הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 38161-05-15

לפני כבוד השופט בכיר אהוד שוורץ

התובעת:

צ'רלטון בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ליאור להב

נגד

הנתבע:

יעקב שם טוב

פסק דין

כללי וטענות הצדדים
זו תביעה לפיצוי ומתן חשבונות בטענה להפרת זכות יוצרים ובסך 100,000 ₪.

נטען כי התובעת מפיקה ומשדרת שידורי ספורט בערוצים ייעודיים. ערוצי הספורט של התובעת, מוצעים לציבור באמצעות חברות "הוט" ו- " yes" , הלקוחות נדרשים לרכוש חבילת בסיס, ולהזמין בתשלום נוסף, חבילה המאפשרת להם לצפות בערוצי התובעת , שהינם ערוצי פרימיום, שאינם מוצעים בחבילות הבסיס של חברות אלו.
נטען כי התובעת מפיקה בערוציה תכניות שונות ומאפשרת צפיה בשידורי ספורט, תוך שהיא עורכת שידורים אלה באולפניה מוסיפה להם, בין היתר פרשנות, שדרים, קטעי קישור, גרפיקה ועוד, ההופכים את המשחקים המשודרים על ידה ליצירה דרמטית בה יש לה זכות יוצרים, נטען כי בכל שידור משחק אשר מופק ע"י התובעת קיים מסמך הפקה ספציפי המפרט את ההשקעה הרבה של התובעת בהפקת השידור.

נטען כי התובעת האוחזת הבלעדית בישראל בזכויות המסחור והשידור לאירועי ספורט רבים, בכללם ליגות הכדורגל הבכירות של אנגליה, הפרמייר ליג, גרמניה, הליגה האירופאית ועוד. נטען כי התובעת רוכשת את זכויותיה בתכנים שונים בממון רב, על בסיס ציפייתה המסחרית, למכור מינויים ללקוחות שיבקשו לצפות בשידורי ספורט אלו בישראל , ובכללם בשידורי משחק י הפרמייר ליג, הנחשבים אטרקטיביים במיוחד בקרב קבל חובבי הכדורגל.

נטען כי לנתבע עסק מסחרי תחת השם "יעקב תקשורת", ובבית העסק שלו מוכר ומתקין , בין היתר ממירים שיתופיים פיראטיים ו/או חבילות שיתוף לתכנים מקודדים. נטען כי הנתבע מוכר ללקוחותיו ממירים שיתופיים, וחבילות תוכן , המא פשרים להם ל צפות בשידורי חברת "yes" ובכללם בערוצי התובעת, מבלי שהם נדרשים לרכוש כלל חבילת בסיס שלה או של חברת "hot" , וממילא מבלי להזמין מאחת מחברות אלו, בתשלום נוסף, חבילה המאפשרת להם לצפות בערוצי התובעת, שהם ערוצי פרימיום, שאינם מוצעים בחבילת הבסיס של חברות אלו. נטען כי מדובר בפעילות פיראטית לחלוטין.

נטען כי הנתבע מציע ללקוחותיו לרכוש ממיר לוויני שיתופי , שיאפשר להם ל התחבר לשרת שיתופי פיראטי ולקבל הרשאה לצפות בשידורי לווין מקודדים, וכך לצפות בתכנים שונים , בכללם ערוצי הספ ורט של התובעת, בנוסף הציע הנתבע ללקוחותיו, עבור תשלום נוסף , חבילות תוכן רבות שניתנות לצפיה אך ורק לאחר הסדרת תשלום אל מול הספק הלגיטי מי של כל תוכן , כגון "sky sport Italy" המשדרים את משחקי הכדורגל של הליגה האנגלית הבכירה באנגליה.

התובעת טוענת כי להערכתה הנתבע מכר למאה לקוחות את הממירים השיתופיים הנ"ל, במחיר של 800 ₪ , לכל ממיר בתוספת חבילת שיתוף בעלות של 600 ₪ , כך שהיקף הכנסותיו מפעילותו המפרה עולה לכדי עשרות אלפי ₪ בשנה, וכי פעילותו המפרה של הנתבע הביאה לכדי אובדן של מעל מאה לקוחות בשנה , אשר לא רכשו מנוי לערוצי התובעת.

הנתבע טוען כי מדובר באירוע פרטני, בודד , נקודתי , שאירע מבלי שהנתבע היה מודע למעשה.
לאחר שהנתבע הבין כי מדובר בהליך שאינו תקין, מיוזמתו, פנה למזמין וביקש לבטל את העסקה, השיב את הכספים שקיבל , ביטל את החשבונית ובזה נסתיים העניין.
נטען כי עיקר עבודתו הינה להתקין צלחות וממירי עידן ועידן +. באותו מקרה נקודתי, הנתבע סירב להתקין ממיר מקודד, אולם לאחר שהחוקר הפציר בו, פנה הנתבע לאדם אחר בשם מוריס, מאחר ואינו מבין דבר בעניין , ואינו יודע כיצד לפצח קודים.
נטען כי, מוריס הוא שהביא את המפענח , ובלעדי מוריס הנתבע לא היה מסוגל לבצע דבר וחצי דבר, מאחר והנתבע הוא איש התקנה, ומוריס הוא "המפצח" , והאחרון ניצח על המלאכה.
נטען כי הנתבע לא ביצע שום עסקה נוספת, לא לפני האירוע המדובר , ולא אחרי האירוע המדובר. נטען כי מדובר בשגגה, שהנתבע ברוב הגינותו תיקן , לפני שנגרם נזק כלשהו למי מהצדדים, ולא נגרם לתובעת כל נזק.
הנתבע לא הציע ולא מציע ללקוחות שירות פיראטי, לא הציע ללקוחותיו שירות עבור תשלום נוסף, ולא מכר ללקוחות ממרים שיתופיים .

דיון והכרעה
הוגשו תצהירי עדות ראשית .
הצדדים הסכימו למתן פס"ד מנומק, על פי החומר הקיים בתיק וסיכומים.

ב"כ התובע חוזר בסיכומיו על הטענות, ומציין כי הוגשו שני תצהירים, תצהיר של חוקר פרטי המתעד את ההתקנה בדירה וכן תצהיר של מנהל בתובעת מר שניאור. התובעת היא חברה שיש לה ערוצי ספורט המשודרים על פלטפורמה של חברת הלויין יס וחברת הכבלים הוט , וערוצים אלה נקראים ספורט 1 וספורט 2 ובמסגרת ערוצים אלה משודרות יצירות שהתובעת מפיקה, בין אם מדובר בהפקה של קדימונים, שידורי אולפן ובין בהפקה של שידורי ספורט להם היא מוסיפה פרשן שדר, היא עורכת אותם מוסיפה שידורים חוזרים, מוסיפה גרפיקה, מטביעה עליהם את הלוגו שלה, מה שמחייב התייחסות והכרה במשדרים אלה כיצירה מוגנת שהפיקה התובעת וכפי שאושר בפסיקה שציין.
נטען כי הנתבע מודה שפעל באופן לא חוקי, התברר לו שככל הנראה ביצע עסקה עם חוקר פרטי, ולכן פעל לבטל את העסקה הזו.
נטען שכבר בשנת 2012 הוגשה נגד הנתבע תביעה על ידי לקוח שלו , בטענה שהבטיח לתת לו ערוצים "פרוצים" , ניתן ללמוד מהמסמכים, שצרף הנתבע עצמו , שבתחום זה של אספקת חבילות שיתוף , הוא פעיל לפחות משנת 2012 שהוא תאריכו של ההליך שצי ין. העסקה שבוצעה כאן, בסך 1,400 ₪ כולל מע"מ, ולא נסתר. הנתבע לא הביא ראייה לגבי היקף הפעילות שלו בשנים 2012, 2013, 2014, אלא רק לגבי שנת 2015.
בתצהירו צורף אישור של מנהל החשבונות , המלמד שהיקף הפעילות העסקית שלו לשנת 2015 עמד על 42,400 ₪ ומעבר למשכורת שקיבל. היקף פעילות מחזור עסקאות בעסק כפי שצוין משקף מכירה של 35 חבילות פיראטיות בממוצע, ואם נכפיל זאת ב-4 שנים, משנת 2012 עד 2015 , אנו מדברים על למעלה מ 100 חבילות כאלה. בהתאם הנזק שנגרם לערוצי התובעת הנמכרים במחיר של 67 ₪ למנוי. ואם נעשה מכפלות בהתאם, יעבור בהרבה את סכום התביעה.
נטען כי הנתבע לא צרף מסמכים ש חזקה שבידו , והדבר פועל לחובתו. לא צרף ראיות על היקף פעילותיו בשנים הרלוונטיות לתביעה, למעט שנת 2015. אם רצה לטעון שמחזור העסקי שלו נבע ממכירה של דבר מה, מלבד המכירות הפיראטיות , יכול היה להביא חשבוניות , אבל החשבונית היחידה הקיימת בתיק היא זו , שבה נרשם שמכר את חבילת השיתוף הפירטית כאן .
בתצהירו הנתבע טוען שסייע לו בפעילות אדם בשם מוריס, אולם גם כאן לא גילה פרטים לגביו.

הנתבע בסיכומיו טוען כי צירוף התיק האחר, בו נדחתה תביעת לקוח נגדו, פועלת לחיזוק טענתו, שלא עסק בעניין בהיקף הנטען והמיוחס לו.
טוען שחוץ מהמקרה הנדון כאן, בו התפתה להתקנה , ואולם ביטל את העסקה, כאשר לא ידע שמדובר ב חוקר של התובעת , ולא הייתה ל ו אפשרות ל דעת זאת.
טוען כי ביטל את העסקה, לא בגלל שגילה שמדובר בחוקר, אלא הבין שיכול ואין זה חוקי, ולא רצ ה להסתבך בעניין. מאשר שאכן התפתה על יד י החוקר מלכתחילה אבל התחרט.
נטען כי חוץ מהמקרה הנדון, אין ל תובעת בדל הוכחה, או מידע בקשר למקרה אחר או נוסף, ויכול להביא את כל החשבוניות שלו, ולא תימצא שום עסקה כזו.
מציין כי ניירת חשבונאית שלא הציג לא נתבקש להביא, ואם היה מתבקש – היה מביא.
מדגיש כי לא התעסק בכלל בתחום , המחזור הכספי נובע מהתקנת צלחות לווין, המשכורת הייתה בתקופה מסוימת שהעבודה הייתה חלשה מאד , ועבד במקום אחר , ממנו פוטר בהמשך .
נטען כי חוץ מעוגמת נפש, לא יצא ל ו מה עניין הנדון דבר.
לפני המקרה, לא הכיר את התובעת , כך גם לגבי מוריס, לא הכיר אותו, הגיע דרך חבר, ובא לבצע את קידוד השיתוף.

לאחר עיון בחומר שבתיק אני מחליט לקבל את התביעה באופן חלקי, ואלו נימוקי:
למעשה אין מחלוקת בין הצדדים בקשר לזכות היוצרים של התובעת בכל הנוגע לשידור הערוצים שהיא מפעילה, ערוצי שידורי הספורט המכונים "ספורט 1" ו-"ספורט 2". עניין שכבר נדון והוכרע בפס יקה:
"אירוע ספורט עצמו הוא התרחשות של עובדות במציאות, אשר כידוע אינן מוגנות בזכויות יוצרים. אלא שזכות היוצרים עשויה לחול על האופן המסוים בו אירוע הספורט מתועד ונערך. אופן התיעוד והצילום של אירוע ספורט כרוך בלא מעט יצירתיות, וכך בוודאי באשר לבימויו והפקתו של הצילום, כמו גם אופן העריכה. כל אלה עולים, ככלל, לכדי "יצירה מקורית" הזוכה להגנת דיני זכויות היוצרים".
(ע"א 9138/09 The Football Association Premier League Limited נ' פלוני [פורסם בנבו] 13.5.12, פסקה 12 בפסק הדין)

הנתבע בענייננו אינו כופר בזכויות היוצרים שיש לתובעת.
אין גם מחלוקת על כך, שזכות היוצרים של התובעת מקנה לה בלעדיות בזכות להעמדת השידורים לרשות הציבור.

סעיף 11 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 (להלן: "החוק") מקנה לבעל זכות היוצרים, בין היתר, את הזכות להעמדת היצירה לרשות הציבור.

סעיף 15 לחוק קובע כי "העמדה של יצירה לרשות הציבור היא עשיית פעולה ביצירה כך שלאנשים מקרב הציבור תהיה גישה אליה ממקום ובמועד לפי בחירתם".
על יסוד הוראה זו, הנגשתה של יצירה מוגנת לציבור מהווה הפרה של זכות היוצרים ביצירה.
במצב זה אין רלוונטיות לשאלה אם הציבור גם ממש אפשרות זו אם לאו; אם צפה ביצירה המוגנת אם לאו. די בקיומה של האפשרות לראות את אותה יצירה מוגנת כדי לקיים את היסוד לפגיעה בזכות היוצרים (ראו למשל: רחל ארידור-הרשקוביץ "מביצוע פומבי להעמדה לרשות הציבור: חידוש או ב לבול תחת הדין החדש?" יוצרים זכויות 405, 417).
ראה תא (ת"א) 23337-08-15 צ'רלטון בע"מ נ' אלבז [פורסם בנבו].
מתצהיר החוקר מטעם התובעת , גיא בן יוסף , עולה כי במסגרת ביצוע בדיקות מטעם התובעת על מנת לאתר ולאסוף ראיות כנגד חברות פיראטיות המוכרות ממירים שיתופיים, נחשף לפרסום של עסק המכונה בשם מסחרי "יעקב תקשורת" בין היתר באתרים "דפי זהב", "B144" ובאתרים שונים, כגון: http://www.d.co.il/80084069/3340
ביום 28.10.14 יצר קשר עם הנתבע, באמצעות מס' הטלפון שפורסם באתר האינטרנט 052-XXXX571 , באותה שיחה הציע לו הנתבע ממיר שיתופי HD בעלות של 800 ₪ ושיתוף לערוצים מקודדים לשנה בעלות של 600 ₪ לשנה. וההתקנה נקבע ה ליום המחרת. ביום ההתקנה הגיע הנתבע עם אחד בשם מוריס לכתובת שנמסרה לו. הנתבע חיבר את הממיר אל המסך וצלחת ל ווין שהיו בדירה, וביצע את ההגדרות הדיגיטליות הנדרשות לצורך פתיחתו הפירטית של הממיר לערוצים ולחבילות הדורשים קידוד על מנת שתתאפשר צפיה בהם, ולאחר מספר דקות ניתן היה לצפות במסך בערו צים מקודדים.
עוד ציין כי הנתבע תיחקר אותו כיצד הגיע אליו, ולאחר שהניח את דעתו, הוסיף הנתבע ואמר לו, שישנן תחנות שלא כל אחד צריך לדעת שיש לך אותן , והראה לו את הערוצים של התובעת. לנוכח תדהמתו של החוקר הסביר הנתבע כי מדובר בערוצים של חברת " YES" .
עוד ציין החוקר כי הנתבע קיבל מס' שיחות למכשיר הטלפון הנייד שלו מלקוחות שונים, והסביר לו שלאחר שנה עליו ליצור קשר לחידוש חבילת השיתוף , וכי ספק השיתוף לא מוכן להיחשף, ושהוא זה שמקשר , בין ספק השיתוף לבין הלקוחות. בסיום ההתקנה שולמו 1,400 ₪ עבור הממיר והשיתוף וקיבל חשבונית בהתאם.
לאחר כשבוע, ביום 5.11.14, התקשר אליו הנתבע וביקש ממנו לבטל את ההתקנה, ולהשיב לו את הממיר, ציין כי הנתבע נשמע לחוץ, ודרש להגיע כבר באותו היום, לבסוף קבע ו שביום למחרת ישלח את הממיר והחשבונית עם שליח, וכך היה , השליח נפגש עם הנתבע נמסר לו הממיר והחשבונית , והחוקר קיבל בחזרה את התשלום ששולם.
לתצהיר החוקר צורף דו"ח חקירה , החוקר הצהיר כי כל תהליך ההתקנה והשיחה עם הנתבע תועד במכשיר הקלטה על ידו, ולא נעשתה בו שום עריכה, שינוי או תוספת, ומשקף נ כונה את האירועים.

הנתבע אינו כופר בנטען , ולמעשה גרסתו דומה, אך לשיטתו העניין תוקן, ומשכך אין לחייבו בפיצוי הנדרש , ובכלל.

לתצהיר התובעת צורפה חוו"ד מומחה, מהנדס מערכות תקשורת ורדיו דוד ניסים, ביחס לקליטה מלווין, שידורים מוצפנים וממיר שיתופי, שם בסעיף 6, ניתן הסבר לשרת השיתופי הפיראטי. " זה מחשב שבו מותקן קורא כרטיסים מחד, וכרטיס לוויני המכוון לשידורים שאותם מבקשים לשתף. בקורא הכרטיסים מוכנס כרטיס חכם לגיטימי שנלקח מממיר "חוקי" או מודול הצפנה חוקי של מקור השידורים, כגון כרטיס חכם של יס , ומקלט לוויני פנימי בשרת מכוון לאפיק בו משודרים ההרשאות, על הכרטיס משולמים דמי מנוי, ולכן הוא מקבל הרשאה באמצעות הלווין. השרת אוסף הרשאות אלו, ומפיץ אותם וכן את הצפנים לממירים הפונים אליו, "מנויים " בתשלום של המפיץ הפיראטי. די בכרטיס חכם אחד ובשרת חזק להפיצם למספר בלתי מוגבל של ממירים שיתופיים"

פגיעה בזכות יוצרים יכולה להיגרם גם במצב של "הפרה תורמת", דהיינו מצב בו גם מי שאינו מפר באופן ישיר זכות יוצרים נמצא אחראי לה, וזאת על רקע התנהגותו ומעורבותו בנסיבות המקרה.
"הפרה תורמת (Contributory Infringement) בזכות יוצרים, מתייחסת – ככלל – למצב בו גם מי שאינו מפר באופן ישיר זכות יוצרים נמצא אחראי לה, וזאת על רקע התנהגותו ומעורבותו בנסיבות המקרה. מדובר לרוב בנסיבות בהן גורם אחד אינו מבצע את ההפרה בעצמו, אך הוא מאפשר ומתיר את פעילותו המפרה של גורם אחר, או אף מסייע ומעודד את אותה הפעילות. הוא משמש מעין "גורם ביניים", בשרשרת ההפרה – בטווח שבין המפר הישיר (מפר "הקַצה"), לבין בעל הזכות."
ראה ע"א 5977/07 האוניברסיטה העברית בירושלים נ' בית שוקן להוצאת ספרים בע"מ [פורסם בנבו] 20.6.11, פסקה 11 בפסק הדין .

במסגרת ע"א 5977/07 הוכרה דוקטרינת "ההפרה התורמת" כחלה בישראל , ונקבעו התנאים ההכרחיים להתקיימותה של הפרה שכזו: קיומה של הפרה על-ידי צד שלישי; ידיעה ממשית וקונקרטית אודות ההפרה; ותרומה משמעותית וניכרת לביצועה.
ראה תא (ת"א) 23337-08-15 צ'רלטון בע"מ נ' אלבז [פורסם בנבו].

למעשה, הודאתו של הנתבע בכתב ההגנה את אותה התקנה מבססת את טענת התובעת.
מהודאה זו עולה כי אדם שסייע לנתבע בהתקנה, מוריס הוא זה שעומד מאחורי אותו "פיצוח", וכי הנתבע עוסק בהתקנה ולא בקידוד . ברי הדבר, שבלא תרומתו של אדם בעל יכולת פיצוח ושיתוף באמצעות ממיר פיראטי , לא יכול היה הנתבע, לעשות עסקה עם החוקר מטעם התובעת .
אין חולק שאותו אדם, מוריס, הובא ע"י הנתבע, והחשבונית בגין הממיר + השיתוף הוצאה ע"י הנתבע.
אני סבור כי בענייננו, יש לקבל את טענת התובעת, שלא נסתרה, ובעצם אינה מוכחשת, וקובע כי התקנת "ממיר שיתופי פיראטי " הכוללת "חבילת תוכן" המאפשרת צפייה בשידורים המוצפנים של התובעת - מהווה הפרת זכות היוצרים של התובעת.
יחד עם זאת, עולה שהפיצוח והשיתוף בפועל, לאותו ממיר שהתקין הנתבע, בוצע ע"י אחר, המקורב לנתבע. לענין זה, כמו חרטתו של הנתבע , שלא נסתרה, השלכה לענין הפיצוי הנדרש.

פיצוי
סעיף 56 לחוק , מקנה לבית המשפט סמכות להעניק סעד כספי שלא יעלה על 100,000 ש"ח, וקובע רשימה של שיקולים אותם ניתן לשקול בבוא בית המשפט להטיל פיצויים, ללא הוכחת נזק על מפר זכות יוצרים, אם כי אין מדובר ברשימה סגורה: שיקולי היקף ההפרה, משך זמן ביצועה, חומרתה, הערכת הנזק שנגרם לתובעת והרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, תום ליב ו של הנתבע, מאפייני פעילות ו וטיב יחסי ו עם התובעת. ראה: ע"א 5977/07 האוניברסיטה העברית בירושלים נ' בית שוקן להוצאת ספרים בע"מ

הדרישה מתובע למינימום ראייתי אינה תנאי סף לעצם קבלת פיצוי סטטוטורי, אלא נועדה לסייע לבית המשפט בהפעלת שיקול דעתו בקביעת גובה הפיצוי הסטטוטורי ( ע"א 3616/92 דקל שירותי מחשב להנדסה (1987) בע"מ נ' חשב היחידה הבין קיבוצית לשירותי ניהול אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, פ"ד נא(5) 337, 351 (1997) ) מבין השיקולים שאותם יש להביא בחשבון לצורך קביעת פיצויים ללא הוכחת נזק, יש משקל נכבד למשך ההפרה של זכות היוצרים. בענייננו, התובעת לא הוכיחה מקרים נוספים של התקנת ממירים שיתופיים נוספים , שביצע הנתבע עם לקוחות אחרים נוספים. כל שהוכח , ואין חולק על כך, היא אותה התקנה דחופה שנעשתה מול חוקר, התובעת , ולפרק זמן קצר של כ-שבוע, ושבוטלה .

באשר להיקף ההפרה נקבע כי המבחן הוא מבחן הזכות המופרת ולא מספרם של האקטים המפרים (ע"א 3616/92 דקל שירותי מחשב להנדסה (1987) בע"מ נ' חשב היחידה הבין קיבוצית לשירותי ניהול אגודה שיתופית חקלאית בע"מ , ת"א (שלום ת"א) 190227/02 פרחי גורדון בע"מ נ' פרחים כפר רות בע"מ (פסקה 6 לפסק הדין, וההפניות לפסיקה שם).

בענייננו, התקנה אחת של ממיר פיראטי, בצירוף יצירת שיתוף באמצעותו, מהווה הפרה של זכויות יוצרים. הוכח כי בוצעה בפועל התקנה אחת, שהוסרה, לאחר מס ' ימים בודדים, וביוזמתו של הנתבע, ולא בשל פניה של התובעת.

נוכח מכלול השיקולים הנזכרים, וכלל החומר שבפני, אני פוסק , בנסיבות כאן, לזכות התובעת, פיצוי בסך 7,500 ₪ , וכן הוצאות דיון בעניין בסך 2,500 ₪, סה"כ 10,000 ₪.

ראה בהקשר זה גם ת.א 14019-09-15 צ'רלטון בע"מ נ' אבזקייב [פורסם בנבו], ולעניין גובה פיצוי שנפסק בנסיבות דומות .

עשיית עושר ולא במשפט
אינני פוסק לזכות התובעת פיצוי מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, מאחר והתובעת לא הוכיחה כי התקיימו שלושה תנאים הנדרשים לפי סעיף 1(א) ל חוק עשיית עושר ולא במשפט: קיומה של התעשרות, ההתעשרות האמורה באה לזוכה מן המזכה ועל חשבונו, וכי אותה התעשרות של הזוכה על חשבון המזכה היא שלא על פי זכות שבדין. (ראה : רע"א 5768/94 א.ש.י.ר יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פ"ד נב(4) 289, 475 (1998); ת"א (מחוזי נצ') 26485-09-11 קייקי כפר בלום ובית הלל נ' צוק מנרה בע"מ (פסקה 30, פורסם בנבו, 30.12.2012)).

בענייננו, הנתבע כאמור השיב את התשלום שקיבל , כך שאין חולק שלא הייתה לנתבע הכנסה בגין אותה התקנה, ולא הוכח כי הנתבע התעשר בעקבות ההפרה –התקנת הממיר, ולא התעשר על חשבונה של התובעת.

סוף דבר
אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 10,000 ₪, כולל הוצאות, כאשר הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים

ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"ח, 09 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.