הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 39332-10-17

לפני כבוד השופט משה תדמור-ברנשטיין בקשות 34, 35 ו-36

בשני תיקים שהדיון בהם אוחד:

ת"א 1079-10-15

התובעת/המבקשת:

פלונית
ע"י ב"כ עו"ד אביב והבה

נגד

הנתבעים:

  1. אבי סרוסי
  2. דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ
  3. איילון חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד משה עבדי ואח'

ו-ת"א 39332-10-17

התובעת/המבקשת: פלונית
ע"י ב"כ עו"ד אביב והבה

נגד

הנתבעת/ המשיבה הפורמאלית: איילון חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד א. חיל ואח'

ונגד

המשיבה: איילות פנסיה וגמל בע"מ (אשר מוזגה לחברת מיטב
דש גמל ופנסיה בע"מ)
ע"י ב"כ עו"ד גלעד בכר ואח'

החלטה

כפי שיפורט להלן, למרות טענות מצד התובעת, המבקשת לצרף את חברת איילון פנסיה וגמל בע"מ (להלן: "המשיבה") כנתבעת נוספת ב- ת"א (השלום בתל אביב) 39332-10-17 , לפיהן יש בנסיבות ענייננו - לאבחן את העולה מ ההחלטה בענין רע"א 7513/15 מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ נ' פלונית (פורסם; 21.3.16) (להלן: "הלכת מנורה"), לא מצאתי ש בנסיבות ענייננו ניתן לחרוג מהדין שמתווה בית משפט העליון בהלכת מנורה לגבי היקף תחולתה של הוראת סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק בית הדין לעבודה"); ועל כן – יש לדחות את הבקשה לצירוף המשיבה כנתבעת בתביעה הנדונה.

הבקשה והתגובה
לפניי בקשה מטעם התובעת לצרף המשיבה כנתבעת בתביעה "הביטוחית" – ב-ת.א. (השלום בתל אביב) 39332-10-17.
התובעת מנמקת את בקשתה בכך , ששתי התביעות שהדיון בהן אוחד בענייננו ( התביעה הביטוחית לעיל, והתביעה על פי הפלת"ד בענין ת.א. (השלום בתל אביב) 1079-10-15; הדיון בהן אוחד בהחלטה מיום 8.2.19 ) הוגשו למתן סעדים בגין תוצאות של אירוע אחד ויחיד, שהן נזקי גוף (נכויות), שלפי הנטען, נגרמו לתובעת בתאונת דרכים שארעה לה ביום 29.10.14, שבה, דרס אותה אוטובוס כאשר חפצה לעבור כהולכת רגל במעבר חציה (להלן: "התאונה").
מהבקשה והתגובה עולה כי התובעת, ילידת 1960, טוענת כי כלל לא היה ידוע לה בעת התאונה ו בעת שמינתה עורך דין לייצגה בתביעת הפלת"ד, שמצא, לאחר מכן - לפנות ולברר עבורה, אלו פוליסות ביטוח רלוונטיות הוצאו לה טרם התאונה – והאם הן חלות בנסיבות .
בא-כוחה של התובעת מפנה לכך, שהנתבעת, איילון חברה לביטוח בע"מ, שהיא המבטחת שהוציאה את פוליסת החובה לאוטובוס הרלוונטי (להלן: "איילון"), היתה מודעת לתאונה לפחות – מאז כ-6 חודשים לאחר קרות התאונה ; זאת - באשר, לפי מכתבים שצורפו לבקשה, כבר החל מיום 20.4.15 פנה בשם התובעת אל איילון בבקשה לתשלום תכוף , שלאחר מו"מ נענתה ושולמה בסכום שהוסכם בסך 8,000 ₪ ביום 26.6.15 . לטענת התובעת, איילון לא מצאה לשתף את התובעת בכך שלטובת התובעת עומדות פוליסות שהוציאה לה איילון, שסביר שחלות בנסיבות ענייננו - בשל אובדן כושר עבודה בגין התאונה .
יתר על כן, ב"כ התובעת טוען כי שיער את קיומן של פוליסות רק כאשר צדה עינו רכיב של תשלום חודשי בתלושי שכרה של התובעת – שמן הסתם, הוצגו לו על ידי מרשתו לצורך תיק הפלת"ד – הוא תשלום פרמיה חודשית לטובת איילון. לטענתו, פניותיו מטעמה של מרשתו אל איילון בענין פוליסות שהוצאו לטובת התובעת ושיכול, ש בנסיבות, מזכות אותה בפיצוי או שיפוי בגין תוצאות התאונה, נענו בהתחמקויות, שהובילו לכך שפרטי הפוליסות הרלוונטיות הועברו אליו באיחור, שבין היתר, הוביל לכך שתביעת התובעת מול המבטחת הוגשה רק כשנתיים לאחר הגשת התביעה על פי הפלת"ד. אעיר כבר בשלב זה, כי - להבדיל מהתכתבויות עם איילון בדרישה למתן תשלום תכוף, לא ראיתי בבקשה, או בבקשות אחרות בתיק זה, התכתבויות או תצהיר מאת התובעת שיש בהם להוכיח פניות נטענות אלה, עד למכתב ב"כ התובעת מיום 24.7.17.
בכל הקשור למשיבה, איילון פנסיה וגמל בע"מ, טוענת התובעת כי התביעה נגד המשיבה טרם הוגשה, ב של סברתה של התובעת שדי בהגשת תביעה נגד איילון חברה לביטוח בע"מ, על מנת לחייב את המבטחת גם בפוליסה או "רכיב ריסק" ב קרן פנסיה שהוצאה מאת המשיבה; סברה שהוברר לה במהלך ניהול התיקים הנדונים בבית המשפט, שיכול שלא תתקבל על ידי בית המשפט; ומכאן – הגשת הבקשה הנדונה .
למול טענות אלה, המשיבה מאשרת שהיא מנהלת של קופות גמל, כהגדרת מונח זה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005, שמנהלת, בין היתר, את קרן הפנסיה "איילון פיסגה" (להלן: "קרן הפנסיה"). לצד אישור זה, מצביעה המשיבה על כך, שהיא ישות משפטית נפרדת מאיילון. המשיבה מאשרת כי בעקבות בקשה שהוגשה מטעם התובעת ביום 31.1.12, "בקשת הצטרפות ל"איילון פיסגה" – קרן פנסיה חדשה מקיפה" , אכן צורפה התובעת ביום 6.10.13 כעמיתה במעמד שכיר לקרן פנסיה. עוד מאשרת המשיבה, שאכן קיים בתנאי קרן הפנסיה רכיב המפצה בגין אובדן כושר ונכות מעב ודה בצורה של מתן פנסיית נכות, אך פיצוי או שיפוי זה מוגבל בתנאים, לרבות - במשכו ובמועדיו.
לפי טענות המשיבה, לפי הוראותיו של רכיב האובדן כושר עבודה ונכות מתאונה שקיים בתקנון קרן הפנסיה [במהדורה הרלוונטי ת – מהדורת 2014] , מוגבל התשלום בגין פנסיית נכות ל-12 חודשים אחורה ממועד קבלת הבקשה לתביעת נכות. המשיבה משלימה וטוענת כי, מכל מקום – בנוסף ולחילופין , בנסיבות – התובענה נגדה התיישנה , ולו בשל כך אין להתיר צירופה כנתבעת בשלב זה.
לעצם הבקשה, טוענת המשיבה כי, בכל מקרה, לפי הדין, בנסיבות ענייננו, אין לבית משפט זה הסמכות העניינית לדון בתביעה של התובעת על פי זכותה כעמיתה בקרן הפנסיה; ולתמיכה בטענה זו היא מציגה שלל אסמכתאות.

השתלשלות ההליכים
אזכיר כי בתיקים הנדונים ניתנה ביום 8.2.19 החלטתי בבקשה לאיחוד דיון בתביעת הפלת"ד עם הדיון בתביעה הביטוחית.
תביעת הפלת"ד הוגשה, כאמור, כשבעה חודשים לאחר התאונה, ביום 1.10.15 [ב-ת"א (השלום בתל אביב) 1079-10-15 ].
ביום 31.3.16 ניתנה החלטת כבוד הרשם, לפיה מונו שלושה מומחים בתחומים הבאים: אורתופדיה – ד"ר עמיהוד ששון, נוירולוגיה – ד"ר דבי רון ו -פסיכיאטריה – ד"ר אדם דרנל. כב' הרשם לא מצא במסמכים שהוצגו לו ראשית ראיה כדין למינוי מומחים בתחומים האחרים שהתבקשו.
בחוות הדעת בתחום הפסיכיאטריה מיום 15.9.16, קבע המומחה כי לתובעת נגרמה בגין התאונה למשך 11 חודש נכות זמנית בשיעור 20% לפי הוראת סעיף 34ב3 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל"), ונכות צמיתה בשיעור 5% לפי סעיף 34ב 1-2 לתקנות המל"ל, מאז - תום הנכות הזמנית.
בחוות דעת בתחום הנוירולוגיה מיום 21.9.16, קבע המומחה כי לתובעת נגרמה בגין התאונה נכות צמיתה בשיעור 4% (מתוך נכות בשיעור של 5% שמצא שקיימת אצל התובעת; 1% - בגין מצב קודם) לפי הוראת סעיף 29 (6) I-II לתקנות המל"ל .
בחוות דעת בתחום האורתופדיה מיום 1.12.16, קבע המומחה כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה בגין התאונה. מתוך מודעות לטענה לקיומה של פיברומיאלגיה, שאיננה במומחיותו, לא קבע המומחה נכות זמנית, מתוך השערה שיכול שתסמונת זו "תסמן" את הטיפולים העתידיים של התובעת, וגם את תקופות אי-הכושר.
ביום 28.12.16 ביקשה התובעת מינוי של ראומטולוג לבדיקת תסמונת הפיברומיאלגיה ממנה לטענתה היא סובלת. התובעת נדרשה על ידי כב' הרשם (2.2.17) להגיש מסמכים רפואיים להציג ראשית ראיה לגבי מחלה בתחום זה, ולאחר שהציג והפנה שאלת הבהרה למומחה באורתופדיה, מונה ביום 3.3.17 על ידי כב' הרשמת הבכירה מומחה בתחום הראומטולוגיה, שלאחר מספר חודשים, וטרם שבדק את התובעת, הוחלף וביום 21.3.18 מונה פרופ' מיכאל אהרנפלד כמומחה בתחום זה.
בסופו של דבר, לאחר שהתקיים קדם המשפט לפניי בו טענו הצדדים בעניינה של בקשה זו, נמסרה חוות דעתו של פרופ' מיכאל אהרנפלד מיום 2.1.19, שבה הוא קובע שבגין התאונה – בתחומו, תחום הריאומטולוגיה, יש לייחס לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 6% (מתוך נכות בשיעור של 9% שמצא שקיימת אצל התובעת; 3% - בגין מצב קודם) לפי הוראת סעיף 35 (1) א-ב לתקנות המל"ל.
לסיכום, נכויותיה הצמיתות של התובעת על פי חוות דעת המומחים בתיק הפלת"ד מסתכמות בנכות משוקללת בשיעור 14.27% [5% + 4% + 6%] . המומחים טרם נחקרו בבית המשפט . כאמור, ממס מכים שמציגה התובעת, עולה כי קיבלה בעבר תשלום תכוף בגין תוצאות תאונה זו.
אעיר כי תיק התביעה על פי הפלת"ד הועבר לטיפול מותב זה רק ביום 12.9.18.

התביעה על פי פוליסה

אפנה לכך, כי להבדיל מתכתובות הקשורות לדרישות התובעת בעקבות ביטוח רכב מנועי שהוציאה איילון (בענין דרישה לתשלום תכוף) , מכתב הפניה הראשון שהוצג לבית המשפט בנדון, בענין "תביעה לאובדן כושר עבודה ונכות" המופנה למחלקת תביעות ביטוח חיים של איילון, הוא מכתב מיום 24.7.17 (התקבל ביום 31.7.17), היינו - כשנתיים ותשעה חודשים לאחר מועד התאונה. למכתב זה צורף "טופס בקשת תשלום פנסיית נכות" (חתום ביום 23.7.17), שבכותרתו לוגו של שתי חברות; מימין: "איילון פסגה, קרנות פסיה, איילון פנסיה וגמל בע"מ", ומשמאל: "קבוצת איילון, ביטוח * פנסיה * שוקי הון, אנשים לשירות אנשים" (להלן: "טופס הבקשה"). לטופס הבקשה מצרפת התובעת שלוש חוות דעת רפואיות, ש היא מבהירה שניתנו על ידי המומחים שמונו מטעם בית המשפט בתיק הפלת"ד שמתנהל בבית המשפט בגין אותה תאונה .
חברת מיטב ד"ש גמל ופנסיה בע"מ, היא החברה שאיילון פנסיה וגמל בע"מ מוזגה עמה, היינו – המשיבה בענייננו, השיבה לפניית התובעת לפנסיית נכות- כשבועיים מהמועד בו המכתב התקבל אצל איילון, במכתב מיום 13.8.17, המאשר קבלת מסמכים מסוימים ודורש מהתובעת השלמות. במסגרת מודגשת הממוקמת בסיפא למכתב, מוזהרת התובעת מהתיישנות תביעתה (7 שנים מיום האירוע המזכה), ומופנית לכך שלפי התקנון של קרן הפנסיה, מוגבלת זכות התובעת לקבלת פנסיית נכות - בגין 12 החודשים שקדמו להגשת הבקשה, ולא - קודם.
במכתב נוסף, מיום 3.10.17, הודיעה המשיבה לתובעת כי בקשתה לקבלת פנסיית נכות מהקרן נדחית, בשל כך שהנכות שאושרה לתובעת על ידי קרן הפנסיה , היא נכות זמנית בלבד – מיום 29.10.14 (יום התאונה) ועד ליום 30.11.25; וכי , מכל מקום , הזכות לקבלת פנסיית נכות מוגבלת ל-12 החודשים שקדמו ל מועד הגשת התביעה מטעם התובעת (הוא - יום 2.8.17).
נראה שתכתובת זו היתה נדבך בענין העיתוי להגשת התביעה הביטוחית; שכן – בתוך פחות מ-3 שבועות, ביום 22.10.17 הוגשה מטעם התובעת לבית משפט השלום בתל אביב תביעה נוספת בגין נזקי אותה תאונה [ת"א 39332-10-17], התביעה "הביטוחית", בה תבעה התובעת את איילון חברה לביטוח בע"מ - בגין אותה תאונה; הפעם - מכוח פוליסה "הכוללת אובדן כושר עבודה ונכות מתאונה" (להלן: "התביעה על פי פוליסה").
לתמיכה בגרסתה, צירפה התובעת לכתב התביעה את חוות הדעת שניתנו בתיק הפלת"ד עד אותו מועד, בתחומים: הפסיכיאטריה, הנוירולוגיה, והאורתופדיה. תביעה זו התנהלה לפני מותב זה - מראשיתה. יודגש כי בכתב התביעה אין התייחסות נפרדת למשיבה או לקרן פנסיה שהיא מנהלת. כן קיימת בכתב התביעה טענה ל"אובדן כושר עבודה במשך 11 חודשים".
בכתב הגנה שהוגש מטעם איילון (3.1.18) נטען להתיישנות והיעדר עילה בשל אי -כיסוי ביטוחי; עוד נטען כי לא צורפו פוליסות הביטוח לפיהן לכאורה התובעת מבססת את תביעתה. בפתיח לכתב ההגנה מובהר כי:
"למעלה מן הצורך, הנתבעת תציין כי הייתה קיימת לתובעת פוליסת גמל, אשר הועברה לחברת "מיטב ד"ש" בינואר 2017, וככל שהתובעת טוענת בגינה, הרי שעליה להגיש התביעה מול בעלת הפוליסה הנוכחית. כמו כן היתה לתובעת בעבר פוליסה, עם מרכיב אי כושר עבודה, שהינה מבוטלת מחמת אי תשלום פרמיות מזה שנים רבות".
במקביל להגשת כתב ההגנה, הגישה הנתבעת (ביום 3.1.18) בקשה לארכה להוצאת הודעה לצד שלישי נגד המשיבה , בה הבהירה כי למעט פוליסה שמבוטלת בגין אי-תשלום פרמיות, אין אצלה פוליסה בה מבוטחת התובעת הכוללת מרכיב בגין אובדן כושר עבודה. לעומת זאת, הצביעה הנתבעת על קיומה של פוליסת גמל בעבר, אשר לטענתה הועברה לחברת "מיטב ד"ש" כבר בינואר 2017; היא המבטחת שלטענת הנתבעת - אליה צריכה התובעת לפנות.
לנוכח טענות הנתבעת, כאמור ביקשה התובעת ביום 3.1.18 צו לגילוי ספציפי של כל הפוליסות וכל התכתובות מול הנתבעת, ולאחר הבהרות נוספות, ניתן על ידי בית המשפט הצו לגילוי המופנה לאיילון - ביחס "לפוליסות מסוג פוליסת אובדן כושר עבודה או פוליסת גמל" (3.2.18).
או אז, לאחר כחודש, ביקשה המשיבה (שאיננה צד פורמלי בתיק זה) מבית המשפט הבהרה לענין זהות הנתבעת בענייננו (6.3.18); שכן, לפי טענתה, מי שהוציא את פוליסת הגמל במקור איננה הנתבעת – איילון חברה לביטוח בע"מ, כי אם היא , איילון פנסיה וגמל בע"מ, המשיבה בבקשה הנדונה ; לחילופין, נטען כי אם מבקשת התובעת להידון מול המשיבה, הרי שלפי הדין יש להעביר את הדיון לבית הדין האזורי לעבודה.
בקדם המשפט שקיימתי ביום 2.7.18 בתיק התביעה על פי פוליסה, הבהיר ב"כ הנתבעת, איילון, כך [ש' 8-13 בעמ' 1]:
"לשאלות בית המשפט, לגבי הביטוחים היו לה שלוש פוליסות של ביטוחי חיים ושלושתן פקעו בשנת 2007 בשל אי תשלום פרמיה. לאחר מכן היתה לה פוליסה נוספת אבל לא באיילון ביטוח אלא באיילון פנסיה וגמל. בינתיים אילון פנסיה וגמל נמכרה למיטב דש. לגבי הסמכות העניינית, יש הלכה שקובעת שכל תיק שיש בו יסוד של גמל, אמור להיות נידון בבית הדין לעבודה.
שלושת הפוליסות שפקעו כבר לא בתוקף משנת 2007. הפוליסה שהיא היחידה שבתוקף עד כמה שאנו מבינים היא לא של איילון ביטוח אלא של איילון פנסיה וגמל כאמור.".
ב"כ התובעת קבל בקדם המשפט הזה על כך, שמשך למעלה משנתיים בעצם לא היה ברור לתובעת אם יש לה פוליסות אצל איילון, ולא זכתה לגילוי ולשיתוף פעולה בעניין זה מאיילון. ב"כ התובעת טען שבעוד שאיילון יודעת כי קיים תיק נזיקי לפחות מאז הגשת תביעת הפלת"ד ושהתובעת כבר מאז 2014 נעדרת כושר עבודה, לא טרחה ליידע את התובעת או בא-כוחה – לא על הפוליסות ולא על פוליסת הגמל, ובזכות ערנותו זיהה בא-כוחה בתלושי השכר של התובעת הקצאת כספים לפוליסת גמל , שלימדה אותו על קיומה של פוליסה.
ב"כ איילון טוען לעומתו, כי כבר באפריל 2014 ב"כ התובע קיבל בא-כוח התובעת את הפוליסות שהוא מזכיר. במחלוקת זו, לגבי השאלה מה נמסר לתובעת ומתי, להבדיל מטענות – לא הוצגו לפני תכתובות או מסמכים או תצהירים שיש בהם לתמוך בטענות .
בהחלטתי בתום אותו קדם משפט מיום 2.7.18 , המלצתי לצדדים לנסות לבחון תוך הסכמות דרכים שיחסכו הליכים; זאת - לאחר שהבחנתי כי יכול לקום קושי בהפניית תביעה בבית משפט זה נגד איילון גמל. עוד הוריתי לתובעת - להבהיר לי כיצד הוא מבקש להמשיך תביעה נגד איילון גמל שאיננה נתבעת, כשהפוליסות שהוציאה לה איילון נחזות כמבוטלות.
התובעת הגיבה בהודעה לבית המשפט (2.7.18) , לפיה - "לא תתנגד" לתיקון כתב התביעה בהוספת איילון גמל כנתבעת. א ו אז (1.8.18), הכניסה המשיבה הודעה, כי היא תתנגד לנהל תביעה שתוגש נגדה בבית משפט זה – בשל היעדר סמכות עניינית; נמסרה מטעמה גם התנגדות והכחשה לגופה של הזכות הנטענת על פי הפוליסה , והיא אף מפנה לבקשת הבהרה שהגישה בענין זה, כאמור, כבר ביום 6.3.18.
בימים 9.8.18 ו-14.8.18 הגישה התובעת בקשה זו לאיחוד הדיון – בשני התיקים בהן, כאמור, נדונות תביעות התובעת בגין אותה תאונה. ביום 12.9.18 הורה כבוד סגן הנשיא כי גם תיק הפלת"ד יועבר לטיפולי, ואני אחליט בבקשה לאיחוד הדיון .
טרם מתן החלטה בבקשה לאיחוד הדיון, קבעתי קדם משותף לשני התיקים ביום 30.12.18, על מנת ללבן את הסוגיות העולות מאיחוד אפשרי; לקדם זה הזמנתי גם את נציגת המשיבה.
באת-כוח המשיבה הבהירה בקדם המשפט מיום 30.12.18 , כי ככל שהמשיבה תצורף לתביעה זו, לטעמה יש להעביר את הדיון לבית הדין האזורי לעבודה , כי זה הדין מקום בו מדובר בתביעה שמהותה בטחון סוציאלי, במיוחד שיעלה צורך לדון בתקנות קרן הפנסיה. ב"כ הנתבעת, איילון, בתיק התביעה על פי פוליסה, הזכיר כי ביקש בזמנו ארכה להגיש הודעה לצד שלישי נגד "מיטב ד"ש", שבעצם לקחה על עצמה את חיובי המשיבה על פי פוליסת הגמל המדוברת. ובהמשך טענה באת-כוח המשיבה, שפנו מטעם המשיבה לב"כ התובעת והבהירו לו במכתב מיום 8.8.18 את ענין היעדר זכאות של התובעת על פי פוליסת הגמל - מול המשיבה, וטענו התיישנות (לפי התקנון). נטען גם שצורף למכתב זה, גם מכתב שהופנה לתובעת כבר באוקטובר 2017, מכתב תשובה לתובעת בגין פנייה לחברת איילון שהופנתה על ידי איילון אל המשיבה [ מן הסתם, מדובר במכתב המשיבה לתובעת מיום 3.10.17 – אליו התייחסתי לעיל] .
ב"כ איילון מצא להפנות בקדם המשפט את בית המשפט לשתי עובדות המצביעות על מודעות התובעת לייחודה של קרן הפנסיה שמנהלת המשיבה , ולא - איילון, והשונות שלה מפוליסה שמוצאת על ידי איילון, כדלקמן [ש' 3-7 בעמ' 7 לפרו' מיום 30.12.18]:
"חברי אמר בכנותו כי התובעת אמרה לו ואני משיב על זה כדלקמן: פעם אחת בתלוש המשכורת ההפרשה למעביד היא ל-"פסגה קרן פנסיה חדשה" ודבר שני ויותר חשוב, ותודה לאריה ממשרד עבדי, בינואר 2017 שאלה 66, נשאלה התובעת האם היתה מבוטחת בקרן פנסיה במועד התאונה והתשובה שלה היתה שהמעסיק מפריש לה מינואר 2017 קרן פנסיה לפסגה קרן פנסיה החדשה. אני מפנה לתצהיר של התובעת".
החלטתי בענין איחוד הדיון ניתנה ביום 8.2.19. באותה החלטה מצאתי להבהיר [ההבהרה השנייה ב-ס' 38ב' להחלטה], גם, כי:
"השנייה, שפוליסת הגמל שהוציאה בזמנו "איילון פנסיה וגמל בע"מ" ועברה ל"מיטב ד"ש", כמפורט בהחלטתי לעיל, בשלב זה, איננה נדונה לפניי; וגם מי שהוציאה אותה או מי שמחויבת על פיה היום - טרם נתבעה. כפי שהבהרתי במהלך קדם המשפט האחרון, ככל שהתובעת מבקשת לתבוע על פי אותה פוליסה - יהיה על התובעת לפנות לערכאה המתאימה בעניין זה; ובזהירות אומר – שעל פניו, לא נראה כי בית משפט זה היא הערכאה המתאימה לכך (הלכת אשבל)" (ההדגשה בקו – הוספה) .
כאמור, הגענו הלום לאחר שהתובעת מצאה לבקש ביום 4.4.19 מבית המשפט - להורות על צירופה של המשיבה כנתבעת. בקשה זו לא היתה בשלה להכרעה בזמנו, הן - משום, שבשלב מסוים, התברר שהמשיבה איננה מודעת להחלטה על איחוד הדיון מיום 8.2.19 (ונדרשה שהות שתאפשר לה ללמוד את התיק) , והן - משום שלצורך חידוד המחלוקת טרם מתן החלטה, מצאתי להורות למשיבה להבהיר מדוע לא יחול בענייננו "מבחן מהות הענין" שהלכת אשבל [ע"ע 625/08 מירב תותי אשבל נ. הראל חברה לביטוח בע"מ ואח' (פורסם; 17.9.09)] נתנה לו משקל מרכזי בבחינת הסמכות העניינית.

דיון והכרעה
טוענת התובעת בענייננו – בפרפראזה - כך: נפגעתי קשות בתאונת דרכים מאוטובוס, שהמבטחת שהוציאה את ביטוח החובה לשימוש בו, גם ביטחה אותי בפוליסות אובדן כושר. למרות שדווחתי על התאונה על פי פוליסת החובה, המבטחת לא מצאה לשתף אותי במידע לגבי פוליסות אובדן כושר ולגבי זכותי לתבוע על פי הפוליסות, ורק בזכות בא-כוחי, שעיין בתלושי המשכורת שלי וראה "פיסגה קרן פנסיה חדשה", פניתי לאיילון. פנייתי הראשונה לאיילון , הנתבעת, בכתב, היתה במכתב דרישה מיום 24.7.17 (אליו צירפתי את טופס הבקשה לתשלום פנסית נכות); כל זאת - לאחר שהגשתי תביעה מכוח הפלת"ד כבר ביום 1.10.15. המשיבה היא חלק בלתי נפרד מקבוצת איילון. בכל מקרה, אני רואה באיילון כמבטחת שלי גם לענין קרן הפנסיה (גם אם המשיבה מתעקשת ששמה מעט שונה) ; ולחילופין – גם איילון וגם המשיבה - אחראיים לכך ש הגשת התביעה על פי פוליסה מול איילון התעכבה , כמו גם – הוספת המשיבה כנתבעת נוספת .
התובעת מפנה למשקל שבית המשפט ייחס בהחלטת ו מיום 8.2.19 בענין איחוד הדיון [ס' 31-35 להחלטה] , לכך שמדובר באותה מבטחת (בפוליסת החובה ופוליסות האי-כושר), לחסכון בחוות דעת וזמן שיפוטי (לא לזמן מומחה פעמיים לבית המשפט לחקירה על חוות דעת מטעם אותה נתבעת ), ולכך שהמחלוקת בענין קיומו של נזק ושיעורו רלוונטית לדיון וליבון - בשתי העילות השונות (פלת"ד וחוזה ביטוח) , ומכל מקום – לכך שאין ניגוד אינטרסים אצל הנתבעת בהגנתה בפני שתי התביעות.
התובעת טוענת כי לאור הדגשים שבהחלטה על האיחוד, מיום 8.2.19, כאמור, בנסיבות אלה, בסמכות בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו ולקבוע כי הסמכות העניינית לדיון בתביעה נגד המשיבה - בידיו.
המשיבה, מאידך, מפנה בתגובתה לדין. לטענתה, בנסיבות, הדין איננו מאפשר שיקול דעת בענין הסמכות העניינית, ולחילופין, אין בנסיבות ענייננו כדי להקים את החריג המתאים לסטייה מהנחיית הדין כי הסמכות לבית הדין האזורי לעבודה.
ובכן, אף שלתובעת טענות המבקשות להתבסס על דרישה לעשיית צדק, למול מי שבידיו המידע למול מי שנפגעה בתאונת דריסה על ידי אוטובוס, ועל הצבעה על זהות של המשיבה ואיילון, ולפחות – זהות אינטרסים, כמפורט להלן - אני מוצא כי לפי הדין אין לאפשר הוספת המשיבה כנתבעת בענייננו , וזאת – בהיעדר סמכות עניינית לבית משפט השלום לדון בתביעה המוגשת על ידי עמית מכוח ועל פי תקנון קרן הפנסיה שמנהלת המשיבה .
כפי שמפנה המשיבה, ל"מבחן מהות הענין" שהלכת אשבל נתנה לו משך תקופה ארוכה בעבר - משקל מרכזי בבחינת הסמכות העניינית, אין תחולה מעשית כאשר התביעה היא של חבר (עמית) נגד קופת גמל. זאת באשר הוראת סעיף 24(א) ל חוק בית הדין לעבודה בענין סמכותו הייחודית של בית הדין, היא:
24.(א) לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון –
(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש];
...
(2)...
(3) תובענות של חברים או חליפיהם או של מעסיקים או חליפיהם נגד קופות גמל, כמשמעותן בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, או תובענות של קופות הגמל נגד חבריהן או חליפיהם או נגד מעסיקים או חליפיהם הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחבותם של מעסיקים לקופות, לפי הענין וכן כל תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עבודה;" (ההדגשה בקו - הוספה).
הדין הובהר ביום 21.3.16 בענין מנורה, בו מבהיר בית משפט העליון [בפסק דינו של כב' השופט רובינשטיין, ב-ס' לג']:
"סבורני, כי פרשנות המאפשרת הכללתן של כלל תביעותיהם של עובדים ומעסיקים נגד קופות הגמל, בלא תלות באופיה של המחלוקת או בסוג הקופה, בגדרי סמכותם של בתי הדין לעבודה, מתיישבת עם לשון סעיף 24(א)(3) ל חוק בית הדין לעבודה כמו גם עם תכליתם של בתי הדין לעבודה כפי שהוצגה מעלה . הלוא הם העוסקים בתחום הביטחון הסוציאלי במובנו הרחב, ובהם יושבים שופטים מקצועיים ונציגי ציבור הצוברים מומחיות מיוחדת לעניין. פרשנות זו מעצבת כלל אחיד וברור, אשר יוביל – דומה – לחיסכון בהתדיינויות ובזמן שיפוטי וימנע כל מה שמערכת שיפוטית הוגנת ותכליתית תצפה להימנע הימנו".

ובית משפט העליון מוצא להבהיר עוד, ש מרגע שנכנסנו לגדרו של סעיף 24(א)(3), כאמור, אין להידרש לאופייה של המחלוקת [בסעיף לד'] כי:
אשר על כן, נראה כי הערכאה המתאימה לדון בנושא, היא בית הדין לעבודה, שהתכליות הרחבות של שמירת בטחונו של האדם, כמובן על פי זכויות שצבר ומתוך הוגנות גם כלפי הגוף המבטח, עומדות לנגד עיניו. כך, כדי שתביעה של עובד או מעסיק וחליפיהם תבוא בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה בהתאם לסעיף 24(א)(3) לחוק, אין להידרש לאופיה של המחלוקת (בין אם ביטוחית-מסחרית היא או בעלת אופי סוציאלי במישרין) או להבחנה בין הסוגים השונים של קופות הגמל (ככל שהן נכנסות להגדרות המצויות ב חוק הגנת השכר לעניין קופת גמל). די בכך שהתביעות הללו נובעות, במבט רחב, "מהחברות בקופות או מחבותם של מעסיקים לקופות", כלשון הסעיף. נעיר, כי בכל הנוגע לנזיקין חל האמור בפסקה 12 להלכת אשבל, קרי, ככל שהמדובר בעילות נזיקיות יחול האמור בסעיף 24(א)(1) ו- 24(א) (1ב) ל חוק בית הדין לעבודה, הא ותו לא".
אדגיש, כי בענייננו - לא התביעה נגד המשיבה, וגם - לא התביעה נגד איילון, הן תובענות שעי לתן ב פקודת הנזיקין [נוסח חדש] . העובדה שהנזק שנגרם לתובעת בתאונה עומד בבסיס שתי העילות [פלת"ד וחוזה ביטוח או קרן פנסיה ], איננה הופכת את התביעה בענייננו מול המשיבה לתביעה "בעיל ה נזיק ית", שיוצאת מתחולתו של סעיף 24(א) (3).
אכן, מזווית מבטה של התובעת, ההסדר שהדין מאפשר בענייננו - מסורבל. עצם העובדה שהתובעת נדרשת בנסיבות ענייננו להתדיין גם בבית הדין האזורי לעבודה , כאשר התקדמה כברת דרך בתיק הפלת"ד וניתנו בו חוות דעת רפואיות על ידי מומחים שמינה בית המשפט, וגם שם - להוכיח את אי -הכושר או כל נזק שנדרש לצורך הוכחת העילה נגד המשיבה, נחזית לתובעת כמכבידה. אך, הוראת הדין ברורה. בית משפט העליון העדיף בענין זה את "האינטרס הציבורי בייעול ההליכים" ממנו מתחייבת "קביעתו של כלל פשוט ונהיר, המצמצם את מרחב שיקול הדעת הנדרש בעת ההחלטה באיזו ערכאה יידון הסכסוך".
התובעת מפנה בבקשתה להחלטת כב' השופט צבי ויצמן בענין רע"א (בית משפט המחוזי מרכז) 49111-03-19 הראל חברה לביטוח בע"מ נגד י' (2.4.19), בה התקבלה הבקשה מטעם המבטחת, ונקבע כי למרות הוראת הלכת מנורה, באותן נסיבות – הסמכות איננה של בית הדין האזורי לעבודה. אני מקבל את טענת המשיבה, כי יש לאבחן החלטה ספציפית זו, בנסיבותיה, מענייננו ; זאת - באשר באותו ענין מדובר היה בפוליסת ביטוח בריאות פרטית הכוללת נספח "תאונות אישיות" ובו כיסוי למקרה שהנכות מתאונה היא צמיתה. כך שבעצם נדרש בית המשפט באותו ענין לבחון האם אכן מדובר בקופת גמל לפי הוראת ס' 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה , המתייחסת ל: "קופות גמל, כמשמעותן בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958"; ובאותו ענין בית המשפט מצא - שלא.
בענייננו מדובר בקרן פנסיה. הגדרת "קופת גמל" שבחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 כוללת "קרן פנסיה" . בענייננו אף הוצהר מטעם המשיבה כי היא מנהלת את קרן הפנסיה בענייננו לפי הוראות חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005.
המשיבה מפנה בתגובתה לפסיקה נוספת בערכאות המבררות , שפסקו כי יש להעביר תובענות של עמיתים נגד קופות גמל , ובכללן - קרנות פנסיה, לבית הדין האזורי לעבודה [כגון : ת"א (השלום בהרצליה) 70350-05-18 מנחם נ. כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' (פורסם; 3.11.18) – בפועל, בנסיכות אותו ענין, התביעה נמחקה ; ו-ה"פ (השלום בחיפה) 30571-07-18 פורת נ. כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם; 11.11.18) ]; או - שהדגישו שאין להבדיל בין תביעה נגד קופת גמל לבין תביעה נגד החברה המנהלת וכי הסמכות בענין היא לבית הדין האזורי לעבודה [ כב' השופט גרוסקופף ב-ת"צ (המחוזי מרכז) 67770-12-15 יפעת קינן נ. כלל פנסיה וגמל בע"מ (פורסם; 24.11.16) (להלן: "ענין קינן"); ו-ת"א (השלום בחיפה) 43242-03-18 שארלי בגים נ. מנורה מבטחים פנסיה ומגל בע"מ (פורסם; 20.6.18), המסתמך על מה שנפסק בענין קינן]; או -שהבהירו, כי אף אם בידיו של התובע תביעות בגין מספר פוליסות בגין אותה תאונה, יש לפצל את הדיון, במקרה שחלק מהן הן בפוליסות ביטוח המוכרות כקופת גמל, שלבית הדין האזורי לעבודה הסמכות הייחודית לדון בהן [ת"א (המחוזי בתל אביב) 21937-11-17 פלוני נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם; 20.5.19)]; או - שתביעה נגד נתבעת אחת איננה "נגררת" אחר תביעה נגד נתבעת שניה, שהעילה מולה נפרדת ואיננה דרושה אגב אורחא, ולא ניתן לרכוש סמכות במצב זה כענין שבגררא , ובאותו ענין, לצורך היעילות, הועברה התביעה כולה – נגד שתי הנתבעות, לבית הדין האזורי לעבודה [ת"א (השלום בתל אביב) 21520-02-19 גולדפדר נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח' (פורסם; 19.5.19) ]; או – כאשר ב תובענה ייצוגית נדונו שתי עילות, שאחת מהן בסמכות ייחו דית של בית הדין האזורי לעבודה, מצא בית המשפט להעביר את הדיון כולו לבית הדין האזורי לעבודה [ת"צ (המחוזי מרכז) 12271-06-18 שלמה אינטרטור נ. אגם לידרים ישראל סוכנות לביטוח (2003 ) בע"מ ואח' (פורסם; 10.3.19)]].
להשלמת התמונה, אציין כי בכל הקשור לשאלת מודעותה האפשרית של התובעת בענייננו לכך שהיא עמיתה בקרן, ושיכול שלאחר תאונה כפי שארעה לה יש נמען ברור שניתן לפנות אלי ו, אזכיר, כי מאז הצטרפותה של התובעת לקרן – כשנה טרם התאונה, קיבלה התובעת מדי חודש בחודשו תלוש שכר, שבו מופיע החיוב (בסך משתנה של כ-250 ₪) בגין "פיסגה קרן פנסיה חדשה". התאונה ארעה ביום 29.10.14, וייפוי-הכוח לבא-כוחה, כפי שהוצג בתביעת הפלת"ד, ניתן כבר כחודש לאחר מכן, ייפוי-הכוח מיום 2.12.14. ביום 20.4.15, פנתה התובעת אל איילון בבקשה לתשלום תכוף, בקשה שהצריכה עיון בתלושי שכרה [ראה מכתבה של התובעת מיום 2.6.15, המצרף תלושי שכר לצורך בקשת התשלום התכוף] . אינני מוצא כי ניתן בענייננו הסבר מטעם התובעת, מעוגן בתצהיר ומסמכים, מדוע הפניה בתביעה לפנסיית נכות, על פי הטופס המתאים, טופס "בקשת תשלום פנסיית נכות", מוגשת במכתב למשיבה רק ביום 24.7.17 , ולא הרבה קודם לכן.
לנוכח האמור בסעיף 54 לעיל, יש להחזיק את היעדרו של הסבר מתאים נגד התובעת. מכל מקום, אני מוצא כי התובעת לא הרימה את הנטל החל עליה - על מנת לטעון לנסיבות חריגות , למשל - להוכיח שהוסתר ממנה דבר או לא נמסר לה במכוון . בנסיבות שתיארתי, לא די בטענה בעלמא, שלא היתה מודעת לפוליסות שהוצאו לטובתה, ובוודאי לא – לגבי קרן הפנסיה ש היא משלמת בגינה מדי חודש בחודשו, ולפי הנטען חדלה לעבוד משך כ-11 חודשים בעקבות התאונה.
באשר לטענת התובעת לזהות מהותית בישות של איילון ושל המשיבה, מדובר בעצם בטענה של "הרמת מסך", לא מפורטת, ולא מנומקת דיה. למען הסר ספק, אבהיר כי לא די בטענה הכוללת מטעם התובע כי מבחינת המבנה של "עץ החברות" - המשיבה (בהיותה עדיין - איילון פנסיה וגמל בע"מ) היא חלק מקבוצת איילון, על מנת שניתן יהיה "להצמיד" תביעה זו - על בסיס תקנון קרן פנסיה, לתביעה על פי פוליסה רגילה בפני בית משפט השלום. גם אם קבוצת איילון משווקת ומוכרת מוצרי ביטוח שונים, באמצעות חברות שונות, לאותה תובעת, הרי שהדין מורה שלגבי כל מוצר כזה חלים הדינים שלו, לרבות – לענין הסמכות העניינית, כאמור.
אזכיר עוד, כי אף בפסיקה ישנה יותר, מבהיר בית משפט העליון כי עצם הסרבול שהוא תוצר של הפניית תביעות נפרדות לערכאות שונות – בשל היעדר במכות עניינית, אף אם מדובר באותו ענין, איננו נימוק לרכישת סמכות עניינית. בענין ע"א 2618/03 פי.או.אס. (רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' ליפקונסקי, פ"ד נט(3) 497 (29.11.04) (להלן: "ענין פי.או.אס."), נקבע כי [ס' 20 לפסה"ד] : "התשובה לשאלה אם יש מקום לפרשנות רחבה שתאפשר את ריכוז הדיון בתביעה הכוללת הן עילות שבסמכות ייחודית של בית-הדין האזורי לעבודה הן עילות שאינן בסמכותו היא שלילית". ובית המשפט מסביר [ס' 22 לפסק הדין] : "סיכומם של דברים: יש לשאוף לריכוז הדיון, אך רק עד קו תיחום הסמכויות שקבע המחוקק. רעיון זה עובר כחוט השני בדיני איחוד ופיצול בסדר דין אזרחי ובדיני מעשה-בית-דין. הדברים נכונים באותה מידה – אם לא על דרך קל וחומר – בכל הנוגע לתביעות הכוללות עילות שבסמכות הייחודית של בית-הדין האזורי לעבודה – סמכות שמפורשת באופן דווקני – ועילות שאינן בסמכותו. ריכוז הדיון אינו חזות הכול. הוא תופס מקום נכבד לצד אינטרסים אחרים".
לענין טענת התובעת כי בעת שהגישה את התביעה נגד איילון בפלת"ד (1.10.15), עדיין חלה הלכת אשבל, שמחייבת את איילון בענייננו, אפנה לכך שבית המשפט העליון גם מצא ליתן בענין מנורה - הוראות מעבר לגבי תחולת ה של ההלכה שנקבעה בו, לגבי תביעות שהיו תלויות ועומדות בעת מתן פסק הדין (21.3.16) [ב-ס' מ' לפסק הדין] : "אציע לקבוע, שהלכה זו תחול אך על תביעות המוגשות מעתה ואילך וכן תביעות שהוגשו אך טרם ננקט בהן קדם משפט, ולא על תביעות המצויות בעיצומם של ההליכים המשפטיים, במובן זה שקוים לגביהן למצער קדם משפט".
בענייננו, התביעה שהיתה תלויה ועומדת בעת מתן פסק הדין בענין מנורה (21.3.16), היא התביעה בפלת"ד בלבד . כאמור, הטענה של התובעת כי חל עיכוב בהגשת התביעה הביטוחית עד אוקטובר 2017 בשל התנהלות איילון או המשיבה – לא הוכחה. בנסיבות אלה, אינני נעתר ל בקשה העולה בעקיפין מבקשת התובעת - לראות בתביעה שטרם הוגשה ביום הקובע (21.3.16) "כאילו" היתה כבר תלויה ועומדת.
לפני סיום, אחזור לכך שהצבעתי על כך שלתובעת טענות שמכוונות לצורך בעשיית צדק, בנסיבות. בהקשר זה, כהערת אגב, אעיר כי, בנסיבות בהן נושא הנזק ואולי אף אי -הכושר שנגרם במסגרתו, קודמו בתביעת הפלת"ד (אמנם מול - איילון, ולא - מול חברה קשורה, המשיבה) , ראוי לשקול את האפשרות עליה מצביע בית המשפט בענין פי.או.אס., של עיכוב הדיון באחת הערכאות, בקביעה שההכרעה בנושא מסוים היא "ענין תלוי ועומד" אצל הערכאה השכנה .
יובהר עוד, כי ראיתי שלמול תביעה אפשרית מטעם התובעת - למשיבה טענות לגבי התיישנות, וגם טענות לגופו של עניין ; ומאידך – ראיתי כי לתובעת תשובות להן. בהיעדר סמכות, ועל מנת לאפשר לכל צד את יומו בבית הדין האזורי לעבודה , אני מבהיר כי כל קביעותי בהחלטה זו - הינן לצורך ההכרעה בשאלה: האם יש לחרוג בענייננו מ הוראת הדין הכללי לענין הסמכות העניינית בתביעה של עמית מול קרן פנסיה; ולא – לצורך הכרעה בתביעה האפשרית לגופה או בכל טענה מקדמית בה.
הצדדים בשני התיקים – הפלת"ד והביטוחי יודיעו על לוח זמנים אפשרי להגשת תחשיבי נזק מטעמם. אזכיר לתובעת, כי טענת איילון היא שהפוליסות שהוציאה איילון (שלוש – לגביהן הצהירה) היו בטלות כבר במועד התאונה (בהיעדר תשלום פרמיות במועדן).
המשיבה מבקשת מבית המשפט לזכותה ב תשלום הוצאתיה בגין בקשה זו, זאת - תוך התחשבות בכך שלאורך כל הדרך דאגה להציג לתובעת את עמדתה גם באשר לסמכות בית משפט זה לדון בתביעה על בסיס הוראות קרן הפנסיה, כבר מעת הגשת בקשתה להבהרה מטעם המשיבה מיום 6.3.18.
מאידך, אפנה לכך, ש"טופס הבקשה לתשלום פנסית נכות" שנ מסר לתובעת למילוי לתביעה, נושא עליו, לבד מלוגו שבתחתיתו שמה של המשיבה, גם - לוגו גדול של "קבוצת איילון, ביטוח * פנסיה * שוקי הון, אנשים לשירות אנשים". אני מתרשם שמשך זמן ארוך, ראתה התובעת באיילון "מבטח אחד גדול", ומכח התרשמות זו פעלה בתיקים אלה - בתקווה להשגת פשרה כוללת ; והגשת בקשה זו היא חלק מתפיסה זו.
כפי שהובהר, תוצאות הבקשה, שמוכתבות על פי הדין, בפועל - מקשות על התובעת, בסרבול התביעה הכוללת שיש לה בגין התאונה. התובעת סברה שתוכל לשכנע את בית המשפט כי די בכך כדי לקנות סמכות מול המשיבה , אך עמדתה נדחתה; ועתה היא נדרשת לשקול הגשת תביעה נגד המשיבה – לערכאה המתאימה, בנפרד.
אם כן, מדובר במבוטחת או עמיתה, שעל איילון והמשיבה לנקוט כלפיה בהתאם לסיסמא: "אנשים לשירות אנשים"; ועל כן, כשהמבוטחת של איילון ועמיתה בקרן של המשיבה חוותה תאונה שנקבעה לה כבר נכות בגינה על ידי שלושה מומחים של בית המשפט (בתיק הפלת"ד) , אינני מוצא כי יש לבוא עמה חשבון אם שגתה בערכת סיכויה בבקשה , שמתמצית בקביעת מקום ההתדיינות בתביעה על פי הפוליסה/קרן פנסיה.
לאור האמור לעיל , בנסיבות ענייננו, אינני מוצא לחייב את התובעת בתשלום הוצאות המשיבה.
לעיוני – לקבלת תשובה לגבי מועדים להגשת תחשיבי נזק - ביום 2 6.11.19.

ניתנה היום, י"ד תשרי תש"פ, 13 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.