הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 4224-09-12

לפני כבוד השופטת אורלי מור-אל

התובעים:

  1. פלוני – תביעה נדחתה בפשרה
  2. המוסד לביטוח לאומי

נגד

הנתבעים:

  1. כלל חברה לביטוח בע"מ- תביעה נדחתה בפשרה.
  2. איילון נאמנים סוכנות לביטוח בע"מ – תביעה נדחתה בפשרה.
  3. חקלאית אגודה שיתופית לביטוח – תביעה נדחתה בפשרה
  4. קיבוץ דורות – תביע ת התובע-1, נדחתה בפשרה.

מטעם התובע 2: עו"ד עמראן ח'טיב
מטעם הנתבע 4: עו"ד מיכל וולך ממשרד אמודאי, קין צמח ושות'

פסק דין
בתביעת התובע-2 נגד הנתבעת-4

פסק דין זה עניינו בתביעת שיבוב של התובע-2 כנגד הנתבע-4 , בעקבות תגמולים ששילם לתובע-1. התגמולים שולמו, בעקבות נזקי גוף שנגרמו לתובע-1 בתאונת עבודה שעה ש פרה בעטה בברכו במסגרת עבודתו כווטרינר ברפת הנתבע-4.
התובע-2, עותר לשיבוב התגמולים ששולמו וישולמו לת ובע-1, בסך כולל של 1,886,321 ₪.
מרבית הצדדים האחרים הגיעו לפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט, במסגרתה נדחתה תביעת התובע-1.
תמצית העובדות וטענות הצדדים
התובע-1 (להלן: "הנפגע"), יליד 1948, וטרינר במקצועו, נפגע בתאונת עבודה בתאריך 2/9/09 , שעה שפרה בעטה בברכו, עת טיפל בפרות המצויות ברפת הנתבע-4 (להלן: " הנתבע").
הנפגע הגיש תביעתו נגד מעבידתו (הנתבעת-3, להלן גם : "המעביד"), הנתבע, אצלו בוצעה העבודה וחברות הביטוח שסבר שהן רלוונטיות . במהלך ניהול ההליך נדחו התביעות נגד הנתבעות 1 ו-2 בהסכמה. לאחר שמיעת ההוכחות, הסתיימה תביעת ה נפגע כולה בפשרה, במסגרתה הגיעו הצדדים להסכמה שהתביעה של הנפגע נגד הנתבעות 3 ו-4 תדחה ללא צו להוצאות.
התובע-2 (להלן: "התובע"), שהצטרף לתביעת הנפגע, והנתבע, לא הצליחו להגיע להסכמות, משכך אין מנוס להכריע בטענותיהם במסגרת פסק דין זה. למותר לציין, כי לתובע אין עילת תביעה נגד הנתבעת-3, שהינה מעבידת הנפגע והיא זו ששילמה את דמי הביטוח הלאומי .
הנפגע הגיש חוות דעת רפואיות לפיהן נגרמו לו 28% נכות אורתופדית ו- 30% נכות נפשית. הנתבעים הגישו חוות דעת לפיה נכותו של הנפגע עומדת על 10% נכות אורתופדית ו- 10% נכות נפשית. מומחים שמונו מטעם בית המשפט קבעו 10% נכות אורתופדית ו- 30% נכות נפשית. במסגרת ה וועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי נקבעו לנפגע 20% נכות אורתופדית ו- 10% נכות נפשית וכן הופעלה תקנה 15 ב- 1/3, כך שנכותו הועמדה על 37.5% אחוזי נכות לצמיתות.
התובע טוען, כי בעיטת הפרה , ארעה בשל התרשלות הנתבע שעיקרה בכך שמדובר היה בפרה תוקפנית כאשר הנפגע לא הוזהר מכך ויתרה מכך עובדי הנתבע לא סייעו לנפגע כפי שחייבים הוא לעשות. בנוסף, לטענת התובע, הפרות עמדו בצפיפות מוגזמת, דבר שגרם להן לאי שקט והקשה על מתן הטיפול.
הנתבע טוען, כי בעיטה של פרה בווטרינר, הינה אחד מן הסיכונים הצפויים של מי שעובד עם בעלי חיים, שלא תמיד ניתן לשלוט על מעשיהם. הנתבע מדגיש שהווטרינר עצמו הוא בעל השליטה בבעל החיים בעת הטיפול בו, כאשר במקרה דנן הנפגע היה ווטרינר ותיק בעל נסיון רב. אשר לטענה שהפרה הייתה רגזנית ולטענות הנוספות, מבקש הנתבע לדחותן מאחר שלא הוכחו ואינן אלא בגדר השערות לא מבוססות.
בדיוני ההוכחות שנשמעו בתיק, העידו בפרשת התביעה הנפגע וד"ר ורסנו מומחה מטעמו. בפרשת ההגנה העידו מנכ"ל הנתבעת-3 , מר רייך ומומחה מטעמה ד"ר צור, מטעם הנתבע העידו מנהלת הרפת בתקופה הרלוונטית הגב' יערי ומנהל הרפת החל משנת 2010 מר שני, כן העיד הרפתן שנלווה לנפגע בבדיקה מר אלזיידנה ומומחה , מר שפירא . כמו כן נחקרה המומחית מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי. בנוסף, הצדדים הגישו תיקי מוצגים עבי כרס והתובע הגיש תעודות עובד ציבור בנוגע לתשלומים ששולמו לנפגע.
כמפורט לעיל, הצדדים חלוקים בנוגע לשאלת קיומה של אחריות וככל שתקבע אחריות חלוקים בנוגע לנזק, בשים לב לכך שהנפגע לא שב לעבודתו לאחר התאונה, בשים לב לגילו של הנפגע בעת התאונה, לכספים שקיבל לאחר התאונה מן המוסד לביטוח לאומי ומביטוחים שונים, ולמכלול נסיבות הע ניין. מטבע הדברים יש לדון לכתחילה בשאלת האחריות וככל שיעלה הצורך לאחר מכן בשיעור הנזק .

הבעיטה
אין מחלוקת שפרה ששהתה ברפת של הנתבע בעטה בברכו של הנפגע במסגרת עבודתו כווטרינר וגרמה לו נזק. הצדדים חלוקים אודות נסיבותיה של אותה בעיטה והסיבות לה. לדאבוננו, אין כל דרך לברר את העניין עם הפרה ולהכריע מה באמת הביא לכך שאותה פרה החליטה לבעוט ומשכך ניסה כל אחד מן הצדדים להוכיח באמצעות העדים העובדתיים והמומחים את הנסיבות והסיבות שגרמו לאותה בעיטה.
עובדות נוספות שאינן יכולות להיות במחלוקת, הן כדלקמן:
אין מחלוקת, כי בתאריך 2/9/09, הגיע הנפגע במסגרת עבודתו כווטרינר בנתבעת-3, לטפל בפרות המצויות ברפת הנתבע.
אין מחלוקת שהנפגע לא היה הווטרינר הקבוע של הרפת אלא וטרינר מחליף יחד עם זאת, הוכח כי הנפגע וטרינר ותיק מאוד, בעל נ יסיון של 30 שנים לפחות בטיפול בחיות גדולות. החל משנת 1979 עבד אצל המעביד בתביעה דנן, המספק שירות וטרינרי לכל מגדלי חיות המשק הגדולות בכל רחבי הארץ.
עוד הוכח, והדבר אינו יכול להיות נתון במחלוקת , כי לא הייתה זו הפעם הראשונה שהנפגע הגיע לרפת הנתבע לטפל בפרות ואף היה שם במסגרת תפקידו יום קודם לאירועים.
בכתב התביעה טען הנפגע, כי במועד התאונה, עת עבד ברפת הנתבע, בעטה פרה בברכו השמאלית.
הנפגע הוסיף, כי בדיעבד הסתבר לו שהפרה אשר בעטה בברכו הייתה פרה הידועה כבועטת ועל אף זאת, איש לא הזהיר אותו מפניה ועובדי הרפת לא סייעו לו ולא ריסנו את הפרה. בנוסף העלה הנפגע טענות רשלנות כלליות הן כלפי מעבידו והן כלפי הנתבע, לפיהן לא דאגו לסביבת עבודה בטוחה, לא דאג ו לבטיחותו, לא נהג ו בסבירות, לא דאג ו להרגעת הפרה וריסונה ולא סייע ו לו בעת הבדיקה.
בתצהירו הרחיב הנפגע ותאר שבמועד התאונה הגיע לרפת הנתבע, על מנת לתת טיפול לפרות כווטרינר מחליף. לטענת הנפגע, בעת הטיפול התלוו אליו שני רפתנים מטעם הנתבע, אשר במרבית הזמן לא היו לצידו אלא עסקו ברישום. הנפגע טען, כי נדרש לתת טיפול שוטף לפרות, אשר כלל, בין היתר, בדיקות, זריקות וכד'. הנפגע הוסיף, כי הפרות עמדו בצפיפות מוגזמת, דבר אשר גרם להן להיות באי שקט והקשה עליו לתת את הטיפול. בנסיבות אלה, לטענת הנפגע, במהלך הטיפול באחת הפרות, פרה שעמדה מימין לפרה המטופלת, בעטה בברכו השמאלית וגרמה לו לנזק חמור.
הנפגע שב והעלה טענות קשות נגד תפקוד מעבידו והנתבע, בכותבו, כי בדיעבד הסתבר לו שהפרה אשר בעטה בברכו הייתה ידועה כפרה רגזנית ובועטת והוא לא הוזהר מפניה והרפתנים שנילוו אליו לא ריסנו אותה. הנפגע הדגיש, כי נשלח כרופא מחליף, וידוע שהפרות אינן אוהבות זרים, ומשכך ציפה שמעבידו והנתבע יוודאו שהפרות יוצבו בעמדות מרווחות ללא צפיפות המגבירה את נטייתן לאי שקט והתפרעות. כן טען שהיה צריך לדאוג לכך שהרפתנים יתלוו לע בודתו על מנת לנטרל את היותו זר.
העדים מטעם הנתבע, מנהלת הרפת הגב' יערי ומר אלזיידנה הרפתן שסייעו לנפגע, בעת הטיפול בפרות, תארו בתצהירם שהפרות ממוינות על ידי שער אוטומטי כשהן יוצאות לחצר הטיפולים וכשהווטרינר מגיע כל הפרות שזקוקות לבדיקה ממתינות מוכנות בשורה. הרפתנים דו אגים שהפרות תהיינה נעולות בעול, הרפתן עובר עם הווטרינר ליד כל פרה ופרה ומקריא לו את הסיבה בגינה זקוקה הפרה לבדיקה, וכן רושם את האבחנות. מעבר לכך הרפתן מסייע בכל דבר שהווטרינר מבקש, להחזיק בפרה, להזיז את זנבה לצורך חיסון בדיקה וכיוצ"ב, כאשר הווטרינר הוא הסמכות העליונה וכל החלטותיו מבוצעות כלשונן. נטען, כי מהלך הבדיקה היה תקין והרפתנים מילאו את כל הוראות הנפגע וסייעו לו . בנוגע לנסיבות הבעיטה עצמה, מסר הרפתן אלזיידנה בתצהירו שאינו יודע את הנסיבות המדויקות, אך הוא זוכר שהנפגע עמד מאחורי הפרה וחיסן אותה בירך האחורית, כאשר הוא אמור לעמוד בצד הקדמי של הפרה ולחסן אותה בצוואר.
הנתבע העלה טענות רבות בנוגע למהימנות הנפגע, בהיות עדותו עדות יחידה ובשים לב לסתירות ואי התאמות כאלה ואחרות שנפלו בעדותו, ואולם איני רואה כל צורך להתעכב על הטענה. אין מחלוקת שהנפגע נבעט על ידי הפרה. אכן בעדותו, הרבה הנפגע לא לזכור פרטים ואף לא ידע ל חזור על הגרסה שהמומחה מטעמו טען שהנפגע עצמו מסר לו, ואולם איני רואה רק בשל כך לדחות את הגרסה מכל וכל, אלא נדמה שיש לבחון את הטענות שהעלה הנפגע והעלה המומחה מטעמו לגופן ולהכריע במהימנותן וסבירותן מבלי לפסול את הגרסה כולה .
הנתבע העלה בנוסף טענות הרחבת חזית, שכן בכתב התביעה הטענה המרכזית שהעלה הנפגע הייתה היות הפרה עצבנית ותוקפנית, כי לא הוזהר מפניה ועובדי הרפת לא עזרו לו. במהלך ניהול ההליך, נוספו לנפגע טענות, בכך שהפרה הייתה מבכירה (לאחר המלטה ראשונה) ומכאן עצבנותה, בכך שפרות ממעמדות שונים עורבבו יחד, וכן הפרות עמדו בצפיפות מוגזמת וגם מכאן חוסר השקט שהיה בעת בדיקתן.
הנתבע התנגד מכל וכול להרחבת חזית, והוא חוזר על טענותיו במסגרת הסיכומים, תוך שהוא מבקש לדחות את הטענות אך משום כך.
אכן קיימות טענות של הנפגע שהועלו באיחור, כך לדוגמא טענת הצפיפות, היא טענה שאמורה הייתה להיות בידיעת הנפגע שהוא ווטרינר ותיק, שללא ספק ביקר באלפי רפתות בימי חייו והיה אמור לדעת ולהעלותה מייד. הטענה שהפרה הייתה מבכירה היא טענה שעלתה לראשונה בחוות דעת מומחה הנתבע ולטענת הנתבע לא ידע עליה, כך שקשה לפקוד מחדל לפתח הנפגע בהקשר זה, ואולם כפי שאבהיר להלן, הטענה הסתברה כלא מבוססת ולא בעלת משקל לגופה.
בענייננו, התקיים דיון לגופו של עניין בטענות התובע והנפגע , תוך שכל הצדדים התייחסו ספציפית לטענות ונפרשה המחלוקת העובדתית לעיצומה באופן המאפשר הכרעה לגופו של עניין. בהקשר זה, קבע הנשיא שמגר:
"בית המשפט צריך להכריע בשאלה שהיא באמת במחלוקת בין בעלי הדין, אך לפעמים הוא מנוע מעשות כן, מאחר שהנושא האמור אינו מוצג לפניו בכתבי הטענות ואינו מועלה גם תוך כדי הדיון. אולם אם בעלי הדין פורשים לפני בית המשפט, למעשה, את המחלוקת האמיתית שהתעוררה לפניהם, כפי שאכן אירע כאן, אין לראות את כתבי הטענות המקוריים כמעין סד, הכובל את בית המשפט והמונע פנייתו של בית המשפט אל החומר והטיעונים, אשר הובאו בפניו במסגרת ההליכים."
(ע"א 311/83 פינקלשטיין נ' פלבסקי (20/3/85) כן ראו: ע"א 441/88 ירחי נ' גולדגרבר (10/12/1989); ע"א 521/83 קרפינובסקי נ' המחלבות המאוחדות בע"מ, (28/3/88)).
במקרה אחר, הוסיף בית המשפט העליון והבהיר, כי דרך המלך היא כתב תביעה תמציתי דיו ובו העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה ואימתי נולדה. על התביעות להתברר, על ההליך לזרום, ועל השכל הישר של בית המשפט להנחותו; גם "תוך כדי תנועה" ניתן לתקן רבו ת אך על בית המשפט לעמוד על המשמר, שצד מהצדדים לא יעשה שבת לעצמו וישיג יתרונות בתרגילים פרוצדורליים ( רעא 2874/08 עיריית הרצליה נ' אברהם יצחק בע"מ (15/5/08)).
באותו עניין, התייחס בית המשפט לכך שגם כאשר היה מקום להרחיב בכתב התביעה, אך המסגרת הבסיסית לתביעה ישנה, כך גם סכום התביעה, והפתעות גדולות לא יכלו להיות לצד השני אין המדובר במצב של "שינוי חזית" מובהק. הגבול בין יריעת מחלוקת מפורטת יותר או פחות, גמיש, וכל עוד באותה יריעת מחלוקת עצמה עסקינן, באותו סכום נתבע ובאותם יסודות של סיפור המעשה, הרי שניתן לנתבע להתמודד עם פירוט פלוני או אלמוני, גם בעדויות או בתצהירים, תוך שבית המשפט שומר על הגינות כלפי כולי עלמא.
משכך נקבע, כי כאשר הטענות והעדויות שהיו בפני בית המשפט לא חורגות מהנטען במפורש, וכל שנטען נועד רק לאמת את העילה שנטענה במפורש, הרי עצם הזכרת עובדות נוספות כלשהן, אין בהן כדי ליצור 'שינוי חזית'. אם בעלי הדין פורשים את המחלוקת האמיתית שהתעוררה לפניהם אין לראות את כתבי הטענות המקוריים כמעין סד הכובל את בית המשפט ומונע פניית בית המשפט אל החומר והטיעונים שהובאו במסגרת ההליכים. אפשרות אחת היא תיקון כתב התביעה, אך לא תמיד ייקוב הדין את ההר. שעה שהגנת הנתבעים לא קופחה, שכן העובדות כולן פורטו בתצהירי עדות ראשית שעה שדיון ההוכחות טרם החל ובידי הנתבעים לנסח את תצהיריהם תוך מתן תשובה לכל עניין, דינה של טענת הרחבת חזית להידחות, גם אם גם אם היה מקום לפירוט רב יותר בכתב התביעה.
באופן דומה, בענייננו, נכון וראוי לעגן את המסקנה בנוגע לסבירות מסכת העובדות והנסיבות שגרמו לתאונה בראיות כפי שהתגבשו למעשה בשלב התצהירים . זאת בשים לב שבתצהירו של התובע פורטו העובדות הנטענות ובכתב התביעה פורטו רכיבי הרשלנות ומ ירב הנסיבות, הגם אם בחלקם במסגרת הטענו ת הכלליות. הנתבע התגונן לגופן של טע נות ויריעת המחלוקת נפרשה במלואה. לא כן לגבי טענות חדשות שעלו במהלך העדויות. טענות כאלה, הפתיעו את הצדדים האחרים לא נדונו לגופן כדבעי ויש בהן משום הרחבת חזית שלא ניתן להכשירה.
ערך גילוי האמת והיות ההליך השיפוטי ראוי והוגן הוא אכן הערך המרכזי בהליך (ראו תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, סעיפים 1-5) , אשר אמור להנחות את ההכרעה על כל היבטיה, ומשכך בנסיבות שפורטו, נכון לדון בטענות לגופן וכך אעשה .
המומחים מטעם הצדדים והעדים הנוספים התייחסו גם הם לאופן התרחשות האירוע ואולם אין חולק שהם לא נכחו במקום ומשכך לצורך הכרעה בנוגע לאופן התרחשות התאונה, עדויותיהם של הנפגע, מנהלת הרפת והרפתן שהיו במקום הן הרלוונטיות.
בשים לב למכלול העדויות שנשמעו ניתן לסכם את הממצאים הבאים שיהוו את הבסיס לדיון שיערך בשאלת האחריות :
א. הנפגע הינו ווטרינר ותיק ומנוסה.
ב. ביום האירוע הגיע הנפגע למקום כווטרינר מחליף, ואולם לא הייתה זו הפעם הראשונה ששימש כווטרינר מחליף במקום.
ג. ממכלול העדויות עלה, כי היה ככל הנראה חוסר תיאום בשעת הבדיקה, הנתבע ציפה לנפגע בשעה 13:30. בהתאם לסידור העבודה, סבר הנפגע , כי עליו להגיע למקום בשעה 15:00.
ד. מתוך כלל העדויות ובהתאם לשורת הה יגיון ניתן לקבוע , כי הווטרינר הוא זה האמון ע ל אופן עריכת הביקור ואופן הטיפול בפרות, כשהרפתנים אמורים לסייע בידו.
ה. ניתן כבר כאן להדגיש שהנפגע עצמו העיד, כי לא חש שהפרות עצבניות, לרבות לעניין הפרה הנוכחית (בעניין זה עוד יורחב בהמשך) .
ו. הצדדים נחלקו בשאלה האם הפרה הייתה פרה מבכירה ובנוגע לאפשרות להעלות את הטענה. ככל הנראה הלכה למעשה לא הייתה פרה מבכירה ואולם גם אם הייתה, ספק אם הדבר חייב טיפול מיוחד.
ז. בהגיע הנפגע לפרה, ככל הנראה חיסן אותה באחוריה, הגם שקיימת אפשרות לחסנה בצווארה. גם אם נצא מתוך הנחה ששתי השיטות אפשריות, הרי שככל שהיה מחסן את הפרה בצווארה, לא היה נאלץ לעמוד מאחוריה. בעדותו, נמנע הנפגע מלהשיב איזה טיפול בדיוק נתן לפרה וטען כי אינו זוכר.
ח. כשעבר הנפגע לטפל בפרה הבאה, הפרה בה סיים את הטיפול בעטה בו בברכו. מומחה הנתבע העלה טענה שהנפגע תפס בזנב הפרה כדי להתרומם ואולם טענה זו לא הוכחה. אף אחד מהעדים ששהו במקום לא הצהיר על כך והנפגע עצמו הכחיש טענה זו וטען בפני המומחה מטעמו שנגע בזנבה של הפרה כדי להרגיעה בעת שטיפל בה ואולם בעד ותו לא חזר הנפגע על טענה זו וטען כי אינו זוכר כלל את האופן בו טיפל בפרה.
זהו הבסיס העובדתי לבחינת השאלה האם התרשלותו של הנתבע היא זו שגרמה לאותה בעיטה של הפרה ולפגיעת הנפגע. אבחן את טענות הצדדים.
שאלת האחריות: הבעיטה – האם אירוע צפוי כתוצאה מרשלנות הנתבע?
אקדים ואציין, כי לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות העניין וטענות הצדדים, באתי לידי מסקנה, כי לא עלה בידי התובע להוכיח את אחריותו של הנתבע לבעיטה.
נדמה שלא ניתן לחלוק, כי הנתבע כבעל הרפת, מי שאחראי על הפרות, על השטח, על מתן השירותים שניתנים לווטרינר ועל אספקת מקום בטוח לבדיקה ולטיפול בפרות, חב בחובת זהירות מושגית ועשוי גם לחוב בחובת זהירות קונקרטית כלפי הנפגע.
השאלה הדורשת הכרעה היא האם הופרה אותה חובת זהירות, בשים לב שמדובר בטיפול בבעל חיים שהתנהגותו אינה תמיד צפויה ושבעל המומחיות לטיפול בו, אבחון מצבו וסכנה שעשויה לנבוע בסיטואציה מסויימת היא של הווטרינר האמון על כך ובלבד שיש לו את המידע והתנאים הנדרשים לביצוע עבודתו.
התובע טען בלשון רפה להעברת הנטל לנתבע מבלי שאפילו לפרט לפי איזה סעיף בפקודת הנזיקין הוא מעלה את הטענה. נדמה שאין כל צורך להאריך בדיון בהקשר זה שכן ברי שהטענה אינה עומדת. התובע נכנס בנעליו של הנפגע. הנפגע, הוא הגורם המשמעותי במקום בעת התאונה, הוא זה שיודע ואמון על מתן ההסבר כיצד בדיוק ארעה התאונה. הא הראיה שאפילו הנפגע עצמו לא טען בכתב תביעתו להעברת הנטל לנתבעים. בנסיבות דנן לא מתקיים התנאי הראשון להעברת הנטל לפי ו לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה יכולת לדעת מה היו למעשה הסיבות שגרמו למקרה שהביאו לנזק. בהינתן העובדה הבסיסית שאין יכולת לדעת מדוע בעטה הפרה מפיה ויש לנסות ללמוד זאת מן הנסיבות, לנפגע יש והיה את מלוא המידע. הלכה למעשה, לא מתקיימים גם התנאים השני והשלישי, שכן בעת הארוע גם לנפגע עצמו הייתה השליטה על הפרה, ונסיבות המקרה לאו דווקא מתיישבות עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה.
טענת התובע לגופה של אחריות , הינה שהנתבע התרשל באספקת התנאים הסבירים לטיפול בפרות – צפיפות של הפרות, ערבוב בין פרות ממעמדות שונים והימנעות הרפתנים מלסייע לנפגע; וכן התרשל במסירת המידע הרלוונטי – היות הפרה מבכירה ותוקפנית. אבחן את הטענות אחת לאחת.
צפיפות מוגזמת של הפרות
טענת התובע היא, כי הפרות עמדו בצפיפות מוגזמת דבר אשר גרם להן להיות באי שקט והקשה על הנפגע ליתן את הטיפול. לטענת התובע, הנתבע התרשל כבעל הרפת שהזמין את הנפגע לטפל בפרות בכך שלא וידא שהפרות המיועדות לטיפול יסודרו בצורה מרווחת ובטוחה שתאפשר לנפגע גישה נוחה לפרות.
הנתבע משיב שטענה זו כלל לא הוכחה. לטענתו, המרחק בין העולים היה סטנדרטי הפרות לא היו צפופות ולא באי שקט אלא רגועות לחלוטין.
אכן בחינת הראיות שנשמעו מעלה שטענה זו לא הוכחה.
התובע אמנם טען בתצהירו לצפיפות ואולם הן התובע והן המומחה מטעמו לא הוכיחו בדרך כלשהי שהע ולים נמצאים במרחקים בלתי סבירים. ד"ר ורסנו, המומחה מטעם התובע, גם העיד מפורש ות כי הצפיפות קיימת רק אם נמצאות יותר ממספר הפרות שתפוסות בעול – אביא את הדברים בלשונו :
"ת: רגע, אם אפשר לתאר את העמדות בדיקה ברפת פרות, ברפת פרות ביציאה ממכון החליבה יש חצר קטנה מ- 2 הצדדים, 2 חצרות קטנות שיש בהם, אני לא זוכר כמה, 20 עולים פחות או יותר או 15 עולים בכל צד שבהם נכנסות הפרות, יש חלק מהמערכת חליבה שהוא ממוחשב אוטומטית, פרות שמיועדות לביקור רופא מופנות שמאלה, פרות שהשער נסגר לפרות אחרות שילכו לחצר הרגילה, כל הפרות האלה מתרכזות בחצר הקטנה הזאתי ואז הרפתנים לקראת הביקור תופסים אותם בעול, זה פרות שהגיעו מכל מיני קבוצות והן נמצאו בחצר הקטנה ביחד והשאלה היא, כמה הגיעו לביקור, אם זה מתחת למספר העולים או מעל מספר העולים, הן עומדות כמו חיילים בשורה אחת צמודה לשנייה במרחק של בערך משהו כזה, 15, 20 סנטימטר, 30 סנטימטר בין פרה לפרה, כולן עומדות בעול קשורות אחת, זה לא מופיע בטקסט, זה תיאור הרפת, זה תיאור הרפת, זה תיאור השיטה, אוקיי? זהו.
ש: הבנתי.
ת: אז הפרות עומדות אם תעמיד חיילים בשורה במסדר אחד ליד השני ככה הן עומדות.
כב' הש' מור-אל: אז אין לך צפיפות, אז יש לך מקום מוסדר לעמידת הפרות.
עו"ד יוניק: בדיוק.
העד, ד"ר ורסנו: זה רק תלוי כמה פרות הגיעו לשמה, הצפיפות היא ברגע שיש יותר ממספר הפרות שעומדות בעול". (עמ' 20 לפרוטוקול מתאריך 15/11/16, שורות 14-32).
הנפגע מעולם לא טען כי היו פרות שלא עמדו בעולים.
מנהל הרפת מר שני מסר בתצהירו בהקשר זה, כי המרחקים בין העולים הם במרווחים סטנדרטיים הנהוגים ברפתות, הם לא יותר צפופים מרפתות אחרות ואין אפשרות לדחוס יותר פרות ממס' העולים בכול שורה. העד הוסיף, כי דווקא הותרת מקום ריק, יכול לגרום למרווח תנועה של יתר הפרות וסיכון מסויים ולכן עדיף למלא את העולים וליצור סביבה בטוחה עבור המטפלים והפרות.
מנהלת הרפת בתקופה הרלוונטית, גם היא העידה שהפרות סודרו בעולים באופן שגרתי לגמרי והנפגע לא התלונן על צפיפות.
המומחה מטעם הנתבע, מר שפירא, כתב בחוות דעתו שהמרחקים בין העולים סטנדרטיים כמקובל ברפת ות.
בעדותו טען הנפגע כי העולים היו ישנים והפרה הישראלית גדלה ומשכך הייתה צפיפות, לא רק שטענה זו נטענה לראשונה בשלב העדויות, אלא שהטענה שהינה טענה שבמומחיות לא הוכחה בשום דרך ואינה יכולה להתקבל.
הווה אומר, לא הוכח, כי מדובר במתקן שאינו עומד בסטנדרטיים, וטענה כזו לא הועלתה על ידי הנפגע, הווטרינר הקבוע במקום או המעביד של השניים.
בהינתן האמור, דינה של טענת הצפיפות להידחות לגופה.
אי מסירת מידע רלוונטי לנפגע בדבר היות הפרה הבועטת מבכירה ותוקפנית
התובע טוען שהפרה הבועטת הייתה מבכירה ותוקפנית; הנפגע היה רופא מחליף ומשכך, לא ניתן לומר שהכיר את הפרות ואת הפרה הפוגעת מבעוד מועד ולא יכול היה לה יזהר ממנה, ואילו רפתני הקיבוץ היו מזהירים את הנפגע מאותה פרה, הבעיטה הייתה נמנעת.
הנתבע טוען, שהטענה בדבר היות הפרה מבכירה הינה בגדר הרחבת חזית ומכל מקום הפרה לא הייתה מבכירה, לא הייתה תוקפנית, ולפיכך לא היה כל מידע שהיה צריך למסור לנפגע. מה גם שהנפגע עצמו העיד שמעולם לא נמסר לו מידע אודות היות הפרה מבכירה.
הטענה בנוגע להיות הפרה מבכירה, התגלתה לראשונה בחוות הדעת של ד"ר צור, והנפגע נתלה בטענה כמוצא שלל רב באמצעות חוות-הדעת של המומחה מטעמו. דא עקא שבמהלך ניהול ההוכחות, מעדותו של מר שני, מנהל הרפת ומעדותו של אלזיידנה הרפתן עלה שהפרה כלל לא הייתה מבכירה אלא לאחר המלטה שניה, וככל הנראה בחוות דעת ד"ר צור נפלה שגגה.
טענה זו הוכחה, בין על ידי העדויות ובין על ידי כרטיס הפרה שהוצג במהלך ההוכחות, ממנו עלה, כי הפרה הייתה לאחר המלטה שנייה.
אציין, כי אף שהועלו אי אלו טענות בנוגע למהימנותו של כרטיס הפרה, איני מוצאת סיבה לפקפק באמיתותו. בהקשר זה, אני סומכת על עדותו הרפתן אלזיידנה שידע לזהות את מספר הפרה, כאשר יש חיזוק לעדותו שזה אכן כרטיס הפרה בכך שהכרטיס מתיישב עם המועד בו נמסר לנפגע שהפרה יוצאת לשחיטה – 18/3. באותו יום הגיע הנפגע ל מקום לקבל אישור כלשהו, וסיפר שנאמר לו שהפרה על המשאית ואכן מתועד בכרטיס שזה המועד שיצאה לשחיטה. כמו כן המועד בו טופלה הפרה על ידי הנפגע אף הוא מצוין בכרטיס, אף שהבעיטה לא מצוינת בו.
התובע לא הוכיח בכל דרך שהכרטיס אינו אותנטי ולא מתקבל על דעתי, בשים לב להתרשמותי מן העדים, כי ישתפו פעולה בקנוניה לרמות את בית המשפט, להציג כרטיס שגוי או לשנות את נתוני הכרטיס אך בשל הרצון שתדחה התביעה. טענת קנוניה מעין זו חייבת הצגת ראיות משכנעות במיוחד, דבר שלא נעשה .
העד אלזיידנה, כאמור, העיד, כי מהכרטיס עולה כי הפרה לא הייתה מבכירה אלא תחלובה שניה, דהיינו לאחר המלטה שנייה (עמ' 191 לפרוטוקול מתאריך 30/1/17, שורות 9-5). כך גם העיד מנהל הרפת שני וזאת בהסתמך על כרטיס הפרה (שם, עמ' 205, שורות 22-20).
יתירה מזו, המומחה מר שפירא העיד שכ- 30 – 40 אחוז מהפרות ברפת הן מבכירות, כך שזה לא משהו מיוחד ולא צריך לסמן אותן. גם מומחה הנפגע , ד"ר ורסנו, הסכים בעדותו שאם כפי שטען הנפגע הוא בדק כ- 100 פרות – בין 30 ל- 40 מהן היו מבכירו ת.
בנוסף, לא שוכנעתי כי כסטנדרט עבודה יש צורך להפריד פרות מבכירות מאחרות, לא הוכח בשום פנים כל נוהל כזה. בהקשר זה העיד המומחה שפירא , כי החלוקה היא דווקא בין פרות "יבשות", "חולבות" ו "עגלות". הנפגע עצמו, לאחר שנחקר ארוכות בעניין לא ידע להצביע על מקרים או על מקומות בהם הוזהר מהיות פרה מבכירה.
המומחה, ד"ר צור הסביר את הדברים בעדותו -
"ת: דעתי קודם כל הפרה היא כבר בת 3 אז לומר שהיא לא מנוסה ולא מכירה את החברות שלה ואת השגרה ברפת זה יהיה זה מאוד יכול להיות שהיא ממליטה מאוחרת, מתחילים להזריע הדרישה היא בגיל יותר מוקדם היא הייתה יכולה להיות מבכירה גם בגיל שנתיים היא הגיעה לגיל שלוש משהו התפספס אצלה כנראה בדרישות אז היא כבר פרה די מנוסה. בת 3 זה לא טירון. זה כבר שלוש שנים ואני לא מכיר את הנוהל שוב אני אומר רפתן יכול להגיד מבכירה, טוענה, צולעת, אחרת, זאת האינפורמציה, אני לא מודע לזה שיש לזה כזאת השפעה שצריך לעשות מזה איזה שהיא אזהרה מיוחדת עם סימנים אדומים שהיא יכולה לבעוט. בנוסף לכול זה הבעיטה נעשתה אחרי שהוא כבר, אז אוקי אני יודע שהיא מבכירה גמרתי לבדוק אותה העברתי לפרה הבאה ואז אני חוטף את הבעיטה אז מה הקשר בת כמה היא?" פרוטוקול מיום 23/11/16 עמ' 157 שורות 27-18).
אשר להיות הנפגע וטרינר מחליף, כפי שהוברר גם הווטרינר הקבוע מטפל בפרה ספציפית רק פעם בכמה חודשים במקרה הטוב, כך שלא ניתן לומר שהפרות מכירות את הווטרינר (ראו בהקשר זה עדותו של ד"ר צור – עמ' 142 מתאריך 30/1/17, שורות 27-31).
יתירה מזו, על אף שהנפגע טען שהרפתנים לא סייעו לו במהלך הבדיקה, הרי שבעדותו הוברר כי הרפתן אלזיידנה עמד לידו כל העת והקריא לו את נתוני הפרות, כך שליד הפרות היה רפתן המוכר להן היטב.
בנוגע להיות הפרה רגזנית ובועטת - מתוך הראיות עלה באופן ברור שלא מדובר היה בפרה שנטען , כי בעטה אי פעם בעבר , לכך גם הסכים מומחה התובע.
מנהלת הרפת והרפתן העידו שניהם בתצהיריהם, כי לא היו כל סימנים להתנהגות מסוכנת א ו חסרת מנוחה מצד הפרות. כך גם הנפגע עצמו העיד, שלא ראה סימנים לרגזנות אצל הפרה.
מעדותו של הנפגע, עלה כי המקור ממנו שאב את המידע לפיה הפרה רגזנית, טמון בעצם העובדה שלאחר התאונה הוצאה הפרה לשחיטה והוא הניח שאם מוציאים את הפרה לשחיטה סימן שהיא פרה בעייתית. אלא שהנפגע נאלץ להודות בלהט החקירה הנגדית שלא ידוע לו על מקרים בהם הפרה בעטה קודם, ושיכול להיות שבעקבות המקרה הזה הוציאו אותה לשחיטה. ובלשונו –
"ש: זאת אומרת, הבדיעבד התברר לי, אתה אומר, זה מזה שכרמל אמרה לך היא על המשאית והולכת לשחיטה.
ת: כן והיא פרה, אני הבנתי שזה פרה בעייתית אלא למה מוציאים פרה במבכירה שזה תחלובה ראשונה שלה? ככה לא זורקים פרות, הן יקרות". (שם, עמ' 72 שורות 20-16).
הנפגע חזר על הדברים גם בחקירתו הנגדית לב"כ הנתבע – בהבהירו כי מדובר במסקנות שהסיק מכך שהפרה הלכה לשחיטה (שם, עמ' 99 שורה 15 ואילך). הנפגע השיב כי אין לו ידיעה שהפרה הייתה ידועה כבועטת או כרגזנית בטרם האירוע (שם, עמ' 102, שורות 24-19) ואף השיב כי יכול להיות שבשל המקרה שלו הם פחדו שתעשה זאת שוב והוציאו אותה לשחיטה (שם, עמ' 102, שורות 32-28).
הלכה למעשה, מנהלת הרפת הגב' יערי, העידה, שהפרה נשלחה לשחיטה עקב תנובת חלב נמוכה, הפרה לא התעברה והפסיקה להיות כלכלית, כך טען גם הרפ תן (עדותה של הגב' יערי עמ' 161 לפרוטוקו ל מיום 30/1/17, שורות 20 ואילך , עדות הרפתן, שם עמ' 174 שורה 8). הרפתן גם ביסס את הדברים על כרטיס הפרה לפיו – " ב-10.12.2009 קיבלה הפסקת הזרעה בגלל תנובה נמוכה שזה אומר שהיא כבר לא רווחית וצריך לראות מה אנחנו ממשיכים לעשות איתה אם למכור אותה או לא למכור אותה" (פרוטוקול מיום 30/1/17, עמ' 175 שורות 7-5). גם מר אלזיידנה העיד, שהפרה לא בעטה מעולם קודם למקרה או לאחריו .
בנסיבות אלה, ניתן לקבוע כי העובדה והטענה הבסיסית עליה ביסס הנפגע את תביעתו לפיה מדובר היה בפרה רגזנית שהיה צורך להזהיר אותו הימנה לא הוכחה.
ערבוב פרות גדולות ופרות צעירות גרם לעצבנות הפרות והעמיד את הנפגע בסכנה
בהסתמך על חוות דעת של מומחה הנפגע טוען התובע, כי לכל פרה יש מעמד חברתי שונה, פרות מבכירות וצעירות , אמורות להיות בקבוצה נפרדת, כיוון שאלה במשקל ובגודל קטן מפרות בוגרות ובמעמד חברתי נחות מהן. פרות אלה אינן מכירות את שגרת הרפת וחוששות מאנשים ומפרות לא מוכרות. לטענת התובע, עצם ערבוב בין פרות גדולות לבין פרות צעירות ומבכירות הפך את הפרות לעצבניות, ומשכך חובת הרפתנים הייתה להזהיר את הנפגע מן הפרה הבועטת שהייתה מבכירה.
הנתבע טוען שהטענה בנוגע לערבוב פרות מהווה הרחבת חזית, ומכל מקום, הפרה לא הייתה מבכירה, הפרות לא היו עצבניות ולא הייתה כל סכנה לנפגע. הנתבע מפנה לעדותו של הנפגע שלא הבחין שהפרה הייתה עצבנית.
אכן כפי שטוען הנתבע, הנפגע עצמו העיד, שלא הבחין שהפרה שבעטה בו הייתה עצבנית ואם היה מבחין בכך היה מתריע על כך. הנפגע הוסיף והשיב כי הפרה הבועטת הייתה בשקט מלא ולא ראה שום סימנים עליה שהיא ל א רגועה. ובלשונו -
"ש: עכשיו תאמר לי, הפרה הבועטת שאמרנו שעברת אותה, אתה כן זוכר שעשית איזה שהיא פעולה ביחס אליה, היא הייתה עצבנית, היא.
ת: לא.
ש: היא הייתה בשקט?
ת: אני לא הבחנתי בשום דבר.
ש: אתה לא הבחנת.
ת: אילו הייתי מבחין אז בוודאי שהייתי מתריע".
(שם, עמ' 74 שורות 7-1).
ובהמשך -
"ש: אתה מרגיע אותה או לא?
ת: הפרה הבועטת הייתה בשקט מלא, היא לא הייתה, לא ראיתי שום סימנים עליה שהיא לא רגועה, פה מדובר על המצב הכללי".
(שם, עמ' 77 שורות 23-20)
ואלו מנהלת הרפת הגב' יערי השיבה בנוגע לטענה שהפרות היו עצבניות:
ת: לא בא לידי ביטוי בשטח. לא נאמר ולא נרמז ולא, לא, הכול זרם רגיל עד אותו רגע, שהפרה בעטה לו, משהו שהיה מבחינתי בלתי צפוי לחלוטין.
(פרוטוקול מתאריך 30 בינואר 2017, עמ' 169, שורות 29-28).
מומחה הנפגע עצמו העיד, שלגבי פרה רגועה הטיפול הוא אותו טיפול בין אם היא צעירה ובין אם היא מבכירה – " לא, לא, לא, כשאתה ניגש לפרה, אם היא רגועה גם אם היא מבכירה, אתה מכניס יד, מחזיק בזנב והיא לא מתחילה להתנגד ולא שום דבר, אתה בודק אותה, ממשיך הלאה, אם יש מישהו שיחזיק אותה ". (שם, עמ' 31, שורות 26-24). זה בדיוק מה שעשה הנפגע, בדק את הפרה שהייתה רגועה והמשיך הלאה, ואז בעטה הפרה.
מעבר לכך הרפתן אלזיידנה הסביר שיש שתי קבוצות של פרות: קבוצה של בוגרות וקבוצה של מבכירות ואלה שהמליטו המלטה שניה, הפרה הבועטת הייתה בקבוצה השנייה, דהיינו היא הייתה עם חברותיה הצעירות ולא עם פרות בוגרות ומאיימות (עמ' 190 לפרוטוקול מתאריך 30/1/17, שורות 29-27).
משכך, התיאוריה עליה ביסס המומחה מטעם הנפגע את חוות דעתו, נסתרה בראיות העדים העובדתיים שהיו בשטח.
כמפורט לעיל, הוכח שהפרה הייתה בת 3 בעת האירועים, כך שלא מדובר בפרה צעירה במיוחד, אלא במי שהכירה לכאורה את שגרת החליבה והטיפול בה ברפת. יצויין, כי בהתאם לחוות דעתו של שפירא, תהליך ההכנה של הפרות לבדיקה שגרתית קבוע והוא מתבצע פעמיים בשבוע לאחר החליבה. כך שהפרה עברה את התהליך פעמים רבות.
בנסיבות שפורטו, טענת ערבוב הפרות והיותן עצבניות עקב כך לא הוכחה.
הימנעות הרפתנים מסיוע לנפגע
התובע טען, כי הנתבע חייב היה להציב רפתנים שהפרות מכירות ורגילות ולהנחות את הרפתנים שיעמדו בסמוך לנפגע ובכך ינטרלו את עובדת היות הנפגע זר וחדש לפרות. התובע מדגיש שבהתאם לחוות הדעת שהוגשו ריסון בעל החיים בעת הטיפול הינו חובתו של הרפתן. חובה שלא מולאה על ידי הרפתנים שנלוו לנפגע.
הנתבע שב ומפנה לדברי הנפגע עצמו שהפרה לא השתוללה ולא התנהגה באופן חריג עד לרגע הבעיטה עצמו, כך שלא ברור מה היו אמורים הרפתנים לעשות.
אכן, כפי שצוין כבר לעיל, הנפגע עצמו העיד שהפרה הייתה רגועה לגמרי בעת הבדיקה.
יתירה מזו, הבעיטה ארעה לאחר שסיים הנפגע את הטיפול בפרה, כך שככל שהרפתנים אמורים היו לרסן מי מן הפרות, הרי שהייתה זו כבר הפרה הבאה. כך השיב מומחה הנפגע בעניין זה: "ובכל זאת ובדרך כלל מה שעושים זה שהרפתן עומד, נשען ככה על הגב של הפרה, מחזיק את הזנב והפרה או העגלה מאוד מאוד רגועה והרופא ניגש מאחורה ובודק ואז הרפתן עובר לפרה הבאה, מחבק אותה, מחזיק את הזנב, אם היא תרים רגל היא תרים עליו ולא על הרופא" (עמ' 23 לפרוטוקול מתאריך 15/11/16, שורות 29-26).
הווה אומר, גם אליבא דמומחה הנפגע, לא הוכח בשום פנים, שקיימת צפיות של בעיטת פרות מסיבה כלשהי לאחר שהסתיים בהן הטיפול, ומכל מקום הרפתנים חייבים לרסן את הפרה הבאה ולא את הפרה בה הסתיים הטיפול.
בצר לו בהמשך עדותו טען מומחה הנפגע, כי לאחר סיום הטיפול בפרה, אמור הרפתן לעמוד בין הפרה בה הסתיים הטיפול לבין הפרה הבאה ואז אם הייתה בעיטה הוא היה חוטף אותה (שם, עמ', 42 שורות 9-6). טענה זו עלתה לראשונה בעדותו ולא נטענה בחוות הדעת, ולגביה ניתן לומר באופן ברור שהיא עולה כדי הרחבת חזית ברורה. יתירה מזו, אפילו הנפגע עצמו לא העלה טענה שעל הרפתן לחצוץ בין הפרות.
הלכה למעשה, הוכח, כי הנפגע נמנע מלהעיר לרפתנים או לבקש סיוע כלשהו. מן העדויות עלה שהרפתן אלזיידנה עמד ליד הנפגע בשעת הבדיקה, הקריא את נתוני הפרות והיה מוכן לסייע. הנפגע כלל לא דרש וספק אם נדרש לסיוע. גם מומחה הנפגע עצמו, הסכים שככל שיש צורך בכך הנפגע אמור לדרוש את הסיוע:
"ש: לא, לא, אני לא אומרת תעבוד, אני מדברת על זה שאתה מגיע לרפת, מרגע שאתה נכנס לרפת אתה זה שכרגע קובע את הסדר יום, אתה זה שקובע, אתה הולך ומטפל בפרות כמו ש, כמובן, כל פרה לפי מה שנדרש, אבל אתה זה שקובע מה הרפתנים יעשו וברגע שאתה צריך איזה שהיא עזרה מרפתן תפקידך לבוא ולומר לו.
ת: כן, ברור.
ש: את העזרה.
ת: ברור.
ש: וגם אתה כשאתה היית וטרינר ועבדת בחקלאית, זה מה שעשית.
ת: ברור". (שם, עמ' 53 שורות 24-15).
חשוב לחזור ולהדגיש שהוכח שהנפגע וטרינר ותיק, בעל נסיון עשיר בטיפול בפרות, הגיע למקום לא בפעם הראשונה, ובוודאי לא ניתן לקבל את הטענה שהיה נתון לחסדי עובדי הרפת או הפרות מאחר שהינו וטרינר מחליף. טענת מומחה הנפגע, כי הנפגע בהיותו מחליף נרתע מלבקש עזרה ולא אמור לחנך אל הרפתנים לא מבוססת ואינה מתיישבת עם ההגיון. הנפגע כאיש מקצוע היה צריך לדאוג לקבל סיוע ככל סיוע כזה היה דרוש לו.
הנפגע לא דרש עזרה כי ככל הנראה לא הייתה דרושה עזרה כזו. אפילו מומחה הנפגע סבר, שווטרינ ר אינו אמור לדרוש עזרה לגבי פרות שקשורות בעול (שם, עמ' 26, שורות 17-18).
כפי שעלה מן העדויות הביקור עבר חלק לגמרי גם עם הפרה הספציפית, שהנפגע העיד שהייתה רגועה, עד לרגע הבעיטה שגם מבחינתו האישית לא הייתה צפויה כלל וכלל. הנפגע עצמו אישר - בניגוד לנטען שהרפתנים עמדו מאחור ופטפטו - כי הרפתן ליווה אותה ומסר לו מידע על כל את מהפרות (עמ' 64, שורה 22 "הוא מסביר לי על כל פרה שאני ניגש אליה ").
בנסיבות שפורטו, אין מנוס אלא לקבוע, כי התאונה לא ארעה בשל כך שהרפתנים לא סייעו בידי הנפגע. טענה זו עלתה בדיעבד רק לאחר התרחשות האירוע. בזמן אמת, לא חשב הנפגע שהוא זקוק לעזרה וחשוב מכך, לא ביקש עזרה כזו וסורב .
עצבנות הפרות עקב היותן קשורות בעול למשך שעתיים
כפי שכבר ציינתי מתוך הראיות שהוגשו הסתבר, כי בהתאם לסידור העבודה של הנפגע היה עליו להגיע לרפת בשעה 15:00. לטענת הנפגע הוא הגיע בשעה 14:30. הנתבע טען לעומת זאת שעל הנפגע היה להגיע בשעה 13:30 ולפיכך הפרות נקשרו בעולים החל מהשעה 13:00. עדי הנתבע עצמו טענו שהנפגע ביצע עבודתו לאחר יום עבודה ארוך, כשהוא עייף ולא מרוכז ולאחר שהפרות קשורות כשעתיים עקב איחורו. התובע טוען, שהנתבע התרשל בכך שקשר את הפרות בשעה 13:00 שכן הנפגע כאמור היה אמור להגיע בשעה 15:00.
התרשמותי הינה שככל הנראה היה חוסר תיאום בשעת הגעת הנפגע. ככל שהיה אכן חוסר תיאום כזה, הרי שהוא נופל לפתחו של מעבידו של הנפגע, שכן הוא זה שאמון על התיאום של הגעת הנפגע למקום. לתובע אין כלל עילה כנגד המעביד.
אני מתקשה להטיל אחריות על הנתבע שכן הדברים בהקשר זה לא בוררו עד תום. כמפורט כבר לעיל, הנפגע עצמו טען שלא שת ליבו לכך שהפרות עצבניות וגם אם אניח , כי היו קשורות החל מהשעה 13:00 בשל טעות כלשהי של הנתבע, אין בידי לקבוע שרק משום כך או בעיקר משום כך, בעטה בו הפרה, ש עה שהנפגע עצמו העיד שהייתה שלווה לחלוטין.
כמובן שככל הנפגע התרשם, כי הפרות עצבניות ולא ני תן לערוך את הביקור יכל להורות על ביטולו ואולם הנפגע עצמו לא טען שכך התרשם, וכי עד לבעיטה ואף לאחריה הביקור עבר "חלק".
לא זו אף זו, הנפגע עצמו העיד, שהאירוע היה בחלק השני של הביקור, ובניגוד לנטען, הפרות שהגיע לא היו קשורות, שכן הם הכינו אותם במהלך החלק הראשון – " ועכשיו שם היו 2 חלקים, זאת אומרת, יש מצד שמאל של המחלבה ומצד ימין של המחלבה ואני סיימתי את הצד השמאלי, זאת אומרת, מחצית הפרות וכשהגעתי למחצית השנייה של הפרות שזה היה כבר כמעט בסוף, אז זה קרה ולא כפי שכתוב בתצהירים שלהם שזה היה באמצע ביקור, זה לא היה באמצע ביקור, זה היה יותר לכיוון הסוף וכשאני מסיים את העבודה בחלק הראשון, הם בינתיים קושרים פרות בחלק השני, הם לא היו מוכנות וחיכו לי, זה הכל לא נכון, לא אמת". (שם, עמ' 61 שורות 13-7).
בשים לב שזו גרסת הנפגע עצמו, בוודאי שלא ניתן לקבל מפי התובע טענה כי הפרות היו קשורות שעות רבות בעול ומשום כך היו עצבניות.
שאלת האחריות – דיון והכרעה
קשה שלא להתרשם, כי בעיטת פרה היא אירוע שעשוי להתרחש במהלך עבודתו של וטרינר חיות משק, ואכן הנפגע עצמו העיד שנבעט פעמיים קודם לכן ולא ראה לתבוע איש.
הנפגע עצמו מסר בתצהירו (סעיף 14), כי ידוע לו שרופאים וטרינרים רבים נפגעו בתאונות במהלך עבודתם והעיד: "זה התפקיד שלהן לבעוט. אנחנו אין רופא שלא נפגע" (עמ' 121 לפרוטוקול מתאריך 15/11/16, שורה 27).
המומחה מטעם הנפגע התקשה להסביר את הסיבות לבעיטה של פרה בעדותו. לא למותר לצטט את דבריו כלשונם בהקשר זה –
"ש: עכשיו בוא, בוא, אדוני, תראה, אני חוזר למה ששאלתי אותך בתחילה, אתה הרי לא כותב לנו מה עשה התובע, אבל סיפרת לנו מה הוא אמר לך בטלפון לגבי מה שהיה לפני שספג את הבעיטה, עכשיו, תאמר לי, בבקשה, לפי הסיפור שאתה שמעת, התובע כבר סיים לטפל בפרה המבכירה, עבר לפרה השנייה, אגב, כמה זמן נמשך הטיפול בפרה?
ת: תלוי מה הבדיקה או מה הטיפול, אבל בדרך כלל משהו כמו דקה, 2, 3.
ש: דקה, 2, 3, אוקיי, אז דקה, 2, 3, הוא מטפל בפרה הראשונה, מסיים, עוד דקה, 2, 3, אתה אומר, הוא מטפל בפרה השנייה, מסיים, תגיד לי, בנקודת זמן הזאת שהוא בכלל עומד מהצד, הוא מאחורי הפרה לשנייה, למה שהפרה הראשונה תבעט? איזה איום יש פה? לא, אל תגחך, אני שואל.
ת: איך להסביר? קשה לי להסביר לך.
ש: סביר.
ת: פעמיים אותי הפתיעו מבכירות או עגלות, לא זאת שאני נזהר ממנה בזמן שאני בודק אלא זאת שעל יד שהחליטה להעיף רגל אחורה ו/או לפגוע או כמעט לפגוע, אבל זה דבר הכי מפחיד שיכול לקרות.
ש: הבנתי. תגיד לי, למה בדוגמה שלך היא החליטה פתאום לבעוט?
ת: תשאל אותה". (פרוטוקול מתאריך 15/11/16, עמ' 22 שורה 21 ואילך).
ובהמשך השיב מומחה הנפגע:
"הבעיטה המפתיעה ביותר תהיה זאתי שאתה לא מצפה לה, זאתי על יד, זאתי שאתה מאחוריה ואתה מחזיק לה את הזנב ואתה עומד עדיין רחוק ממנה, היא תרצה לבעוט, אתה תראה את זה, אתה רחוק מידי לרגל שלה לפגוע בך, אתה יכול להתנהל מולה, אתה לצעוק על הרפתן, למה אתה לא מחזיק אותה? זאתי שעל יד אתה לא מחכה לה בכלל, זה לא, אתה לא מדבר איתה באותו רגע כשהיא נותנת לך את הסטירה. (שם, עמ' 43, שורות 30-25).
גם המומחה ד"ר צור סיפר בחוות דעתו כי נבעט על ידי סוס פעמיים וזאת בעקבות שבירת כללי יסוד של הפניית גב לחיה ועמידה מאחורי רגליהם.
מכל מקום, ברי שאירוע שיש קושי לצפות, יש גם קושי למנוע ואין אלא לשוב ולהפנות לדברי מומחה הנפגע:
"ת: אני ניגש לפרה, אני נוגע בה, אחר כך כשאני נכנס פנימה כבר, היא לא בועטת בי כבר, לפני כן היא עלולה לבעוט, אבל היות ואני עמדתי רחוק, אם היא בעטה או אם היא התחילה להתנהג בצורה לא יפה אני יודע להיזהר ממנה, אבל ברגע שאני עושה את זה והיא תבעט בי זה נופל עלי בהפתעה.
ש: אבל למה שהיא תבעט אם עשית לפני רגע עשית את זה לאותה פרה.
ת: זה תשאלי אותה, זה תשאלי, כי היא מפחדת למעשה.
ש: אבל כשאתה אומר, זה תשאלי אותה.
ת: אבל אין לי תשובה יותר טובה מזה.
ש: אוקיי, אבל כשאתה אומר את המילים, זה תשאלי אותה כי זה לא פעם ראשונה שאתה אומר את זה עכשיו בדיון.
ת: כן, אני לא.
ש: ומאחר שאנחנו לא יכולים, אולי אנחנו יכולים לשאול אותה, אבל היא כנראה לא תענה לנו, אז זה אומר שבעצם, כשאתה אומר, זה תשאלי אותה, מה אני מבינה מזה? אני מבינה מזה שזה דבר לא באמת צפוי.
ת: נכון.
ש: זה לא משהו שאפשר לצפות אותו, נכון?
ת: זה דבר שצריך להיזהר ממנו כי לא יודעים ממי לצפות אותו, לא שלא צריך להיזהר ממנו... " (שם, עמ' 44, שורות 32-15).
והדברים נאמרו גם על ידי הנפגע עצמו:
"אין שום הבדל ביניהן, אין הבדל, אני נזהר מכל פרה, אבל איך אני יכול להיזהר אם הפרה הזאתי הבעיטה שלה זה כמו ירייה, אני לא יכול לעשות כלום, לא רק אני, אף אחד". (שם, עמ' 67 שורות 5-3).
ובהמשך -
"העד, ד"ר גרינברג: אני לא רואה מצידי שום דבר שהיה יכול לגרום לדבר כזה, זה פשוט פרה משוגעת שהיא לא הפסיקה לעקוב כנראה אחריי ועד שלא בעטה. (שם, עמוד 82, שורות 28-27).
יוער מתצהירו של מר רייך מנכ"ל הנתבעת-3 ועדותו עלה , כי בשנת 2012, החל המעביד להעסיק מממונה בטיחות חיצוני ולהקים וועדת בטיחות, ואולם בכך אין כדי לבסס את אחריות הנתבע דווקא. יתירה מזו, לא נטען ולא הוכח שממונה בטיחות שינה משהו מהוראות העבודה של הנפגע או של הרפת . המנכ"ל העיד שרפת הנתבע לא היה אחד המקומות שניתנו לו הערות בנוגע לריסון פרות (פרוטוקול הדיון מתאריך 23/11/19 עמ' 67 שורה 29 ואילך).
הנפגע עצמו טען, בתשובה לטענות שהופנו כלפיו על ידי ד"ר צור בנוגע להימנעות מלבישת סינר מגן ארוך, שאין כל מיגון שהיה עשוי להגן עליו מבעיטה זו.
הווה אומר, מדובר בנפגע, מקצועי ומיומן המודע לכל הסכנות הכרוכות בטיפול בחיות גדולות, וככל שניתן היה למנוע את התאונה, ראשית הוא זה שאמור היה לאתר את הסכנה, להבחין בה וליתן הוראות מתאימות, משלא עשה כן – בין משום שלא ניתן היה לצפות את הבעיטה ובין מטעמים אחרים – לא ניתן לקבוע כי גורמים אחרים היו אמורים לצפות ולמנוע את התאונה (השוו: ת"א 1773-05 קאסם נ' דגי המפרץ - אגודה שיתופית חקלאית בע"מ ואח' (5/5/14), שם התייחס בית המשפט לאחריות בגין דקירת דייג מיומן ובעל חנות דגים מדג אמנון, כאשר מדובר היה בסכנה ידועה ומוכרת).
סוף דבר
בנסיבות שהובררו נקל לקבוע, כי התובע לא הוכיח את אחריות הנתבע ומשכך דינה של התביעה להידחות. משהגעתי למסקנה זו אין צורך לדון בשיעור הנזק.
שעה שההליך כולו התנהל בעיקר בנוגע לאחריות הנתבעים כלפי הנפגע , ומשהצדדים הגיעו לפשרה לפיה תדחה התביעה העיקרית ללא צו להוצאות, נכון לפסוק לזכות הנתבע הוצאות חלקיות בלבד, אותן אני מעמידה על סך כולל של 6,000 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים.

ניתן היום, כ"א אדר ב' תשע"ט, 28 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.