הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 4254-04-18

מספר בקשה: 5
לפני כבוד ה שופטת מי-טל אל-עד קרביס

התובע :
איתי אזולאי
ע"י ב"כ עו"ד בן-שמואל

נגד

הנתבעת :
הפניקס חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד כצנלסון

החלטה

לפניי בקשת הנתבעת לדחות על הסף את התביעה מחמת התיישנות.

1. עניינה של התביעה דרישתו של התובע לקבלת תגמולי ביטוח על יסוד פוליסת ביטוח חיים הכוללת נספח "נכות מתאונה", בגין תאונת דרכים שארעה לו בתאריך 9.3.15. התובע טוען כי בגין התאונה נותרו לו נכויות צמיתות בתחום הפסיכיאטריה, העיניים ואא"ג, בעטיין הוא זכאי לקבל פיצוי על פי הפוליסה.

2. התביעה הוגשה לבית המשפט בתאריך 3.4.18 קרי, בחלוף 3 שנים ממועד התאונה . סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981 (להלן: "החוק"), קובע כי תביעה לקבלת תגמולי ביטוח מתיישנת תוך 3 שנים ממועד קרות מקרה הביטוח, ומכאן טענת הנתבעת כי לאור מועד הגשת התביעה היא התיישנה ויש לדחותה על הסף.

3. התובע טוען כי מרוץ ההתיישנות אינו מתחיל ממועד התאונה, אלא מיום שהתגבשה נכותו הצמיתה. מאחר ש הוועדה הרפואית במוסד לביטוח לאומי קבעה את נכויותיו רק בתאריך 10.1.19, התביעה לא התיישנה כלל.

4. בתאריך 30.5.19 התקיים דיון בבית המשפט. לאחריו, הודיעה הנתבעת כי בשלב זה היא אינה עומדת על טענת ההתיישנות, אך שומרת על זכותה להעלותה בשנית לאחר שלב שמיעת הראיות. התובע עומד על קבלת החלטה כבר עתה כי תביעתו לא התיישנה מהנימוקים אותם העלה.

לאחר עיון בתיק בית המשפט, אני קובעת כדלקמן:

5. סעיף 31 לחוק קובע:

"31. תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח; היתה עילת התביעה נכות שנגרמה למבוטח ממחלה או מתאונה, תימנה תקופת ההתיישנות מיום שקמה למבוטח זכות לתבוע תגמולי ביטוח לפי תנאי חוזה הביטוח". [הדגשה אינה במקור].

מאחר שהתביעה שלפניי עניינה תגמולי ביטוח בגין נכות מתאונה, חל הסיפא של סעיף 31 לחוק , הקובע כי מניין תקופת ההתיישנות יחל למחרת היום שבו התגבשה לתובע זכות קונקרטית לתבוע תגמולי ביטוח על פי חוזה הביטוח קרי, למחרת היום שבו התגבשה הנכות הצמיתה, להבדיל מיום התאונה עצמה (טל חבקין התיישנות 352 (2014)). סיפא זו היא תוספת פרי תיקון בחוק שנערך בשנת 2014, שמטרתו היתה לשנות את ההלכה שנקבעה בע"א 1806/05 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח אמיתי, ז"ל , פ"ד ס(4) 231 (2008) , לפיה מועד קרות התאונה פותח את מרוץ ההתיישנות. המחוקק הכיר בכך כי יהיו מצבים בהם הנכות תתגבש רק בחלוף זמן רב, ומחשש שימצא עצמו הנפגע ללא יכולת לתבוע תגמולי ביטוח בשל התיישנות התביעה, הסעיף תוקן (חבקין, שם).

6. הנה כי כן, השאלה אם תביעתו של התובע התיישנה אם לאו תלויה בשאלה מתי התגבשה נכותו הצמיתה? התשובה לשאלה זו תינתן רק לאחר ברור עובדתי ורפואי בעוד ההליך המשפטי נמצא בראשיתו - הנתבעת טרם הגישה חוות דעת מטעמה בתחום אא"ג ואין עדיין תצהירי עדות ראשית. מכאן, שבתנאי חוסר מידע לא ניתן לקבוע כבר עתה כי התביעה בקשר עם הנכות נטענת בתחום אא"ג התיישנה. אשר לתחום הנפשי, הנתבעת טוענת כי בהתאם לפוליסה נכות נפשית לא תיכלל בחישוב דרגת הנכות, ובהתאמה לא ראתה צורך להגיש חוות דעת פסיכיאטרית (פרוטוקול מתאריך 30.5.19). ברי כי אם תתקבל טענתה זו, אין משמעות לטענת התיישנות, ואכן אין מקום לדון בה עתה.

7. להבדיל מהאמור לעיל, התביעה בתחום העיניים לא התיישנה; זאת מאחר שהנתבעת ויתרה על הגשת חוות דעת רפואית מטעמה (לאחר שגם התובע לא הגיש חוות דעת), והיא מסכימה כי הנכות תהא כפי שנקבעה בוועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי [נפגעי עבודה]. עיון בצרופות כתב התביעה מעלה כי הנכות הצמיתה בתחום העיניים (10%) נקבעה בוועדה רפואית מתאריך 6.12.16, והיא יציבה מתאריך 1.10.16. מאחר שהתביעה הוגשה פחות משלוש שנים לאחר מועד זה, היא לא התיישנה.

8. לסיכום, לא ניתן לקבוע בשלב זה מתי התגבשה נכותו של התובע בתחום אא"ג, ובתחום הפסיכיאטריה יש לנתבעת טענה שיסודה בהוראות הפוליסה. לפיכך, טענותיה של הנתבעת שמורות לה (למעט בתחום העיניים ).

הוצאות יישקלו בסוף ההליך.

תז"פ לתאריך 15.9.19 לקבלת חוות הדעת של הנתבעת בתחום אא"ג.

המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, כ' תמוז תשע"ט, 23 יולי 2019, בהעדר הצדדים.