הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 40402-07-11

לפני כבוד השופט בכיר יחזקאל הראל

התובעים:

  1. מיטל חקק
  2. רחל חקק

ע"י ב"כ עוה"ד ש. אורון ויסבורד

הנתבעים:
שומרה חב' לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד זיו מנדלוביץ'

פסק דין
מבוא

לפניי תביעת התובעת 1 הגב' מיטל חקק (להלן: "מיטל"), ותביעת אמה, הגב' רחל חקק (להלן: "רחל"), בגין נזקי גוף שנגרמו להן בתאונה שאירעה ביום 30.12.06, שעה שנסעו ברכב נהוג על ידי מיטל, (להלן: "התאונה הראשונה"). התאונה היא "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

התביעה הוגשה כנגד הנתבעת, בהיותה מבטחת השימוש ברכב בו נסעו התובעות, וזאת למעלה מארבע וחצי שנים לאחר התאונה הראשונה.
אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות, המחלוקת היא בשאלת שיעור הנזק.

במסגרת ההליכים המקדמיים נבדקו התובעות על ידי ד"ר יפתח בר אורתופד וד"ר מונל ברג נוירולוג, אשר קבעו את נכויותיהן הצמיתות בגין התאונה הראשונה.
כל ההליכים המקדמיים בתביעה דנן, עד להודעת הנתבעת כי היא עומדת על חקירת המומחים שמונו על ידי ביהמ"ש, התנהלו בפני כבוד הרשמים. בד בבד עם העברת התיק לטיפולי ביום 23.10.18 נקבעה לפניי ע"י המזכירות ישיבת קדם משפט ראשונה ליום 03.03.19.
מעיון בתיק למדתי כי: ההליכים בתיק נמשכו הרבה מעבר לסביר; התביעה אף נמחקה מחוסר מעש; ההליכים חודשו לבקשת התובעות. לפיכך, בהחלטתי מיום 23.10.18 הוריתי על הקדמת הדיון ליום 29.01.19, והגשת ראיות עד למועד זה. בישיבה זו נקבע התיק לשמיעת הראיות ליום 9.7.19 ולסיכומים בע"פ ליום 16.7.19.

לטעמי, תיק זה מלמד כי יש לעקור מהשורש את הנוהג להגיש תובענה אחת בשם מספר תובעים שנפגעו באותה תאונה, שעה שאין מחלוקת בשאלת החבות. עסקינן בנפגעים שונים, בפגיעות שונות ובקביעות שונות שאינן משותפות, שאין בהכרעה בהן כדי להשליך זו על זו. דיון משותף מסרבל את הדיון, מאריכו שלא לצורך, ומסכל לא אחת סיום בפשרה של תביעת אחד התובעים בשל אי הגעה להסכמה בתביעת התובע הנוסף. משאין שאלה משותפת הנדרשת להכרעה – סבורני כי יש להורות, עם הגשת התובענה, על מחיקת תביעתם של כל אלו שצורפו כתובעים נוספים, על מנת שיגישו תביעות נפרדות. ככל שמי מהתובעים הנוספים אינו עותר למינוי מומחה – אין בצירופו כתובע נוסף כדי להכביד על הדיון, ומשכך איני רואה מניעה לדון גם בעניינו.

פסק-הדין ניתן לאחר שהובאו לפני הראיות כדלקמן:
ראיות התובעות: תצהירי עדויותיהם הראשיות וחקירותיהם הנגדיות של מיטל, רחל, בעליהן ושני אחיה של מיטל.
כן הוגשו חוות דעתם ותשובות ההבהרה של המומחים הרפואיים ד"ר בר אורתופד וד"ר ברג מונל נוירולוג. כמו כן נשמעה חקירתו הנגדית של ד"ר בר.
הצדדים הגישו בנוסף תיעוד רב, לרבות תיעוד רפואי. בהסכמת הנתבעת, התובעות הגישה סיכומים בכתב, בעוד שהנתבעת השמיעה סיכומיה בישיבת יום 16.7.19.

כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם ייאמר אחרת.

השתלשלות התאונות שעברו התובעות

מיטל, ילידת 14.11.84, נפגעה בתאונה הראשונה בהיותה כבת 22. מיטל נהגה ברכב ורחל ישבה לימינה במושב הקדמי. לפתע, נפגע רכבן משני צדיו, מיטל ורחל פנו ממקום התאונה לחדר המיון בביה"ח שיבא. בבדיקתה בחדר מיון התלוננה מיטל על כאבי ראש, אולם בדיקתה הנירולוגית נמצאה תקינה. מיטל שוחררה עם הוראות להמשך מנוחה ולמעקב רפואי. לדבריה, לאחר שחרורה מביה"ח המשיכה לסבול מכאבים ומגבלות תנועה בצוואר ובגב וכן מכאבי ראש וסחרחורות.

מיטל נפגעה בשלוש תאונות נוספות: התאונה השנייה ארעה ביום 2.4.10 (להלן: "התאונה השנייה"); התאונה השלישית ארעה ביום 13.7.10 (להלן: "התאונה השלישית"); והתאונה הרביעית אירעה ביום 4.5.14 (להלן: "התאונה הרביעית" ); (התאונות השנייה, השלישית והרביעית תקראנה להלן יחדיו לשם הקיצור: "התאונות הנוספות").

התאונה השנייה ארעה, עקב בלימת חירום שמנעה התנגשות בין כלי הרכב. בעקבותיה התלוננה מיטל על נוקשות בצוואר , ובבדיקתה אובחנה הגבלת תנועה.

התאונה השלישית אירעה שעה שמיטל, נפגעה מרכב חולף בהיותה הולכת רגל. מיטל נבדקה בחדר הלם שבחדר המיון. בבדיקת ע"ש צווארי לא נמצאו הגבלות תנועה, אך נמצאה רגישות. בבדיקת הגב נמצאה רגישות לאורך ע"ש גבי ומותני, ללא דפורמציה.

מספר ימים לאחר מכן שבה ונבדקה בביה"ח אסף הרופא אולם, לא נמצא ממצא מיוחד. מיטל התלוננה על כאב גב קשה, כי אינה מסוגלת לשבת, וכן על כאבי צוואר. בבדיקתה נמצאה רגישות עזה בכל שרירי הגב התחתון, נמצא כי עצבית תקין. מיטל הופנתה בדחיפות לטיפולי פיזיותרפיה.

התאונה הרביעית ארעה, בעת שמיטל נסעה ברכב שהיה מעורב בתאונה עם רכב אחר. בתאונה זו נגרמו למיטל חבלה בראש, סחרחורות ובחילות, חבלות בגב תחתון ובאגן ימין, חבלות בצוואר וירידה בתחושה בצד שמאל. מיטל הועברה באמבולנס לביה"ח יוספטל באילת. בבדיקתה בחדר מיון נמצאו רגישות לאורך ע"ש צווארי, אגן יציב אך נמצאה רגישות. צילומי ע"ש צווארי ומותני לא העלו שינויים חבלתיים. מיטל שוחררה מביה"ח עם המלצות לצווארון ספוג לשלושה ימים וטיפול במשככי כאבים לפי הצורך.

רחל נפגעה בתאונות נוספות שאירעו במועדים כדלקמן:4.2.11; 12.4.13; 4.5.14. (להלן: "התאונות הנוספות").

התנהלות התובעות מהגשת תביעתן ב- 2011 ועד לקבלת חוות דעתו של ד"ר בר ב- 2016

נוכח התנהלות התובעות, בעיקר של מיטל, בתביעתן דנן, נכון יהיה לפרוס תחילה את העובדות שהוכחו בסופו של יום:
התובעות נפגעו בתאונה הראשונה שאירעה ביום 30.12.06;
ביום 9.1.07, בחלוף 7 ימים ממועד התאונה, חתמו על תצהירי בריאות שהוגשו במסגרת תביעתן זו. התובעות הצהירו כי לא אירעו להן תאונות נוספות, כפי שהיה נכון למועד חתימותיהן על תצהיריהן, אך לא נכון למועד הגשת התביעה, 4 שנים וחצי לאחר מכן;
מיטל הייתה מעורבת בתאונה השנייה שארעה ביום 2.4.10 כתוצאה מבלימת חירום, בתאונה השלישית שארעה ביום 3.7.10 ובתאונה הרביעית שארעה ביום 4.5.14;
כאמור, רחל נפגעה בתאונות נוספות שאירעו במועדים כדלקמן:4.2.11; 12.4.13; 4.5.14;
ביום 12.1.12 מינה כבוד הרשם את ד"ר בר כמומחה רפואי לבדיקתן. פניות כבוד הרשמים שטפלו בתיק באותה עת (החלטות עוקבות מ-27.7.12; 12.3.13; 28.4.13; 28.5.13) לקבלת עדכון מדוע מתעכבת קבלת חוות הדעת לא זכו לכל תגובה מטעם הצדדים;
התובעות נבדקו ע"י ד"ר בר לראשונה ביום 6.6.12 ובשניה ביום 4.11.15. חוות הדעת נערכו בחודש פברואר 2016. רק בדיעבד, עם קבלת חוות דעתו, 4 שנים מאוחר יותר, הסתבר כי מכתבו מיום 16.4.12 של ב"כ הנתבעת, לא עמד בפניו בעת עריכת חוות דעתו, וכי עמד בפניו, החומר הרפואי שנשלח לו ע"י ב"כ התובעות בלבד. למכתב ב"כ הנתבעות, שהעתקו הומצא בזמן אמת לב"כ התובעות, צורף תיעוד רפואי, שנדרש לתאונות השנייה והשלישית;
בעקבות בדיקותיהן ע"י ד"ר בר ביום 6.6.12 הן הופנו על ידיו לביצוע בדיקות שונות, לרבות בדיקות הדמיה;
מיטל ביצעה את הבדיקות במהלך התקופה שמחודש מרץ 2013 ועד לחודש פברואר 2014, בעוד שרחל השלימה בדיקותיה עוד בחודש אוקטובר 2012. יאמר כי כל הבדיקות, למעט בדיקות ה-MRI שמיטל התבקשה לבצע, בוצעו במסגרת קופ"ח. ביום 5.11.12 פנתה ב"כ התובעות בשמה של מיטל לב"כ הנתבעת בבקשה כי מרשתו תישא בעלות בדיקות ה-MRI, בנימוק כי קופ"ח מסרבת לשאת בעלותן. משהנתבעת לא נענתה לבקשה, ביום 6.6.13 הגישה מיטל לביהמ"ש בקשה לחייבה לשאת בעלות הבדיק ות. כבוד הרשמת נעתרה לבקשה בהחלטתה מיום 9.8.13. בסופו של יום הושלמו כל הבדיקות בחודש פברואר 2014;
ממצאי הבדיקות הומצאו לד"ר בר ע"י ב"כ התובעות, בחודש יוני 2015, דהיינו כ-3 שנים לאחר שרחל ביצעה את בדיקותיה, ובחלוף שנה מאז השלימה מיטל את בדיקותיה שלה. נוכח הזמן הרב שחלף מאז בדיקותיהן ע"י ד"ר בר בשנת 2012, הן שבו ונבדקו על ידיו ביום 4.11.15, תוך שעלות הבדיקות הנוספות הושתה על הנתבעת;
עובר לבדיקותיהן בחודש נובמבר 2015, נשלח למומחה ע"י ב"כ התובעות תיעוד רפואי של מרשותיה המתייחס לתקופה שמאז בדיקתן הראשונה ע"י ד"ר בר בשנת 2012 ועד לבדיקתן השנייה על ידיו בחודש נובמבר 2015. בתיעוד זה לא נכלל תיעוד, ממנו ניתן היה ללמוד על קרות התאונות הנוספות בהן נפגעו, לרבות לא על התאונה הרביעית בה נפגעה מיטל והתאונה השלישית בה נפגעה רחל, אשר אירעו לאחר בדיקתן הראשונה ע"י המומחה. עם זאת, התיעוד כלל תיעוד בגין טיפולים שקבלו התובעות לאחר כל אחת מהתאונות הנוספות;
ב"כ הנתבעת, אשר לא ידע על קרות התאונות הנוספות, לא שלח למומחה תיעוד נוסף לזה ששלח עובר לבדיקה משנת 2012, ואשר כאמור רק בדיעבד, עם קבלת חוות דעת המומחה התברר כי כלל לא עמד בפניו בעת עריכת חוות דעתו;
התובעות לא מסרו למומחה, במהלך בדיקותיהן ב- 2012 ו-2015, כי נפגעו בתאונות הנוספות שאירעו לפני ולאחר בדיקתן בשנת 2012;
אין חולק כי לא הובא לידיעת ב"כ הנתבעת כי מיטל נפגעה בתאונה הרביעית בע"ש צווארי ותחתון, כפי שנפגעה בתאונה הראשונה נשוא התובענה, וכי רחל נפגעה בע"ש תחתון בתאונה שארעה ביום 12.4.13;
אין חולק כי למכתבי ב"כ התובעות שהועברו למומחה עובר לבדיקה הראשונה וכן השנייה, לא צורף תיעוד ממנו ניתן היה ללמוד על קרות התאונות הנוספות, על אף שהומצא תיעוד רפואי המלמד על טיפולים וממצאים רפואיים, שתועדו בסמוך לאחר כל אחת מהתאונות הנוספות;
במהלך סיכומיהן בע"פ פנה ביהמ"ש בשאלה לב"כ התובעות " האם לא היה מקום לפני המשלוח חומר נוסף למומחה לקראת הבדיקה ב – 2015 ליידע את ב"כ הנתבעת כי מיטל נפגעה בתאונה נוספת, על מנת שהוא ישקול האם אין מקום כי ישוב ויפנה למוסדות הרפואיים לקבלת תיעוד רפואי, שעה שלפחות לכאורה אין לו עניין לשלוח למומחה חומר רפואי נוסף, אלא אם הובא לידיעתו כי ארעה תאונה נוספת" .
בתשובה השיבה: "עול הראיה המושת על כתפי התובע הוא להראות מידת פגיעתו תוצאת התאונה נשוא הבדיקה. לעומת זאת, עול הראיה המושת על כתפי הנתבעת הוא להראות אחרת . כיוון שחלף זמן רב אנחנו טרחנו וצירפנו את כל החומר בשנית. על פי הנהלים אחרי שאנו שולחים חומר הנתבעת רשאית לשלוח חומר. זה שהנתבעת אחרינו לא בחרה לשלוח חומר או לאסוף חומר משך 3 שנים אין לה להלין אלא על עצמה". (עמ' 50-51 לפרוטוקול);
בחוות דעתו מחודש פברואר 2016 ד"ר בר קבע לתובעות נכויות שונות, שיחסן לתאונה הראשונה, שעה שלא היה מודע לקרות התאונות הנוספות;
ד"ר בר המליץ על מינוי, לשתי התובעות, של מומחה רפואי בתחום הנוירולוגי בגין התאונה הראשונה;
בזיקה להמלצת המומחה, עתרו התובעות למינוי נוירולוג, גם הפעם מבלי שראו חובה לעצמן לגלות מיוזמתן לביהמ"ש ולב"כ הנתבעת על קרות התאונה הרביעית בה הייתה מעורבת מיטל, ועל התאונות הנוספות בהן הייתה מעורבת רחל. הנתבעת, אשר לא הייתה מודעת לתאונות הנוספות, התנגדה לבקשה, אולם כבוד הרשמת הבכירה, אשר אף היא לא הייתה מודעת להן, נעתרה לבקשות והורתה בהחלטתה מיום 24.3.16 על מינויו של ד"ר ברג, תוך שהשיתה את שכרו על הנתבעת;
בעקבות החלטת המינוי, פנתה הנתבעת למוסדות הרפואיים בבקשה לקבלת חומר רפואי, אולם פנייתה לקבלת תיעוד עדכני בעניינה של מיטל נדחתה בשל הזמן שחלף ממועד חתימתה על כתב הויתור על סודיות רפואית ועד למועד הפנייה בשנת 2016. רק לאחר החלטות ביהמ"ש, שניתנו לאחר פניות חוזרות ונשנות של ב"כ הנתבעת לבאת כוחה של מיטל להמצאת כתב ויתור על סודיות, המציאה האחרונה כתב ויתור חדש. בעקבות פנייה למוסדות הרפואיים נודע לנתבעת לראשונה על קרות התאונות הנוספות בהן היו מעורבות התובעות;
ביום 11.6.17 נמחקה התביעה מחוסר מעש בשל העדר תגובה להחלטת ביהמ"ש לקבלת עדכון, ולהתראה בדבר מחיקה מחוסר מעש. לבקשת התובעות בוטלה המחיקה;
ד"ר מונל ברג שהיה מודע למעורבות התובעות בתאונות הנוספות, קבע את נכויותיהן בגין התאונה הראשונה, מבלי לקבוע האם בגין התאונות הנוספות נגרמו להן נכויות נוספות, ואם כן- באיזה שיעור.

תביעתה של מיטל

חוות דעתו הראשונה של ד"ר בר וחוות דעתו של ד"ר מונל ברג

חווות דעת ד"ר בר

מיטל ורחל נבדקו ע"י ד"ר בר לראשונה ביום 6.6.12 בעקבותיהן, התבקשו לבצע מספר בדיקות הדמיה אשר כאמור, תוצאותיהן הועברו אליו ע"י התובעות כ-3 שנים לאחר מכן . בעקבות קבלת ממצאי הבדיקות ונוכח הזמן הרב שחלף ממועד בדיקתן ע"י ד"ר בר, הוא שב ובדקן ב- 4.11.15. כפי שפורט לעיל, בעת שערך את חוות דעתו מיום 6.2.16 (להלן: "חוות הדעת הראשונה"), הוא לא היה מודע כי התובעות היו מעורבות בתאונות נוספות.

בחוות דעתו הראשונה, קבע ד"ר בר כי בגין התאונה הראשונה נגרמה למיטל נכות צמיתה בשיעור של 10% לפי ס' 37(5)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 (להלן: "התקנות"), בשל הגבלה קלה בע"ש צווארי.

אביא להלן מחוות דעתו הראשונה של ד"ר בר:

"7. דיון:

מדובר בגברת בת 32 שנפגעה בתאונת דרכים בשנת 2006 בהיותה בת 22. לדבריה טרם החבלה לא סבלה מכאבי צוואר או גב תחתון. טרם חבלתה לא קיבלתי תיק רפואי, כך שלא אוכל להעיד על כאבים או תלונות מכיוון עמוד השדרה טרם התאונה.
התיעוד לבדיקתה הרפואית לאחר התאונה ותלונותיה אחר החבלה מפורטים היטב. יש סמיכות זמנים בין תלונותיה לבין החבלה וכן יש רצף טיפולי לאורך השנים. בצעה מספר סדרות של פיזיוטרפיה וטיפולים משלימים. בצעה מפוי עצמות CT ו- MRI.
בדיקותיה לאורך השנים ע"י מספר רופאים עקביות ויש קורלציה בין הבדיקה הפיזיקאלית לבין בדיקות ההדמיה. התלוננה לאורך השנים על כאב צווארי וגבי ומתני, מקרין ליד שמאל, וחולשת ידיים.
בבדיקתה לצורך חוות הדעת מצאתי הגבלה קלה בתנועות הצואר, ללא סימנים נוירולוגיים.
הדמיה: CT צוארי הדגים C3-4 .Disk Protrusion MRI עמוד שדרה צוארי מתאריך 09/02/2014 הדגים בגובה – 2-3 C בלט דיסק פאראמדיאני משמאל שלוחץ על השק הדוראלי, 3-4 C שינויים ניווניים במפרק אונקוורטברלי שמאלי ובלט דיסק פאראמדיאני משמאל שלוחץ על השק הדוראלי, 3-4 C שינויים ניוונים במפרק אונקוורטברלי שמאלי ובלט דיסק פאראמדיאני משמאל שלוחץ על השק הדוראלי והיצרות קלה של הפורמינה הנוירלית משמאל, 4-5 C תקין, 5-6 C בלט דיסק דיפוזי ולחץ על השק הדוראלי, 6-7 C תקין, C6-7 תקין. MRI עמוד שדרה מתני מתאריך 08/02/2014 תקין למעט בלט דיסק מינימלי גובה 1 S – 5 L בלט דיסק אחורי ואינטרהפורמינלי מימין שנושק לשרש מימין.
יש מקום לנכות צמיתה על רקע הגבלת תנועות קלה על רקע של חבלת הצואר.
תלונותיה בכתף וביד ובגב התחתון נובעות מאותה החבלה. אינני מוצא מקום לנכות מכיוון עמוד שדרה מתני או כתף.

8. המלצות

  1. 10% נכות צמיתה על רקע הגבלת תנועות קלה בעמוד שדרה צוארי (מתאים לסעיף 37 5 א').
  2. ממליץ אי כושר למשך חודש וחצי ממועד החבלה.
  3. אמנם עבודתה משרדית אך ישנה השפעה של בעייתה בעמוד השדרה על יכולת עבודתה.
  4. אינני צופה צורך בניתוח עמוד השדרה.
  5. לאור תלונותיה בעורף וכאבי הראש יש מקום לחוות דעת נוירולוג." (עמ' 7 לחוות הדעת הראשונה).

כאמור, ד"ר בר, המליץ על מינוי נוירולוג לכל אחת מהתובעות. כבוד הרשמת הבכירה נעתרה לבקשתן למינוי נוירולוג, ומינתה את ד"ר מונל ברג כמומחה רפואי לבדיקתן.

בעקבות החלטת המינוי, שבה הנתבעת וליקטה תיעוד רפואי נוסף ממנו למדה לראשונה כי התובעות היו מעורבות, לאחר בדיקתן ב-2012, בתאונות נוספות אשר לא הובאו לידיעתה.

תשובות ההבהרה של ד"ר בר

בד בבד עם זימונו לחקירה של ד"ר בר ע"י הנתבעת, שיגר בא כוחה למומחה, בהסכמת התובעות, את כל התיעוד הרפואי שברשותו ביחס למיטל ורחל, וביקשו לקבוע האם יש בו כדי לשנות מחוות דעתו. לאחר קבלת התיעוד ביקש ד"ר בר לשוב ולבדקן, נוכח הזמן הרב שחלף מאז בדיקתו האחרונה אותן בשנת 2015. בקשתו נדחתה בהחלטתי מיום 18.6.19, מהטעם כי התאונות הנוספות אירעו עובר לבדיקתו השנייה את התובעות, ומשום כך, לא יהיה בעצם הבדיקה הנוספת, השלישית במספר, כדי לסייע בידיו לקבוע מהי הנכות בגין כל תאונה ותאונה. לכן, התבקש המומחה לחוות דעתו בעניין זה בהסתמך על התיעוד שהועמד לעיונו.

ד"ר בר המציא, את תשובות ההבהרה מיום 9.6.19, להן צרף את חוות דעתו העדכניות המשלבות את כל הממצאים הנוספים בתוך חוות דעתו הראשונות.

אביא להלן מתשובות ההבהרה של ד"ר בר ביחס למיטל:

"4. דיון:

  1. מדובר בגברת בת 35 שנפגעה בתאונת דרכים בשנת 2006 בהיותה בת 22. לדבריה טרם החבלה לא סבלה מכאבי צוואר או גב תחתון. טרם חבלתה לא קיבלה תיק רפואי, כך שלא אוכל להעיר על כאבים או תלונות מכיוון עמוד השדרה טרם התאונה.
  2. התיעוד לבדיקתה הרפואית לאחר התאונה ותלונותיה אחר החבלה מפורטים היטב. יש סמיכות זמנים בין תלונותיה לבין החבלה וכן יש רצף טיפולי לאורך השנים. בצעה מספר סדרות של פיזיוטרפיה וטיפולים משלימים. בצעה מפוי עצמות CT שהיו תקינים לאחר חבלה זו.
  3. בדיקותיה לאורך השנים על ידי מספר רופאים עקביות ויש קורלציה בין הבדיקה הפיזיקאלית לבין בדיקות ההדמיה. התלוננה לאורך השנים על כאב צווארי וגבי ומתני, מקרין ליד שמאל וחולשת ידיים.
  4. נפגעה בשתי תאונות נוספות בשנים 2010 ו 2014.
  5. בבדיקתה לצורך חוות הדעת מצאתי הגבלה קלה בתנועות הצוואר, ללא סימנים נוירולוגיים.
  6. הדמייה מתקדמת לאחר חבלתה השנייה CT צוארי ו- MRI צוארי מתאריך 09/02/2014 הדגימו בלטי דיסק שלא הודגמו לאחר חבלתה הראשונה.
  7. פרק הזמן שבו טופלה לאחר חבלתה הראשונה, משמעותית ארוך יותר ואינטנסיבי יותר מאשר שתי חבלותיה הנוספות.
  8. יש מקום לנכות צמיתה על רקע הגבלת תנועות קלה על רקע של חבלת הצואר.
  9. תלונותיה בכתף וביד ובגב התחתון נובעות מאותה החבלה. אינני מוצא מקום לנכות מכיוון עמוד שדרה מתני או כתף.
  10. מתוך הנכות שקבעתי בחוות דעתי בשנת 2016, לגבי עמוד שדרה צוארי, אני מעריך שתרומת החבלה הראשונה 8%, ואילו החמרה בעקבות חבלתה השנייה בשנת 2010 הינה של 2%.
  11. ממליץ אי כושר למשך חודש וחצי ממועד כל חבלה.
  12. אמנם עבודתה משרדית אך ישנה השפעה של בעייתה בעמוד השדרה על יכולת עבודתה.
  13. אינני צופה צורך בניתוח עמוד השדרה". (פרק הדיון בעמ' 2-3 לתשובות ההבהרה).

חוות דעתו של ד"ר מונל ברג, נוירולוג בעניינה של מיטל

ד"ר ברג קבע כי נכותה הצמיתה של מיטל בגין התאונה הראשונה, היא בשיעור של 3%, בהתאמה לסעיף 34 (א) – (ב) לתקנות, בציינו כי התאונות הנוספות נלקחו בחשבון, אך מבלי שכימת את שיעורן. ד"ר ברג ציין כי בבדיקתו את מיטל מצא שעצבי גולגולת תקינים, כוח גס תקין, תחושה תקינה, תפקודי מוחון תקין, החזרים גידיים תקינים, ללא החזרים חולניים וטונוס תקין. בפני ד"ר ברג התלוננה מיטל על כאבי ראש חזקים יום יומיים, המחייבים נטילת טפול במשככי כאבים. כן התלוננה על סחרחורות, בחילות, קושי בריכוז, קשיים בקריאה, חולשות בידיים ועוד. קביעתו של ד"ר ברג נעשתה תוך שציין כי בדיקתו הנוירולוגית את מיטל נמצאה תקינה, וכי גם ד"ר בר לא מצא נזק נוירולוגי.

בסמוך לפני המועד שנקבע לשמיעת הראיות, נשלחו לד"ר ברג שאלות הבהרה מטעמה של מיטל, בהן התבקש לקבוע את נכויותיה בגין התאונות הנוספות. ד"ר ברג השיב בתשובותיו מיום 12.6.19 כי בגין כל אחת מהתאונות השלישית והרביעית נגרמה למיטל נכות צמיתה בשיעור של 3%.

השתלשלות האירועים מחודש ינואר 2017 ועד לסיכומי הצדדים

בגין התאונה השלישית והרביעית הגישה מיטל בחודש מרץ 2017 תביעה כנגד מבטחת כלי הרכב שהיו מעורבים בתאונות אלו – כלל חברה לביטוח בע"מ, (להלן: "התביעה הנוספת"). התביעה הוגשה כשנה לאחר קבלת חוות דעתו של ד"ר בר ובטרם נבדקו התובעות ע"י ד"ר ברג מונל. המותב שדן בתביעה הנוספת דחה את בקשתה למינוי מומחים רפואיים בתחום הנוירולוגי והאורתופדי.

בתצהירי עדויותיהם הראשיות מחודש ינואר 2019, של מיטל, רחל ובני משפחותיהן, שהוגשו בתביעה שלפניי, פורטו מגבלותיהן כתוצאה מהתאונה הראשונה, תוך התעלמות מהתאונות הנוספות. התובעות אף לא טענו כי לתאונות הנוספות הייתה תרומה כלשהי להחמרת מצבן הרפואי, או לחילופין כי תרומתן הייתה שולית ביותר.

ביום 8.4.19 הגישה מיטל בתביעתה הנוספת, תצהיר עדות ראשית (נ/1). מיטל הצהירה על קרות התאונה הראשונה, וכן ציינה, כפי שיפורט בהמשך, כי ד"ר ברג קבע בחוות דעתו שניתנה בתביעתה שלפניי, כי נותרה לה נכות נוירולוגית גם בגין התאונות השלישית והרביעית, הנדונות בתביעה הנוספת.

מיטל הצהירה בתצהירה בתביעתה הנוספת, כי מאז התאונות השלישית והרביעית היא סובלת מהחמרה בכאבי הראש, הכאבים והגבלות התנועה בצוואר ובגב. לדבריה, היא מתקשה בריכוז והתמקדות, רכינה והתכופפות, הרמת חפצים כבדים, עמידה וישיבה ממושכים ובכל פעולה הכרוכה במאמץ פיזי. לדבריה, במהלך לימודיה נאלצה ליטול ריטלין בשל כאבי הראש וקשיי ריכוז עקב כאביה ומגבלותיה. סובלת מקשיי שינה שגורמים לה לעייפות ולקשיי תפקוד במהלך היום (נ/1). כן טענה כי מאז הולדת ילדיה התאומים בחודש מרץ 2017, נאלצה להפחית בשעות העבודה, שכן השילוב של עבודה עם הטפול הפיזי בילדים גרם להחרפת מצבה הרפואי, לכאבים קשים וקושי לתפקד. מיטל הוסיפה וטענה כי בשל כאביה וקשייה, היא ויתרה על אופק ניהולי לטובת עבודה נוחה וקלה יותר. כמו כן נטען כי עקב כאביה ומגבלותיה תוצאות התאונות השלישית והרביעית, היא מתקשה בביצוע עבודות משק הבית והטפול בילדים. כל תלונותיה בתצהירה בתביעה הנוספת, מיוחסות לתאונות השלישית והרביעית בלבד , תוך התעלמות מהתאונה הראשונה. כך גם אשר לתצהירו של בעלה של מיטל שהוגש בתביעה הנוספת.

ביום 25.6.19 הגישו התובעות בתביעתן שבפני, בקשה לתיקון כתב התביעה, כך שיכלול ביחס לרחל גם את התאונה מיום 12.4.13, וכן להורות על איחוד התובענה דנן ביחד עם התביעה הנוספת שהוגשה ע"י מיטל. כמו כן עתרו לדחיית מועד הדיון שהיה קבוע ליום 9.7.19.

הנתבעת אשר, מחד גיסא, לא רצתה לגרום לתובעות נזק בלתי הפיך בשל חשש מקביעות סותרות בתיקים שונים, ומאידך גיסא, הייתה מודעת לפרק הזמן הרב שחלף מאז הגשת התובענה בשנת 2011 ולעיכוב נוסף שייגרם בעקבות דחיית הדיון, הציעה כי התביעה שלפניי תימחק, תוך שיקבע בהסכמה כי כל ההליכים שהתקיימו עד כה יחייבו בכל הליך עתידי. כן הציעה כי ככל שהתובעות תסכמנה להצעתה, תעמודנה בפניהן החלופות הבאות: האחת, הגשת תביעה בגין כל התאונות כנגד הנתבעת וכנגד כלל חברה לביטוח בע"מ; השנייה, הגשת בקשה לתיקון התביעה הנוספת, לשם צירוף כל התאונות. התובעות דחו את הצעתה, על אף שביהמ"ש הציע להן לשקלה. בסופו של יום, נדחתה הבקשה לתיקון כתב התביעה ולדחיית מועד הדיון, וסגן הנשיא, כב' השופט ירון בשן שדן בבקשה לאיחוד התובענות, דחה את הבקשה בהחלטתו מיום 1.7.19.

יוער כי עוד ביום 21.6.18, שעה שההליכים המקדמיים בתביעה דנן ובתביעה הנוספת טרם הסתיימו, ושני התיקים היו קבועים בפני כבוד הרשמת הבכירה, בקשה הנתבעת לדעת האם אין בכוונת מיטל לבקש לאחד התובענות. בתגובה הודיעה באת כוחה כי בגין התאונות הנוספות הוגשה תביעה נוספת, מבלי להידרש לעניין האיחוד ומבלי ליתן פרטים להיכן הוגשה ומה מספר התיק. רק בעקבות בקשת הנתבעת והחלטת כבוד הרשמת הבכירה נאותה באת כוחה למסור את מספר ההליך. (יאמר כי מיטל מיוצגת ע"י אותה באת כוח בשני התיקים).

אדרש להלן, לחקירתו הנגדית של ד"ר בר, שהתקיימה בישיבת יום 9.7.19.

חקירתו הנגדית של ד"ר בר

אביא להלן מעיקרי חקירתו הנגדית של ד"ר בר. אדרש תחילה לע"ש צווארי ובהמשך לגב תחתון:
טווחי התנועה שנמצאו בע"ש צווארי בבדיקה בשנת 2015 היו טובים יותר מאלו שמצא בבדיקתו ב-2012;
טווחי תנועה יכולים להשתנות מיום ליום, ותלויים במשתנים שונים;
לא שאל את התובעות האם היו מעורבות בתאונות נוספות. הוא נסמך בעניין זה על התיעוד שעמד בפניו;
הפנייתו את מיטל לבדיקות הדמיה נועדה כדי לבדוק אם יש קורלציה בין ממצאי בדיקת ההדמיה לממצאים שהוא מוצא בבדיקה הקלינית;
בלימת חרום כפי שארעה בתאונה השנייה, יכולה לגרום לבעיות בצוואר, אך במידה פחותה, שכן הנפגע שולט על שרירי הגוף בעת שהוא בולם בלימת חרום;
בדיקת ה-CT שבצעה מיטל בשנת 2009 נמצאה תקינה;
בדיקת ה-CT שבצעה מיטל בשנת 2013 הצביעה על החמרה;
בדיקות ההדמיה שבצעה מיטל לפני התאונה השנייה, ביחס לבדיקות שבצעה משנת 2010 ואילך, מצביעות על החמרה במצבה;
מקום בו נמצאה החמרה בין בדיקות ההדמיה- יש לזוקפה לחבלה. (בתשובה לשאלה שנשאל בעניינה של רחל);
בבדיקת התובעת ע"י הרופא המטפל ד"ר פרידלנדר בשנת 2010 עובר לתאונה השנייה, נמצא כי תנועות הצוואר מעט מוגבלות, בעוד אשר לאחריה וכן בשנת 2014 נמצאו מגבלות תנועה לכל הכיוונים, ירידה בתחושה וחולשת שרירים. ממצאים אלו מצביעים על החמרת מצב בגין התאונות הנוספות;
החבלה בתאונה הראשונה משמעותית יותר מהחבלות בתאונות הנוספות;
"חושב שיש החמרה בעקבות חבלותיה הנוספות בשנים 2010 ו 2014. כפי שאני מבין את עו"ד מנדלוביץ' הוא חושב שהחלוקה של 8 לעומת 2 צריכה להיות אחרת. אני חייב להודות ולומר שזה לא מדע מדוייק. בהתיחסותי ציינתי איך אני קובע את חוות דעת ביחס למשקל של תאונה כזו ושניה, כך עשיתי גם בחוו"ד זו. חייב להודות ש 8 ו- 2 או 7 ו- 3, או 5, 2.5, 2.5 גם יכול להיות. אני מקווה שבית המשפט "יוציא אותי" מהפינה הזו. אני משאיר לשיקול דעת ביהמ"ש לקבוע.". (עמ' 10 לפרוטוקול ישיבת יום 9.7.19);
עיקר תלונותיה של מיטל במהלך הבדיקה היה ביחס לצווארה ולא לע"ש מתני;
כפי שכתב בחוות דעתו, " צריך לזכור שוויפלש או חבלה צווארית יכולה לגרום לתלונות גם בע.ש.צווארי וגם בע.ש. לכל אורכו , מעצם המתיחה של הצוואר ושל חוט השדרה בעקבות זה. לפעמים יש סמפטומים בע.ש. צווארי ויש סימפטומים לכל אורך עמוד השדרה. ולכן ההערכה שלי היא גם המוגבלות בטווח התנועה המתני הקלה וגם אותם סימפטומים לאחר החבלה נובעות מהתנועה הצווארית. ואני עדיין לא חושב שיש נכות בע.ש. מתני אלא כחלק מוויפלש." (עמ' 16 לפרוטוקול);
מצא הגבלה קלה בתנועות ע"ש מתני;
בדיקת מיפוי ע"ש צווארי ותחתון שבצעה מיטל לאחר התאונה הראשונה הייתה תקינה. בדיקת ה-MRI שבצעה בשנת 2014 נמצאה תקינה, למעט בלט דיסק מינימלי ב- L5, וכן בלט דיסק אחורי ואינטרפורמינלי מימין ב- S1 שנושק לשורש ימין;
לא מצא קורלציה בין ממצאי הבדיקה הקלינית בצד ימין כפי שמצא הרופא המטפל בשנת 2012 במהלך בדיקתו הקלינית את מיטל, לבין הממצא הקל שנמצא בצד השמאלי, בבדיקת ה-MRI שבצעה בשנת 2014;
הדמית CT צווארי ו - MRI צווארי משנת 2014 הדגימו בלטי דיסק שלא הודגמו לאחר התאונה הראשונה;
פרק הזמן בו טופלה מיטל לאחר התאונה הראשונה, ארוך משמעותית ואינטנסיבי יותר מפרק הזמן בו טופלה לאחר התאונות הנוספות;
בבדיקתו בשנת 2015 מצא כוח שרירים תקין ברגליים. מבחן פיליפ טסט שבצע נמצא תקין, ומעמיד בספק מקור אורגני לכאבי גב תחתון או להקרנה לרגליים;
לא מצא קורלציה טובה בין הבדיקה הקלינית לבדיקות ההדמיה;
לא נשאל מה שיעור הנכות בגין מגבלת תנועה קלה בע"ש מתני;
לא נשאל מה חלקה של כל אחת מהתאונות באותה מגבלה קלה.

האם יש למנות מומחה רפואי נוסף בתחום האורתופדי לבדיקתה של מיטל?

לטענת הנתבעת, לה מתנגדת מיטל, יש מקום למינוי מומחה נוסף בתחום האורתופדי, על מנת שישוב ויבדוק אותה, כאשר מלוא התיעוד והמידע, יעמדו בפניו בעת בדיקתו ועריכת חוות דעתו. לטענתה, לו ד"ר בר היה מודע בעת בדיקותיו את התובעות כי הן נפגעו בתאונות הנוספות- שיעור הנכות שהיה משייך לתאונה הראשונה היה נמוך בהרבה מזה שקבע בתשובות ההבהרה. התובעות מתנגדות לבקשה.

נראה לכאורה כי יש ממש בבקשת הנתבעת, למינוי מומחה נוסף בתחום האורתופדי, כפי שאף עולה מפסיקת ביהמ"ש העליון, שניתנה בתקופה האחרונה, ברע"א 1834/18, שירותי בריאות כללית נ' פלונית (3.5.18), רע"א 8152/18, פלוני ואחרים נ' כלל חב' לביטוח בע"מ (10.2.19) ורע"א 1942/19, אסותא מרכזים רפואיים ואחרים נ' פלוני ואחרים (25.6.19).

עסקינן בתביעה שעניינה תאונת דרכים, שארעה לפני למעלה מ- 12 שנים, אשר התביעה בעניינה הוגשה לפני 8 שנים. הענות לבקשה משמעה - הארכת ההליכים לתקופה נוספת של שנה אחת לפחות. נוכח התנהלותן המודעת והמכוונת של התובעות שהביאה את הנתבעת לעתור, בלית ברירה, למינוי מומחה נוסף, יש לשקול בכובד ראש האם יש מקום להיעתר לבקשה.

כפי שד"ר בר הבהיר בחקירתו הנגדית, אין עסקינן במדע מדויק. לפיכך, הותיר לביהמ"ש את המלאכה של קביעת הנכות בגין התאונה הראשונה. מטעם זה, ספק אם מינוי מומחה רפואי נוסף יהיה בו כדי לסלק את כל הספקות, ולהביא לקביעה מבוססת, שעה שעסקינן במספר תאונות, עם מנגנון פגיעה זהה.
(מהטעמים המפורטים להלן לא מצאתי מקום למינוי מומחה נוסף).

הכרעה בשאלת שיעור נכותה של מיטל בתחום האורתופדי

כאמור, ד"ר בר מצא לקבוע בחוות דעתו כי נכותה של מיטל בגין מגבלות תנועה ע"ש צווארי היא בשיעור של 10%, וכי מגבלת התנועה הקלה שמצא בתנועות ע"ש מותני משויכת למגבלות התנועה בע"ש צווארי, ומשום כך לא קבע נכות בגינה.

בתשובה לשאלות הבהרה, מצא המומחה לקבוע כי בגין התאונה הראשונה, נגרמה למיטל נכות בשיעור של 8% וכי שני האחוזים הנוספים נגרמו בגין התאונות הנוספות. בחקירתו הנגדית, שב המומחה וחזר על עמדתו, הן אשר לע"ש צווארי והן אשר לע"ש מותני.

לטענת ב"כ התובעות יש לאמץ את קביעתו של המומחה אשר לנכות בע"ש צווארי, ומנגד לקבוע, בניגוד לדעתו, כי בגין התאונה הראשונה נגרמה למיטל נכות צמיתה בשיעור של 10%.

אין מחלוקת כי נכותה של מיטל בגין מגבלות תנועה בע"ש צווארי היא בשיעור של 10%. לו ד"ר בר היה מודע מלכתחילה לעובדה כי מיטל נפגעה בתאונות נוספות שאירעו לאחר התאונה הראשונה – יכול בהחלט כי קביעתו בדבר חלקה של התאונה הראשונה בנכות בע"ש צווארי הייתה נמוכה מזו שנקבעה על ידיו בסופו של יום. קביעה בדיעבד מעמידה בפני המומחה קושי, אשר הביאו בסופה של חקירתו, לומר:"... אני מקווה שבית המשפט 'יוציא אותי' מהפינה הזו. אני משאיר לשיקול דעת ביהמ"ש לקבוע".

מחקירתו הנגדית של ד"ר בר ומהתיעוד הרפואי עולה כי משקלה של התאונה הראשונה בקביעת נכותה של מיטל ביחס לע"ש מותני גבוהה יותר בהשוואה לכל אחת מהתאונות הנוספות. עם זאת, השוואת ממצאי ההדמיות שבצעה מיטל לפני התאונות הנוספות ולאחריהן, מלמדת על החמרה בממצאים שיש ליחסה לתאונות הנוספות בלבד, ומשום כך קביעה כי חלקה של התאונה הראשונה הוא בשיעור של 80% מתוך כלל הנכות הצמיתה, נראה על פניו גבוה מידי.

יש ממש בטענת הנתבעת, כי במקרה דנן, מנועה מיטל בשל השתק שיפוטי מלטעון טענות העומדות בסתירה לטענותיה בתביעה הנוספת. מיטל ניסתה להנות משני העולמות, דהיינו קבלת פיצוי מרבי בתביעתה דנן ובתביעה הנוספת. בתביעתה שלפניי מתעלמים מיטל ועדי התביעה ממגבלותיה בגין התאונות הנוספות ומשייכים את כל נזקיה לתאונה הראשונה בלבד. בד בבד, מיטל ועדי בעלה טוענים בתביעה הנוספת להחמרת מצבה התפקודי והרפואי בגין התאונות השלישית והרביעית, ומשייכים להן את מלוא נזקיה.

יפים לעניין זה דברי כב' השופטת יעל וילנר בת.א (חי') 1072/04 פרחאן זייד נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (10.1.10).

עול הראיה מוטל על מיטל עד סופו של ההליך, ובמקרה של ספק יש לזוקפו לחובתה. במקרה דנן, מיטל, בכוונת מכוון, נמנעה מלדווח לד"ר בר על קרות התאונות הנוספות ואף הסתירה מב"כ הנתבעת את מעורבותה בתאונות השלישית והרביעית, אשר אירעו בין בדיקתה הראשונה ע"י ד"ר בר לבין בדיקתה השנייה על ידיו.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר שהבאתי בחשבון בין היתר, את חקירתו הנגדית של ד"ר בר, מצאתי לקבוע כי נכותה הצמיתה של מיטל בגין התאונה הראשונה בכל הנוגע לע"ש צווארי היא בשיעור של 5%, וכי בגין התאונות הנוספות (איני מוצא מקום להידרש לחלקה של כל אחת מהתאונות הנוספות), נגרמה לה נכות צמיתה בשיעור של 5%.

אשר לע"ש מותני – הצדדים חלוקים בשאלה האם בידי ביהמ"ש הכלים לקבוע מהו שיעור הנכות התואם למגבלה קלה בתנועות ע"ש מתני שעה שהמומחה לא נשאל בעניין זה. הצדדים מפנים לפסיקות סותרות בהן נדרשו הערכאות המבררות לשאלה זו.

לטעמי, מגבלה קלה במרבית תנועות ע"ש מותני כפי שנמצאה אצל מיטל אכן מקנה, נכות בשיעור של 10%, כהוראת סעיף 37(7)(א) לתקנות. סבורני כי לו ד"ר בר היה נשאל בעניין זה – זו הייתה תשובתו, שעה שקבע לרחל 10% נכות בגין הגבלת תנועות קלה בע"ש מותני בהתאם לס' 37(7)(א) לתקנות.

ברם, מהטעמים הבאים, איני סבור כי הוכח שהגבלת התנועה בע"ש מתני נגרמה בגין התאונה הראשונה:
מקובלת עלי דעתו של המומחה כי מגבלה זו משויכת למגבלות תנועה בע"ש צווארי. מבלי לגרוע מדעתו זו של ד"ר בר אמשיך ואדרש לסוגיה;
מהתיעוד הרפואי עולה כי לאחר כל אחת מהתאונות הנוספות, התלוננה מיטל על כאבים ומגבלות תנועה בע"ש מותני, ואף טופלה בגינם;
לא נמצאה התאמה בין ממצאי הבדיקה הקלינית שבוצעה למיטל על ידי הרופא המטפל, ד"ר פרידלנדר בשנת 2012, לאחר התאונה הראשונה והשנייה, לבין הממצא ההדמיתי שנמצא בבדיקת ה - MRI שבוצעה לה בשנת 2014 לאחר התאונה הרביעית. לפיכך, הדעת נותנת כי ממצא זה נגרם, ככל הנראה, בגין התאונה הרביעית, ובוודאי שלא בגין התאונה הראשונה שארעה 8 שנים עובר לבדיקה;
ברי כי יש לשייך לתאונות הנוספות לפחות חלק מהנכות בע"ש מותני. משהמומחה, בניגוד לשאלות שנשאל אשר לע"ש צווארי, לא נשאל בדבר חלקה של התאונה הראשונה בנכות – אין בידי ביהמ"ש כלים לקבוע מהי נכותה בע"ש מתני בגין התאונה הראשונה;
משעול הראיה מוטל על מיטל עד סופו של ההליך, ומשלא הרימה נטל זה – מצאתי לקבוע כי לא הוכח ש נגרמה לה נכות צמיתה בע"ש מותני בגין התאונה הראשונה, ואם כן- באיזה שיעור.

הכרעה בשאלת שיעור נכותה של מיטל בתחום הנוירולוגי

בעוד אשר בעת מתן חוות דעתו, ד"ר בר לא היה מודע לעובדה כי התובעות היו מעורב ות בתאונות נוספות, הרי שדבר קרות התאונות הנוספות הובא בפני ד"ר ברג בעת בדיקתו אותן. אוסיף ואציין כי ד"ר ברג לא זומן לחקירה ע"י מי מהצדדים.

נוכח האמור לעיל, איני סבור כי על ביהמ"ש לשים עצמו במקום המומחה, אשר בחן בכובד ראש את התיעוד שעמד לפניו והפעיל את שיקול דעתו המקצועי. משום כך, הנני מאמץ את קביעתו כי בגין התאונה הראשונה נגרמה למיטל נכות צמיתה בשיעור של 3% בהתאמה לסעיף 34(א-ב) לתקנות. יוער כי המומחה קבע את הנכות בהתאם לסעיף 34, טרם תיקונו בשנת 2012. סעיף 34 (א) טרם תיקונו, מקנה 0% נכות מקום שישנם סימנים קלים אך אין הפרעות בהתאמה הסוציאלית וכושר העבודה לא מוגבל, בעוד שסעיף 34 (ב) טרם תיקונו, מקנה 10% נכות שעה שישנם סימנים אובייקטיבים וסובייקטיביים המגבילים באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה.

נכותה הרפואית של מיטל בתחום האורתופדי והנוירולוגי

לסיכום: נכותה הרפואית הצמיתה של מיטל בגין התאונה הראשונה היא בשיעור של 7.85% ובמעוגל 8%, מתוך נכות כוללת בשיעור של 18%, שמרביתה נגרמה לאחר התאונה הראשונה.

הנכות התפקודית

מיטל ילידת 14.11.84 , הייתה במועד התאונה הראשונה, כבת 22. עבודתה בבנק אינה עבודה פיסית. לנכויותיה בגין התאונה הראשונה, השלכות תפקודיות הנמוכות משיעור הנכות הרפואית. נוכח נכויותיה הנוספות שנגרמו לאחר התאונה הראשונה, ואשר משמעותן התפקודית גב והה בהרבה בשל כך שגרמו להחמרת הנכות מכ-8% לכ-18% , סבורני כי נכון יהיה לקבוע כי נכותה התפקודית בגין התאונה הראשונה היא בשיעור של כמחצית מנכותה הרפואית.

הפסדי השתכרות
מבוא

במועד התאונה עבדה מיטל כמוקדנית בחברת "עמישב" והשתכרה סך של כ – 5,000 ₪ נטו. כתוצאה מהתאונה הראשונה נעדרה מעבודתה כחודשיים ימים. בתום התקופה שבה לעבודתה ב "עמישב" והתמידה בה למשך כשנה נוספת.

במהלך שנת 2008 עבדה מיטל אחת לשבוע כמארחת במסעדת "שגב", במקביל ללימודיה לתואר ראשון בכלכלה, אותם החלה בחודש אוקטובר 2007. בחודש אפריל 2009 החלה לעבוד בבנק דיסקונט, שם היא עובדת עד היום. בתחילה, עבדה במשרה חלקית ובהמשך עברה לעבודה במשרה מלאה. בשנת 2011 סיימה מיטל את לימודי התואר הראשון והחלה בלימודי תואר שני בניהול ומשאבי אנוש. בשנת 2011, במקביל לתחילת לימודיה לתואר השני, החלה לעבוד בבנק במשמרות כרכזת אשראי במשרה מלאה. במהלך השנים נישאה ובשנת 2017 ילדה תאומים.

לטענת מיטל בתביעתה שלפנינו, את עבודתה ב"שגב" עזבה "...בגלל הקושי לשלב עבודה פיזית. בפועל, מאוד התקשיתי גם לעבוד וגם ללמוד, הישיבות הארוכות בעבודה ובלימודים היו מאוד קשות עבורי ולכן לעיתים קרובות הייתי מפסידה שיעורים או נעדרת מהעבודה" (ס' 16 לתצהיר עדותה הראשית).

ובהמשך: "יודגש, כי עבודתי בבנק הינה עבודה בישיבה ממושכת, ועל כן אני מתקשה מאוד בביצועה, אני נעדרת לעיתים שכיחות עקב כאבים והגבלות בצוואר ובגב התחתון, סובלת רבות מכאבי ראש המפריעים לי בעבודה, ולכן נגרמים לי הפסדי שכר חלקיים, ובשל כך גם הפסד של פדיון ימי מחלה.
לאחרונה נקראתי לשיחת מנהל לצורך סיכום השנה (דו"ח תשומות) והוזהרתי לעניין היעדרויות רבות מהעבודה וירידה בתפוקה.
מצ"ב אישורי מחלה חלקיים נוספים למשך השנים, מסומנים כנספח י"ב לתצהיר.
אין לי ספק כי ככל שאתבגר ולנכות הרפואית תהיה משמעות תפקודית גבוהה יותר, אוסיף ואיעדר מהעבודה בשל כאבי גב וצוואר יותר ויותר. לא בכדי גם קבע המומחה כי ישנה השפעה של הבעיה בעמוד השדרה על יכולת עבודתי" (ס' 21 לתצהיר עדותה הראשית).

בתצהיר עדותה הראשית בתביעה הנוספת הצהירה מיטל: " אני מוצאת עצמי קמה מהכיסא לעיתים תכופות בגלל כאבי צוואר, שכמות וגב וקושי להתרכז מול המחשב, קריאה אפילו לא ממושכת מהמחשב ובכלל גורמת לי לכאבי ראש ואני נאלצת לעשות הפסקות. קורה הרבה שאני יוצאת מוקדם מהעבודה בגלל הכאבים או נעדרת לגמרי. כל המצב הזה מתסכל ופוגע בי נפשית" (ס' 14 לתצהיר עדותה הראשית).
ובהמשך: " לאחר התאונות, ובעיקר התאונה הראשונה, נזקקתי לעזרה ולסיעוד מצד בני משפחתי. במועד התאונות עדיין גרתי אצל ההורים. בני משפחתי וחבר שלי עזרו לי בהלבשה, ברחצה, סייעו לי לקום מהמיטה, הכינו והגישו לי אוכל ליוו והסיעו אותי לטיפולים רפואיים וכיוצ"ב.
מאז התאונות התחתנתי והקמתי משפחה. יש לי תאומים בני שנתיים. בגלל כאבי ומגבלותיי תוצאת התאונות אני מתקשה בביצוע עבודות משך הבית והטיפול בילדים ואני זקוקה לעזרה בשכר אשר אין ידי משגת לשלמה. נטל ביצוע עבודות משק הבית והקניות "נפל" על בעלי באופן בלעדי כמעט. זה יוצר חיכוכים רבים בזוגיות ומעמיס עליי נפשית.
הטיפול בילדים קשה לי מאוד, אני מתקשה להרים אותם, לקלח אותם, להרים ולסחוב עגלה, להתרוצץ אחריה ואפילו לשחק איתם בישיבה על השטיח. אני מונעת מהם פעילויות רבות בשל כך ומרגישה כי אני פוגעת בהתפתחות שלהם. אני נמנעת מלצאת איתם לגינה עד כמה שאני יכולה, וגם אם זה קורה, אני נעזרת באימהות אחרות" (סעיף 16 לתצהיר עדות ראשית).

מהאמור לעיל עולה כי מיטל, מטעמים השמורים עמה, לא הבחינה בין תוצאות מגבלותיה השונות כתוצאה מהתאונה הראשונה ביחס לתאונות הנוספות. מיטל ייחסה בתביעתה דנן את מלוא מגבלותיה לתאונה הראשונה בלבד, תוך התעלמות מוחלטת מהשלכות התאונות הנוספות, אף כי בתביעתה הנוספת טענה להחמרת מצב, כתוצאה מהן.

בחקירתה הנגדית אשרה מיטל כי סיכומי הערכות עובד המתבצעות בבנק אחת לשנה, נמסרים לידיה, וכן כי בשנת 2014 קבלה קביעות בבנק. מיטל הוסיפה והעידה כי "בשיחת משוב האחרונה וגם בשנה האחרונה הגעתי פעמיים ללשכה של המנהלת שלי להעיר על ההיעדרויות שלי" (עמ' 30 לפרוטוקול). אולם, מסתבר כי מרבית אישורי המחלה שהוגשו ע"י מיטל, לא ניתנו בגין מגבלותיה כתוצאה מהתאונה הראשונה, אלא בגין תחלואים שונים שאינם קשורים לאף אחת מהתאונות בהן נפגעה.
ייאמר כי מיטל לא זימנה לעדות את מי ממנהליה על מנת שיתמוך בטענותיה, ואף לא הגישה את הערכות העובד שנמסרו לידיה.

הפסד השתכרות מלא וחלקי לעבר

אין חולק כי מיטל נעדרה מעבודתה לתקופה של חודשיים ימים. משום כך, היא זכאית לפיצוי בסך של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בסך של 4,953 ש"ח וסה"כ 14,953 ₪.

לא שוכנעתי כי נגרם למיטל הפסד השתכרות חלקי לעבר. בגין התאונות הנוספות נגרמו למיטל נכויות נוספות אשר החמירו את מצבה הרפואי. אם וככל שנגרם לה הפסד השתכרות חלקי לעבר – לא הוכח מהו ההפסד שנגרם בגין התאונה הראשונה. עול הראיה בעניין זה מוטל על מיטל והוא לא הורם על ידה, שעה שטענה טענות סותרות בתביעה הנוספת, המקימות כלפיה השתק שיפוטי.

הפסד השתכרות לעתיד

מיטל משתכרת כיום סך של 8,800 ₪ נטו. לו אכן היה מוכח כי קידומה בבנק נפגע כתוצאה ממגבלותיה הרפואיות – היה מקום לייחס לתאונות הנוספות את מרבית הפגיעה בגין כך.

מיטל כיום בת 34 ו-9 חודשים ועד לצאתה לגמלאות נותרו לה 32 שנים ו-3 חודשים. על בסיס שכר של 8,800 ₪, מצאתי כי יהא זה נכון לפסוק ל ה פיצוי בסך של 80,000 ש"ח בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד.

אובדן תנאים סוציאליים

בגין אובדן הפרשות מעביד לפנסיה מצאתי לפסוק למיטל פיצוי בסך של 10,000 ש"ח.

נזק לא ממוני

בגין הנזק הלא ממוני, בהתחשב בשיעור הנכות ובפרק הזמן שחלף ממועד התאונה הראשונה, מצאתי לפסוק למיטל ברכיב זה פיצוי בסך של 16,000 ₪, לפי ערכו נכון למועד פסק הדין.

עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד

אין חולק כי מיטל לא נדרשה לעזרת צד ג' בשכר, אלא לעזרת קרובים בלבד. יש להניח כי אכן נעזרה בעזרת קרובים לאחר התאונה הראשונה. מצאתי כי יהא זה נכון לפסוק למיטל פיצוי בסך של 3,000 ₪ בגין עזרת קרובים לעבר לפי ערכו נכון למועד פסק הדין.

לא שוכנעתי כי יש לפסוק למיטל פיצוי נוסף בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד, נוכח שיעור הנכות שנקבע לה בגין התאונה הראשונה.

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפול רפואי

ברי כי כתוצאה מהתאונה הראשונה נגרמו למיטל הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפול רפואי. לטענתה, נגרמו לה הוצאות רפואיות נוספות לאלו המתועדות בקבלות שצרפה לראיותיה בסך של 4,700 ₪. כן נטען כי מיטל נוטלת באופן קבוע משככי כאבים ומידי פעם מטופלת בטיפולי פיזיותרפיה.

מיטל אכן צרפה קבלות המעידות על הוצאותיה הרפואיות, אולם רובן המכריע הוא בגין הוצאות רפואיות שנגרמו לה לאחר התאונה השלישית. בנסיבות העניין מצאתי לפסוק למיטל פיצוי גלובלי בסך של 4,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד עקב התאונה הראשונה.

סיכום
להלן נזקיה של מיטל כתוצאה מהתאונה הראשונה:
הפסד השתכרות מלא לעבר – 14,953 ₪
הפסד כושר השתכרות לעתיד – 80,000 ₪
הפסד תנאים סוציאליים – 10,000 ₪
נזק לא ממוני – 16,000 ₪
עזרת צד ג' לעבר – 3,000 ₪
הוצאות רפואיות ונסיעות – 4,000 ₪
סה"כ - 127,953 ₪

תביעתה של רחל

פרוט התאונות בהן נפגעה רחל

רחל, ילידת 24.10.57, נפגעה בתאונה הראשונה שארעה ביום 30.12.06, בהיותה לערך בת 49. ממקום התאונה פנתה ביחד עם מיטל לביה"ח שיב"א. בבדיקתה בחדר המיון אובחן כי נחבלה בראשה, בצווארה, עם פגיעה במנגנון "צליפת שוט" וחבלות בגב. רחל שוחררה עם הוראות להמשך מנוחה ומעקב רפואי.

לאחר התאונה הראשונה נפגעה רחל ב- 3 תאונות נוספות שאירעו במועדים כדלקמן: התאונה השנייה ארעה ביום 4.12.11; התאונה השלישית ארעה ביום 12.4.13; והתאונה הרביעית ארעה ביום 4.5.14.

התאונה השנייה ארעה בעת עבודתה של רחל במהלכה נפגעה ברגלה הימנית.

למחרת התאונה השלישית, התלוננה רחל במוקד קופת חולים על כאבי ראש וצוואר, בחילות ללא אובדן הכרה. בבדיקתה נמצאה כאובה בהנעת הצוואר, הגבלות תנועה, רגישות בע"ש מותני ללא חסרים נוירו סקולאריים. צילומי ע"ש לא העלו ממצא גרמי חריף. רחל נבדקה גם בימים 18.4.13 ו-23.4.13. רחל הופנתה לטיפולי פיזיותרפיה וכן לנוירולוג.

בסמוך לאחר התאונה הרביעית שבה רחל והתלוננה על אותם כאבים עליהם התלוננה עובר לתאונה הרביעית, תוך ששייכה תלונותיה לתאונה הרביעית. יצוין כי רחל הופנתה לנוירולוג.

חוות דעתו של ד"ר בר, תשובות ההבהרה וחקירתו הנגדית

כאמור רחל נבדקה ע"י ד"ר בר מבלי שהביאה לידיעתו כי נפגעה בתאונות נוספות. ד"ר בר קבע בחוות דעתו מיום 6.2.16 כי נכותה בגין התאונה הראשונה, היא בשיעור של 10% לפי סעיף 37(5)(א) לתקנות עקב הגבלת תנועות קלה בע"ש צווארי, ו – 10% נכות נוספים עקב הגבלת תנועות קלה בע"ש מותני לפי סעיף 37(7)(א) לתקנות.

לאחר שעמד בפני ד"ר בר מלוא התיעוד הרפואי, חיווה דעת,ו בתשובות הבהרה מיום 9.6.19, כי התאונות הנוספות לא תרמו לנכותה. ד"ר בר פירט בהרחבה מדוע מצא לעשות כן.

הכרעה בדבר נכותה של רחל בתחום האורתופדי

סבורני כי ד"ר בר ביסס היטב את דעתו מדוע מלוא הנכויות נגרמו בגין התאונה הראשונה בלבד.

לאור האמור לעיל, מצאתי לאמץ את קביעת המומחה כי בגין התאונה הראשונה נגרמה לרחל נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין מגבלות תנועה בע"ש צווארי ו – 10% נוספים בגין מגבלות תנועה בע"ש מותני. סה"כ הנכות הצמיתה בתחום האורתופדי – 19%.

הנכות בתחום הנוירולוגי

חוות דעתו של ד"ר מונל ברג ותשובות ההבהרה

בפני ד"ר ברג התלוננה רחל על כאבי ראש חזקים יום יומיים, המחייבים אותה ליטול אופטלגין. לדבריה, תדירות ההתקפים כ- 4 – 5 פעמים ביום, המלווים בבעיות ריכוז. כן התלוננה על חולשה ביד ימין, הרגשת נימול ביד זו, כאבים בצוואר עם הקרנה ליד. המומחה מצא בבדיקתו את רחל כי עצבי גולגולת תקינים, כוח גס תקין, תחושה תקינה, תפקודי מוחון תקינים, החזרים גידיים תקינים, ללא החזרים חולניים, טונוס תקין, ללא אטרופיה שרירית, קיפוסקולייוזיס דורוטלי ומגבלות בתנועות הצוואר. בדיקת EMG - . N.C.V הדגימה סימנים קלים של התעלה הקרפלית דו צדדית וסימנים של רדקיולופטיה קלה כרונית, בגובה 5 C – 6 C מימין, ללא נוירופתיה.
ד"ר ברג קבע כי נכותה הצמיתה של רחל בגין התאונה הראשונה היא בשיעור של 3%, בהתאמה לסעיף 34 (א) – (ב), בגין כאבי ראש צרויקוגניים. המומחה ציין כי הביא בחשבון את התאונות הנוספות, אך לא כימת את שיעורן.

בתשובה לשאלות ההבהרה שנשלחו לד"ר ברג מטעמה של רחל, השיב המומחה ביום 12.6.19 כי בגין כל אחת מהתאונות השלישית והרביעית נגרמה לרחל נכות צמיתה בשיעור של 3%. סה"כ נכותה הנירולוגית הצמיתה של רחל היא בשיעור של כ- 9%.

מהנימוקים המפורטים לעיל בעניינה של מיטל, הנני לאמץ את קביעותיו ביחס לנכויות שנגרמו לרחל בגין התאונות - הראשונה, השלישית והרביעית.

נכותה האורתופדית והנוירולוגית של רחל

לסיכום, נכותה האורתופדית של רחל בגין התאונה הראשונה היא בשיעור של 19%, ונכותה הנוירולוגית בגין התאונה הראשונה היא בשיעור של 3%. סה"כ הנכות בגין התאונה הראשונה – 21.43% . התאונות השלישית והרביעית החמירו את מצבה הרפואי הנוירולוגי בשיעור של 3% כל אחת. נכויותיה הצמיתות הכוללות של רחל הן בשיעור של 26%.

הנכות התפקודית

עובר לתאונה הראשונה עבדה רחל כסייעת בגן ילדים פרטי, עבודה בה החלה בחודש ספטמבר 2004. עסקינן בעבודה בפעוטון הכרוכה בהרמת ילדים, התכופפות, עמידה ממושכת וכו'. רחל התמידה בעבודתה זו עד לחודש אוגוסט 2014, מועד זו עברה לעבוד כסייעת בגני ילדים בבעלות עירייה, אשר הילדים בהם גדולים ועצמאיים יותר, והעבודה הפיזית קשה פחות. רחל מתמידה בעבודתה זו.

נוכח מהות עבודתה של רחל, ושיעורי הנכויות שנקבעו לה בתחום האורתופדי, מצאתי לקבוע כי נכותה התפקודית נמוכה מנכותה הרפואית בתחום האורתופדי, ומצאתי להעמידה על 15%. איני סבור כי נכותה הנוירולוגית בשיעור של 3% היא בעלת משמעות תפקודית.

הפסד השתכרות
מבוא

הפסד השתכרות מלא לעבר

לאחר התאונה הראשונה נעדרה רחל מעבודתה למשך כ – 3 חודשים. עובר לתאונה הראשונה השתכרה סך ממוצע של כ – 4,700 ₪ לחודש נטו. בתקופת היעדרותה שולם לה שכר חלקי על חשבון ימי המחלה. לאחר קיזוז דמי המחלה ששולמו – הפסדה מסתכם בסך של 11,558 ₪ וסה"כ נכון למועד פסק הדין 17,274 ₪.

הפסד השתכרות חלקי לעבר
שכרה של רחל בגן הפרטי עובר לתאונה וכן לאחריה, שולם בהתאם לשכר המינימום במשק. שכרה בגן העירוני משולם, נכון לחודש אוקטובר 2018 על בסיס שכר שעתי בסך של כ – 33 ₪ לשעה, הגבוה מששכר המינימום במשק העומד על כ – 29 ₪ לשעה.

לדבריה, בתחילת שנת 2016 ניסתה לעבוד שעה נוספת בצהרון לאחר שעות הגן, אולם לאחר כשנה ומחצה ויתרה על כך, עקב הקושי להתמיד ביום עבודה ארוך, בשל מגבלותיה. רחל לא זימנה לעדות את מי ממעסיקיה או מי מהעובדות העובדות עמה על מנת לתמוך בטענותיה. אולם, סביר להניח כי יש ממש בטענתה כי היא מבקשת שלא להחצין את מגבלותיה, שמא תפוטר מעבודתה.

לא הוכח כי נגרם לרחל הפסד השתכרות חלקי בתקופת עבודתה בגן הפרטי. שוכנעתי כי אלמלא כלל מגבלותיה, היא הייתה מתמידה בעבודתה בצהרון. להערכתי, משקלה של התאונה הראשונה גבוה יחסית ממשקלן של התאונות השלישית והרביעית. לפיכך, מצאתי לפסוק לרחל, לאחר שהבאתי בחשבון כי בחלק מהתקופה עבדה בצהרון, פיצוי בסך של 25,000 ₪ בגין השתכרות חלקי לעבר.

הפסד כושר השתכרות לעתיד

רחל משתכרת כיום כ – 6,700 ₪ לחודש. נכון למועד פסה"ד, רחל בת 61 ותשעה חודשים ועד הגיעה לגיל 67 נותרו לה 5 שנים ו – 3 חודשים. על בסיס נכות תפקודית בשיעור של 15%, מצאתי לפסוק לרחל פיצוי בסך של 58,000 ₪ במעוגל.

הפסד תנאים סוציאליים

מצאתי לפסוק לרחל פיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין הפסד הפרשות לתנאים סוציאליים.

נזק לא ממוני

בגין 21.43% מצאתי לפסוק לרחל פיצוי בסך של 37,583 ₪. לפי ערכו נכון
למועד פסק הדין.

עזרת צד שלישי לעבר

אין חולק כי רחל לא נעזרה בעזרת צד ג' בשכר. נוכח מהות הנכות ותקופת אי הכושר שלאחר התאונה הראשונה, ברי כי בסמוך לאחריה נדרשה לעזרת קרובים מוגברת. סביר להניח כי גם בהמשך אכן נדרשה לעזרת ילדיה בעבודות משק הבית, במיוחד נוכח מחלת הפרקינסון בה לקה בעלה.

נוכח האמור לעיל מצאתי לפסוק לרחל על דרך של אומדנה פיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין עזרת קרובים לעבר.

עזרת צד שלישי לעתיד
כאמור שוכנעתי כי עקב מהות נכותה האורתופדית של רחל, היא תידרש לעזרת צד ג' בעתיד. לא מוטלת על בני משפחתה החובה כלפי הנתבעת להמשיך ולסייע בידי רחל, שזכותה לרכוש שירותי עזרה בשכר. רחל כיום כבת 62, ותוחלת חייה היא כ – 24 שנים עד לגיל 86 לערך. לכן, מצאתי כי יהא זה נכון לפסוק לה, על דרך של אומדנה, פיצוי בסך של 60,000 ₪ בגין עזרת צד ג' לעתיד.

סיכום
להלן סיכום נזקיה של רחל בגין התאונה הראשונה:
הפסד השתכרות מלא לעבר - 17,274 ₪
הפסד השתכרות חלקי לעבר - 25,000 ₪
הפסד כושר השתכרות לעתיד - 58,000 ₪
הפסד תנאים סוציאליים - 10,000 ₪
נזק לא ממוני - 37,583 ₪
עזרת צד ג' לעבר - 10,000 ₪
עזרת צד ג' לעתיד - 60,000 ₪
סה"כ 217,857 ₪

הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד

בשל התנהלות התובעות, נשאה הנתבעת בעלויות כספיות בגין בדיקותיו הנוספות של ד"ר בר את התובעות, תשובותיו לשאלות ההבהרה שנשלחו לו על ידי הנתבעת וחקירתו הנגדית . אלמלא התנהלותן – הוצאות אלו היו נמנעות. לפיכך, נכון יהיה שלא לחייב את הנתבעת להשיב לתובעות את הוצאותיהן בגין שכרו של ד"ר ברג עבור תשובות ההבהרה שנשלחו לו על ידיהן.

אשר לשכ"ט עו"ד - סבורני כי נוכח התנהלות התובעות בתובענה זו, שגרמה להתמשכות ההליכים, לבזבוז זמנו של ביהמ"ש ושל ב"כ הנתבעת ולהוצאות מיותרות, יהא זה נכון לפסוק להן שכר טרחה בשיעור נמוך משכר הטרחה המקסימאלי הקבוע בחוק הפלת"ד. משכך, מצאתי לפסוק לתובעות שכר טרחה בשיעור של 8%, כולל מע"מ, במקום 15.21% כולל מע"מ.

סוף דבר

על כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 1 מיטל, סך של 127,953 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 8% כולל מע"מ, כשסכומים אלו צמודים למדד ונושאים ריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

על כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 2 רחל, סך של 217,857 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 8% כולל מע"מ, כשסכומים אלו צמודים למדד ונושאים ריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ה' אב תשע"ט, 06 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.