הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 37802-03-19

לפני
כב' הרשם הבכיר אבי כהן

התובעות

  1. DIESEL SPA
  2. פולימוד (1994) בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד ישראל שדה ואח'

נגד

הנתבע

אלי לוי
ע"י ב"כ עוה"ד ניסים חלימה
במינוי מטעם הלשכה לסיוע משפטי

החלטה

לפניי בקשה מטעם הנתבע לביטול פסק דין שניתן נגדו בהיעדר הגנה ביום 02.07.19 (להלן: "בקשת הביטול").

יוער כי איש מהצדדים לא ביקש לקיים דיון פרונטלי בבקשה לרבות חקירת עדים רלוונטיים ומצאתי כי ניתן להכריע בבקשה על סמך הכתובים בלבד.

ראשית ולמען הסדר הטוב אסקור הקיים והרלוונטי בתיק:

הליכים ועובדות

ביום 17.03.19 הוגש מטעם התובעות כתב תביעה "קניין רוחני – פיצויים, עשיית עושר" ע"ס 80,000 ₪. כתב התביעה, שאינו מגלה סדר דין מיוחד, הוגש דרך מערכת "נט המשפט", סומן ככתב תביעה בסדר דין מהיר ובהתאם נפתחה התביעה בסדר דין מהיר. בכתב התביעה נטען, בין היתר, כי התובעת 1 היא יצרנית אופנה ולבוש בינ"ל והתובעת 2 היא נציגתה הבלעדית בישראל. כמו כן נטען בכתב התביעה כי ביום 07.03.19 נתפס הנתבע ע"י שוטרי סיור בעיר רמלה כשהוא מוכר מוצרי לבוש שהיו מאוחסנים ברכבו ובהם גם 16 מוצרי לבוש המפירים את סימניה המסחריים של התובעת 1 . עוד נטען שם כי התנהגות זו של הנתבע מקימה מספר עוולות כלפי התובעות וביניהן עווולת גניבת עין ע"פ חוק העוולות המסחריות, תשנ"ט-1999, ובהתאם לכך זכאיות התובעות לפיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק עד לסך 100,000 ₪ ו-"רק לצורכי אגרה מעמידות התובעות את תביעתן על סך של 80,000 ₪ בלבד". לכתב התביעה צורפו כנספחים מסמכים המעידים על סימניה המסחריים הרשומים של התובעת 1 וכן תמונה אחת בשחור-לבן לגביה נטען בכתב התביעה כי בה נראים "המוצרים המזוייפים".
ביום 17.03.19 הוגשה מטעם התובעות בקשה להעברת הדיון לפסים של סדר דין רגיל ונומק כי אך בטעות הוגש כתב התביעה בסדר דין מהיר.
בהחלטתי מיום 21.03.19 קבלתי את הבקשה והוריתי למזכירות לטפל בהתאם.
ביום 01.07.19 הוגשה מטעם התובעות בקשה למתן פס"ד בהיעדר הגנה נגד הנתבע. לבקשה צורף, בין היתר, נוסח פס"ד לחתימה וכן צורפו אישור מסירה ותצהיר שליח מוסר המראים כי כתב התביעה נמסר לידי הנתבע עצמו ביום 02.04.19 והוא חתם על אישור המסירה.
ביום 01.07.19 הורה בהחלטתו כב' הרשם יוחנן גבאי לתובעות להבהיר בתצהיר סתירה מסוימת שנתגלתה בין אישור מסירת כתב התביעה לנתבע לבין תצהיר השליח המוסר הרלוונטי.
ביום 01.07.19 הוגש מטעם התובעות תצהיר מאת עוה"ד אלון איזנברג, ב"כ התובעות, המבהיר כי מסירת מסמכי התביעה לנתבע התבצעה בכתובת יהודה שטיין 12 ד, רמלה.
ביום 02.07.19 ניתן פסק דין ע"י כב' הרשם גבאי, על גבי נוסח פסה"ד שצורף לבקשה, כאמור לעיל (להלן: "פסק הדין")
ביום 12.09.19 הוגשה מטעם הנתבע בקשת הביטול ממנה עולה כי מבוקש ביטול פסה"ד משיקול דעת ביהמ"ש. לעניין סיבת המחדל שבגינו לא הוגש כתב הגנה במועד נטען בתצהיר שצורף לבקשה כי הנתבע, בעל רקע סוציאלי ובריאותי בעייתי, קיבל את כתב התביעה ביום 02.04.19 ובהיותו אז ללא ייצוג משפטי לא הגיש כתב הגנה "מאחר ולא ידע כיצד לפעול", ותחת זאת המתין למועד דיון עד שקיבל בדואר את פסה"ד "בסמוך למתן פסק הדין". עוד נטען בהקשר זה כי אי הגשת כתב הגנה לא נבע ה מזלזול בביהמ"ש אלא מדובר בנסיבות מיוחדות של חוסר ידיעה ותום לב. לעניין סיכויי הגנתו של הנתבע נטען בתצהיר כי הללו גבוהים ביותר, כי על התובעות להוכיח שמדובר בהפרת זכויותיהן וכי הנתבע מצידו יוכיח כי לכתב התביעה אין כל קשר אליו. הנתבע דוחה את טענות התביעה בדבר היותו מעורב במכירת "ביגוד כזה או אחר" וטוען אף כי לא נעצר בידי שוטרי סיור אלא "פקח עירייה, שהביא אותי למשטרת רמלה שלא לצורך, משם נוצר 'סיפור מעשיות'". מלבד התצהיר האמור לעיל צורפו לבקשה כנספחים מסמכים שונים המעידים על מצבו הסוציאלי והבריאותי של הנתבע לרבות אישור ייצוגו על עו"ד מטעם הסיוע המשפטי.
בהחלטתי מיום 15.09.19 הוריתי על העברת בקשת הביטול לתגובת התובעות שתועבר בתורה לתשובת הנתבע, בטרם אכריע בבקשה.
ביום 16.09.19 הוגשה תגובת התובעות לבקשת הביטול ובה הן מתנגדות לבקשה "בהיעדר כל טענת הגנה ראויה" מטעם הנתבע, ולחילופין מבקשות כי הנתבע יפקיד ערובה בסך 20,000 ₪ בתוספת תשלום הוצאות לטובת התובעות, במקרה בו יבוטל פסה"ד. בבקשה נטען כי אין די בהכחשות סתמיות של עובדות כתב התביעה ועל הנתבע היה "לפרש את הדברים בהרחבה ולא על דרך ההתחמקות", וזאת לאור הוראות תקנות 85-86 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א"). עוד נטען בתגובה כי באשר לסיבה בגינה לא הגיש הנתבע כתב הגנה במועד לא הוברר מדוע התעלם הנתבע מהתביעה במשך 3 חודשים. בנוסף נטען בתגובה כי סיכויי הגנתו של הנתבע אינם גבוהים ואף "אפסיים". לתגובת התובעות צורף כנספח פס"ד מיום 09.08.15 ב-ת"א (ת"א) 5268-11-13 וכן תמונה בצבע בה נראים פרטי לבוש שונים מקופלים על שולחן.
ביום 20.09.19 הוגשה תשובת הנתבע לתגובת התובעות ובה הוא חוזר על בקשתו לביטול פסה"ד ומבקש כי לא תוטל עליו כל ערובה להפקדה שכן כזו היא "הלכה למעשה חסימתו מלהיכנס לאולמו של בית המשפט". עוד נטען בכתב התשובה כי התביעה אינה מבוססת בפן הראייתי, חסרות ראיות לעניין פרטי הלבוש שנתפסו לכאורה, חסר דו"ח פעולה משטרתי רלוונטי לאירוע שנטען שבו נתפס הנתבע, ועוד. בנסיבות אלה, נטען, "ישנו משקל יתר ליתן יומו של המבקש בעניינו". לכתב התשובה לא צורף תצהיר או כל נספח אחר.

דיון והכרעה

דין בקשת הביטול להתקבל תוך חיוב הנתבע לשלם לתובעות הוצאות , כמפורט להלן.

תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – "התקנות"), שבה מעוגנת סמכותו של בית המשפט לבטל פס"ד שניתן בהיעדר הגנה, קובעת כך:

"ביטול החלטה על פי צד אחד
ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם."

בהלכה הפסוקה נעשתה אבחנה בין שני סוגים עיקריים של מקרים לגביהם מתבקש ביטול לפי תקנה 201 הנ"ל: מקרים שבהם פסה"ד פגום בהליך נתינתו, שאז יש לבטל את פסה"ד מחובת הצדק, ומקרים שבהם פסה"ד בלתי פגום, שאז נתונה שאלת ביטול פסה"ד לשיקול דעת ביהמ"ש.

במקרה זה אין חולק כי כתב התביעה הומצא כדין לנתבע ביום 02.04.19 וכתב הגנה מטעמו לא הוגש במועד. בנסיבות אלה אין מקום לביטול פסה"ד מחובת הצדק וכעת ייבחן ביטולו משיקול דעת ביהמ"ש.

שיקול הדעת צריך להתחשב בשתי השאלות הבאות: השאלה מהי סיבת מחדלו של בעל הדין להגיש את כתב הטענות במועד (להלן – "שאלת סיבת המחדל"); והשאלה מהו הסיכוי שטענות בעל הדין שחדל יתקבלו, אם ייבוטל פסה"ד (להלן – "שאלת סיכויי ההצלחה"); כאשר שאלת סיכויי ההצלחה היא השאלה החשובה יותר, וזאת מאחר, שבעוד שברגיל ניתן "למחול" לבעל הדין על מחדלו אם ניתן לפצות את בעל הדין שכנגד בפסיקת הוצאות על הנזק והטרחה המיותרים שנגרמו לו בשל המחדל, הרי שאין צידוק ענייני לבטל פס"ד אם ברור מראש שגם אם ייבוטל פסה"ד צפוי להינתן לאחר-מכן פס"ד דומה לאור היעדר טענות ראויות לגופם של דברים (ראו: ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395 (1954)).

שאלת סיבת המחדל

בבירור שאלת סיבת המחדל יש להתחשב בשאלת המשנה הבאה: האם המחדל נובע מזלזול בבית המשפט וללא כל סיבה סבירה, שאז הנטיה היא לדחות את הבקשה לביטול פס"ד (אלא אם הדבר יגרום ל"עיוות דין בולט"), או שמא נובע המחדל מ"צירוף נסיבות אומלל", מאי-הבנה או מהיסח דעת או אף מרשלנות מסוימת מצד בעל הדין או בא-כוחו, שאז הנטיה היא לקבוע שיש בסיבת מחדל מסוג זה כדי להביא לביטול הבקשה לביטול פס"ד, בתנאי כמובן שמתקיים גם התנאי השני בדבר סיכויי ההצלחה (ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431 (1983); ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ (פורסם בנבו, 2.2.09); רע"א 4861/09 שחיבר נ' לוי (פורסם בנבו, 4.10.09).

במקרה זה הנתבע מצהיר כי לא הגיש כתב הגנה משום שלא ידע כיצד לנהוג ומחדל זה מקורו בטעות שבתום לב ולא בזילזול בביהמ"ש.
התובעות טוענות כי אין די בהסבר זה של הנתבע כדי להבהיר מדוע לא פעל מיום שקיבל לידיו את כתב התביעה ועד היום.
בבחינת טענות אלה במסגרת כלל הטיעונים, הנימוקים והמסמכים שהוצגו לפניי בתיק זה, באתי למסקנה כי אכן מדובר ברשלנות מצדו של הנתבע שניתן, בנסיבות העניין, לראות בה "צירוף נסיבות אומלל", ולא בזילזול קיצוני ובלתי סביר בביהמ"ש או בהליך השיפוטי, דהיינו מדובר במחדל שניתן לרפאו באמצעות חיוב בהוצאות לטובת הצד שכנגד.

שאלת סיכויי ההצלחה

בבירור שאלת סיכויי ההצלחה המבחן הוא מבחן של הגנה אפשרית, ולאו דווקא בטוחה. הנטל המוטל על המבקש הוא לשכנע שלכאורה יש לו הגנה אם יוכיח אותה, ואין על המבקש בשלב הבקשה לביטול פסה"ד להוכיח ממש את הגנתו (ע"א 276/62 פרידמן נ' פרידמן, פ"ד יז 349 (1963); ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431 (1983)).

במקרה זה הנתבע טוען, בין היתר, כי סיכויי הצלחתו גבוהים כיוון שאין לו כל קשר למתואר בכתב התביעה וכי כתב התביעה עצמו חסר חומר ראייתי מהותי להוכחת עובדותיו הנטענות.
התובעות מצידן טוענות שלא די בהכחשה סתמית של עובדות כתב התביעה אלא יש להתייחס באופן ענייני לכל עובדה נטענת. לטענתן הנתבע לא עשה זאת ובכך פעל בניגוד להוראות התקסד"א, תקנות 85-86, כאמור לעיל.
טענתן של התובעות הנזכרת לעיל שמתבססת על תקנות 85-86 לתקסד"א לאו טענה היא במקרה זה ככל שתקנות אלה מתייחסות בהוראותיהן לכתבי טענות, דהיינו כתב תביעה, כתב הגנה או כתב תשובה, ובהליך זה של בקשה לביטול פס"ד שניתן בהיעדר הגנה אין אנו עוסקים בהללו. בנסיבות אלה באתי למסקנה כי הנתבע הראה הגנה אפשרית לכאורה , גם אם לא בטוחה, ויש לאפשר לו לנסות ולהוכיחה בראיות, כלומר – התנאי בדבר סיכויי ההצלחה מתמלא.

שאלת הפקדת הערבות

התובעות בתגובתן ביקשו כי ככל שיבוטל פסה"ד, יידרש הנתבע להפקיד לשאת בהוצאות וכן להפקיד ערובה בסך 20,000 ₪. התובעות טענו היא כי הסכום אינו שרירותי אלא נדרש בהתאם לאמות מידה שנקבעו בפסיקה והביאו לחיזוק הטענה פס"ד מ-ת"א (ת"א) 5268-11-13 שם תבעו התובעות 1 ו-2 נתבע אחר בטענה כי בפשיטה משטרתית נתפסו ברשותו 20 זוגות מכנסיים נושאי סימן מסחר מזויף של התובעת 1 ודרשו גם בעניין זה פיצוי ללא הוכחת נזק. לאחר ניהול הוכחות, פסק ביהמ"ש לטובת התובעות וקבע כי על הנתבע לשלם 25,000 ₪ פיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999, וכן 5,000 ₪ עבור הוצאות התובעות ושכ"ט עו"ד.

הנתבע טוען כי דרישת התובעות להפקדת ערבות בסך 20,000 ₪ היא מופרכת מיסודה שכן הסכום המבוקש נגזר על סמך פסה"ד שניתן נגד הנתבע בהיעדר הגנה וכי התניית ניהול ההליך בהפקדת ערבות שכזו, ולמעשה "סכום ערובה כל שהוא", תהא בגדר חסימת דרכו של הנתבע מקבלת יומו בביהמ"ש.

שני הצדדים גם יחד לא תמכו טיעוניהם בפסיקה רלוונטית לעניין חיוב בהפקדת ערבות בהליך ביטול פס"ד שניתן בהיעדר הגנה. ברע"א 1957/12 חלה נ' כהן (פורסם בנבו, 22.5.12) נפסק כי במקרה רגיל שבו אין זלזול מופגן בהליכים אפשר שיהיה בהטלת הוצאות כדי לרפא את מחדלו של בעל הדין שכנגדו ניתן פסה"ד במעמד צד אחד, פיתרון שהינו מידתי ומאזן בין האינטרסים המנוגדים.

אני מוצא שכך הדבר גם בעניינו ואיני מקבל את בקשת התובעות להפקדת ערבות מטעם הנתבע.

סוף דבר

לאור כל האמור לעיל אני קובע כעת כך:

פסה"ד נגד הנתבע מבוטל בזאת.
התיק ייפתח מחדש.
הנתבע ישלם לתובעות הוצאות בסך 2,000 ₪ בגין הליך זה .
הנתבע יגיש כתב הגנתו עד יום 20.10.19.

המזכירות מתבקשת לשלוח החלטתי זו לב"כ כל הצדדים.

ניתנה היום, כ"ב אלול תשע"ט, 22 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.