הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 3953-09-18

מספר בקשה: 3
לפני כבוד השופט רונן אילן

התובע :

משה דבוש
ע"י ב"כ עו"ד דניאל כהן

נגד

הנתבע :
נדב עשהאל
ע"י ב"כ עו"ד אמיר דולב ו/או עו"ד שחר אייזנר

פסק דין

לפני בקשה לסילוקה על הסף של תביעה לפיצוי בגין הוצאת לשון הרע .
בהחלטה של יו"ר דירקטוריון הקרן הקיימת לישראל, מונתה שופטת בדימוס, כשופטת-בודקת לבירור תלונות עובדים כלפי התובע. אותה שופטת-בודקת ערכה בירור, ובמהלכו גם זימנה את הנתבע למתן עדות בפניה. לפי טענת התובע, עדות הנתבע בפני אותה שופטת-בודקת כללה אמירות המהוות הוצאת לשון הרע כלפיו, שעל כך הוגשה התביעה. הנתבע מצידו, מעבר לכפירה בטענות התובע, טוען לחסינות שנתונה לו כמי שמסר עדות לפי הוראת "רשות מוסמכת" ומכאן בקשתו לדחיית התביעה על הסף.
במוקד פסק דין זה איפה, עומדת השאלה אם אותו פרסום עליו מתבססת עילת התביעה אכן נעשה בפני "רשות מוסמכת" ובאופן שמעניק לנתבע חסינות מפני הגשת תביעה בטענה להוצאת לשון הרע.
הרקע הרלוונטי
במסגרת התביעה נשוא פסק דין זה, עותר התובע לפסק דין הצהרתי שלפיו העיד הנתבע עדות שקר, לצו המורה לנתבע להתנצל, ולחיוב הנתבע בתשלום פיצוי בסך של 360,000 ₪.
להלן תובא, בתמצית, המסכת העובדתית כפי שהיא מובאת בכתב התביעה:
התובע כהן במועדים הרלוונטיים לתביעה זו, כדירקטור בקרן הקיימת לישראל ("קק"ל") וכדירקטור בחברה בת של קק"ל, חברת הימנותא בע"מ ("הימנותא").
הנתבע מכהן, וכהן במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה, כיועץ המשפטי של קק"ל.
בין התובע לבין הנתבע שוררת מערכת יחסים מתוחה, בעיקר עקב ביקורת שמתח התובע על תפקודו של הנתבע, ובקשת התובע להשעיית הנתבע מתפקידו. אותה מערכת יחסים מתוחה שבין התובע לנתבע, ניזונה גם ממסכת מחלוקות שמתבררות בין התובע לבין יו"ר קק"ל, מר דני עטר, ולבין מנהלים נוספים בקק"ל. לטענת התובע, מזה תקופה שמנהלת נגדו מערכה שמבקשת להשחיר את פניו, לפגוע בתדמיתו, להציגו כאדם אלים ומושחת, ולהביא להדחתו מדירקטוריון קק"ל והימנותא.
כחלק מאותה מערכה שמתנהלת כלפי התובע, מונתה ועדת ביקורת בראשותו של השופט (בדימ.) אורי שטרוזמן, ובהמשך לכך גם מונתה השופטת (בדימ.) דיתה פרוז'ינין לבירור תלונות שהוגשו כלפי התובע.

במסגרת מינוי זה של השופטת (בדימ.) פרוז'ינין, זומן הנתבע למסור בפניה עדות ביום 11.3.18. במהלך עדותו זו, טוען התובע, שילב הנתבע אמירות המתייחסות לתובע ומייחסות לו מעורבות בפלילים, התנהגות אלימה ומאיימת, מעורבות בעסקי השוק האפור ואף בזיוף שיקים. שלל אמירות אלו של הנתבע בעדותו זו מהווה, לטענת התובע, עדות כוזבת שנועדה להשחרת פני התובע.
עדות הנתבע בפני השופטת (בדימ.) פרוז'ינין מהווה, לטענת התובע בכתב התביעה, הוצאת לשון הרע, שעל בסיס טענה זו עותר התובע לסעדים הכוללים חיוב הנתבע בפרסום התנצלות ופיצויים.
בעקבות הגשת התביעה עתר הנתבע לסילוק התביעה על הסף. עתירה זו של הנתבע נתמכת בתצהיר ובמסגרתה תיאור נוסף, מורחב יותר, של ההשתלשלות שתמציתה מובאת בכתב התביעה. בעיקר, לצורך ההכרעה בבקשה לסילוק התביעה על הסף, כוללת הבקשה תיאור מעמדה של השופטת (בדימ.) פרוז'ינין ומהות המינוי שהוטל עליה.
לפי הפירוט שמביא הנתבע, ביום 25.2.18 הגישה גב' אושרת נורי תלונה על התובע בפני מנכ"ל קק"ל, ובמסגרתה טענה להתנהלות של התובע המהווה פגיעה בטוהר המידות, עבירות על כללי מנהל תקין, התעמרות בעובדי קק"ל ואף לחצים פסולים לקידום עסקאות בהן היה לתובע עניין אישי.
קק"ל מתנהלת על בסיס קובץ נהלים, ובהם גם נוהל לטיפול בתלונות עובדים (נספח 3 לבקשה; להלן: "הנוהל").
הנוהל כולל הוראות מפורטות על הדרך בה יש לברר תלונות עובדים, ובהן גם ההוראה שלפיה במצב של תלונה כלפי חבר דירקטוריון, תועבר התלונה לבירור בפני "שופט בדימוס מתחום דיני העבודה" (סעיף 6.6.5 לנוהל). לאותו שופט בדימוס שימונה, מוקנות בנוהל שלל סמכויות לבירור התלונה, ובהן גם הסמכויות לשמוע כל אדם ולדרוש מכל עובד קק"ל שיתייצב בפניו.
השופטת (בדימ.) פרוז'ינין כהנה כנשיאת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים. לפיכך, על בסיס הוראות אלו של הנוהל, הורה יו"ר קק"ל על מינוי שופט בודק, וחתם מנכ"ל קק"ל ביום 11.3.18 על כתב המינוי של השופטת (בדימ.) פרוז'ינין כממונה על בירור תלונות עובדים.
כך איפה, אותה עדות של הנתבע שעליה מבסס התובע את התביעה נגדו, ניתנה בפני השופטת (בדימ.) פרוז'ינין, במעמדה כממונה על בירור תלונות עובדים לפי כתב המינוי שנחתם ולפי הוראות הנוהל.
רק להשלמת תיאור המסכת העובדתית יצוין, כי ביום 30.4.18 פנתה השופטת (בדימ.) פרוז'ינין לתובע וזימנה אותו למסור תגובתו במסגרת ישיבת בירור שנקבעה ליום 17.5.18. התובע לא התייצב לבירור במועד שנקבע, ויום לפני כן, ביום 16.5.18, הודיע שאין בכוונתו להתייצב לישיבת הבירור. בהמשך, ביום 13.6.18 השלימה השופטת (בדימ.) פרוז'ינין את דו"ח הבדיקה שבסיכומו המליצה להפסיק את כהונתו של התובע כדירקטור בקק"ל.
ביום 10.6.18, זמן קצר טרם שהייתה אמורה להתכנס האסיפה הכללית של קק"ל לצורך בחינת המשך כהונתו של התובע כדירקטור בקק"ל, התפטר התובע מכהונתו כדירקטור בקק"ל.

תמצית טענות הצדדים
לטענת הנתבע יש לסלק את התביעה על הסף.
הנתבע מבסס את הבקשה על ההוראות המקנות חסינות מפני תביעה בטענה להוצאת לשון הרע, כאשר הפרסום נשוא התביעה נעשה לפי הוראה שנתנה רשות מוסמכת למפרסם.
לפי גרסת הנתבע, קק"ל הינה "רשות מוסמכת" ולפיכך, עדויות שנשמעו בפני השופטת (בדימ') פרוזינין במסגרת המינוי שמונתה על ידי מנכ"ל קק"ל , מהוות כאלו שניתנו לפי הוראת "רשות מוסמכת" וחסות בחסינות המוקנית לפרסומים שכאלו. במצב זה, ממשיך הנתבע, אין כל טעם בבירור התביעה שדינה להידחות על בסיס אותה חסינות. במצב זה, ממשיך וטוען הנתבע, גם אין זה ראוי להשחית זמן ומשאבים בבירור התביעה ואף אין לאפשר ניסיון לעקוף את סעיף החסינות תוך הפנייה לעוולת מסגרת כגון הפרת חובה חקוקה.
תגובת התובע לבקשה זו הוגשה ביום 11.11.18. התגובה קצרה, וחוזרת על אותן טענות שהעלה התובע בכתב התביעה – הטענות לרדיפה אישית ומסע הכפשות המתנהל נגדו, מסע ש במסגרתו גם מסר הנתבע "עדות שקר" וכזבים, שאת אמתותם עליו להוכיח בתביעה זו.
בהחלטה נוספת מיום 27.11.18 ניתנה לתובע הזדמנות נוספת להשלים את תגובתו לבקשה, אלא שהתובע בחר שלא להוסיף ולהרחיב את תגובתו, והסתפק בצירוף מסמך הנראה כהעתק מכתב מלשכת נשיא המדינה, ובו מצוין שלא נמצא רישום פלילי לחובת התובע.
דיון
לא בנקל תסולק תביעה על הסף.
תקנה 101 (א)(3) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1983, מסמיכה את בית המשפט לדחות תביעות על הסף ב של "כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע".
בירורה של בקשה לסילוק תביעה על הסף נעשית תוך פילוס הדרך בין שני אינטרסים נוגדים. פתיחת שערי בית משפט ושמירה על זכותו של תובע ליומו בבית המשפט מזה; ומניעת הליכי סרק ארוכים ויקרים מזה.
על בית המשפט הדן בבקשות לסילוק על הסף לפלס דרכו בין אינטרסים נוגדים - נוגדים לא רק בין בעלי הדין אלא גם מבחינת המדיניות השיפוטית. מחד גיסא, עשיית צדק מחייבת פתיחתם של שערי משפט; מאידך גיסא, צדק הוא גם מניעתם של הליכי סרק, הטרדת בעלי הדין שכנגד והעמסת יומנו של בית המשפט. מכאן הזהירות הנדרשת (ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ [פורסם בנבו] 4.6.07)
באיזון שבין שני אינטרסים אלו, בדרך כלל תישמר הבכורה לזכותו של תובע ליומו בבית המשפט. לשמירת שערי בית המשפט פתוחים. רק באותם מקרים לא שכיחים בהם ימצא שלתובע אין סיכוי לזכות בסעד שהוא מבקש, אף לא סיכוי קלוש, אפשר וינעלו דלתות בית המשפט בפניו והבכורה תינתן לזכותו של הנתבע שלא להיות מוטרד בתביעות סרק, כמו גם לזכותו של הציבור שלא להשקיע משאבים יקרים בבירור תביעות חסרות תוחלת.
די לעיין בפסקת המבוא של כתב התביעה כדי להיווכח כי עילת התביעה מתבססת על טענה להוצאת לשון הרע.
חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק"), קובע כי פרסום לשון הרע מהווה עוולה (סעיף 7 בחוק) ומגדיר "לשון הרע" כפרסום אשר, בין היתר, עלול "להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם" וכן ככזה אשר עלול "לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו".
עיון בכתב התביעה מלמד שזו זו העילה עליה מתבססת התביעה.
לפי טענת התובע, מסר הנתבע עדות שהיא "מגמתית ושקרית" (סעיף 21 בכתב התביעה) וזו פוגעת בשמו הטוב של התובע, פוגעת "במעמדו הציבורי והארגוני" ומבססת עילת תביעה לפי החוק (סעיפים 25 ואילך בכתב התביעה).
בקשת הנתבע מתבססת על הוראת החסינות הקבועה בסעיף 13 (9) בחוק .
ההוראות בסעיף 13 לחוק, קובעות רשימה של פרסומים שהם מותרים, הגם שיש בהם לשון הר ע.
סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע קובע מהם "פרסומים מותרים". בסעיף זה העניק המחוקק משקל מכריע לשיקולים כלליים-ציבוריים. אדם המפרסם לשון הרע בנסיבות סעיף 13 לחוק ייהנה מהגנה גם אם הפרסום היה כוזב וגם אם פעל בזדון או בחוסר תום לב. כמו כן, ההגנה אינה תלויה במידת העניין הציבורי שיש בפרסום. מסיבה זו, זכו ההיתרים שבסעיף 13 להיקרא "ההגנות המוחלטות" . (ע"א 844/12 דניאל מולקנדוב נ' שרה פורוש [ פורסם בנבו] 22.2.17, פסקה 47)
סעיף 13 (9) בחוק קובע כי לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי " פרסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין או על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין או שהוא רשאי לעשות על פי היתר של רשות כאמור".
החסינות המוקנית לפי הוראה זו, נועדה לאפשר לרשויות מדינה רשמיות לבצע את תפקידן ולהפעיל סמכויותיהן, בלא מורה מפני תביעות על התבטאויות שהתבטאו במסגרת תפקידן.
תכליתו של סעיף 13 הוסברה כהענקת "זכייה מוחלטת לפרסומים, הנוגעים לתחום תפקידם של ממלאי תפקידים רשמיים ושל רשויות רשמיות" (עניין ננס, עמ' 215). ההגנה נועדה לאפשר לאותם בעלי תפקידים לבצע את הפרסומים הנדרשים לצורך פעילותם באופן המיטבי הנדרש לצורך ביצוע התפקיד, ללא מורא מתביעות אישיות בגין לשון הרע; זאת, מתוך הנחה כי עצם ההתמודדות עם תביעות כאמור עלולה להרתיע את בעל התפקיד ולהפריע לו בביצוע תפקידו. הרציונל הספציפי של תת-סעיף (9) הוא לאפשר לרשויות הרשמיות של המדינה לפעול, במסגרת סמכויותיהן כדין, מבלי לחשוש כי תהיינה מאוימות מפני תוצאות משפטיות בשל התבטאויות הקשורות בתפקידן (ע"א 844/12 דניאל מולקנדוב נ' שרה פורוש [ פורסם בנבו] 22.2.17, פסקה 52)
על פי הוראה זו איפה, פרסום שנעשה על פי הוראה של רשות מוסמכת או לפי היתר מרשות מוסמכת, לא יבסס עילה למשפט אזרחי, אפילו היה הפרסום "לשון הרע" ואפילו היה כוזב ונעשה בזדון או בחוסר תשומת לב.
הפרסום עליו מלין התובע, עליו מתבססת עילת התביעה, נעשה על ידי הנתבע במהלך עדות שמסר בפני השופטת (בדימ.) פרוז'ינין כממונה על בירור תלונות עובדים, לפי כתב מינוי שקבלה ממנכ"ל קק"ל. עובדות אלו אינן במחלוקת. הן נטענות בכתב התביעה, וביתר פירוט בבקשת הנתבע לסילוק התביעה על הסף, בקשה שלא הוגשה עליה כל תגובה המבקשת לסתור עובדות אלו.
קק"ל הינה חברה אשר שורשיה עוד בימי תחילת הציונות בראשית המאה ה- 20, ופעילותה כחברה לתועלת הציבור הוסדרה בחוק קרן קיימת לישראל, התשי"ד-1954 . תזכיר ההתאגדות של קק"ל, אשר אושר בידי שר המשפטים לפי חוק קק"ל, קובע לקק"ל שורה ארוכה של מטרות המבטאות עניין ציבורי מובהק, בהן הכשרה ופיתוח קרקעות בישראל, חינוך והסברה ציוני-ישראלי בארץ ובגולה, ואף חתירה לפיתוח תוך שמירה על ערכי איכות הסביבה. מערכת היחסים שבין מדינת ישראל לקק"ל מוסדרת ב"כתב אמנה בין מדינת ישראל לקרן הקיימת לישראל" (פורסמה בילקוט הפרסומים 1456, 7.6.68) וזוכה להתייחסות בחוקים שונים.
לטענת הנתבע, קק"ל הינה "רשות מוסמכת", שממילא שאף עדותו בפני השופטת (בדימ.) פרוז'ינין הינה עדות שניתנה לפי הוראה של "רשות מוסמכת", ומכאן זכותו להגה הקבועה בסעיף 13 (9) בחוק. התובע מצידו, לא כופר בטענה זו ואף לא מוצא כלל להתייחס לטענה זו בתגובתו.
נראה שלא בכדי לא כופר התובע בטענה זו, שכן אפיונה הייחודי של קק"ל הקנה לה זה כבר מעמד של גוף דו-מהותי, כזה אשר הפן הציבורי בפעילותה דומיננטי , וכאשר פעילות מוסדותיה הוכר ה כפעילות של "רשות מוסמכת". וכך למשל קבע זה כבר כב' השופט נעם סולברג (בהיותו שופט בית משפט השלום בירושלים):
"אכן, קק"ל הינה גוף דו-מהותי הפועל הן במסגרת המשפט הפרטי, והן במסגרת המשפט הציבורי. "הפן הציבורי בפעילות קק"ל הוא הדומיננטי" ... בהתאם לחוק קרן קיימת לישראל, תשי"ד - 1953, חל על הקרן הקיימת חוק החברות , תשנ"ט – 1999, וב"כ הצדדים היפנו, בצדק, להוראות מחייבות בחוק זה. לדירקטוריון ולוועדת הביקורת נועדו תפקידים סטטוטוריים. על הדירקטוריון להתוות את מדיניות קק"ל ולפקח על ביצוע תפקידי המנהל הכללי ופעולותיו; למנהל הכללי חובת דיווח לדירקטוריון; על ועדת הביקורת לעסוק בבקורת... חוק החברות קובע חובת זהירות, אמצעי זהירות, רמת מיומנות וחובת אמונים שחב נושא משרה בחברה. כל אלה חלים על קק"ל.
לא אוסיף עוד בעניין זה, היות ולהלכה ולמעשה, מסכימים ב"כ המלומדים של הצדדים, כי דירקטוריון קק"ל, כמו גם ועדת הביקורת, הינם "רשות מוסמכת". (תא (י-ם) 9871/02 שלמה גרבץ נ' יצחק אלישיב [פורסם בנבו] 21.3.04, פסקאות 15 – 17 בפסק הדין)
כך קק"ל. כך גם אותה שופטת-בודקת בפניה העיד הנתבע .
כפי שפורט בבקשת הנתבע, כפי שעולה מהמסמכים שצורפו לה, וכפי שלמעשה עולה גם מכתב התביעה על נספחיו, עסקינן בשופטת-בודקת אשר מונתה על ידי מנכ"ל קק"ל, בהתאם לסמכותו לפי נוהל קק"ל לטיפול בתלונות עובדים. שופטת-בודקת שלפי אותו נוהל גם מוסמכת לדרוש מכל עובד קק" ל להתייצב בפניה למסירת ידיעות או מסמכים הדרושים לבירור התלונה.

בדיוק אותו הגיון המפנה את הזרקור לאופי הציבורי של פעילות מוסדות קק"ל, חל גם בהתייחס לפעילות אותה שופטת-בודקת שמונתה לבירור תלונות עובדים. קיים אינטרס ציבורי מובהק לשאיפה לאפשר בירור הוגן ויעיל של תלונות עובדים בקק"ל וממילא שגם במתן כלים שיאפשרו כזה בירור הוגן ויעיל. כך איפה, כשם שמוסדותיה המוסמכים של קק"ל מוכרים כ"רשות מוסמכת", כך גם מעמדה של אותה שופט ת-בודקת שמונ תה כאמור. אף היא "רשות מוסמכת".
ומכאן, אותה עדות שמסר הנתבע בפני השופטת (בדימ.) פרוז'ינין ושעליה מתבססת עילת התביעה, מהווה עדות שניתנה לפי הוראת רשות מוסמכת.
כך איפה מתברר שהתביעה אותה הגיש התובע כלפי הנתבע מתבססת על "פרסומים" שנעשו על ידי הנתבע בעדותו בפני "רשות מוסמכת". עדותו בפני שופטת-בודקת שמונ תה בידי מנכ"ל קק"ל לבירור תלונות כלפי התובע.
ומשכך, אפילו כל הפרסומים להם טוען התובע אכן נעשו בידי הנתבע, ואפילו פרסומים אלו אכן מהווים "לשון הרע" כהגדרתה בחוק, ואפילו פרסומים אלו כוזבים ולא בתום לב נעשו – אין בכך כדי להביא לקבלת התביעה. אין בכך, שכן לנתבע עומדת החסינות המוחלטת הקבועה בסעיף 13 (9) בחוק.
למעלה מכך, בירור התביעה במצב זה לא רק שיהיה חסר תכלית, אלא שעלול כשלעצמו להסב נזק לנתבע, ורק על שום שמסר גרסה בפני שופטת-בודקת. לעצם מתן האפשרות לניהול הליך משפטי ארוך, אפשר יקר, עלול להיות אפקט מצנן. כזה שירתיע מפני מסירת עדות בפני שופטת-בודקת דוגמת המינוי דנא. במצב זה, האינטרס של הנתבע שלא להיות מוטרד בתביעת סרק מתיישב עם האינטרס הציבורי להימנע מהרתעת עדים המתבקשים למסור עדותם בפני שופט ת- בודק ת.
ודוק, יש להגיש שאין משמעות החלטה זו הסכמה עם טענה מטענות התובע בכתב התביעה. הסכמה עם טענותיו לרדיפה אישית, ללשון הרע ולכל טענה אחרת שטען. אין בהחלטה זו כדי להסכים עם טענות התובע ואף לא כדי להפריכן. כל שמודגש בהחלטה זו, הוא חוסר הטעם וחוסר ההצדקה בבירור טענות התובע, כאשר ממילא אפילו כלן יוכחו – תידחה התביעה.
נוכח כל האמור לעיל, משנמצא שעילת התביעה מתבססת על טענה להוצאת לשון הרע, ומשנמצא שאותו פרסום עליו מתבססת עילת התביעה נעשה בעדות הנתבע בפני "רשות מוסמכת" (שופטת-בודקת שמונ תה על ידי מנכ"ל קק"ל לבירור תלונת עובדים) – עומדת לנתבע החסינות הקבועה בסעיף 13 (9) של החוק.
לפיכך, בהתאם לסמכותי לפי תקנה 101 (א)(3) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1983, אני מורה על דחיית התביעה על הסף.
בשים לב לכך שהתביעה סולקה על הסף ובטרם התקיימו דיונים במסגרתה, יישא התובע בהוצאות הנתבע בסך של 10,000 ₪.
ניתן היום, כ"ב טבת תשע"ט, 30 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.