך עורכי דין אלא בדרכים אחרות. המדובר בעסק למתן הלוואות.

ב"כ שמחה נמנע מלחקור את ברי. בחירה זו פועלת לרעת שמחה. משלא נחקר ברי על תצהירו, יש לראות בעובדות המפורטות בתצהיר כעובדדות שאין חולקים עליהן.

מטעם ברי העידו ברי (ב תצהיר עדות ראשית, ללא חקירה נגדית) ואמיר ביטי.

דיון והכרעה

ביום 24.10.12 נכח ברי בביתה של שמחה, במעמד גיא, ונטל הלוואה בסך של 400,000 ₪. הצדדים חלוקים בדבר זהות נותן ההלוואה, ובדבר נסיבות נתינתה, בדבר תנאיה ובדבר פרעונה.

לצד תביעה זו, הגיש גיא הגיש כנגד ברי ואמיר המרצת פתיחה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ה"פ 9502-08-15 (להלן: "ההליך בבית המשפט המחוזי"), בקשר לזכויות בדירת מגורים. בנוסף, הגיש גיא נגד ברי תביעה כספית בבית משפט השלום, המתבררת, אף היא, לפני מותב זה.

הגרסאות שהוצגו על ידי הצדדים להליך סתומות וחלקיות, בהן רב הנסתר על הנגלה. הצדדים העבירו כסף במזומן ללא תיעוד או דיווח, והאסמכתאות שצורפו להעברת הכסף ולתכליתה חלקיות ונתונות לפרשנות.

גרסאות אלה מותירות הרושם כי אין מקום לבירורה של המחלוקת מושא הליך זה בנפרד מהמחלוקות האחרות בין גיא לבין ברי, וכפועל יוצא מכך, כי דין התביעה להידחות.

ההליך בבית המשפט המחוזי

ביום 30.4.13 נחתם הסכם מכר בין אמיר לבין ברי למכירת דירת מגורים בת חמישה חדרים ברחוב חובבי ציון 22 בתל אביב בתמורה לסך של 3,600,000 ₪ (להלן: "הדירה"). בהליך בבית המשפט המחוזי עתר גיא למתן פסק דין הצהרתי לפיו הדירה נמכרה על ידי אמיר לגיא ולברי בחלוקה שווה, וכן עתר כי בית משפט יורה על רישום זכויותיו בלשכת רישום המקרקעין. גיא טען, כי קודם לעריכת הסכם המכר סוכם כי ירכוש מחצית מן הזכויות בדירה, וכי הוא אף שילם את תמורת מחצית הדירה. ברי הכחיש הסכמה זו, וכן הכחיש קבלת תשלומים מגיא.

בפסק דינו של כב' השופט קירש מיום 15.10.19 (להלן: "פסק הדין") נדחתה התביעה. נפסק, כי גיא לא הרים את נטל השכנוע המוטל עליו להוכחה כי אמיר מכר לו ולברי זכויות בעלות בדירה. עוד נקבע , כי נרקם שיתוף פעולה עסקי בין ברי לגיא בקשר לרכישת הדירה, השבחתה ומימושה, כי גיא סיפק מימון בהיק ף של 1.8 או 2 מיליון ₪ בקשר לרכישת הדירה, וכי בין גיא לברי היו הסכמות בקשר לרכישת הדירה. להלן אדון בקביעות שבפסק הדין ובהשלכותיהן לענייננו.

בפסק הדין עמד בית המשפט על הבעייתיות שבהתנהלות הצדדים, בין היתר כתוצאה מכך שכסף הוחלף בין הצדדים במזומן, וללא דיווח, כדלקמן: "לא ניתנו קבלות כנגד התשלומים הנטענים ולא הובאה כל ראייה לגבי הסכום והעיתוי של כל תשלום ותשלום פרט לעדותו של אליאס (גיא – פ.נ.) עצמו ... העדר דרישה מצדו של אליאס לקבל לידיו אישורים כתובים כנגד ביצוע תשלומים המסתכמים בסך 1.8 מיליון ₪ הינו תמוה מאוד, אף אם הייתה היכרות מוקדמת בינו לבין כהן (ברי – פ.נ.) ואף אם מקורם של הכספים בהכנסות שהיו צריכות להיות מדווחות לרשות המסים בישראל ולא דווחו ... הרי קבלות בכתב היו נשארות בידיו של אליאס כפי שהמזומנים היו בידיו קודם לכן, ויתרה מזאת, בתובענה הנוכחית לא היסס אליאס לחשוף בפני כולי עלמא כי סכומי המזומנים הנדונים היו בחזקתו" (עמ' 6 לפסק הדין). התנהלות זו מערימה קשיים על בירור טענות הצדדים אף במסגרת הליך זה, כפי שאבאר להלן.

לא הוכח כי שמחה היא שהלוותה לברי את הכסף

בין גיא לבין ברי מחלוקות כספיות הנובעות משיתוף פעולה עסקי. אך לטענת שמחה, ההלוואה מושא הליך זה אינה קשורה במחלוקות כספיות אלה, שכן היא, ולא גיא, הלוותה את הכסף לברי, ובלשונה : "לאור הבטחותיו לקבל העמלה הגבוהה שהציע לי, הסכמתי להלוות לנתבע את ה-400,000 ₪ כהלוואה פרטית בין חברים" (סעיפים 7 – 8 לתצהיר העדות הראשית מטעמה).

מנגד, טען ברי, כי גיא היה מעורב בעסקת ההלוואה, וכי ההלוואה ניתנה ע"י שמחה וגיא. הוא העיד, כי הלווה לשמחה כסף לשם הסדרת חובה לבנק, וימים בודדים לאחר מכן יצר עימו גיא קשר, ושידל אותו להתקשר בעסקת ההלוואה (סעי פים 6 - 11 לתצהיר ברי).

ב"כ שמחה בחר שלא לחקור את ברי בחקירה נגדית, ועל כן לא נמסרה עוד עדות מטעמו זולת תצהירו. תצהיר זה אינו חף מספקות. לא השתכנעתי מטענת ברי לפיה במקריות מוחלטת נפגש עם גיא ימים בודדים לאחר מתן ההלוואה לשמחה, חידש עימו הקשר והתקשר עימו ועם שמחה בעסקת ההלוואה מושא הליך זה. אף איני מקבלת את הטענה כי אין קשר בין הכסף שהלווה ברי לשמחה לשם הסדרת חובה לבנק לבין ההלוואה מושא הליך זה שהלווה לברי ימים בודדים לאחר מכן.

חרף האמור, אני מוצאת להעדיף את גרסתו של ברי בדבר מעורבותו של גיא בפרשה, על פני גרסתה של שמחה, לפיה ההלוואה ניתנה על ידיה בלבד, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.

מצבה הכלכלי של שמחה וחובה לבנק

שמחה העידה בתצהיר העדות הראשית מטעמה, כי היא מתפרנסת מטיפול סיעודי בקשישים ומתקיימת מכספי הירושה של בעלה המנוח, ובלשונה: "הנני ילידת 1954 אלמנה משנת 1996, אמא ל-2 ילדים שאחד מהם – אריק אליאס סובל מנכות נפשית בגובה של 100%, ועובדת בטיפול סיעודי בקשישים ומתקיימת בעיקר מכספי הירושה של בעלי המנוח" (סעיף 2 לתצהיר). בחקירתה הנגדית העידה שמחה, כי עבדה בטיפול סיעודי בקשישים בשנת 2012 (עמ' 8, שורה 3), כי היא עובדת כמבשלת משנת 2000 ועד שנת 2012, ומשנת 2012 עד היום, וכי משכורתה החודשית נעה בין 8,000 ₪ ל- 10,000 ₪ (עמ' 8, שורות 9, 11). משמע ששמחה שכירה ו מתפרנסת ממשכורת צנועה.

על אף מצבה התעסוקתי , טענה שמחה בחקירתה הנגדית כי היא מבוססת כלכלית, אחר שירשה כסף מבעלה ומהוריה, ונטולת חובות, ובלשונה: "הכסף הגיע מבעלי, מההורים שלי, התגרשתי ממזמן. הוא נפטר מהמחלה שלא נדע. יש לי בית, אין לי משכנתא, אין לי חובות, יש לי כסף. 400,000 ₪ זה לא הרבה כסף, הורי הורישו לי ואני כל הזמן עובדת, אני עובדת בעבודה שמרוויחים יפה" (עמ' 9, שורות 8 – 10). לא השתכנעתי מטענתה זו.

דבר חובותיה של שמחה נפקד כליל מכתב התביעה ומתצהיר העדות הראשית מטעמה. ברם בתצהיר העדות הראשית מטעמו העיד ברי, כי לשמחה היה חוב לבנק, כי נפתח נגדה תיק הוצאה לפועל, וכי הוא פרע את חובה במסגרת הסכמות שהושגו עימה, כדלקמן: "באמצע שנת 2012, הפנה יעקב ג'אן (אחיה של התובעת, לו אדרש להלן – פ.נ.) את התובעת אלי עקב מצוקה כספית שהיא נקלעה אליו עם בנק הפועלים. התובעת סיפרה לי כי בני משפחתה מסרבים ל סייע לה כספית ועקב כך היא נקלעה למצוקה כספית בחשבון הבנק שלה בבנק הפועלים והיא לא שילמה להם את החוב. כתוצאה מכך נפתחה כנגד התובעת תיק הוצל"פ על חוב של כ 20,000 ₪ ... הלוותי לתובעת את הכסף וזאת על ידי העברת תשלום לעו"ד שייצג את הבנק" (סעיפים 6 – 7 לתצהיר העדות הראשית מטעם ברי).

בחקירתה הנגדית, הודתה שמחה לראשונה בעיקרי טענותיו של ברי. היא אישרה כי היו לה חובות בבנק הפועלים על סך של 30,000 ₪, וכי נפתח תיק הוצל"פ בגינם (עמ' 9, שורות 20, 22). היא אף הודתה, כי ברי התחייב לפרוע את חובה, אך טענה כי עשה כן כחלק מהתחייבותו לפירעון ההלוואה, ובלשונה: "יום אחד הוא אומר לי עיקלו חשבון הבנק שתי הגרושות שלי ואני זקוק כסף לגלגל בצ'יינג'. אמרתי לו יש לי חוב בבנק הפועלים 30,000 ₪ וביקשתי שיסגור את זה" (עמ' 9, שורות 2 – 3), וכן: "ביקשתי שברי יסגור לי. יש לי אשראי בבנק כמה שאני רוצה. יש לי 30,000 ₪ חוב ביג דיל ... דברנו בינינו שהוא יסגור ואתן 15,000 ₪, הוא הציע את ההצעה. יש לי כסף לא שאין לי. הוא אמר אני יסגור" (שם, שורות 24 – 26). שמחה הדגישה, כי ברי התחייב בפניה "לסגור" את החוב בבנק, כחלק מההסדר לפרעון ההלואה שהלוותה לו, ובלשונה (במענה לשאלה: "מאיזה כסף יסגור החוב?"): "מהכסף שהוא הציע שייתן. הוא שילם פעמיים בבנק, הוא שילם 34,000 ₪ משהו כזה" (שם, שורה 28). היא טענה, כי מעבר לשני התשלומים ע"ס כולל של 34,000 ₪ בגין חובה, העביר ברי עוד שלושה תשלומים חודשיים ע"ס 15,000 ₪ כ"א, ובלשונה (במענה לשאלה: "כמה שילם לתיק ההוצל"פ?"): "34,000 ₪ זה הכל, הוא שילם את זה. הוריד לי פעמיים והביא לי 3 פעמים 15,000 ₪ ולא נתן לי אח"כ כסף" (עמ' 10, שורות 5 – 6).

הסתרת המידע בדבר מצבה הכלכלי של שמחה, חובה לבנק, והסדר הפרעון שגיבשה עם ברי – מכתב התביעה ומתצהיר העדות הראשית מטעמה של שמחה, והעלאתם לראשונה בחקירה הנגדית של שמחה – כל אלה מלמדים, כי אף אליבא דשיטתה של שמחה מידע זה מעמיד בספק את גרסתה. גם הסתירה בין הגרסה המקורית שמסרה בתחילת חקירתה הנגדית, לפיה היא נטולת חובות, לבין הגרסה המאוחרת, בה הודתה בחובותיה – מעמיד ה את גרסת שמחה כמכלול באור בעייתי.

לגופם של דברים, טענתה של שמחה כי היא מבוססת כספית, חרף חובה בבנק – אינה מתקבלת על הדעת. אין כל היגיון בכך ששמחה נמנעה מלהסדיר חוב על סך עשרות אלפי שקלים בודדים, חרף הליך הוצל"פ שהתנהל נגדה, כשברשותה מאות אלפי שקלים זמינים. שמחה עצמה התקשתה להסביר העניין. מסיכומיה נפקדה כל התייחסות לסוגיית חובותיה, והדבר אומר דרשני .

בחקירתה הנגדית, הסתפקה שמחה בהסבר לאקוני ובלתי משכנע: "נקלעתי לזה. היה לי חוב של 34,000 ₪" (עמ' 10, שורה 22). אך אין לקבל הטענה כי שמחה "נקלעה" להליך הוצל"פ בגין חובות, שהיה ביכולתה להסדירם בנקל.

אף טענתה של שמחה, לראשונה בחקירתה הנגדית, כי כחלק מההסדר לפרעון הלוואה "סגר" לה ברי את החוב לבנק, ושילם לבנק סך של 34,000 ₪ - תמוהה למדי. הטענה, כי בעוד שמחה שקועה בחוב לבנק של עשרות אלפי שקלים , הלוותה לברי כסף, וכי במסגרת ההסכמות עימו, התחייב ברי לפרוע את חובה לבנק אינה סבירה. אם אכן היו ברשותה של שמחה מאות אלפי שקלים זמינים, מדוע צברה חובות בבנק עד כדי פתיחת תיק הוצאה לפועל נגדה? ומדוע לא פרעה היא את חובה בבנק? מדוע נזקקה לעזרתו של ברי, שלווה ממנה את הכסף לשם פרעון חוב זה?

שמחה ניסתה לגמד את השלכות החוב לבנק והליך ההוצל"פ שנפת ח מגינו. היא טענה, כי היא בעלת ממון, ואף הוסיפה, כי אין לה בעיות אשראי מול הבנק, ובלשונה: "יש לי אשראי בבנק כמה שאני רוצה. יש לי 30,000 ₪ חוב ביג דיל ... יש לי כסף לא שאין לי" (עמ' 9, שורות 24 – 26). ברם אם החוב לבנק לא השפיע על שגרת חייה של שמחה, מדוע התעקשה על כך שברי יפרע חוב זה? ואם אכן היה צורך בהסדרת החוב, מדוע לא הסדירה זאת שמחה ישירות מול הבנק?

גם על תהיה זו לא סיפקה שמחה מענה מספק. היא טענה, כי הסיבה לכך שביקשה דווקא מברי לפרוע את החוב לבנק היתה, כי ברי פנה אליה בבקשה למתן ההלוואה בדיוק ברגע בו התעורר הצורך בהסדרת החוב, ובלשונה (במענה לשאלה: "למה לא לקחת מזומן וסגרת את החוב?"): "בדיוק הוא בא" (עמ' 10, שורה 24). אך טענה זו התבררה כבלתי נכונה. כעולה מדו"ח התנועות בתיק ההוצאה לפועל (נספח ב לתצהיר העדות הראשית מטעם ברי), תיק ההוצל"פ נפתח כבר ביום 22.8.12, בעוד ההלוואה ניתנה ביום 24.10.12, כחודשיים לאחר מכן.

כאשר נשאלה לפשר הסתירה בין טענתה כי פנתה לברי לפרעון חובה מייד עם פתיחת תיק ההוצל"פ לבין העובדה כי תיק ההוצל"פ נפתח כבר באוגוסט 2012 מסרה שמחה גרסה חדשה, וטענה, כי הרעיון להעניק לברי הלוואה עלה כבר באוגוסט 2012, ובלשונה: "מחודש שמיני אמרתי לו שיש לי הוצאה לפועל חוב בבנק 34,000 ₪ הוא בא אלי הביתה כל הזמן, נתן לי שיק ורשם 400,000 ₪ באותו תאריך 25.10.12" (עמ' 11, שורות 1 – 2). אך שמחה לא הסבירה מדוע חלפו חודשיים מהמועד בו פנה אליה ברי ועד למועד בו העניקה לו את ההלואה והגיעה עימו להסדר פרעון חובה מול הבנק.

שמחה ניסתה לטעון, כי התנתה את מתן ההלוואה בכך שברי יסדיר תחילה את חובה לבנק, וכי ההלוואה ניתנה רק לאחר הסדרת החוב במלואו, ובלשונה: "אמרתי לך תסגור לי, כשאני אראה שסגרת לי תבוא אלי הביתה, אני אוציא מהכספת" (עמ' 11, שורה 9), וכן: (במענה לשאלה: "מתי הוא סגר לך את החוב?"): "לפני מתן השיק" (שם, שורה 11).

אך גם טענה זו אינה נכונה. כעולה מדו"ח התנועות בתיק ההוצל"פ, חובה של שמחה לבנק עמד על סך של 34,725 ₪. חוב זה נפרע בשישה תשלומים, כאשר הראשון בהם, ע"ס 8,000 ₪, שולם ביום 18.12.12, והאחרון בהם, ע"ס 5,000 ₪, שולם ביום 11.3.13. החוב נפרע במלואו ביום 11.3.13, למעלה מארבעה חודשים לאחר המועד בו נתנה שמחה לברי את ההלוואה, ולא קודם למתן ההלוואה כטענת שמחה. נתונים אלה אף סותרים את טענתה של שמחה, אודותיה הרחבתי לעיל, כי ברי פרע את החוב ע"ס 34,000 ₪ בשני תשלומים. בפועל, נפרע החוב בשישה תשלומים. כל אחד מהתשלומים היה ע"ס אלפי שקלים בודדים לכל היותר, כאשר התשלום הגבוה ביותר היה התשלום הראשון ע"ס 8,000 ₪ בלבד. אין זכר בנתונים אלה לטענה כי החוב הוסדר בשתי פעימות בלבד.

סיכומם של דברים, עדותה של שמחה על מצבה הכלכלי האיתן אינה מתיישבת עם הנתונים שמסרה בדבר מצבה התעסוקתי והכלכלי, ועם חובה לבנק ותיק ההוצל"פ שנפתח בגינו. לא נמסר כל הסבר לפשר החוב, ו לצורך בעירובו של ברי בהסדרתו. עדותה של שמחה לא היתה משכנעת, לא היתה שיטתית והתגלו סתירות בינה לבין הנתונים הועלים מדו"ח התנועות בתיק הוצל"פ, הן בכל הנוגע לעיתוי פרעון החוב והן בכל הנוגע לאופן הפרעון.

החזקת כסף במזומן בכספת

לדברי שמחה, את הסך של 400,000 ₪ החזיקה במזומן בכספת בבנק (סעיף 10 לתצהיר העדות הראשית מטעמה). בחקירה הנגדית העידה שמחה, כי היא מחזיקה את כספה במספר כספות, וכי היא מכניסה ומושכת כסף באופן שוטף מכספות אלה . תחילה העידה כי היא מחזיקה בשתי כספות בבנק: "מהכספת בבנק זה נמצא שם כבר שנים. זה נמצא שם 15 שנה, יש לי כל פעם אני מכניסה, מוציאה, יש לי כסף. בבנק הבינלאומי הי לי שתי כספות" (עמ' 12, שורות 16 – 17, וכן ראו בעדות שמסר גיא בחקירתו הנגדית על שתי כספות בבעלות שמחה, בעמ' 25, שורה 2). בהמשך העידה על קיומה של כספת נוספת בביתה: "יש כספת בתל אביב, גם שלי, גם שלו (גיא – פ.נ.), הכל ביחד. יש לי בבית גם כספת שאני לא צריכה להגיד את זה אבל זה נגמר" (עמ' 15, שורות 6 – 8).

אך שמחה נמנעה מלהציג כל אסמכתא לכך שהיא מחזיקה בכספות בבנק. היא נמנעה מלנקוב בשם הבנק בו מצויות הכספות, ולא הציגה תיעוד לדבר.

גם אם אניח, כי אכן שמחה החזיקה במזומנים בכספות כנטען, לא ברורה התנהלותה. מה ההיגיון בהחזקת כסף במזומן בשלוש כספות שונות? מדוע לא הפקידה כספה בבנק ככל האדם? ואם אכן היה ברשותה כס ף נזיל, מדוע נותרה היא בעלת חובות לבנק, עד כדי פתיחת הליך הוצל"פ כנגדה? ומדוע נזקקה למעורבותו של ברי בהסדרת חובותיה? תהיות אלה מעידות אף הן בספק את טענת שמחה כי היא זו שהלוותה לברי את הכסף.

מעורבות גיא בעסקת ההלוואה

לטענת שמחה, גיא לא היה מעורב בעסקת ההלוואה. אך מחומר הראיות עולה בבירור, כי לגיא היה חלק מרכזי בעסקה זו . גיא נכח במעמד מתן ההלוואה, כפי שהעיד גיא בתצהיר העדות הראשית מטעמו: "בערב היום של ה- 24/10/2012, הגיע הנתבע עם מכונה לספירת כסף וספר באמצעותה את הסך של 400,000 ₪ במזומן אשר נערכה בנוכחותי ובנוכחות אמי" (סעיף 7 לתצהיר). גיא היה זה שספר את הכסף קודם למסירתו לברי, כפי שהעידה שמחה בתצהיר העדות הראשית מטעמה: "לאחר שבני גיא אליאס ספר בבית ווידא כי יש סך של 400,000 ₪, עדכנתי את הנתבע שהגיע לביתי בשעות הערב" (סעיף 10 לתצהיר, וכן סעיף 6 לתצהיר גיא). גיא אף העיד בחקירתו הנגדית כי הוא, ולא שמחה, מסר את הכסף לברי לאחר ספירת ו, ובלשונו:"ספרתי את הכסף עם ברי ועם אימי לידי, ספרתי את הכסף והבאתי לו. מה זה הבאתי לו? כאילו מה שהיה" (עמ' 18, שורות 1 – 3 ).

עוד העיד גיא בתצהירו, כי בלילה בו ניתנה ההלוואה סיפר לו ברי, ולו בלבד, מדוע לקח את ההלוואה: "בלילה שבין ה-24/10/2012 ל-15/10/2012, שאלתי את הנתבע: האם משתלם לך לקחת מאמא שלי 400,000 ₪ ... ? הנתבע ענה לי כי זה משתלם לו, מכיוון שאת הכסף הזה הוא ייתן ליועץ מס/ רו"ח שלו בשם ביטי אמיר לצורך הלוואה וממנו יקבל 20,000 ₪. עוד סיפר לי הנתבע כי ביטי מבצע פרויקטים של תמ"א 38 בתל אביב. את מידע זה כאמור, סיפרתי לאמי" (סעיפים 11 – 12 לתצהיר). רק גיא ידע מדוע לקח ברי את ההלוואה, וגיא הוא שעדכן את שמחה בדבר.

מעורבותו של גיא נמשכה אף לאחר מסירת הכס ף. ברי וגיא נסעו לצ'יינג' של ברי, שם העביר ברי, במעמד גיא, את הכסף שלווה לאמיר, כפי שהעיד גיא בתצהיר העדות הראשית מטעמו: "בבוקר היום של ה-25/10/2012, נסעתי עם הנתבע לצ'יינג' שלו בת"א, לשם הגיע אותו אמיר ביטי שלקח מהנתבע את כל ה- 400,000 ₪ במזומן" (סעיף 13 לתצהיר). גיא העיד, כי לאחר עזיבת אמיר, ניסח ביחד עם ברי מסמך המפרט את פרטי ההלוואה , ובלשונו: "לאחר שמר ביטי עזב את הצ'יינג של הנתבע, פניתי לנתבע וביקשתי ממנו לערוך מסמך כלשהו בכתב לאמי בדבר ההלוואה שקיבל ממנה ... הנתבע ביקש ממני לכתוב על דף הלוגו של הצ'יינג', מה שאני חושב לנכון. רשמתי בכתב ידי את התאריך בצד שמאל למעלה 25/10/12 ואת הנוסח הבא: "אני ברי כוהן קיבלתי מגיא ושמחה אליאס 400,000 שקל". לאחר מכן, שאלתי את הנתבע מה עוד לרשום במסמך והוא לקח את המסמך לידו ורשם בכתב ידו: "לתקופה של שנה אם החזר של 4% עד 3.5%" (סעיפים 14 – 15 לתצהיר גיא, וכן בחקירתו הנגדית, ב עמ' 24, שורות 8 – 9). שמחה לא נכחה במעמד זה . היא לא נסעה עם ברי וגיא לצ'יינג', היא לא היתה עדה למסירת הכסף לאמיר , ולא היתה שותפה לניסוח המסמך.

גיא היה מעורב, איפוא, לכל אורך השלבים של מתן ההלוואה. הוא נכח במעמד מסירת הכסף לברי. הוא שספר את הכסף קודם להעברתו לברי, והוא שמסר את הכסף לידי ברי. עימו חלק ברי את תכלית לקיחת ההלוואה, הוא נסע עם ברי לצ'יינג' ונכח במעמד מסירת הכסף לאמיר . הוא גם היה שותף בניסוח מסמך ההלוואה. מעורבותו של גיא משמעותית בהרבה ממעורבותה של שמחה בפרשה. תפקידה של שמחה הסתכם, לפי עדותה היא, בהוצאת הכסף מהכספת, ובכך בלבד. מעורבותו האקטיבית של גיא במתן ההלוואה, על רקע תרומתה המינורית של שמחה למעמד זה, מלמדת כי ההלוואה ניתנה גם על ידי גיא, ולא רק על ידי שמחה.

לפי מסמך ההלוואה גיא הלווה את הכסף לברי

לטענת גיא, יום למחרת מתן ההלוואה, ניסחו גיא וברי מסמך המפרט את תנאי ההלוואה (להלן: "מסמך ההלוואה").

בבקשת הרשות להתגונן מטעמו התכחש ברי למסמך ההלוואה וטען כי הוא מזוייף (סעיף 21 לבר"ל). אך בתצהיר העדות הראשית מטעמו שינה ברי את גרסתו והסתפק בטענה, כי מסמך ההלוואה, למעט המשפט האחרון, אינו בכתב ידו, וכי אינו זוכרו, ובלשונו: "המסמך, המצורף לכתב התביעה למעט המשפט האחרון איננו בכתב ידי אינני זוכר מסמך זה ואין לו כל קשר לעסקה נשוא כתב התביעה (סעיף 11(יח) לתצהיר). שינוי הגרסה מאשש, הלכה למעשה, את טענת גיא, כי אכן מסמך ההלוואה מתעד את עיקרי ההלוואה . מאחר ש בסיכומיו נמנע ברי מכל התייחסות לעניין, אניח כי אותנטיות מסמך ההלוואה אינה שנויה במחלוקת.

במסמך ההלוואה נכתב במפורש, כי ההלוואה ניתנה על ידי גיא ושמחה, ולא על ידי שמחה בלבד, כדלקמן: "אני ברי כוהן קיבלתי מגיא ושמחה אליאס 400,000 ₪". חלק זה של מסמך ההלוואה נוסח, על פי עדותו של גיא, על ידי גיא בעצמו. גיא בחר להציג עצמו כנותן ההלוואה, ודי בכך כדי לשמוט הקרקע תחת הטענה כי ההלוואה ניתנה דווקא על ידי שמחה.

גיא לא סיפק כל הסבר בחקירתו לנוסח הנקוט במסמך ההלוואה. הוא הסתפק בטענה, כי אין זה משנה אם רשום במסמך ההלוואה כי הוא הלווה את הכסף יחד עם שמחה, או אם רשום כי שמחה בלבד הלוותה את הכסף, ובלשונו: "ברי אמר לי תרשום מה שאתה חושב לנכון. אמרתי לו אני ירשום, ובסדר. רשמתי לו אני כאילו זה, בתמימות שלי, רשמתי גיא, ככה , וככה ורשמתי קיבלת את הכסף מגיא ושמחה אליאס, הייתי צריך לרשום שמחה אליאס אבל זה לא משנה. לא נכנסתי בכוונתי לשינוי" (עמ' 19, שורות 10 – 13). לא השתכנעתי מטענה זו. על פי עדותו של גיא, מסמך ההלוואה נוסח לבקשתו לשם תיעוד פרטי ההלוואה. התעקשותו של גיא על כתיבת מסמך ההלוואה מלמדת כשלעצמה על חשיבות הרישום בו. העובדה כי גיא מוצג במסמך ההלוואה מלמדת, אם כן, כי הוא שהלווה את הכסף לברי, בפרט נוכח מעורבותו לכל אורך שלבי מתן ההלוואה.

הסכומים הנוספים שנתן גיא לברי

לדברי גיא , מעבר להלוואה מושא תביעה זו הוא נתן הלוואה נוספת לברי, בסך של 200,000 ₪ ביום 14.1.13 (להלן: "ההלוואה הנוספת"), ובלשונו (במענה לשאלה: "חוץ מהמיליון שמונה מאות נתת עוד הלוואה?") : "כן, ההלוואה של 200,000 ₪ נתתי חוץ מהמיליון שמונה מאות. הוא החזיר לי את ההלוואה", וכן (במענה לשאלה: "מתי נתת?"): "ביום 14.1.2013 הוא ביקש 7 חודשים אמר לי גיא אני צריך 200,000 ₪ ל-8 חודשים ...." (עמ' 19, שורות 26 – 29). לטענת גיא, ברי פרע את ההלוואה הנוספת באוגוסט 2012 (עמ' 22, שורות 16 – 179. הלוואה זו לא תועדה ולא דווחה.

עוד טענו שמחה וגיא, כי גיא נדרש להעביר לברי סך נוסף של 200,000 ₪ בגין עסקת רכישת הדירה בין החודשים יולי – אוגוסט 2013 (סעיף 19 לתצהיר שמחה, סעיפים 19 – 20 לתצהיר גיא , וכן בעדות גיא בחקירתו הנגדית, עמ' 20, שורות 18 – 19) ). עדותם של שמחה וגיא בעניין היתה סתומה וחלקית. הם לא הבהירו האם הסך של 200,000 ₪ הועבר בנוסף להלוואה הנוספת, או שמא מדובר בהלוואה הנוספת. העובדה שלטענת גיא ברי פרע את ההלוואה הנוספת באוגוסט 2012 תמוהה נוכח העובדה שעל פי טענתו באותו חודש ממש העביר לברי סך של 200,000 ₪. תהיות אלה לא קיבלו מענה בעדויות השניים.

ברי, מצידו, נמנע מהתייחסות לסוגיית ההלוואה הנוספת וכן לסוגיית התשלום של הסך הנוסף של 200,000 ₪ בתצהיר העדות הראשית מטעמו . הוא לא אישר ולא הכחיש הנטען. עם זאת, ברי כן הפנה בתצהירו למסמך שנערך בכתב ידו של ברי, ובו פירוט התחשבנות בין גיא לברי, בקשר לרכישת הדירה, אליו אדרש בהמשך ("מסמך הסכומים"), בו נכללת גם ההלוואה הנוספת, כפי שאבאר בהמשך, ובלשונו: "כמו כן גיא צירף לכתב התביעה שהוגשה כנגדי בבית המשפט המחוזי בתל אביב מסמך ובו מפורט כל מיני הלוואות ששידכתי לו ובין היתר 400,000 ₪ לנועם ו 200,000 ₪ לזאב" (סעיף 11(יט) לתצהיר). בסיכומיו נמנע ברי מכל התייחסות להלוואה הנוספת, לכל סכום נוסף שהועבר לו מגיא, ואף למסמך הסכומים. על כן אניח, כי אינו מכחיש הנטען.

סכומים אלה שהועברו לברי, מאששים דבר מעורבותו של גיא בהלוואה. זאת בפרט מאחר שלטענת שמחה וגיא הסף הנוסף של 200,000 ₪ בגין רכישת הדירה ניתן לברי על דרך מחילת חובו של גיא לשמחה בגין ההלוואה, כפי שהעיד גיא: "באותה תקופה ביצעתי עסקת מקרקעין משותפת עם הנתבע במסגתה דרש ממני הנתבע להעביר לו סך נוסף של 200,000 ₪. בין החודשים יולי-אוגוסט 2013 ביקש ממני הנתבע כי מתוך ה-200,000 ₪ כאמור לעיל, 100,000 ₪ אעביר לו במזומן, וה- 100,000 ₪ הנוספים ייזקפו לטובת העמלה שהבטיח לאמי על חשבון העמלה בעבור יתרת 7 החודשים, קרי מחודש אפריל 2013 ועד אוקטובר 2013" (סעיפים 19 – 20 לתצהיר גיא , וכן בעמ' 25 לפרוטוקול , שורות 8 – 10 , ובסעיף 19 לתצהיר שמחה).

גיא ראה, אם כן, בעמלת החזר ההלוואה לשמחה – כבשלו. הוא ניאות "למחול" לברי על שבעה תשלומי עמלה לאמו, כחלק מ ההתחשבנות העסקית עם ברי. מכאן, שהניסיון לייחס מתן ההלוואה לשמחה בלבד מלאכותי ומטעה. גיא ושמחה אינם יכולים לטעון מחד גיסא כי ההלוואה מושא תביעה זו ניתנה על ידי שמחה בלבד, ומאידך גיסא לטעון, כי שבעה מתוך שנים עשר תשלומי העמלה בגין ההלוואה נמחלו לברי, כחלק מההתחשבנות בינו לבין גיא.

בסיכומיה, סטתה שמחה מהגרסה שמסרו היא וגיא בעדויותיהם, וטענה לראשונה, כי גיא הורה לברי להעביר לה סך של 100,000 ₪ מתוך הסך של 200,000 ₪ שהלווה ל ו, כדלקמן: " ... בנה של התובעת ראה לנכון להעביר סך של 100,000 ₪ מתוך ה-200,000 ₪ אשר היה צריך להעביר לנתבע, לתובעת וזאת על חשבון העמלה החודשית שלא שילם הנתבע לתובעת כמבוטח ... הנתבע נתן את הסכמתו להעברת הסך של 100,000 ₪ לתובעת ע"ח העמלה שהיה חייב לה באותה עת, והתובעת שקיבלה את העמלה החודשית עבור התקופה של 12 חודשים, המתינה עד לחודש אוקטובר 2013, המועד בו הנתבע עתיד להשיב לה את קרן ההלוואה" (סעיפים 18 – 19 לסיכומי שמחה).

גרסה זו – לפיה ברי שילם לשמחה סך של 100,000 ₪, מתוך הסך של 200,000 ₪ ש נתן גיא לברי – שונה מהגרסה המקורית שמסרו שמחה וגיא – לפיה סך של 100,000 ₪ נזקף לטובת העמלה שברי התחייב לשמח – קרי, נמחל לברי מיתרת חובו לשמחה. פער זה בין עדויתיהם של שמחה וגיא לבין הגרסה שנמסר בסיכומים אומר דרשני, ומלמד כשלעצמו על קלישות גרסת שמחה וגיא .

אף לא השתכנעתי מהגרסה החדשה שהועלתה בסיכומי שמחה, לפיה נמסר לה סך של 100,0000 ₪. שמחה לא נקבה בעיתוי בו שולם לה סך זה, ולא פירטה באיזה אופן קיבלה את התשלום. ומכל מקום, גם אם היה ממש בטענה כי ברי שילם לשמחה את הסך הנטען, הרי ש עדיין יש בכך כדי ללמד על כריכת עסקיו של גיא בהלוואה, ומכאן – על מעורבותו של גיא בהלוואה.

הכספות המשותפות לשמחה ולגיא

שמחה וגיא העידו על מספר כספות ברשותה של שמחה, בהן הוחזק כסף במזומן. שמחה העידה, כי בכספת בתל אביב הוחזקו כספיה וכספי גיא – "ביחד", כלשונה: " היה לו מזומן כל הזמן גם בכספת וגם בבית. יש כספת בתל אביב, גם שלי, גם שלו, הכל ביחד" (עמ' 15, שורה 7). עדות זו על כך שהכסף המוחזק בכספת שיי ך לה ולגיא מלמדת אף היא כי גיא ושמחה ניהלו כספיהם במשותף, ומחזקת הרושם, כי ההלוואה ניתנה על ידי גיא ושמחה, ולא על ידי שמחה בלבד.

סיכום

איני מקבלת את טענת שמחה, כי היא הלוותה את הכסף לברי. מצבה הכלכלי, חובה לבנק, ותיק ההוצל"פ שנפתח בגינו, מעמידים בספק את עצם יכולתה להעניק הלוואה על סך של 400,000 ₪ לברי. גם עירובו של ברי בהסדרת חובה של שמחה לבנק, כמו גם טענתה של שמחה להחזקת מאות אלפי שקלים במזומן בכספות – תמוהים מאוד, בפרט נוכח הגרסאות הסותרות שנמסרו מטעם שמחה בעניין. גם מעורבותו האקטיבית של גיא במתן ההלוואה, תיעודו של גיא במסמך ההלוואה כנותן ההלוואה, כריכת ההתחשבנות העסקית בין גיא לברי בקשר לרכישת הדירה בפרעון ההלוואה, וכן הכספות המשותפות של ברי ושמחה – כל אלה שומטים הקרקע תחת הטענה כי רק שמחה הלוותה הכסף לברי.

אין המדובר בהלוואה פרטית בין חברים

לטענת שמחה, ההלוואה ניתנה לברי כ"הלוואה פרטית בין חברים" (סעיף 8 לתצהיר העדות הראשית מטעמה). מטעם זה טענה שמחה כי אין לקשור בין ההתחשבנות הכספית שבין ברי לבין גיא לבין חובו הנטען של ברי כלפיה בגין הההלוואה.

מנגד, טען ברי, כי כלל לא נזקק להלוואה לצרכים פרטיים, בהיותו אדם אמיד. לדבריו, ימים בודדים לאחר שהלווה לשמחה כסף ע"מ לפרוע את חובה לבנק, התקשר עם שמחה וגיא בעסקת ה הלוואה מושא התביעה, וזאת לשם הלוואת הכספים לאנשים אחרים: "מספר ימים אחרי מתן ההלוואה פגשתי את בנה של התובעת גיא וחידשתי את הקשר איתו ... בנה של התובעת ביקש ממני למצוא לו לקוחות שונים אשר זקוקים להלוואות בסכומים שונים, ואני הייתי מפנה את הלקוחות לתובעת ולבנה ... התובעת ובנה שכנעו אותי ל"היכנס לעסק הלוואות" איתם ולקחת הלוואה על סך 400,000 ₪ וזאת בכדי "להלוות לאנשים אחרים"..." (סעיף 11 (א – ג) לתצהיר הנתבע).

גרסתו של ברי אינה חפה מתהיות. ברי לא סיפק הסבר לסמיכות הזמנים בין הלוואת הכסף מברי לשמחה לשם פרעון חובה לבנק, לבין הלוואת הכס ף משמחה לברי ל שם הלוואת הכס ף לאנשים אחרים, כטענת ברי. אף לא ברור אם אכן ברי אדם אמיד כנטען, מדוע נזקק להלוואה משמחה וגיא? מדוע לא השתמש בכספו לשם הלוואתו לאנשים אחרים?

גם הטענה כי ברי שודל על ידי שמחה וגיא להיכנס לעסק ההלוואת אינה משכנעת. שכן ברי העיד על פעילותו בתחום עסקי ההלוואות, ועל שותפותו עם אחיה של שמחה, יעקב ג'אן, בעסקי ההלוואות , ובלשונו: "אני ויעקב ג'אן עבדנו בשיתוף פעולה במתן הלוואות ופריטת שיקים משנת 1996 ועד שנת 2012" (סעיף 2 לתצהיר העדות הראשית מטעם ברי). אף אמיר, רואה החשבון של ברי, העיד כי ברי עסק בתחום ההלוואה כעשר – שתים עשרה שנים (עמ' 28, שורות 5, 13)

ברם חרף תהיות אלה, אני מוצאת להעדיף את גרסת ברי, לפיה ההלוואה ניתנה לתכלית עסקית, על פני גרסת שמחה, לפיה ההלוואה ניתנה לתכלית פרטית.

תכלית מתן ההלוואה

הטענה, לפיה ההלוואה ניתנה כהלוואה בין חברים למטרות פרטיות נטענה על ידי שמחה לראשונה בתצהיר העדות הראשית מטע מה, בזו הלשון: "לאור היכרותי עם הנתבע למעלה מ-15 שנה במועד מתן ההלוואה, ולאור הבטחותיו לקבלת העמלה הגבוהה שהציע לי, הסכמתי להלוות לנתבע את ה-400,000 ₪ כהלוואה פרטית בין חברים" (סעיף 8 לתצהיר).

הטענה כי הלוואה כנגד תשלום "עמלה חודשית" בסך של 15,000 ₪, שוות ערך לריבית שנתית בשיעור העולה על 40% - היא הלוואה פרטית לחבר – אינה משכנעת. שמחה עצמה העידה, כי הסכימה לעסקה מטעמים עסקיים – ולא חבריים – נוכח העמלה הגבוהה שהוצעה לה.

למעלה מכך, וכאמור, טענת שמחה כי ההלוואה ניתנה כהלוואה פרטית בין חברים, הועלתה לראשונה בתצהיר העדות הראשית מטעם שמחה. בכתב התביעה מסרה שמחה גרסה שונה. שם טענה, כי ההלוואה ניתנה לתכלית עסקית, לשם הלוואת הסכום לאמיר, כדלקמן: "הנתבע, אשר עוסק בין היתר במתן הלוואות חוץ בנקאיות ובהמרת מטבע, הציע לתובעת כי האחרונה תלווה לו את הכסף בסך 400,000 ₪ הנ"ל ... הנתבע סיפר לתובעת כי את הכספים הוא יעביר ליועץ מס בשם מר אמיר ביטי, אשר זקוק להלוואה בסך 400,000 ₪ ... בתמורה, יעביר מר ביטי לנתבע עמלה בסך של 20,000 ₪ בחודש, ומתוך סכום זה, יעביר הנתבע לתובעת סך של 15,000 ₪ ואת היתרה בסך 5,000 ₪ ישלשל הנתבע לכיסו" (סעיפים 7 – 8 לכתב התביעה). לפי כתב התביעה, ההלוואה ניתנה לתכלית עסקית, לשם השאת רווחים מהלוואת הכסף לאמיר, ולא כנטען בתצהיר שמחה.

בחקירתה הנגדית, גוללה שמחה גרסה אחרת, שונה משתי הגרסאות הקודמות שמסרה. שמחה טענה, כי ברי לווה ממנה את הכסף נוכח עיקול שהטילו גרושותיו על חשבון הבנק שלו, ועל מנת לאפשר את הפעילות העסקית של הצ'יינג', כדלקמן: "...יום אחד הוא אומר לי עיקלו חשבון הבנק שתי הגרושות שלי ואני זקוק לכסף לגלגל בצ'ינג'. אמרתי לו יש לי חוב בבנק הפועלים 30,000 ₪ וביקשתי שיסגור את זה, הוא רצה 400,000 ₪ לגלגל בצ'ינג' כי סגרו הגרושות כי היה לו עיקול בחשבון הבנק שלו. הוא ביקש כסף מזומן. הוצאתי מהכספת 400,000 ₪ הוא אמר תיתני לי ואני אתך לך כל חודש 15,000 ₪ כל חודש. הוא הציע לי את ההצעה. הוא הציע לי את ההצעה, תעשי לי טובה היה לי כסף. יש לי כסף הורי נפטרו שתיהם, לפני עשר שנים" (עמ' 9, שורות 1 – 6 ). משמע שהעיקול שהוטל על חשבונותיו של ברי הוא היה הסיבה ללקיחת ההלוואה.

דבר העיקול שהטילו הגרושות על חשבונותיו של ברי אמנם הוזכר בכתב התביעה ובתצהיר העדות הראשית מטעם שמחה, אך לא כסיבה ללקיחת ההלוואה, כי אם כסיבה לכך שברי לא הצליח לפרוע את ההלוואה, כדלקמן: "בחודש אפריל 2013 הנתבע לא שילם את העמלה שהבטיח וטען כי אין לו כרגע אפשרות לשלם את סכום העמלה החודשית היות והוא מצוי בבעיות משפטיות עם גרושותיו, שעיקלו לו את חשבון הבנק (כך לטענתו) ובתירוצים שונים ומשונים" (סעיף 17 לתצהיר, וכן סעיפים 17 – 18 לכתב התביעה). אך בניגוד ל גרסה המקורית שמסרה שמחה, לפיה ברי העלה את דבר העיקול רק בחודש אפריל 2013, כתירוץ לאי פרעון ההלוואה, הרי שבחקירתה הנגדית טענה שמחה, כי העיקול הועלה עוד קודם ללקיחת ההלוואה, וכי בגינו נלקחה ההלוואה.

באשר לגיא, בעדותו מסר גיא גרסה רביעית, השונה משלוש הגרסאות שמסרה שמחה. גיא העיד, כי ברי סיפר לו כי הוא לוקח את ההלוואה לשם הלוואתה לאמיר, כדלקמן: "בלילה שבין ה-24/10/2012 ל-25/10/2012, שאלתי את הנתבע: האם משתלם לך לקחת מאמא שלי 400,000 ₪ ולתת לה מידי חודש במשך שנה 15,000 ₪? הנתבע ענה לי כי זה משתלם לו, מכיוון שאת הכסף הזה הוא ייתן ליועץ מס/רו"ח שלו בשם ביטי אמיר לצורך הלוואה וממנו יקבל 20,000 ₪. עוד סיפר לי הנתבע כי ביטי מבצע פרויקטים של תמ"א 38 בתל אביב. את מידע זה כאמור, סיפרתי לאמי" (סעיפים 11 – 12 לתצהיר, וכן בעמ' 18 לפרוטוקול, שורות 5 – 8 ).

עדות זאת סותרת את גרסת שמחה בתצהיר העדות הראשית מטעמה לפיה ההלוואה ניתנה למטרות פרטיות בין חברים, וכן את גרסת שמחה בחקירתה, כי ההלוואה ניתנה מחמת עיקול חשבונותיו של ברי. היא אף שונה מהגרסה שהופיעה בכתב התביעה. אמנם בכתב התביעה נטען, כי ההלוואה נלקחה לשם הלוואת הכסף לאמיר. עם זאת, נטען בכתב התביעה כי ברי סיפר לשמחה ישירות כי הוא מעוניין בלקיחת ההלוואה לשם הלוואת הכס ף לאמיר, כדלקמן: " הנתבע סיפר לתובעת כי את הכספים הוא יעביר ליועץ מס בשם מר אמיר ביטי, אשר זקוק להלוואה בסך 400,000 ₪ לשם השלמת פרויקט תמ"א 38 בתל אביב. בתמורה, יעביר מר ביטי לנתבע עמלה בסך של 20,000 ₪ בחודש, ומתוך סכום זה, יעביר הנתבע לתובעת סך של 15,000 ₪ ואת היתרה בסך 5,000 ₪ ישלשל הנתבע לכיסו" (סעיף 8 לכתב התביעה), ואילו בתצהירו העיד גיא, כי ברי עדכן אותו על תכלית ההלוואה, וכי הוא זה שעדכן את שמחה בדבר.

הן בתצהיר העדות הראשית מטעמו והן בחקירתו הנגדית התייחס גיא לעיקול שהטילו גרושותיו של ברי על חשבונותיו. בתצהיר העדות הראשית העיד, כי דבר העיקול נוגע לו לראשונה ביוני 2013 (סעיף 18 לתצהיר). בחקירתו הנגדית העיד תחילה , כי דבר העיקול נודע לו במאי/ יוני 2013 (עמ' 22 לפרוטוקול, שורות 24, 28 – 30). עדותו זו סותרת את הגרסה שמסרה שמחה בחקירתה הנגדית. שם טענה, כי נודע לה על העיקול קודם ללקיחת ההלוואה, וכי בשל העיקול נלקחה ההלוואה.

בסיכומיה, מסרה שמחה גרסה שונה מכל הגרסאות שנמסרו עד כה על ידיה ועל ידי גיא. בדומה לגרסה שמסרה בתצהיר העדות הראשית מטעמה, גם בסיכומיה טענה שמחה כי ההלוואה ניתנה "כהלוואה פרטית בין חברים" (סעיף 5 לסיכומים). אך בשונה מהגרסה שמסרה בתצהירה, טענה שמחה בסיכומיה, כי ההלוואה נלקחה מחמת העיקול שהוטל על חשבון הבנק של ברי, ובלשונה: "באותה עת סיפר הנתבע לתובעת כי את הכספים צריך הוא לגלגול בית העסק שלו וזאת בטענה כי גרושותיו הטילו לו עיקולים על חשבון הבנק" (סעיף 4 לסיכומים). על אף הטענה כי עוד קודם ללקיחת ההלוואה ידעה על העיקול שהוטל על חשבון ברי, טענה שמחה בהמשך סיכומיה, כי רק בחודש אפריל אמר לה "לפתע" ברי, כי אינו יכול לשאת בתשלום העמלה מחמת עיקול חשבון הבנק, כדלקמן: "הנתבע המשיך להעביר לתובעת את העמלה החודשית בסך 15,000 ₪ במשך 5 חודשים ... אולם כאמור לאחר חודש אפריל2013 ולפתע טען הנתבע כי אין לו כרגע אפשרות לשלם את סכום העמלה החודשית, היות והוא מצוי בבעיות משפטיות עם אחת מגרושותיו שעיקלה לו את חשבון הבנק ועוד תירוצים שונים ומשונים" (סעיף 14 לסיכומים). על אף ששמחה נמנעה מלהתייחס בסיכומיה להלוואת הכסף לאמיר כסיבה ללקיחת ההלוואה – בכל זאת, היא כן מצאה לנכון להזכיר כי למחרת לקיחת ההלוואה נפגשו ברי, גיא ואמיר בצ'יינג', וכי הכסף נמסר לאמיר, כדלקמן: "בעת הגעתם של הנתבע ובנה של התובעת לבית העסק, פגשו הם את מר אמיר ביטי, אשר לקח את כל הכסף בשקית מידיו של הנתבע" (סעיף 10 לסיכומים). אך אם ההלוואה נלקחה מחמת העיקול שהוטל על חשבונותיו של ברי, מה היתה תכלית העברת הכסף לאמיר?

גרסה חדשה זו, שנמסרה לראשונה בסיכומי שמחה, מתיימרת לכלול את כל הגרסאות הקודמות שנמסרו. אך גרסאות סותרות אלה אינן דרות בכפיפה אחת . אם ההלוואה ניתנה על מנת לאפשר את פעילותו העסקית של ברי, מחמת עיקול על חשבונותיו של ברי, אין בה כדי להסביר פשר העברת הכסף לאמיר. בין אם ההלוואה ניתנה מחמת העיקול על חשבונותיו של ברי ובין אם ניתנה לשם הלוואת הכסף לאמיר – אי ן המדובר בהלוואה חברית למטרות פרטיות. אם דבר העיקול היה ידוע עוד קודם למתן ההלוואה, לא ברורה פשר הודעתו הפתאומית של ברי באפריל 2013 על עיקול שהוטל על חשבונותיו. מדובר, אם כן, בגרסה בלתי קוהרנטית ובלתי משכנעת.

סיכומם של דברים, לא נמסרה משנה סדורה בדבר תכלית לקיחת ההלוואה. התגלו סתירות מהותיות בין הגרסאות הרבות שמסרה שמחה, ובין גרסאותיה השונות של שמחה לבין הגרסה שמסר גיא. הסתירות נגעו הן סיבה ללקיחת ההלוואה (על פי כתב התביעה ועדות גיא בתצהיר ובחקירה הנגדית – לשם הלוואת ה כסף לאמיר, על פי תצהיר שמחה – לצרכים פרטיים, על פי עדות שמחה בחקירתה הנגדית – בשל עיקול שהוטל על חשבונותיו של ברי , על פי הסיכומים – לצרכים פרטיים , בשל עיקול שהוטל על חשבונותיו של ברי ועל מנת להעבירו לאמיר ), הן בנוגע לעיתוי בו התגלה העיקול על חשבונות ברי (על פי כתב התביעה, תצהיר שמחה ועדות גיא בתצהיר ובחקירה הנגדית – לאחר שברי הפסיק לשלם את העמלה החודשית, על פי עדות שמחה בחקירה הנגדית – עוד קודם למתן ההלוואה , על פי הסיכומים –קודם למתן ההלוואה וכן לאחר שברי הפסיק לשלם את העמלה החודשית), והן בנוגע לאופן בו סיפר ברי על כוונתו להלוות את הכסף לאמיר (על פי כתב התביעה – ברי סיפר על כך ישירות לשמחה, על פי עדות גיא בתצהירו ובחקירתו הנגדית – ברי סיפר על כך לגיא, והוא עדכן את שמחה בדבר , מתצהיר שמחה ומהסיכומים – נפקדה התייחסות לכוונה להלוות הכספים לאמיר כליל ).

עצם הגרסאות השונות והסותרות מעמידות התביעה באור בעייתי. אך בין אם ההלוואה ניתנה לשם הלוואת הכסף לאמיר (כפי הנטען בכתב התביעה), ובין אם ההלוואה ניתנה לאחר שהוטל עיקול על חשבונותיו של ברי, ועל מנת לאפשר את המשך פעילותו העסקית של הצ'יינג' של ברי – אין המדובר בהלוואה פרטית שניתנה בין חברים, כי אם בהלוואה שניתנה לתכלית עסקית.

שיתוף הפעולה העסקי בין ברי וגיא לרכישת דירת אמיר

בהתאם לכתב התביעה ולעדות גיא, ההלוואה ניתנה לשם הלוואת הכסף לאמיר , לצרכי פרוייקטים של תמ"א 38 בתל אביב. גיא טען, כי הוא וברי נפגשו עם אמיר בצ'יינג', יום למחרת מתן ההלוואה, וכי הוא נכח במעמד העברת הכסף במזומן לאמיר. אמיר, מצידו, הכחיש בתצהיר העדות הראשית מטעמו כי קיבל מברי 400,000 ₪ בפעם אחת, אך הודה כי אכן פגש את גיא במשרדו של ברי בסוף שנת 2012, ו כי לווה מברי סך מצטבר של 800,000 ₪ (סעיפים 3, 9 לתצהיר) , והדבר מאשש במידה את גרסת גיא לעניין הלוואת הכסף ממנו לאמיר.

אותו אמיר, לו הולווה הכס ף, על פי טענת גיא, פעל בין היתר כיזם של פרויקט תמ"א 38 בבניין ברח' חובבי ציון 22 בתל אביב, ומכר לברי דירה בבניין ביום 30.4.13 לברי בתמורה לסך של 3,600,000 מיליון ₪ (להלן: "הדירה") , כמבואר בפסק הדין.

לטענת גיא, הוא היה שותף של ברי בעסקה לרכישת הדירה מאמיר. לדבריו הוא העביר לברי סך של 1,8000,000 ₪, וסך נוסף של 200,000 ₪ תמורת רכישת מחצית מהדירה. בין גיא לברי התנהל הליך משפטי בבית המשפט המחוזי במסגרתו עתר גיא למתן הצהרה לפיה אמיר מכר לו ול ברי את זכויות הבעלות בדירה בחל קים שווים, ולקביעה כי גיא זכאי לרישום זכויותיו בלשכת רישום מקרקעין. בפסק הדין נדחתה התביעה, אך נק בע, כי גיא סיפק מימון בסך 1,800,000 ₪ או 2,000,000 ₪ בקשר לרכישת הדירה , וכי בין גיא לברי היו הסכמות בקשר לרכישת הדירה (עמ' 23 לפסק הדין).

בחקירתו הנגדית, העיד גיא, כי שיתוף הפעולה העסקי בינו לבין ברי ל רכישת הדירה נוצר ביום 4.12.12, קרי פחות מחודש וחצי לאחר מתן ההלוואה (ביום 24.10.12) , ובלשונו: "אחרי ההלוואה נכנסתי שותף, השקעתי עד ה- 4.3 נכנסתי אתו שותפות מה-4.12.2012 עד ל-4.3.2013 שילמתי לו מיליון שמונה מאות אלף שקלים. שילמתי במזומן. כל פעם 200, 200,0 שילמתי. איזה 5 פעמים 200, פעם אחת 120 ₪" (עמ' 19, שורות 23 – 25).

לא ניתן להתעלם מסמיכות הזמנים בין מתן ההלוואה לבין ההתקשרות בשותפות העסקית לשם רכישת הדירה, כמו גם מזהות הנפשות הפועלות, על פי עדותו של גיא. שבועות בודדים לאחר מתן ההלוואה לברי, לשם הלוואת הכסף לאמיר, נוצרה שותפות עסקית בין גיא לברי לרכישת דירת אמיר בפרוייקט תמ"א , אותו אמיר לו הולווה הכסף לשם פרוייקט זה ממש .

גם סמיכות הזמנים בין המועד בו הפסיק ברי לשלם העמלה החודשית, כטענת שמחה, לבין מועד כריתת הסכם המכר – עשויה ללמד על קשר בין עסקת ההלוואה לעסקת רכישת הדירה. לטענת שמחה, ברי הפסיק לשלם את העמלה החודשית לה התחייב בחודש אפריל 2013. אך בחודש זה ממש נחתם הסכם המכר בין ברי לבין אמיר (ביום 30.4.13).

עוד אזכיר, כי לטענת שמחה וגיא , כחלק מאותו שיתוף פעולה עסקי בין ברי לגיא נתן גיא לברי סך נוסף של 200,000 ₪ , ששימש, בין היתר, לשם פרעון חובו של ברי כלפי שמחה בגין ההלוואה. התנהלות זו מלמדת אף היא על הקשר בין ההלוואה לבין שיתוף הפעולה העסקי בין השניים.

סמיכות הזמנים וזהות הנפשות הפועלות מחזקת, אם כן, הרושם, כי ההלוואה לא ניתנה על ידי שמחה בלבד, וכי גיא היה מעורב בנתינתה .

מעורבות אפשרית של שמחה בעסקי ההלוואות

בתצהיר העדות הראשית טענה שמחה, כי ההלוואה ניתנה כהלוואה פרטית בין חברים. היא הכחישה בכל תוקף כי היא עוסקת במתן הלוואות, ובלשונה: "הנני עובדת קשה מאוד בעבודתי ... אינני עוסקת בהלוואות" (סעיף 3 לתצהיר), וכן (במענה לשאלה: "במקביל לכך נתת הלוואות לאנשים?"): "לא, למה שאני אתן הלוואות רק לברי שבא וביקש" (עמ' 8, שורה 13).

אך טענתה זו עומדת בסתירה לגרסה שבכתב התביעה, בו טענה שמחה כי ברי שכנע אותה לתת הלוואות לשם השאת רווחים מהלוואת הכסף לאמיר, כדלקמן: "הנתבע, אשר עוסק בין היתר במתן הלוואות חוץ בנקאיות ובהמרת מטבע, הציע לתובעת כי האחרונה תלווה לו את הכסף בסך 400,000 ₪ הנ"ל ... הנתבע סיפר לתובעת כי את הכספים הוא יעביר ליועץ מס בשם מר אמיר ביטי, אשר זקוק להלוואה בסך 400,000 ₪ לשם השלמת פרויקט תמ"א 38 בתל אביב. בתמורה, יעביר מר ביטי לנתבע עמלה בסך של 20,000 ₪ בחודש, ומתוך סכום זה, יעביר הנתבע לתובעת סך של 15,000 ₪ ואת היתרה בסך 5,000 ₪ ישלשל הנתבע לכיסו" (סעיפים 7 – 8 לכתב התביעה). שמחה הוצגה בכתב התביעה כמקור המממן וכשותפה לרווחים מעסקת ההלוואה , ועל כן אין לקבל טענתה כי אינה מעורבת בעסקי ההלוואות.

על כך שההלוואה ניתנה במסגרת עסקי הלוואות ניתן ללמוד גם ממעורבותו של גיא בעסקת ההלוואה, אודותיה הרחבתי לעיל. אזכיר כי ברי העיד בתצהיר העדות הראשית מטעמו, כי גיא היה פעיל בעסקי ההלוואות, וכי שיתף פעולה עם ברי בהלוואת כספים לצדדים שלישיים בתיווכו של ברי. גיא נמנע מלהודות ולהכחיש הדבר בתצהיר העדות הראשית מטעמו. אך ראיות שונות מצביעות על פעילותו של גיא בעסקי ההלוואות, כפי טענת ברי.

העובדה שגיא הלווה לברי הלוואה נוספת ע"ס 200,000 ₪ מלמדת כשלעצמה על כך שעסקת ההלוואה מושא תביעה זו לא היתה אקראית.

מעבר לכך, וכפי שארחיב להלן, ברי צירף לתצהיר העדות הראשית מטעמו "דף התחשבנות עם בנה של התובעת", כלשונו (נספח ח לתצהיר), אותו כינה כב' השופט קירש בפסק הדין – "מסמך הסכומים". גם ממסמך הסכומים ניתן ללמוד על עיסוקו של גיא בתחום ההלוואות. גיא נמנע מלמסור גרסה בנוגע למסמך הסכומים במסגרת הליך זה, אך בהליך בבית המשפט המחוזי טען (בתצהיר שהגיש כתמיכה בבקשתו למחיקת תשובה לתגובה במענה לשאלון ובתמיכה לבקשה למינוי מומחה לכתב יד בהליך, וכן בתצהיר משלים שהוגש מטעמו), כי במסמך הסכומים מפורטים הסכומים שהעביר לברי עבור רכישת הדירה.

במסמך הסכומים מופיעות שתי עמודות. בעמודה הימנית מופיע, בין היתר, הכיתוב "נועם 200", ומתחתיו הכיתוב "זאב 400". בחקירתו הנגדית, טען גיא, כי הכיתוב "נועם 200" והכיתוב "זאב 400", מבטאים בהתאמה את ההלוואה שנתן גיא לברי ע"ס 200,000 ₪ ואת ההלוואה שנתנה שמחה לברי ע"ס 400,000 ₪. הוא טען, כי ברי אמר לו כי הלווה את כספי ההלוואה הנוספת לצד שלישי, אותו נועם, ובלשונו: "אמרתי לו למה אתה רושם על המאתיים אלף שלי נועם, הוא אמר לי נועם זה מישהו שנתתי לו את המאתיים אלף, הוא אמר לי מה זה משנה לך" (עמ' 21, שורות 25 – 26, וכן שורות 6 – 7). עדותו זו מאששת, במידה מסויימת, את טענת ברי כי התקיים שיתוף פעולה בין ברי לגיא בתחום ההלוואות, להלוואת כספים מגיא לצדדים שלישיים בתיווכו של ברי.

אזכיר, כי גם בין אחיה של שמחה, יעקב ג'אן, לבין ברי, התקיימו שיתופי פעולה בתחום עסקי ההלוואות, כפי שהעידה שמחה : " ... כן יש לי אח. עיסוקו עובד במשכנתאות והיה שותף עם ברי גם בהלוואות, כל מיני משכנתאות" (עמ' 8, שורות 15 – 16), וכן: "הם עבדו בזה. הם עבדו בציינג' הלוואות לאנשים, אחי היה מסדר הלוואות לאנשים" (שם, שורה 18). ספק אם ניתן, אם כן, לנתק את ההלוואה מושא תביעה זו מעסקי ההלוואות בהם מעורבים בני משפחתה של שמחה, בנה ואחיה, ומשיתופי הפעולה של אלה עם ברי, לו ניתנה אף הלוואה זו.

סיכום

אין בסיס לטענה כי ההלוואה ניתנה למטרות פרטיות ולא עסקיות. טענה זו לא הועלתה בכתב התביעה, ודי בכך כדי להביא לדחייתה. הגרסאות השונות והסותרות שנמסרו מטעמם של שמחה וגיא להבהרת תכלית מתן ההלוואה מלמדות כולן כי היא ניתנה לתכלית עסקית.

גם סמיכות הזמנים בין מועד מתן ההלוואה והפסקת תשלום העמלה החודשית הנטענת לבין מועד ההתקשרות בהסכם המכר לרכישת הדירה, והעובדה כי אותן נפשות שהיו מעורבות בעסקת המכר כנטען על ידי גיא – ברי, גיא ואמיר, היו אף מעורבות בעסקת ההלוואה – מחזקים הרושם כי ההלוואה ניתנה לתכלית עסקית. זאת בפרט נוכח הקשר שקשרו גיא ושמחה בין הסך הנוסף של 200,000 ₪ ששולם לטענתם לברי בגין עסקת רכישת הדירה, ששימש לפרעון חובו של ברי לשמחה.

המסקנה כי ההלוואה ניתנה למטרות עסקיות נלמדת אף ממעורבות בני משפחתה של שמחה, בהם גיא, בעסקי ההלוואות. ספק אם ניתן לנתק עסקת הלוואה זו מיתר עסקי ההלוואה המשפחתיים.

הקשר בין ההלוואה לבין המחלוקות העסקיות בין ברי וגיא

לעיל הרחבתי אודות שיתוף הפעולה העסקי בין ברי וגיא בקשר לרכישת הדירה מאמיר . שיתוף פעולה עסקי זה הניב מחלוקות חוזיות וכספיות . בירורן של המחלוקות העסקיות בין ברי לגיא חורג מגדרי תיק זה . להלן אדון אך בשאלת עצם הקשר האפשרי בין ההלוואה לבין אותן מחלוקות.

לטענת ברי, החוב המיוחס לו בגין ההלוואה מושא הליך זה קשור במחלוקת העסקית בקשר לרכישת הדירה . לדבריו, גיא הסב את החוב המיוחס לברי בגין ריבית ודמי גביה – לתמורת מחצית הדירה, ובלשונו: "בנה של התובעת "התלבש" על הדירה וטען כי החוב כולל הריבית ודמי הגבייה מגיעים ל- 1,800,000 ₪ ובנה של התובעת הודיע לי כי לאור החוב הגדול שלי לאמו ולו, הוא מסב את כל החוב של הריבית (לא של הקרן) במחצית הדירה" (סעיף 11(יג) לתצהיר).

שמחה, מנגד, טענה כי אין קשר בין ההלוואה לבין המחלוקת בנוגע לדירה, ובלשונה (במענה לשאלה: "אולי הכסף של ה-400 ₪ כלול בתביעה של המיליון שמונה מאות?"): "לא זה הכסף שלי. ההורים שלי הורישו לי. הבן שלי שהשקיע כסף זה הכסף שלו" (עמ' 14, שורה 15 , וכן עמ' 15, שורות 16 – 18). גם גיא טען, כי ההלוואה אינה קשורה ל מחלוקת הדירה: "הנתבע מנסה בכל דרך להטעות את בית המשפט ולבלבל בין עסקת המקרקעין שלי איתו לבין ההלוואה שלקח מאמי, והכל בחוסר תום לב בניסיון לחמוק מהשבת הכסף לאמי" (סעיף 25 לתצהיר), וכן: "אימי מנהלת את התשלומים שלה, זה הכסף שלה. הוא עשה נוכלות מספר אחד, אני לא קשור ל-400 אלף של אמי, אני קשור לגבי המיליון שמונה מאות, זה נגמר ... יש לי דף, יש מזמך במסמך הזה שפורט במסגרת ה"פ במחוזי זה השיקים שלי, וההלוואה של אימי זה הכסף שלה" (עמ' 26, שורות 22 – 26).

לא מצאתי בסיס לטענת ברי, כי גיא ייחס לו חוב ריבית ודמי גבייה על ההלוואה בסך של 1,800,000 ₪. טענה זו אינה מתיישבת עם מסמך הסכומים, אודותיו ארחיב להן, ממנו ניתן ללמוד על סכומים שהועברו לברי מאת גיא בגין רכישת הדירה. היא אף מנוגדת לקביעתו של כב' השופט קירש בפסק הדין, כי גיא סיפק מימון בהיקף של 1.8 או 2 מיליון ₪ בקשר לרכישת הדירה, שצוטטה לעיל.

אך, מנגד, לא השתכנעתי מטענת שמחה, כי ניתן לנתק בין ההלוואה לבין ההתחשבנות העסקית בין ברי וגיא. נוכח מעורבותו הניכרת של גיא בעסקת ההלוואה, התכלית העסקית לשמה ניתנה ההלוואה, וכן הקשר אפשרי בין ההלוואה לבין שיתוף הפעולה העסקי בין ברי לגיא לרכישת הדירה – נראה כי האפשרות כי ההלוואה קשורה להתחשבנות העסקית בין ברי לגיא סבירה יותר מהאפשרות כי ההלוואה אינה קשורה להתחשבנות זו, כפי שארחיב להלן.

מסמך הסכומים

כזכור, ברי צירף במסגרת הליך זה את מסמך הסכומים, שפירט את ההתחשבנות בינו לבין גיא. בפסק הדין נקבע, כי מסמך הסכומים נערך בכתב ידו של ברי (עמ' 7 לפסק הדין, פיסקה 35). במסמך הסכומים מופיע ות שתי עמודות. בעמודה הימני ת מפורטים הסכומים 1,4700 דולר ארה"ב, 8,360 דולר ארה"ב ו- 7,650 ₪. מתחת לסכומים אלה מופיע הכיתוב "נועם 200", מתחתיו הכיתוב "זאב 400" ומתחתיו הכיתוב "שולם גאי 1,800,000 ₪". בעמודה השמאלית מפורטים המספרים: 200, 100, 250, 120, 37, 50, 48. מתחת למספרים אלה מופיע קו, ומתחתיו המספר 905. מתחת למספר 905 מופיעים המספרים 54, 41, 7. בפסק הדין הניח כב' השופט קירש, כי המספרים המפורטים בעמודה השמאלית, והמספרים המפורטים בעמודה הימנית ליד השמות "נועם" ו"זאב" הם בערכי אלפי שקלים חדשים. גיא אישר הנחה זו בחקירתו הנגדית, כפי שארחיב להלן.

מסמך הסכומים נפקד מכתב התביעה, מתצהירי העדות הראשית מטעם שמחה וגיא, וכן מהסיכומים מטעמה של שמחה. עובדה זו תמוהה כשלעצמה, שכן מסמך הסכומים נבחן במסגרת הליך זה, גיא התייחס אליו (לראשונה) בחקירתו הנגדית, נחקר עליו, והודה כי יש בו כדי ללמד על קשר בין ההלוואה לבין ההתחשבנות העסקית בין ברי לגיא.

מכל מקום, עדות מפורטת מצידו של גיא ביחס למסמך הסכומים ניתנה בהליך בבית המשפט המחוזי, בתצהיר שהגיש כתמיכה בבקשתו למחיקת תשובה לתגובה במענה לשאלון ובתמיכה לבקשה למינוי מומחה לכתב יד בהליך, וכן בתצהיר משלים שהוגש מטעם גיא (התצהירים צורפו כנספחים לתצהיר העדות הראשית מטעם ברי בהליך זה ). במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי טען גיא, כי במסמך הסכומים מפורטים הסכומים שהעביר לברי עבור רכישת הדירה, ובלשונו: "והמדובר במסמך שנערך בכתב ידו של המשיב 1, מר ברי כהן- שבו המשיב 1 מפרט סכומים שקיבל ממני ובסיומת המסמך הוא מציין במפורש כי: "שולם ע"י גאי (טעות הכתיב במקור) 1,800,000 ₪"" (ההדגשה במקור, ס' 3 לתצהיר התמיכה בבקשה למחיקת תשובה לתגובה). גיא הרחיב על נסיבות עריכת מסמך הסכומים בתצהיר המשלים, כדלקמן: "הרי שבחודש יולי 2013 סירבתי לדרישה של הנתבעים לשלם סכום נוסף של 200,000 ₪ באופן שסכום התשלומים מצידי יעמוד על סך של 2 מליון ₪ עבור רכישת מחצית מהזכויות בנכס, ובשל האמור הנתבע 2 הכין מסמך בכתב ידו לפיו אני מוכן, לכאורה, לצאת מהשותפות לרכישת הבית בחובבי ציון 22 (דירת גן), וכי אהיה מוכן לצאת מהשותפות רק לאחר קבלת כל הסכומים שהעברתי לנתבע 1 על חשבון רכישת חלקי בדירה. וכן צוין במסמך זה כי מצורף פרוט הסכומים ששילמתי לנתבע 1 ... כמובן שלא הסכמתי להצעה של הנתבעים אשר ביקשו לנשל אותי ולהרוויח על גבי את הרווח ממכירת הדירה אשר ערכה עלה בשוק, ולבסוף שילמתי סוכם נוסף של 100,000 ₪ במזומן לידי ברי כהן בנוכחות אמיר ביטי שקיבל לידיו סכום זה מברי כהן, וכן סכום נוסף של 100,000 ₪ קוזז מחובו של הנתבע 1 כלפי אמי, גב' שמחה אליאס (הנתבע 2 לווה כספים מאמי), ובכך השלמתי את סכום התשלומים מצידי לרכישת הדירה לסך של 2 מליון ₪" (סעיפים 4 – 6 לתצהיר המשלים).

כאמור, במסגרת הליך זה נמנע גיא מלהתייחס למסמך הסכומים בתצהיר העדות הראשית מטעמו. עם זאת, כשנשאל אודות מסמך הסכומים בחקירתו הנגדית, חזר על עיקרי העדות שמסר בהליך בבית המשפט המחוזי, ובלשונו (במענה לשאלה: "זה כל התשלומים שהתקבלו עבור מחצית הדירה בדף הזה?"): "כן. המיליון שמונה מאות אלף שקלים ... הפירוט שברי אמר לי אתה לא רוצה לשלם עוד תוספת צריך לשלם עוד 200,000 ₪ למיליון מיליון שמונה מאות עוד 200,000 ₪ ככה הוא החליט. על זה הלכנו, ועל זה הלכתי ב- 4.12. הוא אמר לי אתה יוצא מהשותפות אם אתה לא משלם תוספת של 200,000 ₪" (עמ' 20, שורות 29 – 32). לדברי גיא , במסמך הסכומים פירט ברי בכתב ידו את כל הסכומים ששולמו על ידו בתמורה לרכישת מחצית הדירה בסך של 1,800,000 ₪. מעבר לכך נדרש גיא על ידי ברי, לטענת גיא, להוסיף סך נוסף של 200,000 ₪ עבור מחצית הדירה.

גיא טען בחקירתו הנגדית, כי משסירב לשלם את הסך הנוסף של 200,000 ₪ הודיע לו ברי כי הוא יחזיר לו את כל הסכומים ששילם, בהם את ההלוואה שנתנה לו שמחה מושא הליך זה, וכן הסך הנוסף של 200,000 ₪, ובלשונו: "הוא אמר לי אתה יוצא מהשותפות אם אתה לא משלם תוספת של 200,000 ₪ הוא אמר אני מחזיר לך את ה-200 שנתת לי, וגם את ה- 400 שאימי נתנה לך, מיליון שמונה מאות של הבית, אמרתי לו ברי בשביל להגיע למיליון שמונה מאות צריך להוסיף עוד 4 פעמים פה. עוד 4 פעמים של מיליון שמונה מאות. אמר מה זה משנה, אני מחזיר לאימא שלך את ההלוואה ואת ה-200. הוא אמר לי מה זה משנה, הבאת לי הלוואה 200 אלף אמך נתנה 400 אלף" (עמ' 20, שורות 31 – 32, עמ' 21, שורות 1 – 4).

עוד טען גיא, כי הכיתוב "נועם 200" והכיתוב "זאב 400" – המופיעים בעמודה הימנית שבמסמך הסכומים – מבטאים בהתאמה את הסך של 200,000 ₪ שנתן גיא לברי, ואת ההלוואה שנתנה שמחה לברי ע"ס 400,000 ₪, ובלשונו: "לא אני רוצה להסביר איפה המקרה שכתוב נועם וזאביק, למה אתה לא רושם גיא ושמחה, אמר לי מה זה משנה איך זה רשום" (עמ' 21, שורות 6 – 7).

גיא הוסיף וטען, כי ההלוואות שהלוו שמחה וגיא, לטענתו, בסך כולל של 600,000 ₪ שולמו לברי בנוסף לסך של 1,800,000 ₪, ובלשונו: "הוא אומר לי אני מחזיר לך אם אתה לא משלם לי את התוספת של ה- 200,000 ₪ אני מחזיר, לא עושה אתך עסקים. אני מחזיר את המיליון שמונה מאות ששילמת עד כה, מחזיר לך מקביל לזה את ההלוואה בנוסף מחזיר לאמך את ה-400,00 שלה ואת ה-200,000 ₪. אמרתי לו למה אתה רושם על המאתיים אלף שלי נועם, הוא אמר לי נועם זה מישהו שנתתי לו את המאתיים אלף, הוא אמר לי מה זה משנה לך. מחזיר לי את ה-400,000 ₪ ואת ה-200,000 ₪ ולא עושה איתי עוד עסקים בגלל שלא שילמתי את התוספת" (עמ' 21, שורות 22 – 27).

במילים אחרות, גיא אישר כי סכומי ההלוואות, בהם ההלוואה מושא הליך זה, נכללו במסמך הסכומים, אך טען כי סכומים אלה שולמו בנוסף לתמורה בסך של 1,800,000 ₪ ששילם בגין הדירה.

עצם עדותו זו של גיא, שכרכה בין ההלוואה לבין יתר הסכומים ששולמו עבור הדירה מאששת הרושם, כי אין לנתק בין ההלוואה מושא הליך זה לבין ההתחשבנויות העסקיות בין ברי לגיא

מכל מקום, ולגופם של דברים, איני מוצאת לנכון לקבל את טענת גיא, כי ההלוואה ניתנ ה לברי בנוסף לסך של 1,800,000 ₪ ששילם בגין מחצית הדירה. מ מסמך הסכומים עולה דווקא כי ההלוואה נכלל ה בתשלומים ששולמו בגין מחצית הדירה.

כאמור, בעמודה השמאלית למסמך הסכומים מפורטים הסכומים: 200, 100, 250, 120, 37, 50, 48. מתחת לסכומים אלה מופיע קו, ומתחתיו ה מספר 905. מתחת למספר 905 מופיעים הסכומים 54, 41, 7. נראה על פניו, כי הקו החוצץ בין שבעת הסכומים העליונים לבין המספר 905 הוא סימן הסכום . המספר 905 הוא למעשה ביטוי לסכום שבעת המספרים שמעליו. מסקנה זו מתחייבת הן מאופן הצגת המספרים בעמודה השמאלית, והן מהעובדה שמימין לכל אחד משבעת הסכומים העליונים, כמו גם מימין לשלושת הסכומים התחתונים מופיע הסימון "וי", בעוד שסימון כזה אינו מופיע מימין למספר 905. הדבר מלמד, כי המספר 905 מבטא את סכום הסכומים שמעליו, ואינו נתון עצמאי. גיא אישר בחקירתו הנגדית הנחה זו, כפי שארחיב להלן.

אמנם סכום שבעת הסכומים העליונים הוא 805, ולא 905 כפי שנכתב. אך ככל הנראה מדובר בטעות קולמוס, כפי שאפרט להלן.

אם סוכמים את כל הסכומים המפורטים בעמודה השמאלית (מבלי לכלול את המספר 905, המהווה, כאמור, סכום שבעת הסכומים שמעליו), מתקבל הסכום 907. תחת ההנחה כי הסכומים מפורטים בערכי אלפי שקלים, מדובר בסך של 907,000 ₪.

בעמודה הימנית מפורטים הסכומים 1,4700 דולר ארה"ב, 8,360 דולר ארה"ב ו- 7,650 ₪. מתחת לסכומים אלה מופיע הכיתוב "נועם 200", מתחתיו הכיתוב "זאב 400" ומתחתיו הכיתוב "שולם גאי 1,800,000 ₪". על פי עדותו של גיא בחקירתו הנגדית מסמך הסכומים נערך ביוני או ביולי 2013 ( עמ' 21, שורה 17). בתצהיר המשלים שמסר בהליך בבית המשפט המחוזי טען, כי מסמך הסכומים נמסר לידו ביום 26.7.13 (סעיף 3 לתצהיר המשלים). בהתאם לנתוני בנק ישראל השער היציג של הדולר בחודש יוני 2013 עמד על 3.63, ובחודש יולי 2013 עמד על 3.61. על בסיס השער היציג של חודש יוני 2013, בהנחה שהסכומים המפורטים בעמודה הימנית ליד הכיתוב "נועם" ו"זאב" הם בערכי אלפי שקלים, הרי שסכום הסכומים בעמודה הימנית הוא 691,358 ₪. סכום העמודה השמאלית עומד על סך של 907,000 ₪. סכום העמודה הימנית עומד על סך של 691,358 ₪. סכום שתי העמודות עומד, אם כן , על סך של, 1,598,358 ₪, כ- 200,000 ₪ פחות מהסך של 1,800,000 ₪ ששולם, כנטען במסמך הסכומים, על ידי גיא.

במילים אחרות, כל הסכומים המפורטים במסמך הסכומים, לרבות סכומי ההלוואה, מהווים סך מצטבר של 1,600,000 ₪. הדבר מחזק הרושם, כי ההלוואה נכללה בתמורה ששולמה בגין מחצית הדירה, ולא ניתנ ה בנוסף לתמורת מחצית הדירה.

כאמור, גיא אישר בחקירתו הנגדית את עיקרי התחשיב האמור . הוא אמנם טען כי במסמך הסכומים מופיע סך כולל של 1,700,000 ₪ ולא 1,600,000 ₪ (ככל הנראה תחת ההנחה כי סכום שבעת הסכומים העליונים בעמודה השמאלית הוא 905,000 ₪, ולא 805,000 ₪, כמבואר לעיל). אך גם לפי החישוב של גיא, אותו סך של 1,800,000 ₪ ששולם על ידי גיא בגין תמורת מחצית הדירה על פי מסמך הסכומים כולל את הלווא ה.

ממסמך הסכומים עולה, אם כן, כי ההלוואה נכללה בחישוב סך הסכומים ששילם גיא לברי תמורת מחצית הדירה.

גיא התקשה להסביר הדבר. הוא טען, כי ממסמך הסכומים נפקד סך של 800,000 ₪ ששילם לברי , ובלשונו: "ברי עשה את החישוב, 4 פעמים 200,000 ₪ זה 800,000 ₪ שרשום, ועוד את הסכומים שמופיעים זה מיליון שבע מאות" (עמ' 22, שורות 7 – 8) , וכן: "שאלתי איך הגעת למיליון שמונה מאות, חסר עוד ארבע פעמים 200,000 ₪. יש לו גם סכומים. אמר לי מה זה משנה מיליון שמונה מאות שילמת" (שם, שורות 3 – 5). איני מקבלת טענה זו.

הטענה לפיה סך של 800,000 ₪ נפקד ממסמך הסכומים סותרת את גרסה שמסר גיא בהליך בבית המשפט המחוזי. שם טען, כי מסמך הסכומים מפרט את כל הסכומים ששילם לברי, מבלי לטעון כי סך של 800,000 ₪ ששולם נפקד ממסמך הסכומים, כדלקמן: "המדובר במסמך שנמסר לידי ביום 26.7.13 על ידי הנתבע 1 ... והוא מהווה פירוט של הסכומים ששילמתי עבור רכישת הדירה, וזאת עד ליום 26.7.13 – כאשר במועד זה שולם על ידי סך של 1,800,000 ₪" (סעיף 3 לתצהיר המשלים).

למעלה מכך, גיא לא הצביע על כל תיעוד כתוב של אותו סך של 800,000 ₪ שלדבריו נפקד ממסמך הסכומים. הוא טען כי ברי אישר קבלת סך זה בעל פה, אך נמנע מלפרט מתי ובאיזה אופן שולם הסך של 800,000 ₪, ובלשונו (במענה לשאלה: "איפה רואים ברישום את ה-4 פעמים 200,00?"): "הוא אמר לי בעל פה. הוא אמר לי מיליון שמונה מאות לדירה שילמת, יופי, זה אני מחזיר לך" (עמ' 22, שורה 12). אך אין כל היגיון בכך שגיא וברי יתעדו רק חלק מהסכומים שהעביר גיא לברי במסמך הסכומים, וש זכרו של סך של 800,000 ₪ ייפקד ממסמך הסכומים כליל .

אשוב ואזכיר, כי בסיכומיה נמנעה שמחה מלהתייחס למסמך הסכומים, ולא שפכה אור על התהיות העולות ממנו. הדבר עשוי ללמד על הכרתה של שמחה באתגר שמערים מסמך הסכומים על גרסתה.

מסמך הסכומים מאשש, איפוא, הרושם, כי ההלוואה נכללה בתמורת מחצית הדירה, ומעמיד בספק את הטענה כי אין לקשור בין ההלוואה לבין ההתחשבנות העסקית בין ברי לגיא.

הקשר בין ההלוואה לבין ההתחשבנויות העסקיות לפי פסק הדין

סוגיית הקשר בין ההלוואה לבין ההתחשבנויות העסקיות בין ברי לגיא נבחנה בפסק הדין. כב' השופט קירש מצא, כי לא ניתן לשלול האפשרות כי הסכומים ששילם גיא לברי בסך של 1,800,000 ₪ או בסך של 2,000,000 ₪, היו קשורים, כולם או מקצתם, לא רק לרכישת הדירה, כי אם להתחשבנויות אחרות בין הצדדים, כדלקמן: " גם אם השתכנענו, במאזן ההסתברויות, כי אליאס שילם 1.8 מיליון ₪, או אף שני מיליון ₪, לידי כהן כפי שאליאס טוען, קיימת אפשרות כי הכספים כלל לא היו קשורים לדירה הנדונה אלא לעסקים או עניינים אחרים אשר התנהלו ביניהם. מחומר הראיות אכן עולה – אמנם בצורה בלתי ברורה או שלמה – כי התקיימו בין כהן לבין אליאס קשרים עסקיים וכספיים מעבר לעניין דירת המריבה" (עמ' 10 לפסק הדין, פיסקה 42).

כב' השופט קירש אף עמד על הקשר האפשרי בין המחלוקות הכספיות בין ברי לגיא בנוגע להלוואות לבין המחלוקות בנוגע לדירה, ובלשונו: "אמנם קיימת אפשרות, אפילו אפשרות סבירה, כי מימון רכישת הדירה איננו מנותק מהתחשבנויות אחרות בין אליאס וכהן הנוגעות להלוואת כספים. בהיבט זה התמונה העובדתית לא הובהרה על ידי הצדדים." (עמ' 20 לפסק הדין, פיסקה 62). הוא לא שלל האפשרות, כי כספי ההלוואה נכללו בכספי תמורת הדירה, ובלשונו : "לא מן הנמנע כי סכומים מסויימים שאנשים אלה היו חייבים לאליאס ("200"; "400") הומחו לטובת כהן כחלק מהתשלום הנדרש מאליאס בקשר לדירה" (עמ' 8 לפסק הדין, פיסקה 36) .

אמירות אלה שבפסק הדין בדבר קשר אפשרי בין מתן ההלוואה לבין שיתוף הפעולה העסקי לרכישת הדירה, בדבר האפשרות כי כספי ההלוואה נכללו בכספי תמורת הדירה, ובדבר הקשר בין ההלוואה לבין ההתחשבנות העסקית בין ברי וגיא – מאששות אף הן הרושם כי אין לנתק בין ההלוואה לבין ההתחשבנות העסקית בין ברי לגיא.

סיכום

האפשרות כי ההלוואה כרוכה בהתחשבנות העסקית בין ברי לגיא סבירה יותר מהאפשרות כי אינה כרוכה בהתחשבנות כאמור. מסקנה זו נלמדת ממעורבות גיא בעסקת ההלוואה, מהתכלית העסקית לשמה ניתנה ההלוואה, מהקשר בין ההלוואה לבין שיתוף הפעולה העסקי בין ברי לגיא לרכישת הדירה. מסמך הסכומים מאשש מסקנה זו, שכן ממנו עולה, כי ההלוואה אכן נכללה בתמורת מחצית הדירה. גם פסק הדין שדן באפשרות כי הלוואה נכללה בתמורת הדירה תומך ב כך.

אין בסיס לתנאי ההלוואה הנטענים על ידי שמחה

מאחר שמצאתי כי אין לנתק בין ההלוואה לבין ההתחשבנות העסקית בין הצדדים, אין מקום לבירוו של הליך זה במנותק מיתר מחלוקות הצדדים, ודי בכך כדי להביא לדחיית התביעה. על כן מתייתר הצורך בהכרעה בטענות הצדדים בכל הנוגע לתנאי ההלוואה. למעלה מן הצורך אציין, כי לא מצאתי ביסוס בחומר הראיות לטענה כי ברי התחייב לתנאי ההלוואה כפי שהוצגו על ידי שמחה.

לטענת שמחה, ברי התחייב להשיב את קרן ההלוואה בסך 400,000 ₪ בתום שנה, ולשלם עמלה חודשית בסך של 15,000 ₪ עד לפרעון ההלוואה .

ברי, מצידו, טען כי התחייב להשיב את קרן ההלוואה בסך 400,000 ₪ לאחר שנה, ולשלם ריבית שנתית בשיעור של 3% בלבד, ובלשונו: "ההלוואה ניתנה לי בריבית שנתית של כ3%" (סעיף ג לתצהיר), וכן טען, כי מעולם לא הסכים לשלם את הריבית השנתית הנטענת על ידי שמחה, ובלשונו: "מעולם לא הסכמתי לריבית שנתית של מעל ל40% שנתי" (ההדגשה במקור, סעיף 11(ח) לתצהיר) .

גרסתה של שמחה בדבר תנאי ההלוואה פחות משכנעת מגרסתו של ברי.

תנאי ההלוואה הנטענים בלתי סבירים

לדברי שמחה, ברי התחייב לשלם לה "עמלה חודשית" בסך של 15,000 ₪ , המהווה ריבית שנתית בשיעור העולה על 40%. תנאי הלוואה אלה אינם נהוגים ואינם הגיוניים. לבטח שאין זה מתקבל על הדעת כי שיעור ריבית דרקוני שכזה יושת בהלוואה בין חברים לצרכים פרטיים, כטענת שמחה.

תנאי ההלוואה הנטענים מוטלים בספק בפרט מאחר ששבועות בודדים לאחר לקיחת ההלוואה התקשר ברי בעסקה לרכישת הדירה. אין כל היגיון עסקי בכך שברי ייקח על עצמו התחייבות כלכלית כה מכבידה אם ברשותו די כסף כדי לרכוש הדירה.

גיא עצמו הודה בעדותו , כי תנאי ההלוואה אינם סבירים, ובלשונו: בלילה שבין ה-24/10/2012 ל-25/10/2012 שאלתי את הנתבע: האם משתלם לך לקחת מאמא שלי 400,000 ₪ ולתת לה מידי חודש במשך שנה 15,000 ₪?" (סעיף 11 לתצהיר גיא, וכן בעמ' 18, שורות 5 – 8 , 11 – 13).

גיא טען, כי ברי התעקש לקחת ההלוואה לשם הלוואת הכסף לאמיר, ובלשונו: "הנתבע ענה לי כי זה משתלם לו, מכיוון שאת הכסף הזה הוא ייתן ליועץ מס/רו"ח שלו בשם ביטי אמיר לצורך הלוואה וממנו יקבל 20,000 ₪. עוד סיפר לי הנתבע כי ביטי מבצע פרויקטים של תמ"א 38 בתל אביב " (סעיף 12 לתצהיר, וכן עמ' 18, שורות 6 – 8). לא השתכנעתי מטענה זו. אם ההלוואה נלקחה לתכלית עסקית, כטענת גיא, הרי שדבר רק מעצים את התמיהה על ההסכמה הנטענת של ברי לתנאי ההלוואה המכבידים. איזה היגיון עסקי יש בכך שאדם בעל ממון ייקח הלוואה הכרוכה בתשלום ריבית פירעון כה גבוהה?

אין עוגן בחומר הראיות לתנאי ההלוואה הנטענים

לא מצאתי כל ביסוס בחומר הראיות להסכמה לתנאי ההלוואה הנטענים על ידי שמחה. ההיפך הוא הנכון, מחומר הראיות עולה כי הצדדים הסכימו על תנאי הלוואה שונים בתכלית.

כזכור, יום לאחר מתן ההלוואה, ב- 25.10.12, תיעדו גיא וברי את פרטי ההלוואה במסמך ההלוואה. לפי עדות גיא, ברי ניסח את תנאי ההלוואה במסמך ההלוואה, כדלקמן: "הנתבע ביקש ממני לכתוב על דף הלוגו של הצ'יינג' מה שאני חושב לנכון. רשמתי בכתב ידי את התאריך בצד שמאל למעלה 25/10/12 ואת הנוסח הבא: "אני ברי כוהן קיבלתי מגיא ושמחה אליאס 400,000 שקל". לאחר מכן, שאלתי את הנתבע מה עוד לרשום במסמך והוא לקח את המסמך לידו ורשם בכתב ידו: "לתקופה של שנה אם החזר של 4% עד 3.5%" (סעיפים 14 – 15 לתצהיר). שיעור ההחזר המתועד במסמך ההלוואה – "החזר של 4% עד 3.5%" – דומה לשיעור הריבית השנתית עליו העיד ברי (כ- 3%), ונמוך משמעותית מ ה"עמלה חודשית" המופרזת לה טענה שמחה.

גיא ושמחה לא התכחשו למסמך ההלוואה, ולא סיפקו כל הסבר לשיעור הריבית הנקוב בו. אמנם גיא טען בתצהיר העדות הראשית מטעמו ובחקירתו הנגדית, כי את המילים "החזר של 4% עד 3.5%" הוסיף ברי בכתב ידו ( סעיף 15 לתצהיר, שצוטט לעיל). אך כעולה מעדותו של גיא, ברי כתב את תנאי ההלוואה על מסמך ההלוואה בנוכחות גיא, מבלי שגיא י תנגד לכתוב. התנהגותו של גיא מעידה על הסכמתו למסמך ההלוואה. זאת בפרט מאחר ש מסמך ההלוואה נכתב בשל התעקשות גיא, על פי עדותו, כי פרטי ההלוואה יתועדו.

אף לא מצאתי ביסוס בחומר הראיות להסכמה בהתנהגות לתשלום העמלה החודשית הנטענת.

לטענת שמחה ברי שילם חמישה תשלומים בסך של 15,000 ₪, אך שמחה התקשתה למסור גרסה סדורה בעניין. בתצהיר העדות הראשית מטעמה טענה שמחה, כי ברי שילם חמישה תשלומים חודשיים רצופים, שלושה תשלומים במזומן ושני תשלומים בהפקדה לחשבון הבנק שלה, כדלקמן: "כך המשיך הנתבע ושילם לי במשך 5 חודשים רצופים את העמלה: שלוש פעמים במזומן ופעמיים בהפקדה לחשבון הבנק הישן שלי בבנק הפועלים שהיום הוא סגור" (סעיף16 לתצהיר)

בחקירתה הנגדית שינתה שמחה את גרסתה, וטענה לראשונה, כי שניים מבין התשלומים ששילם ברי נעשו ללשכת ההוצל"פ כנגד הסדרת חובה לבנק. היא אף טענה, כי שני התשלומים להוצל"פ היו ע"ס כולל של כ- 34,000 ₪, ולא 30,000 ₪, כפי שטענה בתצהירה, ובלשונה (במענה לשאלה: "כמה שילם לתיק ההוצל"פ?"): "34,000 ₪ זה הכל, הוא שילם את זה. הוריד לי פעמיים והביא לי 3 פעמים 15,000 ₪ ולא נתן לי אח"כ כסף" (עמ/ 10, שורות 5 – 6). במילים אחרות, במקום חמישה תשלומים ע"ס 15,000 ₪ - שלושה במזומן ושניים בהפקדה לחשבון הבנק, טענה כעת שמחה כי ברי שילם שלושה תשלומים ע"ס 15,000 ₪ במזומן ועוד שני תשלומים ע"ס כולל של 34,000 ₪.

גם גרסתה חדשה התבררה כבלתי מדוייקת. בניגוד לטענתה כי החוב בתיק ההוצל"פ סולק בשני תשלומים, בפועל, וכעולה מדו"ח התנועת בתיק ההוצל"פ שהגיש ברי, ושלא נסתר, חובה של שמחה לבנק, בסך של 34,725 ₪, נפרע בשישה תשלומים, כאשר הראשון בהם, ע"ס 8,000 ₪, שולם ביום 18.12.12, והאחרון בהם, ע"ס 5,000 ₪, שולם ביום 11.3.13.

בסיכומיה, טענה שמחה כי ברי שילם חמישה תשלומים חודשיים בסך של 15,000 ₪, ואף ציינה, כי שלוש פעמים הגיע ברי פיזית לביתה ומסר לה את העמלה, וביתר הפעמים ביצע העברה בנקאית ישירות לחשבונה, כדלקמן: "הנתבע המשיך להעביר לתובעת את העמלה החודשית בסך 15,000 ₪ במשך 5 חודשים עד לחודש אפריל 2013, כאשר מתוכם שלוש פעמים הגיע הנתבע פיזית לבית התובעת למסור לה את העמלה, וביתר הפעמים ביצע העברה בנקאית ישירות לחשבונה" (סעיף 14 לסיכומים). אך שמחה נמנעה מכל התייחסות בסיכומיה לעדותה בחקירתה הנגדית על פרעון חובה בהוצל"פ, על התהיות העולות מעדות זו כמבואר לעיל.

זאת ועוד, לעיל הרחבתי בדבר גרסת שמחה על הסך הנוסף של 200,000 ₪ שנתן גיא לברי , ובדבר ההסכמה כי 100,000 ₪ מתוך סך זה ייזקפו לטובת העמלה בעבור יתרת שבעת החודשים שברי לא שילם (סעיף 20 לתצהיר גיא). ברם סך של 100,000 ₪ שווה ערך לשבעה תשלומים על סך של 14,286 ₪, ולא על סך של 15,000 ₪ כנטען.

שמחה לא הציגה כל אסמכתא לביצוע איזה מהתשלומים במתכונת שתיארה, היא לא מסרה לברי קבלה בגין קבלת התשלומים, ולא סיפקה ראייה להפקדת סכומים בבנק, כטענתה בתצהירה ובסיכומיה, וגם בכך יש כדי לשמוט הקרקע תחת טענותיה בעניין.

למעלה מן הצורך, גם אם היתה שמחה מוכיחה כי אכן בוצעו תשלומים ע"ס 15,000 ₪, כפי שטענה בתצהירה ובסיכומיה, עדיין לא היה בכך כדי ללמד על הסכמה בהתנהגות לתשלום עמלה חודשית ע"ס 15,000 ₪ עד לפרעון ההלוואה .

מאחר שלא נשללה האפשרות לקשר בין מתן ההלוואה לבין שיתוף הפעולה עסקי לרכישת הדירה, לאור סבירות האפשרות כי הלוואה נכללה בתמורת מחצית הדירה, הרי שגם אם בוצעו חמישה תשלומים זהים ע"ס 15,000 ₪ כנטען, עדיין אין בכך ללמד על הסכמה להמשך ביצוע התשלומים ע"ס 15,000 ₪ עד לפירעון ההלוואה. אשוב ואזכיר, כי באפריל 2013, עת פסק ברי מלשלם לשמחה, לפי גרסתה, נחתם הסכם המכר. סמיכות זמנים זו, כמו גם מכלול הנסיבות אודותיהן הרחבתי ללמד – כל אלה מעידים, כי אין להסיק מהתשלומים ששילם ברי לשמחה, אליבא דגרסתה היא, על הסכמה לתשלום עמלה חודשית בסך 15,000 ₪ עד לפירעון ההלוואה.

סיכום

תנאי ההלוואה הנטענים על ידי שמחה אינם סבירים ואין ביסוס בחומר הראיות להסכמה להם. ממסמך ההלוואה עולה כי סוכמו תנאי הלוואה שונים בתכלית, ואף מהתנהלות הצדדים לא ניתן ללמוד על הסכמה שכזו. על כן דין טענותיה של שמחה בדבר תנאי ההלוואה להידחות. כל זאת למעלה מן הצורך, שכן משמצאתי כי אין לנתק בין ההלוואה לבין ההתחשבנות העסקית בין ברי לגיא, מתייתרת תביעה זו.

פרעון ההלוואה

שמחה טענה, כי ברי חב לה את קרן ההלוואה בסך של 400,000 ₪, בתוספת עמלה חודשית בסך של 15,000 ₪ עבור 29 החודשים החל מחודש נובמבר 2013 ועד לחודש אפריל 2016 (מועד הגשת התביעה) בסך של 435,000 ₪ ובסה"כ 835,000 ₪.

ברי, מצידו, טען כי שבועות מספר לאחר לקיחת ההלוואה , חזר בו מהסכמתו לקחת חלק בעסק ההלוואות והחזיר ההלוואה והריבית בגינה. בסופו של יום, עקב לחצים ואיומים (שאף כללו תקיפה פיזית) מצידם של התובעת וגיא, שילם לשמחה וגיא סכומים גבוהים מאלה שהתחייב לשלם במקור, בסך של כ- 500,000 ₪.

אך נוכח הקביעה כי אין לנתק בין ההלוואה לבין ההתחשבנות העסקית בין ברי לגיא, נשמטת הקרקע תחת טענותיה של שמחה לאי פרעון ההלוואה. כל ניסיון לבחון את ההסדר לפרעון ההלוואה במנותק ממכלול ההתחשבנות הכספית בין גיא לברי – מלאכותי, מאולץ ובלתי משכנע. אזכיר, כי ממסמך הסכומים עולה, כי ההלוואה נכללה בתמורה ששילם גיא כתמורה למחצית הדירה , וכפועל יוצא מכך מתחייבת המסקנה כי לא ניתן בו זמנית לטעון לבעלות במחצית הדירה ולאי פרעון ההלוואה, כפי שמתיימרים שמחה וגיא לעשות . שמחה וגיא נמנעו מלהתייחס למסמך הסכומים בתצהיריהם ובסיכומיהם . בהיעדר כל הבהרות מצידם לאמור, אין עוגן לטענה כי ההלוואה לא נפרעה. זאת בפרט מאחר שתנאי ההלוואה הנטענים על ידי שמחה לא הוכחו, כמבואר לעיל.

אכן, כפי שטענה שמחה, משהודה ברי בתצהירו בלקיחת ההלוואה, עליו הנטל להוכחת פרעונה. גרסתו של ברי אינה חפה מתהיות, ורב בה הנסתר על הנגלה, כפי שהרחבתי לעיל. אך במחלוקת העקרונית בין שמחה וברי בדבר זהות נותן ההלוואה, בדבר תכלית מתן ההלוואה, וכן בדבר עצם הקשר בין ההלוואה לבין עסקת רכישת מחצית הדירה – ידו של ברי על העליונה. בניגוד לטענת שמחה, לא היא בלד הלוותה את הכסף לברי, וההלוואה ניתנה לתכלית עסקית ולא פרטית. מהחומר הראייתי עולה קשר בין ההלוואה לבין ההתחשבנות העסקית בין ברי לגיא, ו בכך נסתרת הטענה כי ההלוואה לא נפרעה.

ההמחאה ע"ס 400,000 ₪ שנמסרה לשמחה

בסיכומיה טענה שמחה בלאקוניות , כי מאחר שברי מסר לה את ההמחאה ע"ס 400,000 ₪ כערובה לקיום התחייבויותיו כלפיה, ובהיעדר הוכחה לכך שברי אכן פרע את מלוא סכום ההלוואה, הרי שלכל הפחות היא "אוחזת בעלת ערך ", כלשונה, הזכאית להיפרע מברי (סעיף 33 לסיכומים) .

טענה זו הועלתה על ידי שמחה לראשונה בסיכומיה. בכתב התביעה הסתפקה שמחה בטענה, כי ברי חייב בהשבת קרן ההלוואה מכוח דיני השטרות בהיות שמחה "מחזיקה שיק מטעם התובע ובחתימתו אשר נמסר לה כבטחון לפירעון קרן ההלוואה אותה לא פרע הנתבע" (סעיף 31 לכתב התביעה), ללא כל התייחסות להיותה אוחזת בעד ערך. די בכך כדי להביא לדחיית טענה זו.

למעלה מן הצורך, אמנם הוראות סעיף 29(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] מקימות חזקה לכל צד שחתימתו מצויה על השטר, כי נעשה צד לו בעד ערך. אך המקרה שלפני מעמיד בספק את הע רך שניתן בעד ההמחאה. בהתאם לסעיף 29(ב) לפקודת השטרות, במקרים בהם זכות הקניין בהמחאה לוקה בפגם קנייני, על האוחז הנטל להוכיח כי הוא אוחז בתום לב ערך בעד השטר.

תביעה זו, שגילתה טפח אך הסתירה טפחיים, מעוררת תהיות למכביר. ההלוואה המפוקפקת שהולוותה לברי במזומן, ללא דיווח או תיעוד, הצגתה של שמחה כמלווה, כשברקע מעורבותו של גיא, פעילותם של גיא וברי בשוק ההלוואות, הקשר בין ההלוואה לבין עסקת רכישת הדירה, שאף בה נמסר כסף במזומן ללא תיעוד , וללא הסכם בכתב, כמבואר בפסק הדין, וכן תנאי הפירעון הדרקוניים הנטענים – מעמידים בספק את כשרות עסקת היסוד. ספק אם די בגרסה רוויית הסתירות שמסרה שמחה, כדי לשכנע כי אכן ניתן בתום לב ערך בעד השטר.

גם אם אניח, כי אכן ניתן ערך בעד השטר, הרי שתוקפו של חיוב השטרי בין צדדים קרובים נבחן לאור עסקת היסוד בגדרה ניתן, ובלשונו של כב' הנשיא ברק, כתוארו אז, בהחלטתו בדנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי, פ"ד נה(4) 193, 196:

אכן, בין צדדים קרובים דינו של שטר כדין חוזה. כל טענת הגנה העומדת לצדדים קרובים כנגד חבות על-פי שטר עומדת להם גם כנגד חבות על-פי חוזה. על-כן היה עושה השטר רשאי להעלות כנגד הנפרע את הטענה כי הסכום שבו הוא חייב על-פי עיסקת היסוד נמוך מסכום השטר. טענה זו – שאינה טובה כלפי אוחז כשורה – טובה היא כלפי צד קרוב או כלפי אוחז "סתם". אמת, השטר מעניק עילה עצמאית לאוחז, אך קיים קשר פנימי בין השטר לבין עיסקת היסוד. קשר זה מאפשר לעושה השטר לטעון להגנתו בתביעה על-פי השטר, כי חבותו השטרית פחותה היא לאור עיסקת היסוד.

(וכן ראו ברע"א 6250/98 Nordland Papier AG נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים) מ.ס.ל. בע"מ , פ"ד נג(2) 274, 285; ע"א 8357/03 מינהל מקרקעי ישראל נ' בנק דיסקונט למשכנתאות, (פורסם במאגרים, 8.10.06, פיסקה 11).

עסקת היסוד לא התקיימה במתכונת לה טענה שמחה. נפלו סתירות ואי דיוקים בגרסת שמחה בדבר זהות נותן ההלוואה, תכלית נתינתה, תנאי הפרעון שסוכמו ואופן הפרעון. הטענות המרכזיות שביסוד התביעה, לפיהן שמחה נתנה את ההלוואה כהלוואה פרטית בין חברים – נדחו. האפשרות, כי ההלוואה כרוכה בהתחשבנויות בקשר לדירה נמצאה סבירה יותר מהטענה שבבסיס התביעה, כי יש לנתק בין ההלוואה לבין יתר התחשבנויות אלה.

מהתשתית הראייתית, עולה, אם כן, כי ההמחאה ניתנה בהקשר עסקי רחב יותר משהוצג בכתב התביעה. הקשר בין ההלוואה לבין שיתוף הפעולה העסקי בין ברי לבין גיא בכלל, ובין ההמחאה שניתנה לבין הציפייה להתהוות אותו שיתוף פעולה בפרט – מוביל בהכרח למסקנה כי לא ניתן לבודד את מתן ההמחאה כאמור ממכלול ההתחשבנות העסקית בין ברי לגיא, כפי שתובעת שמחה .

מסקנה זו מתחייבת נוכח ההסבר שסיפקה שמחה לבחירתה שלא להפקיד את ההמחאה. כזכור, על פי טענת שמחה, ברי הפסיק לשלם לה את העמלה החודשית החל מאפריל 2013, ואף לא החזיר את קרן החוב, אך חרף זאת נמנעה שמחה מהפקדת ההמחאה. בחקירתה הנגדית התקשתה שמחה להסביר מדוע לא הפקידה ההמחאה. תחילה טענה, כי נמנעה מלהפקיד ההמחאה שכן ברי טען לבעיה בבנק: "הוא אמר לי תחכי, אל תפקידי, יש לי בעיה בבנק הוא אמר לי" (עמ' 13, שורה 23). אך בהמשך טענה כי בחרה שלא להפקיד את ההמחאה בשל מודעותה לשיתוף הפעולה העסקי שבין ברי לבין גיא, ובלשונה: "חיכיתי, הוא אמר תחכי, הוא אמר אני עשיתי עסק עם הבן שלך תחכי. מגיע 2015 חיכיתי וראיתי שהוא לא מגיע, ורימה אותי אמרתי נעשה משפט (עמ' 14, שורות 7 - 8 ).

במילים אחרות, שמחה תירצה את בחירתה שלא להפקיד את ההמחאה בשיתוף הפעולה העסקי שהתהווה בין גיא לברי, ובציפייתה לתוצאותיו (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 7 – 8, שצוטטו לעיל). עדותה זו מלמדת, כי האופן בו הוצגה עסקת היסוד בגדרה ניתנה ההמחאה בתביעה זו אינו מדויק, וכי אין לבחון את עסקת ההלוואה במנותק מההתחשבנויות העסקיות בין ברי לגיא.

סוף דבר

לאור האמור הגעתי לכלל מסקנה כי לא הוכח כי ההלוואה ניתנה על ידי שמחה, כהלוואה פרטית בין חברים. גיא היה מעורב בעסקת ההלוואה, והיא ניתנה לתכלית עסקית. אין לנתק בין עסקת ההלוואה לבין יתר המחלוקות העסקיות בין ברי לגיא, והתביעה לבחון את סוגיית פרעון ההלוואה במנותק מההתחשבנות הכספית בין השניים – מאולצת ומלאכותית . אף לא התרשמתי כי יש בסיס ראייתי לתנאי ההלוואה הנטענים. על כן דין התביעה להידחות.

בהתאם, אני מורה על דחיית התביעה, ומחייבת את התובעת, שמחה, לשלם לנתבע, ברי, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 50,000 ₪, וזאת בתוך שלושים יום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, ד' ניסן תש"פ, 29 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.
סמן