הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 39981-07-15

מספר בקשה: 21
לפני כבוד ה שופט אבי שליו

המבקשים:

  1. ירה דזנהשווילי
  2. ג'אן מיכאל
  3. ג'אן רועי

נגד

המשיב:
בנק אגוד לישראל בע"מ- סניף בורסת היהלומים

החלטה

בפני בקשה שהגישו הנתבעים בתיק לפסיקת הוצאות בהליך שבכותרת.
המשיב הגיש תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סך של 1,307,523 ₪ בגין חוב של המנוח יוסף דזנהשווילי ז"ל כנגד המבקשים, אשת המנוח וילדיהם.
התביעה הנוכחית הוגשה על רקע תובענה שהגישו המבקשים בבית המשפט השלום בת"א כנגד המשיב החל משנת 2010 ובמסגרתה תקפו את תוקף שטר המשכון שנעשה להבטחת ההלוואה והחוב למשיב (ה"פ 17688-11-10).
ביום 30.11.16 פסק בית משפט השלום כי המשכון אינו בתוקף, ועל כך הגיש המשיב ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"א 33063-01-17) . ביום 28.1.18 ניתן פסק הדין בערעור ונפסק כי המשכון תקף. ביום 16.5.18 נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים לבית המשפט העליון (רע"א 1625/18).
משכך, ביום 11.6.18 הגיש המשיב בקשה למחיקת התב יעה, והבהיר כי התביעה הוגשה אך כדי להבטיח את פ ירעון החוב אם מימוש המשכון ידחה. על כן, ומשנפסק כי המשכון תקף בפסק דין חלוט, ניהול התביעה הנוכחית התייתר.
בו ביום ניתן פסק דין המורה על מחיקת התביעה. ציינתי כי אני מודע להסתייגויות המבקשים אשר דרשו להורות על דחיית התביעה, וניתנה להם זכות להגיב בסוגיית ההוצאות.
בתגובתם, שבו המבקשים והביעו הסתייגותם ממחיקת התביעה, על פני דחייתה. בנוסף, ביקשו לחייב את המשיב בתשלום הוצאותיהם בגין ניהול הגנתם בסך 56,790 ₪.
המבקשים טוענים כי התובע נה הנוכחית הוגשה ל לא בסיס, שעה שטרם התקבלה הכרעה לגבי תוקף המשכון כאשר המשיב מנצל את הממון שעמד לרשותו בכדי לנהל מול ה מבקשים מלחמה במספר חזיתות . בנוסף, טענו המבקשים כי מדובר בתביעה על סכומים גבוהים אשר נוהלו בה הליכים רבים, והוגש בה תצהיר שנלווה לבקשת הרשות להתגונן. כל אלו גררו מטיבם הוצאות רבות. לבסוף, גורסים המבקשים כי למרות הכרעותיהם של הערכאות הנוספות, טענת הקיזוז שהועלתה על ידם לא נדונה.
המשיב השיב לדברים וטען כי הגיש את תביעתו על מנת שזכויותיו לא תפגענה נוכח התמשכות הליכי מימוש המשכון (נוכח התובענה לביטולו), וכי חשש מהתיישנות זכות התביעה שלו . כמו כן, בשים לב לאופן הכרעת המחלוקת לגבי תוקף המשכון, טוען המשיב כי דין התביעה הנוכחית להתקבל גם מבחינה מהותית , והוא בקש למוחקה משיקולי יעלות דיונית.
עוד מוסיף המשיב כי בקשת המחיקה הוגשה בהליך שבו התקיימו שני דיונים (האחד בבקשת המשיבים לדחיית המועד להגשת בר"ל והשני בבר"ל), טרם הוגשו תצהירי עדות ראשית (אף זאת לבקשת המשיב אשר ניסה לחסוך מהצדדים הוצאות מיותרות לאור תוצאות הערעור). לבסוף נטען כי התמשכות ההליך נבעה גם מהתנהלות ה מבקשים אשר הגישו בקשות לסילוק על הסף, וארכות רבות להגשת בקשת הרשות להתגונן ולהגשת תביעה שכנגד (אשר לא הוגשה לבסוף).
משעיינתי בטענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה לפסיקת הוצאות להידחות.
נכון הוא שכאשר יוזם ההליך מבקש למחקו ללא קבלת הסעד המבוקש, על פני הדברים, עשוי הדבר להצביע על כך שהגשת ההליך לא הייתה מוצדקת מלכתחילה. מדובר בהנחה הניתנת לסתירה על ידי יוזם ההליך . במקרה שלפני הנחה זו אכן נסתרה.
התביעה הוגשה נוכח אי הודאות שאפפה את המשיב לגבי יכולתו לגבות את הסכום שהלווה למנוח לאחר שה מבקשים חלקו על תוקף המשכון, והחשש האמיתי בדבר התיישנות החוב (ודוק, התובענה לביטול המשכון הוגשה בשנת 2010 ומשנמשך ההליך וטרם ניתן פסק דין בחלוף 5 שנים, הוגשה התובענה דנן). המשיב נדרש להטלת עיקולים על הנכס (למקרה בו יקבע שהמשכון אינו תקף) וכי עיקולים אלו עמדו בתוקף , ומיד משנקבע בפסק דין חלוט שהמשכון תקף, עתר המשיב למחוק את התביעה.
ככל שהיה עיכוב בהליך דנן, הרי שהוא רובץ לפתחי המבקשים שעתרו לדחיית המועד להגשת בר"ל עד להכרעה בבקשה לסילוק על הסף. בקשה זו גררה דיון שהתקיים בפני כב' הרשמת נעמה פרס שדחתה את העתירה.
משהוגשה הבר"ל, הוצע במסגרת בדיון שהתנהל לפני הסדר דיוני למתן רשות להתגונן , והמשיב נעתר להסדר ללא צורך בקיום חקירות.
המשיב אף ניהל עם המבקשים הליך גישור ועתר לביטול הדיון נוכח האפשרות שפסק הדין שינתן בערעור ייתר את ההליך, וכך אכן אירע.
משכך, לא ניתן להאשים את המשיב בכך שניהל הליך סרק, אלא פעל בהיעדר כל ברירה נוכח התובענה שהגישו המבקשים ואשר נדחתה בסופו של הליך, ופעל ככל הניתן כדי לצמצם ולייעל את ההליך המשפטי, עד שניתן היה למוחקו.
אציין כי המשיב הביע הסתייגות מאותנטיות ההוצאה הנטענת, והפנה לכך שהבקשה לא נתמכה בתצהיר, ובאחת ההזדמנויות אף נטען שהייצוג נעשה פרו-בונו.
בשולי הדברים אציין כי לא היה מקום לכפות על ה משיב את דחיית התביעה כאשר הוא מושך את תביעתו בשלב מקדמי של ההליך, וזאת כאשר אינו מוותר על החוב כשלעצמו , אלא פונה להליך מימוש המשכון (מה עוד כי דחיית התביעה עלולה היתה להעמיד טענה של מעשה בית דין שתמנע את מימוש הבטוחה).
משכך, ובשים לב לשלב בו מצוי ההליך, אני דוחה את הבקשה וקובע כי התביעה נמחקת ללא צו להוצאות .

המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ד תמוז תשע"ח, 27 יוני 2018, בהעדר הצדדים.