הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 36650-07-14

לפני כבוד השופטת סיגל דומניץ סומך

התובע

י.ס.

נגד

הנתבעים
.1 שי בן צאקמאק לביא

.2 חגיגה על הגג בע"מ

.3 המנהלת הצפונית בע"מ

.4 הראל חברה לביטוח בע"מ

צדדי ג'

  1. המנהלת הצפונית בע"מ
  2. חיים חלפון
  3. יהושע גלאון

החלטה

לפני בקשת התובע לפסילת חוות דעת ה של ד"ר הלה יהלום, אשר מונתה כמומחית מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה ומינוי מומחה אחר תחתיה. לחילופין, מבוקש להורות על מינוי מומחה נוסף בתחום הפסיכיאטריה לבדיקת התובע.

ענייננו בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו כנטען לתובע, יליד 1978, בגין אירוע תקיפה מיום 1.9.2009, במועדון ה"סאבלט בר" בתל אביב עת הנתבע 1 ,שהיה אותה עת מאבטח במקום, תקף את התובע.

בגין אירוע התקיפה, הורשע הנתבע 1 ונגזר עונשו.

כתוצאה מהתקיפה נגרם לתובע שבר בירך ימין, הוא נזקק לניתוח ולשיקום ממושך, לטיפול תרופתי ונפשי ולטיפולי פיזיותרפיה.

לתביעתו צירף התובע, בין היתר, את חוות דעתו של ד"ר משה ברוך, אשר העריך את נכותו של התובע בעקבות התקיפה בתחום הנפשי בשיעור של 40%. מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעתו של פרופ' מרק וייזר אשר העריך את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 10% וייחס את מחציתה למצבו הקודם של התובע. אציין, כי במסגרת תביעתו של התובע למוסד לביטוח לאומי נקבעה נכותו הצמיתה בשיעור של 10% לפי סעיף 34ב' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, ב גין תגובה חרדתית .

לאור הפערים בין חוות הדעת הרפואיות אשר הוגשו מטעם הצדדים, מונתה ד"ר הלה יהלום כמומחית מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה (להלן: "המומחית").

בחוות דעתה, העריכה המומחית את נכותו הנפשית הצמיתה של התובע בשיעור של 10% על פי סעיף 34 ב2 לתקנות הביטוח הלאומי, וקבעה כי מנכות זו יש לנכות מחצית בגין מצב נפשי קודם לתאונה.

לבקשת התובע, נחקר ה המומחית בבית המשפט על חוות דעתה ובהמשך לכך הגיש התובע את הבקשה שלפני למינוי מ ומחה אחר או נוסף בתחום הפסיכיאטריה.

טענות הצדדים

טענות התובע
התובע טוען כי המומחית סתרה את עצמה ואף לא אמרה אמת , עת טענה בחקירתה כי לא ידעה דבר על התובע בטרם בדקה אותו, לא עיינה במסמכים הרפואיים שהועברו אליה לגביו בטרם בדקה אותו והסבירה כי אינה נוהגת לעשות זאת בבדיקות שהיא עורכת למטופלים, בכדי להימנע מגיבוש עמדה ודיעה מוקדמת ( עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 6-20 ; עמוד 112, שורות 8-22; עמוד 31, שורות 10-24 ו עמוד 32, שורות 1-20), לטענת התובע ממכתבה אל ב"כ התובע מיום 13.11.15, שנערך עוד בטרם נבדק התובע על ידה (נספח א' לבקשת התובע), בו מפרטת המומחית רשימת מסמכים שהיא מבקשת שיומצאו לידיה עולה , כי המומחית עיינה באופן קפדני בחומר הרפואי הנוגע לתובע טרם בדיקתו והכירה אותו על בוריו טרם הבדיקה ועל כן, הנ"ל גיבשה עמדה מוקדמת בנוגע לתובע עוד בטרם בדיקתו אצלה .

עוד נטען על ידי התובע, כי המומחית לא עשתה מלאכתה נאמנה ולא פעלה לקבלת תשתית עובדתית מספקת בנוגע למיד ת ואופן תפקודו טרם התאונה ונמנעה מליתן משקל מתאים למסמכים שהוצגו בפניה ולנתונים רלוונטיים אחרים והסיקה מסקנות שגויות בנוגע לתובע, מבלי שטרחה לברר את כלל העובדות.

בהתאם לכך, נתנה המומחית משקל רב וביססה את קביעותיה בחוות דעתה על כך שהתובע נשר מבית הספר ולא השלים בגרות, לא שירת בצבא על רקע נפשי והלכה למעשה לא הצליח לעבוד במקצוע שרכש לעצמו כעורך דין (עמ' 22 לפרוטוקול, שורות 10-17) והראה חוסר יציבות תעסוקתית לאורך כל חייו, כשהלכה למעשה עיקר פרנסתו הייתה מעבודתו כמעסה רפואי .
התובע טוען מנגד, כי הלכה למעשה המומחית התעלמה מכל הישגיו בתקופה שלאחר תקופת שירותו הצבאי, עת השלים בגרויות, סיים את לימודי המשפטים וכן את תקופת ההתמחות ובחינות הלשכה בהצלחה, וכי אף בתחום החברתי השתפר מצבו והוא אף כיהן בתקופת הלימודים כסגן יו"ר אגודת הסטודנטים. עוד טוען התובע כי המומחית התעלמה מכך שטרם אירוע התאונה התובע פעל נמרצות על מנת ליצור לעצמו בסיס תעסוקתי כעורך דין עצמאי ו חבר לעורך דין עצמאי עימו עבד משך חצי שנה, אף כי ללא שכר. בנוגע לכך צורפו מסמכים רבים לתצהירו של התובע (נספחים 45-63 לתצהיר התובע), לרבות מכתב מעורך דין חזמה ותצהיר מטעמו.

לטענת התובע, המומחית יצאה מנקודת הנחה שהתובע אינו אמין והסיקה זאת מכך שהתובע ענה לה באופן חלקי על אירועים שאירעו בחייו לפני עשרות שנים, כאשר אך סביר והגיוני שלא יזכור את מלוא הפרטים בנוגע לתקופות זמן אלה.

התובע מוסיף וטוען, כי מאחר שהלכה למעשה המומחית הודתה בחקירתה כי אלמלא חוסר מהימנותו של התובע בתשובותיו אליה ובמידה והיה מוכח בפניה כי התובע עבד טרם התאונה כעורך דין, אחוזי הנכות הצמיתה שהייתה פוסקת לתובע היו בשיעור גבוה יותר (עמוד 43, שורות 10-12; עמוד 30, שורות 1-16) ומאחר שה מומחית גיבשה לטענתו עמדה מוקדמת ובלתי ראויה לגבי ו והפחיתה את אחוזי הנכות הצמיתה שקבעה לו בהתבסס על מסקנתה השגויה בדבר חוסר מהימנותו בבדיקה, מדובר בחוות דעת בלתי מאוזנת, בלתי הוגנת ובלתי ראויה.

עוד טוען התובע, כי המומחית התמחתה בבית החולים תל השומר בין השנים 2005-2010, בתקופה בה כיהן פרופ' מרק וייזר, המומחה מטעם הנתבעות 2 ו-4 , כמנהל החטיבה הפסיכיאטרית כולה, ומשכך, לנוכח היכרות מוקדמת על פרופ' וייזר והכפיפות המקצועית, היה עליה לפסול עצמה מלשמש מומחית מטעם בית המשפט בתיק זה. לטענת התובע המדובר ב אותם מקרים שבהם על המומחה לפסול עצמו מבעוד מועד, בשל חשש לניגוד עניינים.

עוד טוען התובע, כי נוסף על כל אלה, המומחית השמיטה מחוות הדעת את העובדה שערכה לתובע מבחן "מיני מנטל" ואת תוצאותיו התקינות , כאשר בתרשומת הפנימית שערכה טרם עריכת חוות הדעת ציינה: "מינימנטל 29 מתוך 30 וללא עדות לנסיון העצמה" (התרשומת סומנה כת/1 למוצגי התובע). המדובר לטענת התובע בהשמטה משמעותית ובמקום לתמוך את מסקנתה בנוגע למידת מהימנות התובע כנובעת ממבחן זה, בחרה המומחית באופן שאינו ראוי להתבסס על חוות הדעת של ד"ר וייזר, המומחה מטעם הנתבעות, שם נקבע כי התובע מעצים את הסימפטומים שלו, באופן שמעלה חשד לניסיון להטיית תוצאות בדיקה שנערכה לו, במסגרת אבחון שעבר במכון רום.
נוסף על כך, המומחית יכולה הייתה לשלוח את התובע לבדיקה נוירופסיכולוגית אצל מומחה חיצוני וניטרלי, שיחווה דעתו בנוגע למידת מהימנותו ולא עשתה כן ואף לא טרחה לזמן אותו לבדיקה נוספת, לאחר שמצאה לטענתה סתירות רבות בין תיקו הרפואי, לבין המידע שמסר לה בבדיקתו.

לסיום טוען התובע, כי גם העובדה שהמומחית ערכה את חוות הדעת מבלי שהגיע לידיה כל החומר הרפואי הרלוונטי לעניינו של התובע, קרי תיקו הרפואי של התובע אצל ד"ר אילן רבינוביץ, אצלו טופל התובע עד חצי שנה לפני האירוע מושא התביעה, אף היא צריכה להוביל לכך שימונה בעניינו של התובע מומחה רפואי אחר או נוסף.

טענות הנתבעות

הנתבעות מתנגדות לבקש ת התובע ובתגובתן טוענות כי המומחית מילאה תפקידה על הצד הטוב ביותר וכי לא הועלו ב בקשה נימוקים המצדיקים את פסילת המומחית ו את חוות דעתה. לטענתן הבקשה הוגשה מהטעם שקביעות המומחית אינן עולות בקנה אחד עם ציפיות התובע ומפנות להלכה לפיה פסילתו של מומחה רפואי תיעשה בהתאם להלכה הפסוקה במקרים נדירים וחריגים בלבד , בהם הוכח כי המומחה פעל בחוסר תום לב ועלול להיגרם לאחד הצדדים עיוות דין (לעניין זה מפנות ה נתבעות ומצטטות בין היתר, את הנפסק במסגרת רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4) 673, 678 (13.3.02); רע"א 5611/07 לינצקי נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י ( 21.10.07); רע"א 6116/97 ד"ר שוחט נ' ציון חברה לביטוח בע"מ ׁ(28.11.97); רע"א 334/99 טרקלין החשמל בע"מ נ' חלפון (30.5.99); רע"א 4144/06 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' גרינשטיין (3.7.06) ורע"א 6234/09 חיות נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (17.11.09)).

באשר לטענת התובע, כי המומחית לא אמרה אמת בחקירתה בנוגע לשאלה אם בטרם התובע נבדק על ידה עמד בפניה החומר הרפואי מעברו של התובע , טוענות הנתבעות כי בחקירה תיארה המומחית את שיטת העבודה שלה, לפיה היא בדרך כלל בודקת את הנבדק ורק לאחר מכן עוברת על כל מילה ומילה בחומר הרפואי (עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 11-13), בעוד שהמומחית לא טענה כי לא עיינה כלל בחומר הרפואי שהועבר אליה על ידי התובע לפני הבדיקה, על מנת לוודא שהתקבל אצלה כל החומר הרלוונטי. כמו כן, המומחית העידה כי באו פן כללי זוהי שיטת עבודתה ואף סייגה את דבריה בכך שבדיקת התובע נערכה לפני מספר שנים וכי למיטב זכרונה לא עברה על החומר הרפואי טרם נבדק התובע על ידה (עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 14-20).

יתירה מכך, נטען כי בא כוח התובע הוא זה אשר ציין במכתבו אל המומחית מיום 5.11.15 (עותק מהמכתב צורף לתגובת הנתבעות) , כי התובע אינו מתגורר בארץ ועל כן טענת התובע בבקשתו, כי המומחית ידעה פרטים רבים מעברו הרפואי של התובע, לרבות כי הוא מתגורר בחו"ל (עמוד 3 לבקשתו), דינה להידחות . כמו כן נטען, כי ככלל אין כל פסול בכך שמומחה עובר על החומר הרפואי של הנבדק טרם עריכת הבדיקה, ובכל מקרה, אין פסול בכך שהמומחית בדקה מראש כי מלוא החומר הרפואי הרלוונטי לתובע הגיע אליה מבעוד מועד, בכדי לא לגרום לעיכובים מיותרים במתן חוות הדעת. מחדלו של בא כוח התובע, לחקור את המומחית בעניין זה ולעמת אותה עם מכתבה מיום 13.11.15, צריכה לעמוד לחובת התובע, שכן הימנעות מחקירה על טענה עובדתית מהותית כגון זו שהועלתה, כמ וה כהודאה בנכונות עדותה של המומחית בעניין זה.

באשר לטענת התובע כי קיימת היכרות מוקדמת בין המומחית לבין פרופ' וייזר המומחה מטעם הנתבעות, טוענות הנתבעות כי יש לדחות טענה זו, שכן המומחית השיבה שהיא מעולם לא עבדה עם פרופ' וייזר או התמחתה תחתיו, כשנכון להיום היא מנהלת מחלקה בבית חולים אחר ואיננה עובדת בחטיבה של בי"ח שיבא כבר משנת 2010 (עמוד 14 לפרוטוקול , שורות 20-22). היכרות שטחית זו איננה אמורה להוות עילה לפסילת המומחית בשל טענה לניגוד עניינים מצידה. נוסף על כך, ביום 28.12.15, יום לאחר בדיקת התובע על ידה, פנתה המומחית לבא כוח התובע וביקשה ממנו השלמות של החומר הרפואי שלא עמד בפניה טרם הבדיקה (תכתובות מיילים בין המומחית לבא כוח התובע בעניין זה, צורפו לתגובת הנתבעות). מעובדה זו ניתן ללמוד כי המומחית פעלה במקצועיות וביקשה לדלות כמה שיותר חומר רפואי שנוגע לתובע בכד י לקבל את התמונה המלאה אודותיו, כשהדבר מעיד על פתיחות מחשבתית מצידה והיעדר קיבעון כלפי מסקנה כזו או אחרת בחוות דעתה.

בכל הנוגע לטענת התובע, כי המ ומחית שגתה במסקנותיה בחוות הדעת בכל הנוגע למידת תפקודו של התובע כעורך דין טרם אירוע התקיפה, טוענות הנתבעות כי מדובר במחלוקת עובדתית בין הצדדים, שראוי כי תתברר בהליך ההוכחות. הנתבעות סבורות כי מדובר בנקודת מוצא נכונה לחלוטין, כשהלכה למעשה לא הוכח כי התובע עסק בפועל כעורך דין שכיר או עצמאי בטרם אירע האירוע נשוא התביעה והתובע עצמו ציין בתביעתו למוסד לביטוח לאומי כי עיסוקו הקודם טרם האירוע היה מעסה רפואי.

לטענת הנתבעות, המומחית פעלה באופן מקצועי וקביעת דרגת נכות אינה בגדר מדע מדויק, כשמדובר במכלול של פרמטרים והערכה מקצועית ומאחר שמסקנות המומחית לא היו לרוחו של התובע, מנסה הוא עתה לבצע מקצה שיפורים בעצם הגשת בקשה זו, תוך ניסיון "לדוג" חוות דעת נוספת של מומחה שיקבע לו נכות גבוהה יותר עקב האירוע נשוא התביעה.

לבסוף טוענות הנתבעות, כי גם באשר לטענת התובע כי יש למנות מומחה נוסף, לאור העובדה שתיקו הרפואי של התובע מד"ר אילן רבינוביץ, לא עמד בפני המומחית טרם עריכת חוות הדעת וכי יש להתעלם מתשובות המומחית בחקירתה לעניין זה, שכן החומר הנ"ל לא הועבר מבעוד מועד לבא כוח התובע ולבית המשפט, על ידי בא כוח הנתבעות, כפי שאמור היה להיעשות, דינה דחייה, שכן לא נגרם לתובע עיוות דין, משבעדותה השלימה המומחית את התייחסותה לתיקו של התובע אצל ד"ר רבינוביץ, מה גם שהחומר הרפואי האמור הלכה למעשה הגיע לידי בא כוח הנתבעות לאחר שחוות הדעת הושלמה והועברה לצדדים, כשהתובע באמצעות בא כוחו יכולים היו לדאוג לקבלת ה תיעוד בעצמם, טרם הדיון האמור .

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לה ושקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי, בשלב זה ובטרם נשמעו ראיות הצדדים לא התקיימו טעמים המצדיקים את פסילת חוות הדעת של המומחית, ד"ר הלה יהלום, או למינוי מומחה נוסף. להלן טעמיי.

מומחה רפואי הממונה על ידי בית המשפט משמש כזרועו הארוכה בתחומי הרפואה, לצורך בירור התובענה שבמסגרתה מונה לתפקידו [רע"א 600/96 אדרי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 14.7.1996)], וחזקה עליו כי יפעל במקצועיות ויעשה מלאכתו נאמנה [רע"א 1548/06 אטיאס נ' ד"ר בלכר (פורסם בנבו, 20.4.2006)]. בית המשפט יפסול חוות דעת של מומחה רפואי שמונה מטעמו רק במקרים נדירים בהם עשוי להיגרם עיוות דין לאחד הצדדים, או במקרים בהם פעל המומחה בחוסר תום לב [רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו (4) 673, 678 (2002) (להלן: "עניין מזרחי")]. כך במיוחד מקום שהבקשה לפסילת המומחה הרפואי מוגשת לאחר שכבר ניתנה חוות דעתו וכאשר יש בתוצאות חוות הדעת כדי להשפיע על שיקוליו של בעל דין המבקש את הפסילה [רע"א 7098/10 טביבזדה נ' שירותי בריאות כללית (פורסם בנבו, 31.1.2011) , רע"א 4144/06 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' גרינשטיין (טרם פורסם, 3.7.06) ]. מטעם זה נקבע "כי כאשר הבקשה לפסילת המומחה מוגשת לאחר מתן חוות הדעת ולאחר חקירת המומחה, נדרש טעם חזק במיוחד כדי שתתקבל" (רע"א 6142/16 פלוני נ' מרכז רפואי ע"ש שיבא- תל השומר (פורסם בנבו 28.9.16)).

עיקר טענות התובע בבקשתו מופנות כנגד ניכוי מחצית נכותו הרפואית בתחום הנפשי, כפי שנקבעה על ידי המומחית, וייחוסה לעברו לרבות לנוכח חוסר האמינות שייחסה לו המומחית. טענות אלה, כנגד ייחוס חלק מנכותו לעברו הרפואי ומתן משקל גבוה מדי, או בכלל, לעברו התעסוקתי הינן טענות שבעובדה אשר צריכות להתברר במסגרת שמיעת הראיות. אין בהעלאת טענות אלה, בשלב זה, כדי להצדיק את פסילת המומחית. שיעור הנכות ונכונות מסקנותיה כמו גם המשקל שיש להעניק לחוות דעת של המומחית תיבחן במסגרת ההכרעה בתיק.

כידוע, בית המשפט הוא הפוסק האחרון בשאלת הנכות הרפואית של התובע וחוות דעת המומחה היא ראיה ככל הראיות, אם כי בדרך כלל ראיה בעלת משקל ניכר. אם נוכח בית המשפט כי נפלה טעות במסקנות המומחה, או כי המומחה לא התייחס באופן ראוי לכלל החומר הרפואי שעמד בפניו, או שהחומר שעמד בפניו לקה בחסר, או שהתשתית העובדתית עליה הסתמך המומחה אינה נכונה - ניתן להתייחס לטענות מסוג זה במסגרת ההכרעה בדבר הנכות הרפואית ובמסגרת המשקל שיש להעניק לחוות הדעת בסיום ההליך, יחד עם כלל הראיות. אין בכך כדי להביא לפסילת המומחה. ראה: ע"א 16/68 רמת סיב בע"מ נ' דרזי, פ"ד כב(2) 164; ע"א 1156/92 סגל נ' סגל, תק-על 95(1) 1435; ריבלין, שם, עמ' 583).

15. כל התיעוד הרפואי הרב בעניינו של התובע, עמד בפני המומחית וה יא התייחסה אליו באר יכות בחוות דעתה. המומחית אף פירט ה בהרחבה את מסקנותי ה וקביעותי ה במהלך חקירת ה בבית המשפט.

יתכן, כי על סמך הראיות שיובאו בפניי, במהלך שמיעת הראיות אשתכנע, כי יש מקום לסטות ממסקנות המומחית לעניין הנכות הרפואית או התפקודית כתוצאה מהאירוע מושא התובענה וכי המומחית שגתה במסקנותיה ואולם אין בטענות אלה, בשלב זה, כדי להצדיק את פסילת חוות הדעת.

ודוק: העובדה שהתובע חולק על מסקנות המומחית וסבור, כי המומחית התעלמה מעובדה זו או אחרת או ייחסה משקל רב מדי או מועט מדי לעובדות אחרות, אשר יש בהן כדי לשנות, לטעמו, את מסקנות חוות הדעת אין בה כשלעצמה להוות עילה לפסילת חוות הדעת אלא לכל היותר, לאחר שמיעת הראיות בתיק, להוות עילה המצדיקה סטייה ממסקנות המומחית.

מטעמים אלה אף לא מצאתי, כי יש בטענות התובע כדי להצדיק, בשלב זה, מינוי מומחה נוסף.

לבית המשפט מוקנה שיקול דעת רחב ובהתאם להלכה הפסוקה, במקרים שבהם מתעוררים ספקות אצל השופט בנוגע ליכולתו להכריע בתיק בהסתמך על חוות הדעת של המומחה הרפואי שמינה ובהסתמך על חקירתו, והוא חש כי נדרשת לו חוות דעת נוספת לשם קבלת החלטה מושכלת, רשאי הוא למנות מומחה רפואי נוסף [רע"א 7149/96 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' ורשבסקי (22.12.1996, פורסם בנבו); רע"א 4195/02 סהר ציון חברה לביטוח בע"מ נ' ליפשיץ, פ"ד נו(5), 774-776 (2002); וכן ראו את עניין מזרחי בפסקאות 4-5 לפסק הדין].

בענייננו לא התרשמתי, כי נפל פגם בחוות דעתה של המומחית באופן שאין בחוות דעתה כדי להוות בסיס ראוי להערכת מצבו הרפואי של התובע. המומחית השיבה תשובות ברורות ומנומקות בסוגיות אליהן נדרשה במסגרת חקירתה ולא התרשמתי כי לא אוכל להכריע במחלוקת שלפני על בסיס חוות דעתה.

אמנם יתכן, כי לאחר שמיעת הראיות אפשר שאשתכנע שיש מקום לסטות ממסקנות חוות הדעת ואולם עצם האפשרות לחריגה ממסקנות המומחית אינה מצדיקה, כשלעצמה ולו בשלב זה, בו טרם נשמעו הראיות, מינוי מומחה נוסף.

אשר לטענת התובע בדבר היכרות מוקדמת של המומחית עם המומחה מטעם הנתבעת בתקופת התמחותה – לא מצאתי בכך עילה לפסילת חוות הדעת . המומחית נשאלה במהלך חקירתה ביחס לעובדה שהתמחתה בבית החולים ש יבא כאשר פרופ' וייזר ניהל באותה תקופה את החטיבה הפסיכיאטרית בבית החולים והשיבה ,כי לא עבדה עם פרופ' וייזר מעולם ואף לא התמחתה תחתיו ומאז 2001 אינה עובדת כלל בבית החולים שיבא בהיותה מנהלת מחלקה בבית חולים אחר (עמ' 14לפרוטוקול שורות 20-22). לא כל היכרות או אפילו עבודה משותפת עם מומחה כזה או אחר לאורך שנות עבודת המומחית יש בה כדי להביא לפסילתה. משלא הוכח, כי היכרותה של המומחית עם המומחה מטעם הנתבעת הינה היכרות קרובה ונוכחית אין בה כדי להעלות חשש ממשי למשוא פנים. כאמור, היכרות כשלעצמה, אם לא נילווים לה מניעים פסולים, אינה עילה לפסילת חוות הדעת (בש"א (מחוזי י-ם) 4196/06 נאצר נ' מדינת ישראל (נבו 4.2.2007)

בשאר טענות התובע, לרבות לעניין פניית המומחית בבקשה לקבלת תיעוד רפואי נוסף, לא ראיתי פגם או ליקוי המצדיק מסקנה כה מרחיקת לכת וחריגה כמו פסילת חוות הדעת או מינוי מומחה נוסף.

סוף דבר

.משכך, הבקשה בשלב זה - נדחית.

.הנתבעת תגיש את ראיותיה בתוך 30 יום מהיום.

נקבע לקדם משפט מסכם ליום 22.3.18 בשעה 10:00.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ל' שבט תשע"ח, 15 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.