הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 42679-10-15

לפני כבוד השופטת נאוה ברוורמן

התובעת:

מיטל לאמור-פרידמן
ע"י ב"כ עו"ד אלעד צברי

נגד

הנתבע:

לואי להב
ע"י ב"כ עו"ד יצחק קירה, צבע ושות'

פסק דין

מונחת בפני תביעה כספית על סך של 210,415 ₪, שעניינה בהסכם למתן שירותי הפקה מוזיקלית (להלן: "ההסכם").

רקע

התובעת, מיטל לאמור פרידמן, יוצרת וזמרת (להלן: "התובעת" ו/או "מיטל") התקשרה בהסכם עם הנתבע, מר לואי להב שהינו מפיק מוזיקלי (להלן: "הנתבע" ו/או "לואי").

על מנת לסבר האוזן, הצדדים חתמו על הסכם ביום 17.01.2010, אשר כותרתו "הסכם מפיק מוזיקלי" (להלן: "ההסכם"). מטרת ההסכם הייתה להעניק שירותי הפקה מוזיקליים לתובעת ע ל ידי הנתבע , עבור תקליט אריח נגן (אלבום) המורכב מחמישה שירים שנכתבו ע ל ידי התובעת. בהקשר זה טוען הנתבע שהתחייב ל- "עד חמישה שירים".

תמורת שירותיו של הנתבע, התחייבה התובעת לשלם לנתבע סך כולל של 100,000 ₪, בתוספת מע"מ. בנוסף, הנתבע היה זכאי לתמלוגים ואחוזים, הן לגבי תמלוגים הנגבים ע ל ידי אקו"ם , והן לגבי תמלוגים הנגבים בגין השימוש במסטרים (על בסיס זכות היוצרים הנפרדת שבהקלטה עצמה, ובהתאם לסעיף 4(א)(2) לחוק זכויות יוצרי ם, התש"ס-2007).

יצוין, התובעת התחייבה לשלם את התמורה הקבועה בהסכם לפי ארבע אבני דרך בהפקה המוזיקלית, קרי מועד חתימת ההסכם הינו השלב הראשון , השלב השני, תחילת הקלטות המכונות "בס תופים" (להלן: " בס תופים"), השלב השלישי, סיום כל יתר ההקלטות והשלב הרביעי בסיום ביצוע המיקסים (להלן: " המיקסים").

למרות ההוראות הברורות לעניין מועדי התשלום, בפועל שילמה התובעת סך של 112,000 ₪ (כולל מע"מ) וזאת מוקדם מהשלמת אבני הדרך על פי ההסכם.

בהקשר זה יובהר, כי לשיטת התובעת יש לקזז מסכום זה סך של 2,484 ₪, זאת מאחר והתובעת נשאה בעלות החלפת כלי נשיפה על אף שהנתבע היה אמור לשאת בעלות זו , ומאידך התובעת היתה חייבת לנתבע סכום כספי של כ- 4,000 ₪ בגין התשלום האחרון על פי ההסכם.

לשיטת התובעת, הנתבע התחייב להעניק לה שירותי הפקה מוזיקליים באופן אישי. ברם, הנתבע כשל מלעמוד בהתחייבותיו כפי שנקבע בהסכם, ובשל כך נאלצה להודיע לנתבע על ביטול ההסכם . הנתבע סרב להשיב לתובעת את כספה , וסרב לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לה.

להשלמת התמונה, ההתקשרות בין הצדדים להליך השתרעה לאורך של כחמש שנים.

יודגש, התובעת פנתה לנתבע במכתב ביטול ההסכם מיום 15.01.2015 (להלן: "מכתב הביטול"), קרי - כעבור כחמש שנים ממועד ההתקשרות בהסכם, והנתבע השיב למכתב זה באמצעות נציגיו ביום 02.02.2015.

יובהר, הנתבע סרב להחזיר לתובעת את התמורה ששולמה עבור ההפקה.

לאור האמור, מבקשת התובעת להשיב לה את כל הכספים, אשר שולמו לנתבע בסך כולל של 110,415 ₪, להורות לנתבע לפצות אותה בגין הפגיעה בפיתוח הקריירה המוזיקלית שלה , בסך של 40,000 ₪, לפצותה בגין מניעת הכנסה בסך של 40,000 ₪ וכן להורות לנתבע לפצות את התובעת בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה בסך של 20,000 ₪.

מנגד, טוען הנתבע כי פעל כפי שהתחייב כלפי התובעת, וכך היה נוהג כל מפיק מוזיקלי אחר. הנתבע פעל בכל הפעמים במקצועיות גבוהה, היה מעורב באופן אישי בכל התהליכים שהתנהלו, וידו היא היד המכוונת. לשיטתו, ההסכם בין הצדדים אינו מגדיר לוחות זמנים ולא בכדי, הנתבע מבחינתו פעל בכל המועדים הרלוונטיים לתביעה בלוחות זמנים סבירים ואף מעבר לכך, בעוד שהתובעת היא זו שעכבה את הפרויקט.

לאור טענות הצדדים, כפי שהובאו לעיל, השאלה הראשונה הדורשת הכרעה – האם הנתבע הפר את ההסכם.

במסגרת ההליך הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים וחוות דעת מטעם הנתבע – חוות הדעת של מר משה לוי, מפיק מוזיקלי (להלן: " משה לוי"), וחוות דעת מטעם הזמרת והיוצרת הגב' דנה ברגר (להלן: "דנה ברגר").

כמו כן, נשמעו העדויות והוצגו הראיות.

מטעם התובעת העידה הגב' כרמי שמעון (להלן: " כרמי"), אשר חתמה על הסכם הפקה אחר עם הנתבע, ולטענתה, הנתבע הפ ר עמה את ההסכם. מר אפק לאמור, שהינו אחיה של התובעת (להלן: "אפק"), והתובעת עצמה .

מטעם הנתבע העידו הוא עצמו, מר רותם פלורנטין (להלן: " רותם"), שבזמנים הרלוונטיים היה מנהלו העסקי של הנתבע, משה לוי ודנה ברגר.

תמצית טענות התובעת

עניינו של ההליך הינו הסכם לביצוע הפקה מוזיקלית באופן אישי על ידי הנתבע להפקת אלבום. הנתבע נהג בזלזול חמור בתובעת , והפר חובותיו לפי ההסכם.

הנתבע התחייב לביצוע מלא של ההפקה בשיתוף פעולה ובאופן אינטנסיבי עם התובעת. הנתבע התחייב להיות מעורב אישית לכל אורך ההפקה, ולא עמד בהתחייבות זו.

הנתבע בנה בהליך זה תזה כוזבת, שהועלתה בו לראשונה, לפיה ההפקה הושלמה כבר בשנת 2013, וכי עבודת ההפקה שלאחר מכן היתה "סבב שני", לפנים משורת הדין . אולם, גם הנתבע וגם המומחים מטעמו הודו במפורש שלתובעת היתה זכות לדרוש הקלטות נוספות בליווי הנתבע. הנתבע הסכים בזמן אמת להקלטות נוספות, שכן כך התחייב בהסכם תחת החובה לקבל החלטות בשיתוף פעולה.

בניסיון להצדיק מחדליו הגדיל הנתבע לעשות, וטען שבזמן ההקלטות הנוספות הוסכם כביכול על "ניתוק מגע" מצדו עד לשלב המיקסים. מדובר בטענות שקר יות של ממש , שנסתרו ע ל ידי ראיות מזמן אמת. הנתבע הודה בזמן אמת שהתחייבויותיו לפי ההסכם חלות גם בשלב ההקלטות הנוספות. זאת ועוד, במכתב תשובה לביטול ההסכם אין זכר לטענה לשני סבבים ומחווה, נהפוך הוא. המכתב כולל הודאה ש"חלק מההתנהלות... לא נעשה כפי שכולם ציפו" והודאה שמתווה הפעולה בשלב ההקלטות הנוספות נועד לשם "סיום הפקת חמשת השירים".

הנתבע התחייב בשלב ההקלטות הנוספות להגיע לחזרות ולהקלטות. כן התחייב לפעול לפי לוח זמנים שאיריס אביטל, מזכירתו (להלן: "איריס") תתאם. הנתבע העלה טענה גם לניתוק מגע וטען כי התובעת ביטלה מיוזמתה פגישות. כמו כן, הסכים הנתבע לשלם עבור נגן כלי נשיפה בשלב ההקלטות הנוספות.

יובהר גם, שהוסכם על ידי הנתבע להתחייב לקנס במקרה של אי עמידה בלוח הזמנים. הסכמה זו יחד עם הסכמה להקלטות נוספות, מוכיחה שטענה ל"מחווה" היא כוזבת.
לתובעת היתה זכות להקלטות נוספות. גם מומחי הנתבע הודו שהקלטות נוספות לאחר מיקס הם חלק מרצף ההקלטה.

בטיוטת ההסכם נקבע שחריגה מלוח זמנים תאפשר ביטול ההסכם, והשבת כספי התובעת.

הנתבע הפר את ההסכם, וזלזל בהפקה. בזמן המשוב הציג הנתבע משוב כוזב שהשירים מצאו חן בעיניו ועיכב את ההפקה. הנתבע עיכב אישור קבלת קבצים, ביטולי דרישות חוזרים, ביטולים בשל העדפת הפקות אחרות, זלזול בחזרות והקלטות והימנעות מהדרכה שלחלקן לא הגיע. הנתבע האשים את התובעת בביטולי פגישות ואין לכך בסיס. הפסול בהתנהלותו של הנתבע היה ברור לו, ולכן התחייב בשלוש הזדמנויות שונות להשלים את ההפקה תוך חודשים בודדים, ואף התחייב לקנס.

במהלך חמש שנות הפקה השתתף הנתבע ב-16 הפקות שונות, ואורכן הממוצע של שמונה מתוכן הוא פחות מש נה וחצי.

הנתבע ידע במפורש שחובתו לפעול בשיתוף פעולה עם התובעת, אך לא תיקשר עם התובעת, לא ביקש משוב ולא הבהיר עמדתו. הנתבע הבהיר כי לא חלה עליו חובה להתייעץ עם התובעת. מה גם שהנתבע סותר עצמו בעניין מעורבות התובעת – מחד , טוען שהעבודה על השירים בוצעה רוב הזמן ללא התובעת. מאידך, טוען שהתובעת היתה מעורבות בתהליך.

עבודת ה"מיקס" לא הושלמה והופרה החובה לביצוע ההפקה המוזיקלית במלואה. הנתבע כשל מלהשלים את המיקסים, ובהמשך טען שבידי התו בעת חמישה שירים שלמים ומלאים. הנתבע טען שהשיר החמישי הגיע מאוחר מידי, אלא שגם טענה זו אינה אמת, שהרי הנתבע ט וען שהשיר החמישי הוצג על ידי התובעת כבר בפגישה ביום 25.2.2014 בתחילת שלב התקליט הנוכחי.

התייחסותו המזלזלת של הנתבע בהפקת התובעת, והעדר התקשורת בינו לבינה, לא היה מקרה חד פעמי. מדובר בהתנהלות אופיינית לנתבע. הנתבע דחה וביטל פגישות באופן חוזר, והכול למרות התחייבותו לביצוע עבודה באופן אישי. הנתבע הפר את החובה להקליט "בס תופים חיים". התובעת העידה שאחד הדברים החשובים לה ביותר היתה הקלטה חיה של "בס תופים", כך גם הוסכם, אולם הנתבע הכחיש שכך סוכם. הנתבע לא הוכיח כנדרש את ביצוע ההפקה, וגם כאן העלה כלאחר יד טענות כוזבות. הנתבע הפר את ההסכם בגרירת רגליים, אי השלמת המיקסים, לפני ואחרי ההקלטות הנוספות. כל הפרה העניקה לתובעת הזכות לביטול ההסכם. הנתבע עצמו אישר בזמן אמת שאי עמידה בארכות תזכה את התובעת בביטול והשבת כספה.

אין ספק שהודעת הביטול ניתנה במועדה. גם אם ניתן היה לטעון שהיה על התובעת להודיע על ביטול מיד לאחר כל אחת מההפרות, ולא כך, הרי הלכה פסוקה היא שהתובעת היתה זכאית להחיות את זכות הביטול באמצעות מתן ארכות, כפי שהיה. זאת במיוחד לאור הנסיבות בהן פעלה התובעת לקיום ההסכם, ובוודאי כאשר הנתבע הסכים לארכות אלה ואף יזם אותן. התובעת העידה שנמנעה מביטול ההסכם בניסיון להקטין נזקיה ולהביא להשלמת ההקלטה.

דינו של ההסכם – ביטול, ולפי סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) יש להורות על השבה מלאה מצד הנתבע בסך של 110,415 ₪. מאידך, יש לדחות את טענות הנתבע לתמורה כביכול שניתנה לתובעת.

הפסיקה הפרידה בין תמורה במובן הצר לבין תמורה במובן הרחב. רק הראשונה חייבת בהשבה. הנתבע הודה שהתחייב לבצע את ההפקה המוזיקלית במלואה, כלומר לספק בסוף התהליך אלבום הכולל חמישה שירים, זו התמורה במובן הצר. אולם, המיקסים לא הושלמו בשום שלב.

תמורה במובן הרחב, לא חלה עליה חובת השבה. הדין קובע כי לתובעת אין מה להשיב. אף אם ניתן היה לקבוע אחרת, יש להורות על פטור מהשבה, וזאת לאור התנהלות הנתבע.

לאור התנהלות הנתבעת נגרמה לתובעת עוגמת נפש עצומה. כמו כן, חמש שנות הפקה גרמו נזק בכמה רבדים – התובעת הגיעה לגיל בו קשה יותר לפרוץ. השירים הפכו לא רלוונטיים; אובדן רווח שנתי צפוי כ- 40,000 – 50,000 ₪ . בשל הבטחות חוזרות ונישנות של הנתבע להשלמת ההפקה, התובעת לא פנתה למפיק אחר להקטנת נזקיה.

בתמצית טענות הנתבע

התובעת קיבלה את תוצרי ההפקה המוזיקלית – השירים. התובעת לא הייתה מרוצה וביקשה לבצע "שיפור" ההפקה, באמצעות אחיה, אפק. הנתבע, לבקשת אביה של התובעת, הסכים והעמיד אולפן עבור הפקת האח לתקופה שהתארכה מעל למצופה, כשמונה חודשים. גם הפקת האח לא מצאה חן בעיני התובעת, ונגנזה.

בינואר 2015, חמש שנים מאז חתימת ההסכם, ושנה וחצי לאחר מסירת השירים על ידי הנתבע, הודיעה התובעת במכתב מבא כוחה לנתבע, על ביטול ההסכם. לא ניתנה התראה, אלא מיד הודעת ביטול. הביטול הינו בגין הפרות יסודיות לכאורה של ההסכם על ידי הנתבע, והן: ביטול פגישות ודחיות לכאורה; הנתבע ביצע עבודת הפקה ברמה נמוכה; לא עורבו בהפקה נ גנים חיים. בשל כל אלו הודיעה התובעת על ביטול ההסכם.

יודגש, התמורה החוזית כוללת עלות הנגנים, אולפן, טכנאים וכו', ולא רק את שכרו של הנתבע. הנתבע העיד כי התשלומים ששילם בפועל עלו על התמורה החוזית הכוללת, בשל התנהלות התובעת, וחוסר ניסיונה.

ההפרות הנטענות אינן מזכות בביטול בשל הודעת הביטול המאוחרת להן. לגבי הנזקים הנטענים כשלה התובעת מלהוכיח את נזקיה. באשר לטענת ההפרה בשל איכות ירודה של עבודת ההפקה, העידו המומחים כי בוצעה הפקה מעולה.

גם במצב בו תתקבל גרסת התובעת, דין התביעה להידחות, היות ואין מדובר בהפרה יסודית, ממילא הודעת הביטול לא הגיעה לנתבע תוך זמן סביר, השבה אינה סבירה ו/או אינה אפשרית בנסיבות. התובעת לא יכולה להשיב את חלקה.

הנתבע התחייב כלפי התובעת להפקה מוזיקלית של עד 5 שירים, ולנהוג כפי שכל מפיק מוזיקלי היה נוהג בנסיבות העניין. הנתבע פעל במקצועיות רבה, היה מעורב באופן אישי בכל התהליכים כשידו היא המכוונת. אין להידרש לטענת התובעת כי היה על הנתבע לעבוד תחת לו"ז אינטסיבי, היות וההסכם אינו מגדיר לוחות זמנים. נכון הדבר גם בנוגע לטענת התובעת כי היה על הנתבע להעניק את שירותיו באופן "אישי". הנתבע התחייב להפיק אלבום לתובעת, וזה אכן בוצע .

במשך כל זמן העבודה על הפרויקט העבודה בוצעה במקצועייות רבה. וכן, הנתבע לא התחייב לעבוד בבלעדיות על פרויקט התובעת. ככל ואכן חל עיכוב בהשלמת הפרויקט הרי שהדבר נגרם, ברובו המכריע, עקב התנהלותה של התובעת ו/או אחיה.

הלכה למעשה, עבודת ההפקה המוזיקלית הסתיימה בהתאם לתנאי החוזה, עוד בשנת 2013, כאשר הנתבע הפיק לתובעת ארבעה שירים.

ההסכם אינו מתייחס להקלטת "תופים חיים". גם אם כן, בהתאם לתנאי ההסכם הדבר נתון לשיקול דעת הנתבע ושיקולים מקצועיים. יוער, הקלטת "תופים חיים" נמשכת מספר שעות, ואילו הקלטת תופים ממוחשבים או רכת כיום שלם, וכרוכה בעלויות גבוהות יותר.

עבודת ה"מיקס" הושלמה במלואה, התובעת היא זו שבחרה "לפתוח מחדש" את ההקלטות יחד עם אחיה. למעלה מן הקבוע בהסכם, ועל חשבונו, נאות הנתבע לאפשר לתובעת שעות רבות נוספות של הקלטות אולפן. ככל שלא הושלמו ה"מיקסים", אין לתובעת להלין, אלא על עצמה.

היעדר תקשורת – טענות התובעת להפרה יסודית בשל גרירת רגליים, זילזול, הימנעות מקיום החוזה, דינן להידחות. הנתבע עמד במלוא ההתחייבויות החוזיות, ואף מעבר לכך.

גם הטענה להפרת ההסכם בשל הפקה לא מקצועית, דינה להידחות. התובעת לא הביאה כל ראיה לכך, שההפקה לא באיכות הנדרשת.

הנתבע לא הפר את ההסכם בהפרה יסודית, ומכאן – הודעת הביטול של התובעת אינה כדין. מה גם, שהתובעת לא אפשרה בהודעה לנתבע לתקן את ההפרות הנטענות. כמו כן, התובעת לא הודיעה על ביטול ההסכם, תוך זמן סביר ראו: ת.א (מחוזי חי') 56169-0 3-11 איה כורם נ' עננה בע"מ [פורסם בנבו] , שם נקבע שלא היו הפרות יסודיות של ההסכם המצדיקות את ביטול ההסכם, הגם שנקבע כי הודעת הביטול נשלחה שלא כדין, משלא ניתנה אפשרות לתקן את ההפרות הנטענות. לשם הזהירות, גם אם התקיימה הפרה יסודית של החוזה, הרי שהודעת הביטול ניתנה בשיהוי ניכר, בחוסר תו ם לב, ולא תוך זמן סביר.

באשר לביטול בשל "איכות", גם כאן מדובר בשיהוי ניכר, תוך ויתור על זכות הביטול. השירים נמסרו לתובעת בסוף שנת 2013, וככל שסברה כי השירים אינם מקצועיים, היה עליה לפנות לנתבע בדרישה לביטול ההסכם, והשבה. התובעת בחרה "לתקן" את העבודה על חשבונו של הנתבע, באצעות אפק, "תיקון" זה כלל 200 שעות בשמונה חודשים. רק לאחר כשנה וחצי כשהשירים "תוקנו", הודיעה התובעת לנתבע, על ביטול ההסכם.

הנתבע מסר לתובעת תוצר מוזיקלי גמור, בהתאם להוראות ההסכם. היה על הנתבע להפיק עבור התובעת עד 5 שירים, ואלו נמסרו. השיר החמישי "נזנח" על ידי התובעת. זו האחרונה לקחה את השירים שנמסרו, יחד עם החמישי, ויצרה יחד עם אחיה שינויים, בניגוד לעמדת הנתבע.

התובעת א ינה זכאית להשבה. בענייננו, לא ניתן להשיב לנתבע את עבודתו. טענת התובעת כי התרתה בנתבע לאורך ההליך, הינה טענה בעלמא, שלא הוכחה. למען הזהירות, ההשבה אינה אפשרית, וממילא שוויו של השכר שקיבל הנתבע עבור עבודתו, הושב לתובעת במלואו גם במסירת השירים וגם כאשר הנתבע העמיד לרשות התובעת את מלוא האמצעים הנדרשים.

התובעת נמנעה מהבאת מומחים להוכחת טענותיה בכל הנוגע לאיכות העבודה, והפסדיה.

גם במקרה בו ייקבע כי זכאית התובעת לחלק יחסי מהסכום ששילמה, הרי שממנו יש לקזז את ההוצאות שנגרמו לנתבע עקב הסבב השני.

לשם הזהירות, יש להביא בחשבון את הביטולים החוזרים ונישנים מצד התובעת בקביעת ימי הקלטות.

התובעת לא הוכיחה כי היא זכאית לפיצוי קיום בשל כך שההסכם הופר על ידה, ובמתן הודעת ביטול שלא כדין.
בתמצית תשובת הנתבעת

הנתבע מתעלם מהראיות בתיק, ומעלה טענות ללא ביסוס בראיות. לא נעשתה הפקה מלאה, היא לא הסתיימה בשנת 2013, ויש התעלמות משלב ה"מיקס". גם אם הושלם ה"מיקס", אין לכך חשיבות, שהרי התובעת הייתה זכאית לבצע הקלטות נוספות.

מה שהוביל לביטול ההסכם הוא התחמקות הנתבע ממילוי חלקו – השלמת ה "מיקסים".

לא היו שני "סבבי הפקה", אלא הפקה אחת מתמשכת שהייתה באחריות הנתבע. היה צורך בהקלטות נוספות, בזמן אמת הנתבע הסכים לכך, והיה עליו להשלים את ההפקה.

ההסכם בוטל כדין, שכן מדובר בהפרה יסודית, והתובעת זכאית להשבה מלאה. הנתבע מתעלם מהארכות החוזרות שניתנו, ומהסכמתו שאי השלמת ההפקה יוביל לביטול ההסכם. אין ספק, שאי השלמת ההפקה מהווה הפרה יסודית. העובדה שהנתבע ביצע חלק מההתחייבות אינה רלוונטית. גם אם נאלצה התובעת לבצע את מלאכת העיבוד על ידי אפק, עדיין נדרשה מעורבותו וחתימתו האישית של הנתבע. הפסיקה כבר קבעה כי גם אי ביצוע חלק קטן מההתחייבויות יכול להוות הפרה יסודית, אם הנפגע לא היה מתקשר בו, אילו ידע שחלק זה לא יושלם. בנוסף, הפסיקה קבעה כי גם הצטברות של הפרות שכל אחת איניה יסודית, עולה כדי הפרה יסודית.

פסק הדין בעניין כורם איננו רלוונטי בעניינ נו, שהרי הוגש ערעור, שהתקבל לפי הסכם גישור. פסק הדין גם מבהיר שלא ניתנה באותו מקרה אפשרות לתקן את ההפרות, ואילו בענייננו, התובעת נתנה מספר ארכות לתיקון ההפרות.

פירוט הנתבע של הסיבות לביטול כביכול מטעה ושגוי. סעיף 10 למכתב הביטול מבהיר שהביטול נבע מאי השלמת ההפקה, למרות התראות קודמות. גם הטענה שההסכם אינו מתייחס להקלטת "תופים חיים", מתעלמת מהודאה בזמן אמת כי מגיע לתובעת הקלטת תופים. כמו כן, טוען הנתבע מצד אחד לקיומה של עבודה משותפת, ומצד שני טוען שאין חובה כזו.

הטענה שהעלות שנשא הנתבע עולה על התמורה החוזית לא הוכחה, ואין בסיס לטענת הקיזוז.

בכל הנוגע לאי הצגת חוות דעת מומחים מטעם התובעת, אין בה ממש, משום שממילא רמת ההפקה אינה העיקר. טענות התובעת הן לחוסר שיתוף פעולה, ואי השלמת ההפקה. התחמקות הנתבע מהשלמת ה"מיקס", גם אחרי ההקלטות הנוספות על ידי התובעת, היא שהובילה לביטול ההסכם. אין בסיס לאשם תורם מצד התובעת, והנתבע לא סתר את נזקי התובעת, ואת עוגמת הנפש שנגרמה לה.

דיון והכרעה

אין חולק כי בין הצדדים נחתם ביום 17.01.2010 הסכם לביצוע הפקת שירים על ידי הנתבע, שהינו מפיק מוכר וידוע. כמו כן , אין חולק כי ביום 15.01.2015 הודיעה התובעת לנתבע על ביטול ההסכם, עקב הפרות מטעמו, בנוגע להסכם.

התובעת שמה יהבה בטענה כי הנתבע לא השלים את ההפקה, כפי שהתחייב, וכן מעלה שלל טענות כנגדו המצביעות על הפרת ההסכם – גרירת רגליים מצד הנתבע ; אי שיתוף פעולה מלא ואינטסיבי ; הנתבע לא היה מעורב באופן אישי בהפקה; אי השלמת "מיקסים" לפני ואחרי ההקלטות הנוספות ; הנתבע לא ביצע "בס תופים חיים"; רמת ההפקה הייתה נמוכה .

הנתבע מצדו, מבקש להדוף את טענות התובעת, ומדגיש כי התחייב להפקה מוזיקלית של עד חמישה שירים. לשיטתו, הוא היה מעורב באופן אישי בכל התהליכים, כשידו היא המכוונת. העבודה בוצעה במקצועיות רבה, גם ללא נוכחותה של התובעת. הנתבע טוען כי לא התחייב להקלטת "תופים חיים". הנתבע מדגיש כי ההפקה המוזיקלית הסתיימה בהתאם לתנאי החוזה עוד בשנת 2013, כשהנתבע נתן לתובעת 4 שירים שהופקו על ידו. בכל הנוגע לשיר החמישי, טוען שהשיר נזנח על ידי התובעת. לשיטתו, עבודת ה"מיקס" הושלמה במלואה, וככל שלא הושלמה, אין ל תובעת, אלא להלין על עצמה.

השאלה המרכזית הדורשת הכרעה – האם הנתבע הפר את ההסכם באופן שיש בו כדי להורות על ביטול ההסכם. כמו כן, נשאלת השאלה – האם הודעת הביטול התקבלה תוך פרק זמן סביר. שאלות אלה מעוררות שאלות נוספות - האם ניתן לקבוע כי הנתבע השלים את ההפקה; ככל שיקבע כי הנתבע לא השלים את ההפקה האם על הנתבע להשיב לתובעת את מלוא התמורה, או את חלקה היחסי, או שמא אין להורות כלל על השבה. על שאלות אלה ואחרות שיתעוררו אדון בהמשך.

לאחר שעיינתי בכל אשר הובא בפניי, שמעתי את העדויות ועיינתי בראיות, בראי ההליך והפסיקה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, ולהלן נימוקיי.

המסגרת הנורמטיבית

התובעת עותרת, בין היתר, לביטול והשבה, אשר על כן אפנה לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), ולחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) (להלן- " חוק החוזים תרופות").

סעיף 2 לחוק החוזים תרופות קובע:

"הופר חוזה, זכאי הנפגע לתבוע את אכיפתו או לבטל את החוזה, וזכאי הוא לפיצויים, בנוסף על אחת התרופות האמורות או במקומן, והכל לפי הוראות חוק זה".

העיקרון הבסיסי בדיני התרופות בגין הפרת חוזה הוא, כי הנפגע מהפרה זכאי לבחור תרופות ולצרפן כרצונו, אך לעיקרון זה מספר סייגים, שהראשון שביניהם הוא, כי אין לצרף תרופות סותרות (ראו: גבריאלה שלו ויהודה אדר, דיני חוזים – התרופות, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (להלן – שלו ואדר), עמ' 75 – 72).

"הפרה יסודית", על-פי האמור בסעיף 6 ל חוק החוזים תרופות , הינה "הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתחשב ליסודית...".

הודעת הביטול - סעיף 7 לחוק החוזים תרופות קובע כי צד לחוזה הנפגע מהפרתו רשאי לבטל את החוזה באחד משני מצבים: כשההפרה היא יסודית, או כשההפרה אינה יסודית, אך הנפגע נתן למפר ארכה לקיום החוזה, והחוזה לא קוים בתוך זמן סביר לאחר מתן הארכה. הפרה יסודית אינה מבטלת את החוזה מאליה. היא מעמידה בפני הנפגע את הברירה אם לבטל את החוזה או להמשיך בקיומו (ראו למשל ע"א 1407/92 י.ח. ייזום והשקעות בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד מז(3) 45, 52-51 (1993)).

סעיף 8 ב חוק החוזים תרופות קובע כי ביטול החוזה יהיה בהודעת הנפגע למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה, וכי את הודעת הביטול, במקרים של הפרה לא יסודית, יש לשלוח תוך זמן סביר לאחר שחלפה הארכה לקיום החוזה.

ההלכה היא כי נפגע שלא ביטל את החוזה בשל הפרה יסודית בתוך זמן סביר יכול לחדש את זכות הביטול, באמצעות מתן ארכה למפר לקיום החיוב, אם ההפרה נמשכת גם לאחר ארכה זו (ראה: ע"א 464/81 שמיר נ' אוך, פ"ד לז (3) 393, בעמ' 405-406; ע"א 283/81 ג'קוב קומפני נ' החברה לפיתוח אילת, פ"ד לז(3) 658, בעמ' 667). ההלכה היא כי לא נדרשת פורמליות מיוחדת למתן ארכה, אשר יכולה להעשות גם בהתנהגות: עצם העובדה שהנפגע ממתין ונמנע מלשלוח הודעת ביטול, עשויה להוות ארכה (ראה: ע"א 464/81 הנ"ל, בעמ' 411; ע"א 283/81 הנ"ל, בעמ' 667; ע"א 291/82 פישברג נ' דים, פ"ד לט(2) 625, בעמ' 631).

סעיף 9 לחוק החוזים ת רופות קובע :

"(א) משבוטל החוזה, חייב המפר להשיב לנפגע מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי- אפשרית או בלתי- סבירה או שהנפגע בחר בכך... ".

הנה כי כן, הנתון בדבר היותה של ההשבה אפשרית, אינו הקריטריון היחידי אותו יש לבחון, ושומה על בית המשפט לבחון אף את השאלה אם בנסיבות העניין ההשבה בעין הינה סבירה. בע"א 5393/03, 5267/03 פרג' ואח' נ' מיטל ואח' [פורסם בנבו] (מיום 18.1.05) נקבע כי בקביעת אופן ההשבה והיקפה יש ליתן את הדעת גם לנסיבות וגם לשיקולי צדק:

"...אולם, כפי שיפורט להלן, ביישום עקרונות ההשבה בחוזה שבוטל מחמת פגם בכריתתו עשוי הרקע החוזי שקדם להשבה, ובכלל זה התנהגותם ומעמדם היחסי של הצדדים לחוזה שבוטל וחלוקת הסיכונים ביניהם, להשפיע על דרכי ההשבה ואופן החלתה" (פסקה 4).

וכן:

"...יונקים ממסכת דינים זו עקרונות צדק ויושר, מכוחם מוענק לבית המשפט שיקול דעת להתערב למען הצדק ביישום כללי ההשבה ברובד הבסיסי. הם מאפשרים בנסיבות מסויימות סטייה מכללי ההשבה ההדדיים הניטרליים על מנת להשיג תוצאה צודקת בין הצדדים... הוראה זו חולשת גם על דין ההשבה מכח סעיף 21 לחוק, והיא נותנת בידי בית המשפט במקרים מיוחדים וחריגים כלים להתאים את הסדרי ההשבה באופן שיביאו לתוצאות צודקות ביחסים שבין הצדדים המעורבים...מוסמך בית המשפט לשקול במקרים יוצאי דופן את התנהגותם של הצדדים שברקע תבעת ההשבה ולהורות על היקף השבה כנגזר מהתנהגות זו...כך למשל השהיית הודעה בדבר ביטול החוזה על ידי הנפגע העלולה לפגוע בצד השני עקב תנודות שוק חריפת..." (פסקה 11).

להשלמת התמונה, סעיף 21 ל חוק החוזים מסדיר את חובת ההשבה לאחר ביטול חוזה, וקובע:

"משבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה, ואם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה- לשלם לו את שוויו של מה שקיבל".

ומן הכלל אל הפרט:

בענייננו טוענת התובעת כי הנתבע הפר את ההסכם, לא עמד בהתחייבויותיו, באופן בו לא השלים את השיר החמישי, גרר רגליים, לא שיתף פעולה באופן מלא, לא היה מעורב באופן אישי בהפקה, לא השלים את ה"מיקסים" לפני ואחרי ההקלטות הנוספות, לא ביצע "בס תופים חיים", ורמת ההפקה הייתה נמוכה.

הנתבע שם יהבו בטענה כי התחייב להפקה מוזיקלית עד חמישה שירים. לשיטתו, היה מעורב באופן אישי בכל התהליכים, והעבודה בוצעה במקצועיות. כמו כן, טוען כי לא התחייב להקלטת "תופים חיים", לשיטתו, עבודת ה"מיקס" הושלמה במלואה, וככל שלא הושלמה, אין לתובעת אלא להלין על עצמה.

אבחן את הטענות אחת לאחת, בראי ההליך וההסכם:
בהסכם בין הצדדים, ב"הואיל" הראשון נקבע:

"הואיל: והמפיקה מפיקה תקליט אריך נגן ל שיכלול עד 5 הקלטות שונות בביצועה (להלן: "הפרויקט").
....

יובהר, בהתאם להסכם התובעת היא "המפיקה", והנתבע הוא "האמן".

התחייבויות האמן:
...
2.2 האמן נוטל על עצמו את ההתחייבויות הבאות: (להלן: "התפקיד")
2.2.1 להדריך את מיטל והנגנים בחזרות ובהקלטות.
2.2.2 לעשות את עבודת ההפקה המוסיקאלית כולה, עד לתוצאה סופית לפי שיקול דעתם של המפיק בשיתוף עם מיטל.
2.2.3 להקצות את אולפן ההקלטות שברשותו, האולפן של לואי להב ברחוב האשל 29 בהרצליה, (להלן: "אולפן הבית") לטובת ההקלטות והבישול (מיקסים) ו/או אולפן חיצוני על חשבונו במידה ובאופן שהדבר יידרש.
2.2.4 להיות אחראי על הזמנה ותשלום לנגני אולפן אשר ישתתפו בפרויקט מעבר ללהקה אשר מלווה את מיטל במידה והדבר יידרש.
2.2.5 האמן ישא בהוצאות הכרוכות בהפקת הקלטות הפרויקט כדלהלן:
2.2.5.1 שימוש באולפן הבית לטובת הקלטות ומיקסים.
2.2.5.2 השכרת אולפן חיצוני להקלטות תופים במידה והדבר יידרש.
2.2.5.3 תשלום לנגני אולפן ככל שהדבר יידרש בהחלטה משותפת של האמן עם המפיקה לרבות: העלאות של כלי קשת, נשיפה, המונד וכו'.
2.2.5.4 חרף האמור בסעיף 2.2.5.3 לעיל, מובהר כי במידה ויוחלט בין הצדדים על העלאות רבות מעבר להקלטות:
תופים, בס, גיטרה, קלידים, הדבר יהיה על חשבונה של המפיקה.

2.4 תאומים מקצועיים ותאומי לוח זמנים לתפקיד האמן יעשו ישירות בין המפיקה והאמן, מראש ובכתב עד כמה שניתן ובכפוף ללוח זמני הפרויקט וללוח זמני האמן.
2.5 בכפוף לכל האמור לעיל ולצורך מילוי כל התחייבויותיו של האמן עפ"י הסכם זה מתחייבת המפיקה להעמיד לרשות האמן את כל התנאים אשר יידרשו לו כפי שסוכם וכמו כן לעמוד בתשלומים אשר יועברו לאמן כפי שיפורט בסעיף 5 להסכם זה."

התובעת טוענת כי הנתבע התחייב לבצע את ההפקה באופן אישי ומפנה גם למשא ומתן שהתנהל בין הצדדים, טרם החתימה על ההסכם. התובעת מפנה למייל מיום 29.12.2009 (נספח 4 לתצהירה). שם הובהר כי הנתבע ידריך את התובעת בבחירת השירים, הדרכה של הנגנים והזמרת בכל שלבי הקלטת האלבום עד לסיומם, הקצאת האולפן הביתי שברשות הנתבע, והשכרת אולפן חיצוני לטובת הקלטת תופים, השכרת נגנים נוספים מעבר ללהקה של התובעת במידה והדבר מתבקש, וכן עריכה של האלבום, וביצוע "מיקס" לשירים עד להגעה לתוצאה הסופית.

מנגד, טוען הנתבע, לכל אורך ההליך, כי עבודתו של המפיק המוזיקלי דומה לזו של "שף", הגם שאין כל התייחסות בהסכם לכך שהנתבע התחייב להעניק את שירותיו באופן "אישי", אלא על המפיק לתת לפרויקט את חתימתו האישית (סעיף 69 לכתב ההגנה ובין היתר מייל מיום 29.12.2009 שם מצוין כי מדובר ב"הדרכה" ).

ביני לביני, מקובלת עלי טענת הנתבע, שאין מצופה ממפיק שיהיה מעורב בכל דבר ודבר ברמה האישית הפיזית , שכן הוא האדם המכוון ונותן הטון לביצוע הפרויקט.

בהקשר זה העיד הנתבע ואמר: "... אני קבעתי עם מי עובדים, מה עושים, איזה סאונד, ברור שאני מוביל את הדרך" (עמ' 38 לפרוטוקול שורות 25-26).

לא זו, אף זו לשון ההסכם לא מורה על הפקה באופן "אישי" צמוד, נכון הוא שהנתבע התחייב כלפי התובעת לבצע את ההפקה המוזיקלית כולה , אך התחייבות זו יכולה להתבצע, לטעמי, גם על ידי אחרים, כאשר התובע הוא "המנצח" על הפרויקט .

אשר על כן, לא ניתן לקבוע כי הנתבע הפר את ההסכם באופן שבו לא היה מעורב באופן אישי בפרויקט.

התובעת מלינה כי הנתבע לא פעל עמה בשיתוף פעולה.

בעניין זה העיד משה לוי והסביר כי בהפקה מוזיקלית אין מדובר בהפקה משותפת של אמן ומפיק, אלא מעבירים למפיק את השרביט. ואמר באילו המילים: "... עיסוק מאוד ערטילאי אני יכול להעיד על עצמי כאדם כמוזיקאי שלפעמים תוצאה מסוימת ברגע אחד יכולה להישמע לי נהדר, ביום למחרת נורא ואיום אותה תוצאה, עובר עוד יום ואני יכול לחשוב שזה דבר נהדר. זה מאוד פתלתל ויש קושי לשביעות רצון הלקוח" (עמ' 48 לפרוטוקול שורות 1-3).

יחד עם זאת, ציין כי יש התחשבות ברצון האמן, ויש שיח עמו . עם אמירה זו הסכימה גם דנה ברגר (עמ' 33 לפרוטוקול).

בענייננו, נחה דעתי כי שרר בין התובעת לנתבע שיח, ברם, התובעת לא הייתה מרוצה מפועלו של הנתבע. בנסיבות אלה, סבורה אני שדווקא בעקבות השיח, אפשר הנתבע לתובעת לקחת לידיה את המושכות, יחד עם אחיה, והקצה לה אולפ ן הקלטות, על מנת שתמשיך בעשייה כראות עיניה.
ערה אני לכך, שהתובעת העידה כי לא ויתרה על שירותיו של הנתבע, אך יש לזכור כי הנתבע הוא האמן, נראה שהתובעת ביקשה להפוך את היוצרות, והנתבע "זרם" עמה.

בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי הנתבע לא פעל בשיתוף פעולה עם התובעת.

באשר להפקה של "עד 5 שירים", טוענת התובעת כי הנתבע לא עמד בהתחייבותו, קרי – לא הפיק עבורה 5 שירים, כמוסכם.

מנגד, טוען הנתבע בסיכומיו כי התחייב להפקה של עד 5 שירים, ולא ל- 5 שירים . הנתבע שם יהבו בטענה כי אפשר לתובעת "סבב שני", מתוך מחווה.

הנתבע נשאל על ידי בית המשפט מה לא הושלם על ידו על פי ההסכם, והשיב:

"בהפקה שלי בסך הכל לא הושלם שיר חמישי. עשינו חמישה שירים, שיא אחד החלטנו שהוא לא מספיק טוב אף על פי שנעשה, וחיכינו לשיר החמישי. השיר החמישי הגיע תקופה ארוכה אחר כך אבל זה היה כשהכל היה אבוד שהם לא אהבו את כל מה שעשיתי" (עמ' 42 לפרוטוקול שורות 29-32).

התובעת מלינה על התנהלות הנתבע, ובסעיף 37 לתצהירה מדגישה שכאשר קיבלה בינואר 2014 את הקבצים, אלה היו ברמה נמוכה. בעדותה הסבירה כי לאור זאת, היא החלה לקחת חלק פעיל בהמשך ההפקה, והוסיפה: "אבל בשום שלב לא ביטלתי את החוזה כאמור ובשום שלב לא ויתרתי על ההדרכה וההנחיה של הנתבע" (עמ' 22 לפרוטוקול שורות 19-20).

הנתבע העיד שהוא סיים את מלאכתו בינואר 2014, והוסיף: "אחרי שאני סיימתי את ההפקה שאהבתי מאוד ולדעתי זה היה טעות לוותר עליה, היתה פגישה עם אבא שלה ואמרתי שסיימתי, אני זוכר שהיתה פגישה מאוד סוערת ובשלב מסויים אביה אמר תעזור לילדים, מאותו רגע אמרתי בסדר ונתתי להם את האפשרות לעשות את זה כמו שהם רואים את זה" (עמ' 35 לפרוטוקול שורות 21-24).

על מנת להשלים את "הפסיפס", התובעת מציינת כי לא הייתה שביעת רצון מפועלו של הנתבע, מפנה לסעיף 5.2.3 להסכם, וטוענת כי הנתבע לא עמד בהתחייבותו לבצע הקלטות של "תופים ובס חיים". התובעת העידה ואמרה: "... ההפרות זה גם כמו שציינתי שהוא התחייב בפניי להקליט עם נגנים חיים ולא עשה את זה ושיקר לגבי זה" (עמ' 22 לפרוטוקול שורות 5-6). גם אפק העיד כי הנתבע הפר את ההסכם הואיל, ובין היתר, הנתבע לא ביצע הקלטות של "תופים ובס חיים" (עמ' 14 לפרוטוקול).

בהקשר זה טוען הנתבע כי לא התחייב להקלטה של "בס תופים חיים", והסביר: "... אם זה זמר שעוד אין לו זהות וסאונד והשירים באים לאט לאט, אי אפשר לדעת מראש" (עמ' 43 לפרוטוקול שורות 14-15). הנתבע טוען כי בחר בתופים אלקטרוניים, וזו הייתה בחירה נכונה מבחינה מקצועית.

לעדות הנתבע הצטרפה עדותו של רותם, שגם הצהיר כי לא הובטח לתובעת הקלטת "בס תופים חיים" (סעיף 11 לתצהיר, ועמ' 44 לפרוטוקול שורה 5). והוסיף, שככל שהדבר היה נדרש היו מבצעים זאת, שהרי לשיטתו הדבר תלוי בטיב ואופי ההפקה, וכן בשיקול דעתו של המפיק.

לאור האמור, בינואר 2014 כאשר התובעת קיבלה את הקבצים, היא הבחינה כי אין שילוב של "תופים חיים", ועל כן היא החליטה להוסיף "תופים חיים" בעיבוד של אחיה (עמ' 23 לפרוטוקול).

רותם חזר ואמר, לכל אורך עדותו כי היה חשוב שהתובעת תהא מרוצה, על כן, לשיטתו, פעלו מעבר להוראות ההסכם , ואפשרו לתובעת "לעשות אותו דבר מחדש ואחרת" (עמ' 47 לפרוטוקול שורות 1-2).

התובעת העידה שבזמן החתימה על ההסכם היא האמינה כי הנתבע הוא מפיק מוזיקלי מהטובים בארץ, אולם כיום היא לא סבורה ככה, ואמרה: "הוא לא לטעמי ולא לפי היכרותי את עבודתו המקצועית. כיום הוא לא רלוונטי. אני סבורה שמבחינה מקצועית הוא לא טוב. זה מורכב, זה לא שחור או לבן" (שורות 5-6 עמ' 19 לפרוטוקול).

בסופה של עדות התובעת זו נשאלה ב"רחל בתך הקטנה":

"ש. אני עכשיו מבקש לברר איתך שלבים שלבים בהפקה המוזיקלית שהנתבע היה צריך לעשות, ואני מבקש ממך אישור או הכחשה לפעולות שנעשו. אני מבקש ממך להתעלם מהדרך שהם נעשו. אם היית צריכה להתקשר 100 פעם כדי לקבוע פגישה ובסוף הפגישה התקדמנו שלב, צאי מנקודת הנחה שכולנו נקבל את זה שהיה לך קשה להשלים את אותו שלב. האם נכון שהנתבע השלים איתך את תהליך בחירת השירים בסופו של דבר?
ת. כן, עם סייגים. הסייג הוא לא משך הזמן שלקח, אלא רמת המעורבות שלו.
ש. בסופו של יום בחרתם את השירים והתקדמתם לשלב הבא?
ת. אמרתי שכן.
ש. האם נכון שהנתבע מילא חובתו לסקיצות בשירים שנבחרו?
ת. בהחלט.
ש. האם נכון שהנתבע מילא חובתו בליהוק האומנים להקלטות לאותם שירים שנבחרו?
ת. כן, בסייג, לא בשיתוף איתי בשום שלב.
ש. אם נכון שהנתבע שילם לכל אותם אומנים?
ת. כדבריו. אני לא יודעת שהוא לא שילם להם. גם את התשלום הזה הוא עיכב לשלומי קינן ברמת השנים.
ש. את מעידה שהוא לא שילם?
ת. כן. יש לי את זה במיילים.
ש. האם נכון שהנתבע עשה מיקסים לשירים?
ת. חלקית. אני רוצה לתקן. לאן הוא עשה את המיקסים, טכנאי סאונד מטעמו. כתוב בהסכם שהנתבע יהיה אחראי על עריכה דיגיטלית של הפרויקט. אבל נהוג שלכל הפחות שהמפיק יהיה נוכח בחדר בזמן העריכה.
...
ש. האם הנתבע עשה מאסטרינג לשירים, או מי מטעמו?
ת. לא. לא קיבלתי מאסטרינג.
ש. נכון שאי אפשר לעשות מאסטרינג לפני שמסיימים את המיקסים?
ת. נכון.
ש. האם נכון שמאסטרינג זה נעילה של הקובץ הדיגיטלי?
ת. לא מדויק.
...
ש. האם תסכימי איתי שהנתבע כמפיק מוזיקלי יש חתימה מוזיקלית ואת שמת את זה בפרק ההסבר. את מסכימה איתי שלנתבע יש חתימה מוזיקלית?
ת. הייתה. היום כבר קשה לזהות.
(עמ' 28 לפרוטוקול שורות 14-32, עמ' 29 לפרוטוקול שורות 1-18).

מהאמור עולה שהנתבע לקח חלק בבחירת השירים, בסקיצות, בליהוק אמנים להקלטות לשירים שנבחרו, עשה "מיקסים", אך לא באופן מלא, שכן לא השלים את השיר החמישי, וכפועל יוצא לא עשה "מאסטרינג". וישאל השואל – האם הנתבע , משלא השלים את השיר החמישי, ולא ביצע "מאסטרינג", יש לראות בכך הפרה של ההסכם, או שמא התנהלות התובעת היא זו אשר גרמה לאי השלמה של השיר החמישי, וסיום הפרויקט.

מחומר הראיות והעדויות עולה כי התובעת לא הייתה מרוצה מפועלו של הנתבע, אולם בשום שלב לא ביקשה לבטל את ההסכם, והיא עצמה העידה כי לא ויתרה על שירותיו של הנתבע.

לא זו אף זו, מהעדויות ומהראיות עולה כי הנתבע מצדו לא התנער מהפקת השיר החמישי, אלא התובעת היא זו אשר החליטה לקחת את המושכות לידיה, שהרי הנתבע העמיד לתובעת את אולפן ההקלטות למשך חודשים ארוכים. למיותר לציין, שהעמדת אולפן מטעם הנתבעת כרוכה בעלויות.

בהקשר זה אפנה למייל ששלח רותם לתובעת ביום 27.02.2014 (נספח ז' לתצהיר הנתבע), ששם אמר: "היינו כבר במיקסים, מדוע החלטתם לחזור לאחור?".

יחד עם זאת, סבורה אני שאין לראות במסירת הקבצים לתובעת, כסיום ההפקה, שהרי היה מקום להשלים את השיר החמישי. עיננו הרואות שבמכתב ב"כ הנתבע לב"כ התובעת, בעקבות הודעת הביטול נכתב: " לידיעתך, לא נותרה עוד הרבה עבודה בפועל לסיום הפקת השירים והפעולות שנותרו הם סיום עריכות ואישור השירים למיקסים מצדכם וכ- 6 ימי מיקסים מצידנו". ובהמשך: "לאור כל זאת, אני, בשמו של לואי להב שב ומציע לחזור לאותו מתווה אשר סוכם ולסיים את הפקת השירים כאמור" (נספח 29 לתצהיר התובעת).
ללמדך – הנתבע מודה כי יש להשלים את ההפקה, לא טען כי ההפקה הושלמה, וביקש להשלימה.

יתרה מכך, רותם הסכים בשם הנתבע להתחייב ל"קנס", ככל שלא יסיימו את ההפקה במועד, ואכן אם היה מדובר "במחווה", לא היה מקום להתחייב לסנקציה שכזו.

סבורה אני כי היה מקום לסיים את הפקת חמשת בשירים, אולם כל צד מלין על הצד השני, כי הוא זה אשר ביטל את הפגישות, והוא זה שעיכב את סיום הפרויקט.

התובעת טוענת כי הנתבע זלזל, "גרר רגליים" בהפקה, העדיף הפקות אחרות, וביטל פגישות. אפק העיד כי הנתבע התעלם משיחות הטלפון שלו (עמ' 17 לפרוטוקול). בהקשר זה העיד גם הנתבע שהיו ביטולים, ואמר: "... היו ביטולים, היא ביטלה, אני ביטלתי" (עמ' 36 לפרוטוקול שורה 18).

גם רותם העיד כי במהלך הדרך היו הרבה בעיות של תיאומי לוחות זמנים, והדבר הובא לידיעתו על ידי איריס שניהלה את יומנו של הנתבע (עמ' 45 לפרוטוקול שורות 23-25). וכן שנשאל לגבי "הקנס", שמוכן היה לשאת בו באם הנתבע לא יעמוד בלוח הזמנים לגבי הסבב השני, שלטענתו לא היה מחויב לו, השיב שהיה ניסיון לייצא תיאום בלוחות הזמנים (עמ' 45 לפרוטוקול שורות 28-32).

התובעת טוענת בסיכומיה כי המיילים שהציג הנתבע (נספח ו' לתצהיר הנתבע) , עליהם מבקש לסמוך הנתבע כי התובעת היא זו שעיכבה את הפרויקט, אלא שעיקר המיילים שנשלחו הינם לאחר השלמת ההקלטות הנוספות, שהסתיימו ביום 31.08.2014, ועניינם ביצוע ה"מיקסים" על ידי הנתבע. וישאל השואל – האם לא היה מקום, דווקא בשלב זה לקדם את הפרויקט כדי לסיימו.

לא ניתן להתעלם מכך שהיו ניסיונות מטעם הנתבע לתאם ולקדם את הליך ההפקה (ראו למשל נספחים ח' , י"ב לתצהיר הנתבע , נספח 24 לתצהיר התובעת). ראו גם תכתובות מיילים – נספח 10 לתצהיר התובעת, בעניין התיאומים. הן לתובעת היו מחויבויות והיה צורך לתאם מועד נוח לכולם. ראו בהקשר זה, גם את נספח 11 לתצהיר עדותה הראשית.

אינני רואה כי הייתה התחמקות מצד הנתבע, או כי לא הי יתה נכונות לתיאום מועדים חלופיים. ראו מייל מיום 17.06.2012 שם בוטלה פגישה, בשל כך שהנתבע שהה עם בתו והתבקש תיאום חלופי (ראו נספח 12).

הנני מפנה גם לתמלול השיחה מיום 18.02.2014 במסגרתה התובעת מלינה, בין היתר, על כך שהנתבע מבטל עמה פגישות. התובעת ביקשה לקבוע לוח זמנים מוגדר והלינה על כך שלא ראתה את התובע מזה כשנה (עמ' 1, שורה 24).

הנתבע אישר זאת, אולם עולה כי הנתבע היה נכון לקבוע עם התובעת מועד, להגיע לתוצאות שיניחו את דעת התובעת, ואף הבטיח שישקיע את הנדרש.

עוד עולה כי ביום 25.02.2014 נפגשו הצדדים בנווה צדק, ניסו לתאם מועדים וכן מועד לסיום הפרויקט.

עיינתי הן בתמלולים נוספים מימים 11.05.2014 ו- 25.03.2014 עם איריס, שם עלו נושאים הקשורים להפקה, וכן ללו"ז שבוטל ו הצריך קביעה מחודשת. כן עיינתי בתמלול השיחה עם רותם פלורנטין מיום 15.05.2014. עולה כי התובעת הי יתה נסערת וביקשה לפצותה, בין היתר, בגין הנגנים מטעמה שנטלו יום חופש וביטלו עבודות.

הנה כי כן, ביום 19.05.2014 ניסו הצדדים לתאם מועד לפגישה. לא נעלם מעיניי כי היה קושי לתאם, ברם מדובר בגורמים בהם הצדדים היו תלויים, כגון – הנגנים מטעם התובעת, אשר למדו ב"רימון" , והתובעת ציינה כי הם עמוסים עד סוף יוני.

ניכר כי התגלעו קשיים אובייקטיבים בתיאום, אולם לא הוכח כי הנתבע בלבד היה הגורם לכך, וכי יש לייחס לו הפרה של ההסכם, בשל כך.

מעבר לאמור, אעיר כי עיון בהסכם מלמד שלא הייתה התחייבות מצד הנתבע לעמוד בלוח זמנים כזה או אחר. יובהר, מדובר בעיסוק שעושה רושם שיש קושי בתיחום של זמן מוגדר.

לא זו אף זו, הנתבע לא התחייב לעבוד בבלעדיות על פרויקט התובעת.

בנוסף לאמור, אציין כי לא הוכח בפניי כי העבודה שבוצעה על ידי הנתבע, בוצעה ברמה נמוכה. התובעת, בסיכומי תשובתה טוענת כי רמת ההפקה אינה העיקר, אלא חוסר שיתוף הפעולה מצד הנתבע, ואי השלמת ההפקה.

דומני, שלא עלה בידי התובעת להוכיח כי עבודתו של הנתבע בוצעה ברמה נמוכה, או לא מקצועית. כמו כן, לטעמי, התובעת לא הוכיחה שהייתה חריגה בלוח הזמנים שנבעה אך מהתנהלות הנתבע גרידא , כפי שהובהר לעיל.

ככל שהיו טרוניות של התובעת כלפי הנתבע באשר לאופי ביצוע העבודה, היה מקום להתריע על ביטול ההסכם, עוד בתחילת הדרך, ולא להמשיך בתהליך כחמש שנים.
לשיטת התובעת, הנתבע הפר את ההסכם פעם אחר פעם, ולטענתה, הודעת ביטול ההסכם ניתנה במועדה. שכן, גם אם היה ניתן לטעון שהיה על התובעת להודיע על ביטול מיד לאחר כל אחת מההפרות, הרי שהלכה פסוקה היא שהתובעת הייתה זכאית להחיות את זכות הביטול באמצעות מתן ארכות, כפי שהיה.

הנתבע טוען כי לא הפר את ההסכם, והודעת ביטול ההסכם של התובעת, אינה כדין. מה גם, התובעת לא אפשרה בהודעה לתובע לתקן את ההפרות הנטענות, ובאשר ל"איכות" ההפקה, אפשר הנתבע לתובעת לשכתב את ההפקה באמצעות אחיה, וזה היה רצונה ל"ריפוי" ההפרה, לכאורה. זאת ועוד, התובעת לא הודיעה על ביטול ההסכם תוך זמן סביר מרגע שנודע לה על ההפרה.

הנה כי כן, התובעת הודיעה לנתבע על ביטול ההסכם רק ביום 15.01.2015 . לדידי, צודק הנתבע כי התובעת ידעה לאורך כל הדרך מה איכות העבודה שסיפק, וככל שסברה כי הנתבע כשל בעמידה בהבטחותיו, על פי ההסכם, הייתה פתוחה בפניה הדרך לפעול מיד, לשלוח מכתב התראה, קודם להודעת הביטול, לא להמתין במשך כחמש שנים, וזאת לאחר שהנתבע משקיע מזמנו, ומשקיע משאבים לא מבוטלים להפקת הפרויקט.

למצער, עת שקיבלה התובעת את הקבצים בסוף שנת 2013, כבר אז היה בידה להודיע כי הנתבע כשל בביצוע הפרויקט, ולא עמד בהתחייבויותיו.

ככל שיש לאמץ את גרסת התובעת, ולקבוע שניתנו על ידה ארכות לנתבע, הרי בסופו של יום, השיר החמישי לא הושלם, ולא ניתן לקבוע כי הנתבע הוא "האשם" הבלעדי לכך.

בנסיבות אלה, כפי שפורט לעיל, סבורה אני שאין להורות על ביטול והשבה בענייננו, גם לא עבור החלק היחסי בנוגע לשיר החמישי. הנני סבורה כי אף לא היה מקום להשיב באופן יחסי את התמורה לתובעת, למצער ב גין השיר החמישי. זאת מהטעם שהנתבע, בין היתר, הקצה לתובעת אולפן. הגם, שהנתבע ביקש לסיים את הפרויקט, אך התובעת היא זו אשר סירבה לכך. הטענות שהנתבע הוא זה שגרר רגליים, אינן עומדות לבדן, זאת מאחר וניתן להיווכח שגם התובעת ביטלה לא אחת את הפגישות שתואמו (ראו נספחים 10 ו – 11 לתצהיר העדות הראשית, ביחס לאילוצים של התובעת ותיאום הפגישות) .

לאור האמור, נחה דעתי כי בענייננו אין להורות על ביטול והשבה. לאור תוצאה זו, בעצם מתייתר הצורך לדון בשאלת הנזקים הנטענים על ידי התובעת.

למעלה מן הצורך, התובעת טוענת לנזקים שנגרמו לה – פגיעה בפיתוח הקריירה ואבדן הכנסה בסך של 80,000 ₪, ועוגמת נפש בסך של 20,000 ₪. כבר עתה אומר שהתובעת לא טרחה משום מה לבסס טענותיה - לא צורפה כל ראיה המלמדת כי הקריירה של התובעת נפגעה, ו/או ראיה על אובדן הכנסה.

לאור האמור, התובעת לא הוכיחה את נזקיה, הגם שאין מקום לחייב את הנתבע בגין רכיב עוגמת הנפש, ככל שהייתה לתובעת, הואיל והגעתי לכלל מסקנה כי אין לראות בנתבע כמי שהפר את ההסכם עם התובעת.

סוף דבר

לאור המקובץ לעיל, דין התביעה להידחות.

התובעת תישא בהוצאות ושכ"ט עו"ד לטובת הנתבע בסך של 20,000 ₪, אשר ישלומו בתוך 30 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ' כסלו תש"פ, 18 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.