הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 38179-09-15

לפני כבוד השופט שי מזרחי
התובעת:
פלונית
ע"י ב"כ עוה"ד ברוש-לימור

נגד

הנתבעות:
1.ד' ל'
2.הפניקס חברה לביטוח בע"מ - שולחות ההודעה לצד ג'
שתיהן ע"י ב"כ עוה"ד טרוזמן
3.י' א'
4.הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ צדדי ג'
שתיהן ע"י ב"כ עוה"ד ירון

פסק דין

השאלות שבמחלוקת:
מי אחראית, אם בכלל, לתאונה שחוותה התובעת ביום 15.3.2015?
אם נמצאה אחראית/יות, מהם נזקיה של התובעת כתוצאה מהתאונה (נכות ופיצוי)?

אלה הן שתי השאלות העיקריות אשר יידונו במסגרת פסק דין זה.

א. החבות:

רקע עובדתי עליו אין חולק:
התובעת, ילידת 1973, מנהלת שיווק בטכנולוגיה עילית, הגיעה לשיעור "פילטיס" בערבו של יום 15.3.2015 בביתה של הנתבעת 1 (להלן: "בעה"ב"). עם הגיעה פגשה התובעת לראשונה את הנתבעת 3 (להלן: "המדריכה") והוברר לה כי בעה"ב לא תעביר את השיעור. בחדר ההתעמלות היו חמש מיטות פילטיס והתובעת החלה להתעמל על אחת מהן כאשר לצידה מתעמלות נוספות. לפתע נחבלה התובעת בפניה ושיניה נפגעו. המדריכה לא הייתה צמודה בעת התאונה לתובעת.
על שאר נסיבות המקרה חלוקים הצדדים ולא נותר אלא לקבוע את המסכת העובדתית על פי העדויות והראיות שהובאו לפניי.

פרשת התביעה:
על נסיבות התאונה העידה התובעת לעצמה ולא הביאה מטעמה עד נוסף אשר נכח בעת התאונה. עדותה נשמעה בעל פה הן בקדם משפט והן במהלך המשפט עצמו ואלה הם עיקריה:
א. התובעת הספיקה להתאמן שנה אצל בעה"ב קודם התאונה והחל מינואר 2014 .
רוב השיעורים היו עם בעה"ב ומיעוטם עם מורות מחליפות.
רוב התרגילים היו תרגילי ידיים אולם לעת ביצוע תרגילי רגליים מנח הראש היה תמיד נגדי למוט האחיזה הקפיצי ("BAR") ולא מתחתיו.
ב. ביום התאונה הגיעה התובעת לאימון ופגשה במדריכה אשר החלה ישר באימון ללא ברור מקדים בכל הנוגע לניסיונן של הבנות.
ב. ביום התאונה כל מיטות האימון היו מלאות והתובעת הייתה אחת מחמש המתאמנות שעשו שימוש במיטה . הייתה זו המיטה הראשונה מצד שמאל בחדר האימונים.
ג. האימון כלל חימום ותרגילים על מיטת ה "פילטיס". התרגיל הראשון היה תרגול רגליים.
ד. למיטה מחובר מוט קפיצי ("PUSH THROUGH BAR") אשר אותו יום חובר וטופל על ידי המדריכה עוד קודם שהתובעת נשכבה על המיטה.
גם בעה"ב הייתה מחברת את הקפיצים כאשר הייתה מעבירה את השיעורים בעצמה ועוזרת למתאמנות לכוון את המיטה. להלן הדגמה מ ת/4:

שרשרת ביטחון תפס ("שאקל") המוט הקפיצי
ה. במהלך האימון הסתובבה המדריכה בין המתעמלות. בעת התאונה לא הייתה סמוכה למיטת התובעת.
ו. בעוד ראשה של התובעת מונח על כרית בין כותפות המיטה והיא על גבה, ורגליה בעמידת "נר" תוך שהיא מרימה ומורידה את המוט הקפיצי המחובר למיטה, פגע לפתע המוט בפניה. ראה ת/6:

ז. זו הייתה הפעם הראשונה שהתובעת ביצעה את התרגיל האמור באופן המתואר מעלה. דרך כלל ה ייתה מבצעת אותו כאשר ראשה בכיוון ההפוך של המיטה. קודם ביצוע התרגיל לא קיבלה כל הדרכה שהיא מבחינה בטיחותית.
ח. "לשאלת בית המשפט: אם איבדתי אחיזה ואז זה התפלק לי והקפיץ עף לי על הפנים, אני משיבה שגם אם זה התפלק זה לא אמור לפגוע בי.
זה הגיע למצב שהמוט היה בלי שרשרת הביטחון והוא התרסק לי על הפנים. זה הגיע למצב שאין שרשרת ביטחון.
זו שכיבה על הגב ב- 180 מעלות.
הכותפות לא חוסמות ולכן זה פגע בי.
גם אם התרוממתי והגעתי לזווית של 45 מעלות, עוצמת המכה הייתה מאוד חזקה.
אני זוכרת ש(כש)קמתי הבר לא נשאר במצב כמו בתמונה, אלא הי ה למטה, לא ראיתי ששרשרת הביטחון התנתקה ממקומה. ראיתי שהבר היה למטה ולא במקום שהוא צריך להיות".
ט. לאחר התאונה הגיע בעלה של התובעת לזירת התאונה וצילם את המיטה הנדונה. הוברר כי מדובר במיטה תוצרת "סטוט פילאטיס".

בחקירתה הנגדית שתי וערב על ידי ב"כ הנתבעות טענה התובעת כדלקמן:
א. לעת ביצוע התרגיל הייתה התובעת שכובה 180 מעלות ולא הרימה את ראשה. ידיה היו צמודות למיטה.
ב. המדריכה לא הייתה ליד מיטת התובעת ועל כן טענתה כי רגלה החליקה מהמוט אינה מבוססת.
ב. התובעת נחבטה בפיה ולא בסנטרה.
ג. ראשה היה מונח בין כותפות המיטה (כרית) וראשה היה מוטה "קצת".
ד. אם המוט היה נעצר במרחק הביטחון הנכון, לא הייתה התובעת נחבטת.
ה. התובעת עשתה בדיוק מה שהמדריכה אמרה לה לעשות.
ו. קודם שהניחה את הכרית ביקשה את אישורה של המדריכה.
ז. התובעת הספיקה לגמוע מספר דקות של התרגיל האמור עד קרות התאונה.
ח. לפני שנרשמה לאימונים אצל בעה"ב לא בדקה אם קיים לה רישיון עסק.
ט. לפני כל שיעור בעה"ב הייתה מסבירה ומדגימה כיצד מבצעים כל תרגיל ותרגיל.
י. בשיעוריה של בעה"ב, המתעמלות היו מחברות את הקפיצים עצמאית.

פרשת ההגנה:
בעה"ב העידה לעצמה. כזכור, לא נכחה בעת התאונה. מעדותה הראשית וחקירתה הנגדית עלה כי היא מורה בעלת ותק של 15 שנות ניסיון בתחום ה "פילטיס". את שירותיה של המדריכה כ"פרילנסרית" שכרה לאחר שצפתה בה מעבירה שיעור וקיבלה ממנה פרטים אודות ניסיונה. לפני שהתחילה לעבוד, קיבלה המדריכה הדרכה על המכשירים. עבדה בשרותה חודש קודם התאונה.
ביום המקרה שבה לביתה ושמעה על התאונה. מיד בחנה את המיטה המדוברת ומצאה כי היא תקינה על כל חלקיה , כפי שהייתה גם בתקופה לפני התאונה ולאחריה . כל חלקיה היו שלמים. למחרת שוחחה שוב עם המדריכה ושמעה ממנה את פרטי התאונה. המדריכה המשיכה לעבוד בשרותה. יום או יומיים לאחר התאונה החליפה את התפסים בכל המיטות בשל ה"טראומה" שחוותה. אמה של התובעת ובעלה הגיעו למחרת התאונה והסריטו את מקום התאונה תוך שהמדריכה מדגימה. במהלך ההדגמה נאמר שרגלה של התובעת החליקה מהמוט.
שרשרת הביטחון הייתה אמורה למנוע את התאונה, אלא שהתובעת הרימה את ראשה (בניגוד לאופי התרגיל) ועל כן נפגעה, או שהרגל החליקה מהמוט (ראה להלן המשך עדותה) .
החברה ממנה נקנתה המיטה ממליצה על החלפת הקפיצים כל שנתיים. בעה"ב החליפה בעצמה וללא כל עזרת טכנאי, כל דבר שראתה בו בלאי (למשל, תפסים) . מה שנדרש להחליף, הוחלף. לא החליפה את הקפיצים כל שנתיים אלא כל אימת שראתה שנשחקו. את התפס (" SPRING CLIPS") יש להחליף כל שנה לפי הוראות היצרן, ובעה"ב החליפה אותם "לעיתים תכופות".

אכן, בעת ביצוע התרגיל נשוא התאונה, ועל פי הוראות היצרן, יש חובה בנוכחות מדריכה בצמוד למיטת האימונים, וזאת צריכה לשים יד על המוט על מנת למנוע חבלות. כך נהגה היא עצמה לעשות. כאשר העבירה שיעור המלווה בתרגיל כאמור, נהגה לעשותו שלא בקבוצה או לעשותו כשהראש אינו מתחת למוט (ראה עדות התובעת לעיל), הכול בשל הסיכון שהרגל עלולה להחליק מן המוט ו/או בשל העובדה שאחד הקפיצים מצוי בחלק התחתון של המוט וגורם ללחץ .
כשלעצמה, כל אימת שהעבירה שיעור המלווה בתרגיל על המיטה, הנחתה את המתאמנות להוריד גרביים, לא לשים כרית מתחת לראש (שכן אז הראש מוטה קמעה מעלה) לבדוק שהכול מחובר כדבעי, ולבצע את התרגיל "בעדינות".
הקפיצים מחוברים בחלקו התחתון והעליון של המוט. שרשרת הביטחון מצויה בחלק העליון של המוט. לו היה נפתח התפס מלמטה, עדין שרשרת הביטחון הי יתה נותרת תלויה מלמעלה.
למדריכה העבירה מידע על התלמידות, ויצאה מנקודת הנחה שהמדריכה יודעת שאת התרגיל האמור לא עושים בקבוצה, ועל כן גם לא הנחתה אותה בנדון.
ככל הנראה התאונה נשוא התביעה קרתה עת התובעת השתמשה בכרית, המוט ירד ופגע בפניה. לו לא הייתה משתמשת בכרית, התאונה הייתה ככל הנראה נמנעת.
המכשיר עלול להיות מאד מסוכן.
שרשרת הביטחון צריכה להיות מחוברת בגובה כזה אשר יעצור את המוט בגובה הנכון.
בעה"ב שמעה על שני מקרים דומים למקרה של התובעת, שקרו אצל עמיתיה.
גם המדריכה העידה לעצמה. מחקירתה עלה כי היא בוגרת מכון "וינגייט", מדריכת שיקום ופילטיס משנת 2007. אצל בעה"ב עבדה כחודש לפני התאונה וכן לאחר התאונה, בימי ראשון, 3 שעות בבוקר ו-3 שעות בערב. התאונה קרתה בשיעור האחרון של הערב בו פגשה לראשונה את התובעת . על התאונה סיפרה המדריכה שזו קרתה לאחר חצי שעה של חימום, בעת שעברו לתרגילי רגליים "עבודת הרגליים בה כל מתאמנת מחברת קפיץ תחתון ו שרשרת ביטחון, ואני עוברת ובודקת את החיבורים, ומשכיבה, אני עוברת ובודקת, משכיבה ומנחה להתחלת התרגיל. התרגיל התחיל. היינו בתוך התרגיל, התרגיל היה מחולק ל-3 חלקים. החלק הראשון היה עם שתי רגלים. עבדנו במהלך התרגיל עם שתי רגלים. לאחר מספר דקות עברנו לעבודה ברגל אחת. סיימנו רגל אחת, עברנו לרגל השנייה, שם אירעה התאונה. לערך 21:40, 21:45, שם בעצם קרתה התאונה. אני במהלך התרגיל כל תרגיל שהוא, אני עוברת בין המתאמנות, מנחה, מתקנת ועושה. במהלך הנפילה הספציפית או הפגיעה עצמה של הלקוחה, של התובעת, הייתי עם הגב אליה, עם פנים ללקוחה אחרת, עם תיקון". המדריכה הביטה על התובעת וראתה שהיא שכובה נכון עם הגוף מאוזן וללא הרמת השכמות, לפחות 12 דקות (עם תיקונים ושיפורים מצד המדריכה). לא ראתה שהתובעת הרימה את גופה מעבר לנדרש בשלב משלבי התרגיל. המדריכה קיבלה הנחיות כלליות לגבי המתאמנות, אולם לגבי התובעת לא קיבלה כל הנחיה שהיא. כך גם לא קיבלה כל הנחיה לגבי התרגיל שקדם לתאונה. לא קיבלה הנחיה לבצע את התרגיל כאשר הראש בצידה השני של המיטה. המדריכה קבעה כי את התרגיל האמור היא ביצעה ומבצעת בקבוצות והספיקה להשלים מאות תרגילים מסוגו. לטענתה, לפי ספר ההדרכה לפילטיס, ניתן לבצע את התרגיל בקבוצה, "עם הנחיות מדויקות ודיוקים", תוך שהוא מבוצע עם שרשרת ביטחון ועם קפיץ. בתחילת התרגיל הסבירה למתאמנות כי יש לשכב על הגב "לסדר את הגוף", לא להרים את הראש, בכל מקרה להישאר שכוב ולא לקום (למשל, במקרה של עייפות מהתרגיל). לא היו הוראות נוספות (למשל לעניין שימוש בגרביים). היא עובדת לפי הוראות בעה"ב. לפי הספר מותר לעבוד עם גרביים עם הגבהות ראש. לשיטת המדריכה התאונה קרתה באחת משלוש האפשרויות: 1. קפיץ תחתון נקרע או התפרק. 2. שרשרת הביטחון השתחררה מהתפס. 3. רגלה של התובעת החליקה תוך שהיא מרימה את הראש החזה ,היא עלהת גבוה מדי תוך כדי שהבר (המוט- הערה שלי- ש.מ.מ) יורד" "והזווית הייתה קטלנית והפציעה אירעה". לדעתה האפשרות השלישית "סבירה מאד" . התובעת הרימה את ראשה באופן אינסטינקטיבי כשהמוט החליק ולו הייתה נותרת בעמדתה ללא הרמת הראש והחזה, התאונה הייתה נמנעת. לשאלת בית המשפט הסבירה העדה כי התובעת פעלה כנדרש במהלך התרגיל אולם בעת האירוע ניסתה לבלום את המוט, הרימה את ראשה ונפצעה. המדריכה קבעה כי המוט סודר קודם תחילת התרגיל וכי הרמת הראש הגבוהה של התובעת היא שהביאה לנזק שנגרם לה.
בחקירתה הנגדית הבהירה כי לא הייתה מודעת להוראת היצרן שבעת ביצוע התרגיל יש לשים יד על המוט "ALL THE TIME". מכל מקום לא הייתה פותחת את הוראות היצרן כפי שלא פותחת את הוראות הרכב בו נוהגת, אלא אם נדרש שימוש אמתי ורלוונטי בהן. עוד הבהירה כי המתאמנות הן שמחברות את הרצועות והקפיצים ואילו היא בודקת ביצוע ("DOUBLE SAFETY"). או אז ניתן להתחיל בתרגיל. אם למראית עין משהו אינו תקין, לא יתחיל התרגיל. במקרה הנדון לא נצפה דבר חריג.
עוד הסבירה כי שרשרת הביטחון חוברה ללולאה הגבוהה ביותר, כפי שתמיד עושה , או אז המרחק מפני המתאמנת הוא לפחות 40-50 ס"מ. בחיבור שעשתה בי ום האירוע ובמקרה של תקלה ייעצר המוט בחצי דרך ולא ימשיך בדרכו מטה. לטענתה, גם אם המוט מחובר בלולאה הנמוכה ביותר, לא יוכל לגלוש מטה עד פגיעה בפנים שכן ימצא במרחק של 20 ס"מ .
שרשרת ביטחון
המדריכה הסבירה כי דיווחה לחברת הביטוח שלה של התאונה וכי מסרה לה גרסה. המדריכה חלקה על הכתוב בכתב ההגנה שהוגש גם מטעמה ובו נכתב כי "התאונה אירעה ללא קשר להוראו ת התרגיל שניתנו לה ו/או למיטת ה'פילטיס' עליה התאמנה". לטענתה "יכול להיות" שהמיטה קשורה למקרה, כפי שהסבירה במסגרת שלוש האפשרויות לעיל.
עוד הבהירה כי כאשר ראתה את התובעת מיד לאחר התאונה הייתה עם יד על המוט ויד על הפה, שכובה על גבה. לאחר התאונה לא ראתה דבר מה תקול במיטה הנדונה.
בפגישתה של המדריכה עם בעלה של התובעת ביום המחרת, אמר לה "שהוא צריך לבדוק את המיטה, שהשאקל הזה נראה לו באמת משהו בעייתי".
חזרה וקבעה כי מעולם לא הונחתה לשים יד על המוט בעת התרגיל ואף לא ידעה על הנחיה כאמור. לדעתה המדובר בהנחיה מופרכת לחלוטין. גם אחרי התאונה ממשיכה באותה דרך פעולה. עוד הסבירה כי גם אם תעמוד ליד המתאמנת ותשים יד על המוט לא תוכל למנוע את הפגיעה ועל כן יש שרשרת ביטחון.
המדריכה הוסיפה ואמרה כי לדעתה לא הייתה צריכה לקבל כל הנחיות מבעה"ב קודם התרגיל. מכל מקום הנחתה את המתאמנות שלא להרים ראש במהלך התרגיל. חזרה וקבעה כי אין כל בעיה לבצע התרגיל כאשר הראש מונח כפי שהיה בעת המקרה וללא השגחה צמודה של המדריך. בכל הנוגע לכרית/כותפות, טענה כי אין כל הנחיה לשימוש עם/בלי הכרית בתרגיל הנדון. התובעת השתמשה בכרית ו"זה היה נכון לה" אמרה העדה. לא נעשתה הגבהה נוספת.

חוות דעת:
הנתבעות בחרו להגיש שתי חוות דעת מקצועיות לתמיכת טענותיהן.
מטעם בעה"ב הוגשה חוות הדעת של הגברת מיכל הובר רוטשילד, אשר בין יתר קורותיה גם בעלת מכון פילטיס החל משנת 2015. מחוות דעתה של המומחית, אשר גם ביקרה במכון של בעה"ב, עולות הקביעות הבאות:
א. את התרגיל שביצעה התובעת ניתן לערוך בשני אופנים- עם הראש בצד של המוט או מהכיוון ההפוך.
ב. המכשיר עליו עבדה התובעת מאפשר ביצוע תרגילים באופן בטיחותי, יעיל ומהנה בהתאם לכללי הבטיחות והשימוש הנקבעים ע"י היצרן והנלמדים בקורסי המדריכים.
ג. כלל ראשון הינו עבודה כאשר שרשרת הביטחון מחוברת. כאשר המוט מחובר בשרשרת ביטחון הוא אינו יכול להגיע נמוך יות ר מאשר נקודת המוצא, היא הגובה בו נקשר לשרשרת הביטחון מלכתחילה, טרם ביצוע התרגיל.
ד. טענת התובעת שקיבלה חבטה כאשר הרגל שלה למעלה אינה ברורה ובלתי אפשרית.
ה. אפשרות סבירה מאד היא שהתובעת התרוממה או אז יכולה הייתה להיפגע בפניה ובשיניה. רק כך הייתה יכולה התאונה להתרחש.
ו. כמעט בכל המקומות, המתאמנים הם אלה המחברים את הקפיצים ואת שרשרת הביטחון, והמדריך יכול לעבור ולבדוק "אבל האחריות לדעת, ולבצע הינה של המתאמן".
ז. בכל הנוגע לחוות הדעת מטעם המדריכה, העירה המומחית כי האחריות לתחזוקת המכשיר הינה על בעה"ב (ללא צורך באיש מקצוע, בהכרח) וזו אכן נהגה כדבעי בהחליפה את החלפים מדי תקופה. עם זאת אין קשר בין החובה להחליף חלפים לבין התאונה שכן שרשרת הביטחון נותרה במקומה לאחר התאונה.
ח. טענת המומחית שכנגד כי האירוע נגרם כתוצאה מכשל בקפיץ משוללת כל יסוד. הקפיצים נותרו ללא פגע לאחר האירוע. שרשרת הביטחון נותרה במקומה וללא פגע. המשיכו לעבוד על המכשיר.
בחקירתה הנגדית הבהירה המומחית כדלקמן:
א. עובדת עם מיטה מהסוג הנדון.
ב. עיינה בהוראות היצרן.
ג. כשהתקינו את המיטות במכון שלה הביטה בהוראות היצרן וקראה אותן.
ד. חלק מהוראות היצרן הינן בגדר המלצה (כמו להחזיק את היד על המוט, החלפת קפיצים "מחייבת כהמלצה...רף מינימלי להחלפה") וחלקן "בלתי ניתנות לשינוי" (כמו דרך הרכבת המיטה).
ה. על בעה"ב לעבור על החלפים ולראות אם הם מתבלים, או אז להחליפם.
ו. המומחית מזמינה איש מקצוע לבדוק את חלקי המיטה ויש לה קשר מיוחד עם היבואן. עם זאת, "זה לא חובה".
ז. כאשר עובדים עם המוט בחיבור קפיצים תחתון, חייבים לחבר את שרשרת הביטחון.
ח. מעולם בעבודה על המיטה והמוט לא החזיק איש את המוט. הדבר נלמד בקורס המדריכים.
ט. מורה שמעבירה שיעור ואינה מכירה את התלמיד, צריכה לוודא שהוא יודע את התרגיל, אם פעם ראשונה נתקל בו.
י. כאשר הרגל מחליקה מהמוט, הגוף יכול/עלול/עשוי לעלות מעלה ולפגוע במוט נוכח התנופה של הגוף.
יא. לא ידוע לה אם בעה"ב ביצעה החלפה כלשהי של חלפים קודם האירוע.
יב. לא בדקה כמה אימונים נערכו אצל בעה"ב עד התאונה.
יג. החלפת החלפים לאחר התאונה הייתה דבר שכל אחד היה עושה נוכח השיקול "הרגשי" ולאו דווקא בשל תקלה ש הייתה בחלפים.
מטעם המדריכה הוגשה חוות דעתה של חנה רזניקוב והשלמה . המומחית, בין יתר קורותיה, הינה מדריכת פילטיס מכשירים עצמאית ושכירה מאז 2014. מחוות הדעת עלו הקביעות הבאות:
א. מלוא האחריות על תחזוקת המכשירים והמתקנים במכון מוטלת על בעלת המכון ולא על המדריכות המתחלפות.
ב. כל מכשירי ה"פילטיס" לרבות המכשיר עליו עבדה התובעת מאפשרים ביצוע תרגילים באופן בטיחותי ויעיל "וזאת בתנאי שנעשה בהם שימוש נאות וטיפולי התחזוקה במ כשיר נעשים בהתאם להוראות היצרן".
ג. בהתאם להוראות היצרן על בעה"ב לבדוק פעם בשבוע את שחיקת הקפיצים ושלמותם ובמידת הצורך להחליפם. יש לבדוק פעם בחודש גם את הברגים, האומים וחיבורי המכשירים לרבות חיבורי המוט.
ד. יש להחליף כל שנה את מחברי הקפיצים וכל שנתיים את כל הקפיצים.
ה. ככל הנראה התאונה קרתה בשל כשל טכני בקפיץ שכן שרשרת הביטחון נותרה על כנה.
ו. מן הראוי היה שאיש מקצוע יבדוק את המכשיר בראי התאונה שקרתה, מה שלא קרה בענייננו.
ז. על כן ניתן להסיק כי המכשירים לא תוחזקו כראוי על ידי בעה"ב ובניגוד להוראות היצרן.
ח. מכאן כי לא ניתן להטיל אחריות על המדריכה בשל הכשל בחלפי המכשיר.
ט. המדריכה הוכנסה לעבודה ללא כל תדריך מקדים וזאת בניגוד לנהוג בענף, אדרבה ככל שהדבר נוגע לתובעת אשר פגשה את המדריכה לראשונה ביום התאונה.
י. ניתן היה לבצע את התרגיל במנח אותו ביצעה התובעת, אחד משניים מקובלים, כל עוד שרשרת הביטחון מחוברת כדבעי .
יא. משלימה: מדובר בהשקעה כספית לא מבוטלת הכרוכה בהחלפת חלפים במכשיר אולם הדבר דרוש והינו חלק הכרחי מתחזוקת המכשיר.
יב. תחזוקת המכשיר אכן יכולה להתבצע על ידי בעה"ב אולם הייתה מצפה שלאחר תאונה ייבדק המכשיר על ידי בעל מקצוע.
יג. נוכח העובדה ששרשרת הביטחון לא נבדקה על ידי איש מקצוע לאחר התאונה, לא ניתן לקבוע חד משמעית שלא הייתה תקולה לעת התאונה.
יד. לא בוצעה חפיפה יסודית בין בעה"ב למדריכה, כמתחייב ב"פילטיס".
טו. התרגיל המקורי עם המוט הינו במנח כפי שבוצע על ידי התובעת. כל עוד מבוצע בהתאם להוראות הוא בטיחותי.
בחקירתה הנגדית, עמדה המומחית על הטענות הבאות:
א. גם אם שרשרת הביטחון קשורה כדבעי, יכול הקפיץ התחתון להתנתק ולהביא לתאונה.
ב. עודף שימוש בתפס עלול להביא לשחיקתו ופתיחתו ועל כן יש להחליפו מדי שנה.
ג. התפס עלול להיפתח, לגרום לשחרור שרשרת הביטחון, ולגרום לתאונה ואח"כ לשוב למקומו.
ד. הייתה עדה למקרה של ניתוק הקפיץ מחיבוריו הסגורים.
ה. ככל שחיבור שרשרת הביטחון יהיה גבוה יותר, כך תפתח הסכנה לפגיעה במתאמנת.
ו. עם זאת גם אם המוט והקפיץ לא מחובר, אין סכנה של פגיעה בפנים שכן נותר מרווח של 10 ס"מ.
ז. כמי שאינה מהנדסת, אין לה כישורים לבדוק מיטה ולומר אם היא תקינה טכנית.
ח. עם זאת, יכולה לראות אם קפיץ שלם או שבור.
ט. העדה לא בדקה את המיטה הנדונה וגם לא ביקשה לעשות זאת.
י. יכול להיווצר מצב בו תפס מוחלף ואחרי שבוע מתקלקל.
יא. יתכן וגם התפס היה תקול ביום התאונה.
יב. כמאמנת, שואלת המומחית את תלמידותיה בפעם הראשונה שאלות לגבי ניסיונן.
יג. בשיעור פרטי שמה המומחית יד על המוט בתרגיל מן הסוג הנדון.
יד. התרגיל הנדון מתאים גם לתרגול בקבוצה או אז תבחן יכולתה של כל מתאמנת והמדריכה תשים יד מקום בו נדרש לעשות כן .
טו. הקפיץ התחתון יכול להתנתק ולהוביל לפגיעה בפנים.
טז. אלמלא הרמת הראש של התובעת, הרי שגם בעת תקלה במכשיר לא הייתה נפגעת בפניה שכן המוט לא אמור להגיע עד פניה של המתאמנת.
סרטון: בסרטון זה שהוקלט לאחר התאונה נראית המדריכה מסבירה את שיכול היה לקרות: 1. תפס שרשרת הביטחון השתחרר. 2. רגלה של התובעת החליקה מהמוט, התובעת הרימה את ראשה במקביל ופניה פגעו במוט ("לא אשמתה, זה טבעי" "תראו כמה אני צריכה לעלות אבל..." ).

הוראות היצרן:
הוראות אלה קובעות כבר על כריכתן כי מדובר ב"מידע חשוב" וכי על המשתמש להחזיק בהישג יד גם בעתיד.
עוד נקבע בהן ובהדגשה, כי שימוש לא בהתאם להנחיות עלול להסתיים בחבלה רצינית.
נקבע כי מי שמשתמש לראשונה במכשיר, יעשה זאת תחת השגחה של מקצוען מיומן.
נקבע כי יש לוודא שהמתאמן קיבל הוראות ברורות לגבי השימוש במכשיר.
נקבע כי יש להחליף מדי שנה את התפסים ומדי שנתיים את הקפיצים. מצורפת אזהרה למי שלא יעשה כן, דבר שעלול להוביל לחבלה של ממש.
בכל הנוגע למוט, נקבע בהדגשה כי על מקצוען מיומן לשים ידו על המוט בכל עת על מנת למנוע חבלה (צורפו תמונות להדגמה).
נקבע גם כי כבכל מכשיר ובכל פעילות ספורטיבית, ישנן סכנות של חבלה ואפילו מוות.

הודעת המדריכה על התאונה לחברת הביטוח "הכשרה":
המדריכה העבירה הודעה על התאונה לחברת הביטוח וממנה עולה תיאור התאונה כדלקמן " נפגעה רנית במהלך עבודת רגלים עם הבר עם קפיץ תחתון ורצועת ביטחון שחוברה ונבדקה על ידי- כנראה כי השתחררה רצועת הביטחון במהלך העבודה או שלחלופין הבר החליק לרנית מהרגלים, רנית התרוממה גבוה והבר פגע בשינייה...".

עד כאן העדויות והראיות הנוגעות לשאלת החבות.

טענות הצדדים בסיכומיהם בשאלת החבות:
התובעת:
המדובר במקרה קלאסי של "הדבר מדבר בעדו" ושל "חפץ מסוכן" כפי שעלה מחקירת עדי ההגנה .
כמו כן יש הפח"ח מצד בעה"ב שלא קיבלה רישיון עסק בנגוד לסעיף 2 לחוק רישוי מכוני כושר וחוק רישוי עסקים. בעה"ב לא ביקשה ולא קיבלה כל רישיון להפעיל את העסק מביתה.
בעה"ב הפרה מניה וביה את הוראות היצרן בכל הנוגע לטיפול במכשיר והדרכת המתאמנות: לא החליפה חלקי חילוף תקופתית והמדריכה לא שהתה לצד התובעת בעת ביצוע התרגיל.
מחקירתה של המדריכה עולה כי הגם שלא ראתה את התאונה, שמעה ראשית קול חבטה "בום, ורק לאחר מכן ראתה את ראשה של התובעת מורם. קרי, התאונה לא קרתה בשל הרמת הראש אלא בשל תקלה במכשיר עצמו.
יש לקבל את גרסת התובעת לאירוע התאונה, קרי שהמוט השתחרר ממקומו ופגע בפניה.
הוכח כי בעה"ב לא העבירה תדריך למדריכה וכי המדריכה לא הסבירה לתובעת דבר בכל הנוגע למנח החדש של התרגיל ולא שהתה לצידה בעת ביצוע התרגיל מקום בו הייתה חובה לעשות כן.
לא סביר שהתובעת הרימה את ראשה כה גבוה עד כי המוט פגע בפניה (ראה סרטון) גם אם השתמשה בכרית.
עדות ההגנה והמומחיות שלהן סתרו זו את זו עד כי לא ניתן ליישב את טענות ההגנה זו עם זו.
אין כל אשם תורם/התרשלות תורמת מצדה של התובעת אשר נהגה באופן אינסטינקטיבי בעת התרחשות התאונה.
ככל הנראה תפס הקפיץ התחתון השתחרר בעוד השרשרת נותרה מחוברת וכך אירעה התאונה.
בעה"ב הודתה בבחינת "רס גסטה" כי החליפה את כל התפסים לאחר התאונה.

בעלת הבית:
התרגיל שביצעה המדריכה ביום האירוע לא היה צפוי מבחינתה של בעה"ב ומשום כך אין לאחרונה כל אחריות למעשיי המדריכה.
המדריכה העבירה לתובעת תרגיל שלא היה מוכר לה במנח שנדרשה לבצע. לא הדריכה אותה כיצד לעשות זאת.
בעה"ב לא הייתה אמורה להורות למדריכה אילו תרגילים להעביר ביום האירוע , שהרי מדובר במדריכה מנוסה וותיקה ולא במתלמדת.
לו הייתה המדריכה מעבירה את התרגיל במנח מנוגד למוט ועם שרשרת ביטחון הקשורה בלולאה הגבוה, הפגיעה בפניה של התובעת לא הייתה מתרחשת גם אם כל החלפים היו קורסים.
לו לא הייתה התובעת מרימה את כל פלג גופה העליון, לא הייתה מתרחשת הפגיעה בפניה.
התובעת לא הביאה כל חוות דעת של מומחה אשר בדק את המיטה והרי הגישה תביעתה בסמוך לאירוע.
הגברת רזניקוב המציאה חוות דעת ובה טענה להתכנות תאונה שכלל לא הובא זכר עליה: התנתקות קפיץ תחתון ופגיעה בפניה של התובעת.
לעצם החלפת התפסים בכל המיטות אין כל רלבנטיות ראייתית לתובענה דנה והיא נעשתה מחמת הזהירות בלבד בראי התאונה.
ה"תיאוריה הראשונה" כפי שהועלתה במהלך הדיון על פיה החליקה רגלה של התובעת והיא הרימה את ראשה אינסטינקטיבית היא זו אשר צריך לקבל ולהעדיף על שתי האפשרויות האחרות שאינן סבירות ולא הוכחו.
הוכח כי שרשרת הביטחון נותרה במקומה.
אפשרות נוספת היא ששרשרת הביטחון לא חוברה גבוה מספיק ותוך הרמת הראש של התובעת נגרמה התאונה.
הוראות היצרן אינן דבר מחייב ואין להן כל תוקף משפטי. התובעת לא צירפה חוות דעת שתיתן תוקף מחייב להוראות האמורות.
גם חוות הדעת מטעם המדריכה אין בה ממש שכן נערכה על ידי מי שאיננה מהנדסת, שלא ביקרה במכון ושלא בדקה את המיטה.
מן הסרט שצולם בסמוך לאחר האירוע עולה כי לא הייתה כל תקלה במיטה ומשכך לא הייתה צריכה המומחית מטעם בעה"ב לבדוק את המיטה.
התרשלותה של המדריכה הוכחה מניה וביה באי השגחה, באי תדרוך מקדים.
אין קשר סיבתי בין התקלה (שלא הוכחה) לבין התאונה וזו קשורה אך ורק במדריכה.

המדריכה:
הכלל הקבוע בסעיף 38 לפקנ"ז אינו חל בנסיבות המקרה שכן לא מדובר בדבר מסוכן.
בעה"ב לא דאגה לתחזוקת המכשיר כדבעי, לא פעלה לפי רישיון, לא הדריכה את המדריכה קודם כניסתה לשיעור והחליפה לאחר התאונה את החלפים בעצמה ללא פיקוח של איש מקצוע.
בעה"ב הייתה צריכה לתעד את בדיקת המכשיר מיד לאחר התאונה ע"י איש מקצוע כפי שידעה לדווח לחברת הביטוח על התאונה.
גם אם המדריכה הייתה עומדת ליד התובעת רגע לפני התאונה, לא ניתן היה למנוע אותה והכל מסכימים על כך.
ממילא מדובר בגורם זר מתערב.
בעה"ב לא שמרה את חלקי החילוף שהוחלפו ויש לזקוף זאת לחובתה כאילו מודה היא באי תקינותם.

דיון והכרעה- שאלת החבות:
העובדות:
לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, מי מכלי ראשון ומי מכלי שני ואת חקירותיהן של העדות המומחיות, נחה דעתי לקבוע את המסכת העובדתית הבאה אשר תלווה הסברים.
כחודש קודם התאונה, התחילה המדריכה לעבוד בשירותה של בעה"ב. המדריכה קיבלה הדרכה על המכשירים המצויים בסלון ביתה של בעה"ב, אולם לא קיבלה כל הדרכה על אופן ביצוע התרגילים כנהוג על ידי בעה"ב ו/או הדרכה פרטנית לגבי כל אחת מן המתאמנות. לגבי התובעת לא קיבלה המדריכה כל הנחיה שהיא. קביעה זו נסמכת על עדויות בעה"ב והמדריכה אשר לעניין זה עולות בקנה אחד זו עם זו. עוד עולה מן העדויות כי בכל הנוגע לתרגיל נשוא התאונה, לא קיבלה המדריכה כל הוראה לבצעו פרטנית ולא בקבוצה ו/או כאשר פניה של המתאמנת שלא מתחת למוט. בעה"ב הניחה כי המדריכה יודעת כי כך מבצעים את התרגיל ועל כן לא הנחתה בנדון.
התובעת הגיעה לשיעור "פילטיס" בערבו של יום 15.3.2015 בביתה של בעה"ב ושם פגשה לראשונה את המדריכה. הוברר לה כי בעה"ב לא תעביר את השיעור. לא הייתה זו הפעם הראשונה שהתובעת נתקלת במורה מחליפה אם כי ברוב השיעורים שהספיקה לעבור בשנה שהתעמלה אצל בעה"ב, הייתה זו האחרונה אשר העבירה את התרגילים. בחדר ההתעמלות היו חמש מיטות פילטיס והתובעת החלה להתעמל על אחת מהן כאשר לצידה מתעמלות נוספות.
תחילה נערך חימום קצר ולאחריו עברו המתאמנות לבצע את התרגיל אשר הוביל לפציעה, ראשית בשתי רגליים ואח"כ ברגל אחת כל פעם. המדריכה לא בררה עם התובעת ניסיונה הקודם.
קודם לתחילת ביצוע התרגילים, הורתה המדריכה למתאמנות לחבר את שרשרת הביטחון ואת הקפיצים ולאחר מכן עברה ובדקה כי חוברו כדבעי. התובעת חיברה את הנדרש והמדריכה בדקה ("DOUBLE SAFETY", כדבריה). לעניין זה אני מקבל את עדותה של המדריכה אשר עלתה בקנה אחד עם עדותה של בעה"ב הנוהגת כדומה (עוזרת למתאמנות לכוון את המיטה, כפי שהעידה התובעת). הגם שבעדותה הראשית סברה התובעת כי המתאמנות היו מכוונות אך את המיטה, הרי שבחקירתה הנגדית העידה כי בשיעוריה של בעה"ב היו המתאמנות מחברות את הקציפים עצמאית .
התובעת הניחה את ראשה בין הכותפות והכרית אשר מתחת למוט, לא לפני שקיבלה את אישורה של המדריכה לכך. התובעת הספיקה להתאמן עם שתי רגליים על המוט ולעבור לאימון ברגל אחת.
מנח הראש כשהוא מתחת למוט מקובל בתרגילים מסוג זה. אני מקבל את חוות דעתן של שתי המומחיות בעלות הניסיון לעניין זה ואת עדותן של המדריכה ואף של בעה"ב אשר אישרה אם כי בהסתייגות מה את הנהוג . עם זאת, בנשימה אחת קובע כי ככל שהדברים נגעו לבעה"ב, נהגה היא לבצע את התרגיל באחת משתי דרכים: כשהראש מתחת למוט, או אז בוצע שלא בקבוצה ותוך שבעה"ב צמודה למיטה. או בקבוצה כאשר מנח הראש מצדו השני של המוט.
במהלך התרגיל וכאשר רגלה האחת של התובעת על המוט והשנייה מונחת על המיטה, החליקה לפתע הרגל מן המוט. אחוזת בהלה, הרימה התובעת את ראשה קמעה מכרית המיטה ונחבטה בשיניה מן המוט אשר ירד בעוצמה רבה מטה.
זו הגרסה אותה אני מעדיף על פני כל ההשערות והאפשרויות שהועלו במהלך המשפט. תמיכה ראשונית לקביעה זו מצאתי בתשובתה של התובעת לשאלתי בקדם המשפט, שם לא שללה התובעת את האפשרות האמורה וניסתה להסביר הכיצד נגרם הנזק לשיניה . גרסה זו מתיישבת גם עם תוצאת האירוע- חבלת פה ולא חבלת סנטר, כאשר האחרונה עלולה הייתה לקרות אלמלא הרימה התובעת את ראשה מהמיטה וכאשר המוט יורד מטה בחוזקה . זו מסקנה המתיישבת עם השכל הישר בראי נסיבות התאונה. תמיכה נוספת מצאתי בשחזור המוסרט שהוצג לי שם מדגימה המדריכה את שכנראה קרה לתובעת (שהרי לא ראתה את רגע התאונה). כך גם עולה מהודעתה של המדריכה על התאונה לחברת הביטוח.
ודוק: התובעת לא הרימה את ראשה כמתואר בסרטון בזווית כה קהה. הערתה של המדריכה במהלך ההדגמה "תראה כמה אני צריכה לעלות אבל..." אף תומכת במסקנתי. יש לזכור כי התאונה אירעה בשביב שנייה. הרגל החליקה, התובעת הרימה את ראשה ונחבטה בחוזקה. הרמת הראש כזווית כה קהה כנטען על ידי הנתבעות אינה אפשרית בנסיבות המקרה, לא לפי מהירות גלישת המוט המחובר לקפיץ תחתון ולא לפי דעתה של המדריכה במהלך ההדגמה.
תוצאה נובעת הינה גם כי שוכנעתי לקבוע כי במהלך החלקת הרגל וירידת המוט, התנתק ת פס שרשרת הביטחון ממקומו והוביל לגלישת המוט מעבר לנקודה בה היה אמור לעצור במקרה של תקלה. משכך גם נפגעה התובעת בשיניה תוך הרמה קלה של גופה. לעניין זה מצאתי תמיכה הן בשחזור והן בהודעת המדריכה על התאונה ל חברת הביטוח, אלא שבניגוד למדריכה, לא מדובר בעובדות חלופיות כי אם בעובדות משולבות זו בזו. ראה להלן.
המדריכה לא נכחה ליד מיטתה של התובעת, לא שמה ידה לצד המוט ועל כן גם לא יכלה למנוע את התאונה.
הצדדים מלאי טענות כרימון בכל הנוגע לספר ההדרכה שנלווה את המיטה. לדידי העיקרון הינו פשוט: כיצרן המיטה וכמי שיודע באופן הטוב ביותר את הסיכונים הטמונים בה, מתריע היצרן מפני סכנות העלולות לנבוע מהמיטה ומנחה את המשתמשים בה, מורים ואחרים, כיצד להשתמש בה באופן אשר יצמצם את הסכנות האמורות . לדידי יש להעניק להנחיות אלה משקל רב אשר כל סטייה מהן מחויבת בהסבר אשר יניח את הדעת. לא שוכנעתי כי בנסיבות המקרה הנדון היה מקום לסטות כהוא זה מהנחיות היצרן. הנחיות היצרן קובעות, בין היתר, כי בשימוש במוט כבנסיבות המקרה דנא, על המדריך לשים ידו על המוט בכל עת על מנת למנוע תאונה. כך עשתה בעה"ב בשיעורים אותם העבירה וכך היה על המדריכה לנהוג בעת המקרה. הנתבעות לא סיפקו ולו הסבר אחד המניח את הדעת מדוע אין לשעות להוראות היצרן.
זאת ועוד זאת, נשמעה טענה כי גם אם המדריכה הייתה נמצאת ליד מיטתה של התובעת ורגלה של האחרונה החליקה, לא ניתן היה למנוע את התאונה. דעתי שונה. הגם שמדובר בתאונה שאירעה בשבריר השנייה, הרי שהיא מורכבת מחלקים, קרי, הרגל החליקה, המוט גלש מטה, התובעת נפגעה. הנחת היד על המוט הייתה עשויה למנוע את גלישת המוט מטה או לפחות להקטין את עוצמת גלישתו הנובעת מחיבור הקפיץ התחתון המותח אותו כלפי מטה. בדיוק לשם כך נועדו הוראות היצרן. למרבה הצער, לא נהגה כך המדריכה.
בכך לא תם העניין. הפגיעה בפיה של התובעת תוך הרמה קלה של גופה גם מביאני למסקנה העובדתית כי היה כשל של ממש בטיפול השוטף בחלקי המוט אשר גרם להינתקות התפס מהמוט ולפגיעה האמורה.
הוראות היצרן לעניין הטיפול השוטף בתפסים ובקפיצים ברורות. יש להחליפם אחת לתקופה (שנה או שנתיים). לא הוכח כי בעה"ב החליפה את התפסים (שהם אלה הנוגעים לענייננו) כאמור בהוראות היצרן ואם החליפה, מתי החליפה. נטען כי נהגה לבדוק אותם עצמאית ולאור התרשמות לבלאי או תקלות נהגה להחליפם. הדבר חמור כשלעצמו מקום בו אין המדובר באיש מקצוע טכני היכול לחוות דעת בכל הנוגע לבלאי או תקלה (ואלה יכולים להיות סמויים מעין בלתי מזויינת) בתפס. לשם כך נועדו הוראות היצרן ועליהן היה על בעה"ב להקפיד. מקריאת ההוראות עולה כי אלה מכוונות לציבור הרחב העושה שימוש במיטה. כציבור הדיוט, מנחה אותו היצרן, בעל הידע הרב ביותר בחלקי המיטה, מתי להחליף את התפסים, בלי כל קשר לתדירות השימוש במכשיר וכיוב'. מן המפורסמות הוא כי בלאי עלול לקרות למכשיר גם כשהוא "עומד" ללא שימוש, ואולי אף יותר במצב כזה. מכל מקום, מקום בו היצרן קבע כי יש להחליף את התפס מדי תקופה, אזי היה על בעה"ב לפעול על פי הוראות היצרן. זאת לא עשתה.
מעדותה של התובעת עולה כי היא מצאה עצמה לאחר התאונה כאשר המוט מצוי "למטה" ושרשרת הביטחון לא במקומה. בסרטון ההדגמה מעלה המדריכה את האפשרות שהתפס אכן השתחרר ממקומו וגרם לתאונה. לפניי טענה המדריכה בלהט כי מיד לאחר התאונה נכחה לדעת כי כל חלקי המיטה תקינים ונותרו במקומם. תמהתני: אם כך היה, אזי מדוע העלתה בסרטון ובהודעתה לחברת הביטוח את האפשרות של התנתקות התפס מהמוט עצמו כאפשרות הראשונה לתאונה תוך שהיא מצביעה על התפס עצמו. הרי יכלה לטעון בלהט כבר בסרט עצמו כי אין סיכוי שהתפס השתחרר וכי התאונה אירעה רק בשל החלקת רגלה של התובעת מהמוט והרמת הראש. גם הזדרזותה של בעה"ב להחליף את כל התפסים מיד לאחר התאונה תומכת במסקנה כי מחד גיסא אחד מהם היה תקול ומאידך גיסא שהבינה שכשלה בהחלפתם מדי תקופה .
שוכנעתי כי התפס אכן השתחרר ממקומו וגרם לפגיעה בשיניה של התובעת.
אלה, אם כן, העובדות העומדות בבסיס תביעתה של התובעת.

החבות:
דומה כי פרק העובדות דלעיל הבהיר היטב כי הכשל באירוע התאונה נחלק בין בעה"ב לבין המדריכה. עם זאת ולמען הסדר הטוב, נפרט הכשלים המשויכים לכל אחת מהן.

בעה"ב:
לא העבירה הנחיות פרטניות למדריכה הנוגעות לתובעת.
לא הבהירה למדריכה כי אצלה במכון התרגיל המבוצע על המיטה נעשה כאשר הראש במנח נגדי למוט וכי יש לבצעו שלא בקבוצה.
לא החליפה את התפסים, ביניהם זה המחבר את שרשרת הביטחון כנדרש בהוראות היצרן.

המדריכה:
לא בררה עם התובעת ניסיונה הכללי ו/או ניסיונה בביצוע התרגיל האמור במנח הראש הנדון.
לא העבירה הנחיות בכל הנוגע לביצוע התרגיל.
לא שהתה לצד מיטת התובעת בעת ביצוע התרגיל ולא שמה ידה על המוט.

הקשר הסיבתי:
דומה כי אין חולק על חובת הזהירות המושגית הקיימת בין בעה"ב כבעלת ומחזיקת המיטה ובין המדריכה לבין התובעת. כאמור לעיל, הוכחה גם הפרתה של אותה חובת זהירות קונקרטית.
שאלת הקשר הסיבתי נבחנת הן עובדתית והן משפטית. בחינתה מובילה אותי למסקנה כי התאונה נגרמה כתוצאה מהתרשלותן של בעה"ב והמדריכה כאחת. הראשונה גרמה לתאונה, למצער, כאשר לא החליפה את התפס, לא ביצעה בו בדיקות תקופתיות, וזה ניתק במהלך התרגיל ואילו השנייה לא שהתה לצדה של התובעת בעת ביצוע התרגיל תוך ששמה ידה על המוט כמצוות הוראות היצרן . שני כשלים אלה, אלמלא אירעו, היו יכולים למנוע את התאונה ואת הפגיעה הקשה בשיניה של התובעת.
משכך אני מוצא את בעה"ב ואת המדריכה כאחראיות יחדיו לנזקיה של התובעת.
גם מבחינה משפטית יש להקים קשר בין התרשלותן של השתיים לבין הנזק. שני הכשלים תרמו תרומה ממשית להתרחשות התוצאה. מבחן השכל הישר מוביל גם הוא לתוצאה האמורה. מדיניות משפטית ראויה תומכת גם היא בהטלת החבות הן על בעה"ב והן על המדריכה כמונעות הנזק הטובות ביותר, כל אחת בכובעה.
מכאן כי אני מוצא את הנתבעות אחראיות כלפי התובעת ביחד ולחוד ובשיעורים שווים של 50%.

אשם תורם/הסתכנות מרצון:
לא מצאתי להטיל על התובעת אשם תורם לקרות התאונה. החלקת רגליה של התובעת מהמוט הינה סיכון שהיה על המדריכה לצפות כחלק מביצוע התרגיל. לא היה דבר שהתובעת יכלה לבצע בעת התרגיל אשר היה בו כדי להקטין או למנוע את הנזק שבא עליה.
ככל שהדברים נוגעים להסתכנות מרצון, חושבתני כי התוצאה צריכה להיות זהה. כידוע, "תנאי להגנה של הסתכנות מרצון הוא, כי הניזוק 'חשף עצמו' לסיכון. 'חשיפה' זו אין עניינה אך ידיעה על דבר התרחשות הנזק... אלא עניינה חשיפה לתוצאותיו המשפטיות של הנזק... '[ה]אם הסכים [הניזוק] שאם יאונה לו נזק יפול ההפסד עליו ולא על התובע' [...]" (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 147 (1983); ראו גם: ע"א 335/59 ריחני נ' צדקי, פ"ד טו 159, 162 (1961) :
"לא-כל-שכן כשהמעשה שגרם לנזק לא היה פעולה רצונית של הניזוק, אלא מעשהו של המזיק אשר הניזוק, בדעתו את הסיכונים הכרוכים בו, אך ציפה לו בלבד: בהעדר ראַיה על רצון ההסתכנות, אין להסיקו מידיעת הסכנה בלבד, כשם שאין להסיק רצון ההסתכנות מידיעת הסכנות הטמונות במלחמה או בהתפוצצות או באסונות-טבע" (שם, בעמ' 162; ההדגשה במקור – מ.נ.).

מאליו ברור כי התובעת לא הסכימה ליטול על עצמה את הסיכון שאם יאונה לה כל רע, תישא היה על כתפיה את נזקיה.

ההודעה לצד שלישי:
הטענה העיקרית בהודעה הינה כי האחריות הבלעדית לתאונה מוטלת על המדריכה מתוקף תפקידה ככזו. נטען עוד כי המדריכה אחראית לשיפוי בעה"ב מכוח פוליסת ביטוח שהנפיקה הכשרה ביטוח לטובת המדריכה.
דין ההודעה לצד שלישי להידחות. מצאתי לעיל את כל אחת מהנתבעות, בעה"ב והמדריכה, אחראית לאירוע התאונה בשל כשלים שנפלו בתפקודה. על כל אחת מהן הטלתי 50% מן האחריות, קרי מסקנתי הינה כי כל אחת תרמה לאירוע הנזק באופן שווה. אכן, אלה הם כשלים "עצמאיים", כל אחת מן הנתבעות חבה כלפי התובעת בשל כשל העומד בפני עצמו שאינו קשור בכשל של השני (כדוגמה, בעה"ב הזניחה את הטיפול במכשיר ואילו המדריכה לא פיקחה על התובעת בעת ביצוע התרגיל).
קבלת ההודעה לצד שלישי בנסיבות המקרה הנדון תאיין את הקביעות האמורות ודומני כי לא לכך התכוון המחוקק כאשר התיר לבעל דין לשלוח הודעה לצד שלישי לאחר.

ב. הנזק:
במכתב השחרור ממיון "שיבא" מיום 15.3.15 תוארו פגיעותיה של התובעת כדלקמן: "...ריטוש של הורמילון התחתון לשני חלקים כולל חציית גבול ורמיליון. לצרציה עורית במקביל לגבול הורמיליון חסר שן 21. שן 12 באינטרוזיה של כ-3 מ"מ. שיניים 11, 22 באינטרוזיה ניכרת. מדרגה אלואולרית ניכרת. ללא המטומה ברצפת הפה...לסיכום: lower lip laceration TN 12'11'22' intrusion dentoalveolar fracture 13-23. בוצע במיון אלחוש מקומי של שפה תחתונה...שיניים 11-22 ניידות דרגה III הוצאו. ללא מעטפת גרמית המתאימה לרה-אימפלנציטציה. רדוקציה של השבר הדנטואלוואולרי. יום לאחר מכן ביקרה במרפאת פה ולסת בביה"ח "תל-השומר".
לפי הנטען בכתב התביעה, כתוצאה מן התאונה נחבלה התובעת באורח קשה בפניה: 4 שיניים קדמיות נעקרו ממקומן. כמו כן, נפגעה שן חמישית ונגרמו חתכים מכוערים בשפה התחתונה.
עוד נטען כי כתוצאה מהתאונה עברה התובעת טיפול שיניים אינטנסיבי, לרבות טיפול שיקומי רב-תחומי. בנוסף, עברה התובעת טיפול לשיפור מראה פניה ללא השגת שיפור מלא.
בנוסף, ציינה כי תשקול ביצוע ניתוח אסתטי לתיקון הצלקת בשפה התחתונה.
לתמיכה בטענותיה צירפה התובעת את חוות דעתו של ד"ר שלמה ברק, רופא שיניים ומומחה לניתוחי פה ולסת והשתלות, אשר ציין כי התובעת נחבלה בשפה התחתונה, בלסת העליונה הקדמית ובשיניים קדמיות עליונות ותחתונות. טופלה בחדר מיון "שיבא" ובהמשך אצל מספר רופאי שיניים.
המומחה פירט את מוקדי הנזקים, כדלקמן:
"...מבחינת השיניים העליונות: במהלך החבלה נעקרה מהלסת שן 21. בחדר מיון בי"ח 'שיבא' עקרו את השיניים 22 11 שעברו אינטרוזיה ובהמשך ד"ר קמחי עקר את שן 12.
בנוסף לחוסר השיניים 22 21 11 12 העצם האלבאולרית שתמכה שיניים אלו נשברה וכן שן 23 עברה העתקה אל מחוץ לקשת השיניים לעמדה בוקלית.
הטיפול שעליה לקבל לשיקום הלסת העליונה:
החדרה של שני שתלים בעמדות 22 12, ביצוע מבנים על גבי השתלים וגשר חרסינה 4 יחידות 22* 12. כהכנה להשתלות יהא צורך לבצע ניתוח לעיבור הרכס (אוגמנטציה) באמצעות תחליפי עצם וממברנה. מהנסיון הקליני ידוע כי שתלים ומבנים יש להחליף כל 15 שנים וכתרים יש להחליף כל 10 שנים בממוצע. לגבי שן 23- על מנת להחזיר את השן לקשת השיניים המתרפאה זקוקה לטיפול ישור שיניים ובהמשך לביצוע חזית חרסינה (למינייט).
מבחינת השיניים התחתונות: כתוצאה מהחבלה נגרמו סדקים בכותרות שיניים 31 41 42 ונשברה כותרת שן 31. יש צורך בביצוע חזיתות מחרסינה (למינייטס) על שלוש השיניים 31 41 42. חזית חרסינה יש להחליף כל 10 שנים בממוצע.
מבחינת צלקות בשפה התחתונה: כתוצאה מהחבלה נגרמו חתכים בשפה התחתונה בחלק הרירית (האדום) והעור שחוצים את הוורמיליון. החתכים נתפרו בבי"ח שיבא ונותרה צלקת בשפה התחתונה ופיבורזיס בתוך רקמת השפה. לכן השפה שרוטה. ההפרעה האסתטית תיוותר לצמיתות ואין כל טיפול שיוכל לשפר את מצבה.
מבחינה נאורולוגית: כתוצאה מחתכים בשפה התחתונה נפגעו סיבי עצב תחושתיים ולכן סובלת מירידה בתחושה בשפה התחתונה אשר תיוותר לצמיתות ואין על כל טיפול שיוכל לשפר את מצבם".
ד"ר ברק העריך את עלויות הטיפולים לפי מחיר לטיפול אחד בהתאם להצעת מחיר של פרופ' טל, ד"ר הימל וד"ר יעקובי.
באשר לטיפולים בעבר- העלויות הוערכו "כפי ששולם בפועל לד"ר גרשקוביץ, ד"ר קמחי, פרופ' טל, ד"ר צוברי, ד"ר הימל וד"ר יעקובי".
טיפולים בעתיד הוערכו על-ידו בהתאם לתוכניות טיפול והצעות מחיר של פרופ' טל, ד"ר הימל וד"ר יעקובי, כדלקמן:
הצעת מחיר פרופ' טל: עיבוי הרכס (אוגמנטציה)- 12000 ש"ח
12 22- שני שתלים (להחליף כל 15 שנים) 2*7000= 14000
הצעת מחיר ד"ר הימל: 22**12- שני מבנים, ארבעה כתרים קדמיים כולל כתרים זמניים (להחליף כל 10 שנים)= 39200 ₪.
הצעת מחיר ד"ר יעקובי:
'32 '31 '41 '42- 4 ציפויי חרסינה (למינייטס) (להחליף כל 10 שנים) 4* 8200= 32800 ₪.
מחיר ממוצע אצל רופאי שיניים פרטיים:
טיפול ליישור שיניים= 15,000 ₪
צילומי רנטגן- פנורמי וסי.טי (לביצוע כל 15 שנים)- 1000 ₪.
הנכויות הוערכו על ידי ד"ר ברק כדלקמן: אובדן 4 שיניים עם אפשרות לשיקום באמצעות כתרים – 1% (אחוז אחד)- לפי סעיף 74(ד)(ח)
צלקות מכערות בשפה התחתונה 5% לפי סע' 75(2)(ב).
ירידה בתחושה בשפה התחתונה- 3% לפי סע' 29(5)(א).

נוכח הערת בית המשפט הגישה התובעת תוספת לחוות דעתו של ד"ר ברק (ראה להלן).

מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעתו של פרופ' בודנר, מומחה בכירורגית פה ולסת, אשר מעיון בחוות דעתו מסתמן כי הוא מסכים למספר נקודות שהועלו בחוות דעתו של ד"ר ברק: ציין כי הוא מסכים ששיניים 12-22 נעקרו. שן 23 עברה העתקה (לדידו קלה) לכיוון בוקלי.
כמו כן, הסכים עם המתווה הקליני של 2 שתלים, 2 מבנים וגשר 4 יחידות להשלמה של שיניים 12-22. על פי ה-CT מיום 11.5.15 נראה כי יהיה צורך בעיבוי לסתי קל.
הסכים כי נותרה צלקת בעור השפה התחתונה. הסכים כי סובלת מירידה בתחושה בשפה התחתונה, אם כי לדידו מדובר בירידה קלה מאוד בתחושה אשר קיים סיכוי כי יחול שיפור נוסף והבעיה תעלם.
מחלוקות: פרופ' בודנר אינו מסכים לממצאיו של ד"ר ברק לגבי שן 23- לדידו של פרופ' בודנר לא נראית כל פתולוגיה בשן 23 והיא אינה זקוקה לכל טיפול.
מחלוקת נוספת היא לגבי השיניים התחתונות: לדידו, בשן 31 יש שבר כותרתי קטן ביותר. בשיניים 41, 42 אין כל שבר. שן 31 מצריכה החלקה קלה של קצה הלהב בלבד. ציין כי אין כל צורך לבצע חזיתות חרסינה. לשיטתו, כמות חומר שן שיש להשחיז כהכנה לחזיתות חרסינה גדולה מאוד יחסית לשבר הכותרתי המזערי בשן 31 (חישוב עלות תועלת לא יהא זה נכון לדעתו לבצע טיפול כזה, ללא קשר לשאלת המימון).
באשר לטיפולים בעתיד (ציין כי ההערכה היא בהתאם למחירים הממוצעים בין רופאי שיניים פרטיים):
2 שתלים (22, 12) לפי 3,500 ₪ - 7,000 ₪
2 מבנים על גבי שתלים, לפי 1,200 ₪- 2,400 ₪
4 כתרי חרסינה- זירקוניה (12-22), לפי 4,000 ₪- 16,000 ₪
לצד פירוט העלויות ביאר כי על השתלים והמבנים יש לחזור כל 15 שנה. על הכתרים יש לחזור כל 10 שנים. עוד ציין כי המחירון של ד"ר הימל ופרופ' טל גבוה פי שניים מהמחירון המקובל והממוצע בין רופאי שיניים פרטיים. הוסיף כי " בסיס התחשיב הוא בהתאם למחירון הממוצע והמקובל".
המומחה העריך את נכויותיה של התובעת כדלקמן: "בגין אבדן של 4 שיניים (12-22) עם אפשרות שיקום זכאית ל-1% לפי סעיף 74(1)ד.ח. בגין הצלקת בשפה התחתונה, זכאית ל-3% לפי סע' 75(2)ב. (מותאם). בגין ירידה קלה מאוד בתחושה במרכז שפה תחתונה זכאית ל-2% לפי סעיף 29(5)א.I (מותאם)".
מטעם התובעת הוגשה תוספת מיום 13.6.16 לחוות דעתו של ד"ר שלמה ברק אשר ציין כי מאז בדיקתה במרפאתו החלה התובעת בטיפול אצל פרופ' חיים טל, בין היתר ניתוח להסרת ריסנית קדמית עליונה והחזרתה לקו אמצע חדש בעלות 400 ₪. כמו כן, בצעה עיבוי גרמי בעלות 6000 ₪, שתל רקמת חיבור סב-אפיתליאלית לצורך עיבוי הרירית הפציאלית בעלות 3500 ₪.
לגבי חוות דעתו של פרופ' בודנר- ציין כי הלה התעלם מהממצא הקליני של מיקומה הלקוי של שן 23 כפי שנמצא בבדיקתו ותועד ברשומות הרפואיות.
לגבי שיניים 32 31 41 42: ד"ר ברק ציין כי פרופ' בודנר מתעלם מהממצא הקליני בשיניים אלו- סדקים בכותרות- כפי שנמצא בבדיקתו וכפי שמתועד ברשומות הרפואיות מביה"ח "שיבא" מיום 16.3.15.
לגבי העלויות: קבע ד"ר ברק שהתובעת נפגעה קשות באזור קדמי בשתי הלסתות וזקוקה לטיפול שיקומי מורכב וכן טיפול אסתטי. במקרה זה חובה על טיפולים אלה להיות מבוצעים ע"י רופאים מומחים ומנוסים בתחום זה, ומשכך פנתה לפרופ' טל וד"ר הימל, רופאים מומחים ומיומנים אשר אצל מחירי הטיפולים גבוהים, אשר אצלם מחירי הטיפולים גבוהים בהשוואה לממוצע המקובל אצל רופאי שיניים פרטיים.
לגבי החלפות עתידיות: ד"ר ברק ציין כי מקובל לבצע החלפות עתידיות עד לסוף תוחלת החיים הממוצעת- 83 לנשים.
לגבי הנכויות-לדידו של ד"ר ברק, פרופ' בודנר נוקב באחוזי נכות נמוכים ובלתי סבירים בגין הפגיעות הנוירולוגית והאסתטית (מפנה לחוות דעתו של פרופ' ירניצקי).
בנוסף לאמור לעיל הוגשה תוספת מיום 11.12.16 לחוות דעתו של ד"ר ברק מיום 15.7.15 ומיום 13.6.16, כדלקמן: " ממצאי בדיקתה של התובעת במרפאתי ביום ה-1.12.16: שן 23- בשן בוצע ציפוי חרסינה מסוג 'למינייט'. השן רגישה מאוד לניקוש וכואבת בכל מגע. בצילום רנטגן פריאפיקלי- 23.10.16: תהליך של ספיגה חיצונית של השורש בחלק המדיאלי העליון של השורש וכן תחילת ספיגה באזור חוד שורש השן. הטיפול לו זקוקה: שן 23- עקירה, אוגמנטציה (הוספת תחליפי עצם וממברנה באזור חוסר השן) והשתלת רקמת חיבור, שתל תוך גרמי, תותבת חלקית להוצאה לשיקום זמני ובהמשך מבנה מזירקוניה וכתר מזירקוניה".
הוערכו עלויות בהתאם לתוכניות טיפול והצעות מחיר של פרופ' חיים טל וד"ר הימל: לפי הצעת מחיר של פרופ' טל- עקירה- 800 ₪; אוגמנטציה- 3000 ₪; שתל 7000 ₪; השתלת רקמת חיבור 3000 ₪; לפי הצעת מחיר של ד"ר הימל- מבנה זירקוניה- 3000 ₪; כתר זמני אמנותי- 1200 ₪; כתר זירקוניה- 6,500 ₪; תותבת חלקית להוצאה (פליפר)- 2500 ₪.
שתל ומבנה יש להחליף כל 15 שנים וכתר יש להחליף כל 10 שנים. חזר על הערתו בהתייחס לעלויות כפי שנרשם בסעיף 3(ג) בחוות דעתו מיום 13.6.16. בגין אבדן שן 23 זכאית לנכות נוספת של 0.25% (רבע אחוז) לפי סעיף 74(1)(ד)(ח).
מנגד, הוגשה תוספת לחוות דעתו של פרופ' בודנר מיום 26.1.17, אשר בדק את התובעת וציין כי שן 23 טופלה על ידי ציפוי חרסינה מסוג "למינייט". רגישות לניקוש. צילום פריאפיקלי מיום 23.10.16 מדגים ספיגה חיצונית בגבול שבין השורש לכותרת, בחלק המדיאלי. הטיפול הנדרש: עקירה, שימור מכתשית, השתלת רקמת חיבור, שתל, פליפר, מבנה וכתר.
ציין כי לגבי טיפולי עתיד בסיס התחשיב הוא בהתאם למחירון הממוצע והמקובל. העריך נכותה בגין אובדן שן 23 עם אפשרות שיקום זכאית ל-0.25%, לפי סעיף 74(1)ד.ח.

הנזק לשיניים: דיון והכרעה
עלויות טיפולי שיניים לעבר
דומה כי הצדדים תמימי דעים באשר לעובדה כי בכל הנוגע לעבר- יש לפצות את התובעת בהתאם לעלות הטיפולים שניתנו בפועל. על כן, הפיצוי בגין ראש נזק זה יערך על סמך הקבלות שהציגה התובעת.
סך הקבלות שצורפו (טיפולי שיניים וכולל קבלה בגין בדיקת רופא כירורג פלסטי ע"ס 136 ש"ח): 54,725 ₪. יש להוסיף לסך הנ"ל את עלות הטיפול שעברה התובעת בשן 23, כל הסך הנ"ל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד למועד מתן פסק הדין= 56,974 ש"ח .
עלויות טיפול לעתיד:
לדידו של ד"ר ברק על הטיפולים השיקומיים להיות מבוצעים ע"י רופאים מומחים ומנוסים בתחום זה, ומשכך פנתה לפרופ' טל וד"ר הימל, רופאים מומחים ומיומנים אשר אצלם מחירי הטיפולים גבוהים בהשוואה לממוצע המקובל אצל רופאי שיניים פרטיים.
אלא שיש בהקשר זה לשים לב לאמור בפסק דין פלונים, לפיו מוטל על הניזוק הנטל להוכיח כי קיימים נימוקים כבדי משקל המטים את הכף לטובת טיפול מסוים היקר משמעותית מהטיפול הטוב, וכן שהנטייה להיענות למתן הטיפול היקר תגבר ככל שמדובר בטיפול מציל חיים.
במקרה שלפני לא הוכח כי הדרישה למיטב המומחים היא לגיטימית ודומה כי ניתן להסתפק במומחים מקובלים לביצוע שתלים וכתרים ולשיקום הפה ו/או פריודונט.
כמו כן, אין המדובר בטיפול מציל חיים כפי שהיה בפס"ד פלונים.
נוכח האמור לעיל, שוכנעתי כי חישוב הנזק לעתיד יערך לפי המחירים שננקבו ע"י מומחה הנתבעים, תוך שימת לב לכך כי הצדדים אינם חלוקים על תדירות ההחלפה.
2 שתלים (22, 12) לפי 3,500 ₪ - 7,000 ₪
2 מבנים על גבי שתלים, לפי 1,200 ₪- 2,400 ₪
4 כתרי חרסינה- זירקוניה (12-22), לפי 4,000 ₪- 16,000 ₪
סה"כ: 25,400 ₪ (טיפולי שיקום ראשונים).

טיפולים חוזרים:
כאמור, שתלים ומבנים יוחלפו כל 15 שנים ואילו כתרים יוחלפו כל 10 שנים. התובעת כיום בת 45, ככל הנראה תצטרך 4 החלפות כתרים עד תום תוחלת חייה ו-3 החלפות שתלים ומבנים עד תום תוחלת חייה.
בהקשר זה יודגש כי שוכנעתי לקבל עמדת התובעת באשר לטיפולים עד תום תוחלת חייה ולא עד גיל 70- כגרסת הנתבעים, וזאת הן בשל הנזק הקשה שנגרם לשיניה הקדמיות והן בשל הרצון לערוך איזון מסוים בין האינטרסים הנוגדים בראי העובדה כי נזקיה לעתיד הוערכו על-פי תחשיב הנתבעים הנמוך משמעותית מתחשיב התובעת.
בסיס החישוב לטיפול החוזר: עלות 2 שתלים (12,22)* 3,500 ₪= 7,000 ₪- עלות זו נלקחה בחשבון כאמור לעיל.
עלות טיפול שני: 7,000* 0.64186 (מקדם היוון כפול ל-15 שנים)= 4,493 ₪.
עלות טיפול שלישי: 7,000 ₪* 0.41199 (מקדם היוון כפול ל-30 שנים)= 2,884 ₪.
סה"כ: 7,377 ₪.

מבנים על גבי השתלים- בסיס החישוב לטיפול החוזר: 2 מבנים על גבי השתלים, 1200 ₪* 2= 2,400 ₪. עלות טיפול ראשוני נלקחה בחשבון כאמור לעיל.
עלות טיפול שני: 2,400 ₪* 0.64186 (מקדם היוון ל-15 שנים)= 1,540 ₪
עלות טיפול שלישי: 2,400* 0.41199 (מקדם היוון ל-30 שנים)= 989 ₪.
סה"כ: 2,529 ₪.

4 כתרי חרסינה- בסיס החישוב לטיפול החוזר: 4 כתרי חרסינה (12-22) לפי 4,000 ₪* 4= 16,000 ₪. עלות טיפול ראשוני נלקחה בחשבון כאמור לעיל.
עלות טיפול שני: 16,000 ₪* 0.74409 (מקדם היוון ל-10 שנים)= 11,905 ₪.
עלות טיפול שלישי: 16,000 ₪* 0.55368 (מקדם היוון ל-20 שנים)= 8,859 ₪.
עלות טיפול רביעי: 16,000 ₪* 0.41199 (מקדם היוון ל-30 שנים)= 6,592 ₪.
סה"כ: 27,356 ₪.

שן 23
ד"ר ברק העריך כאמור כי הטיפול לו זקוקה התובעת בשן 23 כולל- עקירה, אוגמנטציה (הוספת תחליפי עצם וממברנה באזור חוסר השן) והשתלת רקמת חיבור, שתל תוך גרמי, תותבת חלקית להוצאה לשיקום זמני ובהמשך מבנה מזירקוניה וכתר מזירקוניה.
ד"ר ברק העריך עלויות בהתאם לתוכניות טיפול והצעות מחיר של פרופ' חיים טל וד"ר הימל: לפי הצעת מחיר של פרופ' טל- עקירה- 800 ₪; אוגמנטציה- 3000 ₪; שתל 7000 ₪; השתלת רקמת חיבור 3000 ₪; לפי הצעת מחיר של ד"ר הימל- מבנה זירקוניה- 3000 ₪; כתר זמני אמנותי- 1200 ₪; כתר זירקוניה- 6,500 ₪; תותבת חלקית להוצאה (פליפר)- 2500 ₪.
מנגד, מהתוספת לחוות דעתו של פרופ' בודנר עולה כי התובעת זקוקה לטיפול בשן 23, אולם אינו מפרט ונוקב בעלויות טיפול לשן זו, אלא מציין כי העלויות גבוהות פי שניים מהמחירים הממוצעים בקרב רופאי שיניים פרטיים.
חרף העדר קביעה פרטנית, אעריך את עלויות הטיפול לעתיד בשן 23 לפי מחצית מהמחירים הנקובים בחוות דעתו של ד"ר ברק.
עלויות הטיפולים בשן 23:
עקירה- 400 ₪.
אוגמנטציה- 1,500 ₪.
השתלת רקמת חיבור- 1,500 ₪.
עלות שתל- 3,500 ₪.
טיפול שני- 3,500* 0.64186 (מקדם היוון ל- 15 שנים)= 2,246 ₪.
טיפול שלישי- 3,500 ₪* 0.41199 (מקדם היוון ל-30 שנים)= 1,442 ₪.

מבנה זירקוניה- 1,500 ₪.
טיפול שני: 1,500* 0.64186 (מקדם היוון ל-15 שנים)= 963 ₪.
טיפול שלישי: 1,500 ₪* 0.41199 (מקדם היוון ל-30 שנים)= 618 ₪.

עלות כתר תוערך ב- 4,000 ₪, כפי שפורט לעיל לפי תחשיב הנתבעים, בהתחשב בהחלפה כל 10 שנים.
טיפול שני: 4,000* 0.74409 (מקדם היוון ל-10 שנים)= 2,976 ₪.
טיפול שלישי: 4,000* 0.55368 (מקדם היוון ל-20 שנים)= 2,215 ₪.
טיפול רביעי: 4,000* 0.41199 (מקדם היוון ל-30 שנים)= 1,648 ₪.
תותבת חלקית להוצאה: 1,250 ₪.
סה"כ עלות טיפול כוללת לשן 23: 25,758 ₪.

סה"כ עלויות עבור טיפולי שיניים (לעבר ולעתיד): 145,394 ₪.

הנכות בגין השפה התחתונה תידון בהמשך, לאחר סקירת חוות הדעת בתחום הנוירולוגיה.

הנכות הנוירולוגית:
מטעם התובעת הוגשה חוות דעתו של פרופ' ירניציקי, אשר העריך מצבה ונכותה של התובעת כדלקמן:
"...בבדיקה: עירנית, עצבי הראש תקינים, למעט הפחתת תחושה בשפה התחתונה, על הרירית של השפה ופנימה במורד השפה הפנימית, עד החניכיים. בצד שמאל בעיקר. אין חולשת פציאליס. כח הגפיים מלא, התחושה שמורה, ההחזרים הגידיים שווים ותקינים, ללא החזרים פתולוגיים. מבחני המוחון תקינים...
דיון ומסקנות... מהבחינה הנוירולוגית, החלה להרגיש קושי בתפקוד הקוגניטיבי זמן לא רב לאחר הפגיעה. לדבריה עובדת בתפקיד בכיר בחברת הייטק, תפקיד הכולל מגע עם אנשים רבים וניעות תכופות למטלות החברה לחו"ל, והיא מרגישה קושי ניכר בביצוע תפקידיה, עד כדי כשלון בחלק מהמטלות. עברה אבחון קוגניטיבי במאי 2016, מעל שנה לאחר הפגיעה, בו אובחנו קשיים בשפה, זכרון והפרעה קלה בקשב, עם קושי בארגון מידע ובשליפת מילים. למרות שנקבע שאין הפרעה בתפקוד הניהולי, דווח על קשיים בארגון מידע, תכנון, חלוקת קשב, תפקודים המייצגים אלמנטים של תפקוד ניהולי. כמו כן דווח על הפחתת תחושה בחלק מהשפה התחתונה. בבדיקתה במרפאתי מצאתי הפחתת תחושה בשפה וברירית של הקיר הפנימי של הסנטר משמאל. מדובר, אם כן, במצב שלאחר חבלת ראש עם שינויים תחושתיים וקוגניטביים. הנכות הנוירולוגית עומדת על: 20% בשל פגיעה קוגניטיבית לפי סעיף 32א(1)ג. הנכות בגין הפרעה בזכרון והפרעות קלות בקשב ובתפקוד הניהולי.
10% בשל פגיעה תחושתית בשפה ובקיר הפנימי של הסנטר, לפי סעיף 29(5)אI.
סך הנכות הנוירולוגית 20% והיא לצמיתות".
מטעם הנתבעות הוגשה בתחום הנוירולוגיה חוות דעתו של ד"ר אוריאל איתן, אשר העריך כדלקמן:
"...בדיקה: הגיעה בגפה, מוסרת מידע באופן רהוט, מסודר ומפורט מאוד ללא עדות לכל חוסר קוגניטיבי, התמצאות מלאה, תפקודי שפה תקינים, איות מילה לאחור 5/5, זוכרת 2/3 מילים, תפקודים קרניאלים תקינים כולל כח בשריר הלעיסה והבעה, העדר תחושה מעל השפה התחתונה, גפיים- כח, טונוס, החזרים, תחושה תקינים, הליכה יציבה גם על בהונות ועקבים.
סיכום: מדובר בבת 43 לאחר חבלת פנים ללא עדות לפגיעה תוך גולגולתית. מאז מתלוננת על הפרעות קוגניטיביות וסומטיות. בבדיקתי מסרה מידע באופן מפורט וקולח מאוד עם פער מסוים בין ההערכה הפורמלית לעקיפה. מעיון בגליון עולה כי קיימת אבחנה של תסמונת פוסט טראומתית.
לאחר מנגנון החבלה בפנים, התיעוד הרפואי, העדר ממצאים הדמייתיים, פער הזמנים בין התלונות הקוגניטיביות לחבלה וממצאי בדיקתי אינני מסכים עם פרופ' ירניצקי כי נותרה נכות נוירולוגית בגין הפרעה קוגניטיבית.
נוכחות תסמינים חרדתיים ודיכאוניים ואבחנה פסיכיאטרית של PTSD מצביעים על כך כי המקור לתלונותיה הקוגניטיביות הינו בתחום בריאות הנפש ולא בתחום הנוירולוגי. מבחינת הפרעת תחושה מעל השפה זו מוסברת על ידי מנגנון החבלה אולם נכותה להערכתי הינה בשיעור 3.33% שכן מדובר בפיזור חלקי בלבד של אחד משלושת סעיפי העצב החמישי לפי סעיף 29 5 א I בשליש. לסיכום נכותה הנוירולוגית הינה בשיעור 3.33%".

מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר קוריצקי העריך בחוות דעתו כדלקמן:
"...בבדיקה: מסודרת בהופעתה. מתמצאת בפרטים. לא נזקקת לרישום. האפקט תואם. ע. גולגולת- ירידה בתחושה במרכז השפה התחתונה. לאורך השפה צלקת עדינה באורך של כ-2.5 ס"מ. היתר תקין. ג. עליונות- כוח גס, טונוס החזרים ומבחן אצבע אף- תקין. ג. תחתונות- כוח גס, החזרים, מבחן ע"ש רומברג והליכה- תקינים.
דיון ומסקנות: לפנינו אישה בת 43, נשואה ואם ל-3, שעתה אינה עובדת. גרה כעת בארה"ב...מאז החבלה סובלת לדבריה מקשיי ריכוז, מוסחת בקלות והתקשתה לבצע עבודתה כפי שעשתה לפני התאונה. כן סובלת מהפרעות זיכרון. על רקע זה בוצעה הערכה קוגניטיבית במכון לריפוי בעיסוק ברעננה. כמו כן בוצע MRI מוחי שפורש כתקין. בהערכה הקוגניטיבית עלו קשיים בשפה (חזרה ושטף) וזיכרון מושהה. כן ליקוי קל בקשב חזותי וליקוי קל בזיכרון התפקודי והפרוספקטיבי. כן ליקוי בזיכרון לטווח קצר, כנראה עקב קושי בארגון מידע לשליפה. כן נמצא קושי בארגון המידע והתכנון. מאידך, נמצאו יכולות גבוהות בתחומים אחרים של התפקודים העילאיים. במעקב על ידי רופא נוירולוג לא נמצא חסר בבדיקה הנוירולוגית. אני מעריך כי החבלה הקשה בפנים שגרמה לשברים מרובים בשיניים גרמה גם לזעזוע מוח ולכן חלק מן התלונות הקוגניטיביות ניתן לזקוף לחובת מנגנון זה ולאו דווקא לגורם הנפשי. כמו כן, הפרעת תחושה בשפה שהיא אזור רגיש במיוחד והעדר תחושה בשפה גורם לאי נוחות משמעותית. לאור ממצאים אלו...מעריך נכותה הצמיתה כדלהלן:

  1. ליקוי קוגניטיבי קל 10% נכות לפי סעיף 32 א'(ב).
  2. הפרעה בתחושה בחלק המרכזי של השפה התחתונה 10% לפי סעיף 29(5)א'I".

ד"ר קוריצקי נחקר על חוות דעתו בבית המשפט ואישר כי למעט ירידה בתחושה במרכז השפה התחתונה וצלקת עדינה לאורך השפה התחתונה- כל הממצאים שנבדקו על ידו היו תקינים. כמו כן, אישר כי כל בדיקות ההדמיה שנערכו לתובעת היו תקינות.

שפה תחתונה:
הצדדים חלוקים כאמור אף באשר לשיעור הנכות בשפה התחתונה.
ד"ר ברק העריך כי כתוצאה מהחבלה נגרמו חתכים בשפה התחתונה בחלק הרירית (האדום) והעור שחוצים את הוורמיליון. החתכים נתפרו בבי"ח שיבא ונותרה צלקת בשפה התחתונה ופיבורזיס בתוך רקמת השפה. לכן השפה שרוטה. לדידו, ההפרעה האסתטית תיוותר לצמיתות ואין כל טיפול שיוכל לשפר את מצבה. העריך כי מבחינה נאורולוגית, כתוצאה מחתכים בשפה התחתונה נפגעו סיבי עצב תחושתיים ולכן סובלת מירידה בתחושה בשפה התחתונה אשר תיוותר לצמיתות ואין על כל טיפול שיוכל לשפר את מצבם.
מנגד פרופ' בודנר העריך כי בגין הצלקת בשפה התחתונה, זכאית התובעת ל-3% לפי סע' 75(2)ב. (מותאם). בגין ירידה קלה מאוד בתחושה במרכז שפה תחתונה זכאית ל-2% לפי סעיף 29(5)א.I (מותאם) .
ד"ר ברק ציין כי פרופ' בודנר נוקב באחוזי נכות נמוכים ובלתי סבירים בגין הפגיעות הנוירולוגית והאסתטית והפנה לחוות דעתו של פרופ' ירניצקי.
פרופ' ירניצקי ציין כי דווח על הפחתת תחושה בחלק מהשפה התחתונה. בבדיקתה במרפאתו מצא הפחתת תחושה בשפה וברירית של הקיר הפנימי של הסנטר משמאל..
העריך 10% בשל פגיעה תחושתית בשפה ובקיר הפנימי של הסנטר, לפי סעיף 29(5)אI.
לעומתו, ד"ר אוריאל איתן, הנוירולוג מטעם הנתבעת ציין כי הפרעת תחושה מעל השפה
מוסברת על ידי מנגנון החבלה אולם נכותה להערכתו הינה בשיעור 3.33%, שכן מדובר
בפיזור חלקי בלבד של אחד משלושת סעיפי העצב החמישי לפי סעיף 29 5 א I בשליש.
ד"ר קוריצקי העריך בחוות דעתו כי מדובר בהפרעת תחושה בשפה שהיא אזור רגיש במיוחד
והעדר תחושה בשפה גורם לאי נוחות משמעותית. בגין הפרעה בתחושה בחלק המרכזי של
השפה התחתונה העמיד נכותה הצמיתה בשיעור 10% לפי סעיף 29(5)א' I.
בעדותו ציין המומחה מטעם בית המשפט, כי הנכות שהעניק לתובעת היא לפי סעיפי התקנות הישנים מפני שלשיטתו התקנות החדשות אינן מתאימות לתיאור מצבה. שלל את האפשרות כי לו היה נדרש לתקנות החדשות- היה מגיע ל-5% מפני שלדבריו הסעיף 29(5)א1 אינו תואם את מצבה. לשיטתו ניתן להתאים את זה ל-10%, בגלל שמדובר בשפה תחתונה ויש רגישות גדולה יותר מאשר למשל אם הייתה נפגעת במצח.
התובעת העידה כי אין לה תחושה בשפה לגמרי. לדבריה, כשהיא מביטה במראה היא נראית מעוותת, וכלשונה "הכל יורד למטה". הוסיפה כי נאלצת למרוח כל הזמן משחות מכיוון שזה מפריע לה, שורף ומציק, לא מרגישה כשיש לה לכלוך על השפה התחתונה. בנוסף נמנעת מלנשק את בעלה כבר כמה שנים מאז התאונה (בגלל חוסר התחושה).
לאחר עיון בטענות הצדדים, שוכנעתי לקבל את קביעותיו של ד"ר קוריצקי בכל הנוגע לנכות הרפואית בשפה התחתונה, וזאת ממספר טעמים. ראשית, לא ניתן להכחד כאמור לעוצמת המכה שחוותה התובעת- הפגיעה בשפה התחתונה תועדה הן בתעודת חדר המיון והן בביקור במרפאה הפלסטית בסמוך למועד האירוע. כך צויין כי עברה במלר"ד תפירת לצרציה בשפה התחתונה. בהמשך, הומלץ על מעקב אחר הצטלקות בשפה העליונה והתחתונה. כמו כן, צורפו תמונות של התובעת בסמוך למועד האירוע ומהן ניתן להבחין בבירור בפגיעה בשפה התחתונה. נוסף על האמור לעיל, מקובלת עלי קביעתו של ד"ר קוריצקי כי לשפה התחתונה יש רגישות גדולה יותר מאיזורים אחרים בפנים, כמו למשל במצח.
חרף האמור לעיל, לא שוכנעתי כי שיעור הנכות הרפואית בשפה התחתונה זהה לשיעור הנכות התפקודית. יובהר כי אני מקבל את עדותה של התובעת כי קיימת אי נוחות בשפה התחתונה, אשר גורמת לה לחוש כי השפה "יורדת למטה", כמו כן לעתים אינה חשה בפירורי מזון שנותרו על השפה, נאלצת למרוח משחות על השפה מפני שחשה שזה מציק לה ושורף לה. יש לשקלל את תלונותיה של התובעת בראי העובדה כי כיום היא עובדת בין היתר פרונטלית מול לקוחות. אולם בל נשכח כי אין המדובר בפגיעה משמעותית המשפיעה על הכנסותיה של התובעת. לכן, אעמיד את שיעור נכותה התפקודית בגין הפגיעה בשפה התחתונה על מחצית מנכותה הרפואית. קרי 5%.

נכותה של התובעת מן ההיבט הקוגניטיבי:
עדותו של ד"ר קוריצקי:
לדבריו קבע נכות גם עבור ליקוי קוגניטיבי וזאת על סמך בדיקה נוירו-פסיכולוגית שנערכה לתובעת (לא על-ידו). ד"ר קוריצקי סבור כי לא יכול היה לערוך לה בעצמו בדיקה קוגניטיבית רחבה, ובאם ממצאי הבדיקה הנוירו-פסיכולוגית לא היו עומדים לנגד עיניו, כנראה היה שולח אותה לבדיקה כזו.
באשר לעצם העובדה כי ההערכה הנוירו-פסיכולוגית נעשתה ע"י מרפאה בעיסוק, ד"ר קוריצקי ציין כי ידוע לו כי גב' הרמתי שייכת לדיסציפלינה (ריפוי בעיסוק) שעוסקת בהערכות קוגניטיביות. בנוסף, לדבריו הבודקת מגיעה ממקום מוכר ולכן נתן בה אמון.
מבחינתו של ד"ר קוריצקי מדובר במאבחנת אמינה, משתמשת בשפה ראויה ובמבחנים המקובלים, ועל כן סומך על הערכותיה. לדידו, ככל שב"כ הנתבעת מעוניין להוכיח כי אינה אמינה- עליו הנטל.
המומחה נשאל מה הייתה הערכתו לגבי התובעת לו הוכח כי עזבה את מקום עבודתה בגלל RELOCATION של בעלה לארה"ב, וכיום היא עובדת בארה"ב ומשתכרת לא פחות (ואולי אף יותר) ממה שהשתכרה בארץ. השיב כי היה רוצה לדעת יותר פרטים, כגון: האם קשה לה או לא.
ציין כי הערכת הנבדק תלויה בשיתוף הפעולה שלו וכשעושים הערכה רחבה ניתן לומר ברוב המקרים האם היה שיתוף פעולה מלא. לדבריו, הציון שקיבלה התובעת (25 מתוך 30) אינו תקין.
העיד כי אמנם בתעודת חדר המיון לא צוין כי התובעת סובלת מזעזוע מוח, אולם לדבריו זעזוע מוח יכול להתרחש גם ללא איבוד הכרה. לכן לא ניתן לשלול כי מדובר בליקוי אורגני בגין זעזוע מוח להבדיל מתגובה נפשית.
האפשרות של זעזוע מוח מתקבלת על הדעת בגלל עוצמת המכה, וזאת למרות שלא התלוננה על כאבי ראש ולמרות שאין עדות על פגיעה תוך גולגולתית. ולכן התסמונת שלה די אופיינית לאחר חבלת ראש.
ההסבר החלופי לליקוי הוא הפרעה נפשית, כתגובה למצב. מכל מקום, לדידו לא ניתן להגיע למסקנה חד משמעית כי לא הוכח זעזוע מוח.
ד"ר קוריצקי העיד כי הוא נוהג להפנות מטופלים לנוירולוגים כדי שיבצעו הערכות נוירו-פסיכולוגיות.
גב' הרמתי נתנה לו איזושהי אינדיקציה כדי להבין אם מדובר בזעזוע מוח אם לאו. לדידו, יש אינדיקציה בהיבט של הפרעות קצב, הבעה בשינוי של מצבים.
לדבריו, חלק מתלונותיה כגון ירידה בחשק המיני אינן קשורות דווקא לפן הנפשי. לדבריו, אנשים הסובלים מזעזוע מוח מתלוננים על הפרעה בתפקוד המיני. לתסמונת לאחר חבלת ראש יש אלמנטים פיזיים ונפשיים. אנשים המתלוננים על ירידה בחשק המיני ו/או על מצב רוח ירוד- זה לא בהכרח מאפיין פן נפשי 'טהור'. לא ידוע מבחינה רפואית מה גורם לכך, אין מספיק כלים על מנת לחקור זאת לעומק.

עדותה של התובעת:
לשם הכרעה בשאלת נכותה הנוירולוגית של התובעת, אביא גם מעדותה, מעדותה עמיתה לעבודה ומעדותה של אמה:
התובעת העידה כי לאחר שחזרה לעבוד נמנעה מכל דבר שיכלה לעשות: אכלה בסתר, לא דיברה, לא חייכה, נמנעה מללכת לפגישות עם לקוחות (מכיוון שלוגיסטית זה לא נוח). מעידה על עצמה כטיפוס חייכן, אבל לאחר התאונה חדלה מלחייך. החלה להיות חרדתית, עצובה, תיארה בעדותה מצבים של איבוד עשתונות: רכב עקף אותה והיא נעצרה בכביש והחלה לבכות מכיוון שפחדה שמא הוא יפגע בה ובילדתה; רודפת אחרי בנה בגינת משחקים מפחד שמא יעלה על המגלשה; בנה הגיע אליה בוכה כשפיו פתוח והיא סברה בטעות שמשהו קרה לשיניים שלו. הגיבה בצרחה, למרות שחלפו שלוש שנים מאז התאונה.
חזרה לעבוד לאחר חודש וחצי אבל לא הייתה ממוקדת, לא רושמת דברים (לפני התאונה הייתה רושמת כל דבר, מכינה אקסלים). ציינה כי יש לה המון טעויות באקסל, מדברת עם לקוחות ומפספסת מילים, לעתים לא מבינה מה שאומרים לה, כל הזמן מוסחת.
בעלה נהג לכנות אותה "טייסת קרב", מפני שנהגה להיות מאוד ממוקדת, אבל היום היא כבר לא כזו. ולכן היא נמנעת מלעשות דברים שעשתה בעבר. כך למשל, נהגה להפגש עם לקוחות ולעשות פרזנטציות. היום היא מתביישת, מסתובבת כל הזמן עם פתקים.
חרף האמור לעיל, אישרה בעדותה כי מנהלה הישיר לא התלונן בפניה על ליקוי בתפקוד. לטענתה, מיקי שעבד עימה, חיפה עליה הרבה פעמים בתקופה שלאחר התאונה
כיום התובעת עובדת בארה"ב בעקבות בעלה אשר עובד שם בשליחות. לדבריה, התכנון המקורי היה שתמשיך בעבודתה בחברה שעבדה בה בארץ אולם ברגע האחרון החליטו בחברה לא להמשיך להעסיק אותה (דובר בסיכום בע"פ), היא ובעלה החליטו לנסוע חרף זאת. וכך התובעת מצאה בארה"ב עבודה חדשה (בחברת "אמדוקס" שלמעשה רכשה את פונטיס- החברה בה עבדה התובעת קודם לכן) בתחום חדש בהיי-טק, לא עבודה בדרג ניהולי אלא כנציגת מכירות. ירדה מבחינת הדרגה שלה. ציינה כי העירו לה במסגרת שיחת הערכה עם המנהלת שהיא נוהגת לשאול שאלות שהיא כבר שאלה בעבר, לא קולטת דברים. דוגמא נוספת לליקויים בעבודתה: הוטל עליה לבנות תוכנית עסקית ונתנו לה נתונים שהיא לא זכרה. רשמה אותם כנראה באיזשהו מקום. ברפרזנטציות אמרו לה לא לדבר על דברים מסוימים אולם זה נשכח מליבה, והיא דיברה על מה שהתבקשה לא לדבר והעמידה את הבוסית שלה במבוכה.
עדותו של מר קוניצר:
היה קולגה של התובעת בחברת "פונטיס". משנת 2013 עד 2016- עבדו כצוות באופן יומיומי. העיד כי לפני התאונה התובעת הייתה מאוד מסורה לעבודתה, תפקדה באופן מעולה כאשת ניהול, מסודרת, אחראית, חריפה , "תקתקנית", עשתה חיל בעבודתה. ניהלה את כל השיווק מול לקוח בטורקיה- עבודה אינטנסיבית ותובענית.
העיד כי חש בשינוי שחל בתובעת לאחר התאונה, אם מבחינת הבטחון העצמי, פחד קהל,
בעיות בשכחה, ירידה במוטיבציה. לדבריו הרגיש כי התובעת עובדת "בחצי כוח", וזה דרש ממנו להשקיע הרבה עבודה.
מר קוניצר לא היה מנהלה של התובעת ולא ידע לפרט אודות שכרה של התובעת ו/או לספר האם היו או לא היו שינויים בשכרה בעקבות האירוע.
עדותה של אם התובעת:
אימה של התובעת העידה כי לאחר התאונה שמה לב שבתה משכלת אותיות וששמיעתה אינה תקינה כבעבר. כמו כן, העידה כי ליוותה את התובעת לפגישה אצל נוירולוגית וסיפרה כי התובעת זכרה רק חלק קטן מן המילים שהנוירולוגית ביקשה ממנה לזכור. זכור לה שבשנה שעברה בתה הגיעה לשדה התעופה והתקשרה אליה בדרך על מנת לשאול היכן הדרכון.
עוד ציינה כי בתה הפכה להיות קצרת סבלנות, עצבנית, צעקנית, "מפקששת דברים", נטייה להסחות דעת, אינה די מפוקסת, שוכחת דברים.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובחוות דעת המומחים, נחה דעתי להעמיד את נכותה הרפואית של התובעת בשיעור שקבע מומחה בית המשפט, ד"ר קוריצקי. ככלל, חוות דעתו ועדותו הותירו רושם מהימן ומקצועי . כמו כן, כפי שניתן להתרשם מן התמונות, העדויות ותעודת חדר המיון שצורפו לתיק- עוצמת המכה שחוותה התובעת הייתה כה קשה שסביר להניח כי עברה זעזוע מוח וכתוצאה מכך התפתחו ליקויים קוגניטיביים כפי המתוארים לעיל.
מוקד המחלוקת בין הצדדים בהקשר לתפקודה של התובעת נוגע לשאלה האם ניתן להסתמך על הערכה קוגניטיבית שבוצעה שלא באמצעות נוירולוג אלא על-ידי מרפאה בעיסוק. טענת הנתבעות היא כי ד"ר קוריצקי עצמו לא יכול להעריך את יכולותיה הקוגניטיביות של התובעת והסתמך בחוות דעתו על בדיקות נוירו-פסיכולוגיות שלא נערכו על ידי מי שהוסמך והוכשר לערוך אותן.
לא נעלמו מעיני הקשיים שמציפים הנתבעות אולם אני סבור כי אין כל מניעה מלקבל את ההערכה הנוירו- פסיכולוגית, וזאת ממספר טעמים:
נראה אמנם כי מקובל יותר לקבל הערכה קוגניטיבית ע"י נוירו-פסיכולוג/ נוירולוג, עם זאת וכפי שציין פרופ' ירניצקי במייל מיום 24.6.16, נראה שבענייננו נעשה אבחון מקיף ורציני ע"י המרפאה בעיסוק שמכיל את המידע הנדרש כדי לקבוע נכות. יש לזכור כי המדובר באבחון שנעשה במסגרת ציבורית ולא באופן פרטי ומכאן מסקנתי כי חזקה על קופת החולים "מכבי" שנתנה בידיי גב' הרמתי את הסמכות והרשות לבצע בדיקות כאמור על סמך ניסיונה והכשרתה .
עיון בדו"ח שערכה גב' הרמתי מעלה כי אכן נעשתה בדיקה יסודית מן הפן התפקודי ונערכו מבחנים לקביעת הפרופיל הקוגניטבי-תפקודי של התובעת. הבוחנת הקפידה לפרט כל פרמטר רלוונטי ולתת ציון מתאים לתובעת ולסכם לבסוף את הערכתה. מעבר לאמור, הנתבעות לא העלו כל טענה קונקרטית שיש בה כדי להטיל דופי בבדיקות שבוצעו. הנתבעות אף לא ביקשו לחקור את גב' הרמתי ו/או להפנות את התובעת להערכה נוירו-פסיכולוגית מחודשת מטעמן. משעה שמדובר אך בטענות בעלמא והתרשמתי בדומה לד"ר קוריצקי כי נעשתה הערכה יסודית לגבי מצבה של התובעת, אני סבור כי אין מניעה מלאמץ את ממצאי ההערכה של גב' הרמתי כפי שהם וכפועל יוצא- לאמץ את האמור בחוות דעתו של ד"ר קוריצקי באשר לפן הקוגניטיבי.
אישוש נוסף למסקנתי ניתן לתלות בעובדה כי ממצאי המבחנים הנוירו-פסיכולוגיים עולים בקנה אחד עם תלונותיה של התובעת ועם ועדויותיהם של מר קוניצר ואימה של התובעת.
אבהיר כי עדותה של התובעת הייתה אמינה בעיני אם כי דרמטית לפרקים, בכל הנוגע לתיאור התאונה. במהלך חקירתה של התובעת לא היה ניכר שיש לה בעיות זיכרון או בירידה לפרטים ועם זאת התרשמתי כי לעיתים "מאבדת" מילים. נוכח העובדה כי החקירה קצובה בזמן ברור לי שהתמונה שנגלתה לפני היא חלקית בלבד.
נוכח העדויות והאמור בחוות הדעת של ד"ר קוריצקי ובהערכתה של גב' הרמתי- אני סבור כי הנכות הרפואית שהעניק לה ד"ר קוריצקי משקפת אף את נכותה התפקודית. קרי, מדובר בקשיים בשפה (חזרה ושטף) וזיכרון מושהה; ליקוי קל בקשב חזותי וליקוי קל בזיכרון התפקודי והפרוספקטיבי; ליקוי בזיכרון לטווח קצר, כנראה עקב קושי בארגון מידע לשליפה; קושי בארגון המידע והתכנון. מאידך, נמצאו יכולות גבוהות בתחומים אחרים של התפקודים העילאיים.
יובהר כי הערכת נכותה אינה משקפת את הפן הנפשי, ובכלל זה את תלונותיה של התובעת על חרדות, עצבות וכיוב'. משעה שהתובעת לא תמכה טענותיה בפן הנפשי בחוות דעת רפואית כדין (מטעם פסיכיאטר)- אין המדובר בהוכחה של עניינים ברפואה כמצוות התקנות.
באשר ליתר הנכויות- הצדדים אינם חלוקים כי נכותה הרפואית בגין אובדן 4 שיניים היא 1%. כמו כן, באשר לצלקת בשפה התחתונה (להבדיל מאובדן תחושה) ישנו הבדל מינורי בין קביעות המומחים (5% אל מול 3%), לכן אעריך נכותה הרפואית בגין הצלקת ב-4%. סה"כ נכות רפואית משוקללת- 23%.
נוכח העובדה כי הנכות בשינייה של התובעת אינה תפקודית ואף זו בגין הצלקת, הרי שנכותה התפקודית עומדת על שיעור של 14.5%.
כמוסבר להלן, לא מצאתי חפיפה בין הנכות התפקודית לבין נזקיה הצפויים של התובעת.

נסיעות והוצאות רפואיות:
התובעת צירפה קבלות שונות בגין הוצאות רפואיות ונסיעות ע"ס כולל של כ-5,200 ₪. בנוסף, צורפו קבלות בגין התייעצויות ו/או טיפולים עם פסיכולוגית ע"ס כולל של 3,600 ₪. חרף העובדה כי לא צורפה חוות דעת בתחום הנפשי ולכן לא ינתן פיצוי עבור טענה לנכות כלשהי בתחום הנפשי, אני סבור כי יש מקום לפיצוי בגין טיפולים נפשיים שהתובעת עברה. עיון במסמכים מעלה כי התובעת העלתה לפני הפסיכולוגית את הקשיים הנפשיים שהיא חוותה בעקבות האירוע מושא התביעה. משכך, ועל סמך הקבלות שצורפו תפוצה ע"ס נוסף של 3,600 ₪ לעבר. סה"כ לעבר- 8,800 ₪.
לעתיד ינתן פיצוי בגין ראש נזק זה בסך גלובלי של 5,000 ₪.

הפסדי שכר:
הכנסות התובעת:
2014: כ-355,000 ₪ בגין 12 חודשים.
2015: כ- 354,000 ₪ בגין 12 חודשים.
לפי תלושי השכר החלקיים שצירפה משנת 2015 ושנת 2016 נראה כי הוספה לשכרה עמלת מכירה (ככל הנראה מדובר בתוספת שנתית) ע"ס כ-6,800 ₪.
לפי מכתב מחברת "פונטיס", ביום 31.7.16 חדלה לעבוד בחברת "פונטיס" ולאחר מכן היגרה לארה"ב עם בעלה וילדיה לצורכי עבודתו. אין קשר סיבתי בין הפסקת עבודתה של התובעת לבין התאונה. על כך אין חולק בין הצדדים.
בעדותה ציינה כי כיום משתכרת בחברת "אמדוקס" בארה"ב שכר שנתי בסך 98,000 דולאר ארה"ב. המדובר לטענתה במשכורת בסיס, עליה יש תוספות, כגון בונוס שנתי שמותנה בעמידה ביעדים. הבונוס מחולק לרבעונים. ציינה כי לאחרונה קיבלה את הבונוס השנתי ע"ס 42,000 דולאר ארה"ב.
יש לציין כי לפי ההסכם שצירפה מדובר על שכר שנתי גבוה יותר מהנטען בעדותה- על סך כ-118,175 דולאר ארה"ב, אולם, יתכן והשכר האמור בהסכם כבר מגלם את התוספות עליהן דיברה.
התובעת צירפה לאחרונה ולאחר סיום שלב ההוכחות ושמיעת הסיכומים- תלושי שכר מחודשים ספט' אוק' 2018 (תלושי השכר הם דו-שבועיים) המעידים כי שכרה החודשי (ברוטו) הוא על סך 8,656 דולאר ארה"ב. הגם שדעתי אינה נוחה מצירוף ראיות לאחר תום שמיעת העדויות, ומבלי להתעלם מנימוקיהן של הנתבעות, הרי שמשמדובר בתלושי שכר, לא מצאתי מקום שלא לקבלם כראיה על הכנסתה של התובעת. ממילא גם בחסרונם לא היה כדי לשנות מהתוצאה המבוססת על פוטנציאל הכנסתה של התובעת שהוכח מניה וביה.
קרי, לפי תלושי השכר דומה כי שכרה השנתי מגיע לסך כולל של 103,872 דולאר ארה"ב. נוכח העובדה כי קיימות גרסאות שונות בנוגע לשכרה, ועל פי כלל הראיה הטובה ביותר, אסתמך על השכר הנקוב בתלושים שצירפה התובעת.

הפסדי שכר לעבר:
התובעת אישרה בעדותה כי עד ליום הנסיעה שלה לארה"ב לא היו לה הפסדי שכר.
למעשה, הרוויחה את אותה המשכורת למרות שלא עבדה משך חודש וחצי לאחר התאונה.
בסיכומים, טענה באת- כוחה כי חרף העובדה שלא הובא כל מסמך התומך בטענה להפסדי שכר, הרי שיש לקחת בחשבון שניצלה 45 ימי מחלה.
מעיון במסמכים שצירפה התובעת עולה כי ישנו אישור מעביד על ניצול 31 ימי מחלה וכן פירוט שוויו של יום מחלה. אולם התובעת לא הוכיחה בפועל כי ניתן לפדות את ימי המחלה בתום ההעסקה. נוסף על כך, לא הוכיחה כי בתום תקופת העסקתה ב"פונטיס" הפסידה פיצוי בגין ניצול ימי המחלה, כאמור.
אמנם במכתב הדן בסיום עבודתה בחברת פונטיס פורט כי התובעת זכאית בין היתר לפדיון ימי חופשה ולדמי חברה, אולם בהעדר הוכחה קונקרטית בגין הפסד פיצוי בעניין ניצול ימי מחלה, לא ייפסק פיצוי בגין ראש נזק זה.
גם מאז עברה התובעת לארה"ב בעקבות בעלה, לא ניכרים הפסדי הכנסה כלשהם. שכרה של התובעת נותר, למצער, כגובהו בישראל, ולא הוכח כי נגרמו לתובעת כל הפסדים בפועל בשל נכותה.

אובדן השתכרות לעתיד :
הלכה למעשה, מאז התאונה ועד כתיבת שורות אלה עברו למעלה משלוש שנים וחצי. כאמור לעיל, עד עזיבתה של התובעת את ישראל ואת עבודתה כאן, לא נגרמו לתובעת כל הפסדי הכנסה חרף מומה. מאז עברה לארה"ב מצאה עבודה אשר הכנסה נאה ביותר לצידה אשר, למצער, משתווה להכנסתה בישראל. עבור השנים מצביע מחד גיסא על כי על פניו לנכותה של התובעת אין השפעה של ממש על הכנסתה ומאידך גיסא, המדובר בשלוש שנים וחצי בלבד, מתוך 22 שנים נוספות שנותרו לתובעת בשוק העבודה. זאת ועוד זאת, התובעת בחרה להשתייך לתחום הטכנולוגיה העילית, אשר מן המפורסמות שהינו תחום הדורש רמות גבוהות של תפקוד מנטאלי . לדעתי לא יכול להיות ספק כי בתחרות, ידה של התובעת תהא על התחתונה בהשוואה למתחריה נטולי הנכות. במצב דברים זה היא צפויה להפסד הכנסה מקום בו תתפשר על תפקיד פחות מכניס.
לאור כל האמור לעיל ובראי הפסיקה המכירה בפיצוי שאינו נגזר אוטומטית מהנכות התפקודית, בחרתי לפסוק לתובעת פיצוי גלובאלי בראש נזק זה אשר יביא לידי ביטוי את הסיכונים והסיכויים שלה בשוק העבודה ביתרת שנות עבודתה.
אינני רואה טעם לדון לעומק בטענות הצדדים באשר לטיבו של הבונוס השנתי שהוענק לתובעת, ובפרט בנוגע לשאלה האם ניתן לה בזכות או בחסד. התובעת צירפה וגם זאת באיחור ניכר ולאחר תום שמיעת הסיכומים, אישור המלמד כי שליחותו של בעלה בארה"ב תגיע אל קיצה באוג' 2019, על כן ממילא ברור כי בני הזוג יאלצו לחזור ארצה בעוד מס' חודשים ועל התובעת יהא (ככל הנראה) לחפש משרה חדשה במומיה.
אשר על כן ובהתבסס על שכרה של התובעת בישראל ובארה"ב, מצאתי לפצותה בסכום הכולל הפסדי פנסיה של 650,000 ₪.

עזרת צד ג':
התובעת העידה כי בתקופה הראשונה שלאחר התאונה הייתה לגמרי לא תפקודית, לא הייתה מסוגלת לטפל בילדיה. קיבלה תמיכה מאוד גדולה מהוריה ומבעלה- כך למשל, עזרו לה לארגן את הילדים, לסדר, להסיע, לארגן לחוגים.
נוסף על כך, העסיקה מטפלת למשך כ-5-6 שעות ביום (לפני התאונה העסיקה את אותה המטפלת רק ל-3 שעות ביום). עובר לתאונה שילמה למטפלת כ-4,000 ₪ לחודש. היא לא ערכה חישוב מה העלות לשעה. אולם נוכח העובדה כי זמן עבודתה של המטפל הוכפל ולחילופין נוספו שעתיים לזמן עבודתה, ככל הנראה דובר על עזרה בשכר בעלות של כ-8,000 ₪ בחודש לאחר התאונה (אם מדובר בתוספת שלש שלוש שעות ליום) וכ-6,670 ₪ לחודש אם המדובר בתוספת של שעתיים ליום.
.
אימה של התובעת העידה כי אמנם היא עובדת (5 שעות ביום) אולם לאחר התאונה התובעת לא תפקדה כאם והיא נאלצה להגיע לעזור לה ולטפל בשלושת נכדיה לפחות 3-4 פעמים בשבוע: עזרה להם להכין שיעורים, לקחה אותם לחוגים, השכיבה לישון וכו'. לדבריה, התובעת כל הזמן הסתכלה בראי ובכתה.
טוענת כי כאשר היא לא הגיעה לעזור אז התובעת נאלצה לקחת עזרה בתשלום פרטי. לדבריה, הייתה מישהי בשם ורד שהייתה באה אליה ועזרה לה לבשל.
ציינה כי לאחר שבתה חזרה לעבוד, היא בקשה ממנה מדי פעם עזרה. אז היא הגיעה 3 פעמים בשבוע למס' שעות אחה"צ.
לשאלת ביהמ"ש השיבה כי לפני האירוע מושא התביעה הייתה עוזרת לתובעת פעמיים בשבוע.
מעדותה של התובעת עולה כי היא ובעלה דיווחו לביטוח הלאומי על העסקתה של המטפלת ומשלמים לה פנסיה. אולם עד למועד כתיבת שורות אלו, לא צורפה כל אסמכתא על כך.
בנסיבות העניין, חרף העדר הוכחה ונוכח פציעתה הקשה של התובעת והשלכותיה, כפי שפורטו בעדויות לפני, שוכנעתי לפסוק לתובעת פיצוי לעבר בגין ראש נזק זה על סך 4,000 ₪.
לעתיד יועמד הפיצוי בגין ראש נזק זה ע"ס גלובלי של 7,000 ₪.

כאב וסבל:
התמונות והעדויות שנשמעו לפני ממחישות את עוגמת הנפש הרבה שחוותה התובעת בהיבטים רבים בעקבות התאונה: בפן האסתטי; הקוגניטיבי; הנפשי. הפציעה פגעה בדימוי העצמי של התובעת ובתפקודה הן כאם והן כאשת קריירה.
ברבות הימים שבה לעבודתה ולתפקוד בכל המישורים, אם כי לא חזרה לעצמה לגמרי.
בנסיבות העניין, ונוכח נכותה הרפואית, אותה אני מעמיד על שיעור של 23%- אני פוסק לתובעת סך כולל של 150,000 ₪ בגין ראש נזק זה.

סוף דבר:
התביעה מתקבלת.
הנתבעות חבות בנזקיה של התובעת ביחד ולחוד וביניהן בחלקים שווים.
סה"כ נזקיה של התובעת: 970,194 ₪.
לסכום זה יתווספו הוצאות משפט: אגרה ושכ"ט המומחים מטעמה של התובעת וחלקה בחוות דעתו של המומחה מטעם בימ"ש- בסך כולל של 14,400 ₪.
הנתבעות תישאנה בשכר טרחת באת כוחה של התובעת בסך כולל של 227,000 ₪ (במעוגל).

המזכירות תמציא את פסק הדין בדואר רשמי לצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין

ניתן היום, י"ח כסלו תשע"ט, 26 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.