הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 36669-08-17

לפני: כבוד השופט גיא הימן

התובעת:
קלוס טריידינג בע"מ

נגד

הנתבעים:

  1. עדי (יהודה) שלג
  2. מאיה שלג
  3. בן יפת
  4. סיטי ברוקר בע"מ

בשם התובעת:
עו"ד אמיר איבצן; עו"ד רועי דריזון
בשם הנתבעות 1 ו-4 :
עו"ד גיא גיסין; עו"ד יואל פרייליך; עו"ד אמיר פז
בשם הנתבעת 2:
עו"ד אמיר דחוד; עו"ד גלית רוטנברג
בשם הנתבע 3:
עו"ד איל נחשון; עו"ד עומר קידר

החלטה- בבקשות להפקדת ערובה

1. הבקשה שלפניי עוסקת בשלוש בקשות להפקדת ערובה להוצאות הנתבעים . כל אחד מהנתבעים, להוציא הנתבעות 4-1 אשר מיוצג ות יחד, הגישו בקשה, בהתאם להוראותיו של סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999. כל הבקשות יידונו להלן במאוחד.

התובענה
2. התובענה דנן הינה לסעד כספי וכן דרישה למתן חשבונות . בתיאור העובדתי שגוללה התובעת, חברת קלוס טריידינג בע"מ, בכתב תביעתה, נטען כי הנתבע 1, מר עדי (יהודה) שלג, שימש כמנהלה ו החזיק בחלק ניכר ממניותיה ביחד עם מר איתי שטרום, אשר עודנו בעל ה שליטה בה. בין השנים 2012-2009, עשה הנתבע 1 שימוש בסמכותו, ורכש, באמצעות התובעת, מניות של חברת IDB בבורסה לניירות ערך . אליבא דתובעת, מטרת הרכישות הייתה להעלות את שערי המניות של IDB ולמנוע ירידות בהן. לגרסת התובעת, דובר על עסקאות מתואמות, באופן שעסקאות הרכישה והמכירה של המניות בוצעו בו זמנית או בסמיכות זמנים, בין גורמים שתיאמו אותן. עסקאות כאמור הן אסורות ומהוות עבירה פלילית, בהתאם להוראות סעיף 54 לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968. לגרסת התובעת, עסקאות כאמור בוצעו ותואמו בין הנתבע 1 ונתבעת 4, חברת סיטי ברוקר בע"מ, שבבעלות הנתבעת 2, הגב' מאיה שלג, היא רעייתו של הנתבע 1. התובעת פירטה כי הנתבע 1 הורה לנתבעת 2 לרכוש, באמצעות סיטי ברוקר, את מניותיה של IDB ול אחר מכן רכש אותן באמצעות התובעת. לטענת התובעת, הדבר התברר במהלכו של הליך פלילי ת"פ 60386-06-14 מדינת ישראל נ' דנקנר. ההליך הפלילי התנהל נגד מספר נאשמים, ביניהם מר נוחי דנקנר, מר איתי שטרום, ונגד התובעת קלוס. לטענת התובעת, הנתבע 1 הודה בעובדות המתוארות, כאשר שימש כ"עד מדינה" בהליך הפלילי .

3. התובעת הוסיפה שבמהלכו של ההליך הפלילי, הגיע לידיעתה מזכר מודיעיני , לפיו אין זו הפעם הראשונה בה ביצע הנתבע 1 עסקאות מתואמות האסורות על פי חוק. לגרסתה, כאלה בוצעו עוד קודם למתואר , עם הנתבע 3, מר בן יפת, אשר היה בעבר שותפה של הנתבעת 2.

4. קלוס תובעת כי יושבו אליה הכספים אשר הנתבעים שלשלו לכיסם, על חשבונה, ו במסגרת ביצוע העסקאות כמתואר. כמו כן, דורשת זו, כי הנתבע 1 ישיב לידיה חוב שבקיומו, לטענתה, הוא הודה בפה מלא. עוד מבקשת התובעת לקבל פירוט חשבונות, לתקופה הרלוונטית, על מנת שתוכל לשערך את סכום החוב הנכון, שלטענתה חבים לה הנתבעים.

התובעת טוענת כי בהיעדר פירוט חשבונות , היא ביצעה הערכה כללית לפיה, חבים לה הנתבעים, כולם יחד וכל אחד לחוד , סכום של כ-350 אלף ש"ח. נוסף לסכום זה, לגרסת התובעת, חובו של הנתבע 1, שבו לטענתה הוא הודה, עומד על סכום של כ-180 אלף ש"ח. מעבר לכך, התובעת טוענת כי הנתבעים 1, 2 ו-4 חבים לה, יחד ולחוד סכום של כ-185 אלף ש"ח. בנוסף, הנתבע 1 והנתבע 3 חבים לה, יחד ולחוד, סכום של 200 אלף ש"ח. היינו, הסעדים הכספיים, הנטענים כלפיי כל אחד מהנתבעים, אינם זהים.

5. כאמור, נתבעים 2 ו-3 הגישו כל אחד בקשה לחיוב התובעת בערובה להוצאותיהם וכך גם הנתבעים 1 ו-4 , המיוצגים יחד . סכומי הערובה שהתבקשו, הם מטבע הדברים , אינם זהים. הנתבעים 1 ו-4 ביקשו לחייב את התובעת להעמיד ערובה שלא תפחת מהסך של 300 אלף ש"ח, הנתבעים 2 ו-3, כל אחד בנפרד , ביקשו, לחייב את התובעת בעמדתה של ערובה בסך של 100 אלף ש"ח.

טענות הצדדים
6. הנתבעים כולם, טענו בבקשותיהם שמצבה הכלכלי של התובעת לא יאפשר לה לעמוד בתשלום הוצאותיהם, היה ותביעתה תידחה. לגרסתם, התובעת הצהירה במהלך ההליך הפלילי שהיא נטולת הכנסות, איננה פעילה ומצבה הכספי רעוע. הנתבעים התייחסו לכך, שהקנס הפלילי שהושת על התובעת הופחת , מפאת הצהרותיה לעניין המצב הכלכלי הקשה בו הייתה מצויה. לטענת הנתבעים ניהול התובענה יילאץ אותם להשקעה של משאבים רבים, בין היתר מתוך ההבנה שיאלצו לעיין ולבחון כמות גדולה מאוד של מסמכים מתוך ההליך הפלילי. מנגד, מוסיפים אלה, ככל שיימצא כי אין בתובענה ממש, יוותרו כשידם על ראשם בלא שיהא מאין לפרוע את הוצאותיהם. הנתבעים כולם מצביעים על החזקה שבדין, לפיה החיוב בערובה הוא הכלל ולאור מצבה הכלכלי של התובעת, לא מתקיימים החריגים לכלל, לפיכך יש ל חייבה בהפקדת ערובה.

התובעת השיבה כי אמנם בגזר הדין בהליך הפלילי ניאות בית המשפט להתחשב בהפסדים שנגרמו לה , אך אין לגזור מכך על אודות מצבה הכלכלי כיום . לגרסתה, מאז שהתנהל ההליך הפלילי חלף זמן וכיום היא שבה לפעילות בתחום שוק ההון. אליבא דתובעת, כיום היא איתנה פיננסית. הוכחה לכך, אפשר למצוא, בהשקעה שעשתה באופציות מעוף בסכום הנמוך מעט ממיליון וחצי ש"ח. לדבריה אלה כספים נזילים, ברמה החודשית, ויאפשרו לה, לטענתה, לעמוד בחיוב כספי, ככל שכזה יושת.

התובעת הוסיפה עוד , כי משהנתבע 1 והנתבעת 4 הם אלו אשר גרמו להפסדיה הכספיים, כפי שעלו בהליך הפלילי, הרי שטענותיהם בעניין זה הן מקוממות וחסרות תום לב.

7. הנתבעים טענו עוד כי ההליך דנא הינו לא יותר מאשר נגזרת של ההליך הפלילי, ובכל אחת משלושת הבקשות נטען כי סיכויי התביעה קלושים , בנוגע לכל אחד מהם. התובעת מצידה השיבה לכל הבקשות ועמדה על כך שסיכויי התביעה הם גבוהים, תוך שהיא הפנתה לממצאים מתוך ההליך הפלילי.

8 התובעת טענה עוד כי דינן של כל הבקשות להפקדת ערובה להוצאות הנתבעים – להידחות על הסף. כך, מחמת היעדרו של תצהיר לתמיכה בטענות העובדתיות המפורטות בהן. אליבא דתובעת, אין מדובר בכשל פרוצדוראלי או טכני, אלא זהו פגם היורד לשורש העניין. על כך השיבו הנתבעים כי משהכלל שבדין הוא הפקדתה של ערובה, הנטל להוכיח שיש לחרוג מן הכלל הוא על התובעת. בהינתן משטר הנטלים בבקשות אלה, אליבא דנתבעים אין הכרח לתמוך את בקשותיהם בתצהיר.

9. התובעת הבהירה, למען הזהירות בלבד, כי בעל השליטה בה, מר שטרום, מסכים להעמיד ערבות אישית לתשלום הוצאות המשפט בהן עלולה התובעת, להיות מחויבת. הנתבעים דחו הצהרה זו של התובעת בנימוק כי לא הוצגה כל אסמכתא באשר ליכולתו הכלכלית או באשר לזהות נכסיו של מר שטרום.

עוד, הוסיפה, כי ככל שימצא כי עליה להעמיד ערובה, הרי שכזו צריכה להיות באחוזים בודדים מסכומה של התובענה.

דיון
10. הכלל בדין הישראלי הוא כי בית המשפט יורה על הפקדת ערובה להו צאותיהם של הנתבעים, כאשר התובע הוא ישות משפטית שאחריותה מוגבלת (ראו: רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, בפסקה 12 לפסק דינו של כבוד השופט חנן מלצר (פורסם באתר הרשות השופטת, 11.2.2009); רע"א 6176/09 התחלת ים אילת בע"מ נ' הרפסודה הלבנה אילת בע"מ, בפסקה 1 להחלטתו של כבוד השופט אשר גרוניס (פורסם באתר הרשות השופטת, 30.7.2009)). הרציונל לחיוב בהפקדתה של ערובה הוא ברור – הגנה על נתבע, שנגרר להליך משפטי, בעל כורחו, שיכול ובסופו התובענה תידחה ואילו הוא יוותר בחסרון כיס מחמת העדרו של גורם שניתן לפרוע ממנו את חובותיו. אלא שכמו בכל כלל קמים לו גם חריגים, בהתקיימ ם לא יורה בית המשפט על הפקדתה של ערובה. שתי חלופות הן החריג לכלל האמור, האחת, אם הוכיחה החברה התובעת יכולת לעמוד בהוצאות הצד שכנגד, ככל שזה יזכה בדין. וחלופה נוספת, אם סבר בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות חיוב בהפקדת ערובה. הנטל להוכיח כי מתקיים אחד מהחריגים האמורים, הוא על התובעת, המבקשת שלא להשית עליה את חובת הפקדתה של ערובה (רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647, 652 (1990); רע"א 9237/18 כרמל דיירקט בע"מ נ' R.H. PETERSON CO, בפסקה 5 לפסק דינו של כבוד השופט נועם סולברג (פורסם באתר הרשות השופטת, 12.2.2019)).

קלוס ביקשה להיכנס בגדרי אחד החריגים לכלל ולא להיות מחויבת בהפקדת ערובה להוצאות הנתבעים. מצאתי לקבוע כבר בשלב זה, כי משהנטל להוכיח תחולה של אחד מהחריגים לכלל שבדין, רובץ לפתחה של התובעת, ממילא, אין נפקות לצירופו או אי צירופו של תצהיר לבקשות הנתבעים.

11. באשר לטענה בדבר איתנות הכלכלית – לאחר שבחנתי את מכלול הטענות והנספחים שצירפה התובעת בתשובותיה, סבורני שהתובעת לא הצליחה להרים את הנטל להוכיח זאת. התובעת צירפה מאזן בוחן הנושא את הכותרת "מאזן בוחן לא מבוקר", אשר נוסף לכותרתו, מוטבעת עליו חותמת "טיוטה בלבד ייתכנו התאמות ושינויים נוספים". כמו צורף מסמך אישור של רואה חשבון וכן אישור על תשלום הקנס שהוטל על קלוס במס גרת ההליך הפלילי .

12. לפי כותרתו של מאזן הבוחן והחותמת שהוטבעה בו, נקל להבין ש מדובר במסמך שאיננו ערוך ומוגמר, אשר טרם עבר ביקורת של רואה חשבון ולא קיבל את אישורו. הואיל וכך , לא ניתן ללמוד ממנו על מצבה הכלכלי של התובעת לאשורו . מאידך, גם האישור שצורף מאת רואה החשבון אלקובי ערן, אינו יכול ללמד על איתנות כלכלית. מבלי לפגוע בכבודו של רואה החשבון, ציין הלה כי הוא "מנהל הכספים של [חברת קלוס]" אך לא ברור אם הוא רואה חשבון מבקר, או שמדובר ברואה חשבון שהוא למעשה גורם פנימי ב קלוס. בנוסף, מהצלבת נתונים בין מאזן הבוחן לאמור באישורו של רואה החשבון אלקובי, בבחינה בסיסית ביותר, מתעוררות לא מעט שאלות שנותרות ללא מענה. כך למשל, חסרה התייחסות לסעיף של ההפסד הנצבר של התובעת, המפורט במאזן ולפי הנתונים, הלא סופיים , עומד על הסך של 3,382,094 ש"ח. עוד לא ניתן להבין מהאישור של רואה החשבון איזו השפעה יש לנתון זה ואם בכלל, על נתוני הרווח וההפסד של התובעת ועל מצב ההון שלה. כך גם לא ניתן ללמוד מ האישור האמור אם כטענתה של התובעת, הכספים שהשקעה בקרן הגידור מאפשרים משיכה של סכום כסף נזיל בטווח זמן סביר . מכל האמור, באתי לכלל מסקנה, כי לא ניתן להשתכנע באופן ברור בדבר האיתנות הכלכלית לה טוענת התובעת. לפיכך, לא מתקיים החריג הראשון ל כלל המחייב הפקדתה של ערובה להוצאות.

13. באשר לחריג הנוסף, בעטיו ניתן לפטור תובע מהחובה להפקיד ערובה להוצאות, והוא שיקול דעת בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות חיוב בהפקדת ערובה – אדון להלן.

הפסיקה מנתה שיקולים שונים במסגרת זאת ובהם נמנים סיכויי התביעה, מידת מורכבותה, היקף ההתיידנות הצפוי, מועד הגשתה לרבות תום לב וטענות לשיהוי, שיקולים הנוגעים לשכות הגישה לערכאות והזכות לקניין (רע"א 10671/08 CME Devices LLC נ' קיסריה אלקטורניקה רפואית בע"מ , בפסקה 11 להחלטתו של כבוד השופט יורם דנציגר ( פורסם באתר הרשות השופטת, 2.3.2009)).

לסוגיית סיכויי התביעה, כל הצדדים כולם ניסו לשכנע את בית המשפט בצדקתו. זאת באשר לסיכוייה הגבוהים ואלה, כי סיכויי התביעה קלושים. להתרשמותי, בשלב מקדמי זה, בטרם הוגשו תצהירי העדות הראשית, לא ניתן לקבוע ברף של וודאות דבר לגבי סיכויי התביעה. לפיכך, איני סבור כי אך בשל הטיעון הזה ניתן לפטור את התובעת מהפקדתה של ערובה.

נסיבות העניין – הטענה כי מעשיהם של הנתבעים גרמו להפסדים

14. התובעת טוענת כי ההפסדים אליהם התייחס בית המשפט בהליך הפלילי, נגרמו לה על ידי לא אחרים מאשר הנתבעים 1 ו-4 עצמם. היות שהתובעת עצמה טוענת כי מצבה הכלכלי איתן, טיעון זה יכול לשמש אך כניסיון להדוף את טענות הנתבעים בסוגיה זו. יחד עם זאת, כבר בשלב מקדמי זה, סבורני כי מתקיים החשש שההפסדים עליהם מסתמכים הנתבעים, בטענות ל מצבה הכלכלי הקשה של התובעת , נגרמו למעשה בשל מעשיהם עצמם. בעניין זה, ציין בכל הכבוד, השופט ניל הנדל כי " יש להיזהר שלא ללכת שולל אחר טענתם של נתבעים למצב כלכלי ירוד של תובעים, שכן עלול להיווצר מצב בו נתבעים 'ממנפים' את תוצאת עוולותיהם בכדי לחסום תובעים מלתבוע פיצוי בגינן " (רע"א 2142/13 נעמאת נ' קרמין, בפסקה 7 לפסק דינו (פורסם באתר הרשות השופט, 13.11.2014)). ברם, בטרם הוגשו תצהירי הצדדים ובהסתמך על כתבי הטענות בלבד, לא ניתן להכריע בסוגיה זו והיא נותרה בגדר החשש בלבד. אך אפילו לא ניתן להכריע באופן חד משמעי, בשל החשש הממשי, בכל זאת, יש ליתן לכך את הדעת בעת בעת הדיון בשיעורה של הערובה :

"על בית המשפט להעריך את הוצאותיו הצפויות של הנתבע, כשיקול לקביעת גובה הערובה. כך למשל, יתחשב בית המשפט בסכום התביעה, אך שיקול זה אינו היחיד המשפיע על ההוצאות
הצפויות של הנתבע וראוי להתחשב גם במורכבות ההליך, בזהות הצדדים ובאיתנותם. לא ניתן גם להתעלם ממצב, שבו מתעורר חשש שהנתבע הוא שגרם לתובעת להיקלע למצבה הכלכלי הקשה" (רע"א (חיפה) 4376-11-14 דור לדור נהריה (94) בע"מ נ' חוות בר יוחאי בע"מ, בפסקה 16 לפסק דינה של כבוד השופטת בטינה טאובר (פורסם במאגרים, 28.12.2014)) .

ערבות אישית של בעל השליטה
15. הדין מקנה לבית המשפט שיקול דעת ואפשרויות שונות באמצעותן ניתן להבטיח את הוצאותיהם של נתבעים, על כך פירט בכל הכבוד השופט עופר גרוסקוף, בפסק דין שיצא תחת ידיו בעת האחרונה:

"הערובות להבטחת ההוצאות יכולות להיות מסוגים שונים: החל בהפקדה בקופת בית המשפט, עובר בערבות בנקאית וכלה בערבות צד ג' (כגון, ערבות אישית של בעל מניות או נושא משרה). כן רשאי בית המשפט להורות על תמהיל ערובות, כגון שתבוצע הפקדה של מזומן או ערבות בנקאית בסכום נתון בקופת בית משפט, ובנוסף תופקד ערבות צד ג' עד לסכום מסוים. לבסוף, יכול גם בית המשפט להציע מספר חלופות, כגון הפקדת ערבות צד ג' בסכום נתון על ידי לפחות שני ערבים, ולחילופין הפקדת פיקדון בסכום מוגדר" (רע"א 537/19 ניסקו חשמל ואלקטרוניקה בע"מ נ' אלקטרולייט שיווק (1994) בע"מ, בפסקה 12 לפסק דינו (פורסם באתר הרשות השופטת, 14.2.2019))

16. בעניננו, התובעת אמנם הבהירה כי מר שטרום מוכן לערוב אישית לתשלום הוצאות משפט, וניתן היה לשקול הצעה זו, אלא שאפילו בדל של ראייה למצבו הכלכלי או למסכת נכסיו לא הוגשה בעניין זה. אשר על כן, לא נותר אלא לדחות בקשה זו של התובעת.

סכום ערובה שונה לכל אחד מהנתבעים

17. סכומי הסעד להם טוענת התובעת מהנתבעים אינם זהים, מאליו ברור כי משיעור הסעד המבוקש נגזרות בין היתר גם עלויות ההגנה והוצאותיהם הנוספות של הנתבעים. מצב בו הערבות אינה זהה כלפיי כל הנתבעים הוכר בפסיקה, אם כי אין מדובר בחָזון נִפְרָץ. בה"פ 102/56 פריצקר נ' "ניב" אגודה חקלאית שיתופית של קצינים משוחררים בע"מ בפירוק, פ"ד י' 1222, 1223 (1956)), ייוצגו ארבע נתבעים יחד, על ידי בא כוח אחד, ובכל זאת מצא בית המשפט לדחות את בקשתם של שניים להפקדת ערובה ולקבל את בקשתם של השניים האחרים, כך במקובץ:

"נראה לנו, כי אין להיעתר לשני המערערים הראשונים. שני המערערים הראשונים הם חברים באגודת המשיבה. אחריותם לתשלום חובות האגודה מגיעה עד – 1,800 לירות. זהו חוב פוטנציאלי שהמערערים האלה חייבים לאגודה המשיבה, ואין לנו כל סיבה להניח שהמפרקים לא ישתמשו בכוחם לדרוש מאת חברי האגודה כולם לשלם את סכום הערבות שהתחייבו בו, כדי לסלק את חובות האגודה או שלא יסלקו את החוב למערערים, אם יזכו אלו בדין, או שלא יהיה בידי המפרקים סכום כסף מספיק כדי לסלק להם חובם. לא כן הדבר ביחס לשני המערערים האחרים, שני אלה אינם חברים לאגודה המשיבה. העובדה שעורך-דין אחד מייצג גם אותם במשפט, מטיבה שתקטין את הוצאותיהם אך אין היא עשויה לשמש גורם מכריע, לפי שטיעוניהם וענייני המערערים האחרים כלפי האגודה שונים אלה מאלה. לפיכך הוחלט לדחות את ערעורם של המערערים מס' 1 ומס' 2. ולהטיל על המשיבה להפקיד בבית המשפט ערבות, להבטחת הוצאותיהם של מערערים מס' 3 ומס' 4."

אמנם בעניין פריצקר דובר על ההסדר שבסעיף 253 לפקודת החברות, 1929, שאומץ בפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983. אלא שכידוע הסדר זה הושב אל חוק החברות עם הוספתו של סעיף 353א, כך נאמר בהצעת התיקון לחוק: " מוצע להחזיר לחוק את סעיף 232 לפקודת החברות כדי להבהיר כי לא היתה כל כוונה לשנות מן הפסיקה לפיה הוחלו כללים מיוחדים בכל הקשור לחיובה של חברה תובעת, במתן ערובה להוצאות הנתבע" (דברי הסבר להצעת חוק החברות (תיקון), התשס"ב-2002, ה"ח 638, 653).

18. למעלה מן האמור, הפסיקה אף הכירה במצב שבו מדובר במספר תובעים שערבונם מוגבל ורק חלק מהם יחובו בהפקדת ערובה "הבקשה להפקדת ערובה מתקבלת בחלקה. הנתבעת 4 תפקיד ערובה בסכום של 300,000 ₪ בתוך 30 ימים מהיום" (ת"א (ת"א) 1677/08 לוין נ' לוין, בפסקה 5 לפסק דינה של כבוד השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן (פורסם במאגרים 30.9.2009) ההדגשה במקור).

19. מכל האמור, בתובענה דכאן, סבורני שיש לגזור סכום ערובה שונה, להוצאותיו של כל נתבע, כאחוז מתוך שיעור הסעד הכספי הנטען כלפיו.

שיעורה של הערובה
20. גישת הערכאות בעניין זה , באופן עקבי, היא העמדתה של הערובה על אחוזים בודדים בלבד, מ תוך סכום התביעה (עניין ל.נ הנדסה ממוחשבת לעיל, בפסקה 16 לפסק דינו של כבוד השופט חנן מלצר; רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ, בפסקה 6 לפסק דינה של כבוד השופטת אסתר חיות (פורסם באתר הרשות השופטת, 23.5.2011); ע"א 7193/13 ש.א פתרונות בע"מ ואח' נ' פרופסור ברנע ואח', בפסקה 16 לפסק דינו של כבוד השופט יצחק עמית (פורסם באתר הרשות השופטת, 22.9.2014)).

21. בענייננו, לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים המפורטים, בהתבסס על הפסיקה הענפה בעניין זה, מצאתי להעמיד את הערובה על חמישה אחוזים מסך הסעד הנטען, בהתאם לסכומו כלפיי כל אחד מהנתבעים. בכך סבורני, בא לידי ביטוי האיזון שבין שמירה על קניינם של הנתבעים לבין זכותה של התובעת לערכאות וכן מכלול השיקולים אשר פורטו לעיל.

התוצאה
22. בחישוב זהיר וגס , הסעד הנטען כלפיי הנתבע 1 עומד על הסך של כ-430 אלף ש"ח, נגזרת מכך, סכום הערובה אותה תעמיד התובעת יהיה 21 אלף ש"ח. סכום הסעד הנטען כלפיי הנתבעת 2 ונתבעת 4, כל אחת לחוד, עומד על הסך של כ-150 אלף ש"ח, לפיכך סכום הערובה כלפיי כל אחת יעמוד על הסך של 7,500 ש"ח, בגין כל נתבעת. הסעד הנטען כלפיי הנתבע 3 עומד על הסך של כ-187 אלף ש"ח ומכאן שיש להעמיד ערובה להוצאותיו בסך של 9 אלף ש"ח. ובסך הכל, תעמיד התובעת ערובה על הסך של 45 אלף ש"ח, להוצאותיהם של התובעים.

כתנאי להמשך בירור התובענה, תפקיד התובעת, במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית, סך של 45,000 ש"ח ב גזברות בית המשפט, לא יאוחר מיום 9.6.2019.

ניתנה היום, ב' בא ייר התשע"ט, 7 במאי 2019, שלא במעמד-הצדדים.