הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 42547-11-18

בפני כבוד השופט אביים ברקאי

התובעים:

1.מ.ע.ג.ן - יעוץ וניהול נכסים בע"מ
2.מ.ו. השקעות בע"מ

נגד

הנתבעים:

1.בוטיק - שימור מבנים בע"מ
2.דני בשן
3.אייל גרוס

ב"כ התובעות: עו"ד יערית ברנן ועו"ד ארז פרידמן ממשרד ד"ר משה וינברג ושות', עורכי דין ונוטריונים
ב"כ הנתבעים: עו"ד צביקה מצקין ו/או אלרן שפירא בר אור ממשרד שפירא בר-אור מצקין ושות'

פסק דין
פסק הדין ניתן באולם. פרוטוקול הדיון הושמט.
<#5#>
פסק דין
1. פתח דבר
1.1 התביעה שבפני היא תביעה שפוגעת במערכת המשפט בדרך שבה מגישים פעם אחר פעם טענות לערכאות שונות לרבות גם לרשות האכיפה והגביה שאכן אינה ערכאה שיפוטית. מדובר בהליך שבו התובעות "הפסידו " במשפט כבר בחודש פברואר 2018 וחויבו בתשלום. החיוב בתשלום נעשה במסגרת אותו פסק דין וכומת במסגרת פסיקתא שניתנה בחודש מאי 2018.

1.2 לאחר שהתובעות לא שילמו את סכום פסק הדין נאלצו הנתבעות לנקוט כנגדן בהליכי הוצל"פ. כעת טוענות התובעות כנגד הנתבעות כי עליהן (על הנתבעות) לפצות אותן (את התובעות) בגין הליכי ההוצל"פ שהתנהלו. ובמילים פשוטות, לא די בכך שהתובעות התחמקו מתשלום אלא כעת הן עוד מלינות על הנתבעות שעמדו על כך שפסק דינו של בית המשפט יקוים.

2. על עשרות ההליכים שמנוהלים בין הצדדים
יאמר כי אין מדובר בהליך הראשון שמתנהל בין הצדדים. אין מדובר גם בהליך השני. אפילו אם אתייחס רק להליכים שצוינו על ידי הנתבעות, הרי מדובר בכ30 הליכים שונים שמתנהלים. לעניין זה אפילו במסגרת התביעה בה חויבו התובעות בתשלום, המשיכו לאחר פסק הדין הליכים שבהם ביקשו עיכוב ביצוע בביהמש המחוזי, ובהם גם פנו לביהמש העליון. ובמילים אחרות, התובעות משייטות במערכת המשפט וכן במערכת האכיפה והגביה מהחלטה להחלטה , מבקשה לבקשה ומתביעה לתביעה תוך שניתן היה לצפות שיתחילו בכך שכאשר הליך מסתיים יש לפעול על פיו. ובמילים פשוטות, כשניתן פסק דין המחייב בחיוב כספי יש לשלמו.

3. על התביעה שבפני
3.1 התובעות הערימו על בית המשפט טיעונים על גבי טיעונים , תוך שהן מפרטות ומתייחסות להליך שבו חויבו בתשלום כספי. מתייחסות להחלטות שונות של כב' השופט נפתלי שילה בבית המשפט המחוזי, להחלטות שונות של כב' השופטת שרה דותן בביהמש המחוזי, להחלטות של כב' השופטת רחל ברקאי מביהמש המחוזי, להחלטות של ביהמש העליון.

3.2 בתחילתו ובסופו של יום, התביעה היא בגין נקיטת הליכי ההוצלפ על ידי הנתבעות. אין מקום להערים כאמור את כל הטענות שהועלו בהליכים קודמים. במלוא הכבוד יאמר כי על פניו מרבית ממלוא כל טענות התובעות בהליכים קודמים לא התקבלו. כך או כך, יש להבהיר כי מערכת המשפט צועדת קדימה וכל תיק שהסתיים אין לשוב אליו.

3.3 במילים אחרות, משכבר הסתיים הליך בבית המשפט המחוזי בו חויבו התובעות בתשלום, הרי היה עליהן לנהוג כבעלות דין הגונות ואכן לשלם את אשר חויבו. הדרך שבה מתמודדים עם בעלי דין שאינם מקיימים פסקי דין היא באמצעות הליכי הוצל"פ. כך אכן נהגו הנתבעות.

4. לגופה של תביעה
עוד אתייחס בפרוטרוט לאמור להלן:
א. בכתב התביעה עותרות התובעות לתשלום הסך של 289,830 ₪. סכום זה מורכב מהסכומים הבאים:
- 27,849 ₪ - תשלום אגרת פתיחת תיק הוצל"פ;
- 97,951.35 ₪ - תשלום שכ"ט עו"ד א' בתיק הוצל"פ;
- 99,396.35 ₪ - תשלום שכ"ט עו"ד ב' בתיק הוצל"פ;
- 2045.30 ₪ - הוצאות שנקבעו בתיק הוצל"פ;
- 672 ₪ - תשלום אגרות על נקיטת הליכים בתיק הוצל"פ;
- 62,116 ₪ - בגין שכר טרחת עו"ד התובעות בתיק ההוצל"פ.

צא וראה- כל הסכומים הנתבעים מהראשון עד האחרון מקורם בתיק ההוצאה לפועל שנאלצו הנתבעות לפתוח לאחר שהתובעות התחמקו מתשלום.

ב. לטענת התובעות, בשל העובדה שמדובר בפסק דין אשר חייב אותן בתשלום סך של 2,592,170 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית וכן הוצאות משפט בסך של 20,000 ₪ - הרי נאלצו להתארגן לתשלום הסכום ומשכך לא שילמו לנתבעות. עוד טוענות התובעות כי ניהלו משא ומתן עם הנתבעות ביחס לתשלום. מנגד, מכחישות הנתבעות כי נוהל משא ומתן. עוד מנגד, מפנות הנתבעות לכך שפסק הדין אשר חייב את התובעות ניתן כבר ביום 19.2.18 ואילו תיק ההוצל"פ נפתח רק בחודש יולי 2018.

ג. במלוא הכבוד, כאשר ניתן פסק דין, כאמור לעיל, יש לשלמו. אין מקום שמערכת המשפט תפגע במי שמבקש להוציא לפועל את פסקי דינה. כלומר, אין מקום שמערכת המשפט "תבוא חשבון" עם מי שזכה בפסק דין ואשר לא משלמים לו. זאת ועוד, דווקא פעולה נמרצת של בעלי דין להוציא לפועל פסקי דין תורמת לחזקתה של מערכת המשפט.

ד. מנגד, התנהלות שבעל דין מתחמק מתשלום, גורר את בעל הדין השני לכך שהוא נאלץ לפתוח הליכי הוצאה לפועל ולאחר מכן אף מגיש תביעה בגין אותם הליכי הוצאה לפועל, היא התנהלות שבמלוא הכבוד פוגעת במערכת המשפטית. כך או כך, בהליך זה בבית משפט שלום החשוב הוא האם יש מקום לחייב את הנתבעות בגין כך שפעלו בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי והתשובה לכך היא שלילית.

ה. נתתי דעתי לטענות התובעות לפיהן עצם נקיטת הליכי הוצל"פ נעשה בחוסר תום לב ומשכך מוגשת התביעה. טענות אלה הופיעו גם במסגרת בקשת פרעתי שהגישו בתיק ההוצאה לפועל. טענות אלה הופיעו גם במסגרת בקשה להסדר תשלומים שהגישו בתיק ההוצאה לפועל. אין מקום לשוב ולדון בטענות שכבר הועלו. ככל שביקשו התובעות להלין על כך שנפתח תיק ההוצאה לפועל, הרי עשו זאת היטב כאמור לעיל. ההליך במסגרת טענת הפרעתי הסתיים, מדובר בהליך שלא הוגש כל ערעור לגביו. אין מקום לכך שבית משפט השלום ידון בטענות אלה.

ו. התובעות טוענות כי רשם ההוצל"פ אינו רשאי להתייחס לחוסר תום לב מצד הנתבעות. לעניין זה מפנות לשתי אסמכתאות, האחד רע"א 102/00 קוז'קי נ' בנק עצמאות, והשני החלטה בתיק הוצל"פ שמספרו 21-02370-03-6.

במלוא הכבוד, אין באסמכתאות אלה כדי לתמוך בתובעות. ויודגש, אכן כאשר מגיע לרשם ההוצל"פ פסק דין אותו יש לאכוף לא ידון רשם ההוצל"פ בשאלת תום הלב של מי מהצדדים שכן זו , ככל שהיה צורך לדון בה, הוכרעה במסגרת פסק הדין. גם ביחס לשטר משכנתא המוגש למימוש, בדומה לפסק הדין בעניין קוז'קי, הרי מדובר בהליך המקביל למימוש פסק דין וברור הוא שככל שיש טענות לגופו של שטר המשכנתא, או לתום הלב ביחס לשטר המשכנתא, או כל טענה אחרת דומה הרי יש לבררה בהליך שיפוטי.

עם זאת, אין להסכים ל"קפיצת הדרך" שמבקשות התובעות לערוך ולטעון כי גם חוסר תום לב במסגרת הליכי הגביה עצמה אינו מעניינו של רשם ההוצל"פ. יודגש, כי התובעות ידעו היטב לטעון ביחס לחוסר תום לב במסגרת ניהול הליכי ההוצל"פ וטענתן כעת אינה תואמת לטענותיהן בעבר. לעניין טענות שונות בהליכים שונים כבר קבע ביהמש העליון כי מדובר בחוסר תום לב בניהול הליך משפטי. לעניין זה אפנה אל ע"א 3496/15 , הורמוז ובלפור נ' גבעת מרום בע"מ, (מיום 17.1.17) שם התייחסה כב' השופטת חיות לתום הלב בו מחויב בעל דין כאשר הוא פונה בהליך לבית המשפט. באותו מקרה אפילו ננקט בצעד יוצא דופן ונדחתה טענת התיישנות שהועלתה בחוסר תום לב, תוך שביהמש העליון ביקר בהליך ההוא מהלך אשר כלשונו "נראה כניסיון מצידה ליהנות מכל העולמות".

ז. הדברים האמורים בפיסקה הקודמת תקפים גם לענייננו. ההתנהלות בהליך שבפני קרובה מאוד לחוסר תום לב בניהול הליך משפטי , אם לא למעלה מכך. אין מקום להסכים למצב שבו בעל דין נוקט בהליכים כפולים. בעניין זה כבר ביקר ביהמש מצבים שבהם בעל דין ניהל הליכים כפולים משולשים ומרובעים , ואף התייחס למצבים שבהם בעלי דין כאשר "נסגרו בפניהם כל הדלתות, החלונות ואף הכניסה דרך המרתף נאטמה הגיחו.. דרך הגג בפריצה נועזת", לעניין זה אפנה לפסק דין בע"א 8340/10 מ. ו. השקעות בע"מ, תמר ריינן, ד"ר משה וינברג, נ' רשות המיסים בישראל משרד האוצר מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב, מיום 30.1.13.

ח. זאת ועוד, ניתן לצטט גם את החלטת השופט אלרום במסגרת ההליכים בין הצדדים אשר קבע ביחס לתובעות בהליך אחר : "התנהלות דיונית פסולה זו של המבקשים אשר תכליתה היתה להשיג יתרון דיוני באמצעות בחינת עניינם על ידי שתי ערכאות שונו במקביל מצדיקה אף היא את דחיית הבקשה".
ולענייננו, גם כאן מדובר בהתנהלות שבה מוגשת תביעה בגין הוצאות בתיק הוצאה לפועל שנכפה בעקבות אי תשלום בהתאם לפסק דין.

ט. בתחילתו ובסופו של יום נמצא בפני אך ורק התיק בו אני מכריע ובתיק זה אין מקום לשוב ולדון. עוד אפנה לעניין זה לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט 2018 אשר אמנם טרם נכנסו לתוקפן ואולם כבר עתה יאמר כי במסגרת תקנות אלה שומה על ביהמש להקפיד למנוע מצבים שבם בעלי דין נוקטים תוך שימוש לרעה בהליך שיפוטי וכאשר תקנה 4 קובעת כי "לא יעשה בעל דין או בא כוחו שימוש לרעה בהליכי משפט ובכלל זה פעולה בהליך שמטרתה או תוצאתה לשבשו , להשעותו, או להטריד בעל דין , לרבות פעולה בלתי מידתית לאופי הדיון, לעלותו או למורכבותו".

התקנות עצמן עדיין כאמור לא נכנסו לתוקף אך בכל הקשור לניהול הליך בתום לב, הן משקפות את הדין הקיים. לעניין זה הפניתי כאמור להלכת בלפור הנזכרת לעיל. לעניין זה אפנה גם אל אבישי אדד , שימוש לרעה בהליכי משפט (2013, בעמודים 33-36).

5. פסק דין זה ניתן לאחר שהוגשה בקשה לסילוק על הסף ובכל מקרה ניתן במסגרת קדם המשפט. אין מקום להמשיך בניהול התיק לאור האמור לעיל.

6. סוף דבר
לאור האמור לעיל התביעה נדחית. אני מחייב את התובעות בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 24,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ה אדר ב' תשע"ט, 01 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.