הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 37056-09-13

לפני כבוד השופט שי משה מזרחי

התובע:

ר.ז
ע"י ב"כ עוה"ד ניסני תמר

נגד

הנתבעים:

1.איילון חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד שלמה ברקוביץ
2.התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד יונית לוי

פסק דין

השאלות שבמחלוקת:

מהי נכותו הרפואית והתפקודית של התובע?
מהם נזקיו, אם בכלל, של התובע- מיוחדים וכלליים?

משלא הכחישו הנתבעות את חבותן, אלה השאלות העיקריות העומדות לדיון במסגרת פסק דין זה.

בפסק דין זה בחרתי להביא את פרקי הדיון, ההכרעה והנזק בחלקו הראשון של הפסק ואילו את הפרקים הסוקרים את העדויות והראיות ואת סיכומיי הצדדים, בחלקו האחרון של פסק הדין (עמ' 11 ואילך) מתוך הבנה והכרה כי אלה האחרונים מוכרים ואילו אלה הראשונים הם עיקר עניינם של הצדדים.

רקע כללי: התאונות והנכויות שנפסקו בעקבותיהן: סקירה והכרעה:
התובע, יליד 1980, נפגע בשלוש תאונות דרכים. הראשונה באחריות הנתבעת 1 והשנייה והשלישית באחריות הנתבעת 2.
ביום 12.1.2012 חווה התובע את התאונה הראשונה. ביום 2.11.2012 חווה תאונה שנייה וביום 24.2.2014 חווה את התאונה השלישית שהינה גם תאנ"ע. כל שלוש התאונות אירעו עת רכב התובע על אופנוע.
עוד קודם התאונה השלישית מונו לבדיקתו של התובע מומחים בתחומים שונים, ולאחר תיקון כתב התביעה נדרשו כולם כאחד לקבוע את נכותו של התובע בגין שלוש התאונות.
על מנת להקל על חלוקת הנכויות בין התאונות השונות איעזר בטבלה להלן:
אורתופדיה א.א.ג. נפש נוירולוגיה פלסטיקה אורולוגיה

תאונה 1 2.5% ע"ש מתני 10% סחר' 5% דיכ' 1% קוגנ' 5% 10% מיני
2.5% ע"ש צווארי
5% ברך שמאל
5% אגודל שמאל

תאונה 2 2.5% ע"ש מתני 10% טנטון 1.25% דיכ' 3% קוגנ' 5% 10% מיני
2.5% ע"ש צווארי

תאונה 3 2.5% ע"ש מתני ---------- 1.25% דיכ' 1% קוגנ' 5% 10% מיני

לא למותר לציין כי מומחה בתחום הפנימי קבע כי בגין שלוש התאונות לא נותרה בתובע כל נכות.
סה"כ נכותו של התובע עולה כדי 44% ובחלוקה בין התאונות: תאונה ראשונה: 28.5%, תאונה שנייה: 19.4%, תאונה שלישית: 6.2%.
בגין עברו פסק האורתופד 2.5% נכות והפסיכיאטר 7.5% נכות: 9.8% נכות סה"כ בגין העבר.
בתחום הא.א.ג. שייך המומח ה תחילה את הנכות בגין טנטון לתאונה הראשונה אך בתשובה לשאלות הבהרה מטעם הנתבעת 1, הוא שינה מעמדתו והחליט לקשור את הט נטון לתאונה השנייה זאת נוכח חוסר מהימנותה של בדיקת השמיעה שנערכה לתובע בסמוך לאחר התאונה הראשונה. הנתבעת 2 טוענת כי קביעתו של המומחה הינה בעייתית, שכן העובדה שבדיקת השמיעה לא הי יתה מהימנה לא שוללת את האפשרות לכך שליקוי השמיעה היה קיים גם אז, לא כל שכן נוכח תלונותיו של התובע על קיומו של טנטון כבר ובסמוך לאחר התאונה הראשונה, עוד בטרם נפגע בתאונה השנייה. עוד טוענת כי התובע עצמו טוען כי הט נטון הופיע לאחר התאונה הראשונה ומכאן שאם מקבלים את גרסתו של התובע הרי שיש לקבוע שהטנטון הופיע לאחר התאונה הראשונה ולייחס לה את אחוזי הנכות האמורים. לחילופין טוענת הנתבעת 2 שאם ייקבע שהתובע אינו אמין, הרי שיש לבטל את הנכות האמורה. לחילופי חילופין מציעה הנתבעת 2 לחלק את הנכות בגין הט נטון שווה בשווה בין התאונה הראשונה לתאונה השנייה.
הסבריו של המומחה מקובלים עלי. אכן, מיד לאחר התאונה הראשונה נרשמו תלונות מצדו של התובע על טנטון. עם זאת, הבדיקה שעבר לפני התאונה השנייה אינה יכולה לשמש בסיס לתמיכת תלונות אלה שכן נקבע שהיא אינה אמינה ועל פי תקנות המלל (תקנה 74) נדרשת בדיקת שמיעה התומכת בתלונות הנפגע על מנת להעניק לו נכות . רק לאחר התאונה השנייה ובדיקת השמיעה השנייה שנמצאה אמינה ותמכה רפואית בתלונות התובע , ניתן לקשור בין התלונות לבין הנכות. אשר על כן אני קובע כי הטנטון קשור לתאונה השנייה. כפי שאראה בהמשך אין לט נטון זה כל השפעה תפקודית על התובע.

קורותיו של התובע, בסיס הכנסתו ונכותו התפקודית- דיון והכרעה:
הפסיכיאטר שבדק את התובע חש "תחושה קלה של חוסר אמינות וחוסר עקביות לגבי תלונותיו, ויש רושם להעצמה והאדרה של מגבלותיו". עוד כתב הפסיכיאטר כי אבחן אצל התובע מחד גיסא יכולות גבוהות שאפתנות ויזימה, רצון להצליח ומאידך גיסא קושי ניכר להתגבר על מצבי משבר. הוא בעל כוחות אגו לא אינטגרטיביים כפי שגם בא לידי ביטוי בזמן שירותו הצבאי, הוא מאד פגיע ויכולתו לעמוד בתסכולים גופניים ונפשיים הינה מוגבלת. המומחה איתר אצל התובע ק וויי אישיות נרקיסיסטיים המקשים להתגבר על משברים נפשיים המעוררים תסכול.
בתשובות לשאלות הבהרה קבע הפסיכיאטר כי אין מגבלה תפקודית הקשורה במקצועו של התובע.
הנוירולוג מציין בחוות דעתו כי התובע " ממשיך לעבוד גם כיום בעבודה תובענית הדורשת תפקוד קוגניטיבי ברמה גבוהה (עורך דין בחברת נדל"ן). בפגישתו היה חד וממוקד, התנסח היטב וזכר פרטים מההיסטוריה הרפואית שלו". בתשובות הבהרה כתב ש"יכול לעבוד במקצועו במשרה מלאה. סביר שעבודתו תהיה פחות מהירה במידה מסוימת ושהוא יצטרך להקדיש זמן רב יותר למטלות שונות ופה ושם עלולות לקרות טעויות של השמטת פרט או אי תשומת לב לפרט מסוים".
עדותו של התובע לפניי העלתה תמיכה מלאה בהתרשמות הפסיכיאטר והנוירולוג. להלן הסבריי.
בעדותו סיפר התובע כי היה ילד מחונן, רצה להיות טייס, היה "מנהיג", "אלפא", בעל ביטחון עצמי מופרז לעיתים, " היורש", "המוביל". מתברר כי בעת שירותו הצבאי לא היה מרוצה משיבוצו והחליט לצאת מהצבא, פנה לקב"ן וסיפר "סיפור מקסים" לאחר שנכלא 3 פעמים . שוחרר על סעיף נפשי. לאחר ש"סיים" את שירותו טס לחו"ל ועישן מריחואנה. כשחזר פתח חברה ביחד עם אחיו אולם לימים סגר אותה כי "לא מצא את עצמו" ועבר לעבוד בחברה של אביו. התחיל ללמוד במכללת "דרבי" מנהל עסקים אולם עזב בשל "שעמום". חרף התאונות ומצבו הכלכלי הקשה הנטען, רכש לעצמו רכבים יוקרתיים. לא ניסה לעבוד מחוץ לחברות המשפחתיות נוכח מגבלותיו הרפואיות. כל אלה תומכים, כאמור לעיל, בהתרשמותו של הפסיכיאטר ואף של הנוירולוג.
התרשמתי כי מקום בו התובע רוצה לספר ולהאדיר את עברו או את מגבלותיו בגין התאונה, זכרונו היה חד כתער ואילו במקום בו היקשו עליו שאלות, לא זכר, ביקש שיזכירו לו כי "הוא מחכה לקבל כסף לחזור למצב שגרתי". עדותו של התובע לא עלתה בקנה אחד הראיות שהציג הוא עצמו והנתבעות. התובע אולי מבקש לעצמו הרבה, אולם וכפי שעולה מחוות הדעת הפסיכיאטרית, הוא אינו מצליח להתגבר על מצבי משבר, לדוגמה בצבא, בחברה שהקים. אלה כאלה אין בינם לבין התאונה דבר וחצי דבר.

לא ניתן להקל ראש בהערתו של התובע לכתב התביעה המתוקן שביקש להגיש לאחר התאונה השלישית שחווה. התובע ניסה להתנער מן ההערה בסעיף 55 לכתב התביעה המתוקן כאילו לא הוא כתבה, אלא שהסבריו לא היו משכנעים וזאת בלשון ההמעטה וכך גם הסברי האב . מן ההערה שנכתבה בגוף כתב התביעה המתוקן ש"חשוב איך להכניס את נושא ההשתכרות העתידית, מזכיר לך שיש לאבי שתי חברות נדל"ן שאני עוזר לנהל ב-6 השנים האחרונות ואני יכול להכין חוזה עתידי לשותפות, כמו כן הקמתי את החברה הראשונה שלי בגיל 23 וכו'" עולה מניה וביה כי לעת התאונות לא היה כל הסכם כוונות כתוב כמות זה שהוצג במהלך ההוכחות וכי ההסכם נוצר למטרת המשפט בלבד. המדובר במעשה חמור ביותר שעולה ממנו כוונת לעשות עושר ולא במשפט, חמור שבעתיים מקום בו מדובר בפרקליט. עם זאת, גם משאר הערותיו של התובע לא ניתן להתעלם, כמו הקמת עסק בגיל צעיר, המעיד על יוזמה, גם אם זו לא צלחה בסופו של יום.
גם בהסכמי ההלוואות שצורפו להוכחת נזקיו של התובע הנובעים לכאורה מהתאונות אין ממש. הוכח כי "ההלוואות" שקיבל התובע (ושאין הוא מבקש בסיכומיו החזר עליהן) ניתנו לתובע כחלק מן השגרה אליה הורגל ולצורך רמת החיים אליה הורגל . אם הועלו על הכתב בזמן אמת, היה זה רק לצורכי משפט ולא כחלק משגרת התנהלותו של האב אשר לא טרח להציג הסכמים דומים עם שאר ילדיו, חרף טענתו.
אכן, התגלתה לפניי משפחה אשר העומד בראשה בחר לחבק את חבריה חיבוק כלכלי חם, עד כי הפך חיבוק זה ברבות השנים ל"חיבוק דוב".
אבי המשפחה הרגיל את התובע לרמת חיים גבוהה ומשהתברר כי הוא אינו מסוגל להגיע לאותה רמה באופן עצמאי בעשור השני והשלישי לחייו, המשיך האב לתמוך בו (לממן את הסכם הגירושין עם אשת התובע, לממן נסיעות ורכוש לתובע, ולתמוך בשאר ילדיו ובנכדיו). התובע הורגל, לימים התרגל, לרמת חיים שהוריו מימנו בעבורו וניכר כי הוא חושש לצאת לעבודה בשוק החופשי כשכיר. ודוק: אין בליבי על האב, זכותו לעשות בכספו כאוות נפשו אולם לא ניתן להשית על התאונות את תוצאות הרגליו של התובע.
רצה הגורל והתובע חווה שלוש תאונות דרכים אשר תוצאתם, למצער הרפואית, אינה מבוטלת, אולם המרחק בינה לבין הקביעה כי התובע חווה הפסדים כנטען על ידו או כי נכותו התפקודית עולה על נכותו הרפואית - רב מאד.
מוכן אני להניח כי אבי המשפחה ייעד את החברות המשפחתיות אשר טרח לטפח במשך שנים ארוכות לתובע ולאחיו. זו דרכן של חברות משפחתיות, לפחות בדור הראשון והשני. אלא שב קביעה שחברת "רנת"א" הייתה מיועדת ברבות השנים לתובע אין כדי להוות סיסמת קסם לקביעה כי שכרו של התובע יכול היה להרקיע שחקים אל מעבר לשכר הממוצע במשק.

איני מקבל את טענת האב כי שכרו של התובע נקבע על ידו משיקולי מס. מחד גיסא נכונה הטענה כי ככל ששכרו של התובע נמוך יותר, אחוז המס שיוטל עליו יהא נמוך יותר, אולם מאידך גיסא, מקום בו מדובר בחברה עסקית, הוצאות השכר שלה מקוזזות מהכנסותיה ועל כן לטיעונו של האב אין משקל של ממש ואף ניתן לומר כי היא סותרת כל הגיון כלכלי.
התובע בחר להעיד את אביו ואחיו, אולם אלה לא השכילו להציג את הראיות הטובות ביותר להוכחה כי האב הכניס או מכניס לכיסו מדי חודש, כמנכ"ל החברות האמורות, סכומי כסף ניכרים הנרשמים כמשכורת/הכנסה אישית. אבי המשפחה העיד כי "עשה מספיק כסף" (עמ' 95 לפרוטוקול) במהלך שנות עבודתו ומכאן המסקנה כי החברות האמורות לא מהוות מקור הכנסה קבוע לאב כי אם אמצעי להשקעה בפרויקטים מניבים. הגם שדחיתי את בקשת התובע לצרף כראיות את דוחות רו"ח לחברות המשפחתיות, הרי שעיון בהן מעלה כי המשכורות ששולמו לשנים 2015-2016 (ולא ידוע למי שולמו למעט התובע) לא חצו בחישוב שנתי סך העולה על 12-13,000 ₪, סך הקרוב לסכומי המשכורת שקיבל ומקבל התובע (וגם אחיו לאחרונה) מהחברות. כך גם לא התרשמתי מחברות בעלות הון מיוחד במינו.
התובע נמנע מזימון המאמן שלו לעת ההתמחות ויש בכך כדי להמעיט ממשקל תלונותיו. מי שהיה אמון על התובע משך שנה שלמה יכול לבטח להעיד על תפקודו אותה העת. לא הוצגו מסמכי ההערכה בתום ההתמחות ולא ניתן לדעת ממקור בלתי תלוי (ולא התעלמתי מעצם העובדה כי המאמן היה עוה"ד של החברות המשפחתיות) מה היה תפקודו של התובע אותה העת ולאחר התאונות.
הוכח שהתובע המשיך לקבל שכר עבודה גם בתקופות בהן נטען לאי כושר חלקי, למצער.
גירושיו של התובע לא נבעו ממגבלותיו בעקבות התאונות אלא בעקבות משבר יחסים בינו לבין גרושתו, בין היתר בשל מצבה הרפואי שהתגלה לאחר הנישואין. ממילא זו לא זומנה להעיד ולתמוך בעדותו של התובע.
הגם שאיני מייחס משקל רב לשלל התמונות שהוצגו לפניי מדף ה"פייסבוק" של התובע, הרי שגם לא ניתן להתעלם מהן כליל. הנתבעת הציגה תמונות אשר רובן ככולן צולמו לאחר התאונה הראשונה. לא ניכרת כל מגבלה של התובע בהן, הוא שב לרכב על אופנוע ואף גמע מרחקים ארוכים עמו, ונפגע כשהוא רכוב עליו בתאונה השנייה והשלישית , הוא נוסע לחו"ל, מבלה עם חברים ומשפחה.
הוכח כי התובע היה אמון על בניית בית הנופש המשפחתי ביוון. התובע ניסה להמעיט בערך התפקיד שנמסר לו אולם נסיעותיו הרבות לשם ותיאוריו את משימותיו שם מעידות כי נטל על עצמו תפקיד משמעותי.

מסקנתי מכל אלה הינה כי נכותו התפקודית של התובע אינה עולה כדי נכותו הרפואית. אדרבה היא נמוכה ממנה בשיעור לא מבוטל. התרשמתי שהבעיה הנפשית של התובע (לרבות מצבו הנפשי הקונסטיציונאלי) חמורה מזו הנוירולוגית וזו הנוירולוגית חמורה מזו האורתופדית.
לקראת סוף חקירתו הנגדית שתי וערב על ידי ב"כ הנתבעות ניכר היה שהתובע חוזר על דבריו, מגמגם, מאריך בתשובותיו, מצטדק.
אם בתחילת עדותו הראשית עשה התובע רושם של ממש, הרי שלעת חקירתו הנגדית ובראי הראיות, התפוגג אותו רושם עד שלא נותר ממנו כמעט דבר.
לא ניתן להתעלם מן הנכות הנפשית הקונסטיציונאלית של התובע כפי שאותרה בו בצבא "עם הפרעה תפקודית קשה" וכפי שנפסקה לו על ידי המומחה מטעם בית המשפט.
כאמור לעיל, הערותיו של הפסיכיאטר ושל הנוירולוג באו לידי ביטוי בחקירותיו של התובע, לחיוב ולשלילה.
נכותו של התובע בתחום עמ"ש צווארי ומותני בחלוקה בין התאונות-זניחה (2.5%). גם נכותו הנפשית בגין התאונות השנייה והשלישית קלה ביותר (1.25% לכל תאונה). כאמור לעיל, ניכר כי נכותו הנוירולוגית משפיעה על התנהלותו הגם שהיא נמוכה יחסית . ברי כי לנכות בתחום הפלסטי ובתחום הא.א.ג. (טנטון) אין השפעה של ממש. לנכות בתחום המיני הכלולה ממילא בתחום הנפשי אין השפעה על כושר ההכנסה של התובע. לסחרחורות התוק פות את התובע בעיקר בשינויי תנוחה השפעה מוגבלת על תפקודו (הוא אינו ליטיגטור) .
אכן, לא ניתן להתעלם מצבר הנכויות של התובע בתחומים השונים ומכאן מסקנתי כי הנכות התפקודית עליה יבוסס הפיצוי לעתיד תעמוד כדלקמן:
תאונה 1: 20%: נכות בעמ"ש צווארי ומתני, ברך שמאל, א.א.ג. ומצב נפשי ונוירולוגי.
תאונה 2: 7%: נכות בגין עמ"ש צווארי ומתני, נפשי ונוירולוגי.
תאונה 3: 4%: נכות בגין עמ"ש מתני, נפשי ונוירולוגי.
שכרו הגבוה ביותר של התובע בשרות החברות המשפחתיות גם יחד נרשם בשנים שלאחר התאונה הראשונה (בשנת 2014 היה התובע בן 34) ועמד על סך כולל של כ-8,200 ₪ לחודש. השכר כאמור נקבע על ידי הוריו של התובע. שכר זה מתקרב לשכר הממוצע במשק בניכוי מ"ה (9,590 ₪) . השכר הממוצע במשק הוא הבסיס עליו יש לחשב את הפסדיו הנטענים של התובע בגין התאונות ולא מצאתי כל בסיס גבוה יותר לחישוב ההפסדים. מסקנתי מבוססת על העובדה כי מצד אחד, התובע, חרף נכותו, סיים תואר במשפטים, התמחות ועבר את בחינות הלשכה, הגם שבבחינה שנייה. ומצד שני בחר להמשיך ולעבוד בשרות החברות המשפחתיות ולהיות נתון לקביעת שכר שרירותית על ידי הוריו. בטוחני כי גם לאחר תום המשפט ימשיכו הוריו של התובע לטפחו כלכלית בלא כל קשר לתוצאות המשפט עצמו.
הנזק:
כאב וסבל:
תאונה 1: 56,605 ₪ (לרבות ימי אשפוז).
תאונה 2: 35,586 ₪, בקיזוז ה"ע ע"ס 25,000 ₪: 10,586 ₪.
תאונה 3: בגין תאונה זו החישוב המתמטי עומד על 11,212 ₪ אולם בשל נסיבות התאונה בחרתי להעמידו על הסכום המקסימלי ע"ב 10%, 18,000 ₪. נוכח ה"ע של 25,000 ₪ נבלע הפיצוי מניה וביה.

הפסדי הכנסה לעבר:
אי כושר לאחר התאונות:
תאונה ראשונה: מתלושי שכרו של התובע לשנת 2012 עולה כי לאחר התאונה הראשונה לא שולם לתובע שכרו ועד חודש אפריל 2012 (כולל). דוח הרציפות תומך גם הוא במסקנה זו משעולה ממנו ירידה בשכרו של התובע לשנה זו. אשר על כן זכאי התובע לפיצוי בגין תקופת אי הכושר האמורה חרף קביעת המומחה מטעם בימ"ש לאי כושר בן חודש אחד בלבד. המסמכים הרפואיים תומכים באי כושר מ מושך יותר (נכנס ויוצא מבית החולים, עובר טיפולים ובדיקות).
על כן אני פוסק לתובע בגין תקופה זו סך של 4829*3 + 1499 ש"ח: 15,986 ₪ בצירוף ריבית והצמדה: 17,788 ₪ בצירוף הפסד פנסיה של 2,135 ₪.
תאונה שנייה: לחודש התאונה קיבל שכר כעולה מתלוש השכר. לחודש דצמבר 2012 לא צורף תלוש שכר ולא ניתן לדעת האם קיבל את שכרו אם לאו. מתלושי השכר לחודשים ינואר ובפברואר 2013 עולה כי נרשמה לתובע תאונת עבודה בדומה לרישום בתלושים לאחר התאונה הראשונה. מסיק מכך שלא פקד את העבודה גם בחודשים אלה ולדידי זכאי לפיצוי. במרץ החל התמחות. על כן פוסק לו פיצוי בסך 14,021 ₪ בצירוף ריבית והצמדה: 15,238 ₪ בצירוף הפסד פנסיה של 1,830 ₪.
תאונה שלישית: לפי חישוביי היה התובע בתום ההתמחות שהחל במרץ 2013 ולפני בחינות ההסמכה. לא הוכח אובדן שכר כלשהו. מאחר וקיבל דמי פגיעה ע"ב תעודות מחלה, אניח לתובע ליהנות מהספק ואפסוק לו את ההשלמה לדמי הפגיעה בסך של 4,456 ₪ בצירוף ריבית הצמדה: 4,719 ₪בצירוף הפסד פנסיה של 566 ₪.

הפסדי הכנסה מאז התאונות ועד היום:
נזכור כי הפסדים לעבר הינם בבחינת נזק מיוחד הדורש הוכחה. התובע בחר להמשיך ולעבוד בשרות החברות המשפחתיות וכאמור לעיל שכרו נקבע על ידי הוריו על פי פרמטרים שלא הובררו כדבעי, למעט הרצון להפחית ממס ההכנסה ככל האפשר. לדידי, אין לפסוק לתובע פיצוי בראש זה לעבר שכן לא הוכח הפסד בפועל. הוריו לא קיצצו משכרו בעקבות התאונה ובחרו להותיר השכר על כנו, תוך שהתובע נרשם כעובד גם בחברת "ENR" בשנת 2014 ומוסיף לשכרו החודשי סכום לא מבוטל של 5,000 ₪.

הפסד הכנסה לעתיד:
כאמור לעיל יחושבו הפסדי התובע ע"ב נכות תפקודית כפי שנקבעה ושכר ממוצע במשק. נוכח מקצועו החופשי של התובע והרקע ממנו בא, נכון לדידי לחשב את הפיצוי עד גיל 70.
תאונה ראשונה: 20%*9,590 ₪*250: 479,500 ₪ בצירוף הפסדי פנסיה: 57,540 ₪.
תאונה שנייה: 7%*9,590 ₪*250: 167,825 ₪ בצירוף הפסדי פנסיה: 20,140 ₪.
תאונה שלישית: 4%*9,590 ₪*250: 95,900 ₪ בצירוף הפסדי פנסיה: 11,510 ₪.

הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד :
האורולוג קבע כי לכל היותר יזדקק התובע לטבלייה אחת לשבוע של תרופה מעודדת זקפה. התרופה כלולה בסל הבריאות תוך השתתפות עצמית. עצם שימושו המוגבר של התובע בתרופה האמורה אינה מביאה למסקנה כי על הנתבעות לפצותו על אותו שימוש מוגבר. הפסיכיאטר קבע כי התובע זקוק לטיפול פסיכולוגי אחת לשבוע במשך שנה בעלות של 400 ₪. מתשובות ההבהרה של הנוירולוג עולה כי במקרה של התובע קיימת התוויה לנטילה קבועה של "ריטלין" המסובסדת חלקית על ידי הביטוחים המשלימים של קופות החולים או אז עלותה לחודש 100 ₪. מתע"צ קופת החולים "מכבי" שצורפה למוצגי הנתבעים עולה כי התובע פטור מתשלום ה"ע בגין תרופות הכלולות בסל הבריאות וזכאי אף להחזר בגין ה"ע ששילם על תרופות הכלולות בסל. בדיקתי מעלה כי "ריטלין" נקנה על ידי התובע בשנים 2014 (חד פעמי), 2016-2017 וגם זאת לתקופה קצובה. מראיות התובע עולה כי לראשונה קנה "ריטלין" בשנת 2014 וכך גם עוד תרופות בתחום הנפש.
אין לשכוח כי התאונה השלישית הינה תאנ"ע וגם בגינה נפסקו לתובע נכויות בתחום הנפש והנוירולוגיה ואף כי לתובע עבר רפואי בשיעור של 7.5% בתחום הנפש.
התובע טוען בסיכומיו כי קיבל לאחרונה אישור להשתמש בקנאביס, ועם זאת לא מצאתי בחוות הדעת כל התוויה לשימוש כאמור.
התובע צירף שלל קבלות ע"ס נטען של כ-30,000 ₪ אולם עיון בהן מעלה כי חלק מהנרכש לא שייך לתאונה, כמו שמפו, תרופות להצטננות, תרופות לשחרור גב תפוס. הטיפול הזוגי שעברו בני הזוג לא הוכח כקשור לתאונות. התרשמתי כי הוא קשור יותר למצבה הרפואי של גרושתו של התובע והתנהלותו של התובע ללא קשר לתאונות.
בשקלול המלצות המומחים ובראי תוחלת חייו של התובע, אני פוסק לו סך של 65,000 ₪ בראש נזק זה בחלוקה בי התאונות לפי הנכות התפקודית, קרי:
תאונה 1: 65%, 42,250 ₪.
תאונה 2: 22%, 14,300 ₪.
תאונה 3: 13%, 8,450 ₪.

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד:
אין חולק כי התובע לא נעזר אלא בבני משפחתו הקרובים לאחר שלוש התאונות שחווה. מעדותו לא עולה כי העזרה שהושטה לו חרגה מגדר הסביר והמצופה מבני משפחה קרובים. הוכח, כאמור לעיל, כי הוריו עושים מעל ומעבר בעבורו, הן לפני הן לאחר התאונות (לרבות כביסה ושטיפת כליו) מכאן כי לא מצאתי לפסוק לו פיצוי בראש נזק זה לעבר.
בכל הנוגע לעתיד, יש להביא בחשבון את גילו של התובע, תוחלת חייו, מעמדו האישי, נכותו התפקודית. אני פוסק לתובע בראש נזק זה סך של 75,000 ₪ בחלוקה בי התאונות לפי הנכות התפקודית, קרי:
תאונה 1: 65%, 48,750 ₪.
תאונה 2: 22%, 16,500 ₪.
תאונה 3: 13%, 9,750 ₪.

סך הנזק:
נזקיו הכוללים של התובע עומדים על סך נטו של 1,081,882 ₪. לסכום זה יצורף שכ"ט עו"ד בסך 164,555 ₪, אגרת בימ"ש בסך 720 ₪.
הנתבעות יישאו בנזקיו של התובע כחלקן המפורט בגוף פסק הדין.
הסכומים ישולמו לתובע תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

עדויות וראיות:
פרשת התביעה:
בחקירתו הראשית סיפר התובע כדלקמן (מובאים הדברים הרלבנטיים להכרעה):
א. במהלך שירותו הצבאי פקד התובע את בית האסורים שלוש פעמים בשל אי רצונו לשרת מסיבות כאלה ואחרות. לבסוף שוחרר מהצבא על בסיס סעיף נפשי.
ב. לאחר שחרורו מהצבא טס לחו"ל למשך שנה וחצי. חזר והקים חברה לשיווק אבן עם אחיו ולימים פרש ממנה והתחיל לעבוד בשרות החברה ("רנת"א") של אביו בשנת 2006. התובע עזר לאביו בכל הנדרש ולמד את העסק "הכינו אותי להיות בעלים בצורה הכי פשוטה". משראה כי העסק כרוך גם בעבודה משפטית רבה, פנה ללימוד משפטים בעצמו.
ג. התאונה הראשונה אירעה בעודו לומד ב"שערי משפט" (שנה שנייה) ועובד בחברה.
ד. לאחר התאונה הראשונה היה סיעודי, נדרש לעזרתה הצמודה של אשתו. לימים (לאחר התאונה השנייה ובמהלך ההתמחות, 2013) התגרשו אך שומרים על קשר ויחסים טובים.
ה. בעת התאונה השנייה טרם החלים מפציעותיו בתאונה הראשונה ואלה נפתחו שוב בגין התאונה השנייה.
ו. לאחר התאונה השלישית סיים את ההתמחות. התקשה ללמוד לבחינות הלשכה עקב תוצאות התאונות. עבר רק בפעם השנייה ולאחר שהתחיל ליטול תרופות אותן נוטל עד היום.
ז. לאחר התאונה הראשונה ונוכח הקושי הכלכלי אליו נקלע התובע, סיכם עם אביו על קבלת כספים והסכמה זו באה עלי כתב תוך שנקבע סכום של 100,000 ₪. הסכום לא הועבר בפעימה אחת. האב סייע בכל הנדרש, לרבות בשכ"ד, מכונית, מיסים. גם לפני התאונה סייע האב אולם לאחר התאונות גדל הסיוע לעין שיעור. לאחר התאונה השלישית עבר לגור עם הוריו ואמו עזרה ככל האפשר. לאחר מכן עבר עם אחיו להתגורר בתל אביב. לא הצליח להחזיק מעמד, ישן כל הזמן, הסתגר בחדר. לבסוף עבר להתגורר במכמורת.
ח. לבקשת בית המשפט סיפר התובע על מגבלותיו הרפואיות לא לפני שביקש מבית המשפט "אולי תזכיר לי, כי עברו שש וחצי שנים, אני מחכה לקבל כסף לחזור למצב שגרתי".
ט. התובע סיפר כי הוא סובל מהגב התחתון, לא יכול לשבת או לעמוד יותר מדקה שתיים, נעזר במשככי כאבים ובקנאביס רפואי. לא ישן טוב בלילה מחמת הכאבים. בבוקר קם כאוב. גם הצוואר כואב. הכאבים מפריעים לעבודתו כעו"ד. עוד סיפר כי סובל מהרגל בעיקר בחודשי הקיץ, הפצע מדמם, נדרש לתחבושות לחץ. מתקשה בהרמת משאות כבדים, אחיו עוזרים לו.
עובר פיזיותרפיה, הידרותרפיה, ריפוי בעיסוק, טיפולים פסיכולוגיים, מוציא כל חודש 556 ₪ לא כולל קנאביס רפואי שלגביו טרם קיבל אישור כדין.
י. הקושי הכי גדול שלו זה ריכוז וזיכרון. יש לו "בלקאווט". חי מתזכורות ביומן, רושם הכל. לוקח הפסקה כל יום של שעתיים. סובל מסחרחורות בעיקר בעת קימה ממצב ישיבה.
יא. סובל מרעשים באוזניים המופיעים בעיקר ב"וואקום" והמוציאים אותו לעיתים מדעתו. הוא משמיע מוזיקה כדי לאיינם.
יב. בטחונו האישי של התובע נפגע בעקבות התאונות, תדמיתו האישית נפגעה, לא רואה כבר את עצמו כמחליפו של האב בניהול החברות.
יג. גם בהיבט המיני נפגע בטחונו.
יד. היה אמור לקבל מחצית ממניות החברה, אולם לא קיבלן. היה אמור להחליף את אביו אבל התאונות טרפו את הקלפים.
טו. עד היום מעביר אביו של התובע לידיו כספים מעבר לסכומים שמקבל כמשכורת שעולה כדי 10,000 ₪ לחודש.
טז. היום עובד מהבית, מבצע עבודה משפטית טכנית בעיקר, מתאם פגישות, מבצע שליחויות. אחיו המהנדס נטל את המושכות אם כי אחיו הצעיר רו"ח מוכשר מאד והוא שככל הנראה יקבל את החברה לידיו.
בחקירתו הנגדית טען התובע כדלקמן:
א. לעת התאונה הראשונה התגורר בקרוואן בשכירות ששולמה על ידי אביו.
ב. ככל שלא קיבל משכורות בחודשים שלאחר התאונה הראשונה הדבר נבע מאי עבודה בעקבות התאונה. ככל שקיבל משכורת, הדבר מעיד על עבודה (גם אם לא כפי שהייתה קודם התאונה בהיקפה). עובד בשתי החברות המשפחתיות ומקבל מהן משכורות.
ג. 100,000 השקלים שקיבל מאביו גילמו צרכים של התובע, רעייתו ושתי בנותיו אשר נבעו מהתאונה עצמה ולאורך השנה (הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה, שמרטפית).
ד. הוריו של התובע תמכו בו ובאחיו גם לפני התאונות. לא חתמו על הסכמים קודם התאונות.
ה. הצפייה הייתה שהתובע יחזיר להוריו את הכספים שניתנו לו ותועדו בהסכמי ההלוואה. היוזמה לכתוב את ההסכמים הייתה של התובע ואביו.
ו. לאחר התאונה הראשונה מכר התובע את האופנוע שהיה בידיו (1200 סמ"ק) ונרכש במימון אביו, ורכש אופנוע חדש (1000 סמ"ק) בעלות של 30,000 ₪. את הפער השלים אביו.
ז. אביו של התובע נתן בידו 100,000 ₪ ב"בתמורה" התחייב התובע לא לרכב עוד על אופנועי ספורט. מאז התאונה השנייה לא רוכב על אופנועים.
ח. לאחר התאונה השלישית רכב אופנוע להשקעה בעלות של 4,200 דולאר ארה"ב.
ט. חזר לרכב על אופנוע בסמוך לתאונה השנייה. אותה העת הסחרחורות לא הפריעו לו. מכור לאופנועים.
י. לא דיווח למשרד הרישוי על מגבלותיו בעקבות התאונות.
יא. לאחר התאונה הראשונה רכש חליפת רכיבה ב-4,000 ₪ במימון אביו.
יב. כחודשיים וחצי אחרי התאונה הראשונה רכב על אופנוע לאילת. עשה טעות.
יג. לאחר התאונה השנייה נסע לכרתים עם רעייתו.
יד. באוקטובר 2014 יצא לטיול משפחות בעין גדי.
טו. בשנת 2015 ביקש לקנות רכב "פורשה" להשקעה בעלות של 50,000 ₪. לימים קנה רכב בעלות של 80,000 ₪ בעקבות משבר הגירושין שחווה (ביחד עם אחיו נטל הלוואה).
טז. התמחה אצל עוה"ד הנותן שירות לחברות המשפחתיות וסיים שבוע קודם לתאונה השלישית.
יז. נסע לטיול בטנזניה במימון אמו. הטיול עלה הרבה מאד כסף. נסע גם ללאוס. (6-8 שעות טיסה ליעדים בהתאמה). נוסע כל שנה 3-4 פעמים לסיני לצורך מפלט נפשי.
יח. ליווה את בניית בית הקיץ של הוריו ביוון. נסע לשם הרבה.
יט. כל הנ"ל לוו בכאבי גב אולם בחר לעשות את הדברים בעבור רעייתו, הילדים.
כ. כשהתגורר בפלורנטין שילם 4,000 ₪ דמי שכירות חודשיים.
כא. לא ניסה לעבוד שלא בחברות המשפחתיות נוכח מגבלותיו הנובעות מהתאונה.
כב. פנה לקופ"ח לקבלת החזרים על רכישת תרופות וקיבל רק חלק מהתמורה בחזרה.
כג. כיום גם במכמורת בבית ארעי. נוסע להוריו מדי שבוע ונותן בידיי אמו כביסה ולעיתים אף כלים לשטיפה.
כד. לתובע חשבון בנק אישי וחשבון בנק משותף עם הוריו אשקר ממנו הועברו כספים לגרושתו ומומן הליך הגירושין ממנה.
כה. המסמך מיום 8.3.2011 נכתב על ידי אביו של התובע.
כו. סעיף 55 לטיוטת כתב התביעה המתוקן שהוגש במסגרת בקשה לתיקון כתב התביעה המקורי ביום 9.3.2014, נכתב בסוגריים "חשוב איך להכניס את נושא ההשתכרות העתידית, מזכיר לך שיש לאבי שתי חברות נדל"ן שאני עוזר לנהל ב 6 השנים האחרונות ואני יכול להכין חוזה עתידי לשותפות, כמן כן הקמתי את החברה הראשונה שלי בגיל 23 וכו'". לתובע לא היה הסבר מי כתב את האמור ומה עולה מהכתוב.
כז. על מנת להשתחרר מהצבא לאחר כליאותיו, פנה לקב"ן וסיפר "סיפור מקסים".
כח. לא זוכר מה אמר לקב"ן.
כט. כשהיה בהודו עישן מריחואנה.
ל. את החברה הראשונה הקים לאחר שובו מהטיול הגדול בחו"ל. זה הייתה חברה משותפת לו ולאחיו, שעסקה באבן. פורקה לימים ולאחר שלוש שנים, כי התובע לא ראה עצמו בעתיד עוסק בתחום.
לא. התחיל ללמוד מנהל עסקים ב"דרבי". הפסיק בשל השעמום שחווה.
לב. לא פנה למוסד לביטוח לאומי לקביעת נכותו בעצת עוה"ד. ימתינו עד תום המשפט.
לג. קבלת שכר של 13,500 ₪ בתום שנת 2014 הייתה נוכח תורמתו של התובע לחברה כעורך דין שקיבל זה עתה את רישיונו אולם רמת השכר האמורה הייתה זמנית בלבד.
גם אביו של התובע העיד. מעדותו הראשית וחקירתו הנגדית עלו הטענות הבאות:
א. מאז שחרורו מהצבא עוסק ברכישת קרקעות להתיישבות ביו"ש.
ב. חברת "רנת"א" עוסקת ברכישת קרקעות וייעוץ לחברות אחרות בתחום. חברת ENR עוסקת ביזמות בתחומי הקו הירוק, הפשרת קרקעות לבנייה, תכנון בנייה והשכרה.
ג. שלושת בניו מלווים את שתי החברות המשפחתיות הנ"ל. החברות בבעלות מלאה של האב שאינו מקבל תלושי שכר.
ד. אחרי התאונות שחווה התובע המצב התחיל להתדרדר, הן מבחינתו האישית של התובע הן מבחינת תפקודו בחברות. מאדם מפוקס הפך נרגן, עצבני, עושה טעויות. נתבקש שלוש פעמים "לארוז" ולעזוב את העבודה לאחר שלא ניתן היה להתנהל מולו, הרים את קולו, התחצף. אמו שכנע את אבי לסלוח ולהמשיך הלאה.
ה. התחילו לעבוד בשנת 2005-2006. בתחילת העבודה בחברות למד את העסק, היה יד ימינו של האב.
ו. התובע נועד להיות "הראש" ולהחליף את האב. יועדו לו בסופו של יום 50% ממניות החברה "רנת"א" ועוד שליש מחברת ENR שווה בשווה עם אחיו.
ז. את ההסכם שנחתם בין האב לתובע המביא לידי ביטוי את הכוונות הנ"ל, דרש התובע (8.6.2011).
ח. לאורך כל השנים מקבל התובע סיוע כספי מאביו. האב נותן לגרושת בנו שיקים חודשיים למימון המזונות ואף 100,000 ₪ בהתאם להסכם הגירושין. עוזרים לו גם עם הנכדות. כמעט כל דבר שיכול לתת לו, נותן. מימן לו מפגשים עם פסיכולוגית, בין היתר "לסדר" את חיי הגירושין.
ט. גם לאורך לימודיו של התובע, שילם האב לתובע משכורת גם העזרה שהושיט לו בניהול החברות.
י. גם בתקופה בה קיבל התובע משכורת של כ-5,000 ₪ עזר האב לתובע אם בקניות לבית, לנכדות וכיוב', כך שיכול היה להתקיים מהשכר הנמוך יחסית.
יא. השיקול במתן משכורת נמוכה לתובע ו"השלמתה" ע"י עזרה כלכלית, היה שיקול מיסויי.
יב. לא רק עם התובע ערך הסכמים. גם עם אחד מבניו האחרים ערך הסכם לגבי דירה בצפת שיקבל תמורת עבודה בחברה המשפחתית.
יג. את השכר של התובע בחברות המשפחתיות קובע האב בשיתוף אמו של התובע.
יד. התובע קיבל מאביו סך של 100,000 ₪ בשלוש פעימות לפי הסכם כתוב בין השניים. הכספים היו מועברים בדרך של: תשלום מיסים, קניות לנכדות, מימון חופשות, כיסוי יתרות חובה, מזונות גרושה.
טו. כל סכום כסף שניתן לתובע תועד. לימים לא נשמר התיעוד האמור.
טז. המשכורת שמקבל התובע מאביו לא משקפת את מעשיו בשרות החברות.
יז. בסופו של יום טרם נפלה החלטה על חלוקת המניות בחברות המשפחתיות בין הבנים.
אחיו של התובע, תמיר העיד גם הוא. מחקירתו הראשית עלה כי הוא עו"ד (רו"ח לעתיד) העובד בשרות אחת החברות המשפחתיות ENR מאז 9/17. התובע בקושי מעורב בחברה שכן לא מצליח למלא שם תפקיד. מאז נכנס העד לתפקידו, הוא ממלא את מקומו של התובע. בעת שהתגורר עם התובע בתל אביב לאחר התאונות והגירושין, מצא כי השתנה. מאדם שאפתני אשר דחף את אחיו ללמוד ולהצליח, הפך התובע לטענת העד לחסר מוטיבציה, לאה כוח, כאוב גב, סובל מהתקפי חרדה.
את פרשת התביעה סיים מר הינדי, בן דודו של התובע אשר קרוב מאד אליו מאז היו ילדים ואף התגורר אתו שנתיים בתל אביב לאחר גירושיו של התובע. מעדותו עלה כי מבחור אינטליגנט וחריף מחשבה, מנהיג, וחברותי לפני התאונות הפך התובע לאדם כאוב הנדרש לעזרה, מתבודד, מסוגר, אם כי יצאו לפאבים בתקופת מגוריהם בתל אביב (לאחר שהתובע התחתן לא יצאו עוד).

ראיות:
לפי תע"צ רשות האוכלוסין יצא התובע את הארץ 23 פעמים בין השנים 201-2017.
מדוח רציפות ביטוח עולה כי התובע רשום כעובד ב"רנת"א" מאז 2006. בחברת "ENR " (אליה שיווק והובלות) רשום התובע מאז 2003 עם הפסקה של מספר שנים עד ששוב נרשם בה כעובד בשנת 2014. שכרו של התובע ב"רנת"א" וב- "ENR " לאורך השנים עומד על הסכומים הבאים:
2006: 32,000 ₪ (8 חודשים).
2007: 48,000 ₪ (12 חודשים).
2008: 53,000 ₪ (12 חודשים).
2009: 57,000 ₪ (12 חודשים).
2010: 19,000 ₪ (4 חודשים).
2011: 58,000 ₪ (12 חודשים).
2012: 37,000 ₪ (12 חודשים).
2013: 450 ₪ לחודשיים ועוד 35,648 ₪ כמתמחה .
2014: 8912 ₪ לחודשיים כמתמחה ועוד 70,000 ₪ כעובד "ENR" בחצי שנה האחרונה (7 חודשים).
2015: 31,000 ₪ (11 חודשים) ב"רנת"א" ועוד 62,000 ₪ בחברת ENR"".
2016: 37,000 ₪ (12 חודשים) ב"רנת"א" ועוד 60,000 ₪ ב- ENR" "בעבור 12 חודשים.
2017: 38,000 ₪ (12 חודשים) ב"רנת"א" ו-60,000 ₪ ב- "ENR "(12 חודשים).
עוד עולה מדוח הרציפות כי מהחברה שהקים התובע ושעסקה באבן ("מרכז האבן והגן") הכניס משכורת של 19,000 ₪ בעבור 6 חודשי עבודה בשנת 2003 ושל 38,000 ₪ בעבור 12 חודשי עבודה בשנת 2004. השכר צנח לסך של 12,000 ₪ בשנת 2005.

מתיקו הרפואי הצבאי עולה כי התובע אובחן בשנת 2001 עם הפרעת אישיות. לפסיכיאטר מטעם בית המשפט סיפר כי הוא שותה אלכוהול כל יום מאז התגרש. אמר כי הוא שותף בשתי חברות נדל"ן.
ההסכמים: 15.5.2012: הלוואה ע"ס 100,000 ₪ לתובע מאביו "עקב אי יכולתי לעבוד והוצאות רפואיות". מתחייב להחזיר את הכסף.
18.1.2013: עקב תאונת דרכים נוספת מבקש סך נוסף של 100,000 ₪ לתשלום חשבונות והוצאות כלליות ולטיפולים רפואיים ומשפחתיים. מתחייב להחזיר הכסף "מכסף שיהיה לי בהקדם או מפיצויים עקב התאונות, לפי המוקדם מביניהם".
24.4.2014: עקב תאונת דרכים נוספת נקלע לקשיים כלכליים שוב, מסכים האב לעזור לתובע בתמורה להתחייבותו של התובע לא לעלות יותר על אופנוע ספורט. יקבל 100,000 ₪ המצטרפים ל-200,000 ₪ שכבר קיבל ויחזירם מיד עם קבלת כספי הפיצויים. "תשלום ההלוואה יהיה באמצעות תשלומי חשבונות ...ודאגה לחשבון הבנק והוצאות כלליות".
הצהרת כוונות מיום 8.3.2011: מביע האב את רצונו כי התובע יחליפו לימים עם פרישתו. התובע יחל לשמש יועץ משפטי לחברה מיד עם קבלת רישיון. לאחר שלוש שנות ניסיון ו/או עד תום שנת 2016 יקבל 25% ממניות החברה ותבחן אפשרות למנותו למנכ"ל החברה. לאחר ארבע שנים ו/או עד תום שנת 2020 יקבל התובע עוד 25% ממניות החברה "וישמש בכל מצב מנכ"ל החברה". עם פרישתו של האב יחליפו התובע באופן מלא. והכל בתנאי שהתובע יוכיח רצינות, יכולת ומסירות בניהול ובקידום החברה לאורך השנים הבאות כפי שהוכח עד עתה, בשלב זה יקבל את מלוא המניות שבחברה..".
צורפו העתקי המחאות לפקודתה של רעייתו לשעבר של התובע ע"ס 25,000 ₪*3 בשנת 2014.
בכל הנוגע לתאנ"ד בעבודה משנת 2014, נרשם שכרו הרבע שנתי של התובע ע"ס 13,368 ₪.
צורפו תדפיסי "פייסבוק" של התובע ובו הוא נראה בשלל מצבים ואירועים.

סיכומיי הצדדים:
עיקר טענות התובע בסיכומיו:
אין חולק על הנכות הרפואית משאיש מהמומחים לא זומן לחקירה על חוות דעתו.
הנתבעות לא זימנו עד אחד לסתור את עדותו של התובע ועדי התביעה ונסמכות על תמונות מאתר חברתי.
עצם העובדה שנכותו האורולוגית של התובע נבלעת בנכותו הנפשית, אין בה כדי לפגוע בשאלת נכותו התפקודית וכאב וסבל.
התובע ייעד עצמו לטובת החברות המשפחתיות ולמד לשם כך משפטים ומנהל עסקים.
קודם התאונות היה התובע בריא למעט סעיף נפשי אליו התייחס המומחה בתחום.
לאחר התאונות חל מפנה של ממש בתפקודו של התובע אשר הוביל להפסדים ניכרים.
נכותו התפקודית של התובע גבוהה מנכותו הרפואית ועומדת על 60%.
יש לפסוק לתובע פיצוי אשר יישקף את המשרה שיכול היה לתפוס אלמלא התאונה אל מול המשרה שמכהן בה כיום בשרות החברות המשפחתיות.
סך נזקיו של התובע מגיע כדי 7,454,623 ₪.

עיקר טענות הנתבעת 1 בסיכומיה:
התובע מועסק כשכיר בשרות החברות המשפחתיות של אביו ועל כן למצבן החשבונאי אין כל רלוונטיות להכרעת בית המשפט.
הוכח שהתובע החלים מהפגיעות בתאונה הראשונה והמשיך בשגרת חייו.
הוכח כי התובע מאדיר עד מאד את מגבלותיו ואף רוחק מן האמת מרחק של ממש.
התובע מבקש לעצמו פיצוי המנותק מהראיות ומן המציאות.
התובע חזר לעבודה בעבור 3 חודשים מאז התאונה הראשונה, חזר לרכב על אופנוע פחות משלושה חודשים לאחריה, גמע מרחקים בלתי מבוטלים על האופנוע חרף מגבלותיו הנטענות ונסע לחו"ל אין ספור פעמים.
הוכח כי התובע היה אמון על בניית בית קיט ביוון בניגוד לטענותיו על קושי בעבודה.
מסמכי ההלוואה שהוצגו בבית המשפט חסרי כל ערך ראייתי ובאו לעולם לשם המשפט בלבד.
הכספים שקיבל התובע מאביו לא היו אלא חלק מתמיכת שוטפת שהעניק האב לתובע לאורך חייו, עובר ובתר התאונה.
לתובע עבר רפואי מכביד שלא ניתן להתעלם ממנו והמשך של חוסר תפקוד שאינם קשורים בתאונה/ות.
לתובע לא נותרה כל נכות תפקודית בעקבות התאונה. גם נכותו הרפואית אוינה כעולה מחקירתו הנגדית (אין סחרחורות, אין כאבי גב, הצלקת לא תפקודית).
התובע נמנע מהבאת ראיות חיצוניות אובייקטיביות והסתפק בעדויות של בני משפחה.
לא נגרמו לתובע כל הפסדי הכנסה מאז התאונה הראשונה.
די בפיצוי בגין כאב וסבל בגין התאונה הראשונה.

עיקר טענות הנתבעת 2:
התובע צירף ראיות לסיכומיו שלא כדין.
התובע מעלה טיעונים של מומחיות שלא הוכחו כדין.
גרסאותיו של התובע קרסו אחת לאחת בחקירתו הנגדית עד שלא ניתן להגיע אלא למסקנה שמדובר בתובע מניפולטיבי אשר עשה בתאנה"ד קרדום לחפור בו.
התובע יצר לעצמו קורות חיים, עבר תעסוקתי שאין בינם לבין המציאות דבר.
התובע הציג חוזים והסכמים פיקטיביים שנוצרו לצרכי התביעה.
התובע הסתיר מידע רלוונטי מעברו ונמנע מהבאת ראיות אובייקטיביות להוכחת נזקיו.
הוכח כי נכותו הרפואית של התובע כנכותו התפקודית אינה כנטען על ידיו.
למעשה מדובר במי שהיה סמוך על שולחן משפחתו משחר נעוריו ועד היום.
לתובע עבר תעסוקתי דל אשר אינו מצביע על כושר עבודה אמתי או אופק תעסוקתי.
לא הוכחה עבודתו הנטענת של התובע בחברות המשפחתיות.

סוף דבר:
התביעה מתקבלת.
הנתבעות יישאו בנזקיו של התובע כמפורט בפרק הנזק.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשמי.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין

ניתן היום, כ"א כסלו תשע"ט, 29 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.