הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 41364-01-19

לפני כבוד השופט בכיר עידו רוזין

התובע:
י. י. צ. - פלוני

נגד

הנתבעת:
כלל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

לפניי בקשת הנתבעת, להתיר לה להביא ראיות לסתור , את החלט ות הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, שקבעה לתובע נכות רפואית יציבה משוקללת בשיעור 67.59% ובתוספת של 33.79% בגין תקנה 15, כך שהנכות הכוללת עומדת על 100%. הנתבעת מבקשת למנות מומחה בתחום הריאות והלב וכן בשאלת תוחלת חייו של התובע עקב הליקויים בתחום הריאה והלב.

הבקשה נסמכת על סעיף 6ב' ל חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן – חוק הפיצויים).

ביום 7.9.17 נפגע התובע בעת עלייה למשאית, אירוע שהוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.

בעקבות תביעת התובע לקביעת דרגת נכות מעבודה ועם תום תקופת הנכות הזמנית, התכנסו בעניינו מספר ועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי . הועדה הרפואית מיום 7.1.19 קבעה את נכותו היציבה המשוקללת של התובע בשיעור 100% לפי תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956. הועדה קבעה 60% נכות בגין "קוצר נשימה בולט במאמץ קל, סימנים קליניים של אמפיזמה או התרחבות סימפונות קשה ושטפי דם תכופים", לפי פריט ליקוי 5(1)(ד)-(ג) לתקנות ; צלקות בגוף מכאיבות ומכערות בשיעור 10%, לפי פריט ליקוי 75(1)(ב) לתקנות ; נכות אורתופדית בשיעור 10%, בגין שבר של גוף חולייה שהתרפא, לפי פריט ליקוי 37(8)(ב), נכות בשיעור 0% לפי סעיף ליקוי 38(1)(ב)(1) לתקנות , ביחס לשבר בצלעות שהתרפא ונכות בשיעור של 33.79% בגין תקנה 15 .

על החלטתה של הוועדה בתחום הריאה (בלבד) מופנית ונדונה הבקשה שבכאן.
החלטת הועדה הרפואית היא קביעת נכות על פי דין.

טיעוני הצדדים

הנתבעת טוענת כי הועדה הרפואית לא הייתה ערה למצבו הקודם של התובע בתחום הלב והריאה , לא דנה בו ובשאלת הקשר הסיבתי, תוך ביצוע "חשבון עובר ושב", בין מצבו הרפואי הנוכחי לבין מצבו הרפואי עקב התאונה. נטען כי בפני הועדה לא עמדו בדיקות אלמנטריות של תיפקודי לב וריאה ועל כן לא נערכה על ידה השוואה ביניהן לבין בדיקות קודמות. בנוסף לכך, בועדה לא ישב מומחה בתחום הלב והריאה.
התובע מתנגד לבקשה להבאת ראיות לסתור. לטענתו בועדה ישב מומחה בכירורגיה, בפניו עמד כל התיעוד הרפואי, והוא דן בפועל בשאלת הקשר הסיבתי בין מחלת הריאות הכרונית ממנה סבל התובע לפני התאונה לבין ההחמרה שנגרמה בעקבות התאונה. בצד זו, אין התובע מתנגד לבקשת הנתבעת למנות מומחה בתחום הקרדיולוגיה על מנת שזה יקבע את שיעור הנכות שאינו קשור בתאונה ואף אינו מתנג ד למינוי מומחה שידון בשאלת תוחלת חייו.

דיון

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, בתגובה לה ובתשובה לתגובה, הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשה.

סעיף 6ב' לחוק הפיצויים קובע:

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

בית משפט העליון קבע אימתי ניתן להיעתר לבקשת בעל דין ולאפשר לו לסתור קביעת הנכות בציינו:

"על פי נוסח הסיפא לסעיף 6ב לחוק, יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד. כדוגמה למקרים כאלה יכול לשמש מקרה, בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על-ידי הוועדה הרפואית של המוסד ועד לדיון בבית-משפט. מקרה אחר הוא, כשלפני הוועדה הרפואית לא היו עובדות רלוואנטיות חשובות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם התאונה, ואשר לו היו לפניה, בוודאי היו מביאות לתוצאה שונה. אין זו, כמובן, רשימה ממצה של המקרים בהם יתיר בית המשפט להביא ראיות לסתור, אלא בגדר הדגמה בלבד. אך מה שחשוב להדגיש הוא, שרק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן יותר הדבר... אכן, פסיקתו העקבית של בית-משפט זה היא שיש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור על-פי הסיפא של סעיף 6ב ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד" [ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי נ' טיארה מה (4) 77].

כפי העולה מפרוטוקולי הועדות הרפואיות , נראה כי מומחה בתחום הריאה לא נמנה מבין הפוסקים הרפואיים שקבעו את נכותו היציבה של התובע, כמפורט להלן:

ביום 11.4.18 ניתנה חוות דעת של המ"ל בתחום הכירורגיה הכללית בגין פגימות התובע בתאונה. הפוסק הרפואי קבע לתובע נכות רפואית צמיתה מיום 1.4.18 בשיעור 0% לפי סעיף ליקוי 38(1)(ב)(1) בגין שבר בצלעות; בשיעור 10% לפי סעיף ליקוי 75(1)(ב) בגין צלקות בגוף מכאיבות ומכערות; ונכות בשיעור 60% לפי סעיף ליקוי 5(1)(ד)- (ג) בשל קוצר נשימה בולט במאמץ קל. הכירורג התייחס לקשר הסיבתי וציין כי אומנם התובע סבל ממחלת ריאות כרונית ברמה תפקודית טובה ואולם לאחר התאונה התדרדרה מחלת הריאות בצורה ניכרת ולכן לשיטתו "אין מקום לניכוי בגין מצב קודם ".

ביום 23.4.18 התכנסה ועדה רפואית בעניינו של התובע, בהרכב של שני מומחים האחד בתחום הכירורגיה האורטופדית והשני בתחום הנוירולוגיה. הוועדה עיינה בחוות הדעת בתחום הכירורגיה הכללי ת המפורט ת בס"ק א' לעיל . הועדה בצעה לתובע בדיקה קלינית אורתופדית ונוירולוגית ובניגוד לחוות הדעת קבעה שמצבו של התובע עודנו זמני והוא מצוי בהליך שיקומי. הועדה בקשה שיועברו לעיונה בדיקות הדמייה נוספות .

ביום 1.8.18 הוועדה התכנסה פעם נוספת באותו הרכב, הכולל שני מומחים בתחומים הכירורגיה האורטופדית ונוירולוגיה. הוועדה קבעה שמצבו של התובע עודנו זמני, כאשר מלוא בדיקות ההדמייה שהתבקשו עדיין לא התקבלו. הוועדה ציינה כי עיינה בחוות דעת לעניין פגיעה בבית החזה והיא מאמצת את מסקנותיה.

ביום 26.11.18 התכנסה הועדה בהרכב של שני מומחים אחרים, האחד בתחום הכירורגיה ו השני בתחום נוירולוגיה, ערכה לתובע בדיקה קלינית וסכמה את ממצאיה, כך שלתובע נותרה נכות צמיתה משוקללת, בשיעור של 68% (לא כולל תקנה 15) באופן הבא:
בתחום הריאות - שיעור 60% לפי סעיף ליקוי 5(1)(ד)-(ג);
בתחום הפלסטי (צלקות) - שיעור 10% לפי סעיף ליקוי 75(1)(ב);
בתחום האורטופדיה - שיעור 10% לפי סעיף ליקוי 37(8)(ב).

ביום 7.1.19 התכנסה הוועדה לדיון מסכם לאחר שהתקבלה חוו"ד ועדת הרשות לעניין הפעלת תקנה 15 לתקנות. הועדה קבעה כי נכותו הצמיתה של התובע עומדת על שיעור משוקלל של 100% לאחר הפעלת תקנה 15.

בהתאם לתקנה 19(א) ל תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי ועדות לעררים והוראות שונות), התשמ"ד – 1984, ועדה רפואית תורכב משנים או שלושה רופאים, בהתאם להחלטת רופא מוסמך. בהתאם לתקנה 7, לצורך קביעת אחוז הנכות הרפואית, רשאי רופא מוסמך לבקש מיועץ שיגיש לו חוות דעת.

במקרה זה סבור אני כי אכן נפל פגם בהרכב הוועדה, עת לא נמנה על הרכבה מומחה בתחום הריאה והלב והועדה אף לא נדרשה לחוות דעת של יועץ רפואי בתחום זה בהתאם לתקנות. זו על מנת שתיטיב לעשות מלאכתה ולקבוע אם הנכות בתחום זה נובעת מהפגיעה ואם כן באיזו מידה (ר' והשוו: עב"ל 425/99‏ המוסד לביטוח לאומי – יהודה, פ''ד לו(2001) 186 (2000)). שכן, תחום הפגימה העיקרי בו פסקה הוועדה היה בתחום הריאה ונקבעה לתובע בתחום זה נכות גבוהה בשיעור 60%. כל שכן, שעה שנכותו של התובע נקבעה לפי סעיף ליקוי 5(1) שעניינו חסמת הריאה, המחייבת לשם הכרעה בה בחינה של בדיקות תיפקודי ריאה. כמו כן, ועל כך אין חולק, לתובע הייתה קיימת מחלת ריאות כרונית עוד בטרם התאונה , בגינה נדרשה הועדה לערוך ניכוי בגין מצב, בהסתמך על מסקנותיו של היעוץ הרפואי, שתחום מומחיותו כירורגיה כללית, ושהגיע למסקנה כי אין מקום לניכוי בגין מצב קודם.

משכך, אני מורה כדלקמן:

א. אני נעתר לבקשה ומאפשר לנתבעת להביא ראיות לסתור, בהתחשב בנסיבות הספציפיות של המקרה וזאת באמצעות מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום מחלות הריאה ודרכי הנשימה.
ב. בהסכמת הצדדים ימונה מומחה נוסף בתחום הקרדיולוגיה על מנת שזה יקבע את שיעור הנכות שאינו קשור בתאונה .
ג. לאחר שיוגשו חוות הדעת בתחומים הנ"ל ( מחלות ריאה וקרדיולוגיה), ימונה מומחה נוסף שידון בשאלת תוחלת חייו של התובע, אלא אם תתגבש הסכמה ששאלה זו תתברר באמצעות שאלות הבהרה שיינתנו ע"י אחד המומחים שכבר מונו .
ד. למען הבהר, החלטות הועדה הרפואית בנוגע לנכויות האחרות (בתחום הפלסטי - 10% ובתחום האורטופדיה - 10% נכות) ימשיכו לעמוד בתוקף.
ה. ביחס לבקשת התובע למנות מומחה בתחום השיקום, הרי שבשלב זה אין מקום לדון בבקשה. אני מאפשר לתובע לעורר בקשה נוספת בתוך 30 ימים לאחר שתוגש חוות הדעת האחרונה.
ו. הצדדים לא ימציאו למומחים שימונו עותק מהחלטה זו.
ז. המזכירות תחזיר התיק להמשך טיפול כב' הרשמת לצורך מינוי המומחים והגשת תחשיבי נזק.
ח. מזכירות בית המשפט תשגר עותק ההחלטה לבעלי הדין.

ניתנה היום, כ"ו אדר תש"פ, 22 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.